ביקשנו מהממשלה ומהכנסת ליישם צעדי שקיפות במלחמה בקורונה. הנה הפירוט המלא

פנינו לממשלה ולכנסת בבקשה לקדם את רמת השקיפות בכל הנוגע לפעילות רשויות המדינה במאבק בקורונה. שקיפות איננה פריבילגיה אלא רכיב נדרש ומרכזי במלחמה בנגיף. הפירוט המלא של כל הצעדים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

אמש פנינו במסגרת קואליציית השקיפות למשרדי רה"מ והבריאות ולוועדת הקורונה בכנסת בבקשה לקדם את רמת השקיפות בכל הנוגע לפעילות רשויות המדינה במאבק בנגיף הקורונה. במכתב, אותו ניסחה עו"ד רבקי דב"ש, (לשעבר ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע) ציינו כי השקיפות נדרשת במספר מישורים:
1. פרסום נתונים על בסיס מתקבלות החלטות ובכללן המודלים, הערכות המצב, תרחישי האיום וכד';
2. פרסום החלטות הממשלה באופן אחיד, על ידי גורם אחד, בשפה מובנת ובזמן המאפשר הערכות של הציבור להחלטות החדשות;
3. פרסום מידע המאפשר פיקוח ובקרה על יישומן של הנחיות הממשלה ומידת יעילותן וזאת לאור היקף הפגיעה בזכויות יסוד המתרחשת, כחלק נדרש מהמאבק, בימים אלו;
4. תצורת פרסום הנתונים באופן שיאפשר שימוש נוסף בנתונים על ידי גורמים נוספים.

בין היתר ביקשנו הנגשת נתונים של:

• מצב הדברים בישראל – הן ביחס למצב התחלואה והן ביחס לעומס על מערכת הבריאות (וזאת בשים לב שהחשש מעומס יתר הוא המהווה הצדקה לצעדים הנוקשים כלפי האוכלוסייה), וכן לנתונים אודות מערכות נוספות (כגון היציבות הפיננסית, מערך שרותי הרווחה וכד') שיש בהן להשליך על החלטות הממשלה;
• מידע אודות הנגיף – בהינתן שהבנת דרך פעולתו והשפעתו של הנגיף נלמדת בימים אלו, יש לפרסם את המידע הרפואי המקובל על גורמי הרפואה, ומהווה את המידע המחקרי התקף עליו נשענים מקבלי ההחלטות;
• מחקרים ומודלים – אלו מחקרים ומודלים עמדו בפני מקבלי ההחלטות בנוגע להתפשטות הנגיף, ההשפעה של צעדי הממשלה על המשק ועוד, ואלו מביניהן הוחלט לאמץ כמודלים מהימנים לצורך קבלת ההחלטות;
• מצב הדברים בעולם – דרכי פעולה של מדינות שונות שישראל החליטה לאמץ או לדחות, תוך הבנה מדוע מודל מסוים, או חלקו מתאים לישראל על פני משנהו. כמו כן מדוע חלופות אחרות (לעתים פוגעניות פחות) נפסלו;
• מדיניות ויעדי הממשלה – מהי התוכנית ארוכת הטווח של הממשלה, על פי התרחישים השונים. אלו יעדים נקבעו על ידי הממשלה להשגה, ומה הן ההשלכות במקום הממשלה אינה משיגה את היעד. יש לכלול פרמטרים מדידים ובכלל זה קצב הגידול של החולים, חולים במצב מסוים, הבראה, אחוז החולים באשפוז ביתי לעומת בתי מלון וכו'.
מדובר רק במידע שממילא קיים ומצוי בפני מקבלי ההחלטות.

מלחמה בקורונה דרך אינפוגרפיקה

נדרשת גם שקיפות ובהירות לגבי החלטות הממשלה

• פרסום ממוקד ואחיד – מינוי גורם אחד מתכלל והקמת מוקד שירות אחד למתן מענה לשאלות הנוגעות ליישום ההנחיות לציבור, במקום הפניית הציבור למוקד של כל משרד מבלי שחלוקת התפקידים ביניהם ברורה לציבור.
• דוח מצב – האם הממשלה עומדת במדדים שנקבעו על ידה כיעדים להשגה במלחמתה בנגיף.
• דיווח אודות תקלות – לאחרונה התפרסמו תקלות במערכות שונות ובהן באפליקציה הייעודית ובתשובות לבדיקות לזיהוי הנגיף. יש חשיבות שהממשלה תפרסם מיוזמתה במקום בו מתגלות תקלות מסוג זה, כמו גם את מסקנות הבדיקה ומקור התקלה, וכן את הצעדים שננקטו על מנת לתקנה. מידע זה חשוב שיהיה מקוטלג ונגיש במקום אחד ויכלול את מועד התקלה, אופיה, מקורה והצעדים שננקטו על מנת לתקנה.
• נתוני איכון – יש לדווח ולפרסם את היקף השימוש של השב"כ בנתוני איכון כמו גם את התועלת שהביא השימוש בכלי זה (נושא זה נדון בימים אלו בוועדת חוץ ובטחון ויש לקוות כי יינתן לכך מענה);
• מפרי בידוד – מה הם האמצעים המשמשים את הרשויות על מנת לאכוף את הוראות הבידוד, כמות הקנסות שהוטלו על מפרי בידוד ודיווח אודות אירועים חריגים.
• פרסום בסיסי הנתונים בתצורה פתוחה תאפשר לקדם שיח ציבורי מבוסס נתונים ובה בעת לרסן שיח מבוסס נתונים שגויים. כמו כן פרסום כזה יאפשר בקרה יעילה, אפקטיבית ועניינית על מדיניות הממשלה, משרד הבריאות, מערכות המידע והעוסקים במלאכה.
• בחברה האזרחית יש משאבים אנושיים וטכנולוגיים רבים, ופרסום נתונים מאפשר לגורמים אלו למצות את הפוטנציאל של הנתונים לטובת כלל הציבור. נציין כי מאז תחילת המשבר ישנם פעילים חברתיים ועובדים מרקע טכנולוגי אשר סייעו למדינה בטיוב, השבחה ואיתור טעויות ותקלות במסדי הנתונים.
• פרסום הנתונים חשוב שיהיה ברמת פירוט ותצורה שתאפשר עבודה איכותית עם נתונים אלו. למכתבנו מצורף נספח בנושא זה.
ציינו כי במדינות הנאבקות בהצלחה במיגור הנגיף – עקרון השקיפות הוא נר מנחה בפני קובעי המדיניות.
• השקיפות יוצרת אמון המבטיח שיתוף פעולה אזרחי עם הוראות הממשלה
• שקיפות הורגת פייק ניוז.
• הצעדים פוגעים בזכויות יסוד- ולכן הצורך בשקיפות הכרחי.
ביקשנו שהצעדים ייושמו בממשלה ושיתנהל בנושא דיון במהרה בכנסת. שקיפות איננה פריבילגיה אלא רכיב נדרש ומרכזי במלחמה בנגיף הקורונה

הממשלה תאפשר למועצות להתכנס בישיבות מצולמות – שיוסתרו ממך. עזרו לשנות זאת

נגיף הקורונה הביא עמו סיטואציות חדשות ובלתי מוכרות, תוך חשיפת נקודות תורפה בחוק. התוצאה? בשורה מרעננת בשלטון המקומי: לראשונה תותר התכנסות מרחוק של מליאת מועצה ברשויות המקומיות. אלא שהווידאו לא יונגש לתושבים. עד הלילה ניתן לשגר הערות ולסייע לשנות את תזכיר החוק. כל הפרטים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יוגב שרביט ואבי בלדי |

ביום חמישי האחרון פרסם משרד הפנים תזכיר להוראת שעה המאפשרת לקיים באופן זמני (עד יוני 2020) ישיבות מועצה בהיוועדות חזותית (כלומר, התכנסות וירטואלית מהבית של ישיבות מועצה). מהלך זה מסדיר בחוק זמני את המשך קיומן של ישיבות מועצה ברשויות המקומיות, הגוף הדמוקרטי הנבחר היחיד שעובד בצורה תקינה ב-15 החודשים האחרונים, והוא מצטרף להתנעתן מחדש של ועדות התכנון תוך שימוש באמצעי חוזי. הרשויות המקומית, זרוע הביצוע המקומית של המדינה, עומדות גם הן בחזית ההתמודדות עם התפשטות הקורונה, ויש חשיבות גבוהה להמשך תיפקודן התקין – אישור מינויים, שינויים בתקציב וקידום החלטות נוספות אשר דורשות את אישור המועצה.

התזכיר יאפשר המשך התנהלותה התקין של עבודה המועצה, תוך הקפדה על כך שהישיבות יתקיימו בהתאם לחוק. כלומר, שהזימון לישיבות ייצא במועד הנדרש ושחומר הרקע יועבר מבעוד מועד לחברי המועצה, שיוכלו גם לבקש כינוס של ישיבות שלא מן המניין במקרים שבהם מספר מבקשי הדיון עולה על שליש מחברי המועצה.

ישיבת מועצת רעננה

למה צריך קורונה בשביל ישיבות בווידאו?

אם אתם מתפלאים שבשנת 2020 עדיין יש צורך לחוקק חוק שיאפשר קיום ישיבות בווידאו, דעו שהבעיה מתחילה בעצם צילום הישיבות. מספר ישיבות המועצה המצולמות לציבור הרחב עדיין קטן משמעותית מהישיבות שאינן מצולמות, זאת למרות שפייסבוק לייב (ואפליקציות דומות) פתר כבר מזמן את הבעיה הטכנית של צילום הישיבות. 

באשר למשבר הנוכחי, רמת השרון כבר קיימה ישיבה שלא מן המניין בתקופת ההסגר, ובירושלים נערכה ישיבה דומה לאחר חוות דעת של היועץ המשפטי ועל סמך סעיף 47' בפקודת העיריות, המאפשר לקבל החלטה חיונית באישור של כלל חברי המועצה. 

האבסורד – הווידאו לא יהיה חשוף לתושבים

אך אם חשבתם שהנוהל החדש יביא יותר שקיפות לישיבות של הרשויות צפויה לכם אכזבה: החוק אינו מחייב את המועצה לשדר את הישיבות לציבור הרחב. זה אבסורד. יש כבר שלל רשויות שמשדרות את ישיבותיהן בהן חיפה, רמת גן, נתניה, קריית טבעון, קריית שמונה, חריש, ירוחם ופרדס חנה.

וזה לא הכל. החוק מתנה את קיום הישיבות מרחוק בקיום התנאים הנדרשים לשם השתתפות טכנית של כלל חברי המועצה. מה קורה אם היועץ המשפטי קובע שאי אפשר לקיים את הישיבה כי התנאים לא מתקיימים? ומה קורה אם המצב הזה נמשך חודש? חודשיים? בנוסף, היועץ המשפטי בכל רשות צריך לאשר כי מטרת הישיבה היא קבלת ״החלטה חיונית״. אבל מה קורה במצב שבו שליש מחברי המועצה מבקשים כינוס והיועץ קובע כי לא מדובר בהחלטה חיונית? החוק צריך לדרוש מהרשויות לייצר תנאים לקיום ישיבות בהקדם האפשרי, ולא להתנות את המצב בהחלטה של היועץ המשפטי.

אנחנו במצב חירום, ובמצב כזה יש חשיבות גבוהה לאפשר את קיום ישיבות המועצה. אבל תזכיר החוק מתייחס לכך שישיבות המועצה שיוזם ראש הרשות ידונו בהחלטות שהוא עצמו רוצה לקדם – תוך שסדר היום הרגיל של ישיבות מן המניין נדחק. נזכיר שישיבות מועצה מן המניין מתחילות בשאילתות ובהצעות לסדר של חברי המועצה, ורק לאחר מכן עולים הנושאים שעליהם ראש הרשות ביקש לדון. סדר היום הזה מאפשר לחברי המועצה לממש את תפקידם – לבקר את הרשות המקומית ולהשמיע את קולות התושבים. 

לסיכום, תזכיר הצעת החוק שמציע משרד הפנים חשוב, אך לצד ההיבטים שהוא מאפשר, צריך לשים לב מה הוא מגביל/מונע – ולדרוש כי גם בעת חירום, הפיקוח של הציבור וחברי המועצה לא יידחק לפינה.

