ראיון עם ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה

"חייבים לצאת להצביע. גם אם זה למפלגה הכי פחות גרועה" – ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מומחה לפוליטיקה השוואתית ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. ד"ר קניג הגיע אלינו לראיון לייב לכבוד הבחירות הקרובות. שוחחנו על בחירות בישראל ובעולם ("תקופת הכהונה הממוצעת של הכנסת היא מהנמוכות בעולם"), אחוז החסימה, זיופים והצבעות דיגיטליות, לאיזה אזרחים ישראלים בחו"ל כדאי לאפשר להצביע, וגם – למה בישראל צריך לחכות כל כך הרבה זמן בין פיזור הכנסת לבחירות?

ד"ר עופר קניג.

|תומר אביטל ומאיה קרול|

  • לצפיה בראיון המלא לחצו כאן (34 דקות), או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן

קטעים נבחרים מהראיון: 

לפי מאמר של קניג, שיעור הקולות המבוזבזים (הקולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה) בבחירות 2015 עמד על 4.5% מהקולות הכשרים (כל הקולות שאינם פסולים) – פחות מאשר בבחירות של 2013, 1999, 2006 ו־1992. משמעות הדבר – אחוז החסימה הגבוה הנוכחי לא בהכרח מביא לריבוי קולות מבוזבזים.

אחוז החסימה הנוכחי (3.25%) נכון בעיניך?

"מצד אחד, כדי להביא למערכת פוליטית יציבה, שלא יהיו בה 18 מפלגות, צריך אחוז חסימה יותר גבוה. מצד שני, אנחנו לא רוצים שחצי מיליון קולות ילכו לפח בגלל מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.אני חושב שאחוז החסימה הנוכחי הוא ברמה סבירה, ונראה כי בבחירות האלה הוא פועל יפה. המפלגות למדו לקח מהבחירות הקודמות".

מאז שאחוז החסימה עלה, יש יותר קולות מבוזבזים או פחות?

"זה סוג של משחק. חושבים שאם אחוז החסימה גבוה אז זה בהכרח מביא למצב שבו יותר קולות ילכו לפח, אבל זה לא מדויק. מצד אחד אחוז חסימה גבוה עלול להביא לסיכון שאתה מצביע למפלגה שכמעט לא תעבור אותו, כמו שקרה לבנט או לפייגלין או אורלי לוי. מצד שני, אחוז החסימה דוחף את השחקנים הפוליטיים להתנהג אחרת. בבחירות האלה למשל, הכל עניין של חיבורים – העבודה-גשר, כולנו והליכוד, המחנה הדמוקרטי וימינה שהן אוסף של שלוש מפלגות. במכון לדמוקרטיה אנחנו בעד חיבורים. אם יהיו לנו מערכות בחירות של 5-7 מפלגות זה יהיה מספיק כדי לשקף את המורכבות של החברה הישראלית. כמו שאני רואה את זה עכשיו – אחרי שפייגלין פרש ובהנחה שהעבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי יעברו את אחוז החסימה, אחוז הקולות המבוזבזים יהיה מאוד נמוך".

האם הזיופים בבחירות האחרונות צריכים להדאיג את הציבור? 

"אני לא חושב שהזיופים בבחירות הם בכזה סדר גודל שמשנה את התוצאות. מדינת ישראל היא כבר מדינה גדולה, כך שגם אם התגלו אי סדרים ב30-40 קלפיות זה לא יחרוץ את גורל הבחירות. מה שיותר מדאיג אותי זה שהזיוף בקלפיות מקרין על רמת האמון של האזרח כלפי המערכת הפוליטית. גם ככה אחוז ההצבעה יחסית נמוך ורמת העניין בפוליטיקה לא בשמיים. אם נוסף על זה האזרח יחשוב: 'אני לא רוצה ללכת להצביע כי אני לא בטוח שהקול שלי בסופו של דבר יספר', זה עלול להיות הרסני כלפי הבחירות וכלפי הדמוקרטיה".

מדוע הצבעות דיגיטליות אינן פופולריות בעולם?

"יש פתרונות טכנולוגים לבחירות (באירלנד ניסו לקיים בחירות דיגיטליות, אך חזרו חזרה להצבעה בפתקים. האזינו לפודקאסט בנושא), אבל רוב המדינות לא משתמשות בהן עדיין וכנראה שיש סיבה טובה. תאר לך שגם מערכת הספירה וגם מערכת ההצבעה יהיו אלקטרוניות, וינסו לתקוף את המערכות הללו האקרים מרוסיה, למשל. בספירה ידנית עם פתקים אתה תמיד יכול לחזור אחורה ולבדוק שוב את התוצאות במידת הצורך. בנוסף לזה, אני שמרן. אני בדעה שיום בחירות הוא 'חגיגה לדמוקרטיה': כולם באים לקלפיות, תולים שלטים ברחובות, ואחת לארבע שנים ניתן ממש 'לראות' את הדמוקרטיה. יש לזה ערך מוסף".

מה דעתך על פריימריז פתוחים, בהם אדם מגיע לקלפי ומצביע לא רק למפלגה, אלא גם לחברים בה?

"אני חושב שזה רעיון טוב, שיכול לחזק את העניין של הציבור בפוליטיקה, להגביר אחוז הצבעה וגם להכריח את הפוליטיקאים להיות יותר קשובים לאזרחים. הוא גם מאוד מקובל בדמוקרטיות מערביות. לדוגמה, מירי רגב נבחרה במקום ה-6 בליכוד בפריימריז. בשיטה הנוכחית, היא יכולה להיות שקטה שמקומה בכנסת מובטח. במידה ורגב הייתה יודעת שהיא יכולה לרדת או לעלות במיקום, שחברי הליכוד יכולים להעניש או לתגמל אותה בהתאם לעבודה שהיא עושה – רמת המעורבות שלה ושל כל שאר הפוליטיקאים הייתה עולה".

שיטה כזו לא עלולה להפוך את הפוליטיקאים לפופוליסטים יותר?

"בעיניי לא בהכרח. כשאתה פונה למיליון בוחרים ולא רק לחברי מרכז המפלגה, הגישה הממלכתית והמתונה היא זו שהייתה מובילה, מפני שצריך לרצות יותר אנשים".

המכון לדמוקרטיה מנסה לקדם מתן הצבעה לאזרחי ישראל בחו"ל. מדוע?

"היום החוק מאפשר אך ורק לשליחים רשמיים של ישראל להצביע מחו"ל. לאחר מחקר שלי בנושא, פרסמנו במכון הצעה לסדר שבאה לתקן את המצב הזה: הצענו לתת זכות הצבעה מחו"ל באופן חד פעמי לאזרח ישראלי שעזב את ישראל לפני פחות משלוש שנים. יש הרבה אזרחים ישראלים שחיים בחו"ל שנים ארוכות שלא היינו רוצים לתת להם להשפיע על הבחירות, אבל צריך לזכור שיש מי שעבר לחו"ל ומרכז החיים שלו עדיין בישראל, כמו סטודנטים למשל. להם היינו רוצים לאפשר להם להצביע פה". "בשלושת ההסכמים הקואליציונים האחרונים נכנס סעיף שהיה אמור להסדיר את הצבעת הישראלים בבחירות מחו"ל, אך בכל פעם זה לא התקדם". 

מהבחירות הקודמות ועד עכשיו המערכת הפוליטית מושבתת. המצב הזה סביר בעיניך?

"הכנסת התפזרה בדצמבר, ועד עכשיו המערכת הפוליטית ב'הולד'. גם אם נניח שלא היו בחירות חוזרות והממשלה הייתה קמה באמצע יוני – חצי שנה של חוסר פעילות זו גם תקופת זמן מאוד ארוכה. לכן אני חושב שאפשר לקצר את הזמן בין פיזור הכנסת לבין יום הבחירות. למה צריך קמפיין של שלושה חודשים וחצי? יש מדינות שמחליטות לקיים בחירות תוך חודש.
אם הפוליטיקאים היו יודעים שיש להם שלושה שבועות 'לסגור דיל' ולא חודש וחצי-חודשיים, אז הכל היה מסתיים בתוך חודש והממשלה הייתה מתחילה לפעול חודש אחרי הבחירות. למה החוק מאפשר כמעט חודשיים להקים ממשלה?"

כיצד משפיעות בחירות חוזרות על הדמוקרטיה הישראלית? 

"בממוצע בישראל הכנסת מכהנת 2.9 שנים, אך בעקבות הבחירות החוזרות הממוצע ירד ל-2.6 שנים. המצב הזה מביא אותנו למקום מאוד נמוך בעולם הדמוקרטי. זה משקף מערכת לא יציבה ומשילות פגומה". לדבריו, רק ביוון המצב חמור יותר.

מהבחירות הקודמות ועד עכשיו המערכת הפוליטית מושבתת. המצב הזה סביר בעיניך?

"הכנסת התפזרה בדצמבר, ועד עכשיו המערכת הפוליטית ב'הולד'. גם אם נניח שלא היו בחירות חוזרות והממשלה הייתה קמה באמצע יוני – חצי שנה של חוסר פעילות זו גם תקופת זמן מאוד ארוכה. לכן אני חושב שאפשר לקצר את הזמן בין פיזור הכנסת לבין יום הבחירות. למה צריך קמפיין של שלושה חודשים וחצי? יש מדינות שמחליטות לקיים בחירות תוך חודש.
אם הפוליטיקאים היו יודעים שיש להם שלושה שבועות 'לסגור דיל' ולא חודש וחצי-חודשיים, אז הכל היה מסתיים בתוך חודש והממשלה הייתה מתחילה לפעול חודש אחרי הבחירות. למה החוק מאפשר כמעט חודשיים להקים ממשלה?"

מה עמדתך בנוגע לפגרות הארוכות בכנסת?

