ראש ממשלה לא צריך לכהן תחת כתב אישום / מאמר מערכת

| מאמר מערכת / צוות שקוף |

היועץ המשפטי לממשלה הודיע על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים, בכפוף לשימוע.

בחזון "שקוף" הגדרנו את האג'נדה המרכזית של כלי התקשורת הציבורי הראשון: "חיזוק הדמוקרטיה, מנהל תקין, הגברת השקיפות השלטונית ומלחמה בשחיתות". ולכן, לעמדתנו, לא יעלה על הדעת שראש ממשלה ימשיך לכהן או יעמיד את עצמו לבחירה כאשר חשדות כה כבדים מרחפים מעל ראשו.

מילים אלו נכתבות בלב כבד, אך אנו חשים כי חובתנו היא לסמן קו אדום ביום זה, בו הערכים שעומדים בלב פעילותנו נמצאים בסכנה.

*

נתניהו הוכיח בחודשים האחרונים שהוא מוכן לעשות לא מעט, לרבות איום על הרשויות עצמן, כדי להישאר בכסאו. עתה, כאשר גם המשטרה וגם הפרקליטות סבורות שראש הממשלה שלנו חשוד בעבירת טוהר המידות החמורה מכולן – שוחד – המשך כהונתו היא איום ממשי לדמוקרטיה בישראל.

*

כל נאשם נלחם בעור שיניו על החופש שלו – טבעי ואנושי שאדם שנאבק על חפותו יתקוף ויערער את תקינות ההליך המשפטי כחלק מקו ההגנה – אך מהו המחיר שכולנו נשלם כאשר הנאשם הזה הוא ראש המדינה?

זה לא עניין אישי או מפלגתי – הנושא מתמצה לשאלה פשוטה: האם אתם יכולים לדמיין אדם מנהל מדינה בשעה שהוא יושב על ספסל הנאשמים? בראייתנו, לא.

לכל אדם עומדת חזקת החפות. גם ראש הממשלה אינו אשם עד שבית המשפט יקבע אחרת. עם זאת, לא ייתכן שראש מדינה יתכונן למשפט פלילי בבוקר – ויקבל החלטות על יציאה למלחמה או רפורמה ענקית בערב.

*

ועוד יש להוסיף: הליכוד היא מפלגה חזקה – דמוקרטית – ובליבה מורשת מפוארת שאיננה תלויה באף אדם בודד. אם ירצו חברי הליכוד, ביכולתם להעמיד מתוכם מועמד אחר לראשות ממשלה, עוד בבחירות הקרובות.

*

נתניהו החל בפעילותו הציבורית לפני למעלה מ-35 שנה – הקדיש כמחצית מחייו למען השירות הציבורי – ובתקופה זו עשה רבות למען המדינה, בחזיתות רבות. הגיע הרגע שייצא להילחם על חפותו כאזרח.

אנו מאחלים לו ולכולנו כי האמת תצא לאור.

כתב החשדות המלא נגד ראש הממשלה

2019-02 - כתב החשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו

נושא מסובך, הסבר פשוט: 10 דקות – הפודקאסט החדש של שקוף. כל הפרקים

פודקאסט חדש מבית שקוף: "10 דקות" עם אסף נתיב. בכל פרק ניתן הסבר פשוט לנושא מסובך, בעשר דקות בדיוק. הפודקאסט זמין בכל המכשירים והאפליקציות הפופולריות, וגם כאן למטה להאזנה ישירה

פרק ראשון:

  • שוחחנו עם עו"ד יובל יועז על תיקי ראש הממשלה נתניהו לאורך השנים – החל מפרשת בר-און-חברון (שהיא, בעיניי יועז, הפרשה החמורה מכולן) ועד תיק 4000. יועז הוא מרצה למשפטים וממייסדי התנועה לטוהר המידות.

  • מיד לאחר מכן התכנסנו לפרק בונוס בו הרחבנו אודות דעותינו האישיות לגבי תיקי נתניהו.

פרק שני:

  • שוחחנו עם עו"ד אלעד לוביץ על הקרן למורשת הכותל, מעמד רב הכותל ועל המחלוקות במקום הקדוש ביותר ליהודים. לוביץ הוא ראש המחלקה המשפטית בארגון נאמני תורה ועבודה.

פרק שלישי:

  • שוחחנו עם אייל צור, דוקטורנט באוניברסיטה העברית וחוקר בפורום קהלת, על חברות ממשלתיות, מקומן בחברה הישראלית ועל תשומת הלב לו הן זוכות.

פרק רביעי:

  • שוחחנו עם ליאור תבורי, בלוגר כלכלי שעבד במשרד האוצר, על המשמעות של ריבוי הצעות החוק הפרטיות, כיצד זה משפיע על השיח שלנו ואיך המערכת יכולה להשתפר. (אל תפספסו את הפודקאסט של תבורי "ערך מוסף"). להרחבה על ועדת השרים לחקיקה.

