"אם הייתם יכולים לכבות את הגלישה שלכם ברשת מהיום עד לבחירות זה היה אידיאלי" 

אירוע האבטחה שאירע באפליקציית "אלקטור" חשף את אזרחי ישראל לפגיעה בפרטיות ועשוי לסייע לגורמים פוליטיים לדכא הצבעה • הסכנות עשויות לגלוש מעבר לימי הבחירות • תקופת הדמדומים של השנה האחרונה היא שהחלישה את הגוף שהיה אמור לעצור את המחדל • ועל הדרך: כמה טיפים להתגוננות ממניפולציות לפני הבחירות • ראיון עם עו"ד יהונתן קלינגר, מומחה בפרטיות דיגיטלית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"המילה הנכונה היא אירוע אבטחת מידע. אנחנו יודעים שהמידע אוחסן בצורה לא זהירה, אנחנו יודעים שהרשות להגנת הפרטיות חוקרת את זה. אנחנו לא יודעים בוודאות שאדם אחד שאב את כל המאגר לעצמו. אנחנו יכולים להעריך שארגוני ביון אחרים אספו מידע בסגנון הזה", כך סיפר יהונתן קלינגר, כששאלתי אותו על דליפת המאגר מאפליקציית אלקטור שבה השתמש הליכוד.

עו"ד קלינגר עומד בראשות הקליניקה להגנה על נתבעי תביעות השתקה בקריה האקדמית אונו מטעם התנועה לזכויות דיגיטליות. גילוי נאות: קלינגר גם מייצג את "שקוף" בעתירה לחשיפת הפוסטים שהממשלה ביקשה להסיר מהפייסבוק.

"זה זהה למצב שיש לך חנות תכשיטים ולא נעלת בלילה את הדלת", ממשיך קלינגר. "יכול להיות שלא נעלת ואף אחד לא פתח את הדלת. יכול להיות שהגיעו אנשי אבטחת מידע – אנשים טובים – שבדקו את הדלת וטרחו להודיע למשטרה שהחנות פתוחה ושצריך לשמור עליה. אבל יכול להיות גם שהם הגיעו אחרי שמישהו כבר גנב את התכשיטים". אך כאשר תכשיטים נגנבים, הבעלים לפחות יודעים שהם נגנבו.

עו"ד יהונתן קלינגר. צילום: גלעד אילוז

פרטים אישיים של 6,453,254 אזרחים נחשפו

"רן בר-זיק (יחד עם עדו קינן ונעם רותם, ע.ב) חשף פרצה שמאפשרת לראות את קוד הגישה למערכת. זו הייתה הבעיה הראשונה שנחשפה. זו הייתה תקלה חמורה – תארו שהייתם מצלצלים באינטרקום של בניין ובתגובה הייתם מקבלים חזרה את הסיסמאות לפתיחת הדלת. המשמעות שיכולתם להיכנס למערכת עם שם משתמש וסיסמה של מישהו אחר", מספר קלינגר.

בר זיק, מומחה אבטחה, פרסם בבלוג שלו כי פרטיהם האישיים (שם מלא, כתובת, מספר תעודת זהות, מין ועוד) של 6,453,254 אזרחים ואזרחיות ישראליים נחשפו. כל ממשלה זרה, ארגון ביון עוין / ידידותי או חברה מסחרית ישמחו להחזיק בנתונים הללו. בנוסף לספר הבוחרים, הליכוד גם העלתה לאפליקציה פרטים אישיים נוספים: מספר טלפון, קשרים משפחתיים, זיקה פוליטית ועוד. למעוניינות בפרטים הטכניים, בר זיק גם מספר באיזו קלות וכיצד הוא נכנס למערכת.

"הבעיה הראשונה ככל הנראה נפתרה, אך שבוע לאחר מכן התגלתה בעיה נוספת – חמורה הרבה יותר", אומר לנו קלינגר. "מפתחי אלקטור השתמשו בגיטהאב (Github) – משאב מעולה של קוד פתוח, שאנחנו מאוד אוהבים. הבעיה החמורה היא שקוד המקור של האפליקציה פתוח שם לכולם, והמפתחים השאירו שם גם את הסיסמאות שלהם". קלינגר מציין שהם מכחישים את הטענה הזו ולטענתם מדובר בקוד ישן ששימש למבחן קבלה והוא עתיק. "אבל זה לא משנה מה הם אומרים כי היו שם סיסמאות חיות", מסכם קלינגר. 

כאילו שלא שמתם מצלמת אבטחה בחנות תכשיטים

"כמעט כל מי שרוצה לקבל גישה למערכת בלי הגבלה יכול היה לקבל גישה לספר הבוחרים. אין תיעוד למי שנכנס למאגר. יכול להיות שממשלה כלשהי, האיראנית לדוגמא, הורידה את כל המאגר. אין תיעוד – אז אנחנו לא יכולים לדעת", מספר קלינגר. "בהקבלה לעולם הפיזי – זה כמו לא להתקין מצלמות אבטחה בחנות התכשיטים שלך".

פנקסנות היא הבעיה האמיתית

"מעבר לפרצות האבטחה הבעיה היא שמפלגת השלטון מנהלת פנקסנות מי תומך בה ומי לא. היא משתמשת במידע הזה כדי להמריץ או לדכא הצבעה בצורה קריטית. באמצעות האפליקציה הם אוספים עליך מידע – לדוגמא הם יודעים שאתה מצביע למפלגת הגמלאים אבל דודה שלך מצביעה לליכוד. כך הם יכולים לבקש מדודה שלך להפעיל עליך לחץ ישירות ולבקש ממנה לצלצל אליך".

הסכנה הגדולה: דיכוי בוחרים ואפילו הונאה ביום הבחירות

"העניין היותר מסוכן הוא אם אתה מצביע לרשימה המשותפת ואני יודע שאין דרך להעביר אותך לליכוד. אני יכול לשלוח לך הודעה ביום הבחירות ולכתוב שבגלל הגשם או הקורונה הקלפי שלך נסגרה ועליך להגיע להצביע בהרצליה. גם אם תטרח להגיע להצביע ביעד המרוחק – לא יקבלו אותך. כיום אין דרך לשייך הודעות SMS בחזרה לאחת המפלגות. בליכוד יוכלו להגיד: "לא שלחנו". 

"זה עוד קל", אומר קלינגר ומוסיף: "אפשר לזהות ציבור מצביעי ש"ס ולהתקשר אליהם עם הקלטה מזויפת של אריה דרעי שאומרת משהו בסגנון: "יש לנו מספיק קולות, הרב עובדיה עזר לנו, עכשיו צריך לחזק את הליכוד".

לא רוצים להעסיק מצביעי ליכוד? המערכת תעזור לכם

"יותר מזה, תדמיין שבעוד שנתיים או שלוש המעסיק שלך יוכל לקבל עותק מהמאגר – אם הוא דלף – ולבדוק אם אתה תומך ליכוד או לא. הוא יפתח את המאגר ויבדוק מה כתבו עליך לפני שנתיים ואולי העובדה שאתה תומך או מתנגד לליכוד תגרום לו לשקול אם להעסיק אותך כלומר, המאגר הזה יכול לשמש להרבה דברים".

למה לא עוצרים את זה? 

"אלון בכר עזב את תפקידו כיו"ר הרשות להגנת הפרטיות לפני כמעט שנתיים, מאז היא מתנהלת עם יו"ר זמני שהיא גם יו"ר הרשות לאיסור הלבנת הון" (ד"ר שלומית וגמן, ע.ב), מסביר קלינגר. "הרשות הזו כפופה לשר המשפטים וצריכים למנות ועדת איתור שתבחר את ראש הרשות החדש. איזה טמבל יהיה מספיק אמיץ לעשות דברים שיכעיסו פוליטיקאי שעשוי להחליט אם לקדמו? אז הרשות הזו לא מתפקדת כי אין לה ראש. גם שהיא מתפקדת יש עליה מכבש לחצים פוליטי. שר המשפטים יבחר את מי יקדמו לראש הרשות. בנוסף, התקציב של הרשות לא מובטח. מי האדם שיסכים לטפל בזה?"

בסוף הראיון ביקשנו מקלינגר מספר עצות שכולנו נוכל ליישם. הנה 3 טיפים פשוטים:

  • לא לענות לסקרים טלפוניים, גם בהודעות. הפעולות הללו נועדו לאסוף עליכם מידע.
  • להיזהר מתעמולה. אם הייתם יכולים לכבות את הגלישה שלכם ברשת מהיום עד לבחירות זה היה אידיאלי. הרבה שקרים מופצים כדי להשפיע על הצבעתכם. "מתישהו אנחנו נתקן את החוק ולא נאפשר להם לעשות את זה", אומר קלינגר.
  • בדקו את העובדות ומי מציג אותן. יש המון בוטים וכדאי לא להסתמך על מידע שמגיע מקורות לא מוכרים וללא הוכחות.

הצהרות ההון של ראשי המפלגות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

רגע לפני הבחירות פנינו שוב לכל ראשי המפלגות וביקשנו את הצהרת ההון שלהם. הדבר לא דורש הרבה עבודה – הם גם ככה מחויבים להגיש הצהרת הון ליועמ"ש הכנסת. ביקשנו שיחשפו גם לציבור מה הם האינטרסים הפרטיים שלהם – אך רק ראש מפלגה אחד הסכים לחשוף בפנינו את המסמכים בדיוק כפי שהגיש אותם לכנסת: ח"כ איימן עודה. 

חשוב להדגיש: אין בעיה עם ח"כ עשיר – יש בעיה עם ח"כ מסתיר. המטרה בפרסום הצהרת ההון היא לא כניסה לפרטיותם או הרכילות על גובה הסכום בעו"ש – אלא חשיפת מפת האינטרסים שלהם. מניות, נכסים, זכויות בניה, חובות וכו' – כל אלה אינם בגדר רכילות, אלא מידע חיוני עבורנו, הציבור, כדי לפקח על שליחנו.

צפו בראיון של עידן בנימין על כתבתו של תומר אביטל בערוץ הכנסת:

איך לצרוך תקשורת בלי שיעבדו עליכם? – והפעם גרפים 

בסדרת כתבות חדשה נביא בפניכם כתבות קצרות על הונאה, שקרים ומניפולציות בתקשורת. הפעם: גרף שיעזור לכם להכחיש את התחממות כדור הארץ, כיצד תוכלו להציג עלייה במכירות כשיש ירידה ולמה בגרף עמודות חייבים להתחיל מ-0

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

בדצמבר 2015 פרסם המגזין National Review  גרף "שמוכיח" שאין התחממות גלובלית. המגזין השתמש בנתונים נכונים. למרות זאת התקשורת בארה"ב ביקרה אותו והצביעה על בעיה מהותית בו: הגרף אמנם מציג נתונים נכונים אך משתמש בקנה מידה שמסתיר את הבעיה.

אז הפעם בסדרת הכתבות של שקוף על צריכה ביקורתית של תקשורת: גרפים וכיצד תוכלו להימנע מליפול בפח. 

קנה מידה

נחזור לגרף שפורסם על ידי National Review, אגב, מגזין שמרני. הבעיה שלו הייתה שהוא הציג את שינוי הטמפרטורה על גרף של 0-110 מעלות פרנהייט. 

גרף מתוך הוושינגטון פוסט – הציוץ האמיתי כבר הוסר

דרך אחרת ונכונה יותר להראות את הנתונים היא על סקאלה שלא מסתירה את האמת – שהטמפרטורה הממוצעת על כדור הארץ עולה.

גרף נכון – מתוך הוושינגטוון פוסט

ואם זה נראה לכם סתם קטנוני. בספרו של אלברטו קיירו (Alberto Cairo) איך לשקר בגרפים, how to lie with charts חוקר בשם ריצ'ארד רייס מאוניברסיטת ניו יורק עשה דבר מעניין: הוא הניח את הנתונים על גרף שממחיש את השפעת השינוי הקטן הזה על מפלס הים או על שקיעה לתקופת הקרח הקטנה, כמו שהייתה בין המאה ה-15 למאה ה-19.  

גרף שממחיש את המשמעות – מתוך הספר how to lie with charts

מנכ"ל אפל טים קוק מציג צמיחה למרות הירידה במכירות האיפון

בספרו מדריך לשקרים וסטטיסטיקה (A Field Guide to Lies and Statistics) מספר דניאל לויטן (Daniel Levitin) על האירוע הבא. בשנת 2013 הציג מנכ"ל אפל למשקיעים את הגרף שכותרתו: "מכירה מצטברת של מכשירי אייפון". במבט ראשון ואפילו שני המכירות נראות מבטיחות. אפל ממשיכה למכור יותר אייפונים. 

נניח רגע בצד את העובדה שלא ברור מה קנה המידה של ציר ה-Y, מאות אלפים, מיליונים? בפועל, קוק מציג ירידה במכירות. שימו לב לשיפוע הגרף של השנה האחרונה. הוא מתמתן(!) מה שמעיד על ירידה בקצב המכירות. האתר TechJunkie הצמיד את הגרף למכירות של החברה כפי שהופיעו בדוחות כדי להמחיש את העיוות שהגרף שקוק הציג מטעה.

