כל הסיבות שהאופוזיציה בישראל היא רוח רפאים פרלמנטרית

הכנסת, בסופו של דבר, תחזור להתכנס, ואנחנו חייבים לדבר על איך תיראה בה האופוזיציה. למה? כי לא משנה מי יכהן בה – ידיו כבולות, ואלו חדשות גרועות למי שלא יהיה בשלטון וגם למי שכן. אז בואו ניקח צעד לאחור וננסה לפענח איך להשתמש בכלים אופוזיציוניים בערמומיות כדי לשנות מציאות

| תומר אביטל |

מה זו בעצם האופוזיציה? עצרתם פעם לחשוב? כמעט מחצית מחברי הכנסת נמנים על הצד המנוגד לשלטון, ואנחנו רוצים להאמין שהם עושים את המקסימום שהם יכולים. אבל מה זה זה בדיוק המקסימום הזה? צעקות במליאה? הצעות אי אמון?

זה לא ממש ברור. נכון, קשה יותר לשפוט את מי שמהותו הוא הסתייגות מהצד השני – כן כך מוגדרת באתר הכנסת אופוזיציה על דרך השלילה: האופוזיציה היא מפלגות שאינן שותפות להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה. אפילו השם של אופוזיציה בעברית תקנית הוא: "נגדה".

אבל התמונה הרבה יותר מורכבת.

האופוזיציה שיכלה לנצח ב-62 הצבעות במליאה אלמלא שכחה להגיע למליאה

בואו נתחיל. המטרה של אופוזיציה לפני הכל, היא להחליף את השלטון – אבל גם להגביל אותו. הרי החבר'ה שלא נכנסו, עדיין נבחרו על ידי המונים והם אמורים לייצג את המיעוטים שלא זכו לשבת בממשלה, לבקר את מי שכן, לפקח עליהם ולהציג אלטרנטיבה בועטת שוב ושוב. שימוש נבון וערמומי בארגז הכלים העומד לרשות האופוזיציה יכול להוביל לתקיעת מהלכים שלטוניים, להדלפות מביכות ואפילו לעריקות. 

האופוזיציה המהודקת שהובילה מפלגת הליכוד בעשור הקודם, לדוגמא, הצליחה בין היתר להעביר שורת הצעות חוק בניגוד למדיניות ממשלת אולמרט, כמו הארכת חופשת לידה בשכר והגברת השקיפות של חברות ממשלתיות. 

לעומת זאת, באופוזיציה שהובילה בתחילת העשור ציפי לבני עשו את כל הטעויות האפשריות. הם החליטו למשל לוותר על תפקיד אשר מוענק לה באופן מסורתי – ראשות ועדת הכלכלה. לבני סחרה אותה בראשות ועדת החוץ והביטחון. הקואליציה, לא פספסה את ההזדמנות להנהיג ככה ועדה חשובה, להתחמק מביקורת ולהעביר רפורמות. נכון האופוזיציה קיבלה את חוץ וביטחון שהיא ועדה יוקרתית. אלא שזו הייתה טעות מרה: מה כבר יכולה לעשות אופוזיציה בוועדה שהדיונים שלה סגורים לציבור, וגם ככה מקבלת לרוב החלטות ממלכתיות? ביטחון, הסתבר, זה המקום האחרון דרכו אפשר להנהיג מחאה.

זה היה רק סימפטום אחד של אופוזיציה לא מתפקדת. בין 2009 ל-2012 גילינו שהאופוזיציה יכלה לנצח ב-62 הצבעות במליאה על חוקים שחבריה בעצמם הגישו, אלא שהם שכחו להגיע להצביע. בנוסף, שאילתות שהוגשו לא היו נשכניות ולא זכו להדים, והשימוש התכוף מדי בהצעות אי אמון חסרות סיכוי הגחיך את הפוטנציאל של המהלך הזה.

מליאת הכנסת – בדרך כלל ריקה

כשבאופוזיציה התיישבו על הרצפה וסירבו לקום

היו לה גם רגעי נחת. ביולי 2011 הצליחה למשל אופוזיציית קדימה לגרום למבוכה קואליציונית: ברוב של 19 מתנגדים מול 15 תומכים בלבד, הצליחה האופוזיציה להפיל במהלך חריג ונדיר הצעת חוק ממשלתית לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.  

קדימה ביצעה את המחטף בעורמה: ח"כים שלה טענו שהם בעד החוק, וכשחברי קואליציה יצאו מהמליאה התקיימה ההצבעה. רוב הנוכחים הצביעו נגד והצליחו להפיל אותו. כך גם ב-2015 כשהאופוזיציה הצליחה לתקוע מהלך ממשלתי.

כלומר, בתחכום מינימלי וניהול אפקטיבי האופוזיציה יכולה לשבש את מהלכי הקואליציה, להקשות עליה ואף לבלום את חלק ממהלכיה. בארצות הברית למשל, כשהקואליציה סירבה לחוקק חוקים להגבלת נשיאת נשק, אז חברי האופוזיציה פשוט התיישבו על הרצפה וסירבו לקום. הדבר סוקר בכבדות ועורר דיון ציבורי.

כן, גם זה קורה. ולמקרי קיצון שמור הנשק הגרעיני – להתפטר, אבל כולם יחד. אלדד יניב הציע באחד הרגעים בהם האופוזיציה הייתה חסרת אונים לעומת חוק שהיא עצמה הגדירה כאנטי דמוקרטי – להתפטר. שכל חברי האופוזיציה יתפטרו יחדיו, וגם מחליפיהם ישגרו יחד את המכתב ליו"ר הכנסת – נראה את הציבור נשאר אדיש למחזה שכזה.

ארגז הכלים של האופוזיציה

אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. שימוש בארגז הכלים של האופוזיציה יכול לכלול בשלב ראשון צמצום קיזוזים, כלומר לבטל את הרישיון של חברי קואליציה להבריז מהמליאה בתמורה להברזה הדדית של האופוזיציה. בנוסף תזמור מתקפות על הקואליציה, להביך אותה דרך הצעות חוק מתוחכמות, ופיתוי חברי קואליציה לערוק לשורותיהם – כל אלו יחזקו את האופוזיציה. 

דוגמאות? בליכוד התקזזו בלי סוף בכנסת היוצאת עם הרשימה המשותפת. אילו הח"כים הערביים היו מסרבים – השלטון היה צריך להילחם כל יום מחדש על רוב במליאה. 

או קחו למשל הצעת חוק הנשכנית אך חסרת סיכוי של תמר זנדברג – שביקשה לאסור על שרים לנסוע בשבת ברכבי השרד שלהם. ההצעה כמובן נפלה אך היא הנכיחה את המציאות שבה מהציבור הרחב נמנעת תחבורה ציבורית בשבת, בעוד חברי הממשלה נהנים מרכבים על חשבונו. חשוב להימנע מפופוליזם ולהגיש אלפי הצעות חוק מיותרות, אבל בהחלט אפשר להגיש הצעות ממוקדות שמביכות את הממשלה.

יש עוד שלל כלים: שאילתות ודרישת מידע מהממשלה, חיוב ראש הממשלה להגיע לדיון אם מצליחים לגייס 40 חתימות של חברי כנסת. כלי נוסף שנשקל כעת בישראל הוא הקמת ממשלת צללים בו לכל שר מתמנה כתמונת מראה ח"כ מהאופוזיציה, שמבקר כל פעולה שלו ומציע מדיניות חלופית דרך קבע. 

"על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. לדבריו, "כשבגין היה רה"מ, העבודה הקימה אופוזיציה לוחמנית ופעילה. הם מינו שרי צללים – שהתמחו וביקרו עניינית את השרים בקביעות. הם העלו שאלות רבות לשרים, הממשלה גמגמה והיו לכך הדים". 

לשאלה מדוע האופוזיציה נחלשה, ענה: "הצורך לנצח בפריימריז ולהופיע בטלוויזיה דורש פרסנוליזציה, המפלגות לא ממוסדות ולא ממושמעות. צריך גם מנהיג נותן טון ומכוון את הדברים. אלא שחילוקי הדעות שפעם היו בין המפלגות עברו לתוך המפלגות".

פרופ' אברהם דיסקין מהמרכז הבינתחומי אמר לי כי "האופוזיציה תמיד מוגבלת. הראיה לעניין הזה היא שמקום המדינה ועד היום רק פעם אחת נפלה הממשלה באי־אמון בתרגיל המסריח, שגם הוא בסוף לא צלח".

אבל מי אמור להוביל את כל זה? קבלו את ראש האופוזיציה

זה אולי יפתיע אתכם, אך בחמישים השנה הראשונות לא היה מוגדר תפקיד ראש האופוזיציה. כלומר זה לא היה כתוב בשום מקום. ראשי ממשלה התייחסו אליהם באופן מיוחד רק אם חשקו בכך. מנחם בגין למשל היה 12 שנה ראש אופוזיציה אבל זה לא היה רשמי. והוא עשה את זה נפלא. 

ב-63' בגין כתב מאמר על מהות האופוזיציה. הוא הסביר שתפקידה מחייב התנגדות לחוקים "רעים", במילותיו, ולהביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה וכמובן הפלתה.

בגין אמר כי "בעוד הממשלה משוכנעת שהאופוזיציה תוקעת מקלות בתוך גלגלי העגלה הנמצאת במעלה ההר, מאמינה האופוזיציה שהיא עוצרת בעד העגלה המידרדרת אלי תהום".

בגין הבהיר: "תפקידה הממלכתי של האופוזיציה לעמוד על המשמר; להתייצב נגד כל עוול; להילחם למען כל עניין צודק; להוקיע כל שגיאה; להתריע על כל סכנה". לדבריו, "במדינה בלי אופוזיציה – אין דמוקרטיה!" בגין נלחם כדי שחברי כנסת, אפילו כאלו מהקואליציה יוכלו להתבטא בחופשיות כדי ששלטון דורסני לא יעביר בכוח עריצותו חוקים אותם כינה גרועים.

מנחם בגין

עדכונים ב-4 עיניים מראש הממשלה

בשנת 2000 חוקקה הכנסת חוק שעיגן רשמית את תפקיד ראש האופוזיציה. החוק קבע שלתפקיד ימונה חבר כנסת מהסיעה הגדולה ביותר מסיעות האופוזיציה.

ראש האופוזיציה עצמו קיבל מעט מאוד: סעיף אחד מאפשר לו לנאום ישר אחרי ראש הממשלה במליאה, ומייחד לו מקום בטקסים ממלכתיים, השכר שלו משודרג קצת יותר מהח"כים. הסעיף שבאמת הופך את התפקיד ליוקרתי מחייב את ראש הממשלה לעדכן את ראש האופוזיציה בענייני המדינה לפחות אחת לחודש. ח"כ בני גנץ אגב, לא מממש את הזכות הזו (קראו כאן).

ואם חשבתם שבישראל מתחלפים הרבה ממשלות קלטו את המספר הבא: כ-16 ראשי אופוזיציה כיהנו משנת 2000, כשבזמן הזה היו רק 4 ראשי ממשלה.

אז ח"כים מתקוטטים על התפקיד, אבל רק כדי להתקוטט לאחר מכן עם כל העולם. כי כפי שרחבעם זאבי טען בעבר: לקואליציה יש דבק המאחד אותה סביב שלל סוגיות. לאופוזיציה יש רק דבק אחד, הרצון להפיל את הקואליציה .

אבל בוא נהיה הוגנים. לא קל להיות באופוזיציה. הח"כים שנקלעו אליה צריכים לשחק במגרש עקום לגמרי. למה? כי הקואליציה היא זו שקובעת את הכללים, והיא מאז ומתמיד ניסתה להצר את צעדי האופוזיציה. זה הגיוני. בן–גוריון השתדל להתעלם ממפלגות מהצד השני של המתרס — כמו חירות ומק"י — וכשאני אומר להתעלם – אני מתכוון לפשוטו כמשמעו. הוא אפילו סירב לקרוא למנהיג חירות מנחם בגין בשמו. 

ובעשור האחרון כשאותן מפלגות מוצאות את עצמן שוב ושוב בשלטון, אז בשלב מסוים הן החלו לבטל כמה מהאיזונים והבלמים שנתנו לאופוזיציה את כוחה. 

הקואליציה שמה מקלות בגלגלים הרעועים מראש של האופוזיציה

עוד לפני הדיבורים בשנה האחרונה על החלשת בג"צ, כלי אופוזיציוני מרכזי, הקואליציה – שכנראה לא חוששת שיום אחד תיהפך לאופוזיציה בעצמה – החלישה משמעותית שני כלים קלאסיים אחרים שהיו בארגז הכלים האופוזיציוני. מדובר בפיליבסטרים והסתייגויות. לא להירדם – מדובר בתחמושת משמעותית בארסנל האופוזיציוני.

הסתייגויות הן בקשה לשינויים קטנים בחוק, למשל שינוי של תקציב לסעיף מסוים ממיליון שקל למיליון שקל ואחד. פיליבסטר זה כשחבר כנסת עולה לנאום נאום אינסופי על בימת הכנסת במטרה להשהות מהלכים קואליציוניים. אלו הם שני תכסיסים שיכלו לעכב הצבעות על מהלכים שלטוניים כמעט למשך נצח (או לפחות עד שמושגת פשרה בין הצדדים).

ח"כ איתן כבל מקריא את מגילת איכה בתימנית – לחצו על התמונה

למעלה תראו את איתן כבל שהקריא את מגילת איכה בתימנית כדי לעכב את חוק ההמלצות. אבל לפעמים, הנאומים פחות הומוריסטיים ונועדו פשוט לשבש את מהלך העניינים. מדליית זהב כנראה מגיעה למיקי איתן, השר לשעבר מהליכוד, שנאם ב-93' לא פחות מ-10 שעות ו-7 דקות  (ברצף!) כדי לעכב את אישור תקציב המדינה.

אלא שהרבה יותר קשה להשתמש בתכסיסים האלו היום: בתקנון הכנסת הוזרקו בשנים האחרונות סעיפים לפיהם הקואליציה יכולה לכפות סד זמנים במליאה ובעצם לקצר בכוח פיליבסטרים והסתייגויות. אז מה עושים כשהאופוזיציה מגישה אלפי הסתייגויות? שיטת האקורדיון – הצבעה אחת ויחידה על שלל הסתייגויות דומות. בום – הכלי האופוזציוני איבד מכוחו ומזוהרו. מעניין מה יגידו על כך חברי הקואליציה ביום בו יישבו בספסל הנגדי.

המפלגות הערביות: החתן לא מעוניין, והכלה מוותרת מראש

אה, ולישראל יש עוד בעיה, הקטע המציק הזה, שאנו לא כל כך אוהבים לחשוב עליו, מפלגות ערביות. זו בעיה משום שאלו מפלגות שמעולם לא היו בשלטון – וגם האופק לא מבשר על שינוי כלשהו. גם החתן לא מעוניין, וגם הכלה מוותרת מראש.

למה זו בעיה? כי למפלגות הערביות אין מושג איך השלטון נראה מבפנים, ולכן קשה להן יותר להתנהל באחריות או לשמש כאופוזיציה יעילה. הן  בעיקר יכולות להתנגד למדיניות שהממשלה מציעה, וזהו.

