בקרוב אולי תתחילו לשלם על כניסה לפארקים ציבוריים

משרד הפנים הגיש הצעה לתקנות שיאפשרו גבייה של תשלום בכניסה לגנים עירוניים. מי צפוי לשלם על כניסה לפארקים עירוניים, כמה ומתי? התקנות החדשות משאירות פתח רחב לפרשנות

| עידן בנימין |

משרד הפנים פרסם תקנות להערות הציבור (תזכיר) שיאפשר לעירייה לגבות מכם כסף בכניסה לגן ציבורי. בדברי ההסבר נכתב כי התזכיר הופץ לאור עבודה מקצועית שנערכה בנושא, ובשל עתירה שהוגשה בעבר על ידי עמותת "אדם טבע ודין" נגד עיריית רעננה.

בהחלטה לאותה עתירה (2004), דחה בג"ץ את עמדת העמותה ואיפשר לעיריית רעננה לגבות תשלום בכניסה לפארק עירוני. בעקבות זאת תוקן החוק הרלוונטי ב-2007 כך שנאסר על הרשויות לגבות כסף בכניסה לפארקים, למעט אם עמדו בשורת כללים של משרד הפנים וקיבלו אישור מהשר. הכללים, עד היום, לא פורסמו. נראה שהיו עיריות שניסו בתקופה זו לגבות כסף בניגוד לחוק (כדוגמת פארק בכרמיאל, שם בוטלה לבסוף החלטת העירייה לאחר התערבות נציב תלונות הציבור).

התזכיר פתוח להערות הציבור – ההערות שלכם – עד ה-26/5 בקישור הבא.

הרחבה: עיקרי החלטת בגץ בנושא פארק רעננה משנת 2004

  • עיריית רעננה, הקימה פארק עירוני במערב העיר. שטחו הכולל של הפארק כ-150 דונם. הפארק כלל "אתרים מיוחדים רבים ובהם: גן חיות קטן ולצדו פינת ליטוף, גן פסלים, רחבת גלגיליות, מתקני שעשועים, מגרשי ספורט (הוקי, כדורסל וכדורגל), מצפור, מתקני בישול וצלייה לרבות אזורי ישיבה הכוללים שולחנות, ספסלים ונקודות מים, בית קפה, אגם מלאכותי ושבילים המיועדים לרוכבי אופניים ולהולכי רגל".
  • העירייה ביקשה לגבות תשלום מאורחי הפארק שמגיעים ללא ליווי של תושבי המקום בימי שבת וחג כדי להוריד את העומס במקום ולתעדף את תושבי העיר.
  • עמותת אדם טבע ודין עתרה לבג"ץ כנגד ההחלטה בשורת טענות שונות: ביניהן הגבלת חופש התנועה מאחר והפארק יגודר, אפליה על רקע סוציו אקונומי – מי שנכנס הוא מי שידו משגת, עבירה על חוקי תכנון ובניה לאור העובדה שהפארק הינו שטח ירוק ועוד.
  • הטענות של אדם טבע ודין נדחו. העתירה נדחתה מאחר ובמקביל הקים שר הפנים ועדה לבחינת הנושא וקביעת קריטריונים לגביית תשלום.
  • בג"ץ דחה את טענת חוסר הסמכות של העירייה והשאיר את הנושא להמשך טיפול לוועדה בין משרדית שתקבע קריטריונים לגביית תשלום.

בתקנות החדשות – קצוות פתוחים

כדי שהעירייה שלכם תתחיל לגבות כסף בכניסה לפארק עליה להגיש בקשה לוועדה במשרד הפנים. בוועדה ישבו שלושה נציגים מהמשרדים הבאים: הפנים, הגנת הסביבה והשיכון. את כל הנציגים ממנה שר הפנים. בבקשה על העירייה להוכיח כי היא עומדת בתנאים הבאים:

  • עלויות גבוהות מעלויות הקמה והחזקה של גן ציבורי שיש בו מדשאות או מתקני משחק בלבד.
  • שטח גדול ממאה דונם.
  • העירייה כבר מספקת די שטחים ירוקים על פי חוק.
  • יש עוד גנים ציבוריים בסביבה.
  • תיחום הגן לא יפריע למרקם החיים באזור.

הבעיה? התקנות המוצעות מותירות הרבה קצוות פתוחים. אם המקרה של עיריית רעננה עוד נראה סביר – גביית תשלום מתושבי חוץ שמגיעים ללא ליווי תושב מקומי ורק בימי שבת וחג (הימים העמוסים) – התקנות החדשות מותירות יד חופשית להחליט מי ישלם, כמה ומתי:

  • השר יקבע לכל מקרה את גובה דמי הכניסה.
  • השר יקבע אם גובה דמי הכניסה ישתנו בין תושב הרשות ולמי שאינו (כולל פטור מתשלום למקומיים).
  • השר יקבע גם באילו ימים מותר לגבות דמי כניסה ("בימים מסוימים בשנה או בשבוע או לתקופה מוגבלת בזמן, או גביית דמי כניסה למעט ימים מסוימים בשבוע").

בשורה התחתונה התקנות נועדו ליצוק לחוק את האפשרות לגבות כסף בכניסה לפארק עירוני מבלי לפרט את  החלק המהותי: מי ישלם, כמה ומתי?

סיקור צל אופוזיציה – שבוע שני: אם האופוזיציה רוצה "למרר לקואליציה את החיים" – גם חייה יהיו מרים

נוכחות, טרחנות ושליטה בפרטים הקטנים. שבוע שני לסיקור הצל של האופוזיציה – איך אפשר למרר לקואליציה את החיים בוועדות הכנסת ובמליאה

| עידן בנימין |

הממשלה האחרונה הייתה חזקה להחריד ושלטה ביד רמה בכנסת ה-20 ובכל ועדותיה. חברי הקואליציה העזו לעיתים רחוקות להרים את ידם בניגוד לעמדת הממשלה, מה שגרם לדיונים בכנסת האחרונה להיות עקרים למדי.

איך הצליחה הקואליציה לעשות זאת? באמצעות השעיה והרחקה של ח"כים סוררים מהוועדות בהן הם חברים. כך קרה עם בני בגין (הליכוד), שהתנגד לחוק ההמלצות והודח מוועדת הפנים והתנגדותו לחוק ההסדרה הובילה להשעיה של שלושה שבועות מוועדת החוקה. חברו לליכוד, אמיר אוחנה, הושעה מוועדת החוץ והביטחון לאחר שסירב להצביע על חוק הפונדקאות.

הממשלה הגיעה להסכמות על חוקים מאחורי הקלעים, ובעצם שלחה רובוטים קואליציונים להצביע לפקודתה. זה עצוב, אך לצערנו נכון ב-99 אחוז מהמקרים.

כל מי שהשתתף בדיון בכנסת ה-20 ראה את זה קורה: ח"כים, פקידי ממשל ואנשי החברה האזרחית יושבים בחדר הוועדה ימים שלמים לדיון בחוק, סעיף אחר סעיף. ואז, בדקה ה-90, נכנסים שורה של ח"כים שלא נכחו דקה בדיון ומצביעים כפי שקבעו להם. כך כנראה צפויה להתנהל גם הכנסת ה-21 – פשוט כי שום דבר במנגנון לא השתנה.

אלא שמול הכוחניות של הממשלה ורפיסות רוב חברי הקואליציה, ניתן להילחם באמצעות שליטה בחומר הדיון, התעקשות טרחנית על התנהלות תקינה של יושב הראש ונוכחות עיקשת בוועדות ובמליאה.

איך לרתק את הממשלה וחברי הקואליציה לכנסת?

הדרך למרר לקואליציה את החיים היא נוכחות מתמדת במשכן הכנסת – במיוחד בהינתן קואליציה צרה, בה מספר החברים צפוי לעמוד על פחות מ-70. תובנה זו תגיע כנראה לצערו של יאיר לפיד – עבורו נוכחות בכנסת, כפי שהוכחנו שובושוב, אינה הצד החזק.

את הפעילות האופזיציונית האפשרית במשכן נחלק לשניים: בוועדות ובמליאה.

