מבצע חיסול: חברי הכנסת העלימו את הגופים המפקחים עליהם 

טרם מונתה ועדת אתיקה הוועדה שדנה בשכר הח"כים לא קיימת מאז ינואר 2019 החמור מכול:  אף אחד לא ממהר למנות יועץ משפטי לכנסת בניגוד לחוק, יו"ר הכנסת הנוכחי וקודמיו פירקו את מנגנוני הפיקוח עליהם ● יריב לוין ממשיך להתעלם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חשיפות "שקוף" בחודשים האחרונים מגלות שורה של מחדלים: עוד ועוד גופי פיקוח על חברי הכנסת, פשוט נעלמו. שכר הח"כים, התנהגותם במשכן, היעדרות מדיונים או קיום תהליכי חקיקה חפוזים ולא ראויים – כל אלו הם רק רשימה חלקית של התחומים שנותרו ללא פיקוח ראוי. כיום, האחראי הבלעדי לתיקון המצב הוא יו"ר הכנסת יריב לוין, שבחר להתעלם ולא להגיב לאף אחת מהטענות.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. חותלר לשנות את הליך מינוי היועץ המשפטי (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

תחילה גילינו שהוועדה הציבורית שדנה בשכר הח"כים פשוט פוזרה בינואר 2019 ומאז לא מינו חדשה. אחר כך התרענו שיו"ר הכנסת יריב לוין ממסמס השלב הראשון בתהליך מינוי יועץ משפטי לכנסת, לאחר שזה סיים את תפקידו באפריל השנה. לסיום, רק לאחרונה דיווחנו שוועדת האתיקה פורקה באפריל 2019 ועדיין לא הוקמה, בניגוד לכל שאר הוועדות. 

כתבות המקור של "שקוף" אודות המחדלים:

המשותף לכל הגופים הללו הוא תפקידם החשוב: הגבלת כוחם של הפוליטיקאים ושמירה עלינו – הציבור – מפני השררה וניצול הכוח. 

שומר הסף הנעלם: אין יועץ משפטי לכנסת

נתחיל מהחמור ביותר: הכנסת מתפקדת ללא יועץ משפטי קבוע. הוועדה שאמורה לאתר ולמיין מועמדים ומועמדות לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת לא קרובה להתכנס. נכון לימים האחרונים, מי שאמון על התהליך, יו"ר הכנסת יריב לוין, לא פנה לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה.

איל ינון. סיים את תפקידו כיועץ המשפטי לפני 3 חודשים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


תפקיד היועץ המשפטי לכנסת הוא תפקיד מפתח במשכן בפרט ובמנגנון הדמוקרטי בכלל. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. דוגמה לכוחו היא פרשת פסילת חוק מס על דירה שלישית, שבה נדרש היועץ להצדיק מול בג"ץ את הליכי החקיקה החפוזים.

חלפו שלושה חודשים מאז סיים היועץ הקודם, איל ינון, את תפקידו. בינתיים מכהנת בתפקיד ממלאת המקום, עו"ד שגית אפיק, אותה מינה יו"ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין ימים ספורים לפני שהתפטר.

ומה אומרים על כך חברי הכנסת? ח"כ אורנה ברביבאי, אחת מסגניות יו"ר הכנסת, מסרה: "אנא הפנה את פנייתך ליו״ר הכנסת. ח"כ, האלופה במיל', אורנה ברביבאי מייחסת חשיבות רבה למינוי יועמ״ש קבוע לכנסת לאלתר". ביקשנו לדעת מה היא תעשה בנדון, אך לא קיבלנו תשובה. 

סגנית יו"ר הכנסת, ח"כ אורנה ברביבאי. "הפנה את פנייתך ליו"ר" (צילום: אתר הכנסת)

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, לא מסר תגובה. שני חברים עתידיים בוועדה לבחירת היועץ, ח"כ עפר שלח, וח"כ איתן גינזבורג, בחרו גם הם שלא להתייחס לנושא. 

מאחר ואפיק עדיין מכהנת גם כיועצת המשפטית של ועדת הכספים פנינו לכנסת בשאלה כיצד היא מתעדת לטפל גם בענייניה השוטפים של הכנסת, שכרגע לוקים בחסר, וגם בהעברת התקציב הקרבה. מהכנסת נמסר: "עו"ד שגית אפיק היא היועצת המשפטית של ועדת הכספים של הכנסת מאז שנת 2005. יש לה צוות שעובד עמה בתחומי הוועדה מזה שנים רבות והוא בעל מומחיות בנושאי הוועדה. לשגית יש סיוע נוסף בתפקידה כמ"מ היועץ המשפטי לכנסת.

 

היא תלווה ביחד עם צוות הייעוץ לוועדת הכספים וביחד עם אנשי לשכה נוספים במידה שיידרש סיוע נוסף, את הליך אישור תקציב המדינה וחוק ההסדרים בוועדת הכספים. בימים אלה שגית וצוותים נוספים בלשכה המשפטית העבירו 2 ימי עיון לחברי הכנסת על התקציב וחוק ההסדרים, והיא נערכת היחד עם יתר אנשי הלשכה לליווי הכולל של הליך אישור התקציב וחוק ההסדרים, אשר כידוע, מגיע לכל ועדות הכנסת ולא רק לוועדת הכספים".

לוין רוצה לשנות את הליך מינוי היועץ בזמן אמת

התנועה לאיכות השלטון פנתה בנושא ליו"ר הכנסת, יריב לוין וביקשה לדעת מדוע אינו ממנה יועץ משפטי. בתשובתו מה-1 ביוני כתב: "החלטתי עם מינוי כיו"ר לבחון את התאמת שיטת המינוי הקיימת". 

לא ברור אם המהלך הזה אפשרי בזמן אמת, ספק אם הוא חוקי. ככל הנראה לא ניתן לשנות את תהליך המינוי לאחר שהכנסת נדרשה כבר להתחיל אותו, ובטח שלא להשתמש בו כתירוץ לאי מינוי. 

שגית אפיק ממלאת מקום היועץ המשפטי (צילום: דוברות הכנסת)

"אנו סבורים, כי שינוי רטרוספקטיבי של שיטת המינוי הוא אינו חוקי ולא ראוי", ציין עו"ד הידי נגב. "ככל שיו"ר הכנסת מבקש לשנות את הליך המינוי בחקיקה, עליו לעשות זאת בחקיקה צופה פני עתיד ולא דווקא בעת שנדרש למנות יועץ משפטי לכנסת – כל שינוי אחר מעלה את החשש שמא מבקש יו"ר הכנסת 'להתגבר' על הוועדה הציבורית ולמנות מועמד שאינו ראוי".

בתנועה לאיכות השלטון לא ויתרו ופנו לאפיק, ממלאת המקום הזמנית, בנושא המינוי ובבקשה לחוות דעתה על שינוי תהליך הבחירה לאחר שתהליך המינוי כבר היה אמור להתחיל.

אפיק ענתה כי ביום שהיו"ר לוין נכנס לתפקיד הזכירה לו שעליו למנות ועדה לבחירת יועץ משפטי קבוע. וכלל שיבקש לבחון מחדש את התהליך תביע את דעתה. לוין, כאמור, מתעלם. 

כל ועדות הכנסת הוקמו – חוץ מאחת 

תקופת הבחירות הממושכת תמה, וחברי הכנסת השתבצו סוף סוף לחברותם בוועדות הכנסת השונות. חוץ מאחת, שפשוט לא הוקמה: ועדת האתיקה.

תפקידה של ועדת האתיקה הוא לוודא כי הח"כים עושים את עבודתם ולא נעדרים יותר מהרגיל, לשפוט במקרים של התנהגות בלתי ראויה ולאשר נסיעות לחו"ל על חשבון גורמים זרים. היא אחד מגורמי המפתח בתחום הביקורת ואף יש בידיה סמכויות ענישה.

ח"כ מיקי זוהר. בעבר קיבל הערה מוועדת האתיקה שפעל בניגוד עניינים (צילום: אתר הכנסת)

בכנסת ה-20 הוועדה הייתה פעילה מאוד. היא השעתה את ח"כ לשעבר אורן חזן על התנהגות גסה כלפי חברי כנסת ואורחי המשכן, כמה פעמים, הארוכה שבהן לחצי שנה. היא קנסה את יאיר לפיד על היעדרות ממושכת והעירה לח"כ מיקי זוהר שפעל בניגוד עניינים אך לא הטילה עליו סנקציה מאחר והיה לטענתה טירון.

הוועדה מורכבת משני ח"כים מהאופוזיציה ושניים מהקואליציה. יו"ר הכנסת יריב לוין הוא בר הסמכות למנות אותה, לפי חוק חסינות חברי הכנסת. נכון לפרסום הכתבה, הוועדה טרם מונתה.

החתולים שומרים על השמנת

במאי השנה, בזמן ששכר הח"כים המשיך לעלות, התברר לנו שהוועדה הציבורית שדנה בהטבות לחברי הכנסת פוזרה בינואר 2019, הרחק מעיני הציבור. הכנסת לא חידשה את קיום הוועדה כבר שנה וחצי – בניגוד לחוק. יו"ר הכנסת, יריב לוין, אחראי למנות אותה אך לא מטפל בכך – ממש כמו קודמיו בני גנץ ויולי אדלשטיין. 

