מה עושה ליברמן בווינה אחרי כל מערכת בחירות? אנחנו רוצים לבדוק

| מערכת שקוף |

אביגדור ליברמן הוא איש המפתח בבחירות 2019 מועד ב' – אלא שרגע אחריהן, הוא כנראה יסגור את הטלפון ויתעופף לסופ"ש מסתורי בווינה. בדיוק כפי שעשה שוב ושוב במערכות הבחירות האחרונות.

לציבור מותר וחשוב לדעת עם מי נפגש האיש שכנראה יקבע גם הפעם מי יהיה ראש הממשלה – או אם נלך לבחירות בפעם השלישית. זכותכם לדעת מה האינטרסים של איש הציבור הבכיר שמטלטל את המדינה פעם אחר פעם.

בעקבות הטיסה של ליברמן באפריל – הצענו כי בבחירות הבאות נבדוק בדיוק מה הוא עושה בטיסות הללו. לא תיארנו שבחירות נוספות יגיעו כה מהר. שיערנו שתחלוף קדנציה – וכי "שקוף" כבר תגדל מספיק בשביל לממן פעילות תחקירית יוצאת דופן כזו, כעניין שבשגרה.

אז למרות סבב ב' המפתיע, חשבנו כי שווה לנסות להיות שם, בווינה, עם ליברמן – ולנסות לתעד כל רגע! או בארץ – אם אכן יישאר.

להיות כנים: למעקב כזה בחו"ל נדרש תקציב פסיכי, בסביבות מאה אלף שקל (תלוי במספר הימים). זה כולל שכירת צוות מעקב מקצועי בישראל, והטסת צוות לווינה.

הסיכוי לגייס את הסכום בזמן קצר קלוש במיוחד. אבל זו הזדמנות מצוינת לקרוא לכם ולכן להצטרף ל"שקוף" בתמיכה חודשית קבועה – ולהפוך "מוציאים לאור" של כלי התקשורת היחיד שעובד רק למען הציבור.

אם לא נוכל לממן (הפעם) את המעקב אחר ליברמן – נבצע בימים שאחרי הבחירות מעקבים חלופיים אחר דמויות מפתח בתוך ישראל (בהתאם לתקציב שיתווסף בזכות חברים חדשים עד אז).

הבהרה: חשוב לנו שתצטרפו מתוך אמונה בכלל הפעילות של "שקוף", כהשקעה ארוכת טווח בעיתונות עצמאית חוקרת, ולא רק עבור המעקבים הללו.

נדגיש: בתמיכה הזו אתם מצטרפים כחברים בשקוף. אתם מחזקים עיתונות עצמאית שגדולה יותר משר מושחת כזה או אחר – והופכים למו"לים שיכווינו את הסיקור העתידי שלנו. בתקציב הציבורי תוכלו לראות לאן הולך כל שקל ומה עשינו השנה. בזכות הצטרפותך נוכל להמשיך להגדיל את הפעילות שלנו ללא קשר לליברמן.

מה יקרה אם בעקבות החשש ממעקב ליברמן יילך להתנדב בכלל בבית יתומים אוסטרי? מעולה. תמיד אמרנו ששקיפות מובילה לשינוי התנהגות חיובי של נבחרי ציבור.

כמו תמיד, תחום המעקבים הוא כזה שאין בו בטוחות – בהחלט ייתכן שהעוקבים יאבדו את היעד, או שכמו בחיים עצמם – לא יקרה שום דבר בעל ערך ציבורי. ועדיין – על נבחרי הציבור לדעת שעין הציבור פקוחה. גם בווינה.

לא מכירים את שקוף? קצת רקע

"שקוף" הוא עיתון דיגיטלי שעושה תחקירי עומק לצד פעילות אקטיביסטית המתקנת את הבעיות שמתגלות. כיצד זה מתאפשר? בזכות מימון שמגיע כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מאנשים פרטיים בסכומים קטנים (2,641 איש ואישה, נכון להבוקר, בתמיכה חודשית ממוצעת של כ-34 ש"ח).

אין פרסומות, אין בעלי הון, אין כסף מקרנות או מהממשלה. תקציב "שקוף" כיום הוא עלות השכר החודשית של יונית לוי – ועדיין הגענו להישגים אדירים.

התומכים הקבועים (בכל סכום חודשי, אפילו חמישה שקלים) – הם המו"לים והם אלה שמנווטים את נושאים התחקירים ואף קובעים תחומי סיקור.

המודל הזה מאפשר לנו לעשות עיתונות תחקירים מעמיקה, נקייה מאינטרסים מסחריים או פוליטיים – ולעבוד רק בשבילכם, הציבור הרחב.

האם אנו שמאלנים או ימנים? האם אפשר לקבל זיכוי במס? פה תמצאו תשובות לשאלות אלו ונוספות.

כבר מו"ל ורוצה להגדיל את התמיכה? תודה! ניתן לעשות זאת באמצעות הטופס באתר.

מה התובנות של שר בממשלת ישראל שפרסם את מספר הנייד שלו?

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' פרסם את מספר הטלפון שלו ומיד החל לקבל מבול של מאות פניות ביום. איך זה עובד? "אני עונה בנסיעות, בין לבין, ובחצות ונהנה מכל רגע". למה זה חשוב? "כשאתה מנהל מערכות גדולות קל לשכוח שאתה אמור לשרת אזרחים. חשוב לקבל כמה פעמים ביום תזכורת – שאתה אמור לשרת את הציבור". ראיון

| תומר אביטל |

בצעד אמיץ ולא שגרתי פרסם שר התחבורה החדש בצלאל סמוטריץ' (ימינה) את מספר הטלפון האישי שלו (0528903771). בחלוף חודשיים חשבנו שזה זמן טוב לשאול אותו איך השפיעה העובדה שהנייד שלו גלוי לכל על תפקודו. 

שלום בצלאל. למה בפרסמת את מספר הנייד שלך? 

"היה ארוע לא צפוי של הפגנות של יוצאי אתיופיה ולא רציתי שאנשים ייתקעו בדרך הביתה. קיבלתי באותו ערב עשרות פניות ודאגנו עד 2-3 בבוקר שכולם יגיעו הביתה. לא ציפיתי שזה יהפוך לדפוס קבוע של לשכת פניות הציבור".

כמה פנו עד כה ולכמה אתה חושב שהצלחת לענות?

"יש ימים של מאות פניות. חלקן ממוקדות וחלקן מלינות על בעיות מערכתיות. אני עונה לכולם ואני משקיע בזה שעתיים ביום. בניתי מנגנון אצלי שאני יודע למי אני מעביר מה – חלק לצוות, וחלק לאנשי המקצוע במשרד. אני לא יכול להגיד שזה לא לוקח זמן. אני עונה בנסיעות ובזמנים של בין לבין, ובלילה; אני מגיע הביתה בחצות ואז עונה עד אחת בבוקר. אני חוזר ל-95% מהפניות, ומאמין שגם אם לא אצליח לתפור בעיה בגלל תקציב או תשתיות או כי אני לא מסכים איתה – אדם שמח שאני חוזר אלי".

איך תוכל להתמודד עם כל כך הרבה פניות?

"אני חושב שזה נכון וחשוב – גם אם זה מוגזם. בהמשך אקים מרכז ניהול תחבורה ציבורית גדול עם מוקדים מאוישים שלנו עם נציגים של כל החברות המפעילות אצלנו, שיתפקד 24 שעות וייתן מענה לכל פניה. ואז אבקש שייפנו אלי רק במקרים שבעיה לא טופלה. התפקיד שלנו זה לעזור לאדם יגיע למקום שהוא צריך, ויש מצוקת אוטובוסים ומצוקת נהגים". סמוטריץ' הדגיש כי "יש אנשי מקצוע מצויינים שתחבורה אבל השכל לא נמצא רק אצלנו והפניות מהאזרחים בהחלט מאירות עיניים בהרבה מאוד דברים", ואמר שהוא "לא עוזר בפרוטקציות ולמי שלא מגיע. אבל לפעמים אנשים סובלים ובעבודה נכונה והסבת תשומת לב של פקיד, אפשר לשחרר חסמים. זה קרה בעשרות ומאות מקרים בחודש האחרון".

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'

היו פניות שגרמו לך לשנות מדיניות? 

"למשל הרכבת בירושלים לנתב"ג – בגלל ויכוח עם המשטרה, אנו מוגבלים ל-400 איש בכל נסיעה. מי שהגיע אחרי ה-400 צריך לחכות. קיבלתי פניות, אז שינינו את הנוהל. אנשים כעת נכנסים פנימה למזגן ולקפטריה. גם טיפלתי בשינוי רמזורים, העלאת קורקינטים לרכבת בירושלים, טיפול במפגעים ועוד".

