60 אלף תושבים בהמתנה: ראש עיריית קרית אתא במעצר בית, והמועצה לא צפויה להתכנס בקרוב

יעקב פרץ, ראש עיריית קרית אתא, נעצר לפני כשבועיים בחשד למעורבות בפרשת שחיתות. פרץ שוחרר למעצר בית ונאסר עליו להיכנס לבניין העירייה עד ה-24 בדצמבר, אך נראה כי למועצת העיר אין עניינים לקדם בהעדרו. עו"ד מימון טולדנו, ממלא מקום ראש העיר: "ראש העיר אמנם בבית אבל מותר לו לתקשר עם המנכ"ל. אנחנו ממתינים"

| עידן בנימין |  

מועצת העיר של קרית אתא ידועה לשמצה באורך הישיבות הקצר להחריד שלה. ראש העיר יעקב פרץ, המכהן בתפקיד מאז שנת 1996, נוהג לערוך ישיבות שלוקחות לעיתים גם דקות ספורות. הישיבה האחרונה ארכה 14 דקות, מתוכן 10 הוקדשו לברכות לראש השנה. בפעם אחרת – 45 שניות בלבד

ולפני כשבועיים, כזכור, נעצר פרץ בגין חשד למעורבות בפרשת שחיתות שרוב פרטיה טרם פורסמו. כיום פרץ שוהה במעצר בית, ונאסר עליו להגיע לעירייה או לחברה הכלכלית למשך 45 יום. בשיחה עם ממלא מקום ראש העיר, עו"ד מימון טולדנו האמור למלא את מקומו, הבהיר טולדנו כי אין בכוונתו לכנס כרגע את המועצה ללא פרץ: "ראש העיר אומנם בבית אבל מותר לו לתקשר עם המנכ"ל. אנחנו ממתנים".

הישיבה האחרונה – בספטמבר 

ישיבות מועצת העיר מעוגנות בפקודת העיריות והן חייבות להתכנס מדי חודש. למועצה אפשרות להחליט שלא לקיימן חודשיים בשנה. מועד הישיבה האחרון היה ב-25 לספטמבר ואנו קרובים לחודשיים רצופים בהן לא התכנסה המועצה. מאחר והמועצה כבר "ניצלה" את האפשרות שלא לכנס ישיבה בחודש מרץ ואוקטובר היא חייבת להתכנס בחודש זה. באם תתקשה המועצה לתפקד יוכל משרד הפנים, אם ירצה, להתערב ולזמן בעצמו ישיבת מועצה כמפקח על הרשות.

תיקון: לאחר פרסום הכתבה, הפנו את תשומת ליבנו בעיריית קריית אתא כי התקיימה ישיבת מועצה בחודש מרץ (ארכה שבע דקות) שבגלל טעות לא הופיעה באתר העירייה. מכאן שהמועצה יכולה להתכנס, לכל הפחות, פעם נוספת החודש או בחודש הבא.

*

אזמ"ע – איך זה משפיע עליך? במועצת העיר אמורים לעלות נושאים שנוגעים לענייני היום יום של התושבים. זה האירוע הפומבי המרכזי בו חברי המועצה יכולים להשמיע את דעתם באוזני ראש העיר וחבריהם למועצה. השבתה שלה משתקת את עבודת נבחרי הציבור של תושבי קרית אתא.

מעש"י – מה עושים (כדי) לשנות? ממלא מקום ראש העיר וחברי המועצה יכולים לדרוש לקיים ישיבת מועצה – זכותם של תושבי העיר למועצה מתפקדת שתדאג להם.

תחקיר: מבקר המדינה – מדוע אסור לוותר על המשקיף מספר 1

תחקיר "שקוף" על מוסד מבקר המדינה יוצא לדרך: בין מערכת בחירות אחת לשנייה (ואולי שלישית) – ומינויו של מבקר חדש – יצאנו לבדוק את מהות וחשיבות התפקיד • גילינו שהכל תלוי במבקר – אם ירצה זה יהיה מוסד נשכני, חושף שחיתויות ומכלבי השמירה החזקים במדינה. ואם לא? כציפור על אדן החלון במשרדי הממשלה • הפרטים והמאבקים בסדרת כתבות חדשה • נושא התחקיר נבחר, כתמיד, בידי המו"לים של שקוף

לחצו פה למעבר לתחקיר

בדקנו: האם המשרד להגנת הסביבה אכן הפסיק את השימוש בכלים חד פעמיים?

לאחר שפרסמנו שהמשרד להגנת הסביבה הפסיק להשתמש בכלים חד פעמיים, פנו אלינו קוראי שקוף שביקרו במשרד וראו שהמציאות אחרת. האם במשרד הפסיקו להשתמש בחד פעמי באופן מוחלט? בדקנו

 

| יעל פינקלשטיין |

בחודש שעבר פרסמנו כי המשרד להגנת הסביבה עבר לשימוש בכלים רב פעמיים בלבד.
איך גילינו את זה? עברנו על הוצאות המשרד (השקופות לכל), וראינו שהופסקה קניית כלים חד פעמיים, ובמקומם נקנו כלים רב פעמיים.

לאחר פרסום הכתבה, פנו אלינו כמה קוראי "שקוף" שביקרו במשרד וגילו שכן נעשה עדיין שימוש בכלים חד פעמיים.
מובן לנו שהמציאות עשויה להיות מורכבת יותר מטבלת התקשרויות, אז פנינו למשרד ושאלנו אם השינוי המובטח תקף לכלל יחידות המשרד ברחבי הארץ, ואם הופסק השימוש בכלים חד פעמיים גם באירועים וכנסים.

במשרד להגנת הסביבה אמרו לנו כי "הנהלת המשרד הנחתה את כל היחידות במטה ובמחוזות להפסיק את השימוש בכלים חד-פעמיים. משום כך, נרכשו בשלב ראשון 1,000 כוסות זכוכית ו-1,200 כפיות מתכת. כמו-כן, בכל אירועי המשרד ייעשה שימוש בכלים רב-פעמיים".

אך האם עדיין נעשה שימוש בכלים חד פעמיים בחלק מהמשרדים? באשר לכך ענו מהמשרד: "מכיוון שיש עדיין יחידות העושות שימוש במלאי הישן הנמצא ברשותן, מנכ"ל המשרד הורה השבוע על הפסקה של השימוש גם במלאים אלה וסיום השימוש בכל יחידות המשרד. מנכ"ל המשרד אף חידד כי המשרד יספק את כל האמצעים הנדרשים ליישום ההנחיה. המשרד נחוש לשמש דוגמה לשימוש אחראי במשאבים ולשמירה על הסביבה".

משמח תמיד לקבל מכם תגובות לכתבות שלנו – המשיכו לשלוח לנו שאלות, תהיות והצעות לבדיקות נוספות.
עובדות או עובדים במשרד ממשלתי? מכירים יוזמה דומה או דווקא מגמה הפוכה?
ספרו לנו במייל: [email protected]
או בתיבת ההדלפות הסופר מאובטחת.

דפוס בעייתי? הכירו את שעטנז התקציב של משרד האוצר 

במשרד האוצר נוהגים לערבב בקשות תקציביות: הגדלת המימון לטיסות רה"מ, תפעול הלמ"ס, תקציב מורשת הכותל ותוכנית "שלישי בשלייקס" – כולם נכנסים לאותה בקשה והופכים להיות תלויים האחד בשני. הח"כים מתמרמרים אך נדרשים לאשר – הכל או כלום 

| עידן בנימין |

מיליארדי שקלים עברו בשבועות האחרונים בוועדת הכספים. החל מכספי תיירות, גיוס הלוואות מדינה בחו"ל, אבטחת רה"מ לשעבר ועוד. את כל הבקשות האחרונות תוכלו למצוא כאן. הבעיה? במשרד האוצר נוהגים להגיש לוועדה כמה העברות תקציביות בבקשה אחת, לקשור אותן זו בזו, וליצור עסקת חבילה. הח"כים מצידם מביעים לעיתים התנגדות, אך השיירה עוברת. 

למה מבקשים העברות תקציביות?

תקציב המדינה, התופס מקום מכובד בשיח התקשורתי והבין מפלגתי, הוא בחלקו תקציב מדומה. במהלך שנת התקציב, מבקשים משרדי הממשלה השונים להעביר תקציבים בין תכניות בתוך המשרד, בין משרדים שונים או משנה לשנה. הבקשה מוגשת דרך אגף תקציבים במשרד האוצר לוועדת הכספים בכנסת, שביכולתה לעצור תקציב למשרד ממשלתי או לתכנית מסוימת, ובכך נוצר מנוף לחץ אשר ביכולתו להשפיע על מדיניות הממשלה. כלומר, גם ממשלה שאישרה תקציב בתחילת שנה לא יכולה להתעלם מהכנס ומוועדת הכספים במהלך השנה. חלק גדול מההעברות בהחלט נחוצות ולעיתים טכניות – כמו למשל פרוייקט שטרם הסתיים ודורש גרירה של תקציב לשנה העוקבת. אין להקל ראש בעניינים טכניים, מאחר וזו דרכה של הוועדה לפקח על התקדמותם של פרויקטים ממשלתיים. הבעיה, כאמור, נוצרת כאשר שהממשלה מחברת בין סעיפים שעל הנייר אולי מתיישבים בהגיון טכני וארגוני, אולם במציאות המרחק ביניהם רב. 