להתחיל גרף עמודות מה-0

חטא שגרתי של פוליטיקאים ובעלי אינטרסים הוא להציג גרף עמודות שלא מתחיל מ-0. דוגמא אחת היא הגרף שהציגו ברשת פוקס בשנת 2014. הגרף הציג את הפער בין יעד ההרשמה לתכנית "Obama Care" לעומת ההרשמה בפועל. הגרף הוצג כך:

הגרף הציג כאילו מדובר בפער עצום יותר ממה שהוא באמת. פוקס ניוז התנצלו ופרסמו בעצמם תיקון לגרף.

הבעיה כאמור מתרחשת כשחותכים את נקודת ה-'0' ומציגים רק את קצת העמודה. 

ובישראל?

לא חסרות דוגמאות. בבחירות האחרונות לראשות הליכוד גדעון סער הציג שגוש הימין בראשותו יתחזק בשלושה מנדטים אבל הגרף שהוא הראה הציג שגוש הימין מכפיל את עצמו – מה שממש לא נכון.

גם יריבו, נתניהו, הציג כאילו הליכוד בראשותו יזכה בכפול מנדטים מאשר עם סער. 

בתכלס: צרכו בזהירות נתונים וגרפים. קחו בערבון מוגבל כל גרף שמציג לכם פוליטיקאי, או בעל אינטרס. 

שאלו מה מופיע בגרף ומה לא מופיע בו. שאלו את עצמכם: מה אפשר ללמוד מהגרף, מה אי אפשר ומה עוד הייתם רוצים לדעת. קיירו בספרו חוזר וטוען שגם אם הגרף איכותי ומדוייק הוא מוגבל במידע שהוא יכול להציג. לכן גרף טוב אמור גם לעודד דיון ולא לסיים אותו.

למעוניינים ולמעוניינות להתעמק יש ספרים רבים על הנושא. הנה שלושה שאני יכול להמליץ עליהם: 

A Field Guide to Lies and Statistics: A Neuroscientist on How to Make Sense of a Complex World – Daniel Levitin

How Charts Lie: Getting Smarter about Visual Information – Alberto Cairo 

Factfulness: Ten Reasons We're Wrong About the World–and Why Things Are Better Than You Think –  Hans Rosling, Anna Rosling Rönnlund, Ola Rosling 

תחקיר הכבאות של שקוף: המלחמה בין הוועד לנציבות שמסכנת את כולנו

מבקר המדינה ובכירים במערך הכבאות הזהירו כי העיצומים הרבים של הכבאים עלולים להוביל לפגיעה בנפש וברכוש. למרות חשיבות הנושא, הוא צץ במהדורות החדשות רק כשקורה אסון – ואז נשכח. כחלק מסדרת כתבות הפולואפ בשקוף שבודקת #מה_נשתנה עם תחקירי עבר החלטנו לעקוב באופן רציף אחר המתחולל בכבאות.  פרק ראשון בסדרת הכתבות על המתרחש בשירותי הכבאות וההצלה: המלחמה בין ועד הכבאים לנציבות הכבאות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

מה הסיפור? הרפורמה בכבאות והמלחמה בין דדי שמחי לאבי אנקורי – על חשבון הציבור

מזה שנים מתחוללת מלחמה בין ועד הכבאים והעומד בראשו, אבי אנקורי, לבין נציבות הכבאות. הסכסוך עתיק השנים מתבטא באינספור עיצומים וצעדים ארגוניים שונים – אלפי ימי עיצומים כבר נצברו – במהלכם ועד הכבאים מבטל אימונים, הכשרות, הדרכות, ומבצע עוד פעולות הפוגעות בהתנהלות השוטפת של המערך. העילות לעיצומי הוועד כוללות פגיעה בתנאי השכר או הרווחה, טענות להתנהלות לא תקינה מצד הנציבות, פגיעה בחופש ההתארגנות, ועוד.

הרקע לסכסוך הוא המהפך שעברה הכבאות ב-2013: עד לשנה זו, מערך הכבאות התנהל תחת רשויות מקומיות, ותחנות הכיבוי היו כפופות לעירייה. נציב הכבאות בתקופה הזו היה אחראי על הצד המקצועי של עבודת לוחמי האש, כמו הכשרות, תקינות ציוד, וכד' – אך חסר אחריות פיקודית בפועל. לאחר הפקת לקחים מאסון הכרמל, הוחלט ב-2013 על הקמת רשות כבאות ארצית, שבראשה עומד נציב הכבאות, המפקד על המערך בפועל.

  • לפירוט העיצומים בכבאות מהקמת רשות הכבאות הארצית ועד ינואר 2020, לחצו כאן

האם הגיוני להשבית ארגון חירום?

הרפורמה הפכה את הכבאות לארגון היררכי שלא תלוי בראש העיר, אלא בנציב (הרמטכ"ל של הארגון, במילים אחרות). השינוי הזה, כך ע"פ בכירים במערך, הוביל לקשיים בקבלת סמכות, ודרש שינוי בתרבות הארגונית: "הרפורמה הובילה לכך שלנציב הכבאות יש גם אחריות, הוא לא רק נציב – הוא גם ממש מפקד על הכוחות. זה מצב חדש יחסית עבור הכבאים וזה מצריך הסתגלות".

מה שבאמת סיבך את הכל הוא שאף שהכבאות הוא ארגון חירום, כמו המשטרה או צה"ל, הוחלט להמשיך לאפשר לוועד הכבאים להתקיים ברשות החדשה. כך, מצד אחד ניתן לשבות ולפתוח בסכסוך עבודה כמו בכל ועד רגיל, מצד שני – מדובר בחלק משירותי ההצלה של המדינה, והשבתת התנהלות השוטפת עלולה להוות בעיה. בעיה שאף תגבה חיים.

המתח בין זכויות עובדים לבין המקצועיות הנדרשת מעובדי ארגון חירום הפך לליבת הסכסוך במערך הכבאות.

בא לשכונה נציב חדש: המינוי של הנציב דדי שמחי

דדי שמחי מונה לנציב הכבאות ב-2017, לאחר שירות ארוך בצה"ל כתת-אלוף וראש מטה פיקוד העורף. מאז מינויו לתפקיד נציב הכבאות, הרקיע הסכסוך בין הוועד לנציבות לגבהים חדשים, כשהוועד נוקט מול שמחי גישה אלימה במיוחד.

הנה כמה מהאירועים יוצאי הדופן שהתרחשו בשנים האחרונות: כבאים מנעו מהנציב שמחי להיכנס לתחנת הכיבוי בירושלים (בווידאו למטה). התקיימו הפגנות מתחת לביתו של שמחי. הופצו בגדרה, מקום מגוריו של שמחי, פליירים נגדו, ומסרונים בגנותו נשלחו לתושבי העיר ובהם נכתב: "בזמן שלוחמי האש מטפלים בשריפות בעוטף עזה וברחבי מדינת ישראל, דוד שמחי נפגש בסתר ועושה קומבינות עם לוביסטים". ביוטיוב וברשתות החברתיות ניתן למצוא עוד עדויות למתקפות אישיות על שמחי מצד הוועד והכבאים.

יש האומרים שמה שגורם למשבר החמור ביחסים מאז מינויו של שמחי היא גישה "פיקודית מדי" איתה הגיע שמחי לתפקיד.  הכבאים טוענים ששמחי מנסה "להפוך את הכבאות לצבא", למרות שמדובר בארגון אזרחי, ושהוא הולך עם "ראש בקיר".

"הוא מאוד לעומתי, ובמקום להראות לנו שלא צריך ועד כי הוא דואג לתנאים שלנו", הלין אחד הכבאים, "הוא מוכיח למה כן צריך את הוועד". בכיר לשעבר בכבאות הוסיף כי "כל עוד ההחלטה היא שיש ועד עובדים בארגון, צריך ללמוד לחיות איתו. אני חושב שבכלל לא צריך ועד עובדים בכבאות, אבל מהקרבות האלה נגרם נזק לשני הצדדים. ניתן לנהל את המערך לצד הוועד: עובדה שיש כבאות, הכבאים עובדים. ברור שאם יש השבתות וקורסים לא נפתחים זה פוגע, אבל יש כאן דרך אמצע, ושמחי צריך למצוא אותה".

הודעות SMS שהופצו על דדי שמחי

מבדיקת "שקוף" עולה כי שמחי אכן פועל כדי להחליש את כוחו של הוועד בכבאות: בנציבות הכבאות החלו לאחרונה להתנות יציאה לקורסים ומשלחות בהתחייבות של המשתתפ/ת לא לקחת חלק בשביתות מסוימות. הנציב גם שינה את הרכב ועדת המכרזים ונתן לנציבות הכבאות קול נוסף בתוכה. המשמעות היא שמתוך ארבעה נציגים בוועדה, שניים מהם מגיעים מנציבות הכבאות, אחד מנציבות שירות המדינה ואחד מהוועד. כך השפעתו של הנציב על בחירת האדם המתאים לתפקיד גדלה.

נציב הכבאות, רב טפסר דדי שמחי

מקורבים לשמחי מדגישים כי היחס אליו נובע מכך שהוא הנציב הראשון שמנסה "לעשות סדר" במערך ואינו מוכן להיכנע לתכתיבי הוועד, ושהוא הנציב השני בלבד שמפקד על המערך, לאחר הרפורמה בכבאות.

"מאז הרפורמה היו שני נציבים: שחר איילון ודדי שמחי. בתקופה של איילון היו לא פחות השבתות, אבל איילון החליט שהוא מוותר על האחריות שלו. דברים שקרו בתקופתו לא עוברים אצל דדי", אמר בכיר במערך, "בשלוש השנים האחרונות הכבאות עוברת מהפכה, לא פחות – ויש מי שההתקדמות והסדר שנעשה פה ומעבר ממערך סמי-מקצועי ושכונתי למערך ברמה הלאומית, לא מתאים לו".

הכירו את יו"ר הוועד: אבי אנקורי

אבי אנקורי משרת כבר 27 שנה בכבאות, ומשמש מאז 2012 ראש הוועד. מאז שנבחר, לא התמודד מולו אף אחד – הוא המנהיג הבלתי מעורער של ועד הכבאים. אנקורי נתפס בכבאות כמי שמציב עמדה תקיפה מול ההנהלה, והעובדים מאמינים בו והולכים אחריו.

הציבור תופס את יו"ר הוועד אנקורי כמי שמרכז בידיו כוח רב מדי, וכך גם תופסים אותו בנציבות הכבאות, ואכן – אנקורי חולש על תקציבים גדולים, וביכולתו לשבש את הפעילות של שירות הצלה חיוני. 

אנקורי מסתייג. "אנחנו לא ועד רכבת ישראל, אני לא יכול לעצור קרונות ולהגיד הנה, האזרחים אכלו אותה, עכשיו יקשיבו לנו", אמר לנו, "אנחנו הכבאים, לא משנה מה יעשו לנו, גם אם יגידו לנו שהחודש אין משכורות, מה נגיד? לא נצא להציל חיים? באנו לפה מאידיאולוגיה, ולא משנה איזו פגיעה תהיה בעובדים, תמיד נצא להציל חיים".

למרות התמיכה הרבה לה הוא זוכה מצד העובדים, יצא לאנקורי ולוועד בראשו הוא עומד שם רע: במהלך 2019 התפרסם תחקיר "כלכליסט" מאת עמיר קורץ, שתיאר שימוש בעייתי בעשרות מיליוני שקלים שמגיעים מתקציב המדינה לקופת הוועד ("כספי רווחה"). בין היתר הוציא הוועד את הכספים על הפגנות נגד הנציב שמחי, השכרת מסוק שטס מעל בית "האח הגדול" עם שלט תמיכה בבנו של חבר ועד שהשתתף בתכנית, ועוד.

לאחרונה הוגש נגד אנקורי כתב אישום בחשד שביצע התרמה אסורה עבור מימון הוצאות משפט של מועמד קודם לתפקיד נציב הכבאות, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, משה סוויסה (ניתן לקרוא כאן). ברקע ישנן טענות קשות להתנהלות בעייתית של אנקורי מצד הנציבות, ומשפטים שונים התנהלו ומתנהלים בעניינו.

כתב אישום הוגש נגד אנקורי בחשד שביצע התרמה אסורה עבור מועמד קודם לתפקיד נציב הכבאות, משה סוויסה

נראה שהכבאים לא מתעלמים מהבעייתיות של אנקורי. אחד הכבאים סיפר לנו: "אני חושב שאבי אנקורי עושה לנו שירות גרוע: הוא מתראיין לא טוב, הוא מוציא אותנו לא טוב, אנחנו לא יודעים לגייס את הקהל לטובתנו, וחבל. באחת הכתבות הראו שהוא נעלם ולא משתתף באימון, אמרתי לעצמי – לפחות תעשה כאילו אתה כן חלק מהמשמרת, תיראה טוב", הסביר לנו כבאי.

