תובע, חוסם ומחובר למוקדי הכוח: האינטרסים של עמית סגל

הוא משתיק אנשים פרטיים באמצעות תביעות דיבה. הוא חסם כבר יותר מ-4,200 צייצנים בטוויטר. הוא מסונכרן לעתים עם ראש הממשלה נתניהו וגם עם הטייקונים החזקים במדינה. עמית סגל, העיתונאי הפוליטי המשפיע בישראל לא אוהב שמבקרים אותו. זו זכותו, אבל תומר אביטל לא מוכן לשתוק. הטור המלא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

הפעם אני לא רוצה לדבר על פוליטיקאי, אלא על פרשן פוליטי. על עמית סגל.

על כך שהוא מרבה לתבוע דיבה, לחסום ביקורת, ואיך זה קשור לחיבור שלו למוקדי הכוח החזקים במדינה.

קודם כל בואו נדבר על סגל התובע.

בחודש יולי כתב איש התקשורת מוטי אקסמיט בפייסבוק פוסט שהכפיש את סגל. מה הוא עשה? הגיש בתגובה תביעה בדרישה לפיצוי בסך 140 אלף שקל. לדברי סגל, הפוסט גרם לו ל"עוגמת נפש מרובה" והיה לפוסט "תוצאה הרסנית" לשמו הטוב. אני רק שאלה: שמעתם על הפוסט הזה משהו? לא? כי דיברתי עם אקסמיט ולדבריו הפוסט לא קיבל ולו לייק אחד, ותגובה אחת, כועסת, שבעקבותיה הוא הוריד את הפוסט, כמעט מייד לאחר שהוא עלה. אז איך זה הרסני?

הלאה. באוגוסט הצייצן ערן צ'רפק טען שסגל הצדיק רוצחים מימין. כשסגל ראה זאת, הוא צירף צילום מסך וצייץ: "אם לא תמחק בתוך שעה – תביעה בדרך". 

הציוץ נמחק שבע דקות מהרגע שסגל ביקש. אבל הוא הגיש נגד צ'רפק תביעה בכל זאת, שוב על סך 140 אלף שקל. למה להגיש תביעה אם הציוץ נמחק? סגל טען, שוב, להשפלה ועוגמת נפש. קצת מוזר לאור העובדה שסגל הפיץ את הציוץ ה'דיבתי' הזה בעצמו למאות אלפי עוקביו וכך הגביר את התהודה שלו. 

לאחרונה סגל העלה את התעריף ותבע 400 אלף שקל מיועץ פרלמנטארי שכינה אותו בין היתר גזען וטען שהוא "מנסה לסתום לכל מי שלא חושב כמוהו את הפה". 400 אלף שקל לאדם צעיר – זה סכום מחרב חיים.

אדגיש: זכותו המלאה של סגל לתבוע אם כותבים עליו הכפשות ושקרים. חד משמעית

אבל מכפישים שלל עיתונאים מדי יום. למשל משקרים עלינו, על "שקוף" ברשת, שאנחנו ממומנים על ידי כל מיני גורמים עלומים ומטנפים. אנחנו מגיבים כשצריך, אבל לתבוע אנשים מהשורה?

תביעת דיבה לא נועדה להשתיק את החלשים. להיפך. היא נועדה לספק להם צדק. ולנו, העיתונאים, יש במות בהן אנחנו יכולים להגיב. וסגל? הוא העיתונאי המשפיע בישראל. יש לו מיקרופונים פתוחים כמעט בכל תחנת רדיו, ובמהדורה הנצפית ביותר בטלוויזיה. יש לו כפולה בידיעות אחרונות בגיליון סופ"ש. טוויטר עם למעלה מחצי מיליון עוקבים. הציוצים שלו הופכים בעצמם לכתבות. בקיצור, יש לסגל שלל במות לסתור את כל מה שנכתב עליו מבלי להגיע לבית משפט – ועדיין, הוא תובע.

אבהיר שוב, זו זכותו המלאה, אבל זו גם זכותי למתוח על זה ביקורת.

וסגל לא רק תובע, הוא גם חוסם ביקורת מכל הסוגים. היה אשכרה חשבון בטוויטר בשם 'עמית סגל לחסומים'

כדי לדייק את הטור הזה, אחרי הכל הבחור חובב תביעות – ניסיתי להשיג הערכה של היקף החסימות דרך שאלה בטוויטר. החשבון שלי קרס. אבל אז קרה משהו מעניין: סגל החליט לחשוף בעצמו את המספר – 4,209. כמות מטורפת של חסומים.

סגל טען שהוא חוסם רק את מי שמקלל, מטריל או מערב הורים. אמנם לא חסמתי איש מימיי – אבל אני במאה אחוז תומך בגישה הזו. מאה אחוז. אלא שזה פשוט שקר. יש בידי כעת אינספור סיפורים של אנשים שפעם אחת צייצו נגדו ביקורת מנומסת, או שרק עשו לייק למישהו שביקר אותו – ונחסמו. 

גם אני נחסמתי מבלי לקלל, להטריל או לערב הורים.

אבל סגל לא הסתפק בזה. הוא טען שאני במסע נגדו – אף שצייצתי לגביו פעם אחת בלבד. בנוסף הוא העליב אותי בפומבי, טען שאני אובססיבי, נרקיסיסט, ובציוץ נפרד ניסה להקטין אותי. 

האמת? נפגעתי. באמת. הביטחון העצמי שלי גם ככה רעוע עוד מהתקופה שהייתי לא מקובל בתיכון. רק שזה גרוע מהתיכון. חצי מיליון ישראלים נחשפו לעלבונות השקריים שהטיח בי. תוסיפו לזה שאני כאמור חסום אצלו מלהגיב – אז לא יכולתי לנמק את הצד שלי. לא יכולתי לכתוב למשל שביקרתי בחריפות גם את יאיר לפיד על מדיניות החסימות שלו, וספרתי לו אותן.

מה שאני מנסה לומר זה שיכולתי בקלות לעשות 'סגל'. כלומר, לתבוע אותו על ההכפשות האלו דיבה. החוק לצידי. המצפון שלי גם יהיה נקי: סגל יכול בקלות לשלם – בניגוד לאזרחים שהוא תובע.

אבל אני מעדיף לא לתבוע, אני מעדיף לעשות עיתונות. וב-2020, לדבר על חסימות זה לדבר על חופש ביטוי. הרשתות הן כיכר העיר החדשה. אזרח שנבעט ממנה מרגיש ברגע החסימה כמי שלשונו נעקרה. במיוחד אם החוסם הוא דמות ציבורית, והוא לא גידף או שיקר.

שוב אדגיש, זו זכותו המלאה. סגל לא חייב לי ולאחרים דבר. אבל חשוב לדעת שדווקא העיתונאי החזק בישראל לא מוכן לשמוע ביקורת בדף שלו או בשום מקום אחר. 

ויש פה גם פגיעה: סגל הפך לערוץ חדשות מרכזי בישראל. איך אפשר לקבל את החדשות שלו אם אתה חסום אצלו? זה עונש משמעותי למי שהעז לדבר.

או, פה יש פתרון. לא חייבים לעקוב אחרי סגל כדי לראות מה הוא מצייץ. אפשר לעקוב אחרי בנימין נתניהו, ולעתים לקבל את המידע – דרך המנהיג שלנו.

למה אני מתכוון? בדקתי ומצאתי סנכרון יוצא דופן בין סגל לבין ראש הממשלה, מעבר לסיקור שלו. 

למשל בספטמבר סגל פרסם תמונה של מפגינים לעומת הכותל הריק. שעתיים לאחר מכן – נתניהו מפרסם את אותה תמונה בדיוק. או באוגוסט סגל כותב שמעכשיו הרף הוא "שלום תמורת שלום", נתניהו מאמץ זאת עשרים דקות מאוחר יותר. זה קרה בשלל מקרים נוספים.

לשניהם, שמתי לב, יש גם טעם דומה. למשל, באוגוסט נתניהו שיתף כתבה על כך שאמצעי התקשורת לא מסקרים את ההפגנות, אלא משתתפים בהן. סגל העלה אותה 17 דקות מאוחר יותר.

וכשסגל מפגיז בחשיפה שעוזרת לנתניהו, אז ראש הממשלה מפיץ אותה לכל עבר. 'עמית סגל חושף' ו'עמית סגל מטיל הערב פצצת אטום' הם לא משהו שיונית אמרה, אלא משפטים בפייסבוק של ביבי.

ולעתים ראש הממשלה הוא מחולל החשיפה בעצמו. במרץ, רגע לפני בחירות דרמטיות, נתניהו עודד רב להקליט שיחה עם יועצו של גנץ כדי להוציא אותו רע. הרב הקליט, סגל שידר ונתניהו חגג.

עוד בשקוף:

אגב, זה לא רק נתניהו. סגל גם הסתנכרן לעתים עם המסרים של טייקון הגז יצחק תשובה, מבעלי קשת – מקום עבודתו העיקרי. 

למרות שהוא בכלל כתב פוליטי, סגל שוב ושוב תקף פעילים חברתיים ועיתונאים שביקרו את מתווה הגז. המתווה שנתניהו קידם בכל הכוח, וסידר לתשובה, כאמור אחד מהבעלים של קשת, הון עתק. במוסף לשבת של "ידיעות" הקדיש סגל טור להפרכת טענות שמתנגדי מתווה הגז – מעולם לא טענו. 

