קידום בריאות הציבור? חסויות קופות החולים לאירועים מסחריים הינן בגדר "סוד מסחרי"

קופת חולים מכבי מוציאה סכום לא ידוע על חסויות לאירועים מסחריים, כמו פסטיבל האור וחוצות היוצר בירושלים. בקופת חולים כללית, לעומת זאת, לא נותנים חסויות כלל. מה לגבי קופות החולים מאוחדת ולאומית? אנחנו עדיין מחכים שיחזרו אלינו. ניסינו להבין כמה כסף משקיעות קופות החולים במתן חסויות לאירועים מסחריים ואיך זה אמור לשפר את שירותי הבריאות שלנו, ונתקלנו בקיר של סודות מסחריים

|עידן בנימין|

זו הייתה השנה השנייה בה התהלכתי ברחובות ירושלים ונתקלתי בפרסומים לפסטיבל האור בחסות  קופת החולים בה אני חבר – מכבי שירותי בריאות. אירוע מקסים לכל הדעות, אך לא ברור לי מדוע קופת החולים צריכה לתת לו חסות. האם אנשים הולכים לפסטיבל האור ואומרים לעצמם : "וואלה, החבר'ה האלה במכבי נותנים חסות לפסטיבל האור, אז בטח הם ידעו לשמור על הבריאות שלי"? כנראה שלא.

תהיתי – כמה השקיעה קופת החולים שלי במתן חסויות למיניהן לאירועים שהאינטרס של החברים בה על חשבון הכסף הציבורי המושקע בעניין, אינו מובן מאליו?  פניתי בבקשת חופש מידע לארבעת קופות החולים במדינה: מאוחדת, כללית, לאומית ומכבי, ושאלתי כמה הוציאו על חסויות, ועל איזה חסויות, בשנת 2017-2018. ארבעתן כפופות לחוק חופש המידע. 

פסטיבל האור

מכבי: סודות מסחריים ללא הפסקה

קופת חולים מכבי הייתה הראשונה לענות לשאלתי. בתשובתה נמסר כי "אין באפשרות מכבי להיענות לבקשתך לקבלת המידע המבוקש, וזאת מאחר שמדובר במידע של מכבי שהוא סוד מסחרי או שהוא בעל ערך כלכלי, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיה של מכבי".

החלטתי להתעקש ולשאול את קופת חולים מכבי מדוע היא מוציאה כסף על חסויות לאירועים ומדוע הכסף הציבורי הוא סוד מסחרי. ממכבי נמסר: "התחרות במערכת הבריאות חשובה מאד. היא הבסיס לחתירה המתמדת לשיפור השירותים, הרחבת שעות הפעילות ואף לאיכות הרפואה. חלק מן התחרות מתבטא גם בצורך לפרסם את המובילות שלנו. וכמובן לפעול למען קידום בריאות של החברים בפעילויות המעודדות אורח חיים בריא, כדוגמת אלה שנעשו באירועים אותן ציינת.  

במסגרת זו, פועלת מכבי בהתאם למוגדר בחוק ביטוח ממלכתי ולמגבלת תקציב הפרסום שמוגדרת בחוק.

כלל ההתקשרויות של מכבי עם ספקים בתחומים השונים גלויות לגמרי בפני משרד הבריאות. הוא המאסדר של מערכת הבריאות ומנהל מעקב רציף, יסודי וסדיר אחר התנהלות הקופות.

פרסום הסכם רכש מדיה או רכש ציוד רפואי, יש בו משום סיכון שיביא ספקים שלא לרצות להתקשר איתנו, סיכון להעלאת מחירים ולתאום מחירים בין מתחרים. כל אלה הם נזקים משמעותיים שחשוב מאד להימנע מהם. זאת בוודאי כאשר המאסדר כאמור, חשוף לנתונים בכל עת. חוק חופש המידע החל רק על רשויות ציבוריות, לא בכדי קובע שורת חריגים בהם יש סיכון בחשיפת המידע".

פסטיבל חוצות היוצר. צילום: שני קרני

פנינו למשרד הבריאות וביקשנו פירוט על תהליך הפיקוח להוצאות החסויות של קופות החולים. ושאלנו כיצד הוא מפקח על הוצאות אלו. חרף פניה חוזרת מצידנו, מהמשרד טרם נמסרה תגובה.

כללית לא נותנת חסויות, מאוחדת ולאומית לא השיבו לפניות חופש מידע

פנייתנו למאוחדת ולאומית לא זכתה למענה עד היום. קופת חולים כללית השיבה כי: "כללית אינה נותנת חסויות לאירועים". 

קופות החולים: אגודות עותמאניות בשירות המדינה

קופות החולים, כמו עוד עשרת אלפים ארגונים נוספים בישראל, הן אגודות עותמאניות: ארגון שלא כפוף לכללי שקיפות בסיסיים, כמו פרסום דו"חות כספיים מלאים. עם זאת, מתוקף מעמדן החוקי כפופות קופות החולים לחוק חופש המידע ולפיקוח של משרד הבריאות. אם תרצו – אגודות עותמאניות בשירות המדינה. ובשנת 2018 קיבלו קופות החולים ישירות מהקופה הציבורית קרוב לכ-48 מיליארד שקל, וזה רק הסכום מקופת המדינה, ללא הביטוחים המשלימים בעלות נוספת של אלפי שקלים בשנה למשק בית.

מתוך דו"ח מבקר המדינה

אז"מע (איך זה משפיע עלינו) – חלק מקופות החולים משקיעות סכומים לא ידועים ומסיבות לא ברורות, במתן חסויות לאירועים מסחריים. בשני האירועים שציינו הקשר בין אורח חיים בריא לגיוס חברים או לקידום בריאות הציבור מוטל בספק ממשי. במקום לממן את פסטיבל 'חוצות היוצר', קופות החולים מוזמנות להתחרות על משך זמן ההמתנה לרופא. 

מה אפשר לעשות? – תחרות היא בהחלט ראויה, אבל טרם קיבלנו הסבר ברור כיצד מגייסת קופת חולים מכבי מבוטחים בפסטיבל האור. ראוי שמשרד הבריאות יפרסם את הנימוקים להשקעה בכל אחד מהפסטיבלים וגם יפרסם מדד שירות רלוונטי לקופות החולים על בסיסו יוכלו המובטחים להשוות.

גם לאחר הוראת ועדת הבחירות, המשיכה מפלגת המחנה הדמוקרטי להפעיל לחץ על נציגיה בקלפיות לתרום לה את שכרם 

מבדיקת "שקוף" עולה כי גם לאחר שוועדת הבחירות הורתה למפלגה שלא להתנות עבודה בקלפי בתרומה למרצ, המשיכה המפלגה לדחוק בחברי ועדת הקלפי מטעמה לתרום את השכר שיקבלו על מנת לסייע לה לסגור את הגירעון

| יעל פינקלשטיין |

לאורך כמה וכמה מערכות בחירות בשנים האחרונות נוהגת מרצ לבקש את תרומת המשכורת של חברי ועדת הקלפי, במטרה להקטין את חובותיה. כך היה גם בבחירות שנערכו באפריל האחרון – והתוצאות נראו בשטח: על רקע השיח המתגבר בנושא טוהר הבחירות, נראה כי היעדר התשלום למפקחים מטעם מרצ הוביל לנוכחות יחסית מצומצמת שלהם. באשדוד למשל, נעדרו נציגי מרצ כמעט מכל הקלפיות בהן שובצו.

לפני כחודש, הורתה ועדת הבחירות המרכזית למחנה הדמוקרטי שלא להמשיך לחייב את הנציגים לתרום לה את המשכורת  שלהם. אך גם לאחר ההנחיה המשיכה המפלגה להפעיל לחץ על נציגיה בקלפיות לתרום את שכרם – כך עולה מבדיקת "שקוף".

צילום: יוסי זמיר

בשבוע שעבר, מיד לאחר הבחירות, נשלחה הודעה לנציגי המפלגה בקלפיות, ובה טופס בו התבקשו למלא את פרטי חשבון הבנק שלהם. בטופס נכתב:

"מספר חשבון הבנק נועד לביצוע העברה כספית אליך מהמחנה הדמוקרטי. מספר שבועות לאחר יום הבחירות יועבר ישירות לחשבון הבנק שלך העברה כספית. לאחר מכן יגבה מכרטיס האשראי שלך סכום התרומה, בניכוי 100 ש"ח עבור החזר הוצאות אוכל ונסיעה ביום הבחירות".

אחד מעובדיה של מרצ בקלפי פנה למפלגה בנוגע לכתוב בטופס, וזכה לתשובה הבאה:
"מרבית האנשים שאנחנו משבצים בקלפיות תורמים את הכסף שמתקבל מהמדינה. המפלגה לא מצפה שכל הסכום יתרם, אלא רובו, כש-100 ש"ח מהווים החזר הוצאות. לא חייבים לתרום את הכסף. זה אמנם חשוב למפלגה כי היא קטנה ובגירעון עצום, אבל תרומה היא וולונטרית. אתה יכול לתרום כמה שתרצה, אם תרצה".

גם אם בקשת תרומה היא חוקית, נצפה מהמפלגות שלא לבחור בהפעלת לחץ על פעילים לתרום את שכרם, המגיע להם כחוק, למען סגירת הגירעון שלהן. חברי המפלגות נבחרים כדי לנהוג באחריות בכסף שלנו – מה יעשו למשל כשיתבקשו להקטין את גירעון המדינה?

ההודעה שנשלחה לעובדי הקלפיות לאחר הבחירות

אחד מנציגי המחנה הדמוקרטי בקלפי העיד כי ידע שהבקשה לתרומה תגיע. "הבנתי שבפעם הקודמת ביקשו שזה יהיה בהתנדבות, אז הפעם בדקתי את זה לפני עם נציג של המפלגה. הוא אמר לי שכמה ימים אחרי שהכסף יכנס לחשבון הם יבקשו מאיתנו תרומה, וכל אחד יכול לתת כמה שהוא רוצה". 

לפי עובדת אחרת, בקשת התרומה היא דרך של המחנה הדמוקרטי לגייס עובדים שיהיו מחויבים לשמירה על טוהר הבחירות.

"הם אמרו כמה וכמה פעמים שהם לא מכריחים ושהם קודם מעבירים את התשלום, אבל הם מבקשים ממי שרוצה להעביר את כל הסכום או חלק ממנו. הם ציינו את זה כמה פעמים וקצת לחצו על זה, אבל מצד שני וידאתי שקודם מעבירים את הכסף ואחר כך אפשר לבחור אם להעביר וכמה. הבנתי ממה שאמרו שזאת דרך שלהם לסנן נציגים מתאימים, ולוודא שלא מגייסים מישהו שמגיע אך ורק בשביל הכסף ולא בהכרח כדי לשמור על טוהר הבחירות. זאת דרך הסינון שלהם – כמו שמפלגות אחרות בוחרות למשל להעסיק חברי מפלגה".

