נתניהו טוען שהוא נלחם למען זכויות בעלי החיים. המציאות מעידה ההיפך

חוק קאיה בכלל לא עבר. המשלוחים החיים התגברו. הסמכויות של המשרד להגנת הסביבה עדיין תקועות במשרד החקלאות. לאור הפוסט הוויראלי בו רה"מ בנימין נתניהו פרגן לפעילותו למען זכויות בעלי החיים, בדקנו – מה נעשה למענם בפועל?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

לאחרונה תועד תושב בת ים כשהוא מתעלל בכלבו. התיעוד החריד המוני אזרחים, וגם אותי.

אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו הפגין זעזוע. בפוסט ויראלי כתב רה"מ בין היתר: "אני רואה בחומרה רבה התעללות בחסרי ישע – בני אדם ובעלי חיים כאחד. לכן… פנינו ליו״ר הקואליציה מיקי זוהר כדי לקבוע רף סף ענישה מינימלי כדי למצות את הדין עם המתעללים… בשנה האחרונה קידמנו את תיקון פקודת חוק הכלבת (חוק קאיה), במטרה לאפשר הסגר ביתי לאחר נשיכה.. אסרנו מכירת פרוות לצורכי אופנה… על הפרק עוד נושאים רבים לטיפול כמו הפסקת המשלוחים החיים, איסור מלכודות דבק, רפורמת לולי מעוף, הוצאת המכמורות מהים למניעת נזק אקולוגי ועוד. נמשיך לעבוד ולהביא הישגים רבים גם בתחום זה".

נתניהו וקאיה ז"ל

הפוסט של נתניהו זכה לחמישים אלף לייקים, וכמעט גם ללייק שלי. אבל אז עצרתי לרגע וחשבתי. איך יכול להיות שכמעט כל מה שנתניהו כותב – זה בלשון עתיד, אם הוא משמש כרה"מ כבר 15 שנה?!

נתניהו משיג מה שהוא רוצה – אז האם הוא בכלל רוצה?

נתניהו בעצמו אמר ב-2015: "כשאני רוצה משהו אני משיג אותו". הוא ציין זאת לגבי מתווה הגז – ואכן השיג אותו במהירות שיא, נגד עמדות רגולטורים, אנשי מקצוע ומי לא.

יודעים מה עוד קרה ב-2015? קאיה נשכה את נתניהו. 

כתוצאה, נתניהו הכריז בן לילה על חוק קאיה והחל לקדמו. אלא שבניגוד למתווה הגז, חוק קאיה – אף שנתניהו התגאה בו בפוסט – לא עבר… עד היום. 2020. הכלבים נובחים והשיירה עוברת (סליחה).

שוחחתי עם עמותות הפעילות בתחום, וגיליתי שלא מדובר רק בחוק קאיה:

◽ עצירת המשלוחים החיים: יש דיבורים על זה לכל אורך הקדנציות של נתניהו. הצעת חוק של ח״כ מיקי זוהר להפסקה הדרגתית של משלוחי בעלי החיים מעבר לים אפילו אושרה בטרומית בנובמבר 2018. ואז? החוק נתקע. על שולחן היום שוכבות שש הצעות כאלו. כולן תקועות. נתניהו? כותב שהם עובדים על זה. אגב, אפשר לעצור את המשלוחים החיים גם בלי הכנסת – בהחלטת ממשלה, או בביטול הפטור ממכס על העגלים. אבל נתניהו מעדיף לפרגן לעצמו במקום לעשות. התוצאה: בשנים האחרונות נשברו שיאים מטורפים בהיקף המשלוחים ובסבל בעלי החיים.  

◽ לולי התרנגולים: חרף מגמה עולמית להפסקת השימוש בכלובים, כמעט כל התרנגולות בתעשיית הביצים בארץ כלואות בלולי כלובים ישנים משנות החמישים והשישים. ואם זה לא מספיק, לאחרונה משרד החקלאות אישר הקמה והפעלה של לול כלובים בתת-תנאים לתרנגולים גם בתעשיית הבשר. לא רק שממשל נתניהו לא מסייע במקרה הזה לבע"ח, אלא הוא אף רושם נסיגה לאחור.

◽ כפי שנתניהו בעצמו כותב, גם שאר ההבטחות – עדיין לא קויימו. הדבר היחיד שהוא כתב בלשון עבר  – "אסרנו מכירת פרוות לצורכי אופנה" – נמצא בכלל בשלב טיוטת תקנות, וגם הוחרגו מהאיסור שימוש דתי ומחקרי בפרוות. למרות זאת, זה בהחלט צעד נהדר. חד משמעית. אבל זה עדיין לא צעד – כי זה לא קרה. מה גם שלכל אורך העשור האחרון עלו הצעות דומות, אולם ממשל נתניהו טרפד את כולן (מוזמנים לקרוא את התחקיר של טל מיכאל ושלנו שחשף כיצד הלוביסטים והכסף הגדול הפילו את הצעות החוק למען בעלי החיים).

התליין אחראי על זכויות הנידונים למוות

◽ ואולי הכי חמור, במקום לנסות (ולהיכשל) בהנחת פלסטרים, נתניהו יכול לעשות ניתוח אחד – שינוי מקרו – שהיה מונע המון סבל. על מה אני מדבר? משרד רה"מ מסרב בעיקשות להעביר את האחריות על חוק צער בעלי חיים ממשרד החקלאות ← אל המשרד להגנת הסביבה. 

היום התליין (משרד החקלאות) אחראי על זכויות הנידונים למוות (בעלי החיים). זאת חרף סתירה מובנית בין הצורך לדאוג לחקלאים לבין דאגה לזכויות בעלי החיים. התוצאה? העדפת האינטרס החקלאי ואכיפה עלובה נגד הפוגעים בחיות. אך נתניהו מסרב לשנות את המצב (הנה תחקיר רחב שלי בנושא).

*

לא רק נתניהו אשם. ברור. שר החקלאות כיום הוא אלון שוסטר מכחול לבן, לוביסט של החקלאים. במשמרת שלו העניינים מתדרדרים. ועדיין, האחריות היא של רה"מ שיודע להשיג משהו אם הוא באמת רוצה. זמן, לא היה חסר – 15 שנה בשלטון. אז כיצד זה שהדברים האלו לא קודמו עד כה? 

נתניהו ומשרד רה"מ סירבו להגיב לכתבה.

**

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

בלעדי: 400 שאילתות שהגישו ח״כים לשרים לא נענו, למרות שחלף הזמן הקבוע לתגובה

על פי התקנון השרים צריכים לענות לשאילתות רגילות או ישירות תוך 21 ימים. חלק מהשאילתות שלא נענו הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. בראש רשימת השרים המזלזלים בכנסת ומאחרים לענות: אמיר אוחנה וישראל כ״ץ. יו״ר הכנסת יריב לוין יכול לכפות על השרים להגיב לשאילתות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הח״כים שואלים, אבל ממשלת ישראל אינה עונה. כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים עדיין מחכות למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. כך עולה ממידע בלעדי שהגיע לידי "שקוף".

בין השרים שמשרדיהם הם המאחרים ביותר במענה לשאילתות מן הכנסת: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

השרים אוחנה, כ״ץ, רגב וניסנקורן (צילומים: ששון תירם, קמפיין כחול לבן, בן חדד, יונתנו / ויקימדיה)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים שעומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות. על פי התקנון יש להם זמן מוגדר לענות. במקרה של שאילתה רגילה מדובר ב-21 יום לתגובה במליאת הכנסת, על שאילתא ישירה השרים נדרשים לענות בכתב באותו פרק זמן. יש גם שאילתות דחופות (מענה תוך יומיים). חשוב לציין – נראה כי תרבות האיחורים במענה לשאילתות אינה ייחודית לכנסת הזאת, אולם הגיע הזמן לעשות לזה סוף. 

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

הכוח בידיים של יו״ר הכנסת לוין

"אני רואה את זה מאוד בחומרה, את ההימענות במענה לשאילתות. בכנסת שמחוקקת מעט זה מאוד מצמצם את הכלים המעטים שניתנו לחברי הכנסת לפעול כשליחי הציבור", אמר לנו ח"כ לשעבר דב חנין שהיה שכיהן בכנסת ה-17 עד ה-20. "אני חושב שהח"כים חייבים לפעול בעניין ולא לשתוק. הם חייבים להגן על עצמם ולהגן על הזכויות שלהם שבסופו של דבר הן הזכויות של הציבור". "חנין הוסיף: "אני מצפה מיו"ר הכנסת שיעמוד מאחורי ההתחייבות שלו להגן על מעמד הכנסת. יש פה פגיעה קיצונית וישירה במעמדה של הכנסת וזו חובתו של יו"ר הכנסת, לא רק לדבר על מעמדה של הכנסת אלא אף לפעול. יש לו הרבה כלים לעשות את זה ביניהם לעכב חקיקה או תקנות של השרים הסוררים". 

ואכן, הכוח לגרום לשרי הממשלה לענות לשאילתות נמצא בידיים של יו״ר הכנסת יריב לוין (הליכוד). על פי תקנון הכנסת, יו״ר הכנסת הוא זה שגם יכול להפוך כל "שאילתא רגילה" שלא נענתה ל"שאילתה דחופה". על שאילתה דחופה חייב השר לענות תוך יומיים במליאה. פנינו ללשכתו של לוין ושאלנו כיצד היו"ר מתכוון לפעול מול השרים שלא עומדים בהוראות תקנון הכנסת. אולם עד לזמן פרסום הכתבה לא נתקבלה התייחסות. 

יכול לנקוט סנקציות כדי לחייב את השרים לענות. יו"ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"אין ספק שהתעלמות חלק מהשרים מלוחות הזמנים הקבועים לטיפול בשאילתות פוגע בעבודת הכנסת, ביכולתה לפקח כהלכה על עבודת הממשלה וביחסי העבודה התקינים בין הרשויות", נמסר לנו מלשכתו של ח"כ משה ארבל (ש"ס), שמרבה להשתמש בשאילתות. "בישיבת נשיאות הכנסת האחרונה העלה ח״כ ארבל בפני יו״ר הכנסת סוגיה זו. היו"ר ציין כי הנושא מטופל על ידי לשכתו באופן אישי ויחסית לכנסות קודמות המצב טוב יותר למרות שאינו משביע רצון. הקושי העיקרי הוא בתרבות הארגונית בחלק מהמשרדים אשר רואה בשאילתות טרחה, שלא מבינה את חשיבותן בשיטת הממשל הפרלמנטרית״. בלשכתו של ארבל גם הוסיפו כי ״אין ספק שמעקב ציבורי אחר נושא זה יעודד שינוי".

עוד בשקוף:

גם חברת הכנסת סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת) מרבה להגיש שאילתות. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה. קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו", היא מסרה לנו. אבל, היא מספרת, היא עדיין לא קיבלה מענה לרבות מהשאילתות שהגישה. "ההתעלמות היא גם תשובה, וגם סמלית, לזלזול של הממשלה בציבור״. סאלח מספרת כי השאילתות שהגישה נוגעות לבעיות של אנשים פרטיים, ושל ארגונים, שמבקשים לקבל תשובות ממשרדי הממשלה. ״אני מתכוונת להמשיך עם זה גם במושב הזה, ועד שנחליף את הממשלה הרעה הזאת", היא אמרה.

בלשכתו של מיקי לוי, ח"כ ותיק במשכן, דווקא מציינים שיפור: "זו בעיה שפחות נפוצה בכנסת ה-23 מהכנסת הקודמת, דווקא היו"ר, יריב לוין, פועל כדי לקבל מענה מהשרים, יותר מאשר נעשה בעבר. אנחנו פונים באופן תדיר למזכירות הכנסת בכל עת שיש חריגה במתן תשובה ובמזכירות הכנסת עושים מאמצים מול לשכות השרים". עם זאת, מציינים בלשכה, ״יש שרים כמו השרים גמליאל ישראל כ״ץ וגנץ שמובילים בהיעדר מענה לאורך חודשים רבים".

הח״כים חייבים להגן על זכויות הציבור. ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

גם ח״כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת) סיפר לנו כי על איחורים במענה לשאילתות שהגיש. כסיף אף פנה בנושא ליו״ר הכנסת. "בעקבות פנייתי, הוציא היו"ר מכתב לשרי הממשלה בדרישה מהם להשיב לשאילתות במועד. יש להבין שהמענה המאוחר על שאילתות מונע פתרון בעיות הזקוקות לטיפול מיידי, כאשר לא אחת נענית שאילתה לאחר שהנושא הפך לא רלוונטי", הוא אמר ל"שקוף". כסיף הוסיף כי לדעתו "חמורה יותר החלטתם של מרבית השרים לענות לשאילתות באמירות כלליות ומתחמקות. לרוב התשובה מכילה אמירה כללית לפיה הכל נעשה על פי חוק וללא התייחסות לגופו של עניין. עובדה זו הופכת את כלי השאילתות לפחות אפקטיבי בפיקוח על משרד הממשלה. בשורה התחתונה, השילוב בין איחור במענה לשאילתות לתשובות המתחמקות הוא שלב נוסף במחיקת הכנסת והכפפתה באופן מלא לממשלה".

פנינו לשרים אמיר אוחנה, ישראל כ״ץ, מירי רגב, אבי ניסנקורן, יואב גלנט וגילה גמליאל – כולם עומדים בראש רשימת המשרדים שאינם עונים לשאילתות. אולם כולם בחרו שלא למסור תגובה. כאמור, אנחנו עדיין ממתינים גם לתגובתו של יו״ר הכנסת. אם היא תתקבל – היא תתפרסם כאן. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)?: הציבור בוחר את נציגיו לכנסת. אלו חייבים לפקח בשמו על עבודת הרשות המבצעת (הממשלה). אם שרי הממשלה לא עונים לשאיתות הם לא מאפשרים לחברי הכנסת לבצע את עבודתם. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש״י): זה בידיים של יו"ר הכנסת. הוא יכול להחליט להפוך את כל 400 השאילתות למעמד של "דחופות", וכך לאלץ את השרים להתייצב במליאה, לענות ולהחזיר את הכוח לציבור. וכפי שאמר דב חנין, חברי הכנסת יכולים גם להעניש: לעכב תקנות וחקיקה ממשלתית של השרים הסוררים.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

הסיפור על תאגיד שברון, קרן העושר ומאות המיליארדים שלא הרווחנו ממתווה הגז

רה"מ הבטיח שכניסתה של ענקית האנרגיה "שברון" לישראל תביא "מאות מיליארדים של שקלים, אליכם אזרחי ישראל" ● אבל עד כה לא נכנס אפילו שקל ל"קרן העושר" מעסקאות הגז גורמים מתוך הממשלה צופים שההכנסות יהיו נמוכות ב-50 עד 70 אחוז מההערכות המוקדמות וכבר בשבוע הראשון לכניסתה לישראל החליטה "שברון" שאנחנו נשלם ביוקר אז נתניהו, איפה הכסף?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

"היום חוללנו מהפכה אדירה באספקת אנרגיה למדינת ישראל", התגאה ראש הממשלה נתניהו בתחילת החודש, עם כניסתה של ענקית האנרגיה הבינלאומית שברון לישראל. נתניהו הבטיח בהתרגשות כי "זה יביא מיליארדים, עשרות מיליארדים ואולי מאות מיליארדים של שקלים, לכם אזרחי ישראל, לבריאות, לרווחה, לכלכלה, לחינוך לכל תחום". נתניהו הזכיר כי ביחד עם שר האנרגיה שטייניץ הם נאלצו "להיאבק בכל הכוחות הפופוליסטיים שאמרו לנו להשאיר את הגז מתחת לקרקעית הים. אנחנו התעקשנו, הגז הזה יצא". ולסיום התחייב: "נמשיך לעשות את הדבר הנכון ולא את הדבר הפופוליסטי".

