נורבגי-כחול-לבן: החוק שיכניס ח"כים "חופשיים" במקום שרים

לאחר שהושבעה הממשלה המנופחת בתולדות ישראל – חוק נורבגי בגרסת ישראל ינסה לתת חיזוק לכנסת. שרים יוכלו להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים. הבעיה: האם ומתי להתפטר – זו כבר החלטה שלהם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אמש עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק "הפסקת חברות בכנסת של ח"כ המכהן כשר או סגן שר", שמכונה "החוק הנורבגי". המטרה היא לתקן את העיוות שנוצר עם הממשלה המנופחת, לפיו נותרו מעט מדי "ח"כים חופשיים", כלומר כאלה אשר אינם שרים וסגני שרים, ויהיו פנויים לעשות את עבודת הכנסת הבסיסית והחשובה: חקיקה בוועדות השונות ופיקוח על הממשלה.

בני גנץ. החוק החצי נורבגי נתפר למידותיה של מפלגתו (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

הדרך לאזן את הכוח של הממשלה היא לאפשר לשרים להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים שיכנסו במקומם. אך בניגוד לנורבגי הקלאסי, הגרסה הישראלית יוצרת נורבגי עם פרצות שעלולות להתברר בעייתיות: השר או השרה בוחרים בעצמם האם ומתי להתפטר, וכשהם יודעים בדיוק מי נכנס לכנסת אם יעשו זאת. 

הבעיה: 80% מ"כחול לבן" הפכו לשרים 

הבעיה העיקרית שהחוק מבקש לפתור, מצויה ב"כחול לבן". הסיעה בראשות בני גנץ אומנם הצליחה ליצור ממשלה שוויונית ומנופחת עם הליכוד, אך השאירה את הכנסת יתומה. 12 שרים מונו במפלגה שמונה 15 נבחרי ציבור סך הכל, כלומר נשארו שלושה ח"כים בלבד לעבודת הכנסת.

עוד על הממשלה המנופחת:

גם לשלושה הללו ניתנו תפקידים: איתן גינזבורג מונה ליו"ר ועדת הכנסת, מיקי חיימוביץ' ליו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ורם שפע ליו"ר ועדת החינוך. לכן, לא נותרו "ח"כים חופשיים" לכחול לבן. ועדת הפנים וועדת החינוך הן בין הוועדות העמוסות בכנסת, היחיד שיכול להתרוצץ בין הוועדות הוא יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג אם יגלה יעילות בתפקידו. 

לסיעת "דרך ארץ" שהתפצלה מ"כחול לבן" המקורית, אין בכלל רשימה ולא יהיו לה ח"כים מן השורה גם אם השרים יתפטרו. יושבים בה יועז הנדל, שמונה לשר התקשורת וצבי האוזר שמונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון – ועדה עמוסה גם היא. 

עוד בקואליציה, אפשר למצוא את מפלגת העבודה, לה שלושה ח"כים מכהנים ששניים מהם מונו לשרים – איציק שמולי ועמיר פרץ. האחרונה, מרב מיכאלי, בחרה לעבור לאופוזיציה. 

בשורה התחתונה – יש לכחול לבן רבתי (העבודה ודרך ארץ) חצי ח"כ להתרוצץ בכנסת ולכן הם חייבים חוק שיאפשר להם להכניס ח"כים נוספים למשכן. על פי ההצעה, הם יוכלו "לייצר" חמישה ח"כים נוספים.

בכלל לא נורבגי

"החוק הנורבגי" שעבר אמש הוא לא בדיוק חוק נורבגי. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, קיים גם בשבדיה, הולנד, צרפת, בלגיה, פורטוגל. 

תהלה נעמה פרידמן. האם תעבור מיש עתיד כדי להיכנס כח"כית בקואליציה? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

החוק המקורי מבוסס על ניתוק בין הרשות המבצעת למחוקקת ומחייב את מי שהתמנה לשר בממשלה להתפטר מחברותו בפרלמנט. בכך יפנה השר את מקומו לבא בתור ברשימת המועמדים. 

"ההיגיון העומד בבסיס החוק הוא לחזק את הרשות המחוקקת על-ידי הגדלת מספר החברים הפנויים לעבודה פרלמנטרית, למנוע ניגוד עניינים בין חברות בממשלה לחברות בפרלמנט, ולאפשר לשרים להתרכז אך ורק בעבודתם המיניסטריאלית", נכתב במסמך המכון. לדעה זו שותפים בתנועה למשילות ודמוקרטיה.

בישראל אימצו את המודל לטובת פתרון הבעיה בכחול לבן, עם שינויים בנוסח הכנסת הישראלית. אך ברשימה מצויים כידוע גם ח"כים מ"יש עתיד", שכניסתם במקום שר מתפטר עתידה לתת כוח דווקא לאופוזיציה. לכן שקלו בעבר להעביר חוק "נורבגי מדלג" שיאפשר למפלגה להכניס לכנסת רק את מי ששייך או מוכן לעבור לכחול לבן. הצעה זו נפלה לאור הלחץ הציבורי וביקורת בג"ץ.

יוראי להב-הרצנו. עשוי להיכנס לכנסת בזכות הנורבגי, אבל יישאר עם יש עתיד באופוזיציה

כרגע רק שתי ח"כיות אישרו בוודאות כי ייכנסו בזיקה לכחול לבן: מיכל קוטלר-וונש (תל"ם) ועינב קאבלה (חוסן לישראל). הילה שי וזאן (חוסן לישראל) תיכנס ככל הנראה גם היא. יוראי להב הרצנו (יש עתיד), הראשון ברשימה להיכנס, דווקא אישר שיישאר ביש עתיד ותהלה נעמה פרידמן (יש עתיד) עדיין מתנדנדת.

מפלגת העבודה תתקשה להשתמש בחוק מאחר והבא בתור ברשימה הוא אילן גילאון ממרצ, שיישאר באופוזיציה.

החשש: שימוש פרסונלי בהחלטה להתפטר

המטרות המקוריות של החוק חשובות, אך בגישה הישראלית הוסיפו התניות שהופכות את המנגנון החוקתי לכלי פוליטי שעונה לצורכי השעה. כך, תחת מעטה הקונצנזוס של חיזוק הכנסת והגדלת מספר הח"כים בכחול לבן, תפרו חוק למידותיהם. כשבפעם הבאה החוק לא יתאים – ישנו אותו שוב. 

העיוות המשמעותי הראשון הוא מתן רשות לשרים להתפטר, במקום לחייבם לעשות זאת – כמו בנורבגי המקורי. המשמעות היא שניתן לעשות שימוש פרסונאלי באפשרות להתפטר: ברגע שההחלטה לפנות מקום נתונה בידי ח"כית שמונתה לשרה, היא יודעת בדיוק את איזה ח"כית היא יכולה להכניס ולאן זו מתחייבת להשתייך ואז להחליט סופית אם תתפטר.

כך למשל, כיוון שתהלה נעמה פרידמן לא הודיעה אם תיכנס לקואליציה עם כחול לבן או תישאר באופוזיציה עם יש עתיד, השר יזהר שי יכול להחליט אם להתפטר או לא בהתאם להחלטתה.

"חייבים להתקדם". מחיר החוקים הפרסונליים יתברר בהמשך (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

בנוסף, החוק אינו עקבי ומאפשר באופן מלאכותי ליותר שרים של כחול לבן להתפטר מאשר שרים של הליכוד. הדבר נעשה על ידי "תפירת" האפשרות להתפטר לפי מספר המנדטים שיש למפלגה בכנסת. כלומר, אם יש למפלגה מספיק ח"כים "חופשיים" שאינם שרים, אפשרותם של שרים חדשים לפנות מקום לח"כים חדשים מוגבלת. כך לליכוד יש אפשרות שרק ששני שרים יתפטרו.

חשש מח"כים "על תנאי"

בחוק המקורי, בחלק מהמדינות (דוגמת נורווגיה ושבדיה) רשאים השרים שהתפטרו מהממשלה לחזור ולכהן בפרלמנט במקום אלו שהחליפו אותם, ובחלקן (כדוגמת הולנד וצרפת) האפשרות הזאת איננה קיימת. כלומר, מרגע שהתפטרת מהפרלמנט לא תוכל לשוב אליו באותה הקדנציה.

במקרה הישראלי ניתן לשר שהתפטר לחזור לתפקד כח"כ פעם אחת בלבד ולא להתנהל כדלת מסתובבת. הסעיף הזה בחוק נועד למנוע סירוס של ח"כים מהקואליציה, שמאויימים בחזרת שר ששולחת אותם הביתה, החוק מגביל את השרים שרוצים לחזור לסיבות הללו בלבד: התפטרות או פיטורין מהממשלה. כלומר, לא ניתן לחזור לכנסת סתם כך.

מליאת הכנסת בעת אישור החוק החצי-נורבגי (צילום עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

מאחר והתפטרות השרים היא בגדר רשות, נוצרת תלות בין השר או סגן השר הפורש לבין הח"כ שנכנס במקומו. אחד השמות שעלו בדיון הוא של אסנת הילה מארק, ששמה נכתב בהסכם הקואליציוני כחברה עתידה מוסכמת בוועדה למינוי שופטים (שתתבצע על ידי הצבעה חשאית בכנסת). 

הסעיף שמגביל את חזרתם של השרים נועד למנוע מצב שבו מארק, או כל ח"כ אחר, יהיו נתון לסנקציה באם לא יתיישר לדעת יו"ר המפלגה.

עוד ועוד סיבוכים

הוספת הסעיפים בעייתית גם משום היא מסבכת את המנגנון. בהצעת החוק בנו חישוב מסובך שמקורו לצורכי השעה של כחול לבן:

    • לא יתפטרו יותר מחמישה חברי כנסת ולא יותר משליש (תפור למידת כחול לבן בה יש 15 ח"כים ולכן הם מנצלים את המקסימום).
    • אם יש 10-12 ח"כים, יתאפשר לארבה מהם להתפטר מתפקיד ח"כ.
    • 7-9 ח"כים – יתאפשר לשלושה להתפטר מהכנסת.
    •  4-6 ח"כים – שניים יוכלו להתפטר.
    • מתחת לשלושה ח"כים – רק אחד או אחת יוכלו להתפטר.

הצליחו להפחית עוד מתפקיד סגני השרים

הצעת החוק נוגעת גם לסגני השרים. מדובר באבסורד כיוון שתפקידם לא הוגדר מעולם בספר החוקים. הסגנים הם בעלי תפקיד מוגבל מאוד בממשלה ולא נושאים באחריות או סמכות אלא מהווים שולייה בלבד כדי לעזור לשר עמוס בייצוג בכנסת. 

על פי הצעת החוק החדשה, סגני שרים יוכלו גם הם להתפטר וכך ישוחחרו גם מההצבעות במליאה. בכנסת הם גם ככה ח"כים צולעים, שאינם יכולים להצביע בוועדות ולפקח על הממשלה. כעת באופן סופי הם יהוו כקישוט בלשכת השר הממונה, עם לשכה נוספת בכנסת.

סגני השרים החדשים. יכולים להתפטר מתפקידם בכנסת כדי לא להצביע במליאה (צילומים: אתר הכנסת)

עוד פירוטכניקה שהמציאו בחוק היא חילופי התפטרות בין שרים. לפי ההצעה, שני שרים מאותה סיעה יוכלו במהלך הקנדציה להעביר את ההתפטרות מהכנסת ביניהם, במידה ואחד מהם רוצה, מסיבות שונות, לחזור לכנסת. המטרה היא למנוע פיטורי ח"כ מהכנסת שלא לצורך. כך שהח"כ לא יוצא מהכנסת בגלל ששר רצה (מסיבותיו שלו) לחזור לכנסת.

כך למשל, השר זאב אלקין יכול לבקש מהשרה גילה גמליאל להתחלף על כסא הח"כ ואוסנת הילה מארק לא תאלץ להתפטר ולחזור שוב. גם זאת ניתן לבצע פעם אחת. 

המצאה חדשה נוספת במשטר של ישראל, שהחלה להתנסח כבר בחקיקה שקיבעה את ההסכם הקואליציוני האחרון, היא ה"זיקה". לפי הנורבגי הישראלי, ח"כ חדש שיכנס במקום שר או שרה שהתפטרו יצטרך להצהיר בכתב ליו"ר הכנסת על הזיקה שלו למפלגה אליה ישתייך. 

כלומר, ח"כים ברשימת יש עתיד יוכלו לעבור לכחול לבן אם ירצו, אך יהיו חייבים להודיע מראש, כך שלשר המתפטר תהיה הזכות למשוך את ההתפטרות שלו.

שינוי חוקי יסוד – רק לצורך המיידי

בדיוק כמו שינוי החוק שנועד לעגן את ההסכם בין כחול לבן לליכוד, גם במקרה זה החוק נועד לשרת צורכי שעה וללא הסתכלות ציבורית רחבה על מה טוב או לא טוב למערכת המוסדות בישראל. כפי שאמר גם גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה: "לא טוב שחוקי יסוד יחוקקו עם תוחלת מיידית, אלא רק לכנסת הבאה".

לפי גישה זו, יש לחוקק חוקים דווקא כשהמחוקק אינו יודע איך יושפע מהם. רק כך המחוקק יכול להתבונן באינטרס הציבורי הרחב ולא להסתכל על האינטרס האישי שלו. וזה לא מה שנעשה פה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): חקיקה שמשנה את היחסים בין הרשויות לצורך הסדרים פוליטיים, פוגעת בנו כאזרחים, כיוון שהיא לא נעשית מתוך שיקולים רחבים. המטרה כיום היא לתקן נזק שנוצר בעקבות ממשלה מנופחת עם שרים וסגני שרים מיותרים. החשש הוא שבפעם הבאה, כשהחוק לא יתאים, ישנו אותו שוב ושוב ללא יציבות חוקתית.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לזכור ולהזכיר שבשעת החירום הקשה הזו שעוברת על אזרחי ישראל נבחרי הציבור שלנו ממשיכים לעסוק בעצמם. למנות עוד תפקידים ועוד משרדים ללא צורך. בכל הנוגע להפרדה בין הממשלה לכנסת יש טעם בחוק נורבגי פשוט, צופה פני עתיד, אולי אפילו הגדלת מספר הח"כים. אבל כל זאת שיחול החל מהכנסת ה-24 ולא מהכנסת הנוכחית.