"מצד שני", הסתייג, "לא משנה מה – את הנציב אנשים שונאים יותר מאת יו"ר הוועד, כי היו"ר, עם כל הבעיות שלו, לפחות בצד שלנו. הפחד הוא שברגע שלא יהיה ועד, שלא יהיה אנקורי, הנציב ינצח. לכן את כל השביתות ואת ההוראות של אנקורי אנחנו מגבים, כי הכבאים מקבלים תחושה שהנציב רוצה לפרק את המערך"

אנקורי VS שמחי

המשבר ביחסים בין הנציב לבין ועד הכבאים הגיע כאמור לפסים אישיים, לרבות הפגנות מתחת לביתו של שמחי ומסרונים שנשלחו לתושבי היישוב שלו: "זה קשה: מפגינים לך מול הבית, לא נותנים לך להכנס לתחנות כיבוי שאתה אחראי עליהן, מוצאים עליך פשקווילים בכל הישוב בו אתה גר – כשזה קורה, אי אפשר לנתק את הרגש", הסביר לנו בכיר בכבאות, אך אמר כי למרות שהמאבק אישי הדלת לפיוס עדיין פתוחה. 

לדבריו, "אנחנו עדיין מדברים פה על ראש ארגון לאומי, שלא יכול להתנהל מתוך אמוציות וגחמות. לא בזכות התנהלות כזו הוא הגיע לתפקיד. יותר מזה, אומר לך כך: אם מחר בבוקר אנקורי יחליט שהוא מבין את המקום שלו, לא מתערב בשיקול הדעת של המפקדים, אז כל הסיפור הזה נגמר, והופך ללא רלוונטי".

תחקיר "עובדה": נקודת מפנה ביחסים בין ועד העובדים לנציבות

נקודת ציון משמעותית ביחסים בין ועד הכבאים לנציבות היא תחקיר "עובדה" של עמרי אסנהיים, שיצא בתחילת 2019. אסנהיים חשף התנהלות בעייתית במיוחד של ועד הכבאים מול הנציבות, וקשר קשר ישיר בין מוות של אזרחים בשריפות לשביתות ועיצומי הוועד. התחקיר התמקד ביו"ר אבי אנקורי באופן אישי: אנקורי מצטייר בתחקיר כאדם חסר אחריות וכוחני, והובאו עדויות שונות לחוסר מקצועיותו ככבאי וכיו"ר ועד. 

בכיר ברשות הכבאות מספר לנו כי לתחקיר הייתה השלכה משמעותית על היומיום בכבאות: "התחקיר השפיע על  אגף המשמעת של שירות המדינה, וגם על בתי הדין לעבודה. אפשר לחלק את היחס מהם לתקופה שלפני התחקיר הזה ואחרי התחקיר הזה".

לדבריו, "הבינו שם שברמה העקרונית אין מקום לוועד בארגון כזה, אבל אם קיים ועד – הוא צריך להגביל את גבולות הגזרה שלו ולא להשפיע על פעילות מבצעית. במשך תקופה גם לא היו עיצומים משמעותיים בכבאות, ובנושאים מסוימים נפתחו חקירות משטרה".

מה שמדהים זה שמי שהזמין את צוות "עובדה" לסקר את המתרחש בכבאות – הוא אנקורי עצמו. במהלך הצילומים אנקורי לא ידע שבסופו של התחקיר יצטייר כ"איש הרע", ולכן כנראה הסכים לשתף פעולה. מכאן גם ניתן להבין כי חברי הוועד והיו"ר אנקורי תופסים עצמם כקורבנות: מבחינתם, הנציב שמחי הוא אויב – ולכן כל פעולה שנעשתה כדי לנסות להדיחו היא בגדר "מטרה המקדשת את האמצעים". תפיסה זו מלווה את הוועד בפעולות נוספות ונראה כי היא ההסבר לכל אחת מהפעולות הקיצוניות שנקט הוועד כלפי שמחי שפורטו מעלה.

את הצלקות שהשאיר התחקיר הזה באנקורי באופן אישי קשה לפספס: אנקורי חוזר וטוען שכל המוצג שם הם סיפורים שהוצאו מהקשרם ואף שקרים, והוא מנסה מאז להפריח את הטענות שעלו נגדו שם. מאז התחקיר, אנשי הוועד ואנקורי כמעט ולא מתראיינים, וכשהם כן עושים זאת – הם נעזרים בעמנואל רוזן, יועץ התקשורת החדש יחסית של ועד הכבאים.

מה המצב כעת במערך הכבאות? בואו נצא לדרך ונבדוק. נתחיל עם משמעות העיצומים.

העיצומים בכבאות פוגעים במקצועיות הכבאים

ממעבר על טבלת העיצומים המלאה בין 2013 עד היום, עולה כי שובשו אינספור פעילויות בכבאות. כדי להבין כיצד משפיעים העיצומים בשטח, ביררנו מה המשמעות שלהם. הנה כמה דוגמאות:

  • אי-איוש חדר מבצעים ומניעת הכשרות בנושא חדר מבצעים: אל חדר מבצעים מגיעות שיחות מוקד 102 של אזרחים המדווחים על שריפות. עקב חוסר בכח אדם הוחלט שגם כבאים יאיישו לעיתים את המוקד, אך הוועד לא הסכים לכך, ואסר על הכבאים להגיע להכשרות בנושא זה.
  • אי-מענה טלפוני במדור בטיחות באש: כשבונים בניין חדש או חנות צריך לקבל אישור ממכבי האש, כחלק מרישוי עסק או תכניות הבניין. המוקד מהווה מענה לפניות הציבור בנושא הזה, ואי מענה שם מקשה על קבלת הרישוי.
  • אי ביצוע ביקורת כיבוי גמר או רישוי בכל רחבי הארץ: בסיום שלב הבנייה של בניין, יש לקבל אישור ממכבי האש. ככל שהעניין מתעכב, לא ניתן למסור את הדירות לבעליהן בזמן.
  • שביתת קורס כבאים בסיסי: הקורס הראשון שעוברים הכבאים הוא קורס בסיסי. חלק מהמדריכים והחניכים אינם מגיעים אליו בעת שביתה מסוג זה, והקורס מתבטל וכניסתם של הכבאים החדשים נדחית.
  • ביטול קורס חומרים מסוכנים: בכבאות ישנם פקחים המבצעים ביקורות בעסקים בהם יש חומרים מסוכנים. אי קיום קורס גרע ממקצועיות הפקחים ומקשה עליהם לקבוע את הסיכונים שיש בכל עסק.
  • הפסקת אבטחת אירועים: כשיש אירוע גדול כמו הופעה של זמר/ת, דרוש כח מסוים של כבאים לאבטח את האירוע יחד עם המשטרה ומד"א. במידה ומכבי האש לא נוכחים, לא ניתן לקיים אירוע. בשנה שעברה, למשל, ועד הכבאים איים כי הכבאים לא יגיעו לאבטח את אירוע הסליחות השנתי בבריכת הסולטן בירושלים. בסופו של דבר האירוע התקיים כסדרו.

אנחנו לא הראשונים. ביקורת ציבורית כבר הושמעה בנוגע לכמות העיצומים בכבאות, שגובים מחיר בטווח הארוך. בדו"ח מבקר המדינה מ-2017 למשל נטען כי ריבוי העיצומים עלול לפגוע בציבור: "פעילותה של הרשות משובשת לעתים תכופות במקרים של חוסר הסכמה בין העובדים ובין הרשות, באופן שלטענת גורמים ברשות פוגע בכשירותה המבצעית ואף עשוי לפגוע במישרין ביכולתה להעניק שירות ראוי, והדבר עלול לגבות מהציבור מחיר יקר בנפש וברכוש".

שאלנו את אנקורי האם לדעתו יכולה להיות לעיצומים השפעה על מקצועיות הכבאים. "צריך להבין, אצלנו זה לא כמו בצבא", ענה, "כל יום יש לנו לפחות 10 תאונות או שריפות, ואנחנו יוצאים ומצילים חיים. נכון שאת האימון ה'נקי' בתחנה לא נעשה – אבל את המקרה בפועל עשינו וגם חילצנו. אז גם אם לא מתאמנים שבועיים או אפילו חודש, אנחנו עדיין 'מתאמנים' כל הזמן".

לדבריו, "צריך לעשות את ההבדל מחיילים. חייל צריך להתאמן כל יום וכל היום. למה? כי אנחנו לא כל יום במלחמה. הוא צריך לשמור על כשירות, כי אם תהיה עוד שנה מלחמה הוא לא ידע מה לעשות. אנחנו, בניגוד לחיילים, 'מתאמנים' כל יום. זה לא שאני אומר שלא צריך אימונים ותרגילים בכלל – אנחנו צריכים לשמור על כשירות כל הזמן, ולהתרענן – אבל אם לא התאמנו כמה שבועות, אין באמת פגיעה בכשירות". 

"התיאום צריך להיות על המילימטר. לבטל את זה ככה במחי יד זה פשוט מקומם"

בכיר בכבאות עמו שוחחנו הזדעזע עמוקות מדבריו של אנקורי: "רק מהתשובה שלו מבינים איזו עצמה יש בידיים שלו, וכמה הוא חסר אחריות. ברמה העקרונית זו אמירה שהיא לא פחות מילדותית, זה שומט את הקרקע מכל התחום. בכבאות מדובר בהצלת חיים, וזה עניין של שניות. המקצועיות של הכבאי פה היא ערך עליון". 

"כל מי שמתעסק בכשירות מבצעית בכל תחום – צבא, משטרה, קבוצות ספורט – יודע שאין אפשרות להגיב נכון באירועים בלי להתאמן. זה לא עובד. יש אלמנט של שכחה, התורה מתחדשת. מדובר על פעולות חילוץ שצריך לבצע במאית שניה. כמו ריקוד בלט. התיאום צריך להיות על המילימטר. לבטל את זה ככה במחי יד זה פשוט מקומם, מגוחך מנותק מהמציאות".

"לכבאים יש 186 תרחישים שונים להתכונן אליהם – חומרים מסוכנים, שריפת דירה, חילוץ מגובה, וכו'. אז נגיד שאני זורם איתו, למרות שמדובר באמירה מקוממת – מה, כל כבאי במהלך החודש יוצא לכל ה- 186 תרחישים? האמירה שלו מייצגת את מצב הכבאות היום". 

אסון המעלית: התקשורת עברה לעסוק בנושאים אחרים

"אסון המעלית" זעזע מדינה שלמה: כזכור, מדובר באירוע בו טבעו למוות במעלית שהוצפה בני הזוג דין שושני וסתו הררי, בני 25 בלבד. האירוע התרחש ביום שבת גשום במיוחד לפני כחודשיים, בבניין ברחוב נדב 2 בתל אביב. השכנים ניסו להזעיק את שירותי ההצלה החל מהשעה 12:25, כששמעו קריאות עזרה של בני זוג לכודים. אלא שפעולות החילוץ של יחידת "להבה" של הכבאות, החלו רק בשעה 14:00.

מתחקיר ראשוני של הכבאות, עלה כי התקבלו למעלה מ-2,700 פניות במוקד האחראי על מחוז המרכז, כאשר את המוקד איישו שלושה מוקדנים. השיחה הראשונה שהתריעה על הלכודים סווגה כ"אירוע שנפתח בשוגג". עוד התברר כי במהלך סוף השבוע הסוער ועד הכבאים הורה על עיצומים שהיו אמורים להתחיל ביום ראשון, אך לבסוף בוטלו ע"י בית הדין לעבודה.

אסון המעלית הנוראי השאיר את הציבור המום לנוכח אוזלת היד של שירותי ההצלה. ברגע האמת שירותי ההצלה שכולנו סומכים עליהם שיושיעו אותנו בשעת מצוקה – לא תפקדו. השכנים שניסו בכל כוחם להזעיק את שירותי ההצלה נותרו חסרי אונים, ושני אזרחים טבעו למוות. אסון המעלית פגע קשה באמון הציבור בשירותי הכבאות וההצלה.

בתקשורת סיקרו את הסיפור הנוראי באופן מקיף: כתבות חקרו את הנושא לפרטי פרטים מכל צדדיו. כך בין היתר השתרבב לכותרות גם הסכסוך בין ועד הכבאים לנציבות – הנציב התראיין ברדיו ובטלוויזיה, ויו"ר הוועד אנקורי התראיין בשיחת טלפון לא מחמיאה אצל איילה חסון. 

עברו חודשיים כמעט מאסון המעלית, ונראה כי הנושא נמחק מסדר היום התקשורתי. 

היכן עומד התחקיר שמבצעת המשטרה? מה הן המסקנות המלאות של שירותי הכבאות? מה ימנע את האסון הבא? התקשורת עברה לעסוק בנושאים אחרים.

לא מחכים לאסון הבא: מחזירים את הכבאות לכותרות

"שקוף" לא מחכה למחדל נוסף. כל יום בו הסכסוך בין הוועד לנציבות ממשיך, הוא עוד יום בו שירותי ההצלה נפגעים. כל יום בו העיצומים ממשיכים הוא עוד יום שעלול להביא לפגיעה בחיי אדם. לכן, מדי שבוע נסקר מקרוב ובאדיקות את המתרחש בשירותי הכבאות, נשאיר את הנושא בתודעה הציבורית, ונדרוש דין וחשבון מהגורמים האחראים. 