למרר את החיים – בוועדות

מבחינה מספרית לחברי הקואליציה יש יתרון מספרי על הנייר בכל ועדה בפני עצמה. אבל אין לקואליציה בפועל יתרון מספרי בתמונה הכוללת במשכן הכנסת. איך זה יכול להיות? חלק ניכר מחברי הקואליציה הם גם חברי ממשלה – ההשערות הנוכחיות מדברות על לפחות 26 שרים ועוד 8 סגני שרים בממשלה הקרובה (מתוך קואליציה של 65) – ואלה לרוב לא נוכחים בשעות הדיונים בכנסת ולא חברים בוועדות. שרים בודדים יתפטרו הודות ל"חוק הנורבגי הקטן" וחברי כנסת אחרים ימונו במקומם – ועדיין, כל הצבעה בוועדות הכנסת יהיה מאבק לקואליציה. זאת כמובן בתנאי שבאופוזיציה יגיעו לעבודה.

אם חברי האופוזיציה רוצים לנסות ליישר את המגרש הפוליטי עליהם לדאוג למאה אחוז נוכחות בכל הצבעה בוועדה. כדי שזה יקרה, הם חייבים להיות במשכן בכל זמן דיוני הוועדות ולשמר יתרון מספרי מקסימלי.

במילים אחרות: אם לאופוזיציה יש חמישה ח"כים שחברים בוועדה מסוימת, עליהם לדאוג שבכל הצבעה בוועדה ינכחו כל החמישה. אם במשכן תמיד תהיה עליונות מספרית לחברי האופוזיציה, בכל שעות עבודת הוועדות, הקואליציה תתקשה לספק "אצבעות" בכל הוועדות – ולפעמים עשויות להתקבל המון החלטות בישיבה בודדת.

האופוזיציה יכולה לנקוט באסטרטגיות שיגיבו את הקושי אף יותר. כך לדוגמא אם יוגשו 100 הסתייגויות על הצעת חוק מסוימת, יכול לקחת שעה להפיל אותן – מה שידרוש נוכחות מלאה של חברי הקואליציה באותה ועדה. מצב זה עשוי עשוי להשבית דיון בוועדה אחרת.

אישור העברות כספים בין סעיפים בוועדת כספים דורש נוכחות קבועה בוועדה, מאחר וישנן כחמש דקות בין הצבעה להצבעה. ח"כ אחד מהאופוזיציה שיתעניין ויתחיל לשאול שאלות עשוי למוסס הצעת חוק שלמה. ובוועדות, בניגוד למליאה, יש לח"כים מרחב תמרון גדול יותר לעשות שרירים. הפעילות לא מסתכמת בלחיצה על כפתור.

יו"ר הוועדה מהקואליציה, ייאלץ למתוח ולמרוח דיון עד שידע בוודאות שיש לו רוב בהצבעה. כך האופוזיציה תצליח לעכב דיונים באופן בלתי נסבל ליו"ר הוועדה כאשר היא איננה מסכימה. מהלך כזה עשוי להביא את יו"ר הוועדה להגיע להסכמות עם האופוזיציה ולא רק לפעול באופן לעומתי.  

למרר את החיים – במליאה

גם במליאה על האופוזיציה לתחזק שאיפה לעליונות מספרית בכל רגע נתון. הממשלה אוהבת לקבוע סדר יום שמאפשר לה לשחרר ימים ושעות מסוימים. כך לדוגמא בימי שלישי המליאה בד"כ תהיה ריקה ותמצאו לא יותר מ-10 ח"כים בזמן הצבעה. הסיבה?הטענה הרווחת היא כי השרים זקוקים לזמן הזה כדי לבצע את עבודתם – וההסכמה השקטה היא כי הקואליציה מעלה ביום שלישי רק חוקים עליהם יש הסכמה רחבה. האופוזיציה יכולה לדאוג להכניס מראש גם לחוקים כאלו תיקונים בהם היא מעוניינת, ולהביא אותם במצב זה להצבעה במליאה. כך יוכלו לשמור את הקואליציה במתח מתמיד.

נכון שטרחנות כזו תזכה לביקורת מהקואליציה ואולי אף מהתקשורת וחלק מהמצביעים – אבל ככל שתגבר הביקורת – תהיה זו הוכחה ללחץ שעובד. ממשלה צרה שכזו תתקשה לשרוד – ובעיקר תתקשה יותר להעביר חוקים מושחתים כמו חסינות בפני משפט לנבחרי ציבור.

אגב, כך בדיוק פועלת כיום הממשלה: היא מחסלת חוקים ככה סתם – רק כי הם באים מהאופוזיציה. להוכחה, ועדת השרים לחקיקה חיסלה מאות חוקים ללא דיון אמיתי – אפילו אם השר הממונה תומך בהם. הממשלה מנהלת דיונים מאחורי הקלעים ומעל לראשה של הכנסת ובכך מייתרת אותה.

מה התכלית? להחזיר לכנסת את המשמעות שלה

להציק ולהפריע – גם במחיר הפלת חוקים טובים – היא לא מטרה כשלעצמה, אלא רק כלי להחזרת כבודה של הכנסת את ולהצלת הפרדת הרשויות בישראל. המטרה היא להגיע למצב בו מתנהלים דיוני אמת ולא דיוני סרק. כאשר יש התנגדות או אי-הסכמה – לנסות להגיע לקונצנזוס ולא לנהוג בדרך לעומתיות של מנצחים ומפסידים. רק כאשר הממשלה תבין שהיא לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה בכנסת, אולי ישבו חבריה וינסו להגיע לפשרות והסכמות כפי שהדמוקרטיה הישראלית צריכה להיראות.

וכמובן: שקיפות

שקיפות היא עקב אכילס של הקואליציה והממשלה הקרובה. רק לאחרונה העביר מבקר המדינה חומרים ליועמ"ש בחשד כי ראש הממשלה שיקר בהצהרות ההון שלו מזה עשור. ועדת ההיתרים חשפה את העסקים של נתניהו עם בן דודו נתן מיליקובסקי, ממנו ביקש לגייס כסף להגנה משפטית.

חברי האופוזיציה יכולים להציג תמונת מראה הפוכה ולחשוף הכל: החל מפירוט הוצאות המפלגה ועד להצהרות ההון וניגודי העניינים והיומנים של חברי הכנסת שלה. דמיינו שלאחר הדוגמא האישית תעלה האופוזיציה כל יום שאילתות בנושא חוקי שקיפות והצהרות הון. כך יוצרים אלטרנטיבה שלטונית.

כבר שנתיים שמשרד הבריאות לא מפרסם עדכון על מצב כוח האדם הרפואי

מזה שנתיים לא מפרסם משרד הבריאות את הדו"ח השנתי על מצב כוח האדם במקצועות הרפואה. המשרד: "המידע יתפרסם בעוד כחודש"

| עידן בנימין |

משרד הבריאות נהג עד לא מזמן לפרסם מדי שנה דו"ח המציג את מצב כוח האדם במשרד הבריאות. הדו"ח הציג מספרים מדויקים בנוגע לכמות העובדים במקצועות הרפואה השונים והביא שקיפות למצב מערכת הבריאות. מטרתו הרשמית של הדו"ח "לסייע למקבלי ההחלטות וחוקרים בתכנון כוח אדם במקצועות הבריאות בישראל". עוד נכתב בתיאור המשרד כי: "הפרסום מציג מידע ומגמות לאורך שנים על מספר ושיעור היצע כוח האדם במקצועות הבריאות לפי מקצוע, התמחות, מקום לימוד ומשתנים דמוגרפים". זו בעצם דרך לוודא שלא נמות בהמתנה לרופא.

המשרד פרסם את הדו"ח באתר האינטרנט שלו החל משנת 2009 ובעקביות מדי שנה, עד ל-2015. מאז פסק להתפרסם הדו"ח.

בשנים קודמות, ניתו היה ללמוד רבות על מצב מערכת הבריאות באמצעות הדו"ח (ולכן הוא כה חשוב). להלן מספר דוגמאות:

  1. מספר הרופאים לנפש נמצא במגמת ירידה: אם נלך עשור אחורה מהדו"ח האחרון שפורסם, נוכל לראות כי בשנת 2005 היה בישראל רופא על כל 295 בני אדם. בשנת 2015, המספר ירד לרופא לכל 325 ישראלים (כלומר כעשרה אחוז פחות רופאים ביחס לגודל האוכלוסייה).

2. הזדקנות אוכלוסיית הרופאים: הגרף מראה כי אחוז הרופאים שנמצאים מעל גיל פרישה הולך ועולה, בעוד אחוז הרופאים מתחת לגיל 45 הולך וקטן.

מעבר לרופאים, הדו"ח כולל בפילוחים שונים נתונים גם על רוקחים, אחים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ורופאי שיניים וכן על מקצועות עזר רפואיים: אופטומטריה, עובדי מעבדה רפואית, שיננות, טכנאות שיניים, עוזרי רוקחים, גנטיקה קלינית, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, דיאטטיקה וריפוי בעיסוק.

