איך חלק ממשרדי הממשלה עומדים ביעדים? מציבים לעצמם רף נמוך

אחרי שהצליחו להפחית את שיעור הילדים הסובלים מהשמנה, נראה שבמשרד הבריאות סבורים כעת כי יש לחזור לאחור וב-2019 דווקא להעלות את אחוז הילדים הסובלים מהשמנה. במשרד הרווחה והעבודה שואפים השנה ל-4 הרוגים יותר בתאונות בנייה לעומת 2017. בדקנו חלק מהיעדים שמשרדי הממשלה הציבו לעצמם – כל הכבוד על השקיפות אבל אפשר לצפות ליותר

| דריה ברוד, אסף נתיב | 

ספר תכניות העבודה השנתי מפורסם מדי שנה מאז 2011 ומרכז את תהליכי התכנון במשרדי הממשלה השונים וביחידות הסמך. המטרה היא להטמיע תרבות של תכנון ובקרה בעבודת הממשלה, שביכולתה לייעל את פעילות הממשלה, ולהציג אותה באופן ברור לציבור. ב-2016 החלה הממשלה לפרסם גם את דיווחי הביצוע הבוחנים את המטרות והיעדים שנקבעו בתכנית העבודה של השנה שחלפה.

באמצעות ספר תכניות העבודה ל-2019, שפורסם בפברואר ונפרש על פני כ-800 עמודים, ומדיווחי הביצוע בפועל – עולה כי יש משרדים הקובעים לעצמים יעדים לא שאפתניים, ככל הנראה, במטרה לעמוד בהם. בכתבה זו נסקור חלק קטן מהמטרות, היעדים והמדדים שבעינינו הם מעניינים, חשובים, מפתיעים, מעצבנים, או חיוביים.

במסגרת זו נבחן את ההתייחסות למדדים אלה בהשוואה לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), וכן בספרי העבודה השנתיים שפורסמו בשנים הקודמות. נביא בחשבון גם את דיווחי הביצוע של הממשלה עצמה (ב-2016, וב-2017). התבססות על נתונים תאפשר לנו להבין טוב יותר את פעולות הממשלה ואת יכולות הביצוע שלה – תוך התעלמות מהשיוך המפלגתי של המשרד הממשלתי המדובר. בנוסף, אחד מהיעדים של הכתבה הוא לסמן למַתווי היעדים והמדדים שאנחנו עוקבים גם (ובמיוחד) אחר דיווחי הביצוע, ושספר תכניות העבודה הוא נדבך נוסף במגוון המדדים והביצועים שאנו בוחנים לפיהם את נבחרי הציבור שלנו.

על אף הביקורת שלנו - פרסום תכניות העבודה הוא דבר חשוב מאוד

בשנת 2006 התחילה הממשלה תהליך ארוך של שינוי מבני. חמש שנים לאחר מכן, כבר הוקם בכל משרד ממשלתי אגף תכנון מדיניות – ומאותה שנה (2011) הממשלה מפרסמת לעיני הציבור תכנית עבודה שנתית, עם מדדי הצלחה ברורים (קישור לתכנית העבודה לשנת 2019 – בתגובות). כדי להבין קצת יותר איך נולד ספר תכניות העבודה של הממשלה, שוחחנו עם ראש צוות ממשל במשרד רה"מ רועי דרור, שאחראי גם על תכנית העבודה הממשלתית.

לדברי דרור, לפרסום תכנית העבודה יתרונות רבים: הראשון שבהם הוא השקיפות, שמאפשרת לציבור לראות מה הכסף שלו עושה ולארגוני חברה אזרחית לבקר ולהשפיע על עבודת הממשלה. השקיפות הזו גם יכולה לעזור בשיפור השיח הציבורי, בזכות היכולת לנהל את הדיון על סמך עובדות. נוסף לכך, ספר התכניות עוזר גם למשרדי הממשלה: במיקוד בהשגת תוצאות ולא רק בהליכי העבודה עצמם (קריטי במיוחד במגזר הציבורי, שאינו מוטה רווח כלכלי), וכן בהתייעלות עבודתם באופן כללי.

ישנה טענה כי הצורך בפרסום המדדים מוביל את משרדי הממשלה להצבת יעדים נמוכים. לטענת דרור זה לא המקרה. מדוע? ראשית כי המדדים שקופים ולכן אפשר לבחון אותם ולראות אם הם מוגזמים כלפי מטה – ושנית, האגף בראשו עומד דרור מבצע בקרה שוטפת בנושא, ומשווה לתכניות משנים קודמות ולכאלה של ממשלות אחרות בעולם. מובן שיש בינינו מחלוקת על חלק מהיעדים, כמפורט בכתבה, אבל עצם הפרסום הוא חיובי ומאפשר לציבור לבקר את הממשלה.

משרד הבריאות רוצה יותר ילדים שמנים?

כבר כמה שנים מציב משרד הבריאות רף לצמצום שיעור עודף משקל והשמנה בקרב ילדים (כך מגדיר המשרד את הבעיה).

קודם הנתונים: ב-2016 שיעור עודף משקל והשמנה בקרב ילדים בכיתות א' הסתכם ב-20.7% וב-2017 חלה ירידה קלה (20.2%). בספר תכניות העבודה ל-2018 הציב משרד הבריאות יעד עבור ילדי כיתות א' (19.9%) והצליח לרדת הרבה מתחתיו (18.3%). ואז מה קרה? ב-2019 קבעו את מדדי התוצאה הרצויים עד לסוף 2021, אך באופן מוזר ביותר היעד שנקבע מבקש להעלות דווקא את עודף המשקל וההשמנה ל-18.7%

ממשרד הבריאות נמסר: "היעדים נקבעו תוך איזון בין הרצון ליעד שאפתני ליישומיות. היעדים נקבעו לכמה שנים קדימה, על מנת לראות התמשכות של מגמות. לכן אין מקום לשנות אותם בטווח הקצר גם אם כמו במקרה של שיעור ההשמנה היעד מושג מוקדם מהצפוי". 

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן

ואולם, המדד המרכזי הראשון שמשרד הבריאות הציב עוסק בצמצום צריכת סוכר, מלח ושומן רווי לנפש ברמה לאומית. מקור הנתונים בסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המתבצע אחת לשנתיים. רמת הצריכה היומית נמדדת ביחס למדינות ה-OECD, והכמויות המומלצות לצריכה הן: 

  • סוכר – לא יותר מ-10% מצריכת הקלוריות היומיות
  • מלח – 6-5 גרם ביום
  • שומן רווי – 10% מכלל הקלוריות היומיות

ב-2016 עמדה צריכת הסוכר על כ-70 גרם לנפש בממוצע ליום, וכך גם היה ב-2017 וב-2018. המציאות תואמת את היעד של משרד הבריאות, שלא ביקש לצמצם את צריכת הסוכר שלנו, אלא רק לשמור על יציבות. שוב, גם כאן לא ברור מדוע משרד הבריאות לא הציב לעצמו בעבר יעד שאפתני יותר לשיפור. 

אך במבט צופה פני עתיד יש גם חדשות חיוביות: שנת 2019 צפויה להיות מתוקה קצת פחות. משרד הבריאות מבקש להוריד את צריכת הסוכר ל-68 גרם לנפש בממוצע ליום, במטרה שעד 2020 תרד צריכת הסוכר ל-65 גרם לנפש ליום. לצורך המחשה, 70 גרם של סוכר שווים לכ-18 שקיות סוכר על שולחנות בבתי קפה. לפי אתר הרופאים הישראלי, ב-2015 המצב בישראל היה חמור פי כמה – צריכת הסוכר אצלנו הייתה הגבוהה בעולם – 160 גרם ליום (כ-32 כפיות סוכר ליום).

ממשרד הבריאות נמסר: "במקרה של צריכת הסוכר, ההתייצבות בראייתנו תהיה הישג, לאחר שנים של עלייה ובהמשך נעדכן את היעד בהתאם למצב".

המשרד לשוויון חברתי סבור שהוא הצליח יותר מדי?

אחד המדדים שהוגדרו על ידי המשרד לשוויון חברתי לבחינת עבודת המשרד במשך השנים האחרונות הוא שיעור האזרחים הוותיקים המועסקים בשכר. אזרח ותיק הוא תושב ישראל שהגיע לפי הרישום במרשם האוכלוסין לגיל פרישה מעבודה כמשמעותו בחוק גיל פרישה (67 עבור גברים ו-62 עבור נשים). בשנים האחרונות יש ויכוח ציבורי ער בכנסת ומחוצה לה על העלאת גיל הפרישה לנשים. מצד אחד, הדבר יביא להגדלת החיסכון הפנסיוני של נשים (יותר שנים של עבודה ומכאן יותר שנים של הפרשות לחיסכון הפנסיוני ופחות שנים של תשלומי פנסיה). מצד שני, דחיית מועד היציאה לפנסיה יפגע בעיקר באוכלוסיית הנשים שעובדות בעבודות פיזיות שוחקות – שהן לרוב הנשים המוחלשות יותר בחברה (להרחבה בנושא זה ראו דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה לנשים).

שיעור האזרחים הוותיקים המועסקים בשכר נמצא במגמת עלייה מתמדת משנה לשנה, כאשר ב-2015 עמד על15%, ב-2016 השיעור זינק ל-19%, ב-2017 הוא עלה עוד מעט והגיע ל-20% וב-2018 שיעור האזרחים הוותיקים המועסקים האמיר ל-21.2%. ניתן לקשור חלק מהעלייה בשיעור המועסקים להזדקנות האוכלוסייה, לתוחלת החיים העולה, לרצון אישי של אזרחים ותיקים להמשיך לעבוד ועוד. יעד זה הוצב בראש רשימת המדדים של המשרד לשוויון חברתי ל-2019. המשרד קבע רף של 22% לשיעור האזרחים הוותיקים המועסקים בשכר. תמוה שהמשרד קבע קצב עלייה של 0.8% בשנה, לאחר שהשיג יעדים טובים יותר בעבר – קפיצה של 4% בשיא. 