בואו להעיר – ולהשפיע

החוק הוא עדיין בגדר טיוטה, וניתן להעיר הערות לטיוטת החוק עד הלילה. ללא הערות מצד הציבור, הצעת החוק תעבור לקריאה טרומית כפי שהיא. כמה מאיתנו כבר הערנו את הערותינו בעמוד. 

חבר מועצת גבעת זאב אבי בלדי מארגון חברי המועצות (ומכותבי מאמר זה) העיר למשל למשרד הפנים כי "במשך שנים נלחמים חברי מועצה לאפשר את שידור ישיבות המועצה ברשתות החברתיות, אך פקודת העיריות משנת 1964, בעידן שבו הרעיון של האינטרנט היה מדע בדיוני, התייחסה רק לכך שהישיבות נדרשות להיות 'פומביות'. כמעט 60 שנה אחרי, כשניתן להפוך את ה'פומביות' לנחלת הכלל ע"י הסרטה פשוטה ברשתות החברתיות, נאבקים ראשי רשויות רבים ללא לאות כדי למנוע את השקיפות המתבקשת. האם תזכיר החוק יהווה דחיפה נוספת לכיוון של ישיבות פומביות באמת?"

האחראי על הרשויות: שר הפנים אריה דרעי

עכשיו זו ההזדמנות שלך!

אודות הכותבים: 

  • יוגב שרביט מפעיל את הבלוג "המדד המוניציפלי", פעיל מקומי, פעיל בקידום השקיפות בשלטון המקומי וחבר בקואליציה לשקיפות.
  • אבי בלדי הוא חבר מועצה בגבעת זאב, פעיל בארגון חברי המועצות (פורום אח"מ) וחוקר שלטון מקומי בפורום קהלת.

"כשיסגרו את העיר בשביל צעדת השרמוטות, אדע שעשיתי את שלי". יום בחיי ברכה ברד

טרום ימי הקורונה הטרופים, התלוויתי כחלק מפרויקט 'יום בחיי' אל מי שמפיקה את "צעדת השרמוטות" ברכה ברד. "הרבה מהעשייה שלי היא 'לנרמל' אותנו בכל מקום – בתקשורת, בבתי הספר. אני מלמדת את הציבור ש'שרמוטה' זה טוב ולא רע, ואין כיתה שאני נכנסת אליה בה תלמידה לא שולחת לי הודעה בסוף או ניגשת אלי כדי להגיד תודה". קיבלתי הצצה למטה המאבק הפמיניסטי הישראלי – רגע לפני שהשגרה הלכה לעזאזל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

בשעות הצהריים המוקדמות של טרום ימי הקורונה הטרופים, פגשתי את ברכה ברד בדירתה בתל אביב. היא מתגוררת בה עם בת זוגה ושתי חתולות. כשנכנסתי הבחנתי שהסלון ריק יחסית לעובדה שהן מתגוררות בדירה כבר כמה חודשים ("לא היה לנו זמן לארגן פה עדיין"), אך מאוחר יותר למדתי שהוא מכיל בדיוק את מה שברכה צריכה כדי לנהל ממנו את המאבק הפמיניסטי של ישראל.

ברכה ברד. צילום: שיר גבאי

ברד (35), מנכ"לית עמותת 'כולן' – עמותה למען קידום השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל, היא הפנים של המאבק הפמיניסטי במדינה בשנים האחרונות. למרבה הפלא, עד גיל מאוחר כלל לא התעניינה בפעילות חברתית או בפוליטיקה. היא מספרת: "לא הרגשתי פמיניסטית לאורך הרבה זמן, ובכלל לא התעסקתי בפוליטיקה בישראל. לא היה לי שום עניין בזה. ואז הגעתי לאוניברסיטה". לפני שש שנים הקימה ברד את התא הפמיניסטי באוניברסיטת תל-אביב, ומאז המשיכה עם העשייה בתחום. 

עם התחזקות המאבק – הפכה לדמות מוכרת, לכן לקבוע איתה לא היה פשוט. מההתכתבויות שלנו כבר למדתי שהיא מתרוצצת בכל רחבי הארץ בין ראיונות, הרצאות וכנסים: "הרבה מהעשייה שלי היא 'לנרמל' אותנו בכל מקום – בתקשורת, בבתי הספר. אני מלמדת את הציבור ש'שרמוטה' זה טוב ולא רע, ואין כיתה שאני נכנסת אליה בה תלמידה לא שולחת לי הודעה בסוף או ניגשת אלי כדי להגיד תודה"

המאבק של 'כולן' תפס תאוצה, וברד מוזמנת להרצאות בבתי ספר בכל הארץ: "דיברתי עם מורה בבית ספר בגדרה יום לפני הרצאה שתוכננה לי שם, והיא אמרה לי שבני הנוער בטח לא יכירו אותנו. לי היה ברור שהם מכירים. כשבאתי הם ידעו להגיד לי בדיוק מה כתבנו על קובי בראיינט".

פוסט הפייסבוק הויראלי של "כולן" על מותו של הכדורסלן קובי בראיינט

בזמן שברד ואני שותות קפה ומשוחחות, הנייד שלה לא מפסיק לזמזם. בשנים האחרונות עמותת "כולן" לקחה על עצמה לארגן את צעדת השרמוטות, ובימים אלה המתנדבות החלו לתכנן את האירוע. הפקת הצעדה דורשת זמינות גבוהה מהרגיל: לקראת המאורע נוספו לה 20 קבוצות ווטסאפ המוקדשות רק לענייני הצעדה והערב (כאמור, התלוותי אליה טרום ימי הקורונה) תיערך אצלה ישיבה של נשות צוות ההפקה.

מה זה צעדת השרמוטות?

מדובר בצעדה הפמיניסטית הגדולה בישראל, בה לוקחות חלק סביב 8,000 נשים וגברים בכל שנה. צעדת השרמוטות מתקיימת בכל העולם (slut walk), והחלה ב-2011 כמחאה נגד התבטאות של קצין משטרה קנדי שאמר: "נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות כדי להימנע מפגיעה מינית". עקב ההתבטאות קמה תנועת מחאה עולמית נגד האשמת קורבן התקיפה המינית. זה אירוע השיא של עמותת "כולן". 

השם "צעדת השרמוטות" פרובוקטיבי וגורר לא מעט ביקורת, אבל יש מאחוריו מסר: להפוך את המשמעות המשפילה של המילה שרמוטה, לכח. לפי הצועדות, שרמוטה היא מילת גנאי שלוקחת את החופש המיני של נשים והופכת אותו לפגם ואף משתמשת בו כהצדקה לפגיעה מינית. כמחאה, הצועדות מזדהות כ"שרמוטות" בגאווה, לא פעם צועדות בבגדים פרובוקטיביים, וסיסמאות כמו "מאמינה לך" ו-"את לא אשמה" מלוות אותן.

שאלתי את ברדמה החלום שלה. התשובה הייתה חד משמעית: "היעד הוא שיסגרו את תל אביב לצעדת השרמוטות כמו למצעד הגאווה. כשיסגרו את העיר בשביל הצעדה, אדע שעשיתי את שלי".

צעדת השרמוטות בתל אביב. צילום: Adi Avikzar

"אני בונה משהו שהולך לשנות את פני המציאות בישראל"

ברד לוקחת הפוגה מהשאלות שלי ומשתלטת אט אט על עשרות ההודעות שמציפות אותה בשעת הצהריים. היא אולי מוצפת, אבל מערך המתנדבות שלה מתקתק: הוא כולל שלוש קמפיינריות וארבע מנהלות צוותים שמפעילות יחד כ-300 פעילות. תהליך ההפקה של הצעדה החל כבר בחודש פברואר, בעוד הצעדה עצמה עתידה הייתה להתקיים בחודש מאי (אך הקורונה הביאה לדחייתה למועד לא ידוע). ברד מספרת שהיא בנתה את מערך המתנדבות של העמותה, וטיפוח המתנדבות הוא אחד הדברים המשמעותיים והחשובים בעבודה שלה בעמותה.

ברד בסלון דירתה

ברד מנהלת צוות של מתנדבות גם בשגרה, ואלה מתפעלות את חשבונות הדיגיטל של "כולן": עמודי הפייסבוק "כולן" ו-"צעדת השרמוטות" מונים כל אחד כ-20 אלף עוקבים, ונוסף על כך הן מתפעלות חשבונות טוויטר, אינסטגרם – ואפילו טיקטוק. לדברי ברד, הרשתות החברתיות הן כלי משמעותי במיוחד בהפצת המסר של "כולן": "ככל שאנחנו עושות יותר בדיגיטל – יש יותר נשים שמצטרפות למאבק שלנו".

הופתעתי לגלות שלנערות יש חלק משמעותי בפעילות של כולן. "יש לנו קבוצת ווטסאפ של 30 נערות שהן 'סיירת מגיבות' לטיקטוק, לטוויטר ולפייסבוק", מספרת ברד. "בכל פעם שאנחנו מוצאות פרסום שוביניסטי – הן מגיבות ברשתות ומגנות אותו, כדי להחזיר את השיח למסלול הנכון. הנערות האלה מתחברות למסרים שלנו ומפיצות אותם לבנות ובני גילן".

שאלתי מה מניע אותה. "האמירה 'מאמינה לך' – משנה חיים", ענתה. "זה מה שנשים צריכות בעולם שאומר להן שהן שקרניות, סחטניות והיסטריות. אני באמת חושבת שאני בונה משהו שהולך לשנות את פני המציאות בישראל. למעשה, אני חושבת שהוא אפילו כבר שינה את המציאות בישראל".

הכירו את השרמוטות: ברמנית, מהנדסת כימיה ותיכוניסטית 

מתנדבת ראשונה מצוות ההפקה מגיעה לביתה של ברד: ליאת, בת 30, מהנדסת כימיה מפתח תקווה. ליאת סיפרה לי שצעדה בשלוש השנים האחרונות, והשנה החליטה כבר לקחת חלק משמעותי יותר ולהצטרף להפקה. ליאת הקדימה, אז ברד והיא החליטו לנצל את הזמן לעשות סדר באביזרים של הצעדה – שיש לברד ארון מפוצץ בהם.

ליאת מסדרת את האביזרים של צעדת השרמוטות

בהמשך הצטרפה אלינו ולרי, בת 21, ברמנית מתל אביב. ולרי הגיעה אחרי משמרת ממושכת בעבודה ("תפסת אותי ביום לא טוב"), אבל טרחה והקדימה כדי לקבל תדרוך מברד לקראת הישיבה כי היא ראש צוות ההפקה. לפני שהגיעה חלקה איתי ברד סוד מקצועי על טיפוח מתנדבות: "הסיפור של לקרוא לנשים שמובילות את הצעדה מפיקות זה משהו שהובלנו לאחרונה. לפני זה קראנו לזה מארגנות – אבל מארגנות זה כמו חודש ארגון בבני עקיבא. לא מספיק רציני".

לקראת תחילת הישיבה התכנסו שאר חברות צוות ההפקה: רותם, תיכוניסטית מדרום הארץ, הילי, 19, בת שירות לאומי מכפ"ס, ועדי, מוזיקאית בת 30 מתל אביב. אחרון הצטרף גם ערן, מלצר בן 27.

בסופו של דבר ישבו חמש נשים וגבר אחד בסלון של ברד. הן היו נראות כה שונות אחת מהשניה שאם הייתי רואה אותן בכל סיטואציה אחרת לא הייתי מנחשת מה הקשר בניהן.

ולרי ורותם בישיבת צוות ההפקה

"כדי לערער על הרעיון של'שרמוטות' מגיע להיאנס – צריך לעשות בלגן"

למרות הגיוון, צריך להגיד כי לא נכחו בישיבה ערביות, דתיות או חרדיות. שאלתי את ברד האם שקלה לוותר על המילה "שרמוטה" בשם הצעדה כדי לאפשר ליותר נשים לקחת חלק במאבק. "נכון", ענתה "לא כולן מוצאות את עצמן בצעדת השרמוטות תל-אביב, אבל אני לא בטוחה שיש לי מה לעשות עם זה. צריך להבין שכמו שיש נשים שמרגישות לא בנוח עם הצעדה, יש גם נשים שמזדהות איתה, מכל המגזרים: חילוניות, דתיות, חרדיות, ערביות וכד'. אני לא חושבת שזה עניין של מאיפה את מגיעה, אלא עניין של להצליח לצאת נגד החברה ממנה את מגיעה". 