אין ספק שמדובר במידע חשוב ביותר שנותן שקיפות אמיתית לציבור לגבי מצב מערכת הבריאות.

פנינו למשרד לברר מדוע לא פורסמו דו"חות 2016 ו-2017. משם נמסר: "בעוד כחודש תתפרסם מהדורה חדשה עם נתוני 2018, כולל עדכון לשנים קודמות".

נזכיר כי זו לא הפעם הראשונה בה אנו נתקלים בדו"חות קבועים וחשובים שמשרד הבריאות מאחר משמעותית בפרסומם: כך לפני מספר חודשים מצאנו כי המשרד לא פרסם את דו"ח המחלות שבועי "בגלל החגים". נמשיך לעקוב ונדווח עם פרסום הדו"ח.

המלחמה בפופוליזם עוברת דרך חקיקה ושקיפות

הדבר הראשון שהכנסת צריכה לעשות בקדנציה הקרובה – זה לדאוג לטוהר הבחירות הבאות. יש שלוש הצעות חוק שממשלים הרוצים למנוע פופוליזם-בחירות בעידן החדש חייבים לחוקק בדחיפות: למנוע מסרים אנונימיים, מלחמה בפייק ניוז והגבלות על פרסום פוליטי ברשתות החברתיות

| תומר אביטל |

במערכת הבחירות האחרונה הפכנו למטרות. כל אחד מאיתנו סומן. מפלגות הלבישו לכל קהל מסר, בניסיון להפעיל משהו שמאפיין רק את אותו קהל. המסרים לרוב לא כללו רעיונות ומצעים – שחלק מהמפלגות כלל לא טרחו לפרסם – ממש לא: הם כללו בעיקר הפחדות בהתאמה אישית, והטלת רפש על המתחרים. היכולת לפלח קבוצות לפי דיוק כירורגי של מצב משפחתי והעדפות מיניות היא נשק תעמולה רב-עוצמה לשינוי דפוס הצבעה. דמוקרטיות חפצות חיים שמעוניינות בדיון פומבי מושכל – חייבות להשיב מלחמה.

בשוך הבחירות, נראה שיש שלוש הצעות חוק שממשלים הרוצים למנוע פופוליזם בעידן החדש חייבים לחוקק בדחיפות.

(1) איסור קידום מודעות פוליטיות בתשלום 3 חודשים לפני בחירות – בכל הרשתות החברתיות

פרסום פוליטי, המשלב אפשרות לטרגט קהלים ספציפיים, הופך את כיכר העיר הדיגיטלית ערב בחירות לזירת מניפולציות. התעמולה החדשה לא מאפשרת לנו להצביע חכם יותר, אלא להיפך – היא מחזירה אותנו להצביע מהבטן – ודווקא בעידן שבו המידע זמין לכל.

בנוסף, בניגוד לשלטי פרסום פיזיים, שם החוק מחייב את חלוקתם בין המפלגות, הפרסום ברשתות החברתיות פרוץ. למי שיש יותר כסף, יש שליטה על השיח הדיגיטלי. למפלגות הגדולות יש כספי מימון רבים יותר, ולכן הנוכחות הדיגיטלית שלהן מכחידה את השאר.

המהלך נמצא בהישג יד. בגוגל הוכיחו שזה אפשרי: בחברה מנעו פרסום פוליטי מותאם אישית בזמן בחירות בשלל מדינות. פייסבוק כבר יודעת לזהות סטטוס ממומן בעל טבע פוליטי, אך היא טענה ששקיפות על זהות המממן תספיק. אבל, כפי שהוכחנו במערכת האחרונה, זה לא מספיק. רק איסור מוחלט על מודעות פוליטיות ישיב את טוהר הקמפיין.

(2) רשת חברתית תיקנס על כל פייק ניוז שדווח ולא הוסר תוך 6 שעות

מלחמה בפייק ניוז ברשות חברתיות אפשרית. כיום כבר פועלים 63 ארגוני בדיקת עובדות שאושרו על ידי רשת א-פוליטית בינלאומית בשם IFCN. הם מאששים ומפריכים פוסטים לפי אמות מידה אוניברסליות.

פייסבוק כבר מסייעת להם ומשתמשת בממצאיהם. האלגוריתם שלה מפחית תפוצה של פוסט, שהוגדר על ידם ככוזב. אבל ההיקף עדיין סמלי. הפעילות שלה בנושא וולנטארית. אין שום סיבה שהרגולטורים לא יאיצו את התהליך הזה.

(3) איסור שליחת מסרונים אנונימיים

כל אחד מאיתנו הוצף במהלך הבחירות בסמסים. חלקם התחזו לסקרים, שבעצם "צבעו" אתכם לשיגור עתידי של מסרים מותאמים אישית. אחרים הפיצו פייק ניוז. הפתרון פשוט – שקיפות. בכל מסרון שנשלח בתפוצה גדולה יצוין  בתחתיתו שם רוכש החבילה. חברת סלולר שלא תשקף את שם המזמין ולא תוודא שמדובר באיש אמיתי – תיקנס בכבדות.

היופי בחוקים האלה הוא שהמדינה בכלל לא תצטרך לאכוף אותם. אם הקנס שייקבע בחוק יהיה מספיק גבוה – חברות כבר ידאגו להתיישר בעצמן. יותר מזה: הן גם משוועות לכך.

כיום הפיתוי של כספי בחירות גדול מכדי להסתכל מעבר לשורת הרווח המיידית, ומקשה על המשקיעים לראות שבפעילות זו הן מערערות בטווח הארוך את היסודות הדמוקרטיים, שמאפשרים להם לפעול. אפילו מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג קרא לאחרונה לממשלות להטיל עליו רגולציה. ולמקרה ששכחתם, אף אחד לא באמת שואל אותו. גם תאגידי ענק כפופים לממשלות – שעובדות אצלנו. בשביל זה יש ריבון.

למרבה הצער, החוקים לא יקודמו על ידי פוליטיקאים, שנבחרים בזכות פרצות שכאלו. לכן, זה חייב לבוא מאיתנו. איך? זה הזמן להיות מעורב פוליטית. אין ברירה. בדמוקרטיה לא מספיק להצביע, חייבים לשמור עליה גם בין הבחירות. זה המחיר של שלטון העם. אז: תתפקדו למפלגה שקרובה אליכם. תתמכו בגוף ששם לערך שמירה על הדמוקרטיה. אל תפקירו את הזירה הדיגיטלית והפיזית. אדישות תוביל רק להתדרדרות נוספת. במיוחד עכשיו.

 

