המדינה עוזרת לתבוע את עצמה (וזה טוב)

חברת החשמל, רכבת ישראל, תאגיד  מים ועיריית רמת השרון – אלו רק חלק מהרשויות שהמדינה עזרה לציבור לתבוע בשנת 2017

המשך קריאה…

המדריך למשקיף המתחיל: איך לדרוש שקיפות מח"כ/מפלגה/עירייה/עמותה ועוד

כלי התקשורת הציבורי שקוף מציג: המדריך למשקיף המתחיל (או: המדריך למשקיף לגלקסיה). רוצים לוודא שלא מורחים אתכם? ארזו מגבת ובוא נצא לדרך!

תוכן עניינים:

משקיפים מפלגה

תוהים אם המפלגה שלכם ראויה לקולכם? מעבר למהלכים שמבצעים חבריה, ישנו מדד נוסף שיכול לעזור לבדוק אם המפלגה דואגת לעצמה או לבוחריה: שקיפות בתקציב.

זה לא ייאמן, אך הדו"חות הכספיים של המפלגות מוסתרים מהציבור. קשה לחשוב על דבר שצריך להיות פומבי ושקוף יותר מהפירוט של מה עושות המפלגות עם כספי משלם המסים. ומדובר בכסף רב – מיליוני שקלים בשנה.

גיששנו, ביקשנו, התחננו בפני ראשי המפלגות שיפרסמו את הדו״חות. בסוף אפילו לחצנו על ראשי מפלגות באמצעות סיירת השקיפות. אבל הם התחמקו פעם אחר פעם, ולא באלגנטיות.

אז מה עושים?

שחר טל, אחד מתומכי המיזם ופקוד למפלגת העבודה, החליט שהוא רוצה לדעת לאן הולכים דמי החבר שהוא משלם (75 שקל בשנה). הגיוני, לא?

שקיפות כאן יכולה למנוע שחיתות (ויש כל כך הרבה קומבינות כאשר הכספים מוסתרים). הוא סיפר שביולי לפני שנתיים פנה לשלי יחימוביץ – מי ששכנעה אותו להתפקד למפלגת העבודה – ביקש את תקציב המפלגה ונתקל בהתעלמות. הוא התפקד בכל מקרה, אך עם תחושה לא טובה לגבי הדין וחשבון של מפלגת העבודה כלפיו. שחר עדיין מאוד מעוניין לראות על מה הוא משלם כל שנה.

שלי יחימוביץ'. התעלמה

וזה הרעיון – כולנו יכולים לפנות: לחץ ציבורי נרחב יגדיל משמעותית את הסיכוי לשינוי.

אז מה תעשו? פנו למזכ"ל המפלגה שלכם (דרך אתר המפלגה) ובקשו את דו"ח ההוצאות (ההתקשרויות עם ספקים) של המפלגה לשנים קודמות. הקובץ הזה שכה-ראוי-להיות-פומבי מחכה במחשבי המפלגה, והמידע הזה שייך לכם.

פנו בנימוס במייל למפלגה, תעדו את הפנייה בפייסבוק שלכם (ותייגו אותנו), ובסוף עדכנו אותנו אם קיבלתם תשובה וגם אם לא – ונתחיל יחד להפעיל לחץ על המפלגות האפלות ולפרגן לשקופות.

אם אתם פקודים למפלגה, אפשר במקום או במקביל גם לאיים (ולממש את האיום) על הח"כ הפופולרי באותה מפלגה: לא נצביע לך עד שהדו"ח יתפרסם. אין במפלגה האהובה עליכם פריימריז? פנו לח"כ החביב עליכם בתוכה, ושתפו אותנו בפנייה. בהצלחה!

והנה כרזה שמרכזת 4 כללים שהופכים מפלגה לשקופה

קישורים:

משקיפים חבר/ת כנסת

הנה כרזה שמרכזת כללים שהופכים חבר כנסת מכהן/פוטנציאלי לשקוף:

תוהים לגבי הביצועים של ח"כ מסוים? בדקו לגביו

משקיפים רשות מקומית

בדקו באתר הרשות שלכם אילו מהסעיפים שבתמונה ממומשים. מצאתם סעיף חסר? פנו לראש הרשות / לחבר מועצה / למנכ"ל ובקשו שישקיף את המידע.
שאלות נפוצות:
  • מה זה מסמך ניגוד עניינים? זהו מסמך רשמי של משרד הפנים בו נבחרי ציבור מצהירים על זיקות ואינטרסים כלכליים שעלולים להעמיד אותם בניגוד עניינים מול גורמים מסוימים במסגרת עבודתם. כלומר: לא צריך להמציא מסמך כזה – הוא כבר קיים וצריך רק להשקיף אותו. לדוגמה, הנה שלל מסמכי ניגודי עניינים של פקידים ונבחרים בשלטון המרכזי והמקומי.
  • איך לשכנע את ראש הרשות לפרסם יומן? לא מעט מראשי הרשויות עדיין חושבים שחשיפת יומן, ולו חלקי, הוא אקט מציצני ללא ערך אמיתי. התשובות לזה: בחלק פה למטה שמוקדש ליומנים.
  • למה דו"חות המבקר של הרשות חשובים ואיך לוודא שהם שקופים? הסבר מלא פה.
  • מה זו "התקשרות"? קשר עסקי בין רשות ציבורית לספק. למשל, בעת רכישת רכבים למחלקת הניקיון של העירייה, היא עשויה להתקשר עם ספק רכבים. אין סיבה ששם הספק, הסכום שהועבר לו ופרטי הרכישה – לא יהיו שקופים.
  • מאיזה סכום לפרסם התקשרויות? כל סכום. הכל מסודר במחשב הגזבר, אז מדוע לייצר עבודה נוספת? אם לראש הרשות שלכם תהיות לגבי חוקיות הדבר – אז נאמר שזה חוקי ואפילו מחויב היום בממשלה. לעיתים עולה הטענה שחשיפת ההסכם עם ספק תחשוף סוד מסחרי, אז בואו נעמיד דברים על דיוקם: ספק לא יכול להגיד שזה יחשוף סוד מסחרי – כי מדובר בכסף ציבורי. ויש לזה יתרון ענק – ספקים אחרים יכולים לראות ולהציע להבא מחירים נמוכים יותר. משרדי הממשלה מבצעים זאת כבר היום. ככה גם ניתן דין וחשבון לחברי המועצה ולתושבים. יש להעלות את אקסל ההתקשרויות פעם ברבעון (או לכל הפחות אחת לשנה).
  • הנה למשל התקשרויות טריות  של משרד האוצר או של קריית אונו. יש עוד מאות דוגמאות לשקיפות – של רשויות קטנטנות, רשויות ערביות וגם התקשרויות של משרדי הממשלה.

תקציב עיריית סכנין

משקיפים עמותה

רוצים בעצמכם לחקור עמותה?

  • כל מלכ"ר (עמותה, חבר לתועלת הציבור וכו') מחויב לדווח למדינה אחת לשנה בצורה מקיפה למדי על פעילותו. המידע נשמר ב"תיק העמותה" וכולל את מקבלי השכר הגבוה, שמות התורמים הגדולים ולאן הכסף של העמותה, לפחות בחלקו, הולך.
  • לא מצאתם את המידע שחיפשתם? פנו אל העמותה ובקשו אותו. עמותות מקבלות הטבות מהמדינה (בעיקר בתשלום מסים) משום שהן אמורות אמורה לפעול למען הציבור, ולכן לא מתקבל על הדעת שעמותות יסתירו הוצאות או תורמים בסכומים גבוהים.
  • שימו לב שהמדינה גם עורכת לא מעט "ביקורות עומק" בעמותות עם מחזור של מעל מיליון שקל בשנה. הדו"חות הללו נמצאים גם הם בתיק העמותה ומאפשרים הצצה נרחבת לתוככי הפעילות של אותה עמותה. פה תוכלו לראות כמה דוגמאות. איך תדעו אם נערכה ביקורת עומק בעמותה מסוימת? קראו את תיק העמותה המלא, או הציצו ברשימה שהכנו בתוך טופס זה – רשימת עמותות עם ביקורות עומק.
  • מצאתם משהו מעניין – ספרו לנו על זה! ואולי נסייע לכם לכתוב כתבה ולפרסם אותה אצלנו – בגוף התקשורת של הציבור. מחפשים להעביר מידע באופן אנונימי? אין בעיה – השתמשו בתיבת ההדלפות שלנו.

איך לשכנע נבחר ציבור לחשוף את היומן שלו?

אנחנו יודעים. זה קשה. הלו"ז הוא קודש הקודשים. ועדיין, רבים הבינו: יש לנו זכות לראות את קרבי הפעילות, בניכוי פגישות מסוימות ואירועים פרטיים, של אלו שהפקדנו בידיהם את הזכות החשובה מכולן – עיצוב המציאות שלנו.

ראו איזה יופי: לא מעט משרתי ציבור הפנימו שהם עובדים עבורו. חלוצי השקיפות בכנסת ה- 20 שלא מתביישים בלו״ז שלהם: השרים אבי גבאיאיילת שקד, חיים כץ ואורי אריאל, וחברות הכנסת מירב בן ארי,יעל כהן פארן, וטלי פלוסקוב וחבר הכנסת דב חנין (הנה שבועיים של חנין: ראשוןשני). גם שר האוצר משה כחלון חשף לאחר דיאלוג ארוך מולנו את הלו"ז שלו (לו"ז שר האוצר), ורבים אחרים. זה אולי נראה מעט, אבל מדובר בהיסטוריה. לאט לאט גם מגיעים אלינו יותר ויותר פירוטים טקסטואליים שמאפשרים ניתוחים וחיפושים. אין לכם זמן לנבור ביומנים? זה גם בסדר. עצם הידיעה כי היומן שקוף מוביל את נבחרי הציבור לגוון את פגישותיהם ולשמוע דעות מכל הצדדים, ומסייע לתחקירנים ומנתחי מידע שלטוני.

למה אנו רוצים יומנים שקופים?

  • נבחרי הציבור עובדים בשבילנו ומקבלים שכר מכספי המסים שלנו.
  • הם מקבלים החלטות שמשפיעות על כולנו – זכותנו לדעת מי משפיע עליהם. כפי ששרת המשפטים אמרה:"מי שבוחר בפוליטיקאי, בוחר גם בכל האנשים שמשפיעים עליו".