מהמשרד לשוויון חברתי נמסר: "החל ב-2015 ובהמשך להחלטת ממשלה 834 בנושא תעסוקת מבוגרים (בני ובנות 60 ומעלה), מובילה השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, את המאמץ הממשלתי להעלאת שיעור התעסוקה בשכר של אזרחים ותיקים. בין התכניות הרבות שיזמה וקידמה בארבע השנים האחרונות, ניתן למנות את ההקצאה הראשונה מסוגה של תקני אזרחים ותיקים בשירות המדינה, מודל המהווה דוגמה למגזר הפרטי; את המיזם הלאומי 'דרוש ניסיון', המעודד תעסוקת אזרחים ותיקים ומתווך בינם לבין מעסיקים; ועשרות רבות של סדנאות הסברה למעסיקים ולאזרחים ותיקים. 

השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל

השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל

"מאמצים אלה נושאים פרי, כפי שניתן לראות במדד הנזכר. בעניינו, יש להבהיר כי המדד נשען על מדידה שנתית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומאפשר מדידה ארוכת טווח ביחס לערך ולתכלית של הפעולות שמקדם המשרד. תוצאות המדד מושפעות מהיבטים נוספים שאינם קשורים למשרד ומשפיעים באופן ישיר או עקיף על תעסוקת אזרחים ותיקים בשכר. מעקב אחר המדד מלמד על מגמת עלייה בשיעור האזרחים הוותיקים המועסקים בשכר לאורך השנים, תוצאת המאמץ הממשלתי אותו מוביל המשרד".

במשרד העבודה מכוונים ל-33 הרוגים בתאונות בניין

תאונות עבודה, בעיקר בענף הבנייה, גורמות למוות של עשרות עובדים ופועלים בשנה, ולצערנו הן שכיחות למדי אצלנו בישראל – אנו מדורגים במקום השלישי מבין מדינות ה-OECD במספר ההרוגים בתאונות עבודה בענף הבנייה (לפי דו"ח סיכום הערכת השפעת הרגולציה, שפורסם במאי 2018 על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים). בשל חשיבות הנושא, הציב משרד העבודה יעד לקידום הבטיחות והבריאות בענפים עתירי סיכון – ומתמקד באופן ספציפי במספר ההרוגים בתאונות העבודה בענף הבנייה (30 הרוגים ב-2016, 29 ב-2017 וקפיצה גדולה ב-2018 ל-35 אנשים שנהרגו בתאונות בניין).

בדו"ח הביצוע ל-2017, ניתן לראות שמשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים העלה בעשרות אחוזים את פעולות הפיקוח והאכיפה שבוצעו בענף זה (באמצעות מתן צווים, מבצעים ממוקדים על קבלנים מועדים וכו'). עוד נכתב בדו"ח כי יש גורמים רבים המשפיעים על מספר ההרוגים בתאונות עבודה בבנייה – אך גורמים אלה לא פורטו וכלל לא צוינו. בכל מקרה, נראה כי פעולות האכיפה והפיקוח לא השפיעו רבות על מספר ההרוגים, משום שעלה כאמור בשיעור ניכר. לפי הרף שנקבע בספר תכניות העבודה ל-2019, המשרד שואף להוריד ב-2019 את מספר ההרוגים בתאונת בנייה מ-35 ל-33. זהו נתון קשה לעיכול, המייצג בעצם עלייה ניכרת במספר ההרוגים בתאונות בענף לעומת 2017.

ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "היעד של המשרד מתייחס לממוצע החמש שנתי של ההרוגים בענף הבינוי. במקביל, משרד העבודה והרווחה פועל ללא לאות כדי להגביר את האכיפה בשטח ואת תקנות הבטיחות, במטרה שהקבלנים והיזמים יקחו אחריות ויישמו את הוראות הבטיחות במלואן. מאז עברה זרוע העבודה למשרד העבודה והרווחה, המשרד יזם שורת רפורמות משמעותיות להעמקת הפיקוח, האכיפה והחקיקה בתחום. בין היתר יזם המשרד תקנות מעודכנות לפיגומים, כך שיעמדו בתקן האירופי; איסור העסקת נערים באתרי בנייה; חובת העסקת עגורנאים רק על ידי חברות כוח אדם ייעודיות לנושא; וחובת מינוי עוזר בטיחות. חוקים אלה נחקקו על ידי הכנסת בחודשים האחרונים, ואנו מקווים כי את השפעתם נוכל לראות בעת הקרובה, עם כניסתם לתוקף". 

עוד מסרו מהמשרד: "פעולות נוספות שביצע המשרד כוללות הטלת חובה על הזדהות עגורנאים באמצעות רישיון קשיח; הרחבת מספר בודקי המנופים; מבצעי אכיפה ממוקדים על שעות העבודה וזכויות העובדים באתרי הבנייה; עריכת מבצעי אכיפה משולבים עם רגולטורים נוספים; והעברת תיקים על קבלנים בעלי ריבוי הפרות בטיחות לרשם הקבלנים לשם שלילת רשיונם. כמו כן, בחודשים האחרונים ניתנה תוספת תקציבית להוספת תקנים ל-60 מפקחי בטיחות, שרובם אוישו ועוד כמה מצויים בתהליכי איוש מתקדמים. מעבר לכך, התווספו כלי אכיפה למפקחים כדוגמת צווי סגירה של אתרים עד לתיקון כלל הליקויים בהם – כלי שאנו מפעילים ביתר שאת בחודשים האחרונים".

במשרד העבודה והרווחה מדגישים כי "המאבק בתאונות הבנייה הוא מורכב ודורש שילוב זרועות של כמה רגולטורים, בין היתר משטרה, פרקליטות, רשויות מקומיות ורשם הקבלנים במשרד השיכון. כל הפעולות האלה ורבות נוספות, יחד עם שקיפות המידע שהנהיג המשרד – החריגה בהיקפה מול יחידות אכיפה מקבילות בשירות הציבורי – נועדו להגביר את הבטיחות ולשמור על חיי אדם".

משרד האוצר עובד בשביל הפנסיה שלכם

לשוק הפנסיה בישראל תחלואות רבות, ובהן הקטנת החיסכון הפנסיוני לעת פרישה, בין היתר עקב גידול בתוחלת החיים ודמי ניהול גבוהים (ראו את מסקנות מחקרן של פרופ' אביה ספיבק ושרית מנחם-כרמי מהמרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית). לכן היעד ששם לעצמו משרד האוצר – הבטחת חיסכון פנסיוני הולם – נשמע מעט מבטיח מדי. כמו כן, הוא מעלה הרבה ספקות לגבי היכולת האמיתית לבצע שינוי משמעותי בתחום זה. 

בשלושת ספרי תכניות העבודה ל-2019-2017 הוצב גם כן יעד של הבטחת חינוך פנסיוני הולם. טוב לדעת שיש עקביות בנוגע ליעד זה. אך מה בעצם נעשה בתחום, מה משמעות יעד זה ומה עתיד להיעשות?

המשימות המרכזיות בתחום זה, כפי שהוגדרו על ידי משרד האוצר ל-2019, הן הגדלת ודאות העובד לכספי הפיצויים בחיסכון הפנסיוני; איתור חשבונות עמיתים בחיסכון הפנסיוני; וקיצור לוחות הזמנים במעבר בין קרנות הפנסיה. דו"ח הביצוע ל-2017 (האחרון שהתפרסם עד כה), התמקד בהפחתת דמי הניהול שהציבור משלם לקרנות הפנסיה עבור ניהול הכסף שלנו. דמי הניהול מתחלקים לשניים: דמי ניהול חודשיים (הנגבים מתוך ההפקדה החודשית) ודמי ניהול שנתיים (הנגבים מתוך סך הצבירה לאורך החודשים והשנים).

בהתאם לדו"ח הביצוע של 2017, ב-2017-2016 הופחת שיעור דמי הניהול הממוצעים מכל הפקדה מ-2.85% ל-2.5%, וכן הופחת שיעור דמי הניהול הממוצעים מהצבירה מ-0.26% ל-0.25%. בנוסף, הצביע דו"ח הביצוע הזה על ירידה במספר העמיתים הלא פעילים מ-2.3 מיליון ב-2016 ל-1.9 מיליון ב-2017 (להרחבה על עמיתים לא פעילים המשלמים דמי ניהול גבוהים ועל איחוד קרנות פנסיה). כמו כן, נצפתה עלייה בשיעור העצמאים המפקידים לפנסיה מ-50% ל-60% בשנים אלה (על עצמאים חלות הוראות הפקדה שונות משכירים לפירוט בנושא פנסיה לעצמאיים – ראו באתר האוצר שלי).

 דמי ניהול הממוצעים במדדי התוצאה ל-2018 ו-2019 הוצבו על 0.24% מכלל הצבירה ו-2.5% מההפקדה החודשית. מעט תמוה שמשרד האוצר אינו שואף להפחית את דמי הניהול בשיעור משמעותי יותר, במיוחד כשהוא מודה בכך שבמאות אלפי חשבונות פנסיה פעילים, גובות חברות הפנסיה את דמי הניהול המקסימליים (0.5% מכלל הצבירה ו-6% מההפקדות החודשיות). משרד האוצר לא השיב לשאלת "שקוף" בנושא.