אגב "ידיעות" שם גם עובד סגל, שייך לנוני מוזס. וזה מעניין כי למוזס יש התלכדות אינטרסים עם תשובה. השניים שותפים עסקיים שמנסים לשמור על כך בסוד. חשפנו שמוזס ותשובה ניהלו חשבון משותף. ידיעות גם תמך לא מעט בעסקים של תשובה ובקושי סיקר את המאבק במתווה הגז. אתם עדיין איתי? כי האינטרס של מוזס מצטלב גם היום באינטרס של נתניהו. איך? מוזס עומד לדין יחד עם ראש הממשלה, ואם המשפט של ביבי יבוטל, ובכן, גם המשפט של נוני יבוטל. למעשה, סגל הוא העיתונאי המצוטט ביותר על ידי נאשמי משפט המו"לים ונתניהו. פרסומיו הטוענים למחדלים בחקירה הפלילית שהובילה לכתבי האישום, מוזכרים בבקשות ועתירות שהגישו הנאשמים נתניהו, מוזס ושאול אלוביץ'.

אז במרכז המשולש הזה של תשובה-נתניהו-ומוזס, אנחנו מוצאים, לעתים, את המגפון: עמית סגל.

המגפון שבמרכז. עמית סגל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מילים אחרונות: סגל הוא חד וחרוץ. בנוסף, להקלטות שהוא משדר יש ערך עיתונאי רב. צריך ניקוי אורוות במשטרה, בפרקליטות ובמערכת המשפט.

אבל שימו לב – כל הלכלוך הזה מוצף מתי? בשעה שיש לנו ראש ממשלה שמואשם בשוחד ונאחז בקרנות המזבח. והכתב הפוליטי מספר אחד? במקום לבקר את הפוליטיקאי מספר אחד, הוא בעיקר מבקר את שומרי הסף שלו. וזה מבאס אותי כאזרח. כי עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה. ולהשתמש בכוח כדי לעזור בעיקר למסרים של בעלי השררה להתפשט לכל עבר – זה, לדעתי, לא אחראי.

אגב, אני לא חושב שהוא בשליחות נתניהו, מוזס, תשובה או מישהו אחר. ממש לא. הוא משרת את עמית סגל. ולעזור לבעלי הכוח לשמור על הכוח – זה מאוד משתלם. תראו לאן זה הוביל אותו. ובכלל, מי עוד יקבל הקלטות מטלטלות כשבתפקיד המפיק – ראש הממשלה בכבודו ובעצמו? 

לסיכום, מה יש לנו פה? האיש החזק בתקשורת הישראלית מתנהג כקורבן, מעיף את מי שמותח עליו ביקורת, משתיק אנשים פרטיים ברחבי הרשת, ובד בבד מרים לפוליטיקאי ולטייקון החזקים בישראל. וכשהוא מרים להם, אז עוקביו הרבים נחשפים לכך בתוך תיבת התהודה של ממנה נחסמו לא מעט אנשים שהיה להם ביקורת. 

המציאות הזאת מפחידה אותי. גם מפחיד אותי שעמית יתבע איתי על הסרטון הזה, אבל זה בסדר, אתמודד. בינתיים, בכל מקרה, שלחתי את הטור לסגל שלא מסר תגובה. 

*

תשמעו, קשה להתחמק מהחדשות שסגל מפיץ, במיוחד כשמפלגת השלטון מהדהדת אותן. לכן לכולנו יש אחריות. אחריות להכיר את האינטרסים ואת המציאות המעוותת הזו שבה חזקים נוהגים כחלשים. 

אז אני רוצה לבקש שני דברים.  אלף, תפיצו את הסרטון – כדי שכולם יכירו את סגל התובע, החוסם והמחובר. בית, כשאתם נחשפים לפרסום שלו, אם עדיין לא נחסמתם, אל תבטלו את הממצאים. אבל במקביל תשאלו את עצמכם: מה האינטרס לפרסם דווקא את זה? ודווקא עכשיו? את מי זה משרת?

***

  • תודה למתנדב שקוף עמר קמפלר שסייע בתחקיר
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

התירוצים שקיבלנו מח״כים בעקבות בדיקת נוכחותם בכנסת. ותגובתנו: פרסמו יומנים, תקנו את הכנסת

ח״כים רבים פנו ל״שקוף״ בעקבות פרסום בדיקת הנוכחות בכנסת. חלק הסבירו למה לא הגיעו, כמה טענו לתקלות בספירה. והיו מי שהסבירו שח״כ לא נמדד בנוכחותו בכנסת, שיותר חשוב להיות בשטח. הנה התשובות לכל התירוצים והטענות, וגם הפתרונות. יש רק 120 אזרחים שקיבלו כוח ופריבילגיה להיות ח״כים. הכוח לשנות בידיים שלהם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"הייתי שלושה שבועות בבידוד", "ישנתי בכנסת כמה ימים", "נכנסתי בכניסה צדדית", "השומר בכנסת פיספס ולא הספקנו לעדכן את הרישום", "חבר כנסת בכלל לא צריך להימדד בנוכחות שלו בכנסת". אלו הם רק חלק מהתירוצים והטענות שהעבירו אלינו חברי כנסת במהלך הימים שחלפו לאחר שפרסמנו את דירוג נוכחות הח״כים במשכן הכנסת.

התירוצים האלו מצטרפים לתגובות שקיבלנו לכתבה. ״לצערנו, הכנסת הנוכחית לא מתפקדת כרשות מחוקקת עצמאית״, אמר לנו ח״כ חיים כץ, הליכוד, יו״ר ועדת העבודה והרווחה; "צעקות בכנסת לא בולמות את הנגיף; פעולות בשטח כן", מסר יו״ר ימינה נפתלי בנט. 

האמת? הכל נכון. אבל גם הפתרונות ברורים: כדי להתמודד עם החלק הראשון של הטענות, לגבי האופן שבו ערכנו את בדיקת הנוכחות, הח״כים מוזמנים פשוט לפרסם את היומנים שלהם לציבור. ולגבי החלק השני של טענותיהם – אם הכנסת לא מספיק משמעותית, תהפכו אותה לכזאת. 

מי משתמש בפריביליגיה שקיבל

עם פתיחת מושב החורף של הכנסת פרסמנו את סיכום הנוכחות של הח"כים במהלך מושב הקיץ הראשון של הכנסת ה-23. בדקנו מי מגיע לעבוד בכנסת – שם צריכים הח״כים להיות לפחות בין הימים שני-רביעי, כדי להשתתף בדיונים, בהצבעות, בקבלת החלטות. בדקנו את מספר הימים בהם הם נכחו בכנסת, את מספר השעות, וכן בכמה דיונים בוועדות הכנסת הם השתתפו. 

הממצאים בקצוות – בחלק העליון של הטבלה ובחלק התחתון – היו ברורים. בין הח״כים שאינם שרים או סגני שרים, בלט מעל כולם בראש הטבלה ח״כ איתן גינזבורג (כחול לבן). אחריו יואב סגלוביץ' (יש עתיד תל"ם). בתחתית הצבענו על שתי הפתעות: יו״ר ימינה הנמרץ נפתלי בנט, וח״כ חיים כץ, עד לא מזמן שר הרווחה, שאולי מנווט את הדיונים בוועדת העבודה והרווחה אבל ממעט לשהות במשכן. נזכיר, כץ קיבל לא מזמן מחבריו הח״כים חסינות מפני העמדה לדין. 

יודע להתחמק. ח״כ חיים כץ (צילום: אבי אוחיון / לע״מ)

מדד הנוכחות הוא כמובן לא המדד היחיד שבו ניתן לבחון את עבודת נבחרי הציבור, כפי שהבהרנו גם בכתבה הקודמת. לאורך השנים אנחנו צוברים עוד מידע ועוד נתונים, ומפרסמים אותו לציבור, כדי לתת תמונה מלאה ככל הניתן. אנחנו מפרסמים מידע על הגשת שאילתות, טיסות, נוכחות בדיוני הוועדות ואפילו הצבעות ואנו חושבים עוד איך למדוד חקיקה ואפילו שיח מכבד. בשבוע שעבר פרסמנו לצד דירוג הנוכחות גם את מפת הח״כים לכנסת ה-23. פרויקט ענק שמרכז את כל המידע שאספנו על חברות וחברי הכנסת המכהנים כרגע. 

אבל מדד הח״כים נותן לנו אינדיקציה מי הח"כים שמשתמשים בכנסת כפלטפורמה לעשייה. יש רק 120 אזרחים ואזרחיות במדינה שקיבלו את הפריבילגיה והכוח לקבל החלטות שמשפיעות על החיים של מיליונים. את המשכורת הציבורית הגבוהה והמוצדקת, את הרכב הצמוד, היועצים ותקציב של מיליונים מידי שנה – הם אמורים לנצל כדי בסופו של דבר לפעול באמצעות הכלים שמעניקה להם הכנסת. 

כשבנט אומר שאין מה לעשות בכנסת זה ממש עצוב. היו גם מגיבים אצלנו בדיון שהתפתח ברשתות החברתיות, שטענו שנבחרי הציבור לא צריכים לבזבז את הזמן שלהם במשכן. אבל זה לא משנה אם אתה אופוזיציה או קואליציה, זה מספיק שאתה נוכח בדיון, שואל את השאלות הנכונות, מדליק נורות אדומות, מביא קולות של אזרחים, בעיות שהועברו אליך, שאלות – כל זה משפיע. אם הח״כים לא יהיו שם כדי לדון עם הפקידים ועם ח״כים אחרים – מי בדיוק יעשה את זה? אם הח״כים לא יהיו נוכחים בכנסת איך הם יקימו קואליציות כדי לקדם נושאים שונים, שדולות, יעבירו חוקים? מי יצביע במליאה? בוועדות?

זהו התפקיד של הח״כים. אין מישהו אחר במדינה שזהו תפקידו. ואם יש מי שלא רוצים לבצע אותו – הם יכולים לפנות את המקום למי שרוצים, או לחילופין – לשנות. הם יכולים למשל להתחיל להצביע לפי אמונתם ודעותיהם ולא רק לפי משמעת סיעתית. הם יכולים לצקת ומשמעות תוכן בתפקיד שלהם. אין עוד אנשים שיש להם כזה כוח בידיים. 