 

חודשיים מאז סיים את תפקידו: בכנסת לא ממהרים למנות יועץ משפטי

הוועדה שאמורה לאתר ולמיין מועמדים ומעומדות לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת לא קרובה להתכנס. מי שאמון על התהליך, יו"ר הכנסת יריב לוין, לא פנה לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

יותר מחודשיים לאחר שאיל ינון היועץ המשפטי של הכנסת סיים את תפקידו, הכנסת עדיין לא מקדמת מינוי יועץ חדש. בדיקת "שקוף" מגלה כי יו"ר הכנסת, ח"כ יריב לוין, אינו ממהר למנות יועץ משפטי. בינתיים מכהנת  בתפקיד ממלאת המקום, עו"ד שגית אפיק, אותה מינה יו"ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין ימים ספורים לפני שהתפטר.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. לא ממהר למנות יועץ משפטי קבוע (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

עד לפני חודש, התהליך התעכב לאור ההמתנה לקביעת ועדות הכנסת החדשות. כעת הכנסת חזרה לעבוד, הוועדות נקבעו, אך נראה שאיש לא ממהר למנות יועץ משפטי קבוע. מתברר שאפילו לא נערכה פנייה לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, כדי למנות יו"ר לוועדה שתפקידה למיין את המועמדים.

העיכוב במינוי לא היה הפתעה: בינואר האחרון חשפנו כי הכנסת לא תצליח למצוא מחליף ליועץ המשפטי בזמן. אך מה שהחל בפער זמנים צפוי מראש, ממשיך כעת בגרירת רגליים ללא סיבה נראית לעין.

"אין כל הצדקה לעיכוב"

תפקיד היועץ המשפטי לכנסת הוא תפקיד מפתח במשכן הכנסת בפרט ובמנגנון הדמוקרטי בכלל. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. דוגמה לכוחו היא פרשת פסילת חוק מס על דירה שלישית, שבה נדרש היועץ להצדיק מול בג"ץ את הליכי החקיקה החפוזים.

החוק קובע כי ועדה מיוחדת תמנה יועץ משפטי לכנסת בחלון שבין תשעים יום לשלושים יום טרם סיום תפקידו, "ככל האפשר". מאחר שהיה ידוע שינון יסיים את תפקידו באפריל 2020, התהליך היה יכול להתחיל בינואר השנה. 

איל ינון. עזב את תפקיד היועץ המשפטי של הכנסת וטרם הוחלף (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

נכון  שהיינו בשנה מסוחררת, ועדות הכנסת לא הוקמו והתהליך לא זז. יולי אדלשטיין יו"ר הכנסת הקודם מינה ישירות ממלאת מקום זמנית סמוך לסיום הקדנציה שלו, לאחר שדחה את ההחלטה שוב ושוב. ממלאת המקום היא עו"ד שגית אפיק, שהייתה היועצת המשפטית של ועדת הכספים. על אף שכל אחד מיושבי הראש של הכנסת בתקופה הזו היה יכול לבקש, כבר מזמן, מינוי יו"ר לוועדה לבחירת יועץ חדש, איש לא עשה זאת.

"אין כל הצדקה לעכב את הליכי מינויו של יועץ משפטי חדש", טוען עו"ד אילן יונש, מומחה למשפט חוקתי (והיועץ המשפטי של שקוף). "העיכובים שנגרמו עקב מערכות הבחירות החוזרות ונשנות מאחורינו. הכנסת מתפקדת, נבחר יו"ר כנסת קבוע וכל הוועדות פועלות. כעת על יו"ר הכנסת לממש את סמכותו, שהיא בגדר חובה ולסיים את המצב הבלתי ראוי, שבו תפקיד רגיש וחשוב כמו זה של היועץ המשפטי לכנסת נמצא בידיה של ממלאת מקום".

לא התקדמו אפילו צעד

מי שאחראי על הליך מינוי יועץ משפטי הוא יו"ר הכנסת, כיום ח"כ יריב לוין. המינוי אפשרי רק לאחר שהמועמד או המועמדת עברו סינון של ועדה ציבורית המונה שבעה חברים ביניהם, שופט עליון בדימוס שישמש כיו"ר הוועדה וממונה על ידי נשיאת בית המשפט העליון, נציב שירות המדינה או מי מטעמו, יו"ר לשכת עו"ד או מי מטעמו וחבר סגל אקדמי. 

שגית אפיק, ממלאת מקום היועץ המשפטי (צילום: דוברות הכנסת)

נכון לשעות אלו הוועדה הזו כלל לא הוקמה. אפילו לא נערכה פנייה לאסתר חיות נשיאת ביה"מש העליון, למנות יו"ר לוועדה. לשכתה מסרה כי: "נכון להיום, הנשיאה לא קיבלה פנייה למינוי יו"ר לוועדה ולא מונה שופט בדימוס". 

ישנם חברים נוספים בוועדה: יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג; יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, יעקב אשר ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה, עפר שלח. כולם ח"כים בתפקידים שכבר אוישו. האם קיבלו פנייה הנוגעת לוועדה? מח"כ שלח נמסר שלא קיבלו פנייה, מח"כ אשר נמסר שאין חדש ומח"כ גינזבורג לא התקבלה תשובה.

אסתר חיות. "לא קיבלה פניה להקמת הוועדה לבחירת היועץ" (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

 

בהמשך התהליך, הוועדה בוחרת בין שניים לארבעה מועמדים, כשלכל אחד מהם נדרש רוב מינימלי של ארבעה מתוך שבעה חברי הוועדה. יריב לוין יו"ר הכנסת יכול לבחור מבין הפיינליסטים את המועמד שלו. לבסוף, בחירתו מובאת לאישור ועדת הכנסת, כיום בראשות איתן גינזבורג. 

הסכנה בתפקוד עם ממלאת מקום

כפי שמתואר, מדובר בתהליך מאוזן שדורש הסכמה של כל חלקי הבית. החשיבות שמייחסים לתהליך נובעת מכך שהיועץ המשפטי של הכנסת אמון מתוקף תפקידו, על ייעוץ משפטי ליו"ר הכנסת ולמוסדות הכנסת, על שמירת ההליך התקין במשכן, על ייעוץ לחברי הכנסת בכל הנוגע לעבודתם, ועל ייצוג הכנסת בערכאות שיפוטיות שונות. 

יו"ר הכנסת הקודם, יולי אדלשטיין. מינה ממלאת מקום ליועץ, ימים ספורים לפני התפטרותו

ממלאת המקום, עו"ד אפיק מונתה, כאמור, בתהליך עקיף וכתוצאה מחוסר ברירה. אם אפיק תחפוץ להגיש מועמדות לתפקיד, היא עשויה לנסות להוכיח את עצמה כל העת אל מול הפוליטיקאים שיקבעו את עתידה בעשור הקרוב.

יועץ משפטי קבוע, שנבחר בהליך סדור, מבטיח את מקומו לחמש שנים לפחות, עם אפשרות להארכה לחמש שנים נוספות. קשה להזיז אותו מתפקידו. לעומת זאת, ממלא מקום תמיד אפשר להחליף. מכאן שנחת הזרוע של הפוליטיקאים מונחת כל העת מעל ראשה של היועצת המחליפה.

מלשכתו של יו"ר הכנסת יריב לוין טרם התקבלה תשובה לשאלת "שקוף" היכן מצוי התהליך.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): מי שמחזיקה בתפקיד היועץ המשפטי כיום, היא ממלאת מקום שנבחרה בדרך שעוקפת את החוק ומונתה ישירות על ידי יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין. היא לא נבחרה לתפקיד בדרך המלך. 

חוסר יציבות מתמשך במוסדות הכנסת ובאיוש בעלי תפקידים רשמיים עשוי להחליש עם הזמן את הממסד ולחזק את הפוליטיקאים. אם תתפרק הממשלה טרם זמנה, נהיה שוב במשבר פוליטי שבו יהיה קשה, אולי בלתי אפשרי, למנות יועץ משפטי קבוע לתקופה ארוכה.

התנהלות עם ממלאת מקום לתפקיד כה רגיש היא מסוכנת, משום שחוסר היציבות מאפשר לחברי כנסת להשפיע על עצמאותה. היא עלולה לתפקד תחת לחצים פוליטיים שאינם נוגעים לתפקידה המקצועי.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י)אם בשבוע הקרוב לא יפעלו בכנסת למינוי יועץ משפטי קבוע, נמשיך להתריע על כך בפניות ובמכתבים ליו"ר הכנסת, לחברי הוועדה ולממלאת המקום של היועץ המשפטי. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בניגוד לחוק: 14 רשויות פועלות מעל לשנה ללא מבקר פנים

במבשרת ציון ובבית שאן לא איישו את תקן המבקר כבר יותר משנתיים. בקרית ים קו הטלפון במשרד המבקר מנותק מאז אוקטובר 2018. כפר מנדא שבגליל שברה את השיא : 8 וחצי שנים ללא מבקר. התנועה לאיכות השלטון גילתה שמשרד הפנים כלל לא עוקב אחר הנושא, אך נציגיו טוענים: "הנושא מוכר"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

כ-14 רשויות פועלות בישראל ללא מבקר או מבקרת פנים, בניגוד לחוק. לפי מחקר של התנועה לאיכות השלטון, ישנן רשויות שלא איישו את המשרה שנים רבות, ולצדן כאלה שאין לדעת כמה זמן הן פועלות ללא ביקורת פנימית.

מבשרת ציון. פועלת יותר משנתיים ללא מבקר

השיאניות: כפר מנדא שבגליל, שהגיעה לשמונה וחצי שנים ללא מבקר, ואחריה מבשרת ציון ובית שאן, שלא איישו את המשרה כבר למעלה משנתיים.

משרד הפנים יכול למנות מבקר בעצמו

משרת מבקר הרשות המקומית חייבת, על פי חוק, להיות מאוישת כל העת. במידה ומועצת הרשות מתמהמהת במינוי, משרד הפנים יכול להתערב ולמנות מבקרת או מבקר בעצמו. אך שתי עובדות בתנועה לאיכות השלטון גילו כי המשרד מזניח את הנושא לחלוטין. 

"האבסורד הגדול שגילינו הוא שלמשרד הפנים אין מעקב ברור ומדויק אחר הרשויות שבהן אין מבקר פנים, אפילו שזו חובה הקבועה בחוק ומחייבת את הרשויות", סיפרה עו"ד גילי גוטוירט, שמובילה את הנושא יחד עם ענבר גיל.

אריה דרעי שר הפנים. "למשרד הפנים אין מערב ברור" (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

בתנועה לאיכות החליטו לבצע בירור רוחבי לגבי עיריות חסרות במבקר. מהבדיקה עלה כי היו 19 רשויות שעונות להגדרה, 14 מתוכן בפער חמור. רובן מצויות בפער של כמה חודשים בלבד ממינוי עתידי, חלקן נקלעו לעיכוב, רובן בגלל משבר הקורונה. 

"מטרידה במיוחד העובדה שארגון אזרחי הוא הגורם שנדרש לביצוע מעקב אחר הסוגיה הזו", הוסיפה גוטוירט. "מנכ"ל משרד הפנים הגיב לפניותנו וציין כי בכוונתם לוודא כי ימונו מבקרים בכלל הרשויות. אנחנו נמשיך לעקוב אחר הנושא, ובמידת הצורך – נגיע גם להליכים משפטיים".

נוסף על בית שאן, מבשרת ציון, קרית ים, אלו הרשויות שבהן הבעיה חמורה במיוחד: כפר מנדא שבגליל מתפקדת שמונה וחצי שנים ללא מבקר או מבקרת ברשות. ברשויות באקה אל גרביה, ביר אלמכסור, יסוד המעלה, ירכא ורמא, התפקיד לא מאוייש מאז ינואר 2019.

בפסוטה לא מינו מבקרת או מבקר מספטמבר 2019. בכפר קרע אין מבקר מיוני 2019. בג'וליס, בדיר חנא ובמבואות החרמון אין מבקר ואף לא ידוע כמה זמן הוא נעדר. 

גילי גוטוירט, התנועה לאיכות השלטון. "במידת הצורך נגיע להליכים משפטיים"

לפי משרד הפנים, "מבדיקה עולה כי ב-14 רשויות כולל מבשרת ובית שאן טרם מונו מבקרים, חלקם בשל הליך משפטי, ו/או ממתינים לאישור ועדת שירות וחלקם נמצאים בהליך מכרז מתקדם, עם הפעלת סמכות הממונה למינוי מבקר כגון בביר אל מכסור ובכפר ורדים".

בפניה חוזרת למשרד הפנים עם נתוני התנועה המעודכנים, השיבו כי "מאחר ובקשתך כרוכה בתהליך של איסוף מידע, אתה מוזמן לפנות לקבלת הנתונים הפרטניים במסגרת חוק חופש המידע".

בקרית ים ממשיכים לפעול ללא מבקר

רועי לוי, מבקר הפנים של עיריית קרית ים, נבחר באוקטובר 2018 לראשות עיריית נשר. מאז, שנה ושמונה חודשים אחרי, לא מונה מבקר חדש לעירייה. כיצד יתכן שקרית ים פועלת כל כך הרבה זמן ללא מבקר פנים, בניגוד לחוק? 

באתר עיריית קרית ים נמצאים את פרטי הקשר של המבקר הישן, שהפך מזמן לראש עיר אחרת. טלפון ללשכתו מגלה שהקו מנותק. תשובת קרית ים על התעלומה: "המבקר הקודם סיים את תפקידו ואנחנו בעיצומו של תהליך לאיתור מבקר חדש. המועמדים זומנו כבר לראיונות אבל אז באה הקורונה ובימים אלה קיבלו המועמדים זימון מחדש".