משרד ראש הממשלה עדיין לא נגיש לנכים

לפני למעלה מחצי שנה גילינו כי הכניסה למשרד רה"מ אינה נגישה לנכים. מאז לא נעשה דבר בנושא. משרד רה"מ: "מכרז צפוי להתפרסם בקרוב"

| עידן בנימין |

יולי 2018, חם בירושלים. במיוחד כאשר יושבים בכיסא גלגלים. תשאלו את אילן גילאון (מרצ), שהתייבש שעתיים מחוץ למשרד ראש הממשלה בניסיון (שלא צלח) להיכנס לוועדת השרים לענייני חקיקה, המתכנסת שם בכל שבוע. תוכלו גם לשאול המאבטחים של המשרד, שלא הפסיקו להגיש לגילאון מים מרוב שהרגישו לא נעים על כך חבר כנסת מתייבש בחוץ על כיסא גלגלים.

הגעתו של גלאון למקום הגיעה בהמשך לסיקור הצל המתמשך שערכנו על ועדת השרים החזקה, שקובעת אילו חוקים יעברו ואילו יזרקו לפח. לאחר שפעלנו בכל דרך אפשרית להשקיף את עבודתה, ניסינו את המובן מאליו: לנסות להכניס ח"כ לוועדה, בשביל להשמיע את טיעוניו לגבי הצעות החוק שהוא מגיש.

על הדרך, בזמן שגילאון נותר תקוע בשער, התברר לנו משהו אחד בוודאות: כניסת הולכי הרגל במשרד ראש הממשלה אינה נגישה לנכים. לאחר האירוע הערנו למשרד על הליקוי וביקשנו שיתקנו אותו, בהתאם לדרישות חוק הנגישות.   

חצי שנה חלפה, אז פנינו למשרד לבדוק האם הנושא טופל. לצערנו התשובה היא שעדיין לא. מהמשרד נמסר כי ישנו פתרון זמני (בשאלה חוזרת ניסינו לברר מהו אותו פתרון אך טרם קיבלנו מענה) וכי הם מצטערים על אי-הנוחות.

התגובה המלאה של משרד ראש הממשלה

"משרד ראש הממשלה פועל רבות ליישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והתקנות שהוצאו מכוחו. המשרד ביצע בשנים האחרונות עשרות פעולות כגון יצירת חניות נכים, התקנת רמפות להנגשה, התקנת אביזרי עזר לליקוי שמיעה, סימון והסרת מכשולים, הדרכות לעובדים ועוד.

סוגיית הנגשת עמדת הבידוק הביטחוני מורכבת ומאתגרת בשל תנאי הסביבה ואילוצי הביטחון, דבר שהצריך היערכות מורכבת. במהלך שנת 2017, ביצע משרד ראש הממשלה סקר נגישות מקיף שבעקבותיו הוכן מכרז שצפוי להתפרסם בקרוב. עד לסיום הפרויקט ישנו פיתרון זמני לכניסה. אנו מצרים על אי הנוחות הזמנית".

 

הכניסה למשרד רה"מ

כך פעל הזוכה בפריימריס איציק שמולי עבור ידיעות אחרונות – טור דעה

בנימין נתניהו צריך, לדעתי להישפט על תיק 2000: יש תיעוד לשיחות תן-וקח מכוערות בין ראש ממשלה לבין מו"ל דורסני – הפרשה חשפה לכאורה את קיסרי השלטון והתקשורת כסוחרים תאבי בצע. המוצר? אנחנו. הציבור. אבל מה לגבי חבר הכנסת מהעבודה ששוב ושוב זוכה לסיקור מפרגן מכלי תקשורת לו הוא עוזר?