באמת שכל הכבוד. אבל לא עדיף שיועץ שלך יטפל בפניות מאשר שהזמן היקר שלך ילך לטיפול בבעיות ממוקדות?

"ברור ששר צריך לטפל בדברים מערכתיים, ואני משקיע את עיקר הזמן בלמידת סוגיות לעומק. אבל יש ערך ללמידה מלמטה וזה אפשרי במינון נכון. אני לא עונה להודעות טלפון. רק הודעות כתובות – זה יעיל וקל להעביר כך את הפניות למי שצריך".  עוד הוסיף: "אני הרי לומד את משרד התחבורה מלמעלה דרך המנכ"לית, והסמנכ"לים ואנשי המקצוע, ויש המון יתרון ללמוד גם מלמטה. אני לא מסוגל לעזוב הכל ולנסוע כל היום באוטובוסים ובמטוסים – אבל ככה אני שומע על בעיות, דרך תלונות חוזרות. אגב מרתק במשרד ואני נהנה ברמות שחבל על הזמן".

אתה חושב שכל השרים צריכים לנהוג כך?

"עצם העובדה ששר נגיש ועונה לפניות ציבור – זה צורב את זה באישיות ומרגיל אותי לזכור שבסוף אני משרת ציבור שנועד לשרת את הציבור. מאוד קל לשכוח כשאתה מנהל מערכות גדולות ופוגש אנשים חשובים – שאתה אמור לשרת אזרחים. אבל אתה לא משרת מכונה או תהליך – אלא אנשים. חשוב לקבל כמה פעמים ביום לזה תזכורת".

ההסתדרות הרפואית בישראל לא מדווחת על תרומות במשך שנים ובניגוד להנחיות. הר"י: "אלו חסויות"

כתבה שנייה בסדרה על ההסתדרות הרפואית בישראל: בארגון לא דיווחו מעולם למשרד הבריאות על התרומות שקיבלו, כולל מחברות התרופות. וגם: חשיפת ההכנסות וההוצאות של הארגון. ההוצאה הכי גדולה של הסתדרות הרופאים היא על ביטוח רפואי 

 

| עידן בנימין |

אתם בוחרים, אנחנו חוקרים: לפי החלטת המו"לים של "שקוף" (88% תמיכה בהצבעה שנערכה), נמשיך לכתוב בשבועות הקרובים על ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), מתוך כוונה להעמיק בסוד כוחה של האגודה העות'מאנית המייצגת חלק גדול מהרופאים בישראל ומשפיעה רבות על מערכת הבריאות שלנו.

חברות התרופות תורמות, הר"י לא מדווחת

בכתבה הראשונה על הר"י פרסמנו כי בשנת 2017 קיבל הארגון 2.8 מיליון שקל מחברות תרופות – מתוכם נתרמו כחצי מיליון שקל מחברת "פייזר" לבדה. חברת "נובו" תרמה 445 אלף שקל ו"אסטרה-זנקה" תרמה עוד 336 אלף שקל. 

לאחר פרסום הכתבה התעקשו בהר"י כי אנחנו טועים והם לא מקבלים תרומות, מה שעמד בסתירה לכתוב בדו"חות משרד הבריאות. הסיבה לטענות: הר"י אכן מקבלת תרומות, אבל הארגון פשוט לא תופס אותן ככאלה ועל כן לא מדווח עליהן. איך זה יכול להיות?

משרד הבריאות מפרסם שני סוגי דו"חות: האחד על פי דיווחי התורמים והאחר על פי דיווחי הנתרמים. הנתונים המתפרסמים בשני הדו"חות אמורים להיות זהים. לדוגמא, אם בהר"י מקבלים תרומה מחברת "טבע" הם חייבים בדיווח (שיופיע בדו"חות של הנתרמים) וכך גם טבע תהיה חייבת לדווח (יופיע ברשימת התורמים). אך בפועל המצב שונה.

את המידע שאספנו על התרומות להר"י בגובה 2.8 מיליון שקל בשנת 2017 קיבלנו מהדיווח של חברות התרופות, כאשר מצידה של הר"י לא דווח על קבלה של אפילו שקל אחד. בהר"י טוענים כי אלו אינן תרומות אלא "חסויות לאירועים". מה ההבדל? ככל הידוע לנו אין, אך בהר"י התעקשו שיש. כשפנינו למשרד הבריאות לשאול מה עמדתו בנושא נמסר כי "הנושא יבורר מול הר"י". 

התנהלות זאת אינה ייחודית לשנת 2017 ומשתקפת בכל הדו"חות מהשנה שהחלו להתפרסם בה (2011) – חברות התרופות מדווחות על תרומות והר"י לא.

הנתונים של הר"י 

נוסף לדיווחים החסרים למשרד הבריאות, הר"י אינה מפרסמת דו"חות כספיים. אמנם הארגון חוזר וטוען שכן, אולם למרות בקשות חוזרות ונשנות טרם קיבלנו העתק או קישור למסמכים. לעומת זאת, יש מצגת המפרטת את ההכנסות וההוצאות של הארגון, את חמשת מקבלי השכר הגבוה ופירוט של נכסי הנדל"ן המצויים ברשות הארגון. הבאנו לפניכם כמה עיקרים מהנתונים לשנת 2017, ובחלק מהסעיפים נעסוק ביתר פירוט נעסוק בכתבות ההמשך. 

עיקר ההכנסות – דמי חבר ובחינות רישוי 

רוב ההכנסות של הר"י מקורן בדמי החבר שמשלמים הרופאים החברים בארגון (68 מיליון שקל בשנת 2017). קרוב ל-1.4 מיליון שקל נוספים מגיעים מבעלות על בית האבות מעון הרופא ומעוד שיערוכי נדל"ן (חישוב תיאורטי של עליית שווי הנכסים). סכום נוסף של כ-3.4 מיליון שקל מגיע מבחינות רישוי – בחינות ההסמכה לרפואה עליו שהארגון אמון עליהן (ועוד נעסוק בכך בכתבות הבאות). 

כצפוי, ההכנסות מתרומות אינן מופיעות במצגת.

שליש מתקציב הארגון מוקדש לביטוח רפואי פרטי 

ההוצאה הגדולה ביותר של הר"י היא הביטוח הפרטי לחברים – 23.5 מיליון שקל. כל רופא חבר בהר"י זוכה לביטוח רפואי. מה בדיוק נכלל בביטוח? בהר"י סירבו לענות. באתר כתוב רק: "בהר"י מאמינים שלרופאים המטפלים בבריאותם של אחרים מגיע באופן טבעי את סל הביטוחים המקיף והמקצועי ביותר". 

מאחר שבשנת 2017 היו 25,715 חברים בהר"י נראה כי הפרמיה השנתית למבוטח עומדת על 911 שקל לכל רופא ורופאה.

130 איגודים מקבלים שירותים מהר"י

נכון לשנת 2018, 130 איגודים וחברות מקבלים שירותים מהארגון, ובכלל זה איגוד רופאי העיניים, איגוד רופאי המשפחה, איגוד הרדיולוגים וארגון הפתולוגים. 

את הרשימה המלאה והנוחה לחיפוש תוכלו למצוא כאן, והשקיפות בהחלט ראויה לשבח.

עלות שכר המזכ"לית: מעל מיליון שקל בשנה

פרט שלא תמיד יש לו חשיבות רבה, אבל בכל זאת מעניין רבים, הוא מה עלות השכר של מנכ"ל הארגון. יו"ר הר"י ציון חגי מבצע את התפקיד בהתנדבות, והמנכ"ל בפועל היא המזכ"לית, לאה ופנר, שממלאת גם את תפקיד היועצת המשפטית. 

על פי נתוני דו"ח "חמשת מקבלי השכר הגבוה", ופנר מקבלת שכר של קרוב ל-58 אלף שקל בחודש, וגם זוכה לשתי משכורות בונוס בשנה ולהחזר ביטוח רכב. לכך יש להוסיף את עלות ההעסקה (תוספת של כשליש לשכר). מכאן שעלות שכרה של ופנר עומד על יותר ממיליון שקל בשנה.

בשורה התחתונה

  • הר"י לא דיווחו על תרומות שקיבלו מחברות התרופות במשך שנים. 
  • הארגון משקיע כשליש מתקציבו בביטוח רפואי פרטי לחבריו.
  • עלות שכרה של מנהלת הארגון עומד על יותר ממיליון שקל בשנה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): העובדה שההסתדרות הרפואית לא מדווחת על התרומות שהיא מקבלת עשוייה להעמיד אותה בניגוד עניינים מול חברות התרופות. מערכת התמריצים של הגוף שמייצג את הרופאים בישראל – וכפי שנלמד בכתבות הבאות גם שולט בהכשרות הרופאים – איננה שקופה והאינטרסים הכלכליים המניעים אותו נשארים נסתרים. 