מתוך אתר קרית ים. לא מעודכנים

במהלך השנה האחרונה התנועה לאיכות השלטון פנתה כמה פעמים למשרד הפנים כדי לטפל בנושא קרית ים. באפריל 2019, חצי שנה לאחר שעיריית קרית ים תפקדה ללא מבקר, שיגרה התנועה מכתב למשרד בדרישה למינוי מבקר. 

משרד הפנים הודיע כי יצא מכרז והמועד האחרון להגשת מועמדות הוא 23.6.2019. כפי ששמתם לב עברה שנה, ושום דבר לא זז. לאחר שעדיין לא נבחר מבקר פנתה התנועה לאיכות השלטון שוב למשרד הפנים בחודש דצמבר 2019 ואז שוב בפברואר 2020, ומבקר עדיין אין. העירייה ומשרד הפנים גוררים רגליים.

גם הפעיל החברתי, אמיר ווסקו, פנה לרשויות ואף למבקר המדינה. "ברצוני להתריע בפניכם על התנהלות שאינה חוקית בעליל ואינה ראויה לכאורה, הנעשית תוך מעשים אסורים מצד הנהלת העיר קריית ים ונבחרי הציבור שלה", כתב ווסקו במכתבו. 

"כל זה מתרחש בהיעדר איוש של תפקיד מבקר לעירייה, מאז עזיבתו של מבקר העירייה האחרון. כמו כן, אין איש יודע מה עשתה עד כה ועדת הביקורת, כמה פעמים התכנסה עד למועד כתיבת שורות אלו, אילו נושאים העלתה לביקורת (אם בכלל) וכדומה". 

ווסקו. "אני המום שעד עכשיו אין שומר סף" (צילום: ליחן שיינפלד)

עברו שמונה חודשים, אך במשרד הפנים התעלמו מפנייתו. "אני המום כי עד עתה אין איש נוקף אצבע לתיקון המחדל, ועד עכשיו אין בעיר שומר סף בדמותו של מבקר עירייה".

שנתיים אחרי: "הנושא מוכר"

פנינו למשרד הפנים בבקשה לקבל עדכון בכמה רשויות חסר מבקר פנים מעל לשנה ומדוע לא פעלו עד כה למנות מבקרי פנים בשלושת העיריות.

ביחס לקרית ים ציינו במשרד כי "הנושא מוכר וידוע לגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים. למכרז ניגשו 43 מועמדים שעמדו בתנאי הסף והוזמנו לוועדת המכרזים, אך בשל משבר הקורונה זו בוטלה ובימים הקרובים תחודש פעילותה. בנוסף, המשרד הנחה את הרשות המקומית לתקן את המידע באתר האינטרנט שלה" .

על מבשרת ציון מסרו כי "לא מונה מבקר מעל שנתיים, הנושא נמצא בהליך מינוי כאשר במכרז הקודם נפל פגם, לא תאם להנחיות יצאו במכרז נוסף מעודכן ועל פי ההנחיות ובשל הקורונה – הוקפא הנושא וההליך יחל שוב בימים הקרובים. הנושא מוכר וידוע למשרד אשר נמצא בטיפול ישיר מול הרשות המקומית".

ועל בית שאן: "לא מונה מבקר מעל שנתיים, הנושא מוכר וידוע למשרד ונמצא בטיפול, לאחרונה אף ניתנה הנחיה נוספת לפרסם מכרז בהקדם".

ניסיון המינוי המפוקפק של עפרה ברכה

הממונה על הביקורת ברשויות במשרד הפנים היא עפרה ברכה. ברכה קודמה בעבר לתפקיד נציבת שירות המדינה על ידי רה"מ בנימין נתניהו לכאורה, על בסיס היכרות אישית (בתה ואחותה של ברכה עבדו בלשכת רה"מ). בתהליך המינוי נפלו שורה של פגמים שהביאו את בג"ץ לפסול את הוועדה ובכך את מועמדותה של ברכה. 

עפרה ברכה. מינויה לנציבת שירות המדינה נפסל בבג"ץ – כעת היא בעיריית ירושלים

לפי פרסומים שונים, ברכה קודמה תוך רמיסת ועדת האיתור למשרה בזמן שלא אחזה באותה העת בכשירות המתאימה. בנוסף לחוסר התאמתה מצא המבקר גם שורת ליקויים בתפקודה כממונה על מבקרי הפנים ברשויות המקומיות, ביניהם עקיפת תקני כוח אדם במשרד על ידי העסקת יועצים חיצוניים.

ברכה רק לאחרונה מונתה לתפקיד מבקרת עיריית ירושלים ותעזוב בקרוב את המשרה במשרד הפנים. 

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

מבקר הפנים הוא אחד משומרי הסף, הבודדים ברשות המקומית. דוחות הביקורת מאפשרים למקבלי ההחלטות ברשות להשתפר כל העת את השירות לתושבים. רשויות שבהן אין מבקר מעל שנתיים הן מחדל של ראש הרשות, המועצה, וגם של משרד הפנים. ביקורת היא לא רשות אלא חובה. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): אם משרד הפנים מתקשה לנהל רישום מצידו, הוא יכול לדרוש מהרשויות שידווחו לו באופן קבוע איוש בעלי תפקידים חיוניים ברשות. בסמכותו לקבוע הנחיות ברורות לצעדים שינקוט במידה ולא ימונה מבקר פנים בזמן סביר שיקבע. בנוסף, על פי החוק משרד הפנים יכול מנות מבקר בעצמו, כך שכל הפתרונות מונחים לפתחו.

דוגמה לפעולה אזרחית שאפשר לעשות היא הפרויקט בהובלת התנועה לאיכות השלטון, שערך מחקר בנושא ופנה באופן יזום לגורמים הרלוונטיים. גם תושבים מגלים אזרחות פעילה – כך במקרה של אמיר ווסקו מקרית ים, ששלח מכתבים נוקבים לעירייה ולמשרד הפנים. נמשיך ללוות את הנושא ולכתוב עליו. נמשיך לבדוק מה משתנה ברשויות השונות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מערבבים דוברות עם שקיפות: משרד הרווחה עובר על הנהלים

בדיקה טרחנית במיוחד מגלה שמי שמטפלת בבקשות חופש מידע במשרד הרווחה כפופה לאחראית על הדוברות המשרד. יחסים אלו מנוגדים לנהלים. כיצד יכולה נציגת השקיפות לדרוש מבכירי המשרד פרטים מביכים לפרסום, כשהבוסית שלה עוסקת ביח"צ ודוברות? משרד המשפטים: לא הוצגו נימוקים שיצדיקו מהלך זה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

טרחנות טרחנית מהרגיל. מוכנים? נצא לדרך. 

אני עובר על שלל תשובות ממשלתיות לבקשות מידע. יום אחד הסתבר לי שעל תשובה לבקשה ממשרד הרווחה הייתה חתומה עובדת ב"אגף קשרי חוץ ודוברות". זה הדליק לי נורה אדומה.

עוד באותו נושא:

דוברות ושקיפות הן כמו שמן ומים

קצת רקע: יש בישראל חוק יפיפה: חוק חופש המידע. הוא עיגן את זכותנו לשקיפות במידע המוחזק בידיהם של הרשויות הציבוריות. למה? כי כולו, בסוף, שייך לנו – האזרחים.

שר הרווחה הנכנס, איציק שמולי. האם יפריד סופית בין דוברות לשקיפות במשרד?

החוק מאפשר לעיתונאים ולאזרחים פרטיים לדרוש ובכן, מידע. לדוגמא פירוט של התקשרויות הממשלה עם ספקים, פרוטוקולים של ישיבות ועוד. כך למשל חשפנו את את סרטון הברכה שנתניהו צילם לשלדון אדלסון, גילינו שישראל כץ חוגג בשבת עם הרכב הממשלתי ועוד אינספור סיפורים.

כפי שאפשר לדמיין, לממונים על השקיפות (שנקראים 'ממונים על חופש מידע') במשרדים השונים יש חיים לא פשוטים. עליהם לחלץ מידע ומסמכים שלעתים מביכים את הקולגות שלהם, ולאפשר את פרסומם בפומבי.

לכן חוזר נהדר של נציב שירות המדינה הסדיר את מעמד הממונים על העמדת מידע לציבור במשרדי הממשלה. בין שלל הסעיפים שאמורים להקל עליהם לעשות את מלאכתם נקבע שדוברי ממשלה לא יהיו הממונים על המידע. 

גלעד ארדן מתראיין. לדוברי שרים אין אינטרס לפרסם מידע מביך על הבוס (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תפקיד הדובר או הדוברת הוא להפיץ פרסום חיובי של המעסיק שלו בעיני הציבור ולהדוף או להגיב לפרסום שלילי. כיצד הוא יכול להיות האחראי על פרסום מידע לא מחמיא? 

החוזר מדגיש כי "במקרה בו הממונה הינו עובד ביחידת הדוברות –  יש להכפיפו מקצועית, בנושא חופש המידע (לבעל תפקיד אחר) כפי שתנחה היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים, בתיאום עם נציבות שירות המדינה". זה נועד לחסל ניגודי עניינים בין הדוברות ליחידת השקיפות.

משרד הרווחה עבר על הכללים

אז בחזרה לסיפור שלנו: מי שאמונה על השקיפות במשרד הרווחה עובדת, כך גיליתי, באגף הדוברות של המשרד. 

הממונים על השקיפות אמנם כפופים למשרד בו הם עובדים, אך במשרד המשפטים קיימת היחידה הממשלתית לחופש המידע. היא משמשת כמוקד ידע מקצועי עבור הממונים, בסמכותה לברר תלונות לגביהם. אמנם אין לה סמכות של ממש בנוגע לממונים (זה נושא ראוי לטרחנות אחרת), אך הכללים כן קובעים שמינוי של ממונה חופש מידע הקשור למחלקת הדוברות – צריך להיעשות בתיאום עימם.

אז פניתי אליהם כדי לבדוק האם אכן המינוי נעשה כפי שדורשים הכללים. טרחני, נכון, אך ככל שהאחראים על השקיפות בממשלה יוכלו לעבוד בצורה עצמאית – כולנו נרוויח ממידע, ובכן, חופשי.

במשרד המשפטים ענו כי "לא נעשתה פניה יזומה אל היחידה על מנת לקבל את עמדת היחידה, וממילא לא הוצגו כל נימוקים שיצדיקו מהלך זה. יצוין שגם אילו היחידה הייתה מאשרת את ההעברה, הדבר היה נעשה בכפוף להכפפת הממונה לגורם מקצועי שאינו הדובר, כפי שמחייב חוזר נציב שירות המדינה".

ביחידה הדגישו שהסיבה להפרדת הכוחות נעוצה בצורך לשמור על עצמאות הממונה ולהימנע מניגודי אינטרסים בין תפקיד הדובר לתפקיד הממונה. 

מי הבוסית?

מצוייד בתשובה זו פניתי לדוברות משרד העבודה והרווחה (בה לכאורה עובדת גם הממונה על חופש המידע) ותהיתי מדוע הם עוברים על הנהלים.

משרד הרווחה (צילום: יוסי זמיר)

אלא שבמשרד הרווחה התנערו לגמרי מהטענות. הם טענו שיחידת חופש המידע היא יחידה עצמאית בתוך אגף בכיר קשרי חוץ, אשר במסגרתו פועלות באופן נפרד שש יחידות שונות ביניהן גם דוברות המשרד. "אין ולא הייתה כפיפות ארגונית או מקצועית של יחידת חופש המידע ליחידת הדוברות". 

במילים אחרות, הם אומרים שהדוברות והשקיפות לא מאוחדים, אלא בסך הכל כפופים לאותו גורם, ולכן אין שום ניגוד עניינים.

אז נכנסתי לדף שכולל את העץ הארגוני של משרד הרווחה. אכן, נראה ש"אגף בכיר קשרי חוץ ודוברות" חולש על שש מחלקות. אחת הינה חופש המידע, אחרת הדוברות, ויש עוד ארבע מחלקות נוספות. 

וואלה. אז אולי הממונה על השקיפות באמת נפרדת לגמרי מהדוברות במשרד?

יש רק דרך אחת לבדוק: לברר האם מנהלת האגף כולו, ענת רז, עוסקת בעצמה בדוברות. אם לא, אז אין באמת מה לחשוש, משום שהממונה על השקיפות לא תיאלץ להתחשב בשיקולי דוברות כאשר תקבל בקשות חופש מידע, משום שהבוסית שלה גם לא עוסקת בכך. 

אז בדקתי. פניתי לעיתונאי רווחה (טרחנות או לא טרחנות?) ושאלתי אם יצא להם לעבוד מול רז, ראשת האגף. כמה כתבים השיבו בחיוב. 

"מצער לשמוע"

שאלתי את רבקי דבש, ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע בדימוס שהתעקשה בזמנו לאסור על זהות או כפיפות בין הממונה על השקיפות לדובר, מה דעתה. 

"תפקידו של הדובר הוא להציג את הרשות באור חיובי", אמרה לי, "בעוד תפקיד הממונה הוא להנגיש מידע לציבור, ללא קשר לתדמית שנוצרת לרשות מהמידע". לדבריה, הצורך באישור חריג למינוי ממונה על שקיפות עם זיקה לדוברות הוא לא סתם אישור. אלא כזה הנועד להבטיח את עצמאות הממונה כמי שמתפקד כ'שומר סף' ברשות ולהבטיח כי השיקולים שיעמדו בפניו לא יהיו מתחום הדוברות. "מצער לשמוע", הדגישה, "כי משרד משמעותי בקשריו עם הציבור, אינו מקפיד על הוראה מהותית זו".

רבקי דבש. צלם: סהר דמארי

אז חזרתי לדוברות הרווחה וציינתי את העובדות:

  1. מחלקת הדוברות וחופש המידע כפופות לאותה ראשת אגף שנמצאת למעשה בניגוד עניינים בין אינטרס הדוברות לאינטרס חופש המידע. במיוחד כשלאגף קוראים "אגף קשרי חוץ ודוברות".
  2. עיתונאי רווחה עבדו מול ראשת האגף. כלומר, היא עוסקת בדוברות.
  3. לא פניתם ולא קיבלתם את אישור משרד המשפטים.