| תומר אביטל |

ראש ממשלתנו תועד במו"מ שמכיל לכאורה הצעת שוחד. אלא שגם הזוכה הטרי בפריימריז של מפלגת העבודה – איציק שמולי – מתנהג לעתים כמיני-נתניהו. אם תסכימו לקרוא את השורות הבאות בעיניים נקיות, אני מעריך שתסכימו אתי:
(1) שמולי תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם.
(2) שמולי פנה בעבר לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים.
(3) שמולי נמנה עם חברי הכנסת הפועלים לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים (מה שהיה פוגע בהכנסות של ידיעות).
(4) שמולי חבר לקואליציה האחרונה והצביע נגד חוק שביקש להשקיף פרסום סמוי – כתבות קנויות – בכלי התקשורת (אחד ממנועי ההכנסה של קבוצת "ידיעות תקשורת")
*
במקביל זוכה שמולי בקביעות לסיקור חיובי נדיר: קוראי ידיעות אחרונות נתקלים ללא הרף באזכורים מחבקים לשמולי. כאשר mako נענו להצעתי ועשו בדיקה בנושא, הם גילו סיקור חיובי לשמולי בידיעות בתדירות שבועית. כמעט כל הצעת חוק חסרת סיכוי שהגיש שמולי זכתה לכותרת מפנקת. זה דבר שח"כים, במיוחד מהאופוזיציה, יכולים רק לפנטז עליו.
ובעצם, זה סוד גלוי: תשאלו כל איש כנסת על יחסי שמולי-ידיעות והוא כנראה יספר לכם משהו דומה.
הברית עם ידיעות השתלמה: שמולי נבחר אתמול במקום הראשון ברשימת העבודה. כמובן שזו לא הסיבה היחידה להצלחתו. אני, כמו רבים מכם, מעריך את שמולי על המסירות וההשקעה בו הוא נלחם למען שלל סוגיות חברתיות.
אבל לי אישית הספיק די והותר מנבחרי ציבור של פוליטיקה ישנה: כאלו שביומיום מתלוננים על מקררים ריקים (כמטפורה) וזוכים לכותרות, אך לא נלחמים בשורש של הבעיות שמובילות למקררים ריקים: המונופולים, קשרי ההון-שלטון-עיתון, הבריתות הסמויות.
*
שמולי הוא ח"כ חרוץ, מסור וחברתי. כל עתידו הפוליטי לפניו. כטירון, אולי נזקק לגב של מו"ל, אבל היום הוא כבר מוכר בכל בית. לכן, קיוויתי שאחרי פרשת 2000 יחשוף את כל מה שהוא יודע על המנגנון ויילחם בו. במקום זאת נדמה שהוא פשוט השתלב במנגנון היטב.
*
תחשבו על זה: כמה פעמים שמעתם ח"כים ממפלגה כלשהי מדברים על פרשת ביבי-נוני? זו הפרשה השקטה ביותר, אף שחשפה יחסים לכאורה אסורים בין מי שמנהיג את המדינה לבין מתווך המציאות החזק ביותר – נוני מוזס.
בקושי רב, אם בכלל, נשמעים רוב אבירי הפוליטיקה החדשה, שבדרך כלל מרימים קול צווחה על ראש הממשלה נתניהו בגלל כל פרשיה. דווקא מזו הם מתעלמים?
ברור לי שלא מעט מהציבור מחפשים פוליטיקה אחרת לגמרי ממה שהשמאל-ימין מציע היום. לפי הסקרים מדובר כנראה במיליונים של אנשים.
אלא שמדי קדנציה גונבים את הקולות הללו מפלגות מרכז שבטוחות שיביאו משהו שונה, לצד מועמדים צעירים/חדשים שמתקדמים בסולם הפוליטי.
אך כל אלו לא אמיצים דיו להקים תשתית חדשה שתקשה על שחיתות להיווצר. אין בחוסן ישראל, אין בכולנו, אין ביש עתיד, וגם אין בשמולי, גדעון סער וחבריהם שום שקיפות. הם לא מאפשרים לציבור באמת לראות לתוככי המנגנון. זה מוסווה יותר – אבל עדיין נקבל עם כל אלו אותו דבר, רק בעטיפה נוצצת יותר.
כשפרסמתי את זה בעבר שמולי הגיב: "שטויות, אין שום קשר, אני חושב שהחוק (נגד 'ישראל היום'; ת"א) נחוץ כי מודל הדמפינג של 'ישראל היום' מפרק את התקשורת החופשית. כל ניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך".לדבריו "נבחרתי שלוש פעמים רצוף לח"כ החברתי ביותר בכנסת, מוביל מאבקים רבים בכנסת ומחוקק המון בתחומי רווחה, בריאות ותעסוקה. לשמחתי התקשורת כולה מציינת לטובה את המאבקים הרבים והחוקים שלי, לרבות רדיו, טלוויזיה, 'הארץ', 'מרקר', 'כלכליסט', 'גלובס', 'מעריב' וכך גם 'ידיעות'".

בכל מקרה כולי תקווה שכעת כשנבחר, שמולי יכרות ברית חדשה ובודדה: עם הציבור שמשלם את שכרו. אנחנו ב"שקוף" פה בשביל לבדוק אותו ואת חבריו מכל המפלגות מדי יום – ולוודא שזה מה שהם עושים.

מיהו הח"כ המסתורי שצ'יפר את ישובי יהודה ושומרון בתרגיל מסריח?