"המצב בישראל לא חריג ביחס לעולם. רוב הפרלמנטים לא פועלים במשך כל ימות השבוע ברוב המדינות וגם להם יש להם פגרות ארוכות. צריך לזכור שלפוליטיקאי תפקידים נוספים מלבד הפרלמנט, הוא גם איש שטח וחלק ממפלגה. אני מסתייג מהפופוליזם שאומר 'חברי הכנסת עצלנים, איזה חופשות ארוכות יש להם'".
עם זאת, קניג הסכים שכל עוד מרבית יומני הח"כים אינם שקופים – יש הצדקה בביקורת על הפגרה, משום שלא ניתן לדעת האם הם באמת עובדים במהלכה.

רוצים לדעת מה חברי הכנסת שלנו עושים בזמן הפגרה? בואו לקרוא כאן.

אתה עורך מעקב אחרי תקופת הכהונה של נתניהו. מה הממצאים?

"נתניהו מכהן כ-13 שנה במצטבר, והוא הוותיק ביותר מראשי הממשלה במדינת ישראל. אם מסתכלים על המועדון האקסקלוסיבי של הOECD, של המנהיגים הדמוקרטיים המכהנים, הוא נמצא במקום 3 אחרי אנגלה מרקל וארדואן. בהשוואה לכלל המנהיגים הדמוקרטיים בעולם, נתניהו הוא מספר 16 בתקופת הכהונה הארוכה ביותר".  

*גרף השוואת תקופות כהונה מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה:

גרף השוואת תקופות כהונה. מתוך האתר של ד"ר עופר קניג.

 

תרצה לומר משהו לעידוד ההצבעה בבחירות הקרובות?

"אני יודע שזה קשה. חלק מהאזרחים כבר מצביעים בפעם הרביעית השנה, אם היה סבב שני בבחירות המקומיות שלהם. זה עלול לגרום לתופעה שנקראת "תשישות בוחרים". במדינות כמו שוויץ בהן יש משאלי עם כל הזמן, התופעה הזו מובילה לאחוזי הצבעה של 50%. בנוסף, במובן מסוים יש תחושת חמיצות – כבר שום דבר לא ממש חדש בבחירות האלו.
למרות שזה קשה, בסופו של דבר אני קורא לכם – לכו להצביע! אם קשה לכם לבחור מפלגה, הצביעו למפלגה הכי פחות גרועה בעיניכם". 

*

ד"ר עופר קניג עורך מחקרים מרתקים המתפרסמים באופן קבוע באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
יש לכם רעיון לעוד אורח שיגיע להתראיין אצלנו בלייב? כתבו לנו!

 

צאו לצרוח בקלפי – הסרטון הקורע שיגרום דווקא לך לצאת להצביע!

חשבת להישאר בבית ביום הבחירות? אין מצב! כי בקול שלך, ספציפית שלך, יש משהו מיוחד – לכן חובה לצאת לקלפי!
צפו בסרטון הקורע שהכין לנו אביתר חלימי לכבוד הבחירות הרדומות אי פעם

 

השתכנעת? מעולה. אפשר גם להדפיס את השלט, ולתלות אותו על דלת היציאה מהבניין/במעלית וכך להזכיר בכיף לשכנים להצביע

תטוס לווינה אחרי הבחירות? ליברמן: "אלך לנוקדים, לישון"

פגשנו את אביגדור ליברמן בשבתרבות בתל-אביב, שם ניסה יו"ר ישראל ביתנו להיזכר במהלכים שקידם בעשרים שנותיו בפוליטיקה, התחייב שלא לתמוך בפיזור הכנסת ה-22 – וגם נראה שאולי הצלחנו להפחיד אותו: אחרי הבחירות הוא יישאר בישראל (אבל עם טלפון סגור)

| יעל פינקלשטיין |

לאחרונה הודענו כי ננסה לעקוב אחרי אביגדור ליברמן לאחר הבחירות, ותהינו אם יטוס שוב לווינה – היעד אליו נסע מספר פעמים בעבר אחרי מערכות בחירות. המטרה הייתה להבין מה הוא עושה שם ועם מי הוא נפגש.

כדי לחסוך בעלויות הטיסה והמעקב המקצועי, החלטנו קודם לברר את הסוגיה עוד בישראל – וניצלנו אירוע "שבתרבות" שהתקיים אתמול בשכונת צהלה בתל אביב בשביל לשאול אותו על כך. 

את מי אתה מתכנן לפגוש בווינה אחרי הבחירות?

"לצערי אחרי הבחירות אני הולך לנוקדים לישון, ולשמחתי אני מתכונן שם מיד אחרי הבחירות לחתונה של הבן שלי – בישראל. זה כנראה יהיה שבוע עסוק מאוד אבל אני אסגור את הטלפון שלא יפריעו לי".

בנוסף, אחרי שליברמן וסיעת ישראל ביתנו הצביעו בעד הצעת הליכוד לפיזור הכנסת ה-21, רצינו לוודא שלא נלך לבחירות בפעם השלישית.

האם יש סיכוי שתצביע בעד פיזור הכנסת ה-22?

"אין שום סיכוי – אף אחד לא ילך לבחירות פעם שלישית. נתניהו גרר פעמיים את המדינה לבחירות. אחרי הבחירות באפריל הוא ניסה להקים ממשלה ולא הצליח. במקום להעביר את האפשרות להקים ממשלה למישהו אחר, הוא הגיש פעם שניה חוק לפיזור הכנסת. אף אחד לא יתמוך בפיזור הכנסת הפעם השלישית. תהיה ממשלה עם נתניהו או בלי נתניהו אבל תהיה ממשלה".

"לפחות כמה וכמה אנשים טובים מתוך הליכוד יתנגדו לחסינות"

במהלך השיחה נשאל על ידי מנחת האירוע, העיתונאית נורית קנטי (גל"צ), אם יתמוך בחוק חסינות ופסקת התגברות. ליברמן סרב לתת תשובה חד משמעית, אך טען כי לדעתו יהיו בליכוד כמה מתנגדים לחוקים:

"ממה שאני רואה, לפחות כמה וכמה אנשים טובים מתוך הליכוד יתנגדו גם לחסינות וגם לפסקת ההתגברות". כשנשאל שוב אם יתמוך בחקיקה, השיב כי "לא ראיתי את חוק החסינות ולא את פסקת ההתגברות. יש מה לשפר במערכת המשפט […] אבל אין חוק כזה ולא צריך להתייחס למה שאין. אין ולא יהיה, נקודה".

בנוסף התבקש לספר על מהלך שהוביל בשנותיו הרבות בכנסת – כזה שהוא גאה בו במיוחד.

"התקלת אותי אבל אני אנסה. אני בטח לא זוכר את כל מה שעשינו ב-20 שנה אבל אני זוכר את הצעת החוק הראשונה שהעברתי לכנסת ב-99', חוק פטור מתשלום לתרופות לכל הגמלאים, לכל אלו שחיים מהבטחת הכנסה ועולים עד 3 שנים בארץ". בנוסף סיפר ליברמן על הישגים מתקופתו במשרד התשתיות והאנרגיה ובמשרד התחבורה. 

למרות שהוא מדבר על הנושא בלי סוף – לא מצא ליברמן הישג להזכיר בתחום הדת והמדינה

נותרו יומיים לבחירות: נצלו את הזמן לפגוש מועמדים ומועמדות ולשאול אותם את השאלות הקשות שמעניינות אתכם!

ומה יהיה עם הטיסה לווינה?

אם ליברמן אכן מתכנן להישאר בארץ – מעולה. אם בכל זאת יטוס, ננסה לחקור מה הוא עושה שם: הצטרפו אלינו למסע שקיפות חוצה מדינות. 

יש עתיד – המפלגה בה הכי הרבה ח"כים ויתרו על תוספת שכר

ניתוח ראשון של כלל חברי הכנסת שוויתרו על תוספות שכר לאורך השנים חושף כי ביש עתיד, כולנו והעבודה – חסכו לנו מאות אלפי שקלים. מי הם המוותרים הסדרתיים ובאלו מפלגות סירבו ולו למחווה הקטנה ביותר להשבת כספי ציבור?

| תומר אביטל |

"יש עתיד" היא המפלגה הצנועה ביותר: 40% מחברי הכנסת שלה ויתרו על תוספות השכר בשנים האחרונות. מייד אחריהם ניצבים חברי הכנסת מ"כולנו" ומ"העבודה". סך הויתורים של הח"כים מגיעים לסכום לא מבוטל של כ-720 אלף שקל, שחזרו לקופת הציבור. כך עולה מבדיקה מקיפה שערכנו ב"שקוף".

מנגד, אין נבחר ציבור אחד מהמפלגות מרצ, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת – שהסכים לוותר ולו במעט על שכרו. בש"ס ח"כ בודד (דן סידה) השיב את התוספת.

מדובר בוויתור סמלי, במיוחד בכנסת הנוכחית, שאישרה לעצמה פגרה אינסופית וחסרת תקדים באורך של כמעט שנה. 

ואם זה לא מספיק, הכנסת היוצאת היא זו שבה הח"כים גזלו מאיתנו הכי הרבה לטובת עצמם: הקואליציה בדקה איזה מדד עולה הכי מהר, ולאחר שהתברר שזה השכר הממוצע במשק – הם הצמידו את עצמם עליו. כך, הוא עולה מדי שנה בראשון בינואר באופן אוטומטי.

כך, בעוד שב-2016 השכר של נבחרי הציבור עמד על 40,525 שקל בחודש, כיום הוא כבר עומד על 44,019 שקלים – למעלה מפי 4 מהשכר הממוצע בישראל. 

מיקי לוי – צנוע סדרתי

תיקון חוק שמאפשר השתקת ח"כים הגונים

האפשרות לוותר על התוספת השנתית חדשה יחסית, והיא תוצר חקיקה מעוות של ח"כ דוד ביטן, שלמעשה משמש כלי להשתקת ח"כים הגונים. 

למה זה רע? כי זה בא במקום תיקון רוחבי. המצב הזה מעודד את הציבור לצאת נגד אותם ח"כים שלא מוותרים על התוספת, במקום לדחוף לתיקון של מנגנון קביעת השכר וההטבות עצמו. 