לשאלות האלו כבר סירבו להגיב בדוברות משרד הרווחה. עצוב. ממוני יח"צ ושקיפות בממשלה הם כמו שמן ומים. הם חייבים להיפרד.

אבל חדשות טובות. העברתי את המידע לנציבות שירות המדינה שהודיעה לי כי הנושא ייבדק. בכל מקרה נמשיך לפעול בכל הדרכים, גם הטרחניות שבהן, לקידום השקיפות.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

הסחבת שעולה בחיי אדם: מחדל המגנזיום במים

הוספת מגנזיום למי השתייה תציל כל שנה מאות בני אדם ממוות מהתקפי לב. כבר ב-2013 נקבע כי יתחיל פיילוט להוספת המינרל. הוא נקבע להסתיים ב-2015, אך עד היום לא התחיל ובמשרד הבריאות לא יודעים מתי תהיה התקדמות. הסיבה: מחלוקות כלכליות ופוליטיות. יו"ר הוועדה לאיכות המים לשעבר: "לא יאמן שתהליך שאמור לקחת שנה וחצי נגרר במשך שבע שנים, וממשיך להידחות"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

אי שם בשנת 2003, הבינו במסדרונות הממשלה שמתחילה להיווצר סכנה מוחשית לבריאות הציבור: המים שלנו, המותפלים ברובם, לא מכילים את המינרל מגנזיום. המחסור הזה הוא לא עניין של מה בכך, אלא סכנה לבריאות הציבור שתעלה לנו בחיי אדם.

17שנים חלפו מאז. הרבה מים זרמו בברזים ומעט מאוד מגנזיום. גם התקשורת נכנסה לתמונה: ב-2017, חשפה העיתונאית עדי דברת-מזריץ מ- The Marker כי פיילוט ממשלתי שנועד לבחון הוספת מגנזיום למים פשוט נכחד. שנתיים אחרי מועד הסיום המשוער, הסתבר שהוא כלל לא התחיל.

בדיקת "שקוף" חושפת: גם עכשיו, שלוש שנים מאוחר יותר, הפיילוט טרם התחיל ואף טרם נבחרה החברה שתפעיל אותו. הסיבה העיקרית: מחלוקת רבת שנים בין משרד הבריאות לרשות המים. 

עוד כתבות "בחזרה לתחקירי עבר":

התחקיר נערך במסגרת תחום סיקור ייחודי שבחרו מעל ל-3,000 המו"לים של שקוף: "בחזרה לתחקירי עבר" במסגרתו אנחנו חוזרים לחשיפות של מחדלים וליקויים, שנים אחרי שהצהיבו בעיתונים, ובודקים: האם משהו זז מאז?

ב-2009 נקבע: יש להוסיף מגנזיום למי השתייה

כמחצית מהמים ששותים אזרחי ישראל הם מים מותפלים. ביישובים מסוימים, דוגמת תל אביב שיעור המים המותפלים מגיע לכ-90%. התהליך שהמים עוברים במתקני ההתפלה גורם להם להיות חסרים במגנזיום, מינרל ההכרחי לתפקודו התקין של הגוף.

הצורך באספקת מגנזיום לציבור עלה כבר לפני שנים רבות במסדרונות הממשלה. ב-2003 מונתה ועדה מייעצת לעדכון תקנות מי השתייה- "ועדת עדין" בראשות פרופ' אבנר עדין. ב-2009 קבעה הועדה כי יש להוסיף מגנזיום למי השתייה.

ב-2012 משרד הבריאות פרסם חוות דעת לפיה הוספת מגנזיום יכולה למנוע כ-250 מקרי מוות בשנה. "על פי הניתוח, שהסתמך על מחקרים שהצביעו על קשר בין ריכוז נמוך של מגנזיום במי השתייה לתחלואה ותמותה, החזרה של 30 מג"ל מגנזיום למים נמצאה בעלת כדאיות גבוהה, ובעקבותיה צפויה הפחתה של כ-250 מקרי מוות ממחלת לב כלילית בשנה", נכתב במסמך של משרד הבריאות.

רשות המים התנגדה לכך מטעמים כלכליים: לדבריה, העלות של הוספת מגנזיום תגיע למאות מיליוני שקלים בשנה. טענה זו עומדת בניגוד לתחזיות משרד הבריאות לפיהן העלות תסתכם בלא יותר מכמה עשרות מיליוני שקלים.

במשרד ראש הממשלה קיבלו החלטה שתפשר בין הצדדים: לבצע פיילוט להוספת מגנזיום למי השתייה באחד ממתקני ההתפלה ומטרתו תהיה לבחון מה היא הדרך היעילה לספק מגנזיום לציבור.

הפיילוט הנעלם

בתקנות בריאות העם 2013 נקבע בהוראת שעה כי פיילוט הוספת מגנזיום למי השתייה יתקיים בין 2013 ל-2015. בתחקיר של דברת-מזריץ, כאמור, התברר כי בסוף שנת 2015 הפיילוט לא התקדם כלל.

עקב פקיעת תוקפן של הוראות השעה מ-2013, פנה משרד הבריאות ליו"ר ועדת הסביבה של הכנסת בבקשה להאריך את ההוראה לקיום הפיילוט בשלוש שנים נוספות. ואכן, במאי 2016 נדחה מועד סיום הפיילוט עד לספטמבר 2018 במסגרת תקנות איכות מי השתייה.

בשלב זה נראה היה שהנושא מתקדם. בדצמבר 2017 הודיעה רשות המים למשרד מבקר המדינה כי נבחרה חברה מייעצת לקבל החלטות בנושא הפיילוט – חברת תה"ל, אך לא נבחר מפעיל לפיילוט עצמו. 

בהמשך, אף נבחרה ועדת היגוי להוספת מגנזיום למים מותפלים בראשות משרד הבריאות. היא מונתה בינואר 2018 והתכנסה לראשונה במרץ 2018. לפי מבקר המדינה באפריל 2018 חברת תה"ל החלה בעבודתה. 

גם מבקר המדינה לא הצליח

למרבה הצער, ספטמבר 2018 חלף אך מרשות המים עולה כי עד היום לא נבחרה חברה שתפעיל את הפיילוט. לטענת משרד הבריאות, ועדת ההיגוי התכנסה לאחרונה ב-23.3.2020 ואין כרגע תאריך לכינוס הבא שלה.

מתקן להתפלת מים. בתל אביב 90% מהמים מותפלים וללא מגנזיום (צילום: אדי ישראל, פלאש 90)

בדוח המבקר על רשות המים מ-2018 ננזפו הרשויות האחראיות על הנעת הפיילוט, ונדרש מהן לקדם את הוספת המגנזיום למים ללא דיחוי. "משרד מבקר המדינה מעיר לרשות המים, למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, כי השתהותם בקידום הקמת מתקן החלוץ להוספת המגנזיום למים במשך יותר משש שנים אינה סבירה", כתב המבקר. 

"כפי שקבע משרד הבריאות, מחסור במגנזיום עלול לגרום נזק חמור לבריאות הציבור, לפיכך על רשות המים, על משרד הבריאות ועל משרד האוצר להחיש את הקמת מתקן החלוץ, ולקבל החלטה ללא דיחוי". 

נראה שגם נזיפה ממבקר המדינה לא שכנעה את המשרדים האחראים כי יש להזדרז.

צעדי תינוק

לפי מידע שהגיע לידי "שקוף", חברת תה"ל המייעצת למדינה בנושא הפיילוט אכן החלה בעבודתה. היא ערכה בדיקה לגבי הטכנולוגיות הזמינות בשוק להוספת מגנזיום למי השתייה וכתבה דוח בנושא עבור ועדת ההיגוי.

לדברי גורמים המעורים בנושא, לקראת כתיבת הדוח פגשה תה"ל מספר נציגי חברות שלהן טכנולוגיות רלוונטיות. בסוף הדוח ישנן המלצות למספר טכנולוגיות שנמצאו מתאימות להפעלת הפיילוט.

"כרגע אנחנו משלימים השלמות שוועדת ההיגוי ביקשה להוסיף לדוח. עם אישור הדוח הוא יפורסם לציבור, אבל זה כנראה יקח עוד חודשים", סיפר מקור בכיר המעורה בנושא.

צעדים בסיסיים שהיו יכולים לקרות לפני שנים, מתבצעים רק עכשיו. פרופ' אבנר עדין לשעבר יו"ר "ועדת עדין" לאיכות המים נדהם לגלות שהנושא התקדם בצעדים איטיים כל כך. "לא יאומן שתהליך שאמור לקחת שנה וחצי נגרר במשך שבע שנים ועדיין לא הסתיים", הוא זועם. "היה אמור להיות דיון בנושא במשרד הבריאות לפני כמה חודשים, אבל בגלל הקורונה הוא נדחה".

הסיבה לגרירת הרגליים: מחלוקת כלכלית ופוליטית

מבדיקת "שקוף" עולה כי הפיילוט להוספת מגנזיום למי-השתייה נתקע לא רק בגלל הדוח של תה"ל, אלא גם עקב חילוקי דעות כלכליים ופוליטיים בין רשות המים למשרד הבריאות, המלווים את הסיפור כבר שנים.

פרופ' אבנר עדין. "לא יאומן שתהליך של שנה וחצי נגרר לשבע שנים"

לדברי רשות המים, הוספת מגנזיום למי שתייה היא בזבוז כסף. "כ-99% מהמים זורמים לביוב ולא לגופנו, כך שמדובר בבזבוז עצום של כסף כל שנה. אנו שותים פחות מ- 1% מצריכת המים הכוללת, ויש רבים שאינם שותים מי ברז כלל", מסרו לנו. "נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק: האם על ידי הוספה למים או למזון ו/או לתוספי מזון, או אפילו לחלק לתושבים תוסף בבתי המרקחת".

אך לטענת משרד הבריאות, הדרך היעילה ביותר לספק מגנזיום לציבור היא דווקא בעזרת מי השתייה. "משרד הבריאות מתעקש על הפיילוט דווקא כי המים לא משמשים רק לשתייה, אלא גם לחקלאות", מסביר פרופ' עדין.

"גם במים המשמשים להשקייה ('מי קולחין') אין מגנזיום. כתוצאה מכך גם הגידולים והאדמה לא מקבלים את המינרל. יש פה מעגל שלם של מחסור במגנזיום, זה לא רק עניין של שתייה".

עוד הוסיף, כי "היתרון הגדול של קבלת מגנזיום ממים הוא שהמגנזיום נספג בגוף טוב יותר בדרך זו. גם ארגון הבריאות העולמי המליץ על כך ולצידו מומחים רבים ברחבי העולם".

ראשי משרד הבריאות הקודם. לא הצליחו להגיע להסכמה עם רשות המים

חילוקי הדעות הכלכליים מעכבים את הפיילוט. זאת, על אף שכזכור, מטרתו המוצהרת היא ליישב בדיוק את המחלוקות הללו בין הצדדים. "ההחלטה על הקמת מתקן החלוץ (פיילוט) נעשתה, בין היתר, על מנת לפתור את חילוקי הדעות בנושא", כתב על כך מבקר המדינה, "ולפיכך קידום הקמת מתקן החלוץ והסקת המסקנות מכך תביא ממילא להכרעה בדבר הדרך היעילה לאספקת המגנזיום לציבור".

ישנם גם חילוקי דעות פוליטיים: לפי דברי הגורמים השונים, לא משרד הבריאות ולא רשות המים רוצים להיות אחראים לעליית מחיר המים שתתלווה להוספת המגנזיום למי השתייה, שתגרור, כנראה, ביקורת ציבורית. הוויכוח על מקור המימון לפיילוט מעכב גם הוא את קידומו.

לא הכל אבוד: היוזמה של מעגן מיכאל

לאחר גרירת רגליים של שנים, יש מי שהייאוש מהבירוקרטיה הביא אותם לפעול בדרך עצמאית: קיבוץ מעגן מיכאל החליט להוציא לדרך פיילוט עצמאי ולהוסיף מגנזיום למתקן ההתפלה של הקיבוץ.

מי שנבחרה לבצע את הפיילוט היא חברת "טכנולוגיות לשימור סביבה", אחת מהחברות שהטכנולוגיה שלהן נבדקה עבור הדו"ח שכתבה חברת תה"ל. לדברי מנכ"ל החברה – המדינה לא חזרה אליו עם מידע חדש בנושא הפיילוט כבר יותר משנה. 

מעגן מיכאל. יתחילו להוסיף מגנזיום למים באופן עצמאי (צילום: מתוך אתר הקיבוץ)

"בתחילת מרץ 2019 קיבלנו מידע בכתב שהטכנולוגיה שלנו הוצגה בפני ועדת ההיגוי וכי המצגת שלנו עברה בהצלחה. עברה כבר יותר משנה, ולא חזרו אלינו", סיפר יחיאל מנוחין, מנכ"ל החברה. "כשראינו שהנושא הזה לא זז עלה הרעיון ללכת למעגן מיכאל".

בקיבוץ מעגן מיכאל שותים כבר 10 שנים מים מותפלים ממתקן התפלה פרטי. "הם קיבלו החלטה שהם מוכנים לבדוק אצלם את המתקן הראשוני והם גם היו מוכנים להשתתף בהשקעה הכספית של הקמתו", מציין מנוחין. "הפרויקט הזה מוכר למשרד הבריאות – הרי התנאי להקמתו והפעלתו היה עמידה בכל התנאים של המשרד". 

האם יוזמת הקיבוץ תשמש תמריץ לפיילוט הלאומי שטרם התחיל לפעול? מנוחין אופטימי: "המתקן הארצי מתעכב כבר שנים, אז היה לנו נוח לעשות את זה במעגן מיכאל. כך, אם אי פעם המדינה תתעשת ותוציא את המכרז, יהיה לנו רפרנס שיחזק את העמדה שלנו מול הגופים האחראים". 

בחודשים האחרונים התעכב שיתוף הפעולה עם מעגן מיכאל עקב הקורונה, אך ביום חמישי (4.6.2020) התכנית אושרה והוחלט כי הפיילוט בקיבוץ יצא לדרך. בימים אלה החלה ההקמה של הפרויקט, ובחודש נובמבר תחל ההרצה ויבוצעו בדיקות שיבחנו האם המים שנוסף להם המינרל ראויים לשתייה.