מה היתרונות ביומנים פומביים?

  • היומנים מאפשרים ביקורת מעמיקה על הנציגים שלנו ועל העבודה שלהם.
  • אור השמש מוביל את הנבחרים לגוון את היומן שלהם ולהיפגש לא רק עם לוביסטים וטייקונים – אלא גם עם אקטיביסטים, אנשי אקדמיה ועוד. זה אולי מתחיל למען מראית העין, אך אחרי המעשים באים הלבבות.
  • מה השעות בהן הם עובדים? היום אין לנו מושג. בימי ראשון וחמישי הכנסת כלל לא פועלת ויש 4 חודשי פגרה בשנה. מה הם עושים בכל הזמן הזה?
  • זה מייצר סטנדרט של עבודה לח"כ ולראש הרשות. שיעשו מה שהם חושבים נכון – אך בשקיפות.
  • מסייע לנציגים להראות שהם עובדים בשביל הציבור שהצביע להם.

מי חושף את הלו"ז שלו היום?

  • עד כה כ-30 חברי כנסת ועשרות ראשי רשויות חושפים את הלו"ז שלהם.
  • בין החושפים: אורי אריאל, רון חולדאי, מירב בן ארי, אבי גבאי (כשהיה שר), יעל גרמן, קרין אלהרר, דב חנין, סופה לנדבר, חיים כץ, טלי פלוסקוב, איתן ברושי, משה כחלון ואיילת שקד. הם לא הסתירו ולו פגישה אחת! הם מראים שזה אפשרי. שהעולם לא קורס.
  • באיחוד האירופי כלל הנבחרים והפקידות הבכירה חייבת לחשוף את פגישותיהם עם לוביסטים (החל מדצמבר 2014), לרבות נושאי השיחה שעלו בפגישות.
  • גם נשיא ארה"ב הקודם, ברק אובמה, חשף את יומנו.

היומן של אבי בוסקילה

האם היו דיונים רשמיים על חשיפת יומנים?

טיעונים לגיטימיים נגד חשיפה

  • יש לח"כים ולראשי רשויות גם פגישות שחייבות להישאר חסויות – למשל פגישות פוליטיות רגישות, כאלה שקשורות לצנעת הפרט (מקרה סעד / חושפי שחיתויות) וכמובן פגישות פרטיות (מאהב/ת, וכו').
    • הפתרון לזה: לפרסם היומן בדיעבד כל תקופה קבועה (שבוע/חודש/קבעון) ולטפל באותן פגישות רגישות.
    • עם זאת, חשוב להדגיש שאסור להעלים/להשחיר אירועים מהיומן: פגישות רגישות אפשר לדוגמא לתייג כ"פגישה עם חושף שחיתות" ללא השם, או "פגישה פוליטית" או "פגישה עם אזרח". יומן כזה עדיין יסייע להבין על פעילות הנבחר פי כמה וכמה לעומת המידע הלא קיים כלל היום.
הנמען שלכם עדיין מסרב לחשוף יומן?
  • הראו לו שגם כך פגישות בעייתיות ייחשפו – אז עדיף שזה יבוא ממנו.

*

  • הדגישו לנבחר הפוטנציאלי שלפגישות האלו יש משמעות מעשית. אם נבחר ציבור נפגש למשל עם קבלן או טייקון תקשורת – ולאחר מכן שניהם מקבלים הטבות על חשבוננו, חשוב שנוכל לשרטט את הקשר ביניהם. זה הכרחי שנוכל לראות מבעד לסטטוסים בפייסבוק את הקשרים האישיים בין המנהיגים שלנו לאנשים ספציפיים שזוכים להגנות רגולטוריות, מתחזקים מונופולים ובכלל נהנים מגישה לשלטון – על חשבון האדם העובד והלא-מחובר. חשוב שהם יידעו שאנחנו מסתכלים.
  • אלה לא זוטות. פגישות עם דמויות שלטוניות – שוות הרבה כסף כפי שמחקר חדש מראה.
  • עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, מוסיף כי "חשיפת יומן הפגישות של נבחרי ופקידי ציבור מאפשר ביקורת ודיון איכותיים ומודעים יותר על בסיס נתונים ועובדות. זה כלי חשוב בחיזוק אחריותיות בשירות הציבורי".

חסימות לא לגיטימיות ברשתות החברתיות מצד נבחרי ציבור

חסימות מצד פוליטיקאים ברשתות חברתיות הן דבר מסוכן. כאשר לא מדובר בגידוף או פרסום דיבה – מחיקת תגובות מחבלת בדיון ובזכות הציבור להשתתף בו.

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה ופוסטים בפייסבוק הם אסיפות העם המודרניות. 120 חברי הכנסת וראשי הרשויות השונות אינם אזרחים פרטיים, אלא אנשי ציבור. בדפים שלהם לא תמצאו מחשבות פילוסופיות על החיים לאחר המוות וגם לא התלבטויות על עיצוב הסלון – 99% מן הפוסטים שלהם עוסקים בפוליטיקה, ואת הדפים מפעילים צוותים שאנחנו מממנים. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מאבטח מטעם המדינה שיבעט החוצה אדם השואל באסיפה פוליטית שאלה לגיטימית? ברור שלא. ולכן הגיע הזמן לפרסום קריטריונים שקופים לחסימה.