זו הכתבה הראשונה בסדרת הכתבות על הכבאות, נתראה בשבוע הבא.

פרויקט הקריאה הביקורתית של שקוף 1: ראיון עם המומחה לחשיבה יצירתית רן שמשוני. אין לקרוא תקשורת מבלי שיעבדו עליכם?

האם המתנגדים לחיסונים צודקים? מה היה צריך לעשות עם אסדת הגז? כיצד נדע למי להאמין? משיקים את פרויקט הקריאה הביקורתית של שקוף בשיחה מרתקת עם רן שמשוני, מומחה בתחום. בונוס: שורה של כלים ראשוניים שיעזרו לכם לדעת מתי עובדים עליכם 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

כולנו נחשפים לחדשות כמעט כל שעה, אך אף אחד מעולם לא לימד אותנו איך לקרוא אותן בצורה ביקורתית. הגיע הזמן לשנות את זה.

נכון, כל ילד יודע שהתקשורת מציגה רק חלק מהאמת, ופייק ניוז הפך למושג חם – אבל זה רק חלק קטן מהבעיה: עורכים משתמשים בכותרות ובתמונות שמפעילים אצלנו רגשות. עיתונאים מוהלים עובדות בתעמולה, ובעלי עניין בפייסבוק מציגים עצמם כעיתונאים.

כל כלי תקשורת מבנה לקוראיו מציאות מסוימת – בכוונה ובלי כוונה – גם אנחנו. לאף אחד מאיתנו אין זמן להפוך לחוקר תקשורת, להכיר את מפת האינטרסים ואת שלל המניפולציות בהן משתמשים הכותבים והעורכים.

לכן החלטנו ב"שקוף" לצאת בסדרת כתבות וטיפים במטרה לסייע לכן ולכם לפתח חוש קריאה ביקורתית: כדי שתוכלו להמשיך לצרוך חדשות, אך גם להבין מה באמת עומד מאחוריהן. והפעם: שיחה עם רן שמשוני, איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, הוראה וחשיבה ביקורתית. שמשוני הוא ממקימי חברת "פסיפס" המתמחה בחשיבה יצירתית, למידה, הדרכה ומוטיבציה. שמשוני חיבר את הספרים  סודות הלמידה, חמוטל ואלישע עולים לכיתה א' ו-גם למורה מגיע 100.

הצלבה הכרחית

"בעבר האנציקלופדיה הייתה מקור המידע היחיד שהיה אמין ומקובל על כולם", פותח שמשוני, "כל ערך בה היה עובר תהליך ארוך של בדיקה, אימות ומחקר כך שלקורא היה ברור שהמידע בה נכון ושניתן להתבסס עליו. היום, המידע מפוזר ברחבי הרשת עם המון מקורות מידע שונים ומגוונים. מצד אחד הנוכחות ברשת מאפשרת לנו זמינות מאוד גבוהה של מידע, כך שבכל רגע נתון ניתן בלחיצת כפתור לקבל את המידע שאנו צריכים ישירות לכף היד שלנו, אבל מצד שני מגוון מקורות המידע מאוד מקשה עלינו לברור את המידע האמין, הבדוק והנכון".

לדברי שמשוני, חרף אינספור הכלים לבדיקת התכנים שאנו מוצפים בהם – לרוב אנו נוטים להסתפק בדף הראשון בגוגל במקרה הטוב, או בראש "הפיד" של הרשת החברתית החביבה עלינו במקרה הפחות טוב.

"רובנו לא מצליבים מקורות, ולא בודקים האם הכותב הוא דמות מוכרת, האם יש לו רקע אקדמי בתחום שהוא כותב עליו או שהוזכר באתרים אחרים כבר סמכא בתחום. לא תמיד פשוט לדעת אם מידע שאנחנו קוראים הוא אמין, אבל אם נסתכל בעין ספקנית על מקור המידע נוכל לאתר כמה נקודות חשובות שיסמנו לנו האם מדובר במידע או במקור אמין או לא, למשל: מה רמת העדכון של הדף? האם הכיתוב שמופיע בו קבוע או משתנה? איזה תוצאות מקבלים כאשר מחפשים את שמות הכותבים בגוגל? האם המידע שקראנו מגובה בעובדות ומחקרים? האם מצורפים קישורים או מידע מלא לגבי שם החוקר וכו', או שהכותב מסתפק באמירות כלליות ואישיות בלבד?"

ואיך נבדוק את התוכן?

"לכל נושא שנחפש לגביו מידע נמצא מספר רב של מקורות מידע שונים שלא פעם סותרים אחד את השני בהתאם לאג'נדה של כותב או מפרסם המידע".

מתנגדי חיסונים כמקרה בוחן

"נבחן לרגע את נושא החיסונים", מציע שמשוני. לדבריו, ברשת יש מידע רב בעד חיסונים לילדים ומידע רב נגד מתן חיסונים. "רוב האנשים ימצאו את מקור המידע שתומך בדעתם האישית וישתמשו בו כאורים ותומים לנושא וימשיכו לחזק ולהתחזק בדעתם. מעטים האנשים שיטילו ספק אמיתי במידע ויחפשו את האינטרס שעומד מאחוריו או את מקור מחקר המצוטט – ככל שיש כזה – ויבדקו איפה הוא התפרסם במקור ומה רמת האמינות של המקום בו פורסם המחקר לפי מדד ציטוטים (Impact Factor – מדד להערכת מידת החשיבות של כתבי עת מדעיים, על בסיס מספר הציטוטים של מאמר) ואלמנטים נוספים. יש הבדל מהותי בין מחקר מעמיק שבוצע במוסד מחקר מוכר ובלתי תלוי, לבין מחקר של חברה מסחרית".

שמשוני ממליץ בפשטות להיות "אקטיבי". "תבדוק טענה כלשהי, אפילו בפעולה אחת נוספת, פעולה שתרחיק אותך ממקור המידע הראשוני, כזו שתטיל ספק בנאמר ולא תקבל אותו כמו שהוא. מספיק שתפתח עוד חלון בדפדפן – ועשית משהו. זה יזיז אותך מהשביל שחרשו עבורך. חשיבה ביקורתית מחייבת אותנו באקטיביות".

אנשים יסכימו איתך, אבל אז יראו פוסט ממקור מפוקפק ולא יטרחו להצליב אותו

"רובנו תופסים את עצמנו כאנשים רציניים, שמפעילים מנגנוני בקרה וחשיבה ולא מקבלים כל דבר כלשונו. לא פעם התפיסה הזו של עצמנו היא מוטעית. גם מוסדות ואישים שהיית מצפה שלא יטעו ושהמידע שהם יספקו יהיה אמין, יכולים לטעות ולא לתקף מידע או ידיעה שיש להם לפני שהם מפרסמים אותה. אחד המקרים המפורסמים שממחישים את הנושא הוא כאשר אברהם בורג כיו"ר הכנסת הודיע מעל בימת המליאה על פטירתו של ח"כ אמנון רובינשטיין שהיה מאושפז. בדיעבד הסתבר שמתחו את הכנסת, אבל בורג ואנשיו לא בדקו את הנושא ולא הצליבו את המידע עם בית החולים. חשיבה ביקורתית הייתה מונעת את זה". 

אז אנשים צריכים לבדוק כל כותרת? 

"לא. לא חייבים לבדוק הכל. לא כל דבר חשוב ולא לכל אחד נושא מסוים חשוב באותה מידה כמו לאחר. אם יש משהו שחשוב לנו, או נושא שמעסיק אותנו באופן תדיר, אז כדאי לבצע בחינה נוספת של "האמת" כפי שהיא מוכרת לנו. לא פעם אני מעביר פעילויות של חשיבה יצירתית בחברות עסקיות ובמהלכה אנחנו עושים תרגילים שלוקחים את המובן מאליו, את "האמת" שברורה לכולם ומגלים שהמציאות מורכבת יותר ועמוקה יותר מאשר הברור מאילו או מהמוסכמה של כולם".

חשיבה מסדר גבוה

שמשוני ממליץ על מסמך שפרסם משרד החינוך בשם "אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה".

"בספר שנכתב ע"י צוות הפיתוח והמחקר של המזכירות הפדגוגית תחת האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים של משרד החינוך, מפורטות אסטרטגיות חשיבה ביקורתית וחשיבה מסדר גבוה במטרה להנחיל אותן לתלמידים ולפתח אצלם חשיבה ביקורתית. למשל, להסתכל על בעיה בכמה כובעים או מכמה זוויות ראיה שונות ולפעמים מנוגדות".

הספר אכן מאיר עיניים. ליקטנו עבורכם אסטרטגיות נבחרות מתוכו בסוף הכתבה. הנה דוגמא קצרה אחת מתוך פרק העוסק במאמץ מכוון להעלאת מגוון נקודות מבט. זה עוזר, לדברי המחברים, להיכנס לנעלי האחר ולהמנע משיפוטיות. 

האם יש להקים בשטח חירייה פארק או שכונה חדשה? התייחסו לסוגיה זו מנקודות מבט של בעלי עניין שונים (לדוגמא: עיריית ת"א; "הירוקים"; אלה המעוניינים לבנות בשטח). העלו נקודות נוספות של בעלי עניין אחרים).

"פעם אני האזרח, פעם אני העו"ד ופעם אני הפקיד במשרד הממשלתי או ברשות המקומית", אומר שמשוני. "ברגע שנחבוש כובע של מישהו אחר וננסה באמת לבחון את הדברים מנקודת המבט שלו, נגלה שיש עוד 'אמת', ועוד זוויות ראייה על נושא שעד לפני רגע ידעתי את הכל לגביו".

שמשוני אומר שהחשיבות היא במאמץ אקטיבי להסתכל על הנושא מזוויות אחרות ולהיכנס לנעליו של מישהו שחושב אחרת ולראות את הדברים אחרת. פרקטיקה מקובלת של הרעיון הזה ניתן למצוא במועדוני דיבייט (debate) שם המשתתפים מקבלים צד של ויכוח מסוים וצריכים לזכות ב"ויכוח" ללא קשר לדעתם האישית בנושא. "זה תהליך שמחייב אותך להטיל ספק במוכר ובאמת המוכרת ולבחון את הנושא מחדש".

אסטרטגיית חזרה לרחם

אסטרטגיה נוספת, לדבריו, היא לשאול שאלות עד הגעה למקור: מה היה קודם? ומה היה קודם? למה הם קבעו את זה? ומי מינה אותם?

"אם אגיע להתחלה – אולי זה יעזור לגבש תובנה. הדגש פה הוא על ספקנות – לא לקבל מידע כלשונו, לא להסתפק בקריאת טקסט או צפייה בסרטון ולקדש אותו, ברגע שנתחיל לשאול שאלות ולנסות לאתר מה עומד מאחורי המידע ואיזה אינטרס הוא מייצג – נוכל להיות קרובים יותר למידע אמין. שאילת שאלות והטלת ספק היא מיומנות שצריך לפתח ולכן ישנם בתי ספר שנוקטים בשיטות של מצא את הטעות כך שבאופן אקטיבי מרגילים את התלמידים לחפש את השגיאה וללמוד ממנה".

רן שמשוני

נישוב אסדת לוויתן – אתגר לחשיבה ביקורתית

שמשוני מתאר את הנישוב, הרצת אסדת הגז הטבעי לווייתן מול חוף דור, כמקרה בוחן מורכב שלא הגיע להכרעה. "אנשים עזבו את בתיהם בגלל הנישוב. חלקם עשו זאת לאחר שנחשפו למידע כזה או אחר ברשתות החברתיות והשתכנעו שיש פה סכנה, אבל חלק גדול יותר מהציבור שהתפנה החליט לא לקחת את הסיכון ולנסוע לאזור המרכז מבלי לבדוק את הנושא ובלי להטיל ספק במידע שהיה זמין עבורו".

שמשוני אומר שאם מדובר באירוע נדיר או חד פעמי ואם המשמעות של עזיבת הבית היא לא קריטית, אז אפשר לדלג על תהליך הטלת הספק ופשוט ליהנות מבית הקפה בתל אביב. אבל מה היה קורה אם היה מדובר על אירוע ארוך יותר או בעל פוטנציאל נזק מתמשך?

שמשוני מודה כי המקרה של הנישוב הוא מקרה בו קשה לקבל החלטה שקולה. "אני יכול לקרוא את מה שכתבו שומרי הבית ואת מה שכתב המשרד להגנת הסביבה. כולם מתבססים על מספרים שנראים אמינים, אז איך אכריע?" 

לדבריו, קיימת מגמה עולמית של אובדן אמון של אזרחים במערכות השלטון. לעיתים אובדן האמון הזה יכול להוביל אנשים לקבל בביטחון את מה שאדם פרטי כזה או אחר כותב ברשת החברתית, אל מול מה שאומר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. "כדי לנסות להתמודד עם מקרה מורכב שכזה, אני מציע להפעיל חשיבה ביקורתית על שני הצדדים ועל המידע שכל צד מוסר. רק אם נטיל ספק במה שאומרים לנו נוכל לקבל החלטה נכונה יותר. מה שבטוח אין לנו מה להפסיד מהתהליך". 