ח"כ אחמד טיבי

כמובן שגם ח"כים רבים במפלגות שמאל-מרכז לא היו חברים בקואליציה מעולם, אך אלו חשים כי עוד יש "אור בקצה המנהרה השלטונית". המפלגות הערביות, מנגד, מקלות על הקואליציה. זה מוריד 12~ חברי כנסת במאמץ להחלפת השלטון.

יש מה לעשות? כן, המון

ואם זה לא מספיק, אז גם ועדות הכנסת לא מותאמות לתחומי משרדי הממשלה אלא לנושאים. שמעתם על השר לחוק, חוקה ומשפט? יש שרה למעמד האישה? לא. אבל ככה פועלות הוועדות בכנסת. ולכן האופוזיציה לא יכולה דרכן לפקח על הממשלה. 

וזה לא חייב להיות ככה. לפי אור טוטנאור, לשעבר חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, כמעט רק בישראל הוועדות לא חופפות את תחומי משרדי הממשלה. למה זה פוגם ביכולת הפיקוח שלהן? כי הח"כים, גם הנדירים שבאים בקביעות לוועדה, לא יכולים לפתח יכולת פיקוח על משרד ממשלתי ספציפי אלא מחזיקים שלל כדורים באוויר בחלוקה נושאית.

את התוצר של כל הבעיות האלו מכיר כל מי שעוקב אחר הפוליטיקה: ח"כים מהאופוזיציה בורחים מהוועדות ומנצלים את זמנם לכלי אחר ריק מתוכן – הגשת הצעות חוק – אלפים מהן. ולרובן אין סיכוי לעבור. למה? כי מי ששולט בחקיקה זו הקואליציה, ולהם פחות מתאים לתת פרס ליריבים הפוליטיים שלהם.

אז מה אפשר לעשות כדי לשפר את הפיקוח על הממשלה?

קודם כל רפורמה בוועדות הכנסת. להצמיד את תחומי האחריות של ועדות למשרדי ממשלה, לצמצם את מספר החברויות בוועדות – אם צריך דרך העלאת מספר הח"כים. מדינת ישראל התבגרה בשנים האחרונות לא מעט, אבל נשארנו עם אותו מספר של נציגים – 120. בהמשך אפשר לדבר על מתן כלים נוספים לאופוזיציה – דוגמת הרחבת חיוב השרים ורה"מ לספק מענה לשאלות במליאה, ועוד.

כפי שהעוקב שלנו אורי קליינר כתב, לא רק מדובר בכלים. לדבריו, "הצעדים ליציאה מהקיפאון פשוטים: להבין את המציאות הפוליטית האמיתית בישראל, להציע חלופה ערכית ואידאולוגית לשלטון ולפעול, במישרין, לקידום הנושאים הקרובים ללב ציבור הבוחר. רק כך נקבל שיח ציבורי מעמיק, רק כך נקבל אופוזיציות רעיוניות"

ובנוגע לאופוזיציה הנוכחית? בכנסת ה-22 ראוי שגנץ ולפיד ישוחחו עם ראשי כל מפלגות האופוזיציה ויקבעו יחד באילו מקומות חשוב להם להילחם יחד ואילו נושאים הם מעוניינים לקדם. אם יצליחו להתגבש כגוש אחד ולעבוד בתיאום סביב הם יכולים להגיע, כפי שראיתם, להישגים גבוהים. אלא שגנץ כאמור, אפילו לא מממש את זכויותיו הבסיסיות ביותר כראש המפלגה הגדולה שאיננה מפלגת שלטון.

רוצים לעזור? הנה הצעה – פנו ליולי אדלשטיין

לסיום נקרא לכם, חובבי דמוקרטיה מכל צבעי הקשת הפוליטית, לפנות ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בנושא. בקשו ממנו להגביל את מספר הוועדות בהן ח"כ יכול להיות חבר – לשתיים בלבד. 

כן, מכל המחקרים שקראתי ומכל האנשים ששוחחנו איתם זה נראה מהלך שיהיה גיים-צ'יינג'ר רציני. זה יגדיל את המומחיות של הח"כים, יעזור להם לתפקד פחות כרובוטים ויותר כאנשים אמיתיים. 

הדרך הקלה לכך היא הגדלת מספר חברי הכנסת. אבל הנה פטנט: אפשר לצמצם את מספר השרים וסגני השרים המיותרים. זה יקרה מעצמו אם אדלשטיין ינחה את הח"כים להגביל את חברותם לשתי ועדות בלבד, וכל זה יכול לקרות עם קצת לחץ ציבורי לשינוי כיוון הפלגת הספינה הפרלמנטרית לכיוון הנכון.

אגב, אדלשטיין בקטע. הוא הקים את יחידת כת"ף שמגבירה את הפיקוח על הממשלה. הוא אף עיגן נוהל משובח שיכול קצת לשנות את מאזן הכוחות בין הכנסת-לממשלה – לפיו, עובדי ציבור שלא יתייצבו בפני ועדות הכנסת כשיוזמנו, אפשר יהיה להטיל עליהם סנקציות כמו שלילת היתר הכניסה לכנסת ולעכב דיון במליאה של סוגיות של המשרד אליו הם שייכים.

אנחנו בעד המקל הזה, והגיע הזמן גם לגזר – להקל על הח"כים לעשות את העבודה למענה נבחרו. רק כך האופוזיציה תוכל לדרוש ולקבל תשובות מהחבר'ה בשלטון – וזה טוב לכולם.

אופוזיציה גדולה ומלוכדת הולכת יד ביד עם ממשלה חזקה ויציבה. אופוזיציה חלשה, לעומת זאת, מקשה על הממשלה להיות רגישה לדרישות מצד הציבור. כתוצאה היא תהיה פחות אחראית כלפיו. זו הסיבה שמצבה הקשה של האופוזיציה בכנסת ישראל צריך להדאיג את כל מי שאיכות הדמוקרטיה הישראלית ועתידה חשובים לו.

לפני חודשיים הבטיח משרד הבריאות לפרסם "בתוך כחודש" את הדו"ח החסר על מצב כוח האדם הרפואי. זה עדיין לא קרה

לאחרונה חשפנו כי מזה שנתיים משרד הבריאות לא מפרסם את הדו"ח הקריטי על מצב כוח האדם במקצועות הרפואה. המשרד הבטיח כי הדו"ח יפורסם במהלך חודש יוני, אך זה לא קרה. משרד הבריאות: אנו מקווים שהפרסום יצא לאור עד סוף יולי 

| עידן בנימין |

משרד הבריאות נהג עד לא מזמן לפרסם מדי שנה דו"ח המציג את מצב כוח האדם במשרד הבריאות (לכתבה המלאה שלנו בנושא). הדו"ח הציג מספרים מדויקים בנוגע לכמות העובדים במקצועות הרפואה השונים והביא שקיפות למצב מערכת הבריאות. מטרתו הרשמית של הדו"ח "לסייע למקבלי ההחלטות וחוקרים בתכנון כוח אדם במקצועות הבריאות בישראל". עוד נכתב בתיאור המשרד כי: "הפרסום מציג מידע ומגמות לאורך שנים על מספר ושיעור היצע כוח האדם במקצועות הבריאות לפי מקצוע, התמחות, מקום לימוד ומשתנים דמוגרפים". זו בעצם דרך לוודא שלא נמות בהמתנה לרופא.

המשרד פרסם את הדו"ח באתר האינטרנט שלו החל משנת 2009 ובעקביות מדי שנה, עד ל-2015. מאז פסק להתפרסם הדו"ח.

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן

על מה שנמצא בדו"ח תוכלו למצוא כאן.

פנינו למשרד וביקשנו לדעת מדוע פסק מפרסום הדו"ח. במשרד מסרו לנו כי תוך חודש יושלם החומר. מאחר ועבר כבר חודש וחצי פנינו שוב למשרד לבדוק מדוע הוא טרם פורסם למרות חלוף המועד. המשרד: "אנו מקווים שהפרסום יצא לאור עד סוף יולי 2019 כולל נתוני 2018". 

נמשיך לעקוב ולעדכן.

 

המדריך האמיתי לח"כ החדש – איך לשרת בעיקר את עצמך ולחמוק ממאסר?

הכנסת בפגרה אינסופית, אבל לא מעט מומחים מפרסמים מדריכים לחברי הכנסת החדשים. הרוב מורכב מקלישאות. אז הנה מדריך שהכנתי ברוח העידן הנוכחי – איך להשתמש בתקנון ובחוקים כדי לשרת בעיקר את עצמך ולחמוק ממאסר ומדין וחשבון

| תומר אביטל |

ח"כ יקר, ברוך הבא למקום בו נחתכות ההחלטות! 

חרף הדעיכה במעמדה של הכנסת, אתם עדיין האנשים הכי חזקים במדינה. אם תשרדו את הבחירות הקרובות, אז ברגע שתורכב קואליציה תיוולדו מחדש.

כל אירוע – החל בבקשה לשנות את הכסא במליאה, וכלה בהצעה לשינוי מדיניות המס – יכול להכות גלים, לדבוק בכם עד סוף ימיכם, או לזכות אתכם במחיאות כפיים ברחוב. יושב הספסל האחורי ביותר יכול – בעיתוי נכון ובחבירה לאנשי המפתח הנכונים – לקדם את ההצעה המופרכת ביותר.

החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות חוקקו שורת חוקים חדשים שיעזרו לכם להתחמק מביקורת ציבורית. כיום זה יהיה פשע לחשוב על מה ישרת את עם ישראל  – במקום את עצמכם ומקרוביכם.

כן, מרכז העצבים החבוט של השלטון חווה תמורות משמעותיות למענכם בארבע השנים האחרונות כך שגם הוותיקים מביניכם עשויים למצוא במדריך הזה שימוש מועיל. הנה כל מה שחשוב לדעת אך לא יעזו ללמד אתכם בימי הכשרה בכנסת. בואו נתחיל.

הגעה לעבודה

העבודה שלכם מורכבת בעיקר מישיבה בוועדות הכנסת ובמליאה. שם תוכלו לחוקק, לפקח על עבודת הממשלה ולקיים דיון ציבורי בנושאים שעל סדר היום. אני יודע, משעמם. אבל אל דאגה!

הכנסת מתכנסת רק יומיים בשבוע (שני ורביעי). רק פראיירים מגיעים גם ביום שלישי. למה? כי יש הסכמה שבשתיקה בין האופוזיציה והקואליציה שלא מעלים חוקים שנויים במחלוקת באותו יום (השרים צריכים לעבוד במשרדים, אז נוח לכולם להתקזז). מעבר לכך, יעמדו לרשותכם 4 חודשי פגרה בשנה. 

מליאה

אם שני/רביעי לא מסתדרים – אין בעיה. נוהל הקיזוז יאפשר לכם להיעדר מדיונים תמורת היעדרות ח"כ מהאגף הנגדי. אל תדאגו – אין שקיפות על ההברזות, אז תעשו כמו כולם ותתקזזו עם כל מי שיכול. אם צריך אפילו תסחטו מהשרים טיסות יוקרתיות בתמורה לקיזוז. אבל הצורך בקיזוז קטן: עד סוף 2019 נותרו ימי מליאה בודדים, וגם ב-2020 תיאלצו להגיע לא יותר מ-100 ימים. 

לא מצאתם קיזוז? לא נורא; אין בעצם שום צורך להתכונן מראש למה שקורה במליאה.

חברי קואליציה? תקבלו ביום ב' דף עם ההחלטות של ועדת השרים לחקיקה בו ייכתב לכם בכל חוק וחוק מה צריך להצביע. בקדנציה החולפת עשרות ח"כים הצביעו נגד חוקים שהם עצמם הציעו. אתם באופוזיציה? אז בכלל אין שום משמעות להגעה למליאה – הרי תמיד תפסידו, והקואליציות של השנים האחרונות נהגו לחסל כמעט כל הצעה מהאופוזיציה – ללא קשר למהותה. אולי פעם בקדנציה תצליחו להשיג רוב בזמן שכמה חברי קואליציה נתקעו בשירותים.

הפתרון: אל תנסו לחוקק בכלל. תגידו שאתם מתרכזים ב"לפקח על הממשלה", ושאתם מגישים שלל שאילתות ישירות – הכנסת מסתירה אותן ואי אפשר יהיה לבדוק אתכם!

מליאה מלאה – נדיר יותר מלמצוא ארוחת בוקר שעולה פחות מ-50 שקל

ועדות

בגלל שאין מספיק ח"כים, תיאלצו לכהן כחברים ב-5-3 ועדות בו זמנית. אך אל דאגה, הישיבות לרוב דלילות, ומצליף הסיעה יסמס כדי שתגיעו בעיתוי מושלם לשניית ההצבעה. תגיחו, תרימו יד בהתאם למדיניות שנקבעה מראש ללא קשר לחילופי הדברים, ותוכלו לשוב לעניינכם. מייקל אורן למשל הגיע לפחות מ־7 ישיבות בחודש של עשרות ישיבות, ובהן שתק ב־58% מהדיונים כפי שמראים הפרוטוקולים. 

כלומר, אורן הגיע לשניות בודדות, הצביע, וברח למזנון החלבי (שיש בו אחלה מחירים, ולוביסטים שחשוב להתיידד איתם – נסביר בהמשך). אבל למה בכלל להיות חבר בוועדות? יאיר לפיד למשל היה חבר בוועדה אחת – חוץ וביטחון, וגם אליה בקושי הגיע. סנקציה? 35 מנדטים.

תנאי שירות

משלחות לחו"ל 

אחרי שמיציתם את הכנסת, תוכלו להצטרף למשלחות הפרלמנטריות המרובות לחוץ לארץ או לטיסות במימון מי שבא לכם. בקדנציה החולפת התעופפו חברי כנסת לא פחות מ-709 פעם במימון גורמים זרים. 284 מהטיסות חפפו את ימי המליאה המעטים – והצרצר צרצר. 

האם הטיסה חייבת לשרת את הציבור שבחר אותכם? חס ושלום! נכון, צריך לקבל את אישור ועדת האתיקה. אך לאחרונה היא אפילו אישרה לח"כים להתעופף לכנס חיות כיס באוסטרליה, שרוב הזמן לא קרה בו כלום, ועוד בשעה שבכנסת דנו בתקציב המדינה.

גם כשגילינו כשח"כים טסו עם לוביסטים לטיול מפנק בדנמרק ושיקרו לגבי הגורם הממן – לקח למשטרה 4 שנים עד שהחקירה החלה. אז אל תתביישו – תטיילו.

שכר

כ-44 אלף שקל בחודש (בזמן שלאיש, כאמור, אין מושג על מעשיכם ברוב הזמן) – וזה רק שכר התחלתי. למה התחלתי? כי הוא יעלה בערך ב-1000 שקל בשנה מבלי שתבקשו. איך? הוותיקים דאגו שנבחרי הציבור יקבלו תוספת אוטומטית מדי שנה דרך הצמדה המנוגדת להמלצות אנשי המקצוע שהכנסת עצמה מינתה. אז אל תשכחו לעזור להם כשהם יחזרו למשכן כלוביסטים או מאעכרים של חברה כלשהי – הם חטפו את האש, אתם תקבלו את התוספות.