הוועדה ציבורית הוקמה בשנת 2002. היא עוסקת בשכר חברי הכנסת, בהטבות ובתנאים שהם מקבלים, כמו למשל כמו מספר העוזרים הפרלמנטריים שהכנסת מממנת לכל ח"כ וח"כית. אך כעת היא לא קיימת, ואפילו היו"ר שלה פרופ' חיים לוי לא ידע שהוועדה שעמד בראשה התאיידה. "לא עדכנו אותנו, למי יש זמן היום למכתבי נימוסין", מסר לוי.

אף אחד לא סיפר לו שהוציאו את הוועדה לחופשה. פרופ חיים לוי יו"ר הוועדה לפיקוח על שכר הח"כים

החשיבות של הוועדה עצומה: זוהי התחנה המקצועית היחידה שבוחנת את הנושא באופן ענייני ומגישה המלצות שקופות לציבור. הודות לקיומה, לציבור ולתקשורת יש יכולת למתוח ביקורת ולשפוט את החלטות הח"כים בעניין שכרם. פנינו לכנסת לשאול מה סטאטוס המינוי של הוועדה: "טרם מונתה הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח"כים. מבדיקה עם הגורמים הרלוונטיים, זו אמורה להתמנות בקרוב".

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): כל אחד מהמרכיבים שכרגע חסרים ממלאים תפקיד חשוב בריסון הכוח והשררה. אם המצב יימשך, הוא עלול לפגוע בחיים הפרטיים שלך: חוקים שישפיעו על הכיס שלך עלולים לעבור בחיפזון ובחוסר אחריות כשאין יועצת משפטית קבועה לכנסת.

כשהח"כים מחליטים בעצמם החלטות שקשורות אליהם, אנחנו מוצאים את עצמנו משלמים יותר על המשכורות שלהם. ולא רק שלהם: כספי הארנונה שלך, למשל, מממנים את הקפיצה בשכר של ראש העיר במקום מגוריך וסגניו, רק בגלל שהח"כים התעלמו מהוועדה המייעצת בנושא שכרם. זו שלא קיימת היום. במקום לשפר את שירותי החינוך או פינוי האשפה, אנחנו מאכילים עוד יותר את הקודקודים.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): יו"ר הכנסת יריב לוין אחראי על התפקוד התקין של הכנסת. הוא מחויב כלפי הציבור למלא את תפקידו ולתקן את שלוש הפרצות הללו: למנות את ועדת האתיקה, את הוועדה הציבורית לשכר הח"כים והוועדה שתבחר יועץ משפטי. שאר הח"כים יכולים לעלות את הנושא בוועדות, בפגישות נשיאות הכנסת ובמליאה. 

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מאשרים בדקה ה-90: המדינה תמשיך לממן לאל על את עלויות האבטחה

לאחר פניית "שקוף" למשרד האוצר התגלה כי הממשלה כמעט פספסה את הדד ליין להארכת ההסכם עם אל על אתמול שר האוצר החליט להאריך שוב את ההסכם הקודם בחמישה חודשים – על כן המדינה תמשיך לממן 97.5% מהוצאות האבטחה של חברת התעופה מאז נחתם ב-2013, ההוצאות נסקו במאות מיליוני שקלים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שר האוצר החדש, ישראל כ"ץ, ביקש לחדש ברגע האחרון את הסכם האבטחה עם אל על בחמישה חודשים. המשמעות היא שהמדינה תמשיך לממן 97.5% מעלות שירותי האבטחה. ההסכם, אותו אנו מלווים באדיקות בשנים האחרונות, צפוי היה להסתיים בסוף החודש, כלומר היום. לאחר לחץ של של "שקוף" על  משרד האוצר, בניסיון להבין מה צפוי לקרות ביום שאחרי פקיעת הדד ליין, הנושא עלה לסדר היום של הממשלה.

קראו את כתבות "שקוף" הקודמות בנושא:

החשבון עלינו – והוא כל הזמן עולה

ענף התעופה הוא אחד התחומים שנפגעו באופן הקשה ביותר בימי הקורונה. בשבועות האחרונים מנסה אל-על, שהייתה הפסדית עוד לפני המשבר, להגיע להסדר עם המדינה על חבילת חילוץ, ואולי אפילו הלאמה (הצעה שהעלנו בעבר). 

שר האוצר, ישראל כ"ץ. חידש את ההסכם עם חברת התעופה (צילום: תום נויברג, פלאש 90)

אבל סיפור הסכם האבטחה הולך אחורה. ב-2008 החליטה הממשלה לעבות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. ההשתתפות ניתנה כפיצוי על ההפסדים שחוו החברות בעקבות רפורמת "שמיים פתוחים", שפתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות.

הרפורמה הסירה הגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל תדירות הטיסות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי אבטחה הדוקים לפי דרישת המדינה – הוחלט לסבסד מאז את עלויות האבטחה. 

טרם הרפורמה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד, אישר לחברות התעופה העלאה בהשתתפות במימון האבטחה ל-97.5%. וראו איזה פלא: מאז תקציב האבטחה נוסק מדי שנה.

לדוגמה לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם אל על כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, בין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים. למרות זאת עלות האבטחה עלתה ביותר מ-22 אחוז, מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. 

כפי שהוכחנו בעבר התקציב גדל בצורה שלא קשורה לכמות הנוסעים או הטיסות. בכמה כסף מדובר? לפי החלטת הממשלה שפורסמה ביום שישי, עמד תקציב חברות התעופה בשנת 2019 על 946 מיליון שקל. 

הממשלה עדיין לא חתמה הסכם חדש ולא האריכה את הקיים – אז הזכרנו לה. והבקשה להארכת ההסכם הקודם הונחה ברגע האחרון.

ברגע האחרון

הסכם האבטחה עם אל על, לפיו המדינה מממנת 97.5% מעלויות האבטחה, היה אמור לפוג בסוף 2019. בהחלטת ממשלה שהתקבלה בדקה ה-90, בנובמבר 2019, הוארך ההסכם בחצי שנה עד שתוקם ממשלה חדשה שתדון בהסכם חדש. באוצר הבטיחו אז כי הם "מגבשים בימים אלו לקובעי המדיניות הצעה שתיתן מענה לבעיות המרכזיות במערך".

מאחר שלא נחתם עדיין הסכם חדש, פנינו בשבוע שעבר למשרד האוצר ושאלנו: מה יקרה בראשון ביולי כשההסכם יפוג? לא נמסרה תשובה. כל זאת בזמן שבדוחות החברה לשנת 2019 נכתבה ההערה הבאה: "לשינוי משמעותי בשיעור השתתפות המדינה בהוצאות הביטחון, עלולה להיות השפעה שלילית מהותית על תוצאות החברה". 

לאחר שפנינו למשרד האוצר, הגישו את הצעת ההחלטה להאריך את הסכם בעוד חודשיים בעלות של 35 מיליון שקל לחודש. מדובר בצמצום, לאור העובדה שהחברה כמעט לא טסה בתקופת הקורונה. אם ירצה, שר האוצר יכול להאריך את ההסכם, שוב, בשלושה חודשים נוספים.

למה בעצם הציבור צריך לשאת בעלויות סמויות?

המדינה נדרשת כעת לבחון האם נהלי אבטחה משנות ה-70 עדיין רלוונטיים בשנת 2020. מקבלי ההחלטות חייבים לשאול את עצמם היכן מיליארד שקל שימושיים יותר בהצלת חיי אדם: מיגוניות לתושבי הדרום? בית חולים נוסף? או שמא עדיין באבטחה של מטוסים הממריאים מוושינגטון. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): הבאת ההחלטה לממשלה ברגע האחרון (סדר היום פורסם ביום שישי בצהריים) כשהבקשה הוגשה רק יום רביעי מצביעה על תהליך קבלת החלטות בסגנון "כיבוי שריפות" ולא שיקול דעת סדור. כתוצאה כספי ציבור, עשויים שלאו להגיע למקומות הנכונים.

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן): אנחנו נפנה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון צבי האוזר בבקשה לדון בהסכם עם אל-על. פיקוח פרלמנטרי על תקציב הביטחון של חברות התעופה יסייע להבין לאן בדיוק הולך הכסף, האם יש בזבוז כספים, וגם מה הדרך הטובה ביותר לסייע לחברה.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

השב"כ חוזר: הממשלה מורחת זמן במציאת חלופה טכנולוגית

אפליקציה יעילה יותר וחודרנית פחות לאיתור נדבקי קורונה מחכה על המדף – אך המדינה אישרה את המשך מעקב השב"כ. משרד הבריאות העביר את הכדור למשרד המודיעין, שם עדיין "לומדים את החומר". בדיון בכנסת נציגי ממשלה סיפקו נתונים שגויים, הפגינו בורות והתחמקו מלוחות זמנים ברורים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חוק מעקב השב"כ לאיתור נדבקים פוטנציאליים עבר בשבוע שעבר (רביעי) בקריאה ראשונה בהליך מזורז, לטובת הפעלה מיידית במידת הצורך. הסיבה לחזרה להפעלת "הכלי" היא עיכוב מתמשך של משרדי הממשלה בהפעלת חלופה טכנולוגית יעילה יותר וחודרנית פחות למיגור וירוס הקורונה.

ועדת החוץ והביטחון. הממשלה הביכה עצמה עם נתונים שגויים (צילו:ם עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

לאחר שנמנע מעיסוק בנושא בחודש האחרון, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, צבי האוזר, קיים דיון מקדים בחלופות טכנולוגיות למעקב השב"כ. בדיון ארוך (קרוב לשלוש שעות) התברר שיש לפחות ארבעה גורמים בממשלה שעוסקים באותו נושא ועדיין "לומדים את החומר". 

