פגישות סודיות עם לוביסטים של חברות טבק, חובות מפלגות ועוד – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף?

בחנו את עצמכם – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף. בהצלחה!

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

לכתבות המלאות:

83% אידיאולוגיה – אילו שאילתות הגיש בצלאל סמוטריץ' לממשלה?

במסגרת סיקור הצל של סמוטריץ' ביקשנו את רשימת השאילתות הישירות שהגיש – ולאחרונה קיבלנו את התשובה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לכנסת שני תפקידים מרכזיים – לחוקק ולפקח על הממשלה. אחד הכלים האפקטיביים בביצוע התפקיד השני, הפיקוח, נקרא שאילתות – חבר כנסת שפונה לשר עם שאלה בתחום משרדו, והשר מחויב להשיב לה.

כפי שדיווחנו לפני מספר חודשים, בעוד שאילתות "רגילות" ו"דחופות" מוקראות במליאה והשר הממונה משיב עליהן בקולו (כלומר: הן חשופות לציבור), השאילתות ה"ישירות" (אלה שנשלחות בידי הח"כים ישירות למשרדי הממשלה) אינן שקופות כלל. דווקא בגלל שהתכתובת בין המשרד הממשלתי למשרד הח"כ נעשית מאחורי הקלעים – ישנו סיכוי גבוה יותר שהיא תשקף את עיסוקו האמיתי והמרכזי של חבר הכנסת.

כאשר ערכנו סיקור צל מקיף לבצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין), הלה סירב לענות על כל שאלותינו – ועל כן, הגשנו בקשת חופש מידע לכנסת במטרה לקבל את רשימת השאילתות הישירות שהגיש – וכך ללמוד עוד על פעילותו הפרלמנטרית. הכנסת העבירה את הבקשה לאישורו של סמוטריץ', ובאופן מפתיע, ולמעט השחרה אחת מטעמי צנעת הפרט הכנסת, הוא אישר למסור לנו את רשימת השאילתות המלאה – ברמת הכותרת (ללא פירוט השאלה וללא התשובה שהתקבלה).

ומה גילינו? מתוך 54 שאילתות ישירות שהגיש סמוטריץ', לפחות 45 מהן עסקו בנושאי הליבה בהן הח"כ החרוץ מטפל: דת, ישובי יהודה ושומרון ועידוד אכיפה בקרב בדואים וערבים. נוסף על כך, שלוש שאילתות עסקו בנושאי פיקוח על הבנקים (סמוטריץ' חבר ב"ועדת פישמן") ואחת בחקירות ראש הממשלה.

התרשמו בעצמכם: רשימת כל השאילתות הישירות שהגיש סמוטריץ'.

 

דרשנו שקיפות ממועמדות רשימת "כחול לבן", וגם אתם יכולים

מי המועמדת שהבטיחה לפרסם את יומנה בעקבות שיחה עם כתבת "שקוף"? כאשר פוליטיקאים שותקים, חוגי בית הם הזדמנות לשאול שאלות קשות ואף להוביל לשינוי. נצלו את ההזדמנות גם אתם.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

במציאות הפוליטית הנוכחית השתרשה בעיה עצובה: מועמדים ומועמדות לכנסת נוטים לשתוק לפני בחירות מפחד שיאבדו קולות, במקום לעשות ההפך – להכריז מתחת לכל עץ רענן מהי תפיסת עולמם. מה עושים במצב שבו המועמדים מסרבים להתראיין? הלכתי לחוג בית של שתי מועמדות ברשימת "כחול-לבן", מירב כהן ואורית פרקש-הכהן, בשביל לשמוע מה יש להן לומר.

מירב כהן (מימין) ואורית פרקש-הכהן, מועמדות "כחול לבן" לכנסת

אורית פרקש-הכהן, לשעבר יו״ר רשות החשמל שהודחה מתפקידה לאחר שהתנגדה למתווה הגז בטענה שיגרום לעליית מחירי החשמל, ניצבת במקום ה-15 ברשימה. מירב כהן מועמדת במקום ה-17 ברשימה, והיא מובילה מחאה על פגיעה של חברות טלמרקטינג בקשישים, ממקימות ״התעוררות״ בירושלים ולשעבר חברת מועצה בעיר.

אם ייבחרו, יהיו כהן ופרקש-הכהן חברות כנסת בפעם הראשונה. איך נוכל לוודא שידאגו רק לטובת הציבור ולא יושפעו מפגישות עם לוביסטים ובעלי אינטרס? דרך מעולה להבטיח זאת היא לדאוג שיפעלו בשקיפות. חברת כנסת שיומן הפגישות שלה שקוף, מאפשרת לציבור לפקח על עבודתה, להעריך את חריצותה ולבקר אותה אם צריך. לכן גם תתקשה להכניס ליומן פגישות שנדמה שאינן מיטיבות עם הציבור.

שאלה 1: האם תחשפו יומן?

שאלתי בחוג הבית: במידה ותבחרו לכנסת, האם תפעלו בשקיפות ותפרסמו את היומן שלכן?

בתשובתן הראשונית השתיים הביעו חשש מפרסום יומן. לטענתן, שקיפות יומנים יכולה לפגוע באזרחים שבאים לבקש עזרה ולא רוצים להיחשף. אל מירב כהן, למשל, פונים הרבה קשישים ומשפחותיהם שזקוקים לעזרתה.

התשובה לזה? בדיוק בעבור מקרים מסוג כאלה ניסחנו כללים מאוד ברורים לפרסום יומן של נבחרי ציבור, המאפשרים להשמיט פגישות מטעמי צנעת פרט.

כדי להרגיע אותי בסוגיית השקיפות, הוסיפו השתיים כי לאנשי רשימת "כחול לבן" יש לב טוב וכוונות טובות – ושזה מספיק. כדוגמא הן נתנו את יועז הנדל (מקום 9 ברשימה), ששילם במשרתו לאחר שהתריע על פרשת נתן אשל במשרד ראש הממשלה.

לב טוב זה חשוב – אבל לא, לצערנו זה לא מספיק. המערכת מאפשרת גם לבעלי לב זהב לטעות ולפעול בניגוד לטובת הציבור (לכן אנחנו ממליצים ללכת על בטוח עם הנוסחה: לב + כללי שקיפות).

כמובן שפרסום יומן לא נועד לחשוף מידע אישי על אזרחים – אלא רק להחצין פגישות בעלות ערך ציבורי. אין שום מניעה לפרסם לטובת מה נבחרי ציבור מקדישים את זמנם, ויעידו על כך 30 הח״כים שעשו זאת בכנסת הקודמת.

אז יפרסמו או לא יפרסמו? בחוג הבית המועמדות לא ענו תשובה חד משמעית.

בשיחת טלפון שנערכה לאחר מכן, אורית פרקש-הכהן התחייבה שתפרסם את יומנה!

מירב כהן עדיין לא התחייבה, אבל אמרה שתשקול את העניין בחיוב ותחליט לאחר שתלמד יותר טוב את הנושא.

שאלה 2: מה עם מתווה הגז?