חסמו אתכם אף שמתחתם ביקורת נטולת קללות?

  • מבקר המדינה נתן הוראות נגד חסימות בדו"ח נציב תלונות הציבור של 2016: יש להזהיר מגיב לפני חסימה, לקבוע נהלים ולהחזיק יומן חסימות.
  • חשוב להדגיש: המבקר יכול להורות זאת רק לשרים ולראשי ערים (ולא לח"כים, שממשיכים לחסום על ימין ועל שמאל).
  • אלא שגם שרים וראשי מועצות ממשיכים לחסום – לכן, אם נתקלתם בחסימה לא מוצדקת:

מתוך החלטת מבקר המדינה:

הגיע הזמן לעדכן את המציאות לעידן בו כיכר העיר – דיגיטלית.

חופש מידע – בקשו מהממשלה פרטים בלחיצת כפתור

כמה שילמנו על הטיסות של השר זאב אלקין? מה מועדי התדלוק של שר התחבורה (האם הוא נוסע בשבת)? מי זוכה לברכה מצולמת מרה"מ?

תשובות לשאלות האלו ולמאות נוספות קיבלנו בזכות בקשות חופש מידע. את רוב התשובות העלינו לאתר שהקמנו – יחד עם השותפים שלנו בסדנא לידע ציבורי.

חוק חופש המידע הוא אחד החוקים החשובים שנחקקו בישראל ונותן את זכות הגישה למידע ציבורי לכל אזרח ואזרחית. החוק נכנס לספר החוקים בשנת 1998 ומאפשר לכל אחד לבקש מהרשויות מידע שקיים אצלן – החל מיומנו של ראש העיר ועד פירוט נוכחות הח"כים בוועדת החוץ והביטחון.

אז איך עושים זאת?

  1. נכנסים לדף הגשת הבקשה באתר חופש המידע: https://www.foi.gov.il/he/inforequest (או מגישים כאן בקשה ישירה)
  2. לוחצים כפתור "מידע בתשלום"
  3. בוחרים את הרשות הרלוונטית (ניתן להגיע לרשימה המלאה בלחיצה על כפתור "רשימת כל הרשויות")
  4. משלמים אגרה בגובה 20 שקל
  5. ממלאים את פרטי הבקשה ושולחים

טיפים ופרטים טכניים

  • חשוב להיות מדויקים ומפורטים בתוכן הבקשה עצמה כדי להבטיח שהמענה שיתקבל בסוף אכן יכלול בדיוק את המידע שרציתם. המלצה נוספת: אל תבקשו מידע שייקח זמן רב לאסוף (אם ניתן, הגבילו את התאריכים המבוקשים לשנים האחרונות – למשל הוצאותיו של יו"ר הכנסת בשלוש השנים האחרונות, במקום הוצאות של כלל יו"רי הכנסת ב- 70 השנים האחרונות).
  • מבחינת לוחות זמנים: בחוק חופש המידע המענה חייב להתקבל בתוך 30 יום, אלא אם הרשות מודיעה לכם על ארכה, ואז היא יכולה לקבל 30 יום נוספים. למרות אמון הציבור הנמוך ברשויות, הרוב המוחלט של הבקשות (מול הממשלה) זוכות לתשובה!
  • לא עבד? ניתן להגיש תוך 45 יום עתירת חופש מידע לבית המשפט לעניינים מנהליים. חשוב להציג לבית המשפט את כל שלבי התהליך שנערכו אל מול הרשות, ואת הצורך של המבקש במידע. בניגוד לשלבים עד כה, שכלל לא דרשו עורך דין או ידע משפטי, הגשת עתירת חופש מידע דורשת ייצוג משפטי. אולם, מדובר בהליך קצר ופשוט יחסית, ולפיכך הוא אינו יקר יחסית להליכים אחרים (כ- 2,000 שקל). אבל קודם תגישו תלונה ליחידה לחופש המידע במשרד המשפטים.
  • ביקשתם וקיבלתם תשובה לנושא מעניין? עדכנו אותנו!