הכנסת ה-21 איננה משכן העם, אלא עיר מקלט לעבריינים

אנחנו עדים להפיכת הכנסת לעיר מקלט שמושכת אליה פושעים שמעוניינים להימלט מהחוק, ואף לעצבו בהתאם לאישומים התלויים נגדם. כמה הערות על פוליטיקאים החשודים בשחיתות, ועל המחיר שכולנו משלמים על כך
(1) ראש מפלגת ש"ס, אריה דרעי, חשוד בכך שרימה את רשויות המס, הלבין הון, שיבש הליכי משפט ושיקר למבקר המדינה. דרעי קיבל בין השאר כ-200 אלף שקל מאיש עסקים לו נחלץ לעזור כשר הפנים. בדיעבד טען שמדובר בהלוואה ששכח להחזיר. המשטרה המליצה להעמיד לדין גם את אחיו של דרעי ואף את רעייתו על עבירות מס במיליוני שקלים.
בזכות בחירתו המחודשת הוא נהנה מחסינות. צריך להיות אדם קדוש ובלתי רגיל כדי שהסיכון למאסר שלך, של אשתך ושל אחיך – לא ישפיע על תפקודך כנבחר ציבור.
(2) דוד ביטן (הליכוד) – אחד ממנהלי המשא ומתן הקואליציוני מטעם מפלגת השלטון – חשוד בשוחד, הלבנת הון, מרמה וקבלת דבר במרמה ב-12 פרשיות.
לפני שהאשימה אותו, המשטרה חקרה מאות עדים ומצאה בין השאר שבשעה שביטן היה חבר כנסת, מנכ"ל חברת בנייה העביר לו כמעט חצי מיליון שקל במעטפות כדי שיקדם פרויקטים שלה בעיירית ראשון ובמשרד התחבורה.
העבירות שלו היו מסבכות מעל הראש מזמן כל אחת ואחד מכן קוראות וקוראים. אילו ביטן לא היה בכנסת – הוא היה נעצר אשתקד.
כעת, לצד רווחת אזרחי ישראל – לביטן יש אינטרס מובהק להרכיב קואליציה שתמשיך לחוקק חוקים שיסייעו לנבחרי ציבור שחטאו. חוקים שישאירו אותם מחוץ לכלא.
(3) יו"ר יהדות התורה וסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, חשוד כי קיבל שוחד תמורת מניעת הסגרת פדופילית – נגדה עומדים 74 אישומים בגין אונס ותקיפה מינית – לאוסטרליה. ליצמן לכאורה לחץ על פסיכיאטרים לנפק למענה חוות דעת, וגם לכאורה סייע לעבריין מין המקורב לחסידות גור. ליצמן במקביל פעל בניגודי עניינים מרובים והסתיר אותם מהציבור. אלא שכעת הוא, כשאר חבריו, נקלעו לניגוד העניינים העצוב ביותר: הוא חולש על מנגנון החקיקה, בשעה שהוא עלול להשתמש בו כדי לשמור על חירותו. זה לא תאורטי. ח"כ יעקב טסלר ממפלגתו הזדרז להגיש עם השבעת הכנסת הצעת חוק לפיה רשאי שר וסגן שר "לקבל פניות מהציבור ולהורות על טיפול בהן בכפוף לכל דין או הוראת מינהל". החוק יכשיר בדיעבד את העבירות לכאורה של ליצמן.
(4) ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חשוד בקבלת מתנות בשווי מיליון שקל מאנשי עסקים להם עזר, בקידום עסקאות שוחד, ובמתן הטבות בתמורה שיצאו מהכיס שלנו, ועלו לתקציב המדינה מיליארדים. המשטרה והפרקליטות הוכיחו את זה לטעמם מעל לכל ספק (בזמן שבראש המערכות עומדים מינויים אישיים של נתניהו עצמו). לכן הוא עצמו יככב בקדנציה הזו כסחיט בראשי הממשלות מאז קום המדינה.
נתניהו, שלדעתי ביצע מהלכים נהדרים עד 2015 למען כולנו (כגון החוק לצמצום הריכוזיות ויישום המלצות ששינסקי), כרגע מחזיק באינטרס נוסף ועליון – לחמוק ממשפט. אלא אם יתגלה כאל בשר ודם, יהיה עבורו בלתי אפשרי להציב את הציבור בראש סדר העדיפויות. זה אנושי וטבעי שאדם שתלויים נגדו 3 כתבי אישום (ואף רעייתו חשודה בפלילים) יחשוב קודם על הצלת עורו – ורק אז על האינטרס הלאומי. אך אלו חדשות רעות מאוד עבורנו. הסיכוי שאויבנו, קבוצות לחץ ושותפיו הקואליציוניים לא ישתמשו בכך עומד על 0 גדול ושמן.
בצלאל סמוטריץ' כבר החל לדבר על חקיקה לביצור חסינותו של ראש הממשלה ובאותה נשימה על מלחמה נגד עסקת השלום שמציע טראמפ. נתניהו עצמו כבר רמז לרפורמה ענקית במערכת המשפט – כמה מזה נובע מאידאולוגיה, כמה מרצון לתת מתנה לשותפות כדי שיצילו את עורו, וכמה מזה לרמוז למערכת שתירגע?
(5) מציאות זו אינה נורמלית. מעבר להיבט המוסרי, אנו עדים להפיכת הכנסת לעיר מקלט שמושכת אליה פושעים שמעוניינים להימלט מהחוק, ואף לעצבו בהתאם לאישומים התלויים נגדם. הכנסת היוצאת כבר פעלה בצורה חסרת תקדים למען חבריה (הנה הפירוט המלא), ומבעית לחשוב מה יקרה בקדנציה הנוכחית.
(6) גם אם צריך לשנות משהו בכללים – אלו לא האנשים שצריכים לשנותם. הם בניגודי העניינים הכי חמורים שיש. כל שינוי בכללי חסינות ובמערכת השופטת צריך להתבצע על ידי הנהגה אחרת, ולא ייאמן שצריך לציין זאת, כזו שעורה לא תלוי בשינוי הכללים. כזו שאינה חשודה בפלילים.
(7) אך במקום להילחם על חפותם ולשמור על טוהר השלטון, פוליטיקאים בודדים אלו אף מחזקים את האמונה השגויה שכולם מושחתים. הם אמנם נבחרו מחדש, אך מיליוני אזרחים מפסיקים להרגיש חיבור למדינה בה השלטון מלגלג על החוק. זו מציאות מבעיתה ואסור להתרגל אליה. לכן אנחנו חופרים על כך ב"שקוף" כל יום. הצטרפו אלינו כדי שלא נאפשר לאף אחד לטבוע בשגרה ולשכוח שבכנסת ישראל נרקמת לה קואליציה שהאינטרסים של ראשיה פשוט לא יכולים לחפוף את האינטרס הציבורי.

סיקור צל אופוזיציה – שבוע ראשון: דממה

התקשורת שמה זרקור על המגעים הקואליציוניים – אבל כמעט חצי מאזרחי ישראל הצביעו למפלגות שלא ברור מה הן עושות היום. בשבועות הקרובים נצא בסיקור צל מיוחד לבדיקת פעילות האופוזיציה בכנסת ישראל. בפרק ראשון: האופוזיציה בראשות "כחול לבן" הבטיחה למרר לממשלה החדשה את החיים – האם זה כבר קורה? באילו כלים יכולים חברי הכנסת הרבים של האופוזיציה להשתמש, עוד בימים שלפני הקמת הממשלה?

| עידן בנימין |

האם האופוזיציה נראית לכם קצת רדומה בימים אלה? תוהים מה עושה בני גנץ בכל בוקר כאשר הוא קם לעבודתו כחבר כנסת? אנחנו יוצאים לבדוק איך אופוזיציה לוחמנית הייתה יכולה לפעול אם הייתה מעוניינת בכך. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה עסוקות במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבור ראשי כחול לבן, המפלגה הגדולה בכנסת ה-21, לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת.

סיקור צל ראשון, תוכן עניינים:

כיצד נבדוק את הפעילות בשטח?

ביום שלישי שעבר הושבעה הכנסת החדשה והתכנסה הוועדה המסדרת לבחירת ח"כים זמניים לוועדות חוץ וביטחון ולוועדת הכספים. מליאת הכנסת התכנסה שוב השבוע לדיון אחד ביום שני, ותחזור לעבודה רציפה שתתחיל בעיקר בנאומים, לאחר יום העצמאות.

הבדיקה שלנו תתבצע על הפעילות במליאה, בוועדות (הזמניות), על פרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות (טוויטר ופייסבוק) של ראשי כחול לבן וכן באמצעות שאלות ישירות לראשי המפלגה.

"בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה" – שיחת המוטיבציה של נשיא המדינה

במהלך נאומו לפני השבעת הכנסת פנה ריבלין לאופוזיציה במילים אלו: "מכובדיי, מכובדותיי, בבחירות דמוקרטיות העם אף פעם איננו טועה. ההכרעה הדמוקרטית היא רצון העם, והעם הוא הריבון היחיד בדמוקרטיה. הזכות לשרת את העם מהאופוזיציה היא הוכחה נאמנה לדמוקרטיה, היא החובה לבקר ולפקח והיא האתגר והאחריות לשכנע. אנשי חרות יודעים וזוכרים: כדי ללכת במדבר האופוזיציה נדרשים מנהיגות ואורך רוח. צריך חזון, צריך שיהיה מה להציע, וצריך שיהיו שותפים ללכת איתם. כמי שישב באופוזיציה אני יודע: צריך לכבד את האתגר הטמון בתוצאות הבחירות, את החובה לשכנע ולהיות משכנעים; לא להתנשא, לא לפתור את זה בכך שהעם לא יודע מה הוא בוחר, שאין עם, או שהעם טיפש. לא, לא. העם החליט. הוא החליט אחרת.

אני מוטרד מהקולות שאני שומע, של אנשים שאומרים: אם איבדתי את המושכות, אין לי מה לחפש כאן. כאשר נמצאים באופוזיציה פירושו של דבר שהאחריות וחובת ההוכחה עליי. חובת ההוכחה היא על המשכנעים, מתוך כבוד עמוק לריבון שהוא העם, ועד שהעם, כמו שאמר בגין, יחליט אחרת. זהו האמון שניתן לכם מידי הציבור הגדול שתמך בכם, ועל כולנו, על כל היושבים כאן, לזכור: בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה".