אולי הפתרון לכך הוא לא במדדי התוצאה של ספר תכניות העבודה, אלא דווקא בהתניידות לאחת מקרנות פנסיה ברירת מחדל, הנקראות גם קרנות פנסיה נבחרות. אלה קרנות פנסיה שזכו באחרונה במכרז של משרד האוצר והן צפויות לנהל את כספי הפנסיה בדמי ניהול נמוכים משיעור דמי הניהול הממוצע. מומלץ לקרוא עוד על קרנות אלה כאן וכאן.

שר האוצר משה כחלון

שר האוצר משה כחלון

יעד נוסף שהציב משרד האוצר ל-2019 הוא להפחית את מספר העמיתים הלא פעילים בקרנות הפנסיה, שהיה 1.5 מיליון בסוף 2018, ל-700 אלף. מבחינת חשבונות ונכסים של מנותקי קשר, משרד האוצר הציב יעד צנוע, שלפיו ב-2019 יש לצמצם את מספר החשבונות של מנותקי הקשר ממיליון ל-950 אלף, ושל הנכסים המוחזקים בחשבונות אלה (מ-12 מיליון שקל ל-11 מיליון שקל). אדם מוגדר מנותק קשר, כשתכתובות הדואר אליו חוזרות לפחות פעמיים בשלוש שנים, או כאשר החשבון מוגדר רדום, משום שלא ניתנה כלפיו הוראה ולא בוצעה כל פעולה במשך עשר שנים, או שלא ניתנו הוראות ולא בוצעו פעולות על ידי העמית שישה חודשים לפני או אחרי גיל הפרישה.

גם אם טרם הגענו לחוף מבטחים בתחום הפנסיה, מסקירת המדדים והיעדים הנוכחיים שהוצבו ל-2018 ו-2019, נדמה כי התחום נמצא בבחינה ובבדיקה מתמדת. הבטחת חיסכון פנסיוני הולם הוא יעד קשיח, כלומר כזה שאינו נזנח על ידי משרד האוצר לאורך השנים, אלא מתוחזק. נראה כי הנושא לא צפוי להיעלם מספרי תכניות העבודה של השנים הבאות, שכן גם אם היינו מייחלים שהיעד יושלם ובכך ייעלם – כנראה שמשרד האוצר ורשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון יצטרכו להמשיך ולפעול כדי להבטיח חיסכון פנסיוני הולם לכל אזרחי ישראל.

חשוב לזכור – אנחנו יכולים להשפיע בשיחת טלפון על דמי הניהול שאנחנו משלמים – וכדאי שכולנו נתמקח עליהם ונדאג לשלם פחות. צלצלו לחברת הפנסיה שלכם, בדקו את התנאים ודרשו לקבל את התנאים הטובים ביותר בשוק. אקטיביות ציבורית היא בין הדרכים היעילות והטובות לשפר את השוק הזה: בדקו לאן מופרשים כספי הפנסיה שלכם, באילו קרנות פנסיה נמצא הכסף שלכם ומה גובה דמי הניהול שאתם משלמים.

בהצלחה! ועדכנו אותנו בטיפים, שיטות והצלחות בתחום.

*

אנחנו מזמינות אתכם ואתכן לעיין בספר תכנית העבודה לשנת 2019, לראות אם יש מדד נוסף שתפס לכם את העין, את הלב או הבטן. אם כן – ספרו לנו! נשמח לקרוא ולשמוע.

אלמנות הנשיאים מקבלות סכומי עתק מתקציב המדינה

שלל דמויות שלטוניות ממשיכות לקבל כספי ציבור, גם שנים ארוכות אחרי שסיימו את תפקידם. אז החלטנו לצאת בסדרת מיני בדיקות: מי מקבל מאיתנו ולמה? הדגש: מציאת פרצות וסגירתן. והפעם: אלמנות נשיאי המדינה

| תומר אביטל |

אלמנות הנשיאים זכאיות, לפי חוק, למימון. הן מקבלות בין השאר עוזרים אישיים, משק בית, רכב ואף תשלומים לבתי אבות. אז ביקשנו והשגנו את הפירוט המלא לשנת 2018. 

אז מה מצאנו? קודם כל קלטו את זה: אף שמטרת המימון הראשית היא שמירה על קשר עם הציבור ופעילות ציבורית דרך החזקת לשכה – לשלושתן אין כלל לשכה. גם אם תנסו לפנות אליהן בעצמכן, תגלו שזה ממש לא פשוט.

נמשיך להוצאות. לראומה ויצמן מימנו שלל סעיפים (פירוט בתמונה) בכ-339 אלף שקל. מירי שפיר-נבון קיבלה לא פחות מ-555 אלף שקל.
אורה הרצוג קיבלה בשנה שעברה 427 אלף שקל: שילמנו לה על משק בית כ-100 אלף שקל, 18 אלף על אחזקת מעון, 238 אלף שקל שכר לעוזרים, ו-71 אלף שקל הוצאות רכב ודלק. בסך הכל, גברת הרצוג קיבלה מהמדינה בשנים 2015-2018 כ-1.8 מיליון שקל. גברת ויצמן: 1.45 מיליון. גברת שפיר-נבון: 1.46 מיליון.
נכון, כולנו רוצים שהן יזדקנו בכבוד. אבל, האם קופת המדינה צריכה להמשיך לתמוך דווקא בהן לנצח בסכומים כה גדולים? 
ונקודה נוספת: שלושתן מקבלות במקביל פנסיות של עשרות אלפי שקלים בחודש. אז האם גם אין מקום להתנות תמיכה שכזו במצב כלכלי בעייתי?
למה התקציב הזה לא מרוסן?
מי שאשם בתקציב המופרז הזה, לדעתי, אינן אלמנות הנשיא עצמן. הן ממצות את זכויותיהן (אף שלדעתי יכלו לספק דוגמא אישית ולוותר עליהן).
מי שאחראי זה מי שקובע את הכללים. הקואליציות שמחזיקות במפתחות השלטון. אילו רצו יכלו – תוך שבוע אחד – לצמצם את התקציב הזה. וזה לא שהסעיף אינו ידוע. שלל עיתונאים כבר מתחו ביקורת על הנושא הזה בעבר (גם אנחנו).

ראומה ועזר ויצמן

אז מדוע לא עשו זאת? חשבתי על שתי אפשרויות:
(1) אולי כי כך קל יותר להתקרבן – כשלנצח עומדות מהצד השני דמויות שעיתונאים תוקפים מדי שנה (אף שהמחדל הוא בעצם באשמתך). 
(2) הסעיף הזה מנפח את תקציב בית הנשיא, ומאפשר להצדיק חריגות בתקציב המעון המקביל, זה של ראש הממשלה.

ומה אתם חושבים? האם לדעתכם נשות הנשיאים לשעבר זכאים למימון? מה צריך להיות גובהו ולכמה זמן? ספרו לנו!

  • המענה שקיבלנו עבור שנים קודמות:

אנחנו משלמים ביוקר כשאנחנו מתעלמים מהפוליטיקה

רק כשנגלה מעורבות פוליטית, הכנסת תוכל לשמור עלינו מפני תאגידים חזקים

| תומר אביטל |

1. בישראל, שבה נמצא גז למכביר, משלמת כיום חברת החשמל למונופול הגז של יצחק תשובה בממוצע 5.3 דולר ליחידה. כמה עולה למונופול של תשובה להפיק יחידת גז? 40 סנט בלבד. למרות זאת, חברות הגז עדיין מוכרות לנו יחידה במחיר יקר פי עשרה – אחרי שכבר החזירו את השקעתן.

2. כמה זה עולה לכולנו יחד? כ-1.3 מיליארד שקל מדי שנה – רק על הרווח העודף. לפי מבקר המדינה (הקודם, לא המבקר-המפרגן הנוכחי), שילמנו כבר 8.3 מיליארד שקל מיותרים. אפילו הממשלה מודה שהמחיר היה צריך להיות נמוך יותר. זה לא מחויב המציאות. בעולם מחיר הגז צונח. מדינות אירופה, שמייבאות גז, קונות יחידה בכ-3.8 דולר. גם כאן, תשובה מכר בעבר גז לישראל בפרויקט ים תטיס במחיר של 2.47 דולר ועדיין הרוויח.

3. אילו הקואליציה הייתה מטפלת בנושא הזה בקדנציה הקודמת, היינו חוסכים הרבה כסף, מאחר שמחיר הגז הגבוה, מעלה גם את המחיר של כל מה שמושפע ממחיר החשמל, שזה כמעט הכל. אבל הקואליציה עסקה בעצמה, בשעה שחברות הגז המשיכו לגרוף רווחים – והכל מהכיס שלנו. ב-2017 לבדה, תשובה גרף דיבידנדים בשווי 472 מיליון שקל. מאיפה הכסף? מכולנו.

יצחק תשובה

יצחק תשובה

4. האם זהו רווח ראוי על מוצר בסיסי בישראל? מוצר שכל אדם וכל חנות וכל ספק משתמשים בו?

5. לפני ששוחרי השוק החופשי מתרעמים על התערבות ממשלתית – שוק הגז הוא לא חופשי. חברת החשמל לכודה בחוזה מטורלל והמשחק היחיד שיש לה הוא בין מאגרים עם אותם בעלים. אפילו עו"ד צבי אגמון, בא כוחם של נובל אנרג'י ודלק הודה: "לא יכולה להיות תחרות אמיתית כשאני הבעלים בשני המקומות". 