תגובת רשות המים

"שלב ראשון של הפיילוט הושלם ובו נבחנו בין היתר טכנולוגיות ליישום הוספת מגנזיום למים. שלב ב׳ נמצא בשלבי התחלה, בו בין היתר יתוכנן גם היקף הפיילוט שיתבצע, מיקומו, אורך הפיילוט ומה ייבדק בו. 

העבודה על הפיילוט החלה אך ביצוע הפיילוט בפועל טרם הוחל. מיקומו של הפיילוט, אורכו, מה ייבדק בו והיקפו עדיין נבחנים. לטובת העניין הוקמה ועדת היגוי לנושא ברשות משרד הבריאות וחברים בה בנוסף למשרד הבריאות גם משרד האנרגיה, משרד החקלאות, משרד האוצר ורשות המים.

משרד הבריאות הוא המוסמך לקבוע האם יש להוסיף מגנזיום ו/או מינרלים אחרים לתזונת אזרחי ישראל. ההשגה של רשות המים הייתה לגבי דרך ההוספה שאינה יעילה מבחינת עלות תועלת:

 – כ-99% מהמים זורמים לביוב ולא לגופנו. כך שמדובר בבזבוז עצום של כסף כל שנה (המוזרמים לביוב) (אנו שותים פחות מ- 1% מצריכת המים הכוללת), ויש רבים שאינם שותים מי ברז כלל.

– בארה"ב (למשל) רמת המגנזיום במי השתייה למרבית האוכלוסייה קרובה לאפס.

– עלות המגנזיום לא אמורה להיכלל ולנפח את חשבון המים לצרכן.

– נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק. האם על ידי הוספה למים או למזון ו/או תוספי מזון, או אפילו לחלק לתושבים תוסף באמצעות בתי המרקחת".

תגובת משרד הבריאות

תגובת משרד הבריאות:

"משרד הבריאות מאוד מעוניין בהוספת מגנזיום למי השתייה, וראיה לכך היא ההחלטה בתקנות מי השתייה על הקמת צוות היגוי והצבת פיילוט בנושא שיבחן את האפשרויות ליישום. 

מכיוון שאין בעולם מדינה המוסיפה באופן יזום מגנזיום למי השתייה, חסר המידע הדרוש ליישום מהלך שכזה. לכן הוחלט כי נדרש פיילוט מקיף שיבחן את כלל השיטות, דרכי היישום והעלויות הכרוכות בתהליך. ללא פיילוט בו יבדקו מספר שיטות וחומרים אפשריים להוספת המגנזיום, לא ניתן יהיה לכמת את הבעיות הטכניות, העלויות והאפשרויות ליישום. 

חלקו הראשון של הפיילוט (שבעיקרו תיאורטי) הסתיים, ואנו עומדים לפני תכנון וביצוע הפיילוט בפועל. כידוע בוודאי, בחודשים האחרונים משרד הבריאות עסוק מאוד במשבר הקורונה, ורוב המשאבים של משרד הבריאות וממשלת ישראל מתועדפים לנושא זה. מסיבות אלו קשה להעריך מתי יותנע הפיילוט, שרק על פי תוצאותיו יוחלט האם ומתי יוסף מגנזיום למים המותפלים. אנו כמובן מקווים שהנושא יתקדם בקרוב". 

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

  1. כל עוד אין מגנזיום במים המותפלים, שמהווים בין 50% ל-90% אחוז מהמים שאנחנו שותים, עולים הסיכויים שלנו לחלות במחלות לב, סוכרת ועוד. 
  2. החלטות ממשלה לא מתקבלות סתם: כפי שאנו מבינים מסיפור המגנזיום, יש צורך אמיתי בפיילוט כדי לשפר את בריאות הציבור. אי יישום הפיילוט עד היום משמעותו אחת: ממשלת ישראל לא עומדת בהחלטות שהיא מקבלת ולא מצליחה לעמוד בהתחייבויות שלה לציבור.

מה עושים כדי שיתוקן? (מעש"י): יש לבדוק האם הנושא נמצא באחריות משרד המים החדש או נשאר בתחום משרד הבריאות. כך או כך, הממשלה צריכה לגשר על הפער מול רשות המים ולקדם את הפיילוט באופן מיידי. נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בפיילוט במעגן מיכאל ובפיילוט הממשלתי להוספת מגנזיום למי השתייה. נפעל בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי לקדם את הפעלת הפיילוט הממשלתי בהקדם.
***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאית מאיה קרול

המועמד לראשות הוועדה לקידום מעמד האישה: ח"כ עודד פורר

ועדת הכנסת החליטה להמליץ על פורר (ישראל ביתנו) לתפקיד, והמינוי מותנה בהצבעה של חברות הוועדה לקידום מעמד האישה. בדיון על ההחלטה נכחו שמונה חברי כנסת ואף לא חברת כנסת אחת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בדיון שנערך שלשום (ראשון) בוועדת הכנסת, החליטו חברי הוועדה להמליץ על ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) לתפקיד יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. זו תהיה הפעם השניה שעומד בראש וועדה זו ח"כ ולא ח"כית: בכנסת ה-17 עמד בראשות הוועדה ח"כ גדעון סער (הליכוד).

עודד פורר, צפוי לעמוד בראש הוועדה לקידום מעמד האישה

הוועדה לקידום מעמד האישה מוקדשת לקידום ותיקון סוגיות הנוגעות לאי-שוויון מגדרי. יו"ר הוועדה היוצאת, ח"כ עאידה תומא סלימאן, קידמה בוועדה דיונים בנושא המאבק בסחר בנשים ובזנות, אלימות כלפי נשים ואלימות מינית, בריאות נשים ונושאים רבים נוספים.

בדיון על המינוי, שארך דקות ספורות, התלוננו חברי הוועדה שוב ושוב על חלוקת הוועדות בין האופוזיציה לקואליציה. הם לא דנו בשאלת מינויו של ח"כ ולא ח"כית לתפקיד.

"הקואליציה דרסה את האופוזיציה בחלוקת הוועדות", אמר ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת). חבר הכנסת מיקי לוי (יש עתיד) הסכים והוסיף: "לא היה כמצב הזה. אני הייתי מצפה מממשלה כזו ענקית, עם מגוון רחב של תפקידים, עם 54 אפשרויות לשרים וסגני שרים, עם כל הוועדות בכף היד, עם חברות כנסת שמגיעות אולי מחר בבוקר וכבר ממונות לראשות ועדה, הייתי מצפה שהקואליציה תבוא ביד פתוחה".

ח"כ עאידה תומא סלימאן, היו"ר הקודמת. "פעלולי הפוליטיקה הישראלית"

על ההחלטה להמליץ על ח"כ פורר לתפקיד הצביעו שמונת חברי הוועדה שנכחו בדיון – ביניהם אף לא חברת כנסת אחת. ההמלצה אושרה ברוב של חמישה תומכים. יו"ר הוועדה גינזבורג בירך את פורר: "אני מאחל לך בהצלחה, אני חושב שאתה תהיה חבר הכנסת השני הזכר שעומד בראש הוועדה הזאת ואני חושב שזה דווקא טוב". 

מינויו של פורר לתפקיד מותנה באישור הוועדה שהוא מועמד לעמוד בראשה, בה חברות עוד שבע חברות כנסת ממגוון סיעות: מרב מיכאלי (העבודה), עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), תמר זנדברג (מרצ), קטי שטרית, יפעת שאשא ביטון וקרן ברק (ליכוד), וע'דיר כאמל מריח (יש עתיד). על יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג (כחול לבן) לקבוע מועד לדיון בוועדה בו תיערך ההצבעה.

"יכול רק לגוון"

תגובתה של יו"ר הוועדה היוצאת ח"כ עאידה תומא סלימאן על המינוי, עסקה בפערים פוליטיים ולא בזהותו המגדרית של פורר. "מינויו של פורר לראשות הוועדה לקידום מעמד האישה הוא תוצר של פעלולי הפוליטיקה הישראלית", מסרה ח"כ תומא סלימאן.

"הוועדה שעניינה שוויון וצדק חברתי ושינוי מבנים היררכים תהיה בראשות 'ישראל ביתנו' והימין, הדוגלים באפליה ורמיסת קבוצות מוחלשות ודחיקת הייצוג שלהן. אני מקווה שח"כ פורר יצליח לעמוד באתגרים של עבודה מול ועם קבוצות מגווונות בחברה, כולל אלה אשר כלפיהן הוא היה רגיל להסית".

ח"כ מרב מיכאלי. "המאבק הפמיניסטי אינו עניין של נשים בלבד"

ח"כ מרב מיכאלי תמכה במינוי גבר לראשות הוועדה. "שנים אנחנו אומרות שגברים חייבים להצטרף למאבק הפמיניסטי, למאבק לשוויון. המאבק הפמיניסטי, אנחנו חוזרות ואומרות בצדק, הוא לא עניין של נשים בלבד. הוא עניין של החברה כולה", כתבה בעמוד הפייסבוק שלה.

חברת הכנסת קטי שטרית הסבירה למה גם היא תומכת במינוי. "ב-2007 גדעון סער עמד בראש הוועדה – ההישגים הכי גדולים נעשו בוועדה שלו", טענה שטרית. "כאישה לא מפריע לי אם עומד גבר או עומדת אישה בראש הוועדה – ברגע שיש אדם ששונה ממני במין או בהשקפת העולם, זה יכול רק לגוון".

כיום שתי נשים בלבד עומדות בראש ועדות בכנסת: מיקי חיימוביץ' (כחול לבן) בראשות וועדת הפנים והגנת הסביבה, ויפעת שאשא ביטון (ליכוד) שעומדת בראש הוועדה המיוחדת בנושא נגיף הקורונה.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

יומן השר ארדן לשנת 2019: 240 ראיונות, שעתיים לאלימות כלפי נשים

לצד עבודה במשרד לביטחון פנים ובמשרד לנושאים אסטרטגים, קיים השר גלעד ארדן 240 ראיונות לתקשורת ופגישות עם עיתונאים והסתיר יותר מ-300 פגישות "פרטיות" או "פוליטיות". לפי היומן, לטיפול באלימות כלפי נשים הקדיש פחות משעתיים. ארדן: "3 מערכות הבחירות חייבו מתן ראיונות רבים לתקשורת"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בקשת חופש מידע של "שקוף" חושפת את יומן השר גלעד ארדן (הליכוד) לשנת 2019. ארדן, היום השר לשיתוף פעולה אזורי, עמד אז בראש המשרדים לביטחון פנים ולנושאים אסטרטגיים. מניתוח היומן עולה כי כ-40% מהפגישות, המצטבר לסך של 425 שעות, הוקדש לנושאי המשרדים שעמד בראשם.

ארדן קיים עשר פגישות עם ממלא מקום המפכ"ל ו-3 פגישות עם ראש הממשלה, וכן כ-70 דיונים בנושאים בטחוניים ומשטרתיים – בהם 6 דיונים על אלימות במגזר הערבי.

השר גלעד ארדן. 15% מזמנו הוקדש לראיונות בתקשורת (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

קראנו את היומן של ארדן כפי שקיבלנו אותו ממשרדו, וסיווגנו את הפגישות המופיעות בו. מניתוח היומן עולה כי חצי מהן הוקדשו בעיקר לפגישות שהוסתרו תחת ההגדרה "פרטית" או "פוליטית" (20% מהיומן), לראיונות לתקשורת (כ-14%), לפגישות בנושא מפלגת הליכוד ולקמפיין הבחירות שלה (כ-8%) ולהשתתפות בטקסים (כ-4%). כ-15% מהפגישות ביומן הן חתונות ואירועים נוספים. עם זאת בלשכת ארדן טענו כי השר לא נכח בסופו של דבר ברוב האירועים.

לפגישות עם עיתונאיות ועיתונאים, לצילומים ולראיונות בתקשורת הקדיש השר ארדן 154 שעות בשנה. זה לא מעט. למעשה, יש ימים בהם הקדיש ארדן יותר זמן בראיונות מאשר לכל דבר אחר: למשל את יום רביעי, 30.1, פתח בראיונות לשתי תוכניות טלוויזיה, השתתף בישיבה, התראיין לגלי צה"ל, ערך פגישה שהוגדרה כ"פוליטית" ואז התראיין לתכנית בכאן 11. לאחר מכן ערך עוד פגישה "פוליטית" שמשתתפיה הוסתרו, ואז השתתף בשני כנסים פוליטיים, באשקלון ובבאר שבע. 

ביום הפריימריז לרשימת הליכוד (2.5.19), התראיין ארדן לא פחות מ-13 פעמים – ברצף – מהשעה 7:00 ועד 22:00.

בשנה עם שלוש מערכות בחירות, עסק ארדן רבות גם במפלגתו ובקמפיינים שלה: 84 שעות עבודה הוקדשו ישירות לקמפיין – דרך שיחות עם פעילות ומתנדבים, כנסים מפלגתיים ופגישות עם חברות וחברי הרשימה.

לשם ההשוואה, 238 השעות שהקדיש ארדן לראיונות בכלי התקשורת ולקמפיין הבחירות יחד, הן כמו 30 ימי עבודה של 8 שעות עבודה רצופות, שהן – ללא סופי שבוע – חודש וחצי של עבודה.

בתגובה לנתונים אלה נמסר מלשכת ארדן: "יומן הפגישות של השר ארדן, שהועבר בשקיפות לכלי התקשורת, מוצג על ידכם באופן חלקי ומטעה. באופן טבעי, תפקידו של השר ארדן עוסק פעמים רבות בטיפול מיידי באירועי חירום, אשר לאחריהם השר מקיים באופן דחוף הערכות מצב וסיורי שטח, שפעמים רבות אינם מופיעים ביומנו המתוכנן מראש. 

"וכך היה גם ב-2019. בנוסף, השר ארדן משתתף בישיבות רבות של הקבינט הביטחוני אשר אינן מופיעות בלו״ז הכללי כיוון שהיו סודיות. בשנה האחרונה התקיימו 3 מערכות בחירות, שחייבו מתן ראיונות רבים לתקשורת, שהיא כלי חשוב לשקיפות ולמתן דין וחשבון ותשובות לציבור, ויש לשבח את העובדה שהשר ארדן פעל גם במישור זה".

