הוועדה שלא מתכנסת

ועדת המשנה ללוחמה משפטית בראשות ציפי לבני מתכנסת רק פעם בשנה. כתבה שלישית בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

האם יאיר לפיד החל להופיע לעבודתו בוועדת חוץ וביטחון?

נתוני הנוכחות המעודכנים של ועדת החוץ והביטחון נחשפים לראשונה: בזמן שיאיר לפיד ממשיך לטעון כי פעילותו הפרלמנטרית נעשית בעיקר בוועדה – הנתונים מראים (שוב) כי אין זה המקרה. כתבה ראשונה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

מה תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה?

זמן רב שאנו בשקוף מתלבטים כיצד לסקר את סוגיית היועצים המשפטיים – האם הם שומרי סף חשובים או פועלים באקטיביסטיות מוגזמת וללא הצדקה? יצאנו לחקור ולהביא לכם את תשתית הידע שעומדת מאחורי כל אחת מהדעות. כך נוכל, בתקווה, להבין את שני צידי המטבע – ולהתווכח בצורה חכמה בקדנציה הבאה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אסף נתיב |

לאורך הקדנציה של הכנסת ה-20 התחולל ויכוח פוליטי וציבורי סביב הגדרת תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, ואף נידונו הצעות חוק שונות שמטרתן לשנות את תפקוד היועצים המשפטיים.  בהכללה, ניתן לחלק את העמדות לשתיים: צד אחד טוען שמדובר בשומרי סף וכי אסור לגעת בהם – בעוד הצד השני טוען שהיועצים פוגעים במשילות ומונעים מנבחרי הציבור ליישם את מדיניותם.

הפרדת רשויות ויועצים משפטיים

חשוב להדגיש כי גבולות התפקיד של יועצים המשפטיים נגזרים בין היתר מחלוקת הכוח בין הרשויות השונות במדינה – מבצעת, מחוקקת ושופטת. ועם זאת, בכתבה זו לא נדון בהיסטוריה וביחסי הכוחות בין הרשויות בישראל (על אף שאנחנו עוסקים בנושא זה רבות בכתבות שלנו) – אלא נתמקד בפן הממוקד שהוא הגדרת מטרת עבודת היועצים המשפטיים, בישראל ובעולם. בכל מקרה חשוב לזכור כי אופי היחסים בין הרשויות מרחף ברקע כאשר משווים בין הגדרות התפקיד במדינות שונות. למעוניינים להתעמק עוד בזווית זו של הדיון, נמליץ לקרוא את מאמרו של גיל ברינגר ב"השילוח" ואת מאמר התגובה של מתן גוטמן.

את תפקיד היועץ המשפטי בממשרד ממשלתי ניתן להגדיר את הסקאלה שבין "מודל רחב" ל"מודל צר":

  • במודל הרחב היועץ המשפטי מוגדר כמי שעובד עבור כלל הציבור ולא עבור השרים. במילים אחרות תפקידו של היועץ המשפטי כפול – לשרת את המשרד בו הוא עובד ובמקביל לייצג את הציבור כולו.  דהיינו – שומר סף. בהתאם לכך, חוות הדעת שהוא מגבש מתבססת על טובת הציבור הרחב ולאו דווקא על היעדים והרצונות של הבוס שלו ברגע זה (השר). לפי המודל הזה, תפקידו של היועץ המשפטי הוא "להגדיל ראש" – לגבש את הדעה שלו באופן מעין-שיפוטי ולכוון לתוצאה אליה בית המשפט היה מגיע (לפי הבנתו את החוק).
  • במודל הצר היועץ המשפטי הוא משרת המשרד הממשלתי. נאמנות היועץ למנכ"ל המשרד ולשר היא כנאמנות עורך דין פרטי ללקוח. בהתאם לכך, עליו לפרש את החוק באופן המועיל ביותר להגנה על המשרד ואף למצוא דרכים משפטיות יצירתיות להוציא לפועל את מדיניות הממשלה. מובן שגם במודל זה על היועץ תמיד לפעול בדרך החוק, בתום לב ובהתאם לכללי האתיקה.