"חשיבה ביקורתית", מסכם שמשוני, "זו מיומנות מתמשכת. זה אף פעם לא נגמר, כי אנחנו משתנים והסביבה משתנה. ה'אמת' שהכרנו ביום אחד יכולה להשתנות למחרת, ולכן חשוב להמשיך ולבחון בביקורתיות ולהטיל ספק במידע שאנו נחשפים אליו". 

ההמלצות של שמשוני לקריאה ביקורתית. בדקו:

  • האם מקור המידע מוכר ומתעדכן בתדירות גבוהה?   
  • האם יש סימנים מחשידים בטקסט כגון שגיאות כתיב, שימוש בשפה או בשמות לא נכונים וכו'?
  • האם הכותב הוא דמות מוכרת? ניתן לחפש מידע נוסף אודות הכותב ולראות: האם הוא מופיע באתרי חדשות אחרים? האם יש לו רקע אקדמי בנושא?
  • האם הנתונים מבוססים על מחקרים? האם ניתן לאתר את המחקר הזה? איפה הוא התפרסם במקור ותחת איזו חסות?
  • להיות קורא אקטיבי – לפתוח עוד חלון, ולעשות לפחות עוד פעולה אחת של הצלבת המידע

שמשוני הוא ממקימי חברת "פסיפס" המתמחה בחשיבה יצירתית, למידה, הדרכה ומוטיבציה. ממחברי הספרים סודות הלמידה, חמוטל ואלישע עולים לכיתה א' ו "גם למורה מגיע 100".

בונוס: טעימה מתוך הספר אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה

בהקדמה נכתב כי "חשיבה היא פעילות מורכבת ורבת-פנים שבלעדיה לא מתרחשת למידה משמעותית". הנה תמצות קליל של אסטרטגיות חשיבה מאירות עיניים שחילצתי (ת.א) מכמה פרקים בספר.

בפרק העוסק בהעלאת אפשרויות מגוונות לצורך פתרון בעיה. תרגיל אחד מציע, למשל, לשאול את הילדים השאלות הבאות: 

  •         לפני תחילת הלימודים, נוצר פקק תנועה גדול ברחובות המובילים אל בתי הספר בשכונה. הציעו כמה שיותר אפשרויות יצירתיות לפתרון הבעיה.  
  •         בשנים האחרונות חלה ירידה בכוחן של המפלגות ועלייה בכוחן של קבוצות האינטרס. העלו הצעות שונות ומנומקות לחיזוק כוחן של המפלגות.

פרק אחר עוסק בניסוח שאלות – כאמצעי להתמודד עם סוגיות שאין לגביהן תשובה ברורה וחד-משמעית. בין התרגילים:

  •         אתם כתבים בעיתון מקומי. כתבו שש שאלות מעניינות לריאיון עם ראש העיר/הרשות שלכם בנושא …
  •         האם השאלה… היא שאלה המתאימה להישאל ביחס לתופעה …?
  •         לפניכם ארבעה מלבנים בעלי היקף זהה. לאחר מדידת שטחי המלבנים והשוואתם התברר ששטח המלבן שכל צלעותיו שוות הוא הגדול ביותר. נסחו שאלה בקשר לממצא זה.  

חלק נוסף עוסק במאמץ מכוון להעלאת מגוון נקודות מבט. זה עוזר, לדברי המחברים, להיכנס לנעלי האחר ולהשהות שיפוטיות. תרגילים לדוגמא: 

  •         האם יש להקים בשטח חירייה פארק או שכונה חדשה? התייחסו לסוגיה זו מנקודות מבט של בעלי עניין שונים (לדוגמא: עיריית ת"א ; "הירוקים"; אלה המעוניינים לבנות בשטח). העלו נקודות נוספות של בעלי עניין אחרים. 
  •         התייחסו מנקודות מבט שונות לסוגיית השימוש בבעלי חיים לעריכת מחקרים/ניסויים. לדוגמא, נקודות המבט של אנשי "תנו לחיות לחיות", אנשי מחקר מתחום מדעי הטבע או מתחום מדעי החברה.
  •         יש להציב מול תלמידים את המשפט: אתר זה נכתב על ידי העמותה לאיכות הסביבה. ואז לבקש מהם לשער: מה תהיה עמדת הכותב בו על השימוש בתחבורה ציבורית?

 אסטרטגיה אחרת עוסקת בהצדקת הידע והערכתו. הנה כמה שאלות לתלמידים שמופיעות בספר:

  •         הבחינו בין העובדות לבין הדעות המצויות בטקסט שלפניכם. 
  •         האם המחלוקת בנוגע לניסויים בבעלי חיים ניתנת לפתרון? האם יכולה להיות תשובה אחת נכונה לשאלה? מדוע כן? מדוע לא?
  •         האם מקור המידע  … (לדוגמא אתר אינטרנט כלשהו, כתבה, ספר) אמין? כיצד ניתן לדעת?
  •         מהו הציור הכי יפה, לדעתכם? מדוע?

"חשיבה מסדר גבוה", מודגש בספר, "אינה אלגוריתמית ודפוסי החשיבה אינם ברורים ומוגדרים מראש. לעיתים קרובות היא מסתיימת בפתרונות מרובים שלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות אך לא קיים פיתרון יחיד וברור".

 זה פרק ראשון בסדרת הכתבות של שקוף לשיפור מיומנויות הקריאה הביקורתית.

אלימות מילולית בישיבת המועצה במוצקין, בחסות ראש העיר חיים צורי 

תושבי ועובדי העירייה קראו קריאות נאצה וגידופים כלפי חברי האופוזיציה במהלך ישיבת המועצה, הכל בעידוד ראש עיריית קרית מוצקין, חיים צורי. כשהתבקש צורי להוציאם אמר: "אין לי סמכות לזה". העירייה בתגובה: "לא אירע אירוע אלימות במהלך ישיבת המועצה" 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"יודנראט! יודנראט! שונא מדינת ישראל. תתבייש לך". אלו היו הקריאות מהיציע בישיבת המועצה האחרונה בקרית מוצקין. הצעקות אמנם הגיעו מיציע התושבים אך היו בעידוד ראש העירייה חיים צורי וסגנו, יוסי מרקוביץ'.

בריונות בעידוד ראש העיר 

בישיבת המועצה שהתקיימה ביום רביעי בתחילת החודש החליטו צורי ומרקוביץ' להתייחס לקשר בין חברי מועצה מהאופוזיציה לבין ארגון שוברים שתיקה. הנושא, שלא הופיע על סדר היום, עלה כמה פעמים בהערות אגביות כלפי חבר המועצה יריב ענבר. צורי אמר: "בעיניי לא מצא חן ששאלתי אותך פעם שעבר מאיפה החבר הזה שלך משוברים שתיקה". בזמן אחר פנה מרקוביץ' לקהל ואמר: "הוא לא רוצה לספר לכם על הקשר שלו עם שוברים שתיקה". כל פעם שהנושא עלה, התפרץ הקהל כנגד ענבר.

ענבר, חבר אופוזיציה, חטף את רוב הצעקות והקללות. כשפנה לצורי ושאל אותו מדוע אינו מוציא אותם, ענה לו צורי: "אין לי סמכות. אני לא משטרה". האנשים ביציע המשיכו להתלהם: "יא אפס, בושה. צריך לשטוף את הכסא שישבת עליו". ועוד הוסיפו: "הידיים שלו מגואלות בדם חיילי צה"ל".

לאחר אתנחתא בה חזרו קצת לסדר היום, חזר מרקוביץ' (הזכור לקוראנו מהתחקיר בו גילינו שהעירייה ניתקה תחנה לניטור אויר. ובכך הסתירה מתושבי העיר את רמת זיהום האוויר בה).

מרקוביץ' שילהב את ההמון כשביקש שענבר יסביר להם את הקשר בינו לבין שוברים שתיקה. מייד חזרו קריאות הגנאי: "רק טרנספר יעזור לאנשים כמוך", ו: "לך לערבים".  (בווידאו לא ניתן לראות את המגדפים, כי הם נמצאים מאחורי המצלמות).

צורי סירב להגן על חברי המועצה – ושיקר לגבי הנהלים

כשחברת המועצה מרינה קריין-רחמימוב פנתה לצורי ושאלה אותו האם לא מפריע לו לקיים ישיבה ככה? צורי אמר בתגובה: "ביררתי במשטרה ואמרו לי שאם מישהו מפריע לי שאגיש תלונה במשטרה, הם יעשו חקירה ואז יוציאו אותו החוצה". הקהל מצידו חזר לצעוק.

זה לא נכון. אם תושבים מפריעים להתנהלות התקינה של ישיבת המועצה, ובייחוד כשתוקפים את חבריה בקריאות גנאי והסתה, סביר בהחלט שראש העירייה יורה להוציא אותם מהישיבה. במידה ואלו מסרבים, ראש העיר יכול לעצור את הישיבה ולזמן משטרה כדי לפנות אותם. במקרה זה חלק מהתושבים היו בכלל עובדי עיריה (פירוט למטה). ובסיום הישיבה חזר צורי ושילהב שוב את ההמון כשביקש מענבר שיסביר לתושבים איך סיעתו קשורה לארגון 'שוברים שתיקה'.

התנהגות דומה התרחשה גם בישיבה הקודמת, בחודש ינואר, אז נטשו חברי המועצה את הישיבה באמצע לאחר שספגו גידופים רבים, שוב בחסות ראש העיר סביב אותו נושא.

מאלימות מילולית לפיזית

בתום הישיבה פנתה חברת המועצה מהאופוזיציה מרינה קריין-רחמימוב לכיוון המעלית, כשכמה תושבים שנכחו בחדר המועצה דולקים אחריה. לטענתה אחד התושבים אף בעט בה. רק בשלב זה הגיעה משטרה וגבתה עדויות: "כבר כמה חודשים שראש העירייה  ממלא את אולם המועצה בקהל משולהב כדי להטיל אימה על חברי האופוזיציה", אמרה לנו רחמימוב. "עד היום זה הסתכם בקללות ובכמעט-אלימות, אבל הכתובת הייתה על הקיר וכל אדם שעיניו בראשו ידע שההסתה שמוביל ראש העירייה תיגמר באלימות. והנה, ברביעי האחרון זה קרה. דחיפות, קללות, בעיטות, ויריקות נגדי. פעם אחרונה שהייתי צריכה להתגונן כך היה בשירות הצבאי שלי. באינתיפאדה של 2001". 

חבר האופוזיציה יריב ענבר שזכה למרבית הקללות בישיבה מסר כי: "זה היה קרקס של חיות פרא בלתי מאולפות שעברו הסתה מסוכנת".

חלק מקוראי קריאת הגנאי: עובדי עירייה

לטענת חברי האופוזיציה חלק מהתושבים שהגיעו לישיבה הם עובדי עירייה. ביניהם כמה סייעות ועובדת מתנ"ס. פנינו לכמה מהעובדים שנכחו באותה ישיבה, אך הם הכחישו כי ראו בה אלימות כלשהי.

"איננו יכולים עוד למלא את שליחתנו הציבורית במועצת העיר"

במכתב שהוציאו חברי סיעת רוח חדשה במוצקין למשטרת ישראל בתגובה הם סיפרו על השתלשלות האירועים וביקשו להציב להם אבטחה כדי לבצע את עבודתם בעירייה. "במצב דברים זה איננו יכולים עוד למלא את שליחתנו הציבורית במועצת העיר", נכתב, "כל עוד שלמות גופנו ובריאותנו הנפשית נתונות בסכנה, אין בכוונתו לשוב ולפקוד את בניין העירייה, בישיבות הוועדות או בישיבות המועצה, אלא אם תועמד להגנתנו אבטחה". 

סיעת רוח חדשה במוצקין – מרגישים מאויימים

הפננו לעיריית קרית מוצקין שורת שאלות:

  1. למיטב ידיעתנו, ביציע ישבו עובדי עירייה. מה עמדת העירייה וראש העיר כלפי עובדים שמקללים במהלך ישיבות המועצה את חברי המועצה? 
  2. אילו פעולות משמעתיות ננקטו נגדם?
  3. מדוע לא ביקש ראש העיר מהתושבים והעובדים המפריעים לצאת מהחדר ולא הזמין סדרנים לפנות אותם?

מעיריית מוצקין נמסר: "ראש העיר חיים צורי והעירייה מגנים בכל תוקף כל סוג של אלימות מילולית ופיזית כלפי כל אדם. לעניין עצמו. לא אירע אירוע אלימות במהלך ישיבת המועצה, אלא לאחר שהישיבה ננעלה ומחוץ לאולם המליאה (הדגשה ע.ב). למיטב ידיעתנו משטרת ישראל מטפלת בנושא ויש להמתין לתוצאות החקירה".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם): ראש העיר חיים צורי פוגע ביכולת של נבחרי ציבור לבצע את עבודתם בכך שהוא מאפשר התלהמות ואיומים. כפי שנראה הוא אף מזמין אותה. אלימות מילולית שהתדרדה גם לאלימות פיזית מקשה שבעתיים על חברי מועצה לייצג את תושבי העיר ששלחו אותם לשם. נזכיר שצורי גם נחקר בעבר במשטרה בחשד שניהל מאגר מידע לא חוקי על תושבי העיר

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן): על המשטרה לחקור אם צורי הסית לאלימות. הממונה על המחוז במשרד הפנים חייב לזמן את צורי לשימוע ובירור. כתבה זו גם תישלח לגורמים אלו. 