כאמור, כשהייתה יו"ר רשות החשמל, הביעה פרקש-הכהן ביקורת על המתווה בטענה שיגרום לעליית מחירי החשמל. בשיחתנו בחוג הבית אמרה שתפעל לשנותו, אך שזה יהיה קשה לאור ההחלטות שכבר התקבלו על-ידי הממשלה. לדבריה, יהיה צורך להגיע להסכמות עם חברות הגז.

שאלה 3: סוגיות כלכליות ואבי ניסנקורן

פרקש-הכהן נשאלה באירוע אם מצאה מכנה משותף בנושאים כלכליים עם אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות המועמד במקום החמישי ברשימת "כחול-לבן". על כך ענתה: ״שוחחנו וסיכמנו שלא נכנס לאזור של הגבלת זכות שביתה של ועדים מונופוליים. אני לא מסכימה איתו בעניין הזה אבל לדעתי יש מספיק מה לעשות חוץ מזה״.

הגיוני שיהיו לחברי מפלגה שונים דעות שונות, ושיהיה עליהם לעיתים להתפשר ולהגיע להסכמות בהתאם לעמדת המפלגה. אבל לגבי דבר אחד חייבת להיות ביניהם הסכמה: נבחרי ציבור משרתים את הציבור, ועליהם לראות את טובת הציבור לנגד עיניהם. ניסנקורן ופרקש-הכהן מתמודדים על מקום בכנסת ואמורים לקדם בדיוק את זה – אבל עוד לפני כניסתם למשכן הם כבר מסכימים להתעלם מנושא ספציפי שעשוי להגן על קבוצות אינטרס.

לסיכום

אנחנו שמחים על כניסת נשים מוכשרות כמו פרקש-הכהן וכהן לפוליטיקה. יאמר לזכותן שהקשיבו בסבלנות לכל השאלות שעלו מהקהל, ענו בנועם ובאריכות על כולן, ואף נשארו לאחר סיום האירוע לשוחח עם הנוכחים ולענות על שאלות נוספות. בעיקר אנחנו מעריכים את הבטחתה של אורית פרקש-הכהן לחשוף את יומנה.

אם אתם מכירים אותנו אתם כבר יודעים שאנחנו נמשיך לעקוב, ונוודא שההבטחות אכן מתקיימות.

יש חוג בית בשכונה שלכן? נצלו את ההזדמנות לשאול את המועמדות והמועמדים על מה שחשוב לכן, וגם לבדוק מה עמדתן/ם על שקיפות. תוכלו לשאול למשל:

  • האם תשקיפי את יומן הפגישות שלך כשתיבחרי?
  • האם תאמץ כללים לחסימה ומחיקת תגובות בעמודים שלך ברשתות החברתיות?
  • האם תפרסמי את הסכמי ההיעדרויות שלך מהמליאה (קיזוזים)?

אל תתנו לחוג בית להיות פרסומת למועמד/ת. בנוסף לתכניות ולעמדות שלהם, אנחנו חייבים לקבל מהם התחייבות שיעבדו בשבילנו, הציבור. ואין דרך טובה יותר להראות נכונות לכך מאשר לפעול בשקיפות!

*

רעיונות נוספים לקידום שקיפות לגמרי בעצמכם תוכלו למצוא במדריך למשקיף המתחיל.

בנימין ושרה נתניהו רכשו ביגוד מתקציב הציבור בכחצי מיליון שקל

רה"מ ורעייתו מיצו כל שקל אפשרי מתקציב הייצוג שמסתכם במאות אלפי שקלים. למרות זאת, נתניהו לקח חליפות יוקרה מאיש עסקים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

ב-2010 דרש מזכיר הממשלה להגדיל את קצבת הביגוד של השרים ל-4,018 שקל בשנה. סעיף שקופל בתוך הדרישה העניק גם תוספת מוגדלת לתקציב הביגוד של ראש הממשלה ורעייתו, לסך של 50 אלף שקל. אחרי הרבה ביורוקרטיה, הגיעה ועדת הכספים לטפל בנושא רק בשבוע האחרון של דצמבר 2010, ואישרה את הגדלת הסכום. מה קרה אז? אטרף שופינג!

בחמישה ימים האחרונים של 2010 הוציאו הזוג נתניהו כ־17 אלף שקל על ביגוד. חשבוניות ביגוד והנעלה של שנת 2010 ננעלו ב־49,734 שקל. מילימטר מהגבול העליון של ההוצאה המותרת.

אבל מה שבאמת מרשים זה מה שקרה מאז: בדקתי את העשור האחרון ומסתבר שמדי שנה מנצל הזוג נתניהו את התקציב עד האגורה האחרונה. כך למשל בשנת 2013, הזוג רכש הופעה ייצוגית ב-53,143 שקל – בדיוק תקרת התקציב לאותה שנה. וכך מדי שנה הם המשיכו להוציא בול את הסכום שעמד לרשותם – מלבד שנה אחת, 2016, אז הם הותירו, שימו לב… 95 אגורות עודף. הסכום לאורך השנים מצטבר לכחצי מיליון שקל. כנראה שראש הממשלה ורעייתו לא אוהבים ללבוש את אותו בגד פעמיים.

איך זה עבד? דמי הייצוג צמודים למדד ועלו מדי שנה – אז כל שנה יכלו הזוג להוציא מעט יותר כסף. והם אכן עשו זאת. מבדיקת "שקוף" עולה כי בשנת 2014 לזוג הוקצה 54,108 שקל להוציא על ביגוד. ואכן, הזוג נתניהו הוציא 54,108 שקל. בדיוק. חלק מהרכישות עמדו על 11 ו-12 אלף שקל.

ההחזרים מראים – חישוב מדוקדק מדי שנה להגיע למלוא ההוצאה

מבדיקת החזר ההוצאות, עולה כי מדי שנה הזוג הקפיד להגיע בדיוק לתקרה. השנה היחידה בה הייתה חריגה מהתקציב היא – 2015. הסכום עמד על 54,002 שקל, והזוג הוציא 30 שקל מעבר לכך (ולא קיבל אותם). אחת הרכישות באותה שנה הסתכמה בלא פחות 27,336 שקל.

בשנת 2016 התקרה עמדה על סך של כ-53,464 שקל מתקציב המדינה. הזוג רכש הופעה ייצוגית ב-  53,463 שקל ו-5 אגורות. לציבור נחסכו 95 אגורות! באחד ממסעות השופינג באותה שנה נקנו בגדים בכ-14 אלף שקל. או בגד יחיד. קשה לדעת – במשרד סירבו לפרט. במשרד רה"מ גם סירבו לחשוף את תאריכי הקבלות, אף שמדובר בכספי ציבור.

בתחילת העשור זה עלה לנו יותר

חשוב לציין, עד 2011 במקביל לקצבת הלבוש, נתניהו הוציא כספים נוספים על הופעה, דרך "תקציב התפעול" של משרד ראש הממשלה. בתקציב זה אין כלל תקרה (כי אף אחד לא תכנן שתקציב תפעול של משרד ראש הממשלה ישמש לאיפור וביגוד). כך ב-2010 הוצאו גם 85 אלף שקל על איפור לרה"מ ו-8750 על עיצוב שיערו של רה"מ.