כלים נוספים לאקטיביסטים

כלים משפטיים לאקטיביסטים

עו"ד ישי ריבלין המצוין, פרסם בבלוג "הקרן לחברה האזרחית" מדריך לפעיל האזרחי במערכת המשפט. לשמחתנו הוא אישר לנו לפרסמו גם פה.
הנה תמצית הכלים המשפטיים:
  • תביעה נזיקית: תביעה נזיקית היא תביעה לבית משפט כנגד אדם או ארגון אחר שהזיקו לגופו או לרכושו של הנפגע, ובה ידרוש הנפגע מהמזיק פיצוי על הנזק שנגרם לו. נזקים אלו יכולים לכלול לא רק נזקי גוף ורכוש, אלא גם נזקי לשון הרע, נזקים שנגרמו עקב אפליה אסורה ועוד. בתביעה נזיקית הנטל מונח על התובע. עליו להוכיח לא רק שהמזיק גרם לו לנזק, אלא גם את היקף הנזק המדובר. ללא הוכחת שני הרכיבים הללו, לא יוכל התובע לקבל את הפיצוי אותו הוא דורש, למעט במקרים חריגים בהם ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק.
  • עתירה לבג"ץ/עתירה מנהלית: עתירה מוגשת כנגד מעשה או מחדל של רשות מרשויות המדינה, ובה האזרח או הארגון העותרים דורשים כי המדינה תשנה את התנהגותה. סוגים מסוימים של עתירות, בדרך כלל העתירות החשובות יותר, מוגשות באופן ישיר לבית המשפט העליון, ונקראות עתירות לבית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ). עתירות אחרות, בד"כ בעניינים עקרוניים פחות, מוגשות לבתי המשפט לעניינים מנהליים, והן נקראות עתירות מנהליות. השתלשלות העתירה כוללת שלבים מספר. ראשית יגיש העותר בקשה למתן צו על תנאי. צו על תנאי הוא צו שמורה למדינה לשנות את התנהגותה. הבקשה מובאת בפני שופט אחד שיכול לקבל את הבקשה ולהעניק צו על תנאי, או להעביר את הבקשה לדיון בפני שלושה.
  • כל עוד לא ניתן צו על תנאי, הנטל להוכיח שהתנהגות המדינה אינה כדין – מוטלת על העותר. אולם, ברגע שניתן צו על תנאי, הנטל עובר למדינה, ועליה להוכיח שהיא התנהגה באופן התואם את הוראות הדין. הוצאת צו על תנאי, כמו גם העברת הדיון למוטב של שלושה שופטים – מהווים איתות חזק מצד בית המשפט שהתנהגותה של המדינה בעייתית בעיניו, והם סימן חיובי לעותר. במקרים מסוימים תוגש עם העתירה גם בקשה לצו ביניים, הדורשת מבית המשפט להוציא צו שיאסור על שינוי המצב הקיים בשטח עד לדיון והכרעה בעתירה. כך לדוגמה, אם ארגון טוען כי אסור למדינה להרוס בית אותו קבעה שתהרוס, הוא יבקש צו ביניים. הצו יאסור על המדינה להרוס את הבית עד להכרעה בדיון לגופה של עתירה. אם ניתן צו על תנאי, הצדדים מגישים את טיעוניהם לבית המשפט, שבדרך כלל יזמן אותם לטעון בפניו, ולהשלים פרטים רלוונטיים נוספים. אם עמדת המדינה לא התקבלה על דעתו של בית המשפט – הוא יהפוך את הצו על תנאי לצו מוחלט, שיקבע שעל המדינה לשנות את התנהגותה.
  • הצטרפות לעתירה כידיד בית המשפט: ידיד בית המשפט הוא כלי משפטי הפועל בשיטות משפט שונות ברחבי העולם, ובו ארגון או אדם שאינם צד להליך השיפוטי מבקשים להצטרף לדיון ולהציג את עמדתם בפני בית המשפט. במדינת ישראל הוא משמש פעמים רבות את היועץ המשפטי לממשלה וגופים ממשלתיים אחרים, המעוניינים להציג עמדה מערכתית רחבה בסוגיות גדולות בפני בית המשפט, אך לא רק על ידם. כלי זה שימש בהקשרים רבים ארגוני חברה אזרחית בבואם להאיר נקודת מבט שלטענתם לא הוצגה כראוי על ידי שני הצדדים לדיון – העותר והמדינה. כך מנסה ארגון חברה אזרחית להציג זווית נוספת, בתקוה שזו תגרום לבית המשפט לקבל החלטה שונה בפסיקה העקרונית אותה הוא אמור לקבל.
  • חשיפת אי תקינות מנהלית: לא תמיד רשות מנהלית פועלת בהתאם לכללים המחייבים אותה. אלו יכולים להיות כללים שנקבעו בחוק, בפסיקה, בתקנות, או אפילו בהנחיות פנימיות לעובדי מדינה. אקטיביסט יכול לאתר חריגות ואי תקינות בעזרת מעקב מדוקדק אחרי מעשי הרשות, ובחינת המעשים אל מול הכללים המחייבים. לאחר חשיפת אי התקינות, נדרש האקטיביסט לפעולות נוספות. אלו יכולות לכלול הצפה תקשורתית של הנושא, פעולה אל מול הגורם המשפטי האחראי לאכיפת העניין, פניה למבקר המדינה, הגשת עתירה מנהלית או עתירה לבג"צ ועוד ועוד. מנעד הפעולות כולו מתבסס על תחקיר מדוקדק של הפעולות הלא תקינות שביצעה הרשות, אל מול ההנחיה הכתובה שאותה הפרה. כמובן שתחקיר זה יכול להתבסס על בקשת חופש מידע, או על כל צורה אחרת בה הושג המידע.
  • מכתב משפטי לרשות מנהלית: לא תמיד יש צורך לגשת לערכאות בשביל לנהל מאבק משפטי אפקטיבי. לעתים כל שנדרש הוא מכתב מעורך הדין, המופנה לרשות ומסביר לה כי המעשה אותה היא עושה אינו חוקי, או שאינו סביר. פניה זו, אף כשהיא עומדת לבדה, יכולה לחולל שינוי. זאת במיוחד כשהרשות מבינה שמדיניותה כנראה לא תעמוד במבחן בבית משפט, או כשהיא מעדיפה שלא לנהל מאבק משפטי ארוך על כך.