תכנית ליוצאי אתיופיה, טיסות רה"מ הפחתת הנטל הרגולטורי, מרכזי מורשת והלמ"ס – כולם בבקשה אחת

הנה בקשה אחת כזו לדוגמה: בקשה להעברה כוללת של כ-357 מיליון ש"ח למשרד רה"מ (כולל מזומן, הרשאה להתחייב ותקני כוח אדם). בתוכם כ-30 מיליון שקל לטיסות רה"מ ו-3.5 מיליון ש"ח לתכנית להפחתת הנטל הרגולטורי. בתוך אותה בקשה הוכנס תקצוב למרכז בגין ומרכז רבין בסך של 7.3 מיליון ש"ח. 

בהמשך הבקשה, פורטו סעיפים נוספים היושבים תחת משרד רה"מ, ביניהם עוד 40 מיליון ש"ח למטה הסייבר, ובסעיף אחר באותה הבקשה העבירו 18 מיליון ש"ח לקרן למורשת הכותל ו-78 מיליון ש"ח ללמ"ס.

במהלך הדיון באותה בקשה, העלו כמה חברי כנסת את בעיית הצמדת ההעברות זו לזו, ביניהם ח"כ יאיר גולן (המחנה הדמוקרטי), מיקי לוי (כחול לבן) ואורלי לוי (העבודה-גשר). למרות הערתם, הנושא לא זכה להתייחסות בקבלת ההחלטות. מיקי לוי אף הצהיר שאם הבקשה לא תפוצל הוא יצביע נגד – וכך עשה.  

יאיר גולן – האם ירד לשורש העיניין? מתוך אתר הכנסת

שאלנו את ח"כ גולן ולוי מדוע לדעתם משרד האוצר מצמיד את ההעברות התקציביות. מלשכתו של ח"כ גולן נמסר לנו כי: "גולן לא קיבל תשובה מניחה את הדעת בנושא זה, ואנחנו נחקור לעומק את הנושא מתוך כוונה לטפל בו".

פנינו גם למשרד האוצר בשאלה מדוע הם הצמידו את העברות זו לזו, והאם הוועדה יכולה להצביע על כל אחת מהן בנפרד? ממשרד האוצר נמסר: "לבקשת יו"ר ועדת הכספים, הוגשו לוועדה מחדש כלל הבקשות להעברות תקציביות".

מיו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, לא התקבלה תגובה לדברים.

כיצד משפיעה פגרת הכנסת על ענף הלובינג?

בעוד מספר הלוביסטים הפועלים בכנסת לא הושפע מהמשבר הפוליטי, נראה כי שכרם דווקא נפגע והריכוזיות בענף התהדקה. במקביל, Amazon ו-Uber שכרו את שירותיהם של משרדי לובינג לקראת תחילת עבודה משותפת, ברגע שתהיה כנסת מתפקדת. כך עולה מנתונים שרוכזו עבור "מדד הלוביסטים ולקוחותיהם בכנסת" (פרויקט מטעם העמותה לדמוקרטיה מתקדמת) ומתפרסמים כאן לראשונה

| שבי גטניו |

נתוני מדד הלוביסטים ולקוחותיהם בכנסת – נובמבר 2019

נכון ל-1 בנובמבר 2019, רשומים בכנסת 127 לוביסטים המשרתים אינטרסים של 447 לקוחות שונים. מדובר בנתון המעיד לכאורה על יציבות יחסית לאורך 10 חודשי המשבר הפוליטי שהחל בפיזור הכנסת ה-20.

מאז פיזור הכנסת ה-20 בסוף דצמבר 2018, נבדק מרשם הלוביסטים שלוש פעמים: 

מאי 2019 (תחילת הכנסת ה-21), ספטמבר 2019, ונובמבר 2019 (תחילת הכנסת ה-22). הפעם האחרונה בה נבדק המרשם בכנסת ה-20 הייתה בראשית ינואר 2019, בימי הפעילות האחרונים של הכנסת.  

מה ניתן ללמוד מנתוני מדד הלוביסטים ולקוחותיהם כשהכנסת משותקת? 

משיחות עם לוביסטים עולה, כי הענף מצוי בתקופה לא קלה, ושראשיו ממתינים לפתרון המשבר הפוליטי המתמשך. הכנסת משותקת ומשרדי ממשלת המעבר לא יכולים ליזום או להוציא לפעול תכניות ומדיניות חדשה. מצב כזה הנמשך לאורך זמן מייתר לכאורה את הצורך של הלקוח בלוביסטים. 

אז מדוע נתון הלקוחות יציב לאורך כל תקופת המשבר ושומר על רמה גבוהה יחסית של 440-450 לקוחות? נראה כי הסיבה לכך נעוצה בזה שמדובר במצב תקדימי: מעולם בתולדות ישראל לא היה מצב שבמשך שתי כנסות לא מצליחים להרכיב ממשלה. סביר להניח כי לקוחות המשיכו להחזיק לוביסטים בבחירות בין הכנסת ה-20 לכנסת ה-21 כיוון שהיה צפוי שממשלה תקום מיד לאחר מכן, כך גם קרה עם הבחירות בין הכנסת ה-21 לכנסת ה-22. לא מדובר בתקופה אחת ארוכה שידענו מראש שאנו הולכים לעבור. 

כל הזמן הזה לקוחות המשיכו להחזיק חברות לובינג כדי שיכינו את הקרקע ליוזמות הנדרשות לקידום האינטרסים שלה, יוזמות המתוכננות להתקדם מיד עם כינון ממשלה חדשה. התקופה הראשונה לכינון ממשלה היא תקופה חשובה ביותר לקידום נושאים כיוון שזה הזמן להלהיב שרים וחברי כנסת ביוזמות שונות, לעניין אותם בקידום רפורמות או חקיקה או נושא ספציפי. מי שלא יעשה את זה בתקופה הראשונה, סיכוייו להצליח לעשות זאת לאחר מכן הולכים וקטנים. זו הסיבה שחלק מהחברות בחרו לדבוק בשירותי הלובינג, ובכך "להמתין על קו הזינוק". 

לקוחות הורידו את סכום הריטיינר

ממידע שהגיע אלי מלקוחות שסירבו להיחשף, עולה שישנם לקוחות שבחרו לדבוק בשירותי הלובינג שלהם אולם הורידו את סכום הריטיינר (התשלום שמקבלים לוביסטים עבור פועלם) החודשי לתקופה שהכנסת לא פעולת. נציגי לקוח מרכזי במשק ששוחחתי עימם טענו שהם עצמם בחרו להשאיר את הריטיינר על הסכום המקורי, אולם הם יודעים על שתי חברות גדולות שהפחיתו את הריטיינר. 

בניגוד לארה"ב, בישראל אין שקיפות על הוצאות על לובינג, הנתון 447 לקוחות לא חושף בפנינו את מכלול ההשקעה הכלכלית של הלקוחות. יתכן שהירידה של 10 לקוחות מ-457 לקוחות באפריל 2019 ל-447 לקוחות בנובמבר 2019, מסתירה דרמה הרבה יותר גדולה של ירידה משמעותית בסכומים המושקעים בלובינג בכנסת באותה תקופה.

  

ריכוזיות ייצוג הלקוחות בכנסת

בתקופת המשבר הפוליטי גברה הריכוזיות בייצוג הלקוחות בכנסת. בינואר 2019 ייצגו 5 חברות הלובינג הגדולות בכנסת כ-55% מכלל הלקוחות היחודיים (299 לקוחות). נכון לנובמבר 2019 רשומות במרשם הלוביסטים כ-35 חברות לובינג, ביניהם גם משרדי עורכי דין העוסקים בקידום חקיקה ורגולציה. 5 חברות הלובינג הגדולות מייצגות כרגע 60% מהלקוחות היחודיים (268 לקוחות).

כרגע אין בישראל הגבלה על כמות או תמהיל הלקוחות של חברת לובינג. חברת לובינג אחת יכולה לייצג את כל הלקוחות במשק במקביל, וליצור גוף בעל כוח פוליטי משמעותי.

האם נפגע שכר הלוביסטים בחברות לובינג? 

חלק מהלוביסטים העצמאיים ששוחחתי עימם על הנושא, טענו כי לא יתכן שחברות הלובינג הגדולות ממשיכות להעסיק בתקופה הזו את כל הלוביסטים שלהן באותו שכר גבוה. לדעתם, יתכן שבעלי חברות הלובינג הגדולות נאלצו לקצץ שכר לחלק מהסגל עד תום תקופת המשבר. חוזה השכר של לוביסטים בנוי ממרכיבי שכר שונים שניתן לקצץ בהם בעת הזו, לדוגמה סעיף נסיעות. אם אין נסיעות קבועות לכנסת אז סעיף זה יכול לספוג קיצוץ על ידי המעסיק עד תום המשבר. 

רוצים להכיר מקרוב יותר את ענף הלובינג בישראל? המשיכו לקרוא בתחקיר הלובינג הגדול של "שקוף". 

לקוחות מעניינים שנכנסו בחודשים האחרונים:

Amazon: 

הכניסה של אמזון לישראל מגובה בשכירת לוביסטים בכנסת. הלקוח AWS (Amazon Web Services) שכרה לאחרונה את שירותי הלובינג של חברת כהן-רימון-כהן. 