לדבריה, "כשאת אומרת ששרמוטה זאת מילה משפילה, את בעצם אומרת לי שבגלל שהפטריארכיה קבעה שזאת מילת גנאי – אין לי שום זכות להיאבק בה. מה אתן רוצות, שאני אכנע? למה שאני אקבל אמירה כזו?"

כמי שגדלה בקיבוץ הדתי כפר עציון, ברד מכירה את ההתמודדות מול הביקורת הזו באופן אישי: "אני מבטיחה לך שאמא שלי לא נהנית מהטייטל 'צעדת השרמוטות', ובכל זאת – הסיפור פה הוא לא גוש עציון. הסיפור הוא להגיד לחברה להפסיק עם השיח הזה של 'נשים הן שרמוטות ולכן מותר לאנוס אותן'", היא הדגישה: "אין נפגעת שמקבלת 'אישור' מהחברה. כל נפגעת עשתה משהו לא בסדר בסיטואציה, תמיד. זאת התמה שאנחנו מערערות עליה, ואנחנו יודעת שכדי לערער עליה צריך לעשות בלאגן".

צילום: שיר גבאי

תרומת צעצועי מין ומצגת האנסים – מה קורה בישיבת המפיקות?

בחזרה לישיבת צוות ההפקה. ברד הקרינה מול היושבות טבלת אקסל עם משימות. כל הנוכחות החלו לתכנן את האירועים המקדימים לצעדה – בעיקר אירועי גיוס כספים והעלאת מודעות – כשהן חושבות על כל אירוע לפרטיו. 

חברות הצוות החלו מחלקות ביניהן משימות כמו התנהלות מול עסקים, ספקים, עיצוב פוסטרים ועוד. למשל: "צריך שמישהי תיקח על עצמה להבין איך להשיג את התרומות של הויברטורים" וגם "מי מכינה את מצגת האנסים?" 

"מצגת האנסים" היא טיוטה של השלטים שיחזיקו הצועדות בצעדה, עליהם בדרך כלל יופיעו פרצופם של נאשמים בפגיעה מינית בצירוף פירוט הפגיעה והעונש שקיבלו – בדרך כלל קל ולא מרתיע, בעיני הצועדות. "המטרה היא למצוא כאלה שיזהו את הפרצוף שלהם", מבהירה ברד. 

"מצגת האנסים" בצעדת השרמוטות. צילום: שיר גבאי

צוות המפיקות דנו ארוכות בנושא, כשהן לא בטוחות אם כדאי להכין שלט על כל אחד: "אם אייל גולן תובע אותנו הארגון משותק לחצי שנה, והוא תובע את כל מי שרק מזכיר אותו בהקשר הזה". הצוות ויתרו על שלט עם גולן, אך הן פתרו את הבעיה במהרה: "אפשר גם את אלון קסטיאל, נתן אשל, אורי גלעד עם ה-30 אלף שקל, המורה לספורט…". במציאות של היום, נראה, לא חסרים מחליפים.

ובימי הקורונה?

בסופו של דבר, משבר הקורונה הביא לדחיית צעדת השרמוטות למועד לא ידוע. שאלנו את ברד כיצד פעילות העמותה תתנהל בתקופה הקרובה: "הצעדה לא תקרה במאי כמתוכנן – אז כנראה שנעביר את רוב הפעילות לדיגיטל".

התקוות שלה לתקופת הקורונה, כפעילה חברתית, עברו לתחום אחר: "אני חושבת שמשבר כזה הוא מבחן אמיתי לקהילות, למנהיגים וגם לנו כחברה. אני לא יודעת כמה תקווה יש לי לגבי החברה הישראלית במשבר הזה – אבל אני רואה שכולם מאוד נערכים כדי לעזור אחד לשני. כולי תקווה שהסולידריות תרים את ראשה בימים כאלה ושנעבור את המשבר ביחד".

הליכוד חייב 73 מליון, שפיר כ- 4 מיליון, אבקסיס – 2. מפת החובות של המפלגות נחשפת

ביקשנו מהכנסת לחשוף בפנינו את יתרת החובות של המפלגות למרות עלייה בכמות המנדטים, בליכוד עדיין חייבים את הסכום הגדול ביותר, כ-73 מיליון שקלים לעומת 65 מיליון לאחר הבחירות לכנסת ה-22 מפלגת העבודה בסחרור פיננסי, ונראה שמפלגות העצמאות והתנועה הירוקה לא ישיבו את הכספים • כסף שיכול היה להגיע למערכת הבריאות – מימן קמפיינים מהמיותרים בתולדות המדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

אז כמה עלו הקמפיינים של המפלגות השונות בבחירות לכנסת ה-23? שלוש מערכות בחירות הביאו, להערכתנו, להוצאה של קרוב למיליארד שקלים (רק על קמפיינים). נזכיר שכבר לקראת הבחירות לכנסת ה-22 נכנסו חלק מהמפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדו״חות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע שנים וחצי. אבל לקראת הבחירות האחרונות (לכנסת ה-23), ולאחר המשך התנהלות רשלנית ובלתי שקופה, המצב החמיר והח"כים שדדו בערפל הבחירות שורת הטבות מפליגה למימון מפלגותיהם – על חשבוננו.

עיצוב: גיא נחשון

מידע שקיבלנו במסגרת בקשת חופש המידע מציג את יתרות ההלוואות שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת, והן מסתכמות בסכום של כ-192 מיליון שקלים, לעומת כ-180 מיליון שקלים לאחר הבחירות לכנסת ה-22. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר מתוך המימון המפלגתי השוטף שהן מקבלות מהכנסת בתוך ארבע וחצי שנים את ההלוואות שלוו. חלקן לא יעמדו בזה. הכל יוצא, נזכיר, מהכיס של כולנו.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה לכ-1.4 מיליון שקל).

מפלגת הליכוד היא המפלגה עם החוב הגבוה ביותר – אך היא צפויה לשלם אותו

המפלגה הגדולה, הליכוד, חייבת לכנסת יותר מ-73 מיליון שקלים (יחד עם החובות של יפעת שאשא ביטון, שהתמודדה ברשימה מטעם מפלגת 'כולנו' שעדיין קיימת על הנייר ונכנסה לכנסת האחרונה כחלק מהליכוד). הסכום מהווה 85% מגובה החוב שמותר למפלגה לקחת מהכנסת. אחריה כחול לבן, על שלוש המפלגות שבה (תלם, חוסן לישראל ויש עתיד), שחייבות יחד 41 מיליון שקלים, 50% ממקסימום ההלוואה החוקית. החובות הגדולים נמצאים אמנם במפלגות הגדולות, אך אלה צפויות להחזיר את חובותיהן בזמן. 

מפלגת העבודה חייבת יותר משתוכל להחזיר ולא תוכל לנהל עוד קמפיין

לעומת הגדולות, המפלגות הקטנות, שחלקן לקחו הלוואות שאינן יכולות להחזיר, נקלעו לבעיה. במצב הקשה ביותר נמצאת מפלגת העבודה, שחייבת לכנסת כ-10.5 מיליון שקלים. אמנם מדובר בסכום דומה לזה שהייתה חייבת באוקטובר, אבל עם ירידת המנדטים של המפלגה מחמישה לשלושה המפלגה חייבת יותר כסף משתוכל להחזיר בשנים הקרובות. במצב פיננסי כזה, אם יהיו בחירות נוספות בקרוב, העבודה לא תוכל לנהל קמפיין בכלל. שותפתה לרשימה מרצ צמצמה במעט את החוב שלה, שירד מתשעה מיליון שקלים באוקטובר לכ-8.6 מיליון שקלים. ח"כ אורלי לוי אבקסיס חייבת שני מיליון שקלים. ממפלגת העבודה לא נמסרה תגובה.

יו"ר מפלגת העבודה – עמיר פרץ. תמונה: אתר הכנסת

דגל התורה, מפלגה ברשימת יהדות התורה, חייבת גם היא יותר כסף ממה שמותר לה. המפלגה חייבת 9.4 מיליון שקלים, שהם 4% יותר מהחוב המותר לה על פי חוק.

מהמפלגה נמסר: "דגל התורה חייבת לכנסת כ-9.4 מיליון שקלים. הסכום שמותר לדגל התורה ללוות לפי חוק גבוה בכשלוש מאות אלף שקלים מהסכום שהיא לקחה בפועל". עוד הוסיפו: "כדאי לעיתונאי לעשות עבודה מקצועית, ללמוד את החוק ובראשונה לדעת מה גובה יחידת המימון".  

בדקנו מול משרד האוצר שבדק גם מול חשב הכנסת: 1,388,600 לכל יחידת מימון. וזה לא שינה את העובדה שהמפלגה חרגה מהמותר לה. אפילו קצת יותר ממה שהערכנו.

החובות שלא יכוסו – סתיו שפיר הצליחה להגדיל את חובה מבלי להתמודד לכנסת

ויש גם מפלגות שאת הכסף שלוו כבר אין מאיפה לגבות, כיוון שהן לא נכנסו לכנסת ה-23. מפלגת העצמאות של אהוד ברק הקטינה במקצת את החוב שלה מחודש אוקטובר והיא חייבת היום כארבעה מיליון שקלים, לעומת ארבעה וחצי מיליון שקלים שהייתה חייבת באוקטובר. אבל דווקא החוב התמוה ביותר הוא של התנועה הירוקה בראשות סתיו שפיר, שלמרות שלא התמודדה הצליחה להגדיל את חובה מ-3.4 מיליון שקלים לכ-3.9 מיליון שקלים – חצי מיליון יותר. גם פה, את החוב ככל הנראה יממן הציבור. משפיר ומברק לא נמסרה תגובה.

סתיו שפיר – יו"ר התנועה הירוקה

צל"ש לרשימה המשותפת

המפלגות שהתנהלו באופן האחראי ביותר ולקחו הלוואות נמוכות, אם בכלל, הן ברשימה המשותפת: רע"ם, בל"ד, תע"ל וחד״ש. חובן המשותף עומד על 2.6 מיליון שקלים, 6% בלבד מהסכום שיכלו לקחת. סחתיין. בהתחשב בכך שלרשימה המשותפת 15 מנדטים, הכסף צפוי לחזור תוך חודשים ספורים לקופת הכנסת. 

ישראל ביתנו, המפלגה היחידה שהתנגדה באופן אקטיבי להעלאת המימון לקראת הבחירות לכנסת ה-23, הקטינה במקצת את החוב שלה מ-6.6 מיליון שקלים ל-6.4. כלומר, לא לקחה עוד הלוואות – למרות שהייתה יכולה. 

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

לא רק שכל הכסף הזה יוצא מכיסך, אין לנו מושג עד כמה ההוצאות האלו לגיטימיות. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים. כסף שיכול היה ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח. 

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

ההוצאות חייבות להיות שקופות. המפלגות חייבות לפרסם דו״ח הוצאות, כמו שמפרסם כל משרד ממשלתי. שקיפות מפחיתה בזבוז כספים. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו על תקציב קשר עם הציבור. 

איך לצרוך תקשורת בלי שיעבדו עליכם? והפעם קליפי חדשות

בסדרת כתבות נביא בפניכם כתבות קצרות על הונאה, שקרים ומניפולציות בתקשורת. הפעם: שימוש בוידאו ערוך כדי להציג יריבים כשיכורים, דיפ פייקס ולמה התלהבות גדולה מדי של אנשי תקשורת לעתים אומרת שמטעים אתכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ביום הבחירות לכנסת ה-23 פרסם בנימין נתניהו סרטון חתוך של יו"ר כחול לבן, בני גנץ. בסרטון נראה גנץ קורא "לא לשים כחול לבן בקלפיות". הסרטון הופץ כאש בשדה קוצים ואפילו עיתונאים בינהם אריאל שנבל הדהדו אותו

למעשה השורה המלאה שאמר גנץ הייתה: "לא לשים כחול לבן בקלפיות נגיע לבחירות רביעיות, בואו נגמור עם זה – צאו להצביע!"