6. אין לי ביקורת על תשובה. מטרתן של חברות היא להרוויח כמה שיותר. זה מה שמצעיד את המשק קדימה. יש לי ביקורת עצומה על נבחרי הציבור שלנו. הם אמורים להקשיב לאנשי העסקים, ואז לאזן את הבקשות שלהם מול האינטרסים שלנו. בפועל, השלטון מתמקד בעצמו, וגורם לכיס לנו להתרוקן עוד יותר. האשמה היא בראש ובראשונה עלינו – שהגענו למצב הזה. מה שמונע פעולה שלנו זו, בין השאר, "בורות רציונלית". רגע, אל תירדמו.

7. בגלל שכולנו עסוקים, אז קשה לעזוב הכול ולצאת להילחם במתווה הגז כדי לשלם פחות 50 שקל בחודש בחשמל. אף שהסכומים המצטברים, הכסף מתחלק בין כל כך הרבה אנשים שאנחנו בוחרים ב"בורות", ומסתפקים בלעשות לייק ולהמשיך הלאה.

8. מי שמרוויח מזה הוא כמובן מי שמנצל את הבורות שלנו לטובתו.

9. הפתרון אמור היה להיות הכנסת. אנחנו מממנים בכמיליארד שקל בשנה את חברי הכנסת, שאמורים לפקח על המשק ועל הממשלה – כך שלא נצטרך להתמקח על דמי ניהול בפנסיה, ולברר שלא עובדים עלינו בביטוח, שאין זיהום אוויר, שמחיר הגז סביר וכן הלאה.

10. הכנסת לעתים עושה את עבודתה. בלי ציניות. עובדה שהיו דיונים על הגז. עובדה שרוב הח"כים לא מושחתים ולא בכלא. אבל יכול להיות טוב יותר. יכול להיות לנו, וצריך להיות, עוד שקלים פנויים רבים בחודש.

11. אז איך להשפיע על הכנסת? אין צורך לרוץ בבחירות. הח"כים הם בובות. בובות מתחלפות של מי שיודע להפעיל עליהם לחץ יעיל. והיום אלה קבוצות לחץ והאנשים הלא נכונים.

12. אז מה כן לעשות? בבחירות האלה, יש לבדוק מה מציעה המפלגה שלך גם בסוגיות כלכליות וסביבתיות. אלה "החיים עצמם". המלצה: מי שלא רוצה לגעת במונופולים – מקומו מחוץ בכנסת. מי שלא מדבר על כלכלה ולא הוכיח את עצמו בסוגיות כלכליות – תשכחו ממנו.

13. בנז'מן קונסטן הזהיר לפני 200 שנה: עלינו להיות מעורבים פוליטית, לא משנה כמה היינו מעדיפים שלא. ערנות היא מחיר החופש. אם נותיר את העיסוק בפוליטיקה לקבוצות לחץ – לא נדע איך לקחת אותה חזרה כשנזדקק לה.

בנז'מן קונסטן

14. אז זה קרה. וכדי לקחת אותה חזרה – צריך לתעדף נבחרי ציבור שלא שוכחים את הציבור. אפשר גם להכפיל כוח. איך? באמצעות התפקדות למפלגה או בתמיכה בארגונים שמסייעים בטיפול בבורות הרציונלית.

15. כן, בשנים האחרונות קמה כאן חברה אזרחית, שלמדה מה עקום בכללי המשחק ופועלת לתקן אותם, תוך כדי פנייה יעילה לנבחרי הציבור. כל אחד שמצטרף לארגון שכזה משנה את יחסי הכוחות לטובת הציבור. זה קריטי, במיוחד בימים אלה של טירוף פוליטי שבהם נראה שהפוליטיקאים, יותר מתמיד, עסוקים בלשמור על הכיסא. 

 

 

מי פה המאתרג? תגובה למקור ראשון שהכריזו כי "בלוף המאבק בשחיתות נחשף"

שרה העצני כהן הסבירה במקור ראשון מדוע אינם מצטרפים להפגנות של השחיתות. תומר אביטל מפרק את הנימוקים שלהם בתגובה ומסביר מדוע אין בהם ממש

| תומר אביטל |

ידידתי שרה העצני-כהן קבעה בעיתון "מקור ראשון" כיצד "בלוף המאבק בשחיתות נחשף". אחרי שליגלגה על הסולחה בין אהוד ברק המסואב ל'חושף השחיתויות" אלדד יניב, תקפה העצני-כהן: "…הטחתם בנו כל השנים – איך יכול להיות שהימין שותק? שחיתות היא לא עניין של ימין ושמאל, זעקתם, מפצירים בנו להצטרף, ואם לא – תוכלו להטיל בנו עוד קצת בוץ מוסרי קדוש". (לטור המלא)

העצני השתמשה בכך כדי לנמק מדוע אנשי הימין מעדיפים לשבת על הספסל בכל הקשור למחאות נגד שחיתות: "למה לא הצטרפנו? כי החושים המחודדים שלנו, הניסיון הכואב והפצע הפתוח משנת 2005, לימדו אותנו שהכול פוליטי. שלא השחיתות מעניינת אתכם, אלא הנתניהו".

אריק שרון

אריק שרון

העצני כתבה לשמחתי כי אמנם כואב גם לה סרטן השחיתות אך מיהרה להבהיר שאין טעם להצטרף מאחר ו"בסתר ליבנו זכרנו את ההתנתקות וזכרנו את האִתרוג של אריאל שרון שנעשה בקול תרועה רמה, באולפני הטלוויזיה ובכנסים על דמוקרטיה במכון ון־ליר. בכוונה השתקתם את פרשות השחיתות שהיו תלויות נגד שרון, כדי שישלים את מלאכת גירוש המתיישבים מרצועת עזה וצפון השומרון. לא סמכנו על התקשורת כי ראינו שאפשר להכשיר כל דבר אם הוא מתיישר לפי האידיאולוגיה ה"נכונה". ובסתר ליבנו אנחנו גם יודעים שאם יום אחד נתניהו יחליט חלילה לפנות יישובים, שום שחיתות לא תעניין".

הטור הזה הרתיח את דמי. העצני בחרה למעשה כמה דוגמאות כדי לבצע שטיפת מצפון רטרואקטיבית. והקלישאות האלו לא מתיישרות עם המציאות:

  1. רבים מאלו שמבקרים את נתניהו מעולם לא איתרגו את שרון. אני למשל כעיתונאי ואזרח הפגנתי נגד השחיתות של אהוד אולמרט כשכיהן כראש ממשלה, ואף קראתי לו להתפטר בשעה שניסה לקדם את ההתנתקות ב'.
  2. אחרים (ואני ביניהם) מותחים ומתחנו ביקורת עמוקה על אבי גבאי, זהבה גלאון, ברק ושלל דמויות "שמאלניות". קראתי לא אחת לאלו להתפטר לאחר שהתגלה עשירית ממה שידוע בוודאות על ראש ממשלתנו.

כתבה מ-2006 ב-YNET. בתמונה: תומר אביטל בהפגנה נגד אולמרט

אם להעצני חשוב יותר שאנשים מסוימים יחזיקו ברסן השלטון מאשר למגר את השחיתות – זו לדעתי בעיה חמורה של סדר עדיפויות – אבל זו החלטה שלה. רק בבקשה, שרה היקרה, אל תמרקי את המצפון שלך על הגב של אנשים שמייצגים רק את עצמם.

הקאת מושחתים איננה מחייבת גלות לאופוזיציה

בנמצא אינספור אנשי ימין שגם מחזיקים באידיאולוגיה דומה לשל העצני, וגם ללא רבב. אדגיש: הימין לא חייב לוותר על השלטון. הוא רק חייב לוותר על מנהיגים שסרחו, דוגמת נתניהו. מנהיגים שהצליחו לדרדר את העם לתחתית תהום הפילוג – וכל זה כשעל השולחן אין הסכם נפיץ/מסירת שטחים. כלום. מלבד הישרדותם. אפשר לשלוט מבלי לשדוד מאזרחי ישראל מיליארדי שקלים. שחיתות. אפשר? התבלבלתי. זה חובה. זה ציווי מהתורה. הפנס היהודי שמאיר לנו את הדרך עמוס, ראשית כל, באזהרות כנגד שליטים מסואבים. איך ניתן לשכוח זאת?

אני מחבב מאוד את העצני עוד מהתקופה בה גרנו בשכנות בירושלים, ומשוכנע שיבוא יום שתשרת את הציבור מהכנסת. אולם אני מקווה שקודם תצא מהפוזיציה ותראה ששני הצדדים חטאו בעיתונות מגויסת. לכן, לבעלי מצפון פנימי, זו איננה תירוץ לישיבה על הספסל.

שרה העצני כהן

ארחיב. אכן, עיתונאים חטאו באתרוג שרון. אבל מה קורה בימים אלו? כלי תקשורת המזוהים עם הימין מאתרגים באם-כל האתרוגים את נתניהו על שלושת כתבי האישום המצפים לו, לצד התעלמות מביכה מכ-ל-ל פרשיות בהן מסתבכים נבחרים מהימין.

כתבי החצר מתרבים

יותר ויותר "עיתונאים" מבקרים אך ורק את השמאל, ומעלימים בשיטתיות עין ממחדלים שצווחים לשמיים במחנה שלהם.

אראל סגל, למשל, נדבק (בצדק) למיליונים שקיבל ברק מקרן וקסנר כשלא היה איש ציבור (פרשה שבכלל נחשפה על-ידי אורי בלאו ואנוכי). באותה נשימה סגל לא אמר מילה על כך שנתניהו, כראש אופוזיציה, סחר בסתר במיליונים בבורסה. סגל מעולם לא דרש מידע על עסקאות המניות הנוספות והסודיות שלו. זה נשמע לכם הגיוני?

