פוסטים

בגלל המשבר בענף התעופה: המדינה תמשיך לממן 97.5 אחוז מעלויות האבטחה של אל על

ההסכם לפיו המדינה מממנת את מרבית עלויות האבטחה של "אל על" הוארך בפעם השלישית, ללא בחינה מחודשת. ב-2021 צפויה האבטחה לעלות כ-650 מיליון שקל למשלם המיסים. סידורי האבטחה מבוססים על הנחות יסוד משנות ה-70

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הממשלה החליטה להאריך את ההסכם עם חברת התעופה "אל על" לפיו כספי המיסים שלנו ממנים 97.5% מעלות האבטחה של החברה. ההחלטה התקבלה ללא בחינה מחודשת של התנאים, בשל המשבר בענף התעופה. 

על פי משרד האוצר, בשנת 2020 עומד אומדן עלות אבטחת חברת התעופה אל על עומד על כ-400 מיליון שקל. בשנת 2019 עמדה עלות האבטחה על 946 מיליון שקל, ובשנת 2021 ההערכה היא שהעלות צפויה להגיע לכ-650 מיליון שקל. 

הרווחים שלהם, האבטחה על חשבוננו. מטוס של אל על

למעשה ההסכם בין המדינה לבין "אל על" תם כבר בסוף 2019, אז היתה אמורה המדינה לבחון מחדש את ההחלטה שהתקבלה כשהסכם "שמיים פתוחים" נכנס לתוקף ב-2013. אולם כשהנושא הגיע בפעמים הקודמות לדיון זה היה בזמן ממשלת המעבר שהחליטה, ובצדק, שלא לדון בנושא, והדיון נדחה עד לכינונה של ממשלה נבחרת. 

כעת ישנה ממשלה נבחרת, ובכל זאת, ללא בחינה מחודשת, אתמול (ראשון) החליטה הממשלה להאריך בפעם השלישית את ההסכם – הפעם עד ל-31 ביולי 2021. בנוסף, הוחלט לתת לשר האוצר סמכות להאריך פעם נוספת את ההסכם בעוד חמישה חודשים. בינתיים אנחנו האזרחים נמשיך לשלם מאות מיליונים על החלטה שהתקבלה בתקופה אחרת, ושאולי אינה מותאמת למציאות הנוכחית כבר זמן רב. 

בהחלטת הממשלה נכתב כי: "לאור אי הוודאות בענף התעופה בשל נגיף הקורונה אין טעם לקיים שיח על הסכם חדש כיוון שטרם ברור מהו היקף התעופה ומהן המשימות המוטלות על מערך אבטחת התעופה". 

תקציב האבטחה עולה בלי קשר למספר הטיסות

ענף התעופה העולמי הוא אחד התחומים שנפגעו באופן הקשה ביותר ממשבר הקורונה – וחברת התעופה הישראלית "אל על" לא חריגה בכך. לא רק זאת, למרות שרק לאחרונה, בעקבות המשבר, גרעין השליטה בחברה החליף ידיים היא ממשיכה להתקשות בגיוס הלוואות מהבנקים

אבל סיפור ההסכם האבטחה בין החברה למדינה הולך שנים רבות אחורה. ב-2008 החליטה הממשלה לעבות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. מימון האבטחה ניתן כפיצוי על ההפסדים שצפו בחברות התעופה הישראליות כתוצאה מרפורמת "שמיים פתוחים" שהחלה להתבסס מול האיחוד האירופי באותם הימים. 

עוד בשקוף:

הרפורמה הסירה את מגבלות המכסה על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל תדירות הטיסות, ופתחה את השוק הישראלי לתחרות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי אבטחה הדוקים באופן חריג ובהתאם דרישת המדינה – הוחלט מאז כי המדינה תסבסד את עלויות האבטחה. 