בתחילת 2018 למשל, הח"כים העלו את שכר השרים ב-5,000 שקל בחודש, ובאפס דיון ציבורי. הדיון ארך שעה ורק בדיעבד הסתבר שהאישור גרר העלאות נוספות לגורמים אשר שכרם צמוד לשכר השרים  (ראשי רשויות בהווה ובעבר, בכירים במגזר הציבורי, פנסיונרים ועוד), וזה עולה לנו מעל ל-100 מיליון שקל בשנה. אבל מי יעצור אתכם? חכו שעתיים והסערה הציבורית תנדוד לאיזה פוסט מטומטם שאדם שאף אחד לא שמע כתב – אבל ממש קל לנגח אותו.

ת"ש יומיומי

  • לרשותכם 3 יועצים, ואפשרות לשכירת לשכה חיצונית. הכנסת בקושי מפקחת על הלשכות ותוכלו בקלות לשכור מקום עבודה בידיוני אצל חבריכם ברחבי הארץ.
  • הלאה. תקציב בזבוזים של כמעט 100 אלף שקל בשנה לשמירה על קשר הציבור. התקציב הוכפל בקומבינה מרשימה בקדנציה היוצאת.
  • תקבלו בנוסף 105 שקל אש"ל לכל יום שתגיעו לכנסת. אל דאגה – אף אחד לא יבדוק שבאמת נכנסתם למליאה או לוועדות חס וחלילה. אחמד טיבי למשל קיבל בקדנציה הקודמת כמעט את הסכום המקסימלי אף שהיה בתחתית דירוג המצביעים.

חשוב לציין: זה לא סוף פסוק. אם תרצו צ'ופרים נוספים – פשוט לכו על זה, אתם אלו שמאשרים לעצמכם את התנאים! נכון, יש ועדה מעצבנת בראשות שופט בדימוס שעליכם "להתייעץ" איתה. אבל בכנסת הקודמת דרסו אותה בקביעות, והחליטו בניגוד להמלצותיה. הקואליציה החליטה למשל שגופים זרים יוכלו לממן טיסות של יועצים שלכם, גם למשלחות אישיות ולא רשמיות. הקואליציה אפילו העבירה חוק שקיצר את מסגרת הזמן שיש לה לכתוב המלצות.  אז היו מקוריים, ובקשו בונוסים מגוונים 💪

עשו כסף מהצד בסחר בבורסה

חצי שנה תעמוד לרשותכם לחסל את עסקיכם הקודמים. אבל אל דאגה – תוכלו להמשיך להחזיק עד 5% ממניותיה של חברה עסקית. גם תוכלו לסחור חופשית ומבלי לדווח לאיש – אף שתגלו לעיתים במשרדי הממשלה ובוועדות החסויות תוכניות סודיות שעשויות להשפיע על ערכה.

כן, כן. אתם אשכרה יכולים ביד אחת להצביע לטובת רפורמה, וביד השנייה לקנות מניות של חברה שתושפע ממנה – באותו זמן. וזה חוקי לחלוטין. אפילו נתניהו סחר במניות בסתר בהיותו ראש אופוזיציה, אז מה, תצאו פראיירים?

למזלכם, ההשקעות שלכם – לא שקופות. כאשר ביקשתי מח"כים לחשוף אותן, רובם סירבו, והחוק לצידם. הקואליציה האחרונה וזו שלפניה סירבה לחסום פרצות שיאפשרו לכם להמשיך ולנהל עסקים, להריץ תיקי מניות, ולפעול בחוסר שקיפות. 

גם הצהרות ההון שתגישו יישארו במהלך הקדנציה באפילת הכספת של ועדת האתיקה או מבקר המדינה. כלומר, אם תיקחו כסף מהצד – אין לאיש דרך לגלות! מישהו יבקר אתכם או את המערכת? תייגו אותו כשמאלני בוגד או ימני משיחי ותרגמו את זה לתמיכה אלקטורלית. וין-וין!

תקציב בזבוזים סודי א'

יש פתגם עתיק שסבתא שלי נהגה לומר: "אם מציעים לכם כסף ציבורי שאפשר להעביר למקורבים בלי פיקוח – תיקחו!"

אז לפי חוק חדש, ח"כ שמתמודד בפריימריז יקבל עד 320 אלף שקל לניהול הקמפיין – כסף שלא מותנה בכך שינצח. כלומר, גם אם תפסידו הכסף ייכנס. חברכם למשכן, דוד אמסלם (הליכוד), דאג בחוק שההוצאות שלכם יישארו סודיות וללא פיקוח ציבורי. כלומר, זה הזמן לפברק קבלות של המספרה שלכם ולהעביר להם כסף ציבורי תמורת "שירותי קמפיין". אנחנו לא נדע לעולם.

תקציב בזבוזים סודי ב'

עדיין חוששים שיתפסו אתכם? הוציאו תשלומים למקורבים דרך תקציב המפלגה!

התקציב הזה שהקואליציה מגדילה שוב ושוב – שרוי באפילה. איש לא בודק לאן המיליונים הולכים. במקרה החמור ביותר, כשמבקר המדינה (היחיד שמקבל את דו"ח ההוצאות) לא מוצא את הקבלות, זה לא יהיה פלילי: כאשר נפתלי בנט לא הוציא אסמכתאות ל–9.6 מיליון שקל כיו"ר הבית היהודי – הוא קיבל קנס. אך אל דאגה, לרוב זו תהיה המפלגה שתשלם. כלומר – הציבור. אז לא להתבייש – לטשטש!

איך לקבל סיקור מפרגן?

אין שום הגבלה לכמות הצעות החוק שתגישו. לכן תירו "הצהרות" חוק לכל עבר. זה לא משנה אם הן יעברו או לא – הרי אם התקשורת השטחית תמצא בהצעה פוטנציאל לקליק-בייטיות, היא כבר תיתן לכם כותרת ותמונה.

ואל דאגה! אף אחד לא יבדוק הם החוק בסוף עבר (אף רק כ-5% מהצעות החוק המוגשות מאושרות בקדנציה, ואם אתם באופוזיציה אז בכלל הסיכוי צונח).

התקשורת מתעלמת מכם? קדמו את האינטרסים של חלק מהמו"לים עצמם! בדקו אילו עסקים נוספים הם מחזיקים – ותפרגנו. תילחמו בהצעות שיפגעו בהכנסות של התקשורת (כמו הגבלות על פרסום טבק או פרסום סמוי). המו"ל הוא אדם הוגן – ויפרגן בחזרה.

תתעוררו למציאות בו שאילתא, ולו המשנית ביותר, תזכה אתכם בכתבה מלטפת. הנה שלל דוגמאות

שמולי – זוכה לפרגון קבוע בידיעות (קראו על זה עוד בקישור למעלה)

ואיך לא להיכנס לכלא?

אל תפספסו את ההזדמנות, וסייעו למיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ' ושות' לחוקק את חוק החסינות. זה יהפוך את הכנסת סופית לחוף מבטחים, וגם אם משהו יצוף – הוא ישוט לו לאיזו פינה אפלה ונשכחת. כך ידיהן הארוכות של המשטרה והפרקליטות לא יוכלו לגעת בכם!

הערת מערכת: אל תשכחו לבקש מרה"מ משהו בתמורה להצבעה בעד חוק החסינות. הוא מגה-לחיץ כרגע כי כבר הוגשו נגדו 3 כתבי אישום – אז תתנו את היד רק תמורת משהו. חשוב לא לצאת פראייר!

זכרו איך אורי אריאל טרפד ועדת חקירה לאסון הכרמל, ובאורח פלא מיליונים נזרקו מייד על ישיבות ההסדר.

עדיין תפסו אתכם? אל דאגה!

האם מדובר בעבירה מסוימת לפני שחוק החסינות עבר? זה הזמן לחוק שיחזיר את העבירה המטופשת הזו לארון ויבהיר שמדובר במעשה לגיטימי! אמנם כאשר כתבתי את הרעיון הזה בספר הבדיוני "המשכן", חשבתי שמדובר בתסריט מופרך. אבל מאז – זה הוכח שוב ושוב כאפשרי!

אמנון כהן מש"ס למשל, ניסה להעביר תיקון לחוק שהיה מגדיר מחדש עבירה של איש עסקים שלכאורה שיחד אותו. וממש ברגע זה, עם השבעת הכנסת ה-21, ח"כ יעקב טסלר מ"יהדות התורה" הגיש הצעת חוק לפיה רשאי שר וסגן שר "לקבל פניות מהציבור ולהורות על טיפול בהן בכפוף לכל דין או הוראת מינהל". החוק יכשיר בדיעבד את העבירות לכאורה של הבוס – יעקב ליצמן. סגן השר חשוד כי קיבל שוחד תמורת מניעת הסגרת פדופילית – נגדה עומדים 74 אישומים בגין אונס ותקיפה מינית – לאוסטרליה לאחר שהגישה לו "פניית ציבור". 

המשטרה כבר סיימה לחקור? הכל בסדר! דוד אמסלם גם חוקק עבורכם את חוק ההמלצות שאוסר על המשטרה להעביר המלצות לגבי ח"כים לפרקליטות, אלא אם יבקש זאת היועמ"ש. החוק מונע פרסום המלצות משטרה – ובכך דוחה ביקורת ציבורית ויאפשר לכם להמשיך לעבוד למען עצמכם בשקט. 

דוד אמסלם ודוד ביטן – האנשים שלכם במשכן

התיק נסגר אך אתם עדיין חוששים מזכות הציבור לדעת? אמסלם חשב על הכל! במקביל, הוא העביר לאחרונה חוק שדואג כי המשטרה לא תוכל לספר לציבור מדוע נסגר תיק חקירה. האם זה קרה מחוסר אשמה, חוסר ראיות, חוסר עניין לציבור או כל סיבה אחרת? כפי שקרה כבר עם ח"כל (חבר כנסת לשעבר) איתן כבל, המשטרה לא יכלה להסביר מדוע נסגר התיק. אנשים לא ינחשו (סיכון לתביעת דיבה), ותוכלו לעבור הלאה בשקט.

היום שאחרי

עזרו בעיקר ללוביסטים, ורק לאלו מהחברות הגדולות. הם מחוברים לראשי המשק ויעזרו לכם להשתלב בדירקטוריונים למקרה שתישארו בחוץ.

אל תשכחו גם להעניק צ'פחות פרלמנטריות על הדרך ולא לפתוח חזיתות מיותרות. כפי שבטח שמעתם, לא מעט מהח"כים לשעבר מתברגים ומתעשרים לאחר שנחטפו לחברות ענק כגון החברה לישראל וקבוצת לבנת (אלי גולדשמידט ואהוד אולמרט). דלת מסתובבת פופולארית אחרת תנתב אתכם לעסקי הלובי הרווחיים כמו אפי הושעיה ורפי אלול. עם זאת, כדי לכהן כשדלן עליכם יהיה להמתין שנת צינון.

אבל שוב, אל דאגה! זו תהיה אחלה שנה לכהן כלוביסט מול משרדי הממשלה. כן, כן – אין שום הסדרה ללובי מול הרשות המבצעת, רק מול המחוקקת.

לא קיבלתם הצעות מפתות ואתם מסרבים לחזור לשוק העבודה כאדם מן השורה? אל דאגה. עמותת הח"כלים (חברי כנסת לשעבר) תאמץ אתכם לחיקה. העמותה מפעילה במשכן חדר מרווח ומצויד היטב באביזרים משרדיים, עיתונים יומיים וכיבוד קל. פה ושם היא גם נלחמת למען תנאיכם. מלבד הטבות קיימות לאלו מביניכם שישובו לאזרחות, כמו מענק הסתגלות שמן, נסיעות חינם בתחבורה ציבורית, טלפון ועיתון.

ואולי, והלוואי, תצליחו להתעלות מעבר למנעמי התפקיד, ולהיכנע רק ללחצים מסוג אחד – של הציבור ששלח אתכם לשם. כדי לעשות זאת, צריך לשנות את המנגנון. לא אתכם – אלא את המנגנון שמעודד – כפי שראיתם לאורך הטקסט הזה – נבחרי ציבור לא לשרת את הציבור. הנה רשימת הצעות קונקרטית.

ואז, אחרי שתתקנו את המנגנון, המדריך הבא יוכל להתמקד בהיבטים שיישמעו לוותיקים מביניכם נועזים ואפילו תלושים: איך לשנות את המדינה, למשל.

מאז פברואר אין יו"ר אופוזיציה רשמי בישראל – והפיקוח על ראש הממשלה לא מתקיים

הפיזור החפוז והחריג של הכנסת ה-21, בשילוב תיקון שנערך לא מכבר בחוק הכנסת, יצרו מצב מדאיג: מאז חודש פברואר אין יו"ר אופוזיציה רשמי בישראל, ולכן גם לא התקיימו תדרוכים לאופוזיציה בענייני ביטחון המדינה. בכך בוטל למעשה הפיקוח על עבודת רה"מ הממשלה בנושאי הביטחון הרגישים ביותר. המצב צפוי להמשיך עד דצמבר

| עידן בנימין |

עד שנת 2000, תפקיד יושב ראש האופוזיציה היה הלכה למעשה מינוי של כבוד, אותו קיבל ראש המפלגה הגדולה מבין הסיעות שלא חברות בממשלה. כחלק מהנוהג שהתפתח עם השנים, היה מקבל יו"ר האופוזיציה תדרוכים קבועים בענייני ביטחון ישירות מראש שהממשלה. תכלית המפגש: להביא זווית של האופוזיציה לנושאים מהותיים – לייעץ לרה"מ, ולפקח על עבודתו. 

בשנת 2000 תוקן חוק הכנסת ועיגן רשמית את תפקיד יו"ר האופוזיציה ואת אופן בחירתו. לפי החוק המעודכן, יו"ר האופוזיציה יהיה ראש הסיעה הגדולה בכנסת שאינה חברה בממשלה – והוא (או היא) ימונה על-ידי יו"ר הכנסת, בתוך 14 יום מהקמת הממשלה ובהסכמת חבריו לספסל. 

וכך בדיוק יצר החוק החדש את המצב החריג בו אנו נמצאים כיום: בכנסת ה-21 לא הוקמה ממשלה וכך מאז הבחירות האחרונות ועד שממשלה תוקם אחרי הבחירות הבאות – לא מכהן יו"ר אופוזיציה בישראל. בעוד שממשלת המעבר ממשיכה להתקיים ולעבוד, רה"מ מפטר וממנה שרים והרציפות השלטונית נשמרת – אין רציפות לפיקוח של האופוזיציה.

יו"ר האופוזיציה: טקסים, זכות דיבור מיוחדת ותדרוך חודשי מרה"מ

בתיקון החוק, מלבד מקום מיוחד בטקסים ממלכתיים וזכות דיבור בכנסת לאחר רה"מ, עוגנה גם חובתו של רה"מ לתדרך את יו"ר האופוזיציה ב"ענייני המדינה" – שהם בפועל סוגיות ביטחוניות רגישות. לדוגמא, במקרה תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב-2007, תודרך יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו (!), באופן שוטף בידי רה"מ אהוד אולמרט, שלא חשש להתייעץ עניינית עם יריבו הפוליטי.