או קחו למשל את שמעון ריקלין וינון מגל. השניים מבקרים בבמות הרבות שלהם ל ל א  ה ר ף את "התקשורת". לשניהם, כך נראה, ראייה ביקורתית מחודדת.

אז איך זה שלעולם לא שומעים אותם מתלוננים על תורים למיון. על תחב"צ קורסת, על הגירעון האסטרונומי בתקציב שנשלם עליו דורות קדימה, ועל עוולות אינספור אחרות?

יש עדיין חלקים בתקשורת שמשחקים בהגינות ומבקרים את כולם (ולשמחתי גם "שקוף", כלי התקשורת הציבורי שייסדנו יחד אתכם אשתקד). נכון, התמונה שהם נותנים לעתים מעוותת. נכון, לחלקם יש אינטרסים סמויים.

אלא שהם עדיין מבקרים את שני הצדדים. אצלנו, בשקוף, כבר הבנו שכדי לבנות כלי תקשורת שישמש כלב שמירה דמוקרטי אמיתי, עלינו לתקוף ולפרגן לכל מי שמגיע, לפי אותה זכוכית מגדלת, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים.

ומה לגבי כלי תקשורת כגון 'ישראל היום' ו'ערוץ 20'?

אלו ימתחו ביקורת מזערית על השלטון, בעיקר סביב סוגיות של בנייה באיו"ש ו…זהו. האם הגיוני לקבוע שוב ושוב שהשלטון חף מפגמים ושרוב הרע במדינה מגיע מהצד השני?

לא. זה לא הגיוני – ובטח שזה לא עיתונאי.

נתניהו קידם שלל מהלכים ראויים שסייעו לעם ישראל, אבל הוא בשר ודם (ולא "שליח השם" כפי שכינו אותו עיתונאי ימין). ואם כולנו עושים טעויות, אז לבטח מי שמחזיק ברסן השלטוני למעלה מעשור ימעד. לפי היועמ"ש והמפכ"ל הקודם, אנשים שנתניהו עצמו מינה, רה"מ מעד בצורה חמורה במיוחד כמה וכמה פעמים. אז מי כיום המאתרג?

טור התגובה שפורסם במקור ראשון

השוואה בינלאומית: בישראל האופוזיציה מהמפולגות והפחות יעילות בעולם

הכנסת, בסופו של דבר, תחזור להתכנס, ואנחנו חייבים לדבר על איך תראה בה האופוזיציה. השוואה בינלאומית מראה כי בישראל האופוזיציה היא מהפחות יעילות בעולם, ואחת המפולגות שבהן • הממשלה העצומה ומספר חברי הכנסת הקטן הופך את הדיונים בוועדות לעקר • אלו חדשות גרועות למי שלא יהיה בשלטון וגם למי שכן, לכן ננסה לתקן זאת

| תומר אביטל |

כשאור טוטנאור עבד כחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא השווה בין אופוזיציות בלא פחות מ-21 מדינות. במחקרו מצא שני סוגים: באחד האופוזיציה גדולה ומלוכדת, אך השפעתה על הממשלה קטנה; בסוג השני האופוזיציה מפולגת וקטנה יותר, אך כפיצוי ניתנת לה האפשרות להיות שותפה בקבלת ההחלטות ובחקיקה. 

אופוזיציות בעולם – אנחנו במקום רע במיוחד

ובישראל? טוטנאור מוכיח שהאופוזיציה הישראלית קיבלה את הרע משני העולמות. היא קטנה ומפוצלת, למעשה החלשה ביותר מבחינה מבנית מכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות שנבדקו, למעט שווייץ. חמור מכך, גם הכלים העומדים לרשותה דלים. 

ראשי האופוזיציה?

טוטנאור עשה דבר די מדהים. הוא הצליח לכמת את הכלים פרלמנטאריים ולהשוות בצורה מדעית את עבודת האופוזיציות מסביב לעולם לפי קריטריונים של גודל אופוזיציה, לכידות, והעוצמה שלה. 

מה שהוא מצא צריך להדאיג את כולנו. כן – גם את החבר'ה בקואליציה שעלולים להחליף כיסא יום אחד לאופוזיציה.

הכי מפוצלים והכי מפולגים

לפי הממצאים, האופוזיציה בישראל קטנה ומפוצלת יותר מכל מבכל מדינה אחרת. בהיבט של לכידות בין המפלגות, ישראל במקום הלפני האחרון. רק שוויץ מתחתנו, אבל זה כנראה בגלל שהיא עשירה במשאלי עם. כלומר השלטון מתייעץ עם הציבור בקביעות.

לפי טוטנאור יש בישראל חולשה מבנית בוועדות הכנסת – שם נעשית העבודה הפרלמנטרית האמיתית. נכון לפברואר 2017, חברי קואליציה היו חברים ב-3.55 ועדות בממוצע, לעומת חברי האופוזיציה שהיו חברים ב-1.8 ועדות. 

למה המספר הזה קריטי, ומה הבעיה עם חברות בו–זמנית של חברי קואליציה בכמה ועדות? כי זה אומר שהם לא באים לדיונים. למרבה הצער, לא המציאו עדיין את המכשיר הזה שמאפשר לך להתפצל לשני מקומות בו זמנית. וזה מוביל אותם להתנהג כרובוטים.

כך למשל, בבדיקה מרתקת של הסדנא לידע ציבורי, נבדק מדד השתיקה.

בסדנא סרקו פרוטוקולים של דיונים בוועדות בכנסת בחיפוש אחר ח"כים שהשתתפו בהצבעות אך לא פצו פה. בין השאר נמצא כי מייקל אורן (ח"כ לשעבר, מפלגת כולנו) הגיע לכ-7 ישיבות בחודש בו היו עשרות ישיבות בוועדות בהן היה חבר, ושתק ב־58% מהדיונים. ח"כ לשעבר נאוה בוקר (הליכוד), לא דיברה כלל ב־55% מהדיונים בהם השתתפה.

אז בגלל שחברי הקואליציה מתרוצצים בין ועדות, בעצם אין דיון אפקטיבי והאופוזיציה מדברת עם עצמה. ואז התפקיד של חברי הקואליציה מסתכם בלוודא שהממשלה מקבלת את שלה, במקום לברר מה בדיוק קרה בדיון.

זה מאלץ חברי קואליציה להצביע בסיכום הדיון לפי הוראת סיעתם, ללא קשר לנאמר בישיבה לפני כן. וכל זה מקשה על האופוזיציה לשכנע את הקואליציה שאפשר לשנות סעיפים בחקיקה – כי איך תשכנעו מישהו שלא נמצא?

האם כתוצאה באופוזיציה מוותרים מראש?

לא נהיה הוגנים אם נאשים רק את הקואליציה. מחקר מינואר 2018 של אביטל פרידמן ושחף זמיר, גם כן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מצא כי חברי כנסת מהקואליציה נכחו בממוצע יותר שעות במשכן מאשר ח"כים מהאופוזיציה לכל אורך הכנסת ה-20, וזה עוד בשעה שחלק ניכר מחברי הקואליציה בכלל שרים ומשרדיהם לא במשכן!

בקואליציה גם הזמינו יותר מסמכים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת מאשר מי שאשכרה אמור לבדוק דרך המחקרים האלו כיצד פועלת הממשלה. מפתה לומר שבאופוזציה בחרו בעצלנות כדרך לשרת את הציבור, אלא שכפי שראינו מעלה – ישנן בעיות מבניות חמורות באקו-סיסטם השלטוני בישראל. האם יש טעם להשקיע במהלכים שמראש חסרי סיכוי?

לחצו בשביל לקרוא את סיקור הצל שלנו לאופוזיציה

מה שבטוח זה שאופוזיציה חזקה היא אינטרס של כל תושבי ישראל. על שני הצדדים לערוך דיון עמוק על תפקיד האופוזיציה והכלים העומדים לרשותה.

“בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה; בלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה” –  מנחם בגין.

השרים נוסעים בשבת במימון הציבור – אך מטרפדים תחבורה ציבורית

רבים מאיתנו נאלצים מדי סופ"ש וחג ליישר קו עם לוח הזמנים של התחבורה הציבורית. לא כך השרים. בשעה שאנחנו – הציבור נטול הרכב – נצור בחג ובסופי השבוע בשכונתו, הם יכולים לנסוע בלי סוף, על חשבוננו.  איך הממשלה נוהגת בצביעות

| תומר אביטל |

דרך בקשת חופש מידע חשפנו את נתוני התדלוק של רכב השרד של שר התחבורה דאז וכיום שר החוץ, ישראל כץ. הנתונים מוכיחים שהוא אוהב לנסוע בשבת.

ב-19 מהתדלוקים שנעשו בימי שבת בשנה אחת, כץ תדלק גם ביום שישי שלפני. כלומר, הוא כנראה נסע לא מעט באותו סופ"ש אם נדרש לתדלק יום אחרי יום. היו אפילו ארבע שבתות בהן תדלק פעמיים. כץ דהר בכבישים בראש השנה, ובמיוחד בחג השני של פסח בו תדלק פעמיים (וגם פעמיים ביום שלפני כן).

גרפיקה: עדי ברק ויעל שנקר מפרויקט 365 מעלות


כץ לא לבד. שלל חברי כנסת מהקואליציה משתמשים ברכבם, כפי שהראינו לדוגמא בבדיקה רוחבית שערכנו, להגיע לאירועי שבתרבות. כל זה בשעה שהם מטרפדים תחבורה ציבורית לכולם.