בידוק בטחוני בנתב״ג (צילום: משה שי, פלאש 90)

עד 2013 השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אבל עם כניסתה של הרפורמה לתוקף באופן רשמי, באפריל 2013, החליט שר האוצר דאז יאיר לפיד להעלות את השתתפות המדינה בהוצאות האבטחה של "אל על" ל-97.5 אחוז. וראו איזה פלא: מאז נוסק תקציב האבטחה מדי שנה, וזה בלי קשר לכמות הנוסעים ולמספר הטיסות.

כך לדוגמה, לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם "אל על" כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, בין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים. למרות זאת הוצאות האבטחה עלו ביותר מ-22 אחוז, מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. בדיקה שערך "שקוף" לפני כשנה מוכיחה כי לאורך השנים התקציב גדל בצורה שאינה קשורה לכמות הנוסעים או הטיסות. 

נהלי האבטחה עליהם מתבססות חברות התעופה הישראליות נכתבו לפני עשורים רבים כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. אבל נראה שהמדינה לא מעוניינת לבחון אם הם עדיין רלוונטיים גם בשנת 2021. במקום לנצל את ההזדמנות כדי לבחון הנחות יסוד מיושנות, ולרענן תפיסות שאנחנו משלמים עליהן מהקופה הציבורית, שוב קיבלה הממשלה החלטה שלא להחליט, בלי לקיים שום דיון. ההסכם הוארך בשנתיים נוספות, והציבור ימשיך לשלם מאות מיליוני שקלים, אולי שלא לצורך.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מאשרים בדקה ה-90: המדינה תמשיך לממן לאל על את עלויות האבטחה

לאחר פניית "שקוף" למשרד האוצר התגלה כי הממשלה כמעט פספסה את הדד ליין להארכת ההסכם עם אל על אתמול שר האוצר החליט להאריך שוב את ההסכם הקודם בחמישה חודשים – על כן המדינה תמשיך לממן 97.5% מהוצאות האבטחה של חברת התעופה מאז נחתם ב-2013, ההוצאות נסקו במאות מיליוני שקלים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שר האוצר החדש, ישראל כ"ץ, ביקש לחדש ברגע האחרון את הסכם האבטחה עם אל על בחמישה חודשים. המשמעות היא שהמדינה תמשיך לממן 97.5% מעלות שירותי האבטחה. ההסכם, אותו אנו מלווים באדיקות בשנים האחרונות, צפוי היה להסתיים בסוף החודש, כלומר היום. לאחר לחץ של של "שקוף" על  משרד האוצר, בניסיון להבין מה צפוי לקרות ביום שאחרי פקיעת הדד ליין, הנושא עלה לסדר היום של הממשלה.

קראו את כתבות "שקוף" הקודמות בנושא:

החשבון עלינו – והוא כל הזמן עולה

ענף התעופה הוא אחד התחומים שנפגעו באופן הקשה ביותר בימי הקורונה. בשבועות האחרונים מנסה אל-על, שהייתה הפסדית עוד לפני המשבר, להגיע להסדר עם המדינה על חבילת חילוץ, ואולי אפילו הלאמה (הצעה שהעלנו בעבר). 

שר האוצר, ישראל כ"ץ. חידש את ההסכם עם חברת התעופה (צילום: תום נויברג, פלאש 90)

אבל סיפור הסכם האבטחה הולך אחורה. ב-2008 החליטה הממשלה לעבות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. ההשתתפות ניתנה כפיצוי על ההפסדים שחוו החברות בעקבות רפורמת "שמיים פתוחים", שפתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות.

הרפורמה הסירה הגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל תדירות הטיסות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי אבטחה הדוקים לפי דרישת המדינה – הוחלט לסבסד מאז את עלויות האבטחה. 

טרם הרפורמה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד, אישר לחברות התעופה העלאה בהשתתפות במימון האבטחה ל-97.5%. וראו איזה פלא: מאז תקציב האבטחה נוסק מדי שנה.

לדוגמה לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם אל על כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, בין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים. למרות זאת עלות האבטחה עלתה ביותר מ-22 אחוז, מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. 

