תחקיר שקוף: "ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – מאבקו של סמוטריץ' לבנייה בלתי מפוקחת בשטחים

סיקור צל סמוטריץ' – שבוע 9: פעולות הבנייה והפיתוח של החטיבה להתיישבות מתבצעות ברובן דרך ארגון בודד בשם "אמנה", בראשו עומד זאב חבר (זמביש) • עתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ פועלת לביטול הבלעדיות של החטיבה להתיישבות ואמנה בפיתוח יהודה ושומרון • במקביל, קידם בחודשים האחרונים בצלאל סמוטריץ' חוק שיעביר רשמית את הסמכויות לניהול הקרקעות ביו"ש לידי החטיבה להתיישבות • הצעת החוק מעוררת התנגדות הן בקרב גורמים משפטיים והן מחשש לפגיעה ביחסים הבינלאומיים של ישראל • אמנה היא מהתורמים הבולטים לעמותת "רגבים", אותה ייסד וניהל סמוטריץ' עד שנבחר לכנסת

| עידן בנימין |

"ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – אלו דבריו של מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, בתיאורו את האופן שבו מתנהלת הבנייה ביהודה ושומרון כיום. בן אליהו מבקש, לצד בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), להכשיר בחוק בדיוק את ההתנהלות הבעייתית הזו – בניהולה של החטיבה להתיישבות.

התחקיר היום מגיע כחלק מסיקור הצל של סמוטריץ'. בישורת האחרונה, נקדיש את שתי הכתבות הקרובות לתחקירי עומק שנולדו מהסיקור המתמשך – ולא היו מתאפשרים ללא הגב של התומכים שלנו. המטרה: להביא תמונה כוללת ורחבה שמסבירה את פעילותו הענפה בכנסת, ומעבר לה.

תזכורת: מדוע יצאנו לסיקור צמוד של בצלאל סמוטריץ?

את סיקורי הצל של שקוף בוחרים למעלה מ- 1600 המוציאים לאור שלנו – בהצבעה דמוקרטית. שמו של סמוטריץ' הועלה להצבעה, בין היתר, במטרה לבחון אם האידיאולוגיה שלו (כפי שהיא מתבטאת בהופעותיו בתקשורת), אכן באה לידי ביטוי בעבודתו הפרלמנטרית.

סמוטריץ' הוא חבר כנסת חדש, אך בולט ומשפיע (זה מכבר הוא פרסם סרטון משעשע שמדגים כיצד חלק מחברי הכנסת תופסים אותו). הוא החל לכהן לראשונה בכנסת הנוכחית – לאחר שמפלגתו, האיחוד הלאומי–תקומה, התמודדה בבחירות ברשימה משולבת עם הבית היהודי. הוא משמש כסגן יושב-ראש הכנסת, חבר בוועדת הכספים, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדה לביקורת המדינה וגם בוועדה שדנה בחוק הגיוס.

הלוואי שהיה ביכולתנו להעמיד כתב צל לכל חבר וחברת כנסת, כל שבוע ולאורך כל הקדנציה. ייקח זמן להגיע לשם – אבל בזכות התומכים הקבועים של שקוף (המוציאים לאור, מו"לים) – אנחנו מצמצמים את הפער. לאחר סיקורי הצל של מיקי זוהר (הליכוד) וציפי לבני (המחנה הציוני), סיקרנו בחודשיים האחרונים את ח"כ סמוטריץ' – ובחנו אותו באותם פרמטרים בדיוק בהם בדקנו את עבודת חברי הכנסת בעבר.

מהמעקב אחריו בשבועות האחרונים למדנו כי סמוטריץ' הוא אולי חבר הכנסת הכי יעיל, שיטתי וממוקד בכנסת הנוכחית. שיחות רבות עם מקורות שונים, הראו לנו כי לא רק אנחנו חושבים כך.

החקיקה היא הכלי המרכזי בו סמוטריץ' משתמש לקידום האידיאולוגיה שלו; חקיקה מסובכת, עם השלכות נרחבות וחסרות תקדים, שלעיתים רק הוא ומועדון מצומצם של משפטנים באמת מבינים. השבוע נתמקד בהליך הפטור ממכרזים של החטיבה להתיישבות, והאופן שבו כספי משלם המיסים הישראלי זורמים לעמותות שונות – ללא בקרה ומבלי כל דאגה למנהל תקין.

*

כרוניקה של פטור ממכרזים – פרקי התחקיר:

*

פרק 1: מי היא החטיבה להתיישבות?

בוודאי כבר התרגלתם לשמוע על "החטיבה להתיישבות" כחלק בלתי נפרד מכל דיון בכנסת על ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון ובעיקר הקשר להעברות תקציביות שונות. אך מהו בעצם הגוף הזה?

החטיבה להתיישבות – בזכות השתייכותה להסתדרות הציונית – היא ישות משפטית חריגה הנהנית מחוק מיוחד, שמעניק לה (וגם לסוכנות היהודית, אגב) פטור מתשלום מיסים ופטור מהצורך להתמודד במכרזים בעת מתן שירותים לממשלה. במילים אחרות: ההסתדרות הציונית, והחטיבה להתיישבות שבתוכה, הם גופים שאינם ממשלתיים – אך מהווים זרוע ביצועית של הממשלה הפטורה מהשתתפות במכרזים (נקודה בעייתית שמבקר המדינה העיר עליה בדו"ח לפני שנתיים).

מאחר והחטיבה אינה כפופה לנציבות שירות המדינה (בניגוד למשרדי הממשלה) – היא בפועל גוף פוליטי בו מחולקים התפקידים הבכירים בין המפלגות השולטות, ולא בהכרח לפי שיקולים מקצועיים גרידא.