בשנת 2012 ניגש חבר כנסת כלשהו לשר הדתות דאז, יעקב מרגי, והציע לו עסקה: הח"כ יתן כספים קואליציוניים למען חימום מקוואות – בתנאי שאלה יגיעיו בעיקר לישובים שהוא חפץ ביקרם. לאחר יותר מחצי שנה של ניסיון להתחקות אחר הח"כ המסתורי, היום אנחנו חושפים את פרטי האירוע

| עידן בנימין |

"זה הצליח לו". כך סיכם יו"ר ועדת החינוך, יעקב מרגי (ש"ס) את הסיפור הלא יאמן שתראו בעיניכם בסרטון הבא:

ח"כ מסביר איך דאג שכספי המסים יגיעו למקורבים

*זקוקים לעזרת הציבור בסיפור לא ייאמן*מה שתראו בווידאו לא התרחש במרתף אפלולי אלא בכנסת ישראל. בווידאו שאיתרנו תראו את יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי – מספר על אירוע בתקופתו כשר לשירותי דת. מרגי מתאר כיצד כשהיה שר (מתישהו בין אפריל 2009 ועד מרץ 2013) הגיע אליו ח"כ והציע להעביר "כספים קואליציונים" לחימום מקוואות. מרגי רצה לעזור אך לח"כ היה דרישה מיוחדת: שהכסף יגיע בעיקר למקורבים. איך עושים את זה? אותו ח"כ ממציא סעיף תמיכה המתנה את התמיכה בגובה היישוב מעל פני הים. מסתבר שסעיף התמיכה – בגלל שהוא היה קריטריון "שיוויוני" – עבר את הייעוץ המשפטי של הבחור "שמחלק כאפות במשרד".לאחר שפנינו למרגי וניסינו גם לתחקר בעצמנו – לא מצאנו קצה חוט ולכן אנו פונים אל הציבור בבקשה לעזור באיתורם של:הח"כ שתפר את סעיף התמיכה.היועץ המשפטי שהיה נוהג לחלק כאפות.נודה לשיתוף שיסייע לכל מידע שיוביל אותנו לאנשים אלו ולכל מידע נוסף. אל תפספסו את הסרטון שמראה היטב כמה שהדמוקרטיה שלנו בצרות*קישור לתיבת הדלפות חסינה בתגובה הראשונה

تم النشر بواسطة ‏שקוף – מאה ימים של שקיפות‏ في الجمعة، ٦ يوليو ٢٠١٨

מרגי מתאר פה כיצד כאשר כיהן כשר לשירותי דת (כלומר מתישהו בין אפריל 2009 ועד מרץ 2013), פנה אליו ח"כ כלשהו והציע להעביר "כספים קואליציונים" למען חימום מקוואות. מרגי רצה לעזור, אך לח"כ היתה דרישה מיוחדת ובעייתית: שהכסף יגיע בעיקר למקורבים.

אז איך אפשר לדאוג שהכסף יגיע דווקא לאנשי שלומו? אותו ח"כ נעלם ממציא סעיף תמיכה מיוחד, המתנה את העברת הכסף בגובה היישוב מעל פני הים. בגלל שמדובר בקריטריון שהוא כביכול "שוויוני" – הוא עובר את אישור הייעוץ המשפטי במשרד המשפטים ("הבחור שמחלק כאפות במשרד", מכנה מרגי את היועץ שנותן את האישור).

המסע אחר הח"כ המסתורי

במשך למעלה מחצי שנה, אנחנו מנסים להתחקות אחר אותו ח"כ שהבטיח לכאורה כספים תמורת פינוק מקורבים.

בסיוע הציבור, הצלחנו למצוא את היועץ המשפטי שנתן לכאורה את האישור לסעיף התמיכה: אמנון דה הרטוך, שהיה בעבר ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים והורחק מתפקידו ב- 2007 לאחר שסטר לפרצופו של ח"כ יעקב כהן. שוחחנו עם דה הטרוך, אך הוא לא זכר את אישור הקריטריון המדובר.

שוחחנו בנוסף עם שורה של חברי כנסת ועוד שלל אנשים בתוך המערכת הפוליטית – אך לא הצלחנו למצוא קצה חוט. במסגרת חוק חופש המידע ביקשנו וקיבלנו את פירוט התמיכות שהועברו למקוואות ברחבי הארץ, אך גם זה לא עזר לנו לשים את האצבע על אותו הח"כ.

ואז – רגע לפני שכבר היינו מוכנים לוותר, צצה נקודת אור: נזכרנו שמרגי הבטיח בשיחה עם העיתונאי ניר גונטז' – שהתקיימה בעקבות הכתבה הראשונה שפרסמנו בנושא – כי אם נתאמץ למצוא במי מדובר ולא נצליח, אז הוא ימסור לנו את שמו של הח"כ ("אני אומר את זה אחרי שאני אראה שהתאמצתם").