מליאת הכנסת

ח״כים יקרים, כדי שלא נצטרך לעקוב אחריכם: פרסמו יומנים!

היינו מעדיפים שהח״כים יקלו עלינו את העבודה וינגישו את העשייה שלהם לציבור. אבל הבעיה היא אצלם ולא אצלנו. הח״כים מסרבים לפרסם את היומן שלהם. בעינינו זה דבר אלמנטרי. 

אז במקום שהח״כים יפרסמו פעם בשבוע או פעם בחודש, את היומן שלהם, יציינו מתי הם היו במליאה, איפה הם סיירו, עם מי נפגשו, באיזה דיון בוועדה הם השתתפו, ואפילו מתי נגזר עליהם בידוד – אנחנו נאלצים להקדיש שעות רבות של צוות ומתנדבים כדי לחשוף טפח אחר טפח מהמידע שיכול ללמד אותנו על האופן שבו נבחרי ציבור מבלים את זמנם הציבורי ומבצעים את עבודתם.

לחבר את הכנסת למאה ה-21

נסביר: הדרך בה הכנסת רושמת את הנוכחות ועל בסיסה אנחנו מסתמכים הוא רישום ידני – בכל פעם שח"כ נכנס ויוצא מהכנסת השומרים צריך לסמן אותו או אותה – וכאן, מטבען, יכולות ליפול טעויות אנוש. היו ח"כים שסיפרו לנו שהם נכנסו בכניסות צדדיות, היו כאלו שטענו כי ישנו בכנסת ולכן לא נספרו ביום למחרת, היו כאלו שחלקו על הספירה וטענו שכמה ימים שלהם התפספסו, היו גם כאלו שחלקו איתנו כי נכנסו לבידוד ולכן לא יכלו להגיע לכנסת (למעט הצבעות). 

בכנות מלאה – אנחנו מאמינים לכל אחד מהם. אבל למרות שכחלק מבחינת נתוני המדד הצלבנו מקורות רבים ולקחנו בחשבון אירועים כאלו, צריך להדגיש – בבסיס, אלו הנתונים שאנחנו יכולים להתבסס עליהם. כי ככה עובדת הכנסת. בצורה של רישום נוכחות ידני. 

למה הכנסת לא התקדמה למאה ה-21 מבחינת רישום נוכחות? שאלה טובה. חשבנו שאם זה כל כך מטריד את הח"כים הם ינסו לתקן את המצב. הרי הם מקבלי ההחלטות. אבל הם גלגלו את הכדור אלינו. (אימוגי' של מכה במצח) אז פנינו לדוברות הכנסת והצענו להוסיף מערכת רישום אלקטרונית במשכן, כזו שכל ח״כ יוכל להעביר בה כרטיס נוכחות. ככה פשוט, כמו בכל מקום עבודה. בכנסת סירבו.
**

כך או כך, בין אם אתם מבינים את החשיבות העצומה של הפעילות בכנסת, וגם אם אתם לא מסכימים איתנו שהכנסת וחושבים שהיא בזבוז זמן ולכן עדיף להסתובב בארץ – חברי הכנסת צריכים לפרסם יומן. לאפשר לציבור לדעת מהם הם עושים. אנחנו לא מוכנים להסתפק בפרסומי יחסי ציבור של סיורים בפייסבוק ובאינסטגרם. אנחנו דורשים מידע אמיתי ושקוף. פרסמו יומנים. 

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

עצומה: דורשים מגילה גמליאל להתפטר

השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל (הליכוד), בילתה את יום כיפור אצל הורי בעלה – 150 ק"מ ממקום מגוריה – וכנראה נדבקה בקורונה בזמן שהתפללה בבית כנסת. היא התחמקה ממשרד הבריאות במשך שעות ושיקרה לכאורה במהלך החקירה האפידימיולוגית שלה. השרה הפרה את הנחיות הסגר באופן בוטה – וצריכה להתפטר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

כאשר האנשים שאחראים על הנחיות הסגר לא שומרים על הכללים – הם צריכים לשלם על כך מחיר. הם חייבים לתת דוגמה אישית. ראש הממשלה נתניהו צריך לפטר את השרה גמליאל. עדיף שהשרה תתפטר בהקדם על דעת עצמה.
חתמו על העצומה!

עדכון (6/10): העצומה המקורית קראה גם להדחתו של מיקי לוי מוועדת הקורונה. מהלך זה אכן יצא אל הפועל ולכן העצומה עודכנה למיקוד בגמליאל בלבד.

דוגמה אישית? זה לגמרי אפשרי, הנה כמה דוגמאות מהעולם:

עוד בשקוף:

מעקב "שקוף": השר דרעי לא פעל לקידום תקנות נגד שחיתות ברשויות המקומיות

לפני כשנתיים חתם השר דרעי על טיוטת תקנות שנכתבה במשרד הפנים שמטרתן למנוע מינוי מקורבים ברשויות המקומיות במסגרת סדרת הפולואפ שלנו חזרנו לבדוק: מה קרה מאז? בשורה התחתונה: כלום למה? דרעי טוען שממשלת המעבר עיכבה את קידום התקנות, אבל מבדיקת ״שקוף״ עולה כי דרעי פשוט לא פעל כדי לקדם אותן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

דו"ח מבקר המדינה מ-2016 מצא תופעה חמורה של מינויים פוליטיים ואישיים ברשויות המקומיות. במקום מינויים על רקע מקצועי וענייני – מינויים של "מקורבים". בעקבות הדו"ח, נכתבו במשרד הפנים תקנות חדשות להליכי העסקת העובדים ברשויות המקומיות, והפיטורים שלהם. מטרת התקנות למגר שחיתות ולהגביר את השקיפות והפיקוח על המינויים ברשויות המקומיות.

לפני כשנתיים השר דרעי חתם על טיוטת התקנות החדשות. לתקשורת הוא אמר אז כי "התקנות עליהן חתמתי מגבירות את השקיפות בשלטון המקומי ותורמות למקצועיות של כוח האדם. ועדות הבחינה הפועלות באופן מקצועי ונטול פניות הן הבסיס לשלטון מקומי תקין".

אולם מאז כלום לא זז. השר לא קידם את התקנות לשלב הבא. אנחנו כאן כדי להזכיר לדרעי לקיים את מה שהבטיח: לקדם מנהל תקין ושקיפות בשלטון המקומי.

שר הפנים, אריה דרעי. לא קידם את תקנות השקיפות

הכתבה הנוכחית היא חלק מסיקור תחום "בחזרה לתחקירי עבר", בו אנו חוזרים לבדוק מה קורה היום עם מחדלים וחשיפות מהעבר. את התחום בחרו יותר מ-4,000 המו"לים והמו"ליות שמממנים את שקוף. הצטרפו וקבעו את תחום הסיקור הבא.

עוד בסדרת "בחזרה לתחקירי עבר":

מי מעכב את התקנות?

פנינו לשר דרעי ושאלנו מדוע לא נחתמו התקנות החדשות. לדברי דרעי הוא פרסם את התקנות להערות הציבור והעביר אותן לאישור ועדת הפנים, אך קידומן התעכב בגלל ממשלת המעבר. אבל מבדיקת ״שקוף״ עולה כי לא ממשלת המעבר ולא ועדת הפנים תקעו את הליך אישור התקנות – אלא דרעי בעצמו.

בדיקת לוח הזמנים מוכיחה כי לדרעי הייתה אפשרות לקדם את התקנות לפני ואחרי שפוזרה הכנסת: הכנסת ה-20 פוזרה רק בסוף חודש אפריל 2019, כך שהיו לו ארבעה חודשים (בין דצמבר 2018 לאפריל 2019) לקדם את התקנות בכנסת. זאת ועוד, גם מאז החלה הכנסת הנוכחית את עבודתה ב-17 במאי ועד היום, לא עלתה טיוטת התקנות לדיון בוועדת הפנים.

במקום לקדם את התקנות לפני שפוזרה הכנסת, השר דרעי נזכר להגיש את תקנות השקיפות רק בזמן ממשלת המעבר – במהלכה רוב ועדות הכנסת לא הוקמו, בניהן ועדת הפנים של הכנסת, כך שלא היה ניתן לקיים דיון בוועדה. לדברי גורמים בוועדת הפנים, הגשת התקנות בזמן ממשלת המעבר כבר לא תקפה היום, מפני שהכנסת והממשלה התחלפו. כדי לקדם את התקנות, על השר להגיש אותן מחדש לוועדת הפנים.

במילים אחרות, מישהו בלשכת השר השר צריך לשלוח מייל לוועדת הפנים עם קובץ התקנות מצורף. זהו. 

לחשוף קרובי משפחה שעובדים באותה רשות

התקנות החדשות מנסות להשקיף ולפקח על הליך בחירת העובדים ברשויות בדרכים מגוונות. לפי אחת מהן, רשות מקומית תחוייב להעביר העתק של מודעות הדרושים שהיא מפרסמת למשרד הפנים, והמשרד יפרסם את המודעות באתר האינטרנט שלו.  

תקנה נוספת אוסרת על נציגי ציבור לשבת בוועדה הבוחנת מועמדים לתפקידים בכירים ברשות, אם יש להם זיקה אישית, פוליטית או כלכלית לראש הרשות או לחבר מועצה. תקנה אחרת תחייב מועמד/ת לתפקיד ברשות להוסיף בטופס הקבלה שלהם מידע על נסיבות שעלולות לגרום להם להימצא במצב של ניגוד עניינים (לדוגמה: קרובי משפחה שעובדים ברשות).

עם פרסום התקנות להערות הציבור, לובי99, ארגון הלובי הציבורי, פרסם חוות דעת בנושא. לפי חוות הדעת שכתבה הלוביסטית ימית ינאי-מלול, התקנות דורשות שינויים ותוספות מפני שהן לא מכילות את כל ההמלצות של מבקר המדינה בנושא מינויים פוליטיים ברשויות המקומיות.