מה אפשר לעשות? השקיפות של משרד הבריאות אינה מספקת. קובץ PDF שלא ניתן לדעת ממנו אם הרופא שרשם לנו השבוע תרופה שעלותה השנתית 100 אלף שקל קיבל כסף על ייעוץ לחברה המפתחת את התרופה – פשוט לא שווה הרבה.

openpaymentsdata.cms.gov – האתר בו תוכלו לראות אם חברת תרופות הזמינה את הרופא שלכם לא. צהריים

משרד הבריאות חייב להקים מערכת בו כל תרומה מדווחת, וגם לאכוף את הדיווח, בדיוק כמו שקיים בארה"ב: אתר ממשלתי בו תוכלו לדעת בפירוט רב אם הרופא שלכם (לפי שם) קיבל פחית קולה ועד תשלום של מיליון דולר לייעוץ. מוזמנים לצפות בקטע מ-2015 מתוך מערכון של ג'ון אוליבר על האתר:

תגובות

פנינו להר"י בשורה של שאלות. חלקן יכלו להבהיר ולהסביר נקודות מסויימות בכתבה. בהר"י לא ענו. מקווים שעד הכתבה הבאה נקבל תשובות.

רשימת השאלות שהפנינו להסתדרות הרפואית וטרם נענו

  1. טרם שלחתם קישור למקום בו הר"י מפרסמת את הדו"חות הכספיים. האם אפשר לקבל לפחות את הדוח הכספי לשנת 2017?
  2. יש לי מצגת של הכנסות והוצאות עם תקציב הר"י (מצ"ב) – אבל לא דו"ח כספי. אודה אם תוכלו לענות על שתי שאלות עליה:
    1. במצגת כתוב כי מספר האיגודים והחברות המקבלות שירותי הנה"ח מהר"י עומד על 130 ארגונים לשנת 2018 – האם ניתן לקבל רשימה של כל הארגונים האלו?
    2. בטבלת מקבלי השכר הגבוה – האם אלו הוצאות השכר או שכר הברוטו המשולם לעובד?
  3. בהמשך לשיחתנו בנוגע לתרומות/חסויות  שקיבלה הר"י מחברות תרופות לכנסים בחו"ל – האם תוכלו לפרסם את רשימת הרופאים שטסו?
  4. בעקבות שיחה קודמת, טרם כתבתם הסבר כיצד עובד מערך רישום התרופות בישראל לאחר שטענתם כי לרופא אין השפעה על מותג התרופה שיקבל החולה.
  5. בהר"י מוציאים מעל 23 מיליון שקל בשנה על ביטוח רפואי – האם זה ביטוח רפואי פרטי? תוכלו בבקשה לפרט מה מטרת הביטוח ומה הוא כולל?

לאחר פרסום הכתבה נמסרה מהר"י התגובה הבאה: "ההסתדרות הרפואית מפרסמת את התנהלותה הכספית באופן שקוף מזה מספר שנים באתר ההסתדרות הרפואית. עצם העובדה שעד היום תגובתה של ההסתדרות הרפואית לא פורסמה ב'כתבה' הקודמת ('שקוף' ב-15.7.2019) ואשר קודמה בפייסבוק בקמפיין ממומן, מעלה את החשש שגם כתבה זו והקידום שלה מקורם בגורמים בעלי אינטרס".
תגובתנו: בכתבה הקודמת, הראשונה בסיקור הצל, כמו בנוכחית – פנינו להר"י בשאלות ובקשת תגובה זמן רב לפני הפרסום. בשתי הכתבות, תגובת הר"י נשלחה רק לאחר הפרסום, ולא הכילה כמעט כל התייחסות עניינית לשאלות/טענות שהוצגו.
מה שמוזר הוא כי התייחסות שכזו הייתה משפרת את הכתבה ומועילה לשני הצדדים (ככה זה בדרך כלל כאשר מגיבים עניינית, אגב).
לדוגמא: בהר"י טענו בעקבות הכתבה הראשונה כי הם מפרסמים את דוחותיהם הכספיים – ולכן ביקשנו מהם שוב ושוב קישור לדו"ח הכספי של 2017 – כדי שנוכל לפרגן! הבקשה לא נענתה בשום שלב. בדיעבד הסתבר כי בהר"י מפרסמים באתר מצגת, שלא מצאנו בעצמנו, הכוללת דו"ח הכנסות-הוצאות. אמנם לא מדובר בדו"ח כספי אמיתי ומלא (שם חייבים למצוא מאזן של נכסים והתחייבויות, תזרים מזומנים, ביאורים – וביקורת וחתימה של רו"ח) – אך בכל זאת כל הכבוד להר"י אפילו על הפרסום הזה, שכן רוב האגודות העות'מאניות פועלות בחשיכה מוחלטת.
בנוגע לטענה על "קמפיין ממומן": הלוואי והיינו יכולים לקדם בתשלום כל אחת מהכתבות עליהן אנו עמלים רבות. זו אסטרטגיה מכוונת בה אנו משקיעים כ-3000 ש"ח בחודש (שכמובן חשופים בתקציב הציבורי שלנו – shakuf.press/budget) – בשביל להגדיל את ההשפעה והתמיכה בשקוף. לעצם העניין, על הכתבה הקודמת על הר"י הוצאנו 203.94 שקל לקידום בפייסבוק (כ-1:15 מהסכום שהושקע בקידום כתבות באותו החודש).

מירי רגב פרסמה יומן הכולל פירוט של יום בו עקבנו אחריה עם חוקר פרטי. מה ההבדלים?

| תומר אביטל |

1) השרה מירי רגב חויבה לפרסם סוף-סוף את יומנה לשנת 2018 לבקשת עמותת 'הצלחה'. בכך קורה מקרה נדיר בו ביצענו מעקב אחר שרה – ולאחר מכן פורסם יומן שמכיל את אותו יום!

2) ההבדלים בתמונות לפניכן: ביקור הסיר המסתורי – לא מופיע כלל. חלק מהפגישות שכן מופיעות – כלל לא התקיימו.

קטע מהיומן

המעקב

או צפו במעקב: 

רגב מסרה בתגובה: "אין כל סתירה בין לו״ז השרה המדווח לבין פרויקט המצלמה הנסתרת. השרה החלה את פגישות העבודה בשעה 12:00 בלשכה בת"א. הפגישה האחרונה התקצרה בעקבות דיון בקבינט שנכנס בהתראה קצרה והתקיים בשעה 18:00. בשל ההתראה הקצרה הדיון לא הוכנס ליומן. הפגישה שקיימה השרה בבוקר היא פגישה פרטית".

3) מעבר לכך שהיומן לא משקף את המציאות (ללשכה עמדו 8 חודשים (!) לתקן ולהתאימו למה שקרה בפועל), השקיפות בו עלובה: 350 פגישות הוסתרו תחת שם הקוד "פגישה פוליטית".  

כעיתונות פתרונות, נשתדל לשלב בזנב הכתבות אזמ"ע (איך זה משפיע עליך) ומצ"ל (מה צריך לתקן – כדי לבלום את הישנות התופעה):

אזמ"ע? רגב השקיעה שעות מרובות מדי שבוע בפוליטיקה (ולא בעשייה למען הציבור) – אסור שמספר כה עצום של פגישות פגישות שבוודאות משפיעות על תפקודה – יישארו במחשכים.

מצ"ל? הנה אמות המידה המצופות מנבחרי הציבור ששולטים במדינה: להשחיר אך ורק פגישות פרטיות או פגישות רגישות במיוחד. אינספור נבחרי ציבור בשלטון וברשויות המקומיות כבר חושפים יומנים מלאים ומאפשרים לציבור דין וחשבון אמיתי. אין סיבה להסתפק בפחות. כולכם מוזמנים להצטרף לסיירת השקיפות שתלחץ על הנבחרים בנושא – בקדנציה הקרובה.

למה משרד ראש הממשלה מסתיר את יומני ארי הרו וגיל שפר?

חשיפה: משרדי הממשלה משאירים בעלטה מידע שאזרחים ביקשו לקבל, בניגוד להנחיות הממשלתיות עצמן. בין השאלות שנותרו עלומות: מדוע עמותה להפצת שיעורי תורה מקבלת כסף מהמדינה, איך התנהל פסטיבל "כתר המזרח" ומה קרה בשריפה בבתי הזיקוק. שיאני הסתרת מידע: משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ומשרד התרבות והספורט 

| תומר אביטל |

לפני כמה שנים סבלו תושבי עפולה ממטרד ריח. תושב שביקש לברר את המקור לריח הרע פנה ב-2016 למשרד להגנת הסביבה. אלא שבניגוד לחוק, עד היום מסרב המשרד לחשוף מידע בנושא. ולא רק בנושא הזה: המשרד דחה בקשה למידע על מכרזים בתחום פסולת מסוכנת, ומסמס בקשה אחרת לחשיפת תאריכי הפגישות של בכירים במשרד עם נציגי תאגידי המחזור.