עוד כתבות בנושא:

גרסה חדשה של אפליקציית המגן, המיועדת להחליף את איכוני השב"כ תוך שימוש בטכנולוגיית בלוטות', כבר מוכנה לשימוש. אך על מנת שתהיה אפקטיבית יש צורך במספר משתמשים רב, ונושא השיווק עבר לאחרונה מאחריות משרד הבריאות למשרד המודיעין החדש, שאנשיו עדיין "לומדים את הנושא".

הדיון כלל גם לא מעט רגעים מביכים. נציגי המשרדים הציגו נתונים שהתבררו כחלקיים ואף לא נכונים, כמו למשל אומדן שגוי של מספר האזרחים המחזיקים בטלפונים חכמים. חברי כנסת ונציגי החברה האזרחית העמידו את המשרדים על טעותם שוב ושוב.

משרד המודיעין מבולבל

בפתח הדיון, ממלא מקום מקום מנכ"ל המשרד לענייני מודיעין, רונן הרלינג, דיבר דקות ארוכות ואמר ביטויים כמו: "תכלול" ו"קידום תפיסת ההפעלה". לטענת הרלינג, "לא הוגדר לנו לוח זמנים אך אנחנו עושים הכל כדי לקדם ולזרז את קידום אפליקציית המגן".

בחודש האחרון, הוא סיפר, אנשי משרדו למדו את הנושא וערכו השוואה בינלאומית. מדובר בזמן יקר שאבד לבלי שוב, כיוון שהרשות להגנת הפרטיות כבר ערכה השוואה כזו לפני כחודש. מרכז המידע והידע כבר מחזיק במידע זה, המכון הישראלי לדמוקרטיה הגיש מסמך שמפרט את כל החלופות, וכך גם מכון אבא אבן, לדיפלומטיה ציבורית במרכז הבין תחומי (בחודש מאי)

הרלינג טען שכדי להגיע לאפקטיביות יש להגיע למספר משתמשים גבוה ביישומון הרלוונטי, שמגיע לכ-60% מהאוכלוסיה. אך מסתבר כי נתון זה שגוי לחלוטין. הוא ציטט מתוך מחקר של אוניברסיטת הארוורד, אך שגה בנתון המשתמשים הגבוה.

"האפליקציה מתחילה להיות אפקטיבית מרגע שאחוז המשתמשים מגיע לשתי ספרות (כלומר 10% ומעלה)", נכתב במחקר. ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו) ציטט את מהמאמר העמיד אותו על טעותו. הרלניג תיקן והסביר כי המשרד הממשלתי הציב לעצמו את היעד הגבוה, שנע בין 40-60 אחוז.

"מספרים מניפולטיביים"

רפי מירון, מהמועצה לביטחון לאומי, טען בדיון שהמל"ל עובד על איתור אמצעים משלימים. הסיבה: האפליקציה רלוונטית רק למי שמחזיק בטלפון חכם ואינה כוללת ילדים קטנים, חלק מהחרדים ושומרי שבת ליממה בשבוע. הפתרון שהציג הוא כרטיס או צמיד עם טכנולוגיית בלוטות', שעלותו כ-15 דולר ליחידה.

לפי נציג המל"ל, מדובר ב-3.64 מיליון אזרחים ללא טלפון חכם. לטענת תהילה אלטשולר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, המספרים הללו מניפולטיביים. הם כוללים את תינוקות וטף, שבכל מקרה לא נושאים טלפונים ולא מצויים תחת מעקב השב"כ.

"אלו נתונים שהתקבלו ממשרד הבריאות", טען מירון. אך במשרד הבריאות הודו שאין בידיהם נתונים רלוונטיים. "לא משנה כמה ניסינו, לא הצלחנו להגיע למספר האנשים שאינם מחזיקים בטלפונים סלולרים חכמים", אמרה בדיון רונה קייזר ממשרד הבריאות. עם זאת, העריכה שיש קצת פחות מ-6 מיליון משתמשים בטלפונים חכמים בישראל.

"ההתרשמות שלי היא של גרירת רגליים מצד הגורמים המתכללים", טענה ד"ר אלטשולר כנגדם. "יחד עם חוקרת נוספת במכון הישראלי לדמוקרטיה, הגענו לכל המידע הזה כבר. מידע שהמדינה אוספת תוך שלושה ארבעה חודשים". 

עוד טענה, כי "בניגוד לצפיות של המרכז הלאומי לקורונה, בתחילת הדרך, בשאר העולם הדמוקרטי לא פנו לארגוני ביון כמו שקרה פה". 

פינג פונג על הגב שלנו

בחודשים האחרונים נושא השקת אפליקציית המגן 2.0 עולה שוב ושוב לדיון, אך נראה שבמשרדי הממשלה מסרבים להתקדם. לדברי רונה קייזר, הממונה על פיתוח המגן במשרד הבריאות, אפליקציית המגן 2.0 תהיה מוכנה בעוד שבוע לכל סוגי המכשירים הסלולריים החכמים. לדבריה, המשרד טרם הפיץ את הגרסה, בשל חשש שמא אנשים לא יפעילו את הבלוטות'. 

"זה מחייב הסברה נרחבת לאוכלוסיה", הבהירה. אם כך, מה מתקדם בתחום ההסברה? קייזר העבירה את הכדור למשרד המודיעין וטענה שהוא אחראי כעת לתחום ההסברה.

רונה קייזר ממשרד הבריאות. העבירה את הכדור למשרד המודיעין

עוד טענה קייזר, שלפי בדיקות המשרד, שימוש במיקום ובלוטות' בה בעת מנצל כ-15 אחוזים מהסוללה ולכן עולה החשש שהציבור לא יפעיל אותן באופן רציף. אך מנכ"ל חברת נקסר טען לעומתה כי ניתן לחייב את האזרחים להציג את סטטוס ההפעלה בטלפון בכניסה לכל סופר או קניון. 

"יש היום מאות מפתחים באפל וגוגל שפיתחו פלטפורמה מלאה לאיתור מדויק של מגע בין אנשים תוך שמירה על הפרטיות", ציין שיר. "רוב הסיכויים שהמערכת הזו תיכנס למערכת ההפעלה הבאה שלהן, כך שיגיעו במיידית ל-100% חדירה". 

הרשות להגנת הפרטיות, שכאמור הפיצה כבר לפני כחודש דוח שטוען כי יש להחליף במיידי את מעקב זרועות הביטחון במערכת טכנולוגית, דבקה בעמדתה. "עמדתנו היא שגם שהיא לא מושלמת (מגן 2.0) נכון יהיה להתחיל להשתמש בה ובכל מקרה היא עדיפה על כלי השב"כ. נכון להשתמש בה מוקדם ככל האפשר", אמר עוז שנהב, מהרשות להגנת הפרטיות. 

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): אי קידום חלופות למעקב השב"כ עשויי להחזיר אותנו אחורה, למעכב השב"כ. העובדה שהנתונים שלנו חשופים לאורך זמן למעקב ממשלתי עלולה לפגוע בפרטיות שלנו. חמור מכך – שמשרד הבריאות לא מאבטח את נתוניו מספיק טוב, נכון לדוח האחרון של מבקר המדינה. אם ידלפו חלילה ממאגריו לידיים זרות – הם יכולים לשמש גופים עסקיים לברר עלינו מידע שממש לא אמור להגיע אליהם.

בנוסף, לפי מומחים שונים ולאור סקירה בין לאומית – שימוש בbluetooth יעיל יותר משימוש בשב"כ, לצורך זה. עיכוב בשימוש בו לצורך איתור נדבקים פוטנציאלים עלול לגרום לך לחלות או להדביק אחרים בלי שידעת, לגרום לגל השני לצאת משליטה או לפגוע בעסק שלך, שיצטרך שוב להפסיק פעילות.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): משרד הבריאות חייב לקדם במהירות רבה יותר את פיתוח החלופות ובראשן מגן 2.0 כדי לאפשר חלופות לשימוש בשב"כ בגל השני ולבחון גם את השימוש בטכנולוגיה של אפל וגוגל. נמשיך ללחוץ.

קריאה ביקורתית 9: מפרקים את המהדורה – צפייה ביקורתית בחדשות

כשאני רואה חדשות בטלוויזיה אני מתעצבן. זה יכול לקרות כי מתמקדים בספין התורן ומתעלמים מאייטמים מורכבים. או כי בכתבות מסוימות הטיבו עם בעלי אינטרס ועשו למרואיינים חיים קלים. אז הנה רעיון: במקום להתעצבן – לצלם את עצמי צופה בחדשות וכך להוסיף לצופים שכבת פרשנות ומידע. להשלים להם את הפערים. ועוד רעיון: להביא לצפייה אורח, לעתים מישהו שאני כלל לא מסכים איתו, וללמוד בעצמי זוויות חדשות. שתי פינות ראשונות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

"כל השחיתויות והטירלול שאתה רואה – זה בגלל הנירמול של התקשורת", כך אומרת הפעילה החברתית אור-לי ברלב, עמה צפיתי יחד במהדורות החדשות ביום רביעי האחרון כחלק מפינת "מפרקים את המהדורה".

לדברי ברלב, "פוליטיקאים יודעים שהם יכולים לעשות הכל – כי זה נסלח להם. כי זה עובר. כי הם יוכלו לדחוף איזה ספין מקושקש ויידאגו שהשופרות שהם דחפו יהדהדו את זה בכל הערוצים, בכל הפאנלים. ואז הלך על הצופה – הוא לא יצליח לקבל תמונת אמת. וכך, בגלל הכישלון של מהדורות הטלוויזיה, הפוליטיקאי יכול לעשות מה שהוא רוצה (ללא ביקורת ציבורית)".

