השרים נוסעים בשבת במימון הציבור – אך מטרפדים תחבורה ציבורית

רבים מאיתנו נאלצים מדי סופ"ש וחג ליישר קו עם לוח הזמנים של התחבורה הציבורית. לא כך השרים. בשעה שאנחנו – הציבור נטול הרכב – נצור בחג ובסופי השבוע בשכונתו, הם יכולים לנסוע בלי סוף, על חשבוננו.  איך הממשלה נוהגת בצביעות

| תומר אביטל |

דרך בקשת חופש מידע חשפנו את נתוני התדלוק של רכב השרד של שר התחבורה דאז וכיום שר החוץ, ישראל כץ. הנתונים מוכיחים שהוא אוהב לנסוע בשבת.

ב-19 מהתדלוקים שנעשו בימי שבת בשנה אחת, כץ תדלק גם ביום שישי שלפני. כלומר, הוא כנראה נסע לא מעט באותו סופ"ש אם נדרש לתדלק יום אחרי יום. היו אפילו ארבע שבתות בהן תדלק פעמיים. כץ דהר בכבישים בראש השנה, ובמיוחד בחג השני של פסח בו תדלק פעמיים (וגם פעמיים ביום שלפני כן).

גרפיקה: עדי ברק ויעל שנקר מפרויקט 365 מעלות


כץ לא לבד. שלל חברי כנסת מהקואליציה משתמשים ברכבם, כפי שהראינו לדוגמא בבדיקה רוחבית שערכנו, להגיע לאירועי שבתרבות. כל זה בשעה שהם מטרפדים תחבורה ציבורית לכולם.


אנחנו בשקוף לא כותבים בעד או נגד תחבורה ציבורית בשבת (לכל אחד מאיתנו יש עמדה אישית כמובן). הסיפור פה הוא על צביעות זועקת לשמיים. אם המדינה החליטה שלא להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, אין סיבה ששרים וחברי כנסת שמונעים מכולנו תחבורה ציבורית ושיתופית כן ייהנו ממנה ועוד על חשבוננו.


במילים אחרות, איך יכול להיות שאנחנו מממנים את הוצאות הדלק של הנבחרים ולמעשה מסדרים להם 'תחבורה ציבורית' בשעה שהם מפילים חוקים שהיו מאפשרים לכולנו להתנייד באותם ימים ממש?

לסיכום, נבחרים יקרים אתם טוענים שהמדינה צריכה להיות בעלת אופי יהודי שָׁלֵו ונינוח בכבישים בימי שבת ובחגים? הגיע הזמן לשים סוף לצביעות – או שכולם מרותקים לביתם, או אף אחד.

כתבנו שוב על הנושא בעקבות שת"פ חדש לגרפיקות עם Adi Barak ו Yael Shinkar המעולות מ 365 Maalot. נציף איתן מחדש סוגיות דרך איורים מגניבים. מומלץ לבדוק את העמוד המעשיר שלהן.

סבב המינויים הפוליטיים במשרד רה"מ נמשך – ועכשיו גם נחשף מי משלם את המשכורות

|עידן בנימין|

אחרי היועצת לבעלי החיים והיועץ למגזר הרוסי – ויום לאחר ששר החינוך רפי פרץ הביע תמיכה ב"טיפולי המרה" – נתניהו ממנה יועץ נוסף, הפעם לענייני תקשורת בינלאומית – ד"ר אוון כהן. את כישוריו של כהן נתניהו מסכם כך: "איש מוכשר והוא ייסד את התא הגאה בליכוד". ציון נטייתו המינית של אדם כפרט הכי חשוב בקורות חייו היא מעט… משונה.

אבל בכל מקרה, המינוי החדש הביא איתו בונוס גדול, שמוכיח שהעקשנות משתלמת: לאחר שלפני כשבועיים (בסבב המינויים הקודם) ניסינו לברר מי משלם על תעמולת היועצים וזכינו לתשובה מגומגמת, הפעם נראה כי המצב ברור: פנינו למשרד רה"מ בשאלה מי מעסיק את ד"ר אוון כהן, ונאמר לנו כי מדובר במשרת אמון – כזו שיש עבורה תקן במשרד ואוישה על-פי הכללים של נציבות שירות המדינה.

ניסינו את מזלנו ושאלנו בשנית בנוגע לטל גלבוע ואריאל בולשטיין (היועצים לענייני בעלי חיים ויוצאי ברה"מ, בהתאמה) – והפתעה: לאחר בדיקה מחודשת נמסר לנו באופן ברור כי אלו לא מועסקים במשרד רה"מ. כלומר, הם מועסקים במסגרת קמפיין הליכוד.

אז אמנם ההודעה על מינוי שלושת היועצים נראית בדיוק אותו הדבר, אבל למעשה בולשטיין וגלבוע הם כנראה לא באמת מינויים רציניים אלא רק חלק מתעמולת בחירות חולפת של הליכוד – בעוד כהן קיבל מינוי משמעותי וקבוע, ובעל הגדרות תפקיד ברורות.

אז איך ניתן להבדיל בין תעמולת מפלגת הליכוד לבין מינוי רשמי במשרד רה"מ? כנראה שכבר אי אפשר, אלא אם שואלים ומקבלים (לפעמים) תשובה.

מצאו את ההבדלים במינויים

הצדדים הטובים והבעייתים של החקלאות הישראלית על-פי ה-OECD // דעה

מדינת ישראל לא חריגה בגובה הסבסוד שהיא מעניקה לתחום החקלאות – הבעיה היא שאצלנו כמעט 60% מכ-6.5 מיליארד שקל המושקעים בשנה מועברים באופן עקיף ולא שקוף, בשיטות שמעוותות את השוק

 

| טור אורח: טום קרגנבילד – כלכלה קלה |

לפני שבועיים פרסם ארגון ה-OECD דו"ח מפורט על התמיכה הממשלתית בחקלאות מסביב לעולם. המסמך מציג את הצדדים היפים והבעייתים של התמיכה בחקלאות הישראלית – לתפיסת כלכלני ה-OECDומאפשר לנו להבין את הכיוונים האפשריים לעתיד החקלאות בישראל. 

הנקודה המרכזית הראשונה היא שהתמיכה הממשלתית בחקלאות דומה מאוד לממוצע ה-OECD ועומדת על 17.7% מהתוצרת החקלאית. כלומר: על כל 100 שקלים שהחקלאים מוכרים, 17 מהם מסובסדים על ידי הממשלה בשיטות שונות. 

אז איפה הבעיה? ברמה חשבונאית, 60% התמיכה הממשלתית בישראל מתבצעת באמצעות שיטות שיוצרות עיוותים בשוק ונחשבות לפחות יעילות. "שיטות מעוותות שוק", לטענת ה-OECD, כוללות: הגבלת כמויות יבוא, התערבות ממשלתית במחירים ומדיניות שעוצרת לחלוטין מסחר בינלאומי במוצרי חקלאות מסוימים. על פי ה-OECD כשלוקחים בחשבון את כלל העיוותים, כמו איבוד ההכנסה בגלל הפטור על מע"מ של פירות וירקות, אז אחוז התמיכה שמבוססת על "שיטות מעוותות שוק" גדלה ל-91% מסך התמיכה. 

אסביר: הנתונים שמבהירים בצורה הטובה ביותר את העיוותים שקיימים בתמיכה הממשלתית בחקלאות מתחבאים בשלוש שורות קטנות בטבלה אחת גדולה בדו"ח (טבלה 14.1). ממשלת ישראל תומכת בחקלאות הישראלית בסכום של 1.84 מיליארד דולר בשנה. מתוך כל התמיכה, רק 791 מיליון דולר היא תמיכה ישירה ומגיעה מסעיפים תקציביים שקופים בתקציב המדינה – כאלה שאנחנו יכולים לראות ולהבין. מרבית התמיכה, כ-1.19 מיליארד דולר, מגיעה בצורה עקיפה מהצרכנים דרך מס יבוא גבוה, הגבלת כמויות וקביעה של מחירים. בנוסף, הממשלה מקבלת חזרה, לאחר תשלומי מיסים של החקלאים, 153 מיליון דולר. 

כשלוקחים בחשבון את הדו"ח של ה-OECD לצד הפטור ממע"מ שקיים על פירות וירקות, אנו יכולים לזהות סתירה במדיניות הממשלתית: ביד אחת, הממשלה מטילה מיסי יבוא ומכסים שיוצרים מחירים גבוהים, וביד השנייה אותה ממשלה מעניקה פטור ממע"מ שבא לתקן את המצב. במצב כזה קשה להבין מה התרומה של כל מדיניות ועד כמה היא מצליחה להשיג את המטרות שלה בצורה יעילה. 

בגלל המצב הקיים, כבר שנים ארוכות שה-OECD ממליץ לישראל לעבור לשיטה של תמיכה ישירה בחקלאים, במקום להשתמש בכלים מעוותי שוק. במקום לחסום יבוא ולהטיל מיסים – עדיף לעבור לתמיכה ישירה שבה החקלאים יקבלו כסף ישירות מתקציב המדינה. בצורה כזו נוכל להבין בצורה שקופה כמה עולה לנו התמיכה, נוכל לקבוע קריטריונים לתמיכה בהתאם למטרות הממשלה ונפסיק למנוע הגעה של מגוון רחב של פירות וירקות מכל העולם.

חשוב להדגיש שהדו"ח מציין לטובה גם מספר הצלחות במדיניות הממשלתית: צמצום בירוקרטיה שמקלה על החקלאים ותמיכה תקציבית במחקר ופיתוח שהפכו את ישראל למומחית בחקלאות בתנאים מדבריים קשים. בנוסף, הדו"ח מציין לחיוב את מדיניות הממשלה בתחום המים, שאפשרה שמירה על החקלאות בתקופת בצורת, שנמשכת כבר שש שנים. עם זאת, הארגון מביע חשש לעתיד החקלאות הישראלית במידה והבצורת והמחסור במים יימשכו ואף יחריפו בשנים הבאות.

מים, אדמה וסבסוד

הדו"ח של OECD עוסק גם בחלוקת המשאבים הממשלתיים של מים ואדמה. בשני המקרים, ממשלת ישראל יוצאת דופן לעומת מדינות אחרות שנבנחו בכך שהיא שולטת כמעט לחלוטין בכל הקרקע החקלאית והמים במדינה.

לאחר שקיבלו שטחי אדמה או אישור על אחוזי שימוש במים, אין לחקלאי ישראל אפשרות לסחור במשאבים אחד עם השני ולפתח שוק שידאג להעביר משאבים פנויים מחקלאים שלא זקוקים – להם לאלו שיש להם צורך גדול בהם. לדוגמא, במדינות אחרות בעולם, כשחקלאי מגלה שהוא לא מתכנן להשתמש בכל כמות המים המאושרת לשימוש על ידי הממשלה, הוא יכול למכור את הרישיון לחקלאי אחר שהצליח לגדל שדות גדולים של פרי מצליח כדי להרחיב את הפעילות. אותו רעיון יכול לעבוד גם עם מסחר בשטחי חקלאות. 

מנגנונים של מסחר במשאבים שמחולקים על ידי הממשלה הם רעיונות חדשים יחסית ולכן היסטורית ברירת המחדל לא כוללת אותם. בפועל מסחר יכול להפוך את החקלאות הישראלית לגמישה יותר ולאפשר לחקלאים להתמודד בצורה טובה יותר עם הפסדים וקשיים לצד הצלחות כלכליות והגדלת הפעילות.

האם התמיכה הממשלתית בחקלאות תורמת לאיכות הסביבה ולביטחון המדינה?

ה-OECD מציין ש-37% מהתמיכות החקלאיות בישראל עוברות לחקלאים שעוסקים בייצור חלב, ביצים וגידול עופות. למרות שלא אוכל לגעת בטור אחד בכל המורכבות של תחום החקלאות – כדי להבין את החשיבות של הנתון הזה, צריך להכיר שני טיעונים מרכזיים שקשורים לתמיכה ממשלתית בחקלאות: הראשון הוא שיש לתמוך בחקלאים המקומיים מתוך תפיסה ביטחונית, וזאת מאחר שחקלאים תופסים שטחים גדולים בגבולות המדינה או באזורים מבודדים. הטיעון השני נוגע לכך שתמיכה בחקלאות טובה לאיכות הסביבה מפני שחקלאות מייצרת אוויר נקי יותר, פחות זיהום ותרומה אסתטית לנוף שלנו. 

העובדה ש-37% מהכסף עובר דווקא לחקלאים שעוסקים בייצור חלב, ביצים וגידול עופות פשוט לא עולה בקנה אחד עם שני הטיעונים שלעיל. מדובר בתעשיות מזהמות, התופסות שטחים קטנים. יתרה מכך, אני מאמין שצמחונים וטבעונים רבים לא יאהבו את העובדה שהם מסבסדים את התחומים הללו. חמור מכך – שליש מהלולים בישראל נגועים בסלמונלה ולמרות האיכות הירודה, התמיכה המעוותת גורמת לכך שהמחיר הממוצע של מוצרי החקלאות בישראל גבוה ב-14 אחוזים מהמחירים בעולם (בדו"ח תחת הכותרת Support to producers). 

חקלאות ויהדות

לסיום, נקודה מעניינת וייחודית לישראל היא ההתמודדות עם המסורת היהודית של שנת שמיטה, על פיה אסור לעבוד אדמה בכל שנה שביעית. שנת השמיטה הבאה תתחיל בספטמבר 2021 ורוב החקלאים מתמודדים עם המסורת בעזרת מכירה סמלית של האדמה לגויים. 

עם זאת קיים פחות מאחוז אחד של חקלאים שמיישמים את המסורת במלואה ומפסיקים לעבוד את האדמה לחלוטין. במקרה שלהם ישנה קרן חיסכון שבה הם מפקידים כספים לאורך השנים "הרגילות" – והממשלה משלשת את סכום החיסכון דרך כספי משלמי המיסים, בעלות של 81 מיליון שקל בשנים 2018-2021 (בפסקה השלישית מהסוף, חפשו את המילה Shmita). אישית הייתי מעדיף שעשרות מיליונים יופנו למטרות יותר טובות, אבל בכל מקרה מדובר באתגר חקלאי שלא קיים במדינות אחרות בעולם ומעניין לראות איך הממשלה מתמודדת איתו.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

לא מסכימים עם טום? רוצים לכתוב טור דעה ולהסביר מדוע? צרו עמנו קשר!

האם הפריפריה מוזנחת? מקרה בוחן: שדרות // דעה

נתוני השכר מצביעים על שיפור דרמטי במצב הכלכלי בפריפריה של ישראל בעשור החולף, אך עדיין יש הרבה מה לעשות. נקודת התחלה אפשרית: אגרות גודש במקום מיסוי הדלק של מי שנוסע בכבישים הפתוחים של קצוות המדינה

 

| טור אורח: עידן ארץ |

האם הפריפריה מוזנחת? כדי לבחון את השאלה, נסתכל על אחד הסמלים המובהקים שלה – שדרות. עיר במערב הנגב, צמודה לרצועת עזה, שסבלה במהלך השנים מרקטות בלתי פוסקות ומצב כלכלי מחפיר. 

ב-2009, חודש עבודה ממוצע העניק לעובד בשדרות משכורת של 6,585 שקל – סכום נמוך לכל הדעות. הרושם הזה מתחזק עוד יותר, כשמבינים שבאותו זמן האבטלה בשדרות עמדה על 9%, וגם מי שהצליח למצוא עבודה לא תמיד החזיק בה 12 חודשים בשנה. כדי להדגים את המצב האמיתי, בדקתי את השכר השנתי הממוצע וחילקתי אותו ב-12. ככה גיליתי נתון עגום עוד יותר – 5,229 שקל לחודש ממוצע לעובד שדרותי ב-2009.

אלא שבעשור האחרון חל מפנה אדיר בשדרות. האבטלה ירדה ל-6%, עבודות הפכו ליציבות יותר, והשכר התחיל לעלות. בין 2009 ל-2016 (השנה האחרונה בה יש נתונים על שכר לפי יישוב), השכר לחודש עבודה זינק ל-8,540 שקל בחודש. גם אם נחשב את עליית המחירים שהייתה באותה תקופה, נגלה שהשכר הממוצע לחודש עבודה עלה ריאלית ביותר מ-16%. כלומר, חודש עבודה בשדרות מאפשר לעובד לקנות 16% יותר לעומת 2009.

אבל רגע, בוודאי תשאלו – מה מצב השכר לחודש בשנה? כלומר – האם אפשר למצוא עבודה שהיא גם מכניסה וגם יציבה בשדרות? התשובה היא שגם המדד הזה עלה, ואפילו בצורה משמעותית יותר. גם אחרי התחשבות במדד המחירים, השכר הממוצע לחודש בשנה עלה ב-23.5%. כלומר, השדרותי הממוצע למעשה חי ב-2016 ברמת חיים גבוהה ב-23.5% לעומת 2009. גם מספר המשתכרים עד שכר מינימום ירד ב-4% בתקופה הזאת, בזמן ששכר המינימום עצמו דווקא עלה. כלומר – לא רק שהשכר בשדרות עלה בממוצע, הוא עלה גם עבור החלשים ביותר שמרוויחים הכי מעט.

באותה תקופה, השכר הממוצע בישראל עלה ריאלית ב-7% בלבד. כלומר, השכר הריאלי צמח בשדרות יותר מפי שתיים משאר הארץ. בתל אביב, שחוותה צמיחה כלכלית אדירה, השכר הריאלי עלה ב-16%, בדיוק כמו בשדרות. עם זאת, האבטלה בתל אביב ירדה ב-0.5% בלבד בזמן שבשדרות היא ירדה ב-3%. בפועל, המצב של שדרות באופן יחסי השתפר אפילו יותר מהמצב בתל אביב. גם אם נבדוק את עליית השכר הריאלי בקריית שמונה ובנהריה, הפריפריה הצפונית, נגלה נתונים דומים מאוד – 15% עלייה בשכר הממוצע, עם ירידה של 2-3% באבטלה.

שוק שדרות

שוק שדרות

אז הכל טוב, נכון? אז זהו שלא. העשור האחרון אמנם היה מוצלח כלכלית, במיוחד לפריפריה – אבל האמת שיש עוד הרבה מה לעשות. הפערים מצטמצמים, אך הם עדיין קיימים. השכר הממוצע בישראל, שעמד ב-2016 על 9,334 שקל, עדיין גבוה יותר מאשר ה-8,540 שמשלמים בשדרות. האבטלה עדיין גבוהה יותר לעומת חלקים אחרים בישראל, וכמובן ישנן הבעיות הטבעיות במגורים בפריפריה – המרכזים העירוניים מרוחקים, ההכרח באחזקת רכב, אפשרויות תעסוקה מצומצמות יותר ומרכזים רפואיים קטנים יותר. 

אז מה אפשר לעשות?

קודם כל, אפשר להמיר את מס הדלק באגרת גודש. כיום, מי שמוסיף לפקק באיילון משלם אותו מס כמו מי שנוסע בכביש ריק לחלוטין בין שדרות לאשקלון. אני מציע לבטל את מס הדלק, או לפחות לצמצם אותו משמעותית, ולהחליף אותו באגרת גודש הממסה לפי כניסה לפקקים ולא לפי נסיעה. 

מי שירוויחו מזה באופן ישיר הם תושבי הפריפריה, שמשלמים הון תועפות למדינה במס שמהווה שני שליש ממחיר הדלק בישראל. יתרה מכך – העובדה שבפריפריה ישלמו פחות מיסים על התניידות תאפשר הרבה יותר גמישות כשמחפשים עבודה, ומכאן גם אפשרות לקחת עבודות בשכר גבוה יותר או כזו שמעניקה ניסיון עשיר יותר.

דבר נוסף שניתן לדעתי לעשות, תוך הכרה בבעיות הייחודיות לפריפריה, הוא להוריד את מס החברות במקביל לביטול הטבות מס לעסקים גדולים. מצד אחד, מס חברות הוא אחד המיסים המזיקים כלכלית, כי הוא בפועל מס על השקעה ויצירת משרות. מאז שארה"ב קיצצה את מס החברות שלה מ-35% ל-21% ב-2017, המשק האמריקאי הוסיף 3 מיליון משרות תוך שנה, עלייה מ-2 מיליון משרות בשנה שלפני כן. כיום, מיסוי החברות בישראל מעוות בידי החוק לעידוד השקעות הון, שמחלק הטבות מס בשווי מיליארדים לעסקים גדולים ומוכווני-ייצוא – על חשבון עסקים קטנים וכאלו שנועדו למכור בתוך ישראל ובכך להגביר את התחרות.

מחקר של מכון אהרון למדיניות כלכלית מצא שאם יבטלו את החוק לעידוד השקעות הון, ניתן להוריד את מס החברות ל-17% בלי לאבד שקל אחד בתקבולי מיסים, ובתוך כך גם להגביר את הצמיחה. החישוב הזה בוצע כשמס החברות היה 26.5%. היום, כשמס החברות עומד על 23% בלבד, ניתן לבטל את חוק עידוד השקעות הון ולהתיישר עם מדינות כמו אירלנד, שמס החברות הנמוך שלהן מושך השקעות זרות מכל העולם ומקל על יזמים מקומיים. 

השקעות אלו יקלו על מוביליות חברתית שהמיקום הפריפריאלי מקשה עליה. יזמים בפריפריה יוכלו להקים עסקים רווחיים יותר בקלות, ליצור מקומות עבודה גם במקומות שנחשבים "נידחים", לחזק את התחרות ולהעלות משמעותית את השכר ורמת החיים. 

קריית מוצקין מציגה מהפכה בשיפור איכות האוויר: ניתוק תחנת הניטור

עיריית קריית מוצקין מצאה דרך חדשנית להתמודד עם דירוג לא מחמיא של זיהום אוויר: ניתוק מהחשמל של תחנת ניטור אוויר של המשרד להגנת הסביבה. התחנה שממוקמת על כביש 4 לא פועלת מאז חודש פברואר

צילום: יוסי מרחב

| עידן בנימין | 

"לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו…", כך מתאר סגן ראש עיריית קרית מוצקין, יוסי מרקוביץ', את הדרך בה התמודדו בעירייה עם תחנת ניטור אוויר שפגעה בדירוג הזיהום של העיר. 

את התיאור המטורף הזה מוסר מרקוביץ' בישיבה של פורום "איגוד ערים מפרץ חיפה", במסגרת דיון העוסק בדו"ח מבקר המדינה על איכות הסביבה במפרץ חיפה.

התחנה שנותקה ממוקמת בסמוך לכביש 4, שעובר בין היתר בתוך קריית מוצקין. בדיקת נתוני זמן אמת של המשרד להגנת הסביבה מראה כי אות החיים האחרון מהתחנה נשלח בפברואר 2019. בהודעה צדדית באתר מופיעה עדכון לגבי התחנה האומר כי היא "נסגרה באופן זמני לביצוע שדרוג מבנה התחנה". 

מרקוביץ' ממשיך להתרעם על השקיפות בבדיקת איכות האוויר בזמן אמת. לדעתו, במקום זיהוי של הבעיה באופן מיידי, נכון יותר את הזיהום צריך לבדוק אחת לשנה, ואז אחרי שלוש שנים לבוא עם פתרונות ("המטרה של התחנה הייתה לנטר שנה, לבדוק שנתיים ובשנה השלישית לבוא עם פתרונות שצריך קונספציה אחרת, צריך לחדש, אופניים, תקציבים, להביא מטרונית, להגדיל תחבורה ציבורית").

חבר הוועדה, מהנדס העיר חיפה אריאל וטרמן, מזהה את הבעיה ראשון: "אם ניתקתם זה יבוא לכם בהפוכה".

עו"ד שרית גולן שטיינברג, יו"ר הפורום, מרימה בפני מרקוביץ' דגל אדום: "לא בטוח שזה חוקי".

מיקום התחנה – תמונה: גוגל מפות

בשורה התחתונה: עיריית מוצקין לא אהבה מיקום של תחנת ניטור אוויר שפגעה לה במוניטין אז – במקום לטפל בבעיה, בחרה לנתק את התחנה.

מהן תחנות ניטור תחבורתיות?

התחנה שמרקוביץ' מדבר עליה היא תחנה תחבורתית. על פי אתר המשרד להגנת הסביבה "תחנות המוצבות בגובה הכביש לאורך צירי תחבורה ראשיים. מדידה בגובה זה הופכת את הניטור בתחנות התחבורתיות למייצג בצורה מיטבית את ריכוז המזהמים שנחשפים לו הולכי רגל, יושבי בתי קפה ונהגים בעיר. בתחנות אלה נמדדים המזהמים הראשוניים הנפלטים מכלי רכב, ובעיקר תחמוצות חנקן (NOx), פחמן חד חמצני (CO), חלקיקים נשימים עדינים (חלקיקים שקוטרם נמוך מ- 2.5 מיקרומטר) ותרכובות אורגניות נדיפות כבנזן, טולואן, קסילן, אתיל בנזן ו- 1,3 בוטאדיאן (BTX + VOC)".​

שאלה מטרידה על מדידות זיהום אוויר

מעבר למקרה הנקודתי של קריית מוצקין, עולה פה שאלה לגבי השיטה באופן כללי: האם עיריות ומועצות יכולות לשחק עם מיקום ומדידת איכות האוויר כרצונן – ובכך להתאים את הנתונים ולמעשה להציג לתושבים תמונת מצב מעוותת על סביבתם? 

מדיוניות המשרד להגנת הסביבה היא הפוכה וחיובית, כאשר דוגלת במדידה במקומות בעייתים. לדוגמא: "תחנה קבועה הוקמה במזרח כפר סבא ב-14/05/17 לאור תלונות התושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח", או "תחנת גבעתיים הפסיקה את פעילותה לאחר 15 שנות מדידה, בהם לא נרשם זיהום אוויר חריג השונה מתחנות ניטור אחרות בגוש דן". איפה שיש חשש לזיהום גבוה – שם מודדים.

בדקנו את כל תחנות הניטור בארץ ונראה שמלבד שלוש תחנות בירושלים (כביש 1, מפעל טבע, גבעת שאול), כל יתר התחנות עובדות כראוי.

תגובות

פנינו לסגן ראש העיר מרקוביץ', שביקש שנפרסם את תגובתו המלאה כלשונה (ראו למטה). בקצרה: מרקוביץ' טוען כי בעיית הזיהום בציר כביש 4 היא אזורית, ואינה שייכת רק לקריית למוצקין. מהסיבה הזו, בתמורה להסכמה להצבת התחנה בשטחה, דרשה העירייה היא כי שמה לא יהיה "מוצקין". המשרד להגנת הסביבה לא נענה לתנאים – ולכן העירייה ניתקה אותה מהחשמל. 

בהודעה שפרסם המשרד, כאמור, נטען כי התחנה "עוברת שדרוג".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בעניין תחנת מוצקין כי : "המשרד בודק לעומק את הנושא, ובסיום הבדיקה יוכל להגיב לגופו של עניין".

ובעניין התחנות בירושלים: "בישראל פועל מערך ניטור אוויר ארצי (מנ"א) המונה כ-140 תחנות ניטור הפזורות מהגליל בצפון ועד אילת בדרום. רק תחנות אלו מפוקחות על ידי המשרד להגנת הסביבה, ותוצאות הניטור העולות מהן מפורסמות בזמן אמת באתר מנ"א: https://www.svivaaqm.net/Default.rtl.aspx.

תחנות ניטור אוויר גבעת שאול, טבע ירושלים וכביש 1 מבשרת אינן חלק ממערך ניטור האוויר הארצי.  בתחנות אלה, המשרד להגנת הסביבה שימש כפלטפורמה להעברה המידע בלבד.

לפי המידע שבידי המשרד, תחנות טבע ירושלים וגבעת שאול הן תחנות מטאורולוגיות, שמופעלות ע"י גורמים פרטיים ותחנת כביש 1 מבשרת הופעלה ע"י נתיבי ישראל לטובת תכנון".

האם קופת חולים "מאוחדת" מגייסת מבוטחים באמצעות הבטחה לתרומה, בניגוד לחוק?

מהקלטות שהגיעו ל"שקוף" עולה לכאורה כי "מאוחדת" שכנעה מבוטחות לעבור לקופה בתמורה להעברת תרומה למוסדות החינוך של ילדיהן, כאשר באחד המקרים מדובר בתלמוד תורה שאינו מתוקצב בידי המדינה • ב-2016 העבירה "מאוחדת" תרומה של 50 אלף שקל לעמותה הקשורה לחסידות גור וידועה במימון פגישות ותרופות פסיכיאטריות, באופן שנוי במחלוקת • על-פי חוק נאסר על קופות החולים להעביר תרומות או לגייס מבוטחים באמצעים דומים • קופ"ח מאוחדת: בשבועות האחרונים ניסו מספר גורמים לזייף מידע מפליל על מאוחדת. באחד המקרים מטרת המזייף הייתה לפגוע בסגן השר ליצמן • משרד הבריאות: "בימים אלה מתבצעת בדיקה לבירור נכונות העובדות והגורמים המעורבים"

| ליאת לוי |

איך זה שקופת חולים בגירעון כלכלי עמוק ועם היסטוריה ענפה של גיוס מבוטחים שלא כדין ממשיכה להתנהל באופן מעורר מחלוקת? 

בשתי הקלטות שהגיעו לידי "שקוף", נשמעות מבוטחות חדשות לכאורה של קופת חולים "מאוחדת" מעידות כי נציגי הקופה שכנעו אותן לעבור למאוחדת, יחד עם משפחותיהן, בתמורה לכך שהקופה תתרום כסף למוסדות החינוך של ילדיהן.

לקופות החולים אסור לתרום לעמותות, ובטח לא בתמורה לגיוס מבוטחים חדשים, שכן כל כספן אמור להיות מושקע בשירותי בריאות למבוטחים.

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. במאוחדת טענו כי זייפנים מנסים לפגוע בו דרך קופת החולים. צילום: יוסי זמיר

״יש פה תלמוד תורה שלא מקבלים כספים מהמדינה ואין להם כסף לשלם לתלמידים״, נשמעת אחת המבוטחות החדשות מסבירה את הסיבה למעבר, ״ואחת האמהות מהתלמוד תורה ביקשה תרומות מקופת חולים מאוחדת, והם אמרו לה – על כל נפש שתכניס אליהם הם יתרמו כסף לתלמוד תורה. כלומר, אם אני נכנסת עם ארבעה ילדים, אז הם מביאים כפול 5 נפשות כסף לתלמוד תורה. ככה אני תורמת להם בלי שאני מוציאה כסף מהכיס. הבנת? זאת הנקודה״.

את עדותה תוכלו לשמוע כאן:

 

גיוס מבוטחים בעבור תרומות – לכאורה בניגוד לחוק

״קופת החולים שעוזרת לקהילה שלנו, למוסדות של הקהילה, אז אנחנו עוברים לשם״. אומרת אישה בעדות נוספת. 

איזו קופה?

״מאוחדת״

מה זאת אומרת עוזרים?

״בתרומות, במימון אירועים״. 

והם אמרו לכם?

״הם עושים את זה. מהקהילה פנו לכמה קופות חולים לבדוק מי מוכן לעזור בהחזקת המוסדות והם לא רצו לשתף פעולה ורק הם (״מאוחדת״ – ל.ל) אה… זה… אז אנחנו עוזרים למי שיכול לעזור, אנחנו חייבים להם יותר – זה הכל… כרגע אנחנו מחויבים״. 

את העדות השניה תוכלו לשמוע כאן:

אמנם הנשים מרגישות מחויבות למאוחדת – שלכאורה הבטיחה להן כספים בתמורה למעברן – אך ספק אם הן יודעות שהן גויסו לקופה בניגוד לחוק. 

פרשנות שנתן מבקר המדינה ב-2010 לתקנות משרד הבריאות קובעת כי אסור ל"קופות החולים לשווק את עצמן באמצעות סוכני מכירות ותועמלנים, הסעות מאורגנות, חלוקת שי או הבטחה לחלקו, הגרלות נושאות פרסים או פרסום בסניף של רשות הדואר או לידו״, כך שהבטחה לתרומה בתמורה לגיוס מבוטחים היא ללא ספק פעולה המנוגדת באופן מובהק לתקנות משרד הבריאות.

תרומה של 50 אלף שקל לעמותה פסיכיאטרית שנויה במחלוקת

ב-2016 תרמה קופת חולים מאוחדת כ-50 אלף שקל ל״קרן הצלת דורות״ – עמותה של חסידות גור (אליה משתייך סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן) – הידועה במימון פגישות ותרופות פסיכיאטריות למטופלים מהחסידות, גם עבור בעיות שהטיפול בהן באמצעים פסיכיאטריים הוא לכל הפחות שנוי במחלוקת, כפי שחשף יאיר אטינגר בהארץ

בין היתר, מימנה העמותה פגישות פרטיות אצל פסיכיאטרים עבור נשים שמבקשות להתגרש מבעליהן, ותלמידי ישיבה ש״נתפסו״ מאוננים. 

קופ"ח מאוחדת תרמה ב-2016 50,000 שקל לעמותה שמימנה בין היתר טיפולים פסיכיאטרים לתלמידי ישיבה ש״נתפסו״ מאוננים

על פי נהלי משרד הבריאות, כאמור, תרומה היא פרקטיקה אסורה בהחלט. קופת החולים טוענת בתוקף כי ״מאוחדת אינה תורמת כספים לא לעמותה המדוברת ולא לעמותות אחרות. מדובר בסך כל התשלומים ששילמה מאוחדת בגין ערבי עיון שהפיקה עבורה העמותה במסגרת פעילות הקופה להגברת המודעות לאורח חיים בריא ולהנגשת נושאי בריאות אינטימיים, בריאות האישה, חיסונים, בעיקר לנשים שאינן נחשפות למספרים הולמים באמצעי התקשורת המגזריים״. למרות שפעילות הסברה זו אינה חלק ממטרות עמותת ״קרן הצלת דורות״, ב״מאוחדת״ סירבו לפרט באילו אירועים מדובר או לנקוב בתאריכים שאלו התקיימו. ב״קרן הצלת דורות״ אישרו את קבלת התרומה, אך לא זכרו שום אירוע שהתקיים בעקבותיה. 

תגובות

ממשרד הבריאות נמסר כי ״המשרד רואה בחומרה רבה תופעות מעין אלו ככל ואכן קיימות, ומבצע בימים אלו בדיקה לבירור נכונות העובדות והגורמים המעורבים בכך. על פי סעיף 20 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, קופת חולים רשאית להוציא כספים רק עבור שירותי בריאות, מחקרים ותשלומים שהוגדרו בחוק ולא רשאית להוציא כספים עבור תרומות״.

מקופת חולים מאוחדת נמסר: ״לגופן של הטענות הממוחזרות 'התרומה' לא הייתה אלא מימון פעילות לנשים חרדיות כדי לפתח מודעות ולעודד רפואה מונעת בתחומים שלצערנו העיתונות החרדית אינה נכונה לקדם לנוכח מה שמוגדר בעיניהם כצניעות. פלורליזם, לפחות בעינינו, זה הנגשת שירות כל כך חשוב – לכל קהל – בדרכו ועל פי אורחות חייו.

למען הסר ספק, עלות הפעילות הזאת לא עלתה אפילו אחוזים בודדים מעלות פרסומים לעידוד רפואה מונעת, שאנחנו מקיימים בשגרה עבור ציבורים אחרים שניתן הגיע אליהם דרך המדיה החילונית. אין לנו שום מושג ושום עניין מה עמותה כזאת או אחרת מפרטת בדוחותיה בשים לב או לא לתקנון כזה או אחר שלה. אתם מוזמנים לפנות אליהם ישירות. 

לגבי ההקלטות כביכול: בשבועות האחרונים קיבלנו 'הקלטות' וגם 'צילומים' לכאורה של מודעות המכריזות על הטבות/תרומות/מיני שוחד אחרים למי שיעבור למאוחדת. כל המקרים שנמסרו לנו (לפחות עד כה) נמצאו זיוף מוחלט כאשר בחלק מהמקרים זה היה כה רשלני, שהזייפן המתרשל התברר במקרה אחד כפעיל ('עסקן רפואה') בקופה מתחרה ובמקרה אחר פעיל בסיעה פוליטית יריבה לרב ליצמן, והתברר שהתלונה כאילו נגד מאוחדת – נועדה בעצם לנסות לפגוע פוליטית בסגן השר. בכל מקרה שיש לכם חשש שההקלטות שברשותכם אותנטיות יותר – נבקש שתעבירו אותן ישירות למשטרה״.

*

שקוף העבירה את ההקלטות לידי מומחה אודיו, שלא מצא עדויות לזיופן.

צילום תמונה ראשית: יוסי זמיר

אם זה תלוי בקבלנים – מחירי הדירות יישארו גבוהים // דעה

כלכלנים ליברלים מספרים לנו בעקביות שאם ייתנו לקבלנים לבנות – מחירי הדיור יירדו. הבעיה עם הטענה הזו: במציאות הקבלנים מעדיפים להשאיר היצע דירות נמוך מספיק כך שרמת המחירים הגבוהה לא תפגע. בשביל להבין את זה מספיק להסתכל על באר שבע

בתגובה למאמר "האם אנחנו בונים מספיק דירות?" (9/7/2019)

| טור אורח: ערן הילדסהיים – "הכלכלה האמיתית" |

כלכלנים ליברלים תומכי השוק החופשי טוענים שוב ושוב שהבעיה בשוק הדיור הישראלי היא העדר היצע. ככל שנגדיל את היצע הדירות ככה ירדו מחירי הדיור – אומרים לנו. הטענה הזו נשמעת הגיונית, אלא שהיא מבוססת על ההנחה שכוחות השוק החופשי יכרתו את הענף עליו הם יושבים ויורידו את המחירים מרצונם. 

חשוב להבין שדירות הן מוצר שנמכר למטרות רווח – הקבלנים הם לא עמותה למען תועלת הציבור. כל תכליתם הוא להשיא רווח על ידי מכירת הדירה במחיר הגבוה ביותר. קבלן חפץ חיים שמזהה מצב שבו ההיצע עולה על הביקוש ומסכן את רמות המחירים הקיימות, פשוט לא יבנה.

לא מדובר בתיאוריה כלכלית אלא במציאות אותה חווה שוק הדיור הישראלי בכל פעם שבו יש חשש לירידת מחירי הנדל"ן. כך למשל יו"ר ארגון הקבלנים בדרום, אלי אביסרור, טען רק לפני מספר חודשים שבאר שבע מוצפת בקרקעות לבנייה. לכאורה, לפי התאוריה של אותם כלכלנים, היינו צריכים לראות קבלנים שעטים על הקרקעות, בונים כמו משוגעים, מגדילים את ההיצע – ובשורה התחתונה מורידים את מחירי הדיור. במציאות אביסרור התריע שאף קבלן לא יסכים לבנות בתנאים שבהם ההיצע עולה על הביקוש – וזה אכן מה שקרה שם בפועל. 

לפי ד"ר יאיר דוכיןכלכלן, חוקר נדל"ן ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה – בידי המדינה ובידי חברות הבניה היזמיות היו בשנים האחרונות קרקעות בהיקף עצום המספיק לבנית עשרות אלפי דירות – והן לא בנו עליהן. כנראה על מנת למנוע את הצפת השוק והורדת המחירים

דבריו של דוכין מגובים גם בדוחות הלמ"ס. ב-2015 הגיע לשיא מספר התחלות הבנייה בישראל – 54,788 דירות חדשות החלו להיבנות (אוקטובר 15 – ספטמבר 16). 

החל מהחציון השני של 2015, ובעקבות הציפייה לתכנית "מחיר למשתכן", התהפכה מגמת הביקוש לדירות – כאשר חלה ירידה של 3.5% ברבעון האחרון וזאת לעומת עלייה של למעלה מ-13% בביקושים ברבעון הראשון של אותה שנה. 

הירידה בביקוש המשיכה גם בשנים לאחר מכן – ובעקבותיה חלה גם ירידה עקבית בהתחלות הבנייה של הקבלנים, שנמשכה לאורך כל אותן שנים ועמוק לתוך 2018. ב-2017-2018 מספר התחלות הבנייה כבר ירדו לשפל חדש מאז השיא ב-2015, ועמדו על 44,512 דירות (אוקטובר 17 – ספטמבר 18). המשוואה הזו פשוטה וחוזרת על עצמה פעם אחרי פעם: ברגע שיש חשש לעליית ההיצע על הביקוש ובכך הפרה של יציבות מחירי הדיור כלפי מטה – הקבלנים מפסיקים לבנות

כשהתאוריה פוגשת את המציאות

על פי תאוריית "המחסור החמור בהיצע" של הכלכלנים, היינו אמורים לראות כבר המוני הומלסים שמציפים את הרחובות, יחד עם מאות אלפי זוגות צעירים ש"מצטופפים" מחוסר ברירה יחד עם הוריהם תחת אותה דירה. בישראל אמנם יש חסרי בית, אבל במספרים נמוכים. אז מה לגבי אותם "מצטופפים"? 

על פי הלמ"ס, בשנת 2004 משקי בית שכללו פרט נשוי, שאינו ראש משק הבית או בן/בת הזוג, היוו רק 2.5% מכלל משקי הבית; בשנת 2008 מספרם ירד ל-1.9%. עם העלייה במחירי הדירות והשכירות חלה עלייה של המצטופפים ל-2.6% בשנת 2011 – אך החל מ-2012 התהפכה שוב המגמה וכמות המשפחות שהצטופפו תחת קורת גג אחת ירד לרמה של 2.1% וזאת בזמן שהמחירים בשיא בשנת 2014. 

סביר להניח שבאוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, המספרים נמוכים בהרבה. כלומר, אפילו בשלהי הבועה נדיר היה למצוא מישהו שגר ברחוב או עם ההורים בגלל מחסור בהיצע דירות, בטח לא יותר ממה שהיה כאן בתחילת העשור הקודם.

חברות התרופות הגדולות תרמו להסתדרות הרופאים 2.8 מיליון שקל בשנה

בדיקה של נתוני משרד הבריאות מעלה כי ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) קיבלה כ-2.8 מיליון שקל מחברות תרופות ב-2017 לבדה. מרבית הכסף מיועד למימון טיסות וכנסים לאנשי הארגון, תוך יצירת חשש לניגוד עניינים משמעותי. ולא פחות חשוב: הר"י היא אגודה עות'מאנית המתנהלת במחשכים

| עידן בנימין |

איך הייתם מרגישים אם הרופא שרשם לכם תרופה חזר הרגע מביקור בחו"ל על חשבון החברה שמייצרת את אותה תרופה? או מה הייתם אומרים אם הארגון המייצג את אותו הרופא וחבריו, זה שיושב בעמדות מפתח בבתי החולים, קופות החולים ובוועדות רפואיות שונות – היה זוכה לתרומות רק מבעלי העניין בתחום – חברות התרופות עצמן?

תכירו את ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), המייצגת כ-95% מהרופאים במדינה. הר"י הוקמה ב-1912 והיא אגודה עות'מאנית – מצב חוקי עתיק ומעוות המאפשר לארגון לא לפרסם את דו"חותיו הכספיים, ולהתנהל במחשכים.  

ממידע שהגיע ל"שקוף" עולה כי תקציב הר"י עומד בשנים האחרונות על כ-80 מיליון שקל בשנה, כ-75% מקורם בדמי חבר שמשלמים הרופאים. הארגון מעסיק כ-70 עובדים.

אך בדיקה שלנו גילתה כי בנוסף לדמי החבר, זוכה הארגון לתרומות לא מבוטלות מחברות התרופות: כך בשנת 2017 קיבל הארגון כאמור 2.8 מיליון שקל – מתוכם "פייזר" לבדה תרמה כחצי מיליון שקל, "נובו" 445 אלף שקל ו"אסטרה-זנקה" 336 אלף שקל. 

תרומות להר"י

לטובת מה נתרם הכסף? רובו, כשני מיליון שקלים, נתרמו לטובת מימון נסיעות וכנסים של אנשי הארגון בארץ ובחו"ל. חצי מיליון שקל נוספים הוקצו לסעיף "אחר".

יעוד התרומה

בהר"י טוענים כי אינם מקבלים תרומות

משרד הבריאות מפרסם מדי שנה דו"ח על תרומות במערכת הבריאות (בתי חולים, קופות חולים, עמותות ואיגודים מקצועיים שונים, ביניהם הר"י). מרבית הכסף שנתרם במערכת באופן כללי, כ-71 מיליון שקל ב-2017, מקורו בחברות התרופות.

העובדה שמשרד הבריאות מוצא חשיבות בהשקפת התרומות מעידה על החשש ממעורבות מוגברת של כסף תאגידי במערכת הבריאות. בעבר מנכ"ל המשרד אף הביע זאת בקולו ובהמשך פרסם הנחיות בנושא בנוגע לפגישות של רופאים עם תועמלני חברות תרופות. למרבה הכעס, יו"ר ההסתדרות הרפואית, ציון חגי, הורה בזמנו לרופאים שלא לקיים את הנחיית משרד הבריאות.

יו"ר ההסתדרות הרפואית, ציון חגי. הורה לרופאים להתעלם מהנחיית משרד הבריאות שלא לפגוש נציגי חברות תרופות.

כך או אחרת, לפני כשנה וחצי פנתה עו"ד נילי אבן חן מ"התנועה לאיכות השלטון" להר"י בבקשה לקבל את הדו"חות הכספיים של הארגון ולעמוד על מקור ההכנסות שלו. תשובת הר"י: "הארגון אינו מקבל תמיכה כספית כלשהי מהמדינה ואינו מקבל תרומות".

בעקבות הגילויים שלנו המצביעים כי הארגון בהחלט קיבל כספים משמעותיים מחברות התרופות, פנינו להר"י בכמה שאלות – אך מהארגון לא נמסרה תגובה. 

הר"י פרסמה בעבר חוות דעת על ניגוד העניינים בו היא והרופאים שהיא מייצגת מצויים, והציגה טענה כוללת של "רע הכרחי". חוות הדעת מתנגדת להצעה להכליל את הרופאים בחוק שאוסר על עובדים בשירות הציבורי לקבל מתנות: "ההסתדרות הרפואית בישראל מכירה בבעיות האתיות הנובעות ממערכת יחסים זו, ובראשן החשש כי תהיה השפעה על ההתנהגות המרשמית של הרופא, אך היא סבורה כי בעיה זו יש לפתור בדרכים אחרות, במישור האתי ולכן היא מתנגדת להצעה זו, שכן באמצעותה יבוא הקץ על הלימוד הרפואי, על ההתקדמות המדעית והטכנולוגית ועל רמת הידע של אנשי הרפואה במדינה".

כל הסיבות שהאופוזיציה בישראל היא רוח רפאים פרלמנטרית

הכנסת, בסופו של דבר, תחזור להתכנס, ואנחנו חייבים לדבר על איך תיראה בה האופוזיציה. למה? כי לא משנה מי יכהן בה – ידיו כבולות, ואלו חדשות גרועות למי שלא יהיה בשלטון וגם למי שכן. אז בואו ניקח צעד לאחור וננסה לפענח איך להשתמש בכלים אופוזיציוניים בערמומיות כדי לשנות מציאות

| תומר אביטל |

מה זו בעצם האופוזיציה? עצרתם פעם לחשוב? כמעט מחצית מחברי הכנסת נמנים על הצד המנוגד לשלטון, ואנחנו רוצים להאמין שהם עושים את המקסימום שהם יכולים. אבל מה זה זה בדיוק המקסימום הזה? צעקות במליאה? הצעות אי אמון?

זה לא ממש ברור. נכון, קשה יותר לשפוט את מי שמהותו הוא הסתייגות מהצד השני – כן כך מוגדרת באתר הכנסת אופוזיציה על דרך השלילה: האופוזיציה היא מפלגות שאינן שותפות להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה. אפילו השם של אופוזיציה בעברית תקנית הוא: "נגדה".

אבל התמונה הרבה יותר מורכבת.

האופוזיציה שיכלה לנצח ב-62 הצבעות במליאה אלמלא שכחה להגיע למליאה

בואו נתחיל. המטרה של אופוזיציה לפני הכל, היא להחליף את השלטון – אבל גם להגביל אותו. הרי החבר'ה שלא נכנסו, עדיין נבחרו על ידי המונים והם אמורים לייצג את המיעוטים שלא זכו לשבת בממשלה, לבקר את מי שכן, לפקח עליהם ולהציג אלטרנטיבה בועטת שוב ושוב. שימוש נבון וערמומי בארגז הכלים העומד לרשות האופוזיציה יכול להוביל לתקיעת מהלכים שלטוניים, להדלפות מביכות ואפילו לעריקות. 

האופוזיציה המהודקת שהובילה מפלגת הליכוד בעשור הקודם, לדוגמא, הצליחה בין היתר להעביר שורת הצעות חוק בניגוד למדיניות ממשלת אולמרט, כמו הארכת חופשת לידה בשכר והגברת השקיפות של חברות ממשלתיות. 

לעומת זאת, באופוזיציה שהובילה בתחילת העשור ציפי לבני עשו את כל הטעויות האפשריות. הם החליטו למשל לוותר על תפקיד אשר מוענק לה באופן מסורתי – ראשות ועדת הכלכלה. לבני סחרה אותה בראשות ועדת החוץ והביטחון. הקואליציה, לא פספסה את ההזדמנות להנהיג ככה ועדה חשובה, להתחמק מביקורת ולהעביר רפורמות. נכון האופוזיציה קיבלה את חוץ וביטחון שהיא ועדה יוקרתית. אלא שזו הייתה טעות מרה: מה כבר יכולה לעשות אופוזיציה בוועדה שהדיונים שלה סגורים לציבור, וגם ככה מקבלת לרוב החלטות ממלכתיות? ביטחון, הסתבר, זה המקום האחרון דרכו אפשר להנהיג מחאה.

זה היה רק סימפטום אחד של אופוזיציה לא מתפקדת. בין 2009 ל-2012 גילינו שהאופוזיציה יכלה לנצח ב-62 הצבעות במליאה על חוקים שחבריה בעצמם הגישו, אלא שהם שכחו להגיע להצביע. בנוסף, שאילתות שהוגשו לא היו נשכניות ולא זכו להדים, והשימוש התכוף מדי בהצעות אי אמון חסרות סיכוי הגחיך את הפוטנציאל של המהלך הזה.

מליאת הכנסת – בדרך כלל ריקה

כשבאופוזיציה התיישבו על הרצפה וסירבו לקום

היו לה גם רגעי נחת. ביולי 2011 הצליחה למשל אופוזיציית קדימה לגרום למבוכה קואליציונית: ברוב של 19 מתנגדים מול 15 תומכים בלבד, הצליחה האופוזיציה להפיל במהלך חריג ונדיר הצעת חוק ממשלתית לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.  

קדימה ביצעה את המחטף בעורמה: ח"כים שלה טענו שהם בעד החוק, וכשחברי קואליציה יצאו מהמליאה התקיימה ההצבעה. רוב הנוכחים הצביעו נגד והצליחו להפיל אותו. כך גם ב-2015 כשהאופוזיציה הצליחה לתקוע מהלך ממשלתי.

כלומר, בתחכום מינימלי וניהול אפקטיבי האופוזיציה יכולה לשבש את מהלכי הקואליציה, להקשות עליה ואף לבלום את חלק ממהלכיה. בארצות הברית למשל, כשהקואליציה סירבה לחוקק חוקים להגבלת נשיאת נשק, אז חברי האופוזיציה פשוט התיישבו על הרצפה וסירבו לקום. הדבר סוקר בכבדות ועורר דיון ציבורי.

כן, גם זה קורה. ולמקרי קיצון שמור הנשק הגרעיני – להתפטר, אבל כולם יחד. אלדד יניב הציע באחד הרגעים בהם האופוזיציה הייתה חסרת אונים לעומת חוק שהיא עצמה הגדירה כאנטי דמוקרטי – להתפטר. שכל חברי האופוזיציה יתפטרו יחדיו, וגם מחליפיהם ישגרו יחד את המכתב ליו"ר הכנסת – נראה את הציבור נשאר אדיש למחזה שכזה.

ארגז הכלים של האופוזיציה

אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. שימוש בארגז הכלים של האופוזיציה יכול לכלול בשלב ראשון צמצום קיזוזים, כלומר לבטל את הרישיון של חברי קואליציה להבריז מהמליאה בתמורה להברזה הדדית של האופוזיציה. בנוסף תזמור מתקפות על הקואליציה, להביך אותה דרך הצעות חוק מתוחכמות, ופיתוי חברי קואליציה לערוק לשורותיהם – כל אלו יחזקו את האופוזיציה. 

דוגמאות? בליכוד התקזזו בלי סוף בכנסת היוצאת עם הרשימה המשותפת. אילו הח"כים הערביים היו מסרבים – השלטון היה צריך להילחם כל יום מחדש על רוב במליאה. 

או קחו למשל הצעת חוק הנשכנית אך חסרת סיכוי של תמר זנדברג – שביקשה לאסור על שרים לנסוע בשבת ברכבי השרד שלהם. ההצעה כמובן נפלה אך היא הנכיחה את המציאות שבה מהציבור הרחב נמנעת תחבורה ציבורית בשבת, בעוד חברי הממשלה נהנים מרכבים על חשבונו. חשוב להימנע מפופוליזם ולהגיש אלפי הצעות חוק מיותרות, אבל בהחלט אפשר להגיש הצעות ממוקדות שמביכות את הממשלה.

יש עוד שלל כלים: שאילתות ודרישת מידע מהממשלה, חיוב ראש הממשלה להגיע לדיון אם מצליחים לגייס 40 חתימות של חברי כנסת. כלי נוסף שנשקל כעת בישראל הוא הקמת ממשלת צללים בו לכל שר מתמנה כתמונת מראה ח"כ מהאופוזיציה, שמבקר כל פעולה שלו ומציע מדיניות חלופית דרך קבע. 

"על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. לדבריו, "כשבגין היה רה"מ, העבודה הקימה אופוזיציה לוחמנית ופעילה. הם מינו שרי צללים – שהתמחו וביקרו עניינית את השרים בקביעות. הם העלו שאלות רבות לשרים, הממשלה גמגמה והיו לכך הדים". 

לשאלה מדוע האופוזיציה נחלשה, ענה: "הצורך לנצח בפריימריז ולהופיע בטלוויזיה דורש פרסנוליזציה, המפלגות לא ממוסדות ולא ממושמעות. צריך גם מנהיג נותן טון ומכוון את הדברים. אלא שחילוקי הדעות שפעם היו בין המפלגות עברו לתוך המפלגות".

פרופ' אברהם דיסקין מהמרכז הבינתחומי אמר לי כי "האופוזיציה תמיד מוגבלת. הראיה לעניין הזה היא שמקום המדינה ועד היום רק פעם אחת נפלה הממשלה באי־אמון בתרגיל המסריח, שגם הוא בסוף לא צלח".

אבל מי אמור להוביל את כל זה? קבלו את ראש האופוזיציה

זה אולי יפתיע אתכם, אך בחמישים השנה הראשונות לא היה מוגדר תפקיד ראש האופוזיציה. כלומר זה לא היה כתוב בשום מקום. ראשי ממשלה התייחסו אליהם באופן מיוחד רק אם חשקו בכך. מנחם בגין למשל היה 12 שנה ראש אופוזיציה אבל זה לא היה רשמי. והוא עשה את זה נפלא. 

ב-63' בגין כתב מאמר על מהות האופוזיציה. הוא הסביר שתפקידה מחייב התנגדות לחוקים "רעים", במילותיו, ולהביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה וכמובן הפלתה.

בגין אמר כי "בעוד הממשלה משוכנעת שהאופוזיציה תוקעת מקלות בתוך גלגלי העגלה הנמצאת במעלה ההר, מאמינה האופוזיציה שהיא עוצרת בעד העגלה המידרדרת אלי תהום".

בגין הבהיר: "תפקידה הממלכתי של האופוזיציה לעמוד על המשמר; להתייצב נגד כל עוול; להילחם למען כל עניין צודק; להוקיע כל שגיאה; להתריע על כל סכנה". לדבריו, "במדינה בלי אופוזיציה – אין דמוקרטיה!" בגין נלחם כדי שחברי כנסת, אפילו כאלו מהקואליציה יוכלו להתבטא בחופשיות כדי ששלטון דורסני לא יעביר בכוח עריצותו חוקים אותם כינה גרועים.

מנחם בגין

עדכונים ב-4 עיניים מראש הממשלה

בשנת 2000 חוקקה הכנסת חוק שעיגן רשמית את תפקיד ראש האופוזיציה. החוק קבע שלתפקיד ימונה חבר כנסת מהסיעה הגדולה ביותר מסיעות האופוזיציה.

ראש האופוזיציה עצמו קיבל מעט מאוד: סעיף אחד מאפשר לו לנאום ישר אחרי ראש הממשלה במליאה, ומייחד לו מקום בטקסים ממלכתיים, השכר שלו משודרג קצת יותר מהח"כים. הסעיף שבאמת הופך את התפקיד ליוקרתי מחייב את ראש הממשלה לעדכן את ראש האופוזיציה בענייני המדינה לפחות אחת לחודש. ח"כ בני גנץ אגב, לא מממש את הזכות הזו (קראו כאן).

ואם חשבתם שבישראל מתחלפים הרבה ממשלות קלטו את המספר הבא: כ-16 ראשי אופוזיציה כיהנו משנת 2000, כשבזמן הזה היו רק 4 ראשי ממשלה.

אז ח"כים מתקוטטים על התפקיד, אבל רק כדי להתקוטט לאחר מכן עם כל העולם. כי כפי שרחבעם זאבי טען בעבר: לקואליציה יש דבק המאחד אותה סביב שלל סוגיות. לאופוזיציה יש רק דבק אחד, הרצון להפיל את הקואליציה .

אבל בוא נהיה הוגנים. לא קל להיות באופוזיציה. הח"כים שנקלעו אליה צריכים לשחק במגרש עקום לגמרי. למה? כי הקואליציה היא זו שקובעת את הכללים, והיא מאז ומתמיד ניסתה להצר את צעדי האופוזיציה. זה הגיוני. בן–גוריון השתדל להתעלם ממפלגות מהצד השני של המתרס — כמו חירות ומק"י — וכשאני אומר להתעלם – אני מתכוון לפשוטו כמשמעו. הוא אפילו סירב לקרוא למנהיג חירות מנחם בגין בשמו. 

ובעשור האחרון כשאותן מפלגות מוצאות את עצמן שוב ושוב בשלטון, אז בשלב מסוים הן החלו לבטל כמה מהאיזונים והבלמים שנתנו לאופוזיציה את כוחה. 

הקואליציה שמה מקלות בגלגלים הרעועים מראש של האופוזיציה

עוד לפני הדיבורים בשנה האחרונה על החלשת בג"צ, כלי אופוזיציוני מרכזי, הקואליציה – שכנראה לא חוששת שיום אחד תיהפך לאופוזיציה בעצמה – החלישה משמעותית שני כלים קלאסיים אחרים שהיו בארגז הכלים האופוזיציוני. מדובר בפיליבסטרים והסתייגויות. לא להירדם – מדובר בתחמושת משמעותית בארסנל האופוזיציוני.

הסתייגויות הן בקשה לשינויים קטנים בחוק, למשל שינוי של תקציב לסעיף מסוים ממיליון שקל למיליון שקל ואחד. פיליבסטר זה כשחבר כנסת עולה לנאום נאום אינסופי על בימת הכנסת במטרה להשהות מהלכים קואליציוניים. אלו הם שני תכסיסים שיכלו לעכב הצבעות על מהלכים שלטוניים כמעט למשך נצח (או לפחות עד שמושגת פשרה בין הצדדים).

ח"כ איתן כבל מקריא את מגילת איכה בתימנית – לחצו על התמונה

למעלה תראו את איתן כבל שהקריא את מגילת איכה בתימנית כדי לעכב את חוק ההמלצות. אבל לפעמים, הנאומים פחות הומוריסטיים ונועדו פשוט לשבש את מהלך העניינים. מדליית זהב כנראה מגיעה למיקי איתן, השר לשעבר מהליכוד, שנאם ב-93' לא פחות מ-10 שעות ו-7 דקות  (ברצף!) כדי לעכב את אישור תקציב המדינה.

אלא שהרבה יותר קשה להשתמש בתכסיסים האלו היום: בתקנון הכנסת הוזרקו בשנים האחרונות סעיפים לפיהם הקואליציה יכולה לכפות סד זמנים במליאה ובעצם לקצר בכוח פיליבסטרים והסתייגויות. אז מה עושים כשהאופוזיציה מגישה אלפי הסתייגויות? שיטת האקורדיון – הצבעה אחת ויחידה על שלל הסתייגויות דומות. בום – הכלי האופוזציוני איבד מכוחו ומזוהרו. מעניין מה יגידו על כך חברי הקואליציה ביום בו יישבו בספסל הנגדי.

המפלגות הערביות: החתן לא מעוניין, והכלה מוותרת מראש

אה, ולישראל יש עוד בעיה, הקטע המציק הזה, שאנו לא כל כך אוהבים לחשוב עליו, מפלגות ערביות. זו בעיה משום שאלו מפלגות שמעולם לא היו בשלטון – וגם האופק לא מבשר על שינוי כלשהו. גם החתן לא מעוניין, וגם הכלה מוותרת מראש.

למה זו בעיה? כי למפלגות הערביות אין מושג איך השלטון נראה מבפנים, ולכן קשה להן יותר להתנהל באחריות או לשמש כאופוזיציה יעילה. הן  בעיקר יכולות להתנגד למדיניות שהממשלה מציעה, וזהו.

ח"כ אחמד טיבי

כמובן שגם ח"כים רבים במפלגות שמאל-מרכז לא היו חברים בקואליציה מעולם, אך אלו חשים כי עוד יש "אור בקצה המנהרה השלטונית". המפלגות הערביות, מנגד, מקלות על הקואליציה. זה מוריד 12~ חברי כנסת במאמץ להחלפת השלטון.

יש מה לעשות? כן, המון

ואם זה לא מספיק, אז גם ועדות הכנסת לא מותאמות לתחומי משרדי הממשלה אלא לנושאים. שמעתם על השר לחוק, חוקה ומשפט? יש שרה למעמד האישה? לא. אבל ככה פועלות הוועדות בכנסת. ולכן האופוזיציה לא יכולה דרכן לפקח על הממשלה. 

וזה לא חייב להיות ככה. לפי אור טוטנאור, לשעבר חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, כמעט רק בישראל הוועדות לא חופפות את תחומי משרדי הממשלה. למה זה פוגם ביכולת הפיקוח שלהן? כי הח"כים, גם הנדירים שבאים בקביעות לוועדה, לא יכולים לפתח יכולת פיקוח על משרד ממשלתי ספציפי אלא מחזיקים שלל כדורים באוויר בחלוקה נושאית.

את התוצר של כל הבעיות האלו מכיר כל מי שעוקב אחר הפוליטיקה: ח"כים מהאופוזיציה בורחים מהוועדות ומנצלים את זמנם לכלי אחר ריק מתוכן – הגשת הצעות חוק – אלפים מהן. ולרובן אין סיכוי לעבור. למה? כי מי ששולט בחקיקה זו הקואליציה, ולהם פחות מתאים לתת פרס ליריבים הפוליטיים שלהם.

אז מה אפשר לעשות כדי לשפר את הפיקוח על הממשלה?

קודם כל רפורמה בוועדות הכנסת. להצמיד את תחומי האחריות של ועדות למשרדי ממשלה, לצמצם את מספר החברויות בוועדות – אם צריך דרך העלאת מספר הח"כים. מדינת ישראל התבגרה בשנים האחרונות לא מעט, אבל נשארנו עם אותו מספר של נציגים – 120. בהמשך אפשר לדבר על מתן כלים נוספים לאופוזיציה – דוגמת הרחבת חיוב השרים ורה"מ לספק מענה לשאלות במליאה, ועוד.

כפי שהעוקב שלנו אורי קליינר כתב, לא רק מדובר בכלים. לדבריו, "הצעדים ליציאה מהקיפאון פשוטים: להבין את המציאות הפוליטית האמיתית בישראל, להציע חלופה ערכית ואידאולוגית לשלטון ולפעול, במישרין, לקידום הנושאים הקרובים ללב ציבור הבוחר. רק כך נקבל שיח ציבורי מעמיק, רק כך נקבל אופוזיציות רעיוניות"

ובנוגע לאופוזיציה הנוכחית? בכנסת ה-22 ראוי שגנץ ולפיד ישוחחו עם ראשי כל מפלגות האופוזיציה ויקבעו יחד באילו מקומות חשוב להם להילחם יחד ואילו נושאים הם מעוניינים לקדם. אם יצליחו להתגבש כגוש אחד ולעבוד בתיאום סביב הם יכולים להגיע, כפי שראיתם, להישגים גבוהים. אלא שגנץ כאמור, אפילו לא מממש את זכויותיו הבסיסיות ביותר כראש המפלגה הגדולה שאיננה מפלגת שלטון.

רוצים לעזור? הנה הצעה – פנו ליולי אדלשטיין

לסיום נקרא לכם, חובבי דמוקרטיה מכל צבעי הקשת הפוליטית, לפנות ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בנושא. בקשו ממנו להגביל את מספר הוועדות בהן ח"כ יכול להיות חבר – לשתיים בלבד. 

כן, מכל המחקרים שקראתי ומכל האנשים ששוחחנו איתם זה נראה מהלך שיהיה גיים-צ'יינג'ר רציני. זה יגדיל את המומחיות של הח"כים, יעזור להם לתפקד פחות כרובוטים ויותר כאנשים אמיתיים. 

הדרך הקלה לכך היא הגדלת מספר חברי הכנסת. אבל הנה פטנט: אפשר לצמצם את מספר השרים וסגני השרים המיותרים. זה יקרה מעצמו אם אדלשטיין ינחה את הח"כים להגביל את חברותם לשתי ועדות בלבד, וכל זה יכול לקרות עם קצת לחץ ציבורי לשינוי כיוון הפלגת הספינה הפרלמנטרית לכיוון הנכון.

אגב, אדלשטיין בקטע. הוא הקים את יחידת כת"ף שמגבירה את הפיקוח על הממשלה. הוא אף עיגן נוהל משובח שיכול קצת לשנות את מאזן הכוחות בין הכנסת-לממשלה – לפיו, עובדי ציבור שלא יתייצבו בפני ועדות הכנסת כשיוזמנו, אפשר יהיה להטיל עליהם סנקציות כמו שלילת היתר הכניסה לכנסת ולעכב דיון במליאה של סוגיות של המשרד אליו הם שייכים.

אנחנו בעד המקל הזה, והגיע הזמן גם לגזר – להקל על הח"כים לעשות את העבודה למענה נבחרו. רק כך האופוזיציה תוכל לדרוש ולקבל תשובות מהחבר'ה בשלטון – וזה טוב לכולם.

אופוזיציה גדולה ומלוכדת הולכת יד ביד עם ממשלה חזקה ויציבה. אופוזיציה חלשה, לעומת זאת, מקשה על הממשלה להיות רגישה לדרישות מצד הציבור. כתוצאה היא תהיה פחות אחראית כלפיו. זו הסיבה שמצבה הקשה של האופוזיציה בכנסת ישראל צריך להדאיג את כל מי שאיכות הדמוקרטיה הישראלית ועתידה חשובים לו.

גם כאשר היא לא מתפקדת – הכנסת ה-21 יודעת לעבוד בשביל עצמה 

חברי הכנסת דחו את מועד הגשת הדו"חות הכספיים של המפלגות עד אמצע 2020. כך יישארו במחשכים הכספים הציבוריים שהוצאו על-פני שלוש מערכות בחירות. ההערכה היא כי רוב המפלגות שרויות בחובות כבדים. הסיבה לדחייה: "קשה לערוך את כל הדו"חות האלה"

| עידן בנימין |

 

בתקופה של פחות משנה יערכו בישראל לא פחות משלוש מערכות בחירות: לרשויות המקומיות (אוקטובר 2018), לכנסת (אפריל 2019) ובחירות כלליות נוספות (ספטמבר 2019). כל מערכת בחירות מביאה עימה הוצאות עתק של המפלגות.

להערכתנו, בשנה זו יוציאו המפלגות מעל חצי מיליארד שקל על תעמולה, והן נמצאות בחובות כבדים. הבעיה הגדולה? הכסף לא שקוף ולא ניתן לדעת כיצד הוציאו אותו בפועל ולאיזו מטרה. הבקרה היחידה על תקציב המפלגות מתקיימת אצל מבקר המדינה – לו חייבות המפלגות להעביר דו"ח אחרי כל מערכת בחירות ובסיום כל שנה. 

הדו"ח אותו המפלגות נדרשות להגיש הוא על כסף ציבורי – כספי מימון מפלגות – והמבקר מצביע באופן עקבי על מחדלים ורשלנות בהתנהלות המפלגות, ואפילו קונס אותן בכל שנה במאות אלפי שקלים בעקבות כך.

המפלגות רוצות להסתתר מהציבור

לאור צפיפות הבחירות ומאות המיליונים שנשפכים על-ידי הפוליטיקאים במחשכים, פנינו מיד לאחר פיזור הכנסת למבקר המדינה בבקשה שיפרסם את הביקורת על דו"חות המפלגות עוד לפני הבחירות הבאות. הפלא ופלא, שבוע ימים לאחר שפרסמנו את דבר הפנייה, התקיים דיון קצר להחריד בוועדת הכספים שדאג לדחות את הגשת הדו"חות למבקר למעמקי שנת 2020!

"הייתה בקשה של סיעות הכנסת להגיש את הדוחות הכספיים שלהן באיחור בשל סמיכות כל מועדי הבחירות למיניהם והקושי שלהן להגיש ולערוך את הדוחות התקציביים. הבקשה הייתה להגיש באיחור את הדוח לשנת 2018" – במשפט משמים זה הציגה חנה רותם ממשרד מבקר המדינה מעשה טיוח שערורייתי של הפוליטיקאים.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

את הדו"חות לשנת 2018 היו צריכות המפלגות להגיש עד חודש מאי 2019 – אותן דחו לינואר 2020. את הדו"חות ממערכת הבחירות האחרונה היו צריכות המפלגות להגיש עד אוגוסט, והגשתן נדחתה למאי 2020. 

החלק המוזר: מבקר המדינה הסכים לבקשת הדחייה. רותם עוד אמרה בדיון: "מבקר המדינה אמנם סבור שחבל שלא ניתן יהיה לעשות את הביקורת בזמן ותוצאות הביקורת לא יובאו לידיעת הציבור מוקדם ככל האפשר, אבל נוכח הנסיבות האלה הוא הסכים לבקשת הסיעות".

יוסף שפירא, מבקר המדינה – ויתר למפלגות

פנינו למבקר המדינה ושאלנו מדוע הסכים לכך. משם נמסר כי "סמיכות הזמנים בין הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018 לבין הבחירות לכנסת ה-21 שהתקיימו באפריל 2019 והקדמת הבחירות לכנסת ה-22 לספטמבר 2019, הטילו עומס כבד על הסיעות אשר מקשה עליהן להגיש למבקר המדינה את דוחותיהן הכספיים לתקופות השונות במועדים הקבועים בחוק. 

לפיכך סבר מבקר המדינה הקודם שיש להיעתר לבקשת הסיעות בנוגע  לדחיית מועדי הגשת הדוחות הכספיים והחשבונות של הסיעות והרשימות לתקופת הבחירות לכנסת ה-21 והכנסת ה-22. ואכן ועדת הכספים שבידיה הסמכות לכך, קבעה מועד חדש  והדבר פורסם ברשומות".

אגב, "הדיון" בנושא היה קצר להחריד וארך לכל היותר 3 דקות. פרוטוקול הדיון המלא בוועדת הכספים לעיונכם בקופסה פה למטה.

איך מבטלים שקיפות חיונית בדיון של שלוש דקות

משה גפני (יהדות התורה, יו"ר הוועדה): "הארכת מועדים, לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973. את יכולה להסביר לנו? רבותי, עכשיו זה לא הצעות לסדר. עכשיו זה דיון של הוועדה שנצטרך גם להצביע בעקבותיו. בבקשה.

  • חנה רותם (מבקר המדינה): אני ממשרד מבקר המדינה. אני רוצה להדגיש שזה לא בקשת מבקר המדינה אלא בקשה של הסיעות.
  • משה גפני: אם תוכלי רק להציג את הבקשה.
  • חנה רותם: הייתה בקשה של סיעות הכנסת להגיש את הדוחות הכספיים שלהן באיחור בשל סמיכות כל מועדי הבחירות למיניהם והקושי שלהן להגיש ולערוך את הדוחות התקציביים. הבקשה הייתה להגיש באיחור את הדוח לשנת 2018.
  • משה גפני: למה הם ביקשו להגיש את הדוחות באיחור?
  • חנה רותם: הם טוענים שקשה להם לערוך את כל הדוחות האלה.
  • יעקב מרגי (ש"ס): הם עכשיו עוסקים בשלוש מערכות בחירות: ברשויות המקומיות, בכנסת ושוב בכנסת.
  • קריאת ביניים: ופריימריז.
  • יעקב מרגי (ש"ס): פריימריז לא קשור.
  • חנה רותם: פריימריז לא קשור. בפריימריז הגשתם את הדוחות והם אצלנו. זאת בקשתם. מבקר המדינה אמנם סבור שחבל שלא ניתן יהיה לעשות את הביקורת בזמן ותוצאות הביקורת לא יובאו לידיעת הציבור מוקדם ככל האפשר, אבל נוכח הנסיבות האלה הוא מסכים לבקשת הסיעות.
  • מיקי לוי (כחול לבן): גברתי, אמרת כאן משהו חשוב מאוד, שמבקר המדינה סבור שצריך לעשות את הביקורת בזמן. שמעתי נכון? 
  • חנה רותם: נכון.
  • מיקי לוי (כחול לבן): לא סתם אני שואל כי אחת האמירות היא שייגמרו פרויקטים ואחר כך נבקר. אם יש טעות, לדוגמה, ברכישת קרונות רכבת, אחרי שירכשו יבדקו? לכן מה שאמרת הוא חשוב מאוד.
  • חנה רותם: מה שאמרתי התייחס למועדים הקבועים בחוק בקשר לחוק מימון מפלגות. בואו לא נייחס לי דברים נוספים ואחרים.
  • היו"ר משה גפני: חבר הכנסת מיקי לוי לוקח את הדברים שלך ברצינות, לא רק לגבי מועדי הגשת הדוחות אלא גם לגבי רכישת קרונות ופרויקטים אחרים.
  • מיקי לוי (כחול לבן): לעשות ביקורות בזמן. תעבירי למבקר החדש שאני מאחל לו הצלחה ומבקש שיעשה ביקורות בזמן ולא אחרי, כאשר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. זה אמירה מסוכנת מאוד, ואני אומר אותה לפרוטוקול.
  • קריאה: הוא כבר דיבר קודם. מה, הוא יחזור בו פתאום?
  • מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אלה אנשים ראויים שעומדים מאחורי המילה שלהם. הם למדו מאיתנו.
  • היו"ר משה גפני: יש מי שמתנגד לבקשת ההארכה? לא. אז אם אפשר בבקשה להקריא את המועדים".

מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור באפילה

משמעות המהלך החפוז: הציבור לא יוכל לדעת כיצד התנהלו המפלגות בבחירות לרשויות המקומיות ואלה לכנסת ה-21 עד אחרי הבחירות לכנסת ה-22, עד אז יוצאו עוד כספים רבים והחובות יתפחו. 

שאלנו את המבקר מי הסיעות שפנו אליו בנושא, ומתי. ממנו נמסר כי "הסיעות שפנו הן: הליכוד, העבודה, יש עתיד, חוסן לישראל וש"ס […] מועד הפניה למשרדנו – יוני 2019".

האם מישהו במפלגות נבהל מהפנייה שלנו למבקר וחטף בהלה מהסיכוי שהמבקר יתאמץ לפרסם את הביקורת טרם הבחירות לכנסת ה-22? שאלה זו תישאר פתוחה כרגע. 

אך אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו אז הרי שבעוד שנה נראה בדו"חות שחלק מהמפלגות עברו על החוק, נכנסו לחובות עמוקים ו"איבדו קבלות". נכון, הן יקנסו – אבל כאשר זה כבר לא יהיה רלוונטי. קנס של 300 אלף שקל אף פעם לא הרתיע אותן. ואם יחסר כסף בקופה, הח"כים כבר ידאגו לתקן את החוק כפי שעשו בעבר.

*

אלו הח"כים שנכחו בדיון: משה גפני, מיקי לוי, יעקב מרגי, אבי ניסנקורן, עודד פורר, אורלי פרומן, אורית פרקש-הכהן, שלמה קרעי ומיכל שיר.

תמונת כותרת: יוסי זמיר