עזרה בהתנדבות למען מטרה חשובה היא מבורכת, אבל במקרה הזה היא עלולה להיות בעייתית: מדובר על עבודה ששומרת על קיומו של ההליך הדמוקרטי הבסיסי ביותר. אותם נציגים בקלפיות הם אלה שמפקחים על טוהר הבחירות, ובדיוק בגלל חשיבות העבודה שלהם דואגת המדינה שעבודתם תתוגמל בקבלת שכר על ידה.

על רקע הדיון המתמשך סביב הזיופים בבחירות שנערכו באפריל, נצפה שהמפלגות – שקיבלו הזדמנות שניה – ישקיעו את מירב מאמציהן בשמירה על כל קול שהן מקבלות, לא יחסכו בעובדים בקלפיות ולא יפעילו לחץ נפשי על נציגיהן לתרום את המשכורת שלהם למפלגה.

מטעם מפלגת המחנה הדמוקרטי נמסר:
"אנחנו פועלים בהתאם לחוק ולהנחיות ועדת הבחירות. כל העובדים בוועדות הקלפי יקבלו שכר על פי חוק".

זיהום נחל אשלים (צילום: רועי טלבי)

כיצד נכנסו החברות המזהמות ביותר בישראל לדירוג "מעלה" היוקרתי?

עמותת "מעלה" מדרגת בכל שנה את החברות הגדולות בישראל לטובת המעוניינים להשקיע בחברות בעלות ערך "חברתי-סביבתי". בין החברות שקיבלו את הציונים הגבוהים בדירוג: כי"ל, בז"ן, חברת החשמל, או בקיצור – החברות המזהמות בישראל

| מאיה קרול |

בשנת 2017 גרמה כי"ל לאסון נחל אשלים. מים מזוהמים מהמפעל נשפכו אל תוך הנחל וגרמו להרס סביבתי נורא, לסגירת הנחל למטיילים ולמותם של בעלי חיים רבים. אם תשאלו את "מעלה", המצב לא כל כך נורא: כי"ל קיבלה ציון 7/10 באיכות סביבה בדירוג לאחר האסון, וכפי שאמר לנו אחראי הדירוג ב"מעלה": "בלי כל הסיפור הזה של נחל אשלים היא גם הייתה מקבלת ציון הרבה יותר גבוה". 

זיהום נחל אשלים (צילום: רועי טלבי)

זיהום נחל אשלים (צילום: רועי טלבי) *התאריך בתמונה – טעות.

עמותת "מעלה" הוקמה בשנת 2003 במטרה לקדם תודעת "אחריות תאגידית" בקרב החברות הגדולות במשק הישראלי. דירוג "מעלה" מדרג חברות על פי מדדים של איכות סביבה, אתיקה, תרומה לקהילה ואפילו שקיפות. אמנם רוב הציבור הרחב לא שמע עליה, אך "מעלה" מדרגת 160 חברות גדולות ובינוניות ישראליות, ומדד "ת"א-מעלה" שכולל את החברות עם הציונים הגבוהים בדירוג, נכנס לבורסה כבר בשנת 2005. 

חברות רבות במשק מעוניינות להיכנס לדירוג "מעלה", שכן הוא תו תקן ישראלי לאחריות חברתית-סביבתית, שהחברות שמחות להתהדר בו.

בדיקת "שקוף" מגלה בעיות רבות בדירוג "מעלה" היוקרתי שמטילות בספק את אמינותו: בין היתר, מתברר כי מי שקובע את הקריטריונים לדירוג הם אותם דירקטורים של החברות המדורגות בעצמם. ד"ר מיקי הרן, למשל, כיהנה כדירקטורית בכי"ל עד השנה בעודה חברה בוועדה הציבורית של "מעלה". בנוסף, אופן מתן הדירוג לא שקוף, השאלון עליו הוא מבוסס בעייתי וחלקי ולציבור אין כל דרך לדעת האם הציונים הסופיים מבוססים על נתונים כנים או שקריים.  

החברות בדירוג "מעלה" – ברשימה השחורה של המשרד להגנת הסביבה

"מעלה" מחלקת דירוגים גבוהים וציוני "איכות סביבה" מפרגנים לחברות המזהמות ביותר בישראל: כמה מהחברות בראש הדירוג של "מעלה" "מככבות" גם ברשימת 20 המפעלים המזהמים בישראל של המשרד להגנת הסביבה.
חשוב להזכיר
דירוג "מעלה" מיועד לתועלת המעוניינים להשקיע בחברות בעלות ערכים "חברתיים-סביבתיים".

20 החברות המהמות בישראל לשנת 2017

חברת כי"ל מדגימה את האבסורד בצורה מובהקת: כזכור, ביוני 2017 מפעל "רותם אמפרט" שבבעלות "כי"ל" גרם לאסון אקולוגי חמור בנחל אשלים, כתוצאה מקריסת קיר של בריכת שפכים במפעל. הזיהום לו גרמה כי"ל הוביל לסגירת נחל אשלים למבקרים עד להודעה חדשה ולמותם של בעלי חיים רבים, בניהם כשליש (!) מהיעלים בנחל. האסון בנחל אשלים הוא שהוביל, בין היתר, לכך ש"רותם אמפרט" דורגה במקום הראשון ברשימת המפעלים המזהמים בישראל לשנת 2017.

בדירוג "מעלה" 2018 שיצא לאחר האסון, כי"ל נכנסה לדירוג וקיבלה "פלטינה". בגיליון הציונים ניתן לראות כי בנושא "איכות סביבה" קיבלה כי"ל את הציון 7/10. 

גם כל שלושת מפעליה של קבוצת בז"ן נמצאים בחמשת המקומות הראשונים במדד המפעלים המזהמים של המשרד להגנת הסביבה ל-2017: במקום השני 'בית זיקוק לנפט', במקום הרביעי 'כרמל אולפינים', ובמקום החמישי 'גדיב פטרוכימיה'. בז"ן נכנסה לדירוג "מעלה" 2018, ודורגה "זהב". באיכות סביבה קיבלה את הציון 7. 

חברות נוספות שמופיעות גם במדד המשרד להגנת הסביבה וגם בדירוג מעלה
  • חברת החשמל תופסת ארבעה מקומות במדד של הגנ"ס עם תחנות הכח "אורות רבין" (מקום 10), "רוטנברג" (מקום 7), "אשכול" (מקום 16), ותחנת הכוח חיפה (מקום 18).
    החברה מקבלת את הדירוג הגבוה ביותר בדירוג "מעלה": "פלטינה+". בתחום 'איכות סביבה' קיבלה ציון '9'.
  • חברת "נייר חדרה" שקיבלה דירוג "זהב".
  • חברת "דלק" שקיבלה דירוג "זהב".
  • חברת "פז" שקיבלה דירוג "זהב".

נראה כי אין הלימה בין מדד המשרד להגנת הסביבה לבין דירוג "מעלה". ליעד אורתר, מנהל המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, טוען כי התנהלות כזו לא מקובלת בדירוגי אחריות חברתית בעולם: "בעולם, חברות הדרוג לוקחות מידע מהדוחות של החברות, מהחדשות, מהעיתונות וממקומות אחרים שזמינים גם לציבור ומשלבות אותם בדירוג החברה. יש אלמנטים רבים שנכנסים לדירוג החברות מעבר לשאלון בודד. במדדים עולמיים יש אפשרות לעשות אינטגרציה של מידע ציבורי אל תוך הדירוג בצורה מיידית".

חוסר שקיפות ושאלון שלא מייחס חשיבות רבה למדדי המשרד להגנת הסביבה

עניין נוסף שמעורר תהיה בנוגע לאיכות הדירוג של "מעלה" הוא חוסר השקיפות בתהליך הדירוג.
כשניסינו לברר על בסיס מה קיבלו החברות המזהמות ציונים גבוהים ב'איכות סביבה', התברר כי "מעלה" אינה מפרסמת לציבור את השאלונים המלאים של החברות שעליהם מתבססים הציונים. העמותה גם אינה מחייבת את החברות להשתמש בגורם חיצוני כדי למלא את השאלונים, ואף לא מאמתת את הנתונים שממלאות החברות. למעשה, לציבור אין כל דרך לדעת על פי מה קיבלה חברה ציון כזה או אחר בדירוג של מעלה, והאם הנתונים שמילאה חברה בשאלון הם מדויקים או שקריים לחלוטין. 

נראה כי "מעלה" אינה מפרסמת את השאלונים המלאים של החברות מתוך אג'נדת 'סיפורי ההצלחה' שלה – העמותה אינה מעוניינת לחשוף את החברות לביקורת בעקבות הדירוג, אלא להבליט את סיפור הצלחתן בלבד. באתר "מעלה" נכתב מפורשות כי: ""מעלה" אינה גוף בדיקה או שיקוף התנהלות החברות. במקום ביקורת, "מעלה" מבליטה סיפורי הצלחה המעודדים חברות נוספות לעשות ולהתקדם", וגם ""מעלה" אינה מחליפה את הרגולציה והאקטיביזם הביקורתי, אך נשענת על קיומם היות וללא צלעות אלה לא ניתן לקדם את התחום". 

מומחה/ית לנושא מתוך אחת החברות המדורגות ב"מעלה", אמר/ה כי: "בעיני, "מעלה" עושים מאמץ חשוב כדי להעלות את המודעות לתחומי קיימות שונים בקרב החברות המדורגות. אני סבור/ה שלפחות בחלק מאותן חברות, השאלון של "מעלה" והרצון להתקדם בדירוג מסייע בהנעת תהליכי קיימות חיוביים בחברות. עם זאת, יש משקל מעט מוגזם בשיטת הניקוד לתחומי התרומה וההתנדבות, שלרוב מקבלים משקל נמוך יותר (אם בכלל) בדירוגים מקבילים מוכרים בעולם. כמו כן, אני סבור/ה שדוח אחריות תאגידית פומבי- כמו שלצערי מעט מדי חברות בישראל מפרסמות- הינו בעל ערך רב בהרבה למחזיקי העניין, כיוון שכלל המידע בו פומבי וניתן לבחינה וביקורת על ידיהם".

כדי להבין בכל זאת מה מודד השאלון, ביקשנו מכמה מומחים לאיכות סביבה לבחון את שאלון הסביבה של "מעלה" שמפורסם באתר העמותה. בדיקתם מגלה כי בשאלון חסרות שאלות מהותיות והוא אינו מייחס חשיבות מיוחדת למדדי המשרד להגנת הסביבה. לטענת המומחים, השאלון מאפשר לכל חברה לצייר בקלות תמונת מצב 'ירוקה'.

לדברי מומחית בתחום, "מדובר בשאלון וולנטרי, שאינו דורש הוכחה לנכונות המידע ולא מבוצעת בדיקה של "מעלה" לנכונות הדברים. אין בדיקה של הדרישות מהחברה לעומת הביצוע למעט אם יש כתב אישום. על פי דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה, נגד רוב המפגעים לא מתבצעות פעולות אכיפה מינהלית או אכיפה פלילית על ידי המשרד להגנת הסביבה, דבר שמעלה שאלות לגבי הסתמכות על כתב אישום כמדד לעמידה בתנאי החוק".

כך לדוגמא, בשאלה לגבי "אירועים חריגים" לא מוגדר מהו אירוע חריג, ולא נשאל האם היו אירועים שדווחו למשרד להגנת הסביבה, כמה, מה נעשה איתם וכדומה.
לגבי שאלה זו הוסיפה ד"ר סיניה נתניהו, לשעבר המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה: "מה שחשוב הוא לא 'כן/לא' ומספר התקלות, אלא העצימות של האירועים החריגים וההשפעה  שלהם על הסביבה ועל הציבור".

שאלה לדוגמה מתוך שאלון "מעלה".

שאלה לדוגמה מתוך שאלון "מעלה".

שאלה אחרת בשאלון, הנוגעת  ל"הפחתת השפעות סביבתיות" מנוסחת באופן שמאפשר לחברה לקבל נקודות גם אם היא תבצע שיפורים סביבתיים שוליים, כמו "חדשנות סביבתית במוצרים" ולא מתייחסת לשיפור בעניינים מהותיים כמו חריגות מתקנים של המשרד להגנת הסביבה. שאלה נוספת המתייחסת לקיום דיאלוג עם ארגוני סביבה אינה מבררת האם הדיאלוג התקיים סביב בעיה סביבתית מהותית של החברה ודרכים לפתרונה, או סביב קיום כנס או תרומה חד פעמית לארגון. 

רוני בריל, יועצת סביבה עצמאית, מוסיפה כי בשאלון לא מופיעה שום שאלה בנוגע לרשיונות והיתרים אותם החברה צריכה להחזיק, עמידה בתנאים הנלווים לרשיונות והיתרים אלה, או עמידה בתנאי סף אחרים של המשרד להגנת הסביבה.

 

ניגוד עניינים מובהק

שלושה מתוך ארבעת חברי הועדה הציבורית של "מעלה" מקושרים או בכירים בחברות המדורגות. עניין זה מעורר ספק – בלשון המעטה – בנוגע לאובייקטיביות של דירוג "מעלה". הועדה הציבורית היא שקובעת את הקריטריונים לדירוג, כך שנראה כי בפועל מי שקובע מה ימדד בדירוג הן גם החברות הנמדדות עצמן. כשבעלי האינטרס יושבים בוועדה הציבורית, איננו יכולים להיות בטוחים כי הם אינם מטים את השאלון ואת הדירוג לטובתם.

כך לדוגמא, ראש תחום איכות הסביבה של "מעלה" היא ד"ר מיקי הרן, שב-9 השנים האחרונות כיהנה כדירקטורית בחברת כי"ל. ראש תחום 'ממשל תאגידי ודיווח סביבתי' הוא אמנון נויבך, שנוסף על  היותו יו"ר הבורסה לניירות ערך, גם מכהן כדירקטור בחברות דלתא, לאומי קארד, ואיי. די. איי, המפעילה של ביטוח ישיר. כל אלה מדורגות ב"מעלה". אהובה ינאי, ראש תחום 'נתינה לקהילה', נשואה לשלמה ינאי, לשעבר מנכ"ל טבע, לשעבר מנכ"ל אדמה-פתרונות לחלקאות, והיום דיקרטור בפריגו. גם כל החברות האלה מדורגות ב"מעלה". 

לדברי ליעד אורתר, מנהל המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים: "ראוי שתהיה הפרדה משמעותית וחדה בין הגוף שקובע את הסטנדרט לבין הגוף שנבחן ע"י הסטנדרט. העובדה שדירקטורים ובכירים יושבים בועדה שקובעת את התקן היא מהלך שיש בו ניגוד עניינים מובהק". 

  • התופעה של בכירים במשרד להגנת הסביבה שעוברים לעבוד בחברות מזהמות היא תופעה ידועה ומוכרת. כך, ד"ר מיקי הרן, שהייתה מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, חטפה ביקורת ציבורית קשה לאחר שהחלה לכהן כדירקטורית בכי"ל. בעבר כתבנו בהרחבה על הנושא בתחקיר הדלתות המסתובבות.
ד"ר מיקי הרן (דה מרקר, צילום מסך מיוטיוב)

ד"ר מיקי הרן (דה מרקר, צילום מסך מיוטיוב)

 

עמותת "מעלה" מציגה תמונת מצב לא מדויקת לציבור: על פניו, היא נתפסת כגוף אובייקטיבי וחיצוני לחברות המדורגות, שאמור לספק אינדיקציה בנוגע להתנהלות החברות בענייני אחריות תאגידית. התמונה שעולה מבדיקת "שקוף" אחרת, ומגלה שלציבור אין כל דרך לדעת האם דירוג החברות אמין, איכותי ואובייקטיבי.

חשוב לזכור גם כי מדד "מעלה" נסחר בבורסה החל מ-2005, והחברות הנסחרות בו מתעדכנות בכל שנה מחדש על פי דירוג "מעלה". מדד "מעלה" עלול לגרום למשקיעים עם כוונות טובות להשקיע בחברות שלא בהכרח ראויות לקבל את התואר "חברתיות וסביבתיות" המיוחס להן. ליעד אורתר טוען: "המדד בצורתו הנוכחית לא מספק תמונת המצב אמיתית אודות הביצועים הסביבתיים והחברתיים של החברות, וגם לא את רמת הסיכון שהם מייצרים למשקיעים".

פנינו ליאיר כהן, אחראי הדירוג ב"מעלה", על מנת לקבל התייחסות לטענות שהועלו בכתבה.

איך ייתכן שכי"ל זכתה לדירוג "מעלה" לאחר אסון אשלים וקיבלה 'פלטינה', ואף קיבלה ציון '7' באיכות סביבה?

"הדירוג שלנו מתייחס לדברים אחרים. העובדה היא שגם בשנה של נחל אשלים זה לא שהחברה קיבלה '10', ואני אומר שבלי כל הסיפור הזה של נחל אשלים היא גם הייתה מקבלת ציון הרבה יותר גבוה. אותי מעניין גם אם כי"ל משפרת את הפליטות שלה, או מתייעלת מבחינה אנרגטית- המגמות האלה חשובות לי. בדרך יש עליות ומורדות, אבל כל עוד אני מרגיש שהחברה עושה ומתאמצת – אני חי עם זה בשלום".

לפי כהן, צורת ההסתכלות צריכה להיות שונה. "היום, חברות לא מתוגמלות על דברים טובים שהן עושות. למשל כי"ל פרסמה ממש לא מזמן דוח אחריות תאגידית אינטרנטי מדהים, ברמה בין לאומית. כשאנחנו קונים ירקות מישהו צריך לייצר את חומרי ההדברה ששומרים עליהם. זה נכון גם לגבי בז"ן – כשאני מגיע בבוקר לעבודה אני צריך דלק לאוטו. לא צריך לשפוט חברה לפי סוג המוצר שהיא מייצרת. זה לא מדד לאיכות התכניות שהיא מפעילה, אלא מה היא עושה לשיפור המצב הקיים ולצמצום השפעות סביבתיות. אנחנו לא אומרים שהמצב מושלם, אבל אנחנו פה ל'מרתון', לטווח ארוך".

אם כל חברה ממלאה את השאלון בעצמה, איך אתם יכולים לדעת שהשאלונים אמינים?

"כל הדיווחים מחייבים חתימת מנכ"ל. אני מתקשה להאמין שחברה בסדר גודל של החברות איתן אנחנו עובדים תגיש משהו לא נכון ושהמנכ"ל יחתום עליו. החברה יכולה פשוט מראש לא להשתתף בדירוג "מעלה". אני לא רואה פה סיבה לשקר. הכל פה וולנטרי, אין פה עניין של לחייב או להכריח, ועובדה היא שמה שקרה בפועל הוא שמעל חצי מהחברות הגדולות ב"מעלה" משתמשות בבקרה חיצונית".

מדוע השאלונים של "מעלה" לא מתפרסמים לציבור הרחב?

"אם נכריח את החברות לפרסם יכול להיות שהן ישארו ב"מעלה" ויכול להיות שלא. המרחב של אחריות תאגידית משלים לרגולציה ולא מחליף אותה, אבל הרבה פעמים הוא לא פחות אפקטיבי ליצירת שינוי. מתוך כך, אם החברות רוצות לפרסם את השאלונים שלהן הן יכולות לעשות זאת באופן וולונטרי.

"אנחנו עושים פה פעולות לטווח ארוך. אם עכשיו אנחנו נעשה שיימינג ונגיד שהעסקים האלה והאלה הם 'על הפנים' והגישה תהיה שהם רק רוצים לבוא 'לדפוק' אותנו, או להסתיר מאיתנו דברים – אנחנו לא נתקדם".

 

אזמ"ע ומצ"ל

כעיתונות מוכוונת פתרונות, נשתדל מעתה לשלב בזנב הכתבות של שני סעיפים מעשיים: אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם) ומצ"ל (מה צריך לתקן):

אזמ"ע?

  1. "מעלה" עלולה להציג תמונת מצב לא מדוייקת על החברות המדורגות בה ובכך להוביל לשינוי או ריכוך  חוות הדעת הציבורית על החברות הללו. ככל שחברה מצטיירת כירוקה וחברתית יותר, כך תהיה פחות לגיטימיות ציבורית להיאבק בה ובעוולות להן היא גורמת. 
  2. מדד "ת"א-מעלה" בבורסה מתעדכן בכל שנה ע"פ דירוג החברות ב"מעלה", וממותג כמדד הכולל בתוכו מניות של חברות בעלות ערכים חברתיים-סביבתיים. משקיעים בעלי כוונות טובות עלולים להשקיע את כספם בחברות במדד "מעלה" מתוך רצון להשקיע בחברות ערכיות – ולהתאכזב, שכן כפי שהראנו המדד לא בהכרח משקף את המציאות.

מצ"ל?

מספר בעיות גורמות לנו להטיל ספק בדירוג "מעלה" – איכות השאלון סביבתי לא מספקת, ניגוד עניינים בוועדה הציבורית, חוסר שקיפות וכו'. בעינינו, הצעד הראשון והפשוט שעל "מעלה" לעשות כדי להיות אמינה יותר הוא להפוך את שאלוני החברות המדורגות לשקופים לכלל הציבור. כשהציבור יוכל לעיין בשאלוני החברות, נצליח להבין מה הבסיס לציונים כאלה ואחרים שמקבלות החברות, ואף להביע ביקורת. 

זכותנו לקבל את המידע שהמפלגות מחזיקות עלינו

המפלגות מחזיקות מאגרי מידע הכוללים נתונים רגישים על כולנו – והן משתמשות בו כדי להשפיע על הדעות שלנו. איזה מידע בדיוק? על-פי חוק, זכותנו המלאה לקבל את המידע השמור עלינו. אנחנו כבר עשינו את זה – עכשיו תורך

| יעל פינקלשטיין |

האם בתקופת הבחירות הארוכה שעברנו השנה קיבלת הודעת טקסט שקוראת להצביע למפלגה מסוימת? גלשת באינטרנט וקפצה על המסך תעמולת בחירות? הטלפון צלצל ובצד השני היתה שיחה מוקלטת ממועמד או מועמדת שתמכת בהם?

זה לא במקרה: למפלגות יש המון מידע עלינו, והן משתמשות בו.

החלטנו לבדוק באיזה מידע בדיוק מדובר (וגם אתם יכולים! פרטים בהמשך הכתבה). לפי חוק הגנת הפרטיות, לכולנו הזכות לעיין בכל המידע האישי עלינו שקיים בידי המפלגות. בסעיף 13 לחוק, בנושא "זכות עיון במידע", כתוב כך: "כל אדם זכאי לעיין בעצמו, או על ידי בא-כוחו שהרשהו בכתב או על ידי אפוטרופסו, במידע שעליו המוחזק במאגר מידע".

מצוידת בחוק פניתי (יעל) לכל המפלגות בבקשה פשוטה: תנו לי את המידע ששייך לי.

אבל למפלגות המשימה נשמעה כנראה פחות קלה – חוץ מהעבודה-גשר, יהדות התורה והליכוד (שמסרו גם הן מידע חלקי), כל יתר המפלגות הפסיקו לענות אחרי שפניתי מספר פעמים – אף שחלקן אמרו בהתחלה שיעבירו את המידע.

"חוק הגנת הפרטיות היום, לא מאפשר יותר מדי לאנשים לשלוט על המידע שקיים עליהם. הזכויות היחידות שלנו הן עיון במידע, ולבקש תיקון שלו", אומרת רחל ארידור הרשקוביץ, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה. "זאת בעיה שלא קשורה רק למאגרי המידע של המפלגות: באופן חוצה גבולות בכל מאגרי המידע אין בישראל זכות להתנגד לעיבוד מידע אם הוא נעשה באמצעים אוטומטיים, ואין לנו זכות לבקש למחוק מידע – כלומר הזכות להישכח. אני לא בטוחה שהציבור יודע שלמפלגות מועבר על פי חוק הבחירות אותו מאגר מידע ואנחנו גם לא יודעים אילו קטגוריות נוספות הם יכולים לקחת".

איזה מידע יש למפלגות עליי?

לקראת יום הבחירות קיבלו כל המפלגות את פנקס הבוחרים, בו יש פרטים על כל בעלות ובעלי זכות ההצבעה: שם, שם אחד ההורים, כתובת, תעודת זהות ושנת לידה. בנוסף למאגר זה, למפלגות מאגרים משלהן שלעיתים מכילים מידע רגיש יותר – כמו דעות והעדפות פוליטיות.

אז איזה מידע שמור אודותיי אצל המפלגות? כאמור, רק שלוש מהן הגיבו לפנייה: בליכוד אמרו שהם אינם מחזיקים כל מידע עליי ובעבודה-גשר מסרו מידע בסיסי שכלל שם, תעודת זהות, כתובת וגיל. ביהדות התורה אמרו כי הם מחקו, על פי חוק, את פנקס הבוחרים לאחר הבחירות, וכי במאגר הנוסף של המפלגה אין כל מידע עליי.

האם זה באמת כל המידע שיש בידי המפלגות? כלל לא בטוח. לפי רשם מאגרי המידע, למפלגת העבודה לבדה ארבעה מאגרי מידע שונים.

מה עושים במפלגות עם המידע ששמור על אזרחי ישראל? ארידור הרשקוביץ הסבירה לנו על כך: "המפלגות אמורות לעשות במידע שהועבר אליהן שימוש – וזאת הגדרה מאוד רחבה בחוק הבחירות – אך ורק למטרות שמוגדרות כהתמודדות בבחירות וקשר עם ציבור הבוחרים. הן גם מחויבות בחוק הגנת הפרטיות – שזה אומר שעליהן לרשום את מאגר המידע ולאבטח אותו לפי התקנות שבחוק. אנחנו לא יודעים מה המידע הנוסף שהן מוסיפות על הנתונים האלה, ואין להן כרגע חובה בחוק להגיד מה הקטגוריות הנוספות שהן מוסיפות למאגר המידע, חוץ מזה שזה מידע שאמור לעזור להן להתמודד בבחירות".

לפני הבחירות האחרונות פורסם כי מפלגת הליכוד אספה מידע על עמדות פוליטיות של אזרחים ואזרחיות דרך הודעות בפייסבוק. המפלגה הקימה מאגר מידע שסיווג כמיליון אזרחים לפי תמיכה או חוסר תמיכה בליכוד. המאגר לא היה נעול והמידע הרגיש שבו היה פתוח לכל, לפחות לכמה ימים – עד שאובטח.

"העניין הוא לא רק רמת האבטחה הלקויה אלא העובדה שיש בורות דיגיטלית בקרב מי שמפעילים את מאגרי המידע האלה וחוסר הבנה של הסכנות שיכולות לנבוע מזה שהוא הופך לזמין. חוסר ההבנה משותף לא רק לקובעי המדיניות ולמפלגות אלא גם לנו, כל האנשים שמתקינים אפליקציות ללא הכרה מבלי להבין מה הם מתקינים, או מזלזלים בצורך בזכות לפרטיות מתוך אמירה שאין להם מה להסתיר. בעוד אי אלו חודשים או שנים הם יקלעו למצב שבו יהיה בידי גופים שונים במשק כמויות מידע עצומות עליהם, שיאפשרו לחזות החלטות שלהם וגם להשפיע ולעשות מניפולציות על ההחלטות שלהם. זו בעצם הסכנה הגדולה שמרחפת מעל הזלזול הזה בזכות לפרטיות".

אז מה עושים?

למרות שכתוב בחוק שזכותי המלאה לקבל את המידע, רוב המפלגות בחרו להתעלם. וכאן אתן נכנסות לתמונה:

מערכת היחסים שלנו כיום עם המפלגות היא חד צדדית – להן יש מידע עלינו, והן יכולות להשתמש בו כדי להשפיע על הדעות שלנו – אבל אנחנו לא יודעים מה הוא כולל. בואו נשנה את כללי המשחק! פנו למפלגות ובקשו את המידע. 

תוכלו להשתמש למשל בנוסח הבא:

שלום,

אבקש לקבל היום את כל המידע הנוגע אליי הנמצא בידי מפלגת <XXX>, בכל אחד ממאגרי המידע שברשותה, מכוח חוק הגנת הפרטיות (סעיף 13 א).

תודה רבה,

<השם שלך>

שלחו מייל לליכוד, לעבודה-גשר, למחנה הדמוקרטי, לישראל ביתנו, לרשימה המשותפת, לכחול לבן, לש"ס

אם תקבלו מידע מעניין בחזרה, נשמח אם תספרו לנו – ואולי ככה נצליח למפות את אופי המידע שבידי המפלגות.

ועד שנקבל את המידע – איך נוכל למנוע מצבים בהם כמויות אדירות של נתונים נאספים עלינו, ועלולים – כמו במאגר של הליכוד – להיות חשופים לכל? לפי ארידור הרשקוביץ, צריך לשנות את החוק – ולהתחיל לדרוש יותר מהחברות כאזרחים.

"המדינה חייבת לחוקק חוק הגנת פרטיות חדש שתואם את רמת ההגנה הבינלאומית, האירופאית ואת הטכנולוגיה. במסגרת אותו חוק, צריך לא רק לחזק את הזכויות שלי כאדם שעליו לוקחים מידע, אלא גם לחזק את סמכויות האכיפה והפיקוח במסגרת הרשות הקיימת שכרגע חסרות לה הסמכויות האלה, ולעשות פעולות של העלאת מודעות ציבורית. אנחנו, הציבור, צריכים להבין ולדרוש את הזכות לפרטיות שיש לנו ושמעוגנת בחוק יסוד. אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו לכך ולהבין בעצמנו את הצורך והיתרונות שבקיומה ואיך אנחנו צריכים לדרוש מחברות הטכנולוגיה ומהמדינה להגן עלינו".

קרית אתא: ישיבת מועצה של 45 שניות 

בקרית אתא הצליחו לתקתק ישיבת מועצה ב-45 שניות, חריג אפילו בקנה המידה המקומי: בחודשים האחרונים מצאנו שהישיבה הארוכה ביותר ארכה כ-25 דקות בלבד, כאשר הדובר המרכזי (ולעיתים היחידי) הוא ראש העיר שמכהן משנת 1996 – יעקב פרץ 

באדיבות הליכוד

| עידן בנימין |

עוד לפני שתגיעו לסוף הפסקה השנייה בכתבה, ראש העיר של קרית אתא, מר יעקב פרץ, יוכל להתחיל ישיבת מועצה, למנות שני דירקטורים ולנעול את הישיבה. בלי שאלות, בלי תגובות, בלי להעלות נושא נוסף על סדר היום. מלבד אותה ישיבה מדוברת, מצאנו עוד כמה ישיבות קצרות בצורה חריגה. הישיבה האחרונה באוגוסט ארכה כ-10 דקות בלבד, ביולי כ-25 דקות, ביוני כ-22 דקות ובאפריל 16 דקות.

ישיבת מועצת העיר מאי 2019

  

עברנו על הפרוטוקולים של הישיבות הללו, ולמרות שיש רשימה מכובדת של נוכחים, לרוב רק חבר מועצה אחד מדבר: ראש העיר פרץ, שמכהן כמעט ברצף משנת 1996.

איך קורה שישיבות המועצה קצרות כל כך? האם בעיר בת 60 אלף תושבים אין סוגיות לדון בהם?

פנינו לכמה חברי מועצה כדי לשאול, והתשובות לפניכם:

סגנית ראש העיר,עו"ד שטרניק עדנה, סיפרה לנו כי "אנחנו דנים על מה שיש ולא מושכים זמן שלא לצורך. רה"ע שואל אם למישהו יש מה להגיד. בד"כ אף אחד לא מבקש". כששאלנו אותה איך יכול להיות שלאף אחד מחברי המועצה אין מה לומר, השיבה: "אני יכולה לומר בשם הקואליציה. האופוזיציה זה עניין שלה. בשם הקואליציה יש לנו ישיבות תדריך לפני על הנושאים של הישיבה".

חבר המועצה, ציון אסולין, מסר כי "הישיבות הן ישיבות ענייניות. מביאים לסדר דברים עניינים. אם יש נושאים שכולם מסכימים איתם, מביאים את זה לסדר היום ומאשרים פה אחד. מי שרוצה – מדבר". 

מטעם האופוזיציה, חברת המועצה הילה רובין-שלם, סיפרה לנו שהיא באופן אישי מגישה לא מעט הצעות לסדר היום. "רה"ע מסרב לעלות אותם בטענות שונות", אמרה לנו. ואכן באחת הישיבות רובין שאלה את רה"ע פרץ מדוע השאילתות שלה אינן עולות לסדר היום. פרץ ענה לה: "שאילתות צריך לדעת להגיש". 

באותה ישיבה סיפרה רובין לרה"ע כי שלחה את השאילתות שלה לבחינה של משרד הפנים ושם נאמר לה שההגשה שלה תקינה. לטענת רובין-שלם, לשכת ראש העיר לא אומרת לה מה לקוי בשאילתות שלה – רק שהן אינן תקינות. כשנשאל ראש העיר בישיבה מה לא תקין בשאלות אמר לרובין-שלם: "אסביר לך במשרד" – מה שמעולם לא קרה.

שאילתא שהגישה חברת מועצת העיר – הילה רובין שלם

"אני לא עושה פוליטיקה"

בפרוטוקולים של הישיבות גילינו שראש העיר אומר בכל הזדמנות בה שמנסים לאתגר אותו כי "אנחנו לא פוליטיקאים" ו"עם הציבור אנחנו לא עושים פוליטיקה" לצד אמירות נוספות בסגנון. רטוריקה בעייתית זו מקשה, מין הסתם, על קיומו של שיח לגיטימי, כזה שישרת את התושבים, במועצת העיר. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם)? 

ישיבות מועצת העיר קרית אתא עלולות להיות לא יותר מחותמת גומי. אולי ישיבה של 45 שניות או אפילו 10 דקות היא חוקית – אבל היא לא סבירה. המשמעות היא שאין מרחב לחברי המועצה להביע את דעתם, ואין דרך לציבור לפקח על עבודת חברי המועצה שמטרתם לשרת אותו. התנהלות שכזו פוגעת בדמוקרטיה המקומית של העיר: אם הכל נסגר לפני ישיבת המועצה או בחדרים הפנימיים ולאף אחד אין מה לומר – ישיבת המועצה היא אחיזת עיניים.

מה אפשר לעשות?

בדקו בעצמכם באתר העירייה שלכם את הפרוטוקולים של ישיבות המועצה. חבר מועצה מבריז, לא מבצע את תפקידו? הרימו אליו טלפון. אם תפנו לדוברות העירייה – הם ימסרו לכם אותו. כתבו על עבודתו הגרועה ופנו גם אלינו.

בנוגע לקרית אתא? הפנו את הכתבה לתושבי העיר, בקשו מהם לכתוב לנו מה הנושאים שמטרידים אותם, ואנחנו כבר נדאג להעביר זאת לראש העיר. 

מטעם עיריית קרית אתא לא נמסרה תגובה.

תחנת ניטור האוויר בקריית מוצקין עדיין מנותקת: שינו את השם, עכשיו מחפשים שקע לחבר אותה

ביולי האחרון חשפנו כאן כי בעיריית קריית מוצקין ניתקו מהחשמל תחנה לניטור אוויר, מחשש שזו תפגע בדירוג זיהום האוויר של העיר. מאז שינו במשרד להגנת הסביבה את שם התחנה לבקשת העירייה, אך היא עדיין מנותקת. הסיבה: המשרד להגנת הסביבה מחפש פתרון לחיבור לחשמל ותשלום החשבון

 

| עידן בנימין |

לפני למעלה מחודש חשפנו כאן ב"שקוף" רעיון מקורי של עיריית קריית מוצקין לשיפור דירוג זיהום האוויר בעיר: ניתוק תחנת הניטור, שתפקידה למדוד את זיהום האוויר, ממערכת החשמל. "לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה, אז ניתקנו את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו" – כך נימק אז את הפעולה יוסי מרקוביץ, סגן ראש עיריית קריית מוצקין. 

אות החיים האחרון מהתחנה נשלח בפברואר 2019. בהודעה צדדית באתר המשרד להגנת הסביבה עדיין כתוב כי התחנה "נסגרה באופן זמני לביצוע שדרוג מבנה התחנה". 

פנינו למשרד להגנת הסביבה שם התחייבו לטפל בנושא, לפני שבועיים יצאנו לבדוק אם חיברו כבר את התחנה. באתר המשרד להגנת הסביבה ראינו כי שם התחנה שונה. משמה המקורי – "ד. עכו – ק. מוצקין" לשם חדש "ד. עכו – חיפה". ציפינו שהדבר ישביע את רצונה של עיריית קריית מוצקין, שכן מעתה הם יכולים להיות רגועים: זיהום האוויר כבר לא יהיה רשום על שמם. אך למרבה ההפתעה – התחנה עדיין לא מחוברת. 

שם התחנה שונה אך היא טרם חוברה

פנינו למשרד להגנת הסביבה לשאול על שינוי השם ועל החיבור לחשמל, ומשם נמסר לנו: "(המשרד) אכן שינה את שמה של התחנה כשם הציר התחבורתי. באשר לחיבור הקבע לחשמל, נבדקות מספר אפשרויות, והמשרד אף מפעיל יועץ חשמל חיצוני שמסייע לקדם את נושא חיבור החשמל וכן פועל מול חברת החשמל ליצירת מונה קבוע". 

התגובה המלאה של המשרד להגנת הסביבה

בחודש פברואר 2019 הופסקה פעילות התחנה לשם שדרוג והחלפת מבנה. בחודש מארס הודיעה למשרד עיריית קריית מוצקין שהיא מבקשת לפנות לאלתר את תחנת הניטור, בין היתר בשל העובדה ששמה היה "תחנת מוצקין", והדבר הטעה את הציבור לחשוב כי היא מייצגת את איכות האוויר במוצקין כולה – בעוד שהיא תחנה תחבורתית, המייצגת את איכות האוויר בכביש עכו-חיפה, שאינו באזור המגורים.

 מאז התחנה הייתה מנותקת. בימים אלה, המשרד להגנת הסביבה הגיע להבנה עם עיריית מוצקין כי אין מניעה לחבר את התחנה בחזרה ואכן שינה את שמה כשם הציר התחבורתי. באשר לחיבור הקבע לחשמל, נבדקות מספר אפשרויות, והמשרד אף מפעיל יועץ חשמל חיצוני שמסייע לקדם את נושא חיבור החשמל וכן פועל מול חברת החשמל ליצירת מונה קבוע. המשרד מעריך כי הנושא יוסדר בטווח הזמן הקרוב והתחנה תשוב לנטר את איכות האוויר כבעבר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו)?

תושבי קריית מוצקין וקריית ביאליק השכנה שגרים בסמיכות לכביש 4 עשויים להיות חשופים לרמה גבוהה של זיהום אוויר שלא ידוע מה גובהו מאחר והתחנה מנותקת כבר שמונה חודשים, ביוזמת העירייה. 

במעגל הרחב, אנו עדים לדינמיקה מקוממת בין המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות. הפעולה של עיריית קריית מוצקין, שהחליטה לא לקבל את מרות המשרד להגנת הסביבה, נעשתה בחוסר תום לב ועל חשבון בריאות הציבור.

מה אפשר לעשות?

המשרד להגנת הסביבה מציב תחנות לניטור אוויר במקומות המועדים לזיהום אוויר גבוהה. אם אתם חוששים או מוטרדים מרמת זיהום האוויר באזורכם, בדקו באתר המשרד אם יש תחנה לניטור זיהום אוויר בקרבתכם. במידה ולא, פנו למשרד ובקשו תחנה לניטור אוויר. כפי שניתן ללמוד מהודעה של המשרד, לתושבי כפר סבא זה הצליח: "תחנה קבועה הוקמה במזרח כפר סבא ב-14/05/17 לאור תלונות התושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח", או "תחנת גבעתיים הפסיקה את פעילותה לאחר 15 שנות מדידה, בהם לא נרשם זיהום אוויר חריג השונה מתחנות ניטור אחרות בגוש דן". 

בכל הנוגע להורדת זיהום אוויר תחבורתי: במקום שאתם רואים זיהום אוויר תחבורתי אני (עידן) רואה אוטובוס חשמלי.

בחירות 2019 מועד ב': עודה, ליברמן וליצמן הם ראשי המפלגה היחידים שחושפים את הונם

| תומר אביטל |

רגע לפני הבחירות, פנינו לכל ראשי המפלגות וביקשנו שיחשפו את הונם המלא, או חלקי – את הנכסים שלהם, המורכבים מאחזקות (תיקי מניות למשל) ונדל"ן בבעלותם. 

חשוב להדגיש שאין בעיה עם ח״כ עשיר. יש בעיה עם ח"כ מסתיר. לא מעניין אותנו כמה יש להם בעו"ש, אלא מהי מפת האינטרסים שלהם. מניות, נכסים, זכויות בניה, חובות וכדומה – כל אלה אינם בגדר רכילות, אלא מידע חיוני שחייב להיות נגיש לכל.

זכותנו לדעת את מפת האינטרסים המלאה של מי שמשפיע על החיים של כולנו באופן גורף.

עודה – הכי שקוף

ראש המפלגה היחיד שנענה לבקשת "שקוף" במלואה הוא יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, שהעביר הצעת הון מפורטת מהיום בו נכנס לכנסת. עודה מחזיק דירה בשכונת בכבאביר בחיפה, שרכש בספטמבר 2009 בכ-350 אלף שקל ושיפץ במאה אלף. הוא גר בשכירות במרכז הכרמל בחיפה.

איימן עודה. צילום: יוסי זמיר

 

כשהושבע ב-2015 היה במינוס 154,853 שקל לאחר שלקח הלוואה של 180 אלף שקל. מאז סגר את רוב ההלוואה, וכיום הוא במינוס 38 אלף ש״ח בחשבון הבנק. לעודה חסכונות בגובה של 10,000 שקל, והוא אינו מנהל חשבונות, ניירות ערך או פקדונות בחו"ל.

בנוסף, מחזיק עודה במיצובישי שעלתה 66 אלף שקל ונמצאת בשימוש הוריו. "אני פעיל חברתי מאז שאני בתיכון ולכך הקדשתי את חיי", מסר עודה. לדבריו, "אזרחי המדינה התרגלו למצב בו הנציגים שלהם בעלי הון וחברים של טייקונים. אני מבין מה זה להיות אבא לשלושה ילדים ולעשות הכל כדי שיהיה להם עתיד טוב יותר, בדיוק בגלל זה אני נלחם למען צדק חברתי לכולם – ערבים ויהודים כאחד".

ליצמן וליברמן – הצהירו על הונם, ללא מסמכים

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מחזיק בדירה בשכונת עזרת תורה בירושלים בשווי של כ-2 מיליון שקל, ודירה נוספת ברוממה בבעלות משפחתה של אשתו. ליצמן התעקש שמלבד זאת אין לו שום חיסכון, השקעה או הלוואה – אך הוא סירב להעביר את הצהרת הונו הרשמית.

יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, מחזיק לדבריו בנכס ביישוב נוקדים בשווי של כ-2.2 מיליון שקל עם משכנתא, וברכב בבעלותה של אשתו. בנוסף יש לו כ-430 אלף שקל בחשבונות, פקדונות וחסכונות. ליברמן סירב להעביר מסמך רשמי. גם נזכיר שבעבר הגיעו ראיות לידי הפרקליטות על פיהן ליברמן ניהל לכאורה רשת של חברות קש, דרכן מימנו אנשי עסקים מחו"ל את הוצאותיו הפרטיות והפוליטיות. תיק זה נסגר לאחר שליברמן הטריד עד, עד אחר נעלם, עד נוסף התאבד ועדת המפתח, אזרחית קפריסאית, חזרה בה מעדותה לאחר שהופעל עליה מכבש לחצים כבד מצד מעסיקה: חברת הייעוץ שלכאורה ניהלה בעבור ליברמן את נכסיו הלא מוצהרים. בחשבון הבנק של בתו, בת 21 דאז, נמצאו 7 מיליון שקל ממקור לא ידוע.

ומי נשאר באפלה?

רה"מ בנימין נתניהו מסרב באופן עקבי לחשוף את הונו, לא רק בפני הציבור, אפילו בפני ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה. 

ומה לגבי יו"ר "ימינה", שרת המשפטים לשעבר איילת שקד? גם היא סירבה לחשוף את הונה בפני הציבור,  ולו רק את נכסיה. כך גם העומדים בראשות "כחול לבן", חברי הכנסת בני גנץ ויאיר לפיד (אף שהאחרון חשף את הונו בעבר).

איילת שקד

ראש המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ, ועמיר פרץ שעומד בראשות "העבודה" הבטיחו להעביר הצהרה – אולם חרף פניות חוזרות ונשנות החליטו לבסוף להסתירה.

חשוב להדגיש: כולנו מושפעים מאלף ואחד אינטרסים אישיים. אבל בתור נבחר ציבור האינטרסים הכלכליים שלך חייבים להיות שקופים לכל. 

למה? כדי שנוודא שהם פועלים למען האינטרס הציבורי הרחב ולא עבור אינטרס צר . נבחרי הציבור שלנו אמונים על קבלת החלטות קריטיות עבור החיים של כולנו – הסדרת שוק השכירות, הפחתת עמלות הבנקים, למשל, וקידום שלל רפורמות. זכותנו לדעת האם הם מושפעים אישית מההחלטות שיקבלו, וחובתם לספר לנו. ועד שיהיה חוק בנושא- נקדם זאת בעצמנו.

הצהרות ההון כיום נעולות בכספת

נכון, נבחרי הציבור מגישים לכנסת הצהרות ההון – אך הן נותרות חסויות בכספת. למעשה אף אחד – גם לא יו"ר הכנסת – אינו יכול לעיין בהן. 

רק על פי "בקשתו או הסכמתו של הח"כ המצהיר" תיחשף ההצהרה. סמכות לחשיפה מוקנית רק לבית המשפט שיכול לדרוש את גילויה, אך לשם כך דרוש אקדח מעשן כמו חשד לפלילים, ובמקרה זה ההצהרה תשמש רק לבדיקת חשדות, וגם זאת בהנחה שהח"כ כתב בה דברי אמת. 

לכך יש להוסיף את העובדה שבכל זאת קיימת אפשרות להכנסה נוספת. התקנון, שעיצבו הח"כים עצמם, מאפשר להם להשקיע במניות, כמעט ללא הגבלה. אין מי שיוודא כי הם לא מקדמים מהלכים שיניבו להם תגמול או מטרפדים מהלכים שימנעו מהם כזה. 

כפי שראינו, הצ'ופר הזה שיחק תפקיד מרכזי בסיפור של ח"כ חיים כץ שהיה נמנע אילו הייתה שקיפות.

הפתרון המיטבי הוא, כאמור, לחשוף את האינטרסים הכלכליים בפני העין הציבורית. במידה ומדובר בקפיצה מחשבתית גדולה מדי, ניתן בשלב ראשוני להעביר את הצהרות ההון לקריאה בידי גוף נייטרלי כמו מבקר המדינה שיוכל לבקר ולשקלל את האינטרסים השונים ולהתריע בפני בציבור במקרה של ניגוד עניינים.

 

"ועדת השרים לחקיקה היא אחד האסונות הדמוקרטיים שלנו" – הכירו את פרופ' יפעת ביטון ממפלגת המחנה הדמוקרטי

מיזם הראיונות עם מועמדות ומועמדים בקצה הרשימות לכנסת ממשיך! והפעם: פרופ' יפעת ביטון, מס' 7 ברשימת המחנה הדמוקרטי. על אהוד ברק ("ברק עשה מעשה לא ראוי בחיבור עם אפשטיין. זה מסב לי עוגמת נפש רבה"), על התכנית לקידום "חוק יסוד: השוויון", על הפעם האחרונה שהשתמשה בתחבורה ציבורית ("זה היה בניו יורק") ועל המהפכה הנדרשת במוסד לביטוח לאומי ("גיליתי שחסרים להם 500 מיליארד ש"ח בקופה"). חלקים מרכזים מהראיון בכתבה הבאה

| יעל פינקלשטיין |

לקראת הבחירות הקרובות פתחנו במיזם חדש: ראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים או פחות מוכרים, שעוד לא קיבלו במה בתקשורת, במטרה להכיר טוב יותר את מי שאולי בקרוב ישפיעו על החיים של כולנו. הנה הראיונות הקודמים בסדרה: ד"ר רונית דרור (זהות) וחגי רזניק (העבודה-גשר).

דרור ורזניק אינם היחידים – בהמשך נערוך ראיונות עם מועמדים/ות ממפלגות נוספות. אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להשפיע על תוכן הראיונות הבאים: לפני כל ראיון נפרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלנו ונבקש מהציבור לכתוב רעיונות לשאלות בתגובות.

*

פרופ' יפעת ביטון, מקום 7 ברשימת "המחנה הדמוקרטי" לכנסת ה-22, היא חברת סגל בפקולטה למשפטים במכללה למנהל ומומחית בתחום שוויון במערכת המשפט ודיני נזיקין. ביטון היא ממקימות עמותת "איתך – משפטניות למען צדק חברתי", "מרכז תמורה – המרכז לקידום השוויון" ו"מרכז נגה" לנפגעות ונפגעי עבירות אלימות ומין חמורות. עד לא מזמן הייתה יו"ר ועדת הביקורת של בנק ישראל והייתה מועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. בשיחה איתה סיפרה לנו פרופ' ביטון על עמדותיה בנושא שוויון חברתי, על העשייה הציבורית שעשתה בתחום השוויון במשפט והתמיכה באוכלוסיות מוחלשות ועל התוכניות שלה לקידום נושאים אלה וועוד בכנסת ה-22.

  • לצפייה בראיון המלא (54 דקות) לחצו כאן, או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן.

סיכום הרגעים המרכזיים בראיון

איך תקדמי את הנושאים שקידמת עד היום מתוך הכנסת?

אחד הדברים המרכזיים שאנחנו הולכים לקדם הוא את "חוק יסוד: השוויון". יש כבר טיוטה מגובשת שהכנתי. יש פגיעה הולכת ונמשכת של עקרון השוויון. כמו שיש לנו חוק יסוד שמעגן את זכותו של העם היהודי על מדינת ישראל כמדינת הלאום שלו – הדבר הבסיסי שחייבים לעשות מול זה הוא הגנה על עקרון השוויון של כל האזרחים והאזרחיות במדינה. 

 

מה גילית בדו"ח שכתבת על המשבר בביטוח הלאומי?

המשבר האקטוארי בביטוח הלאומי כבר פה מזמן. פנו אליי מוועדת הביקורת של הביטוח הלאומי כשביקשו מהם לאשר את הדו"ח הכספי של הביטוח הלאומי בשנה שעברה. הם ראו שיש מאות מיליארדים שהמדינה לקחה והם אינם וביקשו ממני לחשוף איפה נמצאת הבעיה והאם אפשר לפתור אותה. גיליתי כמה דברים: מדובר על כמעט 500 מיליארד ש"ח שאינם מצויים בקופת הביטוח הלאומי ושהיו צריכים להיות בה. אנחנו כציבור הזרמנו לשם כסף והוא אינו שם כי הוא הוזרם בידי המדינה מהביטוח הלאומי לאוצר. האוצר לא החזיר את הכסף ולהערכתי הוא לא מתכנן להחזיר אותו. בעיניי ראוי לנהל מאבק להחזיר את הכספים האלה, אבל זה יהיה מאוד מאוד קשה. הדבר הבסיסי שאני חושבת שאנחנו צריכים וצריכות לעשות, זה להסדיר את זה שפעולות הביטוח הלאומי והאוצר יעשו על פי חוק. המוסד לביטוח לאומי היה צריך להיות עצמאי באופן שהכספים שמגיעים אליו ישארו בתוכו ולייצר קרן השקעות בה הכסף יושקע. צריך לדרוש שהכספים האלה יופנו וינותבו למערך הסוציאלי של מדינת ישראל – זאת המשמעות של הביטוח הלאומי. תחשבו שאם לא כך, אנחנו משלמים את המס השולי הגבוה ביותר בעולם. כי אם כספי הביטוח הלאומי לא מגיעים למערכת רווחה אלא מוזרמים לבריכה הגדולה של התקציב, למעשה מס ההכנסה גבוה בהרבה ממה שאנחנו חושבים.

 

יש לך רב קו? מתי נסעת לאחרונה בתחבורה ציבורית?

לא. האמת שזה מדכא לומר אבל הפעם האחרונה שהשתמשתי בתחבורה ציבורית היתה כשלימדתי ב-NYU בניו יורק. זאת הייתה חוויה מטלטלת לראות את הפערים בין איך את יכולה לחיות בתוך עיר ואיך את חיה כשאת כאן. כשהייתי שם לא הייתי צריכה לזהם אוויר ולהוציא כסף על מכונית פרטית. יש חשיבות דרמטית לתחבורה ציבורית מתפקדת. החלום שלנו הוא שהנושא יתוקן בתוך הערים וגם בין הערים. אני, למשל, גרה בהרצליה ומלמדת בראשון לציון. היכולת שלי להגיע בתחבורה ציבורית היא כל כך מוגבלת – אני צריכה לקחת אוטובוס לתחנת הרכבת, לקחת רכבת לראשון לציון, משם ללכת לתחנת האוטובוס ולחכות לאוטובוס לא סדיר שייקח אותי למכללה למנהל.

 

אז אולי נבחרות ונבחרי הציבור שלנו צריכים להתחיל לנסוע קצת בתחבורה ציבורית כדי להבין את הקושי של הציבור?

אני חושבת שכדי להיות חברת כנסת מעולה ולהבין את הצרות של מדינת ישראל מספיק שאת חיה בתוך עמך בהרבה מובנים אחרים. התחבורה הציבורית כן רלוונטית לחיים שלי – הילדים שלנו נוסעים בתחבורה ציבורית לבתי הספר כעקרון ולא ברכב פרטי שלנו. ברור שהבעיה קשה ופוגעת באנשים שגרים במרכז ובפריפריה ובאופן מובהק באוכלוסיות מוחלשות.

יש לנו תכנית בנושא: הגברת נסיעות שיתופיות, הסדרת נתיבי תחבורה ציבורית, תחבורה ציבורית בשבת – לאפשר לרשויות המקומיות לקבוע את המינון אבל לא להשאיר את זה רק בידי הרשויות המקומיות ולאפשר קווים שיחברו בין חלקים שונים של המדינה.

פרופ' יפעת ביטון

יש חברות או חברי כנסת מהכנסת הקודמת שאת מעריכה?

אורלי לוי – רצנו ביחד בבחירות הקודמות ועבודתה הציבורית חשובה. בשמירה והגנה על הדמוקרטיה אני מעריכה את עבודתה של זהבה גלאון. היה לנו שיתוף פעולה מדהים איתה גם בנושאים דמוקרטים וגם בהגנה על זכויות נשים. עוד מישהי שאני מעריכה מאוד ועבדתי איתה בנושא אלימות נגד נשים ובנושא תכניות שוויון באופן כללי זאת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. שיתוף הפעולה שלה עם מרכז תמורה בנושא מיגור אלימות כלכלית נגד נשים ובנושא הפריפריה היה מאוד מרגש.

 

ספרי לנו על המועמדות לבית המשפט העליון.

זאת בפירוש זכות גדולה ומרגשת, להיות האישה הצעירה ביותר ברשימת המועמדות והמועמדים לבית המשפט העליון, וגם האישה המזרחית הראשונה שהייתה מועמדת לתפקיד. אלה חלק מהתיקונים שיש לעשות בתוך מערכת המשפט. מה שיפה במיוחד במועמדות הזאת היא לא רק שהיא באה על רקע הוכחה של ידענות תיאורתית ואקדמית גבוה ויכולת לייצר שינוי פרקטי, אלא גם מתוך הכרה בביקורת שיש לי על המערכת המשפטית שהיא בסך הכל בגדול מאוד שמרנית, מסורתית ולא מגוונת במובן הזה. הייתי בין אלה שקראו להפוך את מערכת המשפט להרבה יותר מייצגת את הציבור הרחב, כשהמשמעות היא לייצג את הגוונים השונים של החברה הישראלית ולאפשר לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות להיות חלק מהמערכת כדי שאנשים ירגישו שהמערכת המשפטית היא לא רק זאת שרודפת אותם בהוצאה לפועל, אלא גם זאת שמכירה בזכות שלהם לקורת גג.

 

פורסם שהיתה כוונה להציע אותך כמועמדת גם לתפקיד מבקרת המדינה.

נעשתה אלי פניה להסכים שהמועמדות שלי תוצג לתפקיד. זה היה כבוד גדול ושקלתי את העניין בכובד ראש. העניין המרכזי שהפריע לי זה שיש תהליך של פוליטיזציה של התפקיד. הוצע לי להיות נציגת האופוזיציה לתפקיד וחשבתי שזה בעייתי ולא נכון.

אני חושבת שאם כבר החליטו באופוזיציה שיש פה מלחמה, הם היו צריכים להילחם את המלחמה הזאת. אני לא רציתי להיות חלק מהמהלך הזה של מבקרת מדינה פוליטית. יש כמה דמויות מהקואליציה ששוחחתי איתם ושבהחלט היו בעד המועמדות שלי אבל בסופו של דבר התחושה הייתה שזאת הצגה מאוד פוליטית."

 

את יושבת במפלגה עם אהוד ברק שהיה בקשר עם המיליארדר האמריקאי אפשטיין שהורשע בשידול לזנות והואשם שוב לאחרונה בסחר בקטינות. איך את מרגישה עם זה?

אין ספק שזה מסב לי עוגמת נפש רבה. אני חושבת שברק שעשה את החיבור הזה עשה מעשה לא ראוי. אני מודעת לזה שלצערנו הרב הסטנדרט של מה ראוי היום הוא עדיין לא הסטנדרט שאנחנו דוחפות ומייחלות לו. לצד זה, ברגע שהוא מבין שהמעשה לא ראוי וחוזר בו ומנתק את הקשרים שלו, אלא המהלכים המינימליים שאני מצפה ממנו לעשות. ברור שבעיניי אני בחיים לא הייתי מעלה על דעתי לחבור לאדם שעשה עברת מין באשר היא, אבל זה לא הופך את אהוד ברק בעצמו לאדם לא ראוי.

 

האם תפרסמי יומן והצהרת הון?

כן, בוודאי.

 

מה דעתך על ועדת השרים לענייני חקיקה?

אני חושבת שזה אחד האסונות הדמוקרטיים שלנו. צריך לשנות את ספרי הלימוד של האזרחות: הסיפור האמיתי הוא שהממשלה נטלה מהכנסת את רוב כוחה בתחום החקיקה. ועדת שרים לחקיקה הפכה להיות הגורם המרכזי והכמעט בלעדי לחקיקה במדינת ישראל. זה ניטרל את היכולת לשמוע קולות מחוץ לקואליציה. אני חושבת שזה נושא קריטי: הוועדה צריכה להיות כמה שיותר שקופה, כי היא היום המחוקקת בסופו של דבר. אנחנו צריכות לחשוב על דרכים שבאמצעותן אפשר יהיה להחזיר את הפרדת הרשויות ולא לאפשר את המחיקה של תפקידה של הרשות המחוקקת באמצעות ועדת שרים לחקיקה.

כמה שאלות מתומכות ותומכי שקוף

בבחירות הקודמות רצת במפלגת גשר – למה עזבת את המפלגה?

ההצטרפות למפלגת גשר היתה מתוך אמונה של קידום הנושאים החברתיים שאני מקדמת כבר לפחות 20 שנה בעשייה הציבורית שלי. לצערנו המחשבה שאפשר להביא רק סדר יום חברתי הוכיחה עצמה כלא נכונה. העשיה שלי בהקשרים חברתיים אבל היא גם מאוד חזקה בהקשרים דמוקרטיים – אני צופה בחרדה מאוד גדולה על מה שקורה לדמוקרטיה הישראלית. שילוב הכוחות הזה התאים לנקודת הזמן ההיא אבל בנקודת הזמן הנוכחי שבה נבנה מחנה דמוקרטי ששם על סדר היום גם את הנושאים החברתיים וגם את ההגנה על הדמוקרטיה, ההתאמה מבחינתי היתה ברורה. בנוסף, כשנעשתה הפניה אליי להצטרף, מפלגת גשר עוד לא היתה שחקנית במרחב הפוליטי.


האם תכללו קידום שוויון זכויות לקהילת הלהט"ב במסגרת ההסכמים הקואליציונים?

בוודאי. במחנה הדמוקרטי יש מטה להט"ב שמוקדש לנושא הזה באופן מובהק. אני רוצה לזקוף לשותפיי ממפלגת מרצ שעבודתם בנושא הגנה על זכויות להט"ב היא מהמתקדמות ביותר ואין לה מתחרים בשום מפלגה אחרת. 

 

איך תקדמי שוויון בין נשים וגברים?

אנחנו הרשימה היחידה עם 50% נשים וגברים. כשמסתכלים על המפלגות הגדולות, אני חושבת שזאת פשוט חרפה: אנחנו רואות במפלגות שמתיימרות להיות מפלגות שלטון – חלקן כבר בשלטון כמו הליכוד – ייצוג כל כך מביך לנשים, ואני בטוחה שיש נשים מעולות ונהדרות שהיו יכולות להיות חלק מזה. בכחול לבן יש ועדה מסדרת – אני מתקשה להאמין שהיא לא יכלה למצוא נשים נהדרות שיכולות היו להגיע עד כדי 50% ולשבץ אותן במקומות גבוהים. לנו יש חמש נשים וחמישה גברים בעשירייה הראשונה.
אנחנו צריכות לתת תקווה לילדות שנשים יכולות להיות בהנהגה בישראל באותה מידה כמו גברים.

ראיון עם ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה

"חייבים לצאת להצביע. גם אם זה למפלגה הכי פחות גרועה" – ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מומחה לפוליטיקה השוואתית ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. ד"ר קניג הגיע אלינו לראיון לייב לכבוד הבחירות הקרובות. שוחחנו על בחירות בישראל ובעולם ("תקופת הכהונה הממוצעת של הכנסת היא מהנמוכות בעולם"), אחוז החסימה, זיופים והצבעות דיגיטליות, לאיזה אזרחים ישראלים בחו"ל כדאי לאפשר להצביע, וגם – למה בישראל צריך לחכות כל כך הרבה זמן בין פיזור הכנסת לבחירות?

ד"ר עופר קניג.

|תומר אביטל ומאיה קרול|

  • לצפיה בראיון המלא לחצו כאן (34 דקות), או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן

קטעים נבחרים מהראיון: 

לפי מאמר של קניג, שיעור הקולות המבוזבזים (הקולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה) בבחירות 2015 עמד על 4.5% מהקולות הכשרים (כל הקולות שאינם פסולים) – פחות מאשר בבחירות של 2013, 1999, 2006 ו־1992. משמעות הדבר – אחוז החסימה הגבוה הנוכחי לא בהכרח מביא לריבוי קולות מבוזבזים.

אחוז החסימה הנוכחי (3.25%) נכון בעיניך?

"מצד אחד, כדי להביא למערכת פוליטית יציבה, שלא יהיו בה 18 מפלגות, צריך אחוז חסימה יותר גבוה. מצד שני, אנחנו לא רוצים שחצי מיליון קולות ילכו לפח בגלל מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.אני חושב שאחוז החסימה הנוכחי הוא ברמה סבירה, ונראה כי בבחירות האלה הוא פועל יפה. המפלגות למדו לקח מהבחירות הקודמות".

מאז שאחוז החסימה עלה, יש יותר קולות מבוזבזים או פחות?

"זה סוג של משחק. חושבים שאם אחוז החסימה גבוה אז זה בהכרח מביא למצב שבו יותר קולות ילכו לפח, אבל זה לא מדויק. מצד אחד אחוז חסימה גבוה עלול להביא לסיכון שאתה מצביע למפלגה שכמעט לא תעבור אותו, כמו שקרה לבנט או לפייגלין או אורלי לוי. מצד שני, אחוז החסימה דוחף את השחקנים הפוליטיים להתנהג אחרת. בבחירות האלה למשל, הכל עניין של חיבורים – העבודה-גשר, כולנו והליכוד, המחנה הדמוקרטי וימינה שהן אוסף של שלוש מפלגות. במכון לדמוקרטיה אנחנו בעד חיבורים. אם יהיו לנו מערכות בחירות של 5-7 מפלגות זה יהיה מספיק כדי לשקף את המורכבות של החברה הישראלית. כמו שאני רואה את זה עכשיו – אחרי שפייגלין פרש ובהנחה שהעבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי יעברו את אחוז החסימה, אחוז הקולות המבוזבזים יהיה מאוד נמוך".

האם הזיופים בבחירות האחרונות צריכים להדאיג את הציבור? 

"אני לא חושב שהזיופים בבחירות הם בכזה סדר גודל שמשנה את התוצאות. מדינת ישראל היא כבר מדינה גדולה, כך שגם אם התגלו אי סדרים ב30-40 קלפיות זה לא יחרוץ את גורל הבחירות. מה שיותר מדאיג אותי זה שהזיוף בקלפיות מקרין על רמת האמון של האזרח כלפי המערכת הפוליטית. גם ככה אחוז ההצבעה יחסית נמוך ורמת העניין בפוליטיקה לא בשמיים. אם נוסף על זה האזרח יחשוב: 'אני לא רוצה ללכת להצביע כי אני לא בטוח שהקול שלי בסופו של דבר יספר', זה עלול להיות הרסני כלפי הבחירות וכלפי הדמוקרטיה".

מדוע הצבעות דיגיטליות אינן פופולריות בעולם?

"יש פתרונות טכנולוגים לבחירות (באירלנד ניסו לקיים בחירות דיגיטליות, אך חזרו חזרה להצבעה בפתקים. האזינו לפודקאסט בנושא), אבל רוב המדינות לא משתמשות בהן עדיין וכנראה שיש סיבה טובה. תאר לך שגם מערכת הספירה וגם מערכת ההצבעה יהיו אלקטרוניות, וינסו לתקוף את המערכות הללו האקרים מרוסיה, למשל. בספירה ידנית עם פתקים אתה תמיד יכול לחזור אחורה ולבדוק שוב את התוצאות במידת הצורך. בנוסף לזה, אני שמרן. אני בדעה שיום בחירות הוא 'חגיגה לדמוקרטיה': כולם באים לקלפיות, תולים שלטים ברחובות, ואחת לארבע שנים ניתן ממש 'לראות' את הדמוקרטיה. יש לזה ערך מוסף".

מה דעתך על פריימריז פתוחים, בהם אדם מגיע לקלפי ומצביע לא רק למפלגה, אלא גם לחברים בה?

"אני חושב שזה רעיון טוב, שיכול לחזק את העניין של הציבור בפוליטיקה, להגביר אחוז הצבעה וגם להכריח את הפוליטיקאים להיות יותר קשובים לאזרחים. הוא גם מאוד מקובל בדמוקרטיות מערביות. לדוגמה, מירי רגב נבחרה במקום ה-6 בליכוד בפריימריז. בשיטה הנוכחית, היא יכולה להיות שקטה שמקומה בכנסת מובטח. במידה ורגב הייתה יודעת שהיא יכולה לרדת או לעלות במיקום, שחברי הליכוד יכולים להעניש או לתגמל אותה בהתאם לעבודה שהיא עושה – רמת המעורבות שלה ושל כל שאר הפוליטיקאים הייתה עולה".

שיטה כזו לא עלולה להפוך את הפוליטיקאים לפופוליסטים יותר?

"בעיניי לא בהכרח. כשאתה פונה למיליון בוחרים ולא רק לחברי מרכז המפלגה, הגישה הממלכתית והמתונה היא זו שהייתה מובילה, מפני שצריך לרצות יותר אנשים".

המכון לדמוקרטיה מנסה לקדם מתן הצבעה לאזרחי ישראל בחו"ל. מדוע?

"היום החוק מאפשר אך ורק לשליחים רשמיים של ישראל להצביע מחו"ל. לאחר מחקר שלי בנושא, פרסמנו במכון הצעה לסדר שבאה לתקן את המצב הזה: הצענו לתת זכות הצבעה מחו"ל באופן חד פעמי לאזרח ישראלי שעזב את ישראל לפני פחות משלוש שנים. יש הרבה אזרחים ישראלים שחיים בחו"ל שנים ארוכות שלא היינו רוצים לתת להם להשפיע על הבחירות, אבל צריך לזכור שיש מי שעבר לחו"ל ומרכז החיים שלו עדיין בישראל, כמו סטודנטים למשל. להם היינו רוצים לאפשר להם להצביע פה". "בשלושת ההסכמים הקואליציונים האחרונים נכנס סעיף שהיה אמור להסדיר את הצבעת הישראלים בבחירות מחו"ל, אך בכל פעם זה לא התקדם". 

מהבחירות הקודמות ועד עכשיו המערכת הפוליטית מושבתת. המצב הזה סביר בעיניך?

"הכנסת התפזרה בדצמבר, ועד עכשיו המערכת הפוליטית ב'הולד'. גם אם נניח שלא היו בחירות חוזרות והממשלה הייתה קמה באמצע יוני – חצי שנה של חוסר פעילות זו גם תקופת זמן מאוד ארוכה. לכן אני חושב שאפשר לקצר את הזמן בין פיזור הכנסת לבין יום הבחירות. למה צריך קמפיין של שלושה חודשים וחצי? יש מדינות שמחליטות לקיים בחירות תוך חודש.
אם הפוליטיקאים היו יודעים שיש להם שלושה שבועות 'לסגור דיל' ולא חודש וחצי-חודשיים, אז הכל היה מסתיים בתוך חודש והממשלה הייתה מתחילה לפעול חודש אחרי הבחירות. למה החוק מאפשר כמעט חודשיים להקים ממשלה?"

כיצד משפיעות בחירות חוזרות על הדמוקרטיה הישראלית? 

"בממוצע בישראל הכנסת מכהנת 2.9 שנים, אך בעקבות הבחירות החוזרות הממוצע ירד ל-2.6 שנים. המצב הזה מביא אותנו למקום מאוד נמוך בעולם הדמוקרטי. זה משקף מערכת לא יציבה ומשילות פגומה". לדבריו, רק ביוון המצב חמור יותר.

מהבחירות הקודמות ועד עכשיו המערכת הפוליטית מושבתת. המצב הזה סביר בעיניך?

"הכנסת התפזרה בדצמבר, ועד עכשיו המערכת הפוליטית ב'הולד'. גם אם נניח שלא היו בחירות חוזרות והממשלה הייתה קמה באמצע יוני – חצי שנה של חוסר פעילות זו גם תקופת זמן מאוד ארוכה. לכן אני חושב שאפשר לקצר את הזמן בין פיזור הכנסת לבין יום הבחירות. למה צריך קמפיין של שלושה חודשים וחצי? יש מדינות שמחליטות לקיים בחירות תוך חודש.
אם הפוליטיקאים היו יודעים שיש להם שלושה שבועות 'לסגור דיל' ולא חודש וחצי-חודשיים, אז הכל היה מסתיים בתוך חודש והממשלה הייתה מתחילה לפעול חודש אחרי הבחירות. למה החוק מאפשר כמעט חודשיים להקים ממשלה?"

מה עמדתך בנוגע לפגרות הארוכות בכנסת?

"המצב בישראל לא חריג ביחס לעולם. רוב הפרלמנטים לא פועלים במשך כל ימות השבוע ברוב המדינות וגם להם יש להם פגרות ארוכות. צריך לזכור שלפוליטיקאי תפקידים נוספים מלבד הפרלמנט, הוא גם איש שטח וחלק ממפלגה. אני מסתייג מהפופוליזם שאומר 'חברי הכנסת עצלנים, איזה חופשות ארוכות יש להם'".
עם זאת, קניג הסכים שכל עוד מרבית יומני הח"כים אינם שקופים – יש הצדקה בביקורת על הפגרה, משום שלא ניתן לדעת האם הם באמת עובדים במהלכה.

רוצים לדעת מה חברי הכנסת שלנו עושים בזמן הפגרה? בואו לקרוא כאן.

אתה עורך מעקב אחרי תקופת הכהונה של נתניהו. מה הממצאים?

"נתניהו מכהן כ-13 שנה במצטבר, והוא הוותיק ביותר מראשי הממשלה במדינת ישראל. אם מסתכלים על המועדון האקסקלוסיבי של הOECD, של המנהיגים הדמוקרטיים המכהנים, הוא נמצא במקום 3 אחרי אנגלה מרקל וארדואן. בהשוואה לכלל המנהיגים הדמוקרטיים בעולם, נתניהו הוא מספר 16 בתקופת הכהונה הארוכה ביותר".  

*גרף השוואת תקופות כהונה מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה:

גרף השוואת תקופות כהונה. מתוך האתר של ד"ר עופר קניג.

 

תרצה לומר משהו לעידוד ההצבעה בבחירות הקרובות?

"אני יודע שזה קשה. חלק מהאזרחים כבר מצביעים בפעם הרביעית השנה, אם היה סבב שני בבחירות המקומיות שלהם. זה עלול לגרום לתופעה שנקראת "תשישות בוחרים". במדינות כמו שוויץ בהן יש משאלי עם כל הזמן, התופעה הזו מובילה לאחוזי הצבעה של 50%. בנוסף, במובן מסוים יש תחושת חמיצות – כבר שום דבר לא ממש חדש בבחירות האלו.
למרות שזה קשה, בסופו של דבר אני קורא לכם – לכו להצביע! אם קשה לכם לבחור מפלגה, הצביעו למפלגה הכי פחות גרועה בעיניכם". 

*

ד"ר עופר קניג עורך מחקרים מרתקים המתפרסמים באופן קבוע באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
יש לכם רעיון לעוד אורח שיגיע להתראיין אצלנו בלייב? כתבו לנו!

 

צאו לצרוח בקלפי – הסרטון הקורע שיגרום דווקא לך לצאת להצביע!

חשבת להישאר בבית ביום הבחירות? אין מצב! כי בקול שלך, ספציפית שלך, יש משהו מיוחד – לכן חובה לצאת לקלפי!
צפו בסרטון הקורע שהכין לנו אביתר חלימי לכבוד הבחירות הרדומות אי פעם

 

השתכנעת? מעולה. אפשר גם להדפיס את השלט, ולתלות אותו על דלת היציאה מהבניין/במעלית וכך להזכיר בכיף לשכנים להצביע