מה הייתה יכולה האופוזיציה לעשות כבר היום בשביל להקשות על הממשלה?

לדחות את מינוי יו"ר הכנסת

עם פתיחת המושב הראשון של הכנסת ה-21, נבחר בשלישית יולי אדלשטיין (הליכוד) לכהן כיו"ר הכנסת. 110 ח"כים הצביעו בעדו, 4 נמנעו (חברי סיעת מרצ). מול אדלשטיין לא התמודד אף אחד.

אמנם נהוג כי המפלגה הגדולה זוכה לקבוע את תפקיד יו"ר הכנסת, אך לצד זאת, אין חובה לבחור יו"ר קבוע עד כינון הממשלה (שלב שנראה רחוק, נכון לרגע זה). אדלשטיין היה נשאר יו"ר זמני. אבל האופוזיציה סגרה את הדלת בפני מו"מ עתידי על תפקיד היו"ר. 

צריך לזכור – יש רק מפלגה אחת שנמצאת כרגע רשמית בקואליציה והיא הליכוד. כל השאר: נמצאות במו"מ איתה. זהו מצב שברירי והזדמנות לבקיעת סדקים במו"מ. תארו לכם שבמקום שיאיר לפיד, מראשי כחול לבן, יצהיר שמפלגתו תתמוך ביולי אדלשטיין – הוא היה מכריז על ניהול דיונים עם יתר הסיעות בכנסת על המועמד הטוב ביותר, ומציע לליכוד לחכות עם המינוי עד שתהיה לו ממשלה. הליכוד היה ניגש להצבעה במתח רב ואולי אף דוחה אותה.

נקודה רגישה במיוחד במו"מ הקואליציוני, כך נדמה, נוגעת לנושאים של דת ומדינה: אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), תוקף את השותפות העתידיות שלו מהסיעות החרדיות – ובסיעת יהדות התורה מצידם מחרימים את המו"מ בגלל עבודות בשבת.

מרגע שאדלשטיין נבחר, נדרש רוב של 90 ח"כים כדי להדיח אותו – כך שקלף המיקוח הזה כבר "נשרף" (למפלגתו של היו"ר הותיק 35 מנדטים בכנסת הנוכחית).

זו אולי הייתה הזדמנות לבקש לפחות כמה דברים בתמורה. כנראה שלא מהפכות, אבל כן להשפיע על סדר היום של המליאה, להוציא הנחיות לשקיפות מנגנון הכנסת (לדוגמא: להפוך את השאילתות הישירות לשקופות) ואפילו פשוט לתת אוזן קשבת לאופוזיציה.

אבל האופוזיציה אפילו לא הכניסה את הליכוד למתח סביב הנושא – וההצהרה של לפיד מיתקה את חיי הליכוד. וכך הוכרע הקרב הראשון, ללא התנגדות.

לפעול לבחירת מבקר מדינה ראוי

מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את תפקידו בתחילת יולי, לאחר כהונה מלאה בת שבע שנים. רצה הגורל והליך בחירת המבקר נפל בדיוק על תחילת הכנסת ה-21, כאשר עדיין לא הורכבה קואליציה (על-פי חוק, יש לבחור מבקר חדש עד ה-3 ביוני).

בזמן שבליכוד מפריחים שמות לבדיקת היתכנות ציבורית, בשאר המפלגות, כולל בכחול לבן – דממה.

הצעות למבקר מדינה מוגשות בכתב ודורשות חתימה של 10 ח"כים לפחות. וההצבעה? אנונימית. זו הזדמנות של כחול לבן לאתגר את הקונצנזוס הקואליציוני ולהביא מועמד ראוי שעשוי להיות מקובל על ח"כים מכלל סיעות הבית, ואולי אף לסדוק את ניסיונות הליכי הרכבת הממשלה. האם תצליח כחול לבן להביא מועמד ראוי ו"למרר את חיי הליכוד"? נדע בקרוב.

להחזיר את ועדת השקיפות

נכון להיום גורלה של ועדת השקיפות להיגנז. אנחנו היינו עדים לחשיבות הוועדה בשנים האחרונות – וליחודיות שלה בכך שהיא עוסקת אך ורק בשקיפות של משרדי ממשלה. כדי לפקח על עבודת הממשלה חברי הכנסת חייבים לראות אותה, והוועדה השקיעה את זמנה בחשיפת מסמך אחר מסמך: החל מהכסף שהיה אמור להגיע למפוני גוש קטיף, תקציבי חגיגות שנות ה-70, עבודת לוביסטים בכנסת ובממשלה וכלה בפרויקטים עלומים של מלחמה ב-BDS שאף אחד לא מפקח עליהם.

לרוב – הוועדה מתעכבת על מידע שהממשלה רוצה להסתיר. וזה חשוב. לממשלה נוח שהוועדה לא תהיה, אז היא לא מתכוונת להקים אותה שוב. אבל בכנסת מי שאמור להחליט הם חברי הכנסת – לא הממשלה. ועל המאבק העקרוני וכבודה – הכנסת חייבת להיאבק. אנחנו מאמינים שיש ח"כים נוספים – גם מהקואליציה המתהווה – ששקיפות חשובה להם.

כרגע נראה שהדברים נעשים על מי מנוחות. בשיחה קצרה שקיימו יעל פינקלשטיין ותומר אביטל עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הם שאלו אותו אם ילחם על ועדת השקיפות. גנץ אמר כי "שקיפות זה חשוב. ואנו נבחן את הדברים".

בני גנץ מדבר על שקיפות בססמאות

"שקיפות זה דבר חשוב ואני מקווה שהוועדה תישאר", במילים ריקות אלו ענה לנו ראש האופוזיציה בני גנץ כששאלנו אותו האם יילחם נגד ביטול ועדת השקיפות. גנץ לא הרחיב, ונראה שאין לו תכנית בנושא אף שחלפו שבועיים מאז.כאשר שאלנו אותו בהמשך כיצד יילחם בהצעות לאפשר לראשי ממשלות להיות מושחתים ולקבל חסינות – שוב ענה לנו תשובות מתחמקות וכלליות. דמיינו מה היה קורה אם התקשורת המסורתית הייתה גם שואלת שאלות כאלו כל הזמן. אם התקשורת הייתה שואלת שוב ושוב איך הם יעצרו את השחיתויות הבאות.זה היה מחרפן אותם. ואז משנה את ההתנהגות שלהם וגורם להם לפעול בנושא.הצטרפו אלינו. אנחנו זקוקים לכם בקדנציה הקרובה כדי לקבוע סדר יום חדש: https://shakuf.press/join

Posted by ‎שקוף – מאה ימים של שקיפות‎ on Wednesday, May 1, 2019

להקים ממשלת צללים

תומר אביטל הציע להקים ממשלת צללים. "מודל לפיו לכל שר מהממשלה 'מתמנה' בצורה לא רשמית שר צללים מהאופוזיציה. הוא מתמחה בענייני המשרד וכך יכול לבקר את השר 'שלו' עניינית, לבקר כל פעולה, ולהציע מדיניות חלופית דרך קבע. זה עובד מעולה בבריטניה. מזה שנים שסתיו שפיר (העבודה) דוחפת את הרעיון החינמי והכה חיוני הזה לאופוזיציה לוחמת".

אז למה לא הייתה בפעם הקודמת ממשלת צללים? כדי חברי הכנסת של המחנה הציוני "לא הצליחו להסכים על תיקים". כולם רוצים להיות שרי צללים, אבל רק בכירים (חוץ, ביטחון, אוצר), והמחלוקת משאירה את היוזמה במגירה.

מדובר בתפקידים דמיוניים, כן?

ומה הערך בכינון ממשלת צללים עוד לפני הקמת הממשלה האמיתית? זו יכולה הזדמנות פז לאופוזיציה להציג מדיניות אלטרנטיבית משלה במגוון תחומים (חינוך, בריאות, רווחה וכו'), עוד לפני שהממשלה תספיק לעשות זאת בעצמה.  

שורת הצעות של יוסי צרפתי

יוסי צרפתי, עד לאחרונה מנכ"ל הארגון האזרחי "המשמר החברתי", מציע עוד רעיונות בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו:

  • תקציב: כחול לבן צריכים לכתוב ולפרסם תקציב מדינה משלהם – מפורט, עם אקסלים וכל החומר הנלווה. רוצים להנהיג את המדינה? תראו לנו מה אתם מתכוונים לעשות עם הכסף שלנו.
  • דרשו לכנס מיד את ועדת החוקה של הכנסת: רשימה ארוכה של חברי כנסת ושרים עם אישומים פליליים יתחילו בקרוב קדנציה נוספות. דרשו דיון בוועדת החוקה עם והיועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הכנסת כדי לבקש מהם תשובות על הטירוף הזה.
  • הקמת ועדת האופוזיציה לחקיקה: כחול לבן צריכה להקים ועדה עם נציגי סיעות האופוזיציה. הוועדה הזאת צריכה להתכנס באופן קבוע, ולסנכרן את העבודה הפרלמנטרית של האופוזיציה.