Uber:

ספקית שירותי קריאות ההסעה Uber שכרה לאחרונה את שירותי הלובינג של חברת גורן-עמיר. בחודשים האחרונים דווח על הפסדיה הגבוהים של החברה בתקופה האחרונה, ויתכן ושכירת שירותי הלובינג קשורה לניסיון החברה להציע ללקוחותיה שירותים בנקאיים של ארנק דיגיטלי ובעתיד גם חשבון בנק. 

איגוד חברות הנפט

עמותת איגוד חברות הנפט בישראל, עמותה שנוסדה ע"י חברות הדלק אלון, דלק, פז, דור וסונול, שכר את שירותי הלובינג של חברת הקבינט שבבעלות צח בורוביץ'. 

AllerGan:

ענקית התרופות האירית AllerGan שכרה את שירותי הלובינג של חברת כהן-רימון-כהן. יתכן ומדובר בקידום אינטרסים מול ועדת סל התרופות.  

הבנק הבינלאומי

עד סוף כהונת הכנסת ה-20 הלקוח 'הבנק הבינלאומי' היה רשום תחת חברת הלובינג 'קונטקטי' שהייתה בבעלות הלוביסטית לשעבר קרן ברק. בבחירות לכנסת ה-21 ולכנסת ה-22 נבחרה ברק לכהן כחברת כנסת מ'הליכוד', ולכן סגרה את פעילות חברת הלובינג שלה. בין חברת קונטקטי ובין חברת 'הקבינט' של צח בורוביץ' התקיים בשנים האחרונות איחוד פעילות כלשהו ומספר חודשים אחרי שחברת קונטקטי חדלה לקיים פעילות בכנסת הלקוח 'הבנק הבינלאומי' עבר לייצג עצמו אצל צח בורוביץ'. 

דה לוי-תוצרת חקלאית: 

הלקוח 'דה לוי-תוצרת חקלאית בע"מ יבוא ושיווק בני בקר' שכר לאחרונה את שירותיה של חברת הלובינג גורן-עמיר. ככל הנראה השירותים נדרשים לצורך התמודדות מול העברתו בקריאה טרומית בכנסת ה-20 של חוק העתיד לאסור תוך 3 שנים "משלוחים חיים" של בקר. העברת החוק בקריאה טרומית לא מקנה לו דין רציפות לכנסת הבאה שתכהן, אולם היא מעידה על הצלחה לא מבוטלת של הלובינג בנושא. 

מה צופן העתיד הקרוב: 

העתיד הקרוב של ענף הלובינג בכנסת תלוי בתוצאות המשבר הפוליטי. במידה ותוקם ממשלה בכנסת ה-22, נחזה כנראה בהתעוררות מהירה של הענף וחזרה לפעילות מואצת. למעשה יתכן ונחזה בפעילות שיא של לוביסטים שהצטברו על שולחנם נושאים רבים לקידום עבור לקוחותיהם. זהות מרכיבי הממשלה שתוקם תהיה חשובה לראשי התעשייה, במיוחד בחברות הלובינג הגדולות: אם יתחולל שינוי במוקדי הכוח הפוליטיים הנוכחיים, הדבר יצריך כנראה גם שינויים בהרכב הלוביסטים בחברות שונות. 

במידה ולא תוקם ממשלה, הכנסת תפוזר ונצא לבחירות לכנסת ה-23, הדבר עשוי להעמיק את המשבר הנוכחי בו מצויים הלוביסטים בכנסת, ולכפות מהלכים כלכליים פנים-ענפיים על מנת לצלוח את המשך "החורף הארוך" שהמערכת הפוליטית כופה על ענף הלובינג המסחרי בישראל.

*הכותב הוא מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת

הנתון העצוב המראה כי רוב חברי הכנסת שכחו את הציבור

לרשות הח"כים עומד כלי פשוט להמשיך לשרת את הציבור בשגרה ובחירום, בפגרה ובשוטף – הגשת שאילתה ישירה. מדובר בכלי פרלמנטרי דיגיטלי פשוט, המאפשר לח"כים לפנות בצורה ישירה למשרדי הממשלה ועל אלה מוטלת החובה להשיב לפניה תוך זמן קצוב. בימים כתיקונם, הח"כים עושים בשאילתות ישירות שימוש תכוף. כמה בחרו הח"כים להגיש בפגרה האינסופית הנוכחית? בדקנו, וגילינו נתון עצוב 

| תומר אביטל |

בחודשים האחרונים מחינו כאן שוב ושוב על הפגרה האימתנית. הפצרנו בח"כים להקים ועדות זמניות, לוותר על הטבות, לבקר בבתי חולים – ועוד. 

גולשים ועיתונאים מגוונים טענו שאנו מגזימים. שהפגרה הקיצונית נכפתה על הח"כים ואין להם ממש ברירה מלבד להתבטל בתקופה בה הכנסת כמעט ולא מתכנסת.

אלא שכעת אנו חושפים את אחד הנתונים המרתיחים ביותר, המראה כי כי רוב רובם של הח"כים מתעצל – אין מילה אחרת – מלשרת את הציבור אותו הוא מייצג ומממן את שכרו.

מדובר בכמות השאילתות הישירות שחברי הכנסת הגישו בשנה החולפת. 

איך שאילתה יכולה לשנות את העולם?

השאילתות הן אחת הדרכים היעילות ביותר של ח"כים לפקח על עבודת הממשלה. באפשרות נבחרינו לפנות למשרדי הממשלה בכל שאלה, ואלה חייבים להגיב בתוך זמן קצוב. דרך השאילתות ניתן לבדוק מדוע תקציבים לא מגיעים ליעדם, איך הממשלה נערכת למצב חירום, האם היא מטפלת במחדלים המשפיעים על כולנו ועוד.

ישנן שאילתות רגילות ודחופות עליהן השר הרלוונטי עונה במליאת הכנסת. בשנה האחרונה, בה אנו עדים  לפגרה הארוכה בתולדות המדינה, הוגשו כ-10 שאילתות בלבד לפיקוח על הממשלה – במקום 556 בתקופה מקבילה 'רגילה'. המספר מקומם, אך מכיוון שהכנסת כמעט ולא מתכנסת ניתן להבין מדוע יהיה נמוך מאשר בשגרה. אך מה לגבי השאילתות שנשאלות מחוץ למליאת הכנסת?

מליאת הכנסת – ריקה

אין שקיפות על השאילתות הישירות

כן, קיים מסלול נוסף: 'שאילתה ישירה'. היא מוגשת באופן אלקטרוני, וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב. בניגוד לשאילתות הפומביות, מדובר בהתכתבות רשמית ח"כ-ממשלה, שנשארת במסגרת הכתובה בלבד והשר לא נזקק להשיב עליה בע"פ במליאה.

למרבה הצער, הכנסת לא משקיפה כלל את השאילתות ישירות. הדבר מעלה תהיות במיוחד לנוכח העובדה שהשאילתות מהסוג "הישיר" הן דיגיטליות ממילא, וקל במיוחד להשקיף אותן. 

עשירית מהכמות הרגילה, מאית מהכמות המצופה

אנחנו כבר נלחמים להשקיפן. עד שננצח, פנינו לכנסת בבקשה ממוקדת – מספר השאילתות הישירות שהוגשו השנה. הגיעה תשובה: מדובר ב-  138 בלבד. 

כמה מוגשות בשנה רגילה? 1059.

העובדה שהח"כים הגישו רק עשירית מהכמות מעצבנת כפליים. ראשית, משום  שהמספר נמוך בצורה שערורייתית מאשר בשנה רגילה. שנית כי ניתן היה לצפות שדווקא בתקופה הנוכחית – בה שאילתות ישירות הוא מהכלים הבודדים שנשארו בידי חברי הכנסת ויכולים לסייע להם לדאוג לציבור – המספר דווקא יהיה כפול או משולש. 

חשוב להדגיש: קל (מאוד) להגיש שאילתה ישירה, ולא צריך בשביל זה את הכנסת, את המליאה, או משאבים אחרים. צריך רק ח"כ חרוץ ואכפתי. 

ומי הצדיקים שהגישו 138 שאילתות? 

אין לדעת. כאמור – אפילו המספר איננו פומבי. ביקשנו מהכנסת את פירוט שמות החרוצים, אולם לא נעננו. ברגע שנקבל את הרשימה – נשמח לפרגן להם. 

בינתיים,אם הנכם עובדים בלשכת ח"כ – מוזמנים לשלוח לנו את השאילתות הישירות שהגשתם והתשובות שקבלתם – כדי שנוכל לפרסם ולשבח.

הפינות הקבועות: איך זה משפיע עליך ומה צריך לשנות?

אזמ"ע- איך זה משפיע עליך?

מספר נמוך של שאילתות ישירות אומר שכולנו נפגעים. זה אומר שירות ממשלתי שיכול היה להשתפר, ובמקום זה ימשיך לפעול ללא דין וחשבון.

מנתונים שהשגנו בעבר היה אפשר לראות למשל כיצד ח"כ שלי יחימוביץ' פיקחה על הממשלה דרך שאילתות ישירות בשלל סוגיות. היא למשל תבעה דין וחשבון בנושאים כמו אלימות בכפרי נוער, שינויים בהוראת אזרחות והפרות חוק הנפט.