למדריך המשפטי המלא

לסיכום: התייעצו תמיד עם מומחים לנושא בו אתם רוצים לעשות שינוי, בדקו קיום שיתופי פעולה עם ארגונים קיימים בתחום, ובעיקר: המון בהצלחה לכל מי שפועל לקדם את האינטרס הציבורי הרחב!

יום בחייו של ח"כ עמיר פרץ (מעקב)

ממשיכים לפרסם מעקבים אחר נבחרי ציבור שלא מפרסמים את היומן שלהם! כזכור, ביקשנו מהתומכים במיזם לדרג אחרי מי הם היו רוצים שנעקוב – וח"כ עמיר פרץ (העבודה) הגיע למקום השמיני.
אז יצאנו למעקב! אבל קצת מביך: במהלכו, רכבו של פרץ חצה את ה-180 קמ"ש ואיבדנו את עקבותיו. צפו:
מה שכן, בלשכתו של ח"כ פרץ הסכימו בתגובה לחשוף את היומן המלא לאותו היום: "ח”כ עמיר פרץ מברך פועלם של כל העוסקים בפעילות ביוזמת 100 ימים של שקיפות. באשר ללוח הזמנים של חה”כ ביום חמישי 10 במאי 2018:
יומו של חה”כ נפתח בראיון ברשת ב’ בנושא פעילותו בועדת המשנה למוכנות העורף שבראשותו למציאת חלופות למיכל האמוניה בחיפה, אותו ערך מביתו. משם המשיך ח”כ פרץ לראיון נוסף באולפני רדיוס 100 FM בראש העין, שהתחיל בשעה 12:00 ולראיון נוסף (טלפוני) בתחנת הרדיו החרדי ״קול חי״.
 
המשך הלו”ז כלל נסיעה לכנסת לדיוני ועדת משנה חשאית של ועדת החו”ב, מפגש פעילים בראשות נפתלי רז ב”צוותא” בתל-אביב נגד פסקת ההתגברות ואירוע לציון 70 שנים לשירות הביטחון הכללי בראשל”צ במעמד ראש הממשלה ונשיא המדינה. טענתכם כי נהגו של חה”כ חרג מהמהירות המותרת תיבדק".
אנו שמחים ואף מפרגנים שבעקבות הכתבה נחשף הלו"ז המלא באותו יום של פרץ – ומקווים כי יחליט לפרסמו בקביעות בעתיד. 
כל עוד חברי הכנסת מסרבים לחוקק חוקי שקיפות: נמשיך בשקיפות הכפויה.

חוק חינוך חובה חינם בגני הילדים? אינספור עדויות ומסמכים מעידים ההפך

הרשויות והמפעילות הפרטיות לא מותירות ברירה, והורים מוציאים מהכיס סכומים גבוהים עבור תשלומי "רשות". כשנתיים לאחר החלת חוק חינוך חובה חינם בגני הילדים, הורים רבים סובלים מהיעדר השקיפות בתשלומים ומשיטות בריוניות לגביית כספים

| דניאל ברונשטיין |

בשנת 2016 הוחל חוק חינוך חובה בקרב ילדים בגילאי טרום יסודי (3-6). מנתוני משרד החינוך עולה כי מאז יושמה הרפורמה, למעלה מ- 90% מהילדים בגילאי 3-4 שולבו בגנים ונהנו מחינוך חינם. כשנה לפני יישום הרפורמה הכריז השר בנט: "אנו משקיעים כמעט חצי מיליארד שקל בילדים האלה כי אלה הן השנים הקריטיות […] אנחנו גם נשקיע יותר, ובמיוחד, בחלשים. ילד בן 3 בישראל יקבל את אותה הזדמנות אם הוא גר בהרצליה, בנהריה או ברהט. במדינת ישראל איכות החינוך של ילד לא תיקבע לפי תלוש המשכורת של הוריו".

אולם, מבדיקה של "שקוף" בשורה של גני ילדים בשש רשויות שונות, עולה כי לא רק שההורים אינם נהנים מחוק חינוך חובה חינם – אלא שמרביתם משלמים מכיסם הפרטי את הסכומים המרביים המוגדרים כ"תשלומי רשות". סכומי "הרשות" הללו משתנים מגן לגן, והורים שמסרבים לשלם, מסתכנים לרוב בסנקציות חברתיות לא פשוטות.  

כך לדוגמא בגן ילדים ברמת-גן נאמר להורים כי אפילו אם משפחה אחת לא תשלם את הסכום הנדרש (כ- 400 שקל) – יבוטלו לחלוטין חוגי ההעשרה שתוכננו. בגן נוסף, ציינה הגננת את שמותיהם של הילדים שהוריהם לא הסדירו את התשלום עבור חוגי העשרה, על מנת להפעיל לחץ על הוריהם להסדיר את התשלום. כל זה בניגוד להוראות החוק והנחיות משרד החינוך. השיטה יוצרת אפליה מבנית שבניגוד לכוונת התוכנית דווקא מחזקת את הפערים בין ההורים שידם משגת ובין אלו שלא.