כפי שהוכחנו בעבר התקציב גדל בצורה שלא קשורה לכמות הנוסעים או הטיסות. בכמה כסף מדובר? לפי החלטת הממשלה שפורסמה ביום שישי, עמד תקציב חברות התעופה בשנת 2019 על 946 מיליון שקל. 

הממשלה עדיין לא חתמה הסכם חדש ולא האריכה את הקיים – אז הזכרנו לה. והבקשה להארכת ההסכם הקודם הונחה ברגע האחרון.

ברגע האחרון

הסכם האבטחה עם אל על, לפיו המדינה מממנת 97.5% מעלויות האבטחה, היה אמור לפוג בסוף 2019. בהחלטת ממשלה שהתקבלה בדקה ה-90, בנובמבר 2019, הוארך ההסכם בחצי שנה עד שתוקם ממשלה חדשה שתדון בהסכם חדש. באוצר הבטיחו אז כי הם "מגבשים בימים אלו לקובעי המדיניות הצעה שתיתן מענה לבעיות המרכזיות במערך".

מאחר שלא נחתם עדיין הסכם חדש, פנינו בשבוע שעבר למשרד האוצר ושאלנו: מה יקרה בראשון ביולי כשההסכם יפוג? לא נמסרה תשובה. כל זאת בזמן שבדוחות החברה לשנת 2019 נכתבה ההערה הבאה: "לשינוי משמעותי בשיעור השתתפות המדינה בהוצאות הביטחון, עלולה להיות השפעה שלילית מהותית על תוצאות החברה". 

לאחר שפנינו למשרד האוצר, הגישו את הצעת ההחלטה להאריך את הסכם בעוד חודשיים בעלות של 35 מיליון שקל לחודש. מדובר בצמצום, לאור העובדה שהחברה כמעט לא טסה בתקופת הקורונה. אם ירצה, שר האוצר יכול להאריך את ההסכם, שוב, בשלושה חודשים נוספים.

למה בעצם הציבור צריך לשאת בעלויות סמויות?

המדינה נדרשת כעת לבחון האם נהלי אבטחה משנות ה-70 עדיין רלוונטיים בשנת 2020. מקבלי ההחלטות חייבים לשאול את עצמם היכן מיליארד שקל שימושיים יותר בהצלת חיי אדם: מיגוניות לתושבי הדרום? בית חולים נוסף? או שמא עדיין באבטחה של מטוסים הממריאים מוושינגטון. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): הבאת ההחלטה לממשלה ברגע האחרון (סדר היום פורסם ביום שישי בצהריים) כשהבקשה הוגשה רק יום רביעי מצביעה על תהליך קבלת החלטות בסגנון "כיבוי שריפות" ולא שיקול דעת סדור. כתוצאה כספי ציבור, עשויים שלאו להגיע למקומות הנכונים.

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן): אנחנו נפנה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון צבי האוזר בבקשה לדון בהסכם עם אל-על. פיקוח פרלמנטרי על תקציב הביטחון של חברות התעופה יסייע להבין לאן בדיוק הולך הכסף, האם יש בזבוז כספים, וגם מה הדרך הטובה ביותר לסייע לחברה.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

"אם הייתם יכולים לכבות את הגלישה שלכם ברשת מהיום עד לבחירות זה היה אידיאלי" 

אירוע האבטחה שאירע באפליקציית "אלקטור" חשף את אזרחי ישראל לפגיעה בפרטיות ועשוי לסייע לגורמים פוליטיים לדכא הצבעה • הסכנות עשויות לגלוש מעבר לימי הבחירות • תקופת הדמדומים של השנה האחרונה היא שהחלישה את הגוף שהיה אמור לעצור את המחדל • ועל הדרך: כמה טיפים להתגוננות ממניפולציות לפני הבחירות • ראיון עם עו"ד יהונתן קלינגר, מומחה בפרטיות דיגיטלית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"המילה הנכונה היא אירוע אבטחת מידע. אנחנו יודעים שהמידע אוחסן בצורה לא זהירה, אנחנו יודעים שהרשות להגנת הפרטיות חוקרת את זה. אנחנו לא יודעים בוודאות שאדם אחד שאב את כל המאגר לעצמו. אנחנו יכולים להעריך שארגוני ביון אחרים אספו מידע בסגנון הזה", כך סיפר יהונתן קלינגר, כששאלתי אותו על דליפת המאגר מאפליקציית אלקטור שבה השתמש הליכוד.

