פרוייקט יום העצמאות: היום שבו מנענו את סירוס השקיפות בעיריות

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: איך הצלנו את חוק חופש המידע ברשויות המקומיות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

בפתח שנת 2020 יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס כמעט החזיר אותנו לשנת 2000. איך? הוא ביקש משר המשפטים אוחנה לסרס את חוק חופש המידע ברשויות המקומיות. הסיבה: מגישים הרבה בקשות חופש מידע וזה גוזל זמן ומשאבים.
הסיפור הזה קומם אותי במיוחד. בבחירות המקומיות האחרונות תומר ואני שכרנו קרוואן ונסענו במשך שבועיים לעשר רשויות שונות. המעורבות האזרחית שגילינו בנעשה ברשות המקומית הרשימה אותי במיוחד – גילינו אופוזיציה רצינית ברשויות קטנטנות, מעורבות ענקית בהחלטות המתקבלות ברשות ועוד.
ראינו כמה אזרחיות ואזרחים מעורבים, משקיעים ומתעניינים במתרחש בבניין העירייה שלהם. אלפי אנשים בארץ כבר מבינים שחלק גדול מאיכות חייהם תלויה ברשות המקומית – ולא בממשלה – ובוחרים להשקיע את מאמציהם הפוליטיים וזמנם בזירה המקומית. מלבד זאת, כולנו נחשפנו לאורך השנים למספר פרשות השחיתות העצום ברשויות המקומיות. שלא לדבר על הקושי של משרד הפנים לקפח על 256 רשויות בארץ.

חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי (צילום: יונתן שינדל פלאש 90)

החלטנו להיאבק בדרישה הזו. יחד עם סיירת השקיפות. באותה תקופה היינו כ-2,000 חברות וחברים בסיירת. קבוצה שמפעילה יחד אגרוף של לחץ נקודתי כדי להשפיע על המציאות.
שלחנו אלפי הודעות לחיים ביבס, דרשנו שיחזור בו – ובמקום לצמצם את חוק חופש המידע, שידרוש את התקציב כדי לעמוד בלשון החוק. ביבס הקשיב לנו – הוא חזר בו וביקש את המשאבים הדרושים.
זו בדיוק הכוונה שהייתה לנו כשהקמנו את הסיירת – להשפיע על החלטות בזמן אמת, יחד עם הציבור הרחב. וזה קרה וממשיך לקרות עוד הרבה מאז. בזכות הסיירת למשל, ועדת הבחירות הוציאה הנחיה שתחייב מפרסמי מודעות פוליטיות לפרסם את זהותם ואת עלות המודעה. הודעות ששלחו חברי הסיירת גם גרמו למשרד הבריאות לפרסם דו"ח על מצב כוח האדם הרפואי בישראל.

יאיר לפיד ועמיר פרץ – "הנעלמים". התחילו להופיע בוועדה בעקבות לחץ סיירת השקיפות

רק לאחרונה, אלפי חברים בסיירת שלחו הודעות לחברי הכנסת יאיר לפיד ועמיר פרץ, שנעדרו כמעט מכל הישיבות הקריטיות בנושא מעקב השב"כ אחרי אזרחי המדינה בתקופת הקורונה. בינתיים זה מתחיל לעבוד: השניים הראו את פרצופם בוועדה אחרי בליץ ההודעות. יש לנו עוד הרבה מה לתקן, אבל אין לי ספק שיחד נצליח.

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם.

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית. מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99.

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם! תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי.

רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

פרוייקט יום העצמאות: איך שכנעתי ח"כים לוותר על התוספת לשכרם

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: יעל מספרת איך התחיל ונגמר הסיפור שלה עם ח"כ מתן כהנא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

הסיפור שהפך לאובססיה אישית עבורי הוא המאבק בעליית שכר חברות וחברי הכנסת. במשך שנה, הח"כים בקושי עבדו בכנסת, שבקושי פעלה בגלל כל סבבי הבחירות. עוד בנובמבר דרשנו מנבחרי הציבור שלנו לוותר על התוספת הצפויה לשכרם, ויתור שדורש צעד פשוט: חתימה על טופס אחד בחשבות הכנסת. לא צריך חוק, רק חתימה.

בכל מקום שבו פגשתי חברי כנסת, ניסיתי לשכנע אותם לוותר על ההעלאה. כששאלתי את ח"כ עמיר פרץ (העבודה) על כך באירוע "שבתרבות", הוא הסכים מיד ושלח לנו טופס חתום תוך כמה ימים. את ח"כ קטי שטרית (הליכוד), פגשנו הכתבת מאיה קרול ואני באירוע הלאומיאדה שנערך בפברואר, וגם היא הסכימה לבקשתנו וחתמה על הטופס לפני כשבוע. 

אבל סיפור השכנוע המפרך מכולם, שלאחרונה סגר מעגל סוף סוף, נוגע לח"כ מתן כהנא מסיעת ימינה.

לייקים על הצהרות ללא כיסוי

כהנא הרבה להתבטא נגד ועדי עובדים חזקים ונגד שכר גבוה במגזר הציבורי – ברשתות החברתיות, בכנסת ובפאנלים לקראת הבחירות, מאז נבחר לכנסת בספטמבר 2019. דברים שאמר על ועדי העובדים, כמו "אסור שהשכר יקבע על פי גודל הפטיש", או ביקורת שהעביר על עלייה בשכר חברי אחד הוועדים, הראו כי לכאורה יהיה הראשון לקפוץ על ההזדמנות לוותר על חלק משכרו (חלק שלא ראוי, לדעתנו, שהח"כים יקבלו אחרי שכמעט ולא עבדו עבור הציבור במשך שנה שלמה).

בכל פעם שהתבטא בנושא בטוויטר, שאלתי אם יסכים לוותר על התוספת. שיגע אותי שהוא מרוויח לייקים ואהבה מהציבור על בסיס הצהרות תיאורטיות לקיצוץ בשכר – כשלא הסכים אפילו לקצץ במעט משכרו במציאות. אז כתבתי לו שוב, ושוב, ושוב (דמיינתי אותו קורא את התגובה ה-8,000 וחושב: "שתעזוב אותי כבר"). בהתחלה התעלם, אחר כך התחיל לענות, אך גם לאחר התכתבויות חוזרות ונשנות בטוויטר – כהנא לא חתם על הטופס.

מה זה פאנל בחירות בלי שאלות מהקהל?

השנה האחרונה הייתה סיוט פוליטי לכולנו, אבל משהו אחד טוב היה בה: פאנלים וחוגי בית לקראת הבחירות. אני מאוד אוהבת ללכת לכאלה – בעיקר כי הם מאפשרים לדבר עם הח"כים בגובה העיניים ולשאול שאלות – ולאורך השנה השתדלתי להגיע לכמה שיותר אירועי בחירות ליד הבית שלי בירושלים. 

יום אחד, לקראת הבחירות השלישיות, ראיתי שח"כ כהנא מתכוון להגיע לפאנל באוניברסיטה העברית. סוף סוף ניפגש במציאות ונדבר על שקיפות ועל תוספת השכר.

לאורך כל הפאנל חיכיתי לחלק של השאלות מהקהל. המנחה אמרה שעוד רגע הוא יגיע – ואז הודיע כהנא כי הוא חייב ללכת. יש לו התחייבויות אחרות. הוא לא ידע כמובן שאני מחכה למפגש שלנו כבר שבועות. אז השתמשתי בחוק מספר 1 לפאנלים עם פוליטיקאים: לא נתנו לך לשאול? תשאלי בכל זאת (זה נשמע קצת לא מנומס. נכון. אבל הרבה יותר לא מנומס לייצג את הציבור בכנסת, לקבל מהציבור משכורת, ולא לענות לציבור על שאלות).

כהנא עמד והקשיב לשאלה שלי עד סופה אבל גם הפעם בחר להתחמק מלתת תשובה.

אם כולם יוותרו – נחסוך 2 מיליון שקל

לאור משבר הקורונה, המשיך כהנא להציע קיצוצים במשכורות של עובדי המגזר הציבורי, אבל במקביל דבק בסירובו לוותר על החלק בשכרו שיש בידיו לחסוך לציבור. כמעט מיואשת, המשכתי להציק. יש שיגידו – אלה רק 1,255 שקלים בחודש. עזבי. 

אבל זה מעבר לכך: אם כל הח"כים יוותרו על התוספת, יחסכו לציבור כ-2 מיליון ש"ח – כסף שיכול להגיע לעצמאים, לבתי החולים, לקשישים, או לכל צורך חשוב אחר של הציבור הרחב. יותר מזה, הוויתור על ההעלאה הוא צעד בדרך לשינוי המנגנון כולו (אנחנו נקדם עם המוותרים על התוספת שינוי חקיקה נרחב בנושא הטבות הח"כים). 

ח"כ קתי שטרית (הליכוד) מוותרת על התוספת. טוב שתפסנו אותה לשיחה בלאומיאדה

ומעל הכל: זה הדבר הנכון לעשות. לא הגיוני שנבחרי הציבור יקנו את אהבתנו עם הצהרות גדולות, ובינתיים יעלו לעצמם שכר (אגב תוך התעלמות מוועדה ציבורית שהם מינו וטענה שעליהם בכלל לקצץ אותו).

לבסוף, לאחר אינספור בקשות – הודיע כהנא בשבוע שעבר כי ויתר על תוספת השכר. הטרחנות השתלמה.

כיף לדעת שלכל אחת יש אפשרות להשפיע על החלטות – גם אם קטנות – של נבחרי הציבור. הם יודעים שזה הדבר הנכון לעשות. רק צריך לבקש מספיק פעמים.

כהנא ממש לא היחיד. הצלחנו כבר להגיע כמעט לרבע מהכנסת. 22 ח"כים ויתרו עד כה על התוספת וחסכו לנו יחד יותר מ-300 אלף ש"ח.

איך לחסוך כספי ציבור גם, או לקדם כל נושא אחר? זה אפשרי:

  1. לחצו על הח"כים ברשתות החברתיות – המשכורת והכוח שלהם מגיעים מהציבור. זכותנו לדרוש מהם שיעבדו עבורנו
  2. נפגשתם ברחוב או בחוג בית? זמן מצוין לשאול! זכרו – חוגי בית לא נועדו להיות פרסומת לנבחרים
  3. הצטרפו לסיירת השקיפות ושנו את המציאות מהבית

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם.