מה שמיוחד בכל הבקשות האלה למידע שהגישו אזרחים ועיתונאים, הוא לא רק שנדחו במקור, אלא כי גם לאחר שהוגשה תלונה בגינן למשרד המשפטים – והוא מצא אותן מוצדקות והורה למשרד להגנת הסביבה להיענות להן – עדיין לא התקבלה תשובה בעניינן עד היום.

בתחקיר של "שקוף" אנו חושפים שורה של בקשות לשקיפות ממשלתית, שהאזרחים זכאים לה לפי חוק חופש המידע – ואף על פי כן הבקשות סורבו. כאמור, המקרים האלה חמורים במיוחד מאחר שהסירובים נותרו בעינם למרות הנחיה ישירה של משרד המשפטים.

המשרד להגנת הסביבה בניהולו של השר זאב אלקין, אומנם מוביל את רשימת סרבני חשיפת המידע, אך המצב בו השתפר ובשנים 2017 ו-2018 כבר לא הפר הנחיות ולא סווג כרשות מפרה.

אבל המשרד להגנ"ס איננו לבד – ומשרדים אחרים עדיין מסתירים מידע מהציבור, בניגוד לחוק.

מתי משרד ממשלתי הופך לרשות מפרה

מה הקריטריון לכניסה לרשימה של רשות מפרה?

כל אזרח ואזרחית זכאים להגיש בקשה לקבלת מידע מכל משרד ממשלתי או רשות ציבורית. אם הבקשה לא נענתה אפשר להגיש על כך תלונה. למי מגישים? ליחידה לחופש המידע במשרד המשפטים.

אם התלונה נמצאת מוצדקת, הרשות נדרשה להשיב לפונה. אם גם אחרי פניית היחידה לחופש המידע למנכ"ל המשרד הממשלתי בנושא המתלוננים מעולם לא קיבלו תשובה – הרשות תיחשב למפרה.

בקשה לשקיפות על פסטיבל "כתר המזרח" נדחתה

עמותת "שתילי זיתים", המארגנת שיעורים להפצת דברי תורה, מקבלת תמיכה של מאות אלפי שקלים ממשרד התרבות והספורט. אזרח מודאג ביקש לקבל את מסמכי התמיכה שהגישה העמותה ואת המסמכים הנלווים, באמונה שזכות הציבור לדעת מדוע מקבלת העמותה את כספו – וכמה ממנו.

אולם למרות הנחיה ברורה לענות לבקשה שהעביר משרד המשפטים למשרד התרבות והספורט, האמון על הנושא, המסמכים לא הועברו מעולם.

שרת התרבות מירי רגב

במשרד התרבות והספורט שללו גם בקשות לקבל נתונים על פסטיבל "כתר המזרח" ועל טקס לציון 50 שנה לשחרור יהודה ושומרון, הבקעה והגולן. היחידה לחופש המידע גערה בהם בתחילת 2018, אולם המידע עדיין טרם הועבר.

ואם זה לא מספיק, בקשה לקבל את הקוד ששימש לבניית אתר מגילת העצמאות לא נענתה. בסך הכל דחו במשרדה של השרה מירי רגב שמונה הנחיות של עמיתיהם במשרד המשפטים להעביר לציבור מידע. נדגיש שוב: אלו בקשות למידע שהממשלה עצמה הכירה בלגיטימציה שלהן.

מה הוחלט לגבי מיזמי הסעת המונים? אין לדעת

משרד התחבורה, שבראשו עמד שנים רבות השר ישראל כץ (וכיום בצלאל סמוטריץ'), התבקש לספק מידע על תוצריה של ועדת היגוי שהכינה תוכנית להקמת מערכות להסעת המונים בתחבורה ציבורית (החלטת ממשלה 2569). משרד המשפטים נזף בהם על ההתמהמהות בטיפול בבקשה כבר בדצמבר 2016, אך השתיקה נמשכה.

גם בקשה למידע על מכרז של המשרד בעניין תחנות בדיקה להקמת מכוני רישוי לא נענתה, אף שמשרד המשפטים מצא אותה מוצדקת עוד במאי 2018.

למרבה האירוניה, המשרד דחה גם בקשה לקבל רשימה של  בקשות למידע שהטיפול בהן טרם הסתיים. בקשה זו נמצאה מוצדקת ביוני 2018 – ולמרות זאת  משרד התחבורה התעלם ממנה.

יומני ארי הרו וגיל שפר מוסתרים בניגוד לחוק

ומה קורה במשרד של מקבל ההחלטות מספר אחת? משרד ראש הממשלה, בראשות בנימין נתניהו, מסרב לבקשת עמותת 'הצלחה' לחשוף את יומני הבכירים לשעבר ארי הרו וגיל שפר. משרד המשפטים הורה להיענות לבקשה עוד בינואר 2018 – אך ללא הועיל.

גם הרשות הארצית לכבאות והצלה, שבראשה עומד דדי שמחי, מעדיפה לשמור את הקלפים קרוב לחזה. הרשות התבקשה לענות על שאלות בנוגע לשריפה במתחם בתי הזיקוק ב-2017 וסירבה, בניגוד לחוק. משרד המשפטים הנחה את הרשות לפרסם את המידע ביוני 2018, אך הוא לא פורסם עד היום. 

המשרד שסירב לחשוף למי הוא עונה 

המשרד לשירותי דת גם הפר גם כמה וכמה הנחיות של היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים – לשחרר מידע ששייך לציבור.

במשרד, בראשות יצחק וקנין, הסתירו בין היתר את דו"ח התקשרויות המִנְהלת לזהות יהודית לשנת 2017. באופן אירוני, המשרד גם סירב להעלות לאתר חופש המידע תשובות שניתנו לאזרחים במסגרות בקשות למידע. 

אלא שבמשרד מסתמן שינוי כיוון. יום לאחר פנייתנו לתגובה הם העלו לרשת את הדו"חות חסרים. לגבי תשובות עבר, נמסר כי אי אפשר להעלותן, אולם כיום כלל התשובות מועלות לאתר חופש המידע.

למרבה הצער, אלו לא הגופים היחידים שמסתירים מידע בניגוד לחוק. הנה הרשימה המלאה.

היועץ המשפטי לממשלה גער במשרדים

כפי שאפשר להבין מהתאריכים המוזכרים בכתבה, בכל המקרים האלה עמדו לרשות המשרדים שנים שלמות לענות לבקשות המידע. 

במשרד המשפטים מסרו לנו כי לאחרונה הוציא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מכתבים למנכ"לי המשרדים העומדים בראש טבלת הרשויות המפרות. 

לדברי המשרד, "המכתבים קוראים למשרדים לקיים את ההנחיה לתיקון ליקויים של היחידה הממשלתית לחופש המידע, ומורים למשרדים להודיע למשנה ליועץ המשפטי כיצד בכוונתם לפעול בנושא".

היועמ"ש אביחי מנדלבליט

אזמ"ע ומצ"ל

כעיתונות מוכוונת פתרונות, נשתדל מעתה לשלב בזנב הכתבות של שני סעיפים מעשיים: אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם) ומצ"ל (מה צריך לתקן):

אזמ"ע? אם תדרשו מידע שקשור לחיי היום-יום שלכם, מנתוני קרינה סלולרית בשכונה ועד ההוצאות של ראש העיר שלכם – יכול להיות שלא תיענו, בניגוד לחוק. נוסף על כך, ממשלה שאינה חייבת דין וחשבון לאזרחיה עלולה לשרת אותם בצורה לא מיטבית. שרים, פקידים ונבחרי ציבור שיודעים כי פעולותיהם שקופות לציבור יתפקדו טוב יותר. 

מצ"ל? מבקר המדינה מתח ביקורת על הרשויות המפרות אשתקד – ועליו להמשיך בכך. כולנו צריכים לגרום למשרדים האלו להתבייש. אך הפתרון איננו שיימינג מתמשך, אלא שינוי הכללים דרך חקיקה שתכלול, לדוגמא, סנקציות גד רשויות מפרות (כפי שהציעה בעבר ח"כ קרין אלהרר). נוסף על כך, יש להפוך את  היחידה לחופש מידע במשרד המשפטים – שהיא הגוף הממונה על השקיפות – לנציבות. פעולה כזו תהפוך את הממונים לעצמאיים ואת היחידה לגוף בעל שיניים, שיוכל להטיל בעצמו סנקציות על משרדי ממשלה סוררים. כיום הוא הוא יכול לכל היותר לנזוף בהם – גם נזיפות זה דבר חשוב, אבל מעשים עשויים להיות יעילים יותר.

תגובות

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "המשרד להגנת הסביבה מפרסם מידע סביבתי רב באופן יזום ושוטף במגוון ערוצים, ופועל כל העת כדי לשפר את השקיפות. אי העמידה בלוחות הזמנים נובעת מעלייה של עשרות אחוזים במספר הבקשות בשנים האחרונות, כמו גם במורכבותן, בעוד שהמשרד שרוי במחסור של כוח אדם – ולא משום סיבה אחרת. אין אנו שבעי רצון מלוחות הזמנים הללו, ועושים כל שביכולתנו כדי לשפרם. נבקש להדגיש כי הנתונים שבידיך נכונים לשנת 2016, ומאז המשרד סיפק מענה למרבית הבקשות. על-פי הנתונים שבידינו, ועל אף עומס הבקשות במשרד, אין אנו מסווגים כרשות מפירה בגין נתוני 2017 או 2018".

מרשות כבאות והצלה לישראל נמסר כי "הרשות זכתה השנה, ולא בפעם הראשונה, במקום הראשון – ומטפלת ב כ-10% (956 ויותר! מתוך 10,376) מסך כל הבקשות בישראל – לפי חוק חופש המידע! ויתרה מכך, אנו ניצבים במקום השני בעמידה בזמנים למתן מענה! (על פי הדו"ח השנתי בעניין חוק חופש המידע לשנת 2018, אשר הופץ ע"י היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים). לגופו של עניין, המקרה המדובר נכנס באותם מקרים חריגים שבהם לא ניתן להיענות לבקשה, ודאי לא במלואה וכלשונה, מאחר שהסוגיה כולה הייתה בחקירה פלילית וכעת נמצאת בדיון בפני ביהמ"ש. נבקש לדייק ולציין כי כב"ה לא סירבה להיענות (כלשונך), אלא שהיא נענתה לבקשה בהתאם למגבלות הקבועות בחוק חופש המידע. ההערה/ההנחיה של משרד המשפטים הייתה במהותה טכנית, לעניין משך הזמן עד להתייחסות, אולם ודאי לא הייתה "לפרסם את המידע", כפי שבטעות בוודאי ציינת".

ממשרד התחבורה נמסר כי "משרד התחבורה סיפק את כל הנדרש בהתאם לחוק חופש המידע".

שקד והימין המאוחד הבטיחו שקיפות בארגוני עובדים – אז מה?

רשימת "ימינה" בראשות איילת שקד פרסמה "אמנת עקרונות". משמח לראות כי הובטח בו "שקיפות בארגוני עובדים" (כלומר באגודות עות'מאניות). כל הכבוד. היינו עפים לסטרטוספרה, אבל מסתבר ששקד עצמה כבר הצביעה נגד חוקים דומים והתעכבה ביישום השקיפות – אף שהכוח היה בידיה. טרחנות בחירות

| תומר אביטל ועידן בנימין|

1) הציצו בתמונה למעלה. הסעיף הזה לקוח מהאמנה החדשה של סיעת "הימין המאוחד" לקראת הבחירות. אלא שאיילת שקד כבר כיהנה כ-50 חודשים כשרת המשפטים. היה לה את כל האמצעים לכפות שקיפות בארגוני עובדים אילו רצתה לקדם זאת כיותר מרק סיסמא. הצקנו לה על כך אינספור פעמים. 

2) ביולי 2015 עלה לוועדת השרים לחקיקה, בראשה עמדה שקד, חוק שביקש להחיל שקיפות על אגודות עות'מאניות (=ארגוני עובדים). שקד החליטה לא להחליט, והחוק נקבר.

3) בנובמבר 2016 חוק דומה עלה במליאה. מה השרה שקד עשתה? הצביעה נגד. כן, כן. 

חזרתי לפרוטוקולים ומצאתי כי שקד הודתה ש"בתכלית החוק יש הרבה היגיון, אבל משרד המשפטים עובד בימים האלה – הוא עובד כבר הרבה זמן – על גיבוש הצעת חוק ממשלתית מקיפה. לכן אנחנו מבקשים לחכות להצעת החוק הממשלתית".

4) ביולי 2017 שוב עלה חוק שדורש את מה ששקד עכשיו מבטיחה באמנה. הפעם היא נעדרה מהמליאה והחוק נפל שוב

5) בינואר 2018 קידמה עליזה לביא (יש עתיד) חוק (שאנחנו הצענו לה) לפיו אגודות עות'מאניות יחוייבו בתיקון סמלי: לציין על גבי הטפסים שלהם שהן אגודות עות'מאניות. קיווינו שההצעה תביך, ולו במעט, את האגודות הלא שקופות ותאיץ את השינוי הגדול יותר. 

גם במקרה זה, החוק לא קודם, כי שקד אמרה ללביא שהיא כבר מטפלת בזה.

6) שקד התעוררה בסוף הקדנציה, לאחר שהוכרז כבר על הקדמת הבחירות (הקודמות) וקידמה תקנות לשקיפות בארגוני עובדים. פירגנו לה כמובן – אך זה קרה כשכבר היה מאוחר מדי. התקנות עתה מוקפאות.

7)  ופתאום בימים אלו, אותו מהלך ששקד חיכתה 4 שנים ליישמו (אף שהיה בשליטתה לכל אורך הדרך) – מופיע ב… אמנת ערכי המפלגה בראשה היא עומדת.

חשוב להדגיש: אכן לוקח שנה-שנתיים לחוקק חוקים מורכבים. אבל במקרה הזה לא קרה כלום במשך ארבע שנים. עם רצון אמיתי – אפשר לחוקק אפילו מהר יותר. כך למשל את החוק לטיפול במסתננים שהיה חשוב לשקד – היא העבירה בשבוע.

8) שקיפות באגודות – זה גדול משקיפות רק בהסתדרות. כפי שכתב הלל גרשוני במגזין "ליברל", נפתלי בנט כשר חינוך לא נלחם בכלל בסיאוב בארגוני המורים, ושקד כשרת המשפטים שיתפה פעולה עם קרטל עורכי הדין. שקד ושאר חבריה למפלגה, אגב, גם לא נלחמו בקדנציה החולפת על סעיף "בוררות חובה" שמופיע גם הוא באמנה.

9) ואני בכלל לא מדבר על כך שבאמנה אין ולו מילה אחת על מיגור השחיתות. כן – הסעיף על האגודות העות'מאניות הוא היחיד שעוסק בשקיפות.

*

כעיתונות פתרונות, נשתדל לשלב בזנב הכתבות אזמ"ע (איך זה משפיע עליך) ומצ"ל (מה צריך לתקן – כדי לבלום את הישנות התופעה).

אזמ"ע? ארגוני עובדים לא שקופים נתפסו לא אחת מבזבזים את כספיכם על שטויות ושחיתויות.

מצ"ל? להתקין את התקנות. כולכם מוזמנים להצטרף לסיירת השקיפות שפועל מול שר המשפטים הנוכחי – אמיר אוחנה – בדרישה שיעלה את הסוגיה לסדר היום. כך, מיד אחרי שתורכב הממשלה הבאה – יהיה ניתן לסיים עם הסאגה הזו. 

"התקשורת וגם הממשלה נשלטות ע"י ועד ארגוני הנשים" – הכירו את המועמדים בקצה הרשימות: מתחילים עם רונית דרור, מספר 3 ברשימת זהות

היא מבטיחה לפרסם הצהרות הון, רוצה להגדיל את המשכורות של העובדים הסוציאלים, מאמינה שהתקשורת נשלטת על ידי "ועד ארגוני הנשים", וגם מסבירה האם היא ליברטריאנית. הכירו את ד"ר רונית דרור, מספר 3 ברשימת מפלגת זהות

ד"ר רונית דרור.

לקראת הבחירות הקרובות החלטנו בשקוף לפתוח במיזם חדש: ראיונות עם המתמודדים לכנסת מקצה הרשימות. פנינו לכל המפלגות וביקשנו לראיין דווקא את המועמדים החדשים או הפחות מוכרים, אלו שעוד לא קיבלו במה בתקשורת. המטרה של המיזם: להציג את האנשים שלא מתראיינים תחת כל עץ רענן – אבל עשויים להשפיע על חיינו באופן דרמטי.

ד"ר דרור לא תהיה היחידה. במהלך השבועות הקרובים נראיין בשקוף מועמד מכל מפלגה, ואנחנו מזמינים אתכם "לראיין" אותם ביחד איתנו: לפני כל ראיון נפרסם פוסט בו נבקש מכם, הגולשים, להפנות למועמד/ת שאלות שישולבו בראיון. 

רונית דרור היא דוקטור לעבודה סוציאלית, ובימים אלה עומדת בראש עמותת "לצידכם", המסייעת ל"גברים נפגעים". במהלך הראיון שטחה דרור בפנינו את עמדותיה המפתיעות בנושאי רווחה, "זכויות נשים וגברים" לגליזציה ועוד. 

  • לצפייה בראיון המלא (50 דקות) לחצו כאן, או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן.