מאז פברואר אין תדרוכים

החוק החדש החליף את הנוהג הוותיק – אך יצר מצב ללא רציפות בתפקיד יו"ר האופוזיציה – ומכאן שגם התדרוכים אינם נמשכים – וזה בשעה שרוחות מלחמה נושבות בין איראן לארה"ב והסורים מדווחים על תקיפות ישראליות.

פנינו ליו"ר האופוזיציה היוצאת, שלי יחימוביץ' (העבודה), ולמי שהיה מיועד להיות יו"ר האופוזיציה בכנסת ה-21, בני גנץ (כחול לבן) -והם אישרו כי אף אחד מהם לא מקבל כיום תדרוך מרה"מ. 

מתי התקיים התדרוך האחרון ליו"ר אופוזיציה? מצאנו את הפרסום הזה בערוץ הכנסת מה-18 בפברואר. נראה שמאז לא התקיימה פגישה – וכנראה שהמצב לא צפוי להשתנות. פנינו ללשכת רה"מ לברר האם נתניהו תדרך לאחרונה מישהו ממפלגות האופוזיציה אך משם טרם התקבלה תגובה. 

לעיתים נראה שתרבות פוליטית חשובה ליציבות הדמוקרטיה יותר מאשר חקיקה. תדרוכים קבועים של רה"מ לאופוזיציה חשובים לפיקוח שוטף על עבודת רה"מ: בלם אחרון או תמיכה בפני החלטה באירועים רגישים שעשויים להביא למלחמה – כדוגמת תקיפת כור גרעיני. פנינו לבני גנץ והצענו לו לבקש מלשכת רה"מ פגישה חודשית. מלשכתו נמסר שהנושא יבחן.

 

*

רוצים לשתף אותנו במידע נוסף או להביע את דעתכם? פנו לכתב: [email protected] 

לעידן ארץ נמאס שפוליטיקאים חוסמים אותו בפייסבוק – אז הוא החליט לתבוע אותם

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה – אך לצד היתרונות של הרשת הפתוחה, ישנם פוליטיקאים שמנצלים את הכוח ומרימים גדרות סביב הכיכר. כך נחסמים מלהגיב בדפי הפוליטיקאים אזרחים שמביעים ביקורת עניינית. לעידן ארץ נמאס מזה – והוא יוצא לתבוע את נתניהו, לפיד, כחלון ואלי כהן

| עידן ארץ |

לפני עשור, חשבו שהרשתות החברתיות יובילו לשינוי ניכר במדינות דיקטטוריות. היום, אנחנו רואים שהשינוי הדרמטי ביותר הוא דווקא במדינות דמוקרטיות. התקשורת, שבעבר שימשה המתווך הבלעדי בין הפוליטיקאים לציבור, זוכה עתה לתחרות בלתי צפויה מצד פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות הפכו לזירה סוערת של דיונים פוליטיים, בה יותר אנשים יכולים להיות שותפים בשיח הציבורי. הפוליטיקאים מצידם נכנסו מהר לעניין, וכיום הם מעבירים את המסרים שלהם ללא מתווכים, ומנתחים באופן ישיר את התגובות אליהם. בנוסף, אנשים יכולים להגיע ישירות לפוליטיקאים, לבקר אותם ולהסביר בצורה פומבית מדוע הם צודקים או טועים.

אליה וקוץ בה

אלא שכל הצד החיובי בשינוי הזה נשבר כשחלק מהפוליטיקאים מחליטים להפוך את השיח הישיר הזה מדו-צדדי – לחד-צדדי, וחוסמים מגיבים כדי להשתיק ביקורת. בצורה זו הם חושבים שהם מייצרים סביבה "סטרילית" בה כולם תומכים בהם ומסכימים איתם, ותומכיהם אינם חשופים לביקורת מבחוץ. בנוסף, כשפוליטיקאים חוסמים בפייסבוק, הם מונעים מהחסומים לעקוב אחריהם וכך מסתירים מהם את התוכן הישיר שלעיתים אינו מועבר באמצעים אחרים. 

אני ליברל, וככזה, מאמין שיש להגביל את השלטון. אני חושב שפוליטיקאים, שהם בעלי כוח כפייה על החיים שלנו, צריכים להיות נתונים למשטר של בחינה וביקורת מתמדת. לכן, למשל, יש לנו בדמוקרטיה זכות הצבעה – כדי שאם מפלגה מסוימת לא עושה עבודה מספיק טובה בעיני הציבור, אפשר יהיה להעיף אותה. לכן פוליטיקאים נדרשים לתת הצהרות הון ולהימנע מניגודי עניינים. לכן מדינות עם מסורת ליברלית כמו בריטניה מכריחות את הפוליטיקאים שלהן לעמוד בפני שאלות הציבור באופן קבוע, אם באמצעות "שאלות ראש הממשלה" בכל יום רביעי או זימון השרים לענות על שאלות דחופות של חברי הפרלמנט

התביעה להוצאת הקוץ

בעיניי, הפורמט בו פוליטיקאים יכולים להביע את מסריהם ברשתות החברתיות בלי הפרעה מצד אחד, והציבור יכול לבקר אותם בלי הפרעה מצד שני, הוא משהו שצריך לשמר בחברה ששואפת לחירות. לכן, החלטתי לתבוע את הפוליטיקאים הבאים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן וחבר הכנסת יאיר לפידאצל כל אחד ואחד מהם, בנסיבות שונות, הגבתי ביקורת לגיטימית לחלוטין. בלי קללות, בלי השתלחויות, בלי התלהמויות – טיעונים פשוטים וברורים המפריכים דבר שהם אמרו או מעלים כלפיהם ביקורת אחרת. למשל, נתניהו (או סביר יותר, איש הניו מדיה שלו) היה רגיש במיוחד וחסם אותי כי הגבתי "בוקר טוב, איפה היית עד עכשיו?" – כשהוא נזכר לדבר על נזקי ההסתדרות. במקום להגיב חזרה או לתת לביקורת להישאר – ראש הממשלה בחר לטאטא אותה מתחת לשטיח על ידי חסימה שלי מהעמוד.

אחרי שכתבתי על כך שנחסמתי מהעמוד של השר כחלון, פנו אלי מ"קליניקת הסייבר" של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית – שם עורכת הדין דנה יפה מובילה קבוצה של סטודנטים הלומדים לנהל תהליך משפטי הלכה למעשה, ועל הדרך פועלים לביסוס הזכויות שלנו באינטרנט. בעזרתם, שלחתי לארבעת הפוליטיקאים שחסמו אותי מכתב המפרט בנימוס ובנימוק מדוע החסימה בפייסבוק היא פסולה ומפירה את זכויות הפרט שלי, כפי שהן מוגנות במשפט הישראלי. אם הם לא יסכימו להסיר את החסימה, נעתור נגדם בבית המשפט. שם אני רוצה להשיג תקדים ראוי, או לפחות להביא להסרת החסימה שלי. נמשיך לעדכן בשקוף בכל התקדמות. 

שימו לב שאין כאן דרישה ישירה מפייסבוק עצמה. יש לי לא מעט ביקורת על פייסבוק ועל החלטות שהיא כחברה מקבלת, אבל עד כמה שאני רואה, בית המשפט הוא לא המקום להכריע בכך. הדרישה שלי היא קודם כל מפוליטיקאים, שלא ידרסו כלי חשוב לשמירת הקשר עם הבוחרים וביקורת על השלטון. 

בהקשר הזה, ראוי לציין לחיוב דווקא את שלי יחימוביץ', שלמרות תגובות חוזרות ונשנות שלי אצלה, מעולם לא חסמה אותי. אנחנו לא מסכימים על הרבה נושאים, אבל כאידיאולוגית אני מקווה שהיא מבינה את החשיבות שיש לשיח פוליטי חופשי ופתוח. 

יחימוביץ', לא חוסמת ביקורת

אני ממליץ לכל מי שנחסם בידי פוליטיקאים (כולל ראשי רשויות) ברשתות החברתיות, לשלוח את המכתב הזה ולדרוש שיסירו את החסימה. אם הם מסרבים, פנו גם אתם לקליניקת הסייבר של האוניברסיטה העברית, והצטרפו אליי בתביעה.

בדיקת המועמדים לראשות מפלגת העבודה: שפיר, פרץ ושמולי – מי הכי שקוף ואיך השתמשו במנדט שקיבלו מהציבור בכנסת ה-20

לקראת הבחירות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, ריכזנו עבורכם את המידע על השקיפות של שלושת המועמדים ועל עבודתם כחברי כנסת. שמולי הצליח לרתום את הממשלה פעם אחר פעם בחקיקה, שפיר היחידה שמסרה לנו דיווח (חלקי) על הוצאות פריימריז, ופרץ? לא ברור מה עשה בכנסת ה-20. כל הנתונים לפניכם

| עידן בנימין |

בבחירות ליו"ר מפלגת העבודה שיתקיימו בשבוע הבא יתמודדו שלושה חברי כנסת מכהנים: איציק שמולי, סתיו שפיר ועמיר פרץ. בעקבות בקשות רבות מכם, התומכות והקוראים, החלטנו לשלוח לשלושה שאלות בנושאי שקיפות, לבדוק את השקיפות שלהם בכנסת ה-20 וכיצד השתמשו במנדט שקיבלו (כלומר איזו עבודה עשו בפועל למען הציבור). אלא שאף אחד מהם לא ענה לשאלות שלנו! יצאנו לבדוק בעצמנו – מה הם עשו למען הציבור.

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות ועוד. אנחנו מאמינים שכדי לשפוט את פועלם יש צורך בבחינה רחבה של שלל מדדים – ולכן משתדלים להביא לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות. בכתבה שלפניכם ננסה לסקור את עבודתם של המועמדים לראשות מפלגת העבודה עם מירב הנתונים שיכולנו לסקור בזמן קצר. 

אז עזבו דיבורים, בואו נראה מה הם עשו. למטה תראו ניתוח לפי הפרמטרים הבאים. תמצית:

עבודה פרלמנטרית

בחלק זה נסקור את עבודתם בכנסת: בהצבעות ובחקיקה – שמולי מוביל בראש ובוועדות – שפיר קיימה 134 דיוני עומק בוועדת השקיפות בראשותה

בימי הצבעות – שמולי מצטיין ופרץ בתחתית הרשימה

מתוך מדד ההצבעות שלנו ניתן ללמוד כי איציק שמולי הגיע להכי הרבה ימי הצבעה – 91%. לא רק בין המועמדים, אלא בכנסת העשרים בכלל. סתיו שפיר נמצאת במקום טוב באמצע עם 74% נוכחות בימי ההצבעה. עמיר פרץ? בתחתית הרשימה עם 44% ימי הצבעה, כאשר אפילו כמות נכבדת של שרי ממשלה הגיעו ליותר ימי הצבעה ממנו (פרץ הגיע ל-163 מתוך 369 ימי הצבעה). עם זאת, חשוב לציין בהקשר זה כי פרץ חשף כי היה חולה במחלת הסרטן במהלך 2018 ולכן נוכחתו בתקופה זו נפגעה.

גם בהצלבה נוספת שעשינו עם הוצאות האש"ל של הח"כים למדנו ששמולי דאג להגיע ולהצביע במשכן כל פעם ששהה בו.

הרחבה על מדד ההצבעות

חרף העובדה שמליאת הכנסת מתפקדת לא אחת כהצגה מכורה מראש, אחד התפקידים של כל ח"כ הוא עדיין להצביע בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ב"מדד ההצבעות" שהרכבנו בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

שמולי מוביל גם בשאילתות

שאילתות הן מהכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות ח"כים לפיקוח על הממשלה. לצערנו, משום שהנושא לא סקסי, זהו גם אחד הנושאים הפחות מסוקרים בעבודת הח"כים. בזכות "מדד השאילתות" שיצרנו, בדקנו מי מחברי הכנסת משקיע את זמנו למען הציבור בפיקוח על הממשלה  – ומי מזניח פונקציה יעילה זו.

גם במדד השאילתות נראה ששמולי מוביל בכל הפרמטרים והגיש 396 שאילתות סה"כ. מתוכן 344 שאילתות ישירות למשרדי הממשלה, שהן השאילתות המהוות את כלי העבודה המשמעותי לפיקוח הכנסת על הממשלה. אלו לא מוקראות במליאה ולכן לא נועדו להביך את הממשלה באופן הצהרתי – אלא להביא מידע בפועל. פרץ, גם כאן נמצא בתחתית. 

חקיקה – פרץ לא טרח לקדם שום הצעת חוק, שפיר קידמה 3 ושמולי 12

בישראל מגישים חברי הכנסת הצעות חוק פרטיות רבות. בכנסת ה-20 הוגשו 6,018 הצעות כאלו. בכנסת ה-21, שהתפזרה עוד לפני שהחלה לעבוד, הוגשו 554 הצעות חוק פרטיות! מתוך כלל ההצעות הפרטיות בקדנציה הקודמת, התקבלו כחוקים 246 הצעות, 4% בלבד.

ולכן כאן אין "תחרות חקיקה". תשומת הלב צריכה להיות מוקדשת לרצינות הח"כ בקידום ההצעה, ולא רק בהגשתה. לבדיקה האם נעשתה עבודת שטח מוקדמת לוודא שהחוק לא יישאר בגדר "הצהרת חוק"'. בנוסף, החקיקה שופכת אור על האג'נדה וליבת העשייה של נבחרי הציבור.

שפיר הגישה 36 הצעות חוק בכנסת העשרים בתוכן התקבלו שלוש בחקיקה:

  • חוק הפקסים – חיוב משרדי הממשלה לתקשר עם הציבור באמצעים אלקטרוניים (אימייל). 
  • תיקון לחוק פיקדון חיילים משוחררים – מחייב את הקרן להכוונת חיילים משוחררים להעביר באופן יזום את יתרת הפיקדון לחשבון הבנק של החייל המשוחרר או לאתר אותו כדי להודיע לו על זכותו. החוק נועד למנוע איבוד של הכסף ואי מיצוי זכויות.
  • חוק שכירות הוגנת – חוק שנועד לאזן את יחסי הכוחות בין שוכר למשכיר דירה וקובע בין היתר מהי דירה ראויה למגורים. הצעת החוק מוזגה עם הצעות חוק פרטיות נוספות לחקיקה ממשלתית.

שמולי הגיש 198 הצעות חוק. 12 מתוכן התקבלו כחקיקה, לרוב על ידי הממשלה:

פרץ הגיש 22 הצעות חוק, אף אחת מהן לא קודמה מעבר לקריאה טרומית

בוועדות

שפיר – יו"ר ועדת השקיפות

במהלך הכנסת ה-20 שפיר הייתה יו"ר הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי (הידועה כ"ועדת השקיפות"), שקיימה 134 דיונים. מכוון שמדובר בוועדה שאינה מטפלת בנושאים שוטפים (בניגוד לוועדת הכספים, לדוגמא), שפיר כיושבת הראש הייתה אחראית ליזום דיונים. להתרשמותנו, אכן עשתה עבודה מעמיקה: החל מבירור תקציב חגיגות ה-70 למדינת ישראל, הטיפול במפוני גוש קטיף, פעילות המשרד לעניינים אסטרטגיים, הוצאות ממשלתיות ועוד. שפיר אף נהגה להגיע לעתים לדיונים בוועדת הכספים – בה לא הייתה חברה.