הח"כ המסתורי הוא…

מרגי עמד במילה שלו: אורי אריאל, עד לאחרונה יו"ר תקומה, הוא חבר הכנסת שהוביל את התרגיל. אריאל הצליח להשיג שני מיליון שקל לחימום מקוואות, אבל רצה שאלה יגיעו רק ליהודה ושומרון. הפתרון שמצא הוא, כאמור, להתנות את התמיכה בגובה הישוב. 

אורי אריאל – לא השיב לשאלותינו

הסיפור נשאר במחשכים קרוב לשבע שנים, עד היום. בזמן הזה הספיק אריאל לכהן כשר הבינוי והשיכון ושר החקלאות ופיתוח הכפר.

האם זה חוקי?

בדקנו עם היועץ המשפטי של שקוף, עו"ד אילן יונש, את ההיבט החוקי במעשה. לדעתו, בהיעדר ראיה (או חשד) לטובת הנאה אישית לה זכה אריאל בעקבות השתדלותו עבור ציבור מסוים, דומה שלא נחצה רף פלילי בהתנהגותו והיא נותרת בגדר "חוקי אבל מסריח".

עו"ד יונש אומר: "מדוע חוקי? משום שלא נתגבשו, במסגרת המידע הידוע לנו, יסודות עבירה של הפרת אמונים (בהתאם לקביעת העליון בפרשת שבס). ומדוע מסריח? משום שנדמה כי הקריטריון שנקבע לחלוקת התקציב לא היה אמיתי ולא עמד באמות מידה ציבוריות סבירות. קשה גם לחלוק על כך שהקריטריון נקבע על מנת לסמן את המטרה ולא להיפך".

תגובות

פנינו ללשכת השר אריאל לתגובה שאלנו:

  1. האם לישובים אלו (הר חברון, קרית ארבע) כיוון אריאל כאשר התאים את מבחן התמיכה?
  2. באילו עוד תמיכות פעל אריאל באופן זה בשנים האחרונות?
  3. האם לדעתו מדובר במהלך ראוי?

מלשכתו של השר לא נמסרה תגובה.

קשר השתיקה: ניסינו לשכנע את יחימוביץ' ושפיר לקיים דיון על תקציבי המפלגות – נכשלנו

תקציבי המפלגות ישארו בחושך עד שיקום חבר כנסת אמיץ שיצא נגד חבריו למשכן. בשנה האחרונה פנינו ליושבות הראש של שתי ועדות בכנסת שהיה ראוי שיקיימו דיון על מאות מיליונים השקלים שהולכים למפלגות – הן נפנפו אותנו בעדינות

| עידן בנימין |

"אין לנו זמן על סדר היום" ו"בקרוב" הן שתי התשובות שקיבלנו כאשר ניסינו ליזום במשך שנה דיון בכנסת על תקציבי המפלגות. ולא מדובר בכסף קטן: להערכתנו, מאז הבחירות הקודמות ב- 2015, קיבלו המפלגות מהקופה הציבורית כ- 670 מיליון שקל. בכל חודש שעובר מקבלות המפלגות עוד כ- 11 מיליון שקל נוספים לכיסוי ההוצאות שלהן.

בקופת האוצר כבר הכינו למפלגות קרוב לחצי מילארד שקל לשנת 2019 – סכום גבוה במיוחד מאחר ואנחנו בשנת בחירות. רוב הכסף ילך כנראה לתעמולה.

וחשוב להדגיש: אין לנו טענה לגבי השימוש בכסף ציבורי למימון המפלגות (זה עדיף מהאלטרנטיבה – כסף פרטי באופן שפותח דלת לשחיתות). הבעיה היא שהמפלגות לא מוכנות לספר לנו כיצד הן מוציאות את הכסף.

מנסים להשקיף את כספי המפלגות

כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות, ללא הצלחה. בחודש מרץ של השנה החולפת החלטנו לנסות משהו חדש: פנינו לוועדה לביקורת המדינה, בראשות שלי יחימוביץ' (העבודה), וביקשנו להכניס את הנושא לסדר היום.

תפקיד ועדה זו לעסוק בדו"חות מבקר המדינה – ומכוון שהגורם שעוקב אחר פעילות המפלגות באופן קבוע הוא המבקר עצמו, הרי שהגיוני כי הוועדה תעסוק גם בביקורת על המפלגות. לצערנו, לא מצאנו דיון בנושא בדברי הימים של הוועדה. עברנו על כל הפרוטוקולים באתר הכנסת משנת 1999 ולא מצאנו ולו דיון אחד.

לכן פנינו ליחימוביץ' וביקשנו שתהיה הראשונה ליזום דיון כזה. התשובה שקיבלנו? הלו"ז עמוס והנושא ייבדק. הדיון מעולם לא התקיים.

לאחר שהבנו שהגאולה לא תגיע מהוועדה לביקורת המדינה, פנינו בחודש יוני לוועדת השקיפות, בראשות סתיו שפיר (העבודה). בלשכה של שפיר משכו אותנו, הביעו עניין, אבל שום דבר לא זז והדיון לא התקיים בסוף.