ימית ינאי-מלול, לוביסטית לובי99, הלובי של הציבור

 

"חשש ממשי שהפן הפוליטי היה מכריע בבחירת אדם לתפקיד"

התקנות החדשות לבחירת עובדים לרשויות המקומיות נולדו בעקבות מסקנותיו החמורות של דו"ח מבקר המדינה מ-2016, שעסק בנושא המינויים הפוליטיים והאישיים ברשויות המקומיות.

"בעיריות שנבדקו התקבלו לעבודה עשרות עובדים שהיו פעילים פוליטיים או מקורבים לראש העירייה או לחברי הקואליציה בהליכים בלתי תקינים", נכתב בדו"ח. "בחלק מהמינויים עלה חשש סביר וממשי שהפן הפוליטי או האישי היה גורם משפיע ולפעמים אף מכריע בבחירתם לתפקיד".

בעקבות פרסום מסקנות אלה, הוחלט לכתוב תקנות חדשות שיהפכו את הליך בחירת העובדים ברשויות המקומיות למפוקח יותר ושקוף יותר. בדברי ההסבר לתקנות, נכתב כי מטרתן: "להבטיח מינויים ראויים ומקצועיים שאינם נובעים משיקולים זרים ומתקבלים על ידי ועדת בחינה מקצועית ומגוונת".

מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)?

אחיך הצעיר הגיש מועמדות לתפקיד מעניין במועצה המקומית. הוא שלח קורות חיים והמלצות, ועל פי המודעה נראה שהתפקיד ״תפור עליו״, אבל בסוף קיבלה את התפקיד הבת של מנהלת המחלקה הוותיקה במועצה. זה לא סיפור דמיוני, אלא המציאות. 

לפי דו"ח מבקר המדינה, ההתנהלות ברשויות המקומיות כיום מאפשרת לאנשים לקבל תפקידים לא בהתאם לכישורים שלהם ולהתאמתם לתפקיד – אלא בגלל הקשרים שלהם. מדובר במצע לשחיתות, בפגיעה בשוויון הזדמנויות ובמקצועיות של השירות שאנחנו האזרחים מקבלים. 

מה עושים כדי לתקן את המצב (מעש״י)?

נראה כי הפניה שלנו לשר הפנים כבר הועילה: לדבריו התקנות צפויות להגיע בקרוב להיוועצות בוועדת הפנים. אנחנו נמשיך לעקוב ולוודא שזה אכן קורה. בנוסף, כשהתקנות יעלו לוועדת הפנים נפעל היחד עם לובי99 כדי להכניס תיקונים נחוצים.

יש תקווה! בעבר כבר הצלחנו לגרום לדרעי להזיז תקנות נשכחות: מקרה דומה קרה כשהשר הבטיח שיגביל את סכום התשלום של רשויות מקומיות לאמנים ביום העצמאות ואף זכה לאינספור כתבות המשבחות את הבטחתו, אך לא עשה דבר בפועל. רק לאחר שתוזכר על ידי "שקוף", הוציא לפועל את ההגבלה.

תגובת משרד הפנים: 

"שר הפנים, אריה דרעי, אישר את נוסח התקנות והן הועברו לועדת הפנים לאישורה בהתאם לחוק. בעקבות ממשלות המעבר שכיהנו במשך תקופה ארוכה, התקנות התעכבו בועדת הפנים בכנסת. עם זאת, בהתאם לבקשת גורמי המקצוע בוועדה, פורסמו התקנות להערות הציבור והוטמעו השינויים בתקנות בהתאם ואושרו במשרד המשפטים. כעת נדרשת פנייה מחודשת של השר דרעי לוועדת הפנים לקבלת אישורה לנוסח המעודכן, דבר שיעשה בתקופה הקרובה".

***

 

האיחוד בעיתונות העצמאית יוצא לדרך, ואנחנו צריכים אותך איתנו

״שׁקוף״ ו״העין השביעית״ יחלו לפעול יחדיו תחת מודל המו"לים של "שקוף" המטרה: ביסוס מודל פעולה אפקטיבי המשלב עצמאות עיתונאית עם יציבות כלכלית היעד הראשון: גיוס 2,000 מו"לים חדשים ● אתם איתנו?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

קוראים וקוראות יקרים,

אחרי חודשים ארוכים של בדיקות ותכנון מדוקדק והצבעת אמון של 4,000 המו״לים של ״שקוף״ ושל ועד עמותת ״העין השביעית״ – אנחנו גאים ומתרגשים להודיע על ההחלטה לקדם איחוד בין שני כלי התקשורת, תחת מודל מימון שנשען על תמיכת הציבור מהשקל הראשון ועד האחרון.

אנחנו עושים את זה מתוך תחושת מחויבות עמוקה, אחריות, הכרת תודה לכל מי שצעד איתנו עד הלום, ואנחנו מבקשים את תמיכתן ותמיכתכם האקטיבית במהלך

היום יש לנו הזדמנות להתחיל ביחד מהפכה בתקשורת העצמאית בישראל. מודל העיתונות שממומנת רק על ידי הציבור, על ידי מו״לים – אזרחים ואזרחיות שמתחייבים לתמיכות חודשיות עם תקרה מוגבלת – עושה צעד עצום קדימה. האיחוד הגדול בתקשורת העצמאית יוצא לדרך.

אנחנו מאמינים שרק תקשורת שהיא חופשית באמת יכולה לזכות באמון מלא של הציבור. רק עיתונות שמאחוריה עומדים אלפי אנשים שתומכים מדי חודש, בלי אג׳נדות נסתרות, יכולה לספר את הסיפור האמיתי. ושהדרך היחידה לעשות כיום עיתונות נקייה היא בתמיכה ציבורית מלאה. כספית וערכית. 

לנו אין טייקון מאחורי הקלעים ואינטרסים חשאיים, ואנחנו נותנים דין וחשבון רק לציבור. הגב שלכן ושלכם הוא זה שנותן לנו את הכוח להמשיך לחקור, לחשוף – ולשנות מציאות. המודל שלנו לא מאפשר לנו להצליח ללא תמיכת הציבור. בלעדיכם זה וגם הפעם – נמשיך לקדם את המהלך רק אחרי שנדע שהציבור עומד איתנו. 

לכן, אנחנו חייבים לגייס בשבועות הקרובים עוד לפחות 2,000 מו״ליות ומו״לים חדשים, שיתמכו באופן קבוע בעיתונות החופשית של ״העין השביעית״ ו״שקוף״. 

כל אחת ואחד יכולים להיות מו״ל. כל מה שצריך זה לתמוך בסכום חודשי של בין שקל אחד לאלף שקלים מקסימום. לפי היכולת. כל מו״ל קובע, וכל הקולות שווים בלי קשר לגודל התמיכה. הצטרפו עכשיו. ואם כבר הצטרפתם – זה הזמן להזמין גם את החברים והמשפחה שיקרים לכם להיות חלק מהשינוי. מתנה לדמוקרטיה שלנו לקראת השנה החדשה.

דווקא בזמן משבר צריך תקשורת חופשית

המהלך הזה לא סתם קורה עכשיו, בעיצומו של אחד המשברים הכי חמורים בהיסטוריה העולמית, של כאוס פוליטי וחוסר יציבות פנימיים, ושל משבר אמון חריף בין הציבור לבין הממסד והתקשורת הישנה. דווקא בתקופה הקשה שעוברת על החברה שלנו, זה הופך להיות ברור יותר ויותר: אנחנו חייבים להצליח לתת פייט אמיתי לחיבור בין ההון לשלטון ולעיתון, לפעול בנחישות למען הדמוקרטיה, למען חופש העיתונות והביטוי. למען העתיד של כולנו. 

לכן, אחרי שנים בהן אנחנו לוקחים חלק בקהילה הולכת, גדלה ומשפיעה של כלי תקשורת עצמאיים קטנים, הבנו שהגיע הזמן לאחד כוחות. דווקא מול מול הטלטלות הקשות, מול השינויים הטקטוניים והאיומים איתם מתמודד העולם, ובתוך עידן הצפת המידע וחוסר הוודאות – אנחנו חייבים להתחבר. אנחנו מאמינים שכך יהיה קל יותר לצמוח, לפעול מתוך יציבות, באופן חופשי ובשקיפות.

בחודשים האחרונים ביצעו הצוותים המקצועיים של ״שקוף״ ושל ״העין השביעית״ בדיקת היתכנות מעמיקה בכל הרמות – הערכית, המקצועית, הבינאישית והכלכלית – לאיחוד אפשרי של שני האתרים. לאחר שבחנו את כל ההיבטים והגענו להסכמות, המלצנו למו״לים של ״שקוף״ וכן לוועד המנהל של ״העין השביעית״ לאשר מיזוג של שני האתרים, שיחלו לפעול תחת המודל הכלכלי והניהול של ״שקוף״. ֿ

לשמחתנו הרבה, לפני מספר ימים, בסיומו של תהליך שיתוף ציבור ייחודי, אישרו כמעט 4,000 המו״לים של ״שקוף״ ברוב של 90 אחוזים את האיחוד עם ״העין השביעית״. במקביל עברה עמותת העין השביעית תהליך פנימי בסיומו החליט הוועד המנהל לאשר פה אחד את האיחוד. התמיכה הגורפת הזאת רק מוכיחה עד כמה גם בעיני הציבור המהלך הזה משמעותי ונחוץ.

אבל התנאי לאיחוד הוא גיוס של 2,000 מו״לים ומו״ליות חדשים. אנשים מן השורה שחופש העיתונות חשוב להם, שרוצים לקבל תוכן אמין, מעניין ומקצועי, שחשוב לחיים שלהם. שרוצים להבין איך עובדת המערכת, מה עומד מאחורי הסיסמא ״הון-שלטון-עיתון״, איך זה משפיע על החיים שלנו ואיך אפשר לשנות. ללא תמיכת הציבור, לא נוכל לבצע את האיחוד. 

