מדד חדש: כמה כסף מקבלים הח"כים תמורת הגעה למשכן?

ערב פיזור הכנסת, ה-20 אנו מציגים ניתוח אחרון וזווית חדשה לפעילות חברי הכנסת היוצאת: איך הח"כים מתוגמלים על הגעה למשכן, ואילו מסקנות אפשר לחלץ דרך כך

| תומר אביטל |

מי מחברי הכנסת מקבל החזר הוצאות נרחב אף שאיננו מגיע למקום העבודה שלו? ומי מהם שווה את הסכום לפי מדד השתתפות בהצבעות?

קודם כל נזכיר: עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

ניתוחים קודמים:

  • נוכחות הח"כים בוועדות החוץ והביטחון – סדרת כתבות
  • טיסות הח"כים לחו"ל בכנסת ה- 20: מיהם שיאני הטיסות? מי החמיצה הכי הרבה ימי מליאה? ומי החמיץ הכי מעט?
  • מדד ההצבעות: האם חברי הכנסת מגיעים להצביע?
  • מי מהח"כים נוכח הכי הרבה והכי מעט במשכן?
  • מי משתמש בכלים הפרלמנטריים לפקח על הממשלה?
  • איך בדיוק מוציאים הח"כים את תקציב הקשר עם הבוחר?
  • וכמובן מפת הח"כים – שמרכזת את כל המידע בממשק אחד נוח לניווט.

כעת למדד החדש: ח"כים יכולים להגיש הוצאות הקשורות לתפקידם ולקבל החזר (לרבות סנדויצ'ונים). אבל לאחרונה גיליתי שהם מקבלים החזר נוסף – אש"ל – באופן הבא: לכל ח"כ משולם סכום של 105 ש"ח בעבור כל יום השתתפות בישיבת הכנסת או בסיור של ועדה. מדובר בתשלום אוטומטי שאין צורך שהח"כ ידרוש אותו. ליו"ר הכנסת משולם סכום של 2,376 ש"ח לחודש, וגם לסגני השרים (שעובדים לרוב מתוך משרדי הממשלה) משולם סכום קבוע של 1,330 ש"ח לחודש.

האם דרך גובה החזר האש"ל יהיה ניתן לדעת כמה מהם פקדו את מקום עבודתם בקדנציה האחרונה? יצאנו לבדוק.

שלב 1: מי קיבל הכי הרבה אש"ל ומי הכי מעט

ראשית, השגנו את נתוני ההחזרים לשנים 2016-2018. הנה נתוני הגלם לרבות פילוחים משלנו (תודה ענקית למתנדב ליאור גורדיסקי על הסיוע).

בניטרול יו"ר הכנסת, שרים, וסגני שרים מתקבלים הממצאים הבאים:

חברי הכנסת שקיבלו הכי הרבה אש"ל, כלומר הגיעו הכי הרבה פעמים למשכן/לסיורי ועדה, הינם: מוטי יוגב, אורי מקלב, אבי דיכטר ועופר שלח. זה גם השתלם. הם קיבלו מעל 38 אלף שקל עבור כך. חשוב להדגיש, נוכחות של דקה בודדה במשכן מספיקה לקבל את ההחזר לאותו יום.

ח"כ סה"כ אש"ל בשקלים
יוגב מרדכי 45990
מקלב אורי 40425
דיכטר אברהם 40005
שלח עפר 38640
ברקו ענת 38010
בר-לב עמר 37275
סמוטריץ בצלאל 36645
פולקמן רועי 36540
גפני משה 35910
לוי מיקי 35805
עזריה רחל 35385
בגין-זאב בני 34755
פורר עודד 34755
נגוסה אברהם 34650
אוחנה אמיר 34545

מנגד חברי הכנסת שקיבלו הכי מעט אש"ל, כלומר הגיעו הכי מעט פעמים למשכן/לסיורי ועדה הינם: חנין זועבי, יאיר לפיד, טלב אבו עראר, איימן עודה, אורלי לוי אבקסיס, ג`מאל זחאלקה, חמד עמאר, ציפי לבני, אורן חזן, יואל חסון, יהודה גליק, חיליק בר, שלי יחימוביץ' וסתיו שפיר – כל אלו קיבלו פחות מ-27 אלף שקל בתקופה הנבדקת: כמעט חצי מהשיאן. אבל חכו. זה עדיין לא אומר דבר.

ח"כ סה"כ אש"ל בשקלים
שפיר סתיו 26775
יחימוביץ' שלי 26670
בר חיליק 26565
גליק יהודה 26460
חסון יואל 26040
חסן אורן אסף 26040
לבני ציפי 25935
עמאר חמד 25935
זחאלקה ג'מאל 25830
לוי אבקסיס אורלי 25410
עודה איימן 25410
אבו ערער טלב 25095
לפיד יאיר 24465
זועבי חנין 23625


לסקרנים, אדלשטיין קיבל כ-96 אלף שקל – אולם, כאמור, סכום זה הוא קבוע ולא קשור להיקף הגעתו למשכן.

מוזמנים לראות את הרשימה המלאה באקסל, בה גם יש ניתוח הכולל ח"כים עם תקופת כהונה חלקית.

שלב 2: השוואת נתוני אש"ל לנוכחות בהצבעות

הצלבנו את נתוני האש"ל עם מדד נוסף שלנו שבודק עבודה בפועל: מי מהח"כים הגיע להצביע בקדנציה האחרונה. נזכיר כי לפי הפילוח שלנו את ההצבעות, עם שיעור השתתפות של 91% מימי ההצבעה במליאה, איציק שמולי (העבודה) הוביל בהפרש ניכר. אחריו במצטיינים, רק עוד חמישה ח"כים שהגיעו ליותר מ-80% מימי ההצבעה: דב חנין (הרשימה המשותפת, 86%), נחמן שי (העבודה, 85%), מיקי לוי (יש עתיד, 85%), רועי פולקמן (כולנו, 82%) וחיליק בר (העבודה, 82%).

ומהצד השני, לא פחות מתשעה חברי כנסת הגיעו לפחות מ-60% מימי ההצבעה. ארבעה מהם חברי הרשימה המשותפת (טלב אבו עראר, איימן עודה, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי) – וסוגרים את הרשימה לצידם הם ציפי לבני (התנועה), יאיר לפיד (יש עתיד), עמיר פרץ (העבודה), אורן חזן ודוד אמסלם (הליכוד).

כששמים את שתי הטבלאות זה מול זו מתקבלים נתונים מעניינים:

חברי הכנסת שהכי "שווים את האש"ל": חיליק בר, סתיו שפיר, איציק שמולי, נחמן שי, טלי פלוסקוב, מיכל רוזין, עיסוואי פריג', ורויטל סויד.

חיליק בר – אמנם טס למשלחות מוזרות, אבל כשהוא מגיע למשכן, הוא בא לעבוד

הח"כים האלו אמנם קיבלו אש"ל נמוך יחסית, אך הגיעו, אם כן, לעבוד.

חברי הכנסת ש"הכי פחות שווים את האש"ל": עופר שלח, אבי דיכטר, אמיר אוחנה, עמר בר-לב, יהודה גליק, מוטי יוגב, משה גפני, אלעזר שטרן, דוד אמסלם, בני בגין, ואחמד טיבי .

כל אלו הגיעו בתדירות גבוהה למשכן, אך לאו דווקא מצביעים במליאה.

האם הם משתמשים בלשכה שלהם כמשרד ושוכחים לקפוץ למליאה לממש את זכותם לעצב את מדינת ישראל? האם הם מקוזזים בזמן שהם בתוך המשכן? לא ברור.

מה שכן, לכל הפחות בהקשר לחברי ועדת חוץ וביטחון, אנו כן יודעים דרך פילוח נוסף שערכנו – שיוגב, שלח ודיכטר מרבים להגיע לוועדה הזו, שמתכנסת תכופות מחוץ לכנסת וגם בימי חמישי. חשוב לציין שהם יקבלו החזר אש"ל גם עבור ימים אלו – ומכאן שייתכן שזו הסיבה בגללה קיבלו יותר אש"ל מאחרים.

אמיר אוחנה – קיבל מעל ל-34 אלפי שקלים אך בקושי הצביע

שלב 3: השוואת כמות האש"ל לנוכחות כללית במשכן

השוואה של החזרי ההוצאות לנוכחות כללית במשכן, מציגה תמונה נוספת:

הנתונים שהצלחנו לאסוף לגבי סך הכל זמן נוכחות במליאה מתייחסים אך ורק מתחילת 2017 ועד לסוף מאי 2018. השיאנים מבחינת נוכחות בכנסת הינם אורי מקלב (מקום 8 באש"ל ו-9 בהשתתפות בהצבעות במליאה), רועי פולקמן (24 באש"ל, 13 בהצבעות), מיכאל מלכיאלי (5, 15), רחל עזריה (21, 35), מוטי יוגב (2, 54), אבי דיכטר (9, 85), אלי אלאלוף (36, 20) ויואב בן צור (37, 67).

המבריזנים: אורן חזן (מקום 81 באש"ל, ו-95 בהשתתפות בהצבעות במליאה), ציפי לבני (83, 94), יאיר לפיד (90, 100), יואל רזבוזוב (72, 79), אורלי לוי אבקסיס (88, אין נתונים לגבי הצבעות), איימן עודה (87, 89).

סיכום: חייבים לשנות את המנגנון

מה שברור זה שאין קשר מובהק בין הגעה לעבודה, לבין העבודה הבסיסית: הצבעה. האם זה בגלל שח"כים מרגישים שהמשמעת הקואליציונית מייתרת את הצורך בכלל להגיע להצביע? ייתכן. אבל במקרה כזה, עליהם להילחם לשנות את המנגנון, במקום לקבל אותו (ואת האש"ל).

לקינוח חשוב לציין: המדד המלכותי שאנו מחכים לו ו"יטרוף" את כל המדדים הינו שקיפות ביומני חברי הכנסת. ברגע שכל הפעילות הציבורית תהיה שקופה: נוכל לנתח את פעילות הח"כים בצורה האיכותית ביותר. כמובן שכל מדד מסייע לבחון יותר לעומק כיצד כל ח"כ משרת את בוחריו. אולם היומן היא דרך המלך לשפוט כמה זמן הוא מקדיש לכל פעילות.

להלן נתוני הגלם המלאים, לרבות הפילוחים שלנו

מי הח"כים שהזכירו זה את זה הכי הרבה בפייסבוק?

ניתוח שקוף – האזכורים ההדדיים של חברי הכנסת ברשת החברתית: מי הח"כ שמזכיר הכי הרבה את ראש הממשלה נתניהו? את מי נתניהו עצמו מזכיר הכי הרבה? האם יש הבדל בכתיבה בין מפלגות דמוקרטיות לאלה שאינן דמוקרטיות? וכתמיד – כל המידע הגולמי עומד לעיונכם

| דרור מרקוס, אסף נתיב |

בפוסטים שלהם בפייסבוק, חברי הכנסת מדברים בעיקר על עצמם. אבל בלא מעט מקרים, הם כותבים גם על חבריהם למשכן. בניתוח שערכנו בשיתוף עם דרור מרקוס, דוקטורנט במדעי המדינה באוניברסיטה העברית (המתמחה בכריית טקסט), בחנו את כל הפוסטים של חברי הכנסת בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 – ובדקנו מי הזכיר את מי, וכמה פעמים.

איוב קרא (הליכוד), הוא "שיאן המזכירים": ראש הממשלה נתניהו מככב ב-89 פוסטים שהעלה שר התקשורת בתקופה של פחות מארבע שנים. קרא מוביל בהפרש ניכר מהשנייה אחריו, קסניה סבלטובה (התנועה), שמרבית אזכוריה, 65 במספר, היו גם הם של נתניהו.

הנתונים שנותחו נאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".

למה זה מעניין?

ניתוח האזכורים בפייסבוק מאפשר לנו לראות, בצורה הבסיסית ביותר, את מפת הקשרים של הכנסת. ניתן לזהות למי ראש הממשלה נותן תשומת לב ומי תופס מקום גדול בתשומת הלב של האופוזיציה. בנוסף, האזכורים בפייסבוק מאפשרים לזהות דפוסים, לדוגמא: מידת המרכזיות של היו"ר בהשוואה בין מפלגות דמוקרטיות ללא-דמוקרטיות.