אלו שתי ועדות שכל אחת מהן הייתה יכולה וצריכה לטעמנו ליזום דיון על מאות מיליוני השקלים הללו – השייכים לכולנו. הסתרת הכסף במחשכים מהווה כר פורה לשחיתות ופוגעת משמעותית מחוסר האמון של הציבור במפלגות.

שלי יחמימוביץ' וסתיו שפיר – לא מצאו זמן בסדר היום

היסטוריה של שימוש לא ראוי בכספים

אם קיוויתם כי הפוליטיקאים מתנהלים באחריות בכספי מימון מפלגות – אתם טועים. להלן המחדלים עליהם הצביע מבקר המדינה בשנת 2017 לבדה:

  1. בל"ד: לא הקפידו לשמור קבלות על הוצאות, השתמשו בכסף לארגן קייטנות לילדים, שילמו 45 אלף שקל לאדם שכיהן בעבר כח"כ מטעם הסיעה וכן ולקרובת משפחתו – ללא  תיעוד מספק ומבלי שניתן לאמת בגין אילו שירותים שולם הכסף.
  2. הבית היהודי: נמצאה אי-התאמה בדוחות הכספיים. גם כאן המפלגה לא שמרה קבלות וכך ישנם 1.2 מיליון שקל שלא ניתן לדעת לשם מה הוצאו.
  3. הליכוד:  צפצפו על הערות קודמות של מבקר המדינה על כך שאירוע "הליכודיאדה" הינו תרומה אסורה, כאשר כלל הח"כים של המפלגה המשיכו לנסוע שוב ושוב לאירוע באילת.

נפתלי בנט – איפה הקבלות?

העלמת קבלות וצפצוף על הנחיות על רשויות המדינה היה עולה לכל אחד מאיתנו בקנס אישי כבד או אפילו במאסר. המפלגות מצידן פשוט מקבלות קנסות ממבקר המדינה, ללא הטלת אחריות אישית לחתומים על התנהלותן (יו"ר, מנכ"ל וגזבר). המצב הזה גם מאפשר להן להיכנס לגירעונות הזויים של עשרות מיליוני שקלים.

אז עד שלא יקום ח"כ אמיץ ויפתח את הנושא לדיון, למורת רוחו של יו"ר מפלגתו וחבריו לספסל, ישמר קשר השתיקה.

תגובות

שפיר ויחימוביץ' בחרו שלא להגיב.

צפו בחברי כנסת האמיצים שהתחברו לפוליגרף

חמישה מועמדים לכנסת הסכימו לענות על שאלות חשובות שקשורות לטוהר מידות – בעודם מחוברים לפוליגרף. צפו בתוצאות

| תומר אביטל |

כתבתי שוב ושוב שאילו הייתי מתמודד לכנסת בבחירות הקרובות, במקום ללהג על ימין/שמאל או לפזר הבטחות ריקות מתוכן, הייתי ניגש למכון פוליגרף מכובד. שם הייתי מבקש מהבודק לשאול אותי שאלות על טוהר מידות.

למרבה השמחה, בעקבות הטור ופניות מצדינו כמה חברי כנסת אמיצים הסכימו לאתגר.

צפו בכתבה הראשונה:

אני חייב להודות: לשבת בחדר עם הנבדקים הרגיש חוסר נוחות בלשון המעטה. צפו בווידאו; זה כאילו הח"כ על כסא הנידון.

מצד שני, ברגע שהתגברתי על אי-הנעימות, היה משהו דמוקרטי מרהיב במחזה הזה: ח"כים סוף סוף התנהגו כעובדים של הציבור, ולא שליטי הציבור. כאנשים שמבינים שיש לציבור זכות לשמוע את התשובות לשאלות האלו.

התגובה של ח"כ פארן:

הרי בדמוקרטיה אמיתית נבחרי הציבור צריכים ללא הרף להוכיח לציבור שהם משרתים אותו – ורק אותו. ואפילו לפחד מהציבור.

במצב אליו הגענו בו כמעט עשירית מהח"כים נמצאים בחקירות – ושלא מעט חוקים מזעזעים עברו למען קבוצות לחץ או הח"כים עצמם – וכאשר כל כך הרבה עדיין לא שקוף: זה לדעתי מחויב המציאות.

אני חולם על 120 בדיקות שכאלו. אפשר גם בלי פוליגרף (כפי שעשינו עם המועמד גיא יוחנן) – העיקר שמועמדים יענו על השאלות האלו בעודם מצולמים.

אז במקום לחתום על אמנות חסרות תוקף, תפנו מתמודדים נוספים אלינו כדי שנוודא שנוחתים בכנסת אנשים טובים. אתם גם מוזמנים לשאול בעצמכם את המתמודדים את השאלות החשובות האלו.