סיכום הרגעים המרכזיים בראיון

רגע, אז את מאמינה בקונספירציות?

"בטח, כמו למשל איך זה יכול להיות שאני לא מופיעה בתקשורת? זו קונספירציה מעניינת. אני חושבת שגם התקשורת וגם הממשלה נשלטות ע"י 'ועד ארגוני הנשים'. זה ועד העובדים הכי גדול במדינה הזו שמתוקצב במיליונים… אני קוראת להם 'ועד'. לא רוצים להשמיע את מה שיש לזהות להגיד, הקול האחר שאנחנו מביאים לשיח הציבורי. לא כל הגברים הם אלימים ולא כל הגברים הם קורבנות. העובדה היא שלא רוצים להשמיע מישהי שכל כך הרבה אנשים הצביעו לה וחושבים שהיא חשובה".

את חושבת שיש היום שחיתות? תרגישי בנוח לשבת עם ראש ממשלה שהוגשו נגדו כתבי אישום?

"אני חושבת שיש שחיתות. כשחברי הכנסת נמצאים כל כך הרבה זמן באותו במקום אין סיכוי שזה לא יתפתח. לא יכול להיות שאנשים יכהנו עשר או עשרים שנה, צריך להגביל קדנציות…ישבתי בוועדות שחרורים (של בתי כלא, כעובדת סוציאלית), יש אינספור כתבי אישום שחלקם בסופו של יום מסתיימים ב'אין כלום'. אני כבר למדתי שאני לא מאמינה לשום דבר שנקרא כתב אישום, באופן אישי. אני רוצה לראות שחור על גבי לבן שהאדם אשם".

האם תפרסמי את היומן שלך כשתהיי חברת כנסת?

"לא נראה לי שתהיה לי בעיה. אני בנאדם שכבר מעל לשלושים שנה עובד כל הזמן 'ברמה של 24-7' ואני אומרת לך שאין לי מה להסתיר. גם הצהרת הון אני אשמח לפרסם".

מה עמדתך בנוגע לקנאביס?

"יש אנשים שמגדלים קנאביס רע, עם כימיקלים וכו. אני לגמרי בעד מה שזהות מנסה לקדם – שכל אחד יקנה בבתי מרקחת קנאביס, אבל כשאנחנו יודעים מי הוא ומאיזה בית הוא הגיע. ככה המשטרה תפסיק לרדוף אחרי מבוגרים, אלא אחרי בני נוער שעבורם השימוש בקנאביס הוא נזק. בנוגע לסמים אחרים אני נגד, חוץ מאלכוהול, למרות שהוא הסם הכי מזיק שקיים אחרי סיגריות".

איך תעדכני את עבודת הכנסת כך שתתאים למאה העשרים ואחת?

"כשאהיה בכנסת זו תהיה מהפכה מדהימה בזכות מה שאני הולכת להגיד שם. לא דובר מעולם מעל במת הכנסת על המצוקות שגברים חווים במדינה הזו. חברי הכנסת הגברים פוחדים לצייץ".

הצבעת כל חייך לעבודה, ללפיד ולמחנה הציוני – מה גרם לך להחליף את עמדותייך משמאל לימין? 

"אני בוגרת אולפנה, ההורים שלי הם מפד"ל. המעבר לימין לא מפתיע כי בבסיס שלי אני באה משם. בגיל מאוד צעיר רציתי שיהיה לנו שלום פה וחשבתי בתור עו"ס שהשיח יביא את השלום. אבל כמו הרבה מאוד אנשים ראיתי שהמפה של השמאל מאוד הצטצמצה ואנחנו כבר קולטים שאין עם מי לדבר. אתה מוותר, אתה מבליג, סולח, נותן מזוודות של כסף, והדברים לא קורים".

עוד הוסיפה: "מה הבעיה שלכם (אנשי שמאל) לחיות עם ערביי יהודה ושומרון ביחד? השותף של הבן שלי הוא בדואי. הם אמרו לי 'לא אנחנו לא רוצים לגור איתם', אתם קולטים שאתם יותר שונאים את הערבים ממני? פה קלטתי שהשמאל לא בדיוק אוהב ערבים".

איך עושים עבודה סוציאלית כשאת ליברטריאנית?

"אני לא ליברטריאנית. יש לנו הרבה אנשים מדהימים בזהות שזה מה שהם. אני מניחה שאני על הרצף במידה מסויימת. בהרבה תחומים אני בעד ליברליזם, בתחומים מסויימים אני יותר שמרנית. לדבריה, "העבודה הסוציאלית נמצאת במצב רע, התדמית שלנו היא איומה, גם בגלל אבות גרושים או הוצאה של ילדים מהבית. הייתי מגדילה את המשכורות של העובדים הסוציאליים".

מאיפה יגיע התקציב להגדלת המשכורות של העובדים הסוציאליים?

"יש תחומים אחרים שהייתי לוקחת מהם תקציב".

איפה בדיוק?

"צריך להגיע לשם כדי לדעת מאיפה לקחת. בתוך משרד הרווחה למשל, יש ים של כסף שמופנה לפנימיות. כל ילד שנמצא בפנימייה זה עשרות אלפי שקלים. הייתי עושה עושה 'יו טרן' ומחזירה את הילדים האלה לקהילה. לעיתים בפנימיות הילדים נפגעים הרבה יותר מאשר בבית שלהם".

***

הראיון עם ד"ר דרור חשף צד נוסף ומפתיע ברשימת "זהות" לכנסת והוא הראשון מבין סדרת ראיונות שנערוך בשבועיים הקרובים עם מועמדים מקצה הרשימות מכל הקשת הפוליטית. 

עקבו אחרינו בפייסבוק כדי לגלות מי יהיו המרואיינים הבאים בשקוף והציעו לנו עבורם שאלות!

אמרנו לכם

תומר אביטל בטור זועם במיוחד שמסביר למה כתב האישום נגד חיים כץ בחשד לשחיתות יכול היה להימנע – ומזמין אותך לעצור את המקרה הבא

| תומר אביטל |

שר נוסף, חיים כץ, מואשם כעת בעשיית רווח מהצד – במקרה שלו, באמצעות שימוש במידע פנים לצורך סחר בבורסה. לפי כתב האישום, כץ אפילו העביר חוק למען מרדכי בן ארי, האיש  שנתן לו את המידע הזה.

מפחיד? כן. מפתיע? לא.

מתוקף תפקידם, לח"כים רבים יש אפשרות לעצב את המשק בשלל כלים פרלמנטריים. לכן לא מעט מהם ייחשפו למידע בעל חשיבות מכרעת – אם זה בדרך לגיטימית, במסגרת משרדי הממשלה שמעוניינים לקדם רפורמות, או בדרך לגיטימית פחות – הדלפות של אנשי עסקים שרוצים לשנות את השוק לטובתם. 

לאפשר לח"כים להשקיע בבורסה בסתר בזמן הזה זה כמו לתת לחתול לקבוע את מחיר השמנת. זו פרצה שקוראת לשחיתות.

ואני פה כדי להגיד לכם שאין סיכוי שהם לא ידעו על הפרצה הזו. אף לא אחד או אחת מהם – משמאל ומימין. איך אני יודע? נתחיל.

חיים כץ

1. כתבתי על הנושא  ב"כלכליסט" ובבלוג שלי שוב ושוב עוד ב-2013.

2. בהמשך קידמתי ככתביסט (עיתונאי-אקטיביסט) הצעת חוק שמציעה לחשוף אילו מניות מחזיקים חברי הכנסת בוועדות הכלכליות. יצרנו את החוק הכי מעודן שיכול להיות: חשיפה רק של שמות המניות, בלי השווי שלהן, ושהחשיפה תתחיל רק מהקדנציה הבאה. 

3. גם אחרי הגשת החוק המשכתי לסקר את הנושא, ובין היתר כתבתי על כך שחיים כץ הצביע נגד החוק הזה שהגיש אילן גלאון בהמלצתנו אף שהיה לכץ חופש הצבעה. והוא לא היה היחיד –  כך עשו גם כל הח"כים מהליכוד וגם יאיר לפיד, עפר שלח ואיילת שקד (אף שלא הייתה משמעת קואליציונית) – והצעת החוק נפלה. 

4. חוץ מהסיקור הנרחב של הנושא בכל בימה אפשרית (לרבות ynet, לא בדיוק גוף תקשורת נסתר ואזוטרי), ניסיתי להציף את הנושא כששאלתי ח"כ-ח"כ בוועדות הכלכליות – באלו מניות אתם מחזיקים?

5. תיארתי את הפרצה הזו אפילו בספר הבדיוני "המשכן", שעלילתו מזכירה את הסיפור של כץ ברמה מפחידה. רוב הח"כים העידו בפניי שקראו את הספר, ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין עשה לכבודו קבלת פנים בלשכתו.