ברשתות החברתיות

בני גנץ

ב-23 באפריל כתב בני גנץ בפייסבוק ובטוויטר: "הקמת ממשלה שכל מטרתה היא חסינות לנתניהו. העסקת נתן אשל בניגוד לכל נורמה, ניסיון לדחיית השימוע, מכירת ערכי היסוד של הדמוקרטיה. כמה עצוב וכמה לא מפתיע. כחול לבן תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי. לא ניתן לזה לקרות".

כיצד כחול לבן "לא תיתן לזה לקרות"? שאלנו את המפלגה כיצד תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי – ושם סירבו להגיב.

יאיר לפיד

יאיר לפיד היה קצת יותר שיטתי, וניסה להציג בפוסטים שונים את הבעיות בקואליציה המתגבשת: החל מהצורך בהגבלת מספר התיקים בממשלה, את ויתורו של נתניהו לאיחוד מפלגות הימין, את העיסוק של הליכוד בחסינות לרה"מ, ואף הציג שאלות לממשלה על סוגיות שמעסיקות את אזרחי ישראל: "מה אתם הולכים לעשות עם קצבאות הקשישים וקצבאות הנכים? מה אתם הולכים לעשות עם דמי מחלה ודמי אבטלה לעצמאים? מה אתם הולכים לעשות עם עזה? מה אתם הולכים לעשות עם חוקי דת? מה אתם הולכים לעשות עם הגירעון?"

בפוסט נוסף, הציג לפיד את דרישות כחול לבן (התיאורטיות בלבד, לטענתו) אם היו נכנסים לממשלה. בהמשך תקף לפיד גם את נתניהו בנאום לפני טקס השבעת הכנסת.

אבי ניסנקורן, מי שעתיד לרכז את עבודת האופוזיציה בכנסת לא כתב ולא שיתף אפילו לא הודעה אופוזיציונית אחת מאז הבחירות ב-9 באפריל, וכך גם גבי אשכנזי.

*

בשורה התחתונה: המאבק ההסברתי של המפלגה המובילה באופוזיציה מתמצה בכמה פוסטים וסרטון של יאיר לפיד.   

חייבים ללמוד את העבודה

אם הייתם מתקבלים לעבודה חדשה והיו מארגנים עבורכם יום אוריינטציה מיוחד – האם הייתם שוקלים להבריז ממנו? בני גנץ וגבי אשכנזי (כחול לבן) וכן אבי גבאי (העבודה) עשו בדיוק את זה – הבריזו מיום ההדרכות (שהתקיים בשני מועדים שונים) שאורגן עבור הח"כים שזו כהונתם הראשונה. שאלנו את השלושה מדוע לא הגיעו – ולא קיבלנו תגובה.

וחשוב להבין: העבודה של חברי כנסת היא מסובכת ביותר. יום חפיפה אחד אינו מספיק בכלל בשביל ללמוד את כל החוקים והכלים שעומדים לרשות נבחרי הציבור הבכירים שלנו – אך הוא נקודת התחלה שמראה על נכונות ללמוד. וזו בדיוק הנקודה: איך אופוזיציה "תמרר את החיים" לממשלה – אם היא לא יודעת באילו אמצעים תוכל לעשות זאת.

על הדרך, החלטנו לבדוק גם אם בכחול לבן ביקשו חפיפה לתפקיד מרכז האופוזיציה. פנינו ליואל חסון, שריכז את עבודתה בכנסת הקודמת, ושאלנו האם התקבלה בקשה כזו לחניכה/חפיפה בתפקיד. חסון מסר כי אכן אבי ניסנקורן (כחול לבן) פנה אליו – והם קיימו שיחת טלפון ופגישה בנושא. ישר כוח.

***

בכחול לבן סירבו להגיב לכל שאלותינו.

הגיע הזמן לבחור מבקרת מדינה

ביולי הקרוב יסיים מבקר המדינה יוסף שפירא את תפקידו לאחר 7 שנות כהונה. איך נבחר המחליף? חברות וחברי הכנסת מציעים מועמדים לתפקיד – כל עשרה ח"כים יכולים להציע שם – והמבקר הבא נבחר בהצבעה חשאית בכנסת.

לנו יש הצעה: בחרו מבקרת!

| יעל פינקלשטיין |

כשתיבחר, יהיה על מבקרת המדינה לוודא שמשרדי הממשלה פועלים לפי חוק ובהתאם לטוהר המידות. עליה להיות ישרה, יסודית, מוסרית ואמיצה.
לפי חוק מבקר המדינה, לחברות וחברי הכנסת מותר להציע כל מועמד/ת (עוד על התהליך כאן). למרות זאת, רק פעם אחת מקום המדינה נבחרה מבקרת: השופטת מרים בן פורת כיהנה בתפקיד מ-1988 ועד 1998 (מזמן!). היא היתה גם הראשונה לכהן כשופטת בבית המשפט העליון.

אם ניתן להציע כל אזרח/ית ישראלי/ת – איך יכול להיות שבדרך כלל הבחירה היא בין מועמדים גברים?
אולי כי מספר חברות הכנסת נמוך יחסית. בכנסת מאז ומעולם היה רוב גברי (בכנסת החדשה 29 נשים בלבד, פחות מרבע מהחברים) וההחלטה על המינוי עולה מתוך הכנסת עצמה ואישורה דורש רוב.

מבקרי המדינה לדורותיהם. עד היום כיהנה רק מבקרת אחת

אפילו השפה בה אנחנו מדברים על מוסד המבקר מקשה עלינו לדמיין בטבעיות מצב בו חברי הכנסת מפסיקים להציע שוב ושוב גברים כמועמדים ובוחרים מבקרת אישה. תחשבו על זה: אחרי ששמענו בחדשות במשך שנים על דו"ח המבקר – קשה לדמיין את "דו"ח המבקרת".
אותו דו"ח אמור להתפרסם מתוך משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור ששוכן – איך לא – ברחוב מבקר, ולא מבקרת, המדינה, בירושלים.

אבל גם חברי הכנסת הגברים מסוגלים לחשוב על נשים כמועמדות אפשריות ושוות, בכל התחומים, להציע אותן ולבחור בהן. אין שום מניעה שזה יקרה – לא יכול להיות שאין אישה שכישוריה זהים או עולים על כישורי שאר המועמדים.

בינתיים נשמעה הצעה למועמד רק מכיוון חברי כנסת בליכוד – הניצב בדימוס יעקב בורובסקי. פנינו לשאר המפלגות ובאף אחת מהן לא ידעו מי המועמד או המועמדת שיבחרו לקדם, אף שמדובר בדקה ה-89 וההצבעה צפויה להתבצע לכל המאוחר בתחילת חודש יוני. כל האפשרויות פתוחות: מי הח"כ שתעשה/יעשה את השינוי?

"יש ערך מאוד משמעותי בנורמליזציה של נשים בתפקידים בכירים. שיהיו שם לא אחת מתוך קבוצה גדולה, לא אחת פעם בשבעים שנה, אלא באופן שוטף", אמרה לנו מיכל גרא מרגליות, מנכ״לית שדולת הנשים בישראל.

לדבריה, "זה חשוב גם בגלל שנשים מסתכלות על דברים קצת אחרת, ולפעמים הן שואלות שאלות אחרות. יש לזה ערך משמעותי בתפקיד של ביקורת". עוד הוסיפה כי ״את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות. אם אנחנו לא נראה נשים בתפקידים בכירים אז גם הילדות שלנו לא יראו את עצמן במקומות האלה. זה דבר שצריך לשבור כי זאת הדרך היחידה האפקטיבית גם למצות את כוח האדם באוכלוסיה ולאפשר לכולן ולכולם לשגשג, לא רק על פי מגדר".

גרא מרגליות הציעה שאנחנו, הציבור, נעודד את נבחרי ונבחרות הציבור שלנו לקדם את המהלך: "בבחירה חשאית (כפי שמתבצע עם המבקר) יכולות להיות הפתעות. צריך להפעיל לחץ ציבורי על חברי וחברות הכנסת. להגיד שזה חשוב לנו, שאנחנו רואות ורואים בזה ערך, ואם נייצר את התחושה הזאת זה יקדם מאוד את הסיכויים של המהלך הזה להצליח".