לזכותו של שנבל הוא התנצל, וכדרך לתקן פרסם את הסרטון המקורי (ראוי להערכה). נתניהו עצמו לא התנצל, וניל הנדל, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, הורה על הסרת הסרטון מעמוד הפייסבוק של נתניהו וקנס את הליכוד בסכום מגוחך של 7,500 שקל. סכום זניח כנגד הפצת תעמולה שקרית על ידי יו"ר מפלגה ביום הבחירות – ועוד כולו ייצא מכיס הציבור. 

גם הסרת הסרטון הייתה חסרת ערך מאחר ונתניהו הפיץ אותו במקביל בהודעות אישיות לכל עוקביו בפייסבוק – כ-2.5 מיליון חשבונות. לעומת שנבל, אראל סגל המשיך להפיץ הסרטון ולאחר שהונחה להסיר אותו, התלונן, במקום להתנצל. 

זה, אגב הסרטון המקורי:

חברים, מסר ממני אליכם – חשוב שתשתפו. נתניהו הפיץ סרטון שקרי וערוך שמטרתו לגרום לכם לא להצביע. זה הסרטון המלא ושם אמרתי: לא נשים כחול לבן בקלפיות – נקבל בחירות רביעיות! אז אנא מכם, צאו להצביע ולהכריע. הגיע הזמן שהשקרן מבלפור ישלם על השקרים והפצת הרעל שלו. זה תלוי רק בכם!הסרטון הערוך והשקרי של נתניהו בתגובה הראשונה.

Posted by ‎בני גנץ – Benny Gantz‎ on Monday, March 2, 2020

גם לפני הבחירות הפיץ נתניהו סרטון פייק המציג את גנץ כאדם שמתחמק מלענות לשאלה של ילד בן 16 על ידי חיתוך הסרטון. 

גנץ הגיב ופרסם את התשובה שענה לנער אך ערך את הסרטון בעצמו כדי להשמיט הערה מעצבנת, אולי, של ח"כ גבי אשכנזי. גיא זוהר, בתוכנית 'מהצד השני' המחיש את הפער באופן מצויין.

הנאום החתוך והערוך של גנץ

האם גנץ סירב לענות על שאלה של ילד בן 16?! בליכוד חתכו – ובכחול לבן ערכו

Posted by ‎מהצד השני עם גיא זהר‎ on Tuesday, February 18, 2020

ככה תציגו מועמדת כשהיא שיכורה

לא רק חיתוך ועריכה. בתחכום קל אפשר כיום גם להשמיץ יריב בקלות יחסית.

מדובר בעיוות ויזואלי שנועד לחזק את התווית והרושם שאתם רוצים להדביק לאדם מסוים. קחו לדוגמא סרטון פייק שהפיץ נשיא ארה"ב דונלד טראפ על יריבתו הדמוקרטית, ננסי פלוסי. בסרטון שהפיץ ערכו הפסקות דיבור בנאום של פלוסי כדי שתתפס מגמגמת ולא יציבה:

סרטון אחר שהופץ באותה התקופה, האט את צילום הוידאו שלה כדי שתוצג כשיכורה. סרטון – שהגיע ליותר מ-2 מיליון אנשים בארה"ב – הופץ גם על ידי עו"ד של טראמפ, רודי ג'וליאני.

עולם הדיפ פייקס (Deep fakes)

עיוות וידאו ע"י חיתוך ועריכה שייכים כבר לעשור הקודם. השלב הבא הוא סרטוני דיפ פייק בהם ניתן לייצר ויזואליה של יריב פוליטי, להלביש אותו, להניע אותו ולגרום לו לומר מה שתרצו. קחו לדוגמא את וידאו בו נראה נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, שנוצר במטרה להמחיש את עומקה של הבעיה:

ולפעמים זו סתם רשלנות

בתקשורת מרכזית ואמינה גם קורה שמפרסמים פייק ניוז, אבל לעתים מדובר ברשלנות או עצלנות. כך קרה לאחרונה כשבחדשות 12 דיווח על הסתערות על חנות בבלגיה והשתמשו בסרטון שרץ ברחבי העולם מבלי לבדוק את מקורו. הסרטון צולם בכלל בגרמניה בשנת 2011.

 

אז מה אפשר לעשות?

  1. אל תאמינו לסרטונים שפוליטיקאים מפיצים על יריביהם הפוליטיים. כמעט כל סרטון ערוך באיזושהי צורה. כשלאדם שחושב שהוא מעל החוק יש אינטרס מובהק להכפיש אדם אחר הוא גם ינטה לעשות זאת. 
  2. בכל הנוגע לסרטוני דיפ פייקס, אכן קשה לזהותם. ישנן טכנולוגיות שיכולות לזהות מרקם צבע פנים, כמות מצמוצי עפעפים ועיוותי פרופורציות – אבל הן אינן זמינות לגולש הממוצע. אז מה כן לעשות? אל תאמינו לסרטונים שמפיצים חשבונות אנונימיים. לא תוכלו לדעת אם זה אמיתי. אם תשתפו סרטון שקרי ותפגעו בשמו של אדם אחר תהיו גם חשופים לתביעת דיבה.
  3. בכלל אם סרטון (או כל דבר אחר) הוא פופולרי במיוחד – זה לאו דווקא אומר שהוא נכון ובריא לכם, במיוחד במועדים לוהטים במיוחד (כמו ערב בחירות).

מה המדינה צריכים לעשות?

  1. לדון על הנושא בכנסת, ולקדם חקיקה שתאפשר איתור, חקירה וענישה למפיצים של סרטוני-פייק
  2. להחמיר ענישה על פוליטיקאים שמפיצים סרטונים מזויפים – ולדאוג שהקנסות ייצאו מכיסם האישי, ולא מכיסא המפלגה.

בינתיים טוויטר כבר החלה לסמן סרטונים מניפולטיביים כמו אחד שהפיץ דונלד טראמפ לאחרונה, בו הציג את מועמד המפלגה הדמוקרטית, ג'ו ביידן, אומר שאינם יכולים להיבחר מחדש ויש לבחור בטראמפ. טוויטר גם חסמה לפני כמה חודשים את האפשרות של פוליטיקאים לפרסם מודעות בתשלום.

למעמיקים/ות: 

השבוע הראשון של הכנסת ה-23: ממשלת המעבר רמסה אותה ואז היו"ר הזמני החליט לסגור אותה

הממשלה ניסתה להשתמש בכנסת כחותמת גומי לתקנות שיאפשרו לה לרגל אחרי אזרחים. כשהכנסת סירבה – רה"מ דרס אותה. יו"ר הכנסת הזמני הודיע כי לא יאפשר הצבעה לבחירת יו"ר חדש רק בגלל שלא היה לו רוב. ובמקביל, החליט שלא לאפשר הקמת ועדות. סיכום שבוע ראשון לכנסת ה-23

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מגיפה ה covid-19 (הקורנה) היא ממשית ויש חשש אמיתי לחיי אזרחים אם לא ישמעו להנחיות משרד הבריאות. המשמעויות רבות אך הן נעות בין מאות אלפי מובטלים, סגירת עסקים, עצירת מערכת החינוך, בדידות ועוד. בימים של החלטות קשות היינו רוצים שנבחרי הציבור שלנו יפקחו שבעתיים על הממשלה, וייצגו אותנו באומץ.  אך כרגע מי שמקבל את ההחלטות הוא אך ורק רה"מ זמני שלא נבחר ולא זכה באמון הציבור. למי שפספס מה באמת קרה פה השבוע בחסות הפחד (המוצדק), אז הנה הסיכום.

צילום: רענן טל

יום ראשון – אדלשטיין הודיע שלא יוותר על הכסא

ביום ראשון בבוקר החלו ראשי סיעות הכנסת ה-23 להגיע לבית הנשיא ולהמליץ על המועמד שלהם. בני גנץ קיבל 61 חתימות ונתניהו 58. אורלי לוי לא הופיעה וקולה לא נספר.

לאחר שאדלשטיין הבין שהשלב הבא הוא בחירת יו"ר כנסת חדש, התיישב היו"ר הזמני וכתב שאיננו מתכוון לוותר על מקומו ולהביא את הנושא להצבעה. "מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה", הודיע בעמוד הפייסבוק שלו. "הזמן לפוליטיקה קטנה נגמר. לא אתן יד למהלך שובר מוסכמות שמטרתו לבצע מחטפים בבית המחוקקים", עוד הוסיף והלך להתבצר בלשכתו.

יולי אדלשטיין. תמונה: אתר הכנסת

במילים אחרות, אדלשטיין סירב להביא סוגייה להצבעה אף שרוב חברי הכנסת ביקשו זאת, רק בגלל שלא הובטח לו רוב. בכנסת ה-21 במאי 2019, הובא מינוי היו"ר להצבעה מייד לאחר השבעת הכנסת. אדלשטיין אז ניגש לנושא בשמחה כי ידע שיש לו רוב ולמרות שעדיין לא הייתה הסכמה על הרכבת ממשלה. כעת הוא נאחז בפרצה: החוק מאפשר בחירת יו"ר עד השבעת הממשלה.

יום שני – גנץ מקבל את המנדט ואת ראשות הוועדה המסדרת

ביום שני בבוקר העניק הנשיא לגנץ את המנדט להרכיב ממשלה ומאותו הרגע החלו להיספר 28 ימים (הוא יוכל לקבל הארכה של עוד 14 יום מהנשיא). במקביל לכך, ואולי חשוב יותר, הוא קיבל לידיו את ראשות הוועדה המסדרת, הוועדה שיכולה להקים את שאר ועדות הכנסת ולהחזיר את הכנסת לתפקד. אבל מסתבר שמה שנראה כפרוצדורה טכנית הפך להיות בידיו של היו"ר אדלשטיין למשבר שכמוהו טרם ראינו. עוד נגיע לזה.

בני גנץ. צלם: יוסי זמיר

ועדת החוץ והביטחון מתכנסת כדי לדון בריגול אחרי אזרחי המדינה

במוצ"ש הודיע נתניהו על כך שהמדינה תפעיל אמצעים טכנולוגיים אזרחים כדי להילחם במגפה. במילים אחרות: אמצעי ריגול. מהלך שנוי במחלוקת, בייחוד שפרטיו מעורפלים. 

התקנות הובאו לאישור הוועדה לשירותים חשאיים , ולטענת היועצת המשפטית של הוועדה, אביטל סומפולינסקי, הממשלה הערימה קשיים והיה עליה להעביר את התקנות בהליך חקיקה מסודר. הוועדה לשירותים חשאיים הורכבה מכמות מצומצמת של ח"כים ובראשה עמד הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. לבסוף, החליט רה"מ להעביר את התקנות, ללא פיקוח, מעל לראשה של הכנסת, בתקנות לשעת חירום. ולכן, מיום שני בלילה, כשמתגלה חולה, השב"כ בודק את המסלול שעבר בשבועיים הקודמים וגם את כל מי שהיה בסביבתו באותו הזמן. מה זה בדיוק סביבתו? 5 מטר, 100 מטר? אנחנו לא יודעים, מי שהיה אמור לשאול את השאלות האלו לא קיבל תשובות.

 טקס השבעה עגום עם יחצ"ן שמחלק ציונים לח"כים

שלושה, שלושה פסעו חברי הכנסת ביום שני למליאה כדי להצהיר אמונים למדינת ישראל. למעט נשיא המדינה, נשיאת ביהמ"ש העליון, יו"ר הכנסת הזמני, מזכירת הכנסת והסדרן שהכניס אותם לחדר – לא היה אף אחד במליאה. מי שרצה לצפות בהשבעה, לרבות עיתונאים, נאלץ להסתכל באתר הכנסת (שם פרשן את הנושא רני רהב – עד שעצרנו זאת). 

את הישיבה פתח נשיא המדינה רובי ריבלין שהמשיך לקרוא לממשלת אחדות: "יקיריי חברי הכנסת, הצופים בנו במקום שבו הם נמצאים כרגע מפאת אילוצי המקום והזמן וההוראות, אתם נבחרי העם. הפוליטיקה רחוקה מלהיות מושלמת, אבל פוליטיקה נועדה להיות אומנות האפשר, והרבה פעמים תפקידה של הפוליטיקה הוא לשמש כאומנות הפשרה – כן, הכורח והפשרה".