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית. מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99.

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם! תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי.

רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

פרוייקט יום העצמאות: היום שבו גרמתי לסמוטריץ' להודות שטעה

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: מאיה מספרת איך החליפה את מבקר המדינה והצליחה לגרום לשני שרים להגיש הצהרות הון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

באחת מכתבות הפולואפ הראשונות שלי (תחום שאתם בחרתם לי), חזרתי לבדוק האם השרים כבר הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. שרי הממשלה מחוייבים למסור הצהרת הון למשרד מבקר המדינה אחת לשנה. יש לכך חשיבות עצומה: הצהרת הון היא כלי שיכול לסייע במיגור השחיתות, לא פחות. היא מאפשרת למדינה לפקח על הנכסים, ההשקעות, ועל שאר האינטרסים הכלכליים של נבחרי הציבור שיכולים להשפיע על שיקול דעתם.

למרות החשיבות, הסתבר לי שהמון שרים פשוט מצפצפים על החוק ולא מגישים הצהרות הון. איך הם מרשים לעצמם? פשוט, כי למבקר המדינה אין שום סנקציה להטיל עליהם. זה מרתיח אותי. אבל מסתבר שקצת לחץ מצד הציבור – עוזר מאוד.

"תכלס? צודקת"

לקראת הכתבה האחרונה שלי בנושא, גיליתי כי השרים אמיר אוחנה, זאב אלקין, ישראל כץ ובצלאל סמוטריץ' – לא הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. כולם איחרו בהגשת ההצהרה בחצי שנה או יותר (הרבה יותר), על אף שבמשרד המבקר תזכרו כל אחד מהם כמה וכמה פעמים. 

לקראת הכתבה, פניתי לכל השרים לקבל מהם תגובה. הם כרגיל איחרו או ניסו להתחמק. מלשכתו של השר ישראל כ"ץ למשל, לא נמסרה כל תגובה במשך כמה ימים, למרות תזכורות מצידי. החלטתי להתקשר לדוברות שלו, שם אמרו לי שאני לא מעודכנת – השר כבר הגיש הצהרת הון.

שר התחבורה ישראל כ"ץ. הגיש הצהרת הון יומיים אחרי שפנינו אליו (צילום: פלאש 90)

הופתעתי. חשבתי שחלה טעות במידע שקיבלתי ובדקתי שוב מול מבקר המדינה. מה התברר? אחרי איחור של חצי שנה, השר כץ הגיש לפתע את הצהרת ההון שלו יומיים לאחר הפנייה שלי ללשכתו.

המשכנו להתייעץ בתוך צוות "שקוף" איך לשכנע שרים נוספים. פתאום נפל לנו האסימון: השר סמוטריץ בעצמו העביר חוק שמחייב פקידים בשירות הציבורי להגיש הצהרות הון. כיצד ייתכן שלא הגיש את ההצהרה שלו? אז כתבתי עוד כתבה קטנה בנושא. השר סמוטריץ הגיש את הצהרת ההון שלו 10 ימים אחר כך, ואפילו כתב לנו כי "הביקורת צודקת לחלוטין". 

אלקין ואוחנה – אתם עוד תשמעו ממני

השר אלקין לא הגיש שתי הצהרת הון: 2018 ו-2019. חמור כפליים. מלשכתו נמסר כי יגישו את ההצהרה "בעוד כמה ימים", ואפילו הגדילו והבטיחו כי הוא יחשוף את הצהרות ההון לציבור. עברו חודשיים מאז שיצאה הכתבה והצהרות ההון של אלקין טרם הוגשו. בינתיים בלשכת השר הפסיקו להשיב לפניותיי. 

סמוטריץ', אולי תגיד לאלקין שיגיש כבר את הצהרת ההון שלו? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

השר אוחנה גם לא הגיש הצהרת הון עד היום, מאז המינוי שלו ביוני 2019. מלשכתו לא נמסרה תגובה אף לא פעם אחת. 

אבל זה לא נגמר פה. כמו שהבנתם אני אוהבת להציק ולא ארד להם מהגב עד שיגישו את ההצהרות שלהם. מה כבר יש להם להסתיר? מה שבטוח, אתם תוכלו להציק יחד איתי: אני בטוחה שחברי סיירת השקיפות ישמחו לעזור לשרים להבין כמה חשוב לציבור שיגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. 

לסיום: באחת ההתכתבויות שלי עם גורם בכיר לקראת הכתבה, נכתב לי כך: "אכן, נראה לי שהבקשה שלכם גרמה לכל המאחרים להזדרז בהגשת ההצהרות. אין ספק שהשקיפות מדרבנת להתאמץ לפעול בהתאם לכללים". פייר? התרגשתי.

השר אמיר אוחנה. אל תחשוב שנפסיק להציק לך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם. 

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית. מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99. 

תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי. רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם!

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

פרוייקט יום העצמאות: היום שבו הפכתי לאויב היועצים בכנסת

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: תומר מספר איך חיסל ניגודי עניינים של יועצים פרלמנטריים והתחיל במסעו להפוך לפרסונה נון-גרטה בכנסת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ן תומר אביטל I

לפני כעשור סיפר לי מקור בכנסת משהו מוזר. הוא טען שהדובר של ח"כ רונית תירוש, עושה במקביל יח"צ ללקוחות פרטיים. אולי שמעתם עליו: משה קלוגהפט.

זה נשמע לי הזוי. הרי היועצים חייבים להיות נקיי אינטרס. הם מייעצים ל- 120 האנשים שקובעים איך המציאות שלנו תיראה. אבל בדקתי והוא צדק. 

קלוגהפט בזמנו היה עוזר פרלמנטרי מהשורה, אבל במקביל שירת שורה של גופים נוספים וקיבל מהם תשלום.

משהו פה חשוד

חקרתי את העניין, וגיליתי שלל הצטלבויות מעניינות. קלוגהפט ניהל את הקמפיין של "אם תרצו" נגד הקרן החדשה. תירוש, שהייתה אז חברת כנסת, התבטאה נגד הקרן. קלוגהפט היה מעורב בקמפיין לביטול מס, שנקרא בזמנו היטל הבצורת. תירוש הובילה קמפיין מקביל בכנסת. בהמשך קלוגהפט ניצח על קמפיין נגד העלאת תמלוגי הגז שהיו אמורים לסייע לכל תושבי ישראל. תירוש לא אכזבה ומתחה בעצמה כח"כית ביקורת על העלאת התמלוגים.

משה קלוגהפט. בזכותו הבנתי שצריך לעקוב אחרי ניגוד עניינים של יועצים פרלמנטריים

כשהעמקתי לחפור במחילת הארנב הסתבר שקלוגהפט לא לבד. עוד ועוד יועצים התגלו כמשרתיהם של שני אדונים. מצד אחד, חברי הכנסת, מצד שני של גופים מסחריים. יועץ התקשורת של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן אפילו ניהל חברה פרטית שלמה של יחסי ציבור.

הצלחתי, והם שנאו את זה

כפל ההכנסה היה חוקי לחלוטין אך יצר פוטנציאל לניגוד אינטרסים מסוכן. אז כתבתי על זה שוב ושוב. הסברתי שהכנסת היא לא עוד מקום עבודה, היא ה-מקום שמשפיע על חיינו. ניגודי עניינים לא מפוקחים עלולים להוביל להחלטות גרועות על חשבון כולנו. 

התחקיר הגיע לבסוף לשולחן של עו"ד איל ינון היועמ"ש של הכנסת. ינון נדהם ולמרבה השמחה קידם בתגובה הגבלה על תעסוקה מקבילה של העוזרים הפרלמנטריים, בתמורה להעלאת שכרם (שאכן היה נמוך).

שר הבריאות, יעקב ליצמן. כשהיה סגן השר, יועצו ניהל חברה פרטית שלמה ליחסי ציבור

זה לקח קצת זמן אבל בעקבות הכתבה אושרו שלל שינויים: על הח"כ היה לאשר עבודה נוספת מחוץ לכנסת של יועצו, וכך גם היועמ"ש, שבדק בה ניגודי עניינים. בד בבד התאפשרה לראשונה שקיפות על משרות אלו.

חלק מהיועצים תיעבו אותי, וכמה הפסיקו לדבר אתי. אבל בזכות התיקון עפו ניגודי העניינים האלו מהחלון. כיום (2020) העבודות הנוספות המעטות הן בסגנון מורה לתקשורת בתיכון, ומדריך סיורי טרקטורונים (באמת). 

בקרב הזה ניצחנו.

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם. 

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית.  מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99. 

להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי. רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). 

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם!

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

תרגיל היח"צ של בנט: ויתר על 20% משכרו רק על הנייר

שר הביטחון נפתלי בנט מתגאה דרך קבע בהעמקה בחומר, ובמקצועיות יתרה. אז איך זה שהוא חגג בתקשורת על קידום מהלך בדיוני? אחרי חשיפת שקוף בנושא, בנט תרם חלק משכרו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל ויעל פינקלשטיין |

שר הביטחון היוצא נפתלי בנט הצהיר פעמיים שיוותר על חלקים משכרו – וקיבל מחמאות מהתקשורת ומהציבור. אך פעם אחר פעם מתגלה שבנט, שמתחזק תדמית של אדם רציני ומעמיק – קודם מצהיר ורק אחר כך בודק אם ניתן לקיים את הבטחותיו. עד לשעה זו, לא ויתר על תוספת השכר לחברי הכנסת. את הסכום שהבטיח לתרום לעמותות לנזקקים, תרם לעמותה למען בוגרי סיירת אגוז.

ההצהרה הראשונה: קיצוץ בשכר

יריית הפתיחה הייתה לפני כחודש, כשנפתלי בנט הודיע שיוותר על 20% משכרו. הוא קיבל על כך מבול לייקים וכותרות חיוביות. אנחנו ב"שקוף" מקדמים מהלך דומה ומאוד רצינו להשתתף בחגיגות. אבל משהו נראה לנו מוזר. אנחנו מכירים היטב את התקנון ויודעים שהדבר היחיד שבאמת אפשר לוותר עליו – מבלי לשנות חוק – זה על ההעלאה שהח"כים מקבלים בתחילת השנה (בינואר 2020 זה היה 1255 שקל).
Image may contain: 1 person
אבל וואלה, זה שר ביטחון, ועוד אחד שמתגאה דרך קבע בהעמקה בחומר, ובמקצועיות יתרה.
אולי אין לנו מושג? אז ביקשתי מלשכתו אישור על המהלך.
אמרו שזה בדרך. מדי יום, כששאלתי אם יש חדש, ענו לי שהחשב מתעכב ושהאישור יתקבל "מחר". המשכתי להציק ופניתי גם לחשב. שום תשובה.

ב-22 באפריל בבוקר התבהר סופית: מאחורי ההצהרה אין כלום. בנט אכן לא ויתר על שקל משכרו. באותו בוקר שיגר לו יו"ר ועדת הכספים ח"כ עודד פורר (שוויתר בעצמו על התוספת השנתית) מכתב בהיר שמסביר: כדי להקטין שכר של נבחר ציבור – צריך תיקון חקיקה. כך גם יתאפשר על הדרך לקצץ משכורות ופנסיות מופרזות במגזר הציבורי.

ההצהרה השניה: מוותר על התוספת ותורם לנזקקים

אחרי שהעלינו פוסט בנושא שחרך את הרשת, בנט הודיע שיוותר על ההעלאה וגם יתרום במשך חצי שנה 20% משכרו למשפחות במצוקה. חודש לאחר ההבטחה פנינו ללשכת בנט, על מנת לוודא שהפעם אכן חתם על טופס הוויתור על תוספת השכר. אבל שם אמרו לנו שוב את מה שידענו כבר מזמן – שאי אפשר לוותר על 20% מהשכר, ולכן בנט תורם חלק משכרו.
הבהרנו כי הכוונה לתוספת השכר, 1,255 שקלים בכל חודש, שעליה כמובן ניתן לוותר – 25 חברות וחברי כנסת כבר עשו זאת, וגם בנט עצמו כתב זאת בהודעה שזכתה להדהוד בכלי התקשורת. אלא שבלשכת בנט הפעם טענו שאפשר לוותר על התוספת רק בסוף השנה.

זה לא נכון בכלל – בטח שלא בכנסת, ולמיטב ידיעתנו גם לא בממשלה. בכל מקרה, פנינו לכנסת בשאלה, שם הסבירו כי שרים חותמים על הוויתור מול משרד ראש הממשלה והם לא יודעים האם בנט חתם או ביקש לחתום. במשרד רה"מ מסרבים לענות לשאלה האם בנט חתם. לשכת בנט עצמה עברה לדממת אלחוט ומסרבת לענות על שאלות נוספות, חרף הודעות חוזרות ונשנות.

אז האם בנט ויתר או לא ויתר על התוספת כפי שהבטיח (פעמיים)? התשובה העצובה היא: נראה שלא, ובנט מסרב להגיב. במקביל, בתגובה לפרסום האחרון של "שקוף", פרסמה מפלגת "ימינה" קבלה שלפיה שבנט תרם לעמותת "הסיירת הצפונית", שפועלת לטובת סוגרי סיירת אגוז. כפי שניתן להבין, עמותה זו לא פועלת לטובת נזקקים.

הגיע הזמן לשנות את המנגנון

בשביל תיקון בחוק לא צריך בשביל זה קואליציה מתפקדת. צריך בסך הכל שבני גנץ, בנימין נתניהו, נפתלי בנט או דמות בכירה אחרת תקדם זאת כעת בכנסת. אפשר לעשות זאת ביממה. את שכר השרים העלו ב-2018 ב-5000 שקל בחודש בפחות משעה (!), ומבלי לבדוק בכלל את ההשלכות הרוחביות (שהיו להן עלות מטורללת). ח"כ מתן כהנא למשל גם מקדם חוק בנושא וגם חתם על הוויתור, לאחר שהצענו לו לעשות זאת.

עיבוד תמונה: אורן ג'מצ'י

למה אנחנו כותבים כל כך הרבה על הכנסת ומעט מדי על משרדי הממשלה?

זו שאלה נהדרת שאנו מקבלים לא מעט. אז הנה התשובה. בקצרה: העדר שקיפות ממשלתית משוועת. ולמי שרוצה את התשובה הארוכה, החלטנו לחשוף בפניכם את מאחורי הקלעים של סיקור הממשלה אל מול סיקור הכנסת. נכון, אפשר לסקר ולנתח מינויים ממשלתיים, מכרזים, רכש והחלטות – ואנחנו עושים זאת. אבל יש שלל היבטים בהם הממשלה נמצאת שנות אור אחורה מהכנסת. הנה:

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין ותומר אביטל |

1. שקיפות בדיונים

הוועדות ומליאת הכנסת פתוחים לסיקור ומועברים בשידור חי. בממשלה – כלום. על דיוני הממשלה יש חיסיון של לפחות 30 שנה. במקרה הטוב נוכל לקבל פרוטוקול חלקי להחריד. בוועדת השרים לחקיקה ובשאר ועדות השרים – גם פרוטוקול לא יהיה (הוא לא קיים). רק בזכות הדלפות אפשר לדעת מי נכח בדיונים, מה נאמר ומי הצביע מה. אלא שההדלפות מונעות מאינטרס ומספקות הצצה נקודתית. זה פחות רלוונטי לנו, כעיתונאים שמחפשים ניתוח רוחבי ותהליכי עומק. 

קרדיט איור: שרית כהן

המשמעות היא שהקוראים יקבלו דרך הדלפות רק תמונת מציאות חלקית ומעוותת. משמעות נוספת היא ששימוש במידע מהדלפות יוצר מערכת יחסים של תן-וקח בין התקשורת למושאי הסיקור שלה. עיתונאים רבים, למשל, מגנים על המדליפנים שלהם.

  • זה לא אומר שאנחנו מוותרים. מזה שנים שאנו כותבים על ההתנהלות הממשלתית, ופועלים להשקיף את הוועדות הממשלתיות באמצעים יצירתיים. לא נפסיק. תעיפו מבט.

2. לוביסטים

בכנסת כל לוביסט שמגיע למשכן או אפילו רק פונה לח"כ – חייב להזדהות. רשימת לקוחותיהם מתועדת באתר הכנסת. בכל פרוטוקול מופיע את מי ייצגו. הכי חשוב: אפשר לבוא פיזית לכנסת, לדבר עם הלוביסט או לכל הפחות לראות עם מי הוא מדבר. זה מאפשר לנו לעקוב יחסית אחר מפת האינטרסים בכנסת.

בממשלה? כלום. נאדא. אין תיעוד ללוביסטים שנכנסים ומשפיעים על מקבלי ההחלטות. לנו – כעיתונאים – אין גישה למשרדי הממשלה, אלא אם קבענו פגישה מראש.

לחצו לתחקיר הלובי הגדול

  • זה לא אומר שאנחנו מוותרים. אנחנו פועלים לעיגון אמת-מידה של תיעוד פומבי לכל הלוביסטים שעובדים מול הממשלה (וגם לובי99 עוסקים בכך, ומשרד האוצר כבר הסכים להשתתף בפיילוט). 

3. שקיפות ביומני השרים

במקרה הטוב נוכל לקבל יומן של שר, אבל הוא לרוב יהיה עשיר בהשחרות. אנחנו כן יכולים דרך חוקרים פרטיים או חוקרי נתונים לנסות לחשוף פגישות מוסתרות (בדקו למשל את הכתבות שלנו על מירי רגב או על אמיר אוחנה). זו הזייה שאנחנו (שוב) תלויים בהדלפות או בחוקרים פרטיים כדי לגלות מידע שחייב להיות נגיש מלכתחילה לכלל האזרחים. ברק אובמה לדוגמא נהג לפרסם באופן שוטף את כל האנשים שנכנסים לבית הלבן.

  • זה לא אומר שאנחנו מוותרים. הצלחנו לייצר סטנדרט לחשיפת יומנים, והציבור זועם על השחרות לא מוצדקות. 

4. היענות לבקשות חופש המידע

הכנסת עושה עבודת מצוינת בהיענות לבקשת חופש מידע. זה מאפשר לנו לחקור את פעילות הח"כים מכל הזוויות האפשריות. לעומתם, משרדי הממשלה לרוב ימשכו את כל הזמן המותר בחוק ויותר מכך. לעיתים ישתמשו גם בתירוצים כמו ביטחון המדינה, או שפשוט לא יענו לנו כי הם יודעים שאין לנו מספיק משאבים לנהל מאבקים משפטיים סביב כל בקשה.

קרדיט איור: רועי פרידלר

  • זה לא אומר שאנחנו מוותרים. המשכנו להגיש בקשות וגם קיבלנו מידע סביב אינספור סוגיות ממשלתיות. אבל כל בקשה כזו גוררת כאמור מאבק ארוך. לכן אנו פועלים לחיזוק הממונים על חופש המידע והגברת עצמאותם. ייסדנו אתר שמרכז מענה לבקשות (בהובלת גיא זומר) והקמנו את הקואליציה לשקיפות שבין היתר פועלת בדיוק למען המטרה הזו.

5. טיסות

כל טיסה של ח"כ במימון זר או מטעם הכנסת מתועדת באתר הכנסת. אנחנו יכולים לדעת בקלות מטעם מי הם טסו ואם נשאל אותם ישירות גם נקבל, לרוב, תשובה מפורטת די מהר. תעיפו מבט על הניתוחים שלנו. אצל השרים? ניחשת נכון: המידע עלום. באתר משרד רה"מ אמור להופיע סיכום של הטסים, אלא שהוא לא מפורט ואנו נדרשים לשאול, לחטט ולחשוף מידע שהיה אומר להיות גלוי.

  • זה לא אומר שאנחנו מוותרים. אבל להגיע לחקר האמת בממשלה לוקח יותר זמן. אנחנו עדיין עורכים תחקיר ארוך, למשל, על טיסה של שר/ה מחורף 2018. אנו מחכים לשר שיוכל להגביר את השקיפות הממשלתית בהיבט הזה ולהיות ה'צ'מפיון' שלנו מתוך מסדרונות הממשל, כפי שהיה בעבר מיקי איתן.