כיום, מתוקף החלטות ממשלה, החטיבה להתיישבות מפוקחת בידי שר החקלאות ופיתוח הכפר, אורי אריאל, חבר מפלגתו היחידי של סמוטריץ' בכנסת (האיחוד הלאומי-תקומה).

רקע חשוב: כיצד עוברות הקרקעות מהמדינה לחטיבה להתיישבות?

הגוף הממשלתי האחראי על ניהול ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא המנהל האזרחי (גוף צבאי בתוך משרד הביטחון). באופן רשמי, המנהל גם אחראי על ניהול הרכוש הנטוש ביו"ש, כולל אדמות נפקדים (כלומר תושבי האזור הערבים שנטשו ב- 1967) – והוא שומר על נכסים אלו, לכאורה עד אשר יחזרו אותם פליטים אל רכושם.

עד שזה יקרה, יכול המנהל – ובתוכו הממונה על הרכוש הממשלתי – להשכיר או להשאיל באופן זמני את השטחים (חוזה בר רשות), לשימושים שונים.

מתוך 5.6 מיליון דונם ביו"ש,  כ- 60% הם שטחי C (נמצאים בשליטה מלאה של ישראל) ומתוכם, כ- 1.4 מיליון דונם נמצאים בבעלות פרטית. השטח נחשב עד היום שטח כבוש (מבחינת ישראל), והדרך בה המדינה מנהלת את ענייני האזרחים (יהודים וערבים כאחד) היא באמצעות שלטון צבאי שמתאם מתן שירותים אזרחיים.

המנהל האזרחי אמנם אחראי גם על ההתיישבות באזור, אך בפועל איננו עובד ישירות על הקצאת הקרקעות לתושבים (יהודים וערבים כאחד). במקום זאת, את הקרקעות הוא מקצה לשני גופים: למשרד השיכון (במקרה של בניית ערים, כמו אריאל או בית"ר עלית) או לחטיבה להתיישבות (בעבור בהתיישבות "כפרית").

אפליה בין המתיישבים בחלוקת קרקעות המדינה

דו"ח מבקר המדינה משנת 2013 עסק רבות בסוגיית ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון – והעלה עובדה מעניינת: החטיבה להתיישבות לא טרחה לגבות מהמתיישבים דמי חכירה על קרקעות שבניהולה. אף לא שקל אחד. למה הדבר דומה? לכך שרשות מקרקעי ישראל הייתה מעניקה לכם קרקע לבניית בית ביישוב שלכם – בחינם.

החטיבה טענה כי נושא גביית התשלומים נמצא בדיונים עוד משנת 2000 (כלומר 13 שנים, נכון לזמנו) – והאשימה את המנהל האזרחי במחדל. המבקר עצמו נזף גם בממונה על הרכוש הממשלתי, שגרם הפסדים של מאות מיליוני שקלים בשל אי-הגבייה – ויצר מצב של חוסר פיקוח על אדמות המדינה.

המבקר מסכם: "מצב זה יוצר אפליה בין מתיישבים אלה ובין תושבי איו"ש האחרים, כיוון שהממונה גובה דמי חכירה בגין השימוש בקרקע רק מתושבי יישובים שהקים משרד הבינוי והשיכון. בנוסף לכך, מצב זה יוצר אפליה בין תושבי היישובים שהקימה החטיבה להתיישבות באיו"ש ובין תושבי מדינת ישראל המשלמים דמי חכירה בגין השימוש שהם עושים בקרקע".

בשורה אחת: קניתם דירה בעיר אריאל – נדפקתם. גרתם בישוב כפרי שהקימה החטיבה להתיישבות – זכיתם ולא גבו מכם תשלום על הקרקע.

הדו"ח של המבקר אמנם נכתב לפני 5 שנים – אך דבר לא השתנה מאז. גם היום, אף אחד לא מעביר תשלום לקופת המדינה עבור הקרקעות שבניהול החטיבה. בדיון בכנסת שנערך לאחרונה, נציגת משרד האוצר אף כינתה את המצב הקיים "סדום ועמורה" (ראו בסרטון פה למטה).

אז למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? מכוון שנדמה כי מטרתו של חבר הכנסת סמוטריץ' היא לממש בחוק את המצב הקיים – ובעצם לדאוג לכך כי הקרקעות ביו"ש בהתיישבות הכפרית ימשיכו להיות מחולקות ללא פיקוח, ללא יד מדינית-ממשלתית מכוונת – וללא תשלום. כפי שמספר מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, המצב הזה לא חדש ונמשך כבר עשרות שנים:

מה שמוביל אותנו לפרק הבא – שכן את הקרקעות שמקבלת החטיבה להתיישבות היא מעבירה ישירות לתושבים או לשותפות עסקית בשם "אמנה". וזה כבר מסבך את העניינים שבעתיים.

פרק 2: מי היא אמנה ואיך היא קשור לחטיבה להתיישבות?

כאמור, החטיבה להתיישבות מעבירה חלק מהקרקעות המוקצות לה לשותפות עסקית בשם "אמנה". מזכ"ל השותפות והאיש הדומיננטי בה הוא זאב חבר (זמביש), מראשי מועצת יש"ע. 

אמנה יוזמת ובונה ישובים ביו"ש – ולמרות שהיא מקבלת את הקרקעות בחינם, אין ביכולתנו לדעת את היקף העסקים שלה מאחר ומדובר בשותפות עסקית פרטית.

לאמנה חברת בת בשם "בנייני בר-אמנה" – המבצעת את הבנייה בהתנחלויות בפועל – ושני הדירקטורים היחידים שלה הם אותו זאב חבר ואדם בשם משה יוגב (שבין שלל תפקידיו הוא גם הגזבר של אמנה ודירקטור בקק"ל – וכן נחקר במסגרת פרשת "ישראל ביתנו").  

בעתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ נגד בנייני בר-אמנה (עוד על כך בפרק הבא), נטען כי את הבתים אותם היא בונה על שטחים שקיבלה בחינם – היא משווקת למתיישבים כאשר השווי ה"וירטואלי" של הקרקע כלול בתוכו, לפי אזורי ביקוש. כלומר: אמנה לא משלמת על הקרקע, אבל כן מגלמת את שוויה בעת מכירת הבתים לתושבים – ועושה על כך רווח נוסף.

פרק 3: תחרות ושוק חופשי עוצרים בקו הירוק – העתירות לבג"ץ נגד אמנה

שחם נדל"ן היא חברה בנייה פרטית, שניסתה ליזום בשנת 2008 פרוייקט בנה-ביתך בישוב ברקן שבשומרון. הגבלות הבנייה באזור הכניסו את הפרויקט לקשיים, והובילו לסכסוך עסקי בין החברה ליישוב – שסופו בתביעה משפטית – שהתקבלה – וחייבה את היישוב להשתתף בעלויות הפיתוח של הפרויקט.

בעקבות הניסיון בברקן, הגישה שחם עתירה לבג"ץ בו דרשה לפתוח למכרז פרויקטים של ייזום בנייה ביהודה ושומרון. החברה לא מתעניינת בפוליטיקה – אלא בעסקים: היא רוצה לבנות בתים, למכור אותם ולהרוויח כסף. לטענת שחם נדל"ן, במצב הקיים בנייני בר-אמנה מתנהלת כמונופול, בחסות החטיבה להתיישבות – ולא מתאפשרת תחרות.

הדיון בבג"ץ על העתירה נדחה פעמים רבות. ביולי 2018 התפרסמה כתבה של משה ליכטמן בגלובס לקראת הדיון בעתירה – שלא התקיים לבסוף. גם אנחנו הלכנו לדיון שנקבע לראשית חודש דצמבר – וגם הוא נדחה ברגע האחרון (השופטים הסבירו את הדחייה ב"עניינים שלהם" והמליצו לנוכחים "להנות מיום בירושלים").

הדיון הבא נקבע לעוד כחצי שנה. אם בסופו של דבר תתקבל העתירה, אז הרי החטיבה להתיישבות לפתע תהיה מחויבות במכרזים על כל קרקע שתשווק – בדיוק כמו שנהוג בתוך תחומי הקו הירוק – על כל המשתמע מכך (כולל הרבה בירוקרטיה וזמן). את זה סמוטריץ' לא רוצה.

פרק 4: סמוטריץ' מקדים תרופה למכה

בשבועות האחרונים, כחלק מסיקור עבודתו היומיומית של סמוטריץ', כתבנו כמה פעמים על אחד הנושאים שמעסיקים אותו יותר מכל – תיקון להצעת חוק החטיבה להתיישבות, שמטרתו להעניק לחטיבה באופן רשמי זכויות בלעדיות בניהול הקרקעות בהתיישבות הכפרית ביהודה ושומרון.

ולא זאת בלבד, אחד מסעיפי הליבה של החוק המוצע הוא קיבוע הפטור ממכרזי קרקעות ביו"ש. אם הפטור יקדים בחקיקה את הפסיקה – אז הרי שבג"ץ עשוי להיאלץ לפסוק לפיו. נכון להיום, לאור התפזרות הכנסת, החוק תקוע.

התיקון לחוק שמקדם סמוטריץ' מעורר בעיות משפטיות חסרות תקדים, ובליבן הענקת זכויות קניין על קרקעות המדינה לגוף לא ממשלתי. צפינו וקראנו את כל הדיונים שהתקיימו בנושא – ולא מצאנו כמעט יועץ משפטי או משרד ממשלתי שתמכו בהצעת החוק – כולל היועמ"ש מנדלבליט, שקבע כי החוק פשוט אינו חוקתי. היחיד שלא התנגד, אגב, היה מנכ"ל משרד החקלאות. פטור ממכרזים יוצר עיוות וחוסר תחרות בשוק ובאופן טבעי עוזר למי שקרוב למקבלי ההחלטות.

החשש שמעלה החוק רחב משאלות חוקתיות מקומיות – היו שאף דאגו כי הוא עלול לסבך את ישראל בזירה הבינלאומית, מה שהוביל לקיום דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון.  

פנינו למשרד ראש הממשלה בשאלה האם מתקיים הליך כלשהו בנושא. מהמשרד לא נמסרה תגובה.

כיצד סמוטריץ הציל את החטיבה להתיישבות מהתייבשות בפעם הקודמת?

בפברואר 2015, בעקבות דו"ח מבקר המדינה (שהוזכר לעיל) וחוות דעת משפטית שהוציאה סגנית היועמ"ש, דינה זילבר, נדרשה המדינה להחזיר לעצמה את סמכויות ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון. עיקר הטענה הייתה כי אם המדינה רוצה לנהל את העניינים ביו"ש – עליה לעשות זאת בעצמה, מבלי להעביר סמכויות לגוף חיצוני שאינו כפוף לאותם מגבלות וכללים להם כפופה המדינה.

אחת מטענות היועמ"ש בנוגע למצב הקיים הייתה החשש של יצירת "חצר אחורית" – בה הממשלה יכולה לבצע את פעולותיה שלא במסגרת הדין והפיקוח. כך נכתב בחוות הדעת: "עצמאות בעיצוב המדיניות על ידי גורם שאינו שלטוני; דרך העברות כספים בלתי מפוקחות; דרך פעולה שלא בהתאם לסטנדרטים המאפיינים שלטון בפעולתו […] קיומו של 'אזור דמדומים' ממשלי אליו מנוקזות סמכויות שלטוניות רחבות ומשמעותיות, לצד תקציבי עתק, המחולקים בהתאם לפרמטרים פנימיים המוחלים בחלקם באופן וולנטרי בלבד וללא בקרה אפקטיבית".