הניתוח הנוכחי אינו כולל אבחנה בין אזכורים שליליים לחיוביים ("סנטימנט"), בשל המורכבות הטכנית הגדולה שמעורבת בבדיקה זו, בעיקר בשפה העברית (עבדנו עם מספר מומחים על הנושא, ולבסוף החלטנו לבצע את הפרסום הראשוני בלעדיו).

השלב הבא בפרויקט יהיה ניתוח נושאי הפוסטים – כך שנוכל להראות במה מתעסקים נבחרי הציבור שלנו (לפחות כלפי חוץ). בעלי כישורים ורוצים לעזור בשלבים הבאים של הפרויקט? נשמח לשמוע!

איך ביצענו את הבדיקה?
  • השתמשנו בנתונים הנאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".
  • מתוכם שלפנו את הפוסטים שפרסם כל ח"כ החל מתחילת הכנסת ה-20 (31/3/2015) ועד פיזורה (24/12/2018).
  • לאחר מכן חיפשנו את השמות המלאים של הפוליטיקאים וכן תיוג של הדפים הרשמיים שלהם, ובדקנו מי הזכיר את מי וכמה. חשוב לציין: פוסטים שנעשה בהם שימוש בשם חלקי או בכינוי (לדוגמא "ביבי" או "נתניהו") לא נכללו בניתוח מסיבות טכניות.
  • הניתוח כולל רק במקרה וההצלבה (ח"כ מזכיר – ח"כ מוזכר) התבצעה לפחות 3 פעמים מתחילת המדידה. לא ניתן לכלול את כל המידע, מפאת הגודל.
  • כמו כן, בדקנו פוסטים בעברית בלבד.

כאן תוכלו לעיין באקסל הגולמי ולבצע חיתוכי מידע באופן עצמאי. גיליתם משהו מעניין? ספרו לנו!

מוזמנים ומוזמנות לעיין בקוד שלנו, להציע תיקונים ושיפורים.

הפוליטיקאים המובילים באזכור אחרים

בראש מצעד הפוליטיקאים המזכירים את עמיתיהם נמצא שר התקשורת איוב קרא, שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-89 מהפוסטים שלו. במקום השני נמצאת קסניה סבלטובה (התנועה), שהזכירה את נתניהו לא פחות מ-65 פעמים. את המקום השלישי כבש סגן שר הבינוי והשיכון לשעבר, ז'קי לוי (הליכוד), שאזכר 59 פעמים את השר של משרדו, יואב גלנט (בעבר במפלגת כולנו, וכיום בליכוד).

בדיקה של מספר האזכורים ביחס לכמות הכללית של הפוסטים, מעלה את ז'קי לוי לראש: ב-11% מהפוסטים שלו הוא הזכיר את גלנט (59 מתוך 537). המקרה של לוי וגלנט הוא ייחודי, מפני שלאורך הכנסת ה-20 גלנט השניים לא השתייכו לאותה מפלגה – מה שהופך את ז'קי לוי, באופן יחסי, למי שהזכיר הכי הרבה פוליטיקאי שאינו ממפלגתו. במקום השני נמצאת טלי פלוסקוב (כולנו), שהזכירה את יו"ר המפלגה, משה כחלון, ב-10.6% מהפוסטים שלה (47 מתוך 441). במקום השלישי נמצא עפר שלח (יש עתיד), שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-8.4% מהפוסטים שלו (41 מתוך 485).

את מי נתניהו מזכיר הכי הרבה?

מתוך עשרת הפוליטיקאים שנתניהו מזכיר הכי הרבה – רק חמישה ממפלגתו. בראש האזכורים של נתניהו נמצא יאיר לפיד (יש עתיד), עם 14 אזכורים. אחריו אריה דרעי (ש"ס) עם 13 אזכורים, ובמקום השלישי יריב לוין (הליכוד) עם 11 אזכורים – בכך מוכתר לוין לפוליטיקאי מהליכוד שנתניהו מזכיר הכי הרבה.

מעניין לציין כי אמיר אוחנה (הליכוד) זוכה למספר זהה של אזכורים לאלה של ציפי לבני (התנועה, 8 אזכורים לכל אחד), בעוד השרים גלעד ארדן ומירי רגב, מסיעתו של נתניהו, זוכים למעט פחות תשומת לב (7 ו-6 אזכורים, בהתאמה). סגנית השר של נתניהו במשרד החוץ, ציפי חוטובלי, לא זכתה להיכנס להיות מבין 14 חברי הליכוד שנתניהו הזכיר יותר משלוש פעמים במהלך הכנסת ה-20.

מי הסיעה החנפנית ביותר ליו"ר?

בישראל ישנן כיום ארבע מפלגות דמוקרטיות בלבד (עם פריימריז לבחירת מרבית הרשימה לכנסת): הליכוד, העבודה, הבית היהודי ומרצ. בשלוש הראשונות, האזכורים ההדדיים של יו"ר המפלגה הם הנמוכים ביותר בהשוואה לכלל המפלגות (בהקשר זה ראוי לציין כי מרצ עברה לשיטת פריימריז פתוחים רק בראשית שנת 2018).

מהצד השני, עולה מהנתונים כי במפלגות לא-דמוקרטיות מזכירים הרבה יותר את ראש המפלגה: כולנו וישראל ביתנו נמצאות בראש במדד הזה – עם ממוצע האזכורים הגבוה ביותר (5.33 ו-2.17 אזכורים לכל ח"כ, בהתאמה).

נתון מעניין נוסף הוא ההבדל בין קואליציה לאופוזיציה בהקשר הזה: בעוד שרמת אזכור היו"ר בקרב מפלגות הקואליציה עומד על 2.47 בממוצע, במפלגות האופוזיציה הממוצע נמוך ועומד על 1.44 בלבד. ההבדל המהותי הזה מוסבר בעיקר בגלל השיאניות שזה עתה הזכרנו: כולנו וישראל ביתנו.

להלן הניתוחים המפלגתיים של אזכור היו"ר – מי מה"חכים הזכיר אותו/אותה הכי הרבה, ואת מי היו"ר עצמו הזכיר הכי הרבה:

הליכוד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הבית היהודי

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

כולנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

 

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

ישראל ביתנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

העבודה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

יש עתיד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

מרצ

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

התנועה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הרשימה המשותפת

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

עשינו סקר בחירות משלנו שחושף את המניפולציות בתעשיית הסקרים

לראשונה אנו חושפים בפניכם איך תעשיית הסקרים עובדת: לפניכם ניתוח לב פתוח של סקר פוליטי שהוצאנו לפועל במימון הציבור. הסקר השקוף של בחירות 2019 – שלב התוצאות, צעד אחר צעד

| חגי אלקיים שלם |

בשבועות האחרונים הוצאנו לפועל את "הסקר השקוף" – פרויקט ראשון מסוגו שנועד להציג לציבור את מאחורי הקלעים של תעשיית הסקרים בישראל. אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרקע לפרויקט בכתבה שפרסמנו בעת ההשקה – אבל עכשיו בואו נדבר על הדבר המעניין באמת: התוצאות.

תגובה ראשונה נפוצה למראה קובץ נתונים גולמי של סקר היא: "מה לעזאזל הולך פה?!". יונתן לזר-תלם, שהוביל איתי את המיזם, ואנכי מכירים מקרוב את הבלאגן שכל סוקר צריך להתמודד איתו. וכפי שאמרנו בתחילת הדרך: את תיקוני הנתונים שעושים הסוקרים ("מניפולציות", בשפה פחות יפה) – הם חייבים לעשות.  אם מדגם הסקר מכיל, לדוגמא, יותר מדי מאוכלוסייה מסוימת או פחות מדי מאוכלוסייה אחרת – זו חובה מקצועית ואתית של הסוקר לבצע תיקונים סטטיסטיים שיוודאו שהתוצאה הסופית של משקפת את המציאות.

ולכן, המטרה העיקרית של "הסקר השקוף" היא פשוט להראות לכם איך כל התיקונים האלה מתבצעים – להציג בצורה שקופה וחסרת תקדים את התהליך של הכנת סקר, ובכך לעזור בהבנה של הנקודות בהן סקרים יכולים לפספס, מה מסביר את ההבדלים (ואת חוסר ההבדלים) בין הסקרים השונים, ומאיפה יכולות לבוא הפתעות בחירות.

היום אנחנו מביאים לכם את תוצאות הסקר! אבל בניגוד לסקרים שאתם רואים בכלי תקשורת אחרים, אנחנו נעשה את זה בשלבים: נתקדם במעלה התיקונים הסטטיסטיים אל עבר התוצאות הסופיות – כדי שתוכלו לראות איך זה באמת עובד.

כל הניתוחים מכל הזוויות:

התיקונים שבחרנו לעשות הם לא בהכרח אלה שסוקרים אחרים עושים. לכל סוקר יש את הסודות המקצועיים שלו והשיטות שלו לבצע את התיקונים (הדברים האלה הם מה שהופך סוקר לטוב בעבודתו). ולכן נציג לכם לאורך הדרך לא רק את התיקונים שבחרנו לעשות – אלא גם את אלה שלא עשינו, ונסביר למה. אנחנו מקווים שכשתסיימו לקרוא, תוכלו לסגל לעצמכם דרך קריאה קצת שונה לסקרים. ואנחנו עוד יותר מקווים שיותר ויותר כלי תקשורת יתחילו להיות שקופים לגבי התיקונים שנעשו לנתונים לפני שהוצגו לציבור.

רוצים לנסות לנתח את התוצאות בעצמכם? לחצו על התמונה לגישה לקובץ הנתונים הגולמי

הפרטים הטכניים ההכרחיים והערה אחת חשובה
  • בסקר נדגמו 1011 ישראלים, בדגימת שכבות של החברה הישראלית. המדגם נערך על גבי פאנל משיבים אינטרנטי של חברת iPanel. גודל טעות הדגימה המירבית: 3.2%. הסקר נערך בשיטות סטטיסטיות מוכרות.
  • כל תכנית ניתוח הנתונים שמוצגת כאן נכתבה מראש. כלומר: לא הוספנו או הורדנו ניתוחים בהתאם לתוצאות שראינו, אלא החלטנו מראש על התיקונים הנדרשים ועל התחזיות השונות שנציג, והתוצאות המוצגות למטה הן התוצאה הישירה של הנוסחאות שכתבנו בהתאם להחלטות אלה, ללא כל התערבות או שיקול דעת נוסף.

סקר מוצג בחדשות 12 (צילום מסך)

שלב ראשון: תיקוני מדגם

אמ;לק

המדגם שלנו שונה מבחינה דמוגרפית מהאוכלוסייה הישראלית, ולפני שמסיקים כל מסקנה מהסקר, חייבים לתקן אותו בהתאם.

כך נראות התוצאות בתום השלב הזה:

השלב הראשון של ניתוח הנתונים הוא תיקון הייצוגיות של הסקר. למה הכוונה? כבר כשהוצאנו את הסקר, ידענו שהוא לא יהיה לגמרי מייצג. כשמבצעים סקר, חשוב להשיג דגימה גדולה יותר של אוכלוסיות שיש בהן שונות גבוהה, ופחות חשוב להשיג דגימה גדולה של אוכלוסיות שיש בהן שונות נמוכה.

כלומר: אם אנחנו יודעים שהאוכלוסייה החרדית בישראל היא בעלת דפוסי הצבעה די עקביים, ושיש מעט מאד אפשרויות רלוונטיות עבור האוכלוסייה הזו, אז אין לנו צורך לדגום 10% משיבים חרדים כדי להצליח לנבא היטב את ההצבעה של האוכלוסייה הזו. לעומת זאת, האוכלוסייה החילונית בישראל מצביעה להרבה מפלגות קטנות, רובן מסתובבות צמוד לאחוז החסימה, ולכן כדי לשפר את הדיוק יש להגדיל את הדגימה של האוכלוסייה החילונית.

בהתאם, כשהוצאנו את הסקר, ביקשנו שהדגימה בציבור היהודי תכלול 50% חילונים (לעומת 44% באוכלוסייה), 30% מסורתיים (לעומת 22% מסורתיים לא כל כך דתיים ו-13% מסורתיים דתיים), 14% דתיים (לעומת 11% באוכלוסייה), ו-6% חרדים (לעומת 10% באוכלוסייה). בהתאם, היינו צריכים לתקן את הנתונים: להגדיל את משקלם היחסי של החרדים, להקטין את משקלם היחסי של החילונים, וכן הלאה.