  • צפו בבדיקה של אבי דבוש:

לגבי אמינות הפוליגרף:
1) מדובר בכלי בעייתי. נקודה. אבל בחברות ביטחוניות, במוסד ובשב"כ עורכים לעובדים בדיקות פוליגרף אחת לשנתיים. זה תנאי סף, גם אם לא חזות הכל.
2) זה אמנם תיאטרלי, אך גם מסייע להזכיר לח"כים שהם עובדים בשבילנו וגורם להם לענות על שאלות חשובות (ותסכימו שהשאלות עצמן חשובות), באופן שיכול להגיע ליותר אנשים ולהציב סטנדרט.
3) המכונה עצמה היא לא המוקד. השאלות הן המוקד.
נזכיר את המטרה: להחזיר את אמון הציבור בפוליטיקאים – ובמקום לחתום על אמנות חסרות תוקף, לשאול את השאלות שיעצרו את השחיתויות הבאות.

זה טירוף לשים בבית הכי חשוב בישראל אנשים שאין לנו מושג מי הם ולמי הם חייבים. אז קדימה – הפנו אלינו מועמדים נוספים.

איך היה נראה תחקיר טיסות הח"כים אם לא היינו מגלים את כל הטעויות במידע הרשמי של הכנסת?

האם עיסאווי פריג' טס בשנה שעברה ל- 37 ימים לסן מרינו, אחת המדינות הקטנות בעולם? הייתכן שמירב מיכאלי שהתה 24 ימים ברצף בנסיעת עבודה בארה"ב באפריל 2016? למה יואל רזבוזוב טס באוקטובר 2017 לכנס ברוסיה שבכלל התקיים בספטמבר?
אלה הם נתונים שהופיעו בדיווח הרשמי של ועדת האתיקה על טיסות הח"כים לחו"ל. הם כולם שגויים. אלה רק שלוש דוגמאות מתוך שלל בעיות לכאורה שמצאנו.

| ניר בן-צבי |

כאשר התחלנו לנתח את נתוני הטיסות בעבור התחקיר המקיף שפרסמנו בשבוע שעבר, הבנו די מהר שמשהו לא בסדר. המידע, שכלי תקשורת אחרים הסתמכו עליו בצורה עיוורת, התברר כרווי טעויות.
חלק מהטיסות נראו ארוכות מדי, חלק קצרות באופן לא הגיוני ומעטות מהטיסות פשוט שגויות (דוגמא אחת קטנה: נכתב כי אחמד טיבי טס למקסיקו, בעוד יעד הטיסה האמיתי היה בעצם מוסקבה – Moscow – שאולי באנגלית באמת נשמע מעט דומה).
השגיאות האלה עושות עוול גם לח"כים (למרות שבחלק מהמקרים הטעות התרחשה באשמתם) וגם לציבור, שיוצא מנקודת הנחה שמה שהכנסת מפרסמת הוא מדויק וניתן להסתמך עליו.

בשביל להדגים את העוול שהיה עלול להיגרם אם לא היינו ספקנים ובודקים את המידע לעומק (בסיוע נתון בראש ועוד מתנדבים נהדרים) – אפשר לקחת את המקרה של מירב מיכאלי: לפני שביקשנו את תגובתה, אז היא הוכיחה לנו כי הטיסה המדוברת לארה"ב נמשכה 6 ימים ולא 24, היא הופיעה גם בטופ-10 של שיאני הטיסות במצטבר וגם במקום השני ברשימת הטיסות הכי ארוכות.
מיכאלי אמנם עדיין טסה לא מעט בכנסת ה-20 (כפי שתוכלו לראות בתחקיר, שם חשפנו לכם את הנתונים המלאים ולא רק המעובדים), אבל ההבדל התדמיתי הוא ברור.

אם אנחנו כבר מטרחנים, אז ישנן עוד לא מעט בעיות באופן בו המידע על הטיסות מונגש לציבור
(1) הגורמים המממנים כתובים באופן לא אחיד. שמו של אותו גורם עשוי להיות להופיע באופן שונה בכל טיסה. לדוגמא, ארגון הלובי הפרו-ישראלי (אחד המטיסים הגדולים של הח"כים) כתוב פעם אחת כ-AIPAC, פעם אחרת אייפ"ק, לפעמים אייפק (בלי מרכאות) ועוד פעם בשם המלא באנגלית – The American Israel Public Affairs Committee. זו הסיבה שהתחקיר לא כולל עדיין ניתוח של הגורמים המממנים – כי פשוט לא הספקנו לנקות את המידע! הערת צד: נשמח לסיוע במשימה זו. מעוניינים לעזור? הירשמו להתנדבות וציינו את תחקיר הטיסות בטופס: https://shakuf.press/volunteer
(2) גם האופן שבו נכתב יעד הטיסה אינו קבוע. לפעמים תהיה כתובה שם העיר (בריסל, וושינגטון) ולפעמים מדינה (בלגיה, ארה"ב). היעד בטיסה הנ"ל של טיבי מופיע כרגע כ"מוסקו".
(3) המידע משותף עם הציבור בקובץ PDF, ולא כאקסל או פורמט טבלאי אחר. כל לוחם שקיפות מתחיל יודע כמה זה מקשה על ניתוח אוטומטי של הנתונים.