לפי החוק, ח"כ יכול לבקש מחשב הכנסת שתוספת השכר של אותה שנה – לא תוזרם לשכרו, ותישאר בקופת המדינה.

ב-2019, הוויתור החודשי הינו בגובה של כ-1463 שקל. ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד) למשל משתכר השנה 42,556 שקל במקום 44,019 שקל. הוויתורים לא מתמזגים בין השנים, אלא תקפים רק לאותה שנה ונעלמים בשנה שלאחריה. כלומר, לא ניתן לוותר על כמה תוספות ברצף, אלא רק על תוספת השכר של שנה זו.

מי המוותרים הסדרתיים?

יש עתיד חסכו לנו עד כה כ-210 אלף שקל. כולנו – 127 אלף שקל, והעבודה – 174 אלף שקל. ראויים לשבח במיוחד חברי הכנסת דוד אמסלם, מיקי לוי ועפר שלח. שלושתם "מוותרים סדרתיים" מדי שנה, וכבר השיבו לציבור עשרות אלפי שקלים.

השנה 18 ח"כים ניאותו למחווה הזו, בהם משה גפני, מיקי יחימוביץ' ומיכל בירן. אשתקד רק ארבעה ח"כים הלכו לקראת הציבור.

כרגיל, אנחנו מנגישים לכם את כל נתוני הגלם עם כל שמות הח"כים שוויתרו על התוספות לאורך השנים – כאן.

אזמ"ע ומצ"ל

כעיתונות מוכוונת פתרונות, נשתדל מעתה לשלב בזנב הכתבות של שני סעיפים מעשיים – אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם) ומצ"ל (מה צריך לתקן):

אזמ"ע: הכנסת היוצאת התעסקה בעצמה ובתנאי חבריה יותר מכל כנסת אחרת. את העיסוק הזה הובילו חברי הליכוד. מלבד בזבוז כספי ציבור, זה דוחה אזרחים רבים, פוגע באמון הציבור בשלטון ופורם את המרקם החברתי.

מצ"ל: יש היגיון בכך שנבחרי הציבור ירוויחו שכר ראוי ויהיה להם שקט תעסוקתי. השיח מתרכז, בטעות, בניסיון לגרום לח"כים לוותר על תוספות או להפחית משכרם. אולם הבעיה האמיתית היא בכך שהח"כים קובעים לעצמם את השכר, את ההטבות ואת תקציב הבזבוזים שלהם. הפתרון הוא מינוי ועדה עצמאית שתוכל להעניק לחברי כנסת הטבות ראויות שהם באמת צריכים, ומנגד לבטל תוספות תלושות מהמציאות.

ועדה ציבורית ומנותקת מאינטרסים אישיים, תחזיר לכנסת ולחבריה ולו מעט מכבודם האבוד. אולי היא אפילו תציע להגדיל את השכר – וזה יהיה הגיוני. לה יש את הכלים לקבוע כי זה ראוי, לנו אין כלים כאלה ולח"כים עצמם בוודאי שאין.

ויש גם כאלו שתורמים לעמותות

ראוי לציין שחלק מחברי הכנסת טוענים שהם תורמים משכרם. אלא שאין שום דרך להצליב זאת, ולבדוק האם תרמו וכמה. ניסיונות לברר למי בדיוק תורמים ח"כים שהצהירו על כך – העלה חרס.

כך או אחרת, אלו מוזמנים לשלוח לנו קבלות על תרומה – ונשמח לפרגן. אלא שהתרומה האידאלית – היא ישירות לקופת המדינה – הרי הם אלו שאחראים עליה. ואם הם לא בטוחים שזה האפיק המיטבי להחזר כספם – מדוע שבכלל נשלם מסים?

 ובכל זאת, כפי שכתב על נתונים אלו חגי עמית בדה מרקר בשיתוף איתנו, גם לסמלים יש משמעות.

איך נולדו פגרות הכנסת האינסופיות?

הכנסת הוציאה את עצמה לפגרה חסרת תקדים בת שנה. חפרנו בפרוטוקולים כדי לגלות – איך בכלל נולדה הפגרה בה כל מי שאיננו ח"כ יכול רק לקנא. גילינו ויכוחים מרתקים שהתרחשו במליאה לכל אורך שבעים השנה האחרונות. שוב ושוב התווכחו ח"כים על קיצור חודש פה ותוספת שבועיים שם. אז חילצנו את הציטוטים המרתקים ביותר

| תומר אביטל, מרינה פובולוצקי |

הייתם מסכימים שעובד שלכם יעבוד רק 100 יום בשנה? אה, ושתמשיכו לממן עבורו 3 עוזרים ותקציב לשכה ב-265 היום האחרים, מבלי שיש לכם מושג מה קורה בהם? זה בדיוק מה שקורה בכנסת מדי שנה.

ואת זה אנחנו כבר מכירים. אך מה לגבי עובד שיעבוד 0 ימים בשנה? 

כבר בשנות החמישים היו פוליטיקאים שלא רצו לבוא לכנסת

חברי הכנסת יצאו ב-2019 לסוג של חופשה אינסופית מהעבודה שלהם. לאחר חצי שנה בה הכנסת הייתה בפגרת בחירות, במאי שוב 74 ח"כים מהליכוד, ישראל ביתנו, איחוד הימין, ש"ס, יהדות התורה, חד"ש-תע"ל, רע"ם-בל"ד פיזרו את עצמם – לחצי שנה נוספת.

אז לכבוד שנת הפגרה החלה כעת, עברתי עם מרינה פובולוצקי על פרוטוקולים מקום המדינה. ניסינו להבין כיצד השתרש מצב בו הפגרות, מלכתחילה, כה ארוכות. 

בתחילה הייתי משוכנע שהסיבות לוגיסטיות. למשל קשיים פיזיים להגיע למשכן (כבישי הגישה היו רעועים בשנות החמישים והשישים). לחלופין חשבתי שזה בגלל שחברי הכנסת בעבר החזיקו עבודה נוספת.

טעיתי.

סיבות אלו מוזכרות בקומץ מן הפעמים. מקריאת אינספור פרוטוקולים עולה המסקנה העגומה כי חלק מהפוליטיקאים ראו עצמם, עוד בשנות החמישים (!) כמורמים מהעם. 

הם האמינו שמגיעה להם חופשה אקסטרא – מעבר לאזרח הממוצע. 

כמות המלל בנושא כמובן עצומה, ולא סקרנו את כולה. אך סרקנו לא מעט דיונים שהתרחשו במליאת הכנסת בשבעים השנה האחרונות. הנה הדובדבנים.

דוד בן גוריון בכנסת

28/8/1949 – בן גוריון במליאה: "לא מזלזל במנוחה הדרושה לח"כים"

ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון: מוסר, כי יש הכרח בדבר שהכנסת לא תצא לפגרה מבלי לאשר שני חוקים… אם כי אינו מזלזל במנוחה הדרושה לחברי הכנסת.

מאיר גרבובסקי: אין לדחות את היציאה לפגרה מאחר והיא הכרחית ליעילות עבודת חברי הכנסת.

אליהו מזור: לדעתו יש לקחת בחשבון את חודש החגים בקביעת זמן הפגרה כי החגים אינם חופש. מציע לקבוע את הפגרה עד י"ח חשון, תש"י ז"א תהיה פגרה של חודשיים.

21/3/1951  – "אני יודע שאתם עובדים, אך דעת הקהל היא אחרת"

יאיר שפרינצק: ישנם 15-18 חוקים המתעכבים בועדות ולא בממשלה. בעתונים כותבים שהכנסת אינה עובדת די. אני יודע שאתם עובדים, אך דעת הקהל היא אחרת.

היו"ר יזהר הררי: העיתונים כותבים מה שהיו"ר הכנסת רוצה שהם יכתבו. בכל יום ד' בסוף ישיבה, יו"ר הכנסת נושא נאום לעיתונים ומסית אותם לכתוב שהכנסת אינה עובדת די. מה שנחליט ואיך שנחליט העיתונים ממילא ימשיכו לכתוב נגד הכנסת. אם הפחד הוא רק מהעיתונאים אז לא צריך להחליט על שבועיים מתוך 4, להתכנסות הועדות. ומה  אם יהיה צורך לקרוא את הועדות במשך שלושה שבועות מתוך ה 4? נודיע שהפגרה היא ל 4 שבועות והוועדה שיהא להן צורך לקיים ישיבות באותו זמן- תתכנסנה.

שלמה בן עמי: מה האסון אם אחרי 6 חודשי עבודה הכנסת יוצאת לחופשה של חודש חג פסח? האם העולם עלול להתמוטט? נקבע פגרה לחודש ימים ואם יהיה הכרח לקיים ישיבות של ועדות הן תתכנסנה לפי החוק הקיים (רוב של שליש המעוניין בכך). אל תהססו להופיע ברבים כאנשים הזקוקים למנוחה של חודש ימים.

אהרון ציזלינג: יתכן שישנם אנשים המשוחררים מעבודת הכנסת, אבל אני מעיד על עצמי כי בעבודתי כחבר ממשלה ובעבודות אחרות לא הייתי עייף כפי שאני עייף כיום כחבר כנסת.. בימי הפגרה לא אעסוק בנופש. לחבר כנסת יש עבודה ציבורית רבה הקשורה בתפקידו זה ושעליו לעשות בימי הפגרה.

שמואל כץ: אנו נמצאים במצב קונסטיטוציוני מיוחד במינו. הממשלה היא ממשלה תוך כדי התפטרות ולא הייתי רוצה שהכנסת תתפזר לזמן ארוך מדי ושהממשלה באותו זמן תעשה ככל העולה על רוחה. על כן אני מציע לקצר את הפגרה עד למינימום אשר הוא 3 שבועות.