ואכן, בעקבות ההנחיה, תקציבי החטיבה מתחילים להתייבש. סמוטריץ' לא אוהב זאת – ומקדם תיקון לחוק החטיבה להתיישבות (אותו חוק שהוא מנסה בחודשים האחרים לתקן שוב, למטרת הפטור ממכרזים) באופן שיעגן את זכות המדינה לתקצב את החטיבה. זו לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שסמוטריץ' ילך ראש בראש עם היועצת המשפטית זילבר.

במליאה, הקואליציה הצביעה בעד והאופוזיציה נגד (פרט לאיתן ברושי שנמנע וכל סיעת "ישראל ביתנו" שנעדרה), התיקון של סמוטריץ' עובר בהצלחה – והכסף חוזר לזרום ולמעשה מציל את החטיבה להתיישבות. התיקון משנת 2015 נוגע כאמור רק לתקציבי הממשלה – ולא להקצאת קרקעות או פטור ממכרזים – וזו הסיבה שסמוטריץ' פעל במרץ, עד פיזור הכנסת, כדי לקדם את התיקון הנוסף.

פרק 5: אמנה היא תורמת מאוד גדולה לרגבים

העמותה שמזוהה יותר מכל עם בצלאל סמוטריץ' היא "רגבים". עד להיבחרו לכנסת, היה סמוטריץ' מורשה חתימה בעמותה ורכז פעילות בה – ולפני כן אף החזיק בתפקיד המנכ"ל. סמוטריץ' אוהב להזכיר את העמותה על דוכן הכנסת, להיפגש עם אנשיה ואף להדריך חברי כנסת אחרים במסגרת סיורים שרגבים מארגנת.

חאן אל אחמר – כל האמת בפנים!(חשוב מאוד להקשיב להכל ולהעביר הלאה את הפרטים האמיתיים)^^במהלך היום הזה סיירנו בשטח עם סגנית שר החוץ ח"כ Tzipi Hotovely – ציפי חוטובלי וח"כ יהודה גליק – Yehudah Glickשהגיעו ללמוד את המציאות בשטח, החל מתוכנית פיאד, דרך המימון האירופי והמשמעויות הגאו-אסטרטגיות הכרוכות בסוגיה, ולמה לממשלת ישראל פשוט אסור להתקפל.ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהשתתף בחלק מהיום הזה, מסכם את הסיפור של 'חאן אל אחמר' מההתחלה ועד הסוף – מומלץ לצפות, להקשיב טוב וכמובן – לשתף.^^רגבים,מחזירים את הריבונות למדינה

Posted by ‎תנועת רגבים‎ on Monday, October 22, 2018

כחלק מפעילותה, רגבים מפעילה לוביסטים בכנסת ( "ריפבליק יועצים"), וחלק גדול מהוצאות העמותה הן עבור הגשת תביעות לבג"ץ נגד מדינת ישראל. ב- 2017 לבדה הוציאה העמותה למעלה ממיליון שקל על ייעוץ משפטי.

עמותת רגבים - שינוי מטרות, שם והתנהלות תקינה

מטרתה הנוכחית של עמותת רגבים: "עידוד ופיתוח התיישבות תוך חיזוק מוסדות השלטון המדינה וקיום מעקב ובקרה על יישומן של כללי מנהל תקין ועל טוהר המידות בשירות הציבורי וכן שמירה על איכות הסביבה בכל הנוגע למדיניות הקרקעית של ישראל. הגנה על זכויות האזרח בישראל, ובכלל זה הזכויות בישראל ובכלל זה הזכות לדיור, לשמירה על הקניין ולחלוקה שיוויונית וצודקת של המשאבים הציבוריים. לפעול להשגת המטרות הנ"ל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים בחוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ניסוח המטרות עבר שינויים ותיקונים לאורך השנים. כך לדוגמא כאשר הוקמה בשנת 2006, מטרתה הוגדרה כך: "שמירה על אדמות ונכסי הלאום ופיתוח התיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים במסגרת החוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ולא רק מטרות העמותה השתנו – אלא גם השם. ב- 2009 שינה סמוטריץ' את שמה מ"התנועה לשמירת אדמות הלאום" ל"רגבים". בקשת השינוי נדחתה בתחילה בידי רשם העמותות בטענה כי השם עשוי לבלבל את הציבור. סמוטריץ' התעקש והחזיר במכתב בו הוא מסביר את החשיבות: "שינוי שמה של העמותה נעשה כדי למנוע 'לזות שפתיים' ולהסיר חשש כי המונח 'אדמות הלאום' המצוי בשמה הנוכחי של העמותה עלול לרמז על פעילות השנויה במחלוקת ציבורית ו/או פוליטית בחברה הישראלית". שם העמותה משתנה בהצלחה.

משהו שחשוב לומר: העמותה מתנהלת באופן תקין ובהתאם לכל הנהלים. בשנת 2014 בוצעה בעמותה ביקורת עומק מטעם משרד המשפטים – ביקורת שהניבה לא יותר מכמה ממצאים (לדוגמא, היעדר בקרה שוטפת על תקציב העמותה וניהול ראוי לנוכחות העובדים). ליקויים פעוטים בהשוואה לביקורות עומק של עמותות אחרות שבדקנו בעבר.

עוד נוסיף כי גם בדו"ח מבקר המדינה שעסק במועצת מטה בנימין – עליו כתבנו בסיקור הצל השישי – אוזכרה העמותה, אך לא הואשמה בפעילות שאינה תקינה. עם זאת, הדו"ח איים על המשך התמיכה שרגבים יכולה לקבל מהמועצה בשיטת "תפירת התמיכות" שהונהגה עד אז (כך לפי הדו"ח).