זו לא הפעם הראשונה שבה נתניהו מכריז כי הודות להתעקשות שלו להוציא את הגז מהמים "מאות מיליארדים מגיעים לקשישים, לנכים, למערכת החינוך והבריאות שלנו". למעשה כבר משנת 2013 נתניהו מבטיח לאזרחי ישראל רווחים של מאות מיליארדים ממאגרי הגז. אין ספק שמדובר בהבטחות משמחות – רק חבל שהן לא נכונות.

אף לא שקל אחד הושקע באופן ספציפי במטרות חברתיות וחינוכיות מהכנסות שהגיעו ממאגרי הגז. ואם אתם בונים על הכנסות עתידיות – כדאי לכם לא לעצור את נשימתכם עד שהן יגיעו.

אסדת הגז לוויתן לא הרחק מן החוף. כעת בבעלות שברון שרכשה את נובל אנרג׳י (צילום: אמיר בן דוד, מעלה היצירה, ויקימדיה)

דווקא כעת, כשברור עד כמה המיליארדים שהובטחו לנו היו יכולים לסייע בהתמודדות עם משבר הקורונה, מסתבר כי ההערכות וההבטחות שפיזרו נתניהו ושותפיו הפוליטיים היו מנופחות ורחוקות מאוד מהמציאות.

"קרן העושר" עדיין לא הוקמה

הכסף שהמדינה הייתה אמורה להרוויח ממכירת הגז הטבעי היה אמור להיכנס ל"קרן העושר". מדובר בקרן מיוחדת שתוכננה לקום במטרה לנתב את המיליארדים שהובטח שנרוויח ממאגרי הגז למטרות "חברתיות, כלכליות וחינוכיות", כפי שנכתב בחוק להקמתה. היא היתה אמורה להתחיל לפעול כבר בשנת 2017, אבל, כפי שפורסם כבר לפני למעלה משנה – קרן העושר כלל לא הוקמה

מה מנע את הקמתה? על פי החוק, על מנת שהקרן תחל לפעול צריך להצטבר בה סכום של מיליארד שקלים הכנסות ממאגרי הגז. אבל למרות ההערכות המוקדמות – זה עדיין לא קרה. בשנת 2013 צפה בנק ישראל כי בין השנים 2018-2022 יכנס לקרן סכום של כ-3.9 מיליארד דולר מרווחי הגז. אך מסתבר שעד כה אספה הקרן חצי מיליארד שקל בלבד. לפי התחזיות הנוכחיות של בנק ישראל, הקרן תחל לפעול בסוף שנת 2021, המועד בו צפוי להצטבר בקרן כמיליארד שקל – הדרושים לצורך הפעלתה. מדובר באיחור של כמעט 4 שנים לעומת התוכנית המקורית לתחילת פעילות הקרן. 

"אופטימיות יתר"

בדיון שהתקיים ביוני האחרון ב"וועדה המיוחדת לפיקוח על הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי גז ונפט בכנסת", הלא היא "קרן העושר", טענו שר האנרגיה, יובל שטייניץ, ומנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, כי "הסכומים הגדולים יגיעו ב–2023 והלאה". הם גם הוסיפו כי: "קיבלנו כבר מיליארדים ונקבל בסוף עשרות ומאות מיליארדים כתוצאה מהגז". אבל מדובר באופטימיות שנשענת על בסיס עובדתי רעוע מאוד. 

ראש הממשלה נתניהו. הבטיח רווחי עתק ממתווה הגז. ועכשיו הוא מבטיח שוב. מתי הוא יקיים? (צילום: דוברות הכנסת)

ביוני האחרון הגיש ארגון "לובי 99" לחברי ועדת קרן העושר נייר עמדה שעסק בהכנסות העתידיות הצפויות למדינה מרווחי הגז. הם הגיעו למסקנה כי ״הכנסות המדינה ממיסוי הגז נמוכות משמעותית מהתחזיות וצפויות להיוותר נמוכות עד סוף העשור״. 

מחברי נייר העמדה ניתחו את התחזית של חברות הגז בנוגע לרווחים העתידיים. חברות הגז חוזות שעד שנת 2030 סך התשלומים ל"קרן העושר" יעמדו על כ–7.1 מיליארד דולר. מדובר בסכומים יפים ללא ספק, אך "לובי 99" טוען שהתחזיות של חברות הגז לוקות ב"אופטימיות יתר. הכנסות חברות הגז צפויות להיפגע משמעותית בעשור הקרוב. זאת לאור הגידול הצפוי בתחרות (עם הכניסה של מאגר לוויתן; והכניסה המתוכננת של מאגר כריש-תנין ב-2021); קריסת מחירי האנרגיה בעולם; והסיכון הגבוה בעסקאות יצוא הגז לירדן ומצרים. המשמעות היא כמובן גם ירידה צפויה בהכנסותיה של "קרן העושר". ב"לובי "99 מעריכים כי "קרן רווחי הגז צפויה לגבות כ-4.2 מיליארד דולר בלבד בעשור הקרוב".

עוד בשקוף:

"לובי 99" הם לא היחידים שמטילים ספק בתחזיות האופטימיות של חברות הגז ומשרד האנרגיה, הביקורת מגיעה גם מגורמים ממשלתיים. בפברואר האחרון פרסם גיא רולניק בדה-מרקר מפי מקור מקצועי בממשלה כי "האומדנים המעודכנים בממשלה להכנסות מכל סוגי המסים וההיטלים ממאגרי הגז צפויים להיות נמוכים בכ-50% מהאומדנים הנמוכים ביותר שפורסמו עד כה, ונמוכים בכ-70% מרוב התחזיות ששווקו לעיתונות הכלכלית בשנים האחרונות״.

המשמעות: בעשור הקרוב ייכנסו ל"קרן העושר" רווחים של כעשרה מיליארד שקלים בלבד. בחישוב מהיר – מיליארד שקלים בשנה. סכום זה מהווה אחוז מתקציב הבריאות והחינוך בכל שנה (כ-100 מיליארד שקלים ביחד), כך שההבטחות להשקיע "עשרות ומאות מיליארדים בחינוך ובריאות" נראות קצת מנותקות מהמציאות.

בית זיקוק נפט של שברון בלוס אנג׳לס (צילום: פדרו סקלי, פליקר)

98 אחוז מתחזיות חברות הגז – שגויות

רשות המיסים, שתפקידה לגבות את הכסף מחברות הגז ולהעביר אותו ל"קרן העושר", פרסמה לפני כחודש את התחזית העדכנית שלה להכנסות המדינה ממאגרי הגז. על פי התחזית, הרווחים יעמדו על 200 מיליארד שקלים במצטבר עד לשנת 2064. זה נשמע הרבה, אבל בחשבון פשוט, בפריסה של 44 שנים מדובר בכ-4.5 מיליארד שקל בשנה. לא עשרות ולא מאות מליארדים, ואת הנתון הזה רה"מ נתניהו ושר האנרגיה שטייניץ לא ששים לספר לנו.

אבל כשניגשים לבדוק על בסיס מה החליטה רשות המיסים שהכנסות המדינה ל"קרן העושר" יעמדו על 200 מיליארד שקלים, מגלים שהיא מבססת את התחזית שלה על המידע שחברות הגז מעבירות לה. נסביר: בכל שנה, חברות הגז מעבירות לרשות המיסים את התחזית שלהן לגבי שורת הרווחים הצפויה להן ממכירות הגז. מתוך מידע זה רשות המיסים חוזה את הרווחים של המדינה. 

מה הבעיה?
ארגון "לובי 99" ניתח את הדוחות והתחזיות של חברות הגז בין השנים 2013 ל-2018, וגילה כי 48 מתוך 49 התחזיות האחרונות של חברות הגז – היו תחזיות שגויות. כלומר: 98 אחוז מהתחזיות היו שגויות, ורק 2 אחוז היו נכונות.

כך, שנה אחר שנה, מבססת רשות המיסים גם את ההערכות שלה שלה על בסיס מידע שהוכח שוב ושוב שהוא לא נכון, אבל משום מה, היא מקבלת אותו כתורה מסיני מחברות הגז, בלי להטיל ספק. קשה למצוא דוגמה מושלמת מזאת לעצימת עיניים.

ברשות המיסים מסבירים, בתגובה לפנייתנו, כי ״תאגידי הנפט והגז מתכננים את השקעותיהם ואת הוצאותיהם העתידיות והם אלו שמכירים למעשה יותר מכל גוף אחר את הפעולות העתידיות שהם מתכננים ואת תוצאותיהן הכספיות״. עוד טוענים שם כי ״לרשות המסים יש מודל תחזית להכנסות המדינה מהיטלים החלים לפי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע. תחזית זו מסתייעת בסעיפים מסוימים גם בתחזיות התאגידים המפורסמות לציבור אשר עוברות בקרה על ידי אנשי מקצוע טרם פרסומם״. (התגובה המלאה בסוף הכתבה).

שברון סוגרת את אספקת הגז לחברת החשמל

בתחילת אוקטובר השלימה ענקית האנרגיה העולמית "שברון" את עסקת הרכישה של נובל אנרג׳י. עם ההודעה על השלמת העסקה הפכה שברון להיות השותפה הרשמית במאגרים תמר (25%) ולווייתן (40%). בשני המאגרים שברון צפויה לשמש גם כקבלן הקידוח ומפעילת האסדה.

השותפות במאגר הגז "תמר" (מלבד דלק ונובל אנרג'י) הודיעו כי חתמו עם חברת החשמל על אספקת גז במחיר של עד 4 דולרים ליחידת חום – המחיר הנמוך בישראל. אך לחברת שברון, שנובל אנרג'י נמצאת כעת בבעלותה, הסיכום הזה לא התאים.

כבר בשבוע הראשון שלה בישראל היא הודיעה לחברת החשמל כי אם לא תשלם את המחיר ששברון דורשת – היא תסגור לה את אספקת הגז. במכתב ששיגרה שברון לחברת החשמל, היא הודיעה כי היא תספק לחברת החשמל את הגז רק לפי מחיר של 6.3 דולרים ליחידת חום.

להתנהלות הזאת קראה חברת החשמל: "הפרה חריגה וקיצונית של חוק התחרות על ידי נובל אנרג'י, העולות כדי עבירה פלילית".

יובל שטייניץ שר האנרגיה (צילום: שלומי אמסלם, ויקימדיה)

העלויות האלו בסוף יתגלגו אלינו האזרחים, שישלמו מחיר גבוה יותר על חשמל. זו אותה חברת שברון שרה"מ נתניהו בירך בגאווה על כניסתה לישראל, והבטיח כי תביא "מאות המיליארדים" לאזרחים.

נתניהו קיבל החלטות נכונות, אבל לטובת "חברת האנרגיה האנושית"

כשבוע לאחר כניסתה הרשמית של שברון לישראל אמר רה"מ נתניהו במהלך נאום בכנסת: "כשאבק התעמולה ישקע כפי שהוא קורה כל פעם אחרי ויכוח כזה על הגז, יתברר שדווקא בזמנים הקשים הללו – קיבלנו את ההחלטות הנכונות. הן בכלכלה, והן באנרגיה…".

ייתכן שרה"מ נתניהו אכן צודק – הממשלה באמת קיבלה החלטות נכונות, פשוט לא בשבילנו. הממשלה קיבלה החלטות נכונות עבור שברון, שאכן תוציא מיליארדים ממאגרי הגז שלנו – אבל אנחנו נרוויח מהם הרבה פחות. 

עד כה גם המספרים מראים שזה המצב: אזרחי ישראל משלמים מחיר מהגבוהים מבין המדינות המייצרות גז, וגם יותר מאשר מדינות רבות שתלויות בייבוא גז, כך לפי דו"ח של איגוד הגז הבינלאומי. גם יו"ר רשות החשמל יפתח רון טל יצא במתקפה נגד ההתנהלות של שברון ושל חברת דלק של תנובה וטעם בראיון בגלובס כי: "ההסכם הזה הפך עם השנים להיות הסכם יקר, לא רק בקנה מידה ישראלי – הוא בין היקרים בעולם. אנחנו משלמים היום מעל 6.3 דולר ליחידת חום, כשהממוצע העולמי כיום הוא סביב 4 דולר". 

כמה ימים אחרי העימות החזיתי בין שברון לחברת החשמל, פרסמה שברון, עוד מודעה כחלק מהקמפיין שליווה את כניסתה לישראל, בה היא מגדירה את עצמה כחברה ש"'שמה את טובתם של האזרחים בראש", ומכנה את עצמה "חברת האנרגיה האנושית". אנחנו נקווה שהכניסה הסוערת שלה לישראל היא לא סימן מבשר רע לבאות. 

חברת אנרגיה אנושית. המודעה שפרסמה ״שברון״ בדה מרקר (צילום מסך)

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)?

כאשר מקבלי ההחלטות ומשרדי הממשלה משתפים פעולה עם ההערכות מנופחות להכנסות ממאגרי הגז, ולא נוקטים פעולה נגד תאגיד זר שמנסה להכריח אותנו לקנות ממנו ביוקר – העלות מתגלגלת אלינו הצרכנים. במקרה הזה, החשמל שלנו עולה לנו יותר. הבעיה היא לא רק חברת שברון, אלא הרגולטורים ומקבלי ההחלטות במדינה שלנו, שמאפשרים לה להתנהל בצורה הזאת, בלי לנקוט כלפיה בסנקציות.