פרץ – חבר בוועדת החוץ והביטחון

במהלך הכנסת ה-20 הגיע פרץ ל-49 דיונים מתוך 255 דיונים של מליאת ועדת חוץ וביטחון (כ-19%). כיו"ר תת-הוועדה למוכנות העורף קיים 44 ישיבות ונכח כמעט בכולן (43). בוועדת המשנה לכוח האדם בצה"ל, שם התקיימו 35 ישיבות, פרץ נכח ב-7 בלבד.
בנוסף פרץ כיהן כחבר בוועדה לקידום מעמד האישה, שם נוכחותו הייתה מועטה (מצאנו את שמו באחד מתוך 60 פרוטוקולים שבדקנו). לסיכום, פרץ השתתף ב-99 דיונים של ועדת חו"ב ועוד אחד בוועדה לקידום מעמד האישה, כלומר 100 לערך בסה"כ.
בהקשר זה נזכיר שני דברים: ראשית, כי נתוני הנוכחות בוועדות חוץ וביטחון לא היו שקופים עד שמאבק ארוך שלנו הוביל לחשיפתם. עתה הם מועברים אלינו אחת לשנה. שנית, פרץ חשף כי היה חולה במחלת הסרטן במהלך 2018 ולכן נוכחתו בתקופה זו פחתה.

שמולי – חבר בשלוש ועדות: החינוך התרבות והספורט, העבודה והרווחה ולתקופה קצרה גם ועדת הכספים

  • בוועדת העבודה כיהן שמולי כל הקדנציה והגיע ל- 188 מתוך 1026 ישיבות (18.3%).
  • בוועדת החינוך כיהן כשנתיים וחצי (יוני 2015 עד ינואר 2018) והגיע ל-132 דיונים מתוך 567 (23% מהישיבות).
  • בוועדת הכספים, מהחשובות בוועדות בכנסת, שמולי היה חבר ממאי 2018 ועד אפריל 2019, ובתקופה זו הגיע ל-27 מתוך 215 דיונים (12.5% מהישיבות).

לסיכום, שמולי נכח ב-19.2% מ-1,808 הישיבות בהן יכול היה להשתתף בוועדות בהן היה חבר. מדובר ב-347 ישיבות בארבע שנים – היקף עבודה משמעותי (למרות שהאחוזים כביכול נמוכים) – אך נדמה כי שמולי לקח על עצמו (או קיבל) יותר ממה שיכול היה לספק.

טיסות על חשבון גורמים פרטיים 

שפיר שהתה יותר ימים בחו"ל על חשבון מליאה 

חברי כנסת זוכים מתוקף תפקידם למעמד רם בעיניי הציבור בארץ ובעולם – מה שמוביל לקבלת הזמנות רבות לביקורים בחו"ל (שם לא אחת רבה ההנאה על העבודה). במרבית המקרים, הטיסות ממומנות במלואן בידי גורמים זרים: מדינות ועמותות. כך לדוגמא, רוב הטיסות לחו"ל של ח"כים בכנסת העשרים, מומנו על-ידי גורמים לא ממשלתיים – ואין שקיפות לגבי מה קורה באותן משלחות בפועל.

בשקוף יצרנו ממשק אינטראקטיבי בו תוכלו גם אתם לראות לאן טסו הח"כים שלכם, לכמה זמן ועל חשבון מי. בהשוואה בין שמולי, פרץ ושפיר מצאנו כי:

  • שמולי – שהה 38 ימים בחו"ל ופיספס שבעה ימי מליאה.
  • שפיר – שהתה 60 יום בחו"ל ונעדרה מ-14 ימי  מליאה.
  • פרץ – שבעה ימים בחו"ל, מתוכם נעדר מהמליאה רק בשלושה.

פירוט על השוואת הטיסות

מקור נתוני הטיסות בדיווח הרשמי של ועדת האתיקה של הכנסת. במהלך התחקיר, הצלבנו ובדקנו את התאריכים ונאלצנו לנקות לא מעט טעויות.

נדגיש כי הנתונים הם בעבור טיסות שבוצעו על חשבון גורמים זרים, כלומר: לא מדובר בטיסות רשמיות מטעם המדינה או הכנסת, אלא טיסות במימון עמותות, קרנות וכדומה. חברי הכנסת מחויבים לדווח ולקבל אישור מוועדת האתיקה בעבור כל טיסה מסוג זה, וכך מתאפשר לנו לנתח את המידע.

שקיפות

בחלק זה נסקור את תפיסת השקיפות של המועמדים: החל משקיפות עצמית ועד להצבעות במליאת הכנסת. אף שכולם פרסמו את הצהרת ההון שלהם אף לא אחד פירסם את יומנו, שפיר מסרה פירוט חלקי להוצאות הפריימריז.

פרסום יומן

שלושת הח"כים סירבו לפרסם יומן עד כה. שאלנו אותם מדוע. כולם סירבו להשיב.

פרסום הוצאות הפריימריז במירוץ על מקום ברשימה לכנסת ה-21

בכנסת ה-20 קידם דוד אמסלם (הליכוד) חוק שנתן המון כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת במפלגת העבודה 222 אלף שקל להתמודדות. כסף שאיננו שקוף ולא מותנה בזכייה. אפס סיכון עבור הח"כ המכהן במיצוי הכסף עד תום – מקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה.

תקציב הפריימריז החדש של הח"כים מבוקר על ידי מבקר המדינה, אך משולם על ידי הכנסת. בעיקרון, אין שום אפשרות לדעת לאן הלך הכסף – אך לאחר מאבק הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. במסגרת כתבה שהכנו בנושא פנינו לכל הח"כים המכהנים וביקשנו שיחשפו את פירוט הוצאות הפריימריז שלהם. כל הח"כים מהעבודה סירבו.

פנינו אליהם שוב עבור כתבה זו. פרץ ושמולי סרבו, שפיר מסרה לנו סוג של פירוט, ממנו ניתן ללמוד כי שכרה אולם בגני התערוכה בארבעת אלפים שקל, הוציאה קרוב לאלפיים שקל על שימוש במייל צ'ימפ ושמונת אלפים שקל על חולצות. יחד עם זאת, חלק גדול מהסעיפים הם רק כותרות כמו: "תפעול" או "התקשרות" מהם לא ניתן להבין דבר. 

נכחנו פעמים רבות בדיון בוועדת השקיפות של שפיר. אין סיכוי שהיא הייתה מוותרת למשרד ממשלתי שהיה מגיש לה פירוט באופן שכזה – אך לפחות הגישה משהו (כאמור היא היחידה מבין השלושה שטרחו לדווח).

על הדרך נזכיר שארבעה ח"כים דווקא פרסמו את הוצאותיהם באופן שקוף: זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד ומוסי רז ממרצ.

שלושתם חשפו הצהרת הון בכנסת ה-20

שקיפות הצהרות הון מציגה באופן גלוי את האינטרסים הכלכליים של חברי נבחרי הציבור. כך במידה וחבר הכנסת מחזיק בכמות נכבדת של נכסי נדל"ן בשכונה מסוימת ומקדם באופן נחוש את הפיתוח האזור התקשורת והציבור יכולים לדעת ולנסות למנוע ממנו לעשות זאת. בנוסף, ניתן לראות חריגות בלתי סבירות בנכסיו או התחייבויותיו כמו הלוואות שקיבל מחברים

שפיר – חסכונות בגובה כ–340 אלף שקל.

שמולי – חסכונות בגובה 60 אלף שקל.

פרץ – מחזיק בבית מגוריו בשדרות ובדירה נוספת בבית ים. הלוואות בגובה כחצי מיליון שקל וחסכונות של 200 אלף שקל.

(הנתונים נכונים ל-2015 – ראשית הכנסת ה-20)

חוקי שקיפות – פרץ ושמולי ממשיכים להגן על האגודות העות'מאניות, שפיר שינתה את דעתה ופעלה למען שקיפות בהסתדרות

ניתחנו את הדרך בה הצביעו שלושתם על חוקי שקיפות במהלך הכנסת ה-20:

שקיפות במפלגה

מאות מיליוני השקלים שהמפלגות מוציאות מכספינו על קמפיינים – אינם שקופים. כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות (לא אמרנו נואש). ההחלטה לפרסם את הוצאות המפלגה באופן שקוף תלוי ברצון הטוב של היו"ר. פנינו לשלושת המועמדים ושאלנו האם יפרסמו את הוצאות המפלגה באופן שקוף אחת לרבעון – בדומה למשרדי הממשלה. כל המועמדים סירבו להשיב חרף פניות חוזרות ונשנות.

מימון המירוץ לראשות המפלגה: שפיר גייסה תרומות קטנות מאזרחים, פרץ ושמולי משלושה תורמים גדולים בלבד

חוק מימון הפריימריז החדש (ראו לעיל) תקף רק לבחירות ברשימה לכנסת, ולא לראשות מפלגה (מה גם שמדובר במירוץ שהוא פוטנציאלית יקר בהרבה). לכן שלושת המועמדים עובדים בימים אלו על גיוס תרומות – והן, על-פי חוק, מדווחות למבקר המדינה ושקופות לציבור. אז בדקנו, נכון לרביעי בבוקר, מה מצבם:

שמולי גייס עד כה 39 אלף שקל משלושה תורמים: יעקב כהן, רפאל אוחיון ורון תומר – והביא עוד 6,000 שקל מהבית. בנוסף, פתח השבוע בקמפיין מימון המונים. נכון לעכשיו נדמה שהסכום הזה איננו ממש הגיוני – שכן שמולי מעסיק שורת יועצים שבוודאי דורשים תשלום גבוה. פנינו לדוברת שלו בשאלה בנושא – אך היא לא הגיבה.

פרץ גייס עד כה כ-38 אלף שקל משלושה תורמים: נדב בלילה, יעקב נגרין ודורון שורר.

שפיר גייסה עד כה כ-89 אלף שקל מ-360 תורמים, בסכומים שנעים בין 50 ל-1000 שקל.

איפה היית מקצץ, איחודים ונבחר ציבור תחת כתב אישום

ראשית נציין שאף אחד מהמועמדים לא השיב לשאלותינו, למרות תזכורת שקיבלו. את השאלות שלחנו ביום ראשון, כאשר הלשכה של פרץ התעלמה והלשכות של שפיר ושמולי אמנם תיקשרו איתנו, אך לא סיפקו תשובה. 

אלו השאלות ששלחנו וכאמור לא קיבלנו עליהן תשובות:

  1. נניח שהיום היית יושב בממשלה וזו הייתה חורגת מהגירעון, כאשר האפשרות היחידה הייתה לבצע קיצוץ בתקציב השנה הבאה  – מה שלושת המקומות הראשונים שהיית מקצץ בהם?
  2. האם לדעתך נבחר ציבור יכול לכהן תחת כתב אישום?  
  3. האם תסכים שהעבודה תתאחד עם מפלגה אחרת? במידה וכן, עם מי?

הסקירה נבנתה בעזרת שלל כתבות על עבודת הח"כים (מצויינות בכתבה) שנכתבו על ידי צוות שקוף: ניר בן-צבי, תומר אביטל ואסף נתיב. 

מוזמנים ללמוד עוד על חברי הכנסת ה-20 דרך מפת הח"כים.

*

רוצים לשתף אותנו במידע נוסף או להביע את דעתכם? פנו לכתב: [email protected] 

מה הח"כים עושים בפגרה?

אין ועדות ואין מליאה. גם חקיקה אין – וחברי הכנסת בעצם חופשיים בפגרה. מי מהח"כים לא שוכח את הציבור שמממן לו את השכר? פנינו לנבחרי הציבור ושאלנו אותם מה הם עושים עבורנו בתקופה חסרת תקדים באורכה בה הכנסת לא מתכנסת? קטי שטרית (ליכוד) למשל דואגת לנגישות במערת המכפלה. מיכאל ביטון (כחול לבן) מבטיח שיתחיל להיאבק על חינוך חינם. והשאר?

| תומר פלג |

הכנסת לא עבדה ולו יום אחד עבורנו מאז דצמבר 2018, וגם לא תחזור לעבוד (אלא אם יבוטלו הבחירות) עד נובמבר 2019.

חברי הכנסת ה-21 פיזרו את הכנסת על חשבוננו, מבלי שעשו דבר אחד למעננו. אבל בושה לא מספיקה. לאור העלות המטורפת של הקדמת הבחירות (כ-2.5 מיליארד שקל), ביקשנו מח"כים הגונים שירימו את הכפפה ויוותרו על חלק מההטבות בשנה השלמה בה הם בקושי עובדים, בדומה לטל רוסו. 

חשוב להדגיש: הם לא צריכים להתפטר. תמיד צריך מצבת מלאה של 120 ח"כים, גם בתקופות מעבר. אין ברירה. אבל מצב בו מושבעים 120 חברי כנסת ואז מצביעים להתפזר לעוד חצי שנה – ועדיין מקבלים תנאים מלאים – משדר כי כספי המסים הם הפקר. ואם זה לא מספיק, אז השכר שלהם קפץ בראשון לינואר בעוד אלף שקל בחודש. על מה בדיוק? כמעט ואין ועדות ואין מליאה. אין שאילתות ואין הצעות חוק.

בעצם תתארו לכם שהגעתם לעוד יום עבודה ולפתע אתם מתבשרים שמקום עבודתכם "פוזר". תמשיכו לקבל שכר, מרגיע אתכם המנכ"ל, אך מעתה נעבוד במתכונת מצומצמת כי כל הפרויקטים הבולטים שהובלו ע"י החברה יוקפאו.

נכון, לח"כים אין "בוס" שאומר להם מה לעשות (לכאורה זה אנחנו), ובאופן אבסורדי רובם המכריע (74 תומכים לעומת 45 מתנגדים) הצביעו בעד הפיזור של עצמם. אך אין ספק שכרגע נדרשת מהם הרבה פחות עבודה לעומת ימים "רגילים", שבהם הכנסת פועלת כסדרה.

מליאת הכנסת – ריקה

כך, רבים מנבחרי העם ממשיכים להגיע למשכן בירושלים שלוש פעמים בשבוע, או יושבים בוועדות זמניות שהוקמו לתקופת הביניים, שבין הפיזור לבחירות הבאות. אך הליכי החקיקה הסטנדרטיים – ליבת הפעילות של הח"כים – מוקפאים עד מועד ההליכה אל הקלפי ב-17 בספטמבר 2019.

לאור המציאות המעוותת הזו, החלטנו לבדוק איך נראית העבודה הסדירה של הח"כים, מאז אישורה של הצעת החוק לפיזור הכנסת בקריאה השלישית. לצורך העניין, הפנינו לעשרות מהם שתי שאלות ממוקדות:

  1. מה עשית מתוקף תפקידך כחבר כנסת מאז ההחלטה על פיזורה?
  2. האם טסת לאחרונה לחו"ל במסגרת תפקידך? אם כן, לכמה זמן ולאיזו מטרה?

מרבית הח"כים שאליהם פנינו לא טרחו להשיב, אולי משום שעבורם "החופש הגדול" כבר בעיצומו. כל אלה שכן ענו, פרט לאחד, ציינו כי בתקופה המדוברת לא טסו לחו"ל.