הממשלה ה-34

יתרונות וחסרונות

יועץ משפטי עצמאי לחלוטין, כמו במודל הרחב, עלול לצמצם את חופש הפעולה החוקי בו המשרד יכול לפעול – משיקולים אידאולוגיים או אישיים. מאידך, יועץ משפטי הכפוף ישירות לשר עשוי לפגוע בציבור הרחב ולמתוח את גבולות החוק כדי להכשיר את מדיניות השר הנוכחי.

ברמה התאורטית, סביר שבמידה ויהיו טעויות במודל הצר – הנזקים יהיו קשים. לדוגמא, בשנת 2004 הצבא האמריקני התעלל בעצירים עיראקיים בניגוד לחוק – באישור יועצים משפטיים (בארה"ב הייעוץ המשפטי הינו במודל הצר). עם זאת, כאמור, לא מדובר בתופעה שכיחה.

מאידך ובתיאוריה גם כן, חסרונות המודל הרחב יהיו בתדירות גבוהה יותר אך בעוצמה נמוכה יותר. כדוגמא, ניתן להתייחס לדבריו של עדן בר טל, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת במהלך יישום רפורמת הסלולר, שמתאר כיצד היועצים המשפטיים של המשרד הקשו על השינויים שהוא הוביל.

מה קורה אצלנו?

היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה – אך מנהלתית כפופים למנכ"ל המשרד הרלוונטי בו הם מוצבים. היועצים אחראים מצד אחד להעניק את הכלים המשפטיים להתווית מדיניות השר, ומאידך עליהם להיות שומרי סף עבור הציבור הרחב.

על פי הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה, חוות הדעת של היועץ המשפטי של המשרד היא מחייבת. דהיינו אם היועץ המשפטי של המשרד קבע שפעולה זו או אחרת אסורה, על אף שאינה אסורה בפירוש בחוק, על המשרד הממשלתי לאמץ את החלטתו כאילו הייתה החוק עצמו. חשוב להדגיש, כי עומדת לשר לשר האפשרות לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לשנות את החלטתו של היועץ המשרדי.

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט

בשנת 2008 הוגש דו"ח של צוות בין משרדי בראשות מנכ"ל משרד החוץ דאז, עו"ד אהרון אברמוביץ', שבחן את הסוגיות הקשורות למערך הייעוץ המשפטי למשרדי ממשלה. הדו"ח קבע כי תפקידו של יועץ משפטי למשרד הוא "מתן לבוש משפטי הולם למדיניות המשרד, תוך שמירה כי פעילות המשרד תיעשה במסגרת החוק וכללי המינהל התקין" (מתוך המחקר ההשוואתי של מרכז המחקר של הכנסת).

עם זאת, מודגש בדו"ח כי יש לצפות מהיועץ שלא להסתפק בשלילת הצעות המשרד אלא לפעול ככל שניתן למציאת פתרונות משפטיים שיאפשרו את ביצוע מדיניות המשרד. בהיבט גיבוש העמדה המשפטית – היועץ המשפטי של המשרד עצמאי לחלוטין וכפוף רק ליועץ המשפטי לממשלה. לפיכך, עליו מחד לייעץ ולסייע לגיבוש המדיניות של המשרד ומאידך להיות שומר סף מפני פגיעה בשלטון החוק תוך התבססות על חוות דעת מקצועית – ללא מורא מן הדרג הנבחר.

כלומר, בפועל, בישראל נהוגה שיטה הקרוב בספקטרום למודל הרחב.

מה קורה בעולם?

מרכז המחקר של הכנסת ביצע סקירה השוואתית של מעמד היועצים המשפטיים למשרדי ממשלה בשנת 2011, לבקשתו של שר התשתיות לשעבר עוזי לנדאו. מבין המדינות שנבדקו – אוסטרליה, בלגיה, בריטניה, ארה"ב וניו-זילנד – אין מודל דומה לנהוג בישראל.

