שחיתות בכנסת לאור יום? צפו בקטע הלא ייאמן בו ח"כ מרגי מספר איך סידר תקציבים למקורבים

*זקוקים לעזרת הציבור בסיפור לא ייאמן*

מה שתראו בווידאו לא התרחש במרתף אפלולי אלא בכנסת ישראל. בווידאו שאיתרנו תראו את יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי – מספר על אירוע בתקופתו כשר לשירותי דת. 

מרגי מתאר כיצד כשהיה שר (בין אפריל 2009 ועד מרץ 2013) הגיע אליו ח"כ והציע להעביר "כספים קואליציונים" לחימום מקוואות. מרגי רצה לעזור אך לח"כ היה דרישה מיוחדת: שהכסף יגיע בעיקר למקורבים. 

איך עושים את זה? אותו ח"כ ממציא סעיף תמיכה המתנה את התמיכה בגובה היישוב מעל פני הים. מסתבר שסעיף התמיכה – בגלל שהוא היה קריטריון "שיוויוני" – עבר את הייעוץ המשפטי של הבחור "שמחלק כאפות במשרד".

לאחר שפנינו למרגי וניסינו גם לתחקר בעצמנו – לא מצאנו קצה חוט ולכן אנו פונים אל הציבור בבקשה לעזור באיתורם של:

  • הח"כ שתפר את סעיף התמיכה.
  • היועץ המשפטי שהיה נוהג לחלק כאפות.

נודה לשיתוף הציבור שיסייע לכל מידע שיוביל אותנו לאנשים אלו ולכל מידע נוסף. אל תפספסו את הסרטון שמראה היטב כמה שהדמוקרטיה שלנו בצרות.

יש לכם מידע? מכירים מישהו שיודע משהו?

חבר כנסת שישתמש ברכבו כמתמודד בפריימריז ייחשב עבריין

עידן בנימין ותומר אביטל

חוות דעת שביקשנו ממבקר המדינה מבהירה את האנומליה בחוק שחברי כנסת חוקקו השנה למען עצמם: כעת, משיקבלו מימון ממשלתי להתמודדות בפריימריז, לא יוכלו להשתמש ברכבם, בלשכתם, בעוזריהם ובתקציב קשר עם הציבור שלהם בתקופת פריימריז

חצי שנה חלפה מאז עבר חוק הפריימריז, הצעת חוק שפגעה בכללי המשחק הדמוקרטים. על פי החוק, חברי כנסת מכהנים זכאים למימון מהמדינה של עד 320 אלף ש"ח להתמודדות בפריימריז. המימון אינו מותנה בהצלחה בבחירות וגם חל רק על חברי כנסת מכהנים.

הבעיה העיקרית בחוק היא שהוא אינו שוויוני. אזרחים שאינם חברי כנסת אינם זכאים למימון כלל ונדרשים לקושש תרומות, בניגוד לח"כים מכהנים, המקבלים מימון מלא. תקציב זה מתווסף לשורת ההטבות הקיימת של ח"כ מכהן שעוזרים לו להגיע לציבור – שלושה יועצים, רכב צמוד, תקציב קשר עם הציבור ומשכורת נאה.

נלחמנו על הנושא לא מעט בוועדת הפנים, בתקשורת ואף בסבב הרצאות ברחבי הארץ, כדי להסביר את החוק לכל אחד שרוצה לשמוע ובשפה פשוטה. אנו בעד מימון ממלכתי – אבל בצורה שלא תפגע בתנאי המירוץ.

הפסדנו. כולנו הפסדנו. אבל לא ויתרנו.

לפני חודשיים הפנינו את תשומת לב מבקר המדינה למלכוד שבו מצויים חברי הכנסת בשתי סוגיות ודרשנו את הבהרתן. הראשונה, שאסור לחבר כנסת מכהן לקבל תרומות בשווה כסף בנוסף למימון מהקופה הציבורית. טענה שנייה היא שלח"כ מכהן אסור להשתמש במשאבים הניתנים לו כח"כ כולל הרכב ותקציב הקשר עם הבוחר.

המכתב ממבקר המדינה

להתייחסות המבקר לקחו כמה שבועות להגיע, אך בסופו של דבר הבהירה כי ח״כ שישתמש במשאבים שמעבר לכספי הפריימריז מהמדינה – ייחשב עבריין. כך כתב לנו המבקר:

"ככלל, המימון הממלכתי שאושר לאחרונה נועד להוות הכסף הציבורי היחיד לשמש מועמד זכאי (כגון שר או חבר כנסת) לצורך הוצאותיו הישירות לקידום התמודדותו בבחירות מקדימות במפלגה – ולא כל כסף ציבורי או משאבי ציבור אחרים, לרבות תקציב הקשר עם הציבור".

ולשאלתנו על תרומה בשווה כסף:

דוד אמסלם

דוד אמסלם

"תרומה בשווה כסף (לרבות הענקת שירותים בהתנדבות בתנאים הקבועים בחוק) הינה בדרך כלל כמו כל תרומה אחרת". 

בשורה התחתונה: אסור לח"כים להשתמש בשום משאב ציבורי מלבד הקומבינה בגובה 320 אלף ש"ח שח"כ דוד אמסלם סידר להם.

האם הם יעברו על החוק? נראה.

ערכה: שיר שטיין

*

מה הבעיה בחוק מימון הפריימריס? כנסו וקראו

ועדת שרים לענייני חקיקה סיקור צל 8 – ה״חבורה״ של אמסלם

בסיקור הצל נביא לכם השבוע עדויות לכך שהממשלה דוחה חוקים פשוטים וחשובים גם אם היוזמים שלהם חברי קואליציה וגם אם הממשלה בעצם בכלל תומכת בהם. מצד שני, אם אתה ב״חבורה״ של יו"ר הקואליציה דוד אמסלם  – אתה מקבל יחס אחר. המשך קריאה…

למה אנחנו נדבקים לוועדת השרים לחקיקה?

כל מה שלימדו אתכם בשיעורי אזרחות – זה שקר. טוב, לא שקר, פשוט לא מדויק ברמה מחרידה. זוכרים את שרשרת החקיקה (טרומית, ראשונה וכו')? בינה לבין המציאות אין כמעט כלום. האם חוק יעבור – את זה לא מחליטים ח"כים לפי צו ליבם. אפילו לא לפי ההסכם הקואליציוני שנחתם אחרי הבחירות. המשך קריאה…

כשרגב צעקה על מסי, הקואליציה דחפה לכם יד לכיס

סאגות ארגנטינה והאירוויזיון חשובות – הן מראות לעם ישראל את המחיר שאנחנו נאלצים לשלם בגלל מנהיגות רדודה. אלא שממש באותו זמן מקדמת הקואליציה מהלכים יקרים להחריד שאף אחד כמעט לא מדבר עליהם. מהלכים מסואבים שעוברים מתחת לרדאר משום שהם פחות "סקסיים". המשך קריאה…

סודות שאבי ניסנקורן אוהב במיוחד: סקירת צל 4 להסתדרות החדשה

השבוע בסיקור הצל של ההסתדרות:

  • ביקורת פנים של ההסתדרות מרמזת על חוסרים בקופות ועדי עובדים.
  • למה מרמזת ולא אומרת במפורש? כי ההסתדרות מסתירה את דו״חות המבקר, אז לכו תדעו.
  • למה מסתירה? על פי ההיגיון של ההסתדרות, אם נחשוף את ממצאי הביקורת, מושחתי הוועדים יהיו חשופים לפגיעה ואז אף אחד לא ירצה להיות בוועד.
  • מה יש לנו להגיד על זה? אם דו״ח הביקורת יהיה שקוף – מי שלא ירצה להיפגע פשוט לא יגנוב.
  • ולקינוח: האם יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מסתיר את הדו״ח כדי לשמור את ועדי העובדים בכיס שלו?

לסיקור הצל הקודם של ההסתדרות

נתחיל:

"מה? לחשוף את דו״חות הביקורת?! אף אחד לא ירצה להיות יותר בוועד!"

זו הייתה נקודת השיא בדיון שהתקיים במוסד השיפוט של ההסתדרות לפני כשבוע בו נכח כתב הצל שלנו עידן בנימין. רגע לפני שנגיע לדיון, נסביר בקצרה מהו מוסד השיפוט.

מה זה מוסד השיפוט?

ההסתדרות, בהיותה גוף עצמאי וגדול, מחזיקה מוסד שיפוט פנימי משל עצמה. מוסד השיפוט הוא עצמאי והיו"ר שלו ממונה ברוב של שני שלישים מבינ"ה (הגוף שמשמש מעין "כנסת" של ההסתדרות). השיפוט מהווה ערכאה ראשונה ושנייה לפני שהעתירות מגיעות לבית משפט השלום.

כלומר, יש למצות את ההליכים בתוך ההסתדרות לפני שעותרים לבית המשפט. 'השופט' חייב להיות שופט בדימוס או משפטן חבר הסתדרות, ובסמכותו לקנוס או להשעות עובד הסתדרות ואף להורות על פיטוריו.

150 דו"חות "מתחת לשולחן"

בכתבה הקודמת סיפרנו לכם על הביקורות שכן קיימת בהסתדרות: ביקורת פנים וביקורת של מבקר המדינה. מבקר הפנים מבקר את התנהלות מרחבי ההסתדרות ולעיתים גם חברות נספחות, כמו החברה למרכזי תרבות וספורט.
מי שומר על כספי הוועדים המקומיים? בכל ארגון שבו יש ועד עובדים ישנה גם קופת ועד. מבקר הפנים של ההסתדרות יכול וצריך לבקר גם את התנהלות הוועדים המקומיים, הקטנים. והוא אכן עושה זאת. בערך. בעצם לא ממש. ולהלן הקומבינה: המבקר הפנימי ממנה קבלן משנה שיערוך את הביקורת ויגיש דו״ח בעניין.

למה קומבינה?

הדו"חות האלו חסויים מפני שבוצעו בידי קבלן משנה. היחידים שיראו אותם הם יו"ר ההסתדרות ויו"ר בינ"ה. איתמר אביטן, חבר בינ"ה שיושב באופוזיציה של ההסתדרות, גילה זאת לפני כשנה וביקש את הדו"חות המוסתרים. לא רק מתוקף היותו חבר בינ"ה, אלא מתוקף היותו חבר בוועדת המבקר.

מהי ועדת המבקר? ועדה של נציגי בינ"ה הדנה בדו"חות הביקורת, מזמנת את מושא הביקורת ועוקבת אחר ליקויים ותיקונם. יו"ר ועדת הביקורת בהסתדרות הוא חבר בקואליציה ולא באופוזיציה, בניגוד למה שקורה בכנסת (ובתכלס בניגוד להיגיון הבריא).

אז אביטן ביקש לקבל לידו את הדו"חות. ההסתדרות מצדה סירבה בטענה שהמבקר הוא לא זה שכתב את הדו״חות ומכאן שהיא אינה מחויבת להעביר אותם הלאה. עוד טענה ההסתדרות כי תלונתו של אביטן קנטרנית, שהוא אינו זכאי לקבל דו"חות רטרואקטיבית ושכלל אין לו סמכות לדון בנושא מכיוון שבעת מסירת הדו״ח לא כיהן כחבר ועדת המבקר.

חברי האופוזיציה של בינ"ה לפני הדיון

תארו לכם לרגע שהוועדה לביקורת המדינה של הכנסת לא הייתה יכולה לדון בנושאים שעלו לביקורת לפני שנתיים או שלוש, כי יו"ר הוועדה חבר בה רק חודשיים. התנהלות כזו הייתה מבטלת את כל מונח הביקורת, שכן לא ניתן לבצע כך מעקב והביקורת הופכת מעניין ממסדי לעניין אישי. זה, כמובן, מופרך – לא סביר שחבר בארגון כלשהו יתעלם ממה שהיה לפניו ויתייחס לארגון כאילו נולד כל שנה מחדש.אבל תראו את המענה של ההסתדרות לתביעותו של אביטן. שם חושבים אחרת:

ההסתדרות אף טוענת כי חשיפת הדו״חות תפגע בוועדי העובדים ובשיתוף הפעולה שלהם עם מעסיקיהם. לדעתנו, אם יש פגם בעבודת הוועד – צריך פשוט לפעול לתקנו. אם יש מעילה בכספים ואי סדרים – חייבים להגיש תלונה במשטרה. מי שאינו יודע לנהל קופת ועד – לא צריך לנהל קופה כזו. פשוט. בכספי ציבור יש לנהוג בזהירות יתרה.

אגב, כפי שתוכלו לראות מיד, מדובר בלא פחות מ-150 דו"חות שהוגשו בשלוש השנים האחרונות. כלומר, 150 ועדי עובדים מקומיים עברו ביקורת שתוצאותיה סוד הן. וגם בזה מודה ההסתדרות בכתב ההגנה שלה:

 

אם נשים שניה בצד את אביטן, מי שעוד צריכים לקבל את דו"חות הוועד לידיהם (אולי לפני כולם) – הם העובדים עצמם. כלומר, אם אתם עובדים במפעל שבו נערכה ביקורת – תוצאות הביקורת חייבות להיות בהישג ידכם. במענה לעתירתו של אביטן (ראו מטה) וגם בדיון שנערך במוסד השיפוט נאמר כי בדו"חות עצמם מצויין שיש להביאם לידיעת ציבור העובדים. ומי ימסור לכם את הדו"ח? האדם שמעל בכספכם? בהצלחה.

"אף אחד לא ירצה להיות חבר בוועד"

בזמן הדיון בבית הדין של ההסתדרות, כאשר השופט עו"ד וינבויים שאל את עו"ד מור חלד, המייצגת את ההסתדרות, למה כל כך חשוב להסתדרות לשמור על הדו״חות האלו בסוד, חלד הודתה כי חסר כסף בקופות של חלק מהוועדים. כלומר, יש חשש לכאורה של גניבה מקופות ועדי העובדים וההסתדרות לא רוצה לספר את זה לעובדים המשלמים מכספם לקופת הוועד המקומי.

החלק הזה בדיון בבית הדין הוא לא פחות ממחדל:

עו"ד חלד: "למה זה סוד? אנחנו רוצים לחשוף עכשיו 150 ועדים לאיזושהי גחמה שכל אחד שהוא במקרה חבר בינ"ה, שיבוא אחר כך ויגיד היה חסר לו 10 שקלים בקופה אז בוא חבר הוועד הזה וחבר ועד אחר. יש לנו עניין גם לשמור על פרטיותם של חברי ועד העובדים, אחרת אף אחד לא ירצה להיות חבר ועד עובדים".

השופט: "מנסיוני אין חשש כזה".

אביטן (התובע את הדו"חות): "שלא יגנוב".

או במילים שלנו: חוסר שקיפות מעודד שחיתות. עורכת הדין המייצגת את ההסתדרות מגמדת את התופעה ל-10 שקלים. אבל אם אתם חושבים שנפל ליו"ר הוועדה מטבע של 10 שקלים אתם טועים. קחו לדוגמא את הסיפור הבא.

לפני שנה התפרסם סיפור קטן במקומון רמת השרון. יו"ר ועד עובדים גנב מאות אלפי שקלים מקופת הוועד. "מכתב האישום עולה כי בין השנים 2013 – 2015, בעשרות הזדמנויות, בעודו מורשה מטעם עובדי החברה להיות אמון על קופות החיסכון שלהם, תוך תכנון, תחכום ולאורך זמן רב, זייף הנאשם שיקים מחשבונות קופות החיסכון", כותב העיתונאי מיכאל פרוסמושקין.

חברי הוועד רצו למשוך כסף מהקופה ופשוט גילו שהיא ריקה. איפה ועד העובדים האחראי על כספי העובדים? לא יודעים. האם נעשתה ביקורת קודמת לחשיפת המעילה? לכו תדעו, הדו״חות מוחבאים. והעובדים? נשארו בלי הכסף.

מוסד השיפוט של ההסתדרות

מדוע יו"ר ההסתדרות מסתיר את הדו״חות האלו? מדוע אינו מוכן להעביר אותם לוועדת הביקורת?

משיחות שקיימנו עם עובדים שונים וחברי אופוזיציה של בינ"ה בניסיון לענות על השאלה הזו מסתמן שליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן אין באמת מה להסתיר בדו״חות האלה בנוגע לעצמו. אז מה הערך של הדו״חות האלה בעצם? עבור הנהגת ההסתדרות ייתכן ומדובר במנגנון לחץ על העובדים. חישבו לרגע. רק יו"ר ההסתדרות ומספר עובדים מצומצם מכירים את דו"ח הביקורת. נגיד שהדו״ח חמור ומעיד על מעילה בכספי ציבור. עכשיו יו"ר הוועד המקומי נמצא בכיס של ניסנקורן. והרי ידע הוא כוח, בעיקר כשלא כולם יודעים שיש לך אותו.  

על מי מחפה יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן?

חזרה לדיון בבית הדין של ההסתדרות.

השופט וינבוים: אני רק לא מצליח להבין. אם יש ועד באיזשהו מקום מסוים. שם כן מפורסם?

עו"ד חלד: לעובדים.

השופט וינבוים: מה זה לעובדים? שם את לא מפחדת שזה יהיה לכלל הציבור?

עו"ד חלד: בוודאי שלא.

השופט וינבוים: למה, יש שם חבר אופוזיציה, ההוא חבר האופוזיציה שבאותו ועד בכלל לא קשור לשום סודיות. הוא (איתמר אביטן, ע.ב) עוד לפחות אומר שאם הוועדה תגביל אותו בסודיות הוא ישמור על סודיות. שם אף אחד לא קשור על שום סודיות, על איזה סודיות את שומרת פה? לא הבנתי. חברי הוועד שם מאותו אזור כולם יודעים שמישהו חס וחלילה גנב.

עו"ד חלד: אבל לא מדובר פה על גנב.

השופט וינבום: אז לא גנב, הכל בסדר.

עו"ד חלד: כל עובד זכאי לראות מה נעשה בכספים שהוא משלם לוועד העובדים. כי הוא עובד. לדוגמא, עובד בימ"ש השלום בראשון זכאי לראות מה נעשה בקופה של הוועד. לא כל אחד אחר זכאי לראות מה נעשה.

השופט: למה?

עו"ד חלד: כי הם צריכים לתת דין וחשבון לעובדים שלהם.

אך בשורה התחתונה העובדים לא רואים את דו"חות הביקורת. גם אנחנו ב׳שקוף׳ ביקשנו לראות את הדו״ח. התשובה הייתה לא.

בנק איגוד – התנהלות מעוררת דאגה בכספי עובדים

בפעם הקודמת הבאנו סקירה על ביקורת הפנים של ההסתדרות. מאז המשכנו לחקור ומצאנו כי מבקר הפנים כן ביקר ארגון עובדים אחד – ועד בנק איגוד. לפי הדו״ח, ועד העובדים של בנק איגוד ניהל את כספיו כמו ילד בן חמש עם שטר של 200 שקל בחנות ממתקים. מלבד הסעיפים ה"משעממים", כמו התחמקות מהקמה של ועדות ואישור תקציב, מצאה הביקורת שיקים פתוחים חתומים מראש, הזמנת ארוחות ללא הגבלה למזכירות הוועד, חלוקת שוברי רכישה ללא בקרה ותקציבים בלתי מאוזנים.

את הביקורת המלאה תוכלו למצוא בדו"ח בעמוד 385.

פתרון ההסתדרות לשחיתות

אנחנו מוזרים. חשבנו שלהסתדרות יש רצון לשפר את הפיקוח ואת השקיפות כדי למנוע שחיתות בעתיד. אבל היא עושה בדיוק ההיפך. במכתב שיצא בשבוע שעבר לוועדת החוקה של בינ"ה הוזמנו חברי הוועדה לישיבה שתתקיים ביום שני הקרוב. על סדר היום: ביטול חובת מינוי ועדת ביקורת בוועדי עובדים.

בכל ועד עובדים אמורה לכהן ועדת ביקורת של עובדים שמטרתה לפקח על עבודת היו"ר. אותה ועדה אמורה לקבל לידיה את אותם דו״חות ביקורת "חסויים". אותם דו״חות שלא מוכנים להעביר לדיון בוועדת המבקר של בינ"ה. האם קיימת ועדה כזו בכל ארגוני העובדים? לא.

השבוע, כשיבטלו את ועדת הביקורת הפנימית של הוועד שלכם – אף אחד לא יכול לראות את הדו״חות האלה יותר. ההסתדרות מבקשת בסעיף אחד לחייב הקמת ועדת ביקורת בארגון עובדים ובסעיף אחר מאפשרת לוועד לבטל את הוועדה בסיכום עם ההסתדרות (ארגון הגג). מבנה מושלם לשחיתות.

הרומן של טלי חירותי-סובר עם אגודות עותמאניות

אם יש משהו שאנו ב׳שקוף׳ אוהבים זה להיתפס לליקויים ולא לשחרר מהם עד שיתוקנו. לא להוציא כתבה ולדפדף הלאה לדבר הבא.

טלי חירותי-סובר כותבת זה שנים רבות על ההסתדרות בעיתון דה מרקר. פנינו אליה וניסינו להבין איך היא עדיין לא ויתרה. "ההסתדרות היא גורם מרכזי בשוק העבודה הישראלי שמשפיע על חיי כולנו, בין אם אנחנו מודעים לכך בין אם לא״, אומרת לנו חירותי-סובר. ״על אף זאת, ובחסות סטטוס האגודה העות׳מאנית, ההסתדרות נגועה בחוסר שקיפות קיצוני, שמאפשר הסתרה של שיטות ניהול תמוהות, נפוטיזם, מקורביזם ובעיקר בזבוז מקומם של  כספי החברים, המורכבים בין היתר מהחוליות החלשות בחברה".

טלי חירותי סובר. דה מרקר

אבי ניסנקורן משחיר את כלל ארגון העובדים בגלל כמה תפוחים רקובים

ההסתדרות נלחמת על הסתרה למען קומץ ועדים הגונבים כסף מציבור העובדים. טרם הבנו מה בדיוק היא מסתירה או למה, אבל אנחנו כן יודעים שהסתרה כזו פוגעת בעבודה השוטפת של ההסתדרות ובהסתדרות בכלל. במקום לבעוט בישבן לראשי ועדים שסרחו ולהגיש עליהם תלונה במשטרה, הנהגת ההסתדרות הופכת את עצמה לשותפה לדבר עבירה ומשחירה בכך את אלה מהוועדים שכן נוהגים בכספי העובדים בזהירות המתבקשת.

לצערנו ההסתדרות סרבה להגיב לכל השאלות שהצגנו בפניה.

ומה אתם יכולים לעשות?

אם אתם עובדים מאוגדים, בקשו מהוועד שלכם לדעת האם בוצעה בארגון שלכם ביקורת בשנתיים האחרונות. אם כן, בקשו לקבל את הדו״ח – זו זכותכם. שלחו לעידן את התשובות שקיבלתם. 

אנחנו לא תמימים. אנחנו יודעים שלבקשה כזו יכולות להיות השלכות כלפי המבקש. לכן, אם מסיבה כלשהי אתם חוששים לעשות זאת, ספרו לנו על זה בתיבת ההדלפות האנונימית והסופר מאובטחת שלנו. אנחנו נתכנן באופן דיסקרטי מהלך לחשיפת הדו״ח. נתראה שבוע הבא 😍

*

כתב: עידן בנימין

עריכה: שיר שטיין

עריכה והכוונה: תומר אביטל

השכר האמיתי של ראש הממשלה

שוב ושוב נחשף שמשפחת רה"מ מעמיסה את הוצאות בתיהם הפרטיים על חשבון הציבור. במדינה מתוקנת הדבר היה גורר התפטרויות, התנצלויות, החזרת כספים וכמובן חידוד נהלים. אפילו מפלגת שלטון הייתה יוצאת בקמפיין שהיא מנקה את האורוות.
בישראל: הקואליציה תוקפת על כך את השמאל, ומתגייסת כולה להעביר חוק שמכשיר בזבוזים על חשבון קופת המדינה. בזבוזים שטרם נראו כמותם. המשך קריאה…

חשיפה: עמדות משרד ממשלתי לקראת ועדת שרים לחקיקה – סיקור צל 7!

איך נראות חוות הדעת הממשלתיות שמכינים משרדי הממשלה לקראת הדיונים בוועדת השרים? מה קרה בוועדה השבוע? 

סיקור הצל של הכתב שלנו עידן בנימין לכנסת האמיתית של ישראל ממשיך!

אמל״ק:

  • הח״כים מירב בן ארי ואמיר אוחנה עוקפים את ועדת השרים במהלך אמיץ ומזכירים לנו שיש עוד תקווה לתיקון המנגנון.
  • ישראל ביתנו מכופפת לכנסת את הזרוע וגורמת לה להצביע בעד חוק שהממשלה עצמה מתנגדת לו.
  • איילת שקד ממשיכה לשמש כראשת הממשלה האמיתית של מדינת ישראל
  • לסיקור הקודם – איך הוועדה פוגעת בדמוקרטיה בישראל (ולגרסה מתומצתת ב"הארץ")

כזכור, בשבוע הקודם מצאנו התאמה כמעט מלאה בין החלטות השרה איילת שקד שעומדת בראשות ועדת השרים לחקיקה לבין החלטות הוועדה. זאת, לצד היעדרות שאר השרים החברים בוועדה ועדות ממקור ראשון על המתרחש בוועדת השרים – מצביעים על כך שוועדת השרים לחקיקה אינה קיימת באמת. ברובם המוחלט של הדיונים תמצאו חדר עם השרה שקד ושני פקידי המשרד.

השבוע נספר לכם קצת על עבודת ההכנה לקראת הדיונים וננסה להבין את הלוגיקה שמאחורי החלטות הוועדה. ספוילר: לא מצאנו כזו.

ח"כ בן ארי: "הצבעתי על פי מצפוני וסיכוי גבוה שאמשיך בדרך זו"

הצעת חוק שלא עברה בשבוע שעבר בוועדת השרים לחקיקה ביקשה לאסור על אפליה על רקע מיני או מגדרי. ההצעה, שהגיעה מהרשימה המשותפת וממרצ, הייתה על סדר היום של הוועדה בשבוע שעבר אך הוועדה, כהרגלה, החליטה לדחות את הדיון בה.

מטרת ההצעה הייתה להכניס את איסור האפליה על רקע מיני ומגדרי לתוך ספר החקיקה באופן גורף ולא נקודתי. 

למרות החלטת הוועדה, העלו הח"כים היוזמים את ההצעה לסדר היום של הכנסת. ההצעה הייתה אמורה, כרגיל, ליפול – משום שוועדת השרים לא נתנה אור ירוק. אלא שבצעד חריג עד מאוד שני ח"כים מהקואליציה – מירב בן ארי ממפלגת כולנו ואמיר אוחנה מהליכוד – הצביעו בעד. ותאמינו או לא – ההצעה עברה (אמנם רק בקריאה טרומית, אבל עברה).

שאפו לבן ארי ואוחנה שהתנהגו כחברי כנסת אמיתיים וייצגו את הציבור. דאגנו לפרגן להם, כמו גם לעבודת האופוזיציה, בדף הסרגל. למה לפרגן? כי כדי להצביע נגד הקואליציה וועדת השרים צריך אומץ. להצבעה כזו עלולות להיות השלכות קשות עבור הח"כ ה״סורר", שיכול למצוא עצמו מודח מוועדות, מהמפלגה ואולי אפילו למצוא את עצמו תחת איסור לכהן בכנסת עתידית מטעם מפלגה אחרת.

ח"כ בן ארי. תתחיל להצביע על פי צו מצפונה

נזכיר שלעמדתנו ועדת שרים לחקיקה טובה אך ורק להצעות שעולות כסף רב או למניעת פגיעה בהסכמים קואליציוניים. לא הגיוני או שפוי שוועדה אחת (או שרה אחת) קובעת היום מה יקרה בשלל הצעות חוק שאין להם שום עלות תקציבית או שיקולי שמאל ימין (כמו "איסור אפליה"). לכן טוב שח"כים עשו את תפקידם והצביעו במקרה זה כצו מצפונם.

בנוסף, ההצבעה היא סדק משמעותי בכוחה הדרקוני של ועדת השרים לחקיקה, שגוזרת את גורלם של חוקים מבלי הסבר או היגיון מנחה. תוצרים מבורכים נוספים של מהלך זה הוא פיחות משמעותי בכמות ההברזות מהמליאה (כל צד מבין כעת שהכל פתוח, ולא מתרחש אוטומטי מה שהוועדה הורתה). 

שאלנו את ח"כ אוחנה ובן ארי מדוע הצביעו נגד עמדת הממשלה והאם ימשיכו לפעול כך כאשר תחליט הממשלה נגד מצפונם.

בן ארי: "הצבעתי על פי מצפוני וסיכוי גבוה שאמשיך בדרך זו".

מח"כ אוחנה לא התקבלה תגובה.

ועדת השרים התנגדה להצעת החוק של ישראל ביתנו אבל דרשה לתמוך בה למרות זאת

ישראל ביתנו, כפי שסיפרנו שבוע שעבר, הציעה שאדם שיצלם או יפיץ סרטון של חיילי צה"ל – דינו עד חמש שנות מאסר. במקרה זה חברי הכנסת בחרו דווקא ליישר קו ולהצביע בעד – כפי שהוועדה הורתה. עברנו על פרוטוקול הדיון שקדם להצבעה במליאת הכנסת וניסינו להבין כיצד, ולא האמנו.

השר צחי הנגבי עלה לבימת הכנסת ואמר: "ההצעה עלולה לפגוע בחופש הביטוי באופן לא מידתי. אין למדינת ישראל מה להסתיר, ואיסורים רחבים היכן שהם לא נדרשים מטעמים מיוחדים של ביטחון המדינה וטעמים אחרים כמו יחסי החוץ שלה, עלולים לייצר מראית עין בעייתית״. הנגבי המשיך לפרט נימוקים שונים לבעייתיות ההצעה, ואמר, בין היתר, כי ״ספק אם העונש המוצע הוא פרופורציונלי״.

ובסוף? הנגבי הביע את תמיכת הממשלה בחוק.

השר צחי הנגבי מייצג ממשלה קפריזית

הבנתם? השר הנגבי, שמייצג את עמדת הממשלה, מנמק כמה בעייתית ההצעה, אך באותה הנשימה דורש מהכנסת לתמוך. באותה המידה אפשר היה להניח על השולחן מסמך ריק ולהצביע עליו. קחו, תחתמו פה. את החוק נמלא בהמשך.

הממשלה, לאור המלצת הדרג המקצועי (שלא לומר ההיגיון הבריא), התנגדה להצעה, אבל במקום להשאיר את ההחלטה לכנסת, הפעילה משמעת קואליציונית ומיצבה עצמה כבת ערובה לגחמה של מפלגה שולית.

כמה ועדת השרים אינה עקבית בהחלטות שלה?

הצעת חוק נוספת שעלתה שלשום לוועדה תחייב מעונות יום וגני ילדים להציב מצלמות המתעדות את המתרחש בגן. ההצעה מונחת זה זמן רב על שולחן הוועדה וחתומים עליה רוב חברי הכנסת. ח"כים מכל קצוות הבית. אלא מה, ההצעה נפלה. למה? דפנה ליאל צייצה בטוויטר שגורם בוועדה טען כי "ההצעה אינה בשלה". עכשיו אנו באמת מבולבלים. הממשלה לא מעבירה הצעת חוק כי היא ״אינה בשלה״ אבל מצד שני דורשת לתמוך בהצעה שהיא עצמה מתנגדת לה?

שורה תחתונה: אין תהליך קבלת החלטות מסודר. הוועדה מקבלת החלטות קפריזיות, המושפעות מלחצים פוליטיים ולא ענייניים. המרוויחים: פופוליסטיים. המפסידים? הציבור הרחב, דוגמת הורים להם יש ילדים בגן.

הצלחה! משרד הכלכלה משקיף את עמדותיו

סדר היום של ועדת השרים לחקיקה מתפרסם בכל יום רביעי. לאחר פרסומו, הדרג המקצועי של כל משרד ממשלתי אמור לגבש עמדה בנוגע לכל הצעת חוק, בהתייחס להשלכותיה כלפי המשרד.

המשרד מכין את הנתונים עבור השר, שאמור לגבש עמדה ולהגיע איתה לוועדה. זה החלק המקצועי – שלא תמיד השרים מקשיבים לו, אבל לפחות הוא קיים. כנראה. למה כנראה? כי עד היום לא נחשפו מעולם עמדות משרדי הממשלה, זה תהליך ששמענו עליו אך לא ראינו בעיננו.

תומר אביטל שלנו פנה בשנה האחרונה, יחד עם עמותת 'הצלחה' של עו"ד אלעד מן, לכלל משרדי הממשלה, בבקשה לפרסם את עמדותיהם בנוגע להצעות חוק שונות. זה כל כך בסיסי: בסך הכל לדעת מה העמדה המקצועית כלפי הצעות חוק. זה יאפשר עיתונות מעמיקה ולא פופוליסטית כי נוכל לדעת בזכות העמדות מדוע חוקים נפלו, והאם היו סיבות הגיוניות (אולי למשל החוק סותר אמנה בינ"ל? אולי הוא יקר מדי?).

כולם סירבו. משרד ממשלתי אחד אחר השני כתב לנו שהעמדות האלו הן סודיות. עד עכשיו.

משרד הכלכלה הוא הראשון שהסכים לבקשת "מאה ימים של שקיפות" ו"הצלחה" לפרסם את עמדותיו בנוגע להצעות החוק שעל סדר יום הוועדה. מעניין אתכם לקרוא? הכל נמצא כאן. יש לציין כי שר הכלכלה אינו חבר בוועדת השרים ולכן אין לו זכות הצבעה בה, ובכל זאת – חשוב. 

הטפסים אגב לא מושלמים. הם משקפים את עמדת השר בנושא אך לא מפרטים מדוע יש התנגדות או תמיכה. בכל המקרים שעברנו מצאנו מונחים כמו: "לתמוך אבל לא להיכנס לעימות עם האוצר" ו"לתמוך בכפוף לתיאום נוסח", "לבקש דחייה" ועוד מונחים שמסבירים מה המשרד רוצה. למרות חוסר הפירוט הענייני זה חשוב מכיוון שניתן לדעת את עמדת המשרד הראשונית ולשאול: למה?

בנוסף זוהי קריאת כיוון לשאר המשרדים. עו"ד מן מסביר לנו למה: "אחרי שהובהר שניתן להפוך את התהליך הזה לשקוף ונגיש יותר לציבור, מצופה כי שאר משרדי הממשלה יאמצו גם הם את רף השקיפות החדש".

עמדת משרד הכלכלה. יודעים מה רוצה השר אך לא יודעים מדוע

 

ויש עוד סיבות. כל שבוע, כאשר מפורסם סדר היום של ועדת השרים לחקיקה, אנו נדרשים לעבור על עשרות חוקים. ואם יש דבר אחד שאנחנו יודעים הוא שאת רוב הדברים אנחנו לא יודעים. כך שהסקירה שלנו מוגבלת לעולם הידע וההבנה שלנו, שממנו אנו מתווכים לכם את החקיקה ואת האינטרסים המשתקפים ממנה. תארו לכם שבכל שבוע, עם סדר היום של הוועדה, היו מתפרסמות גם עמדות המשרדים בנוגע לכל חוק. איזה כוח אזרחי היה עומד בקצות אצבעותיכם. איזו יכולת הייתה לנו לתווך לכם הצעות חוק כאשר מוצגת בפנינו תמונה מורכבת יותר.

עו"ד אלעד מן

וכמה הצעות חוק העבירה השרה שקד השבוע בוועדה?

אפס!

כן, קראתם נכון.

אפס. לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה.

השרה שקד לא נתנה לשום הצעת חוק פרטית לעבור את הוועדה. כמעט כל הצעות החוק נדחו למועד מאוחר יותר – בין שבועות לחודשים.

אבל שימו לב: ישנן שתי הצעות חוק פרטיות שאיתן הוועדה אישרה להמשיך לקריאה ראשונה. כלומר ההצעות כבר ביקרו בוועדה, עברו את תלאותיה וחזרו לבחינה נוספת של השרה שקד. כן. פטנט. הממשלה לא סומכת על חברי הכנסת, מחזירה כל פעם את החוק לדיון מחודש בוועדת השרים ומפקחת על חקיקה. יש חוקים שיחזרו לדיון בוועדה גם לפני קריאה שנייה ושלישית. כלומר, אין פה אור ירוק וצאו לדרך אלא חניקה של הכנסת.

למה זה משובש?

כי שרים שלא בילו דקה בדיונים בוועדות הכנסת על אותם החוקים, מחליטים בשרירותיות על גורל הצעות חוק יחד עם פקידי הממשלה. 100% משילות של הרשות המבצעת. 0% כנסת ורשות מחוקקת. 

נכון שרה"מ בנימין נתניהו מתווה את הדרך, ההתמודדות מול אתגרים ביטחוניים וכדומה. אבל החיים מורכבים מהפרטים הקטנים, ושקד מסתבר חולשת על כולם, או על 99% מהם. נדגיש: כל מה שקורה בכנסת הוא תוצר של מה שהחליטה ועדת השרים ששקד מנהלת. לא מנהלת, בעצם, שקד כפי שאתם מבינים היא ועדת השרים לחקיקה.

אילן גילאון הרים את הכפפה

לאחר פרסום הסיקור הקודם פנה ח"כ אילן גילאון ממרצ לראש הממשלה בנימין נתניהו והלין בפניו על כוחה הדרקוני והמסרס של הוועדה. גילאון כותב במכתבו: "לצערי ועדת השרים לענייני חקיקה היא גוף המכרסם באופן שיטתי בעיקרון הפרדת הרשויות, המהווה אבן יסוד בדמותה של הדמוקרטיה הישראלית. אופן פעולתה של הוועדה בחודשים האחרונים, כפי שעולה מניתוח החלטותיה ביחס לחוקים שהצעתי וביחס להצעותיהם של כלל חברי האופוזיציה, מעידה על פגיעה עמוקה ברשות המחוקקת ובחברי הכנסת המחוקקים".

למכתב שכזה תהיה השפעה גדולה יותר אם יגיע מהקואליציה. מישהו מרים את הכפפה?

ח"כ גילאון מתריע השבוע בפני דורסנות הממשלה

וכיצד הצביעו השרים?

גם השבוע פנינו לשרים שאליהם פנינו בשבוע שעבר וביקשנו לדעת מה עמדותיהם בנוגע לסדר היום של ועדת השרים לחקיקה. בנוהל, איילת שקד וגילה גמליאל ענו תוך דקות כאשר השרה שקד ממשיכה לשמור על 100% אחוז הצלחה (מה שהיא מחליטה זה מה שיקרה בכנסת). כל ההחלטות שקיבלה הוועדה היו על דעתה של שקד.

השרה גמליאל הייתה בחלק מהישיבה. שאר השרים? התחמקו או פשוט לא ענו. בינינו, זה כמעט לא משנה. גם ככה מי שמחליטה באמת היא איילת שקד. אם השרים חושבים אחרת – שירימו טלפון. 050-6300705 זה הנייד שלי (עידן). שלא כמוהם או כמו יועציהם המרובים, אנחנו זמינים.

אז מה למדנו השבוע?

משרדי הממשלה יכולים לחשוף את עמדותיהם המקצועיות והעולם לא קורס. חברי כנסת יכולים להצביע על פי צו מצפונם ולא רק על פי הוראות מועדת השרים לחקיקה. ח"כ מירב בן ארי מכולנו וח"כ אמיר אוחנה מהליכוד הוכיחו זאת. בן ארי תמשיך להצביע על פי צו מצפונה, אבל היא לא יכולה להישאר לבדה. זהו לא מאבק בין קואליציה לאופוזיציה אלא בין הגיון דמוקרטי למשילות מוגזמת ומופרכת של שרים בודדים.

הח"כים מהקואליציה אינם יכולים להמשיך לנהוג כבובות של השרה שקד. זהו מאבק בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת.

עריכה: שיר שטיין

עריכה והכוונה: תומר אביטל

איילת שקד היא ועדת השרים לחקיקה – סיקור צל ששי לאיפה שנקבעות ההחלטות

ראשת הממשלה האמיתית של מדינת ישראל

בסיקור הצל השישי שלנו אנחנו מקבלים תמונה ברורה יותר של ועדת השרים לחקיקה, הוועדה שקובעת בפועל ובעלטה איך ייראו חיינו:

רוב השרים נעדרים, מתקיימות ישיבות קצרות וללא דיון אמיתי, ויש מתאם מושלם בין הצבעות השרה שקד לבין ההחלטות בפועל. בנוסף יש הודאה של השרה עצמה בכך שהיא לבדה בישיבות. אז הפעם אנו שואלים: האם ועדת השרים לחקיקה בכלל קיימת?  

אמל"ק:

  • מתוך 12 השרים שמרכיבים את ועדת השרים לחקיקה, הוועדה שקובעת איך ייראו החיים במדינה, היחידה שמגיעה לישיבות ומקבלת החלטות (עם עצמה) היא למעשה יו״ר הוועדה איילת שקד.
  • ועדת השרים הפילה השבוע חוק מצוין, והעבירה חוקים רק של חברי הקואליציה.
  • לסיקור הצל הקודם

עידן בנימין 

סיקור צל ששי לוועדת השרים לחקיקה

"הגיע הזמן לראש ממשלה אישה", אמרה השרה מירי רגב בראיון עם דפנה ליאל לפני כחודשיים. רגב פספסה את העובדה שיש כבר ראש ממשלה. אישה שהצליחה להגיע לתפקיד עם שמונה מנדטים בלבד ומבלי להיות ראש מפלגה – שרת המשפטים איילת שקד. בזמן שראש הממשלה בחקירות, מירי רגב עסוקה במסי וליברמן באיומים על איראן, אנו חושפים היום שמי שמנהל פה את העניינים היא בכלל איילת שקד, שרת המשפטים ומהיום בשבילנו – גם שרת החקיקה.

שרים נפקדים

12 שרים חברים בוועדה. האם הם מגיעים? רובם לא, ואם כן – אז רק לזמן קצר. בשבוע שעבר, לדוגמא, פנינו לשניים מהם – שר התקשורת איוב קרא ושר השיכון יואב גלנט. קרא היה בחו"ל וגלנט לא היה בהצבעות שעליהן שאלנו. השבוע פנינו לרוב השרים החברים עם טופס מקוצר. ביקשנו לברר רק בנוגע להצבעותיהם על ההחלטות שהתקבלו.

מלבד איילת שקד, גילה גמליאל ויואב גלנט, שמילאו את הטופס תוך דקות ועל כך, כהרגלנו, נפרגן, שאר השרים התחמקו באלגנטיות. משה כחלון, סופה לנדבר, איוב קרא, יריב לוין, אורי אריאל וזאב אלקין – אף אחד מהם לא התייחס לפנייתנו. הם כולם מתעלמים מזכות הציבור לדעת.

השר יואב גלנט. מפרגנים על השיתוף. אך כמו השאר אינו מגיע לדיונים

בסדר היום של ועדת השרים מתפרסם שבריר פרוטוקול שמונה את השרים שהשתתפו בדיון הקודם באותה הצעת חוק. להזכירכם- רוב החוקים שעולים לוועדה נדחים לדיון במועד מאוחר יותר, בין שבועות לחודשים. ומה מסתבר? שבכל המקומות שבהם התפרסם פרוטוקול הדיון הופיע רק שמה של השרה שקד, כאשר לעיתים רחוקות נוסף אליה זאב אלקין.

 

שברירי הפרוטוקול חושפים את האמת המרה. השרים לא מגיעים

שימו לב לסרטון הבא ששלח לנו ד"ר מרק לוריא. בדיון בוועדה למעמד האישה החליט ח"כ גליק להעלות את נושא הטבק. גליק מבקש מהשרה שקד להביא את החוק לוועדת השרים לחקיקה. השרה שקד מעידה, בתגובה, על נוכחות השרים בוועדה: ״אני בדרך כלל יושבת בוועדת שרים לחקיקה כמעט לבד״. למרות שאין שקיפות – האמת יוצאת החוצה. אין שום דיון. איילת שקד שולטת כמעט לבד בכל מה שיקרה בכנסת. זה מטורף.

אפס דיון

כ-45 הצעות חוק עולות לוועדת השרים בכל שבוע. כעשר מהן יזכו להחלטה בעניינן – לארכיון או למסלול החקיקה. על השאר כלל לא יסתכלו והן יידחו למועד אחר – בין שבועות לחודשים.

גם עשר הצעות אלו יידונו (אם בכלל) בחופזה עם הדרג המקצועי. דוגמא טובה לכך קיבלנו בתחילת הסיקור כאשר העבירו לנו את החלטות ועדת השרים תוך 50 דקות מפתיחת הישיבה. על סדר היום עמדו 50 הצעות חוק אבל הישיבה, אם שמים עניינים לוגיסטיים בצד, ארכה לכל היותר חצי שעה, מה שמשאיר 36 שניות לכל הצעה.

זה בערך הזמן שלוקח להקריא את ההצעה ולומר "נדחה את הדיון בשלושה שבועות". כלומר, בישיבה לא מתקבלות החלטות. משיחות שקיימנו עם הח״כים והיועצים שלהם בחודש האחרון נראה שגורלה של הצעת החוק ידוע מראש עוד לפני הדיון. ח"כ שרוצה להעביר את הצעת החוק שלו יהיה חייב לעבוד מראש עם הדרג המקצועי ועם השר של המשרד האחראי. הדיונים על החקיקה מתקיימים עם הממשלה ולא עם הכנסת. לאחר עבודת המטה, השר, מצידו, יצטרך לקדם את החוק מול השרה איילת שקד.

מתאם של 99% בין החלטות הוועדה לבין ההצבעות של שקד

איילת שקד והשרה גילה גמליאל הן היחידות שהקפידו עד כה לפרסם את הצבעותיהן לבקשתנו. ביקשנו מירון דינור, מתנדב שלנו ושל הסדנא לידע ציבורי מזה ארבע שנים שפועל לקידום שקיפות של החלטות השרים, לבדוק את המתאם בין החלטות הוועדה לבין הצבעותיה של השרה שקד. ירון השווה בין הצבעות השרה באתר ועדת שרים פתוחה לבין ההחלטות הסופיות של הוועדה.

קראו טוב. מתוך 921 הצבעות שבדק בין 2015 ל-2017, רק עשר (!) מההחלטות שהתקבלו היו שונות מההצבעה של השרה שקד – מעל 99% התאמה. כמעט מושלם. ב-12 החלטות השרה לא הביעה את עמדתה.

באופן אירוני, אחד החוקים ששקד הצביעה בעדו אך ה״ועדה״ דחתה הוא חוק שישקף את ההצבעות בוועדת השרים.

הבעיה היא ב-11 השרים, לא בשקד

אין לנו ולו תלונה אחת על השרה שקד. זו המציאות שמולה היא עומדת שמטרידה אותנו והמנגנון מלא החורים שמי שמצליח להשתחל דרכו אלו רק בעלי ממון ומקורבים. השרים מחפפים, וכיו"ר הוועדה שקד נשארת לקבל החלטות לבדה. מה תרצו, שתקבל החלטות שלא מתאימות לה? אלא שהציבור סובל מתת-ייצוג. כלומר, זה לא אפילו הקואליציה שמחליטה, אלא בעיקר האינטרסים של 8 מנדטים.

כפי שראינו בסרטון, כאשר שקד נתקלת בדילמה שבאמת דורשת דיון, הפורום לדיון אינו ועדת שרים לחקיקה אלא מליאת הממשלה. בוועדת השרים לחקיקה היא יושבת (כמעט) לבד.

עיצוב גרפי: אסף אלעזרי

 

הממשלה חייבת לקיים דין וחשבון עמוק עם עצמה כיצד היא מקבלת החלטות על חקיקה פרטית ואם היא בכלל עושה את זה. ועדת שרים לחקיקה טובה רק להצעות שעולות כסף רב ולמניעת פגיעה בהסכמים קואליציוניים של המפלגות היושבות בשלטון.

אם חברי הכנסת רוצים להמשיך בטירוף החקיקה – שיו"ר הכנסת ישבור את הראש. אולי יאלץ לבטל את הפגרה כדי לדון באלפי החוקים התקועים בצנרת.

ירון דינור ממשיך וממשיך לטרחן לוועדה – וזה עובד

דינור, האיש שמלווה עבורנו את שיקוף ועדת השרים מזה שנים, הקים לפני כארבע שנים את פרויקט ועדת שרים פתוחה. הנוסחה פשוטה: בכל שבוע ירון מכין טופס של הצבעות הוועדה ושולח לכל השרים באופן אישי, כדי שיוכלו לשתף את הציבור בהצבעותיהם בנוחות ובקלות.

ירון דינור

דינור שם לב לאחרונה שבמשרד ראש הממשלה מעלים את סדר היום בפורמט סרוק שאינו מאפשר עבודה דיגיטלית עם המסמך ובכך פוגעת בשקיפות הוועדה. אם זה לא דיגיטלי, חייבים לשבת ולהזין אותו ידנית לטופס שדינור מכין. ככלל, כל מי שירצה לעבוד ולמשוך את המידע באופן אלקטרוני יתקשה לעשות זאת. 

אז דינור פנה למשרד רה"מ, שם ענו לו כי אכן מדובר בתקלה והבטיחו לתקן בהקדם. שבוע אחר כך זה כבר קרה. יש פה מקום לפרגן ללשכת רה"מ וללשכת שרת המשפטים על מענה מהיר לפניית ציבור, הודאה בטעות ותיקונה המיידי.

"הקמתי את פרויקט ׳ועדת שרים פתוחה׳ בשנת 2014 יחד עם ספי קלר במסגרת מפגשי פיתוח של ׳הסדנא לידע ציבורי׳״, מספר דינור. ״בזמנו, ציפי לבני עמדה בראש הוועדה ופרסמה את הצבעותיה בכל שבוע יחד עם לימור לבנת".

״הציבור הרחב עדיין אינו מכיר את תפקידה של ועדת השרים לחקיקה ואת החשיבות שלה. לא בכדי המו"לים של ׳שקוף׳ בחרו במקום הראשון את ועדה זו כ׳יעד לתקיפה׳. עצם העובדה שהיא פועלת במחשכים ואיננו חשופים לפרוטוקולים שלה ולהצבעות חבריה הוא עוול גדול לציבור. איננו יודעים אילו אינטרסים עומדים מאחורי ההצבעות של השרים ואילו לחצים הופעלו עליהם בזמן ישיבות הוועדה בדלתיים סגורות״. שלא לדבר על זה שההחלטות בדרך כלל מתקבלות בכלל בלשכה של שקד לפני הוועדה.

אז מה נעשה?

כמו שכבר הראינו, ב-99% מהמקרים השרה שקד היא הקובעת. אז בואו נעשה את זה פשוט: מעכשיו, שר שלא סיפר כיצד הצביע – מבחינתנו לא הגיע ומכאן שתמך בעמדתה של שקד. יכול להיות שבאחוז אחד מהמקרים נטעה, ראו זאת טעות סטטיסטית. שרים שמעוניינים להצהיר שהגיעו והצביעו אחרת מוזמנים לתקן אותנו.

אנחנו כבר יודעים שבכנסת לא באמת דנים בחקיקה, ובשבועות האחרונים למדנו שגם בוועדת השרים לא עושים זאת. בשבועות הקרובים נחפור עוד וננסה להבין כיצד מתנהלות ״ישיבות הוועדה״. ננסה גם להבין היכן ואיך (לכל הרוחות) מתקבלות ההחלטות המשפיעות על חיינו.

אילו חוקים החליטה שקד שראוי לדון בהם בכנסת?

השבוע עברו שמונה הצעות חוק, כולן מהקואליציה. הצעת החוק היחידה שנפלה היא מהאופוזיציה. הצעת חוק טובה שהיה מקום לדון בה, הוגשה בידי ח"כ לאה פדידה ומבקשת לאסור על העוסקים במקצועות הבריאות לקבל מתנות מחברות התרופות. בהיעדר חוק כזה, הרופא שלכם זוכה לשלל מתנות מחברות התרופות, מעט נובע ועד חופשה זוגית. מתנות אלו יוצרות ניגוד עניינים ועשויות לפגוע בטיפול בחולה. קבלת מתנות מחברות הפארמה משפיעות על הטיית ליבו של הרופא. בכך אין הדבר שונה מח"כ שמקבל מתנה מחברת לובי. תוכלו לצפות בתחקיר של רביב דרוקר (ערוץ 10). בעקבות התחקיר התקיים דיון  בנושא בוועדה לביקורת המדינה.

אז אלו הצעות חוק כן עברו את שקד?

  1. כשירות קאדים (חמד עמר) – יחייב קאדים להחזיק בתואר במשפטים.
  2. שליחת חשבוניות (מרב בן ארי) – יאפשר שליחת חשבוניות בתדירות גבוהה יותר באמצעים אלקטרוניים. כיום בעסקאות מתמשכות ספק מחויב לשלוח אחת לשישה חודשים פירוט חיובים בדואר. לדוגמא, היום על פי חוק חברת הסלולאר שלכם חייבת לשלוח לכם סיכום חצי שנתי של החיובים בדואר. החוק יבטל חובה זו.
  3. הרחבת הזכאים לקצבה ממשרד הביטחון (שולי מועלם) – ילד שאיבד את אחד מהוריו במערכות ישראל יזכה להכרה כיתום ובכך לקצבה בכל גיל. בעבר הוגבלה הקצבה לגיל 21 ומטה.
  4. מימוש מרשם בכל בתי המרקחת (נורית קורן) – הצעות חוק דומות עברו בוועדת השרים לחקיקה רק בשבוע שעבר. כלומר, האישור אוטומטי. בהמשך ימזגו את שלוש הצעות החוק של נורית קורן, אחמד טיבי ועודד פורר להצעה אחת. הסיבה שמאשרים שלוש הצעות חוק דומות הוא ששלושת הח"כים יוכלו להירשם כיוזמים ראשונים לחוק ולקבל קרדיט עליו ולכן אם הוועדה מאשרת חוק אחד זהו רק הליך פורמלי לאשר את השאר.
  5. היתר לשימוש חורג שאינו למגורים (מירב בן ארי) – יאפשר לוועדת תכנון ובניה המקומית להאריך אישור חורג בדירת מגורים לשימוש שאינו למגורים.
  6. תשלום למתווך לדירה (רועי פולקמן) – הצעת החוק נועדה למנוע ממתווכי דירות לגבות תשלום משוכר אם השוכר לא פנה אליו. כיום מתווכים פונים לבעלי דירות ומציעים להם למצוא שוכר ללא התחייבות וללא תשלום ומסכמים שיגבו את התשלום מהשוכר הנואש. אם חיפשתם בעבר דירה להשכרה כנראה שנתקלתם בתופעה. אתם מטלפנים לכאורה לבעל דירה ורק בדיעבד מגלים כי זהו מתווך. רועי פולקמן הבטיח לתקן את הפירצה הקיימת – ואכן מקיים.
  7. שינוי חזקת הגיל הרך (יואב קיש) – יבטל את הסטטוס קוו הקיים ובו הורים שהתגרשו ולהם ילדים מתחת לגיל שש יקבלו עדיפות אוטומטית לשהייה אצל האם. הצעת חוק זו עלתה בעבר ועוררה מחלוקת רבה.

ח"כ רועי פולקמן הבטיח ומקיים

הקרקס התורן

על שבע ההצעות הנ"ל אפשר להתווכח ולטעון לכאן או לכאן, המחוקק ייאלץ להחליט על סדר העדיפויות. אך יש הצעה אחת שעברה וכל תכליתה לספק את הספין התורן, לשסע את האזרחים האחד בשני ולבסוף להעביר אותה, ריקה מתוכן ככל שתהיה. זכרו את הצעת חוק 5377 של חברי הכנסת של ׳ישראל ביתנו׳. על פיה, החוק יאסור על צילום והפצה של תמונות חיילי צה"ל שנועדו לפגוע ב"מורל העם". או במילים אחרות, ׳ישראל ביתנו׳ רוצה להיראות ימנית ומגנה על חיילי צה"ל.

זהו לא חוק ימני כפי שינסו לצייר אותו. אם צה״ל יפנה ישוב וחייליו יפעלו באלימות, על פי החוק לא יהיה ניתן לצלם את האירוע ולהפיץ את התמונות. מטרת ההצעה היא להטריף את הכנסת והתקשורת. כותבי החוק מנסים להיראות בעיני בוחריהם כמגני חיילי צה"ל ומדינת ישראל כאשר דה פקטו מונחים כמו ״שמירה על מורל העם״ מתאימים לחוקים לדעתנו של משטר צבאי ודיקטטורה. לבטל שקיפות לא מונע לדעתנו בעיות, אלא מחריפה אותן. אתם מוזמנים לחלוק עלינו ונשמח לשמוע מכן. עוד על הצעת החוק ההזויה הזאת תוכלו לקרוא כאן.

הצעת החוק אמורה להגיע לקריאה טרומית בקרוב וזה זמן טוב לבחון האם הכנסת תהיה מוכנה לאכול כל מה שוועדת השרים לחקיקה דוחפת לה בגרון? האם לנציגי הציבור יש קו אדום?

מופע הקרקס באדיבות ישראל ביתנו

 

עריכה: שיר שטיין

עריכה והכוונה: תומר אביטל

מי מהח"כים מגיע לעבודה?

אורי מקלב ממשיך להחזיק בתואר שיאן הנוכחות, ויאיר לפיד עדיין במקום האחרון מבחינת הגעה למשכן. עקפו אותו אפילו ח"כים שהושבעו הרבה אחריו. המשך קריאה…