בכל מקרה,לדעתנו, עצם זה שיש כלי תקשורת ששואל את השאלה הזו – כבר משנה מציאות ועשוי לגרום לח"כים לעבוד יותר. נבחרי הציבור אמורים לעבוד עבורנו וזכותנו – אם לא חובתנו – לדרוש מהם דין וחשבון"

אז מה נבחרי הציבור שכן נענו לפנייתנו עושים בימים אלו?

קטי שטרית (ליכוד) דואגת לנגישות במערת המכפלה, מיכאל ביטון (כחול לבן) מבטיח שיתחיל להיאבק על חינוך חינם, יעקב מרגי (ש"ס) מטפל במוסדות החינוך המיוחד, יצחק פינדרוס (יהדות התורה) מקדיש את זמנו לטיפול בתעסוקת חרדים. אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל) פועל לכך שיוקם מקום תפילה קבוע לסטודנטים המוסלמים באוניברסיטת תל אביב, עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין) נאבקת ב"בדיקות אונס חודרניות", אילן גילאון (מרצ) מטפל בפניות ציבור ואלי אבידר (ישראל ביתנו) נאבק במשלוחים החיים של עגלים וכבשים.

מוכנים? קבלו את רשימת התשובות המלאה:

הליכוד

אופיר כץ

"הנושא העיקרי שבו אני מתרכז הוא צמצום פערי הבריאות בין הפריפריה למרכז. מרגע סיום הפריימריז ועד היום, אני עוסק באופן אינטנסיבי בלמידת הנושא ובמציאת פתרונות. במסגרת כך, אני נפגש מדי יום עם מנהלי בתי חולים ברחבי הארץ, מומחים לפערים בבריאות, אנשי משרד הבריאות, אנשי אוצר, ראשי רשויות מקומיות ועוד. לדוגמה, פגישה עם ארבעה ראשי רשויות- נתיבות, אופקים, מועצה אזורית אשכול ושדרות – כדי לדון איתם בנושא המיון הקדמי והאתגרים הבריאותיים שניצבים בפני כל אחת מהרשויות; וביקור בשני בתי חולים – פוריה בטבריה ובית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת, על מנת ללמוד את הבעיות של כל אחד מהם. 

"בנוסף, אני מנתח נתונים ודוחות שונים של משרד הבריאות, בתי חולים וגורמי בריאות ומחקר נוספים, על מנת לקבל את התמונה המלאה והמדויקת של המצב. פגרת הבחירות לא מונעת ממני להמשיך בקידום הנושא החשוב הזה".

קטי שטרית

"קראתי כתבת תחקיר ב'מקור ראשון', שבה דווח על כך שמרצה באוניברסיטה העברית, פרופ' עמירם גולדבלום, כתב כי תנועת "אם תרצו" הם 'כלבים נאצים' והשווה אותם לנוער היטלר. חמור מכך, הוא גם כתב שידאג לכך שסטודנטים המזוהים עם התנועה לא יוכלו להתקבל ללימודים מתקדמים. פניתי לאוניברסיטה שבה הוא מרצה, כדי שיטפלו בנושא. אסור שסטודנט ייפגע משום שדעתו הפוליטית שונה מזו של המרצה.

"בנוסף, קיבלתי הרבה פניות לפיהן מערת המכפלה אינה נגישה לבעלי מוגבלויות. סיירתי במקום יחד עם אנשי היישוב וספרתי שם מאה מדרגות. פניתי בנושא למשרד המשפטים, הממונה על חוק ההנגשה, ולנציבות לשוויון זכויות עבור אנשים עם מוגבלות. בעקבות פנייתי, ועדת חוץ וביטחון קיימה ישיבה בנושא והוחלט שעד פסח תותקן במקום מעלית, או כל אמצעי אחר שינגיש את האתר.

"נושא נוסף שטיפלתי בו נוגע לילדים בעלי צרכים מיוחדים, הלומדים במסגרת 'חינוך מוכר שאינו רשמי'. אלו מוסדות שמשרד החינוך מכיר בהם אך משלם רק 80% מהשכר של הגננת. אותם מוסדות לא נכללים ברפורמת 'אופק חדש', ולפיכך אותן גננות לא זכאיות להטבות הנלוות כמו השתלמויות והכשרות. התופעה הזו גורמת לכך שילדים עם צרכים מיוחדים מקבלים חינוך פחות טוב ביחס לילדים אחרים, ואולי אפילו נמנעת מהם היכולת לתפקד בחברה. אני, אישית, כלל לא מרגישה שהכנסת פוזרה. אני כל יום בכנסת, ממשיכה לעבוד כרגיל".

דוד אמסלם ודוד ביטן – שניהם סירבו לענות ולספר לכם מה עושים למענכן

מאי גולן

"אני ממשיכה, כהרגלי, לקדם את המטרות לשמן נבחרתי, וכמובן ממשיכה לענות לפניות הציבור שלשכתי מקבלת בנושאים שונים ומגוונים, בניסיון לסייע ככל יכולתי".

אבי דיכטר

מלשכתו נמסר: "ח"כ דיכטר מכהן כיו״ר ועדת החוץ והביטחון זה למעלה משלוש שנים. הוא נבחר על ידי הכנסת לכהן כיו״ר הוועדה גם בכנסת ה-21 וצפוי להמשיך בתפקיד זה לפחות עד לכינונה של הכנסת ה-22. לצורך ביצוע משימות הוועדה, הקים ח"כ דיכטר ועדות משנה לוועדת החוץ והביטחון, והוא נבחר גם לעמוד בראש אחת מהן (ועדת מודיעין ושירותים חשאיים). הוא חבר בשתי ועדות משנה נוספות שהוקמו, כדי לייעל את הפיקוח של הוועדה על הגופים אותם היא מבקרת. 

כמו כן, ח"כ דיכטר מנהל בפועל את ישיבות הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון שהכנסת הקימה ואת ועדת המשנה שהוקמה בתוכה. הוכנה תכנית ישיבות של מליאת הוועדה ו-ועדות המשנה לפגרת הבחירות – חלק מן התוכנית ממתין לאישור ועדת ההסכמות של הכנסת וחלקה כבר אושר ע"י יו״ר הכנסת. המשמעות היא של מספר דיונים בכל שבוע. כל ישיבות ועדות המשנה חסויות, וכך גם חלק מישיבותיה של מליאת הוועדה. פירוט הישיבות הפתוחות מופיע ומתעדכן באתר הכנסת".

פטין מולא

"השתתפתי באירועים רבים, ושלחתי מכתב למשנה ליועץ המשפטי לממשלה בנוגע למצוקת הדיור של היישובים הדרוזיים בישראל. אבקש מהעוזר שישלח לך באופן מסודר (רשימה כזו טרם התקבלה – ת.פ). בחודש יוני טסתי יחד עם ח"כים נוספים לכנס הארגון הפרלמנטרי של מדינות הים התיכון (pam) באנקרה". 

שרן השכל
"הכנסת פוזרה לפני חודש, במהלכו ח"כ השכל המשיכה את פעילותה הציבורית והפרלמנטרית. קיימה פגישות עבודה, השתתפה בכנסים ואירועים, גם ברמה הפרלמנטרית, על אף פיזור הכנסת, השכל פעלה לקידום הצעת חוק "אי הפללה" שיזמה. ניהלה מו"מ עם הגורמים הרלוונטיים לקידום ההצעה וזכתה לתמיכתו של רה"מ. גם בתקופה הקרובה, במקביל להכנות לקמפיין הבחירות, ח"כ שרן השכל ממשיכה בעבודתה למען הציבור בישראל.
2. הטיסה היחידה שצפויה לח"כ השכל במסגרת תפקידה, זו טיסה ללונדון ליומיים בלבד שתתקיים בתחילת חודש יולי, במהלכה השכל תיפגש עם חברי פרלמנט ועם נציגי הקהילה הנוצרית במטרה לקדם הסברה ישראלית, לבחון כיצד ניתן להיאבק בארגוני ה-BDS ולדון בשיתופי פעולה לאור האנטישמיות הגוברת במדינות אירופה.

קרן ברק

חברת הכנסת הטרייה ענתה לטלפון שלנו, אך לא ממש ששה לענות: "דבר בבקשה עם העוזרים שלי". 

אפשר את המספר של אחד מהם?

"לא, אני בנהיגה. לא יכולה לעשות עכשיו כלום".

לא יכולה להשיב לשתי שאלות קצרות?

"אני ממש מבקשת ממך שלהבא תתקשר לעוזרים". ברק לא חזרה אלינו חרף פניות נוספות.

כחול לבן

מיכאל ביטון

"אנחנו, באופוזיציה, ממשיכים לנהל מאבקים. יזמנו דיון מיוחד בחתימת 25 ח"כים בסוגיית תקצוב הצהרונים. היוזמה הזו גרמה לראש הממשלה נתניהו ולשר האוצר כחלון לפתור את הנושא, ולהודיע שנמצא התקציב האבוד. עד הפגרה ניזום דיונים נוספים של חירום. בנוסף, אני מתחיל מאבק על חינוך חינם אמיתי בישראל. מיידית".

אורנה ברביבאי

מלשכתה נמסר: "פיזור הכנסת הוא שערוריה שהוביל לה ראש הממשלה כדי לשרוד פוליטית. מבחינתו, שיעלה לציבור כמה שיעלה. זאת הסיבה שחברת הכנסת ברביבאי הצביעה נגד פיזורה. מאז ההחלטה, ערכה ח"כ ברביבאי סיורים בדרום ובצפון, לקחה חלק בוועדת חוץ וביטחון הממשיכה להתכנס ולעסוק בהיבטי ביטחון שוטף ומוכנות. כמו כן, חה"כ קיימה דיונים, פגישות וראיונות לתקשורת, במסגרת פעילותה לטובת הציבור בישראל".

מה עם 33 חברי הכנסת הנוספים של כחול לבן?

פנינו לעוזריהם של שאר הח"כים מכחול-לבן, אך אלו הפנו אותנו לדובר הסיעה, רון קורמוס. גם האחרון השיב בצורה קולקטיבית: "מציע שתעבירו במרוכז אליי ונטפל". פנייה אליו אכן נעשתה אך עד לרגע כתיבת שורות אלו טרם קיבלנו תשובות – עובדה שמעלה שתי שאלות מעניינות אחרות:

  1. למה צריך דובר לכל ח"כ, אם דובר הסיעה הוא זה שחולש על כל הפניות?
  2. האם באחת משתי הסיעות הגדולות בכנסת – זו שרוצה להיות מפלגת שלטון – לא סומכים על הח"כים שיידעו להשיב לשאלות ממוקדות ופשוטות?

    לפיד. חברי הכנסת שלו כמעט ולא ענו

ש"ס

יעקב מרגי

"אני משמש כחבר ועדת הכספים הזמנית, וכמעט בכל יום התקיימו דיונים בוועדה. במקביל, אני עדיין ממשיך לטפל בפניות הציבור ברמה יומיומית. ברמה הפרלמנטרית, הגשנו הצעה לסדר ויזמנו דיון בוועדה בנושא תקצוב הצהרונים ואני וח"כים נוספים מטפלים במוסדות החינוך מיוחד, שלא קיבלו רישיון ממשרד החינוך. אני גם עוסק בפניות מצד הורים לתלמידות ותלמידים, שלא התקבלו למוסדות כאלה ואחרים. לא חסר עבודה".

יהדות התורה

יצחק פינדרוס

"אין לנו יכולת להעביר הצעות חוק. יש לנו רק אפשרות להעלות נושאים במליאה, בוועדה המסדרת ובוועדת כספים . לכן, עיקר העיסוק שלי סובב סביב תעסוקת חרדים, פגישות עם אנשי ממשל בעניין קייטנות קיץ מול משרד החינוך (ולחץ באמצעות ועדת כספים), פנייה לפקידי ממשלה ומענה שוטף לפניות הציבור".

יעקב טסלר

מלשכתו נמסר: "ח"כ טסלר הופיע בלמעלה מעשרה אירועים ציבוריים וכנסים מקצועיים, קיים קבלת קהל בשישה מקומות לטובת הציבור, וביקר במוסדות ובארגוני ציבור ברחבי הארץ כדי להבין מקרוב מה הם הצרכים של אותם מקומות". 

העבודה

פנינו לחברי הכנסת סתיו שפיר, שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ – אך עד לרגע זה טרם התקבלו תשובות. עם זאת נזכיר ששפיר, שמולי ופרץ עסוקים כמובן בבחירות לראשות המפלגה.

שלי יחימוביץ'. התעלמה

חד"ש-תע"ל

יו"ר סיעת חד"ש, איימן עודה

"הצבעה על מבקר המדינה, הצבעה על תקנות שעת חירום, שחרור גופת צעיר מאבו-כביר בזמן סופ"ש כדי שמשפחתו תוכל לקבור אותו כמה שיותר קרוב למועד הפטירה, בקשה רשמית מסגן שר הבריאות יעקב ליצמן, לפתוח את אבו-כביר גם בסופי שבוע כדי שמקרים כאלה לא יישנו, פגישה במשרד המשפטים בנוגע לחיבור בתים שבנייתם טרם הושלמה לתשתיות חשמל, שיגור דרישה דחופה ליועמ"ש לחקור את ראש עיריית עפולה שהשתתף בהפגנת השנאה נגד תושבים ערבים".

אוסאמה סעדי

חבר הכנסת סעדי שלח לנו רשימה מפורטת של פעילותו מאז פיזור הכנסת:

  1. ביקור האסיר כמאל זידאן בכלא 6.
  2. פגישה עם מר שפיגלר, מנכ״ל ביטוח לאומי.
  3. פנייה לנשיא אוניברסיטת תל אביב בנושא הקמת מקום תפילה קבוע לסטודנטים המוסלמים.
  4. פגישה בעיריית נצרת עם אפי רוזין.
  5. השתתפות בהפגנה מול אתר הבנייה באתר בעיר יבנה.
  6. פגישה עם ראול סרוגו, נשיא התאחדות בוני הארץ.
  7. הקמת לובי בכנסת למניעת תאונות עבודה.
  8. פגישה עם פרופ׳ שאול יציב, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואה, בנושא תוכניות הלימודים בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק באוניברסיטת ערב אמריקן ג׳נין.
  9. פגישה עם פרופ׳ שאול יציב בעניין תלמידים בוגרי רפואה בחו״ל.
  10. פנייה למר אריק סיני, מנכ״ל חברת קווים, בנושא ההתנהלות הלא תקינה של קו 39 באזור המשולש.
  11. השתתפות בהפגנות שיזמה אותן ועדת המעקב העליונה לערביי ישראל כחלק מתוכנית למלחמה בפשיעה והאלימות בחברה הערבית.
  12. פגישה עם המשנה ליועץ המשפטי ארז קמיניץ בנושאי תכנון ובנייה וחיבור בתים לחשמל בישובים הערבים.
  13. פגישה עם ראש עיריית עראבה ונציגי משרד החקלאות וחקלאים בנושא בקעת בית נטופה.
  14. פגישה עם ראשי רשויות לבניית תוכנית עבודה.
  15. השתתפות בפתיחת מרכז למדע החלל בעיר עראבה.
  16. העברת הרצאה במשרד המשפטים.
  17. קביעת פגישה בתל אביב עם חברת כביש חוצה ישראל.
  18. קביעת פגישה עם מנכ״ל דואר ישראל.

עופר כסיף

 "הנה רשימה חלקית של הנושאים בהם עסקתי:

  1. אירועים, מפגשים והפגנות נגד הכיבוש (למשל משמרת המחאה ביום השנה לכיבוש, ביקור בכלא הצבאי בו שוהה הסרבן רומן לוין).
  2. הצטרפתי למאבק נגד פינוי של משפחה מביתה, בנושא זה נעשות פעולות פומביות ו'מאחורי הקלעים'.
  3. הצטרפתי למאבק נגד גירוש ילדי העובדות הזרות, בנושא זה נעשות פעולות פומביות ו'מאחורי הקלעים'.
  4. השתתפתי בהפגנה לשחרור דלאל דאוד.
  5. השתתפתי במצעד הגאווה בירושלים.
  6. השתתפתי במפגשים פוליטיים של קבוצות מקומיות של הנהגת המפלגה הקומוניסטית (בה אני חבר) ושל חד"ש. במפגשים אלו אנו מתווים את דרכנו המשותפת". 

איחוד מפלגות הימין

מוטי יוגב

"פעלתי לקדם דיון במליאת הכנסת בנושא סגירת הוסטלים לנוער בסיכון. השתתפתי בדיונים של ועדת חוץ וביטחון. קיימתי פגישות עם אנשים בתוך ומחוץ ל"בית היהודי" לקראת הבחירות הקרובות ופעלתי במישורים ציבוריים נוספים כחלק מפניות שקיבלתי מהציבור".

עידית סילמן

"מטפלים בהכל. לפני מספר ימים התקבלה החלטה במועצת הביטחון של האו"ם בדבר חובת הקהילה הבינלאומית והמדינות החברות באו"ם לפעול להשבת נעדרים וחללים. הוצאנו מכתב בנושא לראש הממשלה ולשר החוץ, בו ביקשנו מהם שילחצו על האו"ם ליישם את החלטת מועצת הביטחון ולגרום לכך שתוחל על השבויים והנעדרים שלנו.

"כחברי השדולה להשבת החיילים, אני ועמיר פרץ הזמנו את כל הח"כים לשבוע ה-60 של מפגן העוז באנדרטת חץ שחור (שמתקיים בכל יום שישי, מול רצועת עזה, בקריאה להשבת גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול). 

"כמו כן, שלחתי מכתב למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, עם העתק לסגן השר ליצמן, בעניין המענה הטיפולי לנפגעי תקיפות מיניות. לפני כחודש שודרה ב'כאן 11' כתבה שעסקה בערכות הפיראטיות בבתי החולים בישראל, איתן בודקים נפגעות תקיפה מינית. כאב לי מאוד לגלות שבבתי החולים שבהם לא קיימת יחידה אקוטית (המקום הראשון שמטפל בנפגעי תקיפה מינית, ת"פ), לא עובדים על פי נוהל מסודר של משרד הבריאות, וכי הרופאים במיון מבצעים בדיקות חודרניות ללא תוקף משפטי. ביקשתי ש'בדיקות האונס' ייפסקו באופן מיידי, כל עוד לא מופעל נוהל ברור בנושא. הלשכה שלי בקשר שוטף עם עמותת 'אחת מתוך אחת', המעודדת נשים לספר על תקיפות מיניות שחוו.

"בנוסף, אני וחברי הכנסת אורלי פרומן (כחול לבן), איציק שמולי (עבודה), יעקב מרגי (ש"ס), עיסאווי פריג' (מרצ) וקטי שטרית (ליכוד), שלחנו מכתב ליו"ר ועדת הכספים הזמנית, משה גפני, לכנס את הוועדה בדחיפות לרגל פתיחת שנת הלימודים הקרובה.

"כמו כן, אני וחברות הכנסת פרומן ושטרית לחצנו על הקמת ועדת החינוך הזמנית, שתטפל בנושא הצהרונים וגני הילדים עם פתיחת שנת הלימודים. יחד עם חה"כ מיכאל ביטון יזמתי כנס גדול של השדולה המזרחית-מסורתית, וכעת אני בונה תכנית חומש לחיזוק מערכת הבריאות. יש הרבה עבודה".

ישראל ביתנו

יבגני סובה

"זה שהכנסת פוזרה לא אומר שהח"כים מפסיקים לעבוד. יש ועדות זמניות, דיונים במליאה, ישיבות סיעה שמתקיימות אחת לשבוע ופעילות בוועדת הכספים. יש גם את כל הנושא של ייצוג בטקסים ממלכתיים.

"בימים הקרובים נכנס דיון דחוף במליאה בעקבות העובדה שיש בור תקציבי של 22 מיליארד שקל בתקציב המדינה. זאת לאחר שחברי, ח"כ עודד פורר, החתים 25 ח"כים לצורך כינוס המליאה. רק לאחרונה נאבקנו למען המשך סבסוד הצהרונים. לא במקרה ראש הממשלה הצהיר שנמצא התקציב לעניין.

"הפעילות של חברי הכנסת אינה מאסיבית בעיקר משום שהח"כים החדשים, ואני ביניהם, לא הספקנו לקבל חברות בוועדות לאור העובדה שלא קמה ממשלה. אתה לא תופתע לשמוע שאנחנו צריכים גם לדאוג לכך שניבחר. לצורך כך, אנחנו נפגשים עם אנשים, עושים את מה שצריך אבל זה, כמובן, לא עיקר עבודתנו. אולי זה נשמע לכם הזוי, אבל גם בימים אלו הח"כים ממשיכים לעבוד".

יוליה מלינובסקי

מלשכתה נמסר: "עבודת חברי הכנסת אינה מסתכמת בישיבה בוועדות או במליאה. מאז פיזור הכנסת, חה"כ מלינובסקי ממשיכה בעבודה שהחלה בכנסת הקודמת בעיקר בנושאי דת ומדינה, הדרת הנשים ובדיקה של תקציבים אבודים, בין אם זה נעשה במחקרים על הצעות חוק ובין בפגישות עם ארגונים ועמותות כדוגמת שדולת הנשים".

 אלי אבידר

מלשכתו נמסר: "לאור עצירת פעילות החקיקה פעל ח"כ אבידר במספר נושאים שתכליתם היא ביקורת על הרשות המבצעת: 1. היחס ליהדות אתיופיה והצפת המחדל של אי העלאתם לישראל. התבצעה עבודת מחקר מקיפה בנושא. 2. הצפת הכניעה של ממשלת ישראל להנהגת החמאס בבתי הכלא, ואי יישום מסקנות הוועדה המקצועית שמינה השר לביטחון פנים. 3. הבור התקציבי הבלתי נתפס ותרגילי ההונאה של ראש הממשלה ושר האוצר, אשר נועדו להסתיר את מימדי הקטסטרופה. 4. המשלוחים החיים של העגלים והכבשים לישראל והמחדל של משרד החקלאות בטיפול בנושא. 5. תמיכה בקהילה הגאה אל מול ההקצנה של ארגוני להב"ה ושותפיהם גם בקרב מפלגות הקואליציה".

רע"מ-בל"ד

עבד אלחכים חאג' יחיא

"אני בקשר שוטף עם אנשים ועמותות. השתתפתי בכנס של ועדת המעקב בנושא הפשיעה והאלימות באוכלוסייה הערבית ובכנס בנושא בטיחות בעבודה. נפגשתי עם ראש רשות מקומית בנושאים שקשורים לעבודתי. הפעילות היא מתמדת. יש לי גם ישיבות בלשכה הפרלמנטרית ואני ממשיך לטפל בפניות ציבור. לחבר כנסת אין הפסקת עבודה אם הוא רוצה באמת לשרת את הציבור".

מרצ

אילן גילאון

״חלק נכבד מהעיסוק כרגע במסגרת עבודתי כחבר כנסת, ולאור העובדה שהכנסת פוזרה, אינו פרלמנטרי, אלא מתמקד בעיקר בפניות ציבור (אנשים שפונים לסיוע כאשר הם חשים שטופלו באופן לא ראוי על ידי הרשויות השונות ומבקשים את הסיוע שלי, כחבר כנסת, כדי להגיע לפתרון). טיפול בפניות ציבור הוא דבר שאני מאוד מקפיד עליו, גם בימים שבהם הכנסת עובדת. בנוסף, מתוקף הזמנים אני עוסק בהיערכות לקראת הבחירות הקרובות, הן הפנימיות במרצ והן הארציות, הכוללת פגישות עבודה שונות שלי בנושא עם צוות הלשכה שלי, כמו גם עם גורמים פוליטיים שונים בתוך המפלגה ומחוץ לה״.

כולנו

שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא ביטון

"מעבר לטיפול השוטף בענייני המשרד, אני ממשיכה לטפל בפניות ציבור הקשורות בילדים, שמגיעות אליי מתוקף תפקידי הקודם כיושבת ראש הוועדה לזכויות הילד".

חברי הכנסת שלא הגיבו חרף פניות נשנות

הח"כים אליהם פנינו – ישירות במייל או דרך העוזרים (כולל תזכורות) – אך לא נתקבלה מהם תשובה: דוד אמסלם, דוד ביטן, עוזי דיין, שלמה קרעי, ניר ברקת, קרן ברק (ליכוד); גבי אשכנזי, רם בן ברק, קארין אלהרר, צבי האוזר, יועז הנדל, איתן גינזבורג, אסף זמיר, בועז טופרובסקי, יחיאל טרופר, גדי יברקן, מיקי חיימוביץ' (כחול לבן); ינון אזולאי (ש"ס), משה גפני, ישראל אייכלר, יעקב אשר (יהדות התורה), סתיו שפיר, שלי יחימוביץ', עמיר פרץ (העבודה); יוסף ג'בארין, אחמד טיבי (חדש-תע"ל); היבא יזבק (רע"מ-בל"ד), אלי כהן (כולנו), מיכל רוזין (מרצ), עודד פורר (ישראל ביתנו).

אלפי פניות מהציבור גרמו למשרד החקלאות לרכך משמעותית את פרויקט אריזת הירקות

לאחר שעורר סערה, הלחץ הציבורי על משרד החקלאות עבד: המשרד מודיע כעת על חשיבה מחדש וריכוך משמעותי של הפיילוט לאריזת ירקות בקופסאות פלסטיק. בין השינויים: העדפת אריזות לשימוש חוזר וצמצום מספר הסניפים והיקף הירקות שייארזו 

| עידן בנימין |

ארבעה חודשים עברו מאז הפיץ משרד החקלאות הצעה לתמיכה ברשתות השיווק שייארזו בפלסטיק את הירקות והפירות. לטענת המשרד ביציאתו לפיילוט, המיזם נועדה למנוע זריקה של ירקות על-ידי אריזתם באריזות פלסטיק חד פעמיות. ההצעה עוררה סערה ודיון נרחב (גם אצלנו במערכת שקוף).

מאז כתבתנו בנושא ופנייתנו למשרד בחודש מרץ, המשכנו לעקוב. פנינו שוב למשרד החקלאות באמצע חודש מאי ושוב בשבוע האחרון כדי להבין איפה עומד הפרויקט. מהמשרד מסרו: "המשרד הזמין את הציבור להעיר הערותיו בנושא עד לאמצע חודש מרץ במסגרת הליך שיתוף ציבור. צוות מקצועי בחן את כלל ההערות שהתקבלו מהגורמים השונים, קיים דיונים פנימיים, ואף נפגש במסגרת זאת עם בעלי עניין. במשרד התקבלו אלפי תגובות מאנשים פרטיים, ארגוני סביבה, ארגוני מגדלים, חקלאים, רשתות שיווק ועוד. כל תגובה זכתה למלוא ההתייחסות". 

בעקבות הפניות קיים המשרד שולחן עגול לארגוני איכות סביבה ובעלי עניין ב-23/5 ובמקביל פרסם את השינויים הבאים שיבוצעו, כאמור, בשלב הפיילוט:

  • מכירה בשני גדלים שלא אריזות לפחות לעומת אחת בלבד בעבר, כדי לאפשר קניה בהתאם לצורך.
  • העדפת רשת שתציע שימוש באריזות רב פעמיות שתיאספנה לשימוש חוזר בסניפים בתשלום דמי הפיקדון.
  • לא תתאפשר תמיכה באריזות העשויות מחומרים שאינם ניתנים למחזור.
  • צמצום רשימת המוצרים בפיילוט לשניים בלבד: מלפפון ועגבניית חממה – לעומת לפחות שישה בעבר. 
  • צמצום מספר הסניפים לעשרה לרשת – לעומת 20 לפחות בעבר.  

כל הכבוד למשרד החקלאות על הקשב הציבורי.  אנו מקווים שתמצא הדרך הטובה והאקולוגית ביותר להארכת חיי המדף של הירקות והפירות. 

להודעה המלאה של משרד החקלאות

אקוניס המפא"יניק 

חשבתם שמינויים פוליטיים זה כבר מחוץ לקונצנזוס? יכול להיות שאחרי הבחירות זה ישתנה, עם קצת לחץ של הממשלה על בתי המשפט ומינוי שופטים מתאימים. המקרה של שר המדע אופיר אקוניס נגד מדענית המוח – עלול  להפוך את ישראל ל"מדינת שלטון החוק המושחת"

| טור דעה אורח: שחר גינוסר |

מי שמבקש להבין מה הנושא הכי רגיש בבחירות הבאות, שלא ממש מדברים עליו בקול רם, כדאי שיגיע ביום ראשון לבית המשפט העליון. בתיק שמספרו 3024/19 יתייצב מצד אחד שר המדע אופיר אקוניס, שמנסה להעביר החלטה שנויה במחלוקת, ומולו שלושה שופטים שכבר קבעו פה אחד שהשר התבלבל וטעה, אבל התנהגו בנימוס ובמקום לבטל את החלטתו כליל, שלחו אותו לבצע מקצה שיפורים.

זה היה יכול להראות עוד שלב במאבקי האגרוף בין שני צדדים – הממשלה נגד השופטים ולהיפך – כחלק מהמאבק לחיזוק המשילות בהובלת איילת שקד. אבל כמו במקרים אחרים, השחקן האמיתי שחוטף לא נמצא על המגרש – מפני שמדובר בציבור הרחב.

באדיבות שיפוט שמרני, שר המדע מנהל מלחמה שתזיק לאקדמיה ולמחקרים עליהם הוא מופקד, ומה שחמור יותר – מתעקש לקבוע תקדים שעלול להכשיר מינויים פוליטיים, על כל השחיתות שנובעת מזה.

כשההכרעה בתיק כזה מתקבלת סמוך לבחירות, ברור שתעורר מחלוקות ודיון ציבורי. לכן כדאי לעקוב ונתחיל בתזכורת קצרה: בשנה שעברה סירב אקוניס לאשר את מינויה של מדענית מוח בולטת, פרופ' יעל אמיתי, לכהן מטעם ישראל בקרן מחקר בינלאומית. מדובר במינוי מקצועי, לא פוליטי, של נוירולוגית מוערכת שמכהנת כראש בית הספר למדעי המוח באוניברסיטת בן גוריון. אבל עוזריו החרוצים של השר, איתרו ברשת האינטרנט עצומה ישנה עליה חתמה המדענית בשנת 2002, אז תמכה יחד עם אקדמאים נוספים, בסטודנטים שסירבו לשרת מעבר לקו הירוק. 

היועץ המשפטי לממשלה סרב להגן על החלטתו של אקוניס שלא למנותה, ודרש מהשר לפעול באופן מקצועי. אבל אקוניס התעקש, והמחלוקת התגלגלה לבית המשפט העליון.

בדיון שהתקיים, האוניברסיטאות דרשו שלא יתערב במינוי מדעי, ובפסק הדין, שלושה שופטים נפנפו פה אחד את הטענה המרכזית של אקוניס כי החתימה על העצומה ב-2002 היא עבירה פלילית.

כדאי לשים לב לנימוק שלהם, מפני שבממשלה הבאה ייתכן שעוד נתגעגע אליו: השר פעל באופן בלתי סביר.

זה היה רק השלב הראשון, והשופטים שכאמור הקפידו לא להרגיז את אקוניס, הורו רק להחזיר את ההחלטה לשולחנו, וביקשו שישקול את כל העניין שוב. הפעם השר נדרש להביא בחשבון, שחתימה על עצומה איננה פלילית, אבל הוא רשאי להחליט מחדש לפי השיקול הערכי.

בניגוד למה שאפשר להניח, לא מדובר במחלוקת בין שמאל לימין. השופט ניל הנדל שכתב את רוב פסק הדין הוא שמרן ודתי, מה שלא הפריע לו לתקוף את אקוניס ולהסביר שבמינוי מדעי גם בהקשר הערכי "מרחף סימן שאלה ממשי מעל סבירות התוצאה אליה הגיע".

שר המדע אופיר אקוניס

אבל הוא איננו היחיד בהרכב, וכשההחלטה הוחזרה אל השר, השופט השמרן אלכס שטיין, מינוי שהוא גאוותה של השרה היוצאת שקד – הוסיף תובנות מעניינות. לדבריו, השר יכול להעדיף מדען "שמחזיק בערכים ובהשקפת עולם מדינית חברתית הקרובים לאלו שלו".

כדי להבהיר כמה רחב הפתח הפוליטי שנפער, שטיין חזר והדגיש ששיקולים בלתי מקצועיים בפסילת מדען, הם "כשרים למהדרין" כהגדרתו. 

אקוניס כצפוי, קפץ על ההזדמנות, ולפני חודש נפנף את ראשי האוניברסיטאות שפנו אליו שוב בדרישה שהמינוי יאושר. אקוניס הודיע להם שהוא ממשיך להתנגד, הפעם מטעמים ערכיים. "היא לא ראויה לשמש כנציגת ישראל בפורום הזה", כתב לאוניברסיטאות.

אקוניס בוודאי ירוויח בפריימריז, אבל מי שהפסיד הם בעיקר אזרחי ישראל, כפי שהאוניברסיטאות הסבירו בעתירה מחודשת בפירוט, בלווית דוגמאות. שר המדע בכבודו ובעצמו מקבל החלטה ש"מסכנת מיליוני יורו לתמיכה במחקר המדעי בישראל", שהקרן הבינלאומית משותקת בגלל השר, וכמובן שהפוליטיזציה של המדע יוצרת "נזק עצום למעמד של האקדמיה הישראלית", לשון האוניברסיטאות. 

אקוניס לא התרשם, וטען שראשי האוניברסיטאות משקרים, כפי שמסר בתגובה גם לנו (ראה למטה). כך ביום ראשון הקרוב, העניין חוזר לדיון בבית המשפט העליון.

לכאורה, הכל חוקי ותקין. אכן מדובר במצב חריג, כשהשופט העליון שטיין מאפשר לאקוניס לפגוע במדענים שאינם תומכים במדיניות הליכוד. אבל אפשר למצוא בו סדר והגיון משפטי. הרי, אם השר נדרש בחוק לחתום על המינוי, אז לפי החוק מותר לו גם לסרב. כך בערך, לפי שטיין מדובר ב"משרה ממלכתית שעל פי טבעה איננה פוליטית, אבל המציאות הפכה אותה פוליטית". 

אבל לא המציאות הופכת את המשרה לפוליטית, אלא גישה שמרנית שמתעלמת משורה של פסיקות שהגדירו מזמן מינויים פוליטיים כ"רעה חולה שיש לעקרה מן השורש". אין ספק שפסיקה כזו מקרבת אותנו חזרה לימי מפא"י השחורים, עם העסקת מחזיקי הפנקס האדום – תקופה שבוטלה למזלנו בזכות שופטים אקטיביסטים.

ייתכן שחזרנו במנהרת הזמן אפילו קודם: התעלמות מעתירה שהוגשה ב-1950, בסיומה השופטים גוננו על איש הימין אלדד שייב, מנהיג הלח"י, שהוכרז כארגון טרור בעקבות רצח ברנדוט. המדינה פסלה אז את מנהיג הימין מלשמש כמורה בבית ספר, בטענה שהטיף להמרדה, אבל השופטים, שהיו כנראה אקטיביסטים מדי, בלמו את הממשלה. הם קבעו שגם "אם דעותיו של אזרח פסולת […] אין נועלים בפניו שערי פרנסה". וטוב שכך.

מה שמחזיר אותנו למהפכה השיפוטית שבה החלה שקד, ורבים בקואליציה הנוכחית נחושים להמשיך אחרי הבחירות. בכל הכבוד לשר המשפטים הזמני אמיר אוחנה, לבנימין נתניהו יש מועמד אחר לתפקיד, ובעיקר יש לו שותפים קואליציוניים שלא מתלהבים משר כמוהו שהבהיר השבוע, שלא נכנס ללשכה החדשה עם דחפור וטנק.

המועמד האמיתי של נתניהו ושותפיו הוא השר יריב לוין, שסירב לאחרונה להתמנות בממשלת מעבר, וכך פתח לאוחנה את הדלת. לוין הודה לנתניהו, ובאותה נשימה הצהיר שאחרי הבחירות יפעל "עם כל הסמכויות במלוא העוצמה", כדי "לבצע שינויים יסודיים במערכת המשפט". הוא הסביר את כוונתו, וברור שלא מדובר רק בזוטות כמו פסקת ההתגברות. אלא בשינוי מרחיק לכת- כדי שלא יהיה על מי להתגבר. 

בניגוד למה שמקובל לטעון, כאשר ייושמו התכניות של לוין ועמיתיו בקואליציה, הפגיעה לא תהיה רק בהענקת חסינות להנהגה פוליטית שחשודה בשחיתות – אלא בעיקר באמצעות בניית מערכת משפט אחרת. כזו שתתבטל בפני השררה. ככה זה עובד במדינה לא מתוקנת, בהכשרת מעשים פסולים של שרים, במודל שנהוג לכנות שחיתות חוקית. היא מקובלת במדינות עולם שלישי, וכך זה עלול להראות גם אצלנו, כשהפוליטיקאים יבחרו שופטים כלבבם.

האם כשהפוליטיקאים יוסיפו שופטים עם השקפה דומה, יוכשרו גם מינויים פוליטיים מהסוג שצחי הנגבי עמד עליהם לדין פלילי? מה ימנע אוטוסטרדה של מינויים כאלו לנוכח הסמכות שהחוק היבש מעניק לשרים? שר החקלאות חתם לאחרונה על "מינוי רופאה וטרינרית ממשלתית", השר להגנת הסביבה על מינוי "יו"ר הועדה המקצועית לרישום תכשירי הדברה", ויש אינספור דוגמאות.

חשוב להדגיש: שטיין הוא שופט הוגן ומוכשר. מותר להניח, שהוא לא מודע לנכלוליות של השחקנים במגרש הפוליטי מימין ומשמאל. הבעיה איננה אצלו. אלא בשלטון שבחר אותו בפינצטה בזכות השקפת עולמו, בידיעה שירתום את כישרונותיו הרבים ויסייע לשרים גם במקרים הכי חריגים. כשהם מבינים את הנזקים שהחלטותיהם גורמות לאינטרס הציבורי הרחב, אבל אינם מצליחים להוציא מהראש את האינטרס הפוליטי הצר. את התועלת לעצמם, את הפריימריז, או קבלני הקולות.

לנוכח השינויים עליהם כבר הצהירו לוין ותומכיו בקואליציה, ייתכן שהחלק הרע עוד לפנינו

זוכרים את הנימוק היחיד של השופטים, כאשר נתנו לאקוניס בראש? חוסר סבירות? לא פחות מ-18 פעמים הזכירו השופטים את המונח "סבירות", ואת זה בדיוק לוין שואף לבטל. "לא יעלה על הדעת שמישהו יחליט מה סביר" הטיח לאחרונה בשופטים, ומתח ביקורת על השרה שקד שלטעמו לא הרסה מספיק את המבנה הקיים, ונמנעה מלשנות את שיטת מינוי השופטים.

אם הממשלה הבאה תפעל כדי שהשופטים ייבחרו בדרך אחרת, על ידי הנהגה פוליטית שחשודה בפלילים, המהפכה תושלם ונגיע לארץ חדשה. אפשר יהיה לקרוא לה מדינת שלטון החוק המושחת.

אקוניס בתגובה:  האוניברסיטאות משקרות

מטעמו של השר אקוניס נמסר: "הכותב מעלה טיעונים ועובדות שקריות, המבוססים על אמירות הסרק הממוחזרות של ראשי האוניברסיטאות, ושל הגברת אמיתי. בארבע השנים האחרונות נחתמו 20 הסכמים לשת״פ עם 15 מדינות בעולם. לא וועד ראשי האוניברסיטאות יזם וביצע את כנס שרי המדע הבינלאומי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל, אלא שר המדע. השתתפו בו 23 משלחות, רובן בראשות שרי המדע של ארצותיהם. חזרה על השקר, תוך אי ידיעת העובדות, לא תהפוך אותו לאמת".

לדבריו, "הגברת אמיתי עשתה שימוש פוליטי ציני בתוארה האקדמי כדי לחתום על עצומה הקוראת לסירוב פקודה. מרחק הזמן, מאז עשתה זאת תוך כדי נקיטת פעולות איבה אכזריות נגד אזרחי ישראל בזמן ״אינתיפדת אל אקצא״, אינו רלוונטי משום שהגברת אמיתי חוזרת על עמדתה התומכת בסירוב פקודה, גם היום (הערה: טענה זו של אקוניס נדחתה ע"י השופטים, שקבעו כי "לא הציג אינדיקציה לכך" וכן ש"לא ניתן להסיק שפרופ' אמיתי קוראת גם היום לסרבנות סלקטיבית". ש.ג).  

עוד הוסיף: "שר המדע מתנגד לסרבנות משמאל – ומימין. לנגד עיניו עמד רק השיקול הערכי, לפיו אדם הקורא לסירוב פקודה, כלומר להפרת החוק הישראלי לא יכול לייצג את ישראל בפורומים בינ״ל. השר יחזור על עמדתו בדיון הקרוב, ואין לנו ספק שלאחר שהכותב ילמד את העובדות לאשורן, ולא יחזור על שקרי ועד ראשי האוניברסיטאות ואמיתי, יביא אותה גם לידי ביטוי ויתן לציבור את האפשרות לשפוט – ולתמוך – בעמדתו הערכית של השר".

*

שחר גינוסר הוא עורך מחלקת תחקירים בתנועה לאיכות השלטון. המאמר הוא על דעתו בלבד.

 

 

אחראי חופש מידע ברשות מקומית לא מסר מידע – וחויב לשלם הוצאות משפט

בית המשפט הטיל הוצאות ישירות על ממונה חופש המידע בחורפיש, לאחר שמידע לא הועבר מהמועצה לציבור כנדרש. מה המשמעות של המהלך והאם זה טוב או רע למאבק חופש המידע? טור מאת רבקי דב"ש – מי שהקימה את היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים ועמדה בראשה עד לא מכבר. חובבי שקיפות כבדים? הטור הזה בשבילכם

| רבקי דב"ש |

נתחיל מהתחלה.

עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין הגישו בקשת חופש מידע למועצה המקומית חורפיש במטרה לקבל מסמכים הנוגעים למכרז לביצוע סקר נכסים במועצה. משלא נמסר המידע, פנו המבקשים לביהמ"ש המחוזי בחיפה. בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פס"ד, הוחלט כי המועצה תמסור את המידע עד לראשון במרץ 2019.

על אף פסק הדין, נמנעה המועצה מלמסור את המידע למבקשת. העמותה החליטה לעמוד על שלה ופנתה בבקשה לביזיון בית המשפט כנגד המועצה. הפעם המועצה הבטיחה למסור את המידע תוך 7 ימים, ובכך נמחק ההליך. 

כלומר: בית המשפט לא הכריע בשאלה אם המועצה והממונה ביזו את בית המשפט. אבל באותה נשימה קבע בית המשפט כי אלמלא ההליך המשפטי, המידע לא היה נמסר כנדרש, ולכן החליט להטיל על ממונה חופש המידע ועל המועצה *ביחד ולחוד* לשלם הוצאות למבקשת.

מה זה אומר ולמה ההתפלפלות המשפטית הזו צריכה לעניין אותנו?

בהחלטתו, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, החליט להטיל חיוב ישיר על ממונה חופש המידע – האדם הספציפי המחזיק בתפקיד! – כדי שישלם כסף מכיסו בגלל שהמועצה לא פעלה לקיים את פסק הדין הקודם של בית המשפט. יותר מכך, כאשר החוב מוגדר "ביחד ולחוד", הממונה ערב (גם) לתשלום ההוצאות של המועצה.

החלטה כזו היא חריגה ומעניינת בהחלט. עד כה בתחום חופש המידע, למעט מקרה בודד, בתי המשפט הטילו הוצאות על הרשות בלבד ולא על הממונה.

מעניין יהיה לראות אם ההחלטה שהתקבלה לאחרונה בחורפיש תחזור גם במקרים נוספים בעתיד, או שנסיבות המקרה הן ייחודיות והסיכוי שההחלטה מעידה על מגמה – נמוך (מכיוון שההחלטה אינה מנומקת, קשה להסיק ממנה את התשובה).

מה שכן ניתן להסיק הוא כי הנשיא שפירא לא ראה בתפקיד הממונה במועצה המקומית חורפיש כתפקיד זוטר שאין לו תרומה למחויבות המועצה לחוק ולפסיקת בית המשפט.

רבקי דבש. צלם: סהר דמארי

נזכיר כי על אף שאנו, העוסקים בתחום חופש המידע, מודעים לחשיבות תפקיד הממונה – הנושא אינו בא לידי ביטוי בהסדרת מעמד הממונים, בטח לא ברשויות מקומיות. 

בניגוד לממוני חופש המידע במשרדי הממשלה, שמעמדם הוסדר בהנחיית נציב שירות המדינה ממאי 2017, לממונים ברשויות מקומיות אין חובה לעבור הכשרה מתאימה; אין תנאי סף למילוי התפקיד; ואין הכרה בדבר חשיבותו כגון על ידי תגמול כספי.

במצב דברים זה, הטלת האחריות האישית על הממונה, לטעמי, מוקדמת מדי. טוב יהיה שיחזקו את מעמד הממומנים ברשות ויתנו להם כלים להתמודד עם התפקיד המאתגר המוטל עליהם, בטרם יטילו עליהם אחריות אישית.

תודה לגיא זומר על ההפנייה להחלטה.