שאילתות ישירות שהגישה ח"כל יחימוביץ'

השר בצלאל סמוטריץ' למשל הגיש בכנסת הקודמת לפחות 54 שאילתות ישירות, ודרש תשובות על נושאים כמו חניונים ציבוריים לאורך מקורות הירדן, איחוד רשויות בת ים-ת"א, הצהרת דת למלש"ביות דתיות ועוד.

מעש"י – מה עושים (כדי) לשנות? 

  1. אתם – אזרחים אכפתיים שקוראים זאת – הכירו את הכלי הזה ועשו בו שימוש. אל תקבלו את התשובה 'יש פגרה' מח"כ שאתם פונים אליו. עודדו את נבחרי הציבור להגיש שאילתות ישירות סביב נושאים שחשובים לכם. 
  2. יש להשקיף את השאילתות הישירות באתר הכנסת. נפגשנו עם אנשי הכנסת בנושא, ואנחנו ממתינים לתשובה.

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'

לסיכום, נראה שהמספר הזה מסמל לא רק את הקיפאון הממשלתי הדקדנטי של השנה האחרונה, אלא גם את הקיפאון המחשבתי שחברי הכנסת נכנסו אליו.

מסתמן: רישיון הנהיגה הישראלי לא מוכר באופן רשמי על ידי אף מדינה בעולם

לפני חודש פרסמנו כאן כי משרד התחבורה מפרסם מידע מעורפל ומטעה לגבי תוקף רישיון הנהיגה הישראלי בחו"ל, וכי במשרד טרם התאימו את הרישיון הישראלי לתקן האירופי, חרף התחייבות בת 18 שנה לעשות זאת. הופתענו לגלות כי מיד לאחר פרסום הכתבה, הסיר משרד התחבורה מאתרו כל מידע לגבי תוקף רישיון הנהיגה הישראלי בחו"ל, אך הוא עדיין ממשיך לכנותו בשם המטעה "רישיון בתקן אירופי". פנינו למשרד התחבורה להסבר, ומה שנמסר לנו יפתיע אתכם מאוד

| מאיה קרול |

מתחקיר שפרסמנו לפני שלושה שבועות, עלה כי משרד התחבורה מפרסם באתרו מידע מעורפל ולא חד-משמעי בנוגע להכרה ברישיון הנהיגה הישראלי במדינות העולם, וכי בעוד המשרד מפרסם שהרישיון הישראלי "עומד בתקן האירופאי", קיים שוני מהותי בין הרישיון הישראלי לתקן האירופאי. כזכור, ע"פ החלטת ממשלה משנת 2000, על משרד התחבורה להתאים את הרישיון הישראלי לתקן האירופאי במלואו, אבל התנהלות המשרד בנושא מונעת את העניין במשך יותר מ-18 שנה.

"מדובר במידע שאינו פורמלי" 

עד לא מזמן, ניתן היה למצוא באתר משרד התחבורה רשימה של כ-22 מדינות אשר בתחומן רישיון הנהיגה הישראלי בר-תוקף, רשימה שפורסמה גם בתחקיר שלנו. זאת ועוד, המשרד בעצמו מסר לנו טרם פרסמנו את התחקיר כי יותר מ-40 מדינות בעולם הודיעו כי ניתן לנהוג בתחומן באמצעות רישיון נהיגה ישראלי בלבד. 

פנינו למשרד התחבורה, על מנת לברר מדוע הסירו את המידע מהאתר. קיבלנו את התשובה הבאה: "אגף יחסים בינלאומיים במשרד התחבורה פעל מול משרד החוץ הישראלי והנציגויות השונות בחו"ל וביצע לפני כשנה בדיקה מחודשת בנוגע להכרה הבינלאומית ברישיון הנהיגה הישראלי. הבדיקה העלתה למעלה מ-40 מדינות, שהכירו ברישיון הנהיגה הישראלי, ולא חייבו צורך בהוצאת רישיון נהיגה בינלאומי. הפניה נעשתה באופן לא פורמלי והתשובות גם התקבלו באופן לא פורמלי. כיוון שמדובר במידע שאינו פורמלי, ובהתייעצות עם מבקרת משרד התחבורה, הוחלט להסיר מהאתר את הרשימה".

רשימת 22 המדינות שבהן הרישיון הישראלי בר-תוקף, כפי שהופיעה באתר משרד התחבורה

רשימת המדינות כפי שהופיעה באתר משרד התחבורה

משמעות הדברים – המידע באתר הטעה את המטיילים הישראלים עד היום. המידע שהוצג באתר עד היום התקבל באופן לא רשמי ממדינות, ועל כן הוחלט להסירו. הרישיון הישראלי לא מוכר, אם כן, באופן רשמי באף אחת ממדינות העולם, ולכן עלינו להוציא רישיון נהיגה בינלאומי לקראת כל טיול בחו"ל במהלכו נרצה לשכור רכב.

נדגיש – פעמים רבות סוכנויות הרכב השונות דווקא מסכימות להשכיר רכב למטיילים עם רישיון ישראלי בלבד, אך אין זה הכרח מחייב. מדובר ב"שיטת מצליח". לעתים, אלה שיצליחו לשכור רכב ללא רישיון נהיגה בינלאומי, עשויים להתקל בבעיה בהמשך מול גורמי אכיפת החוק במדינה או מול חברות הביטוח, שאינן מכירות ברישיון הנהיגה הישראלי באופן רשמי.

רישיון "בתקן אירופי"? 

שמחנו לגלות כי משרד התחבורה החליט לפעול בצורה פחות מעורפלת והפסיק להטעות את הציבור לפחות בנושא רשימת המדינות הנ"ל, אך ישנה בעיה נוספת: משרד התחבורה ממשיך לקרוא לרישיון הנהיגה בשם המטעה "רישיון נהיגה בתקן אירופי". כפי שחשפנו בכתבה קודמת, ישנם פערים רבים בין הרישיון שלנו לרישיון האירופי: במבנה, בעיצוב, בהגדרות קטגוריות כלי הרכב ועוד. הרישיון הישראלי תואם לתקן באופן חלקי בלבד, והמשרד מודע לעניין זה.

ניסינו לברר, אם כן, מדוע ממשיך המשרד לכנות את הרישיון שלנו בשם המטעה. האם יש למשרד מסמך רשמי כלשהו שמעיד על כך שהרישיון עומד בתקן?
בעקבות בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי "שקוף" בנושא, הובהר כי אין למשרד כל מסמך רשמי בנושא מהאיחוד האירופי. משרד התחבורה סירבו להסביר מדוע בכל זאת ממשיכים לקרוא לרישיון בשם מטעה זה. 

"רישיון בתקן אירופי". מדוע ממשיך המשרד לכנות את הרישיון בשם המטעה?

מתוך אתר משרד התחבורה. מדוע ממשיך המשרד לכנות את הרישיון בשם המטעה?

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?) ומעש"י (מה עושים כדי שיתוקן?)

אזמ"ע?

נראה כי פרסומי משרד התחבורה הטעו את הציבור עד כה, בשתי בחינות: הרישיון לא תואם לתקן האירופי במלואו, על אף שמו המטעה, ורשימת 22 המדינות שהופיעה באתר המשרד עד הזמן האחרון – כבר לא רלוונטית. כל עוד משרד התחבורה לא יוציא הודעה רשמית בנושאים אלה, תיירים ישראלים ימשיכו לתהות האם הרישיון הישראלי שלהם מספק ולא בהכרח יוציאו רישיון נהיגה בינלאומי.

מעש"י?

עלינו לדרוש ממשרד התחבורה להבהיר את הנושא אחת ולתמיד, לתקן את שם רישיון הנהיגה, וגם להסיר את השם המטעה מפרסומיו השונים. כרגע, אין באתר המשרד כל מידע לציבור בנוגע לתוקף הרישיון הישראלי בחו"ל.

חוסר היציבות השלטוני: האם הממשלה פחות יציבה היום מבעבר? חלק שני בפרויקט ויזואלי מיוחד

האם השלטון בישראל מאז שנות ה-90 יציב יותר ממה שהיה מאז קום המדינה? ממשלות ישראל מכהנות זמן ארוך יותר ממה שכיהנו בעבר (12 חודשים יותר, בממוצע). מאז שנות ה-90, הסיבה העיקרית לנפילת ממשלות בישראל היא התפזרות הכנסת (8 מתוך 11, 73%), בעוד מאז קום המדינה ועד שנות ה-90 פיזור הכנסת הוביל לנפילתן של 3 ממשלות בלבד (מתוך 23 ממשלות, 13%). "שקוף" ו"נתון בראש" (מיזם עצמאי לקידום עיתונות נתונים) מציגים: העובדות שמשקפות את מידת היציבות השלטונית בישראל – חלק ב'

"נתון בראש" |

מאז קום המדינה ועד היום השלטון הישראלי סובל מחוסר יציבות. הדבר בא לידי ביטוי בתחלופה גדולה מדי של ממשלות, בשינויים תכופים בהרכבי הממשלה, במעבר מפלגות מהקואליציה לאופוזיציה וביותר מדי פעמים בהן הכנסת פיזרה את עצמה בטרם עת. כך למשל, רק ממשלה אחת מתוך 34 (!) הצליחה לסיים כהונה שלמה של ארבע שנים ורק שש כנסות מתוך 21 הצליחו לסיים כהונה מלאה.

בשלושים השנים האחרונות קרו מספר דברים מהותיים שהשפיעו באופן ישיר ובלתי נמנע על כל היבט בחיי המדינה ובתוך כך גם על המערכת הפוליטית: הסכסוך הישראלי-פלסטיני עלה מהלך ב-1987 עם תחילתה של האינתיפאדה הראשון, המדיניות הכלכלית של שינתה כיוון – מכלכלה סוציאליסטית – לקפיטליסטית, וגם המבנה הדמוגרפי והאלקטורלי בישראל השתנה לחלוטין בעקבות גל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר. לאור כך ראוי לבדוק את יציבותה של המערכת הפוליטית בתקופה זו. 

לטובת כך תתבצע השוואה בין שתי תקופות זמן: 1949-1989 ו-1990-2019, על גבי מספר קריטריונים: משך כהונת הממשלה, משך כהונת הכנסת, סיבות לנפילת הממשלה, שינויים בממשלה (סיעות ובעלי תפקידים בה), תחלופה בין מפלגות השלטון וגודלן של שתי המפלגות הגדולות בכנסת. אלו יוכלו להעיד האם השלטון בישראל בשלושים השנים האחרונות יציב יותר או יציב פחות מאשר בתקופה שקדמה לה.

הממשלה והכנסת: יחסים מורכבים

לכאורה, המצב כיום נראה טוב יותר ונדמה כי מערכת השלטון בישראל יציבה יחסית. הנתונים מראים כי מאז שנות ה-90 ממשלות ישראל מכהנות בממוצע יותר זמן: 32 חודשים מאז שנות ה-90 לעומת 20 חודשים לפני כן. משך הכהונה של הכנסת אינו משתנה בצורה דרמטית בין שתי התקופות. מאז שנות ה-90 הכנסת מכהנת בממוצע 36 חודשים – ואם נחסיר את הכנסת ה-21 שפעלה רק 4 חודשים – הממוצע עולה אף יותר ל-40 חודשים. עד שנות ה-90 הכנסת כיהנה בממוצע 43 חודשים. לא פער משמעותי.

אך שימו לב לנתון הבא: מאז שנות ה-90 הסיבה העיקרית לנפילת הממשלות היא התפזרות הכנסת (8 מתוך 11, 73%) כאשר עד תקופה זו מרבית הממשלות נפלו בעקבות נושאים הקשורים לממשלה: התפטרות ראש הממשלה, התפטרות הממשלה ומות ראש הממשלה (15 ממשלות מתוך 23, 65%) ואילו רק 3 ממשלות (13%) נפלו בעקבות פיזור הכנסת (אחת מהן בעקבות הצבעת אי-אמון בממשלה). 

עובדה זו מעידה על שינוי שהתרחש בדינמיקה שבין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת בישראל. אם בעבר הממשלה הייתה לוקחת יותר אחריות על כישלונותיה ומאפשרת הקמת ממשלות חילופיות עוד באותה הכנסת, הרי שמאז שנות ה-90 הנטייה של הממשלה היא ליזום חוק לפיזור הכנסת וללכת לבחירות חדשות. מדוע זה כך?

בישראל מתקיימת דמוקרטיה פרלמנטרית, שמשמעותה היא כי הציבור בוחר את הפרלמנט והממשלה צומחת מתוכו. 

בשל סוג המשטר הנהוג בישראל נוצר קשר הדוק בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, וחוסר יציבות של האחת מוביל לאי-יציבות של האחרת. כשהכנסת מתפזרת מסיבה כלשהי, הממשלה נופלת איתה; ואם הממשלה נופלת או מתפטרת, ובהנחה שלא מצליחה לקום ממשלה חלופית, הרי שהולכים לבחירות והפעילות הפרלמנטרית משותקת עד לכינונה של ממשלה חדשה. 

השיטה הפרלמנטרית מאפשרת לכאורה מערכת איזונים ובלמים בין שתי הרשויות, אך בפועל בישראל הממשלה כמעט שולטת בכנסת באמצעות ועדת השרים לחקיקה. המצב הזה מוביל לאיחוד אינטרסים בין הממשלה לכנסת ומנטרל מתח בריא שאמור להיות בין הרשויות. פיזורה של הכנסת פעם אחר פעם מעיד על כך.

פיזורה של הכנסת ו/או נפילת הממשלה מתרחשים תמיד בהקשר כללי רחב יותר. כך, לפחות שלוש פעמים הממשלה נפלה בעקבות אירועים הקשורים באופן ישיר לסכסוך הישראלי-פלסטיני: 

  • הממשלה ה-24 בראשותו של יצחק שמיר יזמה את הקדמת הבחירות לאחר שמפלגות צומת ומולדת פרשו מהממשלה בעקבות ועידת מדריד.
  • הממשלה ה-25 נפלה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
  • הממשלה ה-28 בראשותו של אהוד ברק נפלה לאחר התפוררות הקואליציה בעקבות ועידת קמפ-דיוויד ותחילתה של האינתיפאדה השנייה. 

כמו כן, לפחות שתי ממשלות נפלו בעקבות קשרי הון-שלטון-עיתון שהלכו והתחזקו מאז שנות ה-90: הממשלה ה-31 נפלה לאחר התפטרותו של אהוד אולמרט בעקבות כתבי אישום שהוגשו נגדו בגין עברות שוחד, מרמה והפרת אמונים, וב-2014 הפיל ראש הממשלה בנימין נתניהו את הממשלה ה-33, כפי שהודה בעצמו, בעקבות חוק "ישראל היום".

סימנים לאי-יציבות

על אף התמונה המצטיירת, מבט מעמיק בנתונים מעלה כי לא מדובר במצב אופטימלי – המערכת הפוליטית יציבה פחות משנדמה: ישנם הרבה יותר שינויים במבנה הממשלה ובבעלי התפקידים בה, ישנה עלייה במספר הפעמים שבהם מפלגת השלטון מתחלפת וגודלן של שתי המפלגות הגדולות הולך וקטן עם השנים. 

תחלופה גבוהה מידי של מפלגת השלטון, סיעות הקואליציה או בעלי תפקידים בממשלה פוגעת בניהול תקין ובגיבוש מדיניות לטווח ארוך של הממשלה והמשרדים השונים. תחלופה של סיעות למשל, מחייבת גיבוש מדיניות חדשה שתהיה מוסכמת על כלל הסיעות – לרבות החדשות – וריבוי שינויים עלול להפריע לרציפות רעיונית-אידיאולוגית. גם אם לא נדרשים שינויים קיצוניים, כניסה של מפלגה מסוימת לממשלה בדרך כלל תוביל לפשרות מסוימות. 

זאת ועוד, תחלופה גבוהה של סיעות בקואליציה עלולה לגרור גם "כיסאות מוזיקליים" באיוש המשרות הבכירות במשרדי הממשלה. התוצאה צפויה להיות קושי בניהול רציף של משרדי הממשלה, מכיוון שכל נושא תפקיד חדש חייב ללמוד את התחום, ובמקרים רבים השר או השרה החדשים מבקשים להוביל מדיניות אחרת מאלו שקדמו להם בתפקיד.

  • מאז שנות ה-90 ישנה תחלופה גבוהה יותר של מפלגת השלטון (בין ימין לשמאל, ולהפך). עד שנות ה-90 מפלגת השלטון התחלפה 3 פעמים (כל 13 שנה בממוצע) כאשר משנות ה-90 התחלפה מפלגת השלטון 6 פעמים (כל 5 שנים בממוצע). 

  • מאז שנות ה-90 ישנה עלייה במספר השינויים בסיעות הקואליציה. השיא בממשלות ה-29 וה-30 בראשותו של אריאל שרון. מעניין לציין כי כל הממשלות שהרכב הסיעות בהן לא השתנה כיהנו לפני המהפך בשנת 1977, שבו עלה לראשונה הליכוד לשלטון. 

  • מאז שנות ה-90 ישנה עלייה במספר השינויים בבעלי התפקידים בממשלה. פרט לממשלה הראשונה והשישית (שכיהנו כארבעה חודשים), בכל הממשלות היה לפחות שינוי אחד בתפקידי השרים או סגני השרים. בחינה של מספר השינויים בהרכב השרים ביחס למספר חודשי הכהונה של הממשלה מעלה כי בממשלות ה-28, 29 ו-30 נעשה שינוי אחד לפחות בכל חודש כהונה.

  • בין 1981-2018 ישנה ירידה הדרגתית בכוחן של שתי המפלגות הגדולות בכנסת. שיאה של ירידה זו מתרחש בשנות ה-2000 כאשר מספר המנדטים המשותף של שתי המפלגות הגדולות נמוך מ-60 (כלומר פחות מרוב בכנסת – לא ניתן לקיים ממשלת אחדות). בכנסת ה-15 מפלגת השלטון זכתה בבחירות לכנסת כ-26 מנדטים בלבד (הערה: במהלך הכנסת הזו היו בחירות ישירות לראשות הממשלה. אהוד ברק התפטר מראשות הממשלה, ולאחר הבחירות הישירות נבחר אריאל שרון, שהקים ממשלה ובה מפלגת השלטון הייתה עם 19 מנדטים בלבד). המשמעות היא שכוחן של המפלגות הקטנות יותר גדל, וכפועל יוצא גדלה גם הסחטנות הפוליטית שמגבילה את היכולת של הראש הממשלה הנבחר לקיים את מדיניותו. אחד ההשלכות למצב הזה היא העלאת אחוז החסימה שעלה פעמיים מאז הכנסת ה-15.

מסקנות

אז האם המערכת הפוליטית יציבה יותר או יציבה פחות ב30 השנים האחרונות מאשר בתקופה שקדמה לה? קשה לומר. 

הממשלות אמנם מכהנות בממוצע יותר זמן ומשך הכהונה של הכנסת אינו משתנה בצורה דרמטית, אך תחלופה גדולה יותר של מפלגת השלטון, של סיעות הקואליציה ובעלי התפקידים בממשלה מעידה שלא מדובר בתקופה יציבה. זאת ועוד, העובדה שכוחן של המפלגות הגדולות קטן בשנים האחרונות מעידה מצד אחד על חוסר אמון באידיאולוגיה שהן מבקשות ליישם ומצד שני על אי-יציבות וחוסר בהירות רעיוני הקיים במערכת הפוליטית. הדבר בא לידי ביטוי בריבוי של מפלגות סקטוריאליות ומפלגות "אווירה" (למשל מפלגת הגימלאים שזכתה לשבעה מנדטים בבחירות לכנסת ה-17) אשר מעצימות את הסחטנות הפוליטית. ברור מאליו כי מפלגת שלטון שכוחה קטן באופן יחסי אינה יכולה לנהל קואליציה יציבה לאורך זמן וההוכחה לכך היא מספר הממשלות הרב שנפלו בעקבות פרישתן של מפלגות מהקואליציה.

הבחירות האחרונות לכנסת ה-22 הן הביטוי החזק ביותר לאי-היציבות הפוקדת את מדינת ישראל מאז שנות ה-90: הבחירות התקיימו לאחר שראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, לא הצליח להקים ממשלה והוביל מהלך לפיזור הכנסת ה-21וזאת כארבעה חודשים בלבד לאחר הקמתה. 

המהלך הפוליטי הזה התאפשר כתוצאה מהקשר ההדוק מידי שבין הכנסת לממשלה הקיים בישראל. חמור מכך המהלך הזה נבע כנראה מאינטרסים אישיים ושאיפה לשמירת הכוח בלבד – ולא מתוך חשיבה על טובת המדינה. זאת ועוד, נתניהו לא צלח פעם נוספת בהקמת ממשלה לאחר הבחירות האחרונות – וזאת על אף שהמנדט הוענק לו ראשון על ידי הנשיא. גם היום, חודש לאחר הבחירות, עדין אין ממשלה מכהנת בישראל.

*

"נתון בראש" הוא מיזם עצמאי המקדם עיתונות נתונים (דאטא ג'ורנליזם) בישראל.

ועדת סרק: הכנסת ה-20 אישרה לעצמה כל הטבה שרצתה

מהעלאת שכר ועד נסיעה בנתיב המהיר: לראשונה ביקשנו את כלל הפניות של חברי הכנסת ה-20 לוועדה הציבורית שאמורה לעסוק בעניינם. בדיקת "שקוף" מעלה כי חברי הכנסת הצליחו לקבל את כל ההטבות שרצו. יו"ר הוועדה חיים לוי: "זו ועדה ללא שיניים". הפירוט המלא בכתבה

| עידן בנימין |

בחודש ינואר הקרוב יעלה שכר הח"כים ב1,320 שקלים. הסיבה? כך רצו הח"כים, והם דאגו שזה יקרה גם בניגוד לעמדה של ועדה ציבורית שהייתה אמורה לקבוע את שכרם. שכר השרים הוא רק חלק מהבקשות שדחתה אותה ועדה, שהתעלמו מהמלצותיה שוב ושוב. תכירו את "הוועדה הציבורית", הוועדה שהייתה אמורה להרחיק את החתולים מהשמנת והפכה לחסרת תועלת. יו"ר הוועדה פרופ' חיים לוי: "הדברים החשובים התקבלו, חלק בהסכמתי וחלק בניגוד לדעת חברי הוועדה. אנחנו רק ממליצים. זו ועדה ללא שיניים".

מבדיקת "שקוף" עולה: כל הבקשות התקבלו, קטנות כגדולות, שערוריתיות והגיוניות.

פרופ' חיים לוי – יו"ר הוועדה: זו ועדה ללא שיניים

הוועדה הציבורית 

בכנסת ישנה ועדה ציבורית, שהוקמה בשנת 2002 ועוסקת בשכר חברי הכנסת ותשלומים נוספים. הוועדה ממונה על ידי הכנסת, ולכאורה אינה תלויה בה מאותו הרגע. תפקידה? לדון בענייני שכר הח"כים והטבות נוספות. במסגרת חופש המידע, ביקשנו בסוף הכנסת ה-20 את כל הבקשות שהוגשו לוועדה, וגילינו שבשורה התחתונה כולן אושרו – אם בתמיכת הוועדה או בלעדיה. 

כוועדה ציבורית חיצונית, הייתם כנראה מצפים שהמילה האחרונה תהיה שלה. טעות. אם ועדת הכנסת לא מרוצה מהחלטה שהתקבלה על ידי הוועידה, היא מגישה ערעור, עליו צריכה הוועדה הציבורית לענות תוך 15 יום. אם הוועדה הציבורית דוחה את הערעור, ההחלטה חוזרת לוועדת הכנסת (לח"כים עצמם) שיכולים להחליט מה שירצו. ואם יוצא שהוועדה הציבורית מתעכבת במענה, פירוש הדבר שהבקשה כאילו אושרה. למה? ככה קבעו הח"כים בתחילת הכנסת ה-20. שירות ציבורי מצויין, אבל רק להם.

כך יוצא שבפועל, הח"כים עצמם הם אלה שמחליטים על ענייני השכר שלהם ועל תנאים נוספים שהם מקבלים. 

שואלים את הוועדה ועושים מה שהם רוצים

בעזרת מתנדבת "שקוף", מוריה סגל, עברנו על כל הבקשות שהופנו לוועדה בכנסת ה-20 ובדקנו את התוצאה הסופית שלהם. ישנן בקשות שהוועדה הסכימה לקבל, ישנן בקשות שהוועדה לא הסכימה לקבל, וישנם בקשות שהוגשו לאחר שהנזק כבר נעשה. המשותף לכל המקרים האלה הוא שהח"כים, בסופו של דבר, עשו מה שבא להם.

ריכזנו כאן את כל ההחלטות: חלקן סבירות ונדרשות, וחלקן תמוהות. החלטנו שלא לסנן אותן אלא להשאיר לשיפוטכן. בכל מקום שכתוב שהבקשה אושרה אין זה מעיד שהוועדה אישרה את הבקשה אלא שחברי הכנסת פעלו לבסוף כפי שרצו. לא נתקלנו בפעם אחת שהוועדה התנגדה והח"כים קיבלו את דעתה.

נציין כי יו"ר ועדת הכנסת בכנסת ה-20 היו דוד ביטן, יואב קיש ומיקי זוהר ולכן שמם חוזר ועולה בדוגמאות למרות שלא תמיד הבקשה מיועדת עבורם.

שכר הח"כים והטבות אישיות

דוד ביטן משיג תוספת שכר לחברי הכנסת

הוועדה הציבורית לבחינת שכר הח"כים דנה בסוגיה רגישה זו במשך חודשים רבים וקבעה כי על השכר להיות מוצמד למדד המחירים לצרכן (יוקר המחייה) ולא לשכר הממוצע במשק. כתוצאה מכך, שכר הח"כים היה אמור לרדת בכאלף שקלים, מהלך שחברי הכנסת לא היו מוכנים לסבול. אז מה עשו? ועדת הכנסת בראשות דוד ביטן פשוט דחתה את ההמלצה. במקום זאת, הח"כים קבעו כי השכר יוצמד לשכר הממוצע במשק. המשמעות הישירה: העלאת שכר של בין 700 – 1400 ש"ח בחודש. יש לציין כי חברי אופוזיציה מהמחנה הציוני, יש עתיד ומרצ נלחמו, ללא הצלחה, בניסיון לקבל את המלצות הוועדה הבלתי תלויה. הבקשה אושרה, למרות התנגדות הוועדה הציבורית.

שינוי תקציבי הוצאות חברי הכנסת

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדת הכנסת בבקשה לאחד את התקציבים השונים הניתנים לח"כ אשר אינם תמיד מנוצלים במלואם (קשר עם הבוחר, תקשורת סלולרית, משלוח דואר) לידי תקציב אחד כללי המאפשר להוציא את הכסף בהתאם לצרכיו של אותו הח"כ. בתמורה, הוא מוכן להפחית את הסכום מ- 130,000 ל- 105,000 ש"ח. הבקשה אושרה. כמה חודשים קודם ביקש אורן חזן מהוועדה הציבורית לקצץ את הקצבה לחשבון הסלולר של הח"כים. הבקשה הפכה למיותרת בהמשך כתוצאה מהבקשה של ביטן. 

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדה לאחר אישור שינוי התקציב הפרלמנטרי וצמצומו, כפי שביקש בעבר, ומבקש להגדיל את תקציב השרים וסגני השרים. הסכום שהוקצב להם, כ-34,500 ש"ח איננו מספיק להם לעריכת כנסים, אחזקת אתר אינטרנט, והדפסת מסמכים על פעילותם. הבקשה אושרה.

הנתיב המהיר

ח"כ מיקי לוי פונה בבקשה לאשר לח"כים לנסוע בנתיב המהיר בכניסה לתל אביב, על מנת להימנע מפקקים. הבקשה אושרה וכל ח"כ כנסת יכול לנסוע בנתיב המהיר בהשתתפות עצמית של 15 שקלים. עם זאת לא מצאנו בהתקשרויות הכנסת כי הוצא בפועל כסף על כך.

יועצים פרלמנטרים

אורלי לוי אבקסיס - העסקת עוזרת רביעית בגלל מחלה של אחת מהעוזרות

אחת היועצות הפרלמנטריות של ח"כ אורלי לוי אבקסיס חלתה במחלה קשה ומתמשכת. לוי ביקשה להעסיק במקומה עוזרת רביעית ולא לפטר אותה. לוי פנתה לוועדה, שסיכמה כי אכן מדובר באירוע חריג ויש מקום לאשר לה העסקה של יועצת רביעית באופן חריג וזמני. במקום לאשר את החריגה הזמנית, הח"כים הפכו את הבקשה לגורפת. הבקשה אושרה לצמיתות למרות אישור זמני מהוועדה ולכל ח"כ מותר להעסיק יועץ רביעי במקרה של מחלה ממושכת של אחד היועצים. 

אלי כהן מבקש עוזר שלישי לוועדה להתחדשות עירונית

השר אלי כהן בהיותו יו"ר הוועדה הזמנית לתכנון עירוני ביקש יועץ זמני נוסף לעבודת הוועדה. הבקשה אושרה.

שלי יחימוביץ' מבקשת מחליף לעוזר פרלמנטרי במילואים

ח"כ שלי יחימוביץ' ביקשה מהוועדה לאפשר לה ולחברי כנסת נוספים להעסיק עוזר פרלמנטרי נוסף, מכיוון ששני העוזרים נקראים באופן תכוף למילואים, דבר אשר משבש את עבודת הלשכה. יחימוביץ' טענה כי בשל ההחזר הכספי מביטוח לאומי בעד ימי המילואים אין בכך תוספת תקציב לכנסת עצמה. הבקשה אושרה.

ח"כ דוד ביטן מצטרף ומבקש להעסיק יועץ פרלמנטרי נוסף באם אחד מהם יוצא לשירות מילואים של מעל 7 ימים, ומוסיף בקשה לדון בהצעתה של ח"כ יחימוביץ' להחזיק רשימה של עוזרים מחליפים, שניתן יהיה להעסיק לתקופות קצרות יותר ולשלם להם במצטבר. הבקשה אושרה.

עוזר פרלמנטרי שלישי ואז רביעי ליושבי ראש ועדות

ח"כ דוד ביטן מבקש לשנות החלטה זמנית שהוארך תוקפה, בעניין עוזר פרלמנטרי שלישי לחברי הכנסת המכהנים כראשי ועדות, ולהפוך אותה להחלטה קבועה. אושרה למרות התנגדות הוועדה הציבורית

ארבעה חודשים לאחר מכן, פנה ח"כ דוד ביטן שוב לוועדת הכנסת וביקש לאפשר לחברי הכנסת להעסיק יועץ פרלמנטרי נוסף – בסה"כ שלושה עבור חבר כנסת וארבעה עבור ראשי ועדות. עלות ההחלטה, כ-20 מיליון ש"ח. לאחר דחייה של הוועדה הציבורית הוגשה בקשה נוספת, הכנסת אושרה למרות התנגדות הוועדה הציבורית.

עוזר נוסף גם לוועדות המיוחדות

את הבקשה לדיון בשוויון נהלי עבודת הוועדות המיוחדות הגישו חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, ישראל אייכלר, סתיו שפיר, אלי כהן ותמר זנדברג- כולם ראשי ועדות מיוחדות. הבקשה נגעה להגדלת צוות הוועדה בדומה לוועדות הקבועות ובעיקר עוזר פרלמנטרי נוסף ליו"ר הוועדה. הבקשה אושרה. 

עוזר רביעי למרכז האופוזיציה ויושב ראש הקואליציה

ח"כ מיקי זוהר פנה בבקשה לאשר עוזר פרלמנטרי רביעי עבור ח"כ אמסלם וחסון, המשמשים כיו"ר הקואליציה והאופוזיציה, בעלות של 432,000 ש"ח נוספים. אושרה למרות התנגדות ראשונית של הוועדה הציבורית.

מענק לעוזרים פרלמנטרים

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדת הכנסת, בפניה לטובת עוזרים פרלמנטריים שהשתתפו בקורס להכשרת יועצים פרלמנטריים שבגינו הובטח להם מענק בגובה 5,000 שקלים. תוך כדי הקורס חלק מהח"כים קודמו להיות סגני שר, ולכן עוזריהם כבר לא זכאים לאותו מענק, אך הם המשיכו לבוא לקורס מכיוון שלא הודיעו להם על משמעות השינוי. לא הצלחנו להתחקות אחר האישור. 

נסיעות ולינה

פטור ממס על לינה

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדה לביטול תשלום מס בעבור לינת הח"כים בבתי מלון כאשר הישיבות בכנסת נמשכות עד לשעה 22:00. לאחר שהוועדה דוחה את הבקשה, ביטן פונה לוועדה שוב ומעלה את הצעתו. ביטן מבקש שחברי הכנסת והעוזרים פרלמנטריים אשר גרים במרחק של יותר מ-50 ק"מ מירושלים ואשר נכחו בישיבה עד השעה 22:00 לא יחויבו בתשלום המס עבור לילה במלון. הבקשה אושרה.

ח"כ אלעזר שטרן ביקש אישור ללינה בבית מלון פעם-פעמיים בשבוע מכיוון שביתו נמצא כ-160 ק"מ מירושלים והוא נאלץ לנהוג במשך שעות רבות. הבקשה אושרה.

בקשות הלינה של יואב קיש

ח"כ קיש פנה לוועדה בבקשה לאשר שבאופן קבוע יוכלו חברי הכנסת ללון בירושלים במהלך השבוע ללא חובת תשלום מס, בלי להטריח עצמם בהגשת בקשות חריגות לעניין זה, בטענה שכתיבת הבקשות גוזלת מהם זמן עבודה. קיש טען שח"כ תמיד יעדיף ללון בביתו ולכן ברור שהלינה בבית מלון היא כבר הקרבה מצידו. 

קיש ביקש שהאישור הקבוע הניתן ליועצים פרלמנטרים ללון בבית מלון לאחר השעה 23:00, יוקדם לשעה 22:0, שסכום השתתפות הכנסת יעלה מ-330 ל-400 ש"ח, וכן שהשעה לפיה תקבע הזכאות תהיה שעת סיום המליאה ולא הנוכחות בה בפועל.  

בנוסף: עוזר פרלמנטרי אשר מתגורר בעיר המרוחקת כ-100 ק"מ מירושלים מקבל אש"ל לפי חישוב זה. קיש ביקש שהמרחק לחישוב העניין יעשה לפי כביש 6 (המגיע בדרך עקיפה), זאת בשל הפקקים.  הבקשות אושרו.

שתי פניות בעל פה על לינה מחנין זועבי וניסן סלומינסקי

פניה מח"כ חנין זועבי בעניין לינה בירושלים ליועצת פרלמנטרית שגרה באשקלון ונוסעת בתחבורה ציבורית, ופנייה מח"כ ניסן סלומינסקי בעניין גילום תשלומי לינה בבית מלון בירושלים ליושב ראש ועדה קבועה. 

לפי הבקשות של קיש שאושרו גם בקשות אלו אושרו

ניידות 

ניידות של חברי כנסת

ח"כ דוד ביטן פנה בשנית לוועדה לדון בדחיפות בעניין סמכות הגדרת ח"כ כבעל מוגבלות בניידות והעסקת נהג בשל כך. הבקשה התקבלה.

ח"כ יואב בן צור, בשל מוגבלות תנועה זמנית, ביקש להאריך את תקופת ההעסקה של הנהג שהוצמד לו. הבקשה התקבלה

אישור בדיעבד

קודם עושה ואז מתנצלת - השרה מירי רגב מבקשת אישור לאחר מעשה

ח"כ מירי רגב פונה לוועדה בבקשה לאשר הוצאה לא כדין ובדיעבד. השרה רגב שלחה לחברי מרכז הליכוד כיסויי טלפון מתוך תקציב קשר עם הציבור. השרה רגב ביקשה אישור בדיעבד, בטענה לחוסר הבנה בלשכתה. המכתב הופנה לחשב הכנסת שהעביר את המכתב לוועדה הציבורית. הבקשה אושרה בדיעבד.

*

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): גם אם לעיתים ההחלטות נראות שוליות יש להן משמעויות עמוקות יותר. לדוגמא, לאחר שהוצמד שכר הח"כים לשכר הממוצע במשק ועלה, נפתח תאבונם של השרים שדרשו (וקיבלו) העלאת של כ-5,000 שקל. העלאה שאושרה תוך שעתיים בלבד בוועדת הכספים. לשכר השרים מוצמד שכר הבכירים במגזר הציבורי ושכר הגימלאים (ראשי ערים, מנכ"לים בעבר ובהווה ששכרם נגזר משכר שר), כך שהמשמעות המקיפה יותר של העלאת השכר  לא הייתה ברורה מראש ועשויה הייתה להגיע אף למאה מיליון שקל בשנה. שבוע אחרי ההחלטה הראשונית, התכנסה שוב הוועדה כדי להבהיר שהשינוי נוגע רק לשרים. כלומר, הלחץ לכיס האישי שלהם הביא אותם לחקיקה חובבנית.

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י): הכנסת חייבת להחזיר לוועדה הציבורית את כוחה. יש מקום לתת לח"כים לערער, אך ההחלטה הסופית כשזה נוגע לכיס של נבחרי הציבור חייבת להיות החלטה בלתי תלויה, ללא ניגוד עניינים, ובידיה של הוועדה הציבורית. 

מקרי בוחן מדאיגים: פקידי הממשלה מצפצפים על חוק פרסום הצהרת הון

לפני כחצי שנה, פרסמנו כי מנכ"ל משרד הביטחון והממונה על השכר במשרד האוצר, לא טרחו להגיש את הצהרת ההון שלהם כנדרש בחוק.
#חזרנו_לבדוק, וגילינו כי השניים נזכרו להגיש את הצהרותיהם, אבל – באיחור של יותר משנתיים. למה? כי אף אחד לא אכף את חוק הגשת הצהרות הון.
מנציבות שירות המינה נמסר לנו כי הנציב, פרופ' דניאל הרשקוביץ, קבע לאחרונה כי יש לפעול לאכיפה בנושא.

|מאיה קרול|

בבדיקה מקיפה שערכנו בנושא במרץ האחרון, חשפנו כי אודי אדם, מנכ"ל משרד הביטחון, וקובי בר-נתן, הממונה על השכר במשרד האוצר, לא הגישו את הצהרות ההון שלהם במשך תקופה של יותר משנתיים, בניגוד לחוק. 

במסגרת תחום הסיקור החדש שלנו, #חזרנו_לבדוק – האם כבר נזכרו שני הבכירים להגיש את הצהרותיהם? גילינו שכן, הם נזכרו! אבל באיחור חמור: אדם, מנכ"ל משרד הביטחון, הגיש את הצהרת ההון שלו במרץ האחרון – באיחור מטורף של קרוב לשלוש שנים (!), לאחר שמונה לתפקידו במאי 2016. בר-נתן, הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, מונה לתפקיד ביולי 2017 – אך הגיש את הצהרת ההון רק ביולי האחרון, באיחור של שנתיים. 

נציבות שירות המדינה הודו בבעיה, ומסרו כי בשנים האחרונות חוק הצהרות הון אכן לא נאכף. לאחרונה קבע הנציב כי יחלו פעולות אכיפה בנושא.

מנכ"ל משרד הביטחון, אודי אדם. הגיש את הצהרתו באיחור של כשלוש שנים

מנכ"ל משרד הביטחון, אודי אדם. הגיש את הצהרתו באיחור של כשלוש שנים

הצהרות ההון שומרות על הבכירים נקיים משחיתות

חשוב להבין – הגשת הצהרת הון אינה בגדר המלצה, היא מעוגנת בחוק, ובעלי התפקידים חייבים להגיש אותה עם כניסתם לתפקיד. העיקרון העומד מאחורי הגשת הצהרת הון הוא לשמור על הבכירים העובדים במשרדי הממשלה נקיים משחיתות: המדינה יכולה לעקוב אחר הרכוש איתו נכנס משרת הציבור לתפקידו, ואחר הרכוש אשר איתו הוא יוצא ממנו. היא יכולה גם לקבל מידע על ניגוד עניינים שבו ייתכן והוא מצוי.

כשפקידי ממשלה מרשים לעצמם להגיש הצהרת הון באיחור כל כך גדול, יוצא העוקץ ממנה: כל פקיד בכיר יכול לקבל החלטות לטובת נכסיו בתחילת ההעסקה, ו"להיזכר" להגיש הצהרת הון אחרי כמה שנים, כשהשפעת ההחלטה על נכסיו כבר לא תהיה ברורה ולא תשתקף בהכרח בהצהרתו.
כך בדיוק יכולה להתפתח שחיתות.

"לא מעוניינים להתייחס מעבר" 

פנינו למשרדים בניסיון לברר האם הם אוכפים כלל את חוק הגשת הצהרות ההון, והאם הוטלה סנקציה על המאחרים, אדם ובר-נתן. התשובות לא מעודדות:
במשרד האוצר ענו לנו כי "הממונה על השכר הגיש את הצהרת ההון שלו כנדרש". כששאלנו אותם האם הוטלה סנקציה על בר-נתן, במשרד הגיבו כי הם "לא מעוניינים להתייחס מעבר".

כשפנינו כיום למשרד הביטחון כדי להבין האם עשו משהו עם החריגה הבלתי תיאמן של מנכ"לם, השיבו: "מדובר בטעות שנעשתה בתום לב, בעת קליטת מר אודי אדם כמנכ"ל הוא לא חתם על הטופס הנדרש. מיד עם קבלת הפנייה מנציבות המדינה, ולאחר שביררנו את הנושא, הטופס מולא כנדרש והועבר לנציבות בהתאם". 

בנוסף, ביררנו מה קורה עם תלונה שהגיש לפני מס' חודשים כתבנו תומר אביטל נגד אודי אדם, בעקבות האיחור בהגשת הצהרת ההון שלו. בנציבות שירות המדינה ענו לנו כך: "מאחר וההצהרה כבר הייתה בידינו, לא נמצא מקום לפתיחת בדיקה משמעתית". כלומר, לאדם ויתרו על חריגה של 3 שנים, ולא יטילו עליו שום סנקציה. 

תלונה שהגיש כתבנו תומר אביטל לנציבות, לפני מספר חודשים

תלונה שהגיש כתבנו תומר אביטל לנציבות נגד אודי אדם, לפני מספר חודשים

בנציבות מודים: עד לאחרונה, החוק כלל לא נאכף

התגובות הללו תמוהות, ומעלות סימני שאלה קשים: כיצד ייתכן שנציבות שירות המדינה, הממונה בין היתר על טיפול במשמעת ואכיפתה בשירות המדינה, מאפשרת לפקידי הממשלה לעבור על החוק במשך שנים?
היא מתרפסת אל מול עבירה של מנכ"ל המשרד הרגיש במדינה, שחולש על תקציב עתק של 70 מיליארד שקל.
משרד האוצר ומשרד הביטחון לא מתרגשים מהעניין, ויחד הם מצפצפים על אחד מחוקי השקיפות הבודדים שקיימים, ולמעשה גם על הציבור. 

הפננו טענה זו לנציבות, ובתגובה נמסרה תשובה מעודדת יותר: בנציבות הודו בבעיה, וציינו בפנינו כי עד כה אכן לא פעלו לאכוף את חוק הצהרות הון. לאחרונה, לדבריהם, נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ קבע כי יש לפעול לאכיפה בנושא. עקב כך הובהר לאלו שלא הגישו הצהרת הון כי ישקלו נגדם הליכים משמעתיים. 
עם זאת, הנציבות לא תפעל בנוגע לאודי אדם שהעביר את הצהרת ההון שלו טרם קביעה זו. 

פרופ' דניאל השקוביץ, נציב שירות המדינה

את התוצאות להתנהלות האדישה מול חוק הצהרות ההון אנחנו כבר מכירים

יואב הורוביץ, לשעבר ממלא מקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וקודם לכן ראש לשכתו של ראש הממשלה – הסביר בעבר כי רק בזכות שאילתה שלנו בנושא למד שעליו בכלל להגיש הצהרה שכזו. כמוהו גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר אלי גרונר, שמעולם לא הגיש הצהרת הון.

לסיום נדגיש: אין לנו כל רצון לחטט בעו"ש של איש, אך אנו רואים חשיבות עצומה בהגשת הצהרת הון לגורמים המוסמכים. היא מונעת שחיתות בעצם הגשתה. העובדה שניתן לפקח על מצבת הנכסים, ההשקעות, ושאר אינטרסים כלכליים שיכולים להטות את השיקול של מי שמוביל את המדינה שלנו יכולה להשפיע על איך ייראו החיים של כולנו.
אנו ממשיכים לבקש גם מחברי הכנסת לחשוף בפנינו את מצבת הנכסים שלהם מתוך המחשבה הזו בדיוק. 

כפי שאנחנו תמיד אומרים: אין בעיה עם פקידים/ח"כים עשירים, יש בעיה עם המסתירים.

*

תגובת נציבות שירות המדינה: "מינהל הסגל הבכיר בנציבות שירות המדינה מופקד על פי דין על קבלת הצהרות הון מהעובדים המחויבים בהעברת הצהרות שכאלה. עם זאת, לאורך השנים לא הונהגה מדיניות של אכיפה משמעתית בנושא אלא העברת תזכורות לעובדים. נציב שירות המדינה הנוכחי, פרופ' דניאל הרשקוביץ, קבע כי יש לפעול לאכיפה בנושא. בעקבות כך נשלחו לאחרונה לעובדים הרלוונטיים שטרם הגישו הצהרות הון מכתבי דרישה, שבהם צוין במפורש כי אי העברת הצהרה במועד מהווה עבירת משמעת ותישקל בעניינם פתיחה בהליכים משמעתיים.

מר אודי אדם העביר את הצהרת ההון עוד טרם נקבעה המדיניות העדכנית והברורה ולפיכך, לא נמצא כי יש מקום לפעול בעניינו במישור המשמעתי".