חושפים שמות ברמת גן

להורים עומדת זכות לסרב לשלם – אבל בפועל זה כמעט בלתי אפשרי

בחודש מאי אישרה ועדת החינוך של הכנסת את טבלת תשלומי הורים לשנת הלימודים הנוכחית.  פרט לרכיב אחד אותו חייבים ההורים לשלם (ביטוח תאונות אישיות לכל ילד, בגובה 49 שקל), יתר השירותים הינם רשות ולהורים עומדת הזכות לסרב לשלם אותם:

המשך קריאה…

איך הצליחו רבני הערים לקבל העלאה בשכרם?

רבני הערים נבחרים לתקופות לא-קצובות, ללא שום צורך להיבחר מחדש. גם אם רב עיר לא מתפקד כראוי – כמעט בלתי אפשרי להדיח אותו. האוצר התנגד להעלאת שכרם מבלי הקמת נוהל להדחת רבני ערים שלא מתפקדים כראוי. המשרד לענייני דת אכן פרסמו תזכיר חוק בנושא, אך בלחץ הרבנים הראשיים הסוגיה הזו נדחתה ונשכחה. את משכורתם של רבני ערים שלא מחויבים לציבור – כולנו משלמים

המשך קריאה…

חבר הכנסת החדש שעולה לנו מאות אלפי שקלים וסירב לסייע לפניית ציבור

| תומר אביטל |

אשר פֵנְטַהוּן סיום, חבר כנסת חדש מטעם "כולנו", הושבע לכנסת בעקבות התפטרותו של השר יואב גלנט. סיום נכנס לתפקידו ב- 2 בינואר 2019 וידיו כבולות: הוא לא יוכל לשבת בוועדות ולא במליאה – מהסיבה הפשוטה שהכנסת פוזרה רשמית שבוע לפני שהפך לחבר כנסת. למרות זאת, סיום מקבל שכר מלא, רכב ודלקן, שלושה יועצים צמודים ושאר הטבות. העסקתו עד אפריל, ולאור העבודה שכבר שכר את היועצים הפרלמנטריים שמגיעים לו – תעלה לציבור מאות אלפי שקלים.

חשוב לומר שאין כאן הרבה ברירות: תמיד צריך מצבת מלאה של 120 ח"כים, גם בתקופות מעבר. אבל מצב בו מושבע חבר כנסת לכמה חודשים מבלי שהוא יכול לבצע את עבודתו, ועדיין מקבל תנאים מלאים – משדר לציבור כי כספי המסים שהוא משלם הם הפקר.

שכר חלקי לח"כ חלקי

הנה פתרון אפשרי: חבר כנסת שמושבע לתקופת פגרה בלבד – יקבל חצי מהשכר של ח"כ רגיל, ויועץ אחד בלבד. הפתרון הזה הגיוני במיוחד בהתחשב בכך שחברי כנסת טריים יכולים להמשיך בעבודתם הקודמת (לפי התקנון, לכל ח"כ עומדת תקופת מעבר בת שישה חודשים לסיום עסקיו הקודמים).

צלצלתי לח"כ סיום כדי לברר מה הוא חושב על הצעתי. סיום סירב בתוקף. בשיחה טעונה (את ההקלטה תוכלו לשמוע פה למטה), הוא גרס כי הוא עובד כמו חבר כנסת רגיל בימים אלו – ושממש ברגעים אלו הוא מטפל בפניות ציבור. לכן, לטענתו, אין שום סיבה שיוותר על שכרו. בתגובת המשך סיום מסר כי הוא אינו עובד בעבודה נוספת.

האם ח"כ סיום באמת מטפל בפניות ציבור?

לאחר שסיימתי לשוחח עם סיום, פנה אליי, בצירוף מקרים שלא ייאמן, הפעיל החברתי שי גליק. בפיו הייתה התלונה הבאה: הוא כתב לח"כ סיום פניית ציבור מנומקת, אך האחרון סירב לסייע לו. גליק ביקש מסיום להצטרף ליוזמה שלו להנגשת מערת המכפלה לנכים (גילוי נאות: גם אני, תומר, חתמתי בעבר על הפנייה). אלא שסיום טען שהוא לא מטפל כרגע בפניות ציבור, אלא עסוק בבחירות. ח"כים אחרים, אגב, כן הסכימו לסייע לגליק גם בתקופה זו. גליק פנה אליו גם במיילים – עליהם סיום לא הגיב.

ח"כ סיום מסר לי בתגובה: "לא יכולתי להתייחס לפניות בנושא הנגשה למערת המכפלה כי זה תחום שאני לא מכיר. עניתי שלאחר הבחירות אלמד את הנושא ואתייחס".

קצת מוזר, בהתחשב בכך שלסיום – שהיה במקום 14 ברשימת כולנו בכנסת היוצאת –  סיכוי נמוך להיבחר לכנסת הבאה. ובכל מקרה, עמדה לרשותו הזדמנות פז להראות שאיננו ניצב, אלא ח"כ פעיל.

הנה שיחת הטלפון המלאה שלי עם ח"כ סיום:

לבטל פגרה בשנה הראשונה של כנסת חדשה

מעבר למקרה של ח"כ סיום, ראוי להתעכב על עובדה נוספת: כל חברי הכנסת יצאו עכשיו לפגרה שתימשך כנראה עד אוקטובר 2019 (עם הפסקה בת חודשיים באמצע). בכל הזמן הזה יעמוד לרשותם שכר, יועצים, רכב, וכו'. השכר שלהם אף קפץ בראשון לינואר בעוד אלף שקל בחודש.

פתרון אפשרי למצב הזה הוא שבשנה הראשונה לאחר הבחירות – לא תהיה בכלל פגרה. הרי למה צריך אותה? הח"כים מגיעים מהשטח מצוידים בשלל תכניות, הלוחות הטקטוניים הפוליטיים עדיין לא רועדים – וניתן לקדם מהלכים יותר טוב מבכל שנה אחרת בכהונה. במועצה הלאומית לכלכלה אמרו לי בעבר שהשנה הראשונה של כנסת חדשה – היא השנה היעילה ביותר.

ולאלו שדואגים לתנאי השירות של נבחרי הציבור: גם ככה המליאה מתכנסת יומיים בשבוע, ולכל היותר שלושה. אין שום סיבה לצאת לארבעה חודשי פגרה נוספים במהלך השנה. לא יכול להיות שבזמן שאנו קורסים מיוקר המחיה, שנה שלמה נציגי הציבור ילגלגו על הציבור כל הדרך אל הבנק. לא הגיוני שאנחנו ואתם צועקים על הכנסת שוב ושוב – שחייבים לשנות את הדרך בה היא עובדת, שחייבים לחבר את המנגנון לציבור (בשלל דרכים כמו צמצום פגרות, לאפשר לציבור להגיש חוקים ושאילתות עם כמות חתימות מסוימת ועוד ועוד) – אך היא משתנה רק מעט. לא יכול להיות שהכנסת בקושי מתכנסת – אולם שלושת רבעים מחבריה ממשיכים בסירובם לחשוף יומן.

האשמים האמיתיים

חשוב להדגיש: בניגוד לנבחרי ציבור כמו זוהיר בהלול, שחיכה פגרה שלמה בשכר מלא לפני שהתפטר, אין לי ביקורת על כל כך שח"כ סיום לקח את התפקיד – זה מחויב המציאות וקורה מדי קדנציה לפני בחירות (בפעם שעברה היה זה יורם מרציאנו ממפלגת העבודה שעלה לנו מאות אלפי שקלים). אבל אני כן מבקר את ח"כ סיום על שאיננו מבצע אקט סמלי לוויתור על שכרו, או לפחות מסייע לפניות ציבור – מהלכים שיוכיחו לציבור שהכנסת איננה סידור עבודה על חשבוננו.

למעלה מכך, אני מאשים את קברניטי המדינה – ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ויו"ר הקואליציה שלאורך כל הקדנציה האחרונה לא נגעו באף אחת מהחולות הרעות במנגנון השלטוני שמאפשרים את הביזיונות האלו ומדרדרים את אמון הציבור בשלטון. לא רק זה, הם הניחו לכנסת להגיע להישגים כבירים. אילו הישגים? שיא בהטבות לח"כים עצמם.

ניסינו הכל כדי לתקן את ועדת השרים לחקיקה – עכשיו תורכם

ועדת השרים מבטלת, לא פחות, את הפרדת הרשויות. הסכימו איתנו ח"כים מכל הקצוות, ארגונים מכל הסוגים, הגשנו בג"ץ והצגנו את העוולה בכל הדרכים האפשריות – וזה לא עוזר. הגיע הזמן להמשיך הלאה ולהשאיר את המשימה לציבור.

המשך קריאה…

מחאת האפודים הזוהרים – על מה ההפגנה ומה זכויות המפגינים?

בהפגנה על יוקר המחיה שנערכה בחודש שעבר בתל אביב נעצרו עשרה מפגינים. שניים מהם, הפעילים החברתיים דוד מזרחי ועו"ד גונן בן יצחק (שראיינו יום לפני שנעצר), הוחזקו מיום שישי ועד מוצאי שבת (!) במעצר. הזכות להפגין היא זכות בסיסית במדינה דמוקרטית – זאת הדרך שלנו, האזרחים, לבקר את השלטון ולהוביל לשינוי מדיניות. בעקבות המעצרים, הלכנו לבדוק אחת ולתמיד: מה הזכויות שלנו כמפגינים? המשך קריאה…

המשקיעים בביטחון

שיאני הנוכחות בוועדת החוץ והביטחון: אבי דיכטר, מוטי יוגב, ענת ברקו, עמר בר-לב, ועפר שלח. כתבה רביעית ואחרונה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון המשך קריאה…

מסתבר כי ועדת החוץ והביטחון לא מתכנסת בסין

לא רק מטייל בחו"ל – חיליק בר גם נעדר כליל מהוועדות בהן הוא חבר. כתבה שנייה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…