על פי ההסכם, אם נצליח לגייס את תמיכת הציבור, ״העין השביעית״ תעבור לפעול תחת המטריה הניהולית של ״שקוף״, אך כל אחת מהמערכות העיתונאיות תמשיך לפעול בנפרד ותשמור על עצמאות מלאה, כולל שמירה על נכסים דיגיטליים נפרדים. 

במקביל, כל אחד מהגופים יביא לאיחוד את התכנים הייחודיים שלו, את המקצוענות שלו, את המקורות שלו, את הקהלים והחוזקות שלו. את הכוחות האלו אנחנו שואפים לנצל לטובת פרויקטים משותפים, יותר תחקירים, יותר חשיפות, יותר דיווחים בזמן אמת וסיקורי עומק, התנסות במגוון של כלים, פלטפורמות ומדיומים חדשים כמו וידאו ופודקאסטים. אנחנו לא חוששים לנסות דברים חדשים, לא חוששים להשתנות, ואנחנו יודעים להתאים את עצמנו למציאות המאתגרת, להתחדש ולחדש.

שוקי טאוסיג, עורך ״העין השביעית״, ניר בן-צבי מנכ״ל ״שקוף״

היום אנחנו נותנים תשובה מהדהדת לעיתונאים מטעם, לסיקור השטחי, לקליקבייטים, לשיתופי פעולה פסולים מתחת לשולחן. יחד איתכם, במימון ציבורי מהשקל הראשון ועד האחרון, נקדם נורמות של שקיפות, של מעורבות ציבורית, ושל עיתונות ביקורתית ואחראית. 

רק ביחד נחשוף את המושחתים שמושכים בחוטים

כדי שהאיחוד הזה יצא לפועל, ויהפוך למציאות שתאפשר לשני האתרים לפעול באופן חופשי, ללא תלות בקרנות ותרומות גדולות, אנחנו זקוקים לתמיכה שלכן ושלכם. הצטרפו אלינו והיפכו לבעלים של כלי תקשורת עצמאיים

היעד שלנו הוא לגייס, בשלב הראשון, 60 אלף שקלים נוספים בתמיכות חודשיות קבועות. בתקופה האחרונה הצלחנו, במאמץ משותף של שני האתרים, לגייס כבר כשליש מהיעד הזה. אנחנו חייבים גב של עוד לפחות 2,000 מו״לים ומו״לית בשלב הזה, לפני שנוכל להמשיך לטפס ליעד הבא. להם יש את אלוביץ׳ ונוני, לנו יש רק אתכם

הצטרפתן כבר? בקשו מהמשפחה, מחברות ומחברים לעשות אותו דבר. שתפו את התכנים שלנו ברשתות החברתיות ובאפליקציות

עוד כמה ימים כולנו עשויים להיכנס לסגר. חוסר האמון גובר בין המדינה לאזרחיה, והתקשורת הממסדית רק מגבירה אותו. אנחנו מבטיחים לכם לעשות הכל כדי להביא לכן סיקור הוגן, מידע שאתם יכולים לסמוך עליו, ולפקוח עין על מקבלי ההחלטות והתקשורת. ללא מורא וללא משוא פנים. 

שלכן ושלכם,

צוות שקוף

נעים להכיר: ״העין השביעית״

העין השביעית הוא כלי התקשורת העצמאי הוותיק ביותר במדינה. הוא יצא לאור לראשונה ב-1996 ככתב עת מודפס. ב-2008 העין השביעית החלה לפרסם באינטרנט, ולמעשה היא כלי התקשורת העצמאי הראשון שפעל אונליין בישראל. "העין השביעית" היא הזירה היחידה בישראל המוקדשת לביקורת ומעקב על התקשורת. ביקורת תקשורת היא הרבה מעבר לסקירת התכנים בעיתונות. לעיתונות יש אחריות משמעותית מאוד על יציבותה של הדמוקרטיה. התפקיד של העין השביעית הוא לבחון את קשרי הון-שלטון-עיתון, להצביע על כשלים ועיוותים ולדרוש תיקון. בשנים האחרונות הפכה העין השביעית לעמותה עצמאית ומאז היא מתבססת על מודל של תרומות מקרנות ומקוראים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

הפרקליטות על תקרית התמלול החסר ב"תיק 4000": פעלנו כשורה

שאול ואיריס אלוביץ' טענו שהחוקרים הפעילו לחץ פסול על בנם אור, בניסיון לגרום לאביו להפוך לעד מדינה ● בפרקליטות דחו את ההאשמות אך מודים כי בידם "נייר עבודה פנימי" הכולל "תיקונים ממוקדים ונקודתיים" לתמליל שיחה בין חוקרת המשטרה לאלוביץ' הבן ● "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, העין השביעית |

פרקליטות המדינה טוענת כי אין בידה תמליל נוסף, אלטרנטיבי, של השיחה שהתקיימה בין אור אלוביץ' לשוטרת שחקרה אותו מעבר לתמליל שהוגש לסנגורי הוריו, איריס ושאול אלוביץ', הנאשמים במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת פרשת "תיק 4000". ואולם, בפרקליטות מודים שבעקבות פניית יו"ר לשכת עורכי-הדין נערכה בדיקה נוספת, ובה התברר שיש בידי הפרקליטות ניירות עבודה פנימיים הכוללים תיקונים לתמליל השיחה. לפי הפרקליטות, אין ולא היה מקום להעביר את המסמכים הללו לסנגורים.

לטענת הסנגורים, ההקלטה של אלוביץ' והחוקרת מעלה שבמשטרה ניסו לגרום לאור אלוביץ' לשכנע את אביו להחליף את הייצוג המשפטי שלו, ולמסור את התפקיד לעורך-דין שיתמוך באפשרות שיחתום על הסכם עד מדינה. בפרקליטות טענו שלא נפל פגם כלשהו בהתנהלותה.

מענק הפריימריז יצא מהכיס שלנו – אך מבקר המדינה לא מגלה מה קרה עם הכסף 

לפני שנה וחצי זכו הח"כים לראשונה ב-324 אלף ש"ח למימון הבחירות המקדימות למפלגות היחיד שיכול לשמור על כספי הציבור ולבחון את ההוצאות הוא מבקר המדינה הוא נדרש לספר לציבור על כך עוד ביולי 2019 – אך עד עכשיו לא עשה זאת ● התירוץ: של תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

יותר משנה חלפה מאז נדרש מבקר המדינה לדווח לציבור כיצד התנהלו חברי הכנסת עם הכסף שקיבלו לטובת הפריימריז. האם עשו שימוש הגון בכסף שלנו? אין לדעת. מדובר בתקציב שאינו שקוף – היחיד שחשוף למידע הוא המבקר מתניהו אנגלמן, שכאמור דוחה את המשימה החשובה.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

תזכורת: בשנה שעברה כולנו שילמנו לראשונה לחברי הכנסת עבור הוצאות לבחירות המקדימות במפלגות הדמוקרטיות: העבודה, הליכוד, מרצ. סך הכול שילמנו למועמדים מעל 14 מיליון שקל על ההתמודדות שלהם.

עוד על מבקר המדינה ב"שקוף":

מה התירוץ של המבקר? ניחשתם נכון: "בשל תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת", מסר המבקר לפניית "שקוף". "משרד מבקר המדינה עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת על כלל המועמדים בכל מערכות הבחירות שהתקיימו, ועם השלמתה היא תפורסם לציבור". 

יש לציין שעל פי החוק מבקר המדינה נדרש למסור את הדו"ח שלו עד יולי 2019 – הרבה לפני שהנגיף שיתק את המערכות.

מענק לכל ח"כ

בכנסת ה-20 העביר דוד אמסלם (הליכוד) חוק שמזרים הרבה מאוד כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות – סכום שאינו מותנה בזכייה של המועמד. 

הבעיה הראשונה בחוק היא שהמענק ניתן רק למי שמכהנים בכנסת – לכן הוא מייצר להם יתרון מובהק מול מתמודדים טריים בפריימריז. מדובר באפס סיכון עבור הח"כ המכהן ומקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה. 

בעיה משמעותית נוספת היא שהוצאות הח"כים אינן שקופות: תקציב הפריימריז החדש של הח"כים משולם על-ידי הכנסת, אך אין לנו כל דרך לדעת לאן הוא מגיע. בדיונים שנערכו בכנסת, נלחמה "שקוף" לשנות את המצב: ביקשנו שהציבור ידע כיצד הח"כים הוציאו את הכסף שלנו ולהחיל על הכסף חובת שקיפות. מי שקידם אז את החוק, דוד אמסלם, סירב. 

הפתרון הוא לחשוף את הנתונים בפני מבקר המדינה והוא יהיה אחראי לבחון את ההוצאות ולפרסם את חוות דעתו לציבור. הבעיה היא שבביקורת כזו רק מבקר המדינה חשוף להוצאות המלאות ומפרסם דו"ח כללי על התנהלות. הוא אולי יכול לדווח לציבור אם המועמד התנהל כראוי עם הכסף או לא, אבל לא מחויב לפרסם ולפרט אם היו בעיות בדרך ניהול הכסף, עבור מה הוציאו את הכסף ולמי. 

ח"כ שרן השכל (הליכוד). הסכימה לפרסם את הוצאות הפריימריז שלה

גם את המעט הזה אנחנו עדיין לא זכאים לקבל מכיוון שהמבקר, כאמור, מאחר בשנה שלמה בהגשת הדוחות. לפי החוק יש למבקר המדינה, לכל המאוחר, כחמישה חודשים למסור אותם ליו"ר הכנסת, לרשם המפלגות ולמפלגות עצמן.