הכסף שמגיע מבניין בר-אמנה לרגבים

תקציב עמותת רגבים לשנת 2017 (האחרון שדווח) נבנה מתמיכות ממשלתיות בגובה 500 אלף שקל, תרומות ישירות של 3.8 מיליון שקל ועוד כ- 900 אלף שקל ממתן שירותים.

לעמותה מגוון תורמים, הגדולים שבהם הם מחו"ל ונותנים מאות אלפי שקלים כל אחד: "הקרן לנחלת עצמאות", Gates of Mercy" ולאחרונה גם "Central Fund of Israel". נוסף לכך ישנם עוד מספר תורמים פרטיים, המוכר שבהם הוא איש העסקים רמי לוי – שתרם לעמותה 200 אלף שקל בשנה החולפת.

תורמת בולטת נוספת היא לא אחרת מחברת "בניין בר-אמנה", שמעבירה מאז 2012 מאות אלפי שקלים בשנה לעמותת רגבים. 2.1 מיליון שקל במצטבר בשש שנים:

שנה תרומה (באלפים)
2012 500
2013 300
2014 200
2015 400
2016 500
2017 200

אם בניין בר אמנה הייתה חברה שמתחרה בשוק חופשי לא היינו אפילו טורחים לציין את "רגבים" (אליהם אין לנו טענה). הבעיה טמונה בכך שהחברה מקבלת את אמצעי הייצור היקר ביותר שלה – הקרקע – חינם. הרווח שהחברה עושה מכך מחולק מחדש לעמותות על פי שיקול דעתה הפרטי, למרות שמקורו ציבורי, וכך עוברים כספים ללא מכרזים ומחולקים ללא תקנות וללא שוויון.

השאלות שהפננו להתייחסות הגורמים הרלוונטים וטרם זכו למענה

החטיבה להתיישבות:

  • מה נוהל הקצאת הקרקעות לאמנה?
  • האם החטיבה להתיישבות תומכת במכרז לקרקעות שזו מקבלת מהמנהל האזרחי? אם לא מדוע?
  • האם ישנן חברות נוספות שזוכות לפטור ממכרזים, כדוגמת אמנה?

אמנה ובנייני בר-אמנה:

  • מהו נוהל הקצאת הקרקעות בין אמנה לבנייני בר-אמנה?
  • מה אחוז העמלה שמרוויחה אמנה ממכירת בתים של בנייני בר-אמנה, אם בכלל?
  • לאילו עמותות תרמה בנייני בר-אמנה כספים בשלוש השנים האחרונות ומה גובה התרומות השנתי?

האם יאיר לפיד החל להופיע לעבודתו בוועדת חוץ וביטחון?

נתוני הנוכחות המעודכנים של ועדת החוץ והביטחון נחשפים לראשונה: בזמן שיאיר לפיד ממשיך לטעון כי פעילותו הפרלמנטרית נעשית בעיקר בוועדה – הנתונים מראים (שוב) כי אין זה המקרה. כתבה ראשונה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

מה תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה?

זמן רב שאנו בשקוף מתלבטים כיצד לסקר את סוגיית היועצים המשפטיים – האם הם שומרי סף חשובים או פועלים באקטיביסטיות מוגזמת וללא הצדקה? יצאנו לחקור ולהביא לכם את תשתית הידע שעומדת מאחורי כל אחת מהדעות. כך נוכל, בתקווה, להבין את שני צידי המטבע – ולהתווכח בצורה חכמה בקדנציה הבאה

המשך קריאה…

קצת אור: היזם שמעביר עובדי ניקיון להעסקה ישירה

מיזם חדש – "נקי כפיים", מתמודד ביצירתיות עם ההשלכות של מודל העסקת עובדי קבלן בתחום הניקיון. מקים המיזם מלמד עובדים כיצד להקים עסק בעצמם – וכך מעביר אותם להעסקה ישירה. בשלוש השנים האחרונות הוא פועל להכפיל את השכר של עובדי ניקיון

המשך קריאה…

כתבה מתגלגלת: חברי כנסת חשודים – תמונת מצב

בכנסת ובממשלה לבדם ישנם כיום תשעה נבחרים מכהנים שעומדות נגדם חקירות גלויות וידועות. בשביל להדגיש כמה המצב הזה לא נורמלי, החלטנו לפתוח בפינה חדשה וקבועה: סטטוס חקירות הח"כים.

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שמיני

השבוע: סמוטריץ' מנצל את חולשת הממשלה ומקדם חקיקה בקצב חסר תקדים, נלחם נגד מנהל תקין כאשר זה נוגע לחטיבה להתיישבות, קורא לעצירת ערבים על כביש 60 – ופולו-אפ על סיקור קודם: אנחנו מגלים כי חוק האגודות השיתופיות דווקא כן רלוונטי ליהודה ושומרון

המשך קריאה…

זוכי פרס אביר השחתת השלטון לשנת 2018

רגולטורים ופקידים בכירים משפיעים עמוקות על חיינו. כאשר אחד מהם מתרשל, עוצם עיניים או מטייח – הוא עלול לתרום לשחיתות אפילו יותר מעבריינים אמתיים. "אביר השחתת השלטון" הוא מיזם שבוחן שומרי הסף וממלאי תפקידים ציבוריים שהשפעתם הרוחבית על הציבור עצומה – ומאפשר לכם הציבור, באמצעות באתר המיוחד, לקרוא על פעולותיהם השנויות במחלוקת ואף להצביע ולקבוע את הזוכים בפרס המפוקפק.