האם זה התיקון "הנכון" היחיד? חד משמעית – לא. אנחנו עשינו את התיקון בהתאם לאחוזים באוכלוסייה – ובהחלט אפשר לבצע את החישוב גם  לפי האחוזים מבין המצביעים; עוד אפשרויות: ניתן לתקן לפי האחוזים בקרב האוכלוסייה הבוגרת בלבד, מעל גיל 18; אפשר לתקן לפי האחוזים בקרב האוכלוסייה שבאותו טווח הגילאים שמכיל גם הסקר שלנו; ועוד. יש מגוון תיקונים אפשריים, ואנחנו מזמינים כל מי שירצה להתנסות בעצמו בתוצאות הצפויות של הסקר עם תיקונים מעט שונים.

בכל מקרה, אחרי התיקון שערכנו, כך מתפלגים המצביעים – כולל המתלבטים:

כמו שגילינו בעבר, "המתלבטים" היא אחת המפלגות הגדולות בישראל.

מה שברור לנו כבר מהגרף הזה, זה שיש סיכוי סביר שיש לנו בעיית דגימה. למשל, הרשימות הערביות מקבלות בסך הכל פחות מ-5.5% מסך הקולות (בהשוואה ל-10.6% מהקולות בבחירות ב-2015), וישראל ביתנו מקבלת אחוז אפסי מהקולות (0.75%), מה שיכול להעיד על בעיית דגימה בציבור דובר הרוסית (מאד סביר, מכיוון שהסקר נערך בעברית).

מה נעשה עם בעיות הדגימה האלה? יש פה מורכבות לא פשוטה: עם האוכלוסייה הערבית, אנחנו יודעים שיש לנו דגימה משמעותית, אבל יכול להיות שהיא לא מייצגת, ולכן אין לנו מסלול פשוט לתיקון. עם האוכלוסייה דוברת הרוסית, אנחנו בבעיה – לא ברור לנו האם המשיבים שאנחנו יודעים שעלו מברית המועצות – שבהינתן המענה שלהם לסקר אנחנו יודעים שהם דוברי עברית – מייצגים גם את הציבור המשמעותי שדובר רוסית אך אינו דובר גם עברית. כלומר, לא לגמרי ברור לנו שיש פתרון פשוט לתיקון הייצוג, בניגוד למקרה של רמת הדתיות (שם יותר קל לתקן). אנחנו משאירים את השאלה הזו פתוחה לעת עתה, ומזמינים חוקרי נתונים אחרים לנסות לפתור אותה.

שלב שני: אחוז החסימה + ודאות בהצבעה

אמ;לק

יש אנשים שפחות בטוחים שהם יגיעו להצביע – ובשלב הזה אנחנו נותנים להם משקל נמוך יותר בסקר. וכמובן שגם את אחוז החסימה צריך לשקלל.

כך נראות התוצאות בתום השלב הזה:

בשלב הבא של המודל, אנחנו עושים שני דברים: קודם כל, אנחנו מסירים את המתלבטים מהגרף, כי לצערנו מפלגת "המתלבטים" עדיין לא יכולה לקבל מושבים בכנסת. שנית, אנחנו מפעילים את אחוז החסימה: כל מפלגה שמקבלת פחות מ-3.25% מהקולות מוסרת מסך הקולות, והמנדטים הנותרים מחושבים ללא הקולות שהלכו למפלגה הזו.

למה גשר ושס אף פעם לא עוברות?

בקצרה: גם בפילוח הנתונים הכי "מפרגן" שעשינו בסקר – אחרי ש"חיזקנו" את ש"ס וגשר באמצעות מצביעים מתלבטים – אנחנו עדיין מוצאים שרוב הסיכויים ששתי המפלגות לא יעברו את אחוז החסימה. באחוזים: לגשר יש 30% סיכוי לעבור, ולש"ס 22.1% בלבד.

זה לא אומר שהן בהכרח לא יעברו את אחוז החסימה: תמיד יכול להיות שהמדגם שלנו פספס בדיוק בקהלים הרלוונטיים של המפלגות האלה, או שזו טעות מקרית. אבל לפי הנתונים שיש לנו, אנחנו לא מוצאים שום הצדקה סבירה "להעביר" את ש"ס ואת גשר. זו דוגמה להחלטה שסוקרים צריכים לקבל, וראינו כבר לא מעט סוקרים שמוכנים "להעביר" מפלגות בלי לחלוק איתנו את ההצדקה שלהם להחלטה הזו.

בנוסף, אנחנו מתייחסים גם לנושא של ודאות בהצבעה. כלומר: אנחנו משקללים את העובדה שמצביעים של מפלגות שונות עלולים להצביע באחוזים שונים. כדי לנסות לאמוד את הסיכוי שאדם מסוים יצביע, כללנו בסקר שאלה רלוונטית: "האם אתה מתכנן להצביע בבחירות הקרובות לכנסת?" כאשר אפשרויות הבחירה הוצגו על טווח  (אצביע בוודאות / די בטוח שאצביע / כנראה שאצביע / כנראה שלא אצביע / די בטוח שלא אצביע / בטוח שלא אצביע).

אפשר להתווכח רבות על האופן שבו מחשבים את הסיכוי שאדם יצביע – אבל אנחנו בחרנו בגישה שמניחה מעט מאד הנחות, ושהיא במידה רבה שרירותית: מי שעונה "די בטוח שאצביע" ו"בטוח שאצביע" נחשב כמי שיצביע בוודאות, מי שעונה "כנראה שאצביע" נחשב כמי שיש לו סיכוי של 75% להצביע, מי שעונה "כנראה שלא אצביע" מקבל משקל קצת גבוה של 50%, והיתר מסוננים מהמדגם.

איך נראית מפת המנדטים אחרי החישוב הזה?

(מפלגות שקיבלו מעל 1% מהקולות אך לא עברו את אחוז החסימה: רע"ם-בל"ד עם 1.34% מהקולות; גשר עם 2.31% מהקולות; ש"ס עם 2.88% מהקולות).

שלב שלישי: שקלול המתלבטים

אמ;לק

הגיע הזמן להחליט מה עושים עם כ-17% מתלבטים – אז אנחנו מחלקים אותם בין כל המפלגות שהם שוקלים לתמוך בהן.

כך נראות התוצאות בתום השלב הזה:

מי שחסרים בתחזית הזו, כמובן, הם המתלבטים. איך נכריע למי כל אחד מהמתלבטים הולך להצביע?

יש מגוון שיטות לפלח את המתלבטים. אנחנו בחרנו בשיטה הצנועה ביותר, שדורשת מאיתנו את מינימום ההנחות הנדרשות: שאלנו את המשיבים מי המפלגות שהם מתלבטים ביניהן, וחילקנו את קולותיהם של המתלבטים שווה בשווה בין כל המפלגות שהם מתלבטים ביניהן. כלומר: אם אחד המשיבים ציין שהוא מתלבט בין הליכוד לכחול-לבן, כל אחת מהמפלגות קיבלה חצי קול נוסף.

ככה נראות התוצאות אחרי השלב הזה:

(מפלגות שקיבלו מעל 1% מהקולות אך לא עברו את אחוז החסימה: רע"ם-בל"ד עם 1.68% מהקולות; גשר עם 2.91% מהקולות; ש"ס עם 2.77% מהקולות)

האם יש דרכים נוספות לפלח את קולות המתלבטים? כמובן שכן. ניתן, למשל, לחלק את המתלבטים לקבוצות דמוגרפיות שונות, ואז להתאים את ההצבעה הצפויה לכל קבוצה דמוגרפית. ניתן גם להיעזר בנתוני עבר – למשל, להניח שאנשים שמתלבטים בין מרצ למפלגת העבודה יתפלגו באופן שמוטה יותר לטובת מפלגת העבודה. אבל בחרנו בכוונה באפשרות שדורשת מאיתנו הכי פחות הנחות: אנחנו לא רוצים לעצב את הנתונים באמצעות ההנחות שלנו, אלא להציג אותם בצורה ניטרלית ככל הניתן.

שלב רביעי: התאמה לבחירות 2015

אמ;לק

החלטנו לבדוק מה קורה אם מנסים לנבא את ההצבעה בבחירות האלה, על בסיס התפלגות המצביעים בבחירות 2015. מסתבר שיש שינויים בתוך הגושים, אבל לא ממש רואים שינויים בין הגושים.

כך נראות התוצאות בתום השלב הזה:

לבסוף, בחרנו לנסות תחזית אחת אחרונה: בסקר שאלנו את המשיבים לאיזו מפלגה הם הצביעו בבחירות הקודמות. התוצאות היו מאד משונות: למשל, רק 9.9% מהמשיבים בסקר ציינו שהצביעו ב-2015 לרשימת "המחנה הציוני", למרות שבפועל הרשימה זכתה ל-18.67% מקולות הבוחרים, בעוד ש-7.72% מהמשיבים בסקר ציינו שהצביעו לרשימת "הבית היהודי", למרות שהרשימה זכתה רק ל-6.74% תמיכה בפועל.

המספרים האלה מאד מוזרים אך יש להם גם הסבר די פשוט: קודם כל, יש הרבה אנשים שלא זוכרים כיצד הם הצביעו בפעם הקודמת; ושנית, מאד נפוץ שאנשים "מתקנים" את הזכרונות שלהם בהתאם לכמה שהם היו מרוצים (או, יותר מדויק, לא מרוצים) מהבחירה שלהם. וכמובן, יש אנשים שפשוט מוסרים מידע לא נכון כדי להימנע מאי הנעימות הזו.

אבל למרות זאת, בחרנו לנסות לערוך תיקון אחרון לתוצאות הסקר, ולבחון איך התוצאות היו נראות במצב שבו אנחנו מתאימים את המדגם שלנו לתוצאות האמת של בחירות 2015. המשמעות היא מתן משקל יתר לבוחרים של די הרבה מפלגות: יהדות התורה, הליכוד, המחנה הציוני, כחלון, ועוד; ומתן משקל חסר למצביעים של מפלגות אחרות, כמו מרצ, הבית היהודי, ויש עתיד.

כך נראות התוצאות לאחר התיקון הזה:

(מפלגות שקיבלו מעל 1% מהקולות אך לא עברו את אחוז החסימה: רע"מ-בל"ד עם 1.75% מהקולות; ישראל ביתנו עם 1.52% מהקולות; וגשר עם 2.69% מהקולות)

נראה שהשינויים העיקריים שנוצרו פה הם שינויים בתוך הגושים, ולא שינויים דרמטיים בין הגושים – מה שמלמד אותנו בעיקר שאנשים אולי מדווחים לא נכון על המפלגה שהצביעו עבורה, אבל הדיווח כנראה נשאר בגבולות אותו הגוש.

זו התחזית האחרונה שאנחנו מציגים, אבל חשוב להבהיר שמבחינתנו, מדובר במידה רבה ב"תרחיש אלטרנטיבי". התרחיש איתו אנחנו מרגישים יותר בנוח הוא זה שהוצג בשלב הקודם – לאחר פילוח המתלבטים. בסופו של דבר, אנחנו סומכים יותר על "תיקון" הנתונים בהתאם לנתונים דמוגרפיים, מאשר על הדיווח העצמי של אנשים לגבי ההצבעה שלהם בבחירות הקודמות (מסיבות שהסברנו קודם). בחרנו לכלול את התוצאות הללו בכל זאת, ולו רק כדי להדגים דרך נוספת בה ניתן לשקלל את הנתונים, וממנה אנחנו יכולים ללמוד עוד על היכולת של סוקרים להשפיע על התוצאות שהם מפרסמים.

בונוס 1: מדד המאוכזבים

אמ;לק

לאיזו מפלגה אחוז המאוכזבים הגבוה ביותר מבין בוחרי הבחירות הקודמות ב-2015?

כך נראות התוצאות של הניתוח הזה:

אם כבר בדקנו מה קורה לאנשים בהתאם להצבעה שלהם ב-2015, החלטנו לייצר גם את "מדד המאוכזבים": אחוז האנשים שמדווחים שהצביעו למפלגה מסוימת ב-2015 ואפילו לא שוקלים לתמוך בה הפעם.