מתוך תחקיר הטיסות

6. משרד רה"מ

משרד שדורש סעיף מיוחד. סביר שכל כתב שפנה פעם לתגובה ממשרד רה"מ נתקל בכך: הכל אישי. זו לא תחושת בטן. אנחנו עושים מדי שנה סקר עצום והממצאים מראים שככה זה עובד.

כשפנינו למשל לקבל תשובה על היועצים שרה"מ מינה לקראת מערכות הבחירות קיבלנו תשובות מעורפלות. כשרצינו לדעת אם היועצת המשפטית של המשרד פעלה להשיב את החליפות שרה"מ היה חייב להשיב לאיש העסקים ספנסר פרטרידג' – שלחו אותנו לדוברי רה"מ. הדוברים מצדם בקושי עונים לשאלות. הם כנראה עסוקים בציוצים בטוויטר כנגד יריבים פוליטיים.

נכון, לא כל משרדי הממשלה פועלים ככה. יש לא מעט מערכי דוברויות ופקידים הגונים שפועלים באופן מקצועי ומספקים תשובות מנומקות וסבירות. פעמים רבות בזכותם אנחנו "הורגים" כתבות ותחקירים – לעיתים בנשיכת שפתיים לאחר ששרפנו שעות רבות – אבל בלב שלם. הבעיה היא שבמשרד רה"מ, המקום אליו כולם נושאים עיניים, עובדים, כאמור, בצורה לא תקינה ולא שקופה.

רה"מ בנימין נתניהו

  • זה לא אומר שאנחנו מוותרים. התחלנו לייצר 'דירוג דוברים' מדי שנה. הדירוג הוביל לתחרות בריאה בין משרדי הממשלה ומשנה את המציאות לטובה!

7. אנחנו משתדלים להימנע מספקולציות

לא תמצאו אצלנו כתבות שהכותרת שלהן היא "בכירים טוענים כי…" אלא אם כן הצלחנו להוכיח את אותה הטענה. הסגנון בשקוף הוא לכתוב רק על מה שאפשר גם להוכיח לקוראים, לכן תמיד נפעל להצמדת אסמכתא נוספת לאישוש הטענות. לפעמים, בזמן שאנו מנסים למצוא הצלבה להדלפה, גוף תקשורת אחר יחשוף את המהלך. זה קורה, וזה פוגע באגו שלנו, אבל הרצון להיות ראשונים לא שווה את את הטעויות שאפשר לעשות כשפועלים בפזיזות. 

הכנסת. ביננו? אנחנו גם ממש אוהבים אותה

8. האידאולוגיה שלנו

למה עוד אנחנו מעדיפים לסקר את המשכן מאשר הממשל? כי הכנסת איבדה מחשיבותה בשנים האחרונות וחשוב לנו לחזק אותה. ראינו שוב ושוב כיצד ח"כים נעדרים מהוועדות ומהמליאה ונמענים להשתמש בכלים פרלמנטרים כמו שאילתות פרלמנטריות (ומסתפקים בציוץ טוויטר). 

לכל ח"כ יש תפקיד חשוב בעיצוב המציאות שלנו. היינו רוצים לראות יותר חברי כנסת שתופסים את התפקיד שלהם כנקודת ציון, כפסגת הקריירה, ולא רק כתחנת מעבר בדרך ללשכת שר. הכלי שיש לנו כאן – הוא לתת לתפקידם הפרלמנטרי יותר חשיפה ולספר לכם מה בתכלס הם עושים – לטוב ולרע.

ועוד מילה אישית

אולי אנחנו עושים לעצמנו חיים קלים. מסקרים בעיקר את מה ששקוף. אבל אנחנו מבטיחים לכם שזה ממש לא נגמר שם. אנחנו מצליחים לא אחת להשקיף דברים שכלל לא היו שקופים מקודם (למשל שאילתות ישירות, ואתר 'המעטפה' את הנוכחות בוועדת החוץ והביטחון ורק לאחרונה הלוואות בבחירות לרשויות המקומיות). ועדיין. עלינו לכתוב יותר על עבודת הממשלה מבלי להזניח את הכנסת. וכאן זה גם התפקיד שלך: ככל שנגדל בשקוף נוכל לגייס יותר משאבים לסיקור רחב יותר. והסיקור יהיה תמיד, אבל תמיד, מהזווית הייחודית של שקוף.

הקרב על האמת בצל המגיפה: כך נראים חייהם של כתבי הבריאות בעידן הקורונה

החלטות מתקבלות באישון לילה, משרד הבריאות מסתיר נתונים ופייק ניוז מופץ במהירות כמו הוירוס: הצצה לשגרת יומם של עיתונאים בעיצומו של משבר בריאות שסופו אינו נראה באופק. חלקם גם לא חוסכים ביקורת עצמית: "משום מה התקשורת מחאה כפיים בקול אחיד למשרד הבריאות במקום להציב מולו שאלות קשות"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מרינה פובולוצקי |

משבר הקורונה דחף את מספר דורשי העבודה בישראל אל מעל לרף המיליון. אבל במקביל הוא גם דוחף עיתונאים לעבוד מסביב לשעון, חמושים בכלי כתיבה, מצלמה – ועכשיו גם במסכה ואלכוג׳ל. איך זה באמת עובד? צללנו אל מאחורי הקלעים וראיינו כתבי בריאות וכלכלה שמסקרים את הקורונה..

השאלה הראשונה שיצאנו לבחון, והיא אולי החשובה ביותר, היא: מאיפה מגיע המידע? ובכן, הצינור הרשמי שמזרים מידע הוא דובר משרד הבריאות, אייל בסון. אבל כמו רוב הציבור, גם כתבי הבריאות מתעדכנים בטלגרם ובדף הפייסבוק הרשמי של משרד הבריאות, כמו גם באפליקציית ׳קורונה׳.

במקביל הם שואבים מידע גם מטוויטר, אתרי חדשות מהארץ ומהעולם, אתר ארגון הבריאות העולמי, ספקי תוכן רפואי, ועוד. הם נמצאים בקשר ישיר עם מקורות בכירים במערכת הבריאות ובמשרדי הממשלה, הם חברים בקבוצות וואטסאפ פרטיות ומגישים שאילתות. הם גם ממתינים לפרסום תקנות סביב הקורונה באתר הרשומות הממשלתי, כדי להתעדכן בהחלטות הממשלה כפי שהן מתקבלות לאחרונה – בחטף באישון לילה.

"יש לי מקורות מידע בישראל״, אומר הפרשן הכלכלי של תאגיד השידור הישראלי שאול אמסטרדמסקי, ״וחוץ מזה בניתי רשת של מומחים שאפשר לעקוב אחריהם בקלות בטוויטר, שמשתפים מאמרים אקדמיים ומקורות מידע אמינים מהסוג הזה. בנוסף, יש מספר מצומצם של כלי תקשורת אמריקאיים שאפשר לסמוך עליהם".

אמסטרדמסקי ממליץ ״להיצמד לכלי תקשורת שמעדיפים כותרות אינפורמטיביות על פני כותרות סנסציוניות ולבדוק את תחום התמחותם של המומחים כדי לוודא אם הוא רלוונטי: לא כל דוקטור הוא דוקטור לרפואה, ולא כל דוקטור לרפואה הוא מומחה לתחום הספציפי הזה".

"לא כל דוקטור הוא דוקטור לרפואה". שאול אמסטרדמסקי מהתאגיד ממליץ להיזהר משרלטנים

עומר כביר, כתב טכנולוגיה ומשבר האקלים בכלכליסט, מספר שהוא בודק את אתר הרשומות של הממשלה פעמיים-שלוש ביום. ״כל בוקר אני נכנס לרפרש ורואה אילו תקנות אושרו בלילה, כמו שבממשלה כל כך אוהבים לעשות״, הוא אומר. ״כך למשל ראיתי את התקנה של השב"כ 8393 שעלתה לפנות בוקר ולמדתי על איכון הטלפונים הסלולריים״.

סיון חילאי, כתבת הבריאות ב- Ynet, מספרת שבתחילה מנכ"ל משרד הבריאות ערך תדרוכים מסודרים לצוות העיתונאים, אך כעת עם החרפת ההנחיות, העיתונאים מורשים לשלוח צלם אחד לחדר הראיונות שמשדר לכל הכתבים את המידע. הכתבים עומדים מול מסך טלוויזיה ויכולים לבקש להעביר שאלות.

נושא שחזר על עצמו שוב ושוב בשיחות עם הכתבים, היה העובדה כי הדוברות של משרד הבריאות מתפקדת כמו חדר מלחמה שקורס לתוך עצמו מרוב עומס. לדבריהם, הקוראים נפגעים מכך.

הקוראים נפגעים מהתנהלות דוברות משרד הבריאות. בתמונה: השר יעקב ליצמן והמנכ"ל משה בר סימן טוב

עיתונאי שביקש להישאר בעילום שם מספר שהתייאש לפנות אל הדוברות. "פרסמתי כתבה ולא טרחתי לבקש תגובה כי ידעתי שהדובר לא יענה או יענה באופן חלקי", הוא מספר, "פניתי שוב ושוב והתחננתי לקבל תגובה. פעם קיבלתי תשובה בנוסח 'חבל לבזבז זמן על השאלה הזאת והדובר כבר יעביר לך נתונים'. אך בסוף המידע לא תמיד עובר או שהמידע עובר בצורה לא מסודרת. אני מניח שהדובר מוצף בכ-500 הודעות ביממה ולכן אינו מספיק להתייחס להכל". 

מצב החירום גורם לעיתונאים לעבוד בשיתוף פעולה יוצא דופן. מידע רגיש עובר בקבוצת וואטסאפ בשם "בריאות – כתבים ודוברים", זו למעשה סוג של זירה וירטואלית להחלפת מידע. בימים כתיקונם כתבים יעדיפו להסתיר מהקולגות את המידע ואת שאלותיהם על מנת לקבל קדימות. כעת רובם עומדים יחד מול דוברות משרד הבריאות ומתעקשים לקבל תשובות.