עו"ד קלינגר עומד בראשות הקליניקה להגנה על נתבעי תביעות השתקה בקריה האקדמית אונו מטעם התנועה לזכויות דיגיטליות. גילוי נאות: קלינגר גם מייצג את "שקוף" בעתירה לחשיפת הפוסטים שהממשלה ביקשה להסיר מהפייסבוק.

"זה זהה למצב שיש לך חנות תכשיטים ולא נעלת בלילה את הדלת", ממשיך קלינגר. "יכול להיות שלא נעלת ואף אחד לא פתח את הדלת. יכול להיות שהגיעו אנשי אבטחת מידע – אנשים טובים – שבדקו את הדלת וטרחו להודיע למשטרה שהחנות פתוחה ושצריך לשמור עליה. אבל יכול להיות גם שהם הגיעו אחרי שמישהו כבר גנב את התכשיטים". אך כאשר תכשיטים נגנבים, הבעלים לפחות יודעים שהם נגנבו.

עו"ד יהונתן קלינגר. צילום: גלעד אילוז

פרטים אישיים של 6,453,254 אזרחים נחשפו

"רן בר-זיק (יחד עם עדו קינן ונעם רותם, ע.ב) חשף פרצה שמאפשרת לראות את קוד הגישה למערכת. זו הייתה הבעיה הראשונה שנחשפה. זו הייתה תקלה חמורה – תארו שהייתם מצלצלים באינטרקום של בניין ובתגובה הייתם מקבלים חזרה את הסיסמאות לפתיחת הדלת. המשמעות שיכולתם להיכנס למערכת עם שם משתמש וסיסמה של מישהו אחר", מספר קלינגר.

בר זיק, מומחה אבטחה, פרסם בבלוג שלו כי פרטיהם האישיים (שם מלא, כתובת, מספר תעודת זהות, מין ועוד) של 6,453,254 אזרחים ואזרחיות ישראליים נחשפו. כל ממשלה זרה, ארגון ביון עוין / ידידותי או חברה מסחרית ישמחו להחזיק בנתונים הללו. בנוסף לספר הבוחרים, הליכוד גם העלתה לאפליקציה פרטים אישיים נוספים: מספר טלפון, קשרים משפחתיים, זיקה פוליטית ועוד. למעוניינות בפרטים הטכניים, בר זיק גם מספר באיזו קלות וכיצד הוא נכנס למערכת.

"הבעיה הראשונה ככל הנראה נפתרה, אך שבוע לאחר מכן התגלתה בעיה נוספת – חמורה הרבה יותר", אומר לנו קלינגר. "מפתחי אלקטור השתמשו בגיטהאב (Github) – משאב מעולה של קוד פתוח, שאנחנו מאוד אוהבים. הבעיה החמורה היא שקוד המקור של האפליקציה פתוח שם לכולם, והמפתחים השאירו שם גם את הסיסמאות שלהם". קלינגר מציין שהם מכחישים את הטענה הזו ולטענתם מדובר בקוד ישן ששימש למבחן קבלה והוא עתיק. "אבל זה לא משנה מה הם אומרים כי היו שם סיסמאות חיות", מסכם קלינגר. 

כאילו שלא שמתם מצלמת אבטחה בחנות תכשיטים

"כמעט כל מי שרוצה לקבל גישה למערכת בלי הגבלה יכול היה לקבל גישה לספר הבוחרים. אין תיעוד למי שנכנס למאגר. יכול להיות שממשלה כלשהי, האיראנית לדוגמא, הורידה את כל המאגר. אין תיעוד – אז אנחנו לא יכולים לדעת", מספר קלינגר. "בהקבלה לעולם הפיזי – זה כמו לא להתקין מצלמות אבטחה בחנות התכשיטים שלך".