לטובת אלו שלא אוהבים לקרוא

6. דיברתי על הנושא בסרטון שהגיע ל-743 אלף איש בפייסבוק ב-2015.

7. וכשהחוק עלה מחדש ב-2016 ושוב הקואליציה הפילה אותו, פרסמנו מפה אינטראקטיבית שפירטה איך הצביעו  כל ח"כ וח"כית בדיון על החוק הזה. 

8. גם הצקתי על הנושא באופן אישי לדוד ביטן כשהיה יו"ר ועדת הכנסת. בכל פעם שראיתי אותו ואת יועצו לשעבר יוסי טאטיקה צועדים במסדרונות ניגשתי והצעתי שיקדם זאת. בכל פעם מחדש הוא אמר שזה רעיון טוב, אבל לא כרגע. 

כץ, מתוך מפת הח"כים של שקוף

9. נושא המניות לא הפסיק להטריד אותי והזכרתי אותו באינספור ראיונות וטורי דעה ובהרצאות בכל הארץ. אפילו במדריך לח"כ המושחת שפרסמנו נכתב: "חצי שנה תעמוד לרשותכם לחסל את עסקיכם הקודמים. אבל אל דאגה – תוכלו להמשיך להחזיק עד 5% ממניותיה של חברה עסקית. גם תוכלו לסחור חופשית ומבלי לדווח לאיש – אף שתגלו לעיתים במשרדי הממשלה ובוועדות החסויות תוכניות סודיות שעשויות להשפיע על ערכה. כן, כן. אתם אשכרה יכולים ביד אחת להצביע לטובת רפורמה, וביד השנייה לקנות מניות של חברה שתושפע ממנה – באותו זמן".

10. וזה בדיוק מה שקרה.

כל השנים האלה, כל המילים וסוגי המדיה האלה – וכלום. 

מי יודע אילו עוד מעללים נעשו בחסות הפירצה הזו, על חשבוננו כמובן.

החדשות הטובות הן שאחרי שהסיפור של חיים כץ התפוצץ, החבר'ה באופוזיציה הרימו ב-2018 סוף-סוף את הדגל

לפיד אמר ששגה. שקד נתנה הפעם אור ירוק. ביטן ואמסלם הודיעו שסחר בסתר בבורסה בשעה שאתה נבחר ציבור – זה באמת לא יעלה על הדעת, ונושא שלא קשור בכלל לימין-שמאל, ונרתמו…

לא, זה לא קרה. 

שום דבר מאלו. 

יש עתיד אמנם התעוררו ובסבב האחרון הצביעו בעד ההצעה – אבל רק כשכבר היו באופוזיציה ולא הייתה לזה משמעות. החבר'ה בקואליציה עדיין מעדיפים שתדברו על הניד של גנץ.

הפרצה עדיין פתוחה. ועכשיו יוגש כתב אישום על שחיתות שיכולה הייתה להימנע. אבל הם ידעו. כולם. כולן ידעו.

ולמי שלא הבין: לא אכפת לי מכץ. אכפת לי מניגודי עניינים שצווחים לכל עבר, שיצמיחו את הכצים הבאים.

וכולנו – כל מי שאיננו ח"כ – מפסידים מקיום הפרצה הזו, שמאפשרת לנבחרי הציבור לשרת קודם את עצמם.

אנחנו רוצים שהפירצה הזו תיסגר, ואם אפשר – בקדנציה הקרובה. ואנחנו נצליח. זה ייקח עוד שנה, או יותר  – אבל אנחנו רצים למרחקים ארוכים. וככל שיהיה לשקוף יותר מו"לים – נבחרי הציבור יפחדו יותר מהכתבות שלנו. ככל שיהיו יותר חברים ב"סיירת השקיפות" – נבחרי הציבור יוצפו ביותר הודעות זועמות כשיקבלו החלטות גרועות.

מאמינים לנו? הצטרפו עכשיו כדי שבפעם הבאה (או זו שאחריה) הכצים, האמסלמים והלפידים יקבלו את ההחלטה הנכונה בזמן אמת.

ועוד משהו: אם תרשו לי, לדעתי, זה אחד ההבדלים בין "שקוף" לתקשורת המסורתית. אנחנו לא מחכים למקרה חמור כמו כתב אישום, אלא מטרחנים על הבעיה לפני שהיא מגיעה לשיאה. תעזרו לנו?

מפרגנים ליוסף שפירא, מבקר המדינה הקודם, על היומן השקוף בישראל

פרסום עקבי מדי חצי שנה, חלוקה לתאריכים ולשעות, פירוט נושא הפגישה, חלוקה בין משתתפים חיצוניים לפנימיים, ציון שמות והגדרות תפקיד – והכל בקובץ נוח לחיפוש; היומן של מבקר המדינה הקודם יוסף שפירא הוא הכי שקוף שראינו בישראל

| עידן בנימין |

במסגרת מאמצינו להגברת השקיפות השלטונית אנחנו מבקשים מכל נבחרי הציבור לפרסם יומן. לפעמים בקשתנו נענית, אך לא תמיד – ובדרך כלל  לא בשלמותה. למשל, לעיתים היומן סרוק ולא ניתן לבצע בו חיפוש לפי שמות (אם פירוט כזה כלל קיים). במקרים אחרים אי אפשר לדעת פרטים בסיסיים כמו משך הפגישה או נושאה, ומי האנשים שהשתתפו בה.  

על רקע זה בולט לטובה היומן של יוסף שפירא, מבקר המדינה לשעבר. המסמך משמש דוגמה ליומן שקוף באמת, והפעם אנחנו מפרגנים לו על כך.

היומן של שפירא מפורט ומאורגן ומאפשר לדעת רבות על הדברים שהעסיקו את המבקר לשעבר, למשל שנהג להיפגש עם ח"כים רבים מסיעות שונות. הוא נפגש עם ח"כ תמר זנדברג (מרצ) בנושא דו"ח התחבורה הציבורית, עם בצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין) בנושא מכרז מאבטחים, עם איל בן ראובן (המחנה הציוני) בנושא זיהום נחלים, עם אורלי לוי (סיעת יחיד) בנושא הדיור הציבורי, עם בני בגין (הליכוד) בנושא רעידות אדמה, עם אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) בנושא נשק במגזר הערבי ועם דוד ביטן (!) (הליכוד) הוא נפגש בנושא טיוטת דו"ח על פארק בראשון לציון. 

מתוך יומן המבקר

שפירא לא קיים רק שיחות עבודה שוטפות עם הח"כים: ביומן מופיעים גם שימועים שנערכו לעמיר פרץ ולאראל מרגלית לאחר שעברו על חוק מימון מפלגות. 

פגישות עם שרים לפני פרסום דו"חות

מבקר המדינה נהג להיפגש גם עם שרים, וניתן לראות כי נפגש עם השר אלקין לפני פרסום הדו"ח על ירושלים, עם חיים כץ לפני דו"ח הביקורת על התעשייה האווירית, עם ליצמן במסגרת הכנת דו"ח על העישון ועוד.

מה שחשוב ומעניין מבחינתנו הוא שדרך היומן השקוף של שפירא אפשר ללמוד לא רק על סדר היום שלו, אלא גם על סדר היום של שלל גורמי ממשל וחברי כנסת. כל הכבוד למבקר לשעבר, כן ירבו!

רוצים להיות זבוב על הקיר של אמיר אוחנה? הכירו את מאגר המידע החדש שינגיש לכם את פסקי הדין

נניח שתרצו לחפש פסק דין בצורה פשוטה, באמצעות חיפוש בסגנון בגוגל. מה תעשו? תיאלצו לשלם לחברה פרטית. אז לאנדי וורמס נמאס והוא רצה להוכיח אחרת. והצליח. הוא הנגיש לכולנו את פסקי הדין בעצמו ובחינם. הנהלת בתי המשפט: "פסקי הדין מונגשים לציבור והרשות השופטת פועלת לשיפור הממשקים"

| אנדי וורמס – "תולעת המשפט" |

דמיינו לרגע שאתם עומדים בראש ארגון כלשהו. אתם ראש הממשלה, או הרמטכ"ל, או מנכ"ל בזק, או מזכ"ל האו"ם. הייתם רוצים שתהיה לכם גישה מלאה לכל המידע ששמור בארגון שלכם, נכון? ובאמצעות המידע הזה הייתם מנהלים את הארגון, מגבשים לעצמכם תמונת מצב, מקבלים החלטות, ומצעידים את הפירמידה הענקית שבראשה אתם עומדים לעתיד טוב יותר. 

עכשיו תפסיקו לדמיין. אתם אזרח רגיל. אזרח פשוט. לצורך העניין אתם אחרון האזרחים במדינת ישראל. ועדיין: אתם עומדים בראש הפירמידה, וזה בא לידי ביטוי בקלפי, אבל לא רק.