אז אילו חדשות חתכו החוצה, ואיך פעילה חברתית הייתה עורכת אותן מחדש? האזינו לשיחה מרתקת שלי עם ברלב על התקשורת, מוקדי הכוח בחברה הישראלית וההבדל בדרך בה שנינו מסקרים את המציאות.

לפרק עם עידן דה ארץ

פרק ראשון: צפייה עם ברק כהן 

בפרק הפיילוט של הפינה, הכרתי לעומק את הפעיל החברתי ברק כהן. בשיחה מרתקת הוא סיפר מדוע הוא לא סובל את יונית לוי ודני קושמרו, למה הוא לא מפגין מחוץ לבניינים ולא טס לחו"ל. ולא שכחתי לשאול אותו על השיר שכתב נגד השוטר ובגינו חויב לשלם 150 אלף שקל.
האזינו:

לפרק הקודם עם ברק כהן:

פרקי "מפרקים את המהדורה" מתפרסמים כחלק מפודקאסט "שקוף" ומופצים בכל המדיות, בכללן באתר הפודקאסט בספוטיפיי ובערוץ היוטיוב.

איך עבירות המו"לים ונתניהו לכאורה פגעו ישירות בך?

כתב האישום נגד בנימין נתניהו, ארנון (נוני) מוזס ושאול אלוביץ' חשף כיצד התנהל משא ומתן אפל מאחורי הגב שלך. אבל התקשורת כמעט ולא עסקה בהשלכותיו. עברתי תיק-תיק ובדקתי איך העבירות שמיוחסות לשלושת הנאשמים פגמו בחיי היום-יום שלך

| תומר אביטל |

תיק 4000

היועץ המשפטי והמשטרה: רה"מ בנימין נתניהו העניק הטבות שלטוניות לשאול אלוביץ' בתמורה למעורבות בלתי פוסקת בניהול אתר וואלה.

איך זה פוגע בך?

  1. לפי כתב האישום, נתניהו בלם רפורמה שהייתה מאפשרת להוזלת מחיר האינטרנט והטלפון בביתך וצ'יפר ללא צורך את בזק. לפי דו"ח שיצר משרד התקשורת עצמו – בזק מרוויחה, בזכות ניצול לרעה של היותה מונופול, פי 4.3 מהרווח הנורמטיבי.

בזק הרוויחה בחמש השנים שבדקו מחבר הדוח, 8.8 מיליארד שקל (!) לעומת 2 מיליארד שהייתה אמורה להרוויח אילו הייתה תחרות. מדובר בכספים שיכלו להישאר בכיס שלך.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בחדשות 2 חישבו וגילו שהצרכנים משלמים מכיסם במצטבר אלפי שקלים מיותרים לבזק כתוצאה מעיכוב הרפורמה. אילולא הפרשה, הייתם חוסכים אלפי שקלים.

2. נתניהו העניק לבזק הטבת מס שהפחיתה את התגמולים שהמדינה הייתה יכולה לקבל. בכתב החשדות, הפרקליטות הגיעה לסכומי עתק הנאמדים בלפחות 1.8 מיליארד שקל. הסכום הזה נחסך ממערך התחבורה הציבורית ומחדרי המיון בישראל, למשל, ובמקום זאת ריפדו כיסיהם של קומץ. במילים אחרות – חיי היום-יום שלך היו יכולים להשתדרג.

3. העובדה החדשות שקראת באתר "וואלה" היו מצונזרות. מכרו אותך כקוראת, כדי להועיל לבעל השליטה בוואלה, לכאורה, בעסקיו האחרים.

תיק 2000

היועץ המשפטי והמשטרה: רה"מ קידם עסקה לצמצום מספר העותקים של ישראל היום בתמורה לסיקור חיובי בידיעות אחרונות.

איך זה פוגע בך?

1. גילית ש"ידיעות אחרונות" לא פועל בשליחות עיתונאית לתיווך מציאות ללא-מורא – אלא כדי להגדיל את הכנסות בעליו, בכל מחיר. במקביל הסתבר שלמען סיקור חיובי ב"ידיעות" נתניהו מוכן לפגוע בקוראי ישראל היום דרך הפחתת תפוצתו.

ארנון מוזס בפתיחת משפטו. המידע שקיבלנו מ"ידיעות אחרונות" התעוות (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

במקביל, נתניהו אישר את קידום חוק "ישראל היום", שהוביל עיתונים להחמיא ולבקר פוליטיקאים לפי תמיכתם או התנגדותם לו. בקצרה, מה שקראת בשני העיתונים בשנים האחרונות היה מושפע לא מעט מאינטרסים כלכליים שאין להם שום קשר למציאת האמת, ומתן חדשות חשובות לציבור. כצרכני תקשורת, המידע שכולנו קיבלנו התעוות.

2. נתניהו הכריז שהקדים את הבחירות כדי למנוע מ"חוק ישראל היום" לעבור. אלא שמכתב האישום עולה שנתניהו הוא זה שבכלל אפשר את המעבר בקריאה טרומית של החוק.

כך, העסקה הזו עם מוזס הובילה להקדמת הבחירות ב-2015, שלבדן עלו כ-2.5 מיליארד שקל ותקעו אינספור דיונים בשלל רפורמות וחוקים. אנחנו היינו שחקנים בהצגה שלא שילמנו עליה. בעצם כן שילמנו עליה, 2.5 מיליארד שקל.

3. אנחנו פחות סומכים על השלטון: לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון בשלטון מצטמצם לכל אורך העשור. הפרשות האלו שבמרכזן יחסים פסולים בין מו"לים לשלטון – מדרדרים את מעט אמון הציבור הנותר בו.

מדד הדמוקרטיה 2019

אמון זה הדבר החשוב ביותר בדמוקרטיה. מה קורה כשמאבדים אותו? זה אומר שיותר ויותר אנשים יגידו "כולם מושחתים" אף שאין זה כך. זה מנמיך את הציפיות שלנו מהשלטון לגובה שלולית. זה מעניק לפוליטיקאים ולעיתונאים פטור מלעשות את עבודתם – לשרת את הציבור. זה יוצר מעגל מרושע של ח"כים וכלי תקשורת גרועים, וסף בושה נמוך יותר.

תיק 1000

היועץ המשפטי והמשטרה: רה"מ קיבל "קו אספקה" של סיגרים ושמפניות מאנשי עסקים במשך חמש שנים, בשווי שהסתכם לכ-700 אלף שקל. נתניהו בתמורה ביצע פעולות שלטוניות למען אחד מרוכשי המתנות, ארנון מילצ'ן. נתניהו לא דיווח כדרוש בחוק על זיקותיו לאותם אנשי עסקים.

איך זה פוגע בך?

  1. ניהול המדינה בה כולנו גרים נפגע. רה"מ הקדיש לא מעט מזמנו לסייע לצרכי רוכשי המתנות – על חשבון זמן לניהול ענייני המדינה.
  2. הסתבר שמי ש"מפנק" את רה"מ זוכה לגישה מיוחדת למקבלי ההחלטות, לרבות הרמת טלפונים אישית למענו לבכירים בארה"ב. נתניהו אפילו דאג להטיס את מילצ'ן במסוק צבאי לירדן כדי לסייע לו במיזם עסקי.

ראש הממשלה נתניהו. מנסה להגדיר מחדש מהו ניגוד עניינים (צילום: דוברות הכנסת)

בנוסף, מעמד ישראל נפגע: פקידים בכירים מעבר לים (מזכיר המדינה בארה"ב ושגריר ארה"ב) קיבלו פניות לסיוע אישי לטייקונים – מראש ממשלת ישראל. במילים אחרות, מוסד ראשות ממשלת ישראל הוצע למכירה.

3. רה"מ קידם הטבות מס לטובת אחד ממרעיפי המתנות (ארנון מילצ'ן) – הטבות שהיו גורעות מקופת המדינה סכומי עתק. מהלך זה נכשל. אך תקציב המדינה שמשמש את כולנו – יכול היה להינזק.

4. הכשרת שחיתויות עתידיות. רה"מ נמנע מלדווח, בניגוד לחוק, על הקשרים עם רוכשי ההטבות. כדי לחמוק מהמשפט, נתניהו מנסה כעת להגדיר מחדש נורמות חדשות שמבטלות את המושג "ניגוד עניינים". איך? לחצו פה למטה:

מה זה ניגוד עניינים ואיך זה פוגע בך?

ניגוד עניינים זה כשיש לך אינטרס נוסף, סותר, אשר עלול להשפיע על החלטותיך. זה קורה לכולם, אבל זו בעיה חמורה כאשר מדובר בדמות שלטונית. למה? משום שהאינטרס היחיד שאמור לעמוד לנגד עיניך כמשרת הציבור הוא האינטרס שלנו, הציבור.

לדוגמא, אם חבר שלי היננו טייקון שמרעיף עלי מתנות – אולי אחשוק לפנקו ולסדר לו תשלום מס מופחת. אלא שהציבור הרחב כולו ייפגע מכך שאותו טייקון ישלם פחות מס. קופת המדינה תינזק.

לכן במקרה זה אהיה בניגוד עניינים – ואהיה אמור לדווח על זיקתי אליו ולא אגע בנושאים שעלולים לסייע לו.

אף אדם איננו אל. לכולנו יש ניגודי עניינים. הפתרון הוא לחשוף אותם לאור השמש (שקיפות), כך שלא נוכל להתפתות לעסוק באותם מקרים כשאנו משרתי ציבור. אך בעקבות הפרשה הזו וכדי להיחלץ ממנה ללא פגע – נתניהו, שלא דיווח על ניגוד העניינים שלו עם אנשי עסקים, פועל לריכוך הגדרת "ניגוד עניינים" ולביטולה כעבירה כדי לבטל את כתב האישום.

אלא שמדי יום בעיריות, רשויות, ובממשלה פועלים אנשים שנמצאים בניגודי עניינים.

בעקבות ההתנהלות של נתניהו, הם עלולים לא להתרחק מניגודי עניינים, אף שהם מסוכנים לציבור יותר מאש. הם רואים בעיניהם המשתאות את משפחת ראש הממשלה, שאמורה לסמל יותר מכל את טוהר השלטון – מקבלת מתנות מאנשי עסקים בשווי אדיר. את רה"מ מקיף עצמו במנגדי עניינים. את הצמרת מלגלגת על תחקירים והמלצות משטר בנושא. יש ביקורת? נתקוף את המבקרים ונתייגם כבוגדים. המלצות לכתבי אישום? נפקפק במניעי המשטרה, נשסע ונחלוב מזה מנדטים. אז מדוע שאחרים – ברחבי השלטון – לא ינהגו בצורה דומה? למה לא?

מה שכן, בתיקים האלו גם התגלתה אמת שלא הייתה נחשפת אחרת. וזה טוב לעם ישראל

איך זה עוזר לך?

בתיקים האלו טמונה הזדמנות אדירה לתיקון עבור כולנו. לשינוי סדרים ישנים והחלפתם בחדשים. בדיוק כפי שגירעון אדיר בתקציב המדינה הוא נקודת מוצא לרפורמות כלכליות נועזות, כך משבר אמון חסר תקדים בפוליטיקה ובתקשורת הוא נקודת פתיחה נהדרת לשינוי. זו הזדמנות לאתחול מחודש של אמון הציבור והגברת השקיפות של מו"לים ופוליטיקאים.

מה שצריך לקרות כעת:

  • רפורמה שתעגן שקיפות באינטרסים הכלכליים של הפוליטיקאים והמו"לים, ובפגישות ביניהם.
  • על כולנו להיות לאזרחים ביקורתיים יותר כלפי השלטון והתקשורת.
  • שיפור בדין וחשבון של פוליטיקאים ומו"לים. אם יתנהל משפט צדק – אלו שבמוקדי הכוח יבינו שיש מחיר כבד למכירת הציבור.

כתב אישום מלא בנימין נתניהו

מוזס מי? כך סיקרו המהדורות המרכזיות את המו"לים הנאשמים במשפט נתניהו

מהדורות החדשות העניקו אתמול סיקור נרחב לפתיחת משפטם של רה"מ נתניהו והמו"לים מוזס ואלוביץ' • בחדשות 12, המהדורה הנצפית ביותר, התעלמו כמעט לחלוטין ממוזס ואלוביץ' • חדשות 13 הקדישו למו"לים זמן מיוחד • בתאגיד נזכרו בהם רק לקראת בסוף המשדר • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

מהדורת החדשות המרכזית של חדשות 12, תוכנית החדשות הנצפית ביותר בישראל בפער ניכר, התעלמה אתמול כמעט לחלוטין מפתיחת משפטם של מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס ומי שהיו בעלי השליטה ב"וואלה" בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ'. בשתי המהדורות המתחרות הרשו לעצמם להקדיש תשומת לב רבה בהרבה למוזס ובני הזוג אלוביץ'.

במשפט, כזכור, נאשמים נתניהו, מוזס והאלוביצ'ים כי קיימו ביניהם או תכננו לקיים עסקאות שוחד, בהן נתניהו יספק את האינטרסים הכלכליים של המו"לים, בכוח סמכויותיו השלטוניות ועל חשבון הציבור; ואילו המו"לים יספקו סיקור לפי האינטרסים של נתניהו, לטובתו ולטובת משפחתו ונגד יריביו. בניגוד לפרשיות שחיתות שהכרנו בעבר, בפרשיות "תיק 2000" ו"תיק 4000" מתואר משולש הון-שלטון-עיתון במסגרתו עומדת למשפט ההתנהלות בשני כלי תקשורת גדולים: "וואלה" ו"ידיעות אחרונות".

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

קשת התמקדו בנתניהו והצניעו את המו"לים

מטבע הדברים, כל שלוש מהדורות החדשות המרכזיות הקדישו אמש דקות ארוכות לסיקור משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם זאת, בחדשות 12 התמקדו אך ורק בנאשם מספר 1 בתיק, תוך הצנעה גדולה של נאשמים 2-4. בדקה השלישית של המהדורה, כשהמגישה יונית לוי סיכמה את אירועי היום בבית-המשפט, היא הזכירה כי "לצד נתניהו נפתח גם משפטם של הנאשמים המרכזיים האחרים, נוני מוזס ובני הזוג אלוביץ'". זהו.

דמויותיהם של מוזס ואלוביץ' הופיעו לרגע בכתבה שהכין גיא פלג על יום הדיון, אך שמם לא הוזכר. על נסיבות אישומי השוחד שלהם לא שמעו צופי חדשות 12 דבר. ההתעלמות בוטה עוד יותר כשזוכרים שזהותו של מוזס כמי שעומד במרכזה של חקירת המשטרה ב"תיק 2000", נחשפה בחדשות 12 ע"י גיא פלג. את מהדורת חדשות 12 ערך אתמול גיא סודרי. העורך הראשי הוא מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס. לפני נתוני הוועדה הישראלית למדרוג צפו בה 458 אלף איש.

"משפט נתניהו", חדשות 12. איפה מוזס ואלוביץ'?

בחדשות 13 הקדישו למו"לים נתח מהמהדורה

במהדורה המרכזית של חדשות 13, לעומת זאת, מוזס ובני הזוג אלוביץ' הוזכרו בכתבה המרכזית על המשפט אבל הוקדש להם גם זמן נפרד. בדקה ה-22 של המהדורה פנה המגיש אודי סגל אל הפרשן המשפטי ברוך קרא כדי לשמוע על הנאשמים "שחמקו מאור הזרקורים". "כמעט שכחנו היום ששני טייקונים ישבו לצדו של נתניהו", אישר קרא והרחיב במשך כדקה וחצי לגבי קווי ההגנה של אלוביץ' ומוזס, וכיצד הם צפויים להשפיע על המשך התנהלות המשפט.

את מהדורת חדשות 13 ערך אתמול ניר נוימן. העורך הראשי הוא מנכ"ל חדשות 13 ישראל טויטו. במהדורה צפו אמש 261 אלף איש.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

בתאגיד הזכירו את המו"לים – אבל בסוף

במהדורה המרכזית של כאן 11 המתינו עד הדקה ה-51, אולם אז הקדישו תשומת לב משמעותית למהות התיקים בהם מואשמים מוזס ובני הזוג אלוביץ' וכן להמשך הניסיונות של נתניהו להתערב בשוק התקשורת. המגישה דוריה למפל הפנתה את השידור לליאל קייזר שהעניקה לצופים תזכורת קצרה, בת כשתי דקות, לעיקרי תיקי 2000 ו-4000.

בהמשך קיבל את רשות הדיבור שאול אמסטרדמסקי, הפרשן הכלכלי של התאגיד, שהתריע כי "שוק התקשורת ובעיקר הסיקור שלו עצמו, של נתניהו, מאוד מאוד מעסיק אותו". אמסטרדמסקי הזכיר כי נתניהו ובני משפחתו ממשיכים לתקוף את התקשורת באופן קבוע, והסביר כי יש לכך חשיבות כיוון שחלק מכלי התקשורת תלויים בו.

"כמו הרבה מאוד ענפים אחרים, גם התקשורת, גם המדיה, נמצאת במשבר כלכלי", אמר אמסטרדמסקי. "המשבר הזה חמור במיוחד בערוצים המסחריים. ושם, בעצם, בגלל שהם תחת רגולציה מאוד מאוד כבדה של הרשות השנייה, ובעצם של משרד התקשורת, הם בעצם זקוקים לחסדי המדינה. אם וכאשר, ואנחנו מקווים מאוד שזה לא יקרה, עמיתינו בערוצים האחרים יצטרכו להגיע למצב שהם ידרשו הקלות רגולטוריות, כספיות, מהמדינה, בסופו של דבר, גם אם שר התקשורת הוא אחר, הדבר הזה יתגלגל לפתחו של ראש הממשלה".

את מהדורת "חדשות הערב" של כאן 11 ערך אתמול עילי לוין. מנהל חטיבת החדשות בתאגיד השידור הישראלי הוא ברוך שי. במהדורת "חדשות הערב צפו אתמול 139 אלף איש.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

סיכום פרוייקט עצמאות 2020: איך, למרות הכל, אפשר להזיז פה משהו

פרוייקט יום העצמאות 2020: איך, למרות הכל, אפשר להזיז פה משהו

לבקר את התקשורת 8: איך להצליח לקרוא כתבה שמעצבנת אותנו

גם כשנדמה לנו שאנחנו רציניים וקוראים לעומק – כמעט תמיד נחפש הוכחות למה שחשבנו מראש. וכשיש גרף שמעצבן אותנו? נריץ כמה חיפושי גוגל שצריך כדי למצוא את ההפך. אז אולי זה לא התקשורת שתמיד מעדיפה את הצד השני, אלא אנחנו שלא אובייקטיבים? כתבה חדשה בסדרת הקריאה הביקורתית של "שקוף": כך תנטרלו את הנטיה שלכם להרגיש תמיד צודקים / טור אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| חגי אלקיים-שלם, הספינר |

בתחילת שנות ה-2000, 126 אנשים שהשתתפו במחקר התיישבו מול מחשב. הם ידעו שהם משתתפים במחקר על דעת הקהל בשני נושאים שנויים במחלוקת: אפליה מתקנת ופיקוח על נשק. על המסך הוצגו למשתתפים כפתורים, ובלחיצה על כל כפתור – הוצג להם טיעון בעד או טיעון נגד בכל אחת מהסוגיות.

סדרת הכתבות של שקוף בנושא קריאה ביקורתית:

בחלק מהמקרים למשתתפים הייתה יכולת לבחור אילו טיעונים לקרוא, ובחלק האחר – הם נאלצו לקרוא את כלל הטיעונים. 

אנחנו משקיעים יותר זמן בקריאת טיעונים מנוגדים לדעותינו – כדי לסתור אותם (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

הדפוס שנוצר הראה שכאשר המשתתפים היו בעלי ידע פוליטי גבוה בסוגיות הרלוונטיות, הם התנהגו בצורה בעייתית: כשהייתה להם בחירה, 70-75% מהטיעונים שהמשתתפים בחרו לראות היו טיעונים שתומכים בעמדה הקיימת שלהם. כשלא הייתה להם ברירה, התברר שהם משקיעים בין 25-50% יותר זמן לקריאת טיעונים שהם לא מסכימים איתם – זמן שהושקע באיתור חורים וכשלים בטיעונים האלה. והכי גרוע? כלל המשתתפים מצאו את עצמם מחזיקים בעמדות קיצוניות יותר אחרי הניסוי מאלה שהיו להם לפניו.

כולם נופלים בזה. אבל כולם

דפוסי הנתונים הובילו את החוקרים למסקנה פשוטה: אנחנו ממש מעדיפים להוכיח לעצמנו שאנחנו צודקים. כשאנחנו מחזיקים באמונה או עמדה כלשהי, אנחנו מתאמצים במיוחד לאסוף רק מידע שתומך בעמדה שלנו. כשאנחנו נתקלים במידע שלא תומך בעמדה שלנו, אנחנו מתאמצים במיוחד למצוא בו חורים או בעיות. ולא משנה איזה מידע צרכנו, אנחנו נצא מכל הסיפור הזה עם תוצאה ברורה: נאמין עוד יותר במה שהאמנו בו קודם.

המחקר המדובר הוא אחד מרבים שמדגימים תופעה שמשפיעה עלינו תמיד: חשיבה מוּנעת (motivated reasoning). מדובר בהטייה מחשבתית שמעוותת את האופן שבו אנחנו מעבדים מידע, כך שתמיד תהיה לנו מוטיבציה להגיע למסקנה מסוימת. אין אף אדם בעולם שחסין באמת להטיות האלה. גם הרציניים יותר, שמכירים טוב את הנתונים והעובדות, לא יהיו יותר אובייקטיביים מאחרים. אם כבר, יש מחקרים המצביעים על ההפך: נראה שאנשים בעלי יותר ידע רלוונטי הם עוד יותר מוטים, כי הם תמיד ירתמו את הידע הקיים שלהם לטובת החשיבה המונעת ולא ישתמשו בו כדי להטיל בה ספק.

ככל שנושא הכתבה יותר חשוב לנו – תיחלש העין הביקורתית

כדי לקבל תמונה אמינה יותר של המציאות, כולנו צריכים להתאמץ ולהיאבק בהטייה הזו. חשוב לזכור שלא רק האנשים המרושעים שלא מסכימים איתנו לוקים בעיוורון הזה – אלא כולם. לכן אנחנו צריכים לגשת לכל ויכוח עם הנחת חסד גדולה כלפי מי שעומד או עומדת בצד השני, ועם כלים לפרק את המגננות שלנו.

אז ככה אנחנו עובדים על עצמנו

לפני שנגיע לכמה טיפים, הצעד הראשון הוא לשים לב לשתי ההטיות שהודגמו במחקר שהזכרנו בהתחלה: האישוש וההפרכה. הטיית האישוש תגרום לנו לחפש הוכחות לתפיסה המוקדמת שלנו. כשאנחנו שואלים את עצמנו "כיצד תשפיע העלאת שכר המינימום על שיעור האבטלה?" לרוב פשוט נקליד בשורת החיפוש בגוגל את מה שאנחנו רוצים למצוא: "שכר מינימום מעלה את שיעור האבטלה" אם אנחנו מאמינים בזה, או "מוריד" אם אנחנו חושבים ההפך. באופן טבעי נמצא כתבות ומאמרים של אנשים שמסכימים איתנו, ונרגיש לא רק צודקים יותר מהמתנגדים שלנו, אלא נאמין שהיינו רציניים וחקרנו את הנושא לעומק.

הטיית ההפרכה פועלת קצת אחרת. היא גורמת לנו להיות חשדניים או דווקא קלי דעת כלפי מה שאנחנו קוראים בהתאם לתפיסת העולם. כשאנחנו רואים נתון, טבלה, או טיעון של מומחה שתומכים בעמדה שלנו – אנחנו שמחים, מהנהנים, וממשיכים הלאה. לעומת זאת, כשנתקל בנתון מקביל שמפריך את דעתנו – נעצור, נשקיע מחשבה, נהיה ביקורתיים פתאום ולעתים גם נצא לחיפוש גוגל קצר ש"מוכיח" שהנתון הזה בעייתי. במקום להטיל ספק באמונות שלנו, תמיד נחפש דרך להפריך את מה שסותר אותן.

התקשורת שמאלנית או ימנית?

השילוב של שתי ההטיות האלה יוצר מצב מאתגר לתקשורת: אותה כתבה יכולה להוביל שני קוראים למסקנות הפוכות לחלוטין. גם במקרים הנדירים שבהם עיתונאים באמת מנסים להציג סוגיה ממגוון נקודות מבט ולעזור לנו לקבל החלטה מושכלת – בפועל הם מספקים תחמושת לשני צדדים שאין להם כל כוונה לפקפק בעמדותיהם.

אף אחד לא יכול להתחמק מהנטיה לחפש על המסך הצדקות לאמונות שלו. אבל כבר מגיל כזה?

אבל זה לא רק זה. בגלל ההטיות שאיתן אנחנו מגיעים לקרוא כתבות, נוצר אצלנו "אפקט התקשורת העוינת". האפקט הזה, שזוהה בשנות ה-80, הראה שלכולנו יש נטייה להרגיש שהתקשורת מוטה נגדנו: כשכתבה ניטרלית על פעילות ישראל בלבנון הוצגה לאנשים בעלי עמדות שונות לגבי ישראל ("אוהדי" ישראל ו"מתנגדי" ישראל), כל צד ראה את הכתבה כמוטה לטובת הצד השני – למרות שכולם קראו בדיוק את אותה הכתבה. 

אנחנו רגילים לחשוב שאין דבר כזה "סיקור עיתונאי אובייקטיבי", אבל מסתבר שמי שאף פעם לא אובייקטיבי, בייחוד כשאכפת לו, זה אנחנו הקוראים. 

גם כשכלי התקשורת מנסים ממש להציג סוגיה באופן ניטרלי, הם חוטפים משני הכיוונים. מה שקרה מאז הוא שיותר ויותר כלי תקשורת בחרו להיות מוטים בכוונה כדי לרצות את קהל הקוראים שלהם. ועכשיו הרבה יותר קל לנו לקרוא רק את מה שעושה נעים בגב.

מה עושים כדי לשנות את זה?

האם אפשר לנטרל הטיות פסיכולוגיות כל כך עמוקות? כנראה שלא לחלוטין. אבל זה לא אומר שמותר לנו להרים ידיים. הנה כמה עקרונות חשובים להתמודדות עם חשיבה מונעת:

  • שאלו את עצמכם: "איפה אני טועה?" – השאלה הזו תכריח אתכם להיאבק בהטיית האישוש, ולחפש דווקא את החורים בטיעון שלכם ושלכן, ולא רק בטיעונים של היריבים.
  • שימו לב להשקעת הזמן שלכם – אם השקעתם הרבה יותר זמן ב"פירוק" טענות של הצד השני, וקיבלתם את הטענות של הצד שלכם באופן אוטומטי – תשנו כיוון.
  • נסו לנהל דיון עם אדם שלא מסכים איתכם – אבל לא במטרה לשכנע אותו, אלא כדי להגיע יחד לתובנות חדשות. שיתוף פעולה תחרותי מהסוג הזה יועיל לשני הצדדים, וכל עוד אין לכם ציפייה לשנות את דעתו של האדם השני, תוכלו לרסן את ההטיות הטבעיות שלכם.
  • אם כולם מסביבכם מסכימים – נסו לאתגר את הקונצנזוס – חשיבה מונעת בקבוצה היא חזקה משמעותית, כי יותר קל לנו להרגיש צודקים כשכולם מסביבנו מסכימים איתנו. כשאתם מוצאים את עצמכם במצב הזה, ישמו ברקס ונסו להעלות טיעונים סותרים לקונצנזוס הקיים.