רני רהב – מחלק ציונים לפוליטיקאים בשידור ממלכתי

אחרי שהצהיר אמונים והתרווח מחדש על כסא היו"ר אמר אדלשטיין: " אתם רואים לפניכם מליאה ריקה, אבל היא לא ריקה – היא מלאה. נמצאים כאן מיליוני אזרחי ישראל ומעיניהם ניבטת ציפייה אחת – להתעלות. הם מצפים מאיתנו להקים עכשיו ממשלת חירום לאומית – ממשלת חירום שהעם יוכל להקשיב לה, שהעם יוכל לסמוך עליה; ממשלה שתטפל בבעיות החמורות של משבר הקורונה, אבל לא רק בהן; ממשלת חירום שתתחיל למלא את הבור העצום שנפער בשנה שלמה של חוסר אחריות פוליטית, בור שחפרו יחד נבחרי ציבור מכל הקשת הפוליטית". 

אדלשטיין המשיך לחלק בין כולם את האחריות הקולקטיבית, ועדיין לא לקח אחריות על חלקו במשבר. 

יום שלישי – במליאה משחקים כאילו הכנסת עובדת

ביום שלישי התקיימו נאומים בני דקה בהם ח"כים יכולים לדבר על כל נושא שעל ליבם. אדלשטיין בשלו, סרב להקים את הוועדה המסדרת ובכך המשיך למנוע מהכנסת לעשות את שאר עבודתה. אבל נאומים היו.

יואב סגלוביץ' (כחול לבן) אמר לאדלשטיין בעודו עומד בודד בין ספסלים נטושים (למען האמת, מחזה שגרתי גם בימי טרום קורונה לאור הנוכחות העלובה במליאה): "היום היינו צריכים להצביע על הקמת ועדה מסדרת, ואחריה על הקמת ועדות זמניות – ועדת חוץ וביטחון, ועדת בריאות, ועדת קורונה מיוחדת. כל זה לא נעשה. זה לא נעשה כי יש גורמים פוליטיים – ויש להם שם, קוראים לו בנימין נתניהו, שמפעיל את אנשיו, כולל את הבלוק – שאומרים שזה מסוכן לעבוד בבית הזה. אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: אתה לא רק היושב-ראש הפרלמנטרי של הכנסת, אתה גם מנהל המקום הזה…המקום הזה מאורגן, המקום הזה מסודר, המקום הזה צריך לפעול כל הזמן. אי-אפשר להחליף חברי כנסת בהצבעות. צריך לשנות את התקנון שיאפשר הצבעה מרחוק. צריך לעשות פה דברים שהכנסת לא מאורגנת אליהם לגמרי. אדוני, זו אחריות שלך. הכנסת הזאת תמשיך לעבוד. אין שום תקנה, אין שום חוק שהוא מעל הריבון – שהוא הכנסת…".

ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) יצא להגנתו של אדלשטיין ואמר: "כאשר אני ראיתי בחדר שלי איך שיושב היושב-ראש הנבחר, האיש הכי ממלכתי בכנסת הזאת, ותוקפים אותו בצורה כל כך גסה בדברים שלא נוגעים בכלל לחיים של האזרחים אלא ברצון שלהם להמשיך את התעמולה – אני רוצה לומר משהו חריף מאוד, אדוני היושב-ראש. הם ממשיכים – אני מדבר על ישראל ביתנו בעיקר – במלחמת ההסתה האנטישמית של ליברמן, שהשווה את החרדים ואת הרבנים לנגיף שצריך להדביר. הם האנשים הכי אנטי-דמוקרטיים שיש, והם עכשיו באים אל אסיר ציון, יהודי שהגיע מברית המועצות, שמתנהג בממלכתיות כזאת, ואומרים לו – לא שהוא עובר על החוק – שלא ימלא את התפקיד הכי ממלכתי שיש היום: לשמור על המוסד האחרון שעדיין קיים, שזה הכנסת. לפי התקנון של הכנסת, היא, הכנסת – שזה אומר אתה, היושב-ראש, קובע את סדר-היום. כל זמן שאין קואליציה יש יושב-ראש, ואז, כשיש קואליציה, בוחרים ביושב-ראש חדש, ממשלה חדשה, שרים חדשים".

לדבריו, "מנסים לעשות עליך עליהום, לבזות אותך ברבים ואין פוצה פה ומצפצף, כי הצד של שלושה מיליון אזרחים, שחושבים שאתה כן צריך עכשיו לשבת פה ולשמור על הדמוקרטיה ולשמור על הכנסת עד שתוקם הממשלה – הם שותקים, כי הם חושבים שזה דבר פשוט ומובן מאלי ולכן באתי רק למחות נגד אותה קבוצה". 

אדלשטיין סירב כאמור להעלות להצבעה הקמת הוועדות .

ביררנו עם יו"ר סיעת הליכוד מיקי זוהר מדוע הליכוד מסרב להקים את הוועדה המסדרת. הוא אמר לנו שבכחול לבן לא מוכנים לקבוע שיהיו עשרה חברי ועדה. לטענתו זה בהתאם להנחיות משרד הבריאות. זוהר גם צייץ את זה.

הבקשה לקבוע עשרה חברי ועדה משמעותה להנדס תיקו ולקבוע באופן טכני את ביטול הרוב שהכנסת משקפת. מעשה שבליכוד לא היו מאשרים לעולם בעצמם. המעשה מתנגש גם עם עמדתו האישית של מיקי זוהר שתמיד טען שהרוב קובע. נזכיר שבתחילת הכנסת ה-20 נתניהו הקים את הממשלה ה-34 עם 61 ח"כים בלבד. רוב שהשתקף גם במאזן הכוחות בכנסת. 

יש פתרונות רבים לקידום דיונים בעת קורונה – למשל הצבעה מרחוק או בפתק, שיחות וידאו ועוד – בליכוד לא מעוניינים בהם.

יום רביעי: הכנסת שוב יוצאת מתפקוד 

אדלשטיין פתח השיבה לזמן קצר ורק כדי להודיע שהוא לא מתכוון להצביע על הקמת הוועדה המסדרת עד שהמפלגות יגיעו להסכמות. במילים אחרות לא קמו ועדות והכנסת עדיין לא אישרה את הפיקוח אחר הריגול שמופנה כלפי אזרחי המדינה וגם לא תהיה שום בקרה אחרי צעדי הממשלה – כולל האיום בסגר כללי. עד מתי? אדלשטיין טוען שעד יום שני. בימים בהם אינספור אזרחים מפוטרים, חברי הכנסת, בחסות נתניהו ואדלשטיין, שוב הוצאו לחופשה כפויה.

לאחר שאדלשטיין "יצא להפסקה", הוא טרח להסביר בעמוד הפייסבוק מדוע: "..אני מבקש להבהיר כי פתחתי את מליאת הכנסת הבוקר בשעה 11. מליאת הכנסת יצאה להפסקה ולא ננעלה, כדי לאפשר למצות את המו"מ בין נציגי הליכוד לכחול לבן. על הכנסת להקים בהקדם האפשרי את הוועדות הרלוונטיות ולקיים פיקוח פרלמנטרי מלא על הממשלה".

נוכח הפייק ניוז שמופץ בשעה האחרונה על ידי גורמים חסרי אחריות, אני מבקש להבהיר כי פתחתי את מליאת הכנסת הבוקר בשעה 11….

Posted by ‎Yuli Edelstein – יולי אדלשטיין‎ on Wednesday, March 18, 2020

אדלשטיין חזר לאחר כמה שעות וסגר את הישיבה. עד כה הכנסת לא התאוששה מאותה הפסקה. היו"ר הזמני הודיע שהיא תשוב להתכנס רק ביום שני.

מה קורה בפרלמנטרים אחרים בעולם?

פרלמנטרים באסטוניה, גרמניה וליטא, ממשיכים לעבוד ומאפשרים הצבעה מרחוק. בפינלנד הכל מתקתק. בדנמרק, שבדיה ונורבגיה רק חלק מהח"כים ממשיכים להגיע, בצורה שמשקפת יחסי הכוחות בין מפלגות ושומרת על הריחוק הפיזי הדרוש. הסקירה המלאה נמצאת בקובץ בטלגרם שלנו.

גם במשבר הקורונה: שקיפות היא חלק מהפתרון / טור דעה אורח

כל העולם מתבונן במדינות המצליחות להתמודד עם מגיפת הקורונה (COVID-19). שתיים מהן, סינגפור ודרום קוריאה, מסתמכות במאבקן בנגיף על שקיפות. משרד הבריאות עושה צעדים ראויים באותו הכיוון, אך נדרשת עליית מדרגה ומינוי דובר יחיד ואמין שיהיה פני ההסברה למאבק בקורונה / טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עו"ד רבקי דב"ש / טור דעה אורח |

כל העולם מתבונן כעת במדינות המצליחות להתמודד עם מגיפת הקורונה (COVID-19). שתיים מהן, סינגפור ודרום קוריאה, מסתמכות לא מעט על שקיפות. בסינגפור הנגישו, מהרגע הראשון, את הנתונים באינטרנט ובאמצעות דיווח לציבור אודות כל חולה, והשקיעו גם במתן הנחיות לציבור באופן בהיר ופשוט הן מבחינת המונחים והן על ידי שילוב ציורים פשוטים המדגימים את האמור בהנחיות (תעיפו מבט).

מלחמה בקורונה דרך אינפוגרפיקה בסינגפור

על פי סגן ראש ממשלת סינגפור, הממשלה רואה בשקיפות כלי יעיל להתמודד עם הפאניקה שעלולה להתגבר במצב של חוסר ודאות ועל כן משקיעה בהנגשת מידע. גם דרום קוריאה ציינה את חשיבות הנגשת המידע והקפדה על שקיפות לעניין הנתונים המצויים בידי הממשלה כצעד הראשון להתמודדות עם המגיפה, וזאת בנוסף לבדיקות מרובות, בידוד אנשים נשאים, טיפול וחיטוי של סביבות מזוהמות.

סגן ראש ממשלת סינגפור, הנג סויי קיט

אכן, במדינות אלו יש מאפיינים נוספים התורמים להתמודדות המוצלחת. מאפיינים אלו כוללים לקחים שהופקו ממגיפת ה-SARS (כגון הכשרת מעבדות), נכונות לפגיעה גדולה יותר בפרטיות על ידי מעקב אחר חולים מנתוני הפלאפונים וכרטיסי אשראי ותרבות של משמעת ציבורית ואכיפה נוקשים יותר. ועדיין, שקיפות בדבר הנתונים העדכניים ודרכי ההתמודדות נזכרת ככלי מרכזי להתמודדות אפקטיבית עם יכולת הציבור להתגונן כראוי ולבקש סיוע, ככל שנדרש.

מלבד השקיפות המקומית, ישנו צורך למפות ולשתף את הידע הנצבר בכלל המדינות (כגון קצב ההידבקות, נתונים אודות הנדבקים – דמוגרפיים ורפואיים), לצורך מציאת דרכי פעולה יעילים להתמודדות.

על חשיבות השקיפות ניתן ללמוד גם מהניסיון הרע בסין אשר ניסתה בתחילה לטשטש את התפרצות המגיפה. כחלק מניסיון ההסתרה החליט הממשל בסין לחקור שמונה אנשים שניסו להתריע מפני קיומה של מחלה ויראלית חדשה ומסוכנת. אנשים אלו נחקרו והוזהרו, אם כי עם היוודע היקף המגיפה וחומרתה, הוחלט שלא לנקוט נגדם בצעדים נוספים. המקרה שנחרט בזכרוננו, הוא של הרופא בן ה-34, ד"ר לי וואנליאנג (Li Wenliang), אשר ניסה להתריע על קיומו של וירוס חדש וקטלני, נחקר על ידי השלטונות, ומצא לאחרונה את מותו מהמחלה עליה ביקש להתריע.

דרוש: המשקיף הלאומי

גם הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (ארגון המונה 57 מדינות), קרא לשקיפות בנתוני המגיפה. יש להניח שהחשדות בדבר מהימנות הדיווחים מאירן, המהווה מוקד פעיל ומדאיג של הקורונה, תרמו לקריאה זו של הארגון, כמו גם העובדה שמרבית המשטרים במדינות אלו אינם מצטיינים בשקיפות.

בישראל נראה כי משרד הבריאות מנסה לאמץ את גישת ה"שקיפות כפתרון". אתר מקיף הוקם במהירות כמו גם פתיחת ערוץ טלגרם לעדכון הציבור ופיתוח אפליקציה, שזכה לביקורת בין היתר בשל כשל באבטחת המידע. אולם, יש להשקיע עוד בהעברת מסרים פשוטים וברורים לציבור – ונראה אכן כי המשרד משתכלל בנושא זה על ידי הוספת הסברים קצרים מלווי גרפיקה ידידותית. כמו כן יש לזכור כי קיימת חשיבות להצגת התמונה המלאה, עד כמה שניתן, גם במקום בו יש חוסר במענה – על מנת שהציבור לא ייפתח ספקולציות.

מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב

לעת הזו, יותר מתמיד, אנו נדרשים למשמעת ואמון במקבלי ההחלטות. המשך השקיפות בתחום ההתמודדות עם המגיפה, תמקד את ההסתמכות על הגורם הרשמי ותפחית הסתמכות על פייק ניוז. שקיפות כזו דורשת מינוי דובר אחד רהוט וענייני שיידאג להעביר מסרים פשוטים על פי הצורך (מעיין "נחמן שי" עכשווי); העברת אותם מסרים בשלל ערוצים עם גרפיקה פשוטה וידידותית (נקודה בה משרד הבריאות השתכלל מתחילת המשבר); והנגשת מירב הנתונים המשמשים את משרד הבריאות בקבלת החלטותיו – מלווה בגרפים נהירים, תוך הבהרה מדוע ננקטת מדיניות זו או אחרת (ראו, כדוגמא, את השאלות סביב הצורך לשימוש באיכון סלולרי).

נקווה כי גם בישראל יתייחסו לשקיפות כחלק מהפתרון, ולא כמטלה מכבידה ומיותרת. בכך, אם נלמד מאחרים, נשפר את מצבנו.

עו"ד רבקי דב"ש היא מומחית בתחום משפט וטכנולוגיה ולשעבר ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע.

מאבקי אגו ובקשת החסינות של נתניהו – הסיבות לאי הקמת הוועדה להתפשטות מחלת הקורונה בכנסת

תזכורת: לקראת הבחירות האחרונות דחפנו, יחד עם 'ישראל ביתנו', להקים ועדות קבועות בכנסת, אחת מהן ועדה מצילת חיים – ההיערכות להתפשטות מחלת הקורונה. הוועדה לא הוקמה לאחר מסמוס של יו"ר הכנסת אדלשטיין ומחלוקת על תפקיד היו"ר. ביום שני יושבעו הח"כים. עליהם לקבל החלטה מיידית להקים את כל הוועדות כדי לפקח על עבודת הממשלה הזמנית. אין יותר זמן למשחקים

| עידן בנימין |

בתום דיון סוער על החסינות של ח"כ חיים כץ בתחילת פברואר נשארתי לתוך הלילה בוועדת הכנסת כדי לחזות בהקמת שלוש ועדות קריטיות. אחת מהן, ניחשתן נכון – הוועדה לעניין התפשטות מחלת הקורונה – ועדה מצילת חיים בטווח הזמן המיידי. מדובר היה בסיום משמח למאבק ארוך שניהלנו להקים ועדות בזמן הפגרה האינסופית. 

הוועדות אכן הוקמו אך רק על הנייר. הסיבה? – מחלוקת על תפקיד היו"ר.

וכך, בזמן שהממשלה הזמנית שלא זכתה לאמון הציבור ממשיכה לקבל החלטות הרות גורל על המשק ועל חיי האזרחים, הכנסת שנבחרה ומייצגת אותנו – נושלה מתפקידה. 

כתף קרה מהליכוד ומכחול לבן

מה בדיוק קרה שם? זה התחיל כשיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין עשה את מירב המאמצים למנוע הקמת ועדות – כל ועדה באשר היא – מאחר ולא היה מעוניין שעל הדרך תקום ועדה שתדון בחסינותו של בנימין נתניהו. 

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

זה המשיך בכך שהוועדות הוקמו על אפו ועל חמתו, אך לא הוסכם מי יכהן בתפקיד היו"ר, ובליכוד סרבו לשתף פעולה. 

וכך, אנו נחשפים לפגיעה חמורה באינטרס הלאומי של מדינת ישראל מאחר והתנגש באינטרס האישי של הנאשם נתניהו שרצה למנוע דיון בחסינותו, ובמאבקי אגו בין המפלגות השונות. נציין שגם המוטיבציה מלכתחילה להניע את הכנסת להקים ועדות מצד כחול לבן הגיעה בעיקר כדי להסיר את חסינותו של נתניהו. כשפנינו לאורך השנה האחרונה לכחול לבן ודחקנו בהם להקים ועדות – נתקלנו בכתף קרה.

התגובה האחרונה, טרם הבחירות, של כחול לבן לאי הקמת הוועדות הייתה: "אין עדיין סגירה על יו"רים. הוגשה בקשה לאדלשטיין להעלות את הנושא לסדר היום במליאה אך זה טרם קרה". כששאלנו את ח"כ מיקי זוהר על המחלוקת הוא מסר "זה שקר מוחלט. לא היה ויכוח כזה". 

לאחר ששאלנו את זוהר האם הציע שמות יושבי ראש לוועדות (היו אמורות לקום שתי ועדות נוספות), הוא מסר: " הציעו לנו כל מיני דברים וחשבו שבפגרת בחירות זה אפשרי לעשות מהלכים חד צדדיים. החלטתי שלא להשתתף בקרקס שלהם, עובדתית ההתנהלות שלהם לא הוכיחה את עצמה". מאדלשטיין לא נמסרה תגובה.

מיקי זוהר

חייבים להחיות את הכנסת מיד

אנחנו לא יודעים כמה זמן יקח להקים ממשלה – ואם היא בכלל תקום. הכנסת חייבת לחזור לעבוד.  לא אחרי ההשבעה – אלא מייד. אפילו אתמול. אין יותר זמן לטקסים וגינונים. אנשים נדבקים בנגיף מסוכן והמשק נכנס למיתון.

ביום שני יושבעו הח"כים. עליהם לקבל החלטה מיידית להקים את כל הוועדות כדי לפקח על עבודת הממשלה הזמנית. אין יותר זמן למשחקים. ח"כ אבי ניסנקורן (כחול לבן) אומר לנו היום (חמישי): בהנחה שהמנדט אצלנו, נפעל ביום שני בכל המהירות. כמובן ששבענו מהבטחות, ולא נרפה עד שזה יקרה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): הכנסת לא מתפקדת יותר משנה ולכן אין פיקוח על ממשלת המעבר. אם הממשלה לא תיערך כראוי לנגיף הקרונה לישראל כראוי, כל אזרחי ישראל ייפגעו מכך ולא משנה מה הם מצביעים בקלפי.

מה אפשר לעשות? המפלגות צריכות להגיע להסכמה שכבר ביום השבעת הכנסת – תתכנס הוועדה המסדרת ותקים מייד את כל הוועדות הקבועות על פי מפתח גודל, וללא קשר לקואליציה-אופוזיציה (שלא קיימות). סיירת השקיפות תדחוק בח"כים לבצע מהלך זה.

לבקר את התקשורת 3: הכירו את החוקרת שמאפשרת לילדים להפיק סרטונים וכתבות כדי להבין מניפולציות בתקשורת

"התראות ואלגוריתמים מייצרים רסיסי מידע, והידיעה של הדברים הפכה לחשובה יותר מאשר ההבנה שלהם". הפעם במסגרת פרויקט הקריאה הביקורתית של שקוף, שוחחנו עם חלוצה בתחום: ד"ר מירה פוירשטיין. חזרנו עם שורה של כלים שיעזרו לדעת מתי ואיך עובדים עליכם. הכירו את החוקרת שמאפשרת לילדים צעירים להפיק חדשות, סרטים, כתבות לעיתונות ומשדרים, כדי להבין תקשורת ואת השפעתה עלינו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

כולנו נחשפים לחדשות כמעט כל שעה, אך אף אחד מעולם לא לימד אותנו איך לקרוא אותן בצורה ביקורתית. הגיע הזמן לשנות את זה. נכון, כל ילד יודע שהתקשורת מציגה רק חלק מהאמת, ופייק ניוז הפך למושג חם – אבל זה רק חלק קטן מהבעיה: עורכים משתמשים בכותרות ובתמונות שמפעילים אצלנו רגשות. עיתונאים מוהלים עובדות בתעמולה, ובעלי עניין בפייסבוק מציגים עצמם כעיתונאים.

כל ערוץ תקשורת מבנה לקוראיו מציאות מעוגנת בנרטיבים משלו הנותנים משמעות לעובדות, ומעצבים תפיסת עולם – בכוונה ובלי כוונה – גם אנחנו. לאף אחד מאיתנו אין זמן להפוך לחוקר תקשורת, להכיר את מפת האינטרסים ואת שלל המניפולציות בהן משתמשים הכותבים והעורכים. לכן החלטנו ב"שקוף" לצאת בסדרת כתבות והמלצות במטרה לסייע לכן ולכם לפתח יכולת להערכה ביקורתית של המדיה: כדי שתוכלו לעשות שימוש מושכל בחדשות, ולהבין מסרים ומה עומד מאחוריהם.

והפעם: ד"ר מירה פוירשטיין – חוקרת אוריינות מדיה דיגיטלית (חשיבה ביקורתית ביחס למדיה) והתנהגות צריכה חדשותית של בני נוער וסטודנטים. בעבודת הדוקטורט שלה, חקרה פוירשטיין את הקשר בין אוריינות מדיה לחשיבה ביקורתית, והייתה חלוצה בהטמעת תכנית "חינוך למדיה בגן הילדים" (1989), בהדרכת גננות ומורים לתקשורת, ובהקמת מרכזי מדיה ותקשורת לגיל הצעיר בשיתוף משרד החינוך והתרבות.

"סיקרן אותי להעריך באופן מדעי האם התנסות של תלמידים בכיתות ד'-ו' בתכנית לאוריינות מדיה מקדמת את החשיבה הביקורתית שלהם ביחס לתקשורת", היא אומרת.

במחקר מצאה שבעקבות התכנית התלמידים הפגינו יכולות ניתוח והערכה ביקורתיים למסרים בטלוויזיה ובפרסומות, במיוחד תלמידים שהתנסו גם בהפקה של סרטי וידיאו קצרים.

כמו שראינו בראיון עם ד"ר רן שמשוני, היכולת הביקורתית משתפרת פלאים ברגע שצרכן התקשורת מתנסה – אפילו פעם אחת – בתפקיד העיתונאי עצמו.

להבין גם מה לא נכתב בכתבה

חינוך לאוריינות מדיה דיגיטלית זו עליית מדרגה. הוא מתבסס על חקר המדיה, החברה והתרבות בעידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות. מטרתו, לפי פוירשטיין, להעצים את הלומדים בכישורי חשיבה ביקורתית ותקשורת ההולמים את החיים בחברת המידע במאה ה-21. "אזרחי דמוקרטיה צריכים לדעת להתמודד באופן מושכל עם נושאים ואירועים בחברה הנמצאים בלב השיח התקשורתי-ציבורי", היא מדגישה, "להבין מדוע מידע מועבר, מופץ ונצרך במרחב התקשורתי. מהן מקורותיו? מה לא נכתב בו ומדוע? את מי הוא משרת? ואילו השלכות יש לכך על הקהל והחברה?"

פוירשטיין מציינת כי החינוך לאוריינות מידע ומדיה הוא חלק בלתי נפרד מחינוך לאזרחות מעורבת בדמוקרטיה ומצביעה על מעגליות מעניינת. "להכשיר אזרחים חושבים שיודעים להשתמש בתקשורת מתוך אחריות חברתית, ירתום את התקשורת לקידום שינויים חברתיים ובכך לשיפור איכות חייהם של האזרחים".

מה החשיבות של חשיבה ביקורתית ביחס למדיה בעידן של היום?

"היא מפתחת את ההכרה בערכה של הספקנות, בניגוד לציניות, ואת היכולת להבחין בין עיתונות מקצועית למידע שמתיימר להיות עיתונות. האינטרנט ופלטפורמות המדיה החברתית הפחיתו את כוחה של המדיה המסורתית, ואת איכות העבודה העיתונאית והדיווח החדשותי. נוצרה עיתונות חדשה, 'איטרטיבית' – כלומר חזרתיות על סיפורים, שימוש במקורות פחות אמינים, ריבוי כותרות סנסציוניות ושברי מידע. זה מרדד את השיח התקשורתי-חדשותי, והציבור מתקשה להבחין בין מידע שקרי למהימן".

לדבריה, ציוצים של פוליטיקאים ואנשי ציבור ויח"צנים מציפים את הרשתות, ומניפולציות מכוונות לאסוף נתונים אישיים ולטרגט מסרים ופרסומות. התוצאה: שיבושים בשיח ובדיון הציבורי. בד בבד, גדל ומתחנך דור ילדי המסכים המתנהל על-פי לייקים, וערכים של נראות ופרסום המניעים את דפוסי התנהגותו ברשת.

"התראות ואלגוריתם ברשת מייצרים רסיסי מידע, והידיעה של הדברים הפכה לחשובה יותר מאשר ההבנה שלהם". היטיבו לתאר זאת, לדברי פוירשטיין, ביל קובאץ' וטום רוזנטל מהניו-יורק טיימס: מעידן "תאמין לי" (כשחדשות המיינסטרים נתפסו כסמכות) עברנו לעידן "תראה לי" (שמעביר את האחריות לקהל השופט על-פי מראה עיניים).

"אנו חיים בעידן של פוסט אמת וקיטוב פוליטי, הודות להיצף המידע בתקשורת והריבוי בהטיות מידע מכוונות ('דיס-אינפורמציה'), בחדשות כוזבות ('פייק ניוז'), והאפשרות ליצור בוטים ודמויות וירטואליות לקידום אידיאולוגיות ואינטרסים של בעלי עניין בתחומים שונים".

על רקע דברים אלה, תכנית הלימודים באוריינות מדיה דיגיטלית לדעתה היא כורח המציאות, ואמורה להופיע כלימודי חובה החל מהגיל הרך. למרבה הצער, מערכת החינוך מתנהלת לאט מידי בהקשר הזה. "המערכת מתעוררת ומגיבה נקודתית רק כאשר אנו שומעים על אירועים קיצוניים, כמו בריונות ופורנוגרפיה ברשת, ביוש ('שיימינג'), התאבדויות ועוד. אולם אין כוונתי לעסוק בהפחדה או במגננה מול סכנות הרשת, אלא להעמיק את ההבנה של ילדים וצעירים באמצעות ידע ומיומנויות בתקשורת ובחשיבה ביקורתית, כמרכיב חשוב בחינוך לאזרחות בחברה דמוקרטית".

מה הדרך הכי טובה ללמד "קריאה" ביקורתית?

"לקיים דיונים המעוררים ביקורת וספקנות על התפקוד של אמצעי התקשורת סביב שאלות כמו: מה חלקה של התקשורת בעיצוב סדר היום הציבורי ודעת הקהל? איך הייצוג התקשורתי מבנה מציאות בנושאים כמגדר ומיניות, סטריאוטיפים, קבוצות ומיעוטים? כיצד פועלים גורמי כוח – שלטון, פוליטיקאים, בעלי הון ותאגידים – לקידום אידאולוגיות ואינטרסים בזמן נתון? מה תפקידה של התקשורת בדמוקרטיה?"

פוירשטיין מאמינה שהניתוח הביקורתי של תכני התקשורת ומסריה הכרחי, אך לא מספיק. יש לשלבו בהתנסות בהפקה ובהעברת מסרים במגוון פורמטים כמו הפקת סרט קצר, יצירת פוסט, כתבה וסטורי לאינסטגרם ועוד.

מירה פוירשטיין

על התלמיד להתנסות בתהליך ההפקה והיצירה של מסרים כדי להבין את המניפולציות שעושים עליו

בתכניות שיזמה פוירשטיין, ילדים בגילאים צעירים מתנסים ברזי ההפקה. "ברגע שהם עומדים במקומם של העיתונאים ועורכי החדשות או התכניות, מומחשת להם מידת האחריות החברתית הנדרשת מסוכני המדיה, ומה האפקט שיש לכך על החברה והתרבות. בנוסף הם בעצם לומדים איך אפשר לעשות מניפולציות כמו הטיות בדעת הקהל, ספינים וחדשות כוזבות, במיוחד בטכנולוגיות הדיגיטליות. זו התנסות שמפתחת את המודעות לאפקטים שהתקשורת מחוללת על הידע והאמונות שלהם כקהל".

התכנית מתבססת על תפיסות מפתח (ר' במסגרת) שפותחו כבר בשנות השמונים (Namle) שהן לדבריה "לב הניתוח הביקורתי". עם הזמן, אלו אומצו ויושמו בהתאמה לשינויי הסביבה התקשורתית בהיקפים שונים ובמגוון מערכות חינוך ברחבי העולם כולל ישראל ובארגון הבינלאומי Unesco.

תפיסות מפתח באוריינות מדיה

  • כל מסרי המדיה הם תוצר של הבנייה תקשורתית
  • הייצוג התקשורתי של נושאים ואירועים משפיע על האופן שבו הקהל תופס את המציאות החברתית
  • הפרשנות של מסרי המדיה נוצרת ביחסי הגומלין שבין מדיה, טקסט וקהל
  • מסרי המדיה מעוצבים בהקשרים כלכליים, פוליטיים, חברתיים ואסתטיים
  • כל אמצעי תקשורת מתאפיין בשפה, בסוגות ובמערכות סמלים משלו

כל אחת מהתפיסות היא בסיס ליצירת שאלות מעוררות ספק, בהתאמה לגילאים שונים.

למשל ניתן לדון עם תלמידים: מה חלקם של אמצעי התקשורת בקביעת סדרי העדיפות בחברה? ומה חלקם בעיצוב אופייה של הדמוקרטיה ושל איכות החיים של האזרחים? מה הפוטנציאל שיש לאינטרנט ולרשתות החברתיות בהעצמת הקהל? מה תפקידו ואחריותו החברתית של הקהל בעידן של רשתות? איך הוא יכול להשתתף ולהשפיע על השיח התקשורתי-ציבורי?

"לדוגמא", אומרת פוירשטיין, "כשרה"מ בנימין נתניהו זימן מסיבת עיתונאים בנושא החסינות – זה מקרה מבחן להצבת שאלות על תעמולת בחירות, סדר יום תקשורתי-ציבורי והתפקוד של כלי התקשורת – ככלב שמירה של הדמוקרטיה או ככלב שמירה של הפוליטיקאים?"

מקור: הארגון הלאומי בחינוך לאוריינות מדיה, ארה"ב NAMLE

האם דבריו של השר פרץ באמת היו אומללים?

פוירשטיין מציינת את תרומתה של התכנית להבנת המציאות האקטואלית, במיוחד על נושאים שאין לאנשים ידע מוקדם עליהם כמו סוגיית בעיות האקלים, או המאבק על קידוח לווייתן. "ביסודו של דבר, התלמידים עוסקים בשאלות כמו: אילו מקורות מידע מצוטטים בידיעה, מה מאפיין את הייצוג התקשורתי, ומדוע חלה הקצנה בניסוח כותרות שליליות ומבוססות קונפליקט".

כדוגמא היא מציבה את הכותרות "הליכוד נגד בנט: "מסכנים את גוש הימין" או "אוחנה: דבריו של רפי פרץ נגד הקהילה הגאה הם אומללים, חשוכים ושגויים".

מתוך כתבה בהארץ. צילום: אמיל סלמן

"את מי זה משרת, ובאיזה הקשר פורסמו?" שואלת פוירשטיין ועונה: "במקרה של הרב פרץ, מערכת החינוך אמנם הגיבה בפרסום בתי ספר שערכו שיעורים בנושא של "קבלת האחר", וזה חשוב. אבל אני מניחה, שמעט מורים עסקו באופיו של הייצוג והמסגור התקשורתי, ומה חלקם בתפיסת האירוע והבנתו בקרב הקהל. הפכנו להיות צרכני חדשות של 'מה קורה'", היא מדגישה שוב, "מבלי לרדת לרבדים העמוקים יותר, הבוחנים את מקורות המידע, מהימנותו וטיב מסריו".

כיצד אתם מלמדים את מקום המדיה בחברה דמוקרטית?

"התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. בעולם של תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות, גובר כוחו של הקהל להשפיע על המדיה ולבקר עד כמה היא עושה נאמנה את עבודתה. על-פי גישת האקולוגיה של המדיה יש חשיבות רבה לטיב האינטראקציה בין הקהל לסביבה התקשורתית בעיצוב פני התרבות והחברה שלנו. בהקשר הזה, אוריינות מדיה מכוונת להעצים את יכולות הקהל בהתמודדות מול אתגרי חברת הרשת".

כך למשל, היא מסבירה, סטודנטים בודקים את דפוסי הצריכה והשימושים שהם עושים בתקשורת: באילו נסיבות וכיצד הם הופכים לסוכני תקשורת המקדמים מסרים בקבוצה החברתית שלהם. "מבלי להיות מודעים לכך, לעיתים תכופות הסטודנטים הופכים למשת"פים של ארגונים, גופים מסחריים או פוליטיים, כדי להעביר רעיון או מסר ללא בקרה והערכה מוקדמת".

"אנחנו סוגדים לטכנולוגיות ששוללות את היכולת שלנו לחשוב"

לדבריה, הטכנולוגיה לא מפשטת את המצב. ההיפך. "ג'ורג' אורוול דיבר על החשש מהאח הגדול. אך הנבואה של אלדוס האקלסי בספרו "עולם חדש מופלא" מדייקת יותר את רוח התקופה. אנחנו סוגדים לטכנולוגיות ששוללות את היכולת שלנו לחשוב. אנו מאוהבים בטכנולוגיה, ולא רואים או שמים לב איך נשללת מאתנו הפרטיות, או איך מעבירים לנו מידע שגוי ומוטה".

פוירשטיין מדגישה כי דווקא אזרחי הרשת נדרשים לחשוב ולהגיב בספקנות ביקורתית, לאתר הטיות וטעויות עיתונאיות, ולייצר מסרים חלופיים לאלה הזוכים לבולטות ולקולות הגמוניים בתקשורת המיינסטרים. "דרך טובה להתמודדות היא תקשורת עצמאית, בלתי תלויה ואזרחית, לחיזוק האינטרס הציבורי-חברתי על בסיס דיוק ומהימנות המידע, שמירה על סטנדרטים של אתיקה ועתונות מקצועית, וכן יש מקום לקידום אתרים העוסקים בביקורת התקשורת, כמו העין השביעית. יש לעודד מגמה זו".

מה את חושבת על עיתונאים במדיה המסורתית שמשרתים בקביעות את השלטון?

"זה מצער מאד. אנו חיים בחברה טכנולוגית פתוחה ונאורה, צרכני מידע ותקשורת על בסיס יומיומי ורחב, אך חלק ניכר מאתנו איננו אוריין תקשורת. כאשר התקשורת לא הוגנת ולא מאוזנת מטעמים פוליטיים ומסחריים – בגלל קרבה של עיתונאים וארגוני תקשורת לשלטון, לפוליטיקאים, לתאגידים ובעלי הון – היא משועבדת לאינטרס של המו"לים על חשבון האינטרס הציבורי".

התוצאה, לדבריה, היא פגיעה בעקרון זכות הציבור לדעת בחברה דמוקרטית, ואיכות המרחב התקשורתי-ציבורי. עוד תופעות לוואי: דיווח חלקי ומוטה (או שקרי) שמשבש את איכות חייו של האזרח, מעוות את תפיסת המציאות, את דעת הקהל ואת ההחלטות של הציבור, כיצד להגיב ולפעול ביחס לנושאים ואירועים בחיי היומיום שלו.

אבל העיתונאים האלו יענו לך שצריך לסקר ולדווח גם על כך שהמצב מעולה?

"כאזרח אתה צריך לקבל החלטות באופן מושכל. אזרחים היודעים לבחון בביקורתיות את התקשורת יכולים להבין ולקדם את הנושאים שחשובים או רלבנטיים להם, ולא ללכת שבי אחרי מה שעיתונאים חושבים מה חשוב שהם ידעו. אנחנו לא מחוסנים במאה ה-21 בפני הטיות המידע, במיוחד בחדשות. לכן איכות השיח התקשורתי היא חיונית, כי היא משפיעה על דעותינו, זהותנו ותפיסת עולמנו – במיוחד במציאות המשתנה והדינמית בישראל, ובטרפת הבחירות".