אנחנו מבטיחים להמשיך לעקוב.

**

בונוס: ראש העיר צורי נגד דיון חופשי – גם בפייסבוק. צפו בכתבה משעשעת של תומר אביטל בנושא:

למה הרשויות המקומיות צובעות מעברי חצייה בצבע מחליק יותר וגם יקר יותר?

מבדיקה שערכה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עולה כי רוב הרשויות המקומיות משתמשות בצבע סימון כביש לא איכותי ויקר. כבר ב-2010 הוגשה הצעת חוק לטיפול בנושא, וב-2017 מבקר המדינה דרש ממשרד התחבורה לעבור לחלופה האיכותית יותר. אך רשויות ממשיכות להשתמש בצבע כביש ובזבזני, ועל הדרך גם הורג? תחקיר בסדרה של כתבת הפולו-אפ של שקוף שבודקת בקביעות: #מה_נשתנה?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

הגורמים המקצועיים בנתיבי ישראל ומשרד התחבורה מכירים כבר שנים את הבעיה. רשויות מקומיות משתמשות לסימוני כביש – למשל לצביעת מעברי חצייה –  בצבע יקר יותר מהחלופות אבל דווקא כזה שנשחק מהר יותר.

מכירים רוכב/ת אופנוע שהחליקו בכביש? יש סיכוי שזה בכלל לא אשמתם – אלא תוצאה של בחירת הצבע הזה ע"י רשויות מקומיות.

צבע סימון כביש מוזנח ולא איכותי עלול לגרום להחלקת רכב דו-גלגלי

כבר ב-2010 עלתה הצעת חוק של חברת הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב שביקשה לחייב את הרשויות המקומיות לעבור לצבוע את סימוני הכבישים בחומר איכותי יותר. הצעת החוק לוותה במחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. המחקר מצא כי מעבר לשימוש בצבע איכותי אף יוזיל עלויות לרשויות ויחסוך להן כ-100 מיליון ש"ח. ומה קרה? כמעט כלום. הצעת החוק של שמאלוב נפלה והנושא ירד מהשיח הציבורי.

שבע שנים מאוחר יותר, ב-2017 כתב מבקר המדינה דו"ח בו עלה עניין צבע הכביש הבעייתי והיקר. המבקר דרש ממשרד התחבורה והרשויות המקומיות שוב לעבור להשתמש בסוג צבע אחר, איכותי יותר. 

בדקנו: לפי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, למרות דו"ח המבקר ותוצאות המחקר – גם היום רוב הרשויות המקומיות ממשיכות להשתמש בצבע היקר והלא איכותי.

חברת הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב. מתוך פייסבוק

למה הרשויות המקומיות לא מיישמות את המלצות המבקר והמחקר?

בקצרה: הרשויות רוצות לחסוך כסף בטווח הקצר, ולכן מעדיפות להשתמש בחומר הלא-איכותי ובטווח הרחוק היקר יותר.
נסביר: החומר הלא-איכותי לסימון כביש נקרא בשפה המקצועית "קיים קצר". החומר האיכותי נקרא "קיים ארוך". שני סוגי החומרים מאושרים ע"י משרד התחבורה. אנחנו ב"שקוף" ערכנו בדיקה עם חברה שמוכרת את הצבעים, ואלו המחירים (התעריף משתנה בהתאם להיקף העבודה):

חומר "קיים קצר": 13-15 ש"ח למ"ר.
חומר "קיים ארוך": 120-150 שח למ"ר.

הרשויות רוצות לחסוך כסף בטווח הקצר, ולכן מעדיפות להשתמש בחומר הלא-איכותי ובטווח הרחוק היקר יותר

צבע "קיים ארוך" עלול להיות יקר פי 10 מצבע "קיים קצר". זו הסיבה שהרשויות המקומיות מעדיפות להשתמש בצבע הלא איכותי, פשוט כדי לחסוך בעלויות. הרשויות המקומיות מסתכלות על חיסכון בטווח הקצר, בשנה הקרובה, ולא על חיסכון בטווח הארוך: ע"פ משרד התחבורה, אין הבדל משמעותי במחיר בין הצבעים בטווח הארוך, בגלל עלויות האחזקה של הצבע.

למה? סימון כביש שנצבע בצבע "קיים קצר", צריך לחדש בממוצע כל חצי שנה. לעומת זאת, סימון כביש בצבע "קיים ארוך" צריך לחדש רק כל חמש שנים. בטווח של 10 שנים יחדשו את הצבע "קיים קצר" 20 פעמים, ואת קיים ארוך פעמיים, וההוצאה של הרשות בטווח הארוך תהיה דומה. אם מחשבים גם את עלות הצביעה עצמה – הצבע האיכותי אפילו זול יותר.

גם במסמך הנחיות מ-2014 לבחירה והשמה של חומרים תקניים לסימון דרכים של משרד התחבורה נכתב: "חומרי הסימון בעלי תוחלת החיים הארוכה הינם מטבע הדברים בעלי עלות ראשונית גבוהה יחסית. עם זאת, בחישוב לאורך זמן נחסכות העלויות החוזרות ונשנות של סימונים חוזרים (לרבות עלויות אבטחה ועיכוב תנועה) ומובטחים ערכי תפקוד יציבים יותר
לאורך זמן".

הרשויות ומשרד התחבורה לא חושבים לטווח הארוך – ופוגעים בכולנו

צביעת סימון כביש מחדש לא מסתכם רק ברכישת דלי צבע ומכונה שתסיר את הסימון הישן. אל עלויות אלה מצטרפות כאמור גם עלויות שוליות: במהלך חידוש סימון הכביש, העירייה צריכה לסגור את הכביש ולייצר הסדר תנועה זמני חדש, מה שעלול לגרום לפקקים ולבעיות תנועה. עליה גם להציב על הכביש אמצעי אזהרה שונים כמו חרוטים או תמרורים, ואולי גם פקח/ית. כל זה עולה כסף, וככל שמחדשים את צבע הכביש בתכיפות גבוהה – עלויות מצטברות.
זאת ועוד, אחת התכונות החשובות של צבע "קיים ארוך" היא החזרת אור. הוא מחזיר אור בלילה בצורה טובה יותר מ מ"קיים קצר" ומשפר את בטיחות הנסיעה.
לכן, חסכוני יותר שהרשויות המקומיות יעברו להשתמש בצבע "קיים ארוך", אותו צריך לחדש אחת לחמש שנים והוא מחזיר אור בצורה מיטבית. 

בעת צביעת סימון מחדש, העירייה צריכה לסגור את הכביש ולייצר הסדר תנועה זמני חדש

בדו"ח מבקר המדינה מ-2017 נכתב בנושא: "מאפיינים אלה (איכות ירודה של "קיים קצר") מאלצים את החברה לבצע תחזוקה מוגברת: צביעה מחודשת בצמתים אחת לחצי שנה, צביעה סטנדרטית בכבישים אחת לשנה, ובכבישים עמוסים אף בתדירות גבוהה יותר. פעולות אלה מלוות בסגירת כבישים, המפריעה לתנועה השוטפת, והפרעות אלה יוצרות גם נזקים כלכליים נוספים וכן הפרעה לציבור הנהגים".

כך מודגש כי "יוצא כי חומרי הסימון הישנים מחייבים עבודות תחזוקה בתדירות גבוהה מאוד, דבר המגדיל את העלויות הכספיות ופוגע בתנועה השוטפת בכבישים עקב הפרעות בזמן עבודות הצביעה".

מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא: "חומרי הסימון הישנים מחייבים עבודות תחזוקה בתדירות גבוהה מאוד"

צובעים בשכבות על חשבון חיי רוכבי הדו-גלגלי

המחדל לא נגמר שם. את הצבע מסוג "קיים קצר" יש לחדש אחת לחצי שנה. כדי לחדש את הצבע יש להסירו מהכביש, אך תהליך ההסרה הוא יקר וארוך, מפני שההסרה מתבצעת ע"י מכונה שמזרימה מים בלחץ גבוה על הסימון, ומסירה את הצבע במהירות של מטר בחמש דקות. כדי לחסוך בעלויות ההסרה הגבוהות, הרשויות מצאו "פתרון": במקום להסיר את הצבע, הן פשוט צובעות שכבה נוספת מעל הצבע הקיים.

ה"פתרון" הזה מסכן אותנו מאוד מפני שהוא גורם להחלקה: את הצבע "קיים קצר" צריך לצבוע בשכבה דקה על פני הכביש, על האספלט. הצבע איתו נצבע את הסימון מקבל את הטקסטורה של האספלט המחוספס, וכך מונע החלקה לנוסעים עליו.

הסרת צבע כביש. מתוך אתר חברת "נתיבי זהב"

כשצובעים שכבה על גבי שכבה, הטקסטורה של האספלט נעלמת תחת הצבע, וסימון הכביש הופך למחליק. לעיתים, הרשויות צובעות שכבות צבע כל כך הרבה פעמים, שסימון הכביש מגיע לעובי של כמה מילימטרים. צביעה של שכבה מעל שכבה מקצרת עוד יותר את חיי חומר "קיים קצר", ומקדימה את הצורך לצבוע סימון כביש שוב.

בואו נראה המחשה לאיך נראה סימון כביש "קיים קצר" שנצבע שוב ושוב – ונשחק. התמונה מתוך דו"ח ביקורת על רשות התמרור המקומית ברחובות:

סימון כביש מוזנח בעיריית רחובות

הנפגעים העיקריים מסימוני כביש מחליקים הם רוכבי הדו-גלגלי, המתרבים בשנים האחרונות. רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים, האופנוענים, ועוד – כולם נוסעים על סימוני הכביש, ובעת עצירה עלולים להחליק על סימון שלא נצבע כמו שצריך. התאונות של רוכבי הדו-גלגלי הן עוד סיבה שהשימוש בחומר "קיים קצר" אינו חסכוני או יעיל. בטווח הארוך, לתאונות רוכבי הדו-גלגלי יש גם עלויות גבוהות.

רוכבי דו גלגלי הם הנפגעים העיקריים מסימוני כביש מחליקים

ראויות לשבח: הרשויות שעברו להשתמש ב"קיים ארוך" מרוצות

מוקי דור, מנהל מטה הבטיחות בעיריית ערד, החליט לעבור להשתמש בצבע "קיים ארוך" לסימון כבישים בצמתים מרכזיים בעיר: "עם פתיחת שנת הלימודים, נהוג לצבוע מחדש את סימוני הכביש", אומר דור, "הפעם, בגלל שהשתמשנו בחומר "דו-רכיבי" (סוג של "קיים ארוך") הסימונים עברו שטיפה, הסרנו את הלכלוך שהצטבר עליהם, והם נראים כמו חדש. המטרה שלי היא לצבוע את כל מעברי החציה בערד בצבע הזה, אם יהיה לנו מספיק תקציב". דור העביר לנו תמונות של הסימון לפני ואחרי השטיפה:

מעבר חציה בערד, שנצבע ב"קיים ארוך" צילום: מוקי דור

אדם מתחום צביעת הכבישים עמו שוחחנו מספר: "לפני 10 שנים עשיתי פרויקט צביעת נתיב לתחבורה ציבורית בראשון לציון, ברחוב משה דיין, עם צבע "קיים ארוך". מדובר בשני פסים צהובים, ועד היום הם קיימים שם. רק חבל שבהמשך העירייה חידשה אותו עם "קיים קצר", מטעמי חיסכון, מה שמחליש את אפקט החזרת האור".

יש רשויות נוספות שעברו להשתמש בצבע "קיים ארוך" לפחות בחלקים מסוימים בעיר, בהן: רמת השרון, תל אביב, ראשון לציון, חולון, ורמת גן. כל הכבוד!

קוראים למשרד התחבורה להקצות תקציב לנושא ולרשויות לעבור להשתמש בצבע "קיים ארוך"

אזמ"ע? (איך זה משפיע עליך?): שימוש בסימוני כביש "קיים קצר" משפיע על כולנו: החידוש התכוף שלהם גורם לשיבושי תנועה ולהוצאה כספית מוגדלת ומיותרת של הרשויות המקומיות – כסף שמגיע מהכיס שלנו, הציבור. רוכבי הדו-גלגלי עלולים להחליק על סימונים שלא מתוחזקים כראוי, וכך עולה הסיכון שיפגעו בעצמם ואף יגרמו לתאונה עם רכבים אחרים או הולכי רגל.