  • מתוך קבוצת הוואטספ של הכתבים ודוברי משרד הבריאות. הבלגן חוגג:

נלחמים בפייק ניוז

אם נוסיף לעמימות של משרד הבריאות את חוסר הוודאות של משרד האוצר ונכפיל בתרבות הפייק ניוז, נקבל ציבור מבולבל ומבוהל. 

הרשת מוצפת בבדיות הנשלחות כביכול בשם השב"כ, וצ'יזבטים על אלכוג'ל ששורף את הידיים. זה גורם לעיתונאים לפקפק ולבדוק שבעתיים גם מידע שמתקבל מהגורמים הרשמיים. עמיר קורץ מ"כלכליסט" ממליץ לקרוא את העיתונות הממוסדת. "דווקא בתקופה הזו של הרבה דיסאינפורמציה ופייק ניוז שרץ ברשתות החברתיות יש חשיבות יתרה למערכות עיתונאיות ממוסדות ומקצועיות", הוא אומר, ומזכיר שעובדים בהן עיתונאים שחוזרים לבסיס: איסוף מידע ובדיקתו.

"דווקא בתקופות כאלה צריך לחזור להתעדכן בעיתונות הממוסדת ולא לסמוך על הרשתות". עמיר קורץ, "כלכליסט"

"עריכת סדר בתוך הכאוס שאנו נמצאים בו. מערכות שיש בהן כתב מקצועי, מנוסה, שהלך, בדק, שאל, חפר, ולא רץ לפרסם משהו על סמך מסמך בלי לוודא שהוא אמיתי או שמועה שרצה ברשת. יש עורך שרואה, שואל, מתקן, בודק. נכון שכולנו רוצים להיות ראשונים ובלעדיים אבל בעיני בתקופות רגישות שכאלה נדרשת מאיתנו העיתונאים אחריות רבה יותר".

אלא שהעבודה העיתונאית גם השתנתה לחלוטין. תפסנו את קורץ בדיוק כשסיים לנכוח בשיחת זום של פורום עם 20 משתתפים. "סיקרתי עכשיו אירוע שהוזמנתי אליו להשתתף כזבוב על הקיר. פורום מסויים שדן בשאלת אסטרטגיית היציאה מהמשבר. האזנתי וצפיתי באירוע במשך שעתיים דרך אפליקציית זום כשכל אחד מהמשתתפים ישב בביתו. אני מניח שאילו הייתי נוכח בארוע שאינו וירטואלי הייתי כהרגלי יוצר קשר בלתי אמצעי עם המשתתפים ואולי משתתף באופן פעיל יותר. אחרי הכל אין כמו מפגש פנים אל פנים".

התקשורת בעיקר מוחאת כפיים?

העיתונאים מרגישים שחסרה שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות הממשלתי. "לכאורה, אנשי משרד הבריאות מופיעים בתקשורת בתדירות גבוהה ועונים על כל שאלה״, אומר חיים ריבלין מחדשות 13, ״אבל יש עדיין שאלות רבות שנותרו ללא מענה: שאלות על מעורבות פוליטית בהחלטות הדרג המקצועי, אופן קבלת ההחלטות, ביצוע הבדיקות, מחסור בציוד ועוד. המשבר הזה חשף וחידד את חוליי המערכת, אבל משום מה התקשורת מחאה כפיים בקול אחיד למשרד הבריאות במקום להציב מולו שאלות קשות".

 

"מתקבלות כאן החלטות שמשתקות את המשק ושולחות אנשים לאבטלה או לחל"ת, ללא שום הסבר״, מסכים כביר. ״אני מבקש לדעת בגין אילו נתונים החליטו לסגור את בתי הספר? לפי מה החליט השר גלעד ארדן כי יש להיערך לסגר מוחלט? או מדוע דווקא עכשיו? כל התהליך הזה צריך להיות שקוף".

לדבריו, "הממשלה סיגלה בשבועות האחרונים מנהג להתכנס באישון לילה לפגישה טלפונית ולהעביר כל מיני החלטות חד צדדיות. למשל אזרחי ישראל התבשרו כי המדינה התירה לשב"כ להפעיל אמצעי ריגול על אזרחיה, בלי שהם יהיו חשודים בטרור או בפגיעה בביטחון המדינה. הגשנו בקשה לחופש המידע – ואנחנו עדיין מחכים לתשובה – מה היה בחוות הדעת של היועמ"ש אביחי מנדלבליט שהמליץ לנקוט בצעדים אלו?"

"משרד הבריאות לא מוסר נתונים שמראים את החולשות". סיוון חילאי, Ynet

"אומרים שמותר לעקוב רק אחרי מי שחולה״, מוסיף כביר, ״אדם שמותר לעקוב אחריו מוגדר כ׳אדם שאובחן כנשא קורונה או אדם שרופא קבע לפי תסמינים שהוא חולה או שיש חשד שהוא חולה'. מה זה ׳חשד שהוא חולה׳? הם יכולים להחליט שכל מי שבא במגע עם חולה הוא 'בחשד חולה'. אפשר להחליט שכל מי שבא במגע עם חולה הוא גם חולה. אפשר להכניס ככה למעגל צד שני ושלישי ורביעי. אנחנו צריכים לדעת אחרי כמה אזרחי ישראל השב"כ עוקב. בלי שנבחין, מעקב שהחל מ-40 איש יהפוך למעקב אחרי כל אזרחי המדינה".

חילאי מ-Ynet אומרת שמשרד הבריאות שקוף עם העיתונאים רק כאשר זה נוח לו. "בשבועות האחרונים הגיעו שמועות מאנשי צוות בבתי חולים שהם מחביאים את ציוד המיגון בכספות, כי אין אישור לחלק ציוד לרופאים ולאחיות העובדים מחוץ למחלקת קורונה. ניסינו להפעיל לחץ רב, ברמה של לרדוף אחרי הדובר, ולא קיבלנו תשובות. בסופו של דבר המידע פורסם כאשר הוועדה הפרלמנטרית בכנסת דרשה את הנתונים. הם שקופים עם העיתונאים רק כאשר נוח להם, כאשר יש להם נתונים שמראים את החולשות – יעדיפו לא למסור". לדבריה, הכתבים גם שאלו שוב ושוב כמה מכונות הנשמה יש בישראל. "אך הם פרסמו את המספרים המדויקים רק בעקבות דרישת ועדת הקורונה בכנסת".

לא כולם חושבים שיש בעיה. ״המערכת לא צריכה להיות יותר שקופה״, אומרת כתבת הבריאות של מעריב מעיין הרוני. ״אני שומעת את האנשים ברחוב שמבקרים את הפעילות של הממשלה, אבל אין להם חשיבה מערכתית. האנשים שמקבלים פה את ההחלטות הם אנשי מקצוע, כשמשרד הבריאות בראשם, ולזכותם ייאמר שהם עושים את זה בצורה מאוד מושכלת". 

ואיך הכתבים מגנים על עצמם מפני הידבקות?

"אני לא עומדת בתורים בסופר״, אומרת מעיין הרוני, ומוסיפה: ״אני נמנעת מלהיות ליד אנשים, עומדת במרחק סביר. את ההורים לא מחבקת. המטרה שלי היא לא רק להגן על עצמי – אלא בעיקר להגן על אחרים. אני לא מפחדת לייבש אנשים: בהתחלה עוד הייתה תחושה נונשלנטית כשביקשו לא ללחוץ ידיים, ואני כבר אז עשיתי רושם של היסטרית כי לא נתתי שינשקו ויחבקו אותי. אני חושבת שכולם צריכים להיכנס לראש הזה".

"אין צורך ביותר שקיפות במערכת". מעיין הרוני, מעריב

הרוני וחילאי מבקשות מהציבור להתעדכן בהנחיות המתפרסמות במשרד הבריאות. "מאוד חשוב שאנשים יבינו אם הם נמצאים בקבוצת סיכון או אם הם צריכים להיכנס לבידוד ביתי״, אומרת חילאי. ״שנית, צריך לדעת מה קורה בעולם. הווירוס הגיע לישראל קצת אחרי שהגיע למדינות אירופה וסין ולכן יש לנו הזדמנות ללמוד מהן". הרוני ממליצה להתעדכן במפת החשיפה של משרד הבריאות (נקודות חשיפה בסביבתכם ב-14 הימים האחרונים). 

עומר כביר דווקא חושש פחות מהמגיפה ויותר מהמחדל הממשלתי של מערכת הבריאות. "הנזק שנגרם למשק הכלכלי מהפאניקה שנוצרה כאן, שהממשלה והתקשורת מלבים אותה, גדול הרבה יותר מהנזק שגורמת המגיפה״, אמר. לדבריו, ״משתקים מדינה שלמה כי יודעים שמערכת הבריאות פשוט תקרוס. כל זה כדי לכסות על מחדלי הממשלה שלאורך שנים לא השקיעה כראוי במערכת הבריאות והביאה אותה למצב שבו היא אינה מוכנה לתרחיש כמו המגפה הזאת".

״הסימפטומים יכולים להיות כל כך קלים שאנשים בכלל לא יודעים שהם נדבקו״, אומרת חילאי, ״לכן אני מניחה שיש הרבה יותר חולים ממה שאנחנו יודעים ואי אפשר לדעת היכן הם מסתובבים. הביאו לנו במערכת מסכות וחליפות מגן. זו תקופה שבה כתבי הבריאות עובדים מהבוקר עד הלילה וגם בסופי שבוע כדי לנתב את כל המידע לציבור". 

מתקבלות החלטות לשיתוק המשק ללא הסבר". עומר כביר, כלכליסט

למרות שנזהרה, חילאי חשה לאחרונה ברע ונכנסה לבידוד. "סיקרתי המון בבתי חולים, ובסוף השבוע הרגשתי לא טוב והתחלתי להריץ בראש את כל האנשים איתם דיברתי וריאיינתי במהלך השבוע. החלטתי להכניס את עצמי לבידוד ונאלצתי לקיים ראיונות טלפוניים ולהגיע לסיפורים דרך אנשים ופחות מהשטח". התוצאות הגיעו בפעם האחרונה שדיברנו: שליליות.

"כשיסגרו את העיר בשביל צעדת השרמוטות, אדע שעשיתי את שלי". יום בחיי ברכה ברד

טרום ימי הקורונה הטרופים, התלוויתי כחלק מפרויקט 'יום בחיי' אל מי שמפיקה את "צעדת השרמוטות" ברכה ברד. "הרבה מהעשייה שלי היא 'לנרמל' אותנו בכל מקום – בתקשורת, בבתי הספר. אני מלמדת את הציבור ש'שרמוטה' זה טוב ולא רע, ואין כיתה שאני נכנסת אליה בה תלמידה לא שולחת לי הודעה בסוף או ניגשת אלי כדי להגיד תודה". קיבלתי הצצה למטה המאבק הפמיניסטי הישראלי – רגע לפני שהשגרה הלכה לעזאזל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

בשעות הצהריים המוקדמות של טרום ימי הקורונה הטרופים, פגשתי את ברכה ברד בדירתה בתל אביב. היא מתגוררת בה עם בת זוגה ושתי חתולות. כשנכנסתי הבחנתי שהסלון ריק יחסית לעובדה שהן מתגוררות בדירה כבר כמה חודשים ("לא היה לנו זמן לארגן פה עדיין"), אך מאוחר יותר למדתי שהוא מכיל בדיוק את מה שברכה צריכה כדי לנהל ממנו את המאבק הפמיניסטי של ישראל.

ברכה ברד. צילום: שיר גבאי

ברד (35), מנכ"לית עמותת 'כולן' – עמותה למען קידום השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל, היא הפנים של המאבק הפמיניסטי במדינה בשנים האחרונות. למרבה הפלא, עד גיל מאוחר כלל לא התעניינה בפעילות חברתית או בפוליטיקה. היא מספרת: "לא הרגשתי פמיניסטית לאורך הרבה זמן, ובכלל לא התעסקתי בפוליטיקה בישראל. לא היה לי שום עניין בזה. ואז הגעתי לאוניברסיטה". לפני שש שנים הקימה ברד את התא הפמיניסטי באוניברסיטת תל-אביב, ומאז המשיכה עם העשייה בתחום. 

עם התחזקות המאבק – הפכה לדמות מוכרת, לכן לקבוע איתה לא היה פשוט. מההתכתבויות שלנו כבר למדתי שהיא מתרוצצת בכל רחבי הארץ בין ראיונות, הרצאות וכנסים: "הרבה מהעשייה שלי היא 'לנרמל' אותנו בכל מקום – בתקשורת, בבתי הספר. אני מלמדת את הציבור ש'שרמוטה' זה טוב ולא רע, ואין כיתה שאני נכנסת אליה בה תלמידה לא שולחת לי הודעה בסוף או ניגשת אלי כדי להגיד תודה"

המאבק של 'כולן' תפס תאוצה, וברד מוזמנת להרצאות בבתי ספר בכל הארץ: "דיברתי עם מורה בבית ספר בגדרה יום לפני הרצאה שתוכננה לי שם, והיא אמרה לי שבני הנוער בטח לא יכירו אותנו. לי היה ברור שהם מכירים. כשבאתי הם ידעו להגיד לי בדיוק מה כתבנו על קובי בראיינט".

פוסט הפייסבוק הויראלי של "כולן" על מותו של הכדורסלן קובי בראיינט

בזמן שברד ואני שותות קפה ומשוחחות, הנייד שלה לא מפסיק לזמזם. בשנים האחרונות עמותת "כולן" לקחה על עצמה לארגן את צעדת השרמוטות, ובימים אלה המתנדבות החלו לתכנן את האירוע. הפקת הצעדה דורשת זמינות גבוהה מהרגיל: לקראת המאורע נוספו לה 20 קבוצות ווטסאפ המוקדשות רק לענייני הצעדה והערב (כאמור, התלוותי אליה טרום ימי הקורונה) תיערך אצלה ישיבה של נשות צוות ההפקה.

מה זה צעדת השרמוטות?

מדובר בצעדה הפמיניסטית הגדולה בישראל, בה לוקחות חלק סביב 8,000 נשים וגברים בכל שנה. צעדת השרמוטות מתקיימת בכל העולם (slut walk), והחלה ב-2011 כמחאה נגד התבטאות של קצין משטרה קנדי שאמר: "נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות כדי להימנע מפגיעה מינית". עקב ההתבטאות קמה תנועת מחאה עולמית נגד האשמת קורבן התקיפה המינית. זה אירוע השיא של עמותת "כולן". 

השם "צעדת השרמוטות" פרובוקטיבי וגורר לא מעט ביקורת, אבל יש מאחוריו מסר: להפוך את המשמעות המשפילה של המילה שרמוטה, לכח. לפי הצועדות, שרמוטה היא מילת גנאי שלוקחת את החופש המיני של נשים והופכת אותו לפגם ואף משתמשת בו כהצדקה לפגיעה מינית. כמחאה, הצועדות מזדהות כ"שרמוטות" בגאווה, לא פעם צועדות בבגדים פרובוקטיביים, וסיסמאות כמו "מאמינה לך" ו-"את לא אשמה" מלוות אותן.

שאלתי את ברדמה החלום שלה. התשובה הייתה חד משמעית: "היעד הוא שיסגרו את תל אביב לצעדת השרמוטות כמו למצעד הגאווה. כשיסגרו את העיר בשביל הצעדה, אדע שעשיתי את שלי".

צעדת השרמוטות בתל אביב. צילום: Adi Avikzar

"אני בונה משהו שהולך לשנות את פני המציאות בישראל"

ברד לוקחת הפוגה מהשאלות שלי ומשתלטת אט אט על עשרות ההודעות שמציפות אותה בשעת הצהריים. היא אולי מוצפת, אבל מערך המתנדבות שלה מתקתק: הוא כולל שלוש קמפיינריות וארבע מנהלות צוותים שמפעילות יחד כ-300 פעילות. תהליך ההפקה של הצעדה החל כבר בחודש פברואר, בעוד הצעדה עצמה עתידה הייתה להתקיים בחודש מאי (אך הקורונה הביאה לדחייתה למועד לא ידוע). ברד מספרת שהיא בנתה את מערך המתנדבות של העמותה, וטיפוח המתנדבות הוא אחד הדברים המשמעותיים והחשובים בעבודה שלה בעמותה.

ברד בסלון דירתה

ברד מנהלת צוות של מתנדבות גם בשגרה, ואלה מתפעלות את חשבונות הדיגיטל של "כולן": עמודי הפייסבוק "כולן" ו-"צעדת השרמוטות" מונים כל אחד כ-20 אלף עוקבים, ונוסף על כך הן מתפעלות חשבונות טוויטר, אינסטגרם – ואפילו טיקטוק. לדברי ברד, הרשתות החברתיות הן כלי משמעותי במיוחד בהפצת המסר של "כולן": "ככל שאנחנו עושות יותר בדיגיטל – יש יותר נשים שמצטרפות למאבק שלנו".

הופתעתי לגלות שלנערות יש חלק משמעותי בפעילות של כולן. "יש לנו קבוצת ווטסאפ של 30 נערות שהן 'סיירת מגיבות' לטיקטוק, לטוויטר ולפייסבוק", מספרת ברד. "בכל פעם שאנחנו מוצאות פרסום שוביניסטי – הן מגיבות ברשתות ומגנות אותו, כדי להחזיר את השיח למסלול הנכון. הנערות האלה מתחברות למסרים שלנו ומפיצות אותם לבנות ובני גילן".

שאלתי מה מניע אותה. "האמירה 'מאמינה לך' – משנה חיים", ענתה. "זה מה שנשים צריכות בעולם שאומר להן שהן שקרניות, סחטניות והיסטריות. אני באמת חושבת שאני בונה משהו שהולך לשנות את פני המציאות בישראל. למעשה, אני חושבת שהוא אפילו כבר שינה את המציאות בישראל".

הכירו את השרמוטות: ברמנית, מהנדסת כימיה ותיכוניסטית 

מתנדבת ראשונה מצוות ההפקה מגיעה לביתה של ברד: ליאת, בת 30, מהנדסת כימיה מהוד השרון. ליאת סיפרה לי שצעדה בשלוש השנים האחרונות, והשנה החליטה כבר לקחת חלק משמעותי יותר ולהצטרף להפקה. ליאת הקדימה, אז ברד והיא החליטו לנצל את הזמן לעשות סדר באביזרים של הצעדה – שיש לברד ארון מפוצץ בהם.

ליאת מסדרת את האביזרים של צעדת השרמוטות

בהמשך הצטרפה אלינו ולרי, בת 21, ברמנית מתל אביב. ולרי הגיעה אחרי משמרת ממושכת בעבודה ("תפסת אותי ביום לא טוב"), אבל טרחה והקדימה כדי לקבל תדרוך מברד לקראת הישיבה כי היא ראש צוות ההפקה. לפני שהגיעה חלקה איתי ברד סוד מקצועי על טיפוח מתנדבות: "הסיפור של לקרוא לנשים שמובילות את הצעדה מפיקות זה משהו שהובלנו לאחרונה. לפני זה קראנו לזה מארגנות – אבל מארגנות זה כמו חודש ארגון בבני עקיבא. לא מספיק רציני".

לקראת תחילת הישיבה התכנסו שאר חברות צוות ההפקה: רותם, תיכוניסטית מדרום הארץ, הילי, 19, בת שירות לאומי מכפ"ס, ועדי, מוזיקאית בת 30 מתל אביב. אחרון הצטרף גם ערן, מלצר בן 27.

בסופו של דבר ישבו חמש נשים וגבר אחד בסלון של ברד. הן היו נראות כה שונות אחת מהשניה שאם הייתי רואה אותן בכל סיטואציה אחרת לא הייתי מנחשת מה הקשר בניהן.

ולרי ורותם בישיבת צוות ההפקה

"כדי לערער על הרעיון של'שרמוטות' מגיע להיאנס – צריך לעשות בלגן"

למרות הגיוון, צריך להגיד כי לא נכחו בישיבה ערביות, דתיות או חרדיות. שאלתי את ברד האם שקלה לוותר על המילה "שרמוטה" בשם הצעדה כדי לאפשר ליותר נשים לקחת חלק במאבק. "נכון", ענתה "לא כולן מוצאות את עצמן בצעדת השרמוטות תל-אביב, אבל אני לא בטוחה שיש לי מה לעשות עם זה. צריך להבין שכמו שיש נשים שמרגישות לא בנוח עם הצעדה, יש גם נשים שמזדהות איתה, מכל המגזרים: חילוניות, דתיות, חרדיות, ערביות וכד'. אני לא חושבת שזה עניין של מאיפה את מגיעה, אלא עניין של להצליח לצאת נגד החברה ממנה את מגיעה". 

לדבריה, "כשאת אומרת ששרמוטה זאת מילה משפילה, את בעצם אומרת לי שבגלל שהפטריארכיה קבעה שזאת מילת גנאי – אין לי שום זכות להיאבק בה. מה אתן רוצות, שאני אכנע? למה שאני אקבל אמירה כזו?"

כמי שגדלה בקיבוץ הדתי כפר עציון, ברד מכירה את ההתמודדות מול הביקורת הזו באופן אישי: "אני מבטיחה לך שאמא שלי לא נהנית מהטייטל 'צעדת השרמוטות', ובכל זאת – הסיפור פה הוא לא גוש עציון. הסיפור הוא להגיד לחברה להפסיק עם השיח הזה של 'נשים הן שרמוטות ולכן מותר לאנוס אותן'", היא הדגישה: "אין נפגעת שמקבלת 'אישור' מהחברה. כל נפגעת עשתה משהו לא בסדר בסיטואציה, תמיד. זאת התמה שאנחנו מערערות עליה, ואנחנו יודעת שכדי לערער עליה צריך לעשות בלאגן".

צילום: שיר גבאי

תרומת צעצועי מין ומצגת האנסים – מה קורה בישיבת המפיקות?

בחזרה לישיבת צוות ההפקה. ברד הקרינה מול היושבות טבלת אקסל עם משימות. כל הנוכחות החלו לתכנן את האירועים המקדימים לצעדה – בעיקר אירועי גיוס כספים והעלאת מודעות – כשהן חושבות על כל אירוע לפרטיו. 

חברות הצוות החלו מחלקות ביניהן משימות כמו התנהלות מול עסקים, ספקים, עיצוב פוסטרים ועוד. למשל: "צריך שמישהי תיקח על עצמה להבין איך להשיג את התרומות של הויברטורים" וגם "מי מכינה את מצגת האנסים?" 

"מצגת האנסים" היא טיוטה של השלטים שיחזיקו הצועדות בצעדה, עליהם בדרך כלל יופיעו פרצופם של נאשמים בפגיעה מינית בצירוף פירוט הפגיעה והעונש שקיבלו – בדרך כלל קל ולא מרתיע, בעיני הצועדות. "המטרה היא למצוא כאלה שיזהו את הפרצוף שלהם", מבהירה ברד. 

"מצגת האנסים" בצעדת השרמוטות. צילום: שיר גבאי

צוות המפיקות דנו ארוכות בנושא, כשהן לא בטוחות אם כדאי להכין שלט על כל אחד: "אם אייל גולן תובע אותנו הארגון משותק לחצי שנה, והוא תובע את כל מי שרק מזכיר אותו בהקשר הזה". הצוות ויתרו על שלט עם גולן, אך הן פתרו את הבעיה במהרה: "אפשר גם את אלון קסטיאל, נתן אשל, אורי גלעד עם ה-30 אלף שקל, המורה לספורט…". במציאות של היום, נראה, לא חסרים מחליפים.

ובימי הקורונה?

בסופו של דבר, משבר הקורונה הביא לדחיית צעדת השרמוטות למועד לא ידוע. שאלנו את ברד כיצד פעילות העמותה תתנהל בתקופה הקרובה: "הצעדה לא תקרה במאי כמתוכנן – אז כנראה שנעביר את רוב הפעילות לדיגיטל".

התקוות שלה לתקופת הקורונה, כפעילה חברתית, עברו לתחום אחר: "אני חושבת שמשבר כזה הוא מבחן אמיתי לקהילות, למנהיגים וגם לנו כחברה. אני לא יודעת כמה תקווה יש לי לגבי החברה הישראלית במשבר הזה – אבל אני רואה שכולם מאוד נערכים כדי לעזור אחד לשני. כולי תקווה שהסולידריות תרים את ראשה בימים כאלה ושנעבור את המשבר ביחד".

בינג' לסגר-פסח: תחקירים, סרטונים ופודקאסטים של שקוף

לרגל הזמן שהתפנה, ריכזנו לך חומר קריאה – כמה מהכתבות של שקוף שעומדות במבחן הזמן. את רוב התחקירים ברשימה יצאנו לבצע בשליחות המו"לים שלנו – ואנחנו שמחים שבחרתן נושאים שנוגעים בלב הבעיות בישראל ושומרים על רלוונטיות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| צוות שקוף |

תחקיר: איך משפיעים הלוביסטים על פעילות הכנסת והממשלה, ואיך אפשר לתקן את השיטה

"דמיין את הכנסת כחניון תת-קרקעי עם המון מפלסים שיורדים מתחת לאדמה. אם אתה מבקר בכנסת, אתה רואה רק את קומת הקרקע שלה. העניין הוא כזה: בפועל בחניון הזה יש 20 קומות מתחת לקרקע, אבל אף אחד לא חשוף לנעשה שם". כך תיאר גורם בכיר בכנסת את המציאות על עולם הלובינג. רוצים להבין למה בדיוק התכוון? התשובות בתחקיר הלובינג הגדול.

פרויקט: קריאה ביקורתית – איך לצרוך תקשורת מבלי שיעבדו עליכם

כולנו נחשפים לחדשות כמעט כל שעה, אך אף אחד מעולם לא לימד אותנו איך לקרוא אותן בצורה ביקורתית. הגיע הזמן לשנות את זה. פרויקט הקריאה הביקורתית שואף ללמד אותך לנווט במבוך האינטרסים התקשורתי. מהקישור אפשר להגיע לכל שאר הכתבות בסדרה. אל תפספסו את המניפולציות שעושים עלינו.

המדריך למשקיף המתחיל – כל הדרכים להשקיף את רשויות השלטון מהכורסא בבית

האנציקלופדיה המלאה לאיך פועלת הכנסת האמיתית של מדינת ישראל

בשיעורי אזרחות לא סיפרו לנו את האמת, בלשון המעטה. גורלו של חוק לא תלוי בדעותיהם ואמונותיהם האישיות של הח"כים ואפילו לא בהסכמים הקואליציוניים. עתידם של חוקים נקבע בחדר ועדת השרים לענייני חקיקה – והח"כים מתיישרים. הדיון מוסתר מעיני הציבור, הוועדה עמוסה בלחצים פוליטיים והתחשבנויות והפוליטיקאים חופשיים מדין וחשבון לציבור. הדלקנו פנס במקום האפל בממשלה – איך באמת מתקבלות פה החלטות?

כל מה שצריך לדעת על אסדת הגז לווייתן

"לווייתן" הוא מאגר הגז הגדול ביותר שהתגלה בישראל. אסדת המאגר החלה לפעולה בדצמבר 2019 במרחק 10 ק"מ בעומק הים, מול חוף הכרמל. טרם הקמתה התנהל מאבק ציבורי אדיר מימדים בהובלת ארגון "שומרי הבית", שממשיך לטעון שמיקום האסדה הנוכחי עלול להיות הרסני. מה עומד בלב המחלוקת לגבי האסדה ומה האלטרנטיבות שחשוב שנכיר? לחצו כדי להבין על מה המהומה.

תחקיר: מבקר המדינה – מדוע אסור לוותר על המשקיף מספר 1

יצאנו לבדוק את מהות וחשיבות מוסד מבקר המדינה, וגילינו שהכל תלוי בזהות המבקר עצמו: אם ירצה זה יהיה מוסד נשכני, חושף שחיתויות ומכלבי השמירה החזקים במדינה. ואם לא? כציפור על אדן החלון במשרדי הממשלה. אם תהית מי הבוס של מבקר המדינה, על איזה גופים הוא אחראי, ומדוע מסקנותיו לעתים קרובות לא מיושמות – התחקיר הזה בשבילך.

הדלתות מסתובבות במשרד להגנת הסביבה

בעלי תפקידים בכירים במשרד להגנת הסביבה מסיימים את עבודתם הציבורית – ועוברים לעבוד עבור התעשייה המזהמת עליה פיקחו. הידע והקשרים שצברו בשירות המדינה משמשים כנשק במאבק ברגולציה ובביקורת הציבורית. 13 מנכ”לים היו למשרד להגנת הסביבה מאז הקמתו, לא פחות משמונה (!) מהם עברו לצד השני של המתרס עם סיום עבודתם הציבורית. כל הסיפורים המטורפים בתחקיר.

שקוף גם אצלכם באוזניות – חפשו "שקוף" בכל אפליקציות הפודקאסטים

איך העבירות לכאורה של ראש הממשלה נתניהו פגעו בך?

איך שלושת התיקים בהם חשוד ראש הממשלה פוגמים בחיי היום-יום שלך? עברנו תיק-תיק ובדקנו כמה כסף יכולנו לחסוך אילו נתניהו לא היה מבצע את העבירות שהיועץ המשפטי לממשלה ומשטרת ישראל מייחסים לו. איך התיקים מכשירים שחיתויות עתידיות, כיצד ניהול המדינה נפגע, וגם על איזה תיק כולנו צריכים להגיד תודה? לפירוט המקומם.

פרויקט: איך אפשר למדוד את חברי הכנסת שלנו?

עבודתם של הח"כים מורכבת מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. כדי שנוכל להבין מי מהח"כים באמת עובד, פירקנו את המרכיבים למדדים אובייקטיבים. מדובר במשימה מורכבת, אך קריטית. זו האחריות של כולנו יחד לבחור את חברי כנסת, לפקח עליהם – ולהחליפם במידת הצורך. קראו את המדדים השונים ותבדקו גם נתונים במפת הח"כים של הקדנציה הקודמת. 

פרויקט: עיר מקלט – למה חיים כץ קיבל פטור מבית משפט?

"יש לי רושם שאנו מחפשים כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה, וזה, במקום לומר בפשטות, שחבר כנסת חייב להתגבר על היצר הרע ולא לעבור עבירה", אמרה ח"כ עדה מימון כבר בשנת 1951. כמעט 70 שנים לאחר מכן החליטו הח"כים שלנו לפטור את ח"כ חיים כץ ממשפט ולהפוך את הכנסת לעיר מקלט לעבריינים. איך זה קרה, מה עקום במנגנון ואיך לתקן? סדרת הכתבות "עיר מקלט".

שקיפות באגודות עות'מאניות

אולי (לא) תופתעו, אך בישראל 2020 קיימים שלל גופים ציבוריים, חלקם מגלגלים מאות מיליוני שקלים, הפטורים מכל סוג של ביקורת, בחסות החוק. מדובר בעיקר בארגוני עובדים, החל בהסתדרות החדשה וכלה בהסתדרות הרפואית. באמצעות לובי חזק הצליחו האגודות העות'מאניות להתקמבן על פרצה בחוק העמותות, כך שהם ממשיכים להתנהל כמו במאה ה-19. התוצאה: אפילה כמעט מוחלטת שמובילה שוב ושוב לשחיתויות – על חשבון הציבור. לנייר מדיניות.

המדריך לח"כ המושחת

הכנסת חזרה לעבוד אחרי פגרה אינסופית, ועשרות נבחרי ציבור יוכלו סוף סוף לעבוד. המדריכים לחברי הכנסת החדשים מורכבים מקלישאות. אז ריכזנו מגוון טיפים ברוח העידן הנוכחי – איך להשתמש בתקנון ובחוקים כדי לשרת בעיקר את עצמך ולחמוק ממאסר ומדין וחשבון? למדריך המלא לח"כ המושחת.

פודקאסט – המדריך לדמוקרטיה

עוד פודקאסט, אבל הפעם כזה שמתרכז במנגנון קבלת ההחלטות במדינת ישראל ובכל מה שהסתירו מכם בשיעורי האזרחות. הוקלט יחד עם 'כאן'. להאזנה

הסקר השקוף – ניתוח לב פתוח לסקרים פוליטיים 

פוליטיקאים וכלי תקשורת משתמשים בסקרים באופן שוטף, וביתר שאת בתקופות בחירות. אבל תעשיית הסקרים עובדת בשיטות יצירתיות, שמאפשרות לעשות מניפולציות אדירות בתוצאות, לשביעות רצון מזמין הסקר. לקראת בחירות 2019 מועד א' ביצענו ניתוח לב פתוח, שמסביר איך אפשר "לשחק" עם סקרים ולקבל תוצאות שונות. להסבר המרתק על תעשיית הסקרים.

סדרת כתבות על מערך הכבאות

יחסי עבודה תקינים במערך הכבאות הם קריטיים לחיים של כולנו. גילינו שהמלחמה בין הנציבות לוועד הכבאים לא יודעת גבול: ניסיונות הכפשה של בכירים בכבאות, רכישת תחקירים מזויפים מכספי הוועד וביקורים קבועים בבית המשפט הם רק חלק קטן מהסיפור הגדול

איך הפנסיה התקציבית מרוקנת את הכיס שלך מדי חודש ומה צריך לעשות בנושא

במאה הקודמת החליטו ממשלות ישראל לחלק פנסיות מנותקות מהמציאות למגזרים מצומצמים. מאיפה הכסף? מהכיס שלנו. כמה? כמיליארד וחצי שקלים בכל חודש. מדובר בסוגיה קריטית שמעולם לא עסקנו בה לעומק. לאור המיתון מתקרב, הגיע הזמן לדבר על זה: איך הפנסיה התקציבית מרוששת אותנו, ומה אפשר לעשות?

פרויקט: יורדים לשורשים – מפרקים את הדמוקרטיה הישראלית

במקום להסתפק בזריקת ביטויים ועקרונות דמוקרטיים לאוויר, בחרנו לנבור, לפרק ולהבין איך בנויות מערכות השלטון במדינה. גילינו מוסדות מורכבים, שנבנו בצורה לא מסודרת, טלאי על טלאי. למי שרוצה להבין מאיפה נובעים המתחים הפוליטיים בישראל, בואו לצלול לדמוקרטיה הישראלית.

תחקיר הון-שלטון-עיתון: מיפוי הזיקות בין הפוליטיקאים לתקשורת

יחסים בין התקשורת לנבחרי ציבור לא מתחילים וגם לא נגמרים בתיקי האלפים של ראש הממשלה. מצאנו 22 זיקות בין פוליטיקאים מכל המפלגות למו"לים בכלי תקשורת מרכזיים. בואו לקרוא למה אנו מקבלים תמונת מציאות מדומיינת. למפת הקשרים המלאה.

בחסות המגיפה: 30 ראשי רשויות שלחו את המבקר הביתה

משרד הפנים הוציא הנחיה שהרשויות יכולות לצמצם כח אדם – בעקבות זאת כ-30 מהן בחרו להוציא דווקא את המבקר לחופשה. ומי ממשיך לבחוש בקלחת העירונית בצל המגיפה? לוביסטים ובעלי אינטרסים כלכליים. משרד הפנים בתגובה: "80% מהמבקרים עדיין מועסקים – עדות לחשיבות לנושא גם בשעת חירום"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

כ-30 רשויות מקומיות בחרו להוציא את מבקר הרשות לחופשה השבוע, ובכך לחסל את הביקורת הפנימית על התנהלות העיריה בזמן המשבר. ראשי הרשויות נתלו באפשרות שנתן להם משרד הפנים לבחור לצמצם משרה אחת מתוך שבע המשרות הבאות: מנכ"ל, גזבר, יועץ משפטי, מנהל יחידת חינוך, מהנדס, מבקר, וטרינר. 

בין הרשויות שוויתרו על המבקר: גדרה, להבים, עומר, מיתר, גדרות, ירוחם, כוכב יאיר, קרני שומרון, קצרין, חצור, מזכרת בתיה, עמק חפר, כפר תבור, יבנאל, מרחבים, אזור, טורעאן, נחל שורק וקרית עקרון.

שר הפנים אריה דרעי. "הגורם האחראי הוא ראש הרשות"

להיפטר מהמבקר ומהר

זמן משבר היא שעת כושר לאלו שחומדים את הקופה הציבורית. זו הזדמנות מצויינת להעביר החלטות שבשגרה היו נראות מאד חריגות, כמו הקמת קו גז למצרים במימון ממשלתי וללא החלטה מסודרת. תהיו בטוחים שגם בשעת משבר, כשאתם ספונים בביתכם החברות החזקות ובעלי אינטרסים מקושרים ממשיכים להפעיל לוביסטים וללחוץ על נבחרי ציבור כדי לדאוג לשורת הרווח שלהם.

אירועים כאלו יכולים להתרחש, בממדים קטנים יותר, גם בשלטון המקומי. היתר בניה חריג, העסקת קבלן ללא מכרז בגלל "צורך השעה" ועוד. אלו החלטות שעשויות להיות מוצדקות, אך עכשיו – ללא ביקורת. ולא רק בכסף. לאחרונה נחשפנו להחלטה שהתקבלה במחטף לפני כשבועיים על ידי הממשלה. החלטה בה אושרו תקנות, ללא דיון וללא פיקוח, שאפשרו ריגול אחרי אזרחי ישראל.

"המשכיות עבודת הביקורת מחוייבת בכל עת. משום כך גם החוק אינו מבחין בין שעת משבר לשעת שגרה, ובצדק", קובעת יו"ר איגוד מבקרי הרשויות המקומיות, רו"ח עינב פרץ. "כמובן שבעת הזאת לא מצופה מהמבקר שימשיך לעשות את עבודת הביקורת השוטפת, אך כמתבונן מהצד הוא יכול להתריע ולמנוע החלטות שגויות שנעשות בתום לב".

רו"ח עינב פרץ

"עדות לחשיבות שמייחסים לנושא"

ממשרד הפנים נמסר: "על פי התקנות, הגורם האחראי על קביעת המשרות החיוניות ברשות המקומית הינו ראש הרשות או המנכ"ל. משרד הפנים הגדיר רשימת משרות הנדרשות לצורך שמירה על הרציפות התפקודית החיונית של הרשות המקומית ובהן גם המשרות הסטטוטוריות ברשויות המקומיות.

במסגרת מכסה זו, מבין ששת התפקידים שיש לבחור מתוך שבעת התפקידים שיש חובה להגדירם כחיוניים ברשויות המקומיות, נמנה גם תפקיד מבקר הרשות. מנתונים שעולים מסקר איגוד המבקרים עולה כי למרות הפחתה של למעלה מ-70% מכוח האדם ברשויות המקומיות, עדיין מועסקים 80% מהמבקרים בעת הזו. זוהי עדות לחשיבות שמייחסים לנושא בשעת חירום זו".

תגובת המשרד תמוהה, כיוון שכל המשרות שציינו במשרד הפנים הן קריטיות לחיי התושבים. ביקורת פנימית חשובה תמיד, אך הופכת להיות קריטית בזמן משבר. אנו קוראים לשר הפנים לבטל את ההנחה המסוכנת לראשי הרשויות ולנתק את התלות בין המבקר לראש הרשות.

איך זה משפיע עליך? כולנו זקוקים לעיריה מתפקדת והגונה עכשיו יותר מתמיד. רשויות הרווחה, אכיפת הסדר העירוני, וניהול בתי הספר והגנים – כל אלו מוציאים מקבלים החלטות חדשות ומהירות עכשיו. בלי ביקורת – הם עלולים לעשות טעויות חמורות ופזיזות. חוץ מזה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו ביום שאחרי עם איזה פרויקט בניה בקידומו של בעל הון מקושר, או שינוי הזוי בתחבורה – משהו שבחיים לא היה עובר בשגרה תחת עין המבקר.

מה עוד צריך לעשות? שר הפנים צריך לבטל את ההנחיה ולסייע לרשויות מקומיות למצוא את הדרך לקצץ במקומות לא חיוניים אחרים. ביקורת, בייחוד בזמן כזה, היא חיונית – נקודה.

מכירים מקומות שבו ויתר ראש הרשות על הביקורת? כתבו לנו.