גם אם פוטנציאל הרווח ממאגרי הגז ככל הנראה נמוך מההערכות, במצב הנוכחי, הרווחים הגדולים מהמשאב הטבעי שבבעלותנו הולכים לחשבון הבנק של הטייקונים בעלי חברות הגז. וכך, הכסף שהיה יכול להגיע לחינוך ולבריאות של אזרחי ישראל, ולעזור בהתמודדות עם משבר הקורונה – יגיע לחברות הגז ולא לאזרחים.

תגובות

חברת שברון המחזיקה גם בנובל אנרג׳י:

"שברון המשיכה לספק גז לחברת חשמל בהתאם להסכמים מסחריים תקפים וקיימים. חברת שברון שמחה להיות שותפה למדינת ישראל כדי לתמוך באסטרטגיה שלה לפיתוח משאבי הטבע שלה לטובת המדינה. אנחנו נמצאים בתחילת דרכנו בישראל. תוך כדי בניית מערכות היחסים שלנו עם בעלי העניין בארץ, אנחנו בטוחים שהם יווכחו, ששברון מחויבת לבניית אמון ומערכות יחסים הדדיות ומועילות. אנחנו מצפים לבניית מערכות היחסים הללו בימים ובשבועות הקרובים.

"שברון מאמינה בקדושת חוזים, תכבד את ההתחייבויות המסחריות שלה, ותפעל לפי כל דין במדינת ישראל כפי שאנחנו פועלים בכל מקום בו יש לנו נוכחות. עם יותר מ-141 שנות פעילות, אנחנו מכירים בערכה של שותפות. אנחנו יוצרים מערכות יחסים הדדיות ומועילות ארוכות טווח ובכוונתנו לעשות כך בישראל".

תגובתה המלאה של רשות המיסים: 

״דוחות המס שתאגידי הנפט והגז מגישים לרשות המסים הם לגבי התוצאות הכספיות של שנים קודמות ואין בהם תחזית לשנים הבאות.

״תאגידי הנפט והגז מתכננים את השקעותיהם ואת הוצאותיהם העתידיות והם אלו שמכירים למעשה יותר מכל גוף אחר את הפעולות העתידיות שהם מתכננים ואת תוצאותיהן הכספיות. תחזיות אלו מפורסמות לציבור ע"י תאגידי הנפט והגז הנסחרים בבורסה לני"ע בת"א. לרשות המסים יש מודל תחזית להכנסות המדינה מהיטלים החלים לפי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע. תחזית זו מסתייעת בסעיפים מסוימים גם בתחזיות התאגידים המפורסמות לציבור אשר עוברות בקרה ע"י אנשי מקצוע טרם פרסומם.

״נדגיש כי רשות המסים מעדכנת את תחזית ההכנסות מהיטלים כל אימת שנוסף מידע חדש הרלוונטי לתחזית, לדוגמה תחזית עדכנית של גוף בינלאומי מוסמך באשר למחירי נפט וגז עתידיים, או באשר להיקפי ההוצאות וההשקעות העתידות במיזמי הנפט והגז״.

ממשרד רה"מ לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתב דרור גורני [email protected]

סאגת המינויים החסרים: כך עצר רה"מ את הליך המינוי של פרקליט המדינה – עוד לפני שהחל

כמעט חודשיים מנסה שר המשפטים למנות מנכ״ל קבוע למשרדו. אבל משרד רה״מ מסרב להעלות את המינוי, שאושר על ידי נציבות המדינה, להצבעת ממשלה. כעת טוען נציב שירות המדינה שללא מנכ"ל קבוע למשרד המשפטים לא ניתן להקים את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט מדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

המכתב ששלח השבוע שר המשפטים אבי ניסנקורן לנציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, שופך אור על הדרך שבה הצליח נתניהו לעצור את ההליך למינוי פרקליט המדינה – עוד לפני שאפילו החל. בקצרה: הרשקוביץ טוען שבגלל שאין למשרד המשפטים מנכ״ל קבוע, לא ניתן לכנס את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה. מי שמסכל את מינויו של מנכ״ל קבע הוא משרד ראש הממשלה. ככה שיטת המינויים החסרים משפיעה על המציאות. 

נכון להיום, למשרד המשפטים אין מנכ״ל קבוע. בתפקיד ממלאת מקום המנכ״ל מחזיקה סיגל יעקובי שמונתה כממלאת מקום על ידי שר המשפטים הקודם, אמיר אוחנה. כעת מסתבר כי מזה חודשיים השר הנוכחי ניסנקורן מנסה למנות מנכ״ל קבוע למשרד המשפטים, הוא כבר בחר את המועמד שלו שכבר קיבל את כל האישורים הנדרשים מנציבות שירות המדינה. אבל מי שמטרפד את המינוי מאז הוא נתניהו. איך הוא עושה את זה? הוא מסרב להעלות את מינויו של המנכ״ל של ניסנקורן על סדר יומה של הממשלה. בלי שהממשלה תאשר את המינוי הוא לא יכול לצאת לפועל. 

קטיעת שרשרת מינויי הקבע

לאחרונה פנה ניסנקורן להרשקוביץ וביקש ממנו להקים את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה. הרשקוביץ סרב בטענה כי לא ניתן להקים את הוועדה בגלל שממלאת מקום אינה יכולה להיות חלק מוועדת האיתור. הרשקוביץ טוען שבוועדת האיתור חייבת לשבת מנכ״ל קבוע. היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה וגם היועץ המשפטי לממשלה קבעו בינתיים מצידם שהרשקוביץ לא יכול למנוע את הקמת הוועדה. 

עוד בשקוף:

פרקליט המדינה ממונה לתקופה של שש שנים. ועדת האיתור לתפקיד לפי החלטת הממשלה מונה שישה חברים: היועץ המשפטי לממשלה – יו"ר; נציב שירות המדינה; מנכ"ל משרד המשפטים; עו"ד מקרב הציבור בעל מומחיות בתחום דיני העונשין והמשפט הציבורי, שימנה היועץ המשפטי לממשלה, בהתייעצות עם נציב שירות המדינה ועם המנהל הכללי של משרד המשפטים; שופט בדימוס שימנה נשיא בית המשפט העליון; איש אקדמיה הבקיא בתחומי דיני העונשין והמשפט הציבורי שייבחר בידי הדיקנים של הפקולטות למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה.

נציב שירות, הרשקוביץ', טען כי כי יש קושי להקים את הוועדה. על פי הפרשנות שלו, אם אין מנכ״ל קבוע – לא ניתן להקים את הוועדה.

שר המשפטים אבי ניסנקורן. נבלם מכל הכיוונים.

במכתב ששלח ניסנקורן להרשקוביץ בתגובה הוא הסביר כי: "כבר ב-21 באוגוסט נעשתה פנייה למזכירות הממשלה בבקשה להעלות על סדר יומה של הממשלה את מינוי של עו"ד שמעון בראון לתפקיד המנהל הכללי של משרד המשפטי". עוד הוסיף ש"מאז נעשו שלוש פניות נוספות" ו"כולם נדחו מסיבה בלתי ברורה". בתגובה לפנייתו האחרונה, כך כתב ניסנקורן, "הסבירה מזכירות הממשלה כי יש לפנות בנושא זה לראש לשכתו של ראש הממשלה, מר אשר חיון". גם כעת, לאחר פרסום טענותיו של ניסנקורן, מינוי המנכ"ל לא נמצא על סדר היום של ישיבת הממשלה מחר.

נחדד: שר המשפטים מנסה למנות מנכ"ל קבוע — רה"מ מונע את המינוי — שר המשפטים מבקש להקים ועדת איתור למינוי פרקליט המדינה —נציב שירות המדינה מונע ממנו מאחר ולא מינה עדיין מנכ"ל למשרד המשפטים — אין פרקליט המדינה.

מעכב המינויים, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"מזה זמן רב נוקט ראש הממשלה במדיניות מכוונת – למנוע מינויים קבועים ובמקום זה ליצור שירות ציבורי מלא בממלאי מקום מוחלשים. ממלאי המקום התלויים בממנה לצורך מינויים או הארכת כהונתם, לא יכולים לקדם תכניות ארוכות טווח. הם חוששים לומר את דעתם", אמר לנו עו"ד עומר מקייס, מנכ"ל התנועה לטוהר המידות כששאלנו האם לדעתו נתניהו מתערב בצורה עקיפה במינוי פרקליט המדינה. 

"נושא פרקליט המדינה מן הסתם מעסיק אותו, ונראה שהוא שמח לעכב כל מינוי, בכל דרך אפשרית. אנחנו לא יודעים על קשר בין עמדת נציב שירות המדינה לבין עמדת ראש הממשלה, אבל אפשר להעריך שהיא עולה בקנה אחד עם האינטרס האישי שלו. צריך גם לזכור שגם אם תתכנס הוועדה ותבחר מועמד, הממשלה עדיין יכולה לעכב את המינוי, כפי שקורה עם מינוי מנכ"ל קבוע למשרד המשפטים", הוסיף.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בעקבות פניית שקוף: משרד הפנים יפרסם את הזיקות בין מועמדים בבחירות המקומיות למפלגות

מאז 2018 פעלנו כדי שמקורות המימון למועמדים בבחירות לרשויות המקומיות יחשפו לציבור. כעת בעקבות פניית שקוף: גם הזיקות בין מועמדים למפלגות-אם יפורסמו לציבור טרם הבחירות. נבואה זהירה: הבחירות הבאות לרשויות המקומיות בשנת 2023 יראו שקופות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

משרד הפנים מבטיח לקדם שקיפות מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות ופועל לפרסם את הזיקה שלהם למפלגות ארציות. מדובר בצעד חשוב שסוגר את כל הפרצות שאפשרו חוסר שקיפות של מימון קמפיינים לרשויות המקומיות.

יקדם את השקפת המימון לבחירות המקומיות? שר הפנים אריה דרעי

במהלך הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, באוקטובר 2018, נתקלנו בתופעה של מועמדים מרחבי הארץ שמתמודדים לרשות המקומית מטעם מפלגה ארצית אך הציבור הרחב לא יודע על כך. לפעמים זה הגיע לכדי אבסורד, כמו שקרה בחיפה, כשמפלגה בכנסת הריצה מטעמה שני מועמדים שונים, מה שכמעט והביא לפסילתה של המועמדת (היום ראש העיר) עינת קליש רותם שהסתירה בפרסומים שלה את הזיקה הפוליטית. 

הפתרון שהצענו היה להשקיף גם את ההסכמים או לפחות את הזיקות של המועמדים למפלגות-האם בזמן אמת כדי שהציבור הרחב ידע מטעם מי מתמודדים המועמדים. צריך לזכור שבדרך זו – תמיכה ממפלגות ארציות – יכולים מועמדים ליהנות מכל העולמות: להסתמך על מקור תקציבי מפלגתי רחב תוך התנערות מזיקה מפלגתית. אם המועמד הצליח המפלגה זוכה למימון מהקופה הציבורית ומחזירה את "ההשקעה".

עוד בשקוף:

כאמור, דרך מימון זו המימון המפלגתי היה לא שקוף עד עכשיו. בעקבות פניית שקוף למשרד הפנים בנושא נעננו כי הכוונת המשרד לקדם שקיפות של זיקות למפלגות האם בבחירות הבאות: "משרד הפנים ודאי רואה ערך רב בשקיפות מירבית של מידע ונתונים לציבור. בכוונת המשרד לקדם הנגשה ופרסום של פריטי מידע רבים במערכת הבחירות הבאה לרשויות המקומיות, לרבות המידע בדבר סיעות הבת".

חמש דרכים למימון קמפיין בחירות לרשויות, עכשיו כולן שקופות

למועמדים יש דרכים שונות לממן קמפיין בחירות לרשויות המקומיות. מועמד יכול לגייס את הכסף ממפלגה, להשתמש בהון עצמי או לגייס תרומות וערבויות מן הציבור הרחב. אם הוא זוכה במספיק קולות הוא מקבל את הכסף חזרה מהקופה הציבורית. הבעיה היא שעד כה רוב הדרכים היו לא שקופות ופרוצות לניגודי עניינים ושחיתות.

  • תרומות – הדרך העממית יותר לגייס מימון לקמפיין בחירות היא לפנות לציבור הרחב. זו הדרך השקופה ביותר מאחר והמועמד נדרש לדווח בזמן על התרומות האלו בזמן אמת. השיטה של תרומות קטנות מהציבור מציבה קשיים על המועמדים שכן על פי החוק כל משק בית יכול לתרום עד 5,000 שקל למועמד. לכן כדי להצליח לגייס הרבה תרומות יש צורך בהרבה תורמים.
  • ערבויות – המועמדת לוקחת הלוואות מהבנק, שמחתים אנשים פרטיים על ערבויות להלוואה. במידה והכסף לא יוחזר לבנק הערבים ידרשו לשלם אותו, כפי שקרה במקרה של זאב אלקין שלקח הלוואות ממולטי מיליונרים לצורך התמודדות בבחירות לראשות עיריית ירושלים, ולאחר שהוא לא נבחר הם אלו ששילמו לבסוף את החובות שלו. זו, אגב, לפחות עד כה הדרך היותר שקופה לגייס מימון.היתרון למועמדים הוא שלמרות שהערבויות שקופות, אין להן תקרה.
    החסרון: מועמד שלא הצליח להשיג מספיק מושבים בבחירות יצטרך להחזיר חלק מן המימון שחולט, ואז הערבויות יהפכו לתרומות. אם הערבויות שהפכו לתרומות חרגו מתקרת חמשת אלפים השקלים למשק בית – הן הופכות לתרומה אסורה. זה מה שקרה במקרה של אלקין
    שקיבל קנס.

ראש עיריית ירושלים משה לאיון. מימן את הקמפיין הבחירות שלו מהונו האישי (ציךום: יוסי זמיר, ויקימדיה)

  • הלוואות – באופן תמוה, עד לבחירות האחרונות מועמדים שלקחו הלוואה ישירות מאדם פרטי לא היו חייבים לדווח עליה באופן שקוף ושוטף באתר מבקר המדינה. כך, במקום תרומות עם תקרה, מועמדים יכלו לקבל ״הלוואות״ בסכומים גדולים מבעלי עניין ואף אחד לא יכול היה לדעת. במהלך בחירות 2018 פנה ״שקוף״ למשרד מבקר המדינה והצביע על הבעיה. בעקבות הפניה, לאחר הבחירות המבקר תיקן את ההנחיות וכעת כל מועמד שלוקח הלוואה חייב לדווח גם עליה.