מעש"י? (מה עושים כדי שיתוקן?): אין שום סיבה שכל המדינה כולה לא תעבור להשתמש בצבע לא מחליק וחסכוני. למעשה זה טירוף שאנחנו לא משתמשים בצבע הזה כבר עכשיו. שימוש בצבע "קיים ארוך" דורש תחזוק מועט, חוסך עלויות, מצמצם את הצורך לסגור כבישים לעיתים תכופות.

בינתיים, אנו מבקשים מכם: בדקו כשאתם הולכים ברחוב מה מצב סימוני הכביש בעיר שלכם, ושלחו מייל לאחראי/ת התמרור ברשות שלכם, ושאלו: האם העירייה משתמשת בצבע "קיים ארוך"?

איך שולחים מייל? חפשו באתר העירייה את בעל/ת התפקיד הרלוונטי (ראש מחלקת תנועה/רשות תמרור), או את צמד המילים "רשות תמרור" ומצאו את האחראי. באתרים של רשויות שקופות, המייל והטלפון של בעל/ת התפקיד יופיעו. אם לא מצאתם – פנו לראש העיר.

גילית שהעירייה לא משתמשת כלל בצבע "קיים ארוך"? תייגו את ראש העיר בפייסבוק, ושלחו אליהם ישירות את הכתבה הזו לצד בקשה לעבור להשתמש בחומר האיכותי. אפשר לשלוח גם אלינו מייל בנושא: [email protected]
מבטיחים לעקוב ולעדכן מי הן הרשויות שעברו להשתמש בצבע החסכוני והבטוח יותר – ולפרגן גם להן!

ממשרד התחבורה נמסר:

"סימון והתקנת התקנים בתשתית מערכת הדרכים הינם באחריות הרשויות המקומיות. משרד התחבורה מסייע לרשויות המקומיות, באמצעות תקצוב לסימון והתקני בטיחות הניתן, בין השאר, לטובת סימון כבישים- מעברי חצייה וסימון לבן על הכביש עצמו בלבד.

הרשויות המקומיות מחויבות לתחזק את הסדרי התנועה שבתחום אחריותן, בהתאם לדרישות התקן והמפרטים המאושרים על ידי הוועדה הבין משרדית לבחינה ואישור התקני תנועה ובטיחות.

משרד התחבורה והועדה להתקני תנועה ובטיחות הנחו את רשויות התמרור המקומיות לעבור לשימוש בצבע תקני כמקובל במדינות המערביות. כל חומרי הסימון על פני הדרך, העומדים בתקינה הישראלית החדשה, הינם בעלי מקדם חיכוך גבוה ונראות טובה ביום ובלילה".

מי אישרר את החסינות של חיים כץ במליאת הכנסת? הרשימה המלאה, לרבות הנעדרים

לאחר דיון שארך מעל לשלוש שעות במליאת הכנסת, החליטו הח"כים לפטור את חיים כץ ממשפט. כץ ביקש חסינות בשתי עילות וקיבל. בנימין נתניהו הצביע בעד. האם שיקר לגבי קיזוז שהבטיח לתמר זנדברג? ניצן הורוביץ: "נתניהו הופיע לפתע במליאה והצביע בעד חסינות לחיים כץ, למרות שהיה מקוזז עם ח״כ תמר זנדברג, שילדה אתמול". מבדיקת שקוף עולה שאכן היה סיכום שכזה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שלוש שעות דיון נינוחות יחסית עברו על מליאת הכנסת בדיון החסינות שבסופו קיבל חיים כץ פטור ממשפט, לפחות בקדנציה הנוכחית. לאורך הדיון קם כץ מדי פעם לקבל את פני הח"כים שנכנסים לדיון. לשר האוצר משה כחלון נתן תפיחה קלה על השכם, לאיילת שקד חיבוק אבהי ועם איימן עודה ישב דקות ארוכות לשיחה צפופה. בסוף הדיון הוא קיבל את החסינות.

כץ, נזכיר, חשוד שרימה את חבריו לחקיקה, שיקר לוועדת האתיקה וקידם חוק שנתפר מתוך נקמה אישית. אף שהיועמ"ש הציג התנהלות עבריינית לכאורה של כץ, בחרה הכנסת להעניק לו כאמור פטור ממשפט שם יכלו העובדות להתברר. 

החסינות, נדגיש, תקפה רק לכנסת הנוכחית. אם יתעקש היועמ"ש יאלץ כץ לבקש חסינות פעם נוספת לאחר הבחירות בשני במרץ. בנוסף, החסינות כפופה לביקורת שיפוטית של בג"ץ: משמר הדמוקרטיה כבר עתר בצהריים ודרש מביה"מ לבטל את החלטת הכנסת. במשמר נימקו בין היתר כי "עבירות של טוהר המידות אינן חוסות תחת החסינות המהותית, ואינן יכולות להיחשב פעולות במילוי תפקידו של ח"כ".

ועכשיו לרשימה המלאה:

מבחינת נוכחות ניתן לראות כי 'גוש הימין' הגיע במלואו, למעט ח"כ אחד מהימין החדש: מוטי יוגב.

אלו הח"כים שהצביעו בעד החסינות לכץ (63):

הליכוד (32/32): אופיר כץ. גילה גמליאל, זאב אלקין, יובל שטייניץ, יפעת שאשא ביטון, ישראל כץ, מירי רגב, קרן ברק, אופיר אקוניס, אמיר אוחנה, גדעון סער, דוד ביטן, יואב קיש, מיכל שיר, קטרין שטרית, שרן השכל, דוד אמסלם, חיים כץ, יואב גלנט, יריב לוין, משה כחלון, ציפי חוטובלי, שלמה קרעי, אבי דיכטר, אלי כהן, בנימין נתניהו, גלעד ארדן, אתי עטייה, מיקי זוהר, ניר ברקת, צחי הנגבי, יולי אדלשטיין.

ישראל ביתנו (8/8): אלי אבידר, יבגני סובה, חמד עמאר, עודד פורר, אביגדור ליברמן, אלכס קושניר, יוליה מלינובסקי, מרק איפראימוב.

ש"ס (9/9): אריה מכלוף דרעי, משה ארבל, ינון אזולאי, יעקב מרגי, משה אבוטבול, משולם נהרי, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, יצחק כהן.

יהדות התורה (7/7): יעקב אשר, יעקב אייכלר, יעקב ליצמן, יעקב טסלר, מאיר פורוש, משה גפני, אורי מקלב.

הימין החדש (6/7): מתן כהנא, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, רפי פרץ, נפתלי בנט.

כחול לבן (1/33): צביקה האוזר.

המצביעים שנמנעו הם מכחול לבן: מיכאל ביטון (נמנע בשתי ההצבעות), צביקה האוזר (בהצבעה אחת נמנע ובשניה תמך).

אלו הח"כים שהתנגדו למתן חסינות (43): 

כחול לבן (27/33): אורלי פרומן, אלעזר שטרן, יואב סגלוביץ', יעל גרמן, מירב כהן, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, בני גנץ, יאיר לפיד, יזהר שי, מיקי לוי, קרין אלהרר, איתן גינזבורג, בועז טופורובסקי, יועז הנדל, מיקי חיימוביץ', פנינה תמנו שטה, רם שפע, אבי ניסנקורן, אורנה ברביבאי, אסף זמיר, גבי אשכנזי, מאיר כהן, עמר ינקלביץ', עופר שלח, רם בן ברק, יוראי להב-הרצנו.

העבודה גשר (6/ 5): עומר בר לב, רויטל סויד, עמיר פרץ, איציק שמולי, מירב מיכאלי.

המחנה הדמוקרטי (5 / 3): אילן גילאון,יאיר גולן, ניצן הורביץ.

הרשימה המשותפת (8/13): ג'אבר עסקאלה, עאידה תומה סולימן, איימן עודה, סעיד אלחרומי, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, עופר כסיף, יוסף ג'אברין.

נעדרו מההצבעה לא מעט ח"כים: 

כחול לבן (4/33): חילי טרופר, רדיד מריח', יואל רזבוזוב, משה יעלון.

המשותפת (5/13): מנסור עבאס, ווליד טאהא, היבא יזבק, מטנס שחאדה, סמי אבו שחאדה. 

העבודה גשר (1/6): אורלי לוי אבקסיס.

המחנה הדמוקרטי (5/ 2): תמר זנדברג וסתיו שפיר.

הימין החדש (6 / 1): מוטי יוגב. 

נתניהו שיקר לגבי הקיזוז?

ח"כ תמר זנדברג נעדרה מאחר שילדה אמש תינוק. אלא שבנימין נתניהו שהבטיח להתקזז עימה, הגיע במפתיע והצביע בעד החסינות. ניצן הורוביץ כתב בטוויטר: "נתניהו הופיע לפתע במליאה והצביע בעד חסינות לחיים כץ, למרות שהיה מקוזז עם ח״כ תמר זנדברג, שילדה אתמול". מבדיקת 'שקוף' למדנו שזה לכאורה אכן מה שקרה (חוץ מהעובדה שזנדברג ילדה ביום שישי). מהליכוד לא נמסרה תגובה.

נתניהו נכנס למליאה דקה לפני ההצבעה

ח"כ חיים כץ עצמו אמר בדיון: "לא באתי לבקש מכם היום חסד או רחמים. לא באתי לבקש גם טובה אישית. היום אנחנו מצביעים על חופש הפעולה של חברי הכנסת, יכולתם של חברי הכנסת לחוקק חוקים, להביע דעות, להתנהל ללא חשש ומורא – יש פה אנשים שלא ישבו בוועדה. מחר יגידו, אם אתה מכיר בוועדה את זה ואת זה, למה לא דיווחת? מרמה והפרת אמונים. למה הלוביסט לא אמר? לא יודע ¬– למלא את לב התפקיד שלנו, שעבורו התמודדנו ולשמו נבחרנו".

נסכם עם מילותיו של ח"כ יואב סגלוביץ' (כחול לבן) במליאה: "את כל הטענות שיש לחבר הכנסת חיים כץ, נכון שייטענו בבית המשפט. אנחנו בית המחוקקים, אנחנו איננו בית משפט. הכנסת איננה עיר מקלט לנאשמים וחוק החסינות אינו הדרך ואינו הנתיב שבהם נאשמים צריכים לכלכל את צעדיהם".

 

דירוג דוברי הממשלה לשנת 2019 – התוצאות המלאות

איכות התוכן שמפורסם בכלי התקשורת מושפע רבות מהמידע שמספקים דוברי הגופים הציבוריים. חלקם מעולים, אחרים מתחמקים – למרות שכולם אמורים לעבוד אך ורק למען הציבור, ומקבלים ממנו משכורת. מיזם "שקוף" קרא שוב לעיתונאים ועיתונאיות לדרג את איכות הדוברויות. 192 עיתונאים דירגו את דוברי 70 משרדי ממשלה ויחידות סמך, במסגרת דירוג הדוברים החמישי שנחשף באתר אייס. כעת אנו חושפים את המידע המלא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

יש ביקורת רבה על התקשורת. על כך שהיא מציגה לעיתים חלק מהתמונה. על כך שכתבות מציגות לעיתים נתונים חלקיים. לפעמים זה באשמת העיתונאים. ולפעמים זה באשמת הממשלה. למה? כי במשרדי הממשלה וברשויות השונות עובדים דוברים שאמורים לספק לעיתונאים תשובות ותגובות.

על מנת לשפר את מערך הדוברויות ולהטיל זרקור על אופן עבודת הדוברים ברשויות השונות, אנו מפרסמים זו הפעם החמישית ברציפות את סקר הדוברים בשירות הציבורי במשרדי ממשלה וביחידות הסמך. הסקר נערך בחודשים האחרונים על בסיס שאלון שקיבלו עיתונאים, ששיתוף עם לע"מ, לשכת העיתונות הממשלתית. כל עיתונאי קיבל זימון אישי לדרג דוברויות בטופס נעול בו יכול היה לדרג רק מי שהוזמן. כל עיתונאי הוגבל לטופס אחד. הכתבים דירגו כל משרד שהם מרבים לעבוד מולו לפי סולם בין גרוע מאוד לטוב מאוד, לפי שלל קריטריונים.

מספר המדרגים השנה עמד על 192, לעומת 173 מדרגים אשתקד. מהם 65% גברים ו-35% נשים. כ-38% עובדים בתחום החדשות באינטרנט, 27% מעולם הדפוס, 15% מהרדיו, 14% מעולם הטלוויזיה, ועוד 6% שהגדירו עצמם כ"אחר". מספר המשרדים שזכו להתייחסות עומד על 70, מול 53 ב-2018. הדוברויות חולקו על ידי לע"מ לגדולות ולבינוניות קטנות, ומוצגות באקסל רק דוברויות אותן דירגו חמישה עיתונאים ומעלה.
הפרמטרים: מהירות תגובה, זמינות כללית, בקיאות בחומר, אמינות, אדיבות ושירותיות, עד כמה הדוברות מקפידה לעסוק בנושאים ענייניים ונמנעת מעיסוק בנושאים פוליטיים, עד כמה הדוברות מקפידה לפרסם כל דבר בעל עניין לציבור, עד כמה הדוברות נוהגת באופן שיוויוני מול כל מערכות העיתון והאם הדוברות נוהגת בכבוד כלפי העיתונאים הפונים אליה.