לדבריה, המחשה טובה לאופן שבו מתנהלת היום התקשורת אפשר לראות במפת התקשורת הישראלית והשינויים שחלו בה. "המפה משקפת את האופן שבו יחסי הכוחות בין בעלי הון, פוליטיקאים ותקשורת מתווים את טיבו של הסיקור התקשורתי – אילו נושאים יסוקרו ואילו לא, לאיזה פוליטיקאי תינתן במה, ובאיזה אתר יהיה סיקור אוהד או שלילי לרה"מ, למשפחתו ולאנשי ציבור ומעצבי מדיניות".

פוירשטיין נותנת את סוגיית אסדת "לווייתן" כדוגמא הנוגעת לבריאות הציבור הרחב. כבר נחשף שחברת נובל אנרג'י משתמשת בכספי פרסום למימון כנסים וכאמצעי להטיית הסיקור על אודותיה.

פייק ניוז זו לא הצרה המרכזית

פוירשטיין מדגישה כי המושג "פייק ניוז" מדאיג , אבל לא העיקר. "כבר במאה ה-16 היו חדשות כוזבות" ומאוחר יותר, בסוף המאה ה-19, התפתחו ז'אנרים שונים של סנסציות כעיתונות צהובה.

כיום, פוליטיקאים ומנהיגים כמו דונלד טראמפ ונתניהו רותמים את המושג כדי ליצור דה-לגיטימציה של העיתונות, ושל כל ערוץ תקשורת או עיתונות המנוגדים לקו המחשבתי שלהם. "באופן זה, הם מערערים על כוחה של העיתונות החופשית ופעולתם של ארגוני החדשות. כתוצאה חלה ירידה באמון הציבור בתקשורת ובעיתונאים בכלל. המושג פייק ניוז הפך כמטבע לסוחר המתווה את אופייה של התקשורת, מערער את אמון הציבור בה, ויוצר תפיסה צינית ביחס לאירועים ולעיתונאים. אולם, חשוב לדון בו בהקשר הרחב של אמצעי תקשורת וכוחם המניפולטיבי, והיחסים שבין מדיה, טכנולוגיה ודמוקרטיה בהקשרים חברתיים-פוליטיים".

המצב נהיה גרוע יותר משנה לשנה?

"היום יותר ויותר מנהיגים נעזרים בתקשורת להשמעת קולם ולקידום האינטרסים שלהם. הרשתות החברתיות הפכו פלטפורמה נוחה לתקשורת ישירה עם האזרחים, בציוצים, בסרטי וידיאו קצרים, ובהעברה אפקטיבית ומהירה של מסרים אך גם למינוף והגברה של פייק ניוז".

אם אני רואה כתבה מפרגנת לממשלה עלי לחשוד?

"ספקנות היא תנאי חשוב ומוקדם, אך איננו מספיק. עליך להיות בעל ידע ומיומנויות תקשורת גם ביצירה ובהפקה של מסרים כדי להבין את האסטרטגיות שבהם משתמשים העיתונאים לעיצוב הכתבה וקידומה, כדי להבין באופן מעמיק את המידע ומסריו".

אחד הכלים שפוירשטיין מציעה הוא לשאול שאלות סביב כתבה 'חשודה' כמו: אילו נקודות מבט מוצגות? מי הקולות המצוטטים ומי לא? מה הייצוג התקשורתי הניתן לממשלה, לאנשים המוצגים, ומדוע? מהם מקורות המידע של הידיעה? באיזה הקשר פורסמה? מי הבעלים של העיתון/הערוץ, ומה האינטרס שלו?"

שימוש מושכל בתקשורת מכשיר את הקהל הקוראים כשומר סף

למרות שהינה חסידה גדולה של התחום, פוירשטיין לא מתיימרת לטעון שאוריינות תקשורת היא פתרון בלעדי. אבל היא מדגישה כי הכשרת דור העתיד של אזרחי הדמוקרטיה, כבר מגילאים צעירים, לאוריינות מדיה ביקורתית תעצים את יכולת הציבור לתפקד כ"שומרי הסף" בדמוקרטיה. "אנשים המסוגלים לפקח על האחריות החברתית של התקשורת, ולהתנהג בסביבה התקשורתית באופן מושכל ואפקטיבי".

פוירשטיין מקווה להכניס את התכנית למערכת החינוך בכל הגילאים, ובהקדם האפשרי. בשנים האחרונות כבר חל לדבריה מינוף של התחום והוא תופס תאוצה ומודעות רחבה בקרב אנשי אקדמיה, חינוך ומעצבי מדיניות בארץ. "גם האגודה הישראלית לתקשורת מנסה בימים אלה לקדם את התכנית במשרד החינוך, וכיום יש מאגר משמעותי של חומרים ותכניות לימוד ברשת, המיושמים במערכות החינוך של בתי-ספר במכללות ובאוניברסיטאות".

פוירשטיין פיתחה תכניות לאוריינות תקשורתית לבתי ספר יסודי וחטיבות ביניים, ובהכשרת מורים במכללת אורנים. מי שלומד במגמת תקשורת בתיכון, לומד ומתנסה בחומרי האוריינות. אך כפי שהיא אומרת: צריך להתחיל בגן ובחינוך היסודי כלימודי חובה. ההמצאות הטכנולוגיות והחדירה של חדשנות תקשורתית לחייהם של ילדים מאיצים את התופעות השליליות הנובעות משימוש לא מושכל בהן. "לכל טכנולוגיה יתרונות וחסרונות. האחריות היא על הקהל והאופן שבו הוא משתמש בה".

פוליטיקאים בכלל רוצים שהנושא הזה יילמד?

"לא נתקלתי בהתנגדות, אך זה מאבק ממושך של שנים במערכת החינוך על מה חשוב יותר או פחות להכניס לתכנית הלימודים. התנודות במערכת הפוליטית בישראל והתדירות שבה מתחלפים שרי החינוך והמנכ"לים מערער על היציבות של סדר היום החינוכי, וזה מקשה על הכנסת התכנית והטמעתה".

על אילו טכניקות על קצה המזלג לאוריינות תקשורתית את ממליצה לקוראי שקוף?

"אין רשימת טכניקות וגם לא מרשם, אלא למידה שיטתית של תחום החינוך לאוריינות מדיה דיגיטלית ומסגרת מושגית רחבה, והתנסות ביישום תפיסות המפתח המרכזיות שהזכרתי. אני מציעה להיכנס לאתרים רלוונטיים העוסקים בכך (רשימה קצרה בהמשך, ת.א)".

נעשתה אי פעם הערכה לתכניות באוריינות מדיה?

"בוודאי, כחלק מהמשוב שמורים וסטודנטים דיווחו בהתנסויות עם תלמידים במסגרת לימודי החוג לתקשורת, במחקרים ובהשתלמויות. יש צבר של עדויות משדה המחקר על האפקטיביות של התכנית וככל שהלמידה ממושכת כך גדלה מידת היעילות שלה. בישראל אוריינות המדיה נבחנה בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, במחקר שערכתי עם ד"ר לאה מנדליס, בחסות המכללה האקדמית בנתניה והאיחוד האירופי". פוירשטיין מציינת כי מחקר מהעת האחרונה, מדד אוריינות מדיה (2019) שנערך בקרב 35 מדינות באירופה, מצא קשר בין שחיתות ורמות האמון בחברה לאוריינות מדיה. לפי המחקר, ככל שהמדינה פחות מושחתת היא זוכה לניקוד גבוה יותר באוריינות מדיה. מדינות עם רמות גבוהות של חוסר אמון במדענים ובעיתונאים קבלו ציון נמוך באוריינות מדיה.

תוצאת תמונה עבור רפי פרץ

שר החינוך רפי פרץ (מחשבון הטוויטר שלו)

הבעלים "החדשים" מונעים מאינטרסים כלכליים-מסחריים

לסיום, פוירשטיין ביקשה להצביע על סוג של פרדוקס שנוצר כיום. מצד אחד, האינטרנט והפלטפורמות החברתיות הרחיבו את אפשרויות הביטוי והדמוקרטיה המשתתפת של פרטים וקבוצות בחברה, ומצד שני, תאגידי מדיה כמו פייסבוק וגוגל השתלטו על המרחב הציבורי והרחב של התקשורת, כבעלי המידע המרכזיים, האחראים על עיצובו והפצתו.

בזאת הם החליפו את התקשורת הישנה – טלוויזיה, עיתונות, רדיו, פרסומות. הבעלים החדשים מונעים מאינטרסים כלכליים-מסחריים, במטרה לקדם מוצרים יותר מאשר ליידע את הציבור או לעורר השראה המטפחת חשיבה ביקורתית ומקדמת את איכות השיח הדמוקרטי. "לכן", היא טוענת, "החינוך לאוריינות מדיה הוא תשובה חשובה ומשמעותית לאזרחי דמוקרטיה: להבין ההקשרים החברתיים-פוליטיים-כלכליים שבהם מועברים מידע ומסרים במדיה, ולהתנהל חכם מול מארג יחסי הכוחות בחברה רב תרבותית ומרושתת".

בונוס: כלים לבדיקת מקורות מידע ומהימנות הדיווח החדשותי

תרגיל בהערכת מקורות מידע ואמינות הדיווח התקשורתי:

דיון בסוגיית אסדת הלוויתן באמצעות ניתוח ביקורתי של מקורות המידע שהשתמשו בהם בדיווח של כל אחד מהערוצים:

החלה הזרמת הגז מאסדת לוויתן; תושבים התפנו, אתרי ניטור האוויר קרסו/כלכליסט (31.12.19)

מול מחאת התושבים: שלב הנישוב בהרצת אסדת לוויתן הסתיים/וואלה ניוז ( 31.12.19)

  • איך מסגרו את הנושא בכל אחד מהערוצים? מדוע?
  • מה נקודת המבט המוצגת בכל סיקור? באילו אמצעים-חזותיים ומילוליים השתמשו?
  • באילו מקורות מידע השתמשו בכל דיווח – אילו מהימנים יותר, לדעתכם? נמקו
  • מי הדוברים או הקולות המצוטטים בכל דיווח? מדוע?
  • אילו עובדות חשובות מוצגות בכל דיווח, ומאיזה סוג?
  • האם יש מידע נוסף שהייתם רוצים לדעת שלא מוצג בדיווח?
  • האם יש הבדל בין מקורות המידע שהשתמשו בכל עיתון? מדוע?
  • האם יש לדעתכם, הטיות במידע ? הסבירו

דיון מסכם: ערכו השוואה בין שתי הכתבות- מה תמונת המציאות המצטיירת בכל כתבה?

האם יש הבדל ביניהן ומדוע?

  • הציעו מקורות מידע נוספים שעשויים להעמיק את הבנתכם בנושא.
  • נסו לכתוב קטע ביקורת לעיתונות, המתייחס לאחת מהכתבות.

כמה מהאתרים המרכזיים באוריינות מדיה

פוירשטיין אחראית על כמה ספרים, חומרי לימוד, ומאמרי מחקר בתחום. ספרה האחרון עוסק באוריינות תקשורת בעברית: "מדברים אקטואליה – אוריינות תקשורת" בהוצאת מכון מופ"ת, וכולל גם דוגמאות לשעורים והמלצות לפעילויות ברמות גיל שונות.

כיום פוירשטיין רפרנטית ישראלית ב- DIMLE (Digital International Media Literacy Ebook Project)- פרוייקט בינלאומי מקוון וראשון מסוגו באוריינות מדיה, ב-18 מדינות (בשפות שונות כולל עברית) ובראשותו של פרופ' ארט סילברבלאט ( Art Silverblatt ) מאוניברסיטת וובסטר , ארה"ב. לדבריה, מדובר בתכנית לימודים אינטראקטיבית במכללות ובאוניברסיטאות, בחקר הסביבה התקשורתית ובקידום דיאלוג בין -תרבותי של סטודנטים ממדינות שונות בעידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות.

אנחנו אחרי 72 שנות הצבעה, 22 כנסות ו-34 ממשלות. צפו: איך חולקו המנדטים?

את החלוקה הבאה נקבע יחד – צאו להצביע!

יוצר הסרטון: רון אשרוב