אנחנו בשקוף לא כותבים בעד או נגד תחבורה ציבורית בשבת (לכל אחד מאיתנו יש עמדה אישית כמובן). הסיפור פה הוא על צביעות זועקת לשמיים. אם המדינה החליטה שלא להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, אין סיבה ששרים וחברי כנסת שמונעים מכולנו תחבורה ציבורית ושיתופית כן ייהנו ממנה ועוד על חשבוננו.


במילים אחרות, איך יכול להיות שאנחנו מממנים את הוצאות הדלק של הנבחרים ולמעשה מסדרים להם 'תחבורה ציבורית' בשעה שהם מפילים חוקים שהיו מאפשרים לכולנו להתנייד באותם ימים ממש?

לסיכום, נבחרים יקרים אתם טוענים שהמדינה צריכה להיות בעלת אופי יהודי שָׁלֵו ונינוח בכבישים בימי שבת ובחגים? הגיע הזמן לשים סוף לצביעות – או שכולם מרותקים לביתם, או אף אחד.

כתבנו שוב על הנושא בעקבות שת"פ חדש לגרפיקות עם Adi Barak ו Yael Shinkar המעולות מ 365 Maalot. נציף איתן מחדש סוגיות דרך איורים מגניבים. מומלץ לבדוק את העמוד המעשיר שלהן.

סבב המינויים הפוליטיים במשרד רה"מ נמשך – ועכשיו גם נחשף מי משלם את המשכורות

|עידן בנימין|

אחרי היועצת לבעלי החיים והיועץ למגזר הרוסי – ויום לאחר ששר החינוך רפי פרץ הביע תמיכה ב"טיפולי המרה" – נתניהו ממנה יועץ נוסף, הפעם לענייני תקשורת בינלאומית – ד"ר אוון כהן. את כישוריו של כהן נתניהו מסכם כך: "איש מוכשר והוא ייסד את התא הגאה בליכוד". ציון נטייתו המינית של אדם כפרט הכי חשוב בקורות חייו היא מעט… משונה.

אבל בכל מקרה, המינוי החדש הביא איתו בונוס גדול, שמוכיח שהעקשנות משתלמת: לאחר שלפני כשבועיים (בסבב המינויים הקודם) ניסינו לברר מי משלם על תעמולת היועצים וזכינו לתשובה מגומגמת, הפעם נראה כי המצב ברור: פנינו למשרד רה"מ בשאלה מי מעסיק את ד"ר אוון כהן, ונאמר לנו כי מדובר במשרת אמון – כזו שיש עבורה תקן במשרד ואוישה על-פי הכללים של נציבות שירות המדינה.

ניסינו את מזלנו ושאלנו בשנית בנוגע לטל גלבוע ואריאל בולשטיין (היועצים לענייני בעלי חיים ויוצאי ברה"מ, בהתאמה) – והפתעה: לאחר בדיקה מחודשת נמסר לנו באופן ברור כי אלו לא מועסקים במשרד רה"מ. כלומר, הם מועסקים במסגרת קמפיין הליכוד.

אז אמנם ההודעה על מינוי שלושת היועצים נראית בדיוק אותו הדבר, אבל למעשה בולשטיין וגלבוע הם כנראה לא באמת מינויים רציניים אלא רק חלק מתעמולת בחירות חולפת של הליכוד – בעוד כהן קיבל מינוי משמעותי וקבוע, ובעל הגדרות תפקיד ברורות.

אז איך ניתן להבדיל בין תעמולת מפלגת הליכוד לבין מינוי רשמי במשרד רה"מ? כנראה שכבר אי אפשר, אלא אם שואלים ומקבלים (לפעמים) תשובה.

מצאו את ההבדלים במינויים

"הגיע הזמן שח"כים ייסעו באוטובוס" – כתבה רביעית על פגרת הכנסת האינסופית

אין ועדות ואין מליאה. גם חקיקה אין – וחברי הכנסת בעצם חופשיים בפגרה. בכתבות קודמות ניתחנו את עלויות הפגרה, פנינו לנבחרי הציבור ושאלנו אותם מה הם עושים עבורנו בפגרה האינסופית, וראיינו את ח"כ מקלב – ממצטייני העשייה של הכנסת ה-21. כעת לכתבת בונוס: מה אתם חושבים שהח"כים צריכים לעשות בפגרה. לתשומת לב הח"כים: הנה מיטב ההצעות

| תומר אביטל |

הכנסת לא עבדה ולו יום אחד עבורנו מאז דצמבר 2018, וגם לא תחזור לעבוד (אלא אם יבוטלו הבחירות) עד נובמבר 2019. 

בכתבה רביעית ואחרונה (בשלב זה) ביקשנו לפתוח קצת את הצ'אקרות של היצירתיות, והתייעצנו אתכם. פנינו ברשתות החברתיות ושאלנו כיצד ח"כ אידאלי יכול לשרת הציבור בימים בהם אין כנסת. תהינו בקול רם: מלבד להתכונן לבחירות, מה אתם מצפים מהנבחרים כעת?

בין ההצעות: מסע של מאה ימים בהם יתורו הח"כים את הארץ מדרום ועד צפון ופיגשו עם מגוון ציבורים. הכנת רשימת חוקים טובים שצריך להעביר – וכן רשימה של חוקים לביטול (כהכנה לכנסת הבאה). התחברות למחאות אזרחיות וביקורים במחלקות בבתי החולים. ישיבה בצמתים אדומים בהם יש כמות גדולה של הרוגים בתאונות. להתנדב בהוספיסים. להקים ממשלת צללים. וגם הצעה שחזרה שוב ושוב: שבתקופה הזו ייסעו נבחרי הציבור בתחבורה ציבורית. 

לתשומת לב חברי כנסת עם זמן פנוי – הנה מיטב ההצעות

אייל נוקד:

  1. לעשות קורסי מבוא לכלכלה.
  2. ללכת ולבחון את הצעות החוק שלו עצמו לעומק, לבחון את המודלים והחלופות, מה עובד ומה נכשל במדינות אחרות.
  3. להיפגש עם ח"כים אחרים ולבחון איך הם מתאגדים נגד קרטלים וקבוצות לחץ שונות כמו ההסתדרות, מועצות המזון ושאר מרעין בישין.

דנאל בן נמר: 

להעשיר את הידע שלו (של הח"כ) בסוגיות המרכזיות שבהם הוא לא הספיק להעמיק במהלך הכהונה ולהכיר את הרפורמות הגדולות שעומדות על שולחן הממשלה. לחזק את הקשר עם ארגוני החברה האזרחית גם למען שיתוף פעולה טוב יותר במהלך הקדנציה וגם לטובת העמקה בסוגיות.

חיים טייב: 

הכי פשוט! להקדיש חלק מזמנו לקבלת קהל וטיפול בבעיות של אזרחים.

ג'רמי ליבן: 

נתחיל בלהסתובב בארץ בלי מצלמות כדי להכיר באמת את יושבי הארץ ואת בעיותיהם ולא לסמוך על יועצים שאומרים להם מה להגיד או לעשות.

דניאל ויינברג: 

לנסח חוקה.

מרינה איזמיילוב: 

  1. לפנות לכל הציבור, ולא להסתמך על הפייסבוק (להגיע לפריפריה, לשמוע את האזרחים).
  2. להציב מטרות שעליהם הוא ילחם בכנסת, תוך שיקוף כל התהליך (מטרה מרכזית. דרכי ביצוע משוערים, במידה ויש בעיות לשקף אותם).
  3. להיות מסוגלים להגיד את האמת ולא את מה שהציבור רוצה לשמוע, נניח: ״יש לעלות את קצבאות האמהות החד הוריות, אך בעקבות הגרעון אין אפשרות לכך״. על מנת לפתור את הסוגיה הנ״ל, נצטרך להגיע לצימצום הגרעון ב-x, ולאחר מכן נוכל.
  4. פרסום רבעוני/שנתי של העשייה: הוצבו מטרות לשנה הנוכחית: סטטוס של כל מטרה והסבר.
  5. לתת לאזרחים אפשרות לעלות שאלות ואחת לכמה זמן לענות עליהם, שנרגיש שיש עם מי לדבר.
  6. פחות סטטוסים על מי אשם, יותר סטטוסים על מה הולכים לעשות במצב הנתון. 
  7. שקיפות של הפגישות שלהם, נוכחות בכנסת, הצבעות.
  8. הנגשת המידע לציבור, בנושא בו אתה מתחייב להילחם. לצורך העניין, נניח נושא הקצבאות. להנגיש את דוחות ביטוח לאומי וכו, בצורה כזאת שגם האזרח הקטן יוכל להבין, חלוקת הכסף. באם יש קשיים בביטוח לאומי או נפתחו תוכניות חדשות-לעדכן.לעודד את האזרחים ללמוד לבד, לדאוג לכך שיהיה גוף שיהיה ניתן להפנות שאלות, אפילו ברמת הניהול פורום שבו אנשים יכולו לעלות שאלות ואנשי מקצוע יענו.ושיהיה פעיל כל הזמן ולא רק לפני בחירות.

ח"כ טל רוסו – היחיד שוויתר על ההטבות

עומר רוזנצוויג: 

הדהוד ותגבור של מחאות ותנועות אזרחיות.

רוני בריל: 

"מסע של 100 ימים" – שכל ח"כ יכריז על הנושא שהכי חשוב לו (או כמה נושאים) וממש ילך לפגוש את הארגונים והאנשים שעוסקים בתחומים האלה. 

סביבה? יאללה, לכל התארגנות אזרחית / מקומית מצפון עד דרום.