ועוד משהו: הצורך לפקפק בנתונים ולבדוק אותם לעומק כמובן האריך בצורה משמעותית את משך העבודה שלנו על הפרויקט.

ואמנם כל זה די מעצבן, אבל צריך גם לומר מילה טובה לכנסת שהגיבה במהירות ובענייניות וכבר תיקנה את הטעויות הספציפיות עליהן דיווחנו. בהמשך אף קיבלנו פנייה אקטיבית שבה הם ביקשו שנדווח את כל הטעויות שמצאנו בשביל שהמידע יתוקן לאחור והבטיחו כי הנהלים יחודדו לקראת הכנסת הבאה.

תגובת הכנסת:

"הכנסת עושה מאמצים רבים להנגיש לציבור מידע רב ככל הניתן ומפרסמת באתר האינטרנט שלה באופן יזום נתונים מסוגים שונים הרלוונטיים לפעילותם של חברי הכנסת, ובין היתר נתונים אודות נסיעות חברי הכנסת לחו"ל במימון גופים ציבוריים. מטבע הדברים, ונוכח ההיקף הרב של הנתונים המתפרסמים, עלולות לקרות טעויות אנוש, והכנסת עושה את מירב המאמצים לצמצמן למינימום האפשרי.
אשר למקרים שהוצגו – בנסיעות של חברי הכנסת מרב מיכאלי ויואל רזבוזוב, הטעות במועדי הנסיעות שפורסמו נבעה מכך שבטופס הבקשה שהוגש לוועדת האתיקה הוזנו על ידי חברי הכנסת מועדים שאינם נכונים (אלה שפורסמו). ועדת האתיקה אמנם הסבה בשעתו את תשומת ליבם של חברי הכנסת לטעות בטופס הבקשה, אולם כתוצאה מטעות אנוש הדבר לא בא לידי ביטוי בפרסום. לגבי הנסיעה של חה"כ פריג' – הטעות נבעה מטעות אנוש בהקלדה.
אנו מודים לכם על הפניית תשומת לבנו למקרים אלה. בעקבות פנייתכם תיערך בדיקה של הנתונים אודות הנסיעות לחו"ל המפורסמים באתר ויופקו הלקחים לעתיד".

הקופה הציבורית-פרטית של אברהם פורז

מה קרה עם חמישה מיליון השקלים של מפלגת "חץ" ומדוע ויתרה הכנסת על הכסף ואיפשרה לשר לשעבר אברהם פורז להחזיק קופה ציבורית לשימושו האישי? פורז ניסה למנוע מאיתנו עיון בתיקי ההכרעה המשפטית, למרות שבסוף שהתברר לנו כי הם בכלל לא כוללים תשובה לשאלות. פורז: "פסק הדין של בית המשפט המחוזי היה מוטעה"

המשך קריאה…

סקר: בחרו אתם איזה דו"ח נבדוק!

ביקשנו ממשרד החינוך את כל דו"חות ביקורות הפנים שנערכו במשרד בשנים האחרונות (12 בסה"כ).

מאחר ונדרשת עבודת עיבוד מרובה לפני משלוח של כל דו"ח (בעיקר סביב צנעת הפרט), הציעו לנו במשרד החינוך לבחור בתחילה רק אחד מהם – וכך לקבלו בחינם במסגרת חופש המידע.

בסיוע מומחים לתחום, סיננו את הרשימה לשלושה דו"חות שהם כנראה המעניינים ביותר (בהתבסס על הכותרות) – ועכשיו אנו מבקשים מכם לבחור איזה מהם הייתם רוצים שנבדוק עבורכם.

הסבר משוער על כל אחת משלושת הנושאים:

  1. "התאמות במבחני בגרות" = בדיקת ההקלות שניתנות לתלמידים לקויי למידה לקראת בחינות הבגרות (תחום בו נערכה רפורמה בשנים האחרונות).
  2. "הפעלת מומחים במיקור חוץ" = בחינת העסקתם של אנשי מקצוע חיצוניים בידי משרד החינוך למתן שירותים שונים.
  3. "חומרי לימוד וערכות טכנולוגיה" = בדיקת חומרי הלימוד בהם נעשה שימוש במערכת החינוך.

הצביעו והשפיעו!