בתור הקודקודים של הפירמידה, אתם זכאים לכל המידע השמור ב"ארגון" שבראשו אתם עומדים. חוק חופש המידע עיגן זכות זו, ולפיו זכותכם לקבל כל מידע המצוי בידי השלטון, בכפוף לסייגים שונים כמו ביטחון ופרטיות.

זה תקף גם לבתי המשפט. 

שקיפות במערכת המשפט

חוק בתי המשפט קובע כי בתי המשפט ינהלו את דיוניהם "בפומבי", ועיקרון חשוב ומרכזי זה קיבל מעמד חוקתי בחוק יסוד: השפיטה, שם נקבע שסייגים לעיקרון הפומביות חייבים להיות על-פי חוק בלבד.

אז בדמוקרטיה האזרח הקטן הוא זה שעומד בראש הפירמידה והוא זכאי למלוא המידע ששמור בארגון שבראשו הוא עומד. וגם, כפי שעינכם רואות, במערכת המשפט ישנם עקרונות נוספים כבדי משקל שמבטיחים את השקיפות ואת הפתיחות. אז איך אפשר להבטיח שלכל אחד תהיה גישה לכלל המידע שישנו במערכת המשפט, לא פחות ולא יותר משר המשפטים אמיר אוחנה? איך אני יכול להיות זבוב על הקיר של שר המשפטים ולהציץ מעבר לכתף שלו כשהוא פותח את המחשב בבוקר בלשכת שר המשפטים?

קחו 32 מיליון שקל בחינם

אחד הפרויקטים שמנסה לעשות את זה הוא תולעת המשפט שייסדתי, ושקוף הזמינו אותי לכתוב עליו.

תולעת המשפט מפעילה בוט (אפשר לקרוא לזה גם עכביש, תולעת או מכונה) שסורק את שרתי מערכת המשפט ומעתיק את כל התיקים המשפטיים שהוא מוצא למאגר משפטי פתוח לכולם – וחינמי. כרגע יש שם מיליון ושש מאות אלף תיקים משפטיים זמינים לחיפוש ולצפייה. בנוסף, בכל רגע תולעת המשפט ממשיכה לעבוד על הוספת עוד ועוד תיקים וכלים להנגשת המידע המשפטי. 

הרשו לי להזמין אתכם ואתכן, בפעם האחרונה, למשחק דמיון: אם היינו משלמים אגרת חופש מידע בסך 20 שקל עבור כל תיק משפטי ששמור אצלנו, כפול 1,600,000 תיקים, אז הרי שהערך הכספי של המידע שאנחנו מפרסמים הוא 32 מיליון שקל. אבל בשבילכם זה חינם, כי אתם עומדים בראש הארגון. 

ככה זה כשאנחנו הבוסים.

למה אני עושה זאת?

כאמור, מידע משפטי הוא ציבורי, וזהו עיקרון יסוד של המשטר הדמוקרטי בכלל, ושל השיטה המשפטית הנהוגה בישראל בפרט. חוץ מזה אם לשר המשפטים יש גישה למידע הזה, כי הוא שר המשפטים, אז אנחנו נדאג שלכל 8 מיליון הבוסים והבוסיות של שר המשפטים תהיה גישה דומהלמה? כי כובע! וגם כי שוויון. כי דמוקרטיה. כי שקיפות. כי פומביות הדיון. כי למה לא. 

אנדי וורמס

כיום – חברה פרטית מקטלגת את המידע תמורת תשלום

חשוב להדגיש, המדינה משלמת מיליוני שקלים (הנה פירוט המדויק) לחברה פרטית לקיטלוג פסקי הדין שמפורסמים על ידי בתי המשפט. זה מצב בעייתי מאין כמותו. האם סביר שבמקום לאפשר חיפוש דרך תיבה פשוטה (בדומה לחיפוש 'גוגל') באתר ממשלתי – היא מאפשרת זאת רק לגורם מסחרי ואז רוכשת ממנו יכולת זאת?

שקוף  פנו למשרד המשפטים והנהלת בתי המשפט כדי להבין כיצד פועלת המדינה על מנת לשנות מצב זה. בינתיים – אני מנסה לשנות את זה.

אז איך מתחילים?

פותחים דפדפן, מקלידים תולעת-המשפט.קום ולוחצים אנטר. כן, 100 שנה אחרי בן יהודה הגיע הזמן לחדש את האינטרנט העברי, אז יש לנו כתובת לתפארת השפה העברית. לטובת קוראינו בקפה אינטרנט בקטמנדו, יש גם כתובת לועזית: https://tl8.me

הביטו אל פס החיפוש בראש הדף, שם אפשר לחפש תיקים לפי שם תיק, שופט, צד או עורך דין. מכל תיק אפשר לדלג בקלות באמצעות קישוריות לתיקים האחרים של השחקנים השונים. אם מצאתם תיק מעניין, יש גם כתובת מקוצרת לשתף קולגות, או את החבר'ה בלימודים. בואו נעשה תרגיל ראשון. תלמידים: פיתחו דפדפנים, והקלידו: http://tl8.me/12475-07-13. לאן הגעתם? 

נכון – עתירה חופש מידע שהגישה ב-2013 חברת הכנסת דאז זהבה גלאון נגד ראש הממשלה. ראו צילום מסך:

אפשר לקרוא שם בקלות באיזה בית משפט התנהלה העתירה, מי היה השופט, את שמות הצדדים ועורכי הדין שלהם, מתי נפתח התיק ומתי נסגר.

מה עוד אפשר לעשות? 

תולעת המשפט הוא אתר אינטרנט רגיל לחלוטין, עם קישורים שמובילים לעוד ועוד מסכים. מי מביניכם בעלי אוריינטציה המשפטית יעדיפו להקליק על פסק הדין כדי לקרוא על המידע אותו ביקשה ח"כ גלאון שיחשפו בפניה, מדוע סירב משרד ראש הממשלה, ואיזו פשרה התקבלה בסוף. מי שיש לו אופי יותר עיתונאי אולי יעדיף ללחוץ על השמות של עורכי הדין, השופט, או הצדדים, כדי לראות איזה מידע יש עליהם במאגר (זהירות: במערכת אין מספרי זהות ולכן לא ניתן להבדיל בין בעלי דין שיש להם שם זהה).

מי שפחות בקטע של עתירות חופש מידע, מוזמן לעשות שימוש בחיפוש בחלק העליון של המסך, ולחפש את המידע שמעניין אותו. כן, לא הכל קיים אצלנו. יש תיקים חסויים (קטינים, נפגעי מין, משפחה). ויש בעצם מיליוני תיקים ואלפי תביעות שמוגשות מדי יום והאתר עדיין לא מתעדכן בזמן אמת. אבל כאמור – מידע לא חסר (1.6 מיליון תיקים!)

לאן הולכים מפה?

פרוייקט תולעת המשפט כבר בן כ-5, שנים אבל מרגיש ממש צעיר וגדל כל הזמן. אנחנו עובדים כל העת על פיתוחים נוספים ועל הוספת תיקים. והנה סוד קטן מיוחד לקוראי שקוף: אנחנו עובדים כרגע על סטטיסטיקות (כמה תביעות הוגשו נגד אל-על? כמה התקבלו? וכו'). אם בא לכם להישאר מעודכנים תעשו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אנדי וורמס, הוא מתכנת מחשבים ופעיל חופש מידע, מייסד תולעת המשפט, פרוייקט תוכנה התנדבותי המנגיש לציבור בחינם מידע ממערכת המשפט.

**

פנינו בשקוף למשרד המשפטים ולהנהלת בתי המשפט ושאלנו מדוע המדינה לא מנגישה את המידע בעצמה באפשרות שמאפשרת חיפוש קל ומהיר.

מהנהלת בתי המשפט נמסר: "החלטות ופסקי דין בתיקים פתוחים לציבור, מונגשים באמצעות מערכת נט-המשפט שבאתר הרשות השופטת בקישור זה ובאמצעות מנוע חיפוש שבאתר בית-המשפט העליון בקישור זה. בנוסף, מערך הדוברות וההסברה מנגיש חלק מפסקי הדין וההחלטות באתר בקישור זה. כמו-כן ישנם יישומונים לקבוצות ייעודיות – עורכי-דין ובעלי-דין – המאפשרים צפייה ומעקב אחר החלטות באמצעות הטלפון הנייד. מערכת בתי-המשפט מאפשרת לבצע חיפוש על פי פרמטרים שונים בכל אחד מן האפיקים הללו. אין קשר בין הנגשת פסקי-דין והחלטות על ידי מערכת בתי-המשפט ובין רכישת שירותים מגופים מסחריים. הרשות השופטת פועלת לשיפור הממשקים והנגשת פסקי-הדין וההחלטות הניתנים בבתי-המשפט בכל הארץ במגוון דרכים".

במשרד המשפטים בחרו שלא להגיב.