חשוב לזכור, כי למרות ריבוי מערכות הבחירות, הבחירות המקדימות לרשימות המפלגות בהן יש פריימריז -העבודה, מרצ, הליכוד – התקיימו רק פעם אחת, (בבית היהודי לשעבר הן לא התקיימו). זה קרה לפני הבחירות לכנסת ה-21, בחודש פברואר 2019.

שקיפות מרצון

לאחר הדיונים בחוק, החלטנו לא להתייאש ולאחר מאבק שניהלנו הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. אפשר ללמוד מהם כי ככלל רוב הח"כים מיצו עד תום את הכסף שניתן להם. ח"כים בודדים מכל מפלגה הצליחו לחסוך לנו: מהליכוד יריב לוין ( 72 אלף שקל), חיים כץ (30 אלף שקל), יולי אדלשטיין (23 אלף שקל) וזאב אלקין (12 אלף שקל).

במפלגת העבודה, שם זכו למימון של עד 222 אלף שקל, מצאנו שרק משה מזרחי הצליח לחסוך ולהשיב לנו חלק משמעותי מהכסף (176 אלף שקל). במפלגת מרצ קיבלו 123 אלף שקל ומתוכם רק אילן גילאון חסך והשיב 43 אלף שקל. 

מוסי רז (מרצ). פרסם את הוצאותיו על הבחירות המוקדמות

לאחר הבחירות לכנסת ה-21 פנינו אישית לכל ח"כ או ח"כית שקיבלו מימון וביקשנו מהם לפרסם את ההוצאות עבור הבחירות המקדימות. רק יחידי סגולה עשו זאת: יהודה גליק, זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד, מיכל בירן מהעבודה ומוסי רז ממרצ. כל השאר סירבו.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אנו מצפים מנבחרי ציבור להתייחס בכבוד לכסף שלנו וזה משפיע על הדרך בה אנו תופסים אותם. לשם השוואה סכום של 324 אלף שקל הוא שווה ערך למענק קורונה ל-108 משפחות בנות חמש נפשות, או שנתיים עבודה בשכר ממוצע. גם אם החליטו חברי הכנסת לממן לעצמם את הבחירות המקדימות הכסף חייב להיות שקוף למען יתנהלו בזהירות ובחיסכון כדי שיגיע למקומות שצריך אותו – וזה לצערנו לא המצב.

מה אפשר לעשות (מעש"י): מעבר למעקב אחר פרסום הדו"ח, נעדכן כשהדו"ח יתפרסם ונספר לכם מה חשב המבקר על התנהלות הפוליטיקאים בכסף של כולנו. וכמובן, נמשיך לדרוש שקיפות. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעידן בנימין

מבצע חיסול: חברי הכנסת העלימו את הגופים המפקחים עליהם 

טרם מונתה ועדת אתיקה הוועדה שדנה בשכר הח"כים לא קיימת מאז ינואר 2019 החמור מכול:  אף אחד לא ממהר למנות יועץ משפטי לכנסת בניגוד לחוק, יו"ר הכנסת הנוכחי וקודמיו פירקו את מנגנוני הפיקוח עליהם ● יריב לוין ממשיך להתעלם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חשיפות "שקוף" בחודשים האחרונים מגלות שורה של מחדלים: עוד ועוד גופי פיקוח על חברי הכנסת, פשוט נעלמו. שכר הח"כים, התנהגותם במשכן, היעדרות מדיונים או קיום תהליכי חקיקה חפוזים ולא ראויים – כל אלו הם רק רשימה חלקית של התחומים שנותרו ללא פיקוח ראוי. כיום, האחראי הבלעדי לתיקון המצב הוא יו"ר הכנסת יריב לוין, שבחר להתעלם ולא להגיב לאף אחת מהטענות.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. חותלר לשנות את הליך מינוי היועץ המשפטי (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

תחילה גילינו שהוועדה הציבורית שדנה בשכר הח"כים פשוט פוזרה בינואר 2019 ומאז לא מינו חדשה. אחר כך התרענו שיו"ר הכנסת יריב לוין ממסמס השלב הראשון בתהליך מינוי יועץ משפטי לכנסת, לאחר שזה סיים את תפקידו באפריל השנה. לסיום, רק לאחרונה דיווחנו שוועדת האתיקה פורקה באפריל 2019 ועדיין לא הוקמה, בניגוד לכל שאר הוועדות. 

כתבות המקור של "שקוף" אודות המחדלים:

המשותף לכל הגופים הללו הוא תפקידם החשוב: הגבלת כוחם של הפוליטיקאים ושמירה עלינו – הציבור – מפני השררה וניצול הכוח. 

שומר הסף הנעלם: אין יועץ משפטי לכנסת

נתחיל מהחמור ביותר: הכנסת מתפקדת ללא יועץ משפטי קבוע. הוועדה שאמורה לאתר ולמיין מועמדים ומועמדות לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת לא קרובה להתכנס. נכון לימים האחרונים, מי שאמון על התהליך, יו"ר הכנסת יריב לוין, לא פנה לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה.

איל ינון. סיים את תפקידו כיועץ המשפטי לפני 3 חודשים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


תפקיד היועץ המשפטי לכנסת הוא תפקיד מפתח במשכן בפרט ובמנגנון הדמוקרטי בכלל. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. דוגמה לכוחו היא פרשת פסילת חוק מס על דירה שלישית, שבה נדרש היועץ להצדיק מול בג"ץ את הליכי החקיקה החפוזים.

חלפו שלושה חודשים מאז סיים היועץ הקודם, איל ינון, את תפקידו. בינתיים מכהנת בתפקיד ממלאת המקום, עו"ד שגית אפיק, אותה מינה יו"ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין ימים ספורים לפני שהתפטר.

ומה אומרים על כך חברי הכנסת? ח"כ אורנה ברביבאי, אחת מסגניות יו"ר הכנסת, מסרה: "אנא הפנה את פנייתך ליו״ר הכנסת. ח"כ, האלופה במיל', אורנה ברביבאי מייחסת חשיבות רבה למינוי יועמ״ש קבוע לכנסת לאלתר". ביקשנו לדעת מה היא תעשה בנדון, אך לא קיבלנו תשובה. 

סגנית יו"ר הכנסת, ח"כ אורנה ברביבאי. "הפנה את פנייתך ליו"ר" (צילום: אתר הכנסת)

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, לא מסר תגובה. שני חברים עתידיים בוועדה לבחירת היועץ, ח"כ עפר שלח, וח"כ איתן גינזבורג, בחרו גם הם שלא להתייחס לנושא. 

מאחר ואפיק עדיין מכהנת גם כיועצת המשפטית של ועדת הכספים פנינו לכנסת בשאלה כיצד היא מתעדת לטפל גם בענייניה השוטפים של הכנסת, שכרגע לוקים בחסר, וגם בהעברת התקציב הקרבה. מהכנסת נמסר: "עו"ד שגית אפיק היא היועצת המשפטית של ועדת הכספים של הכנסת מאז שנת 2005. יש לה צוות שעובד עמה בתחומי הוועדה מזה שנים רבות והוא בעל מומחיות בנושאי הוועדה. לשגית יש סיוע נוסף בתפקידה כמ"מ היועץ המשפטי לכנסת.

 

היא תלווה ביחד עם צוות הייעוץ לוועדת הכספים וביחד עם אנשי לשכה נוספים במידה שיידרש סיוע נוסף, את הליך אישור תקציב המדינה וחוק ההסדרים בוועדת הכספים. בימים אלה שגית וצוותים נוספים בלשכה המשפטית העבירו 2 ימי עיון לחברי הכנסת על התקציב וחוק ההסדרים, והיא נערכת היחד עם יתר אנשי הלשכה לליווי הכולל של הליך אישור התקציב וחוק ההסדרים, אשר כידוע, מגיע לכל ועדות הכנסת ולא רק לוועדת הכספים".

לוין רוצה לשנות את הליך מינוי היועץ בזמן אמת

התנועה לאיכות השלטון פנתה בנושא ליו"ר הכנסת, יריב לוין וביקשה לדעת מדוע אינו ממנה יועץ משפטי. בתשובתו מה-1 ביוני כתב: "החלטתי עם מינוי כיו"ר לבחון את התאמת שיטת המינוי הקיימת". 

לא ברור אם המהלך הזה אפשרי בזמן אמת, ספק אם הוא חוקי. ככל הנראה לא ניתן לשנות את תהליך המינוי לאחר שהכנסת נדרשה כבר להתחיל אותו, ובטח שלא להשתמש בו כתירוץ לאי מינוי. 

שגית אפיק ממלאת מקום היועץ המשפטי (צילום: דוברות הכנסת)

"אנו סבורים, כי שינוי רטרוספקטיבי של שיטת המינוי הוא אינו חוקי ולא ראוי", ציין עו"ד הידי נגב. "ככל שיו"ר הכנסת מבקש לשנות את הליך המינוי בחקיקה, עליו לעשות זאת בחקיקה צופה פני עתיד ולא דווקא בעת שנדרש למנות יועץ משפטי לכנסת – כל שינוי אחר מעלה את החשש שמא מבקש יו"ר הכנסת 'להתגבר' על הוועדה הציבורית ולמנות מועמד שאינו ראוי".

בתנועה לאיכות השלטון לא ויתרו ופנו לאפיק, ממלאת המקום הזמנית, בנושא המינוי ובבקשה לחוות דעתה על שינוי תהליך הבחירה לאחר שתהליך המינוי כבר היה אמור להתחיל.

אפיק ענתה כי ביום שהיו"ר לוין נכנס לתפקיד הזכירה לו שעליו למנות ועדה לבחירת יועץ משפטי קבוע. וכלל שיבקש לבחון מחדש את התהליך תביע את דעתה. לוין, כאמור, מתעלם. 

כל ועדות הכנסת הוקמו – חוץ מאחת 

תקופת הבחירות הממושכת תמה, וחברי הכנסת השתבצו סוף סוף לחברותם בוועדות הכנסת השונות. חוץ מאחת, שפשוט לא הוקמה: ועדת האתיקה.

תפקידה של ועדת האתיקה הוא לוודא כי הח"כים עושים את עבודתם ולא נעדרים יותר מהרגיל, לשפוט במקרים של התנהגות בלתי ראויה ולאשר נסיעות לחו"ל על חשבון גורמים זרים. היא אחד מגורמי המפתח בתחום הביקורת ואף יש בידיה סמכויות ענישה.

ח"כ מיקי זוהר. בעבר קיבל הערה מוועדת האתיקה שפעל בניגוד עניינים (צילום: אתר הכנסת)

בכנסת ה-20 הוועדה הייתה פעילה מאוד. היא השעתה את ח"כ לשעבר אורן חזן על התנהגות גסה כלפי חברי כנסת ואורחי המשכן, כמה פעמים, הארוכה שבהן לחצי שנה. היא קנסה את יאיר לפיד על היעדרות ממושכת והעירה לח"כ מיקי זוהר שפעל בניגוד עניינים אך לא הטילה עליו סנקציה מאחר והיה לטענתה טירון.

הוועדה מורכבת משני ח"כים מהאופוזיציה ושניים מהקואליציה. יו"ר הכנסת יריב לוין הוא בר הסמכות למנות אותה, לפי חוק חסינות חברי הכנסת. נכון לפרסום הכתבה, הוועדה טרם מונתה.

החתולים שומרים על השמנת

במאי השנה, בזמן ששכר הח"כים המשיך לעלות, התברר לנו שהוועדה הציבורית שדנה בהטבות לחברי הכנסת פוזרה בינואר 2019, הרחק מעיני הציבור. הכנסת לא חידשה את קיום הוועדה כבר שנה וחצי – בניגוד לחוק. יו"ר הכנסת, יריב לוין, אחראי למנות אותה אך לא מטפל בכך – ממש כמו קודמיו בני גנץ ויולי אדלשטיין. 

הוועדה ציבורית הוקמה בשנת 2002. היא עוסקת בשכר חברי הכנסת, בהטבות ובתנאים שהם מקבלים, כמו למשל כמו מספר העוזרים הפרלמנטריים שהכנסת מממנת לכל ח"כ וח"כית. אך כעת היא לא קיימת, ואפילו היו"ר שלה פרופ' חיים לוי לא ידע שהוועדה שעמד בראשה התאיידה. "לא עדכנו אותנו, למי יש זמן היום למכתבי נימוסין", מסר לוי.

אף אחד לא סיפר לו שהוציאו את הוועדה לחופשה. פרופ חיים לוי יו"ר הוועדה לפיקוח על שכר הח"כים

החשיבות של הוועדה עצומה: זוהי התחנה המקצועית היחידה שבוחנת את הנושא באופן ענייני ומגישה המלצות שקופות לציבור. הודות לקיומה, לציבור ולתקשורת יש יכולת למתוח ביקורת ולשפוט את החלטות הח"כים בעניין שכרם. פנינו לכנסת לשאול מה סטאטוס המינוי של הוועדה: "טרם מונתה הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח"כים. מבדיקה עם הגורמים הרלוונטיים, זו אמורה להתמנות בקרוב".

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): כל אחד מהמרכיבים שכרגע חסרים ממלאים תפקיד חשוב בריסון הכוח והשררה. אם המצב יימשך, הוא עלול לפגוע בחיים הפרטיים שלך: חוקים שישפיעו על הכיס שלך עלולים לעבור בחיפזון ובחוסר אחריות כשאין יועצת משפטית קבועה לכנסת.

כשהח"כים מחליטים בעצמם החלטות שקשורות אליהם, אנחנו מוצאים את עצמנו משלמים יותר על המשכורות שלהם. ולא רק שלהם: כספי הארנונה שלך, למשל, מממנים את הקפיצה בשכר של ראש העיר במקום מגוריך וסגניו, רק בגלל שהח"כים התעלמו מהוועדה המייעצת בנושא שכרם. זו שלא קיימת היום. במקום לשפר את שירותי החינוך או פינוי האשפה, אנחנו מאכילים עוד יותר את הקודקודים.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): יו"ר הכנסת יריב לוין אחראי על התפקוד התקין של הכנסת. הוא מחויב כלפי הציבור למלא את תפקידו ולתקן את שלוש הפרצות הללו: למנות את ועדת האתיקה, את הוועדה הציבורית לשכר הח"כים והוועדה שתבחר יועץ משפטי. שאר הח"כים יכולים לעלות את הנושא בוועדות, בפגישות נשיאות הכנסת ובמליאה. 

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מאשרים בדקה ה-90: המדינה תמשיך לממן לאל על את עלויות האבטחה

לאחר פניית "שקוף" למשרד האוצר התגלה כי הממשלה כמעט פספסה את הדד ליין להארכת ההסכם עם אל על אתמול שר האוצר החליט להאריך שוב את ההסכם הקודם בחמישה חודשים – על כן המדינה תמשיך לממן 97.5% מהוצאות האבטחה של חברת התעופה מאז נחתם ב-2013, ההוצאות נסקו במאות מיליוני שקלים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שר האוצר החדש, ישראל כ"ץ, ביקש לחדש ברגע האחרון את הסכם האבטחה עם אל על בחמישה חודשים. המשמעות היא שהמדינה תמשיך לממן 97.5% מעלות שירותי האבטחה. ההסכם, אותו אנו מלווים באדיקות בשנים האחרונות, צפוי היה להסתיים בסוף החודש, כלומר היום. לאחר לחץ של של "שקוף" על  משרד האוצר, בניסיון להבין מה צפוי לקרות ביום שאחרי פקיעת הדד ליין, הנושא עלה לסדר היום של הממשלה.

קראו את כתבות "שקוף" הקודמות בנושא:

החשבון עלינו – והוא כל הזמן עולה

ענף התעופה הוא אחד התחומים שנפגעו באופן הקשה ביותר בימי הקורונה. בשבועות האחרונים מנסה אל-על, שהייתה הפסדית עוד לפני המשבר, להגיע להסדר עם המדינה על חבילת חילוץ, ואולי אפילו הלאמה (הצעה שהעלנו בעבר). 

שר האוצר, ישראל כ"ץ. חידש את ההסכם עם חברת התעופה (צילום: תום נויברג, פלאש 90)

אבל סיפור הסכם האבטחה הולך אחורה. ב-2008 החליטה הממשלה לעבות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. ההשתתפות ניתנה כפיצוי על ההפסדים שחוו החברות בעקבות רפורמת "שמיים פתוחים", שפתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות.

הרפורמה הסירה הגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל תדירות הטיסות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי אבטחה הדוקים לפי דרישת המדינה – הוחלט לסבסד מאז את עלויות האבטחה. 

טרם הרפורמה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד, אישר לחברות התעופה העלאה בהשתתפות במימון האבטחה ל-97.5%. וראו איזה פלא: מאז תקציב האבטחה נוסק מדי שנה.

לדוגמה לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם אל על כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, בין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים. למרות זאת עלות האבטחה עלתה ביותר מ-22 אחוז, מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. 

כפי שהוכחנו בעבר התקציב גדל בצורה שלא קשורה לכמות הנוסעים או הטיסות. בכמה כסף מדובר? לפי החלטת הממשלה שפורסמה ביום שישי, עמד תקציב חברות התעופה בשנת 2019 על 946 מיליון שקל. 

הממשלה עדיין לא חתמה הסכם חדש ולא האריכה את הקיים – אז הזכרנו לה. והבקשה להארכת ההסכם הקודם הונחה ברגע האחרון.

ברגע האחרון

הסכם האבטחה עם אל על, לפיו המדינה מממנת 97.5% מעלויות האבטחה, היה אמור לפוג בסוף 2019. בהחלטת ממשלה שהתקבלה בדקה ה-90, בנובמבר 2019, הוארך ההסכם בחצי שנה עד שתוקם ממשלה חדשה שתדון בהסכם חדש. באוצר הבטיחו אז כי הם "מגבשים בימים אלו לקובעי המדיניות הצעה שתיתן מענה לבעיות המרכזיות במערך".

מאחר שלא נחתם עדיין הסכם חדש, פנינו בשבוע שעבר למשרד האוצר ושאלנו: מה יקרה בראשון ביולי כשההסכם יפוג? לא נמסרה תשובה. כל זאת בזמן שבדוחות החברה לשנת 2019 נכתבה ההערה הבאה: "לשינוי משמעותי בשיעור השתתפות המדינה בהוצאות הביטחון, עלולה להיות השפעה שלילית מהותית על תוצאות החברה". 

לאחר שפנינו למשרד האוצר, הגישו את הצעת ההחלטה להאריך את הסכם בעוד חודשיים בעלות של 35 מיליון שקל לחודש. מדובר בצמצום, לאור העובדה שהחברה כמעט לא טסה בתקופת הקורונה. אם ירצה, שר האוצר יכול להאריך את ההסכם, שוב, בשלושה חודשים נוספים.

למה בעצם הציבור צריך לשאת בעלויות סמויות?

המדינה נדרשת כעת לבחון האם נהלי אבטחה משנות ה-70 עדיין רלוונטיים בשנת 2020. מקבלי ההחלטות חייבים לשאול את עצמם היכן מיליארד שקל שימושיים יותר בהצלת חיי אדם: מיגוניות לתושבי הדרום? בית חולים נוסף? או שמא עדיין באבטחה של מטוסים הממריאים מוושינגטון. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): הבאת ההחלטה לממשלה ברגע האחרון (סדר היום פורסם ביום שישי בצהריים) כשהבקשה הוגשה רק יום רביעי מצביעה על תהליך קבלת החלטות בסגנון "כיבוי שריפות" ולא שיקול דעת סדור. כתוצאה כספי ציבור, עשויים שלאו להגיע למקומות הנכונים.