כתוצאה, באותה שנה מימן הציבור בכמעט 150 אלף שקל את ההופעה של הזוג נתניהו (94 אלף שקל מתקציב התפעול +  49,850 שקל מתקציב דמי הייצוג). מבקר המדינה מתח על כך ביקורת וציין כי הסכום הסופי יצא פי 2.5 ממה שוועדת הכספים קבעה כסכום לדמי ייצוג. בדו"ח, שנכתב ב-2014, מבקר המדינה ביקש ממשרד רה"מ לעשות סדר בדמי הייצוג, והציע לפנות לוועדת הכספים כדי שיהיה פיקוח של הכנסת לנושא.

זה לא קרה. כלומר, ייתכן שמעבר לסכומים שפורטו כאן, כסף נוסף הופנה לייצוג מתוך תקציב רה"מ.

ואם זה לא די, אזכיר שגם התקציב היפה הזה לא הספיק לכאורה לבני הזוג: מבקר המדינה חשף כי נתניהו קיבל חליפות יוקרה מאיש העסקים ספנסר פרטרידג'. החליפות עלו ככל הנראה עשרות אלפי שקלים. המשטרה חוקרת  את הנושא, וועדת ההיתרים במשרד המבקר תהתה "וכי כמה עולה חליפה לראש ממשלה ומדוע עליו לקבל חליפות במתנה במקום לרכוש אותן לעצמו?"

אז הנה חדשות לוועדת ההיתרים: נתניהו כאמור לא היה צריך לממן החליפות מכיסו. דמי הייצוג אותם הוציאו הזוג מכיסנו הצטברו עד 2016 לכ-409 אלף שקל. משרד רה"מ סירב להעביר לי את הנתונים לגבי 2017 ו-2018. אך לאור ההיסטוריה, יותר מסביר שגם בשנתיים האחרונות – התקציב מוצה עד תומו. הסכום עומד כיום על כ-517 אלף שקל לכל הפחות.

על רה"מ ורעייתו להתלבש כראוי

אדגיש: אין שום סיבה בעולם להסתיר מה נעשה בכסף ציבורי. אם אישיות ציבורית מתביישת להראות מה רכשה מכיסנו – שתואיל להוציא זאת מכיסה. אני לא טוען שמשפחת נתניהו לא צריכה לקבל ביגוד על חשבון המדינה. ברור שהאינטרס של כולנו שמקבל ההחלטות מספר 1 ורעייתו יהיו "ייצוגיים".

גם נכון שהסכום הצטבר כי נתניהו בתפקיד שנים רבות.

אבל גם ההפך נכון: הגיוני שבגלל שאותה אישיות מכהנת שנים רבות – אז תלבש גם את הבגד שהציבור מימן, יותר מפעם אחת. כלומר, הקדנציות המתרבות יכלו היה להוביל לחסכנות.

ההתעקשות הזו למצות כל שקל כל שנה – רחוקה מהדוגמא האישית שהייתי רוצה לראות מהמנהיג שלנו. מה גם, העובדה שלאורך השנים נתניהו חילץ כספים נוספים לסעיף זה מתקציב המשרד בתעלול לא חוקי – בלתי נסבלת.

העובדה שנתניהו לא יישם את המלצות מבקר המדינה בנושא – היא שערורייה.

ולמי שחושב שזה עיסוק בצהוב, ושיש לעיתונות דברים חשובים יותר לעסוק בהם, אז שיעשה תרגיל מחשבתי: האם לראש הממשלה שהונו מוערך בכ-50 מיליון שקל אין דברים חשובים יותר לעשות – מאשר לספור מדי שנה כל אגורה כדי להגיע לרמת ההחזר המקסימלי?

במשרד רה"מ סירבו להגיב.

אסדת הגז לווייתן – תחקיר מקיף בגובה העיניים

תחקיר "שקוף": כל מה שאתם צריכים לדעת על האסדה המוקמת בימים אלו מול חוף דור

עדיין רוצה לקבל עדכונים משקוף?

תודה, בחירתך נקלטה!

אנחנו זמינים לכל שאלה, טענה או בקשה: [email protected]

למקרה שפספסת, אפשר לקרוא את הניוזלטר האחרון ששלחנו בלחיצה פה.

מעדיפים לעקוב אחרינו ברשתות החברתיות? אין בעיה! בחרו הפלטפורמה הנוחה לכם:

תחקיר: מצפצפים על החוק – הח"כים שמסרבים לחשוף האם נפגשו עם חברות הטבק

חברי הכנסת, כמו גם רוב הציבור, כנראה אינם מודעים לנושא האחד בו השקיפות מחויבת מעבר לנגזר מחוק חופש המידע: פגישות עם חברות טבק. אז מי נפגש עם חברות הטבק, מי דיווח על כך לציבור כמתבקש ומי מסרב לחשוף את המידע

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שבי גטניו |

ה-15 באוקטובר 2018, תמלול דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק:

  • אני: האם נפגשת עם חברות טבק?
  • עיסאווי פריג' (מרצ): מי אתה בכלל שתשאל אותי שאלה כזאת?

פריג' הוא רק אחד מעשרה חברי כנסת בעניינם פנינו ב"עמותה לדמוקרטיה מתקדמת" (בראשה עומד הכותב) ליועץ המשפטי לכנסת – בדרישה לחייב אותם לחשוף לציבור האם נפגשו עם חברות טבק או מי מטעמן בהקשר לחוק המדובר.

חברי הכנסת, כמו גם רוב הציבור, כנראה אינם מודעים לנושא האחד בו השקיפות מחויבת מעבר לנגזר מחוק חופש המידע: מפגשיהם של נבחרינו ופקידנו עם חברות טבק.

בחצי השנה האחרונה יצאנו למאבק להחלתה של חובת השקיפות החשובה הזו. על הסיבות להחרגת תעשיית הטבק מכל שאר הגורמים אפרט בהמשך, אך תחילה אפנה אתכם לטבלה החושפת לראשונה מי מחברי הכנסת שנכחו בדיוני ועדת הכלכלה בנוגע לחוק הגבלת פרסום טבק, אכן נפגש עם חברות טבק, מי מהם דיווח על כך לציבור כמתבקש ומי מסרב לחשוף ולדווח את המידע.

לחצו על התמונה להגדלה

כפי שניתן לראות, רק 13 מתוך 22 חברי הכנסת שפנינו אליהם חזרו אלינו עם תשובות:

  • שבעה מהם דיווחו כי לא נפגשו כלל עם חברות טבק: תמר זנדברג (מרצ, "תמר לא נפגשה עם נציגי חברות טבק"), מיקי רוזנטל (העבודה, "היו בקשות לפגישות אך מיקי לא אישר אף פעם פגישה עם חברות הטבק"), יעל גרמן (יש עתיד, "לא זוכרת שנפגשתי עם אף אחת מהחברות או באות כוחן"), יעל כהן-פארן (התנועה, "לא נפגשתי עם אף גורם טבק. אף גורם, לא סיגריות לא ג׳ולס ולא אלקטרוניות"), דב חנין (חד"ש, "לא היו לי מפגשים עם חברות טבק"), עליזה לביא (יש עתיד, "לא נפגשתי!"), אוסנת הילה מארק (הליכוד).
  • שישה חברי כנסת נוספים העבירו דיווח על פגישותיהם עם נציגי חברות הטבק: איתן כבל (העבודה), לאה פדידה (העבודה), שולי מועלם-רפאלי (הימין החדש), איל בן ראובן (העבודה), יהודה גליק (הליכוד), מוסי רז (מרצ). ראו דיווח מפורט אודות הפגישות הללו בסוף התחקיר.

בשנים האחרונות מתנהל ויכוח לגבי לגיטימיות המפגשים של נבחרי ציבור עם חברות טבק ולוביסטים מטעמן. חלק הולך וגדל מחברי הכנסת מסרבים כיום לפגוש נציגי חברות טבק באופן גורף. מי שהגדילה לעשות בתחום זה בכנסת ה-20 הייתה תמר זנדברג, שאף הוציאה הנחייה על איסור כניסת אנשי חברות טבק לישיבות הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול הנוגעות למדיניות המאבק בחברות טבק, בראשה היא עומדת. מהיכן נובעת העמדה הזו וחובת השקיפות בנושא?

תמר זנדברג. הוציאה הנחייה על איסור כניסת אנשי חברות טבק לישיבות הוועדה בראשותה.

מדינות העולם מתאחדות נגד הטבק

חברות הטבק הן גורם מסחרי האחראי למותם של כ-7 מיליון בני אדם ברחבי העולם בכל שנה. בישראל מתים בכל שנה כ-8,000 אנשים. להשוואה: מדובר במספר הגדול פי 20 מקורבנות תאונות הדרכים.

לאור הנתונים המזעזעים הללו, התגייסו באופן חריג אומות העולם ויצרו את "אמנת המסגרת לפיקוח על הטבק" של ארגון הבריאות העולמי באו"ם. מטרת האמנה היא מאבק במי שהוא אולי אויב הבריאות מספר אחד בעידן המודרני – חברות הטבק החזקות. ישראל חתמה על האמנה ב-2003 ואשררה אותה ב-2005.

מחברי האמנה זיהו מיד בתחילה את תחלואי קשרי הון-שלטון כגורם מרכזי בפגיעה בבריאות הציבור. סעיף 5.3 באמנה נועד להחליש את הקשר בין חברות הטבק ומקבלי ההחלטות, והוא קובע כי: "בבואם לגבש ולהוציא לפועל את מדיניות בריאות הציבור שלהם מבחינת הפיקוח בתחום הטבק, הצדדים יפעלו על מנת להגן על מדיניות זו מפני אינטרסים מסחריים או אינטרסים אחרים של תעשיית הטבק בהתאם לחוק המקומי".

מנגנוני האמנה מקיימים כנסים שנתיים על מנת להפיק לקחים מהמדינות השונות ולהבין כיצד פועלות חברות הטבק ואיך ניתן להתמודד עם פעילותן זו. הכנס של 2008 הוליד מסמך הבהרות והמלצות למדינות החתומות. עקרון מספר 2 במסמך קובע כי: "הצדדים, כאשר מתמודדים עם תעשיית הטבק או עם אלה המייצגים אינטרסים שלה, צריכים להיות אחראים ושקופים […] הצדדים צריכים לוודא כי כל התקשרות עם תעשיית הטבק בנושאים הקשורים לפיקוח על טבק או מדיניות בריאות הציבור היא אחראית ושקופה". משם ממשיך המסמך להמלצות: "הפעולות החשובות הבאות מומלצות לטיפול בהתערבות תעשיית הטבק במדיניות בריאות הציבור […] אימוץ צעדים להגבלת המגעים עם תעשיית הטבק ולהבטיח את השקיפות של התקשרויות שהתרחשו".

כלומר, אם נפרש את כוונת מחברי האמנה, אז הרי שעל נבחרי ופקידי ציבור במדינות החתומות עליה חלה חובה להימנע ממפגשים עם חברות טבק – כיוון שהאמנה קובעת שכל התחשבות באינטרסים שלהן, כולל אינטרסים מסחריים, תהווה פגיעה בבריאות הציבור. מה שלבטח לא נתון לפרשנות היא חובת השקיפות החלה על נבחרי ופקידי ציבור לגבי המפגשים שלהם עם חברות טבק.

הגושפנקא החוקית הסופית בנושא הוענקה על ידי מבקר המדינה בדו"ח שפורסם במאי 2018: "על מקבלי ההחלטות ליידע את הציבור על פגישותיהם עם נציגי חברות הטבק".

שנים של הסתרה, התחלה של שינוי

הדיווח אודות הפגישות שמקיימים חברי הכנסת עם נציגי חברות הטבק הוא קריטי עבור ארגוני הבריאות ואלה הנאבקים בעישון – ולציבור בכלל. כל המסתיר מידע זה, כך על-פי האמנה עליה חתומה כאמור גם ישראל, למעשה מסייע בפועל לפגיעה בבריאות הציבור – גם אם לא הייתה לו כוונת תחילה לעשות זאת.

בישראל, חברי הכנסת ושרי ממשלה, בכללם שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה), התעלמו לאורך שנים מהחובה הזו כאשר נפגשו עם חברות טבק ולא טרחו ליידע על כך את הציבור הישראלי. בשנים 2013-2014 קידמה שרת הבריאות לשעבר, יעל גרמן, הצעת חוק ממשלתית להגבלת הפרסום והשיווק של מוצרי טבק. ההצעה לבסוף טורפדה ע"י חברי כנסת משני צידי המתרס, שדאגו "לרכך" את החוק בוועדת הכלכלה עד מצב בו שרת הבריאות משכה את ההצעה כי לא הייתה מוכנה לקדם את החוק באופן המסורס שהתקבל בוועדה.

בראשית 2018, הונח חוק דומה שוב על שולחן הכנסת, הפעם בהובלת איתן כבל, יהודה גליק ואיל בן ראובן. החוק החדש היווה הזדמנות עבורנו להכפיף באופן רשמי את הנבחרים והפקידים לדרישות השקיפות הכלולות באמנה הבינלאומית.

איתן כבל. פתח את הישיבות בניהולו עם דיווח על גורמי טבק עמם נפגש.

כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, שיתף פעולה מההתחלה עם הדרישה ופתח את הישיבות בניהולו עם דיווח על גורמי טבק עמם נפגש. כבל הגדיל לעשות ואף דיווח על גורמים מהעיתונות איתם נפגש בהקשר לחוק האמור (הגבלת פרסום הטבק צפויה הייתה לפגוע בכלי התקשורת).

כך לדוגמא פתח כבל את ישיבת הוועדה ב-12 לנובמבר בשנה שעברה: "נפגשתי עם ועדי עובדים – גם של דובק, גם של פיליפ מוריס. אני הצגתי בפניהם את העניין, נפגשתי עם עוד חבורה – יושב פה דודו מתתיהו, נציג סוחרים, שבאים לדבר", ובדיון נוסף באוקטובר 2018: "נפגשתי עם נציגי ג'ול, נפגשתי עם נציגי ועד העובדים של דובק שהציגו בפניי את המצוקות שלהם שנובעות מתוך התהליך. שוחחתי עם הגב' הלנה ביילין שהציגה בפניי את הבעיות שלה. הסתמסתי עם עמוס שוקן לעניין ההתחייבות שלנו לעיתונות הכתובה. אני מקווה שלא פספסתי". עוזריו של כבל העבירו לידינו גם פירוט נוסף על המפגשים, אותו תוכלו למצוא בסוף התחקיר.