שושנה פרסיץ: ידוע לי העול הכבד בו נושאים חברי הכנסת במשך ימי עבודתם. מאידך, אני רוצה לקבוע כי במדינה כשלנו אי אפשר לקבוע חופשה למשך 2-3 חודשים בשנה. שום חברה או מוסד לא היו יכולים לשאת על עצמם מעמסה כזו. איננו צריכים לדרוש לעצמינו זכויות שאין לעובדים אחרים במדינה אשר אינם עובדים עבודה קלה משלנו. בנסיבות שלנו מספיק אם נסתפק בחופשה של שבועיים למשך תקופת הפסח.

מאיר ארגוב: אני קובע כי עבודתינו היא עבודה מפרכת. ההצעה שלא לקבל פגרה תפגע בעצבי חברי הכנסת.

מרדכי נורוק: ברצוני להדגיש כי בכל הפרלמנטרים בעולם יש חופשה של 2-4 חודשים בשנה.

בן ציון רובין: במקרה שתתקבל הצעת הגב' פרסיץ, הריני מציע שנעבוד בחול המועד פסח ונוותר על המשכורת עבור הימים בהם לא נעבוד.

11/7/1950

היו"ר דוד בר רב האי: מכיוון שאנו רוצים חופש רצוף של שני חודשים וחופש רצוף זה נצמד באופן הכרחי לחגים היהודיים, הרי למעשה אנו קובעים כי אלול ותשרי הם חודשי החופש.

צבי יהודה: מציע שהפגרה תתחיל ב 23 לאוגוסט ולקבוע 6 שבועות של פגרה. כי הם כל כך מפגרים בסידור העניינים שיש צורך לעבוד יותר בשנים הראשונים של הכנסת.

ישראל בר יהודה: אם בזמן הפגרה הועדות ידונו בעניינים דחופי אני בעד פגרה של 8 שבועות.

8/7/1952

היו"ר דוד בר- רב- האי: הטילו עליו לברר עם יו"ר ועדת הכספים האם הוועדה תסיים עבודתה קודם על מנת להתחיל פגרה ב 13 לאוגוסט אבל היו"ר ענה שהם יסיימו רק בסוף אוגוסט. ומלבד זאת ועדת הכספים צריכה לסיים חוקי מס הכנסה וכעת נוסף להם הנושא של חוק הנפט.  ולכן לא יוכלו להקדים את הפגרה. לכן בעניין זה מתכנן יור הכנסת  לחלק את הפגרה לשני חלקים: לחודש אחד ואז שוב לחודש, ולא לקבוע חודשיים רצופים .

חנן רובין: מציע לקבוע תאריך מסוים ולא לסטות ממנו. הוא רוצה שהממשלה תביא לוועדות הכנסת את כל החומר החשוב והדחוף ביותר באופן שיוכלו לסיים את העבודה החשובה לפני או עד התאריך שנקבע, וכדי שלא יופיעו לפתע דברים דחופים ויבטלו את התאריך.

22/7/1952

ישראל הר יהודה: מוזר ומקורי הוא לבוא לכנסת לפני הפגרה עם רשימה ארוכה כזו של חוקים. על כל פנים יחס מקורי לתנאיי עבודתה ולשולחן עבודתה של הכנסת- אחר כך יטענו שהכנסת אשמה בכך שהחוקים לא נסתיימו.

מכיוון שאין כל אפשרות להקדים את הפגרה אני מציע להחליט שאין משנים את הרואה בתקנון הקובעת שהפגרה מתחילה בא באלול והממשלה רשאית בכל עת שתמצא לנכון לכנס את הכנסת על מנת לדון בחוק דחוף.

חנן רובין: מאשים את הממשלה בכך שעבודת הכנסת במושב זה לא הייתה מתוכננת. הוא מתנגד לכך שהחוקים יוגשו לכנסת ושהיא תדון בהם תחת לחץ של דחיפות. הוא מוכן לקיים יותר ישיבות ולדחות את חופשתו השנתית מאשר לעבוד בשיטת הצלפה בבית.

יוסף שפרינצק

4/8/1953

יוסף שפרינצק יו"ר הכנסת: אנו נמצאים בחודש אוגוסט ואני מציע לקבוע סדר עבודה מאומץ בו נצטרך לקיים ישיבות גם ביון ד' אחהצ ובערב וביום ה'. או לוותר על ההצעות לסדר היום שאינן דחופות".

עוד הוסיף: "מדובר רק ביום אחד המוקדש להצעות לסדר היום בעוד שבועיים. יום זה יום רביעי הוא בעל דמות מיוחד. ואני עומד להציע כי הזמן המוקדש להצעות לסדר היום יועתק ליום שני או שלישי כי אין האווירה השוררת באותו יום הולמת את תכנו המיוחד של העניין. הצעתי היא רק לוותר על היום הזה פעם אחת כדי שלא נצטרך לשבת כאן יום נוסף".

12/3/1958 – פעם ראשונה שמצאנו בסבך הפרוטוקולים אזכור לכך שהכנסת בימי ראשון וחמישי בחופשה קבועה

היו"ר ברוך אזניה: לפי חישוב השעות שערכנו מסתבר שדרושות לנו 94 שעות כדי לסיים את דיון התקציב ובחוקים השונים.

עזרא איכילוב: לדעתי עלינו לקבוע כבר היום שהכנסת תסיים את עבודתה ב 31 למרץ ומתוך הנחה זו לקבוע את סדר עבודתה.  בשום אופן אין הכנסת יכולה לשבת ביום א' שכן יום זה הוא יום מנוחה של הנוצרים. לא כל החוקים צריכים להיות נדונים לפני הפגרה. חוק המהנדסים וחוק רופאי השיניים למשל סובלים דיחוי.

ישראל שלמה רוזנברג: מסכים שיש חוקים שסובלים דיחוי אך לא יכול להסכים שידחו דיון על חוק שירותי הסעד שמחכים לו אלפי אנשים.

יו"ר הכנסת והסגנים אשמים בכך שאנו נמצאים עתה במצוקה של זמן, אבל אני מציע שכבר היום נתחיל לשבת עד 24.

היו"ר ברוך אזניה: אתה צודק בהאשמותיך עובדה שאנו החלטנו בשעתו שהכנסת צריכה לשבת גם ביום חמישי והם שינו את החלטתנו.

דבורה נצר: אין לדחות את חוק רופאי השיניים כי הגענו בשאלה זו לנקודה שיש לסיים אוםתה.

שמחה בבה: החישובים שנעשו הם פיקטיביים. איננו זקוקים לכל כך הרבה שעות כדי לסיים את העבודה.

מליאת הכנסת – ריקה (מסתבר שגם פעם זה היה ככה)

24/6/1958

שמחה בבה: הפרלמנטים בעולם כולו יושבים פחות מאיתנו. אבל מכיוון שהחוק הכנסת קובע שעל הכנסת לשבת לפחות 8 חודשים בשנה, עלינו לתאם את הפגרות בהתאם לכך. אני מסכים להצעה שהפגרה תתחיל ב 11 לאוגוסט ותסתיים ב 13 באוקטובר.

28/6/1966

היו"ר ברוך אזניה: הצעה להאריך את המושב הנוכחי של הכנסת.

פ.ארם: מתנגד להצעה זו. אני מבין שהיא הועלתה כדי לשמור על החוק. אבל נדמה לי שמוטב היה לקצר את תקופת הפגרה ולא להאריך את המושב הנוכחי. בעקבות ההחלטה אשר נתקבלה בוועדת הכנסת עשו חברי הכנסת סידורים שונים והתאימו עצמם למה שנקבע ושינוי ההחלטה עלול  לפגוע בהם.

שולמית אלוני: המושב הנוכחי של הכנסת התחיל באיחור מפני שהיתה זו שנת בחירות. היות והחוק קובע שכל אדם, כולל אשה, מגיל 21 יכולים להבחר ולהיות חבר כנסת, יש צורך להתחשב גם בחופשותיהם של הילדים אשר לחברי הכנסת ולקבוע שאותו חודש שהילדים נמצאים בחופשה יינתן כפגרה גם לחברי הכנסת כדי שיוכלו לבלות את החופשה עם בני המשפחה. יש לקבוע שבשנת בחירות יהיה דין אחר למושב הכנסת.

4/6/1968 – דיון על הארכת המושב על חשבון פגרת קיץ או שינוי ימי העבודה

דבורה נצר: מה השוני בין יום ד' לבין יום ב' בערב? אתמול בערב היו בקושי עשרה חברים במליאה. בימי ד' מבקרים תלמידים בכנסת וזו בושה שהכנסת ריקה במליאה. מתנגדת להחליף את סדר הישיבות כי עבודת הוועדות היא יסוד עבודתה של הכנסת. וחברי הוועדה יהיו עייפים אחרי ישיבת המליאה ועבודתם לא תהיה יעילה. עבודת הוועדות תיפגם במיוחד בוועדות שזה היום היחיד בו הן מתכנסות. כמו ועדת החינוך והתרבות. מתנגדת להוספת שבוע בפגרה שכן מדובר בישיבה ממושכת בימי אוגוסט החמים.

ג'בר מועדי: יש חברי כנסת הגרים בצפון, כיצד יגיעו לבתיהם ביום ד' בערב? לחברי הכנסת יש עבודות אחרות מלבד העבודה בכנסת, אבל העבודה בכנסת עומדת במקום הראשון וזכות הקדימה ניתנת לוועדת הכנסת. יש חברי כנסת שאינם באים לכנסת בימי ב' ו – ג', אבל ביום ד' הם באים, וביום ה' יכול להיות שגם יבואו. אם נתחיל ביום ד' את הישיבה בשעה 16:00 וביום ה' נתחיל את הישיבה בבוקר- נפתור את בעיית חוסר הזמן.

18/2/1969

דבורה נצר: בדרך כלל ישיבות מרכזי המפלגות מתקיימות בערבי יום ה'. ואין זה מונע קיום ישיבת הכנסת בימי ה' עד שעות אחר הצהריים. אין יחס של כבוד בצבור לח"כ, הציבור שופט את חברי הכנסת לפי נוכחותם במליאת הכנסת, לכן איננו צריכים להוסיף על יחס זה של הציבור.

יצחק גולן מתנגד לח"כ נצר שכן הוא מכיר הרבה ח"כים שעובדים קשה בימי חמישי. הם אינם משתתפים רק בישיבות מרכזי המפלגות. ביום ה' קובעים פגישות בעניינים שונים ורבים אינם נוסעים לבתיהם ביום זה. קיום ישיבה ביום ה' זו גזירה קשה מאוד. איננו יכולים להתנתק מהציבור. אני חושב שזה לרעת הדיונים בכנסת.

שמואל תמיר: מסכים עם רפאל וגולן. אומר שאין כל אפשרות למלא 3 ימים בתוכן של ממש, אם אין משאירים לחברי הכנסת אפשרות ללמוד את הנושאים ולמלא את תפקידיהם בשדה. לחברי הכנסת יש נוהג להיפגש בים ה' עם אזרחים,  מתי יפגשו איתם? מתי ישוחחו עם משרדי הממשלה בעקבות פניות האזרחים, אם יצטרכו לשבת בישיבות הכנסת  בימי ה'? לסיכום: אפשר להאריך את הישיבה ביום ד' ולוותר על ישיבה ביום ה'.

יו"ר הכנסת קדיש לוז:  אם רוצים להאריך את הישיבות, אדרבא ואדרבא, אלא מה? אמש בשעה 20:00 ישבו באולם רק 12 חברי כנסת.

שמואל תמיר: במצב 18:00 המצב אינו טוב יותר.

יור" הכנסת קדיש לוז: בשבוע שעבר.. כאשר עלה שר המסחר והתעשייה בשעה 19:30 להשיב על השאילתות, לא היה אף חבר כנסת באולם.  

29/7/1975

אברהם כץ: מקבל את ההצעה כי יש צורך לקבוע מכסה של ישיבות בזמן הפגרה, מבקש שיאמר במפורש שבחודש אוגוסט לא תתקיימה ישיבות ועדות. יש חברי הכנסת רבים שהם אבות לילדים קטנים. זהו הזמן שנותר לבלות יחד עם חופש הקיץ. אנחנו מתכננים כך שנהיה ביחד עם משפחותינו. לא מספר הישיבות הוא הבעיה, אלא שהוועדות לא תתכנסה בחודש אוגוסט אלא בספטמבר.

ששונה ארבלי אלמוזילנו:  לא רק בוועדת הכספים יש עניינים סטטוטוריים שאינם ניתנים לדחייה. בועדת העבודה יש צווים תקנות וחוקים שאי אפשר להתחיל לטפל בהם בחודש נובמבר ואח"כ להביאם לכנסת  בחודש ינואר. כמו כן מציע שלא נקיים מספר ישיבות כמו בימים הרגילים של הכנסת, נתחשב בכך שיש פגרה ובזמן זה אין עובדים כרגיל. אין איש מאיתנו השש לעבוד בפגרה בגלל שיש לו תענוג גדול מהעבודה, אלא בגלל שיש נושאים דחופים שאינם ניתנים לדחייה. מצפוני אינו נותן לי לשבת בשקט בפגרה אם לא אטפל בנושאים הדחופים. ועדת העבודה לא תשב בחודש ספטמבר בגלל החגים.

19/9/1975

יו"ר הכנסת ישראל ישעיהו שרעבי:  בשבוע שעבר, ביום ג' בבוקר, כאשר באתי לכנסת ראיתי את הבקשה של סיעת הליכוד. אינני יכול לכנס את הכנסת תוך 24 שעות. לא כל החברים כל הזמן מאזינים לרדיו וספק אם הזמנה באמצעות שידורי ישראל מספקת. חבר הכנסת יכול לטעון שלא קיבלת את ההזמנה ולכן לא הופיע לישיבת הכנסת וישאל מדוע הצביעה הכנסת בלעדיו. ליום חמישי נועד טכס חלוקת האותות שהיה מפואר מאוד ותפס את בניין הכנסת מהבוקר ואי אפשר היה נוסף לזה לכנס את הכנסת לשעה וחצי שעתיים. לא לא יכולתי לקיים ישיבת הכנסת ביום חמישי. אף על פי כן הושמעה הטענה שהתפרסמה מעל גלי האתר והעיתונות והיא גרמה לי לעגמת נפש.

הוחלט: ועדת הכנסת מכירה בצורך לקיים דיון כללי על כינוסם של כנסים מיוחדים של הכנסת בימי פגרת הכנסת והיא תדון בנושא זה במושב הקרוב של הכנסת.

2/12/1975

פניית יו"ר הכנסת בדבר נהלי הדיון בכנסת בתקופת הפגרה: צריך לקבוע כללים רבים בשאלות המתעוררות: מי הם 30 החברים, כמה אנשים רשאים לדבר בשם 30 החברים, מה פירוש: כהצעה דחופה לסדר היום, האם יחול עליה אישור יו"ר הכנסת והסגנים, או לא וכו'. בשעה שאנו יוצאים לפגרה חברי הכנסת אינם יכולים להיות בטוחים שכעבור מספר ימים לא יזעיקו אותם לישיבה, או לא יכולים להיות בטוחים שכעבור מספר ימים לא יזעיקו אותם לישיבה, או לא יבהילו אותם מחול להצבעה. המינימום שח"כ יכול לצפות הוא שיהיה הסדר קבוע.

יו"ר הכנסת ישראל ישעיהו שרעבי: הפגרה איננה מעוגנת בשום מקום, לא בחוק ולא בתקנון. בתקנון היא נזכרת דרך אגב בסעיף שאומר שאפשר לכנס ישיבת הוועדה בפגרה על פי דרישת שליש מחברי הוועדה, או שוועדת הכנסת מטילה על ועדה מסוימת לעבוד בזמן הפגרה. אין שום כללים והוראות מה היא פגרה, מה היא מזכה, ומה היא מחייבת.

18/6/1979

מרדכי וירשובסקי: כתבתי ליור הכנסת שאנחנו יוצאים לפגרות יותר מדי ממושכות? אני חושב שאנחנו עובדים פחות מידי בכנסת. פגרת קיץ של חודשיים וחצי כאשר מאז הפגרה הקודמת חלפו חודש וחצי, זו איננה מידת העבודה שצריך לתת. אני יודע שעל השולחן הכנסת יש חוקים והצעות שמונחים זה חודשים אורכים ואולי יותר מזה. ואינני יודע מדוע צריכה הכנסת לסגור את הבית ולא לעבוד תקופה כל ארוכה. הדבר איננו מתקבל על הדעת. זאת דוגמא שלילית. לקצר הפגרה לחודש עד ששה שבועות ולא יותר מזה.

היו"ר יצחק ברמן: בפרלמנטים אחרים תקופת העבודה קצרה יותר מאשר אצלינו.

א. לין: הנושא הוא מהותי והוא קשור בראייתנו את החברות בכנסת. אני רואה את חבר הכנסת כנציג של אזור, גם אם עדיין לא הגענו לבחירת אזוריות שאני דוגל בהן. אדם שרואה את עצמו כנציג של אזור חייב להקדיש זמן לפעולה באזורו, לקשור קשרים באזור, ללמוד את בעיות האזור.

תמר אשל: מרגישה שהכנסת לא מספיקה לעשות עבודה בשלושת ימי העבודה שלה. אני מבקשת שהועדה תתן דעתה על כך שגם בשלושת הימים בהם הכנסת מתכנסת  איננו עובדים כמו שהיינו צריכים. קשה מאוד לקבוע ישיבות של ועדות וועדות משנה, והרבה נושאים דחופים אינם מגיעים לדיון בזמן. החלטנו להציע שהישיבות ביום רביעי בשבוע יתחילו ב 12 ולא היתה עדיין התייחסות של יו"ר הכנסת. הייתי רוצה שנקבל ההצעה שהמליאה תוכל בזמן הפגרה לעסוק בחוקים גם, וכדי שלא יחששו מפי ניצול לרעה של הדבר אני מוכנה גם להציע תיקון להצעה.

1980

שבח וייס: אצלי היו פגרות הכי קצרות בתולדות הכנסת, וכל פעם ראש הממשלה יצחק רבים המנוח היה אומר לי – תעשה פגרה יותר ארוכה קצת, לא בגלל שהוא לא רצה לעבוד, אלא בגלל שהוא רצה לעבוד, בלי שהכנסת תפריע לו.

שבח וייס

היו"ר רפאל פנחסי: שלא יוכלו להביע אי אמון. יש גם פניה של חבר הכנסת רענן כהן, אשר פנה רק לוועדת הכנסת, אליי. הוא מבקש ישיבה דחופה של ועדת הכנסת- קיצור פגרת הקיץ. כותרות שלו בעיתון כבר ישנן.

שבח וייס: הנטייה שלי היתה אולי קצת מפורזת, אני אומר כבר היום בראיה רטרוספקטיבית להחמרה. אני חשבתי שהכנסת צריכה לעבוד תשעה חדשים וחצי בשנה, זאת היתה השקפתי. רוב הפרלמנט האמריקאי עובד עשרה חודשים, האנגלי תשעה וחצי, רוב הפרלמנטים באזור, אז אמרתי כמוהן. הייתה עלי ביקורת קשה מצד חברי כנסת אחדים, ואני חושב שבחלקה הייתה גם מוצדקת. אני היום רואה את זה בראיה יותר רכה. מה שקרה ליושב ראש הכנסת החדש, לדעתי הוא עשה כאן מעשה בתום לב מוחלט, ואני אגיד גם מדוע – בגלל החגים. על רקע תום הלב שלו, אפשר לפנות פניה של תום לב, ורצוי שבפניה יהיו גם שניים שלושה חברי קואליציה, אז נדמה לי שאפשר באיזושהי הרמוניה להאריך אולי ולהיכנס עד ה 10 לאוגוסט או ה 15 לאוגוסט.

היו"ר רפאל פנחסי: לא. אנחנו לא נסכים לזה. מי שיש לו ילדים, זו תקופה היחידה שאפשר לצאת לחופש.

שבח וייס: אפשר לאולי בספטמבר. אבל יש בעיה חוקית.. החוק קובע שאנחנו צריכים לשבת מינימום שמונה חודשים בשנה, השנה זה כבר יוצא שבעה חודשים וחצי. אני נותן לכן רעיון עדין, נימוסי, ואני בטוח שיושב ראש הכנסת ינהג כאן ביושר מוחלט. 

רשות העתיקות איימה בתביעת דיבה, והציעה במקום הסכם בתנאי שישמר בסוד

ארגון הארכאולוגיה האזרחי "עמק שווה" פרסם סרטון בעמוד הפייסבוק שלו, בו נטען כי רשות העתיקות אישרה סלילת כביש באתר היסטורי – לפני שהחלו החפירות הארכאולוגיות באתר. בתגובה שיגרה הרשות הממשלתית מכתב איום בתביעת דיבה ובו סעיף המציע לשכוח מהתביעה תמורת שתיקת הארגון ושמירה על סודיות

| יעל פינקלשטיין |

בסרטון שפורסם בעמוד הפייסבוק של ארגון הארכאולוגיה האזרחי "עמק שווה", נטען כי רשות העתיקות הסכימה לאפשר את סלילת כביש 16 באתר הארכאולוגי "תל מוצא" שליד ירושלים – זאת לפני שנערכו החפירות הארכאולוגיות באתר, ולפני שידעה הרשות אילו ממצאים יתגלו בחפירות.

בתגובה לפרסום הסרטון שלחה רשות העתיקות ל"עמק שווה" מכתב לפני תביעת דיבה, בו איימה לתבוע מהארגון עשרות אלפי שקלים ואף בהגשת תלונה פלילית שדינה מאסר. לצד האיום, הציעה הרשות להגיע לפשרה חריגה – רשות העתיקות תוותר על הדרישות, אם ארגון "עמק שווה" יסכים להסיר את הפרסום עליה ולשמור את ההסכם בסוד. 

הרשות הציבה מספר תנאים להסרת התביעה: הסרת הפרסום, פניה לכל אלה שראו או שיתפו את הסרטון ופרסום הודעת הבהרה שנוסחה על-ידי רשות העתיקות. בהודעת ההבהרה נכתב בין היתר כי "רשות העתיקות מעולם לא פגעה בממצאים בתל מוצא, לא פעלה משיקולים זרים, ובוודאי שלא זנחה את תפקידה בשל שיקולים פוליטיים". בנוסף נכתב במכתב כך: "הצדדים מסכימים בזאת, ומתחייבים כי כל פרט הקשור להסכם הפשרה, ישמר בסודיות ולא יובא לידיעת כל צד שלישי, למעט באי כוח הצדדים".

"יש קשר כלכלי בין רשות העתיקות ליזמים"

סלילת הכביש בתל מוצא, בדומה לכל עבודת בנייה באתר שעשוי להכיל ממצאים ארכאולוגיים, דורשת אישור של רשות העתיקות. לפני קבלת אישור הבנייה, נערכות באתרים מסוג זה "חפירות הצלה" – שנערכות על ידי רשות העתיקות במטרה להציל את הממצאים הארכאולוגיים לפני שיעלמו לנצח מתחת לכביש, גשר או כל בנייה אחרת. מדינת ישראל מלאה באתרים עם פוטנציאל ארכאולוגי כזה. בחפירות שנערכו בתל מוצא התגלה יישוב בן 9000 שנה, מהגדולים בעולם, אך לטענת "עמק שווה", עוד לפני קיום החפירות באתר הבטיחה רשות העתיקות לנתיבי ישראל, האחראית על סלילת הכביש במקום, את אישור הבנייה.

בארגון עמק שווה הסבירו לנו את הבעייתיות שהם רואים במצב: "מי שמשלם על ביצוע החפירה הוא מי שרוצה לבנות. יש קשר כלכלי בין רשות העתיקות ליזמים. כמעט ולא קורה שרשות העתיקות חופרת חפירת הצלה ולא מאפשרת בנייה. רוב ההכנסות של רשות העתיקות מגיע מחפירות ההצלה האלה. הצורך לשמור על העתיקות מפני הרס וגם לבצע חפירות תמורת תשלום המגיע מהיזם, מציב את הרשות בניגוד עניינים".

זו לא הפעם הראשונה בה נשמעת ביקורת מסוג זה כלפי המצב הנוכחי, בו מקבלת הרשות כסף מהיזמים על חפירות שנועדו לאפשר בסופו של דבר לכסות את הממצאים ולבנות מעליהם.

החפירות הארכיאולוגיות בתל מוצא. (מקור: צילום מסך)

פנינו למשרד המשפטים כדי להבין האם רשות ציבורית תבעה בעבר ארגון אזרחי, והאם קרה שהופיע בתביעה מסוג זה סעיף סודיות.

ממשרד המשפטים נמסר:
"על פי סעיף 3 לחוק רשות העתיקות, הרשות היא "תאגיד" ועל כן אינה מיוצגת על ידי הפרקליטות.
פרטי המקרה אינם מוכרים לנו ולפיכך לא נוכל להתייחס אליו.
ככלל, בהסכמי פשרה בהם המדינה מעורבת לא נכלל סעיף סודיות, למעט במקרים מיוחדים, למשל כאשר יש צורך בהגנה על סודיות מסחרית של צד שלישי".

אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" ושל "העין השביעית", ומרצה לדיני תקשורת הסביר לנו: "על פי הפסיקה קיימת אפשרות לרשות כמו רשות העתיקות, שהחוק הגדיר כתאגיד, להגיש תביעת לשון הרע. עם זאת, הרשות לא יכולה לנהוג בהתאם לכל רצון במסגרת ההליך המשפטי, וההתנהלות שלה כפופה לחוק ולכללי המשפט המנהלי שמגדירים את הדרך הראויה בה רשות צריכה לנהוג. לרשות אין אפשרות להגיע לכל סוג של הסכם עם הנתבעים וקיימות מגבלות שונות שיכולות למנוע ממנה לפגוע בפומביות של הסדר הפשרה איתם. אחת כזו היא הוראת סעיף 30 לחוק החוזים ('חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל')".

תגובת עמק שווה

"במקום שרשות העתיקות תשמור על עתיקות ארצנו, היא עסוקה בסתימת פיות. הביקורת המקצועית שיש לעמק שווה ולרבים בקהילה הארכיאולוגית חייבת להישמע. זהו מקרה קיצוני שבו רשות סטטוטורית במדינת ישראל שאמורה לקדם מחקר אקדמי ושיח ציבורי ומחוייבת לשקיפות פועלת בכוחנות ומאיימת בתביעות השתקה ומאסר כדי למנוע דיון וביקורת ואם לא די בכך מבקשת להשאיר את הדברים בחשיכה תחת הסכמים סודיים".

תגובת רשות העתיקות

בתגובה לשאלה "מדוע מבקשת הרשות להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, אם היא בטוחה שדבריה נכונים?" נמסר:

"רשות העתיקות היא תאגיד שהוקם לפי חוק, כדי להגן על העתיקות השייכות לכלל הציבור בישראל. הרשות עוסקת בשליחות חשובה זו, ומטבע הדברים, מעדיפה לפתור מחלוקות לפני כניסה להליך משפטי. על כן, בקשה להעניק לעמותת עמק שווה את ההזדמנות להסיר את הפרסום ולהתנצל על הדברים.

אנו מבקשים להדגיש כי הרשות פועלת אך ורק ע"פ הסמכויות המוקנות לה בדין. השמירה על עתיקות הארץ, חקר העבר ושיתוף הציבור בחשיפת אוצרות המורשת, כל אלה הם נר לרגליה, וכל פעולותיה נעשות משיקולים מדעיים מקצועיים. זאת, תוך איזון עם צרכי הפיתוח. הרשות פתוחה לקבל ביקורת עניינית על החלטותיה, איך היא אינה מוכנה לספוג אמירות שקריות, שיש בהם כדי להשמיץ ולפגוע בפועלה המתמיד למען הגנת העתיקות, בעובדיה ובציבור הרחב".

בתגובה לשאלה: "מדוע הרשות, כגוף ציבורי שאמור לשמור על שקיפות, מבקש לשמור על סודיות בהסכם?" נמסר:

"לא מדובר בהסכם סודיות אלא בנוסח אחיד, המקובל בהליכי מו"מ לפשרה: בהליכי פשרה נהוג להשתמש במונח "סודיות" לצרכי קיום מו"מ פתוח, כשהכוונה היא שכל הנאמר בהליך המו"מ ישמש לצרכי המו"מ בלבד, ולא לשם שימוש בו בהליכי המשפט". 

בתגובה לשאלה "האם תאריך תחילת העבודות לסלילת כביש 16 בתל מוצא נקבע לפני תחילת החפירות באתר?" נמסר:

"הרמיזה בשאלה זו, כאילו הרשות לא התחשבה בממצאים הארכאולוגיים לפני מתן האישור לסלול כביש, הינה, לכל הפחות, מקוממת. רשות העתיקות מעולם לא התחייבה לשחרר שטח כלשהו לפני סיום החפירה והבנת הממצאים. יש לדעת שלכל פרויקט, ובפרט לפרויקט לאומי כמו זה של כביש 16, מוגדר מועד התחלה ומועד סיום, כאשר חפירות ההצלה הארכאולוגיות משתלבות בטווח התאריכים שמוגדרים לפרויקט כולו. לצורך קביעת פרק הזמן הדרוש לחפירות הצלה ארכאולוגיות מקצועיות ומקיפות בוצעו במשך שלוש שנים סקרים ובדיקות ארכאולוגיות, אשר במהלכם בחנה רשות העתיקות את המציאות בקרקע וקבעה תנאים לסלילת הכביש. רק לאחר שידעה מה אופי הממצאים, מה היקפם ומשך הזמן שיידרש לצורך חפירת הצלה יסודית, נקבע תאריך סלילת הכביש. יודגש כי הרשות מיחסת חשיבות גדולה לממצאים, ולכן כינסה פורום רב-תחומי רחב של חוקרים לעסוק בחקירת האתר, מהארץ ועולם. הרשות גאה מאד בפרויקט זה, שתוצאותיו המדעיות פורסמו וזכו להד בינלאומי עצום, ואשר תועד כולו בטכנולוגית תלת מימד שתאפשר את המשך חקירת הממצאים באופן מיטבי גם לאחר סיום העבודה בשטח.

חשוב לדעת שחלק מהאתר הפרהסטורי אכן ישוחרר לטובת כביש – שמוגדר כיום אדום ומסוכן ואף הוא אינטרס ציבורי – אך חלק נרחב מהאתר לא ננגע וישמר לדורות הבאים, וחלק מהחפירות שנעשו ישומר ויוצג. הרשות בוחנת אפשרות לפיתוח חלק מהאתר כאתר פתוח לציבור בנושא הפרהיסטוריה ותחילת ההתיישבות האנושית באזור ירושלים".

בתגובה לשאלה "בכמה מקרים בעבר לא אישרה רשות העתיקות בניה באתר כלשהו, לאחר תחילת החפירות? במידה והרשות לא מאפשרת בניה באתר, האם הכסף על החפירות חוזר ליזם?" נמסר:

"רשות העתיקות רואה לנגד עיניה את שמירת העתיקות, אך היא מבינה גם את הצורך לאפשר לאנשים לבנות בתים, ואת פיתוח התשתיות והכבישים בארץ. ברוב המקרים, ההתמודדות עם הסוגיה הארכאולוגית נפתרת עוד בוועדות התכנון, כאשר הרשות מתריעה מראש על אזורים עשירים בהיסטוריה ובממצאים. במקרים שכאלה התכנון משתנה מראש בהתאם, והעתיקות נשמרות. במקרים רבים אחרים של גילוי עתיקות משמעותיות בקרקע, מיושמים פתרונות כגון כיסוי העתיקות לדורות הבאים ובנייה מעליהן, העתקתן מהשטח והצגתן במקומות חלופיים או שינוי תכנון. במקרים שבהם מתגלות עתיקות יוצאות דופן בחשיבותן, נמצאים לא פעם פתרונות בשיתוף היזמים, אשר גם הם מבינים את חשיבות שימור העבר. כך, לדוגמה, לאחרונה צמצמה חברת נתיבי ישראל את התוואי המתוכנן של כביש 38 בבית שמש, לאחר שנמצאו בחפירות עתיקות מתקופת בית ראשון. דוגמה נוספת היא החפירה שנערכה בחורבת קייאפה בשפלת יהודה, אשר תוכננה להיות שכונה ובמקום זאת הפכה לגן לאומי".

האם אסדת לווייתן תוביל לסגירת התחנות הפחמיות המזהמות?

הקישור שעושה "נובל אנרג'י" בין הצורך בפיתוח מהיר ככל האפשר של "לווייתן" ובין הפסקת השימוש בפחם המזהם אינו חד-משמעי, בלשון המעטה – והרווח התדמיתי של החברה ושל תומכיהם בעניין זה ברור: אזרחים בני דעת שסבורים כי כל שעומד בינם ובין אוויר נקי יותר מנזקי הפחם הוא תחילת הפעילות של אסדת לווייתן צפויים לצאת כנגד כל גורם מחאה שיעכב את פיתוח האסדה.

לחצו פה לקריאת הפרק המלא באתר התחקיר

לבית שבבעלות איימן עודה חסרים היתרי בנייה וחלקו מועמד להריסה

חלק מבית בחיפה בבעלות יו"ר הרשימה המשותפת מועמד להריסה. במקביל, פועל עודה בכנסת למתן אישור חוקי למבנים במצב דומה – מבלי לדווח שיצא נשכר משינוי כזה בעצמו. ביתו של עודה מייצג את הסיפור של המגזר הערבי כולו – בו יש לפחות כ-50,000 בתים ללא היתרי בנייה, בין היתר בשל היעדר תכנון מסודר מצד המדינה

| יעל פינקלשטיין |

מוקדם יותר השנה פורסם במקומון "כלבו חיפה והצפון" כי בבית שבבעלות ח"כ איימן עודה (הרשימה המשותפת) בשכונת כבאביר בחיפה קיימות תוספות בנייה לא חוקיות. לפי הידיעה, עודה פנה לעיריית חיפה בבקשה לאשר את החריגות. הוועדה לתכנון ובנייה דחתה את הבקשה משום שלא הוגשו תכניות מתוקנות של הבית.

החלטנו לבדוק מה השתנה מאז: פנינו לעודה ושאלנו אם נכס זה בבעלותו, האם מדובר בבית מגוריו ואם לא – האם בבעלותו יותר מבית אחד, וגם – האם ראוי לדעתו שחבר כנסת, שאמור לשמש דוגמא אישית – יעבור על החוק.

מלשכתו נמסר כי "הבניין כולו שייך למשפחת עודה המורחבת ונבנה בשנות ה-60. ח"כ עודה לא גר שם ויש מרפסת משותפת לכל הדיירים בקומה נמצאת בסטייה מאחוזי הבנייה", עוד הוסיפו כי "זאת דירה בבעלותו והח"כ גר בשכירות בדירה אחרת". כמו כן הח"כ הצהיר שכל החלטה ועדת התכנון מקובלת עליו.

ח"כ איימן עודה

איך הסטייה בבנייה יכולה להשפיע על עבודתו כח"כ?

זכותנו לדעת אילו אינטרסים אישיים וכלכליים יש לנבחרי הציבור שלנו, כדי להבין איך הם משפיעים עליהם בקבלת החלטות שנוגעות לחיים של כולנו.

לפני שבועיים, למשל, אמר עודה שיסכים להצטרף לקואליציית מרכז-שמאל, והציב תנאים להצטרפות – ביניהם מאבק באלימות, תמיכה במקלטים לנשים מוכות, הקמת בית חולים וביטול חוק הלאום.

לצד אלה, דורש עודה את ביטול דו"ח קמיניץ – מסמך שנכתב ב-2016 במטרה להתמודד עם בנייה בלתי חוקית, ובעקבותיו עבר תיקון לחוק התכנון והבנייה שנועד להגביר את האכיפה בעבירות בתחום.

בנוסף דורש ח"כ עודה מתן אישורים למבנים לא חוקיים שנבנו בשטחים בבעלות פרטית, והפסקת הריסה של מבנים כאלה.

דרישות אלה חשובות לכלל המגזר הערבי, ואין ספק שעודה הציב אותן מתוך דאגה לציבור בוחריו. אבל ברגע שיש לנבחר ציבור אינטרס אישי בתחום מסוים – איך נדע שההחלטה מתקבלת מתוך חשיבה טהורה על טובת הציבור?

ח"כ עודה כתב באתר שלו ב-2016: "הבנייה ללא היתר ביישובים הערבים נובעת מאפליה ארוכת שנים וממצב שנוצר על ידי הממשלות עצמן שמנעו כל אפשרות של בנייה מוסדרת. רוב הבנייה המדוברת היא בנייה של אנשים פרטיים על אדמתם הפרטית, אך מכיוון שלא אושרו תוכניות מתאר במשך שנים ארוכות, ועד היום לא מאושרות תכניות מפורטות, לא הייתה שום אפשרות לקבל היתרים לבנייה".

אגב – זו אינה תופעה ייחודית לעודה. כך לדוגמא גם בצלאל סמוטריץ' (ימינה) עשה מעשה דומה כשקידם את חוק ההסדרה: החוק נועד להכשיר בתים שנבנו באופן לא חוקי ביהודה ושומרון, בעוד שח"כ סמוטריץ' בעצמו גר בבית שנבנה בניגוד לחוק בקדומים.

לפחות 50 אלף בתים ללא היתרי בנייה

נושא הבנייה אכן משפיע מאוד על המגזר הערבי – בו היקף הבנייה הבלתי חוקית גדול במיוחד. לפי מחקר של המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי יש כיום בין 50 ל-60 אלף בתים ללא היתרי בנייה בישובים ערביים, וזה עוד בלי לספור את היישובים הלא מוכרים בנגב. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שבישובים ערביים רבים אין בכלל ועדות תכנון ובנייה – ועדה שקובעת את מדיניות הבנייה ומחלקת היתרים, ואין תכניות מתאר לפיהן צריך לבנות. כלומר: גם אם היו רוצים, לא היו יכולים התושבים בישובים אלה לבנות את ביתם באופן חוקי.

בדו"ח רשמי מ-2015 של הממשלה עצמה, נכתב כי לחלק מהיישובים הערביים בישראל חסרות תכניות מתאר – וגם במקומות בהם יש תכניות כאלה, הן לא תמיד מתאימות לאופי היישוב ואישורן יכול להימשך שנים.

בנייה בלתי חוקית ברמה נרחבת כל כך אמורה להדאיג את כולנו: יישוב שלא תוכנן באופן מרכזי, ובעצם מוקם בשלבים על ידי תושביו, לא ייבנה בצורה שמיטיבה עם כלל התושבים, צפוי להיות צפוף יותר ובעל תשתיות ברמה נמוכה יותר.

*

פנינו בשאלות בנושא לעיריית חיפה ולאגף התכנון, אך בינתיים לא קיבלנו תשובה.

אנחנו משלמים לוועד הבית של אריה דרעי סכומים מופרזים – בלי חוזה

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משלם אלפי שקלים לוועד הבית בבניין בו נמצאת דירתו הפרטית של השר בירושלים. פרסומי ההתקשרויות ותגובות המשרד סותרים זה את זה ולוקים בחסר, ולא ברור מי בכלל קבע את גובה התשלום – שמקורו בכספי ציבור. טרחנות ועד בית

| תומר אביטל |

  1. סכומים לא הגיוניים

כפי שחשפנו בעבר, למשפחת דרעי דירות רבות, אך הפעם נתמקד בדירה של השר עצמו. אריה דרעי גר בדירה בבניין ברחוב הקבלן בירושלים שהלכה ותפחה לאורך השנים. כיום היא מונה שלוש קומות בשטח של כ-272 מ"ר, לאחר שהורחבה בניגוד לחוק.

בלובי הבניין נמצאת עמדת שומר המאבטח את דירת השר. מהבדיקה שלנו עולה כי הציבור משלם על העמדה דמי ועד בית בסך 200 שקל בחודש – סכום שבדרך כלל נדרש מבעלי דירות רחבות ידיים. 

אלא שלפי החוק, המדינה הייתה חייבת לשלם דמי ועד הבית לפי שטח הדירה היחסי. על פי החישוב הזה, אם השולחן הוא בגודל 2 מ"ר, דרעי – שכאמור שטח דירתו הוא 272 מ"ר – אמור לשלם 27,200 שקל בחודש לוועד הבית. לא נראה לנו שזה הסכום שהשר משלם. אבל זו רק ההתחלה.

כמה עולה קפה לשומר? 

גיא זומר, מהתנועה לחופש המידע, נבר בדו"ח ההוצאות שפרסם המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שם אמורים להופיע הסכומים המלאים ששילם המשרד בעבור עמדת השומר. הוא גילה שבמהלך הרבעון הראשון של 2016 שולמו בפועל לוועד כ-3,300 שקל. כלומר, בכל חודש עמדת השומר עולה לנו כ-1,100 שקל – תשלומים בעבור ועד הבית וכן תשלום חשבונות מים וחשמל. לעתים החשבונות הגיעו לכ-700 שקל לחודש בודד.

כדי להבין טוב יותר על מה מוציא המשרד את כספנו ביקרנו בבניין המדובר. העמדה ממוקמת בלובי קטן של בית מגורים משותף, והיא כוללת שולחן ועליו קומקום חשמלי המשרת את המאבטח, שמוודא שאיש אינו מגיע לשר אם לא קבעו פגישה. 

אין שומרים נוספים. 

הלובי בבניין של השר אריה דרעי

התמונה הזאת מעלה שאלות רציניות: כיצד מאבטח בלובי של בניין מגיע לחשבון מים וחשמל חודשי  גבוה כל כך? כמה חשמל ומים אפשר להוציא על שולחן אחד?

לפי המענה שקיבלנו מחופש המידע, "תשלום הוועד הינו תשלום מקובל המשולם לוועד הבניין בשל הימצאות עמדת אבטחה בבניין המאובטח. תשלום קבוע זה נקבע בשל עלויות נוספות החלות על הבניין בשל האבטחה הנדרשת, כגון: לקיחת שטח בבניין (לובי הבניין), ניקיון הבניין, חשמל בקומות, שימוש במעלית וכו'".

  1. אין תיעוד, אין מסמכים

הטענה שהמדינה צריכה לשאת בעלויות הנובעות מדרישות האבטחה הגיונית, אך רצינו להבין בדיוק לאן הולך הכסף. ביקשנו מהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל להסביר את את פשר התשלומים ואז – התחיל הבלגן. 

במשרד טענו כי מנובמבר 2015 עד לסוף 2016 שולמו לוועד פחות מ-7,500 שקל. בתגובה אחרת מטעם חופש המידע שוב חזרו לגרסת 14 אלף השקלים שהוצגה בתחילה, אך הפעם טענו כי אלו התשלומים לתקופה שבין דצמבר 2015 עד לסוף 2016. 

בסופו של דבר קיבלנו טבלת הוצאות מפורטת (בתחתית הכתבה), אבל אז רק התבלבלנו עוד יותר: על פי הפירוט, למשל, בשנת 2015 שולמו 1,900 שקלים בעבור חודשיים בלבד: נובמבר ודצמבר. מנגד, בשנת 2016 כולה הוזרמו לבניין כ-5,500 שקל בלבד, לפי  המשרד. 

בשנת 2017 זה בכלל נהיה מוזר. חיפשנו – ולא מצאנו כל זכר לתשלומים בעבור ועד הבית של השר בדוחות ההתקשרויות הפומביים. במשרד מסרו כי באותה שנה שולמו מהכיס הציבורי לבניין של דרעי 9,360 שקל,  אך כשחזרנו לטבלה נוכחנו שאם שמחברים את התשלומים המדווחים באותה שנה מתקבל פירוט לגבי 5,146 שקל בלבד. לאן הלכו 4,214 שקל נוספים?

אנחנו כלל לא אמורים להיות תלויים בחוק חופש המידע כדי לדעת פרטים כאלו. לפי הנהלים, כל ההתקשרויות הכספיות עם ועד הבית אמורות להיות גלויות ושקופות במסגרת דו"חות ההתקשרויות שמפרסם המשרד מדי רבעון, בהתאם להנחיית משרד המשפטים. אך זה לא קרה, והדו"חות אינם ברורים ולוקים בחסר.  

למשל (אנחנו במגה טרחנות, כן?) לפי דוח ההתקשרות הפומבי ב-2018 פתאום נזכר המשרד לשלם 4,000 שקל נוספים עבור שנת 2016. בתגובה שקיבלנו מהמשרד, לעומת זאת, נאמר כי בכלל שולמו 8,000 שקל באותה שנה – כסף שאין לו זכר בדו"ח הפומבי. 

אריה דרעי

מההמשרד נמסר בתגובה כי "חישוב התשלום נעשה כל חודשיים על בסיס מוני מים ומונה חשמל, הנמצאים בלובי ובמרתף בבניין המגורים המשותף של השר. כל 1 בחודש מתקבלת תמונה של מונה ונכנסת לטבלת אקסל מסודרת. ועד הבית של הבניין שולח כל חודשיים חשבונית חשמל ואנו מחשבים את המחיר לקוט"ש על פיה, לפי השימוש שנעשה בפועל ע"י המאבטחים. תשלום עבור המים נעשה לפי תעריף של אתר רשות המים. תשלום עבור ועד הבניין, שכן המאבטח יושב בלובי הבניין, עומד על 200 שקל לכל חודש. לעיתים המשרד נדרש לבצע תיקונים של אינסטלציה וחשמל בעמדת המאבטח, לכן מופעלים ספקים על מנת לטפל בתקלות מסוג זה".

  1. התקשרות בעשרות אלפי שקלים – ללא חוזה

עד יולי 2019 הוצאו הזמנות לבניין של דרעי על סך של 35 אלף שקל מכספנו. נוסף לפירוט הסכומים, ביקשנו מהמשרד למסור לידינו גם את החוזה בינו ובין ועד הבית. בתגובה נמסר כי "משום שוועד הבניין אינו ישות משפטית לא קיים הסכם חתום".

סליחה על האקסטרא טרחנות, אך התשובה שלהם לא מתיישבת עם המציאות המשפטית; בחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הוגדר ועד הבית באמצעות המונח "נציגות הבית המשותף", וזו דווקא ישות משפטית לכל דבר ועניין, שיש בכוחה לתבוע ולהיות צד בכל הליך משפטי.

וגם אם הוועד לא היה ישות משפטית, כיצד המדינה מרשה לעצמה להעביר עשרות אלפי שקלים – מכספנו, נזכיר – ללא שום מסמך רשמי?

אפילו כשקונים חלב בכמה שקלים מכספי קופה קטנה מקפידים לשמור חשבוניות. איך אפשר לחתום על תשלומים של אלפי שקלים בלי חוזה ובלי כל תיעוד? אולי מחר ועד הבית יטען שלא שילמו לו חלק מהכסף? ואולי מחרתיים דרעי עצמו יהיה יו"ר הוועד, ויחליט להעלות את ועד הבית במיליון אחוזים?

לסיכום, נראה כי חיובים בסכומים של עשרות אלפי שקלים נעדרים מדו"חות ההתקשרות הפומביים ואין כל אפשרות להתחקות אחריהם או לתהות על פשרם. יתרה מכך: התשלומים הועברו ללא כל חוזה או מסמך המתעד את ההתקשרות, בניגוד מוחלט למה שאפשר לצפות מגוף ציבורי – ובניגוד לטענות, ועד הבית הוא ישות משפטית. 

ומעבר לכל אלו שוב צפה השאלה: למה ההוצאות כה גדולות? 

תשלום בעבור קומקום ושולחן המוצבים בלובי הבניין לשימוש המאבטח לא צריך לעמוד על יותר משקלים בודדים בחודש – ודאי לא על יותר מ-1,000 שקל לחלק מהחודשים, כפי שעולה מההזמנות הספורדיות שמופיעות בדו"חות. מה שכן, נראה שמשתלם להיות שכן של דרעי: תושבי הבניין לא רק זכו לשומר צמוד – אלא גם לתשלומים מופרכים על חשבון הציבור.

השר דרעי עצמו סירב להגיב.

טבלת ההוצאות המפורטת:

תחקיר: מערכת התכנון והבנייה בישראל – נחשפת

מערכת התכנון והבנייה היא אחת המשפיעות ביותר על החיים שלנו, אך באופן פרדוקסלי, אנחנו, הציבור, יודעים עליה הכי פחות • בחדרי חדרים מתכנסות ועדות התכנון ומחליטות עבורנו איפה נגור, כמה זה יעלה לנו, באילו בית ספר ילמדו ילדינו, כמה רחוק ניסע לעבודה, כמה זמן נעמוד בפקק. תהליכים מורכבים מתגבשים לכדי תכניות בהן נקבע בהוראות מסובכות ומסמכי סתרים כיצד תיראה הסביבה הפיזית בה אנו חיים • מה אנחנו באמת יודעים על מערכת התכנון והבנייה בישראל? יצאנו לבדוק • נושא תחקיר זה נבחר במקום ה-1 בהצבעת המו"לים של שקוף, עם 50.4% תמיכה

לחצו פה למעבר לתחקיר