ישראל ביתנו וכולנו מככבות עם יותר ממחצית מהבוחרים שלהן שאפילו לא שוקלים לבחור בהן שוב:

המחנה הציוני יוצאת דופן פה מכיוון שמדובר במפלגה שלא מתמודדת בבחירות הנוכחיות (חיבור של "העבודה" ו"התנועה", שסביר שחלק גדול מהתומכים בה יעדיפו להצביע ל"כחול לבן"). משם והלאה אנחנו כבר רואים צניחה מהירה יחסית במספר המאוכזבים של כל מפלגה. חשוב לציין, כמובן, שבבחירות האלה יש הרבה מפלגות חדשות שלציבור לא הייתה עדיין את ההזדמנות להתאכזב מהן.

בונוס 2: תחזיות בהתאם לסדרי עדיפויות שונים

אמ;לק

מה קורה אם רק האנשים שבוחרים לפי נושאי ביטחון היו מצביעים? ומה אם רק האנשים שבוחרים לפי נושאי טוהר המידות היו מצביעים? ארבע מודלים שונים לכנסת.

שאלנו את המשיבים בסקר לגבי הנושאים שמשפיעים עליהם ביותר כאשר הם מצביעים. 44.6% מהמשיבים ציינו נושאי ביטחון בתור השיקול המרכזי, 19.7% ציינו נושאים כלכליים (מיסים, תעסוקה), 13.8% בחרו בנושאים חברתיים (רווחה, חינוך), ו-9.8% ציינו את טוהר המידות בתור השיקול המרכזי שלהם בהצבעה.

החלטנו לראות איך הייתה נראית הכנסת אם רק מי שציינו כל אחת מארבעת הנושאים האלה בתור השיקול המרכזי שלהם בבחירות היו בוחרים אותה. להלן ארבעת הכנסות הפוטנציאליות שמצאנו:

בונוס 3: ממשלת החלומות

אמ;לק

מי הן המפלגות הנוספות שהבוחרים היו רוצים לראות בממשלה, לצד המפלגה בה הם בוחרים.

ביקשנו מהמשיבים של הסקר לבחור 4 מפלגות שהם היו רוצים לראות בממשלה – במטרה להבין איזה ממשלות מרכיבים בראש מצביעי כל אחת מהמפלגות. נתחיל במדד הכללי: בקרב כלל המשיבים, המפלגות שהכי רצויות בממשלה הן הליכוד (50.05% מהמשיבים), כולנו (46.85% מהמשיבים), כחול לבן (46.51% מהמשיבים), והימין החדש (40.09% מהמשיבים).

עם הנתונים הללו, בעבור מצביעי כל מפלגה, ירדנו במורד הרשימה עד שהגענו לממשלה של 61 חברי כנסת.

כך נראות הממשלות שמרכיבים תומכי המפלגות השונות:

  • כחול לבן: כחול לבן, העבודה, כולנו, מרצ, והליכוד (83 מנדטים).
  • הליכוד: הליכוד, הימין החדש, כולנו, איחוד מפלגות הימין, זהות, יהדות התורה (67 מנדטים).
  • העבודה: העבודה, כחול לבן, מרצ, כולנו, חד"ש-תע"ל, הליכוד (90 מנדטים).
  • יהדות התורה: יהדות התורה, הליכוד, איחוד מפלגות הימין, הימין החדש, כולנו, מפלגת העבודה (67 מנדטים).
  • מרצ: מרצ, העבודה, כחול לבן, חד"ש-תע"ל, כולנו, זהות (67 מנדטים).
  • הימין החדש: הליכוד, הימין החדש, איחוד מפלגות הימין, כולנו, זהות, כחול לבן (90 מנדטים).
  • זהות: זהות, הליכוד, הימין החדש, איחוד מפלגות הימין, כולנו, כחול לבן (90 מנדטים).
  • חד"ש-תע"ל: חד"ש-תע"ל, מרצ, כחול לבן, העבודה, כולנו, זהות (67 מנדטים).
  • איחוד מפלגות הימין: איחוד מפלגות הימין, הליכוד, הימין החדש, יהדות התורה, כולנו, זהות (67 מנדטים).
  • כולנו: כולנו, כחול לבן, הליכוד (68 מנדטים).

נשאיר לכל אחד מכם להסיק את המסקנות שלו, אבל נראה שהרבה מאד מהממשלות המורכבות בשאלה הזו יוצרות אבסורדים מאד משונים, מהר מאד.

בונוס 4: שאלה מוטה בנושא פתרון שתי המדינות

אמ;לק

כיצד עורכי סקר יכולים להשפיע על התוצאות, עוד לפני שלב ניתוח הנתונים, באמצעות ניסוח מוטה של שאלות.

השאלה האחרונה בסקר הייתה שאלה מוטה בכוונה המטרה הייתה להדגים כיצד עורכי סקר יכולים להשפיע על התוצאות, עוד לפני שלב ניתוח הנתונים.

הצענו לתומכי קמפיין מימון ההמונים של "הסקר השקוף" לבחור נושא לגביו נכתוב שתי שאלות – כאשר כל אחת מהן נועדה ליצור הטייה אצל המשיבים (בעד או נגד הסוגיה המסוימת). התומכים בחרו בנושא פתרון שתי המדינות.

בהתאם, הכנו שני נוסחים לשאלה. בכל אחד מהנוסחים הצגנו שני היגדים, שאחד הוא, בקווים כלליים, "בעד" פתרון שתי המדינות, והשני "נגד". כל נוסח הוצג לחצי מהמשתתפים בסקר, באופן אקראי.

הנוסח שמוטה בעד פתרון שתי המדינות נוסח כך:

עם איזו מהעמדות הבאות אתה מסכים יותר?

  1. מדינת ישראל צריכה לנהל משא ומתן מול הפלסטינים ולחתור לפתרון מדיני ברוח שתי מדינות לשני עמים.
  2. מדינת ישראל לא צריכה לנהל משא ומתן וצריכה לפעול כדי להמשיך את המצב הקיים מול הפלסטינים.

הנוסח שמוטה נגד פתרון שתי המדינות נוסח כך:

עם איזו מהעמדות הבאות אתה מסכים יותר?

  1. כיום אין ברירה, ומדינת ישראל חייבת לעשות הכל, כבר בעתיד הקרוב, כדי לסגת מהשטחים ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית במסגרת הסכם.
  2. כיום אין פרטנר בצד הפלסטיני, והקמת מדינה פלסטינית היא לא אפשרות ריאלית עבור מדינת ישראל, ולכן יש להמשיך את המצב הקיים מול הפלסטינים.

ולהלן התוצאות:

כפי שניתן לראות, כמעט 20% מהציבור עברו מתמיכה בפתרון שתי המדינות, להתנגדות לפתרון שתי המדינות, בהתאם לתיקוני ניסוח קטנים יחסית. זו דוגמה ברורה לאופן שבו מי שמנסחים את הסקרים יכולים להשפיע על התוצאות באמצעות נוסחים מוטים, ומשם לייצר כותרות ענק בהתאם.

בונוס 5 – אחרון ומיוחד: שקיפות

אמ;לק

שאלה שנבחרה בידי תומכי שקוף – עד כמה חשובה השקיפות והמלחמה בשחיתות לבוחרים בבואם להחליט למי להצביע.

כך נראות התוצאות של הניתוח הזה:

הגיע הזמן לשאלה שנבחרה בידי תומכי "שקוף"! שאלנו את המשיבים בסקר עד כמה העמדות של מפלגה בנושאי שקיפות ומלחמה בשחיתות משפיעות על הסיכוי שהם יצביעו למפלגה כזו.

להלן התוצאות:

ניתן לראות שרוב המשיבים טוענים שנושא השקיפות מאד משפיע על ההצבעה שלהם. האם זה באמת המצב? את זה נראה במבחן התוצאה.

אז מה למדנו?

אנחנו מרגישים שיצאנו מפרויקט "הסקר השקוף" עם כמה תובנות עיקריות.

קודם כל, הדגמנו כמה שיקול דעת קיים בתהליך. החל מההחלטה לגבי התיקונים במדגם ועד להחלטה כיצד לפלח את קולות המתלבטים. אנחנו בחרנו בגישות צנועות יחסית, שלא דורשות מאיתנו להניח הנחות מתקדמות, אך ברור לנו שניתן היה לבחור בגישות פחות צנועות שיכולות לייצר נתונים מאוד שונים. כאשר אחוז המתלבטים כל כך גבוה, וכאשר יש כל כך הרבה מפלגות שסובבות את אחוז החסימה, גם התיקונים הקטנים ביותר יכולים להיות בעלי השפעות מרחיקות לכת.

שנית, הצלחנו להדגים כמה עושר קיים בנתוני סקרים מעבר לגרף המנדטים הפשוט שאנחנו רואים. הדגמנו כאן רק כמה דוגמאות פשוטות: איך נראות הבחירות של בוחרים בעלי סדר עדיפויות שונות? מצביעי איזו מפלגה ב-2015 הכי מאוכזבים הפעם? ואיזה ממשלה היו רוצים לראות המצביעים של כל מפלגה? אבל יש גם אפשרויות נוספות – למשל, אפשר להעמיק בפילוח המתלבטים, ולגלות את הפוטנציאל המקסימלי של כל מפלגה, לאתר את המקורות האפשריים להפתעת בחירות (כמו שעשיתי בפרק 33 של "הספינר"), ועוד הרבה דברים אחרים.

וכל זה מוביל אותנו למסקנה הגדולה: למתודולוגיה, לתהליך עריכת הסקר, החל משלב ניסוח הנתונים ועד לנוסחאות הסיכום, יש חלק קריטי בתהליך. סוקר לא ישר יכול להיות בעל כוח עצום: בין אם זה באמצעות ניסוח מוטה של שאלות או פילוח פחות ניטרלי של המתלבטים, סוקר יכול לייצר תוצאות שמתאימות ללקוח, לנראטיב התקשורתי, או לכל מטרה אחרת.

אנחנו צריכים יותר שקיפות בתהליך הסקירה. אנחנו צריכים לדעת מה הנתונים שמאחורי הקלעים, ואיזה עיבוד הם עוברים. ואנחנו יכולים לדרוש מהתקשורת לדווח על סקרים בצורה מעמיקה יותר ומקיפה יותר – בידיעה ברורה שבתוך ים הנתונים שנמצא בכל סקר ניתן למצוא מגוון סיפורים מעניינים לספר, גם מעבר לגרף המנדטים הפשוט.

להלן קובץ הנתונים המלא של הסקר השקוף. אנחנו מזמינים אתכם לנסות בעצמכם לנתח את הנתונים ולראות לאיזו מסקנות אתם מגיעים, ואפילו להשתתף בתחרות "הראשון לזהות" (ב"מקצה החובבים" או ב"מקצה הסטטיסטיקאים") ולהגיש את התחזיות שלכם. ואחרי הבחירות, נשמח לראות אתכם באירועי סיכום הפרויקט שלנו: אירוע "הפתעת הבחירות: מסיבת המדגמים" שיתקיים בירושלים בסוף יום הבחירות, ואירוע "יום הכיפורים של הסוקרים"  שיתקיים במרכז ב-14.04.

***

חגי אלקיים שלם הוא פסיכולוג פוליטי, יועץ אסטרטגי, עורך סקרים מקצועי ומנחה הפודקאסט "הספינר"; יונתן לזר-תלם הוא סטטיסטיקאי מוסמך, עובד כחוקר נתונים בחברת הייטק ויוזם הפרויקט "הסוקר האוטומטי".

הכסף הציבורי של פורז מכה שוב: מפלגת חץ, שלא מתמודדת בבחירות, מנהלת קמפיין נגד הליכוד וישראל ביתנו, ובעד מרצ

הכסף הציבורי שנותר בקופת חץ מתחילת העשור ממשיך לשמש את המפלגה למטרות פוליטיות מגוונות. ההופעה העדכנית: קמפיין שקט להחלפת ראש הממשלה נתניהו

| עידן בנימין |

לפני שנה בדיוק, חשפנו בתחקיר את הכסף הציבורי (לפחות 1.7 מיליון שקל) שנמצאו בקופת מפלגת "חץ" והעומד בראש, השר לשעבר אברהם פורז. פעילות המפלגה כגוף פוליטי ארצי אמנם הופסקה, אך תקציבה המשיך לשמש למטרות פוליטיות אחרות: "חץ" הלוותה כסף למפלגת התנועה בראשות ציפי לבני (הלוואה שהוחזרה לבסוף במלואה).

אבל זה לא הסוף – פורז המשיך לגלגל את הכסף לפרוייקט הפוליטי הבא: בבחירות המקומית שנערכו בסוף 2018, התמודד פורז ברשימת "חילונים ירוקים" בעיר תל-אביב (שזכתה לבסוף בשני מושבים), ואז נטען כי השקיע כמיליון שקל בהתמודדות מקופת "חץ".

את הכתבה האחרונה סיכמנו בשאלה: איפה תכה מפלגת חץ בפעם הבאה? את התשובה קיבלנו תוך פחות מחודשיים.

איך קיבל פורז את הכסף?

אברהם פורז הוא כיום חבר מועצת העיר ת"א. בעבר כיהן כחבר כנסת ושר הפנים מטעם מפלגת "שינוי". ב-2006 פרש פורז, לצד מספר ח"כים נוספים מ"שינוי", והקים את מפלגת "חץ".

הפורשים אמנם הקימו מפלגה חדשה, אך לקחו עימם מימון ציבורי של מיליונים, לו זכאיות המפלגות המכהנות בכנסת בעבור תעמולת הבחירות – זאת בזכות העובדה שהתפצלו מ"שינוי" במהלך הכנסת ה-16. לאחר ש"חץ" לא עברה את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-17 (מרץ 2006), דרשה הכנסת לקבל את הכסף בחזרה ואף פנתה לבית המשפט המחוזי בעניין, מכוון שהמפלגה בראשות פורז סירבה להחזירו.

בית המשפט המחוזי פסק כי אכן מפלגת "חץ" חייבת להחזיר לכנסת את כל הכסף בקופתה – 6.7 מיליון שקל, בתוספת הוצאות משפט. פורז לא ויתר ופנה לבג"ץ. הטענה המרכזית שלו הייתה כי הוא לא ראה את המייל שנשלח מהכנסת שהבהיר כי מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה תידרש להחזיר את הכסף הציבורי שקיבלה.

בפסק דין מיולי 2011 אימץ בג"ץ את כל טענות המחוזי וקבע: "הדברים מתחייבים גם מן הזהירות הרבה שבה יש לנהוג בהוצאת כספי ציבור. לכאורה, אין הצדקה לכך שרשימה שקיבלה מימון מפלגות, אך זכתה בפחות מאחוז מכלל הקולות הכשרים, תוכל לעשות שימוש בכספים אלה ככל העולה על דעתה […] ומכל מקום, אין כל הצדקה להעדפת רשימות שהיו מיוצגות בסיעות בכנסת היוצאת לעניין זה על פני רשימות חדשות, שאף נדרשו להפקיד מראש ערבות בנקאית ומבחינה זו ניצבת בפניהן מלכתחילה משוכה גבוהה יותר". ועם זאת, למרות שבג"ץ אימץ את קביעת המחוזי, הוא בחר לקבל את הרצון לפשרה בין הצדדים, בו סוכם כי "חץ" תחזיר לכנסת 1.7 מיליון שקל מתוך 6.7 מיליון שנותרו בראשותה בסך הכל. בתגובה לכתבתנו האחרונה בנושא, מסר פורז כי פסק הדין של בית המשפט שגוי, וכי הוחזרו 5 מתוך 6.7 מיליון השקלים – כלומר נותרו בקופה 1.7 מיליון.

מפלגת חץ מכה שלישית

מסתבר כי פורז מנהל בשבועות האחרונים תעמולת בחירות שקטה שמטרתה להביא להחלפת ראש הממשלה בנימין נתניהו. מבדיקה שעשה עבורנו המתנדב תומר אפשטיין, עולה כי מפלגת "חץ" הוציאה עד כה בין 7,000 ל-18,000 אלף שקל בעבור 52 מודעות בפייסבוק. בכל יום עולות מודעות נוספות.

מדוע אנחנו אומרים שהתעמולה שקטה? אם תיכנסו לעמוד הפייסבוק של אברהם פורז לא תמצאו שום פוסט או מודעה, למעט עדכון תמונת הפרופיל. רק בבדיקה של המודעות שמריץ העמוד בתשלום – תוכלו אז לראות את התוכן האמיתי שמופץ.

לדוגמא, על מודעה שכותרתה: "יש לכם משהו נגד ביבי? הבנתם את גודל הנזק של ביבי ומשפחתו? כנסו כנסו ותגלו תגלו" הוציאה מפלגת "חץ" בין 100-500 שקל. למודעה התלווה סרטון שמסביר כמה הממשלה הנוכחית כושלת.

במודעה נוספת שיצאה 4 פעמים (פעם ביום) – עליה הוציאה המפלגה מעל 500 שקל – קורא פורז: "לא נתניהו – ראש ממשלה חדש לישראל". בסרטון אחר ברוסית מסבירה המפלגה למה לא להצביע לישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. על מודעה זו הוציאה המפלגה בין 100-500 שקל.

מפלגה אחת דווקא זוכה לפרגון של "חץ", והיא מרצ. וכך במודעה שהחלה לרוץ ב-1/4 מסביר הסרטון מדוע חייבים להצביע מרצ.

חשוב להזכיר: מפלגת "חץ" אינה מתמודדת בבחירות. ולכן, הוצאת כסף ציבורי לתמיכה במפלגה אחרת (תקיפת נתניהו מצד אחד ותמיכה במרץ מצד שני) עשויה להיחשב כתרומה אסורה.

האם במרצ מכירים את הרוח הגבית שנותן להם פורז? משם מסרו לנו שלא. אנשי מרצ התפלאו לשמוע שמפלגת "חץ" עדיין פעילה.

שוחחנו עם אברהם פורז שאמר כי לאור הבחירות המפלגה החליטה לפעול להחלפת רה"מ בנימין נתניהו. אסטרטגיית הפעולה היא לחזק את מרצ שמתנדנדת על אחוז החסימה, ולהראות לציבור שאביגדור ליברמן לא קיים את הבטחותיו לציבור החילוני. פורז הבהיר כי מרצ לא מכירה את הקמפיין ואינה מתואמת איתו. לשאלתנו על מקור הכסף, השיב פורז כי המקור היחיד הוא כספי המפלגה הקיימים בקופה וכי לקמפיין הוקדשו כמה עשרות אלפי שקלים. פורז עוד הוסיף כי ההזדהות מול פייסבוק נעשתה באופן שקוף (המפלגה אכן חתומה עליה בגלוי) וכי כל ההוצאות ידווחו למבקר המדינה כחוק.

הון-שלטון-עיתון: מיפוי הזיקות בין הפוליטיקאים לתקשורת

בכלי השקיפות של פייסבוק ניתן להסתיר את זהות המשלם

שקיפות במודעות הפוליטיות בפייסבוק? המערכת שהושקה כהבטחה גדולה מתגלה עם חורים המאפשרים לחלק מהמפרסמים להסתיר את זהותם

| עידן בנימין, ניר בן-צבי |

בשבוע שעבר כתבנו כאן לראשונה על השקת המערכת של פייסבוק לניטור מודעות פוליטיות בישראל – צעד משמעותי, שהיה אמור להביא שקיפות לאחד מאפיקים המרכזיים להשפעה על תודעת הבוחרים. עשרה ימים חלפו, ולצערנו גילינו כי המערכת מאפשרת בפועל למפרסמים מסוימים להסתיר את זהותם.

מערכת Ad Archive מחייבת את כל עמוד שמקדם בתשלום פוסטים עם תוכן פוליטי ("Ads related to politics or issues of national importance", במילות החברה), לעבור הליך הרשמה מול פייסבוק, ולחשוף את הגורם המממן. מפרסמים פוליטיים שלא עברו הליך הרשמה – לא יוכלו לקדם בתשלום. והחלק המרגש: כל הפוסטים הפוליטיים מרוכזים באתר אחד. ניתן לערוך חיפושים, ואף לראות מעט נתונים על הכסף שהושקע בפרסום וקהל היעד (לכתבה וההסבר המלא).

עם זאת, ולצד השקיפות החיובית שהמערכת בהחלט מביאה עמה, מצאנו גם כמה תופעות שמטילות צל כבד על היעילות של הכלי החדש – בדגש על מפרסמים שהשלימו את תהליך האימות, אך הזיהוי שלהם (Disclaimer) אינו מעיד על הגורם האמיתי שמשלם על הפרסום. ונדגיש: הבעיה בדוגמאות שיובאו בהמשך אינה בהכרח במפרסמים (למרות שייתכן שלפחות חלקם מסתירים את זהותם בכוונה), אלא בפייסבוק עצמה – שהליך הזיהוי שהיא מציעה כנראה עדיין איננו שלם.

מפרסמים המזדהים בשם עמוד הפייסבוק, שאינו הארגון שמפעיל אותו

הליך האימות הנוכחי מאפשר לדפים לזהות עצמם כגורם מממן, גם כאשר אינם ישות משפטית. במצב הזה, הציבור נותר ללא יכולת לזהות מי משלם על המודעה. הנה דוגמא לכך:

  • מאחורי העמוד "תוכנית החירום להורדת יוקר המחייה" עומדת קואליציה של ארגונים ביניהם "ישראל 2050" (גילוי נאות: שקוף שיתפה פעולה בעבר עם הארגון). הארגונים החברים אינם מסתירים או מנסים להסתיר את הזיקה שלהם לעמוד, ואף עברו הליך אישור מול פייסבוק לפרסום מודעות. ועם זאת, הפרסומות מהדף חתומות בידי "קואליציית יוקר המחייה" (שהוא לא הגוף שמעביר את הכסף לפייסבוק בפועל, שהרי אין לו חשבון בנק עצמאי או כרטיס אשראי). נראה כי במקרה זה החיבור האמיתי פשוט לא נעשה בסופו של דבר במערכת של פייסבוק, למרות שכל הפרטים נחשפו במלואם.

מודעה בעמוד "תכנית החירום להורדת יוקר המחיה" הממומנת בידי "קואליציית יוקר המחייה"

מפרסמים המשלמים לפייסבוק דרך צד ג'

  • העמוד "זזים ימינה" מייצג תנועה הפועלת לעודד הצבעה באמצעות מערך פעילי שטח, במטרה להגדיל "בלפחות שני מנדטים את גוש הימין" (כדברי פוסט שפורסם בעמוד). מודעה שהעלה העמוד ב-31/3 מופיעה עם הכיתוב "שולם על-ידי מטה זזים ימינה". עם זאת, על-פי תחקיר של חיים לוינסון בהארץ, התנועה – המכריזה על עצמה א-מפלגתית – ממומנת למעשה במיליוני שקלים מתקציב הליכוד. אם זהו אכן המקרה, הרי שהתשלום למודעות בפייסבוק הגיע למעשה ממפלגה פוליטית ולא כפי שנכתב (תזכורת: ועדת הבחירות המרכזית אסרה תעמולה עקיפה ואנונימית ברשת).

מודעה בעמוד "זזים ימינה" הממומנת בידי "מטה זזים ימינה"

  • לעיתים קרובות, נעזרים הפוליטיקאים והמפלגות בשירותיהן של סוכנויות משנה מתמחות בהפעלת מערך הפרסום הדיגיטלי שלהם. זה דבר נורמלי ותקין. אבל במערכת Ad Archive, המצב הזה יוצר לעיתים עיוותים משונים. כך לדוגמא מודעה מטעם חבר כנסת מכהנת (שמה שמור במערכת בשל הקרבה לבחירות), שעלתה בעמוד הרשמי שלה, מופיעה עם זיהוי משלם של חברה בשם "boostpr". מהבדיקה שלנו נראה כי במקרה זה לא הייתה כל כוונה להסתיר בכוונה את זהות הגורם המממן – ואכן כל אחד יכול להבין מי עומד מאחורי המודעה שמגיעה כאמור מהעמוד הרשמי של הח"כית – אבל זו דוגמא לפרצה במערכת שיכולה לשמש גורמים זדוניים לשם הסתרת פעילות פוליטית (דמיינו שאותו מקרה היה מתרחש בעמוד פיקטיבי).

מפרסמים פוליטיים שאינם מזדהים בכלל

  • העמוד "Make Israel Great Again" (אודותיו כתבנו בהרחבה בכתבה קודמת) ממשיך לממן קידום של מודעות פוליטיות, ללא כל זיהוי של הגורם המשלם. נראה כי במרבית המקרים פייסבוק מסירה לבסוף את המודעות, אך אלה פשוט עולות מחדש בניסוח אחר.

מודעה פעילה עם תוכן פוליטי וללא זיהוי המממן בעמוד "Make Israel Great Agagin" – צולם ב-1/4/19

תגובות

מפייסבוק לא נמסרה תגובה נכון למועד פרסום הכתבה. התגובה תפורסם ברגע שתתקבל.

מי מהפוליטיקאים שיקר לנו במהלך מערכת הבחירות?

לא מעט פוליטיקאים שחררו לאוויר שקרים מאז שהוכרזו על הבחירות. הנה ריכוז שלהם, וגם: טיפים לקריאה ביקורתית על קצה המזלג מ"תזונאית התקשורת" שלנו

| תומר אביטל |

נתחיל: סתיו שפיר (העבודה) טענה שהממשלה קיצצה בבריאות ורווחה. התקציבים? בכלל גדלו. נפתלי בנט (הימין החדש) אמר שצמצם את חובות הבית היהודי מ-40 מיליון ל-19 מיליון שקל. האמת: בנט השתלט על המפלגה כאשר החוב עמד על 17 מיליון שקל, והוא מחזיר אותה לכאורה בחוב של 22 מיליון (וזאת עוד אחרי שהמפלגה קיבלה מהמדינה 60 מיליון שקל במימון מפלגות).

אלו רק שני שקרים שנזרקו לחלל האוויר מתחילת השנה. בסיוע ליאור גורדיסקי, המתנדב האדיר שלנו, ריכזתי את בדיקת אמירות המועמדים לכנסת, כפי שנעשתה באתר "המשרוקית" (לצד בדיקות נקודתיות נוספות שנערכו בתוכנית "מהצד השני עם גיא זוהר" וב"חדשות 12").

הנה ריכוז שלהם:

  • יאיר לפיד (יש עתיד) הכריז: "הממשלה הזאת כל שנה הורידה עוד 300 מיליון שקל מתקציב הרשות הלאומית לחדשנות, יחד זה יותר ממיליארד". ההפך – התקציב עלה ב-6%.
  • אלי אלאלוף (כולנו): "אנחנו העלנו את שכר המינימום ב-1,300 שקל". זה לא נכון. הסכום עלה ב-650 שקל בלבד.
  • גם משה כחלון ממפלגתו של אלאלוף התפאר בהעלאת שכר המינימום. אלא שמרבית ההעלאה מקורה בכלל בהסכם מהממשלה לפניו.
  • אלי כהן (כולנו) הכריז: "ביטלנו את כל הנושא של הבלעדיות בקניונים". זה לא נכון. זה היה רק בענף המזון.
  • בנימין נתניהו (הליכוד ) טען שסגרו ללבני תיק חקירה לפני הבחירות. זה שקר (אחת מיני הטעיות רבות במקרה של נתניהו בשלושת החודשים האחרונים. נסתפק בזאת).
  • אמיר אוחנה (הליכוד) טען "מעולם ישראל לא הייתה בקשרים דיפלומטיים עם יותר מדינות מאשר בנקודת הזמן הזו". למעשה בשנת 1999 הייתה ישראל ביחסים דיפלומטיים עם 163 מדינות, וב-2005 עם 161 מדינות. כיום לישראל יחסים דיפלומטיים עם 160 מדינות.
  • אלי ישי (לשעבר יחד) טען שרוב הציבור נגד פונדקאות לזוגות חד-מיניים: סקרים הוכיחו שהמצב הפוך.
  • דוד אמסלם (הליכוד) הוליך אתכם שולל כשהכריז שכל הרגולטורים לפני נתניהו החליטו לאפשר מיזוג בזק-יס. הוא גם שיקר כשציין ברדיו שאסור לקיים שימוע לרה"מ בזמן בחירות.
  • צבי האוזר (כחול-לבן) הודיע שהיקף הבנייה ביהודה ושומרון הוא הנמוך ביותר בדור האחרון. בפועל ההיקף מהגבוהים שהיו.
  • מירי רגב (הליכוד) טענה שמבקר המדינה הטיל את האחריות על המנהרות של חמאס על גנץ, בעוד שהוא ביקר בעיקר את ראש הממשלה. רגב גם הצהירה שמפלגת העבודה חתמה על הסכם עודפים עם הרשימה המשותפת. גם יואב גלנט וגם יובל שטייניץ חזרו על כך. שלושתם שיקרו.
  • עוד שקר. הפעם של גילה גמליאל – באתר המשרוקית

  • הנה כל המקורות לבדיקת העובדות האלו ושקרים נוספים.

קריאה ביקורתית

רובנו בולעים מידע ללא סינון. קשה יותר ויותר להבדיל בין ביקורת לתעמולה. איש לא צייד אותנו בכלים לעשות זאת. השלטון? עוזר לשקרנים! הקואליציה הרגה בקדנציה האחרונה חוק שביקש לסמן בבירור כתבות ממומנות.

אז מה כן אפשר לעשות? הנה טיפים על קצה המזלג מ"תזונאית התקשורת" שלנו. קחו אחד מהם או את כולם:

  1. קראו עיתונות עצמאית כמו שלנו, וגם הכירו את המשרוקית ולמדו דרכה לפקפק בעובדות שזורקים פוליטיקאים. המסקנה מהשקרים הרבים איננה צריכה להיות שאסור להאמין לאיש. אלא שצריך, אפשר וקל לבדוק אמירות. במיוחד מפוליטיקאים.
  2. צפו בסרטון שהקליט עבורנו דן אריאלי שמסביר ששקרים קטנים של אנשים במוקדי כוח יכולים להזיק לנו במיוחד:

3. קראו לפחות פעם בשבוע העין השביעית או "מי נגד מי" – הם עושים לתקשורת את מה שאנו עושים לשלטון: שקיפות.  כך תלמדו את האינטרסים מאחורי הכתבות שאתם קוראים.

4. האזינו לפודקאסט שהקלטתי על פוסט אמת. 

5. הזמינו אותנו אליכם לסדנת קריאה ביקורתית. אין לכם זמן? למדו בעצמכם אילו שאלות לשאול. בדקו מה הח"כים באמת עשו בקדנציה האחרונה במפת הח"כים שלנו.

6. קראו את אתר המעקב האזרחי המצוין אחר הבטחות של נבחרי ציבור, מבית "המרכז להעצמת האזרח". 

איור: שרית כהן (שנקר)

7. לקינוח: גוונו ככל הניתן בכלי התקשורת אותם אתם צורכים. *הימנעו* מקבלת מידע ממקור מידע יחיד (גם אל תסתפקו בשקוף!). זה מעכב ספיגה של דעות אחרות, וגיוון מעולה למערכת העיכול המנטלית שלכם.

ובכל מקרה: אל תאמינו לשום דבר שיתפרסם בשבוע שלפני הבחירות בלי בדיקה מדוקדקת.

איפה הייצוג הנשי במועצות הדתיות?

הייצוג הנשי הנוכחי במועצות דתיות: 17% בלבד. בשנת 2017 הנחה המשרד לשירותי דת שבכל מינוי עתידי של מועצה דתית מקומית יכהנו נשים בייצוג שבין 20% ל-33% (כתלות בגודל העיר). החשש: בפועל, מרבית המועצות לא מתמנות מחדש ולכן ההרכבים לא ישתנו

| טור אורח: תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

בכתבות הקודמות בסדרה דנו בהיעדר הפיקוח הציבורי על המועצות הדתיות. חוסר המעורבות הציבורית – שלנו האזרחים והאזרחיות – לא רק פוגע בהתנהלות התקינה של המועצה הדתית, אלא גם מאפשר עיוותים בתחום הייצוג הנשי באותן הוועדות – על אף הנחיות המשרד לשירותי דת בעצמו.

כמו מאבקים פמיניסטיים רבים, גם הדרישה האלמנטרית לאפשר לנשים להיות חברות הנהלת מועצה דתית החלה בזירה הציבורית והמשפטית. לאה שקדיאל, תושבת דתייה מירוחם, פרצה את הדרך בשנות ה-80' והפכה, בסיוע בג"ץ, לחברה הראשונה במועצה דתית בישראל.

ייצוג נשי במועצות דתיות הוא קריטי – ולא רק בשם השוויון. אחד מהשירותים הנפוצים והפופולריים ביותר במועצות הדתיות המקומיות הוא מקוואות – בהן רוב השימוש הוא של נשים – ולכן אך זה הגיוני שנשים יהיו מעורבות בהחלטות המתקבלות בתחום זה. במהלך השנים התקדמה ההבנה בחשיבות הייצוג הנשי במועצות דתיות: בשנת 2013, המשרד לשירותי דת החליט לחייב כל הרכב הנהלת מועצה דתית במינוי של לפחות אישה אחת. ההנחיה הזו הביאה את הייצוג הנשי לכ-17% מכלל חברי המועצות הדתיות, בקדנציה הקודמת של הרשויות המקומיות.

לאחר קמפיין של מספר ארגונים, בהם נאמני תורה ועבודה (הארגון בו הכותב עובד), יצא חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת באוגוסט 2017 שקבע כי החל מהקדנציה הבאה, כל חידושי ההרכבים יהיו חייבים לכלול לפחות בין 20% ל-33% נשים – כתלות בגודל המועצה.

תזכורת קצרה: ברוב המועצות הדתיות לא חודש ההרכב בקדנציה הקודמת, בשל העובדה שעל-פי החוק, שלושה גורמים ממנים מחזיקים בזכות וטו על החידוש: השר לשירותי דת, שבאחריותו 45% מהמינויים בכל מועצה דתית בארץ, מועצת הרשות המקומית שמחזיקה ב-45% נוספים, והרב המקומי שמשלים את התמונה עם 10% מהמינויים. כל עוד לא הגיעו גורמים אלה להסכמה ומינו את נציגיהם, יכול השר לשירותי דת למנות ממונים מטעמו, וכך נוצר מצב בו אין הרכב נבחר. אין הרכב מוסכם = אין חובה לכלול נשים בהרכב.

יש גם נקודות אור

במועצה האזורית עמק חפר, כבר הספיקו בתקופה הקצרה שבין הבחירות לרשויות המקומיות (אוקטובר 2018) לבין פיזור הכנסת (דצמבר 2018) להביא לחידוש ההרכב, ובזכות כך אכן מונו ארבע נשים מתוך תשעה חברים – אפילו יותר מהחובה המנויה בחוזר המנכ"ל.

האם נראה עוד רשויות מקומיות הולכות בדרכה של עמק חפר? כל עוד ראשי הרשויות לא מעוניינים להגיע להסכמות עם השר לשירותי דת והייצוג הנשי בהנהלת המועצה הוא לא בראש מעייניהם – כנראה שנגיע למצב בו אפילו הייצוג הנשי המינימלי יוותר על הנייר. והס מלהזכיר מינוי של אשה לראשות הנהלת המועצה הדתית, התפקיד המשמעותי ביותר בשירותי הדת המקומיים.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

לטורים הקודמים של תני:

משרד התרבות עבר על החוק בסירובו למסור את היומן של מירי רגב – אבל הטרחנות משתלמת

במשך למעלה מחצי שנה שמשרד התרבות והספורט סרב לפרסם את יומן השרה מירי רגב, כנדרש. המשרד התעלם, מרח, הפר את החוק – ואז חזר להתעלם. היחידה הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים מתגלה כבעלת רצון טוב, אך חלשה וחסרת שיניים. מי שהציל את כבודו של המשרד היא דווקא מחלקת הדוברות – 24 שעות לאחר שהתקבלה תגובה לכתבה זו, קיבלנו גם את היומן

| עידן בנימין |

ב-24/9 פניתי (עידן) למשרד התרבות בבקשת חופש מידע פשוטה ושגרתית: ביקשתי לקבל את יומן השרה מירי רגב לשנת 2017. מילאתי את הטופס, שילמתי 20 ש"ח (כאזרח פרטי) וקיבלתי אישור במייל על פנייתי. מה שהגיע לאחר מכן הם חודשיים של התעלמות מוחלטת, למרות תזכורות והפצרות חוזרות ונשנות בנושא.

חשוב להבהיר: מסירת יומני השרים מחויבת על-פי החלטת היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת חוק חופש המידע.

תזכורת: איך מגישים בקשת חופש מידע?

חוק חופש המידע הוא אחד החשובים שנחקקו בישראל ונותן את זכות הגישה למידע ציבורי לכל אזרח. החוק נכנס לספר החוקים בשנת 1998, וחתומים עליו מי שהיה בזמנו שר המשפטים, צחי הנגבי, ומי שהיה אז – והוא גם היום – ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

החוק מאפשר לכל אחד לשאול את הרשויות פחות או יותר מה שהוא רוצה – החל מבקשת יומן של ראש העיר ועד פירוט נוכחות הח"כים בוועדת החוץ והביטחון. וכן – גם את היומנים של שרי הממשלה.

אז איך עושים זאת?

  1. נכנסים לדף הגשת הבקשה באתר חופש המידע: https://www.foi.gov.il/he/inforequest
  2. לוחצים על כפתור "מידע בתשלום"
  3. בוחרים את הרשות הרלוונטית (ניתן להגיע לרשימה המלאה בלחיצה על כפתור "רשימת כל הרשויות")
  4. משלמים אגרה של 20 ש"ח
  5. ממלאים את פרטי הבקשה ושולחים

חשוב להיות מדויקים ומפורטים בתוכן הבקשה עצמה – כדי להבטיח שהמענה שיתקבל בסוף אכן יכלול בדיוק את המידע שרציתם.

ומבחינת לוחות זמנים: על פי חוק חופש המידע המענה חייב להתקבל בתוך 30 יום, אלא אם הרשות מודיעה לכם על ארכה, ואז היא יכולה לקבל 30 יום נוספים (אבל לא יותר מ- 60 יום במצטבר).

שאלתם וקיבלתם תשובה לנושא מעניין? עדכנו אותנו!

בשלב זה, פניתי לממונה חופש המידע במשרד המשפטים והגשתי תלונה. משרד המשפטים הוציא מצידו מכתב שהפציר במשרד התרבות להשיב לבקשתי – כנדרש על-פי חוק. מה עשו במשרד התרבות? ניחשתם נכונה, התעלמו גם ממשרד המשפטים.

אחד מהמכתבים שהוציא משרד המשפטים למשרד התרבות

מה שכן, זמן קצר לאחר מכן קיבלתי לפתע תשובה מ"מידען" בשם אלעד, שכתב לי כך:

"שמי אלעד (שם מלא שמור במערכת-ע.ב.), מידען חדש במשרד התרבות והספורט. קבל את התנצלותי מראש על עיכוב המענה. בימים אלו ממש אני מתחיל להיכנס לעניינים, ואשתדל לסייע במענה והתייחסות לפנייתך בהקדם האפשרי".

וכך מדי שבוע במשך שלושה שבועות, תזכרתי את אלעד בנושא, והוא הגיב במה שנדמה היה כרצינות מלאה וכוונות טובות:

"…אני מאייש את הכסא כשבועיים ימים בסה"כ, מרכז נתונים, לומד את העבודה ומכיר את הנפשות הפועלות […] הבקשה שלך בטיפול. שוב, אינני יכול להתחייב על תאריך מענה לפנייתך, אך הנני מבטיח כי אני עושה מאמצים עילאיים בכדי להשיב בהקדם האפשרי…". אלעד אולי ניסה אך את היומן לא קיבלתי.

משרד המשפטים גם הוא עשה את עבודתו והמשיך להוציא מכתבים למשרד התרבות, כולל למנכ"ל, יוסי שרעבי, שהתעלם גם הוא. מאלעד המידען כבר לא שמעתי יותר. במקביל פניתי לדובר של השרה רגב, אלי סבתו, וגם ממנו לא קיבלתי התייחסות.

מנכ"ל משרד התרבות: התעלם ואח"כ התנצל

איפה אנחנו עומדים היום?

כאמור, כבר למעלה מחצי שנה עברה מאז הגשתי לראשונה את בקשת חופש המידע למשרד התרבות – ומענה עדיין אין. המשרד עבר על החוק – והחלק העצוב הוא שלא נראה שזה הזיז למישהו. משרד המשפטים מצידו השתדל לעזור, אך אין לו שיניים לחייב את השרה או מי מטעמה לציית לחוק.

הדוגמא הזו אינה היחידה ומשרדי ממשלה ורשויות מקומיות ממשיכות לצפצף על החוק, כאשר הדרך היחידה כיום לקבל תשובה במקרים שכאלו היא לגרור אותם לבית המשפט. התהליך דורש משאבים רבים ובהחלט שלא נגיש לכל אזרח.

עוד על חולשת היחידה לחופש המידע תוכלו ללמוד מראיון שקיימה נעה לנדאו בהארץ עם רבקי דב"ש – מי שהקימה וניהלה את היחידה בשבע השנים האחרונות, ופרשה לא מזמן מהתפקיד. דב"ש טוענת שעזבה מחשש שתשמש "עלה תאנה", בניהול יחידה עם סמכויות מוגבלות וללא יכולת אכיפה. אין ספק כי סמכויות כאלה, אם היו ניתנות, היו יכולות לפתור את הבקשה השגרתית לקבל היומן של השרה רגב.

תגובות

ממשרד התרבות והספורט נמסר:

"משרד התרבות והספורט רואה חשיבות רבה במחויבות לשקיפות ומתן מענה מלא לפניות חוק חופש המידע.

חרף הפניות הרבות לקבלת תקן ייעודי לנושא שלא נתקבל עד רגע זה, החליט המשרד לגייס לפני כחצי שנה עובד חיצוני כמידען שיסייע למנכ"ל המשרד שממלא את תפקיד הממונה על החוק עד לאיוש המשרה על ידי אחד מעובדי המשרד. בימים אלו נסגר המכרז הפנימי לאיוש המשרה על ידי עובד משרד שימלא את התפקיד בנוסף על תפקידו וצפוי לעבור חפיפה ולהכנס לתפקיד בקרוב. משרד התרבות והספורט עושה את מירב המאמצים להשלים את הפער שנוצר בתקופה שהתפקיד היה לא מאוייש ועל רקע כמות הפניות הגדולה שמגיעה למשרד שכמעט והוכפלה מכניסת השרה רגב לתפקידה".

*

עדכון: התקדמות משמעותית בשקיפות

24 שעות לאחר קבלת התגובה הנ"ל ממשרד התרבות, הגיע לפתע מאלעד המידען גם יומן השרה לשנת 2017, לצד מכתב התנצלות חתום על-ידי המנכ"ל. מסקירה מהירה של היומן ראינו כי בהשוואה לזה שנמסר ב-2016, שרובו הושחר, היומן של 2017 הרבה יותר שקוף. וקיבלנו אותו אפילו בקובץ אקסל. לעיונכם.

הטרחנות משתלמת.

מה חושבות המפלגות על שקיפות בשלוש שאלות פשוטות?

לקראת הבחירות, פנינו לכל המפלגות וביקשנו מהן להציג את תפיסת עולמן בסוגיות של מניעת שחיתות, הגברת השקיפות ושינוי הדרך בה פועלת ועדת השרים לחקיקה

| תומר אביטל |

קודם כל, הנה המפלגות ששקיפות לא מעניינת אותן: הליכוד, זהות, ש"ס, רע"ם-בל"ד, כחול-לבן, ישראל ביתנו ואיחוד מפלגות הימין. למפלגות הללו פנינו שוב ושוב – אך הן החליטו לא לענות על שלוש השאלות הפשוטות ששאלנו. כנראה שלא חשוב להן לעצור את השחיתות הבאה.

ועכשיו למנה העיקרית – התשובות של המפלגות שכן ענו:

שאלה 1: כיצד, אם בכלל, אתם מתכוונים לשנות את הדרך בה פועלת ועדת השרים לענייני חקיקה?

לקריאה נוספת על הבעיות בדרכי עבודת הוועדה.

גשר

נדרוש תיקון תקנון הממשלה כדי שתהיה שקיפות מוחלטת על הצבעות השרים בוועדת השרים לחקיקה.

הימין החדש

כפי שמר תומר אביטל יודע, שרת המשפטים הנהיגה שקיפות שמעולם לא היתה בוועדת השרים לענייני חקיקה. הודות לפעולתה, היום כל אזרח יכול לקבל לכתובת המייל שלו את מלוא החומרים ואת תוצאות ההצבעה של הוועדה. בנוסף, השרה שקד נהגה לפרסם מדי שבוע את אופן הצבעתה. שרת המשפטים מצדדת גם בפרסום הצבעות יתר השרים, אלא שדבר זה דורש החלטת ממשלה ונמצא לפתחו של ראש הממשלה.

ועדת השרים לחקיקה בראשות השרה שקד פועלת בשנים האחרונות באופן יסודי ומקצועי ביותר. מתוך התפיסה שחקיקה עודפת מזיקה לכלכלה ולאזרחי ישראל, השרה שקד בלמה עשרות אחוזים של הצעות חוק שמטרתן הטלת עוד רגולציה על האזרח ועל העסקים בישראל. מתוך 5,996 הצעות חוק שהוגשו, רק 3 אחוז אושרו סופית ונכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל. ככל שהשרה שקד תמשיך בתפקידה כשרת המשפטים, בכוונתה להמשיך באותה התנהלות גם בקדנציה הבאה.

העבודה

אנחנו מאמינים שאופן הפעילות בוועדת השרים לחקיקה חייב להשתנות. נפעל לפרסום הצבעות השרים החברים בוועדת השרים לענייני חקיקה באופן שוטף. בנוסף, נקפיד לקיים דיון ענייני ורציני בהצעות החוק על בסיס האינטרס הציבורי. לא נפסול או נאשר הצעות חוק על בסיס זהות הח"כ היוזם (האם הוא מהקואליציה או האופוזיציה) כפי שהממשלה הנוכחית עשתה לכל אורך כהונתה.

חדש

ועדת השרים לחקיקה קובעת אילו חוקים יזכו לתמיכת הממשלה ויעברו בכנסת ואילו חוקים ייגנזו. עד היום היו דיוני הוועדה חסויים, לא נרשמו תמלולי הדיונים ואופן הצבעת השרים לא תועד. היעדר השקיפות חיזק את היכולת של בעלי אינטרסים להפעיל לחצים, לסגור דילים ולחסל יוזמות חקיקה מבלי שלציבור תהיה יכולת לפקח על מהלכי הממשלה. חדש מציעה לבטל, באמצעות חקיקה, את החשאיות סביב הנושאים בהם דנה הוועדה, אופן ההצבעה של השרים ופרסום מלא של דיוניה.

יהדות התורה

המפלגה תומכת בשקיפות ציבורית ותפעל בכל דרך למימושה.

ישר

מפלגת ישר מציעה מהפך של שקיפות בדרך בה פועלת ועדת השרים לחקיקה. שקיפות מלאה בנוגע לסדר היום שלה, הצעות החוק שעולות בה, עמדת משרדי הממשלה, ההצבעות של כל החברים, הכל יהיה גלוי, יפורסם מראש, והציבור יוכל להשתתף ולהביע דעתו, באמצעות האפליקציה של ישר.

ד"ר יובל קרניאל מראשי ישר, היה יועץ בכיר לשר לבטחון פנים בועדת השרים לחקיקה בממשלת רבין והכין את חוות הדעת לשר על כל הצעת חוק. לדעתו, שאומצה על ידי המפלגה, ועדת השרים לחקיקה זקוקה למערכת של יעוץ עצמאי, בלתי תלוי של מומחים שיחוו את דעתם על הצעות החוק, ויכינו תזכיר על כל הצעה רצינית, וזאת לצד העמדות של משרדי הממשלה השונים. בדומה לגוף מקביל שקיים לחברי כנסת, שמספק להם מידע ורקע על הצעות החוק.

כולנו

מפלגת כולנו תתמוך בקידום שינויים מבניים בועדת השרים לענייני חקיקה, תוך הקפדה על ענייניות וטובת הציבור בפעילות הוועדה.

מרצ

מרצ רואה ערך עליון בשמירה על ערכי הדמוקרטיה ובראשם הפרדת הרשויות והקפדה על החופש של שומרי הסף לפעול ולהתבטא. בשנים האחרונות ישנה פגיעה חמורה של הממשלה בעיקרון זה, שמתבטאת בין השאר בהשתלחות חסרת רסן והתבטאויות חריפות נגד בית המשפט והתקשורת ובנסיונות רבים להגביל את כוחה של הרשות המחוקקת והרשות השופטת. הרשות המחוקקת מוגבלת יותר מתמיד, כאשר ועדת השרים לענייני חקיקה מחליטה מראש מה יעלה בגורל הצעות החוק הפרטיות של חברי כנסת, עוד בטרם ההצעה הגיעה להצבעה במליאה. כך שבפועל הרשות המבצעת אינה מופרדת מהמחוקקת ואף מסרסת אותה. פגיעה נוספת באה לידי ביטוי בהחלטה של הממשלה להגביל את כמות הצעות אי האמון של האופוזיציה ל10 הצעות בלבד בשנה ועם ההכרח כי הצבעה להפלת הממשלה תהיה מותנית בהצבעה על ממשלה חלופית במועד ההצבעה על האי אמון. מרצ מציעה לשנות את שיטה זו, להגביל את כוחה של ועדת השרים לענייני חקיקה ולהחזיר את הכח לרשות המחוקקת לחוקק באופן בלתי תלוי ברשות המבצעת.

מרצ גם מקדמת כמה הצעות חוק לשקיפות ועדת השרים לענייני חקיקה ולשיתוף הציבור בהליכי החקיקה. בתוך כך, יש לנו הצעת חוק שדורשת פרסום סיבת הדחייה/קבלה של הצעת חוק בועדה בכדי לדעת מה היו המניעים והעמדות של השרים שהתנגדו או תמכו בהצעות. הצעת חוק נוספת מבקשת ליצור מנגנון שיתוף של הציבור בהצעות חוק ממשלתיות על ידי הקמת אתר אינטרנט יעודי לפרסום יוזמות חקיקה ממשלתיות ובו הציבור יוכל להגיב לתזכיר החוק הממשלתי ושהממשלה לא תוכל להביא לכנסת את ההצעה לפני תום תקופת ההתייעצות הציבורית ועדכון ההצעה בהתאם.

שאלה 2: האם אתם מתכוונים להשקיף את האינטרסים הכלכליים של חברי הכנסת?

לכל ח"כ יש אחזקות, מקורבים ונכסים – אי-אפשר להעלים אותם ואין בכך בהכרח בעיה. אך מה שניתן וחשוב לעשות הוא להשקיף את המידע, כדי למנוע ניגודי עניינים.

גשר

כן.

הימין החדש

לאחר הבחירות והכניסה לכנסת נקבל החלטות לגבי שקיפות המידע ובכל מקרה המפלגה תפעל למניעה של ניגוד עניינים.

העבודה

כחלק מתכניתנו למאבק בשחיתות נפעל כמובן להגברת השקיפות בקרב חברי הכנסת. נפרסם קוד אתי מעודכן ומפורט לחברי הכנסת והשרים שינחה אותם כיצד לפעול ולממש את חובות הדיווח המוטלות עליהם. בנוסף, נעודד ונתמרץ פרסומים יזומים של מידע מסוג זה באופן וולונטרי לאזרחים.

חדש

חדש פעלה פועלת ותפעל לשקיפות סבך האינטרסים הכלכליים של חברי הכנסת ושרי הממשלה – כולל ראש הממשלה. כמקובל בארצות שונות על כל נבחר ציבור בכנסת ו/או הממשלה לפרסם דו"ח שנתי על נכסיו, קשריו העסקיים או המקצועיים, לפני כניסתו לחיים הציבוריים ובמהלכם. ח"כ דב חנין פעל רבות ברוח ובמשך שנים למען השקיפות בחיים הציבוריים – במסגרת עבודתו הפרלמנטרית ובעבודת הכנסת והממשלה.

יהדות התורה

בעד.

ישר

מפלגת ישר, שבין ראשיה ד"ר יובל קרניאל, שהיה שותף לייסוד התנועה לחופש המידע, תומכת בשקיפות מלאה של מלוא האינטרסים של חברי הכנסת ושל הסדרי ניגוד העניינים שהם חותמים. כל חבר כנסת יחתום על הצהרת הון מלאה ושקופה, ויצהיר על כל האינטרסים שלו ושל משפחתו ומקורביו.

כולנו

לא זו בלבד שבכוונתנו להמשיך לעשות זאת, אלא שעשינו זאת גם בכנסת הקודמת ונמשיך לפעול ברוח זו.

(הערת הכותב: זה לא נכון. לא כל חברי כולנו חשפו את אחזקותיהם, נכסיהם והסכמי ניגוד העניינים שלהם בכנסת החולפת).

מרצ

חברי הכנסת, שרי הממשלה ופקידי ממשל בכירים יחוייבו לנהל יומנים שקופים לציבור, למעט כשעסקינן בפגישות אישיות ולפרסם סיכום של פגישותיהם.

בנוסף, חברי הכנסת, שרי הממשלה ופקידי ממשל בכירים יחוייבו לדווח בפירוט על כל פגישה שכללה שדלנים, או שבמהלכה נתבקשו לקדם מהלכים, שיש בהם משום קידום אינטרסים כלכליים של גופים פרטיים.

מרצ תפעל להגברת השקיפות בעבודת השתדלנים בכנסת, ולפרסום ציבורי של המידע אותו הם מעבירים לחברי הכנסת.

שאלה 3: מהי תכנית העבודה שלכם למיגור השחיתות ברשויות המקומיות?

למשל, לפעול לחיזוק העצמאות של מבקר העירייה והיועץ המשפטי המקומי, ולחייב כל רשות לפרסם כיצד הוציאה את כספי התושבים.

גשר

כן. (הערה: זאת באמת התשובה שהם שלחו לנו)

הימין החדש

הצעת חוק בנושא עברה את אישור ועדת השרים לחקיקה, בתמיכת שרת המשפטים. ככל שהכוונה להרחיב את החקיקה לתחומים נוספים, הרי שהעניין נמצא באחריות משרד הפנים ועל השר הממונה לתכלל את הטיפול בנושא.

העבודה

נאבק בשחיתות ברשויות המקומיות, בדיוק כפי שנאבק בשחיתות בכלל המערכות הציבורית בארץ. נקצוב את כהונת ראשי הרשויות ל-3 קדנציות רצופות מקסימום, כדי למנוע סיאוב במנגנונים המקומיים ולאפשר תחלופה בריאה של מוקדי הכוח. נחזק את מעמדם החוקי של שומרי הסף המקומיים, לרבות היועץ המשפטי ומבקר העיריה, כדי למנוע מצבים של "אפקט מצנן" בעקבות התנכלויות מצד ראש רשות סורר. אנחנו משוכנעים שהשרשת נורמות של הוגנות, שקיפות ומנהל תקין בממשלה ובכלל המערכות הציבוריות, תחלחל גם לרשויות המקומיות".

בעבודה הוסיפו כי גיבשו תכנית "ישראל ללא שחיתות". לדבריהם: "זו תכנית מקיפה של מפלגת העבודה למאבק בשחיתות, לחיזוק שלטון החוק, להבטחת המנהל התקין ולהגברת השקיפות במערכות הציבוריות. התכנית כוללת הבטחה ברורה להפסיק את תרבות הג'ובים בשירות הציבורי, לתמרץ את הטובים ביותר למערכת, לחזק את גורמי אכיפת החוק והמשפט ולהכניס תרבות שלטונית מתקדמת במוסדות הממשל.

חדש

חדש פעלה, פועלת ותפעל לשקיפות מלאה של סבך האינטרסים של הנבחרים   ברשויות המקומיות – כולל ראשי הערים והרשויות, סגניהם, חברי מועצות הערים והמועצות המקומיות ומשרות האמון. כמו כן, חדש מציעה לפרסם באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות את התקציב העירוני המלא, סעיפיו, הכנסותיו והוצאותיו. צעדים ברוח זו כבר נעשו לפני שנים אחדות על ידי סיעת "עיר לכולנו" בראשות דב חנין ונמשכים כעת על-ידי נבחרי סיעת "אנחנו העיר" במועצת העיר ת"א-יפו. כמו כן, יש לאמץ את שיטת ה"תקציב השיתופי" הקיימת ברחבי העולם, לפיה לתושבי שכונות העיר חלק בקביעת יעדי התקציב העירוני והפיקוח על הוצאות העירייה.

יהדות התורה

אנו נדון לגופה של הצעה ונתמוך בהגברת השקיפות.

ישר

מפלגת ישר מחוייבת למאבק ללא פשרות בשחיתות בכלל, וברשויות מקומיות בפרט. יוקם בית דין מיוחד לשיפוט של עובדי ציבור בעבירות שחיתות, שינוהל על ידי שופט חוקר, בעל סמכויות, בדומה למערכת באירופה. ברשויות המקומיות יש לחזק את העצמאות ואי התלות של שומרי הסף, המבקר הפנימי, והיועץ המשפטי

כולנו

להבדיל ממפלגות אחרות שמדברות ומצהירות, מפלגת כולנו הובילה בכנסת הקודמת את קידום התיקון לפקודת העיריות המוכר בשמו "חוק טוהר המידות בשלטון המקומי", שגובש בהתבסס על דוח ועדה ממשלתית בינמשרדית בשיתוף המרכז לשלטון מקומי בנושא זה.

במסגרת זו, אף שניסינו להחתים ח"כים מסיעות אחרות בקואליציה ובאופוזיציה, אף סיעה למעט חברי סיעת כולנו לא חתמה על הצעת החוק בנימוק ש"לא רוצים להסתכסך עם ראש רשות כזה או אחר".

מפלגת כולנו מחויבת לקדם את הצעת החוק, הכוללת רפורמות מרחיקות לכת בעבודה הרשויות המקומיות, לרבות חיזוק מעמד שומרי הסף בראשות המקומית ועוד

מרצ

חד משמעית כן. הביקורת הציבורית על השלטון המקומי חלשה יותר ופרשות שחיתות נדחקות לשולי השיח הציבורי. על אף שבידי שר הפנים מצויים הכלים לטיפול בנושא (יכולת לפטר ראשי ערים, הקמת ועדה קרואה, הפעלת נוהל חיוב אישי) עדיין קיימות לא מעט תופעות של שחיתות בשלטון המקומי, הפוגעות, לעיתים, במצבם של ישובים שלמים. יש לנקוט בסדרה של צעדים פרטניים למיגור השחיתות ברמה המקומית.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • הפעלה נרחבת של הסנקציות המצויות בידי שר הפנים כלפי ראשי ערים ומועצות מקומיות, ובפרט נוהל חיוב אישי במקרים של עבירות.
  • חיוב ראשי ערים ומועצות בפרסום כל פגישותיהם עם מועמדים לקבלת מכרזים בכלל ובתחום התכנון והבנייה בפרט.
  • חיוב קיומן של ועדות חובה במועצות המקומיות (בנושאים כמו: סביבה, חינוך, רווחה ועוד) אשר יכינו תכנית פעולה למועצה ויפקחו על ביצועה.
  • כל נושאי המשרות הבכירות ברשות המקומית, וכן כל חברי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, יחויבו בהגשת הצהרת הון מיד עם מינוים ובכל שנה במשך השנתיים שלאחר עזיבת התפקיד למבקר המדינה או למוסד אחר שייקבע בחוק. הצהרות אלה יבדקו כחוק ע"י מבקר המדינה או מוסד אחר שייקבע לכך ויפורסמו באופן מוסדר.
  • קיום חובת רישום פרוטוקולים ופרסומם באינטרנט של דיונים בתהליכי רגולציה, הן ברשויות שלטוניות (כמו מנהל מקרקעי ישראל) והן בוועדות תכנון ובניה ברשויות מקומיות.
  • חיוב רשויות שלטוניות בפרסום דוחות חשבונאיים, המפרטים הטבות שלטוניות אשר הוענקו למגזרים שונים, כולל הנחות מס.
  • חיוב ראשי רשויות מקומיות בפרסום שיקוליהם לגבי מתן פטורים הקשורים להיתרי בנייה.
  • קיום חובת פרסום פניות אשר הוגשו לעובדי ציבור להטבות שלטוניות או סיוע של עובדי ציבור. רשויות המנהל הציבורי יהיו מחויבות לספק לאזרחים, ביוזמתן, מידע מלא על זכויותיהם על-פי חוק חופש המידע, אשר נחקק ביוזמת מרצ.
  • תובטח הגנה על צנעת הפרט מפני העברת מידע בעניינו של אדם ללא ידיעתו והסכמתו.