הצעדים האלה לא קלים, ובשנה עם שלוש מערכות בחירות הם קשים עוד יותר. המערכות מסביבנו דוחקות אותנו לקיטוב קיצוני ומנסות לגרום לנו להיטמע עמוק בעמדות הקבוצה "שלנו". אבל גם אל מול הכוחות האדירים האלה, לכל אחד ואחת מאיתנו יש חובה לנסות לשמור על חשיבה צלולה. אם נצליח לנקות קצת את הפילטרים שלנו על המציאות – היכולת שלנו להבין אותה, וגם להשפיע עליה, רק תגדל.

לבקר את התקשורת 7: הקשר בין תקציבי הפרסום של השרים למידע שאנו קוראים בתקשורת

תפקידה של העיתונות הוא לבקר את השלטון. אבל עד כמה היא חופשייה לעשות זאת כשפוליטיקאים קובעים לאן יוזרמו תקציבי הפרסום הענקיים של המדינה? השאלה הזאת צריכה להטריד כל אזרח ואזרחית בישראל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ן תומר אביטל I

יש לי טקס קבוע. כמעט מדי שנה אני מבקש מלשכת הפרסום הממשלתית להשקיף את תקציבי הפרסום הממשלתיים. המטרה: לבחון אילו כלי תקשורת פונקו על-ידי משרדי הממשלה באותה שנה. התקציבים, חשוב לציין, מסתכמים במאות מיליוני שקלים בשנה.

בכל דו"ח ניתן להבחין כיצד פוליטיקאים מתעדפים לכאורה כלי תקשורת שקשורים למגזר או למקורבים שלהם. פעם אחת יהיו אלה בנימין נתניהו ומשרד ראש הממשלה, שיעבירו יותר ויותר תקציבים ל"ישראל היום". פעם אחרת יהיו אלה שרי יש-עתיד לשעבר, שהקצו תקציבי פרסום נדיבים ל"ידיעות אחרונות".

תחקיר שפורסם באתר "העין השביעית" אשר התבסס בחלקו על חומרים שהגיעו לידי "שקוף", חשף כי לאחר שנפתלי בנט התמנה לשר החינוך זינקו הוצאות המשרד על פרסום בכלי תקשורת מהמגזר הדתי-לאומי. הנתונים עצמם חדים, ברורים וסדרתיים. קחו למשל את האתר המגזרי "סרוגים".

סדרת הכתבות של שקוף בנושא קריאה ביקורתית:

ב-2015, השנה שבה נכנס בנט למשרד החינוך, המשרד כלל לא פרסם ב"סרוגים". כעבור שנה ניתן היה להבחין בסימנים ראשונים של התעוררות: המשרד רכש ממנו פרסום, אבל בסכום מבוטל של כ-8,000 שקל. ב-2017, בבת אחת, זינקה ההוצאה על פרסום ב"סרוגים" ל-100 אלף שקל. המגמה נמשכה גם ב-2018: בשנה הזאת, המשרד כמעט הכפיל את השקעתו באתר – והיא הסתכמה ב-193 אלף שקל. וזוהי רק דוגמה אחת. הנתונים המלאים מאלפים.

מפת הזיקות בין הפוליטיקאים לתקשורת – לחצו על התמונה

הכסף הממשלתי יוצר אפקט מצנן

בדרך כלל, השרים טוענים שהם בכלל לא מעורבים בהקצאת המשאבים (בנט, במקרה הזה, אמר שהיה מעורב רק ב"תוכן הפרסומים"). גם אם חלקם דוברים אמת, יש הרבה דוגמאות לפוליטיקאים שלא רק התערבו בחלוקת עוגת התקציב – אלא ממש רכשו לעצמם סיקור חיובי בכלי תקשורת לפי בחירתם. את הכסף הם לקחו מהכיס של כולנו.

יואב גלנט, כשכיהן כשר הבינוי והשיכון, קיבל ראיון מחמיא מאוד בתוכנית "אנשים" של קשת, יחד עם אשתו. לצופים לא היה מושג שהם מממנים את הראיון הזה במאות אלפי שקלים מתקציב החברה הממשלתית עמידר. סטס מיסז'ניקוב, שר התיירות לשעבר וכיום אסיר משוחרר, לחץ על הדרג המקצועי במשרדו להזרים תקציבי פרסום לשלל גופים שבכיריהם קיימו קשרים אישיים איתו ועם המפלגה שלו, ישראל-ביתנו.

השר יואב גלנט

לערבוב של כספים ציבוריים ושיקולים עיתונאיים יש עוד השפעה בעייתית: הפחד מאיבוד תקציב הפרסום. תשאלו את עצמכם, האם כלי תקשורת שהתרגל לקבל תקציב קבוע ממשרד ממשלתי יעז לפרסם עליו סדרת תחקירים? האם הדרג הבכיר בכלי התקשורת הזה יעודד עיתונאים לבקר ולחקור משרד שמזרים להם כסף?

בישראל פועלים עדיין כמה כלי תקשורת ועיתונאים חזקים, שיודעים (או לפחות מנסים) להתעלם מהרמזים והאינטרסים הכלכליים. אבל בענף ששרוי במשבר כלכלי מתמשך, עם אתוס מקצועי מתפורר ושחיתות שיוצאת מהחלונות הגבוהים ומטפטפת למטה – הכסף הממשלתי מביא עמו אפקט מצנן.

התקשורת ממשיכה לספק מציאות מסולפת

התמונה ברורה, וכולנו סובלים ממנה: יש צינורות מימון ופרסום גלויים וסמויים בין פוליטיקאים לתקשורת. לפעמים, כלי תקשורת זוכים לתקציבי פרסום מטעמים פוליטיים. קוראים וצופים מוזנים בשלל ידיעות, ומבלי להבין שמישהו שילם עליהן או שהם מימנו זאת בדרך עקלקלה. וישנו כאמור האפקט המצנן.

הבעיה היא ששום דבר מזה לא חדש. הציבור כבר אמור להכיר את הנושא הזה לעומק: דרך תיקי נתניהו כולנו נחשפנו לצילומי רנטגן מפורטים של קשרים פסולים בין מו"לים לפוליטיקאים – וגם לתוצרים שלהם בין דפי העיתונים והאתרים. הודות לחומרי החקירה, ההקלטות והווטסאפים, כל אזרח ואזרחית בארץ יכולים לדעת בוודאות שבשנים האחרונות סיפקו להם סיקור שהיה נגוע בניגודי עניינים כבירים.

אבל כל זה לא שינה את התמונה. הכספים ממשיכים לזרום, הפוליטיקאים ממשיכים להתערב באופן חלוקתם, והתקשורת שכולנו צורכים ממשיכה לספק לנו מציאות מסולפת. חשוב להדגיש: לא מדובר בתופעה "ימנית" או "שמאלנית". לא משנה מי יהיה בשלטון – כל עוד המערכת מאפשרת ואף מעודדת ניגודי עניינים כאלה, אנחנו בבעיה. וכשאני אומר מערכת, אני לא מתכוון רק למערכת הפוליטית, אלא גם לתקשורת עצמה.

כלי תקשורת, לפחות במודל המסורתי והנפוץ שלו, הוא עסק. לדעתי, זה העסק הנפלא ביותר – כי במיטבו, התוצר שלו הוא תיקון עולם. איזה עוד עסק אתם מכירים שהטיקט שלו הוא לחשוף את האמת ולהצביע על עוולות? אבל בסופו של יום, מדובר בעסק. למעט תקשורת עצמאית שנשענת על ההמון (כמו "שקוף" או "העין השביעית") – ברגע שאין מפרסמים, או הכנסות משמעותיות ממנויים, אין כסף, וכלי התקשורת נקלע לסכנת סגירה.

ובשנים האחרונות המגמה מחמירה. הסטת תקציבי פרסום לגוגל ופייסבוק, לצד החלוקה החינמית של "ישראל היום" בעל הכיסים האינסופיים, הורגת את התקשורת. חומות התשלום שקמו בשנים האחרונות בכמה מאתרי החדשות הן התחלה של פתרון, אבל הציבור עדיין לא התרגל לשלם על עיתונות – ונכון להיום דמי מנוי הם עדיין נתח קטן מההכנסות.

מפת הבעלויות בתקשורת של "העין השביעית"

התוצאה: נסיונות לקושש תקציבים בדרכים עקלקלות. דילים מלוכלכים. פרסום סמוי. קריצה לטייקונים, שחושקים בעיתונים וערוצים ואתרים ותחנות רדיו כדי להשתמש בהם כמנוף של לחץ והשפעה למען עסקיהם האחרים. בידיים הלא נכונות, התקשורת עושה את ההפך ממה שלמדנו בשיעורי האזרחות: לעוות את האמת, להסתיר מחדלים ולהנציח עוולות. תקציבי הפרסום הם לעתים נקודת התורפה שעליה לוחצים פוליטיקאים וטייקונים – בתקשורת הארצית ובמקומית.

זה חייב להשתנות.

מי מרוויח מעיתונות חלשה ותלותית

עבור לא מעט פוליטיקאים וטייקונים, המציאות של עיתונות חלשה שתלויה בהם היא סוג של אוטופיה. כך, הם יכולים לסדר לעצמם "סיקור חיובי" (הכינוי המכובס לסיקור מוטה, עקום ואינטרסנטי) דרך סגירת דילים עם מו"לים שנכנסים איתם למיטה, מי בחדווה ומי בחוסר חשק.

עצוב, וכמעט מגוחך להזכיר את זה, אבל יש גם דרך אחרת לקבל סיקור חיובי. כזאת שלא כרוכה בתשלום. זה למעשה פשוט מאוד: לקדם מהלכים חיוביים. זה נשמע תמים, אבל ככה זה אמור לעבוד. אנחנו ב"שקוף" הקמנו לשם כך דף פייסבוק בשם "הסרגל". בדף הזה אך ורק מפרגנים לפוליטיקאים – מכלל המפלגות – שפעלו כראוי וקידמו מהלכים שמשרתים את הציבור הרחב.

Image may contain: ‎text that says '‎م הסרגל פרגונים פרגונים למהלכים ראויים מביתהיוצר של "שקוף" גוף - התקשורת של הציבור‎'‎

אבל "הסרגל" הוא עדיין יוזמה קטנה יחסית. בשביל ליישר את התמונה העקומה דרושים אמצעים דרסטיים בהרבה. איך עושים את זה? קודם כל חייבים להקים חומה סינית בין חדשות אמיתיות לחדשות קנויות. אפשר למשל להגדיר סימון ברור ומובהק של תוכן שיווקי, כך שה"כתבות" הקנויות ייראו יותר כמו פרסומת. הצעת חוק של חבר-הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל, שדרשה לעשות את זה, כבר עלתה (ונפלה). כל מה שצריך לעשות הוא להגיש אותה מחדש.

במקום להחליש את העיתונות, הפוליטיקאים צריכים לקחת חלק פעיל בהבטחת העצמאות הכלכלית שלה. דרך אפשרית אחת לעשות זאת היא הטלת מיסוי על גוגל ופייסבוק, והקצאת חלק מההכנסות לנפגעת הראשית מהנגיסה של ענקיות האינטרנט בתקציבי הפרסום – התקשורת. כדי להימנע ממצב שבו עצם התמיכה הכלכלית מובילה לעסקאות פסולות בין פוליטיקאים למו"לים אפשר לייצר תבחינים עיוורים – תפוצה, או מדד חופש עיתונאי שייקבע על-ידי גוף אזרחי מקצועי נטול אינטרס. ארגון העיתונאים, למשל.

צריך גם לקבוע שתקציבי הפרסום הממשלתיים יחולקו לפי אמות מידה דומות. ניתן גם לשקול לתת לכל אזרח מנוי אישי לכלי תקשורת לפי בחירתו, במימון תקציב המדינה. אפשר לחשוב על עוד הרבה רעיונות כאלה. חלקם טובים יותר, חלקם פחות. אבל גם אם בוחרים לא לאמץ אף אחד מהם, דבר אחד חייבים לעשות: להרחיק לחלוטין את הפוליטיקאים מהשיבר של תקציבי הפרסום, ולאסור על פרסום סמוי מטעם הממשלה.

אם הפתרונות האלה נראים לכם עקומים, זה הזמן למצוא אחרים. רק חשוב להשאיר את העיניים על המטרה: לבתק את הזיקה בין המו"לים לפוליטיקאים ולתקציבי הפרסום שלהם, ולהקים ביניהם חומה. ובינתיים? צרכו יותר עיתונות עצמאית, וקראו בשבע עיניים כל ידיעה. יש סיכוי הולך וגדל שהיא שם לא משום שעורך כלשהו מצא אותה מעניינת או חשובה.

קודם ותרו על תוספת השכר, אחר כך תתרמו

בעקבות משבר הקורונה הודיעו מגוון ח"כים כי יתרמו משכרם לעמותות. אבל רובם מסרבים להחזיר את תוספת השכר שקיבלו השנה לקופה הציבורית, אף שהחוק מאפשר לעשות זאת בקלות. יותר קל כנראה לגרוף לייקים מאשר להילחם בכנסת על חלוקת התקציב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

לאור משבר הקורונה הודיעו חברות וחברי כנסת ממגוון סיעות כי יתרמו חלקים גדולים מהמשכורת שלהם לעמותות וארגונים חברתיים. השבוע למשל, הודיעה סיעת כחול לבן כי חבריה יתרמו 20% משכרם בכל חודש. בהודעה נכתב כי ההחלטה התקבלה לאחר ש"נבחנו האופציות החוקיות העומדות בפני חברי הכנסת בעת הזו". 

אילו אפשרויות יש לח"כ שרוצה שכר נמוך יותר? לפי חוק הכנסת, יש רק אפשרות חוקית אחת: ויתור על הסכום שנוסף לשכר הח"כים בינואר (1,255 שקלים שהתווספו ל-44 אלף ש"ח). כל מה שצריך כדי לעשות זאת זה רק לחתום על טופס אחד. יש כמה ח"כים מכחול לבן שבחרו לוותר על התוספת עד כה: יזהר שי, מיקי חיימוביץ', חילי טרופר ומיכאל ביטון. 

ח"כ מיקי חיימוביץ' – גם ויתרה על התוספת וגם תרמה חלק משכרה

שאר חברות וחברי הסיעה החליטו כאמור לתרום חלק מהשכר, מבלי לוותר על התוספת ולהחזירה לקופת המדינה. כחול לבן היא רק דוגמה: ח"כים מסיעות נוספות הודיעו בעבר כי יתרמו חלקים משכרם לעמותות. תרומה היא מעשה יפה וראוי ללא ספק. למרות זאת, היום לכבוד #טרחנות_לשבת נספר למה נעדיף לציין לטובה ח"כים שחתמו על ויתור – ולא לפרגן על תרומה.

לא מרוצים מהתקציב? שנו אותו במקום לתרום

על תרומות אי אפשר לפקח. בניגוד לוויתור על התוספת, שנעשה באמצעות טופס רשמי בכנסת ותקף לכל השנה, התרומה אינה שקופה ואין לציבור דרך לפקח עליה. אם ירצו להפסיק לתרום, או לא לעשות זאת בכלל, לא יהיה לנו מושג. כך למשל גילינו בדיעבד שחלק מהח"כים שטענו בשלב מסוים כי תרמו תרומה חודשית משכרם, הפסיקו לעשות זאת לאחר כמה חודשים.

בנוסף, בניגוד לוויתור על ההעלאה, תרומה אינה משיבה את כספי משלמי המסים לקופה הציבורית. 

תוספות השכר מצטברות לכ-2 מיליון שקלים בשנה, שיכולים לחזור לקופה הציבורית ולשמש למשל לקניית מכונות הנשמה, למקלטים לנשים מוכות, לקניית מחשבים לילדים עבור למידה מרחוק או לכל דבר חשוב אחר לטובת האזרחים. 

תרומה לעמותות היא חשובה מאוד – ויפה שח"כים, כמו אזרחים אחרים, תורמים מכספם לטובת מטרות שקרובות לליבם. אבל בניגוד לאזרחים אחרים, בידי הח"כים להזרים כסף לתקציב היחיד שבאמת מייצג את כולנו: תקציב המדינה.

מליאת הכנסת, ריקה יותר מדי זמן

יש שיגידו כי הם מעדיפים לתרום לעמותה ולדעת שהכסף הולך למטרה חשובה – כך ציין למשל ח"כ יאיר לפיד (יש עתיד) בפוסט בפייסבוק שלו: "חלק מהח"כים שלנו החזירו את הכסף לקופת המדינה. רוב חברינו נהגו אחרת. הם העדיפו לא להעביר את הכסף בחזרה למשרד האוצר. אין סיבה לראות אותו מתבזבז על משרדי ממשלה מיותרים, ניהול כושל וסחטנות קואליציונית. במקום זה תרמנו לעמותות חברתיות את התוספות במלואן, בכל חודש באופן מסודר".

לשפשף את העיניים ולא להאמין. הרי היחידים שבידם להשפיע על חלוקת תקציב המדינה הם הח"כים עצמם. לא מרוצים מהחלוקה? שנו אותה. בשביל זה אתם שם, כן גם ח"כים מהאופוזיציה. החזירו לנו את שני מיליון השקלים שהוספנו למשכורת שלכם – ואז תעשו מה שתרצו עם מה שנשאר. כך, למשל, עשתה ח"כ חיימוביץ'. 

אתם קובעי המדיניות. התבלבלתם

מעבר לחלוקת התקציב, חברות וחברי הכנסת יכולים להשפיע על המציאות בכל יום. רוצים לתרום במקביל? אין בעיה. אבל קודם בואו למשכן והילחמו בכל האמצעים הפרלמנטאריים שעומדים לרשותכם כך ששני מיליון השקלים (כשתחזירו לנו אותם), יושקעו על ידי המדינה בסוגיות חשובות כמו ניצולי שואה או חינוך. זה לא הוגן מצדכם לקבל לייקים בפייסבוק על תרומה לעמותה מסוימת. אתם קובעי המדיניות – נצלו את הכוח שלכם. 

ומעבר לכל זה, הוויתור על התוספת הוא הדבר הראוי לעשות. אחרי שהח"כים העלו לעצמם את השכר (בניגוד לעמדת הוועדה המייעצת בנושא), ואחרי שבמשך שנה וארבעה חודשים הכנסת כמעט ולא פעלה (מאז דצמבר 2018), והח"כים השקיעו זמנם בקמפיינים ולא בעבודה למען הציבור – לא מגיעה להם העלאה בשכר.

הוויתור על תוספת השכר זה רק צעד ראשון. יש לקדם שינוי מערכתי באופן קביעת שכר הח"כים (שכרגע נקבע על ידי הח"כים עצמם). אנחנו פועלים בנושא מזה שנים, מקדמים כעת הצעות חוק בנושא, ובסוף ננצח. בינתיים נמשיך להתקדם צעד אחד צעד כדי לחבר את הכנסת חזרה לציבור. הצעד הראשון הוא שכל 120 הח"כים יוותרו על תוספת השכר. רשימת 22 הח"כים שחתמו עד כה על הטופס כאן.