פנקסנות היא הבעיה האמיתית

"מעבר לפרצות האבטחה הבעיה היא שמפלגת השלטון מנהלת פנקסנות מי תומך בה ומי לא. היא משתמשת במידע הזה כדי להמריץ או לדכא הצבעה בצורה קריטית. באמצעות האפליקציה הם אוספים עליך מידע – לדוגמא הם יודעים שאתה מצביע למפלגת הגמלאים אבל דודה שלך מצביעה לליכוד. כך הם יכולים לבקש מדודה שלך להפעיל עליך לחץ ישירות ולבקש ממנה לצלצל אליך".

הסכנה הגדולה: דיכוי בוחרים ואפילו הונאה ביום הבחירות

"העניין היותר מסוכן הוא אם אתה מצביע לרשימה המשותפת ואני יודע שאין דרך להעביר אותך לליכוד. אני יכול לשלוח לך הודעה ביום הבחירות ולכתוב שבגלל הגשם או הקורונה הקלפי שלך נסגרה ועליך להגיע להצביע בהרצליה. גם אם תטרח להגיע להצביע ביעד המרוחק – לא יקבלו אותך. כיום אין דרך לשייך הודעות SMS בחזרה לאחת המפלגות. בליכוד יוכלו להגיד: "לא שלחנו". 

"זה עוד קל", אומר קלינגר ומוסיף: "אפשר לזהות ציבור מצביעי ש"ס ולהתקשר אליהם עם הקלטה מזויפת של אריה דרעי שאומרת משהו בסגנון: "יש לנו מספיק קולות, הרב עובדיה עזר לנו, עכשיו צריך לחזק את הליכוד".

לא רוצים להעסיק מצביעי ליכוד? המערכת תעזור לכם

"יותר מזה, תדמיין שבעוד שנתיים או שלוש המעסיק שלך יוכל לקבל עותק מהמאגר – אם הוא דלף – ולבדוק אם אתה תומך ליכוד או לא. הוא יפתח את המאגר ויבדוק מה כתבו עליך לפני שנתיים ואולי העובדה שאתה תומך או מתנגד לליכוד תגרום לו לשקול אם להעסיק אותך כלומר, המאגר הזה יכול לשמש להרבה דברים".

למה לא עוצרים את זה? 

"אלון בכר עזב את תפקידו כיו"ר הרשות להגנת הפרטיות לפני כמעט שנתיים, מאז היא מתנהלת עם יו"ר זמני שהיא גם יו"ר הרשות לאיסור הלבנת הון" (ד"ר שלומית וגמן, ע.ב), מסביר קלינגר. "הרשות הזו כפופה לשר המשפטים וצריכים למנות ועדת איתור שתבחר את ראש הרשות החדש. איזה טמבל יהיה מספיק אמיץ לעשות דברים שיכעיסו פוליטיקאי שעשוי להחליט אם לקדמו? אז הרשות הזו לא מתפקדת כי אין לה ראש. גם שהיא מתפקדת יש עליה מכבש לחצים פוליטי. שר המשפטים יבחר את מי יקדמו לראש הרשות. בנוסף, התקציב של הרשות לא מובטח. מי האדם שיסכים לטפל בזה?"

בסוף הראיון ביקשנו מקלינגר מספר עצות שכולנו נוכל ליישם. הנה 3 טיפים פשוטים:

  • לא לענות לסקרים טלפוניים, גם בהודעות. הפעולות הללו נועדו לאסוף עליכם מידע.
  • להיזהר מתעמולה. אם הייתם יכולים לכבות את הגלישה שלכם ברשת מהיום עד לבחירות זה היה אידיאלי. הרבה שקרים מופצים כדי להשפיע על הצבעתכם. "מתישהו אנחנו נתקן את החוק ולא נאפשר להם לעשות את זה", אומר קלינגר.
  • בדקו את העובדות ומי מציג אותן. יש המון בוטים וכדאי לא להסתמך על מידע שמגיע מקורות לא מוכרים וללא הוכחות.

כסף ציבורי ללא פיקוח: חברת אל על מגדילה את תקציב האבטחה ללא קשר לכמות הנוסעים

תקציב האבטחה של אל על, ש-97% ממנו מגיע מהכיס שלנו, עולה משנה לשנה בעשרות מיליוני שקלים, בעוד מספר הנוסעים לא משתנה • ב-2018 לבדה שילמה המדינה (כלומר, אנחנו) לאל על כמעט מיליארד שקל על הוצאות אבטחה • אם זה לא מספיק, החברה ממשיכה לאבטח טיסות שלה המתבצעות על ידי מטוסים של חברות תעופה זרות, למרות שהשב"כ הביע בעבר ספקות לגבי נחיצות העניין.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

תקציב האבטחה של אל על עולה משנה לשנה בעשרות מיליוני שקלים – אך בדיקת "שקוף" מגלה כי למרות העלייה בתקציב, מספר הנוסעים בחברה אינו עולה. 

לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם אל על כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, למרות שבין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים, עלות האבטחה עלתה ביותר מ-22 אחוז (!), מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. 

תקציב האבטחה של אל על – כמעט לגמרי במימון המדינה 

כזכור, ב-2008 החלה המדינה להעלות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות, כפיצוי על הרפורמה המבורכת של "שמיים פתוחים". רפורמה זו פתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות והסירה את ההגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל התדירות של טיסות אלה. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי ביטחון הדוקים יותר מהחברות הזרות שפתאום הציפו את השוק – המדינה מסבסדת מאז את עלויות האבטחה. 

טרם הרפורמה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד, אישר לחברות התעופה העלאה במימון האבטחה ל-97.5%. ומה קרה מאז? כפי שחשפנו, עלות האבטחה למדינה בכל שנה ממשיכה לטפס. 

* אל על כוללת את חברת סאן דור (מותג לואו קוסט).

פנינו לחברת אל על ושאלנו מדוע תקציב האבטחה עולה למרות הקיפאון בכמות הנוסעים. מטעם החברה נמסר לנו כי "תקציב אבטחת התעופה הינו עבור כלל חברות התעופה הישראליות ולא עבור אל על בלבד והוא מבטא גידול של חברות התעופה הישראליות. התקציב המדובר נקבע ומאושר על ידי גורמי הממשלה והגורמים הממלכתיים. החלטה לקיים בטחון נוסף בטיסות חברות התעופה הישראליות הינה מתוקף החלטת ממשלת ישראל. מאחר וחברות התעופה הזרות הטסות לישראל אינן מחויבות לקיים ביטחון דומה, החליטה המדינה על השתתפותה בהוצאות הביטחון, על מנת לשמור על שוויוניות והוגנות בתחרות בתעופה לישראל, במיוחד בעידן השמיים הפתוחים. היקף הביטחון המקוים מוכתב על ידי הגורמים הממלכתיים".

אל על ממשיכה לאבטח מטוסים זרים – למרות ספקות שב"כ בנושא

האתוס הביטחוני של אל על נשען על אבטחת מטוסי החברה.  אך מסתבר שהחברה מאבטחת גם חברות תעופה זרות כשהיא חוכרת מטוסים על צוותם, כלומר מטוס זר עם צוות זר, מה שנקרא – "חכירה רטובה". הדבר מתייחס לאופן בו אתם יכולים לרכוש כרטיס טיסה מאל על, ולמצוא את עצמכם במטוס של טורקיש אירליינס עם צוות וטייס טורקי.  

האם צריך לאבטח גם מטוסים שלא שייכים לצי של חברת התעופה הלאומית? לנו אין את הכלים לקבוע, אך מסתבר שכבר ב-2016, לקראת תקציב המדינה לשנים 2017-2018, הביע השב"כ הסתייגות מאבטחת מטוסים בחכירה רטובה מתוך הבנה כי למטוס זר אין סממנים ישראלים ומיותר לאבטח אותו. המהלך היה צפוי לחסוך כבר ב-2017 כ-40 מיליון שקל מתקציב המדינה. אם בשנת 2013 נרשמו כ-30 טיסות בחכירה רטובה, בשנת 2016 היו כבר כ-1200 טיסות כאלו. 

פנינו למשרד האוצר ושאלנו מדוע למרות המלצת השב"כ להוריד את האבטחה מטיסות אלו ממשיכים לאבטח אותן. מטעם המשרד נמסר: 

"1. האוצר מתקצב עלויות האבטחה של כלל הטיסות של חברות ישראליות מחו"ל לישראל לרבות טיסות המתבצעות בחכירה רטובה.

2. בהתאם להנחיות של הגורם המנחה (שב״כ) יש צורך לאבטח את כלל הטיסות. בעבר השב״כ המליץ להוריד את האבטחה מטיסות אלו אך ההחלטה בנושא לא עברה (הדגשה ע.ב)."

פנינו גם למשרד התחבורה משם נמסר: "נושא אבטחת טיסות בחכירה רטובה נמצא באחריות שירות הביטחון הכללי. יצוין כי לא מוכרת לנו עמדה של שב"כ שאומרת שאין צורך ביטחוני לאבטח מטוסים בחכירה רטובה (הדגשה ע.ב)".

סבסוד אבטחת הנוסעים על ידי המדינה? כפול ממה שחשבנו

ביוני האחרון חשפנו כיצד למרות השתתפות המדינה בעלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות, תקציב האבטחה שלהן ממשיך לגדול בקצר מסחרר. חישבנו ומצאנו שכל נוסע בחברת אל על מסובסד בכ-135 שקלים על ידי המדינה. את החישוב ביצענו על פי כמות הנוסעים בחברה, בהנחה שכמות הנוסעים מחושבת לפי שני כיוונים. בפועל מי שטס לטיול בתאילנד וחזר לארץ נספר פעמיים, כשני נוסעים. מתוך הבנה שהרוב המוחלט של הנוסעים טס בכרטיס דו כיווני הסכום הוא כפול, כך שלדוגמה בשנת 2018 כל נוסע באל על סובסד על ידי המדינה בכ-270 שקלים.

דו"ח של רשות התעופה האזרחית מהשנה האחרונה הצביע על סוגיית המימון מהמדינה ככזו שהורידה את ההוצאות התפעוליות של החברה: "הגדלת השיעור במימון המדינה הובילה להפחתת ההוצאות התפעוליות של החברה בסדר גודל משמעותי הנע בין 20 מיליון דולר במהלך שנת 2013 ל-46 מיליון דולר במהלך שנת 2018".

האם יכול להיות שהאיומים הביטחוניים על הטיסות גדלו ומצריכים מאל על מענה יקר יותר? קשה לקבוע. זו טענה שלא נשמעה מחברת התעופה ולא מהגורמים ששוחחנו איתם. מי שכן יכול לבדוק ולפקח על הנושא היא ועדת חוץ ובטחון בכנסת. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): המדינה הוציאה בשנת 2018 קרוב למיליארד שקל על אבטחת כלל חברות התעופה. הסבסוד המלא לאבטחה נמצא בפיקוח אל על, המפעילה אותו ומספקת שירותים לשאר חברות התעופה הישראליות ויוצרת בכך ניגוד עניינים בניהול התקציב ובכך מובילה לכאורה לבזבוז כספי ציבור שיכלו להגיע למקומות אחרים. 

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן): הסכם האבטחה של אל על אמור להיחתם מחדש לקראת 2020. הכנסת חייבת לקיים דיון מקיף בנושא, ולהתחיל בשאלה מדוע תקציב האבטחה עולה למרות שמספר הנוסעים לא.