תחבורה? לכל צמת אדומה, לכל כביש מסוכן, לכל רשות עם ריכוז תאונות חריג, בעיות, מחאות.

חינוך? תבררו איפה יש בתי ספר עם הישגים מעולים ואיפה פחות, שבו עם הורים, מנהלים ותלמידים לקבוצות עבודה ולימוד. 

שחיתות? שבו עם האזרחים בגורן ובהבימה (איך אף ח"כ לא היה היום איתם מחוץ למשטרת פתח תקווה?), שבו עם חושפי שחיתויות, שבו עם כל מי שיכול לתת מידע.

אלדד דהן: 

להתנדב במקומות בהם החמלה והעזרה נדרשים. הוספיסים, בתי קשיש, בתי מכסה לכאלו שמזלם לא שפר עליהם, מעון לנשים מוכות. מקומות שבהן הם יכולים להתחבר חזרה לאידיאל של להיות נבחר ציבור. לשרת.

מילטון כהן: 

לנסוע בתחבורה ציבורית.

איציק עמיאל: 

שיכנס/תיכנס לפייסבוק וימצא אחד ממאות החלשים הנדרסים ע"י המערכת, שזועקים לעזרה וצדק, ויהפוך אותו לפרויקט אישי לעזרה עם כל הכלים והקשרים והעוזרים שיש לו בארסנל. ואם מדובר בח"כ מההארד קור הישן שלא מתעסק יותר מידי ברשת ומעדיף את הרחוב, יכול למצוא מספיק מקרים במרכז חלוקת מזון לנזקקים הקרוב לאיזור מגוריו. יש הרבה לצערי ולא מספיק לצערי.

אלעד אדלר: 

לחיות את חייו כאחד העם, לנסות לעלות בבוקר ב-7 וחצי לרכבת, ויום אחד לנסוע מפ"ת לת"א ב-8 בבוקר. לחיות חודש ממשכורת של נכה. בעיקר לזכור שהוא עובד אצלנו ולא אנחנו אצלו.

אילנה הריס: 

סוג של משאלי עם מחודדים, בשאלות בוערות, במהלך הכהונה. שאלות שאת ניסוחן יסכמו אנשים שזכו לקונצזוס.

ניר מזרחי: 

ניקיון חופים – הגיע הזמן שיעשו משהו שתואם את הכישורים.

ליעד אהרוני: 

לארגן רשימה של לפחות עשר חוקים שיש לבטל.

שמואל שוורץ: 

עבודה בין המחלקות בבתי החולים.

עודד רהב: 

להצביע על עוולות שקורות בשגרה, כמו למשל זיהום האוויר במפרץ חיפה, ולהציע איך הן יטופלו.

ברק צורי:

  1. שאילתות – לנצל את סיומו המוקדם של המושב כדי להפציץ את ממשלת המעבר בשאילתות ענייניות.
  2. הקמת ממשלת צללים – בכל מפלגה יחלקו את משרדי הממשלה (על יחידות הסמך שלהם) בין הח"כים, כך שלכל ח"כ או קבוצה של ח"כים יוקצה משרד משרד ממשלתי. הח"כים לומדים את המשרד שלהם מאפס, עוברים על פיסת נייר רלוונטית מהשנים האחרונות (נהלים, תכניות עבודה, דוחות מבקר מדינה, מאמרים אקדמיים, פרסומים בתקשורת), מדברים עם אנשי מקצוע רלוונטיים בממשלה ומחוצה לה. בתוך כך, עוברים על כל תכנית עבודה של המשרד שמיושמת כרגע או עתידה להיות מיושמת, ומגבשים הערות (שימור/שיפור). כך, אפשר יהיה להציע חלופות מדיניות ראויות.
  3. בתוך ממשלת הצללים, "קבינט אזרחי", המורכב ממומחים רלוונטיים מהאקדמיה, מהתקשורת ומהמגזר השלישי שידעו לייעץ לממשלת הצללים בנושאי מדיניות מקצועיים. 
  4. חתירה למגע עם "חוליות חלשות" במפלגות השלטון, כדי לנסות להתחזק וגם ליצור תחושת פרנויה בקרב המנהיגים שלהן שיקשה עליהן לתפקד באופן אפקטיבי. 
  5. קמפיינים בלתי פוסקים – הגעה לכל שכבת אוכלוסיה אפשרית בחברה, לתור את הארץ מדרום לצפון. ערבים, בדואים, חרדים, דתיים, חילוניים, מתנחלים, עשירים, ענייים – עם דגש על פריפריות ועל פנייה למנהיגים קהילתיים ובלתי פורמליים.
  6. קיום ראיונות לכלי תקשורת פחות "מסורתיים", בדגש על תקשורת דתית וחרדית ועל כלי תקשורת אלטרנטיבית ואף על פלפטורומות רשת (מידה, 0404, "חדשות בזמן", "שקוף" ועוד). גם אם לא מצליחים לשכנע, חותרים למגע ויוצרים מודעות לקיומך בקרב הציבורים המנויים. 
  7. עימותים פומביים עם יריבים פוליטיים – בלי לפחד, להתעמת עם כל מי שרק ירצה. 
  8. קיום שיחות צ'אט בפייסבוק ובפלטפורמות חברתיות נוספות. להראות שלא מפחדים מביקורת הציבור. 
  9. השקפת השימוש שנעשה בסכומי המשכורת שמקבלים לתקופה זו. גם אם מחליטים לשמור חלק גדול ממנה לשימוש אישי (ואם יעשו את כל שאר המהלכים שהצעתי, זה לגיטימי לקחת משכורת) להראות לציבור. כל סכום שנותר, לגייס למיזמים אזרחיים תוך שיתוף הציבור.

נופר סוזן רומי: 

שמליאת הכנסת תהפוך לבית ספר של הקיץ עבור הח"כים. בכל יום לו"ז מובנה בעניינים שרלוונטיים: עבודה פרלמנטרית, אזרחות, יחסי פנים וחוץ, הרשויות השונות, היסטוריה של מדינת ישראל והיד נטויה. 

הרצאות פתוחות של אזרחים- מה"פשוטים" שבהם שנתקלים באטימות המערכת ועד ה"נחשבים" ביוצר שזוכים לחוסר פרגון והערמת קשיים. המטרה היא לא לבייש את החכים בטיפשותם אלא להשכיל אותם לטובתינו.

עידו גרנות: 

לנצל את החסינות שלהם ולבקר במקומות המופעלים או ממומנים על ידי מוסדות השלטון, כגון הוסטלים לאנשים עם מוגבלות, בתי חולים לחולי נפש, בתי חולים כלליים, בתי סוהר ועוד.

שני דליות: 

ללמוד. לבקר במוסדות שקשורים לרשויות אחרות (מל"ל, בימ"ש, פרקליטות, מגזר שלישי). להתנדב.

יניב בן דוד:

  1. להתמקצע בתחומים שהוא מתכוון להתעסק בהם.
  2. לגבש עד 5 הצעות חוק שהוא רוצה להעביר, אז לבדוק אם הן כבר קיימות בצורה כזו או אחרת במערכת. 
  3. להפעיל לשכה חוץ פרלמנטרית נודדת.
  4. לקרוא את התקנון.

מיכל בית הלחמי: 

ללמוד את ההתנהלות בוועדות לפי פרוטוקולים, לקרוא ולמפות תקציבים כדי להבין חלוקות, לבקר במגזרים שונים כדי לדבר עם ראשי עיריות ומועצות, לבדוק ישומי החלטות ממשלה בנושאים שקריטיים להם, לעשות מיפוי של החלטות ממשלה שמת עכבות או לא יושמו כפי שנקבעו ואת סיבותיהן, לשם התחלה. לעשות מעגלי ציבור בערים וישובים שונים בהם יש תלונות ציבור.

האם הוד השרון תהיה העיר השקופה הראשונה בישראל?

ראש עיריית הוד השרון, אמיר כוכבי, הסכים לחשוף לציבור מידע נרחב – בהתאם לדרישות "עיר שקופה" שפרסמנו בשקוף. בשבועות וחודשים הקרובים נלווה את הוד השרון בהליך ההטמעה. האם המהפכה בשלטון המקומי תצא מאזור השרון?

| איל מגדלוביץ' |

כללי "עיר שקופה" שנוסחו בידינו ועתה אומצו לראשונה בידי ראש עיריית הוד השרון, אמיר כוכבי

פרשות השחיתות הרבות ברשויות המקומיות הן עדות חיה למבנה המנהלי הסבוך של השלטון המקומי: כאשר למנגנוני הפיקוח והביקורת אין שיניים, ראשי הרשויות יכולים להתנהל כ"שריף בעירם". זה כמובן לא אומר שכולם מושחתים – אבל כשלא צריך לתת דין וחשבון על הקשר עם כל תורם או יזם, כאשר יומני הפגישות לא חשופים וכשנחסמת גישה הציבור לפגישות ודו"חות כספיים – המערכת מתנהלת כפרצה קוראת לגנב. 

הפתרון שאנו מקדמים בכל המרץ: שקיפות. מיזם היומנים הביא לאחר הבחירות המקומיות האחרונות למצב בו לא פחות מ-19 ראשי רשויות ברחבי הארץ חושפים את יומן הפגישות שלהם.

אבל עתה, אחד מראשי הרשויות שמשקיפים את יומנם – אמיר כוכבי מהוד השרון – לוקח את השקיפות למדרגה הבאה, בליווי שלנו. 

הבטחת הבחירות של כוכבי הייתה להחליף את שלטון המקורבים בשלטון האזרחים, ולקדם החלטות בשיתוף הציבור. בניגוד לערים אחרות, ובראשן תל אביב, שאוהבות להתהדר בנוהל שיתוף ציבור אבל מסרבות לחשוף מידע טריוויאלי כמו ניגודי העניינים של חברי המועצה – בהוד השרון מסתמן שלסיסמאות יש כיסוי.

כוכבי כבר דאג להכניס סעיף בהסכמים הקואליציונים המחייב את חברי המועצה לחשוף את הסכמי ניגוד העניינים שלהם, והחל להעביר בשידור חי את ישיבות המועצה. עכשיו הוא גם הבטיח לאמץ את יתר עקרונות "עיר שקופה" שניסחנו בשקוף – ולפעול לפרסם באתר העירייה את המידע הבא:

  1. שמות כל חברי המועצה, כולל משלח ידם ומסמכי ניגוד העניינים שלהם.
  2. מסמכי ניגוד העניינים והיומנים של בכירי הרשות (מנכ"ל, מהנדס/אדריכל העיר, אחראי על הנכסים).
  3. ההתקשרויות של הרשות וחברות הבנות מדי רבעון: הציבור יוכל לראות מה נרכש מכספו, ממי, ומדוע.
  4. יומן המועצה בו יפורסמו התכנסויות כלל הוועדות וסדר היום שלהן כך שהציבור יוכל לעקוב ולקחת חלק.
  5. חומר הרקע למליאת המועצה ולוועדות המשנה יפורסם מראש כדי שהציבור יוכל לעיין בו.
  6. פרוטוקולים (תמלול ולא סיכום, לרבות וידאו ככל הניתן) של כלל מליאות המועצה והוועדות. 
  7. הדו"חות הכספיים של הרשות ושל החברות הבנות. 
  8. דו"חות מבקר העירייה.
  9. יומן ראש הרשות ויומן יו"ר ועדת תכנון ובנייה. אלו יכללו את הפגישות הרלוונטיות לפעילותם.

בפגישה שערכנו לאחרונה עם כוכבי הוא הביע רצון להנגיש את כל החומרים לעיון הציבור, למרות אפשרות לקשיים משפטיים (למשל היכולת לחייב חברי אופוזיציה לחשוף את מסמכי ניגוד העניינים שלהם) – והעבודה הרבה הכרוכה בהנגשת ההתקשרויות של הרשות וחברות הבנות באופן רבעוני. 

אמיר כוכבי (מימין) עם איל מגדלוביץ', שמוביל את המיזם מטעם שקוף

בחודשים הקרובים אנחנו נלווה את כוכבי ועיריית הוד השרון בתהליך – במטרה להפוך את הוד השרון לעיר הישראלית השקופה הראשונה! 

אחלו לנו הצלחה. נמשיך לשוב ולעדכן עם התקדמות התהליך.

סיפורה של החברה העסקית השקופה בעולם

משכורות שקופות לציבור, מאזן כלכלי שמופץ ברשת ומידע מפורט על מאפיניי העובדים; לא מדובר על החלום השקוף במדינה דמוקרטית, אלא על החברה הפרטית "באפר" (Buffer) – שהחליטה לקחת צעד אחד קדימה את ההתנהלות הפתוחה בחברה עסקית. מה הוביל אותה לצעד הזה, איך בכלל מייצרים שקיפות במגזר העסקי התחרותי, ואיפה הם לקחו את זה צעד אחד יותר מדי?

|  טור אורח: בר לנקרי |

שקיפות היא כלי דמוקרטי חשוב, שתורם לשיפור המערכות הציבוריות ולשמירה על האינטרס הציבורי והחוק. זה לא סוד שעדיין שגופים ונבחרי ציבור רבים לא רוצים לחשוף את הקלפים שלהם בתירוצים שונים. הלא-שקופים טוענים שזה עשוי להוביל לכך שיצביעו "משיקולי פופולריות ולא משיקולים עניינים" (כך אמרה שלומית ברנע-פרגו, היועצת המשפטית לשעבר במשרד רה"מ). 

אבל חברה פרטית אחת מוכיחה שאפשר אחרת – כאשר החליטה להרים את הכפפה ולייצר את החברה המסחרית השקופה בעולם – יותר מכל משרד ממשלתי בישראל.

המטרה: האושר של הלקוחות

בשנת 2010 הוקמה חברת "באפר" (Buffer) בבריטניה. החברה עוסקת בניהול חשבונות ברשתות חברתיות. מספר חודשים לאחר שנפתחה הציבה לעצמה מטרה ייחודית: להתייחס בעיקר לאושר של לקוחותיה ולבנות חברה פתוחה, שבה כולם מתקשרים עם כולם. איך? בעזרת מה שהם מכנים "שקיפות קיצונית" (Extreme Transparency).

הדבר הראשון והמטורף שעשו ב"באפר" היה חשיפת כל הידע של החברה; כל נתוני החברה פתוחים לכולם באינטרנט. הפרסום לציבור אמנם דורש תחזוקה שוטפת, אך לטענת החברה מדובר בתוספת קטנה לעומס הקיים – במקום לתייק מידע בשרת סגור, הוא מועלה לרשת. מעל למיליון אנשים כבר נכנסו לבלוגים של "באפר" וראו את שיטת העבודה שלהם, קודים המשמשים לתכנות ולהפעלת היישום שלהם, דו"ח העוסק בייצוגיות החברה לפי מגדר, מוצא אתני, גיל וכו'. ב"באפר" אפילו ניתן לראות כמה החברה מכניסה, מאילו מקורות ומה הן הוצאות החברה. כל סנט ב"באפר" מתועד וחשוף לעיני כל.

קטגוריית השקיפות בדף הבית של "באפר". לחיצה על כל נושא מכילה קישור לבלוג רלוונטי

כמה מרוויח המנכ"ל?

ב"באפר" לא מסתפקים רק בפעילות ארגונית שקופה, גם על העובדים חלים נהלי שקיפות. המשכורות של כל העובדים חשופים לעיני – החל מהמנכ"ל, דרך מנהלי המחלקות ועד הדרג הזוטר ביותר בחברה. גם הנוסחה לחישוב מדרגת השכר עבור כל עובד – שקופה. מרבית החברות לא יחשפו מידע שכזה וחלקן יטענו שמדובר בחדירה לפרטיות העובדים. ב"באפר" טוענים שחשיפת השכר של כולם תרמה לחברה, מפני שכל עובד יודע כיצד מעריכים אותו ובעקבות כך ישנן פחות פניות מעובדים בנושאי שכר (העלאות, בונוסים ועוד).

אם מתחשק לכם לדעת כמה אתם יכולים להרוויח ב"באפר" – אתם יכולים לבדוק במחשבון השכר, מבלי להגיע לראיון או לשלוח קורות חיים. 

החברה בתקופה טובה או רעה?

ב"באפר" כל משקיע יודע בדיוק עבור מה ולמי הוא משלם. כך לדוגמא, החברה מציגה מה היא עושה בכספים המושקעים בה (ראו תמונה). יתרה מזאת, ב"באפר" יכול כל משקיע פוטנציאלי לראות את מצב החברה – אם היא בתקופה קשה או טובה, האם יש מגמות שונות בצמיחתה וכו'. 

בנוסף, בניגוד לנורמה העסקית, השקיפות במצב החברה דווקא דוחפת את עובדיה לביצועים טובים יותר, מגבירה את האמון בה.

מי הארגון השקוף בישראל? אנחנו!

לצד העבודה העיתונאית, אנו משקיעים זמן רב בתפעול ארגון מקצועי, המתנהל באופן יעיל, הוגן, שקוף ובהתאם לדרישות החוק. אנחנו מתנהלים בשקיפות תקציבית מלאה וכל שקל חשוף לציבור בצורה חסרת תקדים. קובץ התקציב הציבורי שלנו מתעדכן בכל 15 לחודש (בעבור החודש שבא לפניו).

בנוסף אנחנו מקפידים להשתמש בהליכי שיתוף ציבור כחלק בסיסי וחשוב ממודל הפעולה שלנו.

אחד העקרונות שמנחים את "באפר" הוא יצירת מגוון תעסוקתי בחברה, כדי לוודא שלכולם קיים ייצוג שווה בחברה. איך עושים את זה? באפר הקימה את "דשבורד הגיוון" (Diversity Dashboard), מערכת שמראה בזמן אמת את ההתפלגות של עובדי החברה בהיבטים דמוגרפיים שונים כגון מגדר, מוצא אתני, אנשים בעלי מוגבלויות וגיל. החברה שואפת לשלב אנשים מעולמות שונים בחברה ומנגישה זאת לעיני כל. כך, כולנו יכולים לראות את מצב החברה בהיבטים הדמוגרפיים השונים.

ומה בעתיד?

"באפר" שוברת כל דעה קדומה על שקיפות בעולם המסחרי, ומוכיחה שהשקיפות היא יתרון. חשוב לציין שיש מגבלות לשקיפות, אותן "באפר" למדה בדרך הקשה: החברה פרסמה לציבור את המשובים האישיים של כל עובד, עם הערות אישיות אודותיו. הם הבינו במהרה שאין תועלת או צורך בשקיפות במשובים, מפני שהדבר הוביל לכך שאנשים חששו לדווח בכנות באותה המסגרת. לכן, המשובים נשארים בידי ההנהלה. 

עתה יש רק לקוות שלפחות הממשלה, הכנסת, בתי המשפט והרשויות המקומיות בארץ יאמצו את עקרונות השקיפות האלה. מי יודע, אולי ההשפעה הבאה של המגזר העסקי על הציבורי תהיה הגברת השקיפות.