התקווה היא שמיזם זה יגרום לשומרי הסף הנוכחיים והעתידיים לחשוב היטב לפני כל פעולה בידיעה שהציבור מביט, בודק ובוחן. שהציבור לא שוכח, ובניגוד לקלישאה – יש לו זיכרון ארוך. גם עצם התחרות מגדילה את ההרתעה ומעודדת רגולטורים לנהוג למען האינטרס הציבורי הרחב ביותר, ולא להתקפל.

מי הם הזוכים בפרס אביר השחתת השלטון לשנת 2018? צפו בקטע מתוכנית "הצנרת" בו הכרזנו על התוצאות:

בטקס המלא תוכלו לצפות פה:

תגובות ה"זוכים":

  • תגובת עו"ד אביחי מנדלבליט ויהודה וינשטיין באמצעות דובר משרד המשפטים: "היועץ המשפטי לממשלה פועל במגוון הנושאים המשפטיים המגיעים לפתחו- הן בתחום היעוץ המשפטי והן בתחום התביעה הכללית, במקצועיות באופן ענייני ובהתאם לאינטרס הציבורי, במטרה לקדם את שלטון החוק במדינה ולבצרו. כך נהג גם עו"ד יהודה וינשטיין".
  • תגובה שלמה פילבר: בתגובה מסר פרקליטו של פילבר, עו"ד דרור ארד-אילון, שהוא מנוע להתייחס למידע באופן מפורט בשל צו איסור פרסום על החקירות, אך תיאור העובדות אודות מר פילבר מטעה ומוטה, ורחוק מאד מן האמת.

רוצים להתנדב ולסייע בארגון התחרות של 2019? מלאו הטופס וציינו זאת בפנים.

האם הח"כ שאתם מעריכים מקדם שחיתות או שקיפות?

ח"כ אילן גילאון פרש בזמנו מהמירוץ לראשות מרצ עקב נסיבות בריאותיות. ועדיין, גילאון החזיר את כל התרומות שקיבל – כמאה אלף שקל מ200 איש, עד השקל האחרון. אף שכבר הוציא חלק מהכסף, הוא התעקש שהכל יוצא בדיעבד מכיסו והחזיר 'בכוח' אחד-אחד גם למי שסירב. גילאון גם חושף את הצהרת ההון המלאה שלו. בנימין נתניהו ונפתלי בנט, לעומתו, רצו נגד מועמדי קש כדי לצבור תרומות, וגם סירבו לחשוף את הונם או נכסיהם.
*
יאיר לפיד הצביע נגד שלל חוקי שקיפות, ואף שיקר לגבי העדרויותיו מהכנסת. ח"כ מיכאל מלכיאלי הצביע בעד החוק שאמור היה למנוע שחיתות בשלטון המקומי, על אף שיו"ר הועדה יואב קיש הצביע נגד. והידעתם שהמשטרה המליצה להעמיד לדין חברי כנסת מבל"ד על זיוף מסמכים כדי להסוות כספי תרומות למפלגה?
*
אלו רק כמה "צל"שים" ו"צל"גים" אקראיים ממיזם חדש: מיפוי הח"כים בראי שקיפות ושחיתות.

המשך קריאה…

מי ממשרדי הממשלה מסרב לפרסם את חומרי הארכיון שלו לציבור?

| תומר אביטל |

הפעם אנחנו לוקחים אתכם אל תוככי המקום בו נאצרים ומחכים לאור היום המסמכים הכי סודיים בישראל: ארכיון המדינה. זה מקום קריטי. מסמכי העבר של מדינתנו שמורים בארכיון הזה, שהולך ומתעשר, ואמור לאפשר לכל אזרח ללמוד בשקיפות מלאה על ההיסטוריה. פעילים חברתיים החלו להיעזר בו יותר ויותר – למשל כדי לגשת למסמכים העוסקים בבעלות על רכוש בגבעת עמל או בחטיפת ילדי תימן. אלא שבשנה האחרונה נשקפת סכנת חיסיון למיליוני תיקים שנוצרו על-ידי עובדי המדינה לדורותיהם. למרבה הצער מסמכים שמשקפים את פעילות הממשלה והרשויות, התכתבויות עם אזרחים, ועוד הרבה נושאים קריטיים – נגנזים ומאבדים פומביות.

יחד אתכם כבר פעלנו ב"שקוף" לאפשר את המשך הנגשת ההיסטוריה של מדינת ישראל באמצעות פתרון ביניים: "הגופים המפקידים" (משרדי הממשלה) החליטו לא לחכות לכנסת, והסמיכו בעצמם את גנז המדינה לבצע את חשיפת החומר הארכיוני הלא-מסווג. בדקנו וגילינו שכמעט כל המשרדים הסמיכו את הגנז, ובזכות כך עבודת החשיפה נמשכת. זה מצוין! אבל כמה עדיין מעדיפים שהמסמכים יצברו אבק.

אלו משרדים מצנזרים חומרים?

מסתבר שמלבד משרד הרווחה (שם באמת מדובר בתיקי פרט בעייתיים), רק שלוש יחידות ממשלתיות מסרבות לשתף פעולה ולחשוף חומרים לציבור: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, משרד המשפטים ומשטרת ישראל. שלושה גופים מהותיים.

אז הפעם עשינו משהו חדש: פנינו לתגובות כדרכנו בקודש, אבל כדי באמת להביא לכם את התמונה המלאה – הראנו את התגובות למומחה לנושא – גנז המדינה בדימוס ד"ר יעקב לזוביק.

להלן התגובות, לצד פרשנותו.

מבקר המדינה:
משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, המנוהל על-ידי יוסף שפירא, מסר כי: "למסמכי המשרד דרושה התייחסות ייחודית, היות ורובם המכריע הינם מסמכים שהתקבלו מגופים מבוקרים לצרכי ביקורת, חלקם מכילים מידע רגיש, חסוי או סודי וחשיפתם מצריכה גם את אישור הגופים אשר יצרו את המסמכים. לאחרונה גיבש המשרד נוהל פנימי ובו קריטריונים סדורים ועדכניים לביצוע החשיפה והוא פועל בימים אלו לטיפול בבקשות חשיפה שהוגשו. הסדרת עבודת החשיפה מול ארכיון המדינה נמצאת בטיפול". עוד הוסיפו כי בקרוב יתמנו אנשים לתפקיד זה.

ד"ר לזוביק: "ייתכן שיש כאן אי-הבנה מסוימת את התפקידים של הארכיון בחברה דמוקרטית. אחד התפקידים החשובים הוא לאפשר לאזרחים לראות מה עשו הפקידים באמת. אחת הסיבות העיקריות שחומר ארכיוני ממתין שנים לפני פתיחתו לציבור היא לאפשר לו "להתקרר". אך משעברה התקופה, הוא ייפתח במלואו והאזרחים יוכלו לראות את מלוא התמונה. לא מה שהפקידים היו רוצים שיראו, אלא מה הפקידים עשו. זה לא תמיד אותו הדבר. ונכון שהפקידים יעשו את עבודתם בידיעה שבעתיד הציבור יראה את הגירסה הבלתי-מצונזרת של פעילותם".

עוד הוסיף: "אין לך דוגמא טובה יותר לזה מאשר תיקי משרד מבקר המדינה. המבקר אוסף מידע רב, ותגובות רבות על המידע, ולבסוף מחליט בעצמו מה הגירסה הנכונה להציג לציבור. חשוב שהציבור יוכל לבדוק את החומר בעצמו – כעבור זמן, כמובן – ולהחליט בעצמו. מכיוון שכל החומר מצוי בתיקים, אין למבוקרים ממה לחשוש יותר מאשר מן הדו"ח עצמו, שפורסם כבר מזמן".

המשטרה:
משטרת ישראל, המנוהלת על ידי רוני אלשיך, מסרה כי: "המשטרה מפקידה חומרים ותיקים ישנים ולא פעילים בארכיון מדינת ישראל, בהתאם להוראות חוק הארכיונים. המשטרה חושפת לציבור מידע רב בשקיפות מלאה ובהתאם לחוק, ובתנאי שאין בו משום פגיעה בביטחון המדינה, שלום הציבור, טוהר החקירה, צנעת הפרט, חשיפת שיטות ואמצעים וכיו״ב, בדומה לכל גוף ביטחוני אחר בישראל".

גנז המדינה בדימוס, ד"ר לזוביק: "אם לשפוט לפי תגובתה, ייתכן שהמשטרה רואה את הדברים באותה צורה כמו מבקר המדינה. אם היו חקירות לא טהורות, לדוגמא, מן הראוי שהדבר ייוודע לציבור לפחות בעת פתיחת החומר הארכיוני, שנים לאחר תום החקירה. אם לא אז, מתי?"
לדבריו, "אשר לאמירה שהמשטרה "חושפת מידע רב", היה עוזר לו הדובר היה מאיר את עינינו במספרים: כמה תיקים ממתינים לחשיפה, כמה הוזמנו, כמה כבר נפתחו, מה משך הזמן הצפוי מהזמנה ועד פתיחה, וכו'. אם המשטרה נוהגת כשורה, הצגת המספרים תעמיד אותה באור חיובי".
אנחנו מסכימים!

משרד המשפטים:
מהמשרד, אותו מנהלת אמי פלמור, נמסר כי: "בראש ובראשונה מונתה השנה (למיטב ידיעתנו בין הראשונות במשרדי הממשלה) ממונה על העמדת מידע לציבור במשרה מלאה. אחד מתפקידיה (נוסף על הטיפול במאות בקשות חופש המידע) הוא הטיפול בחשיפת חומר ארכיוני. לשם כך החל המשרד בהקמת צוות מקצועי של גימלאי המשרד הבקיאים בחומרים ההיסטוריים (בדומה לקיים בארכיון המדינה – בו מועסקים גמלאים מארגונים אחרים) שמטפל בבקשות לחשיפת חומר ארכיוני. עד כה טופלו מאות בקשות. במידת הצורך אנו נותנים עדיפות לטיפול בבקשות דחופות של חוקרים ואנשי אקדמיה שמגלים עניין בחומר בעיקר לצרכי מחקר.

על כן, אין בסיס לטענה שתיקי הארכיון של משרד המשפטים נשארים בעלטה. עד כה חשפנו מאות תיקים ואנחנו בתהליך של חשיפת מאות תיקים נוספים לבקשת הציבור. בנוסף בכוונתנו להתחיל בקרוב בחשיפה יזומה של תיקים היסטוריים בעלי עניין ציבורי.

הסיבה שלא העברנו את האחריות והסמכות בעניין לארכיון המדינה היא משום שמדובר בחובה שחלה על המשרד המפקיד בהתייעצות עם ארכיון המדינה. אחריותנו החוקית לחומר ההיסטורי של משרד המשפטים שנמצא בארכיון המדינה והעובדה כי נוכח תפקידו של המשרד כמשרד המטה המשפטי של הממשלה כולה מדובר בחומר משפטי רב ומגוון מאד שקשה לאפיינו מראש, הביאה להעדפה מקצועית במשרד, בשלב זה, להשאיר את הטיפול בחשיפה במשרד ואנו בונים את המערך הארגוני המתאים לשם כך".

ד"ר לזוביק: "תיאור הדברים סביר וחיובי, אם הוא מדויק. בהתחשב בכמויות החומר הארכיוני של משרד המשפטים, יש הצדקה מלאה להקמת צוות שלם של חושפים (גם במשרדים האחרים יש לכך הצדקה אגב). משרד המשפטים אכן עוסק במגוון רחב של נושאים, ולכן חומריו מעניינים אזרחים רבים. מה שקצת מדאיג בתשובת הדובר הוא השימוש בלשון עתיד. הוא איננו מדווח על מצב קיים, אלא על כוונות מצויינות".

עוד מוסיף הגנז בדימוס: "תשובת המשרד היתה מרגיעה יותר לו היו בה לוח זמנים וקבלת עול של מטרות מדידות: האם יהיה על הצוות להשיב לפניות אזרחים בלו"ז ידוע? האם תהיה כוונה לקיים את החוק ולפתוח את החומרים במועד שנקבע בתקנות, מבלי להמתין לבקשות מן הציבור? האם "מאות התיקים שכבר נפתחו" הם אחוז גדול או קטן ממספר התיקים שהוזמנו? אם התשובות שבידי הדובר הן טובות, חבל שלא הציג אותן".

נמשיך לעקוב!

הח"כים רבים על הברזות מהצבעות – וכולנו מפסידים

רואים את שני הח"כים בתמונה? אלו חיים ילין ועליזה לביא מיש עתיד במזנון הח"כים בשעת ההצבעה על תחבורה ציבורית בשבת.
זו מפלגה שחרטה על דגלה, בין השאר, לייצג את הציבור החילוני.

אך לביא וילין העדיפו לברוח למזנון הכנסת בשעה שהתקיימה הצבעה במליאה למען תחבורה ציבורית מצומצמת בשכונות חילוניות בסופ"שים. הם ברחו כמו כמעט כל חברי הכנסת של יש עתיד. גם יאיר לפיד התקזז. למעשה רק שלושה מיש עתיד נשארו להצביע בעד. השאר? התאיידו.

איפה האופוזיציה? מלבד מרצ, רק המחנה הציוני עשו את המינימום והתייצבו (או לפחות תשעה עשר מהם). בנוסף ידוע לנו על שלושה ח"כים עם הסבר: עמיר פרץ ויוסי יונה שטסו למשלחת של הכנסת, ורוברט טיבייב שחולה.

מהרשימה המשותפת הבריזו עשרה ח"כים(!).

פירוט ההצבעות לפי סיעות – בתמונה:

זה מטורף. החוק נפל 30-43. נבחרי "ציבור" העניקו לקואליציה פרס ונעדרו בהסכמה משותפת כדי שכולם יוכלו לזלזל בחופש התנועה שנשלל מתושבי ישראל שאין ברשותם רכב פרטי.

בתגובה של יש עתיד הם הדגישו כי "חברי הכנסת היו מקוזזים כנהוג בכנסת". אלא ש"קיזוז" הוא הנוהג הכי מרתיח שיש. הנוהג שהפך את המליאה להצגה (שאף אחד לא מגיע לראותה).

העובדה שיש עתיד, מפלגה עם עקרונות ברורים העדיפה להבריז – בלתי נסלחת. אנו משלמים להם בשביל להילחם. לא בשביל לשבת במזנון ולצחוק על על מי שאין לו רכב, או בשביל להבריז ממעט ימי המליאה שבכלל מתקיימים.

כל מי שהצביע בעד ונגד:

חשבו על זה בפעם הבאה שתיתקעו איפהשהו ותחכה שתצא השבת.
ואיפה היו מרצ?
זה ממש לא הכל. תמר זנדברג, יוזמת החוק, גם ביקרה את חברי סיעת יש עתיד על כך שלא הגיעו להצביע (בתמונה).
אבל מה מסתבר?
שגם זנדברג עצמה לא ייצגה את בוחריה בזמן אמת:
ב- 21 פברואר 2018, בשעה 13:28, עלתה הצעת חוק של "יש עתיד" לתחבורה ציבורית בשבת. והפעם זנדברג היא זו שהבריזה, לפי הרשומות.
מזה שבוע אנו מבקשים ממנה לבדוק ביומן ולספר מדוע התקזזה/נעלמה. לבסוף מסרה תמר זנדברג בתגובה: "מרצ לא מתקזזת בזמן שהח"כים נמצאים במשכן הכנסת, בטח לא כדי לשבת במזנון ולחזור מדושנים מיד בתום ההצבעה. האירוע המדובר היה לפני שנה בעיצומה של מערכת בחירות במרצ, מושג זר ליש עתיד״. אבל פה זה נהיה מעניין:
(1) נזכיר לכם שזנדברג לא חושפת יומנה – מה שהיה יכול לחסוך ביקורת, אם זו אכן היעדרות מוצדקת.
(2) נברנו בהצבעות ומצאנו שזנדברג נכחה בכנסת, לכאורה בניגוד לתגובתה, לפני ואחרי ההצבעה (בתמונה). לזה היא כבר בחרה שלא להגיב.
(3) לסיכום – האופוזיציה בישראל לא מתפקדת. אזרחים מממנים אנשים שלא יודעים לשים בצד אגו ולעשות עבודתם
(רוצים לשמוע עוד? מוזמנים להקשיב לפודקאסט שלנו בנושא!).
הנה תיעוד ההצבעות של ח"כ זנדברג מיום ההצבעה:
לקוראת תמר זנדברג: שימי לב לשורה השניה והשלישית. בטוחה שלא היית בסביבה?
אז מה היה לנו?
שתי הצבעות למען תחבורה ציבורית בשבת. חוק כזה יכל לעזור לכל מי שלא נוהג – בני נוער, קשישים או סתם אנשים בלי רכב או רשיון – להגיע לים או לנסוע לבקר את סבתא.
הרבה ח"כים שהנושא קרוב לליבם – אבל לא מספיק כדי להצביע בעדו כשהוא של סיעה אחרת.
ובסוף… כולנו מפסידים.
אז אולי כדאי שבמקום לריב הח"כים פשוט יעשו את העבודה שלשמה נבחרו?