לדעתי, יש להתנער מהקיבעון ולמנות מבקרת. כולכם וכולכן מוזמנים להגיב על הרעיון הזה ולהציע בתגובות מועמדות ראויות ומתאימות. מעבר לכך שאין סיבה שלא תיבחר אישה, הבונוס הגדול לדעתי, הוא שכך הילדות בישראל יקבלו מודל לחיקוי בדמות אישה מוכשרת וחזקה שמבקרת את פעילות הממשלה.

אולי אחת מהן תראה ותגיד – גם אני יכולה.

מנדלבליט מסרב לחשוף את ההנמקות לסגירת תיקי שרה נתניהו

גרירת רגליים שמתקרבת לשנתיים: היועמ"ש אביחי מנדלבליט ממשיך לסרב לחשוף את ההנמקות להחלטה לסגור את תיקי שרה נתניהו. מדובר בפרשות שכללו חשדות לרמייה והוצאת כספים אסורים מקופת המדינה

| תומר אביטל |

קודם אדגיש שוב: אני ממש לא רוצה לכתוב על שרה נתניהו. זה מרחיק תומכי שקיפות שחוששים שאנו פוליטיים. אבל הסיפור הטרחני הזה חייב להטריד כל אזרח ישראלי.
העובדות: בספטמבר 2017 הודיע מנדלבליט שיגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו ב"פרשת הארוחות". אולם בתוך אותה הודעה הסתתרה החלטה נוספת: לסגור תיקי חקירה ובדיקה נגד גברת נתניהו בשש פרשיות נוספות.

מדובר בפרשות שכללו חשדות לרמייה והוצאת כספים אסורים מקופת המדינה. כך למשל מנדלבליט הודיע כי אי אפשר להוכיח ששרה נתניהו היתה מודעת לחשמלאי שזייף עבודות במעונה הפרטי, וכי איננה אחראית לפרשה בה נרכשו ריהוט גן ופטריות חימום חדשים למעון המעון בירושלים והועברו למעונה הפרטי בקיסריה – וציוד זהה אך מיושן עשה את הדרך ההפוכה (כלומר משפחת נתניהו פעלה לכאורה כך שראשי ממשלה עתידיים יסבלו מהציוד המשומש שלהם כדי שהם יקבלו גרסה חדשה שלו).
מדוע פרשות אלו לצד אחרות לא הבשילו לכתבי אישום? מנדלבליט הסתפק בהסבר: "לא נמצאה תשתית ראייתית".
אלא שבדמוקרטיה לאזרח יש זכות לדעת מדוע אישי שלטון בכירים זוכים ליד רכה לכאורה, בשעה שהוא מועמד לדין על הרבה פחות מכך. לכן, מאז 2017 מנסה התנועה לטוהר המידות לקבל לידיה את נימוקיו המלאים של היועץ המשפטי לממשלה להחלטת סגירת התיקים הסיטונאית.
אלא שמשרד המשפטים סירב, ומאז יוצא מגדרו שלא לפרסם את השיקולים.

במקום לשלוח את קובץ הוורד שמכיל את הנימוקים (שאני משוכנע שקיים: ישראל אינה רפובליקת בננות, ואי אפשר לסגור 6 תיקים של אשת ראש ממשלה בלי לפרט מדוע, במיוחד שנראה שהייתה מעורבת) – מנדלבליט השתמש בכל טריק טכני אפשרי כדי לדחות את פרסומם.
התנועה ביקשה כבר בנובמבר 2017 לחשוף את הנימוקים. הפרקליטות שוב ביקשה וקיבלה ארכה.
וסוף סוף באמצע אפריל הגיש מנדלבליט את תגובתו לבג"צ. לדבריו, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית, בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לו בעניינים מעין אלה. לשיטתו, החלטתו הינה מנומקת דיה, ומביאה לידיעת הציבור את החשדות, לצד הטעמים שהביאו לסגירת הפרשות שלא נכללו בסופו של יום בכתב האישום שהוגש. כמו כן, טוען היועמ"ש כי נושא ההתנהלות הלקויה במעון ראש הממשלה, והחשדות שעלו בהקשר זה, מוכרים לציבור הרחב כבר מדו"ח מבקר המדינה שפורסם בחודש פברואר 2015. על כן, לא ברורה ליועמ"ש דרישת התנועה לקבל "דו"ח ציבורי" נוסף בעניין זה.

עוד נטען בתגובה, כי המסכת הראייתית נשוא העתירה נמצאת בימים אלה בבירור במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד הגב' נתניהו ונגד מר סיידוף, ובנסיבות אלה, בהן עשויים להישמע עדים, אין ממילא מקום לניתוח ראייתי פומבי, שיכלול התייחסות לעדויות של עדים פוטנציאלים. לבסוף, היועמ"ש סבור כי ההנמקה שניתנה, לשיטתו למעלה מן הצורך, נותנת מענה מספק לזכות הציבור לדעת, והולמת את מכלול נסיבות העניין.
אם אתם שוחרי שלטון החוק, אתם אמורים לתמוך בפרסום השיקולים המלאים לסגירת תיקים אלו: כדי שנראה את מסכת האלמנטים שהובילו להחלטות אלו. הרי כך עשה היועמ"ש הקודם שקבר את תיקו של אביגדור ליברמן: הוא פירט את השתלשלות העניינים על גבי 95 עמודים מפורטים.
במדינה שאנו חיים בה אף אחד לא צריך להיות מעל החוק.
עדיין לא נקבע דיון ההמשך בבג"צ, אך נמשיך לעקוב ולעדכן.

 

 

נושא מסובך, הסבר פשוט: 10 דקות – הפודקאסט החדש של שקוף. כל הפרקים

פודקאסט חדש מבית שקוף: "10 דקות" עם אסף נתיב. בכל פרק ניתן הסבר פשוט לנושא מסובך, בעשר דקות בדיוק. הפודקאסט זמין בכל המכשירים והאפליקציות הפופולריות, וגם כאן למטה להאזנה ישירה

פרק ראשון:

  • שוחחנו עם עו"ד יובל יועז על תיקי ראש הממשלה נתניהו לאורך השנים – החל מפרשת בר-און-חברון (שהיא, בעיניי יועז, הפרשה החמורה מכולן) ועד תיק 4000. יועז הוא מרצה למשפטים וממייסדי התנועה לטוהר המידות.

  • מיד לאחר מכן התכנסנו לפרק בונוס בו הרחבנו אודות דעותינו האישיות לגבי תיקי נתניהו.

פרק שני:

  • שוחחנו עם עו"ד אלעד לוביץ על הקרן למורשת הכותל, מעמד רב הכותל ועל המחלוקות במקום הקדוש ביותר ליהודים. לוביץ הוא ראש המחלקה המשפטית בארגון נאמני תורה ועבודה.

פרק שלישי:

  • שוחחנו עם אייל צור, דוקטורנט באוניברסיטה העברית וחוקר בפורום קהלת, על חברות ממשלתיות, מקומן בחברה הישראלית ועל תשומת הלב לו הן זוכות.

פרק רביעי:

  • שוחחנו עם ליאור תבורי, בלוגר כלכלי שעבד במשרד האוצר, על המשמעות של ריבוי הצעות החוק הפרטיות, כיצד זה משפיע על השיח שלנו ואיך המערכת יכולה להשתפר. (אל תפספסו את הפודקאסט של תבורי "ערך מוסף"). להרחבה על ועדת השרים לחקיקה.

פרק חמישי:

  • שוחחנו עם יוגב שרביט, מומחה לארנונה ובעל הבלוג המצוין "המדד המוניציפלי", העוסק בכלכלה ברשויות מקומיות. שוחחנו עם יוגב על הולדת המס המקומי כמו שאנחנו מכירים אותו היום, על המיסים שהיו לפני הארנונה, על היתרונות והבעיות שהארנונה יוצרת – וגם על על הרפורמה הממשמשת ובאה שעשויה להשפיע דרמטית על כולנו (כדאי להישאר קשובים!).

פרק שישי:

  • שוחחנו עם עידן בנימין, כתב הכנסת שלנו, על הסיבה שאנחנו בשקוף מקפידים לחפור מכל הכיוונים על נושא מסוים, על החשיבות של שיח ציבורי מעמיק וענייני ועל הדרך שבה אנחנו מצליחים (ולפעמים נכשלים) להשפיע על המציאות.