  • הון עצמי – יש מועמדים עשירים שיכולים לממן את הקמפיין שלהם מכיסם האישי. שניים כאלו, לדוגמה, הם ראש העיר הקודם של ירושלים ניר ברקת וראש העיר הנוכחי משה ליאון. האחרון מימן ב-2018 כמעט את כל הקמפיין שלו מכיסו האישי – שמונה מיליון שקלים. בזמן אמת ליאון לא היה חייב לדווח על כך לציבור, והציבור לא יכול היה לשאול את עצמו אם הוא רוצה להצביע לאדם שיכול לממן את כל הקמפיין מהכיס האישי שלו. בנוסף, לליאון עמדה הזכות שלא לספר בכלל מי מממן אותו, כך שלא הייתה דרך לברר מה מקור הכסף.
    לאחר שמבקר המדינה הודיע על סגירת פרצת הדיווח על הלוואות פנינו למבקר שיבהיר כי ההנחיה החדשה מכלילה גם מימון מהון עצמי – וכך גם הפירצה הזו נסגרה. החל מהבחירות הבאות, כל מועמד שיממן את הקמפיין מהונו העצמי יחויב בדיווח שוטף ושקוף.
  • תמיכה של סיעות אם ארציות – מועמדים יכולים לקבל מימון גם מסיעות האם. מפלגה שפועלת ברמה הארצית בכנסת יכולה לתמוך כלכלית במועמד. עד כה גם המידע על חיבור בין מועמד מקומי למפלגה ארצית לא היה שקוף, ולא ניתן היה לדעת האם מאחורי המועמדים עומדת מפלגה. לאחר שבתגובה לפנייתנו למבקר המדינה הוא הבהיר כי אין ביכולתו לפרסם טרם הבחירות את הזיקות של מועמדים למפלגות, מאחר והוא מקבל את המידע באיחור ממשרד הפנים, פנינו למשרד הפנים בבקשה דומה. שם הודיעו לנו לאחרונה כי עד לבחירות הבאות הנושא יטופל. 

איך זה משפיע עלייך (אזמ״ע):
ר
אשי הרשויות המקומיות מחליטים החלטות גורליות שמשפיעות על היומיום על החיים שלך: כמה ואיזה בתי ספר יפתחו בשכונה שלך, איך יתחלק הכסף שאתה משלם לארנונה, איזה פרויקטי בניה ותשתיות חדשים ליזום, כמה להשקיע בתרבות ועוד. כדי שתוכלו לבחור את האדם המתאים לתפקיד – חשוב שהציבור ידע למי המועמדים חייבים דין וחשבון: האם מפלגה כלשהי מימנה את הקמפיין שלהם, טייקונים בעלי חברות עסקיות או שאולי המועמד עצמו הוא בעל הון עתק. בבחירות הבאות, ובניגוד למה שהיה עד כה, תוכלו לדעת את כל זה.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י):
רשמנו לעצמנו תזכורת ביומן לחודש אוקטובר 2022, בדיוק שנה לפני הבחירות הבאות לרשויות המקומיות. אז אנחנו נבדוק האם הנחיות משרד הפנים בנוגע לזיקות מועמדים למפלגות תוקנו כפי שהובטח.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

שלוש שנים ל-MeToo#: קולות הנפגעות הושמעו בכנסת. מה הממשלה יכולה לעשות עכשיו?

חברות וחברי כנסת ממגוון סיעות הקריאו במליאה עדויות של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית – כתזכורת לממשלה לקיים את הבטחותיה בנושא ● יש חשיבות גדולה להשמעת קול הקורבנות, אבל זה לא מספיק: צריך להעביר תקציבים שהובטחו, ולקדם חוקים שנתקעו ● הנה רשימה של דברים שהממשלה יכולה לעשות עכשיו כדי להיאבק באלימות מינית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

תנועת MeToo#, שהובילה נשים ברחבי העולם לשתף ולחשוף עדויות על הטרדות מיניות ותקיפות שחוו, הצליחה לראשונה להמחיש את היקף התופעה. היא נתנה קול לנפגעות, שמה זרקור על התוקפים, חשפה אותם ודרשה שישאו בתוצאות מעשיהם. לציון שלוש שנים לתחילת המהפכה שהובילה התנועה, חברות וחברי כנסת ממגוון סיעות הקריאו אתמול (שלישי) במליאה עדויות של נפגעות ונפגעי אלימות מינית.

חברות הכנסת תמר זנדברג, מיקי חיימוביץ', אתי עטיה וחבר הכנסת רם שפע בהקראת העדויות במליאה, אתמול (צילום: ערוץ הכנסת)

אירוע הקראת העדויות הוא יוזמה של הלובי למלחמה באלימות מינית ושל שדולת הנשים. הארגונים מסרו כי "האירוע בכנסת הוא הזדמנות עבורנו להזכיר לנבחרי הציבור ולממשלה לעמוד בהתחייבויותיהם לתקצוב מלא לתכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים". 

״בפנים גלויות ובלי בושה״

לציבור הרחב אין אפשרות לנאום במליאת הכנסת, ועליו להסתמך על נבחרות ונבחרי הציבור שיבחרו להשמיע את קולו. חברות וחברי הכנסת הקריאו את עדויות הנפגעות – כשאלה יושבות במשכן וצופות במתרחש מקרוב – ונתנו את הזכות היקרה להשמיע את קולן לאזרחיות מן השורה. נזהיר, מדובר בעדויות קשות, של נשים שנתקלו במשך שנים בניסיונות של השתקה, נשים שאזרו אומץ לחשוף את עצמן גם למען אחרות. 

חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' (כחול לבן) הקריאה על דוכן הנאומים את עדותה של יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית: "היום ה- 13 באוקטובר, זה יום ההולדת של אבא שלי – ד"ר משה שרר. בגלל שאבא שלי הורשע במה שנקרא 'מעשים מגונים בבן משפחה' אפשר להגיד את השם שלו. בגלל שאני עתרתי כנגד המדינה אני יכולה להגיד את השם שלי: אני יעל שרר, אבא שלי פגע בי מינית. בבית המשפט קראו לי 'המתלוננת', הרווחה קראה לי 'הקורבן', בעיתון קראו לי 'הקטינה' בבית החולים שלוותה קראו לי 'הפרעת אישיות גבולית', 'אנורקסיה' ו 'ניסיון התאבדות'. אבל אני לא מתה. ואני לא צריכה שידביקו לי תוויות, יש לי קול ויש לי פנים, מה שיש לי לומר אני אגיד בעצמי – בפנים גלויות ובלי בושה. שהוא יתבייש. אני אדבר בשביל כל מי שעדיין לא יכולים. כי אני עדיין כאן, ואני אדבר על מה שאבא שלי עשה לי ועל מה שאבאים עדיין עושים לבנות שלהם גם היום. עד שתקשיבו".

יעל שרר (צילום: עופר קידר)

גם חברות וחברי הכנסת תמר זנדברג (מרצ), יוראי להב הרצנו (יש עתיד), אתי עטיה (ליכוד), רם שפע (כחול לבן), אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם) ואלכס קושניר (ישראל ביתנו) הקריאו עדויות של נפגעות ונפגעים.

ח"כ אתי עטיה הקריאה את עדותה של גליה אנג'ל: "לא התלוננתי – כי מי היה מאמין לי? הוא היה החבר שלי אחרי הצבא. בן טובים ממשפחה אמידה מאוד. חייל בלונדיני עם עיניים ירוקות ביחידה קרבית מובחרת. אני הגעתי ממשפחה חסרת אמצעים. מי היה מאמין לי שהבחור שאהבתי כל כך, אנס אותי בדירה של אבא שלו אחרי חגיגת יום ההולדת שארגנתי לו? במשך חמש שנים הלילה הזה היה חור שחור בתוך הראש שלי. כאילו זה לא קרה. היום אני זוכרת רק שהתעוררתי מזה באמצע הלילה, ששאלתי אותו מה הוא עושה, שהוא הצמיד אותי עם הידיים למיטה ולא יכולתי לזוז, שביקשתי ממנו לעצור, שהוא לא ענה, שהלכתי להתקלח לפנות בוקר ושהתנגבתי במגבת ידיים משומשת. כשאני רואה את היחס שמקבלות נפגעות אחרות, עם סיפורים מובהקים בהרבה משלי, אני מבינה שאף אחד לא היה מאמין לי. אז לא התלוננתי".

עוד בשקוף:

הגיע הזמן לקיים הבטחות

יש חשיבות להעלאת המודעות לנושא האלימות המינית, והבחירה של הח"כים לנצל את מעמדם כדי לעשות זאת ראויה. אבל הגיע הזמן גם לקיום הבטחות וליישום תוכניות ומהלכים שיאפשרו להילחם בתופעת הפגיעות המיניות, ויעזרו לטפל ולשקם את הנפגעות והנפגעים. 

לאורך השנים האחרונות הבטיחו הממשלות לקדם שורה של מהלכים שיש קונצנזוס מקצועי לגבי נחיצותם. התקבלו החלטות על תקציבים, תוכניות אושרו, אבל לא הרבה קרה במציאות. 

לכן גיבשנו לנבחרי הציבור רשימת מהלכים שבאפשרותם לקדם כבר עכשיו כדי לעזור לנפגעות ולנפגעים:

  • להעביר את התקציבים שהובטחו למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

עשרה חודשים עברו מתחילת השנה, ולמרכזי הסיוע הועבר בינתיים רק כרבע מהתקציב השנתי. וזה למות הוצאות חריגות בגלל משבר הקורונה. מדובר בהשלמת התמיכה שהובטחה כבר בעבר, אבל במשרד הרווחה והאוצר מתעכבים עם הכסף כבר חודשים רבים. בתור התחלה, צריך להעביר את התקציב עכשיו. 

שר הרווחה, איציק שמולי

  • שיפור והרחבת הטיפול הראשוני בחירום בחדרים האקוטיים 

החדרים האקוטיים בבתי החולים מספקים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית סיוע חירום. יש רק שישה חדרים כאלו ברחבי הארץ. באוגוסט השנה נפתח חדש אקוטי חדש באילת בעקבות אונס קבוצתי של נערה בעיר. הקמת החדר החדש מבורכת, אבל אסור לחכות לאונס המזעזע הבא. לאחרונה אושרה העברת חמישה מיליון שקלים בדיוק למטרה זו. בידי הממשלה להקים כבר עכשיו חדרים נוספים ולייעל את הטיפול שניתן בחדרים הקיימים.

  • חינוך למיניות בריאה ולמניעת אלימות

שיח פתוח ובריא מגיל צעיר בנושא מיניות יכול להגביר את תחושת הביטחון של ילדות וילדים. יכול לתת להם כלים לפנות לעזרה, להבין כשמשהו לא בסדר, לקבל בחירות נכונות ולפתח דימוי עצמי בריא יותר. הכנסת יכולה לקבל הצעת חוק שמציעה לקדם תוכניות חינוכיות למיניות בריאה. "הצעת החוק תחייב את מערכת החינוך להעביר שיעורים על מיניות בריאה, על משמעות המילה הסכמה, מה היא פגיעה מינית. זה לא קיים היום", הסביר לנו ח"כ יוראי להב הרצנו מיש עתיד, יוזם הצעת החוק.

  • הכשרה ייחודית לחוקרות וחוקרי נפגעות אלימות מינית

שנה לאחר שנולדה תנועת #MeToo החלה ברשת מחאת #לאהתלוננתי: נשים וגברים רבים הסבירו באופן חשוף למה לא התלוננו על התקיפה שעברו – בין אם בגלל השתקה של הסביבה, תחושת בושה ואשמה או אטימות וחוסר רגישות של הרשויות. 

השקעה בהכשרה ייחודית של חוקרות וחוקרי עבירות מין עשויה להקל מעט על תהליך הגשת התלונה ולעודד נשים נוספות להתלונן. יש אפילו הצעת חוק מוכנה בנושא שעלתה מוקדם יותר השנה. "כדי להביא לצדק אמיתי ולהקטנה משמעותית של סגירת תיקים בשל כשלי חקירה, חשוב לקיים הכשרות ייחודיות של חוקרי עבירות מין ואלימות במשפחה". סיפרה לנו יוזמת החוק, ח"כ היבה יזבק (הרשימה המשותפת). "אנחנו גם רוצות לוודא כי ההכשרות יותאמו במיוחד למאפיינים תרבותיים ולאומיים של קבוצות הנמצאות בסיכון מיוחד – כמו נשים ערביות, רוסיות ואתיופיות, שאחוזי האלימות כלפיהן גבוהים יותר". 

הציוץ של השחקנית אליסה מילאנו מ-2017, שהתחיל את מחאת #MeToo ברשת

 

  • הקמת יחידות לעבירות מין ברשויות אכיפת החוק

הוועדה הבין משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי ונפגעות עבירות מין בהליך הפלילי הגישה המלצותיה לפני כשנה. אחת ההמלצות שמוזכרות בדו"ח שפירסמה הוועדה היא לפתוח יחידות ייעודיות לטיפול בעבירות מין בבתי המשפט, במשטרה ובפרקליטות. המלצה מבוססת על עדויות של נפגעות שסיפרו כי תהליך החקירה במשטרה והמשפט היה חוויה קשה ולעתים מאשימה או משפילה עבורן. הקמת יחידות שיתמחו בטיפול בעבירות מין עשויה להקל על המפגש של נפגעות ונפגעים עם הרשויות, לאפשר להן להרגיש מוגנות ובכך להגביר את האמון במערכת ולאפשר לרבות ורבים יותר להתלונן ולהעניש תוקפים נוספים.

  • החמרת ענישה של תוקפים

לאחרונה הורשע רונן ביטי בהטרדה מינית וביצוע מעשים מגונים בקטינות. העונש שקיבל: תשעה חודשי עבודות שירות. גם המורה אביתר גרוס קיבל עונש דומה לאחר שתקף מינית תלמידה בת שמונה בבית הספר. החמרת הענישה או קביעת עונש מינימום עשויה להתריע את התוקפים ולספק מעט צדק לנפגעות.

צעדת השרמוטות. צילום: שיר גבאי

להתחיל להתמודד עם משבר הקורונה

בזמן הקורונה קשיי הנפגעות והנפגעים רק מתעצמים. גם בשגרה נדרשים כוחות רבים לבקש עזרה רפואית ולהגיע לבית החולים, וכעת נוספו על הקשיים הללו סיבוכים נוספים. הנה כמה דברים שניתן לעשות כדי לשפר את המצב הקיים:

  • לשפר את המענה בבתי החולים בחירום ואת הטיפול מרחוק

בתקופת הקורונה המענה לנפגעות תקיפה מינית צומצם, מה שמערים קשיים נוספים על הנפגעות. כך למשל, כעת על הנפגעות להודיע לבתי החולים לפני שהן מגיעות לבדיקה, ולעתים לעבור בין מספר אנשי צוות כדי לקבל מענה. למרות שבסגר המעבר מעיר לעיר הפך מורכב יותר, אין כיום אפשרות להסעה הביתה מבית החולים לאחר קבלת הטיפול – אף שנפגעות עשויות להגיע מותשות, מפוחדות, פצועות וללא כסף לאוטובוס או בגדים מספיקים. אם קיבלו טיפול מרחוק יאלצו הנפגעות לקנות את התרופות למניעת הריון ולמניעת מחלות לבד – במקום לקבל אותן בחינם בחדר האקוטי. 

  • להקים מרכז בידוד לנפגעות

יש להקים מרכז בו יוכלו לשהות נפגעות אלימות מינית שנאלצות לעזוב את ביתן לאחר שהותקפו, וזקוקות לבידוד בגלל חשש להדבקה בקורונה. מענה דומה ניתן לנפגעות אלימות במשפחה עבורן הוקם מקלט חירום בו יכולות משפחות לשהות בבידוד לפני מעבר למקלט על מנת למנוע הדבקה במקלטים הקבועים.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

בדיקת שקוף לסיכום מושב הקיץ: מי הח״כים שהגיעו לעבוד בכנסת?

בראש הרשימה: חברי הכנסת גינזבורג, סגלוביץ, קושניר והאוזר. בתחתית: נפתלי בנט וחיים כץ. ומי הח״כ הראשון של הליכוד בעשיריה הפותחת? בדיקת הנוכחות של חברי הכנסת במשכן ובוועדות במושב הקיץ מגלה מיהם הח"כים שמשקיעים את זמנם בכנסת ומי פועלים במקומות אחרים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

רגע לפני פתיחת מושב החורף של הכנסת, בדיקת שקוף מעלה: מיהם חברי הכנסת שנכחו הכי הרבה במשכן מאז הושבעה הכנסת ה-23? ומי הכי פחות? 

בראש הרשימה ניצב ח״כ איתן גינזבורג מכחול לבן שהצטיין בנוכחות במשכן ובדיוני הוועדות. אחריו מופיע ח״כ יואב סגלוביץ מיש עתיד. נציג הליכוד הראשון בנוכחות בכנסת הוא ח״כ שלמה קרעי, שסוגר את העשיריה הפותחת. בתחתית הרשימה ממוקמים שני חברי כנסת בולטים ומוכרים: יו״ר ימינה ח״כ נפתלי בנט מהאופוזיציה שמסר בתגובה כי "צעקות בכנסת לא בולמות את הנגיף; פעולות בשטח כן", וח״כ חיים כץ מהקואליציה שמצד אחד הפגין נוכחות דלה בכנסת באופן כללי ומצד שני מחזיק בתפקיד יו"ר ועדת העבודה והרווחה – תפקיד משמעותי שמאפשר לו להשפיע בוועדה שקיימה דיונים רבים.  

איתן גינזבורג. אתר הכנסת

למה זה חשוב? חברי הכנסת הם לא פעילים פוליטיים מהשורה, הם הנבחרים. הם מקבלים שכר, עוזרים ויועצים, ושלל כלים פרלמנטריים. הם מקבלים את הכוח והזכות לפעול בפרלמנט כדי לקדם את האג׳נדה שלמענה נבחרו. עבודתם קשה ומורכבת, ויש לה פנים רבות: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור, סיוע פרטני ועוד. אבל הכנסת היא מקום העבודה הראשי שלהם. לאורך השנים אנחנו ב"שקוף" מנגישים לכם באופן קבוע ניתוחים מכל הזוויות, ויוצרים במקביל מדדים שונים במטרה לנטר ולפקח על עבודת נבחרי הציבור. אנחנו חושבים שהציבור זכאי לדעת מי מהח"כים עובדים בשבילנו ומי לא, ואיך. 

החמישיה הפותחת והסוגרת

בעזרתם של מתנדבי שקוף עומר ברון ונבות זילברשטיין בדקנו את נוכחות כלל חברי וחברות הכנסת במליאה ובוועדות השונות, מרגע השבעת הכנסת ה-23 ועד ה-20 בספטמבר (ארבעה  ימים לפני תום המושב). מדובר ב-79 ימי עבודת כנסת (נספרו ימי המליאה, שני-רביעי) בסך הכל. 

בחנו את מספר הימים ומספר השעות בהם נכחו חברי הכנסת במשכן, ואת מספר הדיונים בהם הם נכחו בוועדות. במקרים חריגים ניסינו לבדוק עוד אלמנטים בעבודת חברי הכנסת, לבחון למשל האם היתה סיבה להיעדרות, ולהשוות לנתונים אחרים. 

מצאנו שיש חברי כנסת שמקדישים את מירב זמן העבודה שלהם למשכן, ויש כאלה שממש לא. בראש הרשימה, כאמור, חברי הכנסת גינזבורג וסגלוביץ', ואיתם בחמישיה הפותחת: אלכס קושניר (ישראל ביתנו) צביקה האוזר (דרך ארץ) ומיכאל מלכיאלי (ש"ס), ומיד אחריהם עוד שורה של חברי כנסת שרשמו נוכחות גבוהה במשכן: מיקי חיימוביץ' (כחול לבן), אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת), יעקב מרגי (ש"ס), עודד פורר (ישראל ביתנו). הנציג הראשון של הליכוד ברשימה סוגר את העשירייה הפותחת: שלמה קרעי (הליכוד).

בתחתית, כאמור: נפתלי בנט (ימינה) וחיים כץ (הליכוד). לפניהם ממוקמים בחמישיה האחרונה של חברי כנסת שאינם שרים או סגני שרים – יו״ר ועדת העליה והקליטה דוד ביטן (הליכוד), יו״ר האופוזיציה יאיר לפיד (יש עתיד) והיבא יזבק (הרשימה המשותפת).

הערה חשובה: אנחנו מתייחסים כאן רק לקצה העליון והתחתון של הח״כים. אחת הסיבות היא שמדובר בתקופה מורכבת בה יש ח"כים שנאלצו לקיים דיונים מרחוק בלי לנכוח בכנסת. לדוגמא ח"כים  שנשלחו לבידוד. במצבים כאלו הח"כים משתתפים ב״זום״ ואינם נרשמים נוכחים בכנסת. עם זאת, אפשר לומר ברמת מובהקות גבוהה למדי איך מתנהלים הח"כים שנמצאים בקצה – לטוב ולרע.

אלופי הנוכחות של מושב הקיץ

  1. ח״כ איתן גינזבורג (כחול לבן)

גינזבורג הגיע ל-88 ימי עבודה בכנסת וסה"כ השקיע 854 שעות עבודה במשכן; הוא יו"ר ועדת הכנסת, חבר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ועדת חוק חוקה ומשפט ועדת החוץ והביטחון. במהלך 88 ימים גינזבורג השתתף סה"כ ב-164 דיונים. יש לציין שחלק מדיוני ועדת הכנסת הם פרוצדורליים וקצרים אך כמות השעות שהשקיע מעידה כי למרות זאת מדובר בתופעה ייחודית. הבא אחריו, סגלוביץ, נכח 143 שעות פחות.

  1. ח״כ יואב סגלוביץ (יש עתיד)

סגלוביץ הגיע ל-87 ימים ונכח 711 שעות בכנסת. הוא חבר בוועדת חוק חוקה ומשפט, בוועדה המיוחדת לקרן העושר לאזרחי ישראל וממלא מקום מקום בוועדת החוץ והביטחון. במהלך המושב הוא נכח ב-137 דיונים רובם בוועדת החוקה אך חלקם גם בוועדה לביקורת המדינה, ועדת הכנסת וכן בוועדה לקידום מעמד האישה.

יואב סגלוביץ', אתר הכנסת

מלשכתו של סגלוביץ נמסר: "רוב הכינוסים האחרונים של ועדת החוקה נגעו לתקנות וחוקים שנוגעים למצב החירום המיוחד, שם נאבק על שמירת האיזון שבין מיגור התחלואה לשמירת זכויות האזרחים בצל הקורונה (כמו המאבק על זכויות אסירים ועצורים או האפשרות להפגין בשיירות רכבים ). בנוסף, סגלוביץ פעיל בוועדה למאבק באלימות בחברה הערבית וקידום מעמד האישה בעיקר סביב נושאי המאבק באלימות כלפי נשים: הציע את הצעת החוק לאלימות כלכלית (שכעת הפכה לממשלתית) ואת הצ"ח איזוק אלקטרוני לגברים אלימים (עבר בטרומית)".

  1. ח״כ אלכס קושניר (ישראל ביתנו)

קושניר הגיע ל-85 ימי עבודה במשכן ונכח 700 שעות בכנסת. במהלך תקופת הזמן שבחנו הוא השתתף ב-114 דיונים בוועדות הכנסת, ובעיקר בוועדת הכספים ובוועדת העליה והקליטה.

קושניר מסר בתגובה כי: "אני גאה לשרת את אזרחי ואזרחיות המדינה. בשירות כזה אין שעון ואין זמן !יש עשייה!"

אלכס קושניר – אתר הכנסת

  1. ח״כ צביקה האוזר (דרך ארץ)

האוזר נכח ב -82 ימים בכנסת והגיע ל-683 שעות. על פי המידע שגלוי לציבור במהלך המושב הוא השתתף ב-38 דיונים בוועדות. זהו מספר נמוך כביכול, אבל יש לציין שהאוזר הוא יו"ר ועדת חוץ ובטחון שחלק גדול מהדיונים שהיא מקיימת חסויים (הפרוטוקולים שלהם ואף מועדי התכנסות שלהם לא ידועים) ולכן לא הם נכנסו לספירה. זוהי אחת הסיבות לכך שנוצר פער משמעותי בין כמות הדיונים בהם נכח כביכול האוזר לבין הנוכחות שלו. בנוסף, חלק מהדיונים לא מתקיימים בכנסת עצמה כך שסביר שהוא נכח ביותר שעות משכן ממה שתועד.

האוזר מסר בתגובה: "שמח לבצע את תפקידי נאמנה בשביל אזרחי המדינה. ישראל נערכת לשגרה חדשה, מאתגרת ולא פשוטה, בסימן התפרצות מחודשת ומשמעותית יותר, של נגיף הקורונה. המגפה ואיתה המשבר הבריאותי והכלכלי מחייבים אותנו באחדות. 

"מגפת הקורונה לא פגעה במוטיבציה של אויבנו לערער את בטוחנינו וקיומנו. האיומים על מדינת ישראל לא נפסקים לרגע, זאת לצד אתגרים חדשים והזדמנויות מרתקות. ועדת החוץ והביטחון, שיש לי הזכות לעמוד בראשה, ממשיכה, גם בעת הזו, לעבוד ללא לאות, למען בטחונה וחוסנה של מדינת ישראל".

  1. ח״כ מיכאל מלכיאלי (ש"ס)

יו״ר סיעת ש״ס הגיע הכי הרבה פעמים לכנסת במהלך המושב – 90 ימים. אבל הוא נכח פחות שעות מקודמיו ברשימה – 613 שעות, וגם בפחות דיונים – 98. מדובר בנתונים מכובדים כך או כך שמכניסים אותו הישר לתוך החמישיה הפותחת של הח״כים הפעילים ביותר במשכן. 

מלכיאלי מסר בתגובה כי: "אנחנו בש"ס הגענו לעבוד למען הציבור והשכבות החלשות ונמשיך לעשות את המירב".

הח״כים ששכחו את הכתובת של מקום העבודה שלהם

ח״כ נפתלי בנט (ימינה): ״פועל בשטח״

מתוך 79 ימי עבודה נטו בסך הכל, בנט נכח רק ב-34 ימים במשכן, מאז הושבעה הכנסת ה-23, ו-249 שעות. מדובר בהיקף שעות שהוא שווה ערך לכחמישה שבועות עבודה במשרה מלאה. יו״ר ימינה חבר רק בוועדת החוץ והביטחון ושם על פי הרישומים שבידינו בנט נכח בששה דיונים בלבד. עם זאת סביר להניח כי הוא נכח בעוד דיונים חסויים (עליהם נוכל לדעת רק בסוף השנה כשנבדוק את הנוכחות בוועדה). בהשוואה לשאר חברי הכנסת, ולמעט חיים כץ, הוא נכח בכנסת הכי פחות. 

בדקנו כמה פעמים הוא נאם במליאת הכנסת, וספרנו 15 פעמים בהן הופיע בפרוטוקול המליאה. לשם השוואה: תמר זנדברג (יו"ר מרצ) הופיעה בפרוטוקול המליאה 39 פעמים, אביגדור ליברמן (יו"ר ישראל ביתנו) הופיע 19, ויאיר לפיד (יו"ר האופוזיציה ויו"ר יש עתיד) הופיע 35 פעמים בפרוטוקול. בדקנו אם בנט השתמש בכלים פרלמנטרים אחרים ונראה כי הוא הגיש רק הצעה אחת לסדר היום ולא הגיש בכלל שאילתות דחופות. בנט כנראה מעדיף למקד את עבודתו כחבר כנסת בהסברה בפייסבוק, סיורים בשטח ובכתיבת ספרים

‏אני קורא לממשלה לצאת בקמפיין פרסומי עוצמתי לעטיית מסיכות.להתאים מסרים למגזרים השונים (כללי, ערבי, חרדי-ליטאי,…

Posted by ‎נפתלי בנט – Naftali Bennett‎ on Wednesday, September 30, 2020

מלשכתו של בנט נמסר כי: "בנט פועל במערכה מול הקורונה בשטח, לא במריבות ובקטטות פוליטיות בכנסת. צעקות בכנסת לא בולמות את הנגיף; פעולות בשטח כן. הוא ישתדל ככל האפשר להמשיך לרדת לשטח, לסייע לראשי רשויות, לעסקים במצוקה, לבתי החולים ולציבור הישראלי במעשים".

ח״כ חיים כץ (הליכוד): ״הוועדה בראשותו זכתה בתואר שיאנית החקיקה; הייתי בבידוד קורונה״

כץ הגיע רק 31 פעמים לכנסת במהלך המושב, ונכח 223 שעות. בפרוטוקולים של הכנסת מצאנו כי כץ עלה לדבר במליאה רק פעמיים. זה נתון מפתיע מאחר שכץ מכהן כיו"ר ועדת העבודה והרווחה שם ניהל 32 דיונים מתוך 87 שהתקיימו (לעיתים חבר ועדה מחליף את היו"ר בייחוד כשהוא מבקש דיון שקרוב לתחום עיסוקו). לצורך ההשוואה בוועדת הכלכלה התקיימו 78 דיונים בכנסת ה-23 ובוועדת הפנים והגנת הסביבה 79 ישיבות. שתיהן ועדות הדומות בהיקף הפעילות שלהן לוועדה בראשותו של כץ. לכן נראה שכץ מגיע ומנהל את הדיונים המשמעותיים יותר וחותך הביתה, פעמים רבות לפני המליאה. 

נסייג ונאמר כי כץ מחזיק בתפקיד משמעותי (יו"ר ועדת העבודה והרווחה), תפקיד שמאפשר לו למקסם את עבודתו בכנסת. בנוסף ניתן לראות לחיוב את העובדה שהוא נותן לח"כים אחרים לנהל דיונים שקרובים לליבם.

ח״כ חיים כץ (צילום: אבי אוחיון / לע״מ)

מלשכתו של כץ נמסר בתגובה כי: "ח"כ חיים כץ הינו משרת ציבור פעיל וחרוץ ולא בכדי הוועדה בראשותו זכתה בתואר שיאנית החקיקה, עם 180 חוקים שהעביר בקריאה שנייה ושלישית. גם משרד העבודה והרווחה בראשותו הגיע לשיאים יוצאי דופן, בין היתר כץ כמעט והכפיל את תקציב המשרד לרווחת האוכלוסיות החלשות ביותר בחברה הישראלית. 

״נזכיר כי כל הדיונים בוועדה מתקיימים באישורו של כץ. כמקובל, חבר ועדה שנבחר מטעמו יכול לנהל את הדיון. לצערנו, הכנסת הנוכחית לא מתפקדת כרשות מחוקקת עצמאית, יחד עם זאת, כץ פועל במירב הכלים העומדים לרשותו ליצירת מנגנון פיקוח ושיפור שירותים לטובת אזרחי ישראל, לראשונה בהובלתו, הוקמה לאחרונה ועדת משנה לטיפול בנכי צה"ל וקמה ועדה לבטיחות בעבודה. יש לציין כי כץ נכנס פעמיים לבידוד, ובמקרה נוסף אושפז ועל כן נבצר ממנו להגיע למשכן במשך תקופה ארוכה".

היחיד שהגיעו לכנסת פחות הם רה"מ נתניהו ושר הפנים אריה דרעי שעיקר עבודתם לא מתקיימת בכנסת, ודרעי כבר לא מכהן כח"כ בגלל שהתפטר במסגרת החוק הנורבגי. אפילו שר הבריאות, יולי אדלשטיין הגיע לכנסת יומיים יותר מבנט ושישה ימים יותר מכץ. למעשה, אחרי שורה של שרים, ומשה גפני (יהדות התורה) שהספיק לעבור צינתור ועדיין להגיע לכנסת יותר מבנט וכץ – מופיעה ברשימה מירב מיכאלי שהגיעה ל-46 ימים אך נכחה (412 שעות)  ומאי גולן שנכחה 49 ימים (296 שעות). מבחינת כמות השעות, לפני בנט בתחתית הרשימה נמצאים דוד ביטן (263 שעות) ויאיר לפיד (296).

ככה בדקנו ועוד כמה סייגים

בבדיקה שביצענו ליקטנו בזכות המתנדב נבות זילברשטיין את המידע על נוכחות הח"כים מאתר הכנסת וכפי שדווח על ידיה. בסיוע המתנדב עומר ברון, אספנו נתונים על נוכחות הח"כים בוועדות בהתאם לפרוטוקולים של הדיונים.

לאחר מכן ניכינו מהספירה את הח"כים שכיהנו בתפקיד פרק זמן חלקי ואת השרים שרוב עבודתם אינה מתבצעת בכנסת ולכן ההשוואה אליהם אינה הוגנת מאחר ושר מבצע את רוב עבודתו ממשרדו בקרית הממשלה. 

בנוסף, במהלך התקופה שנבחנה, אתר הכנסת שודרג פעמיים, פעם אחת במהלך פגרה והשניה במהלך שבוע עבודה, לכן לא יכולנו לאסוף מידע על אותם מים ספורים. אולם להערכתנו אין בימי השדרוג האלו כדי להשפיע על חישוב הנתונים. 

הצגנו בפניכם רק את דירוג הח״כים המצטיינים ואת אלו שבתחתית. כולם מראים מובהקות בנתונים. כפי שכבר ציינו, תקופת הקורונה מקשה על איסוף המידע שכן היו חברי כנסת שהשתתפו בדיונים מרחוק, ואחרים ששהו בבידוד. 

גלגולו של פטור ממס: מהנשיא הראשון חיים ויצמן ועד לראש הממשלה נתניהו

בעיצומו של משבר הקורונה הצליח ראש הממשלה נתניהו, באמצעות יד ימינו ח״כ מיקי זוהר, לסדר לעצמו הטבות מס רטרואקטיביות. לא רק על הוצאותיו במסגרת תפקידו, אלא גם על הפרטיות. כמו למשל הבריכה בוילה בקיסריה זוהר טען שהוא בסך הכל משווה בין התנאים של רה״מ לאלו שמקבל הנשיא יצאנו לבדוק האם הוא צודק

| עידן בנימין |

ביוני האחרון, בעיצומו של משבר הקורונה, אישרה ועדת הכספים, ברוב קולות, את בקשתו של ראש הממשלה נתניהו שלא לגבות ממנו את המס שנדרש לשלם בין השנים 2010 -2017. 

מי שדחף את הפטור, כך שיחול לא רק על ענייניו הציבוריים של נתניהו, אלא גם על הוצאות פרטיות – כמו על הבריכה בוילה הפרטית בקיסריה – היה ח״כ מיקי זוהר, יד ימינו של רה״מ. זוהר אז כי "הם רוצים להפוך את רה"מ לנכה כלכלי, הוא צריך לתפקד בלי לחשוב איך יגמור את החודש". 

לא ממצמץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: עמוס בן גרשום, לע״מ)

בלי למצמץ

זה היה השלב האחרון במהלך שהחל כבר ביולי 2018, אז ביקש ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) להעניק לרה"מ, בנימין נתניהו פטור ממס לכל ההוצאות הנלוות שלו בבית הפרטי. כשעבר אז החוק, אמר זוהר במליאת הכנסת כי: "ראש הממשלה, יש לו בית בקיסריה במקרה הזה, שבסופו של דבר אין ביכולתו הכלכלית, יחסית לשכר שהוא מקבל, להחזיק את הבית הזה". 

האמת היא שפרט לוילה בקיסריה, ולמעון הרשמי בו מתגורר נתניהו אבל נמצא בבעלות המדינה – לנתניהו יש עוד שתי דירות בירושלים, פטרון שממן אותו בקיסריה ואת דירת השגריר שעדיין רשומה על שמו במנהטן – דירה שמסיבה לא ברורה, 35 שנה אחרי שנרכשה ונרשמה על שמו של נתניהו, עדיין לא עברה לבעלות המדינה.

גם לאחר שהחוק שונה ב-2018, ופטר את רה״מ באופן חוקי מתשלום מס על כל ההטבות שלו, לנתניהו זה לא הספיק. הוא ביקש פטור ממס על ההוצאות שלו – גם רטרואקטיבית. 

עד אז היה אמור נתניהו לשלם מס אך במשרד רה"מ לא דאגו לעשות זאת, עד שבג״ץ קבע, בעקבות עתירה שהגיש עו"ד שחר בן מאיר, כי על המשרד לפעול לפי החוק. החוק תוקן אבל רשות המיסים הנפיקה לנתניהו שומת מס שהגיעה לכמיליון שקל על שמונה השנים שקדמו לתיקון. אם חובת המס עצמה היא בגובה שכזה, ניתן רק לדמיין את גובה ההוצאות שהעמיס נתניהו על הציבור. 

עוד בשקוף:

המשבר הכלכלי ומאות אלפי המובטלים לא גרמו לנתניהו למצמץ כששיגר את ממלא מקום מקום מנכ"ל משרד רה"מ, רונן צור, לדרוש את תיקון החוק ואת ביטול חוב המס שלו. חלק מהחוב אכן היה בשל הוצאות ושידרוגי אבטחה, ולכן ביטולו דווקא ראוי, אבל חלקו, כן, היה גם על המים בבריכה. וכך, בשיטת הערבוב של האישי עם הציבורי פטרה ועדת הכספים את נתניהו ממס על ההוצאות האישיות. פטור שהוערך בוועדה בכ-600 אלף שקל

הנימוק המרכזי של זוהר, שחזר על עצמו לאורך השנים האחרונות, הוא שכוונתו היא רק להשוות את התנאים של ראש הממשלה לנשיא. 

לכן, רגע לפני סיום חג סוכות, חג המעונות הזמניים, וארבעה חודשים מאז החלטת ועדת הכספים בנושא חזרנו שישים שנה אחורה במנהרת הזמן – נברנו בארכיון כדי לגלות איך התגלגל הפטור ממס לנשיא מאז ועד היום. בדרך גילינו שפעם גם המשכורת של הנשיא היתה פטורה ממס, אבל אז עוד אף אחד לא דמיין לעצמו ראשי ממשלה שמחזיקים וילה בקיסריה ודירות נוספות, והנשיא התגורר בביתו הפרטי ולא ב״משכן״. 

דואג שראש הממשלה לא יהפוך ל״נכה כלכלית״. ח״כ מיקי זוהר (צילום: דוברות הכנסת)

אבל קודם דיסקליימר:

למרות שחלקנו היינו מעדיפים לשלם על הארוחות שלנו מכספנו, זה אך הגיוני שהמדינה תממן את הוצאות רה"מ במעון הרשמי. יותר מכך, אם ראש הממשלה מעוניין לבלות את סופי השבוע בביתו הפרטי, במקרה הזה בקיסריה, טוב שהמדינה תתאים ותממן סידורי אבטחה לבית ואולי אפילו תשלם הוצאות מסויימות הנגזרות מהיותו רה"מ. 

הבעיה שנתניהו דרש (וקיבל) שהציבור יממן לו את כלל ההוצאות, ללא הפרדה בין הוצאות פרטיות לאלו הציבוריות שנגזרות מתפקידו. כך יוצא שבמשך שנים אנו סופגים על חשבוננו גם את הוצאות הבריכה בקיסריה, שיפוצים שונים בבית הפרטי ומי יודע מה עוד. 

הטענה של נתניהו, באמצעות שלוחיו, היא ש"ככה זה אצל הנשיא". הוא צודק. ההבדל הוא שבית הנשיא מוכן לפרסם את המידע על ההוצאות הפרטיות בעוד לשכת רה"מ מסתירה, במכוון, את הנתונים מהציבור.

ההיסטוריה של הפטור לנשיא

המקור לפטור שקיבל הנשיא ממס הכנסה מעוגן בפקודת המיסים (חלק ג'). נכון להיום, הנשיא פטור מ"תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לנשיא או לנשיא לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כנשיא, למעט משכורת וקצבה". 

אבל לא תמיד זה היה כך.

1961 האיזכור הראשון שמצאנו לפטור ממס שניתן לנשיא המדינה היה בפקודת המיסים משנת 1961. שם נכתב כי משכורתו של נשיא המדינה פטורה ממס.

מתוך פקודת המיסים משנת 1961

ומה לגבי ההטבות והשירותים שמקבל הנשיא? 

מן הדיונים במליאה משנת 1988 (אליהם נגיע בהמשך) אפשר ללמוד כי גם השירותים וההטבות היו פטורים ממס, אבל יש הבדל אחד: הנשיאים הראשונים המשיכו להתגורר בבתיהם הפרטיים גם כשכיהנו בתפקיד. הנשיא הראשון, חיים ויצמן המשיך להתגורר בביתו ברחובות והמדינה חייבה אותו לקבל משכורת סמלית. כך גם הנשיא השני יצחק בן צבי שביקש להמשיך להתגורר בביתו אליו הוסיפה המדינה שני צריפים כדי שניתן יהיה לקיים במקום את פעילותו הציבורית. לפני כשבע שנים פורסמו מסמכים מהם עולה כי במשך עשור סרב בן צבי לכל העלאה בשכרו

1967 – לקראת מועד ההצבעה בכנסת האם להאריך את כהונתו של הנשיא השלישי זלמן שזר בתפקיד, עלתה לדיון סוגיית הפנסיה של הנשיא. הכנסת בקשה לפטור גם את הפנסיה של הנשיא ממס, וההצעה התקבלה.

עד אז זה כנראה לא הטריד אף אחד מאחר ושני הנשיאים הראשונים, הרצוג ובן צבי, נפטרו במהלך כהונתם. במהלך הדיון על הצעת החוק במליאת הכנסת אמר ח״כ ישראל קרגמן (המערך): "פקודת מס הכנסה פוטרת את משכורתו של נשיא המדינה ממס הכנסה, ובהתחשב בכך נקבע גם שיעור משכור­תו של הנשיא. והנה בבואה, לאחרונה, לקבוע גמלאות לנשיא ולשאיריו, נתנה ועדת הכספים דעתה לעובדה כי פקודת מס הכנסה אמנם פוטרת ממס את משכורת הנשיא, אך אינה דנה כלל בגמלה. מאחר שהגמלה היא פונקציה של המשכורת, יש צורך להחיל גם עליה את הפטור הקיים". 

השינוי עבר ללא התנגדות בקריאה הטרומית ובקריאה הראשונה, ופה אחד בקריאה השניה והשלישית.

הנשיאים. מימין לשמאל: יצחק בן צבי, ראובן ריבלין, זלמן שזר, יצחק הרצוג, חיים ויצמן (צילומים: לע״מ)

1988 – הנשיא השישי חיים הרצוג ביקש לשלם מיסים אבל גם העלאת שכר.

"על דעת כל חברי ועדת הכספים אנחנו מציעים לבטל את הפטור ממס הכנסה לנשיא המדינה", אמר חיים רמון (המערך) במליאה, בדצמבר 1987 כשעלתה ההצעה בקריאה הטרומית. יו״ר המליאה, ח״כ אליעזר שוסטק, שאל האם זה מקובל גם על הנשיא? ורמון השיב לו כי "דבר זה נעשה אחרי התייעצות עם הנשיא. על דעתו, ומתוך מחשבה שאין איש במדינת ישראל. שיש מקום לפטור אותו ממס הכנסה. הנשיא עצמו מבקש לשמש דוגמה בעניין זה, בעיקר כאשר אנחנו שומעים על התחמקויות מתשלום מס, על העלמות מס ועל התרבות ההון השחור. אנחנו מבקשים לבטל את הפטור הזה והנשיא ישלם מס הכנסה משכרו. אשר ישולם לו על ­פי החלטת ועדת הכספים". 

כשהגיע החוק לקריאה ראשונה, הציגה ח״כ עדנה סולדר (המערך) את נוסח התיקון לפטור ממס לנשיא, שנמצא בתוקף עד היום: "תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לנשיא או לנשיא לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כנשיא, למעט משכורת וקצבה". עד אז לנשיא היה פטור גורף ממס, כולל ההטבות והשכר, ועל פי ההצעה של סולדר הפטור יחול רק על ההטבות והשירותים.

באותה נשימה סולדר ביקשה גם להעלות את שכרו של הנשיא. היא הציעה שהוועדה תקבע כי משכורתו של הנשיא תהיה גבוהה בשקל אחד ממשכורתו של נשיא בית המשפט העליון. המשמעות: העלאת השכר תהיה גבוהה יותר מאשר המס שעל הנשיא לשלם. 

ח״כ לשעבר דן תיכון (הליכוד) . ״מעתה ואילך נפתחת כנראה תיבת פנדורה״. (צילום: סער יעקב, לע״מ)

אז עלה אל הדוכן ח״כ דן תיכון (הליכוד) ואמר את מה שיהדהד כיום גם חבר הכנסת מיקי זוהר: למה רק הוא? תיכון הזהיר כי אחרי שיבואו ויעלו את השכר לנשיא יבוא גם נשיא בית המשפט העליון ויבקש להשוות את התנאים: 

"מעתה ואילך נפתחת כנראה תיבת פנדורה, וכשהנשיא יפרוש הוא יקבל פנסיה של 100% בסך של 5,579 ש"ח (כ-29 אלף שקל במחירים של היום, ע.ב.), ואילו נשיא בית­ המשפט העליון יקבל רק פנסיה בשיעור של כ-70%. אני לא צריך לומר לכם שקרוב לוודאי שנשיא בית­ המשפט העליון יפנה בעתיד הקרוב, ואולי כבר פנה אתמול או היום, ויבקש להשוות את תנאי הפנסיה שלו לתנאי נשיא המדינה… אחריו יבקשו זאת כל חברי בית המשפט העליון. ובזאת תיפתח בעיה שלא נוכל לעמוד מולה. אני תומך בעשיית צדק לנשיא. אבל אני גם תומך בסגירה הרמטית של העניין: אין יוצא ואין נכנס, מדובר רק בנשיא המדינה. עם כל הכבוד לנשיא בית ­המשפט העליון. הוא לא יוכל להיכלל באותה קטגוריה. יש לי ספק האם נהיה די חזקים לענות בשלילה לנשיא בית­ המשפט העליון". 

בדיון שהתקיים אז בוועדה, התגלעה מחלוקת על גובה השכר אך בגלל חשש לפתוח את הסוגיה בפורום רחב,  סגרו את הנושא בין ראשי הסיעות: הנשיא ישלם מס אך שכרו יהיה גבוה בשקל משכר נשיא ביהמ"ש והפנסיה שלו תגיע ל 70% ולא ל-100%. הצעת החוק עברה פה אחד. ומאז ועד היום המצב נשאר זהה. (רוצה להרחיב? כאן ניתן למצוא את הליך החקיקה המלא)

*

זה הגיוני וראוי שהנשיא וראש הממשלה יהיו פטורים מתשלום מס על זכויות שהם מקבלים בעת מילוי תפקידם. אבל לא ייתכן שכל הנושא הזה יתנהל בחוסר שקיפות תוך ערבוב העניינים הפרטיים של נבחרי הציבור הרמים ביותר במדינה עם תפקידם הציבורי. אם מחר יחליט טייקון בעל נכסים, דירות ובניינים בכל הארץ להתמודד בבחירות – האם עלינו לממן את הוצאות מעונותיו הפרטיים?  

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

"להעלות שם, לשים אותו בתקשורת ולתת לציבור לומר את דברו"

נציב שב"ס ומפכ"ל הממשלה לא רוצה למנות. אבל כשזה כן קורה עולה השאלה: כיצד בוחנים את טוהר המידות של מועמדים למשרות הבכירות ביותר? ● לפני ארבע שנים המליץ המבקר לתת לוועדת המינויים סמכות לבדוק, אך דבר לא נעשה ● הפארסות שראינו במינוי מפכ"לים, רמטכ"לים ונגידים צפויות לחזור על עצמן ● בינתיים, נתניהו מנסה ביד אחת לבטל את הוועדה, וביד השנייה עוקף אותה באמצעות מינוי של ממלאי-מקום נצחיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"הוועדה אמרה מפורשות שאין לה כלים לבחון את טוהר המידות. היא הגישה הצעה לראש הממשלה אך מעולם לא קיבלה התייחסות", אמרה דגנית שי, מנהלת אגף לביקורת משרדי הממשלה במשרד מבקר המדינה במהלך דיון בוועדה לביקורת המדינה. "האם התפקיד הראשון במעלה של הוועדה אינו לבדוק את טוהר המידות?", שאל ח"כ עפר שלח, יו"ר הוועדה.

שלח צודק. "הוועדה" היא "הוועדה המייעצת למינוי בכירים", או כפי שנוהגים לכנות אותה בעיתונות – ועדת גולדברג. תפקידה: לייעץ לראש הממשלה במינוי שבעה מהתפקידים הבכירים ביותר בשירות המדינה: רמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, ראש שב"כ, ראש המוסד, נציב שב"ס, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד. מטרתה, על פי דו"ח מבקר המדינה מ-2016, שהוצג במהלך ישיבה בחודש שעבר: "להבטיח את טוהר המידות של המינוי המוצע ולמנוע מינויים הנעשים מזיקות אישיות, עסקיות או פוליטיות לגורמים בממשלה". 

ח״כ עפר שלח (יש עתיד) מנהל דיון של הוועדה לביקורת המדינה. (צילום: יהונתן סמייה דוברות הכנסת)

יו"ר הוועדה הוא שופט בדימוס של בית המשפט העליון, וחבריה הם נציב שירות המדינה ונציג ציבור אחד או שניים. תקופת כהונתם של חברי הוועדה קצובה לשלוש שנים וניתן להאריכה בשלוש שנים נוספות. כיום חברים בוועדה השופט בדימוס אליעזר גולדברג (מונה לתפקיד ב-2018), נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ' ונציגי הציבור משה טרי ופרופ' טליה איינהורן (צייצנית סדרתית כנגד בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה). 

שמה של הוועדה נקשר במה שנראה כפארסות חוזרות סביב מינויי בכירים כמעט בכל תפקיד אפשרי. זכורים במיוחד ניסיונות המינוי הכושלים של משה אדרי למפכ"ל, של יואב גלנט לרמטכ"ל ושל יעקב פרנקל לנגיד. אפילו המינוי של חברי הוועדה עצמם הצליח לעורר סערה לפני כמה שנים, עת נתניהו ניסה לצרף אליה מקורבים שלו, יעקב נגל ואיריס שטרק. עתירה של התנועה לטוהר המידות לבג"ץ הביאה להקפאת המינוי ואח"כ להסרת המועמדות. בקיצור – חגיגה. הדיון בוועדה לביקורת המדינה סיפק סיבה אפשרית לבלגן: הוועדה לבדיקת מועמדים לא באמת יכולה לבדוק מועמדים.

שהתקשורת תחקור

ועדת גולדברג אינה מחליטה על המינויים המגיעים לבדיקתה, אלא רק מספקת המלצה. השר עדיין יכול למנות את המועמד החביב עליו – למרות הביקורת. עם זאת למסקנות הוועדה משמעות במקרה של עתירות נגד המינוי, ובעיקר – היא יכולה לייתר אותן.

עוד בשקוף:

"לוועדת גולדברג יש חשיבות ליצירת חוצץ במינוי בכירים. עצם העובדה שמינויים אלו עוברים בקרה שנועדה להבטיח את טוהר המידות מונעת התערבות שיפוטית", הסבירה בדיון דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

"בניגוד לטענות שנשמעות כי הוועדה מכבידה על הממשלה, ועדת גולדברג הוקמה מתוקף החלטת ממשלה ומשקפת את הרצון הממשלתי להבטיח את איכות המינויים. אם לא היה מנגנון בדיקה של ועדת גולדברג, ולא הייתה ביקורת ציבורית הייתה הממשלה עשוייה למנות מישהו לא מתאים ולקבל את הביקורת לאחר מעשה״, הוסיפה זילבר. 

השופט בדימוס אליעזר גולדברג, יו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

אבל למרות שוועדת גולדברג היא הפיתרון שמצאה הממשלה לבדיקת טוהר המידות של מועמדים בכירים, לא נראה שמישהו מנסה לתת לוועדה כלים של ממש לבצע את עבודתה.

באחת ההזדמנויות בהן היה צריך לבחור נגיד לבנק ישראל "ומועמד אחר מועמד נפסל לאחר רעש ציבורי בתקשורת" נערכה ביקורת, סיפרה נציגת משרד המבקר בדיון. בסופה מסר מזכיר הוועדה דאז (שהיה גם המשנה למזכיר הממשלה) "מסמך שבשורה התחתונה שלו אמר שאין לוועדה כלים לבחון את המועמדים במישור טוהר המידות". "הכלי המשמעותי היחיד שיש לי", סיכם המזכיר, "הוא להעלות שם, לשים אותו בתקשורת ולתת לציבור לומר את דברו". מאז, נראה שכלום לא השתנה.

"התשובה שאנחנו קיבלנו ממשרד רה"מ היא שהצעת יו"ר הוועדה [להקניית סמכויות בדיקה] כוללת שינויים רבים ונבחנת עם הגורמים הרלוונטיים בשיתוף פעולה עם משרד המשפטים", אמר יובל חיו ממשרד המבקר במהלך הדיון, "אלו שהקימו את הוועדה גילו עניין לטפל בבעיה. זה עדיין הכלי שמשמש את הממשלה". 

זילבר, מצד שני, אמרה כי משרד המשפטים לא מכיר את ההצעה לתיקונים. כלומר, ארבע שנים אחרי שהוצגה הבעיה – דבר לא נעשה כדי לפתור אותה. נכון לעכשיו, גם לא נראה שיעשה. למעשה, יש מי שמעוניין לבטל את הוועדה כליל.

הליכוד רוצה להעביר את סמכויות הוועדה לקואליציה

"כרגע אנחנו לא מכירים שום הצעה קונקרטית לשינוי המצב הקיים", אמרה זילבר, אך בדיון עלו שתי הצעות. אחת מהן של יו"ר הוועדה שלח, השנייה – של הח"כ היחיד הנוסף שטרח להגיע לדיון, שלמה קרעי מהליכוד. קרעי, מנאמניו הקרובים של ראש הממשלה נתניהו בכנסת הנוכחית, וגם שלח מציעים לבטל כליל את הוועדה. 

מציע מנגנון בקרה שנשלט על ידי המבוקרת. ח״כ שלמה קרעי (צילום: הגר כהן, ויקימדיה)

״אין לוועדה שום ערך מוסף", אמר קרעי בדיון, "למה לייצר ועדות על גבי ועדות. שהוועדה הרלוונטית בכנסת תפקח. הדברים האלו יכולים להתגלות גם בממשלה וגם כשהכנסת תפקח".

אלא שישנו הבדל בין ההצעות. בעוד שלח מעוניין להעביר את הבדיקה לכנסת, קרעי מציע מנגנון שנשלט בידי הקואליציה.

לפי הצעתו של שלח, הכנסת תקיים שימוע פומבי למועמד. לפי הצעתו של קרעי, במקום ועדת גולדברג תוקם ועדה שתורכב מיו"ר האופוזיציה ויושבי ראש של מספר ועדות (חוץ וביטחון, חוקה חוק ומשפט, כספים, פנים והגנת הסביבה וביקורת המדינה). בראש הוועדה יעמוד יו"ר הוועדה שהמינוי נוגע לתחומים המפוקחים על ידה. 

נבהיר: חוץ מיו"ר האופוזיציה ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה, שאר ראשי הוועדות ממונים על ידי הקואליציה.על פי הצעתו של קרעי הם יהוו גם את הרוב בוועדה וגם יכהנו לחילופין בראשה.

מאז פרש לא מונה מפכ״ל קבוע, ובמקומו יש ממלא מקום ״זמני״ שהמשך תפקידו תלוי בדרג המדיני. המפכ״ל לשעבר רוני אלשיך (צילום: דוברות המשפטרה, ויקימדיה)

במקום לעבור בוועדה הממשלה ממנה ממלאי מקום

גורלה של ועדת גולדברג הוא אחד משורת נושאים הנמצאים במחלוקת בין כחול לבן לליכוד, הנוגעים להליך המינוי של בכירים בשירות המדינה. לנתניהו עניין רב בזהותם של העומדים בראש מערכת האכיפה והחוק, בשל מעמדו הן כנאשם במספר פרשיות פליליות והן כנחקר פוטנציאלי באחרות, כגון פרשת מניות הפלדה והפערים שנמצאו בהצהרות ההון שלו על ידי המבקר הקודם. אך נכון לעכשיו, התנהלות מקבלי ההחלטות בפועל מייתרת דה-פקטו את הוועדה.

שניים משבעת בעלי התפקידים שמינויים אמור לעבור את הביקורת של ועדת גולדברג אינם מאויישים מזה זמן רב ותפוסים בידי ממלאי מקום: מאז פרש רוני אלשיך בדצמבר 2018 לא מונה מפכ"ל והשר לביטחון פנים הודיע לאחרונה שגם אין לו כוונה לעשות זאת בקרוב. מאז ינואר 2019 לא מונה גם נציב שב"ס. במקומם מובילים את שניים מהגופים המרכזיים במערך אכיפת החוק שלנו ממלאי מקום, זמניים, שהשר לבטחון הפנים מחליט שוב ושוב על הארכת המינוי הזמני שלהם ומותיר את עתידם מותנה ותלוי בידיו. 

המינוי הבא שצפוי לעלות על שולחן הוועדה הוא מחליף לראש השב"כ נדב ארגמן, שעתיד לסיים את תפקידו במאי 2021. מיד לאחר מכן, ביוני, צפוי להתחלף גם ראש המוסד. אם ההתנהלות הנוכחית תימשך, הרי שגם בתפקידים אלו נראה ממלאי מקום נצחיים, והפלפולים על אופי הליך הבדיקה יישארו מיותרים.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ועדת הפנים מאשרת מהלך מושחת, הציבור ישלם מיליונים לששה ראשי ערים לשעבר

בגלל טעות בירוקרטית לפני יותר מ-20 שנה: ששה ראשי ערים לשעבר, מקורבים לליכוד וש״ס, יקבלו לכל חייהם פנסיה תקציבית על חשבון הציבור, למרות שאינם זכאים לה ● יו״ר הוועדה מיקי חיימוביץ׳ חסמה ניסיון של ח״כ זוהר ״לתקן את הטעות״ ע״י הרחבת העוול

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בזמן של משבר כלכלי עמוק, וכשהמדינה מתפקדת כבר זמן ארוך בלי תקציב – דווקא יש מי שזוכים להטבה של מיליוני שקלים. ביום חמישי האחרון ועדת הפנים של הכנסת אישרה כי ששה ראשי ערים וסגנים לשעבר, ברי מזל ומקורבים לחברי הכנסת של הליכוד וש"ס, יזכו להמשיך ליהנות מתקלה שהעניקה להם באופן לא שוויוני ולשארית חייהם פנסיה תקציבית שהם לא זכאים לה. 

יו״ר הקואליציה מיקי זוהר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כל זה קורה בגלל טעות של משרד הפנים, שהתגלתה כבר לפני 15 שנים. למרות זאת ממשיכים השישה – אכרם חסון, אמנון כהן, שלום סולומון, עוזי אהרון, אמנון כהן וג'קי לוי (שמאחר והוא מכהן גם כיום בתפקיד הוא יהיה זכאי לפנסיה התקציבית רק בעתיד) – לקבל על חשבון הציבור פנסיה תקציבית שלא מגיעה להם על פי חוק. 

לפני שלוש שנים שנים החליטה ועדת הפנים של הכנסת להכשיר את הטעות גם רטרואקטיבית. עתירות הוגשו נגד המהלך, ובית המשפט העליון קבע כי יש לקיים דיון מורחב בנושא. ביום שלישי לפני שבועיים התנהל הדיון בוועדת הפנים של הכנסת בראשות ח״כ מיקי חיימוביץ׳. חיימוביץ׳ עשתה ניסיון לשמור ולו על חלק מכספי הציבור בהצעת פשרה, אבל הוועדה הצביעה ברוב של ארבעה קולות נגד שלושה כדי לעגן את התקלה לטובת נבחרי הציבור המקורבים לשארית חייהם. 

מי שעמל נמרצות כדי לסדר להם את ההטבה היה יו״ר הקואליציה ח״כ מיקי זוהר (הליכוד), מיודענו, שאף ניסה לנצל את ההזדמנות והציע לתקן את הטעות על ידי הרחבה והחלתה על כל ראשי הערים. כי מה אכפת לו? זה לא הכסף שלו אלא הכסף שלנו. 

איך הגענו מטעות של משרד הפנים לפני יותר מעשרים שנה עד הלום:

במהלך הדיון סקר תומר רוזנר, היועץ המשפטי לוועדה, את השתלשלות העניינים. איך מה שהתחיל בטעות לפני יותר מעשרים שנה, הפך לעשרים שנים של פנסיות מפנקות בניגוד לחוק, עד שהגיע כעת לפתחה של הוועדה. הנה עיקרי הדברים: 

  • כלל הפנסיות של ראשי ערים וסגניהם צמודות לשכר חברי הכנסת והשרים. כך שאם מחליטים על רפורמה בשכר נבחרי הציבור ועדת הפנים מתאימה את השינוי גם לרשויות המקומיות.
  • בשנת 1996 נקבע כי חברי כנסת יהיו זכאים לפנסיה תקציבית בשני תנאים: התנאי הראשון הוא שהם כיהנו לפחות ארבע שנים.השני: שהם יתחילו לקבל את הפנסיה רק בגיל 45, גם אם הם פרשו מוקדם יותר. כלומר, אם כיהנת כראש עיר במשך קדנציה אחת בין הגילאים 25-30 הפנסיה תקציבית מובטחת לך החל מגיל 45.
  • כשהיה צריך לטפל גם ברשויות המקומיות החל מו״מ בין הממשלה למרכז השלטון המקומי על שורה של נושאים. שאחד מהם היה סביב גיל הזכאות לפרישה. בדיון שהתקיים בינואר 1999 החליטה הוועדה שגם ראשי רשויות, בדומה לחברי כנסת, יהיו רשאים לפנסיה תקציבית גם אם הם יפרשו מתחת לגיל 40 ובתנאי שיתחילו לקבל את הפנסיה בגיל 45 ובתנאי שהם כיהנו לפחות ארבע שנים. לפני כן, ראשי רשויות וח"כים שפרשו לפני גיל 40 לא היו זכאים לה.
  • אבל באמצע 99 ביטלו את הפנסיה התקציבית. בכלל. 
  • בסוף 1998 התקיימו בחירות לרשויות המקומיות, עוד לפני קבלת ההחלטה וכניסתה לתוקף ביוני 1999. אבל הכנסת לא קבעה הוראות מעבר. כך שלפי החוק ראשי רשויות מתחת לגיל ארבעים שלא נבחרו בבחירות בשנת 1998 פשוט לא אמורים להיות זכאים לפנסיה תקציבית מאחר והחוק לא אושר בזמן שפרשו.
  • למרות זאת, כמה ראשי רשויות חשבו שבגלל שהחוק לא היה בתוקף, הם זכאים להמשך הפנסיה. הם פנו למשרד הפנים וביקשו להחיל עליהם את ההחלטה. משרד הפנים, בטעות אישר, כאמור – בניגוד לחוק. המשמעות: רק ששה ראשי הערים שפנו למשרד הפנים זכו מההפקר וקיבלו את אותה ההטבה. 
  • בשנת 2005 פנה ראש רשות נוסף וביקש להחיל עליו גם את אותה החלטה. רק אז נעשתה בדיקה מחודשת והתגלתה הטעות של משרד הפנים.
  • לאחר שהתגלתה הטעות, משרד האוצר רצה להפסיק את ההטבה ודרש את הכסף חזרה מששת ברי המזל. בממשלה ובכנסת התקיימו דיונים כדי לחשוב מה לעשות. הראשון לפנות לכנסת ולבקש ממנה להכשיר את התקלה היה שר הפנים אלי ישי בשנת 2012. הוא טען שנעשה להם עוול וכי התקלה לא קרתה באשמת הששה. לאחר מכן נעשה ניסיון נוסף להכשיר את התקלה. גם הניסיון הזה לא צלח. 
  • בשנת 2016 העלה את הנושא שוב שר הפנים אריה דרעי (ש"ס), שפנה לוועדת הפנים בבקשה לאשר את הטעות הלא חוקית. הפעם הבקשה נפלה על אוזניים קשובות. ב-2017 הוועדה, בראשות דוד אמסלם (הליכוד), אישרה והכשירה את העוול.
  • בעקבות ההחלטה פנו כמה עותרים לבג"ץ. חלקם דרשו לבטל כליל את ההחלטה הלא שוויונית, חלקם ביקשו להרחיב אותה ולהחיל את ההטבה על ראשי ערים וסגנים נוספים למען השוויון. בג"ץ דחה את המבקשים להרחיב את התקלה ולהחיל אותה על כולם, אך חייב את הכנסת לקיים דיון חדש בנושא. וכך הגענו עד לכאן. 

לפנק: 3.3 מיליון שקל לכל מקורב

 "עלות ההחלטה שהושתה על הציבור כדי לצ'פר ששה מקורבים מוערכת בעשרים מיליון שקל", פתחה יו״ר הוועדה מיקי חיימוביץ' (כחול לבן), את הדיון האחרון. יותר משלושה מליון שקלים למקורב. כל אזרח בישראל היה שמח לקבל הטבה כזאת. 

ח״כ מיקי חיימוביץ׳ יור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

לכאורה מדובר בסוגיה פשוטה. אדם שקיבל כסף שלא כדין צריך להחזיר אותו גם אם נעשתה טעות, הבעיה היא ש-22 שנים של פנסיה מגיעה לסכומים גדולים במצטבר. כעת לדרוש מהם להחזיר את כל הכסף יכול להיות מורכב גם עבור אנשים אמידים עם חסכונות. הכסף כבר בוזבז, אנשים קנו דירות, לקחו משכנתא. דרישה כזו יכולה לגרום לנזק גדול למשקי הבית שלהם. 

על כך הייתה הסכמה בוועדה: קשה לדרוש מאדם להשיב פתאום פנסיה של 22 שנים. היו״ר חיימוביץ' הציגה הצעת פשרה: הלשעברים לא ידרשו להשיב את הכסף שכבר קיבלו, אבל הפנסיה התקציבית שלהם תופסק במהלך מדורג בן שנתיים. 

עוד בנושא:

זה לא הספיק ליו״ר הקואליציה מיקי זוהר. בעוד ניכר היה מהדיון כי יש חברי כנסת שמרגישים לא בנוח עם הסיטואציה, זוהר הציע במקום תיקון – להרחיב את העוול. במקום לעצור את התשלומים לששת המצ׳ופרים – להרחיב את התשלומים ולפנק את כולם. את כל ראשי הערים וסגניהם שפרשו או הודחו לפני 20 שנה. על חשבון הציבור, כמובן.

כך הוא הסביר זאת: "נכון לעכשיו אין ספק שההחלטה ההיא, שהתקבלה בזמנו, היא מקפחת – מקפחת אנשים נוספים – אגב, לא רבים במספר, לדעתי אפשר לספור אותם על שתי כפות ידיים, אולי כף יד אחת – שקופחו מאותה החלטה: שכן היו זכאים לאותה הטבה, אבל הגבילו אותה בשנים. לכן אני חושב שההחלטה הנכונה כדי לבטל את העיקרון או את הטענה שאנו פועלים בחוסר שוויון, היא להעניק באופן גורף לכל מי שזכאי. לדעתי, זו ההחלטה הנכונה".

במהלך הדיון הקודם באוגוסט הסביר ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן) כי מדובר בהטבה לא שוויונית מול שאר האזרחים. גינזבורג היה חבר מועצת העיר רעננה וסגן ראש העיר ומכיר את המציאות ברשויות המקומיות. הוא הסביר כי במקרים דומים בהם עובדי רשויות מקומיות קיבלו תוספות שכר לאורך שנים שלא כדין הם נדרשו להשיב את הכסף. אחרי שנים האוצר דרש מהם להשיב את הכסף שבע שנים לאחור ואת התנאים הנלווים שקיבלו. עבור חלק מהעובדים ״זו היתה מכה מאוד מאוד קשה״ אמר גינזבורג, אבל הם החזירו את הכסף. 

זוהר לא השתכנע מהדוגמא, אבל ההצעה שלו להרחיב את הזכאות לעוד ראשי רשויות לא התקבלה ולא עלתה להצבעה. 

במהלך הדיון האחרון אמר עו״ד שי סומך ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים כי היועמ״ש סבור שההחלטה שהתקבלה בשנת 2017 ״אינה סבירה״. אי הסבירות, הסביר סומך, ״נובעת משלושה מרכיבים שיש בהחלטה: מרכיב החריגות של ההחלטה, מרכיב הרטרואקטיביות ומרכיב הפרסונליות״. סומך הדגיש כי במקרה הזה ״בלי המרכיב הפרסונלי כנראה ששום מגזר במשק לא היה מקבל הטבה כל כך חריגה של זכאות לפני גיל 40, שהיא רטרואקטיבית״.

לפני שניגשו להצבעה אמרה חיימוביץ': "השירות הציבורי והקריירה שהוא מביא אתו נועדו למטרה אחת בלבד: לשרת את הציבור. הדרך בשירות הציבורי היא לפעמים מורכבת וקשה, ולכן אני חושבת שעובד ציבור צריך להיות מתורגל בצורה ראויה על עבודתו. חשוב שעובד ציבור יקבל משכורת הוגנת ופנסיה שמשקפת את הזמן שבו עבד מול הציבור. יחד עם זאת יש לזכור, שהקופה שממנה הוא מקבל את התשלום הזה היא הקופה הציבורית. היא לא נועדה לאפשר לו לפרוש לגמלאות בכל גיל, ולא נועדה לתשלומים רטרואקטיביים בתנאים שלא סוכמו מראש וחורגים מהתשלום המוסכם. החוזה שנערך בין עובדי הציבור לציבור עצמו, אמור להיות מבוסס על אמון, וחלק מתפקיד הוועדה בראשותי הוא לפקח ולוודא שהאמון הזה אכן מתקיים".

שלושה חברי ועדה הצביעו בעד הצעתה של חיימוביץ' להפסיק באופן הדרגתי את הפנסיות התקציביות תוך מחילה על הכספים שהתקבלו בעבר: מיקי חיימוביץ' ואיתן גינזבורג מכחול לבן; אליהו חסיד מיהדות התורה.

ארבעה הצביעו נגד ההצעה של חיימוביץ׳ ואישרו מהלך מושחת על חשבון הקופה הציבורית: אריאל קלנר, מיכל שיר-סגמן ועוזי דיין מהליכוד, אוריאל בוסו מש"ס.

איך זה משפיע עלייך: 99 אחוז מהאזרחים במדינה לא היו זוכים לטיפול מפנק כמו שקיבלו שישה ראשי הערים לשעבר המקורבים לליכוד ולש״ס. לכן ההחלטה שהתקבלה בוועדת הפנים היא החלטה מושחתת. ואם ח״כ מיקי זוהר היה מצליח, הוא היה הופך אותה למושחתת יותר. מדובר בכסף שלנו, הציבור, שהוא מחלק בכזאת קלות. מצאנו שוב ושוב שאצל זוהר האינטרס הפוליטי גובר על האינטרס הציבורי כאשר הוא מקבל החלטות, וזה פוגע בכולנו. 

מה אפשר לעשות? המדינה דרשה מכם להחזיר לה כסף? להשיב לה החזרי מס שקיבלתן בטעות? כתבו לנו או שלחו הודעה לעידן 050-6300705. אנחנו נעביר לכם את הטלפון של זוהר של אחד מחברי הוועדה שהעדיפו לאשר את הבושה הזו.