הדוברות הגדולה המצטיינת: בית הנשיא

מפילוח הנתונים עולה כי בקרב הדוברויות הגדולות, בית הנשיא מובילה עם ממוצע כולל של 4.62 אותה דירגו 7 עיתונאים. "דוברות בית הנשיא מסורה מאוד. מקפידה לציין כל אירוע הקשור בנשיא. מסירת ההודעות מידיות, נאומים נשלחים מראש, מקפידים לעדכן על לו"ז הנשיא. מצרפים תמונות להודעות כמו שצריך, ולפעמים גם סרטונים" הייתה אחת הביקורות החופשיות שנכתבו על ההתנהלות בדוברות.
במקום השני נמצאת הנהלת בתי המשפט עם 4.27 ו-8 מדרגים. התרשמות העיתונאים הייתה כי ה"עבודה שוטפת מקצועית וראויה לשבח".
בקרב הדוברויות הקטנות-בינוניות הצטיינה דוברות קופת החולים מכבי עם 4.87 ו-5 מדרגים. 4.82 לרשות הטבע והגנים עם 5 מדרגים. רשות העתיקות זכתה לדירוג של 4.7 מ-11 מדרגים וביקורת חיובית על כך ש"הדוברת פועלת במרץ ונועם. היא משיבה תשובות ברורות ומצליחה לאתר מומחים בתחומים הרבים שהיא אחראית עליהם". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במקום מעולה עם ציון ממוצע של 4.68 שנתנו לה 7 מדרגים.

מי בתחתית הרשימה?

בתחתית הדוברויות הגדולות, נמצאת דוברות משרד הביטחון עם ממוצע כללי של 2.13 עם 5 מדרגים, לאחר מכן דוברות משרד הרווחה ושירותים חברתיים עם 5 מדרגים אף היא. במקום השלישי מהסוף דוברות ראש הממשלה עם ממוצע 2.59 ו-12 מדרגים. "משרד רה"מ לא משיב לפניות באופן קבוע, מלזלים בעיתונאים" הייתה ההתרשמות של אחד העיתונאים שעובד מול הדוברות. בהמשך נמצא משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עם 21 מדרגים וציון 2.62.

חלק מהמדדים. לחצו לנתונים המלאים

במשרדי הממשלה שמים לב לתוצאות. הדירוגים האחרונים שיצרנו בהחלט משיגים מטרתם – הדוברים ומנהליהם שמים לב לתוצאות, ודוחפים את אלו שבתחתית להשתפר. והכי חשוב: הדירוג משליך ישירות על איכות המידע שאתם צורכים בשלל כלי התקשורת.
נציין למשל לשבח את משטרת ישראל שעלתה מציון 2.1 אשתקד ל-3.7, וטיפסה מהמקום האחרון, לאמצע. "אנו מברכים על עריכת סקר הדוברים בשירות הציבורי", נמסר מדוברות המשטרה שבעקבות הדירוג הקודם הפיקו לקחים ושינו נהלים. לדבריהם, "בשנים האחרונות בוצעו בדוברות משטרת ישראל מגוון תהליכים ושינויים במטרה לשדרג את השירות הניתן למאות כתבים בשקיפות מירבית ככל שניתן, בדייקנות, בכל שעות היממה ובמסירות אין קץ. נמשיך להעניק שירות מיטבי לכלי התקשורת בשם זכות הציבור לדעת ובמטרה להביא את פועלם של עשרות אלפי השוטרים והשוטרות הפועלים למען אזרחי ישראל לידיעת הציבור כולו".
אתגר: להגדיל את מספר המדרגים
עשינו מאמצים רבים כדי להגדיל השנה את מספר המדרגים. אלא שחלק מהדוברים סירבו להפיץ את דבר קיומו של הסקר בקרב תאי הכתבים שלהם. חבל. ככל שיותר עיתונאים ישתתפו בסקר – התוצאות יהיו איכותיות יותר, והפידבק יהיה מדויק יותר. מנהל לע"מ, ניצן חן, סבור כי "לדוברים ולעיתונאים תפקיד משותף: ליידע את הציבור ולספק לו מידע אמין, מקצועי ויעיל. הסקר נועד להמריץ את משרדי הממשלה לעשות את עבודתם טוב ומהיר יותר ובכך לייצג את האינטרס הציבורי".

"הסקר הוא תעודת כבוד". תגובות

באייס פנו לתגובות. דוברות משרד הביטחון הנמצאת בתחתית הדירוג סירבה להתייחס לנתונים. את תגובת דוברות משרד רה"מ לא ניתן היה להשיג. מדוברות בית הנשיא נמסר: "הסקר הוא תעודת כבוד משמחת ואנחנו מלאי תודה לעורכיו ולמשתתפים בו. דוברות בית הנשיא מורכבת מצוות מצומצם ומקצועי שגאה לשרת בבית הנשיא ולעמול יום יום על חיזוק אמון הציבור במקום, ובפעילותו הענפה של נשיא המדינה. נמשיך לפעול בשקיפות ובמסירות מול כל כלי התקשורת גם בשנים הבאות".

נשיא המדינה – דוברות מצטיינת

מילה אישית

אני (ת.א) יודע שכמעט כל דובר מתפקד תחת לחצים אינסופיים. שידיכם לעתים כבולות. שלאור הכללים רובכם לא יכולים לפטר עובדים לא איכותיים. שבפני כל דוברות עומדים אתגרים אחרים לחלוטין. שהרצפה עקומה, ובמובנים האלו הדירוג בחלקו לא הוגן. אפעל לשפרו ולהפנים את כל הפידבק שקיבלתי.
אשמח גם לתת רוח גבית לכל יוזמה לחיזוק עצמאותכם.
הסקר נערך בסיועה האדיב של מתן ברכה, מפתחת BI שנרתמה למלאכה וסייעה לנתח את הדירוגים שהתקבלו בהתנדבות.

הכנסות ה-21 וה-22 שירתו בבלעדיות את חברי הכנסת – הרשימה המבישה המלאה

מינוי שרים בסיטונות, שדרוג תקציב התעמולה, העלאות שכר לאחר שנה של בטלה, ומתן פטור ממשפט לקולגה חיים כץ: בזה ורק בזה התעסקה הכנסת הטרייה. וכשהגיע הרגע להקים ועדות שנוגעות סוף סוף לציבור הרחב? כבר לא היה זמן לכנס אותן. הפירוט המלא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

הקואליציה בכנסת ה-20 (זו שהתפזרה בדצמבר 2018, לפני גל הבחירות) שברה שיאים. חשבנו שיותר גרוע לא יכול להיות. הכנסת ההיא פעלה למען הסתרת חקירות נבחרי ציבור, העלאת השכר לח"כים, העלאת השכר לשרים, פינוק רה"מ בפטור ממס על המים בבריכה בקיסריה, העלאת תקציב המפלגות ועוד (כל האסמכתאות בתגובות). קיווינו שזו התנהלות חריגה. לצערנו, שתי הכנסות האחרונות הצליחו להעמיק את התהום.

הכנסת ה-21: הרחבת מעגל הכיבודים

  1. כבר בשבועיים הראשונים לכהונה הקצרה תיזזו הח"כים במשכן. האם זה היה כדי לטפל במערכת הבריאות או התחבורה? לא. הם עשו זאת כדי לשנות את חוק יסוד הממשלה ולהגדיל את מספר השרים מ-19 לכמות לא ידועה, וגם לאפשר מינוי בסיטונאות של סגני שרים. כל זאת ללא צורך אמיתי מלבד הרחבת שולחן הכיבודים.
  2. בשבועיים לאחר מכן כבר הריץ "בלוק הימין" באופן חסר תקדים את חבריו כדי לפזר את הכנסת טרם מיצוי הליכי הרכבת הממשלה, ויצאנו לעוד מערכת בחירות – על חשבון הציבור.

הכנסת ה-22: מהלכים מגוונים אותם מימנתם אך לא הרווחתם מהם כלום

בואו נעבור יחד על "הרגעים הגדולים" של הכנסת שעוד רגע תכלה את ימיה:

1. העלאת מימון המפלגות – ימין, שמאל, צפון דרום, דווקא כשזה נוגע לכיסי המפלגות – הח"כים מצליחים להגיע להסכמות מהירות. תחת עננת פיזור הכנסת דחפו הח"כים יד לכיס של הציבור וגזלו עוד 63 מיליון שקלים לתעמולה הקרובה. בסך הכל כ-250 מיליון שקלים(!) למפלגות לעוד תעמולה מיותרת במערכת בחירות מיותרת. המפלגה היחידה שהתנגדה למהלך והצביעה נגדו: 'ישראל ביתנו'.

2. הקמת ועדות סרק – בשונה מכספי המפלגות, כשהגיעו לעסוק סוף סוף בענייני ציבור, כבר היה קשה להגיע להסכמה. רק לפני שבוע וחצי החליטו להקים שלוש ועדות: הוועדה לעניין התפשטות מחלת הקורונה; הוועדה לרפורמה בחוק החינוך המיוחד; והוועדה לכוחות ההצלה והחירום בזמן הסופה. אבל אל תצפו ליותר מדי. מחלוקת על תפקיד היו"ר בין המפלגות הצליחה, ככל הנראה לגזור את דינן של הוועדות ולהשליכן  לפח האשפה – עוד לפני שקמו.

3. 'קצת עזרה לחברים' – המדינה מאשימה את ח"כ חיים כץ במרמה והפרת אמונים על כך שסחר עם חברו, מוטי בן ארי, בבורסה. כל זאת בזמן שקידם חוק שהיה עשוי להיטיב עמו ותוך מרמה מתמשכת של חבריו לוועדה – ולאחר מכן גם רמיית ועדת האתיקה. אלא שחברי ועדת הכנסת החליטו כי חיים כץ יקבל פטור ממשפט. צביקה האוזר מכחול לבן תמך ומיכאל ביטון נמנע, וכץ, בזכות חברי מועדון הח"כים, יזכה בינתיים לפטור ממשפט. אולי המדינה מאשימה את כץ על לא עוול בכפו ואולי לא. בכל מקרה הח"כים קבעו שהסוגיה לא צריכה להתברר בביהמ"ש.

4. העלאת שכר – אם חשבתם שנשארה איזו בושה, חשבו שנית. חרף הכלום הגדול, שכר חברי הכנסת המשיך לטפס. גם בינואר השנה הוא נסק בכ- 1255 שקלים. בעקבות לחץ של סיירת השקיפות, חלק מהסיעות ויתרו על שכרם: בראשם חברי סיעת ישראל ביתנו שוויתרו על העלאה לכל השנה הקרובה. בסיעת 'כחול לבן' החליטו לתרום את כל תוספת השכר לארגוני חברה אזרחית לבחירתם (ביקשנו את הרשימה וטרם קיבלנו) וגם תמר זנדברג. ובנוסף, שברירי ח"כים מהסיעות השונות ביניהם: רויטל סויד ועמיר פרץ ממפלגת העבודה שויתרו גם הם על שכרם. כל הכבוד. הבושה הייתה חסרה לחברי הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, ימינה, רוב סיעת מרצ, הרשימה המשותפת וחלק ממפלגת העבודה שלאחר שנה של בטלה חשבו שעדיין מגיעה להם תוספת.

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

5. מינוי שרים – מי צריך את אמון הציבור ואישור הכנסת כשאפשר לפרגן לחברי כנסת נאמנים בתפקידי שר? בחודשים האחרונים זכו לשדרוג לא פחות מ-13 חברי כנסת: נפתלי בנט מונה לשר הביטחון לאחר שפוטר ממשרד התפוצות והחינוך. בצלאל סמוטריץ' מונה לתפקיד שר התחבורה. רפי פרץ לשר החינוך. דוד אמסלם לשר התקשורת. אמיר אוחנה לשר המשפטים. ישראל כץ לשר החוץ. יפעת שאשא ביטון לשרת השיכון. יצחק וקנין לשר הדתות. ציפי חוטובלי זכתה לשדרוג למשרד התפוצות. בנוסף, שני שרים זכו לתיק נוסף: צחי הנגבי בחקלאות ואופיר אקוניס למשרד העבודה והרווחה. אלו שלא היו שרים קודם לכן אפילו לא זוכים לאמון הכנסת. מי מינה אותם? אדם שבעצמו לא זכה באמון הציבור שתי מערכות בחירות רצופות (וממתין למשפט).

לצערנו, אם העבר הלא רחוק של הכנסת ה-20, ה-21, וה-22 מלמד אותנו משהו על העתיד, הכנסת ה-23 לא מבשרת טובות.

לשמחתנו, בתמיכת 2,900 מו"לים, אנחנו לא רק מקטרים. נפקח עליהם צמוד במיוחד בכנסת הבאה, ונדאג בכל הכוח שהכנסת ה-23 תביא גם בשורה לציבור. נעשה זאת על-ידי תיקון עומק של המנגנון (עוד על כך בהמשך). ככל שנגדל – נוכל לעשות זאת ביעילות גדולה יותר. עוד לא הצטרפת?