אדלשטיין יתמנה מחדש לתפקיד יו"ר הכנסת – כך יוכל להציל אותה

אדלשטיין מודע לכך ש"מניות הכנסת צוללות", אבל במקום להטיל את האחריות על ילדים בבית ספר יסודי, הגיע הזמן שיוביל שינוי בעצמו. הנה שורה של מהלכים שיכולים להביא את הציבור להסתכל על הנבחרים שלנו בהערצה

| תומר אביטל |

יולי אדלשטיין יתמנה פעם נוספת לאחד התפקידים החשובים בישראל: יושב ראש כנסת ישראל.

לאחר 6 שנים בלשכת היו"ר, כהונתו היא השלישית באורכה מאז קום המדינה. מגשר הפיקוד, יש לו עמדת תצפית מעולה על התרסקות הספינה: הכנסת כיום אינה מבצעת את תפקידה העיקרי – לפקח על הממשלה. במקום, היא נשלטת על ידה ותדמיתה בקרשים.

החדשות הטובות הן שאדלשטיין איננו כלוא במגדל שן. הוא לא עיוור לרחשי הציבור.

בטור שאדלשטיין כתב לאחרונה למגזין "שומרי הסף" ציין ש"המניות של הכנסת צוללות". הוא צוטט מחקר לפיו פחות משליש מהציבור נותנים אמון בממשלה או בכנסת. אבל אל דאגה. יש לו פתרון, והוא יבוא מהציבור.

מה הוא עושה למען השינוי? מרבה להגיע לבתי ספר יסודיים. שם הוא מבקש מהילדים לקחת אחריות ולפתח "יוזמות קהילתיות". הדמוקרטיה הישראלית, לדבריו, "אינה מתחילה ומסתיימת בכנסת".  לדעתו, הערך של מניות הכנסת ירקיע שחקים רק אם הציבור יהפוך ל"יזמים אקטיביים". בנוסף מימן אדלשטיין סרטוני תדמית לכנסת מהכיס שלנו (עד כה בעלות של למעלה מ-5 מיליון שקל).

יו"ר הכנסת כמובן צודק. ככל שהחברה יותר מעורבת ולא מסתפקת בשלשול פתק בקלפי בלבד, כך הדמוקרטיה מתחזקת.

אבל זריקת האחריות הזו גם מעוררת תמיהה. ליולי אדלשטיין עצמו יש כל כך הרבה יותר הזדמנויות מיידיות לתקן את הדמוקרטיה השבורה שלנו מאשר לילד בכיתה ד'.

ארוע נדיר: המליאה מלאה

מה שיכול לשפר את התדמית של הכנסת הוא מעל הכל – שינוי בליבת המנגנון.

כבוד היו"ר אדלשטיין – יש כל כך הרבה מהלכים בסמכותך הבלעדית: אתה יכול להקפיא מהלכי ממשלה עד שייחקקו חוקים שיחשפו את הפער השנתי בהצהרות ההון של הח"כים, וגם במחי יד לקבוע בנוהל פרסום של לוחות הזמנים של הח"כים שיכללו פגישות עם לוביסטים ואנשי עסקים.

בנוסף, אם תיקח מהח"כים את האפשרות לקביעת שכרם – הציבור יבין שיש שחקן חדש בשכונה, ויסתכל על הנעשה בירושלים בהערצה.

אבל אינך מעז לגעת באינטרסים האישיים של נבחרי הציבור. חמור מכך, אתה עצמך הפלת את הצעות החוק למען שקיפות שעלו במהלך כהונתך והצבעת נגד. אפילו ברמה הערכית, אתה מסרב לרוב לנקוט עמדה ולדבר נגד פוליטיקאים שסרחו או חשודים בפלילים.

הרי מה שחשוב מהשקיפות זו הנורמה. ראה כמה עוצמה הייתה להדלפה על דבריך, לפיהם חבריך לליכוד מביישים את הכנסת.

נכון, יש ועדת אתיקה בכנסת: אך היא בדיחה. כשח"כים מסוימים מנצלים יום-יום את כוחם למען אינטרסים צרים ופועלים בחוסר שקיפות – הוועדה לא עושה כמעט דבר פרט להטלת הערות, אזהרות ונזיפות. אולי זה בגלל שאת כסאות ועדת האתיקה ממלאים לא אחרים מהקולגות – חברי הכנסת עצמם. נכון, הכי נוח שהחברים שלך הם השופטים והתליינים – אבל בהיבט הציבורי מדובר באסון. אתה יכול להקים ועדת אתיקה עצמאית, חיצונית, בראשות שופט בדימוס. אך לא עשית זאת.

בידיך יו"ר הכנסת הכוח להפוך את הכנסת ליותר מאשר תפאורה להחלטות ממשלה. ומהפכה שכזו הציבור יעריך הרבה יותר מאשר טיפול בקרב גידופים בחניון.

יו"ר כנסת שיגביה את הרף הנורמטיבי ויוביל "שיימינג" בלתי מתפשר לפעולות מסואבות – ללא קשר לשיוך פוליטי – ישנה את המציאות יותר מאלף תשדירים למען תדמית הכנסת. זה לא בשמיים. למעשה, תפקידו המרכזי של ראש הרשות המחוקקת אינו ישיבה זקופה בטקסים. תפקידו להבטיח פיקוח יעיל על הרשות המבצעת ולעגן הפרדת רשויות אמיתית.

אבל מעולם לא השתמשת בכוחך האדיר למנוע מוועדת השרים לחקיקה שהופכת את הח"כים לבובות, למשל, לדרוס את הכנסת. כמעט אף פעם לא עצרת את הממשלה מלהשתמש בכנסת כחותמת גומי. ואת מחיר הרפיסות כולנו משלמים:  הציבור רואה שוב ושוב ח"כים מצביעים נגד מה שהם מאמינים בו וחוקים שהם עצמם הגישו (זה קרה מעל למאה פעם בקדנציה האחרונה). בטווח הארוך והעמוק, זה לא פחות פוגע בתדמיתה מאשר קללות במליאה.

היית יכול ביום אחד לחסל את הביזיון הזה. היית יכול להודיע לממשלה, נניח, שהכנסת לא תעלה לדיון הצעות חוק ממשלתיות עד שוועדת השרים לחקיקה תפסיק להכריע בחוקים שלא עולים כסף ושלא סותרים הסכמים קואליציוניים (כפי שהיה נהוג בעבר).

מהלך כזה היה מחזיר את החיוניות לכנסת ואת הסומק ללחיים של כלל חבריה – יותר מאלף פרסומות בדקה לשמונה וממאה ביקורים שלך בבתי ספר יסודיים.

וביננו, ממה יש לך לפחד? רוב מוחלט מכל הצדדים יגבה אותך (על החוק לשינוי ועדת השרים לחקיקה, למשל, חתמו ח"כים מכל הסיעות).

ובכלל, לשם הדחת יו"ר כנסת מכהן נדרש רוב מיוחד של 90 חברי כנסת!

במרוצת השנים, ההיסטוריה והעם וכן, גם הממשלה, יעריכו מהלכים לביצור הפרדת הרשויות, וחיזוק הדין וחשבון של הנבחרים. הרי לזה בדיוק קורא דה-טוקוויל שהרבת לצטט.

נכון. סייעת להפוך את הכנסת לשקופה מאי פעם – יש שידורים חיים מוועדות, מאגר חקיקה דיגיטלי, הלוביסטים צריכים לחשוף יותר מידע ועוד. כל אלה מאפשרים לנו להבין מה מייצר המקום החשוב במדינה. ועדיין, הוא מייצר לא מעט בושה.

הסיבה? שקיפות קוסמטית בלבד בשילוב רמה נורמטיבית נמוכה – איננה מספיקה. תוסיפו לכך את העובדה שהכנסת איבדה משמעות למול הממשלה – ותקבלו ח"כים שכדי להתבלט פונים להטחות רפש, להגשת הצעות חוק צהבהבות ושאר דרכים נלוזות למשיכת תשומת לב. הכל בגלל שתפקידם כמפקחים על הממשלה וכמחוקקים רוקן ממשמעות.

כבוד היו"ר – אל תעשה חישובים פוליטיים בקדנציה הזאת. תחולל שינויים דרמטיים.

זה בידיים שלך. אנחנו ניתן לך, כרגיל, את כל הרוח הגבית שרק אפשר. אנחנו וכל עם ישראל.

*

אדלשטיין סירב להגיב למגזין שומרי הסף בו הטור התפרסם לראשונה (עם שינויים קלים).