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן): אנחנו נפנה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון צבי האוזר בבקשה לדון בהסכם עם אל-על. פיקוח פרלמנטרי על תקציב הביטחון של חברות התעופה יסייע להבין לאן בדיוק הולך הכסף, האם יש בזבוז כספים, וגם מה הדרך הטובה ביותר לסייע לחברה.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

השב"כ חוזר: הממשלה מורחת זמן במציאת חלופה טכנולוגית

אפליקציה יעילה יותר וחודרנית פחות לאיתור נדבקי קורונה מחכה על המדף – אך המדינה אישרה את המשך מעקב השב"כ. משרד הבריאות העביר את הכדור למשרד המודיעין, שם עדיין "לומדים את החומר". בדיון בכנסת נציגי ממשלה סיפקו נתונים שגויים, הפגינו בורות והתחמקו מלוחות זמנים ברורים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חוק מעקב השב"כ לאיתור נדבקים פוטנציאליים עבר בשבוע שעבר (רביעי) בקריאה ראשונה בהליך מזורז, לטובת הפעלה מיידית במידת הצורך. הסיבה לחזרה להפעלת "הכלי" היא עיכוב מתמשך של משרדי הממשלה בהפעלת חלופה טכנולוגית יעילה יותר וחודרנית פחות למיגור וירוס הקורונה.

ועדת החוץ והביטחון. הממשלה הביכה עצמה עם נתונים שגויים (צילו:ם עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

לאחר שנמנע מעיסוק בנושא בחודש האחרון, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, צבי האוזר, קיים דיון מקדים בחלופות טכנולוגיות למעקב השב"כ. בדיון ארוך (קרוב לשלוש שעות) התברר שיש לפחות ארבעה גורמים בממשלה שעוסקים באותו נושא ועדיין "לומדים את החומר". 

עוד כתבות בנושא:

גרסה חדשה של אפליקציית המגן, המיועדת להחליף את איכוני השב"כ תוך שימוש בטכנולוגיית בלוטות', כבר מוכנה לשימוש. אך על מנת שתהיה אפקטיבית יש צורך במספר משתמשים רב, ונושא השיווק עבר לאחרונה מאחריות משרד הבריאות למשרד המודיעין החדש, שאנשיו עדיין "לומדים את הנושא".

הדיון כלל גם לא מעט רגעים מביכים. נציגי המשרדים הציגו נתונים שהתבררו כחלקיים ואף לא נכונים, כמו למשל אומדן שגוי של מספר האזרחים המחזיקים בטלפונים חכמים. חברי כנסת ונציגי החברה האזרחית העמידו את המשרדים על טעותם שוב ושוב.

משרד המודיעין מבולבל

בפתח הדיון, ממלא מקום מקום מנכ"ל המשרד לענייני מודיעין, רונן הרלינג, דיבר דקות ארוכות ואמר ביטויים כמו: "תכלול" ו"קידום תפיסת ההפעלה". לטענת הרלינג, "לא הוגדר לנו לוח זמנים אך אנחנו עושים הכל כדי לקדם ולזרז את קידום אפליקציית המגן".

בחודש האחרון, הוא סיפר, אנשי משרדו למדו את הנושא וערכו השוואה בינלאומית. מדובר בזמן יקר שאבד לבלי שוב, כיוון שהרשות להגנת הפרטיות כבר ערכה השוואה כזו לפני כחודש. מרכז המידע והידע כבר מחזיק במידע זה, המכון הישראלי לדמוקרטיה הגיש מסמך שמפרט את כל החלופות, וכך גם מכון אבא אבן, לדיפלומטיה ציבורית במרכז הבין תחומי (בחודש מאי)

הרלינג טען שכדי להגיע לאפקטיביות יש להגיע למספר משתמשים גבוה ביישומון הרלוונטי, שמגיע לכ-60% מהאוכלוסיה. אך מסתבר כי נתון זה שגוי לחלוטין. הוא ציטט מתוך מחקר של אוניברסיטת הארוורד, אך שגה בנתון המשתמשים הגבוה.

"האפליקציה מתחילה להיות אפקטיבית מרגע שאחוז המשתמשים מגיע לשתי ספרות (כלומר 10% ומעלה)", נכתב במחקר. ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו) ציטט את מהמאמר העמיד אותו על טעותו. הרלניג תיקן והסביר כי המשרד הממשלתי הציב לעצמו את היעד הגבוה, שנע בין 40-60 אחוז.

"מספרים מניפולטיביים"

רפי מירון, מהמועצה לביטחון לאומי, טען בדיון שהמל"ל עובד על איתור אמצעים משלימים. הסיבה: האפליקציה רלוונטית רק למי שמחזיק בטלפון חכם ואינה כוללת ילדים קטנים, חלק מהחרדים ושומרי שבת ליממה בשבוע. הפתרון שהציג הוא כרטיס או צמיד עם טכנולוגיית בלוטות', שעלותו כ-15 דולר ליחידה.

לפי נציג המל"ל, מדובר ב-3.64 מיליון אזרחים ללא טלפון חכם. לטענת תהילה אלטשולר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, המספרים הללו מניפולטיביים. הם כוללים את תינוקות וטף, שבכל מקרה לא נושאים טלפונים ולא מצויים תחת מעקב השב"כ.

"אלו נתונים שהתקבלו ממשרד הבריאות", טען מירון. אך במשרד הבריאות הודו שאין בידיהם נתונים רלוונטיים. "לא משנה כמה ניסינו, לא הצלחנו להגיע למספר האנשים שאינם מחזיקים בטלפונים סלולרים חכמים", אמרה בדיון רונה קייזר ממשרד הבריאות. עם זאת, העריכה שיש קצת פחות מ-6 מיליון משתמשים בטלפונים חכמים בישראל.

"ההתרשמות שלי היא של גרירת רגליים מצד הגורמים המתכללים", טענה ד"ר אלטשולר כנגדם. "יחד עם חוקרת נוספת במכון הישראלי לדמוקרטיה, הגענו לכל המידע הזה כבר. מידע שהמדינה אוספת תוך שלושה ארבעה חודשים". 

עוד טענה, כי "בניגוד לצפיות של המרכז הלאומי לקורונה, בתחילת הדרך, בשאר העולם הדמוקרטי לא פנו לארגוני ביון כמו שקרה פה". 

פינג פונג על הגב שלנו

בחודשים האחרונים נושא השקת אפליקציית המגן 2.0 עולה שוב ושוב לדיון, אך נראה שבמשרדי הממשלה מסרבים להתקדם. לדברי רונה קייזר, הממונה על פיתוח המגן במשרד הבריאות, אפליקציית המגן 2.0 תהיה מוכנה בעוד שבוע לכל סוגי המכשירים הסלולריים החכמים. לדבריה, המשרד טרם הפיץ את הגרסה, בשל חשש שמא אנשים לא יפעילו את הבלוטות'. 

"זה מחייב הסברה נרחבת לאוכלוסיה", הבהירה. אם כך, מה מתקדם בתחום ההסברה? קייזר העבירה את הכדור למשרד המודיעין וטענה שהוא אחראי כעת לתחום ההסברה.

רונה קייזר ממשרד הבריאות. העבירה את הכדור למשרד המודיעין

עוד טענה קייזר, שלפי בדיקות המשרד, שימוש במיקום ובלוטות' בה בעת מנצל כ-15 אחוזים מהסוללה ולכן עולה החשש שהציבור לא יפעיל אותן באופן רציף. אך מנכ"ל חברת נקסר טען לעומתה כי ניתן לחייב את האזרחים להציג את סטטוס ההפעלה בטלפון בכניסה לכל סופר או קניון. 

"יש היום מאות מפתחים באפל וגוגל שפיתחו פלטפורמה מלאה לאיתור מדויק של מגע בין אנשים תוך שמירה על הפרטיות", ציין שיר. "רוב הסיכויים שהמערכת הזו תיכנס למערכת ההפעלה הבאה שלהן, כך שיגיעו במיידית ל-100% חדירה". 

הרשות להגנת הפרטיות, שכאמור הפיצה כבר לפני כחודש דוח שטוען כי יש להחליף במיידי את מעקב זרועות הביטחון במערכת טכנולוגית, דבקה בעמדתה. "עמדתנו היא שגם שהיא לא מושלמת (מגן 2.0) נכון יהיה להתחיל להשתמש בה ובכל מקרה היא עדיפה על כלי השב"כ. נכון להשתמש בה מוקדם ככל האפשר", אמר עוז שנהב, מהרשות להגנת הפרטיות. 

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): אי קידום חלופות למעקב השב"כ עשויי להחזיר אותנו אחורה, למעכב השב"כ. העובדה שהנתונים שלנו חשופים לאורך זמן למעקב ממשלתי עלולה לפגוע בפרטיות שלנו. חמור מכך – שמשרד הבריאות לא מאבטח את נתוניו מספיק טוב, נכון לדוח האחרון של מבקר המדינה. אם ידלפו חלילה ממאגריו לידיים זרות – הם יכולים לשמש גופים עסקיים לברר עלינו מידע שממש לא אמור להגיע אליהם.

בנוסף, לפי מומחים שונים ולאור סקירה בין לאומית – שימוש בbluetooth יעיל יותר משימוש בשב"כ, לצורך זה. עיכוב בשימוש בו לצורך איתור נדבקים פוטנציאלים עלול לגרום לך לחלות או להדביק אחרים בלי שידעת, לגרום לגל השני לצאת משליטה או לפגוע בעסק שלך, שיצטרך שוב להפסיק פעילות.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): משרד הבריאות חייב לקדם במהירות רבה יותר את פיתוח החלופות ובראשן מגן 2.0 כדי לאפשר חלופות לשימוש בשב"כ בגל השני ולבחון גם את השימוש בטכנולוגיה של אפל וגוגל. נמשיך ללחוץ.