מי משקיע עשרות אלפי שקלים בקידום משה פייגלין?

עמוד הפייסבוק "Make Israel Great Again" מוקדש כולו לקידום מפלגת זהות בראשות משה פייגלין. מפעילי העמוד, המשקיעים עד עשרות אלפי שקלים בחודש בפרסום ממומן, מסרבים להזדהות. "זהות": העמוד איננו קשור למפלגה, גם לנו לקח זמן לגלות מי המפעילים

| ניר בן-צבי, עידן בנימין |

עמוד הפייסבוק "Make Israel Great Again" (ידוע גם בקיצור "MIGA") הוקם במרץ 2017 ופועל מאז סביב מטרה אחת מרכזית: קידום המועמדות לכנסת של משה פייגלין והמפלגה בראשה הוא עומד – "זהות". 

בראשית הדרך, העמוד המזהה עצמו כיום כ"עמוד תומכים של מפלגת זהות", נקרא בכלל "ערבים למען זהות – عرب من أجل هويه" – ועסק בין היתר בפרגון לבני המגזר הערבי המשרתים בצבא וכאלה התומכים במפלגת זהות. בספטמבר 2017 שונה שמו של העמוד לזה הנוכחי, והפעילות עברה להתמקד בקידום המפלגה, בין היתר באמצעות סרטונים מושקעים המופקים, ככל הנראה, בידי מפעילי העמוד עצמו. בדף הפייסבוק אף שולב לינק מיוחד שמוביל ישירות לעמוד התמיכה הכספית באתר המפלגה.

פרסום של עמוד MIGA בתחילת דרכו, כאשר עוד נקרא "ערבים למען זהות" (יוני 2017)

לאחר עלייה חדה בחודשים האחרונים, הגיע העמוד ל-115 אלף עוקבים. לשם השוואה, לעמוד של מפלגת השלטון, הליכוד, ישנו כ-57 אלף עוקבים, למפלגת העבודה 73 אלף ולעמוד של מפלגת זהות עצמה רק כ-30 אלף עוקבים.

בשוק הישראלי המצומצם, צמיחה כה מהירה של דף פייסבוק – בעיקר כזה שעיקר תוכנו פוליטי – יכולה להתאפשר כמעט אך ורק באמצעות פרסום בתשלום ברשת החברתית. ואכן, מבדיקת "שקוף" עולה כי מפעילי העמוד משקיעים סכומי כסף משמעותיים בקידום מסריהם.

עד 110,000 שקל בפחות משלושה שבועות

באמצעות מערכת Ad Archive של פייסבוק, ביצענו ניתוח של נתוני המודעות שפורסמו בעמוד "MIGA" על-פני כשלושה שבועות (27/2 ועד 17/3). בתקופה זו, הועלו בעמוד 185 מודעות, בהן הושקע תקציב לפי החלוקה הבאה (בדולרים אמריקאים; המערכת של פייסבוק מציגה רק טווחים):

סכום שהושקע בפרסום מספר מודעות בטווח
מתחת ל-$100 157
בין $100 ל-$499 25
בין $500 ל-$999 3

כלומר: בהתבסס על הנתונים הנ"ל, ניתן ללמוד כי מפעילי העמוד השקיעו לכל הפחות כ-15 אלף שקל בקידום ממומן בתקופה המדוברת, וייתכן כי אף הגיעו לסכום כולל של עד כ-110 אלף שקל (כאמור, בפחות משלושה שבועות). נתוני האמת נמצאים כנראה איפשהו באמצע.

הערה טכנית: ספירת מודעות במערכת Ad Archive

במערכת Ad Archive, כל קומבינציה של תוכן-קהל נספרת כמודעה בודדת. כלומר, אם סרטון אחד פורסם לעשרה קהלים שונים במקביל, הוא יוצג במערכת כעשר מודעות שונות, שלכל אחת מהן תקציב נפרד (וכך גם אנחנו ביצענו את הספירה).

פרסום מודעה בודדת ל"קהלים" רבים היא דרך הפעולה הסטנדרטית בשיווק דיגיטלי, כאשר מערכת הפרסום אף יודעת "להחליט" לבד כיצד לחלק את התקציב, לפי יעילות הפרסום הספציפי בכל קהל יעד.

מי מפעיל את MIGA?

אז מי משקיע עשרות אלפי שקלים בחודש בקידום מפלגה המתמודדת בבחירות? פנינו ל-MIGA לברר וקיבלנו מענה במהירות: "אנחנו שלושה אנשים פרטיים אנונימיים". האדם שענה בשם העמוד הכחיש כל קשר בין MIGA לבין מפלגת זהות עצמה. גם במפלגה מכחישים בתוקף קשר כזה, ואף ציינו כי גם להם "לקח זמן להגיע לזהות המפעילים".

התכתבות עם אחד ממפעילי העמוד MIGA

ניסינו לברר עם מפעילי העמוד כמה כסף הם השקיעו עד עתה בפרסום ברשת החברתית, אך הם סירבו למסור את הנתונים. כאשר העלינו את האפשרות שמדובר במימון בחירות אסור (בהתאם לחוק V15, שביקש להכפיף ארגונים פוליטיים חוץ-מפלגתיים לפיקוח מבקר המדינה), כתב המשיב כי בדק את החוק וחובת הדיווח חלה רק מסכום של 100 אלף שקל (הוא צודק).

כיצד יוכל מבקר המדינה – הגורם האחראי לפקח על מימון בחירות – לבדוק את סכום ההוצאה המדויק? הוא כנראה לא יצליח לעשות זאת, אלא אם יקבל סיוע ישיר מחברת פייסבוק שמחזיקה את המידע. הכדור עתה בידי המבקר.

הודעת העמוד על הגעה ל-100,000 עוקבים (מרץ 2019)

מי עומד מאחורי העמוד מפסיקים לחלום?

ביום בו הושקה בישראל מערכת Ad Archive (לפירוט נוסף אודות המערכת), החלו בפייסבוק להוריד מהאוויר מודעות בעלות תוכן פוליטי בעמודים שלא עברו את תהליך האישור הנדרש. במקביל, תקלה טכנית במערכת מנעה מהארגונים השונים לסיים את אותו תהליך אישור מול פייסבוק.

כך נוצר מצב שמרבית המפלגות בישראל – שבימי קמפיין הבחירות משקיעות סכומים גבוהים בפרסום יומיומי בפייסבוק – נתקעו ללא יכולת להעלות מודעות חדשות.

באותו היום (19/3), במה שנראה כי ניסיון לעקוף את הפילטרים של פייסבוק, צץ לו דף חדש בשם "מפסיקים לחלום". עם הקמתו העלה העמוד פוסט בודד שכותרתו "מצע זהות התוכנית הכלכלית", אליו צורף סרטון שנראה כי הופק בידי מפלגת זהות. מפעילי העמוד אף ניסו לקדם את הפוסט בכסף, אך התוכן "נתפס" מהר מאוד בידי המערכת של פייסבוק, שהסירה את המודעה.

מפעילי MIGA הכחישו קשר לעמוד. ממפלגת זהות לא התקבלה תגובה בנושא זה נכון למועד פרסום הכתבה.

המודעה שניסה להעלות העמוד "מפסיקים לחלום"

תגובות

מחברת פייסבוק נמסר:

We believe that transparency around ads that relate to politics holds us and advertisers more accountable. In order for an advertiser to run an ad that relate to politics and target people in Israel, the advertiser must go through an ad authorization process and add a “Paid for by” disclaimer on their ad.

Our tools will monitor and take down most ads that relate to politics that don’t include the “Paid for by” disclaimer. However, if anyone sees an ad that relates to politics without a “Paid for by” disclaimer, we encourage them to report it by tapping the three dots in the top right corner of the ad.

The ads from “Make Israel Great Again” were reviewed and determined to relate to politics. Because they did not contain “Paid for by” disclaimers, these ads were disapproved and added to the Ad Library for seven years.

הח"כ החרוץ ביותר בתחום ההצבעות, איפה ביקר נתן אשל ועוד – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף?

בחנו את עצמכם – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף. בהצלחה!

 

לכתבות המלאות:

מצביעים רציונלי עם דן אריאלי – פרק 2: ניגוד אינטרסים

פרק נוסף במיזם המשותף שלנו עם פרופ' דן אריאלי, לקראת הבחירות הקרובות – "מצביעים רציונלי", ובסרטון היום: על ניגוד אינטרסים

כאשר פוליטיקאים פועלים בניגוד אינטרסים, הסיכוי שהם ייצגו אותנו, הציבור, הוא מאוד נמוך. בכנסת הקרובה חברי הכנסת צריכים פשוט להימנע ממצבים כאלה – ושקיפות יכולה לעזור להם בזה. מי שחושף יומן – יחשוב פעמיים לפני שייפגש עם בעל עניין.

המשיכו לעקוב צמוד, כי זה רק אחד מתוך סדרת סרטוני דן אריאלי שנפרסם לקראת הבחירות – וזאת לצד עוד ועוד כלים שאנחנו בונים, שיסייעו לכם להצביע מהראש.

בשעה טובה: שקיפות במודעות פוליטיות בפייסבוק!

השקת המערכת של פייסבוק לניטור מודעות פוליטיות בישראל: למה ראש הממשלה מקדם פוסט בפייסבוק בעיקר לגברים? כמה כסף מושקע במודעה בודדת? ומדוע נחסמו מרבית המפגלות מפרסום ממומן?

| ניר בן-צבי |

לאחר תקופת הכנות ממושכת, חברת פייסבוק השיקה לפני מספר ימים את מערכת "Ad Archive" בישראל. לצעד הזה שתי משמעויות:

  1. כל מי שמקדם בתשלום פוסטים עם תוכן פוליטי ("Ads related to politics or issues of national importance", במילות החברה), יצטרך לעבור הליך הרשמה מול פייסבוק, ולחשוף את הגורם המממן. מפרסמים פוליטיים שלא עברו הליך הרשמה לא יוכלו לקדם בתשלום.
  2. והחלק המרגש: כל הפוסטים הפוליטיים מרוכזים באתר אחד. ניתן לערוך חיפושים, ואף לראות מעט נתונים על הכסף שהושקע בפרסום וקהל היעד. שקיפות.

המהלך מגיע לטעמי קצת באיחור – הבחירות עוד פחות מחודש, והרבה מהנזק של דפים בלתי-מזוהים כבר נגרם – אבל טוב מאוחר מאף פעם לא.

זה יהיה מקרה קלאסי להוכחת הכוח והחשיבות של שקיפות: דפים שהיו עד היום אלמוניים יצטרכו לצאת לאור, או להפסיק להשפיע בכסף על הציבור. מפלגות ופוליטיקאים ידעו שאנחנו יכולים להציץ לתוך הפעילות שלהם ויחשבו פעמיים לפני שיעשו שטויות.

איך זה נראה בפועל? דוגמא מחיפוש ראשוני במערכת

להלן מודעה כי פורסמה בדף הפרטי של ראש הממשלה נתניהו (חלק ניכר מהפרסום של קמפיין הליכוד מגיע מדף זה), ומופיעה כעת במערכת של פייסבוק:

ניתן לראות פה כמה דברים מעניינים:

  1. המודעה הועלתה ב-14/3 בארבע גרסאות שונות (לקהלים שונים). בימים בודדים הושקעו במודעה בין 31,000 ל- 155,000 שקל (המערכת נותנת רק טווחים, לא סכומים מדויקים).
  2. המודעה כוונה בעיקר לגברים.
  3. מבדיקה השוואתית עולה כי נתניהו והליכוד משקיעים סכומים גבוהים משמעותית בפרסום בפייסבוק ביחס ליתר המפלגות.
  4. החלק הכי מרתק: המודעה הזו הוסרה על-ידי פייסבוק! מדוע? כפי שמוסבר בפינה הימנית העליונה של כל מודעה: הדף של ראש הממשלה לא נרשם במערכת כנדרש עם השקתה, ולכן מרגע שזוהתה המודעה עם התוכן הפוליטי – היא הוסרה. כך נראית מודעה שכן אושרה, מהדף של מפלגת העבודה:

התקלה ברישום מפלגות למערכת

ביום הראשון להשקת Ad Archive בישראל, מרבית המפלגות והאישים הפוליטיים לא הצליחו להשלים את תהליך ההרשמה – ובעקבות כך כל המודעות שלהם הורדו מהאוויר. בחברת פייסבוק אישרו בדיעבד כי הדבר נבע מתקלה טכנית במערכת. מפלגת העבודה הייתה היחידה שהצליחה להשלים את תהליך הרישום למן הרגע הראשון, ומספר שעות לאחר מכן גם איילת שקד הצליחה בכך. בפועל, הפרסום של כל יתר המפלגות ירד מהאוויר למשך יותר מ-24 שעות עד שהרשמתם התאפשרה.

כך נראה העמוד של ראש הממשלה ב-19/3, בעקבות התקלה במערכת של פייסבוק (מצב מאוד חריג – בו אין אף פוסט ממומן באוויר):

(איך בודקים את הפרסומות של דף בפייסבוק בכל רגע נתון? הולכים לטאב Info and Ads)

תגובות

מטעם בנימין נתניהו נמסר: "אנחנו לא מתייחסים לקמפיין הליכוד".

מעקב אחר נתן אשל – איש אמונו של ראש הממשלה

נתן אשל הוזכר בתקשורת כאדם שאחראי על המשימות המלוכלכות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שאשל טוען כיום שהוא כלל לא עובד בקמפיין הליכוד ומכחיש כל קשר למפלגה. יצאנו לבדוק.

| תומר אביטל |

ביום שבו עקבנו אחר נתן אשל (יום חמישי, 7 במרץ) – הוא נסע במונית למקום אחד בלבד, שהוא לא אחר מאשר… המעון של ראש הממשלה.

בשיחה שערכנו איתו – עוד לפני שידע על המעקב והתיעוד – טען אשל כי הוא לא עובד עבור משפחת נתניהו וגם לא במפלגה. הוא לא הסכים להגיד לנו מי משלם לו. כשעימתנו אותו עם עובדת נסיעתו לבית רה"מ – ענה כי השניים חברים. לשאלה על מה דיברו, בלב קמפיין הבחירות, בביתו של רה"מ – אמר אשל שמדובר בשיחות חבריות ושהוא לא חייב לשתף את תוכנן.

הוא צודק כמובן. אבל אם מישהו חיפש אשרור לקשר הנמשך בין נתניהו לאשל – אז הנה הוא.

עוד נציין כי העסקתו של אשל במשרד רה"מ הסתיימה לאחר שהודה בהטרדת עובדת אחרת. בעקבות כך סוכם כי לא יעבוד יותר בשירות המדינה. למרות זאת, כפי שאתם רואים, לאשל עדיין יש גישה למעונו של מקבל ההחלטות מספר 1.

הערה מנהלית למו"לים שלנו: המעקב הזה לא עלה לכם כסף. הוא התבצע במסגרת יום בונוס שקיבלנו ממשרד חקירות, לאחר שאחד המעקבים בקמפיין "88 ימים של פגרה" התפקשש. כאשר שאלנו אתכם למי כדאי להקצות את מעקב הבונוס – העלתם את שמו של אשל כאפשרות.

מעקב: מי מהמנכ"לים בשירות הציבורי שכח להגיש הצהרת הון?

כמה השלטון הנוכחי מתייחס למניעת שחיתויות כבדיחה? מנכ"ל משרד רה"מ הגיש הצהרת הון רק בעקבות שאילתה שהגשנו. וזה עוד כלום. מנכ"ל משרד הביטחון? נמצא באיחור של 3 שנים (!) בהגשת הצהרת הונו כדרוש. ככה לא מונעים שחיתות. ככה יוצרים פירצות שמעודדות שחיתות.

| תומר אביטל |

פנינו אל נציבות שירות המדינה שוב ושוב כדי לגלות האם הפקידים הבכירים בממשל מתמהמהים בהגשת הצהרת ההון שלהם. סוף סוף הגיעו הממצאים שלא ייאמנו (ואנו מפרסמים אותם עם חגי עמית מדהמרקר).

אבל קודם הסבר: הנוהל מחייב בעלי תפקידים למלא הצהרת הון עם הכניסה לתפקידם – וזה קריטי. כך המדינה יכולה לשמור על טוהר המידות של פקידיה: לעקוב ולהבין עם איזה רכוש נכנס משרת הציבור לתפקידו – ועם איזה רכוש הוא יצא ממנו, ולקבל מידע על ניגוד העניינים שבו ייתכן שהוא מצוי.

הרי אם אותו פקיד בכיר עשה עסקה מלוכלכלת דרכה התעשר: כולנו ניפגע ממנה.

מתוך תקנון שירות המדינה (התקשי"ר)

ומה התגלה מהנתונים שאנו חושפים?

מנכ"ל משרד הביטחון אודי אדם – אשר מונה לתפקידו לפני 3 שנים – טרם הגיש את הצהרת ההון שלו! במשרד הביטחון סירבו לספק הסבר בנוגע לכך. כפי שחגי עמית כתב, "אדם אחראי במסגרת תפקידו על תקציב של יותר מ-70 מיליארד שקל. בדיקה ברשם החברות מעלה כי הוא מחזיק ב-0.8% ממניות חברה בשם אופטיקיוגיין – המבצעת תהליכי ניטור של גזים טבעיים עבור גופים דוגמת חברת חשמל וחברות פרטיות בתעשיית הגז והנפט". הוא מצפצף כך על החוק.

אודי אדם

גם מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבוהב הגיש את התצהיר שלו בדצמבר 2018, יותר מ-20 חודשים אחרי שמונה!

אבל זה עוד כלום. האדם ברגיש בתפקידים, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר אלי גרונר – שעזב את תפקידו בקיץ האחרון – מעולם לא הגיש הצהרת הון שכזו.  

יואב הורביץ, המכהן מאז הקיץ בתפקיד ממלא מקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וקודם לכן כיהן כראש לשכתו של ראש הממשלה – הגיש את הצהרת ההון שלו בדצמבר 2018. הוא הסביר כי רק בזכות השאילתה שלנו למד שעליו בכלל להגיש הצהרה שכזו. לא ייאמן.

נמשיך, מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד הגיש את הצהרת ההון שלו רק בסוף חודש אוקטובר האחרון, כמעט שנתיים וחצי אחרי שמונה לתפקידו.

מנהל רשות המסים ערן יעקב, הגיש את ההצהרה בנובמבר 2018 – חצי שנה אחרי שמונה לתפקיד מנהל רשות המסים ושנה וחצי אחרי שמונה לתפקיד הממונה על השכר במשרד האוצר. קובי בר- נתן – מי שהחליף את יעקב בתפקיד הממונה ביולי 2018 – לא הגיש את הצהרת ההון שלו עד היום. הוא מסר כי הצהרת ההון נמצאת בתהליך הכנה ואיסוף מסמכים.

ומי בסדר גמור? מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור הגישה את ההצהרה שלה בדצמבר 2012 – עוד בתפקידה הקודם לפני מינויה למנכ"ל. הממונה על התקציבים במשרד האוצר שאול מרידור, הגיש את הצהרת ההון שלו ביום בו מונה לתפקיד בנובמבר 2017, והכלכלן הראשי באוצר לשעבר יואל נווה הגיש את ההצהרה שלו במאי 2014 – גם כן ביום בו מונה לתפקיד.  

אין בעיה עם פקידים עשירים, יש בעיה עם פקידים מסתירים

נמשיך לבקר את הפקידים שמצפצפים על החוק. וחשוב מכך: נמשיך לקדם חוקי שקיפות בקדנציה הבאה. חייבים סנקציות אישיות למי שמזלזל בציבור, אחרת נראה עוד ועוד פרשות שחיתות. חייבים לסגור את הפירצות.

הרי מעט כללי השקיפות הקיימים, מסתבר, כלל לא נאכפים. לקוות שבקדנציה הבאה לא יהיו פרשות שחיתות מבלי להקים נציבות להגברת השקיפות ומיגור השחיתות – זה כמו לקוות לזכות בלוטו מבלי למלא טופס.

אדגיש לסיום: אין לנו שום רצון לחטט בעו"ש של איש. רק לדעת את מצבת הנכסים, ההשקעות, ושאר אינטרסים כלכליים שיכולים להטות את השיקול של מי שמוביל את המדינה שלנו. במקרה הזה הם לא רק מסתירים זאת מהציבור – אלא גם מהמדינה עצמה. אין בעיה עם פקידים עשירים, יש בעיה עם פקידים מסתירים.

נ.ב: הגשתי תלונה:

הפוליאמוריה הפוליטית של ניסנקורן

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הודיע לאחרונה על הצטרפותו למפלגת "חוסן לישראל", עובדה שלא מנעה מנע ממנו לבחוש בפריימריז גם במפלגות הליכוד והעבודה, וכל זאת לאחר שנים שבכלל נחשב מקורב ליו"ר "כולנו", שר האוצר משה כחלון. את מחיר הפוליאמוריה הפוליטית של ניסנקורן – כולנו משלמים

| טור דעה: אלון תובל מארגון "תחרות", אסף נתיב |

דמיינו כי היה מתגלה שאיש עסקים ישראלי מנהל התפקדות רחבת היקף של אלפי אנשים בכל המפלגות הדמוקרטיות בישראל – ושלצד זאת הוא גם חבר חבר קרוב ושותף של ראשי מפלגות נוספים, ואף מתמודד בעצמו לכנסת במקום גבוה ברשימה אחרת. האם הדבר היה מקובל בעיניכם? ושאלו את עצמכם: במקרה היפותטי שכזה, האם ייתכן שמניעיו של אותו איש עסקים הם ציבוריים גרידא, או שמטרתו לקדם אג'נדה שעוזרת לקבוצות כוח צרות בחברה הישראלית?

בהקבלה לא ישירה, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בוחש במפלגות הגדולות בישראל ללא הרף: השפעתו הפוליטית מורגשת היטב ברשימות הליכוד והעבודה. לצד זאת, בשנים האחרונות הוא ניהל גם יחסים קרובים עם שר האוצר משה כחלון ומפלגת כולנו. לאחרונה הודיע ניסנקורן על הצטרפותו למפלגת "חוסן לישראל". לדעתנו (אלון ואסף), השפעתו והשפעת ההסתדרות במוקדי הכוח הפוליטיים צריכה להטריד את כולנו. למה? כי המשק הישראלי זקוק לרפורמות מבניות, שאת חלקן הגדול ההסתדרות מעכבת באופן קבוע – מה שגורם לכולנו לסבול מפריון נמוך במגזר הציבורי ויוקר מחיה גבוה.

האם השלוחות השונות של ההסתדרות בפוליטיקה, באמצעות ניסנקורן, מקדמות אידאולוגיה ואת ועדי העובדים (מטרה לגיטימית וראויה), או שמא הן מחפשות להרחיב את כוחם ולמנוע שקיפות בנעשה בכספי העובדים?

בואו נצא לדרך ונמפה את נקודות ההשקה של ההסתדרות וניסנקורן בפוליטיקה הישראלית.

רומן 1: ניסנקורן וכחלון

החיבור בין שר האוצר ליו"ר ההסתדרות אינו, על פניו, חיבור טבעי. ההסתדרות מייצגת עובדים שלעתים הם בעלי אינטרסים שונים מאלה של משרדי הממשלה השונים. ואכן ההסתדרות תקעה לא אחת מקלות בגלגלי רפורמות בשירות הציבור.

כך לדוגמא ניתן לראות את סכסוך העבודה ברכבת ישראל, כשהחברה ביקשה להעסיק עובדים במיקור חוץ כדי להתקדם מהר יותר בעבודות תשתית באחריותה. או כשרשות מקרקעי ישראל הורתה לעובדים, להיערך לקבלת קהל במשך שלושה ימים בשבוע במקום יומיים – ובעקבות כך העובדים הכריזו על סכסוך עבודה.

גם כשחברת מקורות תיכננה להפריט חברת בת שלה הכריזו העובדים על שביתה, והתעקשו על קבלת פיצויים מוגזמים לעובדים המופרשים במסגרת הרפורמה: כדי לסבר את האוזן, עלות פרישה של עובד בחברה ממשלתית נעה בדרך כלל בין 1-1.3 מיליון שקל. ההסתדרות דרשה שעובדי מקורות המופרשים יקבלו פיצוי מיוחד של 2-2.5 מיליון שקל. ויש עוד שלל דוגמאות לסכסוכי עבודה בנמלים, בחברת החשמל ועוד.

ולמרות כל זאת, אנו עדים בקדנציה החולפת לחיבור יוצא דופן בין שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. למה? אולי כי לכחלון וניסנקורן יש אינטרס בשותפות שכוללת מאבק על אש נמוכה לצרכי יחסי ציבור, כמו בסוגיית עובדי הקבלן, ושיתוף פעולה מאידך כמו במקרה הרפורמה בשוק החשמל – שם שיתוף הפעולה אפשר לעובדי חברת החשמל ליהנות מהטבות מרחיקות לכת מצד אחד, ולשר האוצר להציג הישג היסטורי של קידום רפורמה במשק החשמל מצד שני. מדובר בעסקה טובה לשני הצדדים משום ששניהם נהנים מתדמית חיובית ומישהו אחר – הציבור – משלם את המחיר. 

להרחבה על עובדי הקבלן ורפורמת החשמל

סוגיית עובדי הקבלן

ההסכם בין כחלון לניסנקורן לקליטת עובדי קבלן בשירות המדינה הוא תופעה מעניינת. מדובר בהסכם שמצטלם טוב שבו כחלון וניסנקורן נתפשים כחברתיים – כאלה שדואגים לאנשים החלשים. במציאות, המצב פחות יפה.

המדינה היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק של עובדי קבלן. עובדי קבלן ממלאים לעתים פונקציות שגרתיות בשירותים שמעניקים משרדי הממשלה ולא מעניקים שירותים ייחודיים שבהם יש יתרון מובנה להעסקה קבלנית. לכאורה, המדינה היא העבריינית, אלא שצריך להבין את הרקע לכך. מודל ההעסקה הקשיח, שהוא תולדה ישירה של ההסכמים הנוקשים וההתנהגות הכוחנית של ההסתדרות בשירות המדינה, הופכים העסקה של עובדים בשירות המדינה לאירוע הרה גורל שמוטב להימנע ממנו. עובד שיכנס לא יצא עד גיל פרישה כנראה ולכן התפתחו מודלים חלופיים להעסקה באמצעות קבלנים. שיעור היציאה מהשירות הציבורי בישראל (יציאה = פיטורים, התפטרות, פרישה, מעבר עבודה או מוות) הוא הרבה פחות מ-1% בשנה וחריג מאוד ביחס למערב. לפיכך מצד כחלון ההסכם אינו אלא צביעות. מצד ההסתדרות המצב חמור אף יותר – הם האחראיים ליצירת הבעיה ועכשיו מקבלים קרדיט על פתרונה.

הרפורמה בשוק החשמל

הרפורמה המקורית עסקה בהפרדה של פונקציות שונות בין ייצור החשמל עד להגעתו לשקע של הצרכן. הייצור היה צריך לצאת לתחרות מלאה, וכך גם החלוקה לבתים ו"מנהל המערכת" – שאמור להחליט מתי להזרים חשמל מכל יצרן ולאפשר לו למכור אותו לרשת. הרפורמה של כחלון למעשה קיצצה ברפורמה המקורית שנחקקה ב-1996 ומעולם לא יושמה במלואה לאור התנגדות חברת החשמל.

אם ברפורמה המקורית חברת החשמל הייתה אמורה להפוך אחראית להולכה בלבד (בין ערים), הרי שהרפורמה של כחלון השאירה את חלוקת החשמל לבתים ולעסקים בידי חברת החשמל, כמו גם חלק משמעותי מהייצור ואת ההולכה. הפונקציה היחידה שהופרדה מחברת חשמל היא מנהל המערכת, כשלמעשה ההסכם הקיבוצי של עובדי חברת החשמל ימשיך לחול גם עליהם. החברה אמורה לצמצם את מצבת כוח האדם שלה בשיעור נמוך מהמתוכנן ובתמורה לכך חולקו הטבות לעובדים (מענק, שכר ופנסיה) בסך 7 מיליארד שקל שישולמו מהעלאת תעריף החשמל וישולמו על ידינו.

למען ההגינות חשוב לציין שכחלון כן הוביל רפורמות מול קבוצת כוח חזקה – הבנקים, וכן הוביל יחד עם שר הכלכלה ממפלגתו, אלי כהן, רפורמה חשובה במכון התקנים שתאפשר כניסה של מכוני בדיקה עצמאיים, שיתחרו במכון התקנים. ועדיין, יותר מדי פעמים שר האוצר שיתף פעולה עם ההסתדרות – בניגוד לאינטרס הציבורי.

שר האוצר משה כחלון

למה? אולי כי לשר אוצר שלא מעוניין בטיפול ברפורמות הדורשות חיכוך עם ועדים – שיתוף פעולה עם ההסתדרות יכול לספק שקט תעשייתי חשוב. לשני שרי האוצר האחרונים, כחלון ולפיד, הסוגיה העיקרית בה ביקשו לטפל הייתה מחירי הדיור. עבור שר אוצר יכול להשתלם "לאבטח חזית" באמצעות שיתוף פעולה עם ההסתדרות והימנעות מרפורמות יסודיות הנוגעות לתעסוקה – בתמורה לשקט וחופש פעולה בתחום אחר – הדיור. לדוגמא, הרפורמה בכוח אדם בשירות המדינה יושמה באופן חלקי בלבד. בנוסף, כחלון בלם את האפשרות ל"בוררות חובה" שניסה לקדם רה"מ בנימין נתניהו (). ההצעה ביקשה לצמצם את כוחם של ועדים בענפים חיוניים כמו נמלים וחשמל – כדי שאלו לא ישתמשו בכוחם המיוחד "לכבות את השאלטר" בשביל לסחוט הטבות. נתניהו העלה את הסוגיה כמה פעמים לאורך הקדנציה. כחלון – התנגד והחוק חזר למגירה. 

לאחר שסקרנו בקצרה את האינטרסים הפוליטיים, אולי כדאי לנסות ולהסביר עוד מוטיבציה לקשר החם: כסף. לפוליטיקאים בישראל קשה לגייס כספים. לפי החוק קיים איסור תרומה של תאגידים (חברות, עמותות וכו') למפלגות ולמועמדים, וכן קיימת מגבלה על הסכום שיכול אדם פרטי לתרום לפוליטיקאים ומפלגות. כספים אלה אף כפופים לביקורת של מבקר המדינה. כסף למימון בחירות הוא משאב יקר עבור פוליטיקאים, וכסף סמוי מן העין אפילו יקר יותר. במאה הקודמת נהגו פוליטיקאים לתגמל את אנשי המנגנון הקרובים להם במשרות (ג'ובים) בשירות המדינה בגופים הכפופים להם. כיום, לאור הפיקוח ההדוק, הטבה עם מקורבים הפכה קשה יותר (ולעתים לא חוקית). זוהי עובדה שחשוב לזכור לקראת ההמשך.

מה יוצא מזה לכחלון? הכירו את מפלגת כולנו בהסתדרות

שיתוף פעולה האדוק בין השניים לא מסתכם בקידום/טרפוד חוקים. הוא  כולל תיאום תקשורתי והקצאת פעילי שטח של ההסתדרות לטובת כחלון.

אבל זו רק ההתחלה. ההסכם הזועק ביותר שנצפה לאחרונה במימון המפלגות בהסתדרות הוא ההסכם של מפלגת כולנו עם סיעת "עוגנים" בהסתדרות, בראשות אבי ניסנקורן. כמפלגה חדשה שהוקמה רק לפני הבחירות האחרונות (2015), כולנו מן הסתם לא זכתה לנציגות בהסתדרות משום שלא היו לה פעילי שטח ומוסדות ותיקים כמו למפלגות האחרות. אלא שהפלא ופלא, בבחירות להסתדרות במאי 2019 נולדה מפלגת כולנו בהסתדרות.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן

על מנת להקים מפלגה בהסתדרות יש לאסוף 5,000 חתימות של חברי הסתדרות. אתגר לא פשוט למפלגה חדשה שטרם גיבשה מערך שטח אפקטיבי בקרב חברי הסתדרות. על פי פרסום בגלובס, מערך כזה לא בדיוק הוקם – הוא הושאל. לכאורה, ניסנקורן דאג שמצדדיו בהסתדרות יירתמו לטובת כחלון.

אם לסכם, בין שר האוצר משה כחלון לאבי ניסנקורן נוצר קשר משמעותי. נראה שהקשר הזה לא מבוסס רק על שותפות אידאולוגית ופוליטית אלא גם על אינטרסים צרים. לכאורה סייע ניסנקורן לכחלון להקים מפלגה בעזרת פעילי שטח שלו. לפי הפרסום של מורן אזולאי מ-ynet מפלגת כולנו קיבלה גם כמה משרות בהסתדרות ובארגונים המסונפים אליה.

רומן 2: ההסתדרות והליכוד

בואו נבחן כיצד שלח יו"ר ההסתדרות במקביל שלוחות במפלגת השלטון. הנציג הבכיר של ההסתדרות בליכוד הוא השר חיים כץ. במשך שנים עמד כץ בראשות ועד העובדים של התעשייה האווירית במקביל לכהונתו כחבר כנסת, עד שמונה לתפקיד שר הרווחה ופרש. בנו, יאיר כץ, נבחר לעמוד ברשות הוועד. לחיים כץ כוח כפול: מצד אחד הוא עומד בראשות קבוצת כח גדולה בתוך מפלגת השלטון ומצד שני עומד בראש סיעת עוז בהסתדרות. סיעת עוז היא השותפה הבכירה של סיעתו של ניסנקורן בהסתדרות, ובהסכמים הקואליציוניים שנחתמו לפני הבחירות להסתדרות סיעת עוז קיבלה 19.18% ממספר המושבים של עוגנים. מפלגת הליכוד, לעומת זאת,  קיבלה רק 10% ממספר המושבים של סיעת עוגנים.

חיים כץ וניסנקורן הם שותפים פוליטית. ניסנקורן מבטיח לעצמו אלפי קולות ממושמעים בבחירות בהסתדרות ושותפות עם שר בכיר בליכוד, המכהן גם כיו"ר מרכז הליכוד, דבר שמעניק לו כוח עצום על מנגנון המפלגה ועל שאר השרים וחברי הכנסת מהמפלגה.

השר חיים כץ עם יו"ר ההסתדרות לשעבר, ח"כ עמיר פרץ

בפריימריז של הליכוד נבחרו גם פנחס עידן (במקום ה-19), המכהן כיו"ר ועד העובדים של רשות התעופה. ניסנקורן היה מעורב גם בתרגיל מפוקפק שנועד לסייע לעידן להתמודד, על אף שהחזיק בתפקיד ציבורי (הפתרון היה להוריד את עידן בארבע דרגות – וכך הפך לעובד זוטר). עידן נאלץ לבסוף לפרוש מרשימת הליכוד לכנסת. מועמדת נוספת שנבחרה במקום ריאלי (23) היא אתי עטיה, שכיהנה כ-17 שנים כראש לשכתו של חיים כץ.

בפועל, יהיו לפחות 3 חברי כנסת ממפלגת השלטון שיקדמו את האינטרסים של ההסתדרות ויבלמו מהלכים שיפגעו בה – גם אם המהלכים הללו לטובת הציבור הרחב.

רומן 3: ההסתדרות והעבודה

ואם זה לא מספיק, הבחישה של ניסנקורן הגיעה אף ליריבה המרה של הליכוד: מפלגת העבודה. יו"ר ההסתדרות פרסם לפני הפריימריז במפלגה רשימת מומלצים (בתמונה). ניתן לראות כי בעשירייה הראשונה של מפלגת העבודה נמצאים ארבעה מהמומלצים של ניסנקורן (שמולי, מיכאלי, סויד ופרץ) ושלושה נוספים בעשירייה השנייה (סעאד, בירן ופדידה). לולא השריונים ברשימה, מצבם של המומלצים של ניסנקורן היה טוב יותר.

דחה את הפריימריז, יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי

במפת הח"כים תוכלו לראות שחלק לא מבוטל מחברי הכנסת מהמחנה הציוני הצביעו נגד / נעדרו מהצבעות לגבי שקיפות באגודות עות'מאניות (לבני, יחימוביץ', נחמיאס-ורבין, שמולי, ברלב ועוד). זה לא הכל. יוסר ורטר פרסם בהארץ שאבי גבאי אף דחה את הפריימריז במפלגת העבודה כדי שיתאים ללו"ז של ניסנקורן. מסתבר, שהפריימריז תוכננו ליום בו ניסנקורן שהה באילת עם ראשי המרחבים בהסתדרות ועסקנים נוספים.

קידום ח"כים בפריימריז משתלמת עבור ניסנקורן. כך הוא דואג שיהיו ח"כים שיצביעו נגד החלת שקיפות באגודות העות'מאניות (בין היתר, ההסתדרות). מיקי רוזנטל סיפר איך זה עובד: "ניסנקורן הוציא רשימה של מומלצים בפריימריז האחרונים של מפלגת העבודה, שנכללו בה כל חברי הכנסת המכהנים של העבודה – מלבד מיקי רוזנטל". הסיבה: "בגלל שאני תמכתי בחוק האגודות העות'מאניות שמבקש להחיל שקיפות גם על הפעילות של ההסתדרות".

רומן 4: ההסתדרות וכחול-לבן

ועכשיו לדובדבן: אחרי שניסנקורן וההסתדרות הצליחו לבסס השפעה פנימית בכל המפלגות האלו, ב-16.02.19 התבשרנו שניסנקורן מצטרף בעצמו לרשימת "חוסן ישראל-תל"ם" בראשות הרטמכ"לי לשעבר בני גנץ ובוגי יעלון, שלאחר מכן התאחדו עם "יש עתיד" בראשות לפיד. לא פחות. תבינו את האבסורד – אחרי כל הבחישות של יו"ר ההסתדרות בשאר המפלגות, הוא הצטרף לאחרת ואף עשוי למצוא עצמו, כך סיכם עם גנץ, בסוף מעל כולם – כשר אוצר או שר הכלכלה. בנוסף, יו"ר המטה שלו בהסתדרות עו"ד עינב קאבלה שובצה במקום ה-37 ברשימת כחול-לבן.

אם יש מקרה שעשוי להוות טעימה עבורנו להתנהגותו כפוליטיקאי של ניסנקורן הוא השקיפות בהסתדרות. השרה שקד פרסמה לאחרונה תקנות לשקיפות באגודות העות'מאניות (וביניהן ההסתדרות). ניסנקורן בחר להגיב בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיעצור את פרסום התקנות (וסורב). מדוע מנהיג פוליטי מתנגד לשקיפות בתקציב עתק של גוף ציבורי? האם מאות אלפי חברי ההסתדרות לא זכאים לדעת לאן הולך הכסף שלהם?

היד הארוכה של ההסתדרות ברוב המפלגות המרכזיות לא נובעת ממניעים אידאולוגיים – אלא מהרצון להגן על האינטרסים של הארגון העוצמתי, הנהנה מפיקוח עות'מאני – שקיים חלקית בעידן הנוכחי – על תקציבו האדיר. כתוצאה, בכנסת ה-21 ניתן להניח שנראה רפורמות מבניות רחבות, הכוללות התייעלות ושיפור פריון במגזר הציבורי, מתקשות להתקדם. הסיבה: ההסתדרות דואגת לח"כים מכל הגוונים, מאבטחת לעצמה חיילים בכל קואליציה שתקום, כדי לוודא שלא יזיזו להם את הגבינה.

*

כל הגורמים המוזכרים, כאיש אחד, סירבו להגיב לדברים.

*

אלון תובל הוא מנכ"ל עמותת תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה – גוף א-מפלגתי המצהיר על עצמו כי פועל "לקידום שוק תעסוקה גמיש המאפשר חופש מהתאגדות לצד החופש להתאגד באופן וולנטרי" ומבקש לשנות את תפקידם של ארגוני עובדים בישראל מגופים הבולמים שינוי לכאלה המסייעים לעובדים להסתגל לשינויים. המשמעות היא, בין היתר, התנגדות לפעילותה של הסתדרות העובדים (בראשות ניסנקורן), ויש לקחת זאת בחשבון בעת קריאת הטור.

Virus is Coming – רעידת אדמה טכנולוגית שעשויה להשפיע על חיינו

סוכנות הביון האמריקאית (NSA, המקבילה ל-8200) שחררה לפני כשבועיים, באופן חופשי ופתוח לציבור, כלי טכנולוגי מתקדם בשם "גידרה". המהלך צפוי להשפיע באופן דרמטי על החיים של כולנו, והוא גם דוגמא מרשימה לשימוש ב"קוד פתוח" בגופי ממשלה. בישראל מהלך דומה עוד רחוק

| רן בר-זיק |

עד לפני כשבועיים, השם "גידרה" (Ghidra) היה ידוע רק לחובבי אנימה יפניים, כמפלצת אויבת לגודזילה. אבל לפני שבועיים השם הזה עלה לכותרות בהקשר שונה לגמרי: כלי "הנדסה הפוכה" (הסבר בהמשך) שה-NSA, סוכנות הביון האמריקאית, שחררה באופן חופשי ופתוח לציבור. המהלך הזה יצר הדים משמעותיים בקהילת חוקרי אבטחת המידע, ויש לו השפעות דרמטיות על החיים של כולנו (גם מי שלא מבין דבר באבטחת מידע).

תוכנת גידרה – צילום מסך מהאתר הרשמי של התוכנה  [רן בר-זיק]

אבטחת מידע (או "סייבר") הוא מושג מאוד כללי לתחום מקצועי רחב: המונח בדרך כלל נכנס לחיינו סביב גילויים של דליפות מידע מאתרי אינטרנט ומאגרי מידע מקוונים. אבל לאבטחת מידע יש צד נוסף: פריצה לתוכנות בשיטה שנקראת "הנדסה הפוכה" (או "הנדסה לאחור" – Reverse Engineering). על מנת להבין לעומק מדוע ההפצה של "גידרה" בידי ה-NSA היא כל כך דרמטית, שווה להבין קודם (בקטנה) מהי הנדסה הפוכה – אחד התחומים החדשניים והמרתקים בתחום האבטחה (אבל אפשר גם לדלג ישר להשלכות אם בא לכם).

מהי "הנדסה הפוכה"?

הנדסה הפוכה היא שם כללי לטכניקה באמצעותה מהנדסים מצליחים לבנות מערכת בהתבסס על מערכת אחרת.

למשל: אם מוצג בפני מהנדס מנוע חדשני שעובד בטכנולוגיה שונה לגמרי מהמקובל, הוא יכול להבין כיצד הוא עובד על-ידי פירוק של המנוע ובחינת מרכיביו. כשהמנוע מפורק לחלקיו הקטנים ביותר – אפשר לתעד אותם ולתעד את אופן הפירוק, ובכך להבין איך המנוע פועל ואיך ליצור אותו מחדש.

בגלל זה התהליך נקרא "הנדסה הפוכה" – בעוד שהנדסה קלאסית לוקחות מרכיבים ובונה מהם מודל שלם, במקרה הזה אנחנו לוקחים מודל שהוא כבר שלם ומפרקים אותו לחלקיו הקטנים. אגב, זו הסיבה שבלא מעט מכלי הטיס המשוכללים יש אמצעים להשמדה עצמית – כדי למנוע מהאויב להבין איך המערכת עובדת ולבנות מערכת דומה. מקרים של תפיסה של מטוסים והנדוס הפוך שלהם נפוצים מאוד במהלך ההיסטוריה.

גם בעולם התוכנה יש לנו הנדסה הפוכה: אם נפתח את קבצי ההתקנה של תוכנה שכולנו מכירים, נניח "חלונות" (Windows), אז הרי שנראה מידע בינארי, קובץ מלא ב-0 ו-1 שרק המעבד של המחשב יכול להבין. עין אנושית לא תצליח לפענח מיליוני שורות כאלו.

כך נראית מערכת גידרה. מומחיות טכנית גבוהה נדרשת

ולכן, היעד הראשוני של הליך הנדסה הפוכה בתוכנה תהיה להמיר את אותו קובץ בינארי לקבצים בשפת התוכנה המקורית שבה התוכנה נכתבה – שפה שמהנדס אנושי יכול בקלות לקרוא (כמו ++Java, Python, C וכו'). כלומר, ברגע שאנו מבצעים הנדסה הפוכה מוצלחת לתוכנה מסוימת, נוכל לבחון היטב את דרך הפעולה שלה מבפנים ולגלות בדיוק מה היא עושה ואיך.

הרחבה: מדוע בכלל עושים הנדסה הפוכה?

מה תהיה סיבה לביצוע תהליך של הנדסה הפוכה בתוכנה? יכולות להיות כמה כאלה. הסיבה היותר פשוטה היא צורך לבצע תיקונים בתוכנה שקבצי המקור שלה אבדו. למשל בארגון שמשתמש בתוכנה שהוא עצמו פיתח אך הקבצים של המתכנת שכתב את הקוד אינם בנמצא.

אבל בינינו, הסיבות העיקריות יהיו קשורות לאבטחת מידע: תוקפים מבצעים הנדסה הפוכה של תוכנה כדי לאתר בה חולשות. אם למשל תוקף יבצע הנדסה הפוכה של תוכנה להצפנת מסמכים, ויצליח לראות את אלגוריתם ההצפנה של המסמכים, אז הרי שהוא יוכל לפתוח אותם בקלות רבה הרבה יותר. תוקף שיבצע הנדסה הפוכה של מערכת הפעלה (נניח של כור גרעיני), יכול למצוא חולשות במערכת ולתכנן וירוס שיתקוף את החולשות הללו.

כור גרעיני. יעד אפשרי לתקיפה באמצעות הנדסה הפוכה

גם אנשי האבטחה – אלו שמגינים על המערכות – משתמשים בהנדסה הפוכה. לדוגמא, על-ידי הנדסה הפוכה של וירוס מחשבים ניתן יהיה למצוא רמזים למי שיצר אותו. הנדסה הפוכה של תוכנת כופר (תוכנה שמצפינה את הקבצים שעל המחשב ודורשת מבעל המחשב תשלום לשחרורם) יכולה לספק מידע על אלגוריתם ההצפנה וכיצד לשחרר את הקבצים הנעולים (זו לא דוגמא תיאורטית).

איך זה ישפיע על החיים של כולנו?

ההשלכות של שחרור "גידרה" על חיינו גדולות – הן מהצד של האיומים והן מצד ההגנות:

  • מצד האיומים: חוקרי אבטחה עם "כובע שחור" – האנשים הרעים – יוכלו להשתמש בתוכנה על מנת לבצע ביתר קלות הנדסה הפוכה באינספור יישומים פופולריים, למצוא חורים ופרצות ולהוציא לפועל התקפות של תוכנות זדוניות. אחת הדרכים הפופולריות להפצת תוכנות זדוניות, אגב, היא באמצעות הפצת תוכנות מזויפות ("פיראטיות") באתרי השיתוף למיניהן. אם חשבתם עד היום שמי שמשחרר גרסה פרוצה של חלונות, אופיס או פוטושופ עושה את זה מטוב ליבו – טעיתם. חלק גדול מהתוכנות הפרוצות מכילות "תוספות" לא סימפטיות שעלולות לסכן את המחשב והנכסים הדיגיטליים שלכם.

הפצת תוכנות פרוצות כנראה תגבר עם שחרור "גידרה", ולכן כדאי כפליים להימנע מהתקנת תוכנות פרוצות או כאלו שלא הורדו ממקורות רשמיים. היום יותר מתמיד כדאי גם להקפיד על עדכון קבוע של מערכת ההפעלה והתוכנות, להימנע מפתיחה של קבצים שנשלחו אליכם מאדם לא מוכר ולהיזהר באופן כללי מאתרים מפוקפקים.

  • מצד ההגנות: חוקרי אבטחה יוכלו להגן עלינו יותר טוב. חוקרים שעובדים במעבדות תוכנות האנטי-וירוס יוכלו לפענח טוב יותר תוכנות זדוניות ולמצוא להן מזור. חוקרים שמוצאים פרצות בתוכנות יוכלו לעשות את זה יותר בקלות ולאפשר סגירה של הפרצות כאלו. בטווח הארוך, שחרור של תוכנה כזו והעברה של הפיתוח שלה לידי הקהילה עושה רק טוב לאבטחה של כולנו – אבל בטווח הקצר אנו נראה יותר בעיות.

הרחבה: רעידת אדמה בחסות ה-NSA

הנדסה הפוכה של תוכנה הוא הליך מורכב ומסובך מאוד שלא נעשה בקלות. פענוח של תוכניות מודרניות דורשת לא רק מומחיות טכנית רבה, אלא גם תוכנה ייעודית ממש טובה. ואכן בשוק האזרחי קיימות תוכנות רבות עוצמה להנדסה הפוכה.

אך לא כל התוכנות נולדו שוות. יש הבדל משמעותי בין תוכנות אזרחיות לבין תוכנות צבאיות/ממשלתיות להנדסה הפוכה. הצבאיות, בהן משתמשות סוכנויות ביון, נשמרו עד כה מאחורי מעטה של סודיות ולא שוחררו לציבור מכל הסיבות המובנות: תוקפים יכולים להשתמש בהן לגילוי חולשות באינספור מערכות המשמשות את כולנו: החל ממערכת ההפעלה, דרך האנטי-וירוס ואפילו אפליקציות של משחקים. ממשלות בכלל, וממשלת ארצות הברית בפרט, שמרו על התוכנות שלהן בקנאות רבה.

כל זה היה נכון, עד שלפני כשבועיים שחררה ה-NSA את תוכנת ההנדסה ההפוכה שלהם באופן פומבי וגלוי. ואף יותר מכך – הסוכנות הצהירה על הכוונה לשחרר את התוכנה המלאה בקוד פתוח – כלומר שמפתחים מכל העולם יוכלו לתרום קוד לתוכנה בעצמם. מדובר ברעידת אדמה ממשית בתחום.

NSA. ה-8200 האמריקאית

רעידת האדמה המדוברת היא לא רק ביכולות של הכלי הספציפי (כפי שיוסבר פה בהמשך), אלא בעצם שחרור כלי של ה-NSA לקהילה. מה הסיבות של "8200-האמריקאית" לנקוט בצעד כזה?

אנשים מטעם הסוכנות ציינו כמה: הראשונה היא רצון שחוקרים ומתכנתים בכל העולם יוכלו לתרום ל"גידרה", באמצעות הקוד הפתוח. תוכנות בקוד פתוח נחשבות עמידות ומאובטחות יותר מכיוון שבמקום צוות פיתוח בודד ישנו פוטנציאל למיליוני מתכנתים שיסקרו את הקוד, יעירו ויאירו על בעיות אבטחה – ויכתבו שיפורים, תוספות ואפילו תיעוד לתוכנה.

הסיבה השניה היא שחוקרים שיתחילו לעבוד בעתיד ב-NSA כבר יכירו את התוכנה הזו לעומק ולא יצטרכו לעבור הכשרה מקיפה לאחר ההצטרפות לארגון. בנוסף, מבחני הכניסה לסוכנות יוכלו להתבצע על גבי התוכנה.

הסיבה השלישית היא שחוקרי אבטחת מידע "טובים" – כלומר אלו שחובשים את הכובע הלבן – יוכלו להיעזר בתוכנה הזו כדי להילחם בתוכנות מזיקות, ובראשן תוכנות הכופר.

קוד פתוח בממשלה הישראלית? גורנישט מיט גורנישט

בעוד שבעולם לא מעט ממשלות וארגונים משחררים תוכנות פנימיות אל הקוד הפתוח ועושות שימוש בעצמן בתוכנות קוד פתוח – בישראל הממשלה (שלא לדבר על הצבא) אינה עושה זאת.

לממשלת ישראל יש חיבה יתרה לשימוש בתוכנות קנייניות שעולות כסף. כך למשל מאוד מקובל למצוא אתרי ממשלה שמשתמשים בשיירפוינט (SharePoint) של מייקרוסופט כתשתית. לא רק שזה עולה הון עתק עבור הרשיונות, אלא שגם השימוש בשיירפוינט עלול להיות מאוד לא מאובטח (כפי שהאקטיביסט נעם רותם הראה בפרצות האחרונות לאתר השב"ס). בעוד שממשלות רבות בעולם עברו לשימוש בתוכנות קוד פתוח לאתרים, כמו וורדפרס הפופולרית, בישראל נותרו מאחור.

על שחרור קוד שנוצר בידי מתכנתים בממשלה אין על מה לדבר בכלל. בזמן שיותר ויותר חברות מסחריות וממשלות בעולם נשענות על קוד פתוח ותורמות לו – הממשלה בישראל לא עושה את זה. יותר מכך – כשפעיל הרשת גיא זומר אילץ את משרד הבריאות לחשוף קוד שהוא כתב, המשרד הדפיס את הקוד (על נייר), סרק אותו ופרסם בקבצי PDF, תוך השחרת חלקים ממנו.

יש ניצנים של שינוי כמובן, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה.

***

הערה חשובה: מסיבה מסוימת, ה-NSA לא מאפשרת כרגע הורדה של "גידרה" לאנשים שאינם מארצות הברית. הפעלה של ה-VPN המובנה בדפדפן אופרה (או שימוש ב"תור", או כל VPN אחר) מאפשרת את ההורדה הזו בלי בעיה. הורדה של התוכנה, יחד עם הוראות להתקנה (כולל סרטון!) נעשות דרך האתר הזה.

המרוויחות הלא-צפויות ממהפכת המכללות

בדיקה של נתוני מפקדי האוכלוסין בישראל מצביעה על כך שמהפכת המכללות של שנות התשעים סייעה לנשים מרקע חלש לרכוש תואר אקדמי, ואף להמשיך לתואר שני. כתבה ראשונה בפרויקט "במילים אחרות"

| אייל בר-חיים, כרמל בלנק, אסף רוטמן |

קובעי מדיניות רבים מניחים כי הגדלת הנגישות להשכלה גבוהה תביא לצמצום אי השוויון בהזדמנויות, לפחות בכל הקשור לרכישת השכלה. עם זאת, גילינו במחקרנו כי הדבר תלוי בעיקר בדרך בה מנגישים את אותה ההשכלה. במקרים רבים נמצא כי הקלה בתנאי הכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה, כולל הוזלת שכר הלימוד, אינם משפרים את סיכויי צעירים המגיעים מרקע מוחלש לרכוש השכלה גבוהה – בהשוואה לצעירים מרקע כלכלי חברתי חזק.  הסיבה לכך היא כי חסמי הכניסה לאקדמיה לא תלויים רק במחסום הראשוני.

כלומר: מי שרוצה ללמוד אבל אין לו משאבים כלכליים שיאפשרו לו לשרוד את תקופת הלימודים, עלול לוותר עליהם, גם אם הוא יכול להתקבל ביתר קלות. לעומתו, גם תלמיד חלש יחסית בלימודים, אבל כזה שיש לו משאבים כלכליים לשרוד את התקופה – יהנה יותר מהגדלת הנגישות.

אחד החששות הגדולים ממהפכת המכללות שהחלה בשנות ה-90 היה כי זו לא תצמצם, בסופו של דבר, את אי השוויון בהזדמנות להשיג השכלה גבוהה, ואף עלולה להגדיל אותו. מחקרים שעסקו בנושא מצאו תוצאות מעורבות, כתלות בעיקר בדרך בה נמדד הרקע של התלמידים. בפועל, בהיבט העדתי ניתן לראות שהנגישות להשכלה גבוהה הצטמצמה – ילדיהם של הורים בעלי אמצעים הצליחו להגיע ללימודים גבוהים ללא קשר למוצאם העדתי. לעומת זאת, ילדיהם של הורים חסרי אמצעים עדיין התקשו להגיע ללימודים גבוהים על אף המכללות.

הסתברויות מנובאות להשגת תואר ראשון על בסיס רקע כלכלי-חברתי

במקביל למהפכת המכללות, מערכת ההשכלה הגבוהה חוותה שינוי נוסף – שהתחיל עוד לפני כן ונמשך עד היום – והוא המהפכה המגדרית. בדומה למדינות מערביות אחרות, החל משנות ה-70 ישנה עלייה של אחוז הנשים באקדמיה, ובשנות התשעים חל היפוך מגדרי – אחוז הנשים בעלות תואר ראשון ומעלה עלה אחוז הגברים. חוקרי שמתקדמים באי-שיוויון השכלתי מתעלמים לרוב מההיבט המגדרי (אם בשל מחסור בנתונים ואם בשל ההנחה הסמויה שנשים כבר שיפרו את מצבן ולכן הנושא פחות דחוף). מנגד, חוקרים העוסקים בהיבט המגדרי של ההשכלה הגבוהה, מתעלמים לרוב מההיבט המעמדי של מהפכה זו.

במחקר שלנו בחנו את השפעת מהפכת המכללות על כניסת נשים וגברים ממעמדות שונים להשכלה הגבוהה (לאו דווקא למכללות עצמן). בהתבסס על נתוני מפקד האוכלוסין המשולב (1983-1995-2008), השווינו את ההבדלים המגדריים (גברים-נשים) בסיכוי להשיג השכלה אקדמית (תוך הפרדה בין תואר ראשון ותואר מתקדם) בין השנים 1995-2008 – כלומר לפני ואחרי מהפכת המכללות.

הסתברויות מנובאות להשגת תואר שני על בסיס רקע כלכלי-חברתי

מצאנו כי בעוד שהשינוי באי השוויון בהזדמנויות השכלתיות בקרב גברים היה מזערי בשנים הללו, נשים מרקע חברתי-כלכלי נמוך הגדילו את סיכוייהן להשיג השכלה אקדמית. זאת, לא רק בסיכוי להשיג תואר ראשון, אלא גם ביחס לתואר שני, אשר עד 2008  כמעט ולא היה קיים במכללות האקדמיות. במילים אחרות: נשים נהנו מעלייה בשוויון המעמדי (בין עניים ועשירים), בעוד שאצל גברים המצב נותר ללא שינוי. נראה, כי פתיחת ההזדמנויות החדשות אפשרה לנשים מרקע נמוך יחסית להיכנס בשיעורים גבוהים יותר למערכת ההשכלה הגבוהה על כל רבדיה.  

מפתה להסיק מכך כי התרחבות ההשכלה תורמת לצמצום אי השוויון. לצערנו, התמונה מורכבת יותר. היכולת של נשים ממעמד נמוך לנצל את ההתרחבות במערכת האקדמית לטובתן הייתה תלוייה במידה רבה בירידה בקצב הגידול של כניסת גברים למערכת. יתכן כי במצב בו האקדמיה הייתה מושכת יותר גברים, המצב היה שונה. על כן, אנו טוענים כי על מנת לאפשר פתיחת מערכת ההשכלה לקבוצות שלא היו מיוצגות בה בעבר, בלי להגדיל את אי השוויון המעמדי, יש לבחון כיצד ההנגשה תהיה מכוונת לאותן קבוצות (ולא "סתם" תקל על אותן קבוצות שכבר מיוצגות במערכת). לכך קיימים פתרונות רבים, דוגמת העדפה מתקנת, מכינות ייעודיות ותכניות היכרות ועידוד כניסה להשכלה הגבוהה במהלך הלימודים בתיכון.

אייל בר-חיים הוא פוסט-דוקטורט במכון לחקר אי השוויון הכלכלי והחברתי באוניברסיטת לוקסמבורג.

כרמל בלנק סיימה פוסט דוקטורט באוניברסיטת דורהאם ותצטרף בקרוב לסגל המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי רופין.

אסף רוטמן הוא פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

*

#במילים_אחרות הוא מיזם מבית שקוף, בו חוקרים וחוקרות מהאקדמיה מפרסמים את תוצאות מחקריהם בתמצות ובשפה פשוטה, לכלל הציבור. מעוניינים שהעבודה האקדמית שלכם תתפרסם אצלנו? מלאו את הטופס הקצרצר וניצור עמכם קשר.

יומנים שקופים – האנשים שהבטיחו וגם קיימו!

לפני כשנה יצאנו למסע שמטרתו להביא לשקיפות ביומנים של ראשי רשויות – 12 מהם כבר התחילו לפרסם את יומנם לציבור. הרשימה המלאה פה בפנים

| עידן בנימין |

לפני למעלה משנה יצאנו למסע שמטרתו לדרוש שקיפות מהמועמדים לראשות הרשויות המקומיות. הדרישה הפשוטה, שהגיעה ברובה דרך תושבים ברשות, היא לשקיפות שתלויה רק במועמד עצמו: פרסום יומן הפגישות אחת לרבעון, באופן יזום, באתר הרשות. ביום הבחירות באוקטובר האחרון לא פחות מ-95 מועמדים הבטיחו זאת. 17 מהם גם נבחרו.

בחודש האחרון יצרנו קשר עם כל אחד ואחת מהמבטיחים-הזוכים ובדקנו אם היומן שלהם אכן פורסם. חלקם פרסמו את היומן עוד לפי שבדקנו, ועבור חלקם נדרשה תזכורת קטנה.

אבל בשורה התחתונה, העובדה המשמחת היא שנכון להיום 11 מתוך ה 17 מפרסמים את יומנם. ובונוס: אחד נוסף הצטרף לאחר הבחירות. אנחנו מתרגשים עד תקרת הזכוכית המנופצת והשקופה שלנו.

להלן ראשי הרשויות השקופים:

ראש הרשות שלכם לא נמצא ברשימה? לא נורא – שלחו לו את הכתבה ושאלו אותו לדעתו. הבקשה מאד פשוטה – פרסום היומן באופן יזום אחת לרבעון באתר העירייה.