כמה דוגמאות מרחבי העולם:

  • אוסטרליה: מרבית השירותים המשפטיים מופרטים ויש חברה ממשלתית שמתחרה גם מול חברות פרטיות על מתן ייעוץ משפטי למשרדי הממשלה. המודל האוסטרלי הוא שילוב בין מודל צר למודל רחב – על פי ממצאי הממשלה האוסטרלית, משרדי הממשלה רשאים לבחור את נותני השירות המשפטי ב- 82% מהמקרים, כאשר רק ב- 18% יש צורך בכך שהייעוץ המשפטי יינתן בהכרח על-ידי משרד המשפטים.
  • בלגיה: היועצים המשפטיים נבחרים ומתמנים ככלל עובדי המדינה –  על פי חוק שירות המדינה (מכרז). דהיינו – המינוי אינו פוליטי. עם זאת, בניגוד לנהוג בישראל, חוות דעתם של היועצים המשפטיים הבלגיים אינה מחייבת את הנהלת המשרד הממשלתי ובמידת הנדרש, המשרד רשאי לשכור שירותים משפטיים חיצוניים.
  • ארצות הברית: היועצים המשפטיים העיקריים הם מינויים פוליטיים ישירים – המודל הצר.
  • בריטניה: כמו באוסטרליה ובלגיה, גם במדינה זו קיים שילוב בין המודל הרחב למודל הצר. מחד, היועצים המשפטיים הם מינויים מקצועיים, של משפטנים הגדלים בשירות הציבורי הבריטי. מאידך, היועצים המשפטיים במשרדים כפופים להנהלת המשרד הממשלתי (בניגוד למצב בישראל) והחלטותיהם אינן מחייבות את הנהלת המשרד. בנוסף, משרדי ממשלה רשאים, על פי שיקול דעתם, להעסיק עורכי דין פרטיים בייצוג בפני בתי המשפט.

אילו הצעות חוק בנושא עומדות על הפרק?

  • ח"כ אמיר אוחנה יזם הצעת חוק פרטית ששואפת להפוך את היועמ"שים למשרות אמון פוליטיות, לצד רקע מקצועי מחייב. אוחנה מבקש שדרך המינוי של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה תעוגן באופן זהה למינוי מנכ"לי משרדי הממשלה. הצעת חוק שכזו תוביל את ישראל למודל הצר המוזכר למעלה.

ח"כ אמיר אוחנה

  • הצעת חוק ממשלתית מציעה מודל משולב: יועץ משפטי יתמנה לכהונה של 7 שנים. דהיינו, לא כל שר יוכל למנות יועץ משפטי ולפטרו אם לא יישא בעינו חן. בנוסף, היועץ המשפטי של המשרד ימונה על ידי ועדת איתור בראשות מנכ"ל משרד (אותו מינה השר). מצד אחד, בוועדת האיתור יהיה רוב לדרג הפוליטי, מאידך היועץ המשפטי לממשלה רשאי לא לאשר את המינוי. בהצעת החוק אין שינוי בקשר לעמדת המחייבת של היועץ המשפטי, וזו נשארת על כנה.

השורה התחתונה

הדבר החשוב ביותר לטעמנו שניתן ללמוד מהסקירה הקצרה הזו הוא שעצם הדיון על גבולות תפקידם של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה – לגיטימי. בעולם הדמוקרטי ניתן לראות מודלים מגוונים שניתן לבחון, עם התאמות, למערכת הישראלית. לתחושתי, השיח בנושא הזה לא מספיק אינפורמטיבי משני הצדדים ונתפס כמלחמה נגד או בעד שלטון החוק. עכשיו, אחרי שקראתם – אפשר להתחיל להתווכח 🙂

*

מוזמנים לקרוא עוד לעומק ולהחליט בעצמכם. הנה המקורות וחומרי עיון המרכזיים בהם השתמשנו בהכנת הכתבה:

  • מסמך של מרכז המחקר של הכנסת.
  • מחקר בנושא של פורום קהלת.
  • מאמר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמוביל למאמרים נוספים בנושא.
  • נייר עמדה של התנועה למשילות ודמוקרטיה.
  • מאמר של גיל ברינגר ב"השילוח" ומאמר התגובה של מתן גוטמן.

למה יש יותר רבני ערים בפריפריה?

לכל עיר בישראל יכול שיהיה רב עיר משלה, ואפילו שניים: ספרדי ואשכנזי. אז איך זה שדווקא בערים החלשות בפריפריה ישנו איוש נרחב יותר של תקני רב? רמז: אריה דרעי הוא גם שר הפנים וגם השר לשירותי דת

| טור אורח: תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

רוב האנשים חושבים שרב עיר הוא תפקיד ייצוגי בלבד, אך זה ממש לא המצב. לרב העיר יש המון סמכויות – ויכולת להשפיע לכל אחד ואחת מכם על החיים. איך? פשוט – רב העיר הוא זה שחותם על תעודות הכשרות לכל עסק שמעוניין בכך בעיר. בנוסף, רב העיר הוא רשם הנישואין וחותם על תעודות הנישואין שמנפיקה המועצה הדתית ברשות. רב העיר ממונה הלכתית גם על נושא המקוואות, העירובין ועוד.

איך רב עיר נבחר?

רב העיר נבחר על ידי גוף ייעודי שמורכב לצורך ההליך ונקרא "אסיפה בוחרת". באסיפה יש בין 16 ל- 48 חברים, בהתאם לגודל העיר. 50% מהחברים בגוף הבוחר מיוצגים על ידי מועצת העיר (דהיינו ייצוג להרכב האוכלוסייה של הרשות, כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות למועצה). 25% נוספים ממונים מבין תושבי העיר על-פי בחירתו של השר לשירותי דת (שהוא כיום אריה דרעי מש"ס), ו- 25% הם נציגי בתי הכנסת בעיר.

הליך הבחירות מורכב ומסורבל אך בסופו מתמנה רב העיר לכהונה שנמשכת עד גיל 70 – וישנה גם אפשרות הארכה לגיל 75. רבני הערים הוותיקים יכולים אפילו לקבל הארכת כהונה נוספת עד גיל 80, והוותיקים ביותר (אלה שמונו לפני שנת 1974) פשוט מכהנים לכל החיים.

כהונתם של רבני ערים איננה קצובה כמו של נבחרי ציבור אחרים ובפועל הם יכולים לכהן בתפקיד אפילו מגיל 30 ועד גיל 75. רק בנסיבות חריגות במיוחד הם מודחים מתפקידם.

דו"ח מבקר המדינה האחרון מצא שישנן בעיות רבות בתפקודם של רבני הערים ובהליך המינוי שלהם. בפועל, ישנו מצב משונה שדווקא בחלק מהערים בפריפריה מכהנים שני רבנים (אשכנזי וספרדי), בעוד שבמרבית הערים בארץ אין רב עיר בכלל – כולל בערים גדולות כמו חיפה ותל-אביב. בירושלים לא כיהן רב עיר מ- 2003 ועד 2014.

הכוח של משרד הפנים, המשרות של רבני הערים

כיצד הגענו למצב זה? המינוי של רבני ערים תלוי, כאמור, בהחלטת מועצת הרשות המקומית והמשרד לשירותי דת. לשר לשירותי דת בדרך כלל יש תמריץ להביא למינוי של כמה שיותר רבני ערים, בעיקר אם הם מזוהים עם המפלגה ממנה הוא מגיע. כך הבית היהודי עשו כאשר נפתלי בנט עמד בראש המשרד לשירותי דת (אז הוא חתר להביא למינוי רבנים ראשיים בירושלים, אשכנזי וספרדי) וכך עושים היום בש"ס – בפועלם להביא למינוי רבני עיר ספרדים.

ההבדל הגדול כיום הוא שבמקביל לשליטה במשרד לשירותי דת, ש"ס שולטת גם במשרד הפנים. המצב הזה מגדיל מאוד את האינטרס של כל ראש רשות לשמור על "רוח טובה" עם יו"ר ש"ס, אריה דרעי, המכהן בשני תפקידי השר.

האמת הזו נכונה בעיקר לרשויות מוחלשות: בניגוד לפורום ה- 15 – שמאגד את הרשויות המקומיות החזקות בישראל – מרבית הרשויות האחרות תלויות מאוד בהחלטות משרד הפנים בחישובי ארנונה, מענקי איזון, תיקוני גבולות מוניציפליים, ועוד. על כן, ראשי רשויות אלו יהיו בעלי אינטרס גדול יותר לשתף פעולה עם השר גם כאשר מדובר במינוי רבני ערים – בכובע השני שלו כשר לשירותי דת.

המינויים וניסיונות המינוי האחרונים של רבני ערים התקיימו ב- 2017 (ב- 2018 הם הוקפאו בגלל שנת הבחירות המקומיות). מבט מהיר על רשימת המינויים מראה שכולם מינויים של ש"ס: הרב יצחק לוי, שנבחר כרב העיר נשר, הוא תלמידו המובהק של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף; הרב אליהו בר-שלום נבחר לרבה הראשי של בת-ים במקום אחיו הרב יוסף בר-שלום שנפטר (משפחת בר-שלום מחותנת עם משפחת יוסף); הרב משה צבי בוחבוט, רב כולל בבני-ברק, נבחר לרב העיר טבריה כמועמדו הבולט של נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, חכם שלום כהן. הבחירות לרבנות העיר לוד, בית שמש וחדרה הוקפאו בהוראת בג"ץ בשל אי-סדרים – אך גם בהם הרבנים המובילים היו רבנים מטעם מפלגת ש"ס.

שר הפנים והשר לשירותי דת, אריה דרעי

הרב הירושלמי ברחובות וסכסוך רבנים בקרית אתא

ברחובות מכהן משנת 1972 הרב שמחה הכהן קוק. הרב קוק מבוגר וכבר לא כל-כך מתפקד – אך כאמור זה לא מונע ממנו מלהמשיך להחזיק במשרתו. ראש עיריית רחובות, רחמים מלול, הוא איש ש"ס לשעבר ואף כיהן כח"כ מטעמה. כך קרה האבסורד שביום אחד מועצת העיר ברחובות אישרה מינוי של רב עיר שני – ועוד מועמד שמתגורר בכלל בשכונת הר נוף בירושלים (בה מתגורר,אגב, גם אריה דרעי) – במקום להחליף את רב העיר הנוכחי.

התושבים ברחובות גילו שאין באמת צורך ברב עיר נוסף, שנושא באותן סמכויות של רב העיר הנוכחי ושעלות שכרו תעמוד על כחצי מליון שקל בשנה. הליך המינוי החל באופן רשמי, אך מחאה נחרצת של פעילים מקומיים, בסיוע התנועה שלנו ("נאמני תורה ועבודה"), הביאה לעצירת ההליך והקפאת המינוי.

בקריית אתא התושבים כבר "נהנים" משני רבני עיר שמסוכסכים זה עם זה. הרב מימון, הרב הספרדי, ממומן מקופת המועצה הדתית – והרב דיסקין, האשכנזי, מקופת העירייה. הרב דיסקין הוצנח על ידי ראש העיר ואנשי ש"ס לפני מספר שנים, כדי לחלוש על מערך הכשרות המקומי מפני שהרב מימון היה עצמאי מדי. הדבר גרר מלחמה בין שני הרבנים, כאשר אחד ביטל את תעודות הכשרות של השני, וכל זאת על גבם של בעלי המסעדות וצרכני הכשרות בעיר.

*

לדעתי, אף פעם אין צורך בשני רבני ערים. בטח כאשר אין חלוקת סמכויות ברורה בין השניים באופן שמביא פעמים רבות לסכסוכים ולפגיעה בשירותי הדת המקומיים. על אחת כמה וכמה אין הצדקה למינוי שני רבנים דווקא בפריפריה, ברשויות בהן יש פחות כסף מלכתחילה. הרי איך מסתדרים בתל אביב ובחיפה ללא רב עיר כלל? מסתדרים. וכל זאת נכון בוודאי כאשר רב העיר ברוב המקרים לא מחובר לציבור אותו הוא נבחר לשרת.

יש כמאה רבני ערים בארץ, אתם מוזמנים לבדוק ברשימה המלאה שהכנו אם בעירכם יש רב עיר, אחד או יותר. אם אין לכם רב עיר – בקרוב יכול להיות שתתחדשו באחד.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

כתבה מתגלגלת: חברי כנסת חשודים – תמונת מצב

בכנסת ובממשלה לבדם ישנם כיום חמישה נבחרים מכהנים שעומדות נגדם חקירות גלויות וידועות. בשביל להדגיש כמה המצב הזה לא נורמלי, פינה קבועה: סטטוס חקירות הח"כים. עדכון אחרון: 22/04/2020

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שמיני

השבוע: סמוטריץ' מנצל את חולשת הממשלה ומקדם חקיקה בקצב חסר תקדים, נלחם נגד מנהל תקין כאשר זה נוגע לחטיבה להתיישבות, קורא לעצירת ערבים על כביש 60 – ופולו-אפ על סיקור קודם: אנחנו מגלים כי חוק האגודות השיתופיות דווקא כן רלוונטי ליהודה ושומרון

המשך קריאה…

האם הח"כ שאתם מעריכים מקדם שחיתות או שקיפות?

ח"כ אילן גילאון פרש בזמנו מהמירוץ לראשות מרצ עקב נסיבות בריאותיות. ועדיין, גילאון החזיר את כל התרומות שקיבל – כמאה אלף שקל מ200 איש, עד השקל האחרון. אף שכבר הוציא חלק מהכסף, הוא התעקש שהכל יוצא בדיעבד מכיסו והחזיר 'בכוח' אחד-אחד גם למי שסירב. גילאון גם חושף את הצהרת ההון המלאה שלו. בנימין נתניהו ונפתלי בנט, לעומתו, רצו נגד מועמדי קש כדי לצבור תרומות, וגם סירבו לחשוף את הונם או נכסיהם.
*
יאיר לפיד הצביע נגד שלל חוקי שקיפות, ואף שיקר לגבי העדרויותיו מהכנסת. ח"כ מיכאל מלכיאלי הצביע בעד החוק שאמור היה למנוע שחיתות בשלטון המקומי, על אף שיו"ר הועדה יואב קיש הצביע נגד. והידעתם שהמשטרה המליצה להעמיד לדין חברי כנסת מבל"ד על זיוף מסמכים כדי להסוות כספי תרומות למפלגה?
*
אלו רק כמה "צל"שים" ו"צל"גים" אקראיים ממיזם חדש: מיפוי הח"כים בראי שקיפות ושחיתות.

המשך קריאה…

כיצד הגיעה חתימתו של חבר כנסת לדו"ח השנתי של ישיבת "תורת החיים"? יהודה גליק: "אי-הבנה בהוצאת הפרוטוקול"

| עידן בנימין |

לפני מעט יותר משנה עבדנו על כתבה שעסקה במנהלת "תנופה" – הגוף שטיפל בצורה כושלת למדי במפוני גוש קטיף. מצאנו כי אם פשוט היו מחלקים את כל הכסף שהוקצה לתנופה ישירות למפונים – 13 מיליארד שקל בסה"כ – אז כל משפחה הייתה מקבלת כ- 6.5 מיליון שקל. המשך קריאה…

הח"כים רבים על הברזות מהצבעות – וכולנו מפסידים

רואים את שני הח"כים בתמונה? אלו חיים ילין ועליזה לביא מיש עתיד במזנון הח"כים בשעת ההצבעה על תחבורה ציבורית בשבת.
זו מפלגה שחרטה על דגלה, בין השאר, לייצג את הציבור החילוני.

אך לביא וילין העדיפו לברוח למזנון הכנסת בשעה שהתקיימה הצבעה במליאה למען תחבורה ציבורית מצומצמת בשכונות חילוניות בסופ"שים. הם ברחו כמו כמעט כל חברי הכנסת של יש עתיד. גם יאיר לפיד התקזז. למעשה רק שלושה מיש עתיד נשארו להצביע בעד. השאר? התאיידו.

איפה האופוזיציה? מלבד מרצ, רק המחנה הציוני עשו את המינימום והתייצבו (או לפחות תשעה עשר מהם). בנוסף ידוע לנו על שלושה ח"כים עם הסבר: עמיר פרץ ויוסי יונה שטסו למשלחת של הכנסת, ורוברט טיבייב שחולה.

מהרשימה המשותפת הבריזו עשרה ח"כים(!).

פירוט ההצבעות לפי סיעות – בתמונה:

זה מטורף. החוק נפל 30-43. נבחרי "ציבור" העניקו לקואליציה פרס ונעדרו בהסכמה משותפת כדי שכולם יוכלו לזלזל בחופש התנועה שנשלל מתושבי ישראל שאין ברשותם רכב פרטי.

בתגובה של יש עתיד הם הדגישו כי "חברי הכנסת היו מקוזזים כנהוג בכנסת". אלא ש"קיזוז" הוא הנוהג הכי מרתיח שיש. הנוהג שהפך את המליאה להצגה (שאף אחד לא מגיע לראותה).

העובדה שיש עתיד, מפלגה עם עקרונות ברורים העדיפה להבריז – בלתי נסלחת. אנו משלמים להם בשביל להילחם. לא בשביל לשבת במזנון ולצחוק על על מי שאין לו רכב, או בשביל להבריז ממעט ימי המליאה שבכלל מתקיימים.

כל מי שהצביע בעד ונגד:

חשבו על זה בפעם הבאה שתיתקעו איפהשהו ותחכה שתצא השבת.
ואיפה היו מרצ?
זה ממש לא הכל. תמר זנדברג, יוזמת החוק, גם ביקרה את חברי סיעת יש עתיד על כך שלא הגיעו להצביע (בתמונה).
אבל מה מסתבר?
שגם זנדברג עצמה לא ייצגה את בוחריה בזמן אמת:
ב- 21 פברואר 2018, בשעה 13:28, עלתה הצעת חוק של "יש עתיד" לתחבורה ציבורית בשבת. והפעם זנדברג היא זו שהבריזה, לפי הרשומות.
מזה שבוע אנו מבקשים ממנה לבדוק ביומן ולספר מדוע התקזזה/נעלמה. לבסוף מסרה תמר זנדברג בתגובה: "מרצ לא מתקזזת בזמן שהח"כים נמצאים במשכן הכנסת, בטח לא כדי לשבת במזנון ולחזור מדושנים מיד בתום ההצבעה. האירוע המדובר היה לפני שנה בעיצומה של מערכת בחירות במרצ, מושג זר ליש עתיד״. אבל פה זה נהיה מעניין:
(1) נזכיר לכם שזנדברג לא חושפת יומנה – מה שהיה יכול לחסוך ביקורת, אם זו אכן היעדרות מוצדקת.
(2) נברנו בהצבעות ומצאנו שזנדברג נכחה בכנסת, לכאורה בניגוד לתגובתה, לפני ואחרי ההצבעה (בתמונה). לזה היא כבר בחרה שלא להגיב.
(3) לסיכום – האופוזיציה בישראל לא מתפקדת. אזרחים מממנים אנשים שלא יודעים לשים בצד אגו ולעשות עבודתם
(רוצים לשמוע עוד? מוזמנים להקשיב לפודקאסט שלנו בנושא!).
הנה תיעוד ההצבעות של ח"כ זנדברג מיום ההצבעה:
לקוראת תמר זנדברג: שימי לב לשורה השניה והשלישית. בטוחה שלא היית בסביבה?
אז מה היה לנו?
שתי הצבעות למען תחבורה ציבורית בשבת. חוק כזה יכל לעזור לכל מי שלא נוהג – בני נוער, קשישים או סתם אנשים בלי רכב או רשיון – להגיע לים או לנסוע לבקר את סבתא.
הרבה ח"כים שהנושא קרוב לליבם – אבל לא מספיק כדי להצביע בעדו כשהוא של סיעה אחרת.
ובסוף… כולנו מפסידים.
אז אולי כדאי שבמקום לריב הח"כים פשוט יעשו את העבודה שלשמה נבחרו?

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שביעי

השבוע: סמוטריץ מקדם חוק להרחבת ועדות הקבלה בישובים, מציין את יום זכויות האדם ומתארגן לקראת סיום שלב א' בתכנית ההכרעה

המשך קריאה…