לצד זאת, קיווינו כי כבל ינסה להחיל את חובת השקיפות על כל חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים, אך לכך הוא סירב. לטעמו, העובדה כי שימש בעצמו דוגמא להתנהלות שקופה הייתה אמורה לסחוף אחריו גם את יתר חברי הוועדה. נוכחנו לדעת שאין זה המקרה.

(בסרטון: דיון בוועדת הכלכלה בו חבר הכנסת עיסאווי פריג' מסרב לחשוף את פגישותיו עם חברות הטבק)

אין כללי דיווח? אנחנו דואגים שהח"כים ידווחו

כחלק מהמאבק לשקיפות, פנינו לכל חברי הכנסת שהשתתפו בדיוני חוק הטבק וביקשנו דיווח בפורמט אחיד על פגישותיהם עם נציגי החברות:

  1. גורם הטבק עמו נפגשו.
  2. תאריך המפגש.
  3. רשימת כלל הנוכחים.
  4. מיקום המפגש.
  5. פרוטוקול ו/או סיכום פגישה.
  6. במקרה שלא נרשם פרוטוקול או סיכום פגישה – לציין האם סוכמו דברים בעל-פה מול אותו גורם ו/או הובטחו הבטחות לגבי תמיכה באינטרסים של אותו גורם.

חברי הכנסת שבחרו להשיב עשו זאת במהירות וללא התנגדות. עם זאת, כפי שניתן לראות בפירוטים בתחתית התחקיר, הדיווחים שהתקבלו הגיעו ברמות שקיפות שונות.

בין חברי הכנסת שסירבו לחזור אלינו עם דיווח נציין במיוחד את יצחק וקנין (ש"ס), לשעבר יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, עיסאווי פריג' (מרצ) – שבלט לרעה מבין חברי מפלגתו שדווקא הובילו בכנסת החולפת את המאבק בחברות הטבק – דודי אמסלם ודוד ביטן (שניהם מהליכוד), שנכנסו לדיונים לייצג את בעלי הקיוסקים בניסיונם להפעיל לחץ בטענה לפגיעה אפשרית בפרנסתם, וכן את איילת נחמיאס-ורבין (העבודה), שיתכן סרבנותה קשורה לשיקולי אישיים ולא ענייניים (בעקבות תלונה על ניגוד עניינים אפשרי שהגשנו נגדה בעמותה לדמוקרטיה מתקדמת).

המסקנה המרכזית היא שעם המשך קידום הפרויקט בכנסת ה-21, נעמוד על כך שתוחל רמת שקיפות אחידה על כל חברי הכנסת, השרים והצוותים הפרלמנטריים שלהם. באופן אידיאלי, משרד הבריאות הוא הגוף שהיה צריך לדרוש, לרכז ולפרסם בזמן אמת את המידע אודות הפגישות עם חברות הטבק. בכוונתנו לפנות למשרד הבריאות בנושא, אולם הציפיות שזה יקרה הן לצערנו נמוכות כל עוד סגן השר יעקב ליצמן הוא הגורם המוביל במשרד.

שיאני הפגישות עם הח"כים

בהתבסס על דיווחי הח"כים שהסכימו לחשוף את פגישותיהם עם נציגי חברות הטבק (שישה בסה"כ), ניתן להרכיב רשימה של שיאני הפגישות:  

  • פיליפ מוריס: נציגי החברה נפגשו לא פחות משמונה פעמים עם ששת חברי הכנסת. חמש מהפגישות התקיימו עם מגישי החוק – איתן כבל, יהודה גליק ואיל בן מנחם. עוד עולה כי החברה הפעילה מול חברי הכנסת גם את ועד העובדים שלה.
  • ג'ול (JUUL): הגורם השני בכמות המפגשים. החברה קיימה חמש פגישות עם חברי הכנסת, וגם היא פגשה את כל מגישי החוק. מעניין לציין כי הלוביסטית שייצגה את ג'ול בחלק מהמפגשים, היא קרן ברק, בעלת חברת הלובי "קונטקטי", שנבחרה למקום ה-25 ברשימת הליכוד לכנסת הקרובה.
  • דובק: מיעטה באופן יחסי בפגישות עם חברי הכנסת, כאשר כל הפגישות נערכו באמצעות ועד העובדים של דובק.

פירוט פגישות חברי הכנסת עם נציגי חברות טבק

כאמור, מבין 22 חברי הכנסת שלקחו חלק בדיוני ועדת הכלכלה בנוגע לחוק הגבלת פרסום טבק, שישה אישרו כי נפגשו עם נציגי חברות הטבק והעבירו מידע אודות פגישות אלה, להלן:

(קוראים מטלפון נייד? מומלץ לסובב את המסך לרוחב לקריאה נוחה של הפירוט)

איל בן ראובן

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
איל בן ראובן פיליפ מוריס 14/05/2018 לשכת חבר הכנסת – עו"ד דוד קינן
– קורל אבירם, לוביסטית
– טל אשכנזי
תיאור: חברת פיליפ מוריס ביקשה להיפגש עם חבר הכנסת לאור הצעת החוק שהוא מקדם בוועדת הכלכלה בנושא איסור פרסום מוצרי טבק ועישון. נושא הפגישה נסב סביב הדירקטיבה האירופית, בה מבחינים בין מוצרי טבק לעישון ומוצרי טבק לא לעישון. וניסו להסביר לח״כ על הצורך בהפרדה זו גם בחוק הנוכחי.
סיכום: ח״כ בן ראובן שמע את טענותיהם, אך לא ראה לנכון לקדם את בקשתם בדיוני הוועדה.
איל בן ראובן ג'ול – JUUL 14/10/2018 בית קפה דובנוב 8, תל-אביב – אסף שניר
– רן שטרית
– צח בורוביץ', לוביסט
תיאור: חברת Jull ביקשה להיפגש עם חבר הכנסת לאור הצעת החוק שהוא מקדם בוועדת הכלכלה בנושא איסור פרסום מוצרי טבק ועישון. נושא הפגישה נסב סביב מוצר החברה ומדוע הוא מעודד לכאורה אנשים להפסיק לעשן. ציינו שהחוק המקודם עושה עוול עימם מאחר והוא נוסח באופן פרסונלי נגדם. ציינו את התנגדותם לתיקון בחוק שמגביל את כמות הניקוטין במחסניות המוצר שלהם.
סיכום: ח״כ בן ראובן, ציין במפורש שהוא תומך בהגבלת כמות מחסניות הניקוטין כמופיע בהצעת החוק, שכן הן גורמות להתמכרות בעיקר בקרב בני נוער, שלמענם הוא מקדם את הצעת החוק הנוכחית.
ח״כ בן ראובן בחר להיפגש ולשמוע את דבריהם של נציגי החברות, כפי שנוהג לעשות עם כל גורם המבקש להיפגש עמו. למרות זאת, בחר ח״כ בן ראובן שלא לאמץ את טענותיהם.

איתן כבל

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
איתן כבל פיליפ מוריס 11/01/2018 – נילי ברוש, לוביסטית
– עו"ד דודי קינן
– ד"ר כלשהו שאינם זוכרים את שמו
איתן כבל ג'ול – JUUL 10/10/2018 – צח בורוביץ', לוביסט
– רן שטרית
איתן כבל פיליפ מוריס (ועד עובדים) 08/11/2018 – זאב פרץ, יו"ר ועד עובדי פיליפ מוריס
איתן כבל פיליפ מוריס 08/11/2018 – נילי ברוש, לוביסטית
– עו"ד דודי קינן

יהודה גליק

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
יהודה גליק פיליפ מוריס 29/05/2018 לשכת חבר הכנסת – עו"ד דודי קינן
– קורל אבירם, לוביסטית
נציגי חברות הטבק שהח"כ נפגש איתם שטחו בפניו את טענותיהם לגבי מוצריהם ובקשותיהם להחרגה או להתחשבות בנוסח הצ"ח איסור פרסום מוצרי טבק.
הח"כ הסביר לנציגים הנ"ל שהוא רואה בחומרה רבה את העובדה שהם מרוויחים כסף משיווק מוצר שהם יודעים בוודאות שהורגת את מי שצורך אותו ואת העובדה שהם מנסים בכל דרך להפוך אותו לכמה שיותר ממכר. שהדרך הטובה ביותר לטפל במחדל נזקי העישון היא דרך איסור פרסום. שכולנו חייבים תמיד לקחת בחשבון ש-8,000 בני אדם מתים כל שנה מנזקי העישון, יותר מתאונות הדרכים. כ-10% מתוכם כלל לא מעשנים, אלא נפגעו ממעשנים סביבם (עישון פאסיבי).
שהחוק שהוא מקדם בנושא עומד להציל חיי אדם ולכן הוא משמעותי ביותר ומהפכני.
שמנסיעותיו לחו"ל ופגישות עם חברי פרלמנט העוסקים בנושא שביקרו בכנסת – הוא למד שהעולם מתקדם בסוגיה הזאת כמה צעדים לפנינו. שבמקומות שבהם יישמו את הגבלת הפרסום של מוצרי הטבק, העישון אכן ירד דרסטית. שהחוק חייב לעבור והמטרה המפורשת זה לפגוע בהכנסותיהם מתעשיית הרצח שהם עוסקים בו.סיכומים שהגעתי אליהם מול נציגי חברת הטבק: הח"כ סיכם עם נציגי חברות הטבק שיעיין בחומר כתוב אם ישלחו אליו, אבל שסיכויים קלושים שישנה משהו בהצ"ח.
יהודה גליק ג'ול – JUUL 17/07/2018 לשכת חבר הכנסת – שגיא אהרון
– אסף שניר
– רן שטרית
– צח בורוביץ', לוביסט
– Daniel Lester Cruise
יהודה גליק פורום יבואני טבק וסיגרים 19/11/2018 מזנון חברי הכנסת פז אגמון

לאה פדידה

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
לאה פדידה The Consumer Choice Center
(ארגון הנתמך גם ע"י חברות טבק)
15/05/2018 לשכת חברת הכנסת – ג'ף סטייר
– בהירה ברדוגו, לוביסטית
– מתן אלקלעי, לוביסט
הפגישה תואמה על-ידי יועץ פרלמנטרי.
תיאור: פגישה הצ"ח שנידונה בוועדת כלכלה בנושא הצעת החוק איסור פרסום מוצרי טבק. במהלך השיחה פרסו לפני המשתתפים את הצורך באבחנה בין מוצרים שונים המשמשים לעישון. השיחה ערכה כרבע שעה.
לאה פדידה ג'ול – JUUL 05/11/2018 לשכת חברת הכנסת – קרן ברק, לוביסטית
– אסף שניר
– רן שטרית
– שגיא אהרון, איש הקשר
הפגישה תואמה על-ידי יועץ פרלמנטרי.
תיאור: חשיפת המוצר, במהלך הפגישה שנערכה כעשר דקות הסבירו כי המוצר שלהם תורם להפחתת נזקי עישון ואף הציגו מחקרים תומכים בעניין.
לאה פדידה פיליפ מוריס 17/12/2018 לשכת חברת הכנסת – עו"ד דודי קינן
– קורל אבירם, לוביסטית
הפגישה תואמה על-ידי יועץ פרלמנטרי.
תיאור: הציגו את המוצר כמפחית נזק ומסייע לגמילה מעישון. כמו כן הציגו את הקושי באריזה זהה.

מוסי רז

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
מוסי רז פיליפ מוריס 08/05/2018 משרדי מרצ בתל-אביב – נילי ברוש, לוביסטית
– עו"ד דודי קינן
פגישת היכרות.
לא סוכם דבר.
לא הועברו חומרים.
מוסי רז ג'ול – JUUL 08/10/2018 בית קפה דובנוב 8, תל-אביב – אסף שניר, מנכ"ל ג'ול ישראל
– רן שטרית, מנהל רגולציה ויועץ משפטי
– קרן ברק, לוביסטית
– שגיא אהרון, לוביסט
לא סוכם דבר.

שולי מועלם

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
שולי מועלם פיליפ מוריס 08/05/2018 – נילי ברוש, לוביסטית
– עו"ד דודי קינן
– קורל אבירם

בדיקה: כמה כסף יש בקופות המפלגות?

יצאנו לבדוק את מצבן הפיננסי של כל המפלגות המכהנות. הופתענו לחיוב: רובן במצב יציב ואף חיובי, פרט לאחת – הבית היהודי

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר עזיבת נפתלי בנט את הבית היהודי נשארה המפלגה בחובות עצומים – מה שהחל ויכוח על האחריות לחובות ועל היסטוריית היווצרותן. בשביל למצוא את התשובה ולהעריך את מצבן הפיננסי של כל מפלגות הכנסת ה-20, יצאנו למסע בנבכי הדוחות הכספיים של המפלגות ובדיקות מבקר המדינה של תקציביהן.

חשבנו שנמצא התנהלות רשלנית, אך הופתענו לטובה: מרבית המפלגות נהגו באחריות והגיעו לאיזון תקציבי. הבית היהודי היא כנראה המפלגה היחידה שנמצאת כיום בבור תקציבי עמוק.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

מה מקור החובות?

המימון השוטף קבוע וידוע מראש (ראו הרחבה בקופסא פה למעלה) – וכך המפלגות יכולות להתנהל באופן מתוכנן ולא להוציא כסף שאין להן. המקור לחובות, אם כך, הוא בעיקר תעמולת הבחירות – שכן במקרה זה המפלגות נדרשות "להמר" על הצלחתן בבחירות (המימון המתקבל הוא פונקציה של מספר המנדטים בהן יזכו). אופטימיות מופרכת תכניס את המפלגות לחוב. החובות נוצרים גם בבחירות כלליות אך גם באלה המקומיות:

  1. בחירות כלליות: המפלגות מציגות אופטימיות, מוציאות כסף בהתאם להערכות מנדטים אופטימיות – ומקבלות בסוף פחות כסף ממה שקיוו (במקרה של חוסר הצלחה בקלפי).
  2. בחירות מקומיות: המפלגות מריצות מועמדים מטעמן ברשויות המקומיות וממנות להם את הקמפיין בסכומים שנעים בין עשרות אלפי שקל למיליונים בודדים (תלוי בגודל הרשות). אם המועמד נכשל בבחירות – המפלגה לא מקבלת את כספה בחזרה (כל חבר מועצה ברשות שווה כסף).

משתמשים במימון שוטף לכיסוי חובות קמפיין

בפועל, המפלגות בונות על המימון השוטף שיציל אותן מהחובות שהן צוברות בזמן הקמפיין. כלומר: הן מוציאות בשגרה פחות כסף מהתקציב השוטף, וכך מחזירות חובות. גם בשיטה זו יש פגמים מרכזיים: היא תלויה בתקופת הכהונה של הכנסת וכמובן מספר המנדטים שקיבלה המפלגה. כך לדוגמא, הכנסת הנוכחית כיהנה כמעט 4 שנים לעומת הכנסת הקודמת שאורכה היה כמחצית (שנתיים וחודשיים). בעבור מפלגות שמספר המנדטים שלהן משתנה בקיצוניות בין מערכות בחירות – יש בכך משמעות כספית גדולה.

מבקר המדינה התריע פעמים רבות על השימוש בכסף השוטף שלא למטרה לשמה מיועד. וכך כתב: "בו בזמן שהסיעות יוצרות מצג כאילו כספי ציבור אלה ישמשו למטרתם על פי חוק, הן פועלות באופן שהן מגדילות לעצמן את המימון המשמש בפועל להוצאות בחירות; זאת, מעבר למימון הציבורי האמור לשמש למטרה זו על פי חוק ותוך פגיעה בשוויון מול רשימות מועמדים אחרות המוגשות על ידי מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת".

איך בדקנו?

עברנו על כל הדוחות הכספיים של המפלגות, השלמנו מידע מתוך דוחות מבקר המדינה של העשור האחרון וכן ביקשנו מרשם המפלגות כמה דוחות חסרים. בזכות כך, הצלחנו לייצר תמונה כמעט שלמה על מצבן הפיננסי של כלל מפלגות הכנסת ה-20. יש מפלגות בהן חסרים כמה נתונים אך עדיין ניתן לקבל תמונה מדויקת למדי על התנהלותן.

לטבלת הנתונים המלאה כולל קישורים למקורות המידע.

הסתייגות

המידע העדכני ביותר הקיים לגבי המפלגות מעודכן לסוף שנת 2017. הבחירות המקומיות שהתקיימו בסוף 2018 עשויות היו לגרום לטלטלה משמעותית בחשבון הבנק של המפלגות השונות, וכך כמובן גם הבחירות הכלליות שמתקיימות בימים אלה.

הליכוד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 7.5 מיליון שקל

בנימין נתניהו (!) הוא יו"ר הליכוד כבר כמעט 15 שנה. הליכוד, כמו יתר המפלגות, מוציאה כסף רב לקראת הבחירות בתעמולה, ואז מתאוששת (או לא) לפי כמות המנדטים שהושגו. במרבית תקופת נתניהו, עמדה המפלגה בגירעון שבין 13 מיליון ל- 32 מיליון שקל – תלוי כאמור בתוצאות הבחירות. הזכייה ב-30 מנדטים בבחירות האחרונות והכהונה הממושכת (כמעט ארבע שנים), איפשרו למפלגה להתאושש, כך שנכון לסוף שנת 2017 עלתה המפלגה למאזן חיובי 7.5 מיליון שקל.

העבודה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 11.6 מיליון שקל – צמצמה חוב של 53 מיליון שקל בתשע שנים

במרבית העשור האחרון הייתה שרויה מפלגת העבודה בחובות כבדים: 53 מיליון שקל בתקופה של אהוד ברק (2007-2011), ירידה ל-29 מיליון בזמנה של שלי יחימוביץ' (2011-2013), ומעבר ליתרה של 11 מיליון שקל בתקופה של יצחק הרצוג (2013-2017) – בין היתר בזכות 24 המנדטים שהושגו בבחירות החולפות והכהונה הארוכה יחסית של הכנסת. אבי גבאי קיבל לידיו מפלגה יציבה פיננסית עם מאזן חיובי.

הבית היהודי

מצב נכון לסוף 2017: חוב של 22 מיליון שקל – בנט יצר חוב שלא הצליח לסגור

דניאל הרשקוביץ', קודמו של בנט בתפקיד, השאיר את המפלגה בסוף שנת 2012 עם חוב של 17 מיליון שקל. בתקופתו של בנט, לאחר הבחירות לכנסת ה-20 (2015), תפח החוב לסכום של 32 מיליון שקל. נכון לסוף 2017 חזר החוב והצטמק לכ-22 מיליון שקל. כלומר, בשורה התחתונה, בתקופתו של בנט החוב של המפלגה תפח בחמישה מיליון שקל. בתרחיש הסביר, יו"ר המפלגה הנוכחי רפי פרץ, אולי יצליח לצמצם את החוב בכנסת הקרובה, אך כנראה לא יצליח למחוק אותו.

האיחוד הלאומי

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של כחצי מיליון שקל

המפלגה, שרצה בבחירות האחרונות והנוכחיות יחד עם הבית היהודי, מתנהלת כלכלית באופן נפרד. האיחוד הלאומי שקעה בחוב של 3.5 מיליון שקל לאחר הבחירות הקודמות, אך צמצמה אותו באמצעות המימון השוטף ונכון לסוף 2017 עמד הגירעון שלה על חצי מיליון שקל. ניתן להניח כי בשנת החולפת המפלגה הגיעה לאיזון תקציבי.  

מרצ

מצב נכון לסוף 2017: חוב של מיליון שקל

בתקופתה של זהבה גלאון בהנהגת המפלגה (2012-2018), נעו חובות מרצ בין 3 ל-6 מיליון שקל. לקראת תום תקופת כהונתה (סוף 2017), הצליחה גלאון לצמצם את החוב לכמיליון שקל. בהנחה כי המגמה החיובית המשיכה גם ב-2018, תמר זנדברג, שזכתה בראשות המפלגה במאי 2018, הייתה אמורה לקבל לידיה מפלגה מאוזנת.

יש עתיד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כחצי מיליון שקל

לאחר הבחירות לכנסת ה-19, אז התמודדה ונבחרה בפעם הראשונה, עמדה המפגלה ביתרה של 10 מיליון שקל. הסיבה המרכזית היא לכך היא כמובן מספר המנדטים הגבוה (19) בה זכתה יש עתיד באותו בחירות. בהמשך, צללה המפלגה לגירעון של מיליון שקל לאחר כישלון בבחירות המקומיות וכן ירידה במספר המנדטים בבחירות הארציות, ובכך חיסלה את היתרות בחשבונה. נכון לסוף 2017, סגרה המפלגה את חובותיה ונשארה עם יתרה של 470 אלף שקל.

ישראל ביתנו

מצב נכון לסוף 2017: מאוזן

המפלגה נכנסה לגירעון כספי לאחר כל מערכת בחירות אך תמיד התאוששה לקראת הבחירות הבאות. נכון לסוף 2017 הייתה המפלגה מאוזנת כספית.

כולנו

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 12 מיליון שקל – המצב הפיננסי הטוב ביותר

נכנסה לכנסת ה-20 במצב פיננסי מאוזן. המפלגה הגדילה את הונה באופן קבוע בזכות מימון המפלגות ונכון לסוף 2017 החזיקה בכמות המזומנים הגדולה ביותר מבין כל המפלגות: כמעט 12 מיליון שקל.

התנועה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כשני מיליון שקל

התנועה נכנסת לכנסת העשרים ברשימה מאוחדת מפלגת העבודה ("המחנה הציוני"), אך ניהלה את חשבונותיה בנפרד (זהו מצב נהוג כמעט בכל המקרים בהם מפלגות רצות יחד, אך לא מתאחדות ממש). התנועה הצליחה לשמור על יתרה כספית לאורך כל הכנסת ה-19 וה-20. נכון לסוף 2017, קופת המפלגה הייתה במאזן חיובי של כשני מיליון שקל. לאחרונה החליטה ציפי לבני להשבית את פעילות המפלגה, ולכן באם נותרה יתרה כספית בקופה – יהיה עליה להחזיר את הכסף לאוצר המדינה.

תע"ל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של שלושה מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

חד"ש

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 3.3 מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

בל"ד

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

המפלגה התנדנה מסביב לאיזון תקציבי בשנים האחרונות וסיימה את 2017 מאוזנת.

רע"ם

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 1.5 מיליון שקל – המפלגה הערבית היחידה בגירעון

בזמן שחברותיה לרשימה המשותפת שמרו על איזון תקציבי ואפילו הצליחו להגיע ליתרה, מפלגת רע"ם צברה חוב של 1.5 מיליון שקל נכון לסוף 2017. זהו אינו חוב משמעותי יחסית לגובה המימון השוטף והוא כנראה נסגר בשנה האחרונה.

ש"ס

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 600 אלף שקל – צמצמה גירעון של 8 מיליון שקל מאז הבחירות האחרונות

לאורך העשור האחרון מתנהלת ש"ס בגירעון לא משמעותי, גם בתקופת הנהגתו של אריה דרעי (2013-היום)  וגם של אלי ישי (1999-2012). ש"ס נכנסה לסחרור לאחר הבחירות הקודמות והגיעה לגירעון של 9 מיליון שקל – אך הצליחה לכסות את רובו במהלך הקדנציה. נכון לסוף 2017, עמד הגירעון על כ-637 אלף שקל. אם המפלגה נהגה באחריות בבחירות המקומיות, היא אמורה כיום להימצא ביתרת זכות.

אגודת ישראל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 1.8 מיליון שקל

מתנהלת בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאת ביתרה תקציבית.

יהדות התורה

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

מתנהלות בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאה מאוזנת.

בשורה התחתונה

כל המפלגות פעלו בשנים האחרונות לצמצמום החוב שצברו בזמן מערכת הבחירות הקודמת.

הבית היהודי עשתה זאת גם, אך גודל הגירעון (שנוצר בין היתר בידי שיצר היו"ר לשעבר בנט), היה עמוק מכדי לצאת ממנו.

*

ומה התחזית שלנו?

אתן כבר יכולות לשער בעצמכן. כלל המפלגות יכנסו לגירעון תקציבי אותו הם יחזירו (אם יעברו את אחוז החסימה) באמצעות המימון השוטף שיקבלו לאחר הבחירות.

חוק מימון מפלגות זועק לשינוי מתוך דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות. החוק מאפשר לפוליטיקאים חופש רב מדי ואפשרות להתנהלות לא אחראית. האם יקומו בכנסת הבאה הח"כים שינסו לתקן אותו?  אנחנו לא בונים על כך, אבל זה לא אומר שלא ננסה לשנות.

תרגילים מלוכלכים להעברת תקציבים, צ'ופרים לבנקים – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף?

בחנו את עצמכם – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף. בהצלחה!

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

לכתבות המלאות:

נציג הקהילה האתיופית ברשימה של גנץ: לוביסט לשעבר

אחרי שבעבודה ניסתה להשתלב לוביסטית (בהירה ברדוגו), ובליכוד הצליחה (קרן ברק) – אנחנו חושפים שגדי יברקן, נציג הקהילה האתיופית ברשימת חוסן לישראל, עבד בחברת "פוליסי" ונהנה בעבר מתרומה גבוהה מבעלי החברה, בוריס קרסני

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שבי גטניו |

גדי יברקן, נציג קהילת יוצאי אתיופיה ברשימת "חוסן לישראל", הועסק בעבר על ידי הלוביסט בוריס קרסני, בעל חברת הלובינג "פוליסי". יברקן אף זכה מקרסני לתרומה בגובה 25,000 ש"ח כשהתמודד בבחירות המקומיות ברחובות.

יברקן היה ממובילי המאבק לשוויון של יוצאי אתיופיה ועלה לכותרות לראשונה ב-2007, כאשר התעמת עם עו"ד רם כספי – שבאותה תקופה יוחסה לו בתקשורת אמירה לכאורה פוגענית כלפי יוצאי אתיופיה ("הם סוג ב"). יברקן, אז יו"ר מטה המאבק לשוויון חברתי ליהודי אתיופיה, אמנם התעמת עם כספי – אך בהמשך השניים דווקא התחברו.

גדי יברקן ועו"ד רם כספי. בהתחלה התעמתו, בהמשך התחברו

שנה לאחר מכן, החל יברקן לפעול בכנסת כלוביסט של "פוליסי", חברת הלובי העוצמתית בבעלות בוריס קרסני. "פוליסי" אישרו בפנינו את המידע ומסרו כי יברקן אכן "עבד 8 חודשים ב-2008".

הקישור בין יברקן, הלוביסט קרסני ועו"ד כספי שב ומופיע ב-2013, כאשר יברקן התמודד בבחירות המוניציפליות ברחובות. מרשומות מבקר המדינה עולה כי קרסני תרם להתמודדות של יברקן כ-25,000 ש"ח. לפי פרסום של מקומון ברחובות, מדובר היה בתרומה הגדולה ביותר של אדם בודד באותן בחירות. כספי תרם ליברקן באותן בחירות 4,518 ש"ח.

בוריס קרסני הוא אולי הלוביסט הוותיק והחזק בישראל. החברה שבבעלותו, "פוליסי", מייצגת בכנסת ובמשרדי ממשלה עשרות גופים מסחריים מהגדולים בישראל: איגוד הבנקים, איגוד חברות הביטוח, פיליפ מוריס, תנובה, אסם, התאחדות הקבלנים, גוגל, eBay ועוד. כל אלה מעוניינים לקדם אינטרסים מסחריים מול חברי כנסת, שרים ופקידות ציבורית.

מה הבעיה בלוביסט שהופך להיות ח"כ? כתבנו על כך פה.

תגובות

אז למה קרסני תרם כל כך הרבה כסף ליברקן בבחירות של 2013? שני הצדדים סירבו לספר לנו.

מ"פוליסי" נמסר כי יברקן לא הועסק על ידי החברה מעבר לאותם 8 חודשים, אך אין להם מידע לגבי העסקה אפשרית של יברקן בעסקיו האחרים של קרסני בארץ ובחו"ל.