אגב עיסוקו הנרחב של ארדן בתקשורת, הנה עדות לפגישה טריה של ארדן עם עיתונאים שקיבלנו מעוקב שקוף: סעודה ברמת אביב עם שדרן הרדיו יעקב ברדוגו ועורך ישראל היום, בועז ביסמוט, ממש מלפני כמה ימים. 

עוד על הקשר בין פוליטיקאים לעיתונאים:

ארדן התראיין ארבע פעמים לתכנית של ברדוגו בגלי צה״ל, אבל מעבר לכך אף פגישה עם השניים לא מופיעה ביומן של שנת 2019 (ככל שידוע לנו. אולי פגישה כזאת מוסתרת כ"פרטית"). 

גלעד ארדן בפגישה עם העיתונאי יעקב ברדוגו (צילום: באדיבות תומך שקוף)

האם הפגישה הזאת תופיע ביומן של 2020? בשנה הבאה נוכל לבדוק.

 רק שתי פגישות לאלימות נגד נשים

בניגוד למאות השעות שהוקדשו לתקשורת, למאבק באלימות כלפי נשים, נושא ליבה של המשרד לביטחון פנים – הקצה ארדן שעה וארבעים וחמש דקות בשנה. מדובר בשתי פגישות: אחת עם לילי בן עמי, פעילה חברתית שאחותה מיכל סלה נרצחה על ידי בן זוגה באוקטובר, ודיון אחד בנושא "רצח והגנה על נשים ערביות". זהו.

תגובת השר ארדן: "בנוגע למאבק באלימות כנגד נשים – השר ארדן קיים דיונים רבים בנושא כולל במסגרת הערכות המצב השבועיות שהוא מקיים מדי יום חמישי (הנושא מופיע כחלק מהערכת המצב הכללית ולא בכותרת נפרדת בלו״ז). 

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים. ארדן הקדיש לנושא שעה ו-45 דקות במשך כל שנת 2019

"לצערנו השנה החולפת הייתה שנת בחירות ללא פעילות של הכנסת ולכן ללא אפשרות לקדם חוקים או לקדם פרוייקטים הכרוכים בתקציבים חדשים. אולם למרות זאת השר ארדן פעל רבות במסגרת מאבק זה והקצה את כל התקציבים להם נדרש משרדו ומשטרת ישראל על פי המלצות הוועדה הבינמשרדית".

הצצה להתנהלות השר בשבוע בו נורה ונהרג סלומון טקה

ב-30 ביוני 2019 נורה ונהרג סלומון טקה על ידי שוטר ופרצו מחאות ברחבי הארץ. ארדן פרסם בתגובה פוסט בו הסביר את הסיבות להתנהלות המשטרה בימי ההפגנות, ודיבר על "הפנמת התיקון שיש לעשות ביחס כלפי בני קהילת יוצאי אתיופיה, תיקון שאני מתכוון שלא להרפות עד שיעשה וקודם כל במשטרה". 

פרסום היומן מאפשר לנו להציץ להתנהלותו של ארדן באותם ימים. כך נראה השבוע שלו:

לפי היומן, ביום שני, בבוקר שלאחר מותו של טקה, נפגש ארדן עם השר הבריטי לביטחון פנים. הפגישה השניה שלו באותו בוקר היתה עם חברת הכנסת מאי גולן, המזוהה עם מאבק נגד המהגרים ומבקשי המקלט מסודן ואריתריאה בדרום תל אביב. 

ביום שלישי קיים פגישה "פרטית" ופגישה "פוליטית" והלך לניחום אבלים בביתו של חבר הכנסת לשעבר סילבן שלום. בערב השתתף באירוע ליום העצמאות האמריקאי ובשתי חתונות שמוגדרות ביומן כ"פוליטיות". בחשבון הטוויטר שלו העיד כי שוחח באותו לילה עם מפכ"ל המשטרה על המחאה (הפגישה לא מופיעה ביומן). 

 

ציוץ של ארדן על הפגישה עם מקבילו הבריטי, בבוקר שלאחר מותו של סלמון טקה

ביום רביעי בבוקר, התראיין ארדן לשלוש תכניות רדיו והשתתף בדיון ביטחוני. אחר כך נפגש עם מי שהוגדרו ביומן כ"ראשי הקהילה האתיופית", והשתתף בדיון בוועדת שרים בנושא המחאה.

ביום חמישי בבוקר, 4.7, ארבעה ימים אחרי הירי, הלך לנחם את משפחתו של טקה. הפגישה הבאה שערך בנושא, לפי היומן, נערכה רק ב-8.7 עם מנכ"ל עמותת "טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה".

הפעם הבאה שהנושא מוזכר ביומן היא באוגוסט, כשנפגש ארדן עם נציגי קהילת יוצאי אתיופיה ושוב עם מנכ"ל אותה עמותה. מאז לא צוינו ביומן דיון או פגישה בנושא.

על כך נמסר מלשכת ארדן: "בשבוע בו נורה ונהרג לצערנו סולומון טקה ז״ל, עסק השר ארדן במשך שעות עבודה רבות מאד בטיפול בנושא. השר ארדן קיים תחקירים והערכות מצב עם המשטרה, כולל הגעתו בדחיפות (בעקבות קיום מחאת יוצאי אתיופיה) לסיורי שטח וישיבות במחוזות השונים בכדי לפעול להרגעת המצב. עקב קיום ביקורים אלה בשעות הערב והלילה ולא לפי תכנון מראש – הם אינם מופיעים בלו״ז המתוכנן אך הם התקיימו ובהיקף משמעותי". 

230 שעות עבודה מוסתרות

307 מהפגישות ביומן סווגו כ"פוליטיות" או "פרטיות". מדובר על כמעט רבע מהיומן שארדן בחר להסתיר מהציבור. מותר לנבחרי ציבור לעשות זאת, במידה. השקפת היומן לא נועדה לחשוף לציבור תור לטיפול רפואי, או בילוי עם בן או בת הזוג – פגישות הראויות מאוד לתואר "פרטי". גם לגיטימי שלא לחשוף פגישה פוליטית רגישה מדי פעם. 

אבל הסתרה מלאה של חלק משמעותי מהפגישות רעה גם לציבור, וגם למפרסם היומן: היא מונעת ממשלמי המיסים מידע, ומותירה לנו רק את האפשרות לדמיין מה היה חשוב לשר להסתיר. ביומן אין פגישות, למשל, עם לוביסטים. האם נכנסו לאחת מהקטגוריות האלה? כרגע אין לנו דרך לדעת.

בריתות והרמות כוסית 

בנוסף, השתתף ארדן בלא מעט טקסים רשמיים – הענקת דרגות, הרמות כוסית לחג – בהם נכח כ-46 שעות בסך הכול. 

149 שעות הוקדשו, לפחות לפי היומן, לחתונות, בריתות, אזכרות וניחומי אבלים – רובם מוגדרים כ"פוליטיים". יש ימים בהם מופיעים שניים או שלושה אירועים שונים בזה אחר זה. האם באמת הגיע לכולם? כנראה שלא – מדובר בכמות מטורפת של אירועים: 260 בסך הכל, שהם אירוע בממוצע בכל יום, בכל אחד מימי העבודה לאורך השנה.

בלשכתו הסבירו לנו כי הוא לא מרבה להגיע לאירועים כאלה, והם כתובים ביומן לשם תזכורת. עם זאת, היומן הוא המסמך הרשמי היחיד שמתעד עבורנו את עבודת השר. אם לא נכח באירועים, מה כן עשה בכל הזמן הזה?

כך או אחרת, ביומן מופיעים שבועות עמוסים יותר ופחות, אבל כמעט ואי אפשר למצוא שבוע ללא אירועים פוליטיים, פגישות מוסתרות וראיונות רבים לתקשורת. כך למשל בשבוע אחד באוגוסט מופיעים ביומן עשרה ראיונות לכלי תקשורת, ראיון לסרט דוקומנטרי על ה-BDS, עשר חתונות ובר מצוות, שלוש פגישות שסומנו כ"פרטיות", טקס משטרתי ומפגש בחירות של הליכוד. זה כל מה שמופיע ביומן באותו שבוע: כמעט אפס עיסוק בנושאי המשרדים שארדן עמד בראשם.

  • תוכלו לעבור על היומן המלא עם הניתוח שלנו כאן.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): שקיפות ביומנים של נבחרות ונבחרי ציבור מאפשרת לנו לפקח על עבודתם ולבקר אותה. פרסום יומן מפורט גם מאפשר לנו להתרשם מהעבודה הקשה שלהם ולהעריך אותה, ובד בבד מספק לנציגים שלנו תמריץ לעבוד יותר עבור הציבור הרחב ופחות עבור המקורבים ובעלי ההון. שרה שיודעת שפגישותיה יפורסמו, עשויה להעדיף פגישה עם אזרחים שזקוקים לעזרתה על פני פגישה עם לוביסטים. השקפת יומן יכולה לבלום את השחיתות הבאה.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): לא מספיק נבחרות ונבחרים מפרסמים את יומן הפגישות שלהם, ואלה שכן מרבים להשחיר פגישות או לסמן אותן כ"פרטיות". אנחנו פועלים כדי לחייב חברות וחברי הכנסת לפרסם יומן עם כמה שפחות פגישות מושחרות (למעט השחרות מוצדקות). נמשיך לדרוש מכולם – מימין ומשמאל – שקיפות ביומנים, נמשיך לעקוב אחר הפרסומים ולנתח אותם (כמו שעשינו בעבר). ככל ששקוף תגדל, נוכל להשקיע בסוגיה יותר משאבים. 

תגובתו המלאה של השר ארדן

"יומן הפגישות של השר ארדן, שהועבר בשקיפות לכלי התקשורת, מוצג על ידכם באופן חלקי ומטעה.

"באופן טבעי, תפקידו של השר ארדן עוסק פעמים רבות בטיפול מיידי באירועי חירום, אשר לאחריהם השר מקיים באופן דחוף הערכות מצב וסיורי שטח, שפעמים רבות אינם מופיעים ביומנו המתוכנן מראש. וכך היה גם ב2019. בנוסף, השר ארדן משתתף בישיבות רבות של הקבינט הבטחוני אשר אינן מופיעות בלו״ז הכללי כיוון שהיו סודיות.

"בשנה האחרונה התקיימו 3 מערכות בחירות, שחייבו מתן ראיונות רבים לתקשורת, שהיא כלי חשוב לשקיפות ולמתן דין וחשבון ותשובות לציבור, ויש לשבח את העובדה שהשר ארדן פעל גם במישור זה. 

"בשבוע בו נורה ונהרג לצערנו סולומון טקה ז״ל, עסק השר ארדן במשך שעות עבודה רבות מאד בטיפול בנושא. השר ארדן קיים תחקירים והערכות מצב עם המשטרה, כולל הגעתו בדחיפות (בעקבות קיום מחאת יוצאי אתיופיה) לסיורי שטח וישיבות במחוזות השונים בכדי לפעול להרגעת המצב. עקב קיום ביקורים אלה בשעות הערב והלילה ולא לפי תכנון מראש – הם אינם מופיעים בלו״ז המתוכנן אך הם התקיימו ובהיקף משמעותי". 

בנוגע למאבק באלימות כנגד נשים: 

"השר ארדן קיים דיונים רבים בנושא כולל במסגרת הערכות המצב השבועיות שהוא מקיים מדי יום חמישי (הנושא מופיע כחלק מהערכת המצב הכללית ולא בכותרת נפרדת בלו״ז). לצערנו השנה החולפת הייתה שנת בחירות ללא פעילות של הכנסת ולכן ללא אפשרות לקדם חוקים או לקדם פרוייקטים הכרוכים בתקציבים חדשים אולם למרות זאת השר ארדן פעל רבות במסגרת מאבק זה והקצה את כל התקציבים להם נדרש משרדו ומשטרת ישראל על פי המלצות הוועדה הבינמשרדית".

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

חוק הקורונה "המרוכך" עדיין יקל על הממשלה להגביל את אזרחיה

בתקשורת מיהרו לחגוג, אך מעבר מדוקדק על תזכיר החוק מגלה שדווקא התיקונים עצמם רוככו. התזכיר בנוסחו החדש עדיין עוזר בעיקר לממשלה, לא לציבור. רה"מ יהיה בעל הסמכות היחיד לקביעת תקנות לשעת חירום. משל העז – גרסת חוק הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רבקי דב"ש // טור אורחת |

חצי שעה לפני כניסתו של חג השבועות, ותחילתו של סופשבוע ארוך, פורסמה טיוטה להצעת חוק ממשלתית (תזכיר חוק) אשר מטרתה להסדיר את סמכויות הממשלה למאבק בקורונה. לתזכיר הוקצו ארבעה ימים לתגובת הציבור, במקום 21 הנהוגים על פי הנחיית היועמ"ש.

15 אלף אזרחים הגיבו לחוק הקורונה – אך הוא לא באמת רוכך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

התזכיר נועד להחליף מספר תקנות לשעת חירום אשר עיגנו את המגבלות שהוטלו על הציבור מתחילת המשבר. אזכיר שהשימוש בתקנות חירום זכה לביקורת מבית המשפט העליון ומהיועץ המשפטי לממשלה, שקראו לממשלה להסדיר סמכויותיה בחקיקה רגילה.

עוד באותו נושא:

אלא שגם התזכיר המוצע זכה לביקורת ציבורית חריפה, והוביל לכחמש עשרה אלף הערות מאנשים שנדמה שאינם נוטים לעסוק בחקיקה. לא מעט מהם חברי סיירת השקיפות. מרשים. ואכן, שר המשפטים, אבי ניסנקורן, מיהר להגיב והתחייב לתקן את הנוסח, וכן הודיע על הארכת המועד לתגובה בשלושה ימים נוספים.

מתוך הפרסום בכלכליסט. התקשורת טוענת שהחוק רוכך – אבל הוא בעצם מקל על הממשלה

אתמול הממשלה דנה בטיוטת התזכיר, ואישרה אותו עקרונית בכפוף לשינויים בוועדת השרים לענייני חקיקה. בניגוד לנהוג, נוסח רשמי לא פורסם באתר מזכירות הממשלה, אולם התגלגל למספר כתבים. ההודעה לתקשורת שיצאה טענה לריכוך ולשינוי משמעותי שהתזכיר עבר. ההודעה אף לוותה בגרף המונה עשרה הישגים.

האם הנוסח עבר שינוי משמעותי? בקצרה – כן, ולא.

התיקונים עצמם – הם שרוככו

קודם כול, רשימת הישגי הריכוכים שפורסמה על ידי כחול לבן כוללת חמש נקודות שהיו קיימות כבר בגרסה הקודמת: עצמאות בתי המשפט והכנסת, הגנה על הזכות להפגין (אם כי הנוסח לא היה מיטבי), סמכות הכנסת לבטל הכרזה על מצב חירום, והגבלת ההכרזה על אזור מוגבל ל-7 ימים. 

הפגנה נגד חוק הקורונה בכיכר רבין. הזכות להפגין נשמרה, אך הנוסח לא מיטבי (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

נכון, בהשוואה בין המסמכים עולה כי אכן ישנם שינויי נוסח רבים, אך רובם ככולם נוגעים להגהות נוסח שמקורן, יש להניח, במחלקת "נוסח החוק" המדייקת את השפה המשפטית.

כן הוכנסו ארבעה תיקונים: הגבלת כניסת שוטר לבית מגורים ללא צו; צמצום ההכרזה על מצב חירום מ-45 יום ל-30 יום; אישור של הכנסת לתקנות; והמחויבות לצרכים של אנשים עם מוגבלות. 

לעומת זאת, הטענה כי בנוסח החדש הממשלה מחוייבת להתחשב בהשלכות כלכליות, איננו חד משמעי. ישנה התייחסות לכך בתקנות, אך הנוסח ערטילאי.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לפי החקיקה, רה"מ הוא בעל הסמכות היחיד לקביעת התקנות

בנוסף, הסמכות לקביעת התקנות נמצאת גם בנוסח החדש בידי ראש הממשלה. אפילו בקביעת תקנות להגבלה בתחומי משרדים אחרים, כגון מוסדות חינוך או רווחה, אין חובת היוועצות עם השרים הממונים על התחום. 

הסמכות היחידה המוקנית למספר שרים ולא נשארת בידי רה"מ בלבד, היא הסמכות להכריז על אזור מוגבל. את ההחלטה הזו רשאית לקבל רק ועדת שרים ייעודית, שהרכבה לא נקבע בחוק.

איך זה נראה במדינות אחרות?

התחושה המרכזית לגבי הצעת החוק דומה לאותה משפחה שביתה היה צר עליה, והרב המקומי הציע להם להכניס עז לבית. כעבור שבוע כשהם נאנקו מהצפיפות והריח, הרב הורה להוציא את העז. "נכון שכעת רווח לכם?"

כך אצלנו. תיקונים קוסמטיים כאלו ואחרים, גורמים לנו לאבד את נקודת המבט המרכזית: מה נועדה החקיקה להשיג? 

תלמידה בבידוד. אין בחוק היערכות רחבה לגל השני (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

אבהיר – חשוב להסמיך את הממשלה לנקוט במהירות וביעילות לטיפול בהתפשטות נגיף הקורונה. מדינות רבות יצרו חקיקה ייעודית ובהן – אנגליה, קנדה, אירלנד, ניו זילנד, סינגפור. חלקן יצרו יותר מתיקון חקיקה אחד. 

מעיון בחוקים זרים עולה שהנושאים שהוסדרו רחבים הרבה יותר מאשר סמכות הממשלה להגביל את אזרחיה. הם נוגעים להטבות פיננסיות, הטבות מס, תחולת הסכמים בתקופת הקורונה, החובה לפרסם מידע ועוד. כל אלו, אינם קיימים – נכון למועד זה – בחקיקה המוצעת בישראל.

כשל נוסף בחקיקה הישראלית, הוא שיקול הדעת הרחב של הממשלה להכריז על מצב חירום. למעט הצורך לשמוע את עמדת שר הבריאות, אין מדדים לקביעת קיומו של מצב חירום, ואין מדרג בין רמות סיכון שונות. החוק מסתמך על נוסח משפטי עמום – "דרישה לסיכון ממשי" ו"פגיעה בבריאות". 

עוזר לממשלה, לא לציבור

התיקון שהממשלה מקדמת, מסמיך את ראש הממשלה לקבוע תקנות. מה יהיו תקנות אלו? האם הפעם, בהינתן שמדובר כבר ב"גל השני" יינתן לנו זמן מספק להיערך לתקנות ולהוראות החדשות? את הדרישה המינימלית הזו, של ודאות והכנה מראש, החקיקה אינה מקיימת.

בהחלטת הממשלה הוחלט על אישור עקרוני של הנוסח, אולם הוחלט להסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה להכניס בו שינויים. בכך הוא למעשה דווקא יקל על הממשלה להגביל את אזרחיה, ולא יחייב אותה להציע הסדר כולל וסעד לקראת "הגל השני". בכך התהפכו היוצרות בצורה חריפה, ולא משנה כמה עזים יוציאו לנו מהבית.


***

עו"ד רבקי דב"ש היא מומחית בתחום משפט וטכנולוגיה ולשעבר ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע

ראש עיריית ירושלים הבטיח לפרסם את יומנו – ולא עשה זאת

משה ליאון הבטיח שיפרסם את יומנו לשנת 2019 בחודש מרץ 2020. היומן טרם פורסם. לשכת ראש העיר ביקשה מחברת המועצה, שדרשה את הפרסום, לשלם אגרה בסך 3,000 ש"ח – עלות השחרת מידע חסוי ביומן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בפברואר 2019, הבטיח ראש עיריית ירושלים משה ליאון לראשונה לפרסם את היומן שלו. זאת, בעקבות שאלה של עליזה ארנס חברת מועצת העיר ירושלים.

תהודת ההבטחה הגיעה גם אלינו, וקצת אחרי, במרץ 2019 פנינו ללשכתו וביקשנו לדעת מתי זה יקרה. רצינו לפרגן לו. התשובה שקיבלנו לא הייתה יכולה להיות ברורה יותר: "כל שנה במרץ ראש העיר מפרסם את היומן שלו. קרי, היומן יתפרסם במרץ 2020".

עוד על עיריית ירושלים:

עליזה ארנס. "אני מצפה מראש העיריה שייעתר לבקשתי מיד" (צילום: סטודיו קופיצ'ינסקי & יאדו)

מרץ חלף עבר והיומן לא התפרסם. פנינו שוב ושאלנו מדוע ליאון לא פרסם את היומן. הפעם התחבאו בלשכה של ליאון מאחורי בקשת חופש מידע. לטענתם, בקשת חופש המידע היא שמעכבת את פרסום היומן. מה עומד מאחורי התשובה התמוהה?

3,000 ש"ח תמורת שקיפות

עליזה ארנס ששאלה את ליאון באותה התקופה האם יפרסם את היומן שלו, טרחה ועברה, לבקשת העירייה, בערוצים הרשמיים, אך נתקלה בדרישה מוזרה: "ביקשתי מראש העיר לחשוף יומן הפגישות שלו לפני למעלה משנה (פברואר 2019)", סיפרה ארנס.

משה ליאון. (צילום: סטודיו קפוצ'ינסקי)

"היענותו לכך בחיוב בפני כלל חברי המועצה, גלגלה אותנו לסאגה נמשכת ששיאה הגיע היום: בקשה לתשלום מופרך של אגרה בסך 3,000 ש״ח עבור 100 שעות עבודה המיועדות להשחרה של מידע. אני מצפה מראש העירייה שייעתר לבקשתי מייד, ויפרסם את יומנו ללא עלות וללא דיחוי נוסף".

פנינו שוב ללשכתו של ליאון בבקשת הבהרה, מדוע הוא לא מפרסם את היומן? טרם התקבלה תשובה. בשורה התחתונה – משה ליאון הבטיח לפרסם את היומן שלו מדי שנה ולא קיים את ההבטחה.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע):  חשוב שנדע שנבחרי הציבור שלנו דוברי אמת. ההבטחה לפרסם את היומן הייתה ברורה ואי היכולת של נבחרי ציבור לעמוד בהבטחה פשוטה עשויה לעורר חוסר אמון של הציבור בנבחריו. לשמחתנו, חלקם עומדים בהבטחתם והיום יש 19 ראשי רשויות שעושים זאת.

בנוסף, חשיפת יום העבודה של ראש העיר באופן שוטף תצמצם שחיתויות (הנפוצות ברחבי הארץ), ותגן עליו (ועלינו) מבעלי אינטרסים צרים, האשמות והסתבכויות. ראש העיר יחשוב פעמיים לפני פגישות שהוא לא אמור לעשות לבד. בעלי עסקים ועסקנים למיניהם יתרחקו מסדר היום שלו.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): ספרו לירושלמים שראש העיר לא מסוגל לעמוד בהבטחה פשוטה של פרסום יומן. אנחנו נמשיך להזכיר זאת אם ימשיך להתחמק.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

השר פרץ יכריע: האם לבלום את התחרות בשוק המלט?

מונופול המלט "נשר" חטף מכה השבוע, כשוועדה במשרד הכלכלה סירבה לבקשתו להטיל מס על יבואנים מטורקיה ומיוון. עכשיו ההחלטה עוברת לידי השר החדש, עמיר פרץ. על הפרק: טענת "נשר" לקריסה כלכלית ופגיעה בתעשייה המקומית. וגם: איך תשפיע ההחלטה הגורלית על סיקור ערוץ 13, שבעליו מחזיק גם ב"נשר"?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

שר הכלכלה החדש עמיר פרץ צפוי להכריע בשבועיים הקרובים האם להטיל מס כבד על ייבוא מלט כדי להגן על חברת "נשר". ההחלטה מועברת אליו לאחר ש"ועדת ההיטלים" במשרדו הכריעה בנושא, ופסקה שאין צורך בהטלת המס ובצמצום התחרות. אחרי פרץ יגיע תורם של שר האוצר וועדת הכספים להכריע סופית.

מלט. עלייה במחירו עלול להוביל לייקור מחירי הדיור (צילום: עבד רחים, פלאש 90)

בעקבות בקשתה של "נשר", משרד הכלכלה בחן האם להטיל מס בגובה 30% על ייבוא מלט. זאת, לאור חשש של "נשר" כי חברות ישראליות לייבוא מלט מטורקיה ומיוון עלולות להציף את השוק ולהביא לסגירתה. על פי בדיקה שערך הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה דני טל, נשר אכן מצויה בסכנת סגירה של חלק ממפעליה וסבלה מהפסדים בתקופה האחרונה עקב יבוא זול. 

לאחר מאבק ציבורי ודיונים חוזרים, ועדת ההיטלים החליטה שאין צורך להטיל מס חריג על ייבוא המלט. התחנה הבאה בתור: החלטתו של שר הכלכלה הנכנס, עמיר פרץ.

איך משפיעה ההחלטה על יוקר המחיה? המס המיוחד, שנקרא בשם המרדים "היטל היצף", יכול ללמד לא מעט על איך המערכת הכלכלית שלנו פועלת. הטלתו עלולה לגרום לייקור מחירי הדיור והתשתיות. לפי רשות התחרות, אם הממשלה תחליט להטילו, נשלם כולנו 350 מיליון שקלים בכל שנה על מלט יקר יותר. 

מנגד, במצב הנוכחי חברת "נשר" טוענת שסגירת מפעליה בעקבות הפסדים תותיר את מדינת ישראל ללא ייצור מקומי של מלט. מצב זה עלול לפגוע בביטחון המדינה, ואף להוביל לעליית מחירי המלט, כך לפי בדיקת הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה. 

עמיר פרץ שר הכלכלה. ההחלטה על הטלת המס עוברת אליו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ברקע הדברים, ההחלטה הרגישה מהבהבת באור אזהרה מסוג שונה: השפעה על הסיקור בערוץ 13, שבעליו, לן בלווטניק, שולט גם בחברת המלט "נשר".

הכתבה הנוכחית היא חלק מסיקור תחום "יוקר המחיה", אותו בחרו יותר מ-3,000 המו"לים והמו"ליות שמממנים את שקוף. הצטרפו וקבעו את תחום הסיקור הבא.

מונופול ותיק וכוחני

חברת נשר היא מונופול ותיק בשוק המלט בישראל. היא החברה היחידה שמייצרת מלט בארץ, למעט מפעל הר-טוב הקטן ממנה בהרבה. לנשר היסטוריה כמונופול בעייתי וכוחני: בדו"ח של הכנסת, הסוקר את שוק המלט בישראל מ-2006, נכתב כי החברה פעלה אז בדרכים כוחניות כדי לבסס את מעמדה כמונופול. 

"נשר נלחמה ביבוא על אף התחייבותה במרס 1992 שלא להפריע לניסיונות פתיחת השוק לתחרות", נכתב בדו"ח. "הכוחניות של נשר התבטאה באיומים על לקוחות לבל יעזו לרכוש מלט מיבואנים קטנים; לקוחות שרכשו מלט מיבואנים נתקלו בקשיים ובעיכובים מצד נשר".

אחת המסקנות של דו"ח הכנסת מ-2006 היא שיש "לשכלל" את שוק המלט ולהפוך אותו לתחרותי יותר, שכן מונופול נשר הביא אז למחירי מלט גבוהים בישראל בהשוואה לשאר מדינות העולם. 

היום המצב שונה: נשר היא אמנם היצרנית היחידה של מלט בישראל, אך לאחר שינוי מדיניות הממשלה בנושא נתח השוק שלה ירד. ע"פ דוח הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה, עד 2014 נשר חלשה על לא פחות מ-70-90% משוק המלט הישראלי, אך היום היא עומדת על נתח שוק של 45-50%. 

לצד נשר מתנהלות מספר חברות ישראליות לייבוא של מלט, המייבאות אותו מיוון ומטורקיה. לדברי רשות התחרות מחירי המלט ירדו ב-20% מאז 2014, השנה בה שוק המלט נפתח לתחרות. 

המתנגדים לייבוא מלט טוענים שהוא ייפגע בתעשייה ובביטחון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הטענה של חברת נשר ומפעל "הר-טוב" היא שיבואניות המלט מייבאות אותו במחיר זול מדי, שלא יאפשר להן לשרוד. לכן הגישו תלונה לממונה על הסחר במשרד הכלכלה. הממונה על הסחר דני טל בדק אותה לפני שנתיים ומצא כי יש להטיל את מס "היטל היצף" גם אז. אך שר הכלכלה דאז, אלי כהן, החליט להקפיא החלטה זו ולהטיל מס מינימלי בגובה 0.25% על המלט המיובא. הוא הורה לממונה לחזור לבדוק את מהי השפעת ההיטל על שוק המלט ואת הצורך בהיטל גבוה יותר בהמשך.

כך עשה טל. הוא ערך בדיקה נוספת, והגיע שוב למסקנה שהמחירים של המלט המיובא אכן זולים מידי, "מחירי היצף", שגורמים להצפה בסחורה ומכאן לנזק לתעשיית המלט המקומית. לכן החליט להמליץ להטיל "היטל היצף" בגובה 30% על המלט המיובא, כדי לייקר אותו באופן מלאכותי וכך לעזור לתעשייה המקומית לשרוד.

מה זה היצף ומה זה היטל היצף?

היצף מתקיים כאשר חברה מחו"ל מייצאת מוצר למדינה כלשהי במחיר נמוך מאוד, לעיתים אף נמוך ממחיר הייצור. זאת, כדי לנסות לחדור לשוק או כדי להשתלט על השוק. 

היצף עלול לגרום לכך שהייצור המקומי של המוצר במדינה לא מצליח לעמוד בתחרות מול היבוא הזול, ומתמוטט. כך היצואן מצליח להשתלט על השוק המקומי, וכשהוא הופך לשחק היחיד בשוק – ביכולתו למכור את המוצר באיזה מחיר שירצה, ללא תחרות.

היצף נתפס כתחרות לא הוגנת, ולכן ארגון הסחר הבינלאומי קבע דרכים להתמודד איתו. אחת מהן, היא להטיל "היטל היצף", מס גבוה באופן חריג שנועד לחסום את הייבוא. נציין כי יבוא במחירי היצף הוא חוקי ואין חובה להטיל את המס הגבוה. 

בעזרת ההיטל המדינה מייצרת מצב שבו עלות המוצר המיובא עולה והתחרות בשוק פוחתת. על פי "חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, תשנ"א-1991", יצרנים מקומיים שחולשים על אחוז גבוה מהשוק (למעלה מ-25%), רשאים להגיש לממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה תלונה נגד יבואנים זרים בשל יבוא מוצר ב"מחירי היצף", הגורמים נזק לתעשייה מקומית.​

בהתאם לחוק היטלי סחר, זה התהליך מרגע הגשת התלונה ועד להטלת ההיטל:

    1. הגשת תלונה
    2. חקירה ובדיקה של הממונה על הסחר מצד משרד הכלכלה: האם יש היצף? האם נגרם נזק לעשייה המקומית? (לוקח בין שנה לשנתיים)
    3. הגשת הממצאים לוועדה המייעצת
    4. המלצת הוועדה המייעצת לשר הכלכלה
    5. החלטת שר הכלכלה – עליו להחליט האם להטיל היטל היצף ואם כן, באיזה שיעור ובאילו תנאים
    6. אישור של שר האוצר
    7. אישור של ועדת הכספים של הכנסת

מדוע למדינה יש אינטרס להגן על חברת נשר מפני סגירה? 

מלט נחשב בישראל למוצר חיוני, לכן למדינה יש אינטרס לייצרו באופן עצמאי ולא לסמוך רק על מלט מיובא, זאת משיקולי ביטחון. לדוגמה, אם ישראל לא תייצר מלט בעצמה ותסמוך רק על מלט המיובא למשל מטורקיה, ולפתע היחסים בין טורקיה לישראל יהפכו בעייתיים – ישראל עלולה להישאר ללא מלט, המשמש לבנייה של בניינים, כבישים, ועוד.

בנוסף, לדברי הממונה על הסחר דני טל, אם לא יהיו לישראל מפעלי מלט משלה – היא תיאלץ להסתמך רק על מחירי היבוא מחו"ל. היבואניות עלולות להשתלט על שוק המלט בישראל, מה שיביא לעליית מחירים.

"יש להגן על התעשייה ועל המשק לטווח ארוך מפני התמוטטות התעשייה המקומית ועליית מחירים במשק בטווח הארוך, שעלול להיוותר ללא תעשיית עוגן ובתלות במחירי יבוא", כתב הממונה על התחרות דני טל בממצאי הבחינה שלו.

לפי רשות התחרות, הטלת מס תייקר את ההוצאה על מלט ב-350 מיליון שקלים לשנה

אך יש מחלוקת בנושא: רשות התחרות טוענת כי המס יהיה הרסני לשוק, יעלה את יוקר המחיה וייקר את ההוצאה על מלט בכל שנה בכ-350 מיליון שקלים.

לדברי הרשות, הגנה על נשר בעזרת המס החריג תחזק את המעמד שלה כמונופול ותביא לעליית מחירים, שתחזיר את מחירי המלט לשיעורם לפני פתיחת השוק לתחרות: יקרים יותר ב-20%. הרשות גם טוענת שיבואני המלט יפסיקו לייבא עקב ההיטל, או שלחילופין יתחילו לייבא במחיר יקר יותר – שיתגלגל לצרכנים. 

  • לקריאת חוות הדעת המלאה של רשות התחרות: לחצו כאן
  • לקריאת חוות הדעת של דני טל, הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה: לחצו כאן

ברשות התחרות גם טענו כי ישנו "ספק ממשי אם הטלת ההיטל תועיל למשק המקומי". כלומר, הם לא מקבלים את החשש הביטחוני והחשש לנפילתו של המונופול נשר.

יש לציין כי הייחוד של חברת נשר הוא הייצור העצמי. אחד ממרכיבי היסוד של המלט הוא החומר "קלינקר", אותו חברת נשר מייצרת בעצמה. לדברי רשות התחרות, ייתכן שיהיה לה יותר משתלם לייבא את הקלינקר ולא תרצה להמשיך לייצרו בישראל. לכן, יכול להיות שהטלת המס, שמטרתה להגן על נשר כיצרנית מקומית – תתגלה כחסרת משמעות, ורק תפגע בתחרות.

האם נשר בכלל עומדת בפני סגירה? לא בטוח

לפי בדיקתו של הממונה על הסחר במשרד הכלכלה, דני טל, בשנה האחרונה מצבה הכלכלי של "נשר" מדרדר והחברה נקלעה להפסדים. הוא אף הזהיר מפני אפשרות שהחברה תסגור את מפעל המלט ברמלה, שהוא מתקן הייצור היחיד למלט מקומי. 

מיכל הלפרין הממונה על רשות התחרות. "בעלי השליטה עצמם חושבים שנשר רווחית"

אך יש מי שטוענים שנשר כלל לא עומדת בפני סגירה, ושהנתונים שהציגה החברה לממונה טל אינם אובייקטיבים. טענה זו מסתמכת על העובדה שחברת "כלל תעשיות", הבעלים של נשר, גייסה אג"ח לאחרונה. המשמעות היא שהחברה הציגה למשקיעים פוטנציאלים תמונה אחרת, יפה יותר, על מצבה הכלכלי של חברת "נשר". "דומה כי בעלי השליטה בנשר עצמם סבורים כי נשר רווחית וצפויה להישאר כזו גם בשנים הקרובות", כך לפי רשות התחרות.

פרסום של דה מרקר מהעת האחרונה אישר את הדברים. נכתב כי על פי נתונים שהוצגו למשקיעים, חברת "משאב" – חברת בת של "כלל תעשיות", המחזיקה ב"נשר" – הרוויחה בשנה שעברה מעל ל-100 מיליון שקל, והרווחיות שלה צפויה להשתפר בשנים הקרובות.

 

הרווח התפעולי של משאב במחצית הראשונה של 2019 הסתכם ב-152 מיליון שקל – יותר מהרווח התפעולי בכל שנת 2018, שהסתכם ב-133 מיליון שקל בלבד.

לטענת משרד הכלכלה, גם סגירת חברת נשר תוביל לעליית מחירי הדיור והבנייה (צילום שי יחזקאל)

זאת ועוד, לפי עמותת "צדק פיננסי", הממונה דני טל הסתפק רק בנתונים שסיפקה "נשר", והיה עליו לבקש לעיין במסמכים בלתי תלויים. "במהלך תקופת הבדיקה של הממונה, נשר הפסיקה לדווח לבורסה ולכן לציבור אין דרך לאמת את הנתונים שהיא מסרה לממונה", טען אמיר זלאייט, רכז רגולציה בעמותה.

"במקביל, היא גייסה 650 מיליון שקל מהגופים המוסדיים, אותם היא אמורה להחזיר באמצעות הרווחים מהפעילות שלה. צירוף הגורמים הללו מחייב שלא להסתפק בנתונים שנשר מסרה לצורך קבלת הטבה מהמדינה, אלא בנתונים אובייקטיביים שנמסרו באותו פרק זמן למטרות אחרות".

מחברת נשר טרם החליט לגבי הצורך בהיטל היצף. לדבריהם אסור היה לו לסמוך על הנתונים שהוגשו לו מחברת נשר. "צדק פיננסי" דורשים לחשוף את הנתונים שהציגה חברת "משאב" למתעניינים בהשקעה באיגרות החוב שלה.

"צדק פיננסי" מפנים בחוות הדעת להחלטת ממשלה מ-2013 בנושא היטלי סחר שמחזקת את טענתם, ובה נכתב כי: "אם ניתן להרחיב את היריעה אין להסתפק אך ורק במידע שסיפק המתלונן".

צוות "צדק פיננסי"

הון-שלטון-עיתון

הסיפור על נשר והיטל ההיצף הופך להיות מעניין במיוחד כשמסתכלים עליו מנקודת המבט של הון-שלטון-עיתון: לן בלווטניק, הבעלים של ערוץ 13, שולט גם ב"כלל תעשיות". חברת הבת של כלל תעשיות היא "משאב", ולה חברת בת נוספת: "נשר". 

בלוונטיק מרכז בידיו כח עצום: הוא מחזיק ביד אחת במונופול נשר המייצר מוצר חיוני למדינת ישראל, וגם את אחד מערוצי השידור הנצפים ביותר במדינה. לאחר פרשות 2000 ו-4000, לא ניתן שלא לתהות: האם בלווטניק מנסה להטות את הסיקור בערוץ 13 לכיוון מסוים כדי לנסות לקבל הטבות מהמדינה עבור חברת המלט שלו?

לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ 13 ובנשר. האם האינטרס ישפיע על אופן הסיקור?

לאחרונה מתחוללת מלחמה בין עיתונאי רשת 13 להנהלת הערוץ, שנמצא בבעיה כלכלית. הסכסוך הגיע לשיא כאשר לאחרונה רשת 13 ניסתה למנוע מעיתונאי הערוץ לסקר בהרחבה את פתיחת משפט נתניהו. הרשת דרשה מהאולפנים שהמשפט ישודר ללא כל פרשנות עיתונאים. עיתונאי 13 התרעמו על כך, עתרו לבג"ץ, וההחלטה בוטלה בסופו של דבר.

נציין כי ב-2017 נחקר בלווטניק בלונדון בקשר לתיק 1000. לפי עדות בלווטניק, רכישת ערוץ 10 נעשתה לבקשת נתניהו. על פי החשד, קבלת הצעת המחיר הגבוהה של בלווטניק אפשרה העברת סכומי כסף לבעלי המניות בערוץ – בניהם ארנון מילצ'ן, שזה היה תגמולו על המתנות לרה"מ נתניהו. חשד זה נותר ללא ביסוס וכתב האישום בפרשת 1000 אינו מזכיר חשד זה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?)

  1. עליית מחירים. במידה ויוחלט להטיל מס כבד בשם "היטל היצף" על ייבוא מלט, התחרות בשוק המלט והשווקים הנלווים כמו בטון – תצטמצם, מה שיובל לעליית מחירים. מלט ובטון משמשים לבניית בניינים ולכן צופה רשות התחרות עלייה במחירי הדיור. בנוסף, מדינת ישראל היא צרכנית מלט בעצמה מפני שהוא משמש לבניית תשתיות, כמו כבישים, ולכן חלק ההוצאה הציבורית על מלט עתידה לעלות גם כן. זאת אומרת – יותר כסף מכספי המיסים שלך יגיע לחברת "נשר" אם המדינה תבחר להגן עליה.
  2. פגיעה בתעשייה המקומית. במידה ויוחלט לא להטיל היטל היצף (כפי שהמליצה ועדת ההיטלים), אין לדעת מה יהיה עתידה של חברת "נשר" ושל הייצור המקומי של מלט. החשש הוא שבמידה וחברת "נשר" לא תוכל לעמוד בתחרות מול היבואניות, היא תיאלץ להפסיק לייצר מלט בעצמה ותתחיל לייבא אותו או אף להפסיק לפעול.
  3. יש הטוענים שהסתמכות על יבוא מלט בלבד מהווה סכנה לישראל מבחינה ביטחונית, שכן המלט מיבוא למשל מטורקיה, שהיא מדינה שהיחסים של ישראל איתה אינם יציבים. כלומר, המדינה עלולה להשאר במצב חירום כלשהו ללא מלט כלל וללא אפשרות לבנות או לתקן תשתיות ודירות שבהן כולנו משתמשים באופן יומיומי. טענה נוספת שהעלה הממונה על הסחר דני טל בהקשר זה היא שבמידה ולא יהיה יצור מקומי של מלט – ישראל תישאר תלויה במחירי היבוא של המלט. הדבר עלול לגרום למדינות המייצאות לישראל להעלות את מחירי המלט, מה שיוביל לעלייה במחירי הדיור.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא היטל ההיצף על המלט.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול