מאבקי אגו ובקשת החסינות של נתניהו – הסיבות לאי הקמת הוועדה להתפשטות מחלת הקורונה בכנסת

תזכורת: לקראת הבחירות האחרונות דחפנו, יחד עם 'ישראל ביתנו', להקים ועדות קבועות בכנסת, אחת מהן ועדה מצילת חיים – ההיערכות להתפשטות מחלת הקורונה. הוועדה לא הוקמה לאחר מסמוס של יו"ר הכנסת אדלשטיין ומחלוקת על תפקיד היו"ר. ביום שני יושבעו הח"כים. עליהם לקבל החלטה מיידית להקים את כל הוועדות כדי לפקח על עבודת הממשלה הזמנית. אין יותר זמן למשחקים

| עידן בנימין |

בתום דיון סוער על החסינות של ח"כ חיים כץ בתחילת פברואר נשארתי לתוך הלילה בוועדת הכנסת כדי לחזות בהקמת שלוש ועדות קריטיות. אחת מהן, ניחשתן נכון – הוועדה לעניין התפשטות מחלת הקורונה – ועדה מצילת חיים בטווח הזמן המיידי. מדובר היה בסיום משמח למאבק ארוך שניהלנו להקים ועדות בזמן הפגרה האינסופית. 

הוועדות אכן הוקמו אך רק על הנייר. הסיבה? – מחלוקת על תפקיד היו"ר.

וכך, בזמן שהממשלה הזמנית שלא זכתה לאמון הציבור ממשיכה לקבל החלטות הרות גורל על המשק ועל חיי האזרחים, הכנסת שנבחרה ומייצגת אותנו – נושלה מתפקידה. 

כתף קרה מהליכוד ומכחול לבן

מה בדיוק קרה שם? זה התחיל כשיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין עשה את מירב המאמצים למנוע הקמת ועדות – כל ועדה באשר היא – מאחר ולא היה מעוניין שעל הדרך תקום ועדה שתדון בחסינותו של בנימין נתניהו. 

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

זה המשיך בכך שהוועדות הוקמו על אפו ועל חמתו, אך לא הוסכם מי יכהן בתפקיד היו"ר, ובליכוד סרבו לשתף פעולה. 

וכך, אנו נחשפים לפגיעה חמורה באינטרס הלאומי של מדינת ישראל מאחר והתנגש באינטרס האישי של הנאשם נתניהו שרצה למנוע דיון בחסינותו, ובמאבקי אגו בין המפלגות השונות. נציין שגם המוטיבציה מלכתחילה להניע את הכנסת להקים ועדות מצד כחול לבן הגיעה בעיקר כדי להסיר את חסינותו של נתניהו. כשפנינו לאורך השנה האחרונה לכחול לבן ודחקנו בהם להקים ועדות – נתקלנו בכתף קרה.

התגובה האחרונה, טרם הבחירות, של כחול לבן לאי הקמת הוועדות הייתה: "אין עדיין סגירה על יו"רים. הוגשה בקשה לאדלשטיין להעלות את הנושא לסדר היום במליאה אך זה טרם קרה". כששאלנו את ח"כ מיקי זוהר על המחלוקת הוא מסר "זה שקר מוחלט. לא היה ויכוח כזה". 

לאחר ששאלנו את זוהר האם הציע שמות יושבי ראש לוועדות (היו אמורות לקום שתי ועדות נוספות), הוא מסר: " הציעו לנו כל מיני דברים וחשבו שבפגרת בחירות זה אפשרי לעשות מהלכים חד צדדיים. החלטתי שלא להשתתף בקרקס שלהם, עובדתית ההתנהלות שלהם לא הוכיחה את עצמה". מאדלשטיין לא נמסרה תגובה.

מיקי זוהר

חייבים להחיות את הכנסת מיד

אנחנו לא יודעים כמה זמן יקח להקים ממשלה – ואם היא בכלל תקום. הכנסת חייבת לחזור לעבוד.  לא אחרי ההשבעה – אלא מייד. אפילו אתמול. אין יותר זמן לטקסים וגינונים. אנשים נדבקים בנגיף מסוכן והמשק נכנס למיתון.

ביום שני יושבעו הח"כים. עליהם לקבל החלטה מיידית להקים את כל הוועדות כדי לפקח על עבודת הממשלה הזמנית. אין יותר זמן למשחקים. ח"כ אבי ניסנקורן (כחול לבן) אומר לנו היום (חמישי): בהנחה שהמנדט אצלנו, נפעל ביום שני בכל המהירות. כמובן ששבענו מהבטחות, ולא נרפה עד שזה יקרה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): הכנסת לא מתפקדת יותר משנה ולכן אין פיקוח על ממשלת המעבר. אם הממשלה לא תיערך כראוי לנגיף הקרונה לישראל כראוי, כל אזרחי ישראל ייפגעו מכך ולא משנה מה הם מצביעים בקלפי.

מה אפשר לעשות? המפלגות צריכות להגיע להסכמה שכבר ביום השבעת הכנסת – תתכנס הוועדה המסדרת ותקים מייד את כל הוועדות הקבועות על פי מפתח גודל, וללא קשר לקואליציה-אופוזיציה (שלא קיימות). סיירת השקיפות תדחוק בח"כים לבצע מהלך זה.

לפני הבידוד: 25 ח"כים טסו לחו"ל במימון גורמים זרים בחצי שנת הכנסת ה-22

הכנסת ה-22 שארכה כחצי שנה לא תפקדה כלל – למרות זאת 25 ח"כים הספיקו לטוס במהלכה לחו"ל על חשבון המפלגה או גורמים זרים. הטיסות מחייבות אישור של ועדת האתיקה שלא הוקמה וטרם ברור לנו כיצד מאושרות הטיסות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הכנסת ה-22 הייתה ארוכה במקצת מהכנסת ה-21, וגם היא כקודמתה לא עשתה דבר למען הציבור. מה הם כן הספיקו לעשות? לשדרג את תקציב התעמולה של המפלגות, לסדר העלאות שכר, ומתן פטור ממשפט לקולגה חיים כץ. כעת אנו חושפים ש-25 ח"כים מצאו במהלך הקדנציה גם זמן לטוס לחו"ל על חשבון גורמים שונים. רובן טסו פעם אחת וארבעה ח"כים הספיקו לטוס פעמיים: סתיו שפיר (המחנה הדמוקרטי), ניצן הורביץ ותמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי), ועאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת).

טיסות ח"כים על חשבון גורמים זרים, כלומר לא טיסות רשמיות מטעם המדינה, מצריכות אישור מקדים מוועדת האתיקה. בדומה לכנסת ה-21, הטיסות אושרו בדרך שעדיין לא בהירה לנו משום שוועדת האתיקה כלל לא הוקמה. למרות פניות חוזרות ונשנות לדוברות הכנסת, לא קיבלנו תשובה. 

נזכיר: לא מדובר בחופשה פרטית של חברי הכנסת – אלא בטיסות שגורם מסוים ראה לנכון לממן עבור נבחרי הציבור שלנו.

ארה"ב, ספרד ואוסטרליה – לאן טסו הח"כים

שפיר טסה לדאלאס לכנס של BBYO ולספרד לכנס על התחממות גלובאלית מטעם התנועה הירוקה (סה"כ ארבעה ימים). שפיר גם טסה לפי הרשומות לטיסה נוספת בת חמישה ימים לפורום הכלכלי העולמי לצעירים לשוויץ אלא שהיא מימנה אותה לטענתה מכיסה. עקב טיסה זו, שפיר פספסה את ההצבעה על מתן החסינות לח"כ חיים כץ במליאת הכנסת. 

סתיו שפיר

תמר זנדברג (מרצ) טסה לאוסטרליה מטעם הקרן החדשה לישראל ולשוודיה לאירוע של המפלגה הסוציאל דמוקרטית (סה"כ 11 יום – הטיסה לאוסטרליה קוצרה) ; ניצן הורביץ (מרצ) לכנס של IAC במיאמי ולוועידת J-STREET בוושינגטון (סה"כ תשעה ימים); ועאידה תומא סלימאן לארה"ב לכנסים מטעם שורה של ארגונים:Arab American Institute, US Middle East Project, Carnegie Endowment for International Peace. ולאיטליה לכנס של Inter parliamentary union (סה"כ 14 יום). 

ניצן הורביץ

מתן כהנא מופיע גם הוא פעמיים. טיסה אחת לגרמניה מטעם ארגון מצעד החיים ופעם אחרת לבריסל בשם European Christian Political Movement. לטענתו הטיסה לא התקיימה לבסוף עקב התזזיתיות הפוליטית. 

הפננו לתשומת לב ועדת האתיקה את הטענות של חברי הכנסת כהנא ושפיר, נעדכן כשתתקבל תגובה.

סה"כ 25 ח"כים טסו לחו"ל במהלך חודשים אוקטובר עד פברואר. הטיסה של בני גנץ (יו"ר כחול לבן) לוושינגטון לפגישה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – הייתה על חשבון המפלגה כחול לבן. לא מצאנו משהו חריג בטיסות עצמן, במיוחד כאשר לא ברור מה הח"כים עושים כאשר הם בארץ בתקופה הזו, ולא מנגישים את יומנם הציבורי. 

אם יש לך מידע כלשהו לגבי מה שחברי הכנסת עושים בחו"ל במהלך טיסות אלו כתבו לנו בתיבת ההדלפות החסינה או שלחו לנו מייל.

נזכיר שבבדיקה שערכנו בינואר מצאנו כי הח"כים שמרבות לטוס גם מיעטו להגיע לכנסת במהלך הפגרה האינסופית: תמר זנדברג וסתיו שפיר. 

אנחנו לא יודעים כמה קצרה תהיה הכנסת ה-23 אבל אולי זו תהיה הכנסת הראשונה שבה הח"כים ישארו בארץ – בגלל ההגבלות על נסיעות לחו"ל לאור הקורונה. 

תצוגה אינטראקטיבית: בדקו את חברי הכנסת שמעניינים אתכם

בנינו אתר מיוחד שמפרט את הטיסות בקדנציות הקודמות – בחרו ח"כ מהרשימה הנפתחת, ותוכלו לראות כמה ימים שהה בחו"ל, כמה ימי מליאה פספס ואפילו את הגורמים השונים שמימנו את טיסותיו.

פודקאסט חדש 🎧!

תומר אביטל מראיין את כתבי המערכת על החשיפות הטריות ומאחורי הקלעים – פודקאסט חדש 🎧 של שקוף מדי שבועיים!

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

11 במרץ, פרק חדש ומשובח במיוחד ! מה בפנים?
■ (00:00) תומר אביטל ועידן בנימין מקשקשים על דירוג הדוברים בשירות הממשלתי – למה זה חשוב ומדוע אנחנו רוצים בעצם להפסיק לדרגם?
■ (06:30) דרכת פעם על מעבר חצייה? אל תפספס את השיחה של תומר עם כתבת הפולו-אפ של שקוף, מאיה קרול, על מחדל מסוכן ומקומם – שלל רשויות צובעות כבישים בצבע שהוא גם מחליק וגם יקר
■ (12:29) מה הח"כים באמת עושים בפגרה? אסף נתיב מראיין את יעל פינקלשטיין על הדרך המקורית באמצעותה גילתה כמה פעמים הח"כים טסו אשתקד לחו"ל
■ (21:04) תומר מפרגן לח"כ שהחזיר כסף לכנסת!
'שקוף' בכל האפליקציות – להאזנה ברשת לחצו פה

עוד פרק לדוגמא (ינואר 23)

עידן בנימין בדק מי מחברי הכנסת ממשיך לעבוד חרף הפגרה, ודסקסנו על היומן עתיר ההשחרות של שר המשפטים.
מאיה קרול הציגה את תחום הסיקור המקורי שלה 'פולו אפ' וסיפרה איך כבר שינתה לכם את חגיגות יום העצמאות.
אסף נתיב בחן איך זה נראה כשדמוקרטיה מתמעטת בהונגריה.
• ושיחקנו משחק קורע: מה עוד אפשר לעשות עם הכסף שיילך לתקציבי התעמולה המיותרים של בחירות 2020?
'שקוף' ברשת, בספוטיפיי ובשאר האפליקציות 🤯

לבקר את התקשורת 4: "כתבות" ו"תחקירים" מלטפים בהזמנה אישית – מכספי הציבור שלכם

"חברת החדשות הפרטית" מוכרת "כתבות" ו"תחקירים" בהזמנה אישית, בהן כל התוכן מוכתב מראש על ידי המשלם. למעשה מוכרים לך פרסומת סמויה מתוחכמת, הנראת ונשמעת כמו כתבה חדשותית-עיתונאית אמיתית. החברה משווקת את ה"כתבות" שלה בכלי תקשורת מרכזיים כמו וואלה, ישראל היום, ועוד. תחקיר "שקוף" מגלה כי כתבות בהזמנה אישית פופולריות במיוחד בקרב חברות ממשלתיות, שרוכשות "כתבות" מפרגנות רבות על עצמן. גם ועדי עובדים משתמשים בשירותי החברה, כמו ועד הכבאים שרכש מהחברה "תחקיר" המכפיש בכירים בכבאות.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

כולנו נחשפים לחדשות כמעט כל שעה, אך אף אחד מעולם לא לימד אותנו איך לקרוא אותן בצורה ביקורתית. הגיע הזמן לשנות את זה. נכון, כל ילד יודע שהתקשורת מציגה רק חלק מהאמת, ופייק ניוז הפך למושג חם – אבל זה רק חלק קטן מהבעיה: עורכים משתמשים בכותרות ובתמונות שמפעילים אצלנו רגשות. עיתונאים מוהלים עובדות בתעמולה, ובעלי עניין בפייסבוק מציגים עצמם כעיתונאים.

כל ערוץ תקשורת מבנה לקוראיו מציאות מעוגנת בנרטיבים משלו הנותנים משמעות לעובדות, ומעצבים תפיסת עולם – בכוונה ובלי כוונה – גם אנחנו. לאף אחד מאיתנו אין זמן להפוך לחוקר תקשורת, להכיר את מפת האינטרסים ואת שלל המניפולציות בהן משתמשים הכותבים והעורכים. לכן החלטנו ב"שקוף" לצאת בסדרת כתבות והמלצות במטרה לסייע לכן ולכם לפתח יכולת להערכה ביקורתית של המדיה: כדי שתוכלו לעשות שימוש מושכל בחדשות, ולהבין מסרים ומה עומד מאחוריהם.

חברת החדשות הפרטית: "תחקירים" ו"כתבות" המתאימים את המציאות למי שמשלם

בשבועות האחרונים אני מפרסמת סדרת כתבות על המחדלים בשירותי כבאות. תוך כדי כתיבה, נחשפתי במקרה לתחקיר וידאו שעסק בכבאות ובמחדלים הנוראיים שמתרחשים בה. ראיתי שהתחקיר עלה בערוץ יוטיוב שנקרא "החדשות הפרטיות", ותהיתי – אולי מדובר בגוף תקשורת עצמאי, כמו שקוף? 

במהלך הצפייה בתחקיר עלו נקודות שנראו לי משונות, ולא עיתונאיות. למשל, ניסו להפריך כל מיני טענות שעלו בתחקיר של "עובדה" על הכבאות. הקריין השתמש בשפה מוגזמת, והטון היה חד צדדי –  הכפיש בכירים בכבאות אך האדיר את ועד הכבאים. אז חקרתי יותר לעומק, כדי להבין האם מדובר בתחקיר עיתונאי או במשהו אחר.

להפתעתי גיליתי שמה שנראה לי כמו כתבה  – הוא למעשה פרסומת. הופתעתי. ואז הבנתי: אם אני כעיתונאית נפלתי בפח – זה יכול לקרות לכולם. אז ברוכים הבאים לכתבה מספר 4 בסדרת הקריאה הביקורתית: מי עומד מאחורי מה שנראה כמו 'תחקירים', שאתם רואים ברחבי הרשת.

כי"ל, בנק לאומי, בזק, בז"ן: כולם רוכשים סרטי פרסומת "עיתונאיים" מחברת החדשות

חברת החדשות הפרטית נוסדה ב-2006 ע"י איתי רפופורט, כתב לשעבר בערוץ 11. החברה מפיקה ומפיצה תוכן שיווקי שנראה כמשדר חדשות אמיתי, ובעזרת כתבים ויוצאי מערכות חדשות, מצליחה לספק תוכן שיווקי שנראה כמשדר חדשותי אותנטי. החברה מפיצה את התוכן שלה בערוצים המסחריים, בערוצי השידור בטיסות אלעל, בכנסים, בדוא"ל ובסלולר. בין לקוחותיה: כי"ל, בנק לאומי, בזק, בז"ן, תנובה, ועוד. 

מתוך אתר חברת החדשות הפרטית

"אמת עיתונאית, אובייקטיביות, ואפילו לא גרם אחד של שיווקיות"

"הכתבות" וה"תחקירים" הם פרסומת מתוחכמת ואפקטיבית, שנערכת כמבזק חדשות או תחקיר במטרה להסוות מפני הצופים את העובדה שמדובר בתוכן שיווקי. באתר החברה נכתב מפורשות: "84% תופסים את החדשות הפרטיות כחדשות אמיתיות לכל דבר!", וגם: "כמעט איש מהצופים לא העלה על דעתו שמדובר בתכני חדשות שנעשו ע"י חברה פרטית. מכאן גם עלה שמבזקי החדשות הן הדרך האפקטיבית ביותר להעביר מסר: יש בהן אותנטיות, אמת עיתונאית, אובייקטיביות, ואפילו לא גרם אחד של שיווקיות או קידום מכירות". 

"חדשות אמיתיות לכל דבר". מתוך אתר חברת החדשות הפרטית

איך זה עובד, ומה המחיר?

החברה מציעה ללקוחותיה את מה שמצופה מחברת הפקה: צוות צילום, במאי, עריכה ועוד. 

רפופורט כוללת בשירותיה גם "כתיבת תסריטים מרתקים וסוחפים עם ערך עיתונאי אמיתי לכל המשדר, לכתבה המרכזית, ולראיונות". הדגש הרב בסרטוני התדמית ובאתר החברה על החשיבות של "ערך עיתונאי" ו"אותנטיות" ב"כתבות" שלה גורמת לך לחשוב של"כתבים" או ה"עורכים" יש מידה של שיקול דעת.  

אלא שהצעת המחיר שקיבלנו מהחברה מגלה שאין ולו קמצוץ של "ערך עיתונאי" – כל התוכן מתוכנן בקפידה ומותאם לחלוטין לרצון המשלם. נציג של החברה עמו שוחחנו טלפונית אמר לנו בנוגע לכתיבת התסריט לכתבה: "החכמה היא להוציא את כל הפגמים החוצה ולהשאיר את המסר. המסר הוא הכי חשוב".

עלות הפקה של "כתבה" של חברת החדשות הפרטית: 30 אלף ש"ח. 

מתוך הצעת מחיר שקיבלה "שקוף" מחברת החדשות הפרטית

הפצה באתרי חדשות אמיתיים: ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

חברת החדשות הפרטית מוכרת אף שירותי הפצה: פרסום ה"כתבה" באתרי החדשות, כתוכן ממומן. בשיחת טלפון עם נציג החברה נאמר לנו כך: "אנחנו מפרסמים את זה לא עם אחד הכתבים שלהם, אלא 'בשיתוף עם חברת החדשות הפרטית', או 'בשיתוף עם בנק הפועלים'… כשאומרים 'בשיתוף' זה שם קוד לכתבות ממומנות". 

בהמשך השיחה סופר לנו על מגוון אתרי חדשות איתם עובדת החברה: "זו ארץ אינסוף האפשרויות. הכל יכול לקרות, אנחנו עובדים עם כולם". באתר החברה נכתב שהיא מפיצה את התוכן שלה בין היתר בעזרת: "מייל מעוצב ומגרה לצפייה בקישור כהודעה לתקשורת לכתבים".

ואכן, באתר החברה ניתן למצוא "כתבות" של החברה, שהתפרסמו בכלי התקשורת השונים. למשל, כתבה ב"ישראל היום" שעסקה בליגת הכדורגל של המרכזים הקהילתיים של עמידר, וכתבה בערוץ 12 עסקה בהשמדת קורנפלקס מזוהם של חברת "יונילוור". 

מתוך אתר חברת החדשות הפרטית

מהצעת המחיר שקיבלנו מחברת החדשות הפרטית, עולה כי פרסום ה"כתבה" באתר וואלה יעלה חמשת אלפים שקלים נוספים.

  • להצעת המחיר המלאה כפי שקיבלנו אותה מחברת החדשות הפרטית: לחצו כאן

מתוך הצעת מחיר שקיבלה "שקוף" מחברת החדשות הפרטית

"לפעמים לקוחות מבקשים מאיתנו 'אל תספרו שאנחנו ביקשנו את זה', שזה לא יראה כאילו הזמינו את הכתבה או החדשות"

משיחת טלפון עם נציג החברה עולה כי היא מפיצה את הכתבות גם כתוכן אותנטי באתרי החדשות ובטלוויזיה, ולא רק כתוכן ממומן. נציג החברה: "לפעמים לקוחות מבקשים מאיתנו 'אל תספרו שאנחנו ביקשנו את זה', שזה לא יראה כאילו הזמינו את הכתבה או החדשות".  כששאלנו האם החברה יכולה לעזור לפרסם "כתבה" שלה בתכנית בוקר, נאמר לנו: "זה בעיקר תלוי אם זה יעניין מישהו בתכנית הבוקר… אבל לא צריכה להיות איזושהי בעיה".

כתבה מאתר Ynet מוכיחה שאכן תוכן שיווקי של החברה מצליח להכנס כתוכן אמיתי לאתרי החדשות: בידיעה באתר מופיעה "כתבה" מצולמת של חברת החדשות הפרטית שמפרגנת לחברת חשמל על ציון 'שבוע האחריות החברתית'. הלוגו של Ynet מופיע לכל אורך ה"כתבה" של חברת החדשות, כך שהיא נראית כתוכן אותנטי. הקורא הממוצע לעולם לא יבין זאת: ניתן לגלות שמדובר בתוכן של חברת החדשות הפרטית, רק מפני שהכתבה הזו מופיעה באתר של חברת החדשות הפרטית.

מתוך כתבה באתר Ynet

מאות אלפי שקלים מהקופה הציבורית: משרדי הממשלה והחברות הממשלתיות קונים "כתבות" מפרגנות

חברת רפופורט מייצרת "כתבות" רבות עבור חברות ממשלתיות ומשרדים ממשלתיים, שתקציבם מגיע מהכיס שלנו.

מעבר על אתר חברת החדשות הפרטית וערוץ היוטיוב שלה מראה כי חברות ממשלתיות הן לקוח משמעותי. ניתן למשל למצוא באתר החברה 10 סרטונים על חברת "עמידר", 10 סרטונים עבור קופות חולים שונות, וכפי שניתן להסיק מהצעת המחיר שקיבלו מחברת החדשות הפרטית – מדובר בסרטונים שעלותם עלולה להגיע למאות אלפי שקלים, מהכיס שלנו. נבהיר שוב: אלו לא "כתבות", אלא תוכן שיווקי בתחפושת. 

כך למשל כתבה אחת מתהדרת בכותרת: "תחקיר מיוחד – סוד השיפור במאזנים הכספיים של החברות הממשלתיות", ומפארת מנהלים בחברות ממשלתיות. נשמעים בכתבה משפטים כמו: "הנהלת חברת החשמל מצליחה לייצר נוסחה שמביאה אותה לרווחים כספיים שלא ידעה כבר שנים". 

מתוך ערות היוטיוב של חברת החדשות הפרטית

מבדיקה בתקציבים ממשלתיים עולה כי המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר – גם הם השתמשו בשירותי החברה. רשות החברות הממשלתיות שבאוצר שילמה לחברה ב-2016 כ-11 אלף שקלים, עבור סיקור כנס כלכלי והפקת מבזק חדשות בעניינו. (נראה שמדובר בכנס "אלי הורוביץ"). המשרד להגנת הסביבה הפיק ב-2011 "תחקיר מיוחד" בנושא "פינוי אסבסט מהגליל המערבי". מצאנו גם סרטון של משרד הבריאות, אך הוא לפחות הכיל מידע לתועלת הציבור: הסרטון מסביר מה התהליך שעוברים חולים סיעודיים או תשושי נפש עד לכניסתם למסגרת אישפוזית. 

מתוך אתר חברת החדשות הפרטית

ועד הכבאים קונה "תחקיר" כדי להכפיש את שמו של נציב הכבאות

גם ועדי עובדים משתמשים בשירותיה של חברת החדשות הפרטית כדי לקדם את מטרותיהם. באתר החברה ניתן למצוא "כתבות" שהופקו עבור ארגון העובדים הסוציאלים, הסתדרות המורים, ההסתדרות, ולשכת רואי החשבון. 

בולט במיוחד ה"תחקיר" המושקע שהפיקה לאחרונה חברת החדשות הפרטית עבור ועד עובדי הכבאות: כתבה בסגנון "עובדה" או "המקור", בארבעה חלקים(!). התחקיר נרכש ע"י ועד העובדים כחלק ממלחמה המתנהלת בשנים האחרונות בין יו"ר הוועד אבי אנקורי, לבין נציב הכבאות דדי שמחי. בהתאם, התחקיר מאדיר את ועד העובדים, ושם דגש החשיבות שלו בארגון הכבאות, ומצד שני – מכפיש בכירים בכבאות.

מה שמדהים הוא ש"התחקיר" מציג תיקים שכבר נסגרו על ידי נציבות שירות המדינה. למשל, ב"תחקיר" שולבה הקלטה של נציב הכבאות דדי שמחי, בו הוא נשמע אומר כי במידה וכבאי הופך לא כשיר רפואית, "מפטרים אותו בלי כסף ויורים לו בראש".

  • כתבנו כתבה נפרדת שעוסקת במחדלים ב"תחקיר" הכבאות של חברת החדשות הפרטית: קראו כאן

מתוך ערוץ היוטיוב של חברת החדשות הפרטית

בדקנו. נציבות שירות המדינה חקרו את הנושא, וקיבלו את תמליל ההקלטה המלאה. מהחקירה עלה כי הדברים של שמחי הוצאו מהקשרם לחלוטין: מיד לאחר שאמר שמחי "מפטרים אותו בלי כסף יורים לו בראש" הוא המשיך ואמר: "תפסיקו לחשוב שכל דבר זה ישר פיטורים. תירגעו. מה נראה לכם, שאנחנו רוצים לדפוק אתכם? אני דואג לכם יותר מכולם, לא נגדכם".

התלונה נסגרה ביוני 2019, אך ההקלטה מופיעה ב"תחקיר" של חברת החדשות הפרטית שעלה ליוטיוב בספטמבר 2019.

הקלטה ערוכה של נציב הכבאות דדי שמחי מופיעה ב"תחקיר". מתוך ערוץ היוטיוב של חברת החדשות הפרטית

ב"תחקיר" של חברת החדשות הפרטית מובאות גם עדויות להטרדה מינית של עובדת במערך הכבאות ע"י עובד אחר במערך. גם בנושא הזה הוגשה תלונה לנציבות שירות המדינה, שנחקרה ונסגרה מחוסר אשמה. נבהיר כי שקוף לא מתיימרת לשפוט את פרטי המקרה הספציפי בשום אופן, אך ראוי לציין כי בתחקיר של חברת החדשות הפרטית מוצגת תמונה חלקית: לא הוזכר כי התלונה נחקרה ונסגרה, למעשה כלל לא צוין כי הוגשה תלונה בנושא. לטענת ועד הכבאים העובדת הגישה לאחרונה ערעור על תוצאות החקירה. 

נקודה מעניינת נוספת היא שוועד הכבאים רכש את סדרת הכתבות הזו  כתשובה לתחקיר "עובדה" על הכבאות, בו הוועד מצטייר כחסר אחריות ובריוני. היה מפליא לראות כי כחלק מהניסיון של ועד הכבאים לשפר את תדמיתו, ה"תחקיר" שרכש מנסה להפריך את הטענות שעלו בתחקיר העיתונאי האמיתי "בעובדה". 

 

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע)? כשאנו צופים קוראים חדשות, לא נבחין בקלות בין חדשות מזויפות לבין חדשות אמיתיות – וזו בדיוק החולשה שחברת החדשות הפרטית ולקוחותיה מצליחים לנצל. רפופורט TV מודעת להשפעה העצומה שיש לתקשורת על הציבור ומנצלת אותה בחכמה כדי לשטות בנו. כולנו עלולים להאמין שתוכן מסוים מופיע בתקשורת מפני שהוא חשוב  – כשבפועל הוא נמצא שם בגלל ששילמו עליו.

מה עושים כדי שיתוקן (מעש"י)? חברת החדשות הפרטית מתנהלת בצורה חוקית לחלוטין. לכן הגיע הזמן לשנות את החוק. בקדנציה הקודמת הופלה הצעת חוק של מיקי רוזנטל שביקשה לסמן היטב פרסומת סמויה. נלחץ על הח"כים בקדנציה הבאה (מתי שלא תהיה) – לחוקק את החוק החשוב הזה. בינתיים – קראו את פרויקט שקוף לקריאה ביקורתית, וזכרו: החובה להיות קוראים מודעים וביקורתיים מוטלת על כולנו.

 

תגובות: פנינו לחברת החדשות ולויינט – שניהם בחרו שלא להגיב לכתבה זו. אולם חברת החדשות כן הגיבה לכתבה קודמת שפרסמנו ועסקה אך ורק בכבאות והם הוזכרו בה: "כמי שזכה בפרס מצוינות עיתונאית ע״ש גדעון לב ארי ז״ל (2003) על כתבת יומן שחשפה את היקף המחלות ומקרי המוות הרבים בקרב לוחמי האש וכיצד המדינה מפקירה אותם – יש בי מחויבות לציבור הכבאים שהיא הרבה ומעבר לכל התקשרות עסקית. הערכה שלי אליהם עצומה. לגופו של עניין – רפופורט חברת החדשות הפרטית נשכרה על ידי ארגון הכבאים הארצי להפקת סדרת סרטים תיעודיים שיחשפו לציבור הישראלי, לראשונה, כיצד מתנהל מערך הכבאות הארצי, בדגש על צמרת הארגון. לצוות ההפקה והתחקירנים שלנו הגיעו עדויות קשות, צילומים והקלטות שאין יותר מדרך אחת לפרש אותם וסיפורים מסמרי שיער מפיהם של לוחמות ולוחמי אש אשר התייצבו מול המצלמות שלנו, הפגינו אומץ רב, ושיתפו. כל הסרטים מביאים עדויות אמיתיות, אותנטיות – את כולם קיבלנו מהכבאים עצמם".

לדברי החברה, "מערך משפטי מקצועי בחן את הסרטים פריים אחר פריים, שוט אחר שוט ומשפט אחר משפט – כולם נמצאו נכונים, אמיתיים, אמינים ושדירים. רפופורט חברת החדשות הפרטית הינה החברה הראשונה בישראל והמובילה בארץ בכל הקשור להפקת סרטים המביאים את המסר של לקוחותיה בסגנון עיתונאי (והכל חייב להיות אמיתי!). ביום שבו עזבתי את עבודתי ככתב טלוויזיה בערוץ הראשון , החלטתי להקים חברה אשר, לראשונה, תאפשר גם לגופים וארגונים לספר את סיפורם מבלי להיות תלויים בכלי תקשורת זה או אחר – ולא כפרסומת, אלא כיצירה עיתונאית פרטית מעניינת ואפקטיבית. בדיוק כך נהגנו עם הכבאים היקרים – מהרגע שבו אומת החומר שנחשפנו אליו – חשנו שליחות להפיצו לציבור. אני וכל רפופורט חברת החדשות הפרטית גאים שעמדנו לצידם של לוחמי האש האמיצים וסייענו בידם להביא את סיפורם, גרסתם לכלל הציבור".

בונוס: מה זה חוק הפרסום הסמוי?

חוק שהוגש במטרה להילחם בתופעה בה גורמים מסחריים רוכשים בכסף כתבות קנויות מהתקשורת – ואלו מופיעות ללא סימון ראוי. כלומר לציבור אין שום דרך לדעת שהכתבה איננה עיתונאית אלא פרסומית. החוק ביקש להגביל את תופעת הפרסום הסמוי ("תוכן שיווקי") בתקשורת ולקדם כללים לסימון של תכנים ממומנים. החוק הוגש ב-2015 ע"י ינון מגל ומיקי רוזנטל (ובהמשך עם בצלאל סמוטריץ' ויואב קיש)  ונפל ב-2016. 

את החוק הפילו חברי הליכוד, כולנו, הבית-היהודי, ש"ס, יהדות-התורה וישראל-ביתנו – ומהאופוזיציה הצביעו נגדו איציק שמולי, יואל חסון, חיליק בר ורויטל סויד.

למה המדינה מעבירה מאות מיליונים למלחמה ב-BDS לעמותות ללא פיקוח?

הכירו את "קשת דוד": עמותה שמטרתה לבנות "שיטה ייחודית וייעודית למחקר אסטרטגי של השיח המתנהל ברחבי רשת האינטרנט" – וכל תקציבה מגיע מהמדינה, ללא מכרז ובאמצעות הזרמה דרך עמותה שלישית. אז למה המשרד לעניינים אסטרטגיים מעביר מאות מיליונים למלחמה ב-BDS לעמותות, במקום לעשות את העבודה בעצמו? ואיפה משרד החוץ בעניין? תחקיר ראשון על עמותות בשירות המדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נתקלנו בתופעה מטרידה: עמותות שונות מקבלות כמעט את כל התקציב שלהן מהקופה הציבורית – כדי לבצע פעילות שהמדינה הייתה אמורה לבצע בעצמה. לדוגמא: קרן מעגלים שאמורה לעזור לעובדים במקצועות שוחקים ולא עשתה את עבודתה במשך שנים. "מוזאיק יונייטד" שמהווה רק צינור להעברת כסף לעמותות אחרות, ו"קונצרט" (לשעבר "קלע שלמה") שלכאורה נלחמת בתנועת החרם על ישראל (BDS). לעיתים, מדובר בעמותות שהוקמו בסמיכות למיזם ממשלתי, ואף קיבלו פטור ממכרז. 

למה הממשלה מעדיפה לפעול דרך עמותות? כי אז אתה יכול לנהוג כמעט בלי דין וחשבון. בניגוד למשרד ממשלתי, על עמותה יש פחות בקרה. היא לא כפופה לחוק חופש המידע, אין צורך במכרזים ובטח שלא צריך לבדוק אם העובדים שלה עובדים ברף של נציבות שירות המדינה.

כל המאפיינים האלו בעייתיים במיוחד כשמדובר בפעילות ממשלתית לכל דבר ועניין.

הפרק הראשון בסדרת התחקירים עמותות בשירות המדינה (שהמו"לים של שקוף בחרו) מוקדש ל"קשת דוד", חברה לתועלת הציבור (צורת התארגנות דומה לעמותה) שהוקמה בינואר 2018 מתוך מטרה לחקור את שיח הדה-לגיטימציה נגד ישראל ברשת.

256 מיליון שקל

לקשת דוד אין אתר. את כל מה שאנחנו יודעים עליה, נאלצנו לדלות דרך הדוחות שהגישה בשנתיים האחרונות לרשם העמותות. קשת דוד הוקמה על ידי שניים: יוסף קופרוסר, לשעבר מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגים (ומי שהקים גם את "קונצרט"), וערן ווקסר, מומחה למערכות מידע מתקדמות וקצין לשעבר ביחידת לה"ב 433. בקשת דוד יש 21 עובדים, וחזונה הוא "מיפוי שיח ברשת". או במילותיה: "הבניית שיטה ייחודית וייעודית למחקר אסטרטגי של השיח המתנהל ברחבי רשת האינטרנט". 

פעולותיה העיקריות של העמותה לפי הדוחות למשרד המשפטים הם: "מיפוי תופעת הדה-לגיטימציה באמצעות ניטור וניתוח שיח מגמות שונות מרחבי הרשת הגלויים. איתור וניתוח ידיעות חדשותיות מרחבי העולם", וכן "יכולת התראה לקהילה היהודית והפרו ישראלית ברחבי העולם".

מה זה אומר? שאלה טובה. התשובה יכולה לנוע החל מחיפוש "יעודי" בפייסבוק, כלומר: אנשים שיושבים על הרשת ומחפשים אזכורים ל-BDS, ועד לפעילות מתוחכמת יותר בסגנון "קיימברידג' אנליטיקה" שיצרה פילוח מאפיינים של משתמשים בפייסבוק לרבות נוכחות בקבוצות פייסבוק שונות, כדי להשפיע על השיח – בדומה למעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארה"ב.

סערת קיימברידג' אנליטיקה

סערת קיימברידג' אנליטיקה: שיבל כרמי מנסור על השילוש המטריד של ממשל, פוליטיקה, ו-Big Data | מהדורה ראשונה

Posted by ‎החדשות – N12‎ on Tuesday, March 20, 2018

קונצרט – אנחנו לא בדיוק יודעים מה היא עושה, אבל כולנו משלמים על זה

בסדרת תחקירים מעמיקה שפרסם איתמר ב"ז בעין השביעית, הוא מפרט על פעילותה של עמותת האם של קשת דוד – "קונצרט". העמותה נוסדה בשלהי 2016 ויוסדה כאמור על ידי קופרווסר, מנכ"ל המשרד לעיניינים אסטרטגיים לשעבר. אבל מדובר בזרוע ביצועית של המשרד לכל דבר: "קונצרט תידרש לעסוק אך ורק במיזם הממשלתי, ופעילותה תיקבע על-ידי ועדת היגוי שבה יישבו נציגי הממשלה. לצדם יישבו נציגים של נדבנים יהודיים מהעולם שאמורים להקצות לגוף יוצא הדופן עוד 128 מיליון שקל לפחות – ולהעמיד את תקציבו הכולל על למעלה מרבע מיליארד שקל בשלוש שנים". 

לפי הדוחות ופרסומי העין השביעית נראה שהעמותה עצמה תבצע פעילות "תודעת המונים". בואו נבדוק מה אנחנו כן יודעים. 

החל מעקיפת עבודת משרד החוץ ועד לפעילות בשטח אפור: האם קונצרט וקשת דוד יוצרים פוליטיזציה של הדיפלומטיה הישראלית?

בכל כתבה בסדרת תחקירים זו על עמותות בשירות המדינה, ננסה לענות על ארבע שאלות כדי להבין מדוע המדינה בחרה בדרך זו:

  • האם הממשלה מנסה לעקוף חובת מכרזים?
  • האם הממשלה מחלקת תפקידים ומתקצבת מנגנונים פוליטיים?
  • האם הממשלה מנסה לבצע פעילות בשטח אפור?
  • האם הממשלה מנסה להרחיק פעילות ממשלתית מארגוני עובדים?

"כאילו הכניסו טנקים לשדה הדיפלומטי"

לכאורה, מלחמה בחרם על ישראל במרחב הפיזי והאינטרנטי נוגעת בתחום אחריותו של משרד החוץ. כפי שנכתב באתר המשרד: "(המשרד) פועל להבטחת החוסן הלאומי של מדינת ישראל באמצעות הרחבה והעמקה מתמדת של קשריה הבינלאומיים והבטחת אהדה בעולם לישראל ולעמדותיה". האם המשרד לעניינים אסטרטגיים נוגס בפעילותו של משרד החוץ? אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל בטורקיה ודרא"פ, סבור שבהחלט כן: "כל הפעילות של המשרד לעניינים אסטרטגיים היא פעילות של משרד החוץ. כל נושא ה BDS היה צריך להיות במשרד החוץ. מרסקים את משרד החוץ מאחר שלא אוהבים איך שהוא עובד", אמר לנו, "הם מעדיפים אנשים שקרובים לדעות שלהם". 

ליאל מספר שהפעילות נגד הBDS הייתה בעבר חלק מפעילות משרד החוץ. "צמחה עמותה כדי לאפשר להם לעשות דברים שמשרד ממשלתי לא יכול לעשות. הנושא הזה גרם למשבר מאד חריף במשרד החוץ. כל העסק הזה הוא לאפשר להם לעשות דברים שהמדינה לא יכולה לעשות, בדרכים שאינם מקובלות ברמה הבין מדינתית, עם מדינות שיש לך יחסים דיפלומטים איתם, בדרכים שנועדו לעקוף את שיטות העבודה המקובלות על פי אמנת וינה של מדינות שיש בינהם יחסים דיפלומטים".

אלון ליאל

ברוך בינה, ששירת בין היתר כשגריר ישראל בדנמרק והיה סגן ראש הנציגות הדיפלומטית בוושינגטון, מסכים עם דבריו של ליאל. "רוב הפעילות שהמשרד לעניינים אסטרטגיים עושה היא פעילות שצריכה לעשות על ידי משרד החוץ. כל הקמתו נועדה לצרכים פוליטים פנימיים, ולא לגופו של עניין." בינה מוסיף: "רק לשליחים של משרד החוץ יש את הכלים להתמודד עם פעילות של BDS. יש לי ביקורת על פעילות המשרד ואני מקווה שלא ירחק היום שהפעילות הזו תוחזר למשרד החוץ, כולל התקציבים שנלקחו מהמשרד. משרדי הממשלה השונים צריכים לבצע את מדיניותה של הממשלה הנבחרת". 

בינה סבור כי נוצרה תחרות מיותרת בין המשרדים. "ברגע שאתה יוצר גוף נוסף בממלכה כמו המשרד לעניינים אסטרטגיים, זה גורם לבלבול במערכת הישראלית שלא יודעים מי עושה מה וכך גם במדינות הזרות".

ברוך בינה

תקצוב קשת דוד בדרך עקיפה תשאיר את העמותה מחוץ לרדאר

לעמותת קשת דוד אין אישור ניהול תקין מהסיבה הפשוטה שהיא עמותה חדשה, ועמותה חדשה נדרשת לשנתיים של פעילות לפני הגשת הבקשה למשרד המשפטים. מאחר ואינה מחזיקה באישור מסוג זה, היא אינה יכולה לקבל תקציב מהממשלה. ההתקשרות שלה דרך 'קונצרט' מאפשרת לה, לכאורה, לעקוף את נוהל זה ולקבל כסף בשרשור. גם עמותת "קלע דוד" סבלה בעבר מבעיה זו ולכן המשרד לעיניינים אסטרטגים פנה ליועמ"ש וביקש לקצר את התהליך לקבלת אישור ניהול תקין – המשרד אישר את הפטור. 

אז למה הקימו את קשת דוד? בקונצרט הפנו אותנו לדוח הכספי שם נכתב: "בשנת 2018 הוחלט על הפרדת פעילות קונצרט מפעילות המחקר והמידע והקמת חברה לתועלת הציבור בשם קשת דוד מחקרים ומידע בע"מ. תועבר אליה פעילות המחקר והמידע. בין קשת דוד לקונצרט נחתם בתחילת 2018 הסכם למתן שירותי מחקר ומידע. גם לאחר הקמת קשת דוד ממשיכים תורמי פעילות המחקר והמידע להעביר את מרבית התרומות לקונצרט. במסגרת המיזם המשותף בין קונצרט למשרד לנושאים אסטרטגיים, מעניקה קונצרט מא'צינג למול כספי התורמים עבור אותם פרויקטים שאושרו כחלק מהמיזם המשותף עם המשרד לעניינים אסטרטגיים בתחום המחקר והמידע ובוצעו ע"י קשת דוד". 

זה לא עונה על השאלה. יכול להיות שלהגיש בקשה לפטור נוסף היה כבר יותר מדי ויכול להיות שלממשלה יש אינטרס שלא להתקשר ישירות עם קשת דוד. מדוע? ברגע שהמדינה לא מעבירה כסף ישירות לקשת דוד, העמותה לא תופיע כספק של המדינה. מי שיחפש אותה בטבלת ההתקשרויות של המשרד או יבקש מידע על הקשר של המדינה עם העמותה – לא ימצא לה זכר. במילים אחרות, התורמים שלה לא יעשו עסקים עם מדינת ישראל – אלא עם עמותה אחרת שבסך הכל חלק מתקציבה מגיע מהמדינה. 

השערה הזו אינה בחלל ריק. כפי שדיווח איתמר ב"ז מהעין השביעית, עמותת האם – קונצרט – מתקשה בגיוס כספים: "במגזין היהודי אמריקאי Forward דווח שנציגי המשרד לנושאים אסטרטגיים פנו לארגונים יהודיים בארצות-הברית והציעו להם לבצע "משימות" ו"קמפייני השפעה" שימומנו באמצעות קונצרט, כתב ב"ז. לטענתו: "לפחות ארבעה ארגונים מרכזיים הסתייגו מהיוזמה וסירבו לקבל כספים מסוג זה". "הסיקור הביקורתי והכתמת הארגון בקרב שותפיו האפשריים תרמו להחלטה להחליף את השם 'קלע שלמה' בשם גנרי שאינו נושא מטען שלילי: 'קונצרט'. בארגון עצמו סרבו למסור פרטים על הרקע לכך חוץ מ"זה נראה לנו שם יותר מתאים". 

בקצרה, נראה שקשת דו' עשויה להיות זרוע ארוכה יותר של אותה הפעילות מבלי מגע ישיר של המדינה. בשורה התחתונה, קשת דוד תמשיך ליהנות מכספי המסים ללא עקבות וללא מכרז. ומאחר שהיא פועלת כספק של עמותה אחרת יתקשה מבקר המדינה לבקר את עבודתה.

מה הם בדיוק עושים?

בשונה מרוב הארגונים קשת דוד לא מפרסמת בדיוק מה היא עושה. אין לעמותה אתר אינטרנט או עמוד פייסבוק והיא מצניעה את פעילותה. סירוב העמותה להתראיין עשוי להעיד על חוסר עניין מצידה בחשיפה תקשורתית. באשר לחלוקת ג'ובים, לפי מסמכי העמותה לא מצאנו עדות לכך, ונראה כי משכורות ההנהלה אינן חריגות. יחד עם זאת לא נוכל לדעת מה רשימת הספקים של העמותה ומי מקבל אותו בקצה הדרך – אלא דרך הדלפות.

6.5 אחוז מהביצוע ב-2018

ההסכם שנחתם במאי 2018 בין המשרד לעניינים אסטרטגיים לעמותת קונצרט הוא לשלוש שנים. בהתחשב בכך שבשנת 2018 קיבלה העמותה רק כ-3 מיליון שקל ובהסכם תוכנן ביצוע של 38 מיליון שקל, נראה שכרגע העמותה לא תוכל לעמוד ביעדיה. הדוחות של 2019 יתפרסמו (כנהוג) רק באמצע 2020 ורק אז נוכל לדעת את הכיוון הסופי של המיזם. כנסת מתפקדת הייתה יכולה לקיים דיון מעמיק בנושא ולפקח על פעילות המשרד. אלא שהוועדות לא מתכנסות מזה למעלה משנה.

שאלנו מה צפי ההכנסות מתרומות של עמותת קונצרט לשנת 2019. נמסר כי "בשנת 2019 "קונצרט" גייסה תרומות בהיקף גדול משמעותית מ-2018, נתונים סופיים יופיעו בדוחות הכספיים לשנה זו שיפורסמו באתר גיידסטאר".

במשרד לעניינים אסטרטגיים סירבו להתראיין לכתבה ומסרו כי "פרויקט קונצרט הינו מיזם משותף למדינת ישראל וליהדות התפוצות, שמטרתו מאבק בקמפיין הדה-לגיטימציה והחרם נגד מדינת ישראל. קמפיין זה, המכוון מרמאללה על ידי ה-(BNC (BDS National Committee, מנהל רשת מסועפת של ארגוני חברה אזרחית, הפועלים בתיאום ובסנכרון, תחת מטרה משותפת לערער את זכות קיומה של מדינת ישראל. רק לאחרונה, דו"ח "מאחורי המסכה", שהוכן על ידי המשרד, הראה כיצד ה-BDS מקדם ומפיץ תכנים אנטישמיים, שמרעילים את השיח הציבורי בעולם נגד ישראל, ומסכנים יהודים באשר הם". לשאלה האם ומדוע הקים המשרד את קשת דוד נמסר כי המשרד לא הקים את העמותה.

4.8 מיליון שקל – מקונצרט

בשנת 2018 קיבלה קשת דוד 4,799,670 שקל מעמותת קונצרט, כשסך כל הוצאות הפעילות של קונצרט עמד על 5,386,216 (עוד כ-570 אלף שקל יצאו על תוכנה, יועצים חיצוניים ומשכורות לעובדי העמותה). כלומר, קרוב ל 90% מהוצאות הפעילות של קונצרט זלגו ישירות לקשת דוד. נזכיר שהתקציב של קונצרט מגיע מתורמים ומהממשלה. שאלנו את קונצרט מדוע רוב הפעילות מבוצעת בעמותה אחרת:

משם נמסר: "שנת 2018, הייתה שנת ההתנעה של הפרויקט, אשר מורכב מתשתיות פעילות בתחומים שונים. מטבע הדברים, קונצרט התמקדה תחילה בבניית תשתית הידע והאסטרטגיה, כחלק בלתי נפרד מתהליך הקמת החל"צ, וכפי שנהוג בחברות אחרות לתועלת הציבור. את השירות הזה סיפקה לקונצרט עמותת "קשת דוד" עוד לפני ההסכם עם ממשלת ישראל. יובהר, כי כבר במהלך שנת 2019, כפי שניתן יהיה לראות בדו"חות השנתיים הקרובים לשנת 2019, הותנעה פעילות בתשתיות נוספות והושקו פרויקטים בתחומים רבים נוספים (משלחות משפיענים לישראל, כנסים, הכשרות ועוד), שיהוו כ -50% מכלל פעילות קונצרט ב-2019. עוד הוסיפו: "חלקה של פעילות המחקר והמידע עוד צפוי להמשיך לרדת מתחת ל50% באופן הדרגתי ב-2020 ולאחריה".

עו״ד אילן יונש ממשרד קרניאל ושות׳, היועץ המשפטי של שקוף בדק עבורנו את העמותה. "מדינת ישראל מעניקה תמיכות כספיות למוסדות מתוך תקציב המדינה. מסגרת הכללים להענקת התמיכות היא בנהלי שר האוצר המפורסמים לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב – נהלים שגרסתם האחרונה פורסמה בחודש אוקטובר 2019", אומר יונש. לדבריו "אחד הכללים המהותיים הוא איסור העברת כספי תמיכה למוסד אחר, על מנת שלא ליתור 'מסלול עוקף' לקיום הנהלים, או כלשון הנוהל עצמו (סעיף 9) – ״תמיכה תינתן בעד פעילות שמוסד הציבור, מבקש התמיכה, מקיים בעצמו.״ וכן – ״כספי התמיכה לא יועברו לתאגיד או לגורם אחר…"

אילן יונש. קרדיט – רפאל מזרחי סטודיו עדי ברקן

עוד הוסיף: "ניתן להעביר כספי תמיכה בתנאים מסויימים, כגון קיום הפעילות בשיתוף פעולה אך לכך נדרש אישור ניהול תקין. מותר גם לשכור ספקים, אולם בשום מקרה אסור שרכישת העבודה על ידי הגוף הנתמך תהווה ״החלפה למעשה של מוסד הציבור מגיש הבקשה בביצוע הפעילות הנתמכת״. ״הסנקציה״ המתחייבת במקרה של מעבר על נהלים אלה ונהלים אחרים היא השבת התמיכה לתקציב המדינה".

האם קונצרט חייבת במכרזים? 

לממשלה כאמור העדפה להשתמש בעמותות ובכך לחמוק מבקרה. השאלה האם קונצרט חייבת למשל במכרזים עבור השירותים שהיא מקבלת מקשת דוד היא מורכבת. גוף מסוג זה תלוי במידת הקרבה שלו לממשלה ורשויות השלטון. מבלי להיכנס לעובי הקורה המשפטית, הקו המנחה הוא שככל שהקשר לממשלה הדוק יותר מבחינת פעילות ומבחינה תקציבית, יש סיכוי גבוה יותר שהעמותה תוגדר כגוף דו מהותי. 

הסיכוי של קונצרט להיות מוגדר ככזה גבוה יותר מאשר זה של קשת דוד בגלל שקונצרט התקשרה עם הממשלה. בהסכם איתה מוסדרים ועדות היגוי ומעורבות הממשלה. אל מול קשת דוד אין לממשלה הסכם בכלל. 

בנוסף, בהסכם של קונצרט עם המשרד לעניינים אסטרטגיים, נכתב במפורש כי על קונצרט לקיים מכרזים בהתקשרויות עם צד שלישי. אם מחליטה עמותה להתקשר עם צד שלישי, למשל עם קשת דוד ללא מכרז, עליה להציג חוות דעת משפטית למשרד לעניינים אסטרטגיים על סיבת הפטור. פנינו למשרד ושאלנו אם ההתקשרות של קונצרט עם קשת דוד התקיימה במכרז, והאם ניתן לקבל את חוות הדעת המשפטית בגינה ניתן הפטור.

מהמשרד נמסר: "ההתקשרות של קונצרט עם קשת דוד נעשתה לפני חתימת הסכם ההתקשרות עם המשרד ולכן סעיף 9.9 אינו חל". הסעיף המדובר אומר שעמותת קלע שלמה חייבת במכרזים וגם שכל התקשרות מעל מיליון שקל מחוייבת באישור המשרד לעיניינים אסטרטגים.

בעקרון, המשרד צודק: קשת דוד הוקמה בינואר 2018 והמשרד חתם על ההסכם עם קונצרט כבר במאי. אבל שימו לב: עמותה שרק הוקמה הצליחה תוך ארבעה חודשים מיום היווסדה להתקשר בחוזה של מיליונים עם המדינה. 

מקונצרט נמסר כי "עמותת "קשת דוד" הינה ספק של שרותי מחקר ומידע לקונצרט בנושא פעילות הדה לגיטימציה לישראל בהתבסס על הסכם למתן שרותים. תוקף ההסכם הוא לשלוש שנים". עוד נמסר: "אנו בונים תשתית חשובה למאבק בתופעת הדה לגיטימציה, הBDS והאנטישמיות החדשה. מדובר בתשתית משמעותית שתשמש את העולם הפרו ישראלי לטווח ארוך. במציאות של אנטישמיות הולכת וגוברת, והתקפות חסרות תקדים על הלגיטימיות של מדינת ישראל, מדובר בפרויקט בעל חשיבות לאומית, למדינת ישראל ולעם היהודי". 

גלעד ארדן – השר הממונה

הקופון של קשת דוד והפוליטיזציה של המאבק

כל הכסף שמגיע לקשת דוד בסוף מגיע מעמותת 'קונצרט'. וכפי שנחשף בעין השביעית, התרומות מגיעות ככל הנראה מ"הקרן המרכזית לישראל" (Central Fund of Israel) הידועה כאחת התורמות העיקריות לארגון אם-תרצו, "נשים בירוק" ו"חננו". השאר מהמדינה. מאחר ועלות המחקר של קשת דוד היא 3,645,182 שקל – העמותה גוזרת רווח של 1,154,488 שקל על פעילותה. לאחר תשלומים להנהלה וכלליות, נוצר אצלה עודף של 430 אלף שקל, רווח לעמותה שהגיע מהציבור.

אמשיך לעקוב אחר עמותה זו ודומותיה, ואפרסם את הממצאים באתר שקוף בשבועות ובחודשים הקרובים.

מקשת דוד נמסר בתגובה:  "קשת דוד הינה חברה לתועלת הציבור שהוקמה במטרה לסייע למאבק המתמשך באנטישמיות הגואה ובדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ושל הרעיון הציוני שבמוקדו עומדת זכותו של העם היהודי למדינה משלו. הקמת קשת דוד נעשתה מתוך הכרה בסכנה הפוטנציאלית של תופעות האנטישמיות והדה-לגיטמציה לביטחון הלאומי. 

קשת דוד הינה ארגון מחקר ומידע ללא מטרות-רווח, שנוסדה כחברה לתועלת הציבור(חל"צ). הקמת קשת דוד נעשתה לאור זיהוי פער של מידע וידע מקצועי, ומתוך כוונה לתרום למאמץ הלאומי בהבנת האתגרים העומדים בפני מדינת ישראל והעם היהודי בתופעות האמורות. ייסוד והקמת קשת דוד התאפשר הודות לפעילותם הציונית ונדיבותם של תורמים יהודים ברחבי העולם.

תחומי הפעילות של קשת דוד כוללים מיפוי ומחקר תופעת הדה-לגיטימציה והאנטישמיות, זיהוי אירועים פומביים במרחבי הרשת, איתור וניתוח ידיעות חדשותיות מרחבי העולם העוסקים בתופעת האנטישמיות והדה-לגיטימציה, הפצה והנגשת מידע לקהילה היהודית והפרו-ישראלית בעולם. כל פעילויות הארגון מתבצעות בהתאם לחוק. החזון שבבסיס הפעילות של קשת דוד הינו הבניית שיטה ייחודית וייעודית למחקר אסטרטגי של השיח המתנהל במרחבי רשת האינטרנט, וזאת תוך שימוש בחדשנות טכנולוגית ישראלית. יו"ר קשת דוד הינו תת-אלוף במילואים, יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה”ל. מר קופרווסר משמש בתפקידו בהתנדבות מלאה.

מנכ"ל קשת דוד הינו עו"ד ערן ווסקר, מומחה למערכות מידע מתקדמות וקצין לשעבר ביחידת לה"ב 433 במשטרת ישראל, אשר בעשייתו תרם תרומה משמעותית לביטחון והגנת הציבור במדינת ישראל.  בחל"צ מועסקים עובדים בעלי אוריינטציה מחקרית וטכנולוגית המגיעים מרקעים מגוונים ומכלל רבדי החברה הישראלית, ביניהם עולים חדשים, אקדמאים, יוצאי מערכת הביטחון והמגזר הציבורי".

בהתייחסות לכתבה נמסר מהמשרד לנושאים אסטרטגיים: "הקבינט המדיני-בטחוני הסמיך את המשרד לנושאים אסטרטגיים להוביל את המאבק הממשלתי בקמפיין הדה-לגיטימציה והחרמות נגד מדינת ישראל, המנוהל בעיקרו בזירה האזרחית. מאז הקמתו, פועל המשרד בכל הכלים העומדים לרשותו, לביצוע המשימה הלאומית שהוטלה עליו, תוך שיתוף כלל הגורמים המדיניים, הכלכליים והאזרחיים הרלוונטיים. בתוך כך, בעקבות החלטת ממשלה ייעודית (מס' 3229) הוקם מיזם לאומי ייחודי וייעודי לטובת הפעילות בתווך האזרחי. המיזם, המשותף למדינה ול- "קונצרט", הוקם בהתאם לכללי המנהל התקין, במתווה של התקשרות ולא כתמיכה, תוך תיאום מלא עם משרדי המשפטים והאוצר, ועל בסיס מודל קיים ומוצלח של תכניות דגל ציוניות כמו "תגלית" ו"מסע".

המשרד ימשיך למלא חובתו וינהל מאבק עיקש למען טובת המדינה ואזרחיה כנגד קמפיין הדה-לגיטימציה וה-BDS שחותר תחת זכות קיומה של מדינת ישראל."

ראש עיריית קרית מוצקין, חיים צורי, מתחמק מפרסום היומן: "פנייתך הינה כללית" 

ראש עיריית קרית מוצקין חיים צורי אחראי ללא מעט מחדלים. אז ביקשנו לדעת כיצד פעל צורי למען תושבי עירו בשנת 2019. למרות שהגשנו בקשה סטנדרטית לראות את לו"ז ראש העיר, בעירייה העדיפו להסתיר את היומן בנימוקים מוזרים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

בקרית מוצקין החליטו לנתק תחנה לניטור אוויר על דעת עצמם כדי להסתיר את רמת זיהום האוויר בסמוך לכביש 4. האם התקיימה ישיבה בנושא? האם ראש העיר חיים צורי עסק בזיהום האוויר טרם ההוראה על ניתוק התחנה? צורי עצמו מסרב להתייחס לנושא – חרף חשיבותו הרבה לבריאות התושבים. אז ביקשנו להבין זאת מהיומן שלו דרך בקשת חופש מידע. 

יומן שקוף זה סטנדרט

חשוב לציין כי הלו"ז הציבורי של ראש העיר – שייך לתושבים שמממנים את שכרו ומינו אותו לתפקיד. במילים אחרות, יומן ראש העיר הוא רכושם הציבורי של  תושבי העיר. לכן שלל ראשי ערים כבר חשפו את יומנם בתגובה לבקשת חופש מידע: כמו יוסי דגן, ראש מועצה אזורית שומרון, או רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, וגם ראש עיריית חיפה לשעבר יונה יהב.

ואם זה לא מספיק, הצלחנו להוביל 19 ראשי רשויות  לפרסם בעצמם את יומנם, באופן יזום, מדי רבעון ללא בקשות מיוחדות. ביניהם ניתן למצוא את ראש עיריית חיפה עינת קליש רותם, יובל ארד יו"ר מועצה מקומית צור יגאל ושושי כחלון כידור ראש עיריית כפר יונה ועוד 16 עשר נוספים.  

תעיפו מבט ביומנים. זה נהדר.

צורי חושב שלציבור אין זכות לדעת כיצד הוא פועל למענו

אלא שבעיריית קריית מוצקין סירבו למסור לנו את היומן לשנת 2019. הטענה של העיריה בתגובה לבקשתנו: "פנייתך הינה כללית, אינה תוחמת תקופה לבקשתך ולא ניתן להציג מאחר ומדובר בהקצאת משאבים בלתי סבירה, לא ניתן למסור היומן בכללותו. באפשרותך לשאול על מועד ספציפי והנושא ייבדק בהתאם". 

חיים צורי – מסרב לחשוף את יומנו

אלא שבקשתנו שגרתית לגמרי ומתוחמת לשנה אחת בלבד. תשובת העירייה היא זו שחריגה.

מה שקורה בקריית מוצקין צריך להטריד כל תושב. מעבר לדין שעשו לעצמם בעיריית קריית מוצקין בניתוק תחנה לניטור אוויר פרסמנו לאחרונה שראש העירייה צורי משלהב את תושבי העיר בקריאות גנאי מסוכנות כנגד האופוזיציה במהלך ישיבות המועצה. האלימות המילולית אף התדרדה לאלימות פיזית עד שחברי האופוזיציה חוששים להגיע לבניין העירייה

אזמ"ע (איך זה משפיע עלייך): ראש העיר עובד אצלנו. חשיפת יום העבודה של ראש העיר באופן שוטף תצמצם שחיתויות (שנפוצות ברחבי הארץ), ותגן עליו (ועלינו) מבעלי אינטרסים צרים, האשמות והסתבכויות. ראש העיר יחשוב פעמיים לפני פגישות שהוא לא אמור לעשות לבד. בעלי עסקים ועסקנים למיניהם יתרחקו מסדר היום שלו. 

מעש"י (מה אפשר לעשות (כדי) שיתוקן): טוב יהיה אם צורי יפרסם בהקדם את היומן המלא. נזכיר שהיומן אולי יאפשר לגלות פרט נוסף שחשוב לתושבים: כמה פעמים הוא ביקר השנה בחדרי החקירות של משרדי להב 443.

האם לתנועה לאיכות השלטון יש תורם אלמוני במיליונים שאת זהותו הם בכוונה מסתירים?

בעקבות פנייה של מספר קוראים אלינו בנושא, להלן סיפור זריז על שקיפות ועיתונות מגויסת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

אלי ציפורי פרסם ביום חמישי (5/3) פוסט ויראלי בנוגע לתנועה לאיכות השלטון (הטקסט פורסם גם באתר 0404). נכתב בו בין היתר כך: "בשלוש השנים האחרונות תמך תורם אלמוני בהיקף של כ-6.5 מיליון שקל (!), ממוצע של יותר מ-2 מיליון שקל בשנה, אך התנועה מסרבת לחשוף את שמו. ברור שמדובר בבעל הון ואמצעים אדירים ולאור פעילותה של התנועה נגד נתניהו מתבקש היה לחשוף אותו, ולו למען הנראות הציבורית, אך התנועה כאמור מסרבת לעשות כן".

וואלה, מעניין. אז כאשר הפנו את תשומת ליבי לנושא הבוקר, הסתקרנתי והחלטתי לבדוק מדוע התנועה מסתירה את תורמיה.

אלי ציפורי (תצלום מסך מערוץ 20)

קודם רק אזכיר שבכנסת ה-20 הובילה שרת המשפטים דאז איילת שקד שינוי מזעזע המאפשר לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל. אך פה נטען כי מדובר בתרומה של מיליונים – ולכן כל המידע אמור להיות חשוף לציבור.

הערת אגב: נלחמנו ב"שקוף" נגד השינוי שהובילה שקד, בהצלחה חלקית. התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה כאמור ל-100 אלף.

חזרה לציפורי: בדקתי ובאתר השקיפות של עמותות – אכן לא מופיע שם התורם. אלא שזה המצב כמעט בכל תיקי העמותות הפומביים ברשת. זה מה שהחוק מחייב, כדי לשמור על פרטיותם מפני החיפוש הכוללני בגוגל.

אבל למי שרוצה להעמיק, תמיד עומדת אפשרות נוספת. אפשרות שכל עיתונאי מכיר.

אז תוך כדי הסידורים של שישי, רכשתי ב-33 שקלים את תיק העמותה המלא של "התנועה למען איכות השלטון בישראל" מאתר משרד המשפטים. את התיק העליתי לדרייב הציבורי של שקוף, כדי שתוכלו להסתכל בו גם אתם בחינם.

תורמים בסכומים גבוהים אמורים להיות מפורטים בדו"ח המילולי, המוגש אחת לשנה, אלא אם מדובר בעמותה מקומבנת שהשיגה פטור משקיפות.

פתחתי את הדו"ח של 2018 (העדכני ביותר) – והפלא ופלא: כתוב בדיוק את שם התורם ואת סכום התרומה. בדקתי גם את הדו"חות של 2017 ו-2016. גם שם המידע היה חשוף לכל דורש.

ומיהו התורם האלמוני? בעל ההון מוריס קאהן (לעיתים באופן ישיר, לעיתים מ"קרן קאהן" – והכנסתי גם לחישוב כל תורם אחר ששם משפחתו קאהן מתוך הנחה שהוא/היא קשורים משפחתית).

  • ב-2016 תרם במצטבר 1,639,919 שקל.
  • ב-2017 תרם במצטבר 1,623,031 שקל.
  • ב-2018 תרם במצטבר 1,985,307 שקל.

אליעד שרגא, יושב ראש "התנועה למען איכות השלטון בישראל"

לשם הבהרה: הטקסט הזה לא מדבר על פעילות התנועה לאיכות השלטון או על גיוס של מיליוני שקלים מבעלי הון. הפוסט הזה מגיע בעקבות בקשת קוראי שקוף שנתייחס ל"תחקיר" על התורם האלמוני לתנועה.

אז, הנה התשובה – הכל גלוי. אין כמו שקיפות.

*

זו הזדמנות להזכיר על הדרך שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (2,970 איש ואישה, נכון להבוקר). הלכנו אפילו צעד נוסף, והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ב-1000 שקל, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. אה – והתקציב שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש. נאה דורש, נאה מקיים. הצטרפו אלינו!

שבע הערות לאחר הבחירות לכנסת ה-23

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הבחירות לכנסת ה-23 מאחורינו (בערך) ושורת נושאים עומדים על הפרק. הפעם #בטרחנות_לשבת, שבע הערות על השבועות הקרובים, כדי שתדעו למה לצפות:

(1) ההחלטה אצל הנשיא: תוצאות הבחירות לכנסת הן רק נקודת הפתיחה להרכבת הממשלה. לפי החוק, לאחר שהתייעץ הנשיא עם נציגי הסיעות הוא מוסמך להטיל את הרכבת הממשלה על "אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". כן, כל ח"כ. האם הנשיא יחליט שלא להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ שמשפטו באשמת שוחד נפתח בעוד שבועיים? אנחנו לא יודעים. אבל זה חוקי בדיוק – כמו שזה חוקי שראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום. 

האם זה בסדר? התשובה, ככל הנראה, טמונה בעולם הערכים והעמדה הפוליטית של כל קוראת וקורא.

נשיא המדינה – הכדור אצלו

(2) דיון בבג"ץ: בזמן שהחוק כיום מאפשר לראש ממשלה לכהן תחת כתב אישום (אך לשרים לא), הטלת מלאכת הרכבת הממשלה היא סיפור קצת שונה. בעיקרון, לאחר הבחירות כל הח"כים שווים. נתניהו הוא רק ראש ממשלה זמני עד שתושבע ממשלה. 

עוד לפני תום ספירת הקולות הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה לבג"ץ בבקשה למנוע את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ המואשם בשוחד. העתירה נדחתה מאחר והייתה מוקדמת, אך כנראה שתוגש שוב. האם בג"ץ יעכב או יעצור את ההליך? גם בעתירה שהוגשה לפני הבחירות דחה בג"ץ את העתירה בטענה שהיא מוקדמת מדי, אך רמז שהיא עשויה להיות שפיטה לאחר הבחירות.

(3) יו"ר כנסת: בעוד כשבוע וחצי תושבע הכנסת ה-23. באותו מעמד ידרשו הח"כים להחליט אם לבחור יו"ר חדש. בכנסת ה-21 נבחר מחדש יולי אדלשטיין. בכנסת ה-22 החליטו שלא להעמיד את הנושא להצבעה. אז מה יקרה הפעם?

אם יחליטו שלא לבחור יו"ר, אדלשטיין ימשיך בתפקידו אך ניתן יהיה להחליפו בהמשך. אם יבחרו באדלשטיין, או כל ח"כ אחר, הדחתו תהיה בלתי אפשרית בכנסת ה-23 (נדרשים 90 ח"כים להדחת יו"ר נבחר). נזכיר שבישורת האחרונה של הכנסת ה-22 עיכב אדלשטיין את דרישת הח"כים להקים ועדות, במטרה למנוע דיון בבקשת החסינות של נתניהו, ולזמן קצר אף עמדה החלפתו על הפרק.

(4) היועץ המשפטי לכנסת: כפי שחשפנו בינואר, תהליך בחירת יועמ"ש הכנסת היה אמור להסתיים השבוע,  והיועץ החדש היה אמור להיכנס לתפקידו בעוד חודש. האפשרות שימונה יועץ משפטי חדש בזמן נראית היום רחוקה מאוד. לצורך כך נדרשת כנסת מתפקדת שתדאג למינוי ועדת איתור. 

עם זאת, החוק לוקח בחשבון מצב בו הכנסת לא עומדת במשימה המוטלת עליה – ובמקרה שלא ממונה יועץ משפטי בזמן, מחליף אותו אוטומטית המשנה ליועץ. הפלונטר הפוליטי חסר התקדים הוביל לכך שיותר מחצי שנה לא אוייש התפקיד. רק השבוע מונתה שגית אפיק למשנה ליועמ"ש הכנסת על ידי יו"ר הכנסת היוצא, אדלשטיין. אפיק, תשמש בפועל כיועצת המשפטית של הכנסת עד שתמונה יועצת קבועה.

(5) חסינות: בתום הכנסת ה-22 התקיימו דיונים על בקשת חסינות של ח"כ חיים כץ. המדינה מאשימה את כץ במרמה והפרת אמונים על כך שקידם, כיו"ר ועדה, חוק שהיה עשוי להיטיב עם חברו ושותף המסחר שלו בבורסה מוטי בן ארי. כץ זכה בחסינות לאחר שוועדת הכנסת תמכה בבקשתו. 17 ח"כים תמכו בחסינות בוועדה: עודד פורר ויוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) – איילת שקד ואופיר סופר (ימינה) – אורי מקלב ויעקב טסלר (יהדות התורה) – מיכאל מלכיאלי ומשה ארבל (ש"ס) – קטי שטרית, יואב קיש, מיקי זוהר, ניר ברקת, אופיר כץ, שלמה קרעי, קרן ברק ומיכל שיר (ליכוד) – צביקה האוזר (כחול לבן).

החסינות של כץ תקפה רק לכנסת בה היא נדונה – כלומר הכנסת ה-22 שבקרוב תוחלף – ולכן משפטו תלוי בעיקר בנחישות של היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, שצריך להגיש מחדש את כתב האישום גם בכנסת הנוכחית. כל עוד זה לא נעשה, כץ פטור ממשפט וגם מבקשת חסינות נוספת.

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

(6) ועדות הכנסת: גם אם הממשלה הנוכחית היא זמנית, הכנסת היא רשות עצמאית שכבר נבחרה ולא מתפקדת למעלה משנה, מאז התפזרה בדצמבר 2018! 

בסיום הכנסת ה-22 היה ניסיון להקים שלוש ועדות זמניות שיענו על צרכי השעה, אבל מחלוקת על תפקיד היו"ר מוססו אותו. עכשיו כשנבחרה כנסת חדשה ועתיד הרכבת ממשלה לוט בערפל, חייבים חברי הכנסת להגיע להסכמה להקמת חלק מהוועדות – כדי לטפל בצרכי ציבור. חשוב שזה יקרה עכשיו, ממש בהקדם ולא בעוד חודשיים, אז אולי נהיה שוב בפתח בחירות נוספות וכל החלטה כזו תעלה ניחוח פופוליסטי.

(7) חוק הגיוס: החוק בגללו פוזרה לכאורה הכנסת ה-20 – כשחברי הכנסת לא הצליחו להגיע להסכמות, בתוך הקואליציה, על החוק. תוסיפו לכך את העובדה שבמהלך השנה האחרונה נחשף שמספרי הגיוס של החרדים שדווחו לכנסת, אותם מספרים עליהם נשען החוק, זויפו – ותקבלו משבר פוטנציאלי בפני הקמת כל ממשלה באשר היא. זו אולי הבעיה האמיתית ממנה נמנעים הפוליטיקאים להתמודד, בעיה שלא התקדמו בפתרונה ולו צעד אחד בשנה האחרונה.

המטרה מקדשת את האמצעים: ארגון הכבאים רכש תחקיר במסווה עיתונאי והעביר מידע לא אמין לכלי תקשורת

ממשיכים במעקב אחר המאבק המתרחש בשירותי הכבאות וההצלה – שמסכן את החיים של כולנו • והפעם: השיטות מפוקפקות בהן השתמש ועד העובדים כדי לפרסם את טענותיו • ארגון הכבאים: "במצב שנוצר היה חשוב לארגון העובדים להציג את האמת לעובדים ולאזרחים"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

כחלק מסדרת כתבות הפולואפ של שקוף, החלטנו לעקוב באופן רציף אחר המתרחש בכבאות: בשבע השנים האחרונות מתחוללת מלחמה עקובה מדם בין ועד הכבאים להנהלת הארגון. למרות התראות רבות על כך שהסכסוך עלול להוביל לפגיעה בנפש וברכוש, הנושא צץ במהדורות החדשות רק כשקורה אסון – ונשכח מיד לאחר מכן. אנחנו ב"שקוף" לא מחכים לאסון הבא, ולכן מדי שבוע נסקר מקרוב ובאדיקות את המתרחש בשירותי הכבאות. 

כבר כמה שבועות שאנחנו לומדים את סיפור הסכסוך בכבאות לעומק. בתוך כך, ניסינו להבין מהן בעצם הדרישות של ועד הכבאים מההנהלה. אחרי מאמצים כבירים מצידנו, נציגי הוועד העבירו לנו השבוע רשימת דרישות מסודרת. עוד על דרישות הוועד – בכתבה הבאה – אבל היום נעסוק בניסיונות הוועד לרמות את התקשורת ואת הציבור כדי להוציא את הטענות שלו לאור. 

תחקיר "שקוף" מגלה כי ועד הכבאים פעל לא פעם בדרכים בעייתיות כדי לנסות להוכיח את צדקת דרכו, ואף ניסה לעוות את האמת כדי שתתאים למציאות אותה הוא מנסה לתאר. והכל – מכספי העובדים. 

רכישת תחקיר עיתונאי מזויף מכספי הוועד

אחת הדרכים בהן בחרו בוועד לפעול היא על-ידי רכישה של "תחקיר" וידאו עיתונאי בארבעה חלקים, בסגנון "עובדה", תחת הכותרת: "תחקיר מיוחד: מה באמת מתרחש במערך הכבאות בישראל?". שניים מארבעת חלקיו כבר פורסמו ביוטיוב וברשתות החברתיות. אך לא מדובר בתחקיר עיתונאי – רחוק מזה. 

הוידאו שמתיימר להיקרא "תחקיר" נרכש מחברה ששמה "חברת החדשות הפרטית". היא מוכרת תשדירי פרסומת בסגנון עיתונאי, שמטרתם לגרום לצופים לחשוב שמדובר בחדשות אמיתיות. באתר החברה נכתב: "84% מהנשאלים (בסקר שנערך) היה משוכנע שצוותי חדשות אמיתיים הכינו את משדרי החדשות (…) כמעט איש מהצופים לא העלה על דעתו שמדובר בתכני חדשות שנעשו על ידי חברה פרטית".

קנייה של תחקיר המתחזה לעבודה עיתונאית היא פעולה בעייתית בפני עצמה (ועל כך נרחיב בהמשך בכתבה נפרדת), אך המעשה הוא בעייתי אף יותר במקרה זה, מפני שהתחקיר נרכש ככל הנראה מכספי ועד העובדים – כלומר מכיסם של כל עובדי מערך הכבאות. 

בדיקה שערכנו ב"שקוף" מצאה כי עלות רכישת כתבה בודדת מחברת החדשות הפרטית היא כ-35 אלף שקל. מכיוון שבמקרה של ועד הכבאים מדובר על תחקיר בארבעה חלקים, ניתן להניח שהעלות הגיעה לסכום הגבוה מ-100 אלף שקל

התכנים של חברת החדשות הפרטים נתפסים כחדשות לכל דבר. מאתר החברה

זו הזדמנות טובה להזכיר שהכספים של מרבית ארגוני העובדים אינם שקופים לציבור וכמעט לא מפוקחים. זו הסיבה שהוועדים יכולים לקנות מכספי העובדים תחקירים מזויפים – בלי לדפוק חשבון. המצב הזה מתאפשר בזכות פרצה בחוק העמותות, שמגדירה את ארגוני העובדים כאגודות עות'מאניות. אנחנו ב"שקוף" מקדמים שקיפות באגודות עות'מאניות כבר שנים, עוד על הנושא ניתן לקרוא כאן

ההקלטה של דדי שמחי 

בתחקיר המדובר מושמעת הקלטה של נציב הכבאות, דדי שמחי, בו הוא אומר כי במידה וכבאי הופך לא כשיר רפואית, "מפטרים אותו בלי כסף ויורים לו בראש". מבדיקת "שקוף" עולה כי ועד הכבאים אף הגיש תלונה לנציבות שירות המדינה לגבי ההקלטה הזו. 

נציבות שירות המדינה חקרו את הנושא, ולבסוף אף קיבלו לידיהם את תמליל ההקלטה המלא. מהתמליל עלה כי המשפט של שמחי הוצא מהקשרו, וכי הוא למעשה אמר דבר הפוך: מיד לאחר "מפטרים אותו בלי כסף יורים לו בראש" המשיך שמחי ואמר "תפסיקו לחשוב שכל דבר זה ישר פיטורים. תירגעו. מה נראה לכם, שאנחנו רוצים לדפוק אתכם? אני דואג לכם יותר מכולם, לא נגדכם". התלונה נסגרה.

מתוך תוצאות חקירת נציבות שירות המדינה

תגובת הנציבות לתלונה התקבלה ביוני 2019, אך ההקלטה בכל זאת מופיעה ב"תחקיר" של חברת החדשות הפרטית שעלה ליוטיוב בספטמבר 2019. לפניכם צילום מסך מתוך תשובת הנציבות לתלונה של הוועד, ותמליל של ההקלטה המלא:

תמליל ההקלטה המלא. מתוך תוצאות חקירת נציבות שירות המדינה

ב"תחקיר" של חברת החדשות הפרטית מובאות גם עדויות להטרדה מינית של עובדת במערך הכבאות ע"י עובד אחר במערך. גם בנושא הזה הוגשה תלונה לנציבות שירות המדינה, שנחקרה ונסגרה מחוסר אשמה. לטענת הכבאים העובדת הגישה לאחרונה ערעור על תוצאות החקירה. נבהיר כי שקוף לא מתיימרת לשפוט את פרטי המקרה הספציפי בשום אופן, אך ראוי לציין כי בתחקיר של חברת החדשות הפרטית מוצגת תמונה חלקית: לא הוזכר כי התלונה נחקרה ונסגרה, למעשה כלל לא צוין כי הוגשה תלונה בנושא.

משקרים לתקשורת: ההקלטה המגמתית של שמחי מגיעה ל-Ynet

במהלך העבודה על כתבה זו, התברר לנו שאותה הקלטה של הנציב שמחי, הגיעה גם לידי מערכת Ynet. מסתבר כי עוד לפני שהסתיימה חקירת נציבות שירות המדינה, כתב Ynet קיבל מהוועד את ההקלטה הערוכה בצירוף התלונה שהוגשה על ידם לנציבות. 

הכתב עצר לבדוק את הנושא, ופנה אל נציבות הכבאות כדי לברר את העניין לעומק. "נדלקה לי נורה אדומה", הוא מספר לנו. בנציבות טענו בפניו שהדברים הוצאו מהקשר, והכתב החליט שלא לפרסם את הסיפור המפוברק. 

כחודש לאחר פניית הוועד אל מערכת Ynet התפרסמו מסקנות חקירת נציבות שירות המדינה, ו-Ynet פרסמו את מסקנותיה. 

מדוע בחר הוועד לפעול כך?

חברי הוועד והיו"ר אנקורי מנהלים מלחמה עיקשת על תנאי העסקתם כבר שנים, אך מאז שמונה הנציב שמחי, יחסי העבודה הידרדרו לתהומות מכוערים במיוחד. בין הכבאים מתנהל היום שיח של שנאה כלפי הנציב, ורבים מהכבאים רואים בו כאויב – ולכן כל פעולה שנעשית כדי לנסות להדיחו היא בגדר "מטרה המקדשת את האמצעים". תפיסה זו היא כנראה ההסבר לכל הפעולות הנ"ל. 

אז האם המטרה אכן מקדשת את האמצעים? על מטרות ודרישות הוועד נרחיב בשבוע הבא.

תגובות

תגובת ועד הכבאים:

הוועד בחר להציג תחקיר אמיתי עם עובדות אמיתיות אחרי שהתוכנית "עובדה" הביאה מצג שקרי ומנותק מהמציאות. הכתבת שלכם בחרה להתעלם ממידע ברור שהונח לפניה הסותר שחור על גבי לבן סיפור מזעזע שהועלה בעובדה ועל פיו כבאי מת באירוע בגלל שלא היה מאומן לאור עיצומי הוועד. טענה חצופה ופושעת זאת עומדת בניגוד למסמך ברור שנמסר לכם ושמראה כי הכבאי המנוח סיים למעלה מ-97 אחוז מתכנית האימון שלו והיה מוסמך לטיפול בחומרים מסוכנים. במקום לעסוק השקרים היינו מצפים מאתר כמו שקוף לאתר את התחקיר הגנוז ממנו ניתן אולי ללמוד מה הייתה הסיבה האמיתית למותו הטראגי.

אין שחר לסכום המוזכר כאן. ארגון העובדים משתמש בכספי העובדים לניהול שוטף של הארגון ופעילויות רווחה לעובדי המערך כולו, במצב שנוצר היה חשוב לארגון העובדים להציג את האמת לעובדים ולאזרחים.

ישנן עשרות התבטאויות מזעזעות של הנציב כלפי הכבאים. אם הייתם רוצים או מנסים, הייתם מגיעים אליהן בקלות. לא מכירים את התגובה של נציבות שירות המדינה.

שוב עבודה רשלנית: התלונה עדיין עומדת וקיימת ונמצאת בערעור שהוגש ע"י העובדת שהתלוננה. חבל שהכתבת שלכם לא עשתה מאמץ מינימלי לדבר איתה ובחרה להגן על התנהגות פושעת כלפי אישה.

תגובת חברת החדשות הפרטית:

כמי שזכה בפרס מצוינות עיתונאית ע״ש גדעון לב ארי ז״ל (2003) על כתבת יומן שחשפה את היקף המחלות ומקרי המוות הרבים בקרב לוחמי האש וכיצד המדינה מפקירה אותם – יש בי מחויבות לציבור הכבאים שהיא הרבה ומעבר לכל התקשרות עסקית. הערכה שלי אליהם עצומה.

לגופו של עניין – רפופורט חברת החדשות הפרטית נשכרה על ידי ארגון הכבאים הארצי להפקת סדרת סרטים תיעודיים שיחשפו לציבור הישראלי, לראשונה, כיצד מתנהל מערך הכבאות הארצי, בדגש על צמרת הארגון. לצוות ההפקה והתחקירנים שלנו הגיעו עדויות קשות, צילומים והקלטות שאין יותר מדרך אחת לפרש אותם וסיפורים מסמרי שיער מפיהם של לוחמות ולוחמי אש אשר התייצבו מול המצלמות שלנו, הפגינו אומץ רב, ושיתפו.

כל הסרטים מביאים עדויות אמיתיות, אותנטיות – את כולם קיבלנו מהכבאים עצמם.

מערך משפטי מקצועי בחן את הסרטים פריים אחר פריים, שוט אחר שוט ומשפט אחר משפט – כולם נמצאו נכונים, אמיתיים, אמינים ושדירים.

רפופורט חברת החדשות הפרטית הינה החברה הראשונה בישראל והמובילה בארץ בכל הקשור להפקת סרטים המביאים את המסר של לקוחותיה בסגנון עיתונאי (והכל חייב להיות אמיתי!). ביום שבו עזבתי את עבודתי ככתב טלוויזיה בערוץ הראשון , החלטתי להקים חברה אשר, לראשונה, תאפשר גם לגופים וארגונים לספר את סיפורם מבלי להיות תלויים בכלי תקשורת זה או אחר – ולא כפרסומת, אלא כיצירה עיתונאית פרטית מעניינת ואפקטיבית. בדיוק כך נהגנו עם הכבאים היקרים – מהרגע שבו אומת החומר שנחשפנו אליו – חשנו שליחות להפיצו לציבור.

אני וכל רפופורט חברת החדשות הפרטית גאים שעמדנו לצידם של לוחמי האש האמיצים וסייענו בידם להביא את סיפורם, גרסתם לכלל הציבור.

לבקר את התקשורת 3: הכירו את החוקרת שמאפשרת לילדים להפיק סרטונים וכתבות כדי להבין מניפולציות בתקשורת

"התראות ואלגוריתמים מייצרים רסיסי מידע, והידיעה של הדברים הפכה לחשובה יותר מאשר ההבנה שלהם". הפעם במסגרת פרויקט הקריאה הביקורתית של שקוף, שוחחנו עם חלוצה בתחום: ד"ר מירה פוירשטיין. חזרנו עם שורה של כלים שיעזרו לדעת מתי ואיך עובדים עליכם. הכירו את החוקרת שמאפשרת לילדים צעירים להפיק חדשות, סרטים, כתבות לעיתונות ומשדרים, כדי להבין תקשורת ואת השפעתה עלינו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

כולנו נחשפים לחדשות כמעט כל שעה, אך אף אחד מעולם לא לימד אותנו איך לקרוא אותן בצורה ביקורתית. הגיע הזמן לשנות את זה. נכון, כל ילד יודע שהתקשורת מציגה רק חלק מהאמת, ופייק ניוז הפך למושג חם – אבל זה רק חלק קטן מהבעיה: עורכים משתמשים בכותרות ובתמונות שמפעילים אצלנו רגשות. עיתונאים מוהלים עובדות בתעמולה, ובעלי עניין בפייסבוק מציגים עצמם כעיתונאים.

כל ערוץ תקשורת מבנה לקוראיו מציאות מעוגנת בנרטיבים משלו הנותנים משמעות לעובדות, ומעצבים תפיסת עולם – בכוונה ובלי כוונה – גם אנחנו. לאף אחד מאיתנו אין זמן להפוך לחוקר תקשורת, להכיר את מפת האינטרסים ואת שלל המניפולציות בהן משתמשים הכותבים והעורכים. לכן החלטנו ב"שקוף" לצאת בסדרת כתבות והמלצות במטרה לסייע לכן ולכם לפתח יכולת להערכה ביקורתית של המדיה: כדי שתוכלו לעשות שימוש מושכל בחדשות, ולהבין מסרים ומה עומד מאחוריהם.

והפעם: ד"ר מירה פוירשטיין – חוקרת אוריינות מדיה דיגיטלית (חשיבה ביקורתית ביחס למדיה) והתנהגות צריכה חדשותית של בני נוער וסטודנטים. בעבודת הדוקטורט שלה, חקרה פוירשטיין את הקשר בין אוריינות מדיה לחשיבה ביקורתית, והייתה חלוצה בהטמעת תכנית "חינוך למדיה בגן הילדים" (1989), בהדרכת גננות ומורים לתקשורת, ובהקמת מרכזי מדיה ותקשורת לגיל הצעיר בשיתוף משרד החינוך והתרבות.

"סיקרן אותי להעריך באופן מדעי האם התנסות של תלמידים בכיתות ד'-ו' בתכנית לאוריינות מדיה מקדמת את החשיבה הביקורתית שלהם ביחס לתקשורת", היא אומרת.

במחקר מצאה שבעקבות התכנית התלמידים הפגינו יכולות ניתוח והערכה ביקורתיים למסרים בטלוויזיה ובפרסומות, במיוחד תלמידים שהתנסו גם בהפקה של סרטי וידיאו קצרים.

כמו שראינו בראיון עם ד"ר רן שמשוני, היכולת הביקורתית משתפרת פלאים ברגע שצרכן התקשורת מתנסה – אפילו פעם אחת – בתפקיד העיתונאי עצמו.

להבין גם מה לא נכתב בכתבה

חינוך לאוריינות מדיה דיגיטלית זו עליית מדרגה. הוא מתבסס על חקר המדיה, החברה והתרבות בעידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות. מטרתו, לפי פוירשטיין, להעצים את הלומדים בכישורי חשיבה ביקורתית ותקשורת ההולמים את החיים בחברת המידע במאה ה-21. "אזרחי דמוקרטיה צריכים לדעת להתמודד באופן מושכל עם נושאים ואירועים בחברה הנמצאים בלב השיח התקשורתי-ציבורי", היא מדגישה, "להבין מדוע מידע מועבר, מופץ ונצרך במרחב התקשורתי. מהן מקורותיו? מה לא נכתב בו ומדוע? את מי הוא משרת? ואילו השלכות יש לכך על הקהל והחברה?"

פוירשטיין מציינת כי החינוך לאוריינות מידע ומדיה הוא חלק בלתי נפרד מחינוך לאזרחות מעורבת בדמוקרטיה ומצביעה על מעגליות מעניינת. "להכשיר אזרחים חושבים שיודעים להשתמש בתקשורת מתוך אחריות חברתית, ירתום את התקשורת לקידום שינויים חברתיים ובכך לשיפור איכות חייהם של האזרחים".

מה החשיבות של חשיבה ביקורתית ביחס למדיה בעידן של היום?

"היא מפתחת את ההכרה בערכה של הספקנות, בניגוד לציניות, ואת היכולת להבחין בין עיתונות מקצועית למידע שמתיימר להיות עיתונות. האינטרנט ופלטפורמות המדיה החברתית הפחיתו את כוחה של המדיה המסורתית, ואת איכות העבודה העיתונאית והדיווח החדשותי. נוצרה עיתונות חדשה, 'איטרטיבית' – כלומר חזרתיות על סיפורים, שימוש במקורות פחות אמינים, ריבוי כותרות סנסציוניות ושברי מידע. זה מרדד את השיח התקשורתי-חדשותי, והציבור מתקשה להבחין בין מידע שקרי למהימן".

לדבריה, ציוצים של פוליטיקאים ואנשי ציבור ויח"צנים מציפים את הרשתות, ומניפולציות מכוונות לאסוף נתונים אישיים ולטרגט מסרים ופרסומות. התוצאה: שיבושים בשיח ובדיון הציבורי. בד בבד, גדל ומתחנך דור ילדי המסכים המתנהל על-פי לייקים, וערכים של נראות ופרסום המניעים את דפוסי התנהגותו ברשת.

"התראות ואלגוריתם ברשת מייצרים רסיסי מידע, והידיעה של הדברים הפכה לחשובה יותר מאשר ההבנה שלהם". היטיבו לתאר זאת, לדברי פוירשטיין, ביל קובאץ' וטום רוזנטל מהניו-יורק טיימס: מעידן "תאמין לי" (כשחדשות המיינסטרים נתפסו כסמכות) עברנו לעידן "תראה לי" (שמעביר את האחריות לקהל השופט על-פי מראה עיניים).

"אנו חיים בעידן של פוסט אמת וקיטוב פוליטי, הודות להיצף המידע בתקשורת והריבוי בהטיות מידע מכוונות ('דיס-אינפורמציה'), בחדשות כוזבות ('פייק ניוז'), והאפשרות ליצור בוטים ודמויות וירטואליות לקידום אידיאולוגיות ואינטרסים של בעלי עניין בתחומים שונים".

על רקע דברים אלה, תכנית הלימודים באוריינות מדיה דיגיטלית לדעתה היא כורח המציאות, ואמורה להופיע כלימודי חובה החל מהגיל הרך. למרבה הצער, מערכת החינוך מתנהלת לאט מידי בהקשר הזה. "המערכת מתעוררת ומגיבה נקודתית רק כאשר אנו שומעים על אירועים קיצוניים, כמו בריונות ופורנוגרפיה ברשת, ביוש ('שיימינג'), התאבדויות ועוד. אולם אין כוונתי לעסוק בהפחדה או במגננה מול סכנות הרשת, אלא להעמיק את ההבנה של ילדים וצעירים באמצעות ידע ומיומנויות בתקשורת ובחשיבה ביקורתית, כמרכיב חשוב בחינוך לאזרחות בחברה דמוקרטית".

מה הדרך הכי טובה ללמד "קריאה" ביקורתית?

"לקיים דיונים המעוררים ביקורת וספקנות על התפקוד של אמצעי התקשורת סביב שאלות כמו: מה חלקה של התקשורת בעיצוב סדר היום הציבורי ודעת הקהל? איך הייצוג התקשורתי מבנה מציאות בנושאים כמגדר ומיניות, סטריאוטיפים, קבוצות ומיעוטים? כיצד פועלים גורמי כוח – שלטון, פוליטיקאים, בעלי הון ותאגידים – לקידום אידאולוגיות ואינטרסים בזמן נתון? מה תפקידה של התקשורת בדמוקרטיה?"

פוירשטיין מאמינה שהניתוח הביקורתי של תכני התקשורת ומסריה הכרחי, אך לא מספיק. יש לשלבו בהתנסות בהפקה ובהעברת מסרים במגוון פורמטים כמו הפקת סרט קצר, יצירת פוסט, כתבה וסטורי לאינסטגרם ועוד.

מירה פוירשטיין

על התלמיד להתנסות בתהליך ההפקה והיצירה של מסרים כדי להבין את המניפולציות שעושים עליו

בתכניות שיזמה פוירשטיין, ילדים בגילאים צעירים מתנסים ברזי ההפקה. "ברגע שהם עומדים במקומם של העיתונאים ועורכי החדשות או התכניות, מומחשת להם מידת האחריות החברתית הנדרשת מסוכני המדיה, ומה האפקט שיש לכך על החברה והתרבות. בנוסף הם בעצם לומדים איך אפשר לעשות מניפולציות כמו הטיות בדעת הקהל, ספינים וחדשות כוזבות, במיוחד בטכנולוגיות הדיגיטליות. זו התנסות שמפתחת את המודעות לאפקטים שהתקשורת מחוללת על הידע והאמונות שלהם כקהל".

התכנית מתבססת על תפיסות מפתח (ר' במסגרת) שפותחו כבר בשנות השמונים (Namle) שהן לדבריה "לב הניתוח הביקורתי". עם הזמן, אלו אומצו ויושמו בהתאמה לשינויי הסביבה התקשורתית בהיקפים שונים ובמגוון מערכות חינוך ברחבי העולם כולל ישראל ובארגון הבינלאומי Unesco.

תפיסות מפתח באוריינות מדיה

  • כל מסרי המדיה הם תוצר של הבנייה תקשורתית
  • הייצוג התקשורתי של נושאים ואירועים משפיע על האופן שבו הקהל תופס את המציאות החברתית
  • הפרשנות של מסרי המדיה נוצרת ביחסי הגומלין שבין מדיה, טקסט וקהל
  • מסרי המדיה מעוצבים בהקשרים כלכליים, פוליטיים, חברתיים ואסתטיים
  • כל אמצעי תקשורת מתאפיין בשפה, בסוגות ובמערכות סמלים משלו

כל אחת מהתפיסות היא בסיס ליצירת שאלות מעוררות ספק, בהתאמה לגילאים שונים.

למשל ניתן לדון עם תלמידים: מה חלקם של אמצעי התקשורת בקביעת סדרי העדיפות בחברה? ומה חלקם בעיצוב אופייה של הדמוקרטיה ושל איכות החיים של האזרחים? מה הפוטנציאל שיש לאינטרנט ולרשתות החברתיות בהעצמת הקהל? מה תפקידו ואחריותו החברתית של הקהל בעידן של רשתות? איך הוא יכול להשתתף ולהשפיע על השיח התקשורתי-ציבורי?

"לדוגמא", אומרת פוירשטיין, "כשרה"מ בנימין נתניהו זימן מסיבת עיתונאים בנושא החסינות – זה מקרה מבחן להצבת שאלות על תעמולת בחירות, סדר יום תקשורתי-ציבורי והתפקוד של כלי התקשורת – ככלב שמירה של הדמוקרטיה או ככלב שמירה של הפוליטיקאים?"

מקור: הארגון הלאומי בחינוך לאוריינות מדיה, ארה"ב NAMLE

האם דבריו של השר פרץ באמת היו אומללים?

פוירשטיין מציינת את תרומתה של התכנית להבנת המציאות האקטואלית, במיוחד על נושאים שאין לאנשים ידע מוקדם עליהם כמו סוגיית בעיות האקלים, או המאבק על קידוח לווייתן. "ביסודו של דבר, התלמידים עוסקים בשאלות כמו: אילו מקורות מידע מצוטטים בידיעה, מה מאפיין את הייצוג התקשורתי, ומדוע חלה הקצנה בניסוח כותרות שליליות ומבוססות קונפליקט".

כדוגמא היא מציבה את הכותרות "הליכוד נגד בנט: "מסכנים את גוש הימין" או "אוחנה: דבריו של רפי פרץ נגד הקהילה הגאה הם אומללים, חשוכים ושגויים".

מתוך כתבה בהארץ. צילום: אמיל סלמן

"את מי זה משרת, ובאיזה הקשר פורסמו?" שואלת פוירשטיין ועונה: "במקרה של הרב פרץ, מערכת החינוך אמנם הגיבה בפרסום בתי ספר שערכו שיעורים בנושא של "קבלת האחר", וזה חשוב. אבל אני מניחה, שמעט מורים עסקו באופיו של הייצוג והמסגור התקשורתי, ומה חלקם בתפיסת האירוע והבנתו בקרב הקהל. הפכנו להיות צרכני חדשות של 'מה קורה'", היא מדגישה שוב, "מבלי לרדת לרבדים העמוקים יותר, הבוחנים את מקורות המידע, מהימנותו וטיב מסריו".

כיצד אתם מלמדים את מקום המדיה בחברה דמוקרטית?

"התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. בעולם של תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות, גובר כוחו של הקהל להשפיע על המדיה ולבקר עד כמה היא עושה נאמנה את עבודתה. על-פי גישת האקולוגיה של המדיה יש חשיבות רבה לטיב האינטראקציה בין הקהל לסביבה התקשורתית בעיצוב פני התרבות והחברה שלנו. בהקשר הזה, אוריינות מדיה מכוונת להעצים את יכולות הקהל בהתמודדות מול אתגרי חברת הרשת".

כך למשל, היא מסבירה, סטודנטים בודקים את דפוסי הצריכה והשימושים שהם עושים בתקשורת: באילו נסיבות וכיצד הם הופכים לסוכני תקשורת המקדמים מסרים בקבוצה החברתית שלהם. "מבלי להיות מודעים לכך, לעיתים תכופות הסטודנטים הופכים למשת"פים של ארגונים, גופים מסחריים או פוליטיים, כדי להעביר רעיון או מסר ללא בקרה והערכה מוקדמת".

"אנחנו סוגדים לטכנולוגיות ששוללות את היכולת שלנו לחשוב"

לדבריה, הטכנולוגיה לא מפשטת את המצב. ההיפך. "ג'ורג' אורוול דיבר על החשש מהאח הגדול. אך הנבואה של אלדוס האקלסי בספרו "עולם חדש מופלא" מדייקת יותר את רוח התקופה. אנחנו סוגדים לטכנולוגיות ששוללות את היכולת שלנו לחשוב. אנו מאוהבים בטכנולוגיה, ולא רואים או שמים לב איך נשללת מאתנו הפרטיות, או איך מעבירים לנו מידע שגוי ומוטה".

פוירשטיין מדגישה כי דווקא אזרחי הרשת נדרשים לחשוב ולהגיב בספקנות ביקורתית, לאתר הטיות וטעויות עיתונאיות, ולייצר מסרים חלופיים לאלה הזוכים לבולטות ולקולות הגמוניים בתקשורת המיינסטרים. "דרך טובה להתמודדות היא תקשורת עצמאית, בלתי תלויה ואזרחית, לחיזוק האינטרס הציבורי-חברתי על בסיס דיוק ומהימנות המידע, שמירה על סטנדרטים של אתיקה ועתונות מקצועית, וכן יש מקום לקידום אתרים העוסקים בביקורת התקשורת, כמו העין השביעית. יש לעודד מגמה זו".

מה את חושבת על עיתונאים במדיה המסורתית שמשרתים בקביעות את השלטון?

"זה מצער מאד. אנו חיים בחברה טכנולוגית פתוחה ונאורה, צרכני מידע ותקשורת על בסיס יומיומי ורחב, אך חלק ניכר מאתנו איננו אוריין תקשורת. כאשר התקשורת לא הוגנת ולא מאוזנת מטעמים פוליטיים ומסחריים – בגלל קרבה של עיתונאים וארגוני תקשורת לשלטון, לפוליטיקאים, לתאגידים ובעלי הון – היא משועבדת לאינטרס של המו"לים על חשבון האינטרס הציבורי".

התוצאה, לדבריה, היא פגיעה בעקרון זכות הציבור לדעת בחברה דמוקרטית, ואיכות המרחב התקשורתי-ציבורי. עוד תופעות לוואי: דיווח חלקי ומוטה (או שקרי) שמשבש את איכות חייו של האזרח, מעוות את תפיסת המציאות, את דעת הקהל ואת ההחלטות של הציבור, כיצד להגיב ולפעול ביחס לנושאים ואירועים בחיי היומיום שלו.

אבל העיתונאים האלו יענו לך שצריך לסקר ולדווח גם על כך שהמצב מעולה?

"כאזרח אתה צריך לקבל החלטות באופן מושכל. אזרחים היודעים לבחון בביקורתיות את התקשורת יכולים להבין ולקדם את הנושאים שחשובים או רלבנטיים להם, ולא ללכת שבי אחרי מה שעיתונאים חושבים מה חשוב שהם ידעו. אנחנו לא מחוסנים במאה ה-21 בפני הטיות המידע, במיוחד בחדשות. לכן איכות השיח התקשורתי היא חיונית, כי היא משפיעה על דעותינו, זהותנו ותפיסת עולמנו – במיוחד במציאות המשתנה והדינמית בישראל, ובטרפת הבחירות".

לדבריה, המחשה טובה לאופן שבו מתנהלת היום התקשורת אפשר לראות במפת התקשורת הישראלית והשינויים שחלו בה. "המפה משקפת את האופן שבו יחסי הכוחות בין בעלי הון, פוליטיקאים ותקשורת מתווים את טיבו של הסיקור התקשורתי – אילו נושאים יסוקרו ואילו לא, לאיזה פוליטיקאי תינתן במה, ובאיזה אתר יהיה סיקור אוהד או שלילי לרה"מ, למשפחתו ולאנשי ציבור ומעצבי מדיניות".

פוירשטיין נותנת את סוגיית אסדת "לווייתן" כדוגמא הנוגעת לבריאות הציבור הרחב. כבר נחשף שחברת נובל אנרג'י משתמשת בכספי פרסום למימון כנסים וכאמצעי להטיית הסיקור על אודותיה.

פייק ניוז זו לא הצרה המרכזית

פוירשטיין מדגישה כי המושג "פייק ניוז" מדאיג , אבל לא העיקר. "כבר במאה ה-16 היו חדשות כוזבות" ומאוחר יותר, בסוף המאה ה-19, התפתחו ז'אנרים שונים של סנסציות כעיתונות צהובה.

כיום, פוליטיקאים ומנהיגים כמו דונלד טראמפ ונתניהו רותמים את המושג כדי ליצור דה-לגיטימציה של העיתונות, ושל כל ערוץ תקשורת או עיתונות המנוגדים לקו המחשבתי שלהם. "באופן זה, הם מערערים על כוחה של העיתונות החופשית ופעולתם של ארגוני החדשות. כתוצאה חלה ירידה באמון הציבור בתקשורת ובעיתונאים בכלל. המושג פייק ניוז הפך כמטבע לסוחר המתווה את אופייה של התקשורת, מערער את אמון הציבור בה, ויוצר תפיסה צינית ביחס לאירועים ולעיתונאים. אולם, חשוב לדון בו בהקשר הרחב של אמצעי תקשורת וכוחם המניפולטיבי, והיחסים שבין מדיה, טכנולוגיה ודמוקרטיה בהקשרים חברתיים-פוליטיים".

המצב נהיה גרוע יותר משנה לשנה?

"היום יותר ויותר מנהיגים נעזרים בתקשורת להשמעת קולם ולקידום האינטרסים שלהם. הרשתות החברתיות הפכו פלטפורמה נוחה לתקשורת ישירה עם האזרחים, בציוצים, בסרטי וידיאו קצרים, ובהעברה אפקטיבית ומהירה של מסרים אך גם למינוף והגברה של פייק ניוז".

אם אני רואה כתבה מפרגנת לממשלה עלי לחשוד?

"ספקנות היא תנאי חשוב ומוקדם, אך איננו מספיק. עליך להיות בעל ידע ומיומנויות תקשורת גם ביצירה ובהפקה של מסרים כדי להבין את האסטרטגיות שבהם משתמשים העיתונאים לעיצוב הכתבה וקידומה, כדי להבין באופן מעמיק את המידע ומסריו".

אחד הכלים שפוירשטיין מציעה הוא לשאול שאלות סביב כתבה 'חשודה' כמו: אילו נקודות מבט מוצגות? מי הקולות המצוטטים ומי לא? מה הייצוג התקשורתי הניתן לממשלה, לאנשים המוצגים, ומדוע? מהם מקורות המידע של הידיעה? באיזה הקשר פורסמה? מי הבעלים של העיתון/הערוץ, ומה האינטרס שלו?"

שימוש מושכל בתקשורת מכשיר את הקהל הקוראים כשומר סף

למרות שהינה חסידה גדולה של התחום, פוירשטיין לא מתיימרת לטעון שאוריינות תקשורת היא פתרון בלעדי. אבל היא מדגישה כי הכשרת דור העתיד של אזרחי הדמוקרטיה, כבר מגילאים צעירים, לאוריינות מדיה ביקורתית תעצים את יכולת הציבור לתפקד כ"שומרי הסף" בדמוקרטיה. "אנשים המסוגלים לפקח על האחריות החברתית של התקשורת, ולהתנהג בסביבה התקשורתית באופן מושכל ואפקטיבי".

פוירשטיין מקווה להכניס את התכנית למערכת החינוך בכל הגילאים, ובהקדם האפשרי. בשנים האחרונות כבר חל לדבריה מינוף של התחום והוא תופס תאוצה ומודעות רחבה בקרב אנשי אקדמיה, חינוך ומעצבי מדיניות בארץ. "גם האגודה הישראלית לתקשורת מנסה בימים אלה לקדם את התכנית במשרד החינוך, וכיום יש מאגר משמעותי של חומרים ותכניות לימוד ברשת, המיושמים במערכות החינוך של בתי-ספר במכללות ובאוניברסיטאות".

פוירשטיין פיתחה תכניות לאוריינות תקשורתית לבתי ספר יסודי וחטיבות ביניים, ובהכשרת מורים במכללת אורנים. מי שלומד במגמת תקשורת בתיכון, לומד ומתנסה בחומרי האוריינות. אך כפי שהיא אומרת: צריך להתחיל בגן ובחינוך היסודי כלימודי חובה. ההמצאות הטכנולוגיות והחדירה של חדשנות תקשורתית לחייהם של ילדים מאיצים את התופעות השליליות הנובעות משימוש לא מושכל בהן. "לכל טכנולוגיה יתרונות וחסרונות. האחריות היא על הקהל והאופן שבו הוא משתמש בה".

פוליטיקאים בכלל רוצים שהנושא הזה יילמד?

"לא נתקלתי בהתנגדות, אך זה מאבק ממושך של שנים במערכת החינוך על מה חשוב יותר או פחות להכניס לתכנית הלימודים. התנודות במערכת הפוליטית בישראל והתדירות שבה מתחלפים שרי החינוך והמנכ"לים מערער על היציבות של סדר היום החינוכי, וזה מקשה על הכנסת התכנית והטמעתה".

על אילו טכניקות על קצה המזלג לאוריינות תקשורתית את ממליצה לקוראי שקוף?

"אין רשימת טכניקות וגם לא מרשם, אלא למידה שיטתית של תחום החינוך לאוריינות מדיה דיגיטלית ומסגרת מושגית רחבה, והתנסות ביישום תפיסות המפתח המרכזיות שהזכרתי. אני מציעה להיכנס לאתרים רלוונטיים העוסקים בכך (רשימה קצרה בהמשך, ת.א)".

נעשתה אי פעם הערכה לתכניות באוריינות מדיה?

"בוודאי, כחלק מהמשוב שמורים וסטודנטים דיווחו בהתנסויות עם תלמידים במסגרת לימודי החוג לתקשורת, במחקרים ובהשתלמויות. יש צבר של עדויות משדה המחקר על האפקטיביות של התכנית וככל שהלמידה ממושכת כך גדלה מידת היעילות שלה. בישראל אוריינות המדיה נבחנה בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, במחקר שערכתי עם ד"ר לאה מנדליס, בחסות המכללה האקדמית בנתניה והאיחוד האירופי". פוירשטיין מציינת כי מחקר מהעת האחרונה, מדד אוריינות מדיה (2019) שנערך בקרב 35 מדינות באירופה, מצא קשר בין שחיתות ורמות האמון בחברה לאוריינות מדיה. לפי המחקר, ככל שהמדינה פחות מושחתת היא זוכה לניקוד גבוה יותר באוריינות מדיה. מדינות עם רמות גבוהות של חוסר אמון במדענים ובעיתונאים קבלו ציון נמוך באוריינות מדיה.

תוצאת תמונה עבור רפי פרץ

שר החינוך רפי פרץ (מחשבון הטוויטר שלו)

הבעלים "החדשים" מונעים מאינטרסים כלכליים-מסחריים

לסיום, פוירשטיין ביקשה להצביע על סוג של פרדוקס שנוצר כיום. מצד אחד, האינטרנט והפלטפורמות החברתיות הרחיבו את אפשרויות הביטוי והדמוקרטיה המשתתפת של פרטים וקבוצות בחברה, ומצד שני, תאגידי מדיה כמו פייסבוק וגוגל השתלטו על המרחב הציבורי והרחב של התקשורת, כבעלי המידע המרכזיים, האחראים על עיצובו והפצתו.

בזאת הם החליפו את התקשורת הישנה – טלוויזיה, עיתונות, רדיו, פרסומות. הבעלים החדשים מונעים מאינטרסים כלכליים-מסחריים, במטרה לקדם מוצרים יותר מאשר ליידע את הציבור או לעורר השראה המטפחת חשיבה ביקורתית ומקדמת את איכות השיח הדמוקרטי. "לכן", היא טוענת, "החינוך לאוריינות מדיה הוא תשובה חשובה ומשמעותית לאזרחי דמוקרטיה: להבין ההקשרים החברתיים-פוליטיים-כלכליים שבהם מועברים מידע ומסרים במדיה, ולהתנהל חכם מול מארג יחסי הכוחות בחברה רב תרבותית ומרושתת".

בונוס: כלים לבדיקת מקורות מידע ומהימנות הדיווח החדשותי

תרגיל בהערכת מקורות מידע ואמינות הדיווח התקשורתי:

דיון בסוגיית אסדת הלוויתן באמצעות ניתוח ביקורתי של מקורות המידע שהשתמשו בהם בדיווח של כל אחד מהערוצים:

החלה הזרמת הגז מאסדת לוויתן; תושבים התפנו, אתרי ניטור האוויר קרסו/כלכליסט (31.12.19)

מול מחאת התושבים: שלב הנישוב בהרצת אסדת לוויתן הסתיים/וואלה ניוז ( 31.12.19)

  • איך מסגרו את הנושא בכל אחד מהערוצים? מדוע?
  • מה נקודת המבט המוצגת בכל סיקור? באילו אמצעים-חזותיים ומילוליים השתמשו?
  • באילו מקורות מידע השתמשו בכל דיווח – אילו מהימנים יותר, לדעתכם? נמקו
  • מי הדוברים או הקולות המצוטטים בכל דיווח? מדוע?
  • אילו עובדות חשובות מוצגות בכל דיווח, ומאיזה סוג?
  • האם יש מידע נוסף שהייתם רוצים לדעת שלא מוצג בדיווח?
  • האם יש הבדל בין מקורות המידע שהשתמשו בכל עיתון? מדוע?
  • האם יש לדעתכם, הטיות במידע ? הסבירו

דיון מסכם: ערכו השוואה בין שתי הכתבות- מה תמונת המציאות המצטיירת בכל כתבה?

האם יש הבדל ביניהן ומדוע?

  • הציעו מקורות מידע נוספים שעשויים להעמיק את הבנתכם בנושא.
  • נסו לכתוב קטע ביקורת לעיתונות, המתייחס לאחת מהכתבות.

כמה מהאתרים המרכזיים באוריינות מדיה

פוירשטיין אחראית על כמה ספרים, חומרי לימוד, ומאמרי מחקר בתחום. ספרה האחרון עוסק באוריינות תקשורת בעברית: "מדברים אקטואליה – אוריינות תקשורת" בהוצאת מכון מופ"ת, וכולל גם דוגמאות לשעורים והמלצות לפעילויות ברמות גיל שונות.

כיום פוירשטיין רפרנטית ישראלית ב- DIMLE (Digital International Media Literacy Ebook Project)- פרוייקט בינלאומי מקוון וראשון מסוגו באוריינות מדיה, ב-18 מדינות (בשפות שונות כולל עברית) ובראשותו של פרופ' ארט סילברבלאט ( Art Silverblatt ) מאוניברסיטת וובסטר , ארה"ב. לדבריה, מדובר בתכנית לימודים אינטראקטיבית במכללות ובאוניברסיטאות, בחקר הסביבה התקשורתית ובקידום דיאלוג בין -תרבותי של סטודנטים ממדינות שונות בעידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות.