קשר השתיקה

תקציבי המפלגות ישארו בחושך עד שיקום חבר כנסת אמיץ שיצא נגד חבריו למשכן. בשנה האחרונה פנינו ליושבות הראש של שתי ועדות בכנסת שהיה ראוי שיקיימו דיון על מאות מיליונים השקלים שהולכים למפלגות – הן נפנפו אותנו בעדינות

| עידן בנימין |

"אין לנו זמן על סדר היום" ו"בקרוב" הן שתי התשובות שקיבלנו כאשר ניסינו ליזום במשך שנה דיון בכנסת על תקציבי המפלגות. ולא מדובר בכסף קטן: להערכתנו, מאז הבחירות הקודמות ב- 2015, קיבלו המפלגות מהקופה הציבורית כ- 670 מיליון שקל. בכל חודש שעובר מקבלות המפלגות עוד כ- 11 מיליון שקל נוספים לכיסוי ההוצאות שלהן.

בקופת האוצר כבר הכינו למפלגות קרוב לחצי מילארד שקל לשנת 2019 – סכום גבוה במיוחד מאחר ואנחנו בשנת בחירות. רוב הכסף ילך כנראה לתעמולה.

וחשוב להדגיש: אין לנו טענה לגבי השימוש בכסף ציבורי למימון המפלגות (זה עדיף מהאלטרנטיבה – כסף פרטי באופן שפותח דלת לשחיתות). הבעיה היא שהמפלגות לא מוכנות לספר לנו כיצד הן מוציאות את הכסף.

מנסים להשקיף את כספי המפלגות

כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות, ללא הצלחה. בחודש מרץ של השנה החולפת החלטנו לנסות משהו חדש: פנינו לוועדה לביקורת המדינה, בראשות שלי יחימוביץ' (העבודה), וביקשנו להכניס את הנושא לסדר היום.

תפקיד ועדה זו לעסוק בדו"חות מבקר המדינה – ומכוון שהגורם שעוקב אחר פעילות המפלגות באופן קבוע הוא המבקר עצמו, הרי שהגיוני כי הוועדה תעסוק גם בביקורת על המפלגות. לצערנו, לא מצאנו דיון בנושא בדברי הימים של הוועדה. עברנו על כל הפרוטוקולים באתר הכנסת משנת 1999 ולא מצאנו ולו דיון אחד.

לכן פנינו ליחימוביץ' וביקשנו שתהיה הראשונה ליזום דיון כזה. התשובה שקיבלנו? הלו"ז עמוס והנושא ייבדק. הדיון מעולם לא התקיים.

לאחר שהבנו שהגאולה לא תגיע מהוועדה לביקורת המדינה, פנינו בחודש יוני לוועדת השקיפות, בראשות סתיו שפיר (העבודה). בלשכה של שפיר משכו אותנו, הביעו עניין, אבל שום דבר לא זז והדיון לא התקיים בסוף.

אלו שתי ועדות שכל אחת מהן הייתה יכולה וצריכה לטעמנו ליזום דיון על מאות מיליוני השקלים הללו – השייכים לכולנו. הסתרת הכסף במחשכים מהווה כר פורה לשחיתות ופוגעת משמעותית מחוסר האמון של הציבור במפלגות.

שלי יחמימוביץ' וסתיו שפיר – לא מצאו זמן בסדר היום

היסטוריה של שימוש לא ראוי בכספים

אם קיוויתם כי הפוליטיקאים מתנהלים באחריות בכספי מימון מפלגות – אתם טועים. להלן המחדלים עליהם הצביע מבקר המדינה בשנת 2017 לבדה:

  1. בל"ד: לא הקפידו לשמור קבלות על הוצאות, השתמשו בכסף לארגן קייטנות לילדים, שילמו 45 אלף שקל לאדם שכיהן בעבר כח"כ מטעם הסיעה וכן ולקרובת משפחתו – ללא  תיעוד מספק ומבלי שניתן לאמת בגין אילו שירותים שולם הכסף.
  2. הבית היהודי: נמצאה אי-התאמה בדוחות הכספיים. גם כאן המפלגה לא שמרה קבלות וכך ישנם 1.2 מיליון שקל שלא ניתן לדעת לשם מה הוצאו.
  3. הליכוד:  צפצפו על הערות קודמות של מבקר המדינה על כך שאירוע "הליכודיאדה" הינו תרומה אסורה, כאשר כלל הח"כים של המפלגה המשיכו לנסוע שוב ושוב לאירוע באילת.

נפתלי בנט – איפה הקבלות?

העלמת קבלות וצפצוף על הנחיות על רשויות המדינה היה עולה לכל אחד מאיתנו בקנס אישי כבד או אפילו במאסר. המפלגות מצידן פשוט מקבלות קנסות ממבקר המדינה, ללא הטלת אחריות אישית לחתומים על התנהלותן (יו"ר, מנכ"ל וגזבר). המצב הזה גם מאפשר להן להיכנס לגירעונות הזויים של עשרות מיליוני שקלים.

אז עד שלא יקום ח"כ אמיץ ויפתח את הנושא לדיון, למורת רוחו של יו"ר מפלגתו וחבריו לספסל, ישמר קשר השתיקה.

תגובות

שפיר ויחימוביץ' בחרו שלא להגיב.

תוצאות הפריימריז: מכה לח"כים שנלחמו בבנקים

במפלגת העבודה דחקו החוצה ח"כים חברתיים שיצאו נגד מוקדי הכח והכסף הגדול • איציק שמולי, שזכה במקום הראשון בפריימריז, לא מאיים על בעלי האינטרסים, ואולי אפילו להיפך • מצביעי ליכוד? גם לכם אין על מה לשמוח – רשימת המפלגה נראית כמו מפא"י מחוזקת בלוביסטית של התאגידים

| טור אורח: ברק גונן וד"ר הראל פרימק – עמותת צדק פיננסי |

לו היינו מנכ"לים של בנק, טייקונים או בעלי משרד לובינג, תוצאות הפריימריז בעבודה היו גורמות לנו עונג רב. אמנם אנחנו לא מעשנים, אך תוצאות כל כך טובות היו גורמות לנו לשקול לאמץ הרגל חדש ולהדליק סיגר שמנמן. יצאו החוצה עושי הבעיות, ובמקום הראשון נבחר מישהו שאפשר "להסתדר" איתו.

אז מי נשאר בחוץ? איתן כבל (❗), הטראבל מייקר שחוקק חוק חסר תקדים להגבלת פרסום טבק, שטיגן את הבנקים ואת הרגולטורים הכושלים בוועדת פישמן – ועדה היסטורית שנגעה באחד הדברים שאף כנסת לא העזה לגעת לפניה: הכסף הגדול וכוחו להשחית את הכלכלה, העיתונות והדמוקרטיה. גם איילת נחמיאס ורבין, שסייעה רבות להקמת ועדת החקירה, הודיעה שלא תתמודד שוב. יוסי יונה, שהיה מהח"כים הפעילים ביותר בחקיקת החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית ודאג שכל מפלגת העבודה, למרות היותה אופוזיציה, תצביע בעד החוק – נדחק למקום שנראה לא ריאלי (21).

יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל

ומי במקום הראשון בפריימריז? איציק שמולי. המטאור הסופר-חברתי – שדקה אחרי שוך המחאה החברתית שהיה בין מוביליה, בצעד בלתי נתפס, לקח צ'ק מנוחי דנקנר וגייס תרומות מבנק הפועלים. מה עשה שמולי בכנסת האחרונה? האם קולו נשמע בנושא ההלוואות לטייקונים, שגורמת לכך שהעושר במשק יתרכז בידי מעטים? לא מצאנו עדות לכך. באופן אישי (ברק), נכחתי בכל דיוני ועדת הרפורמות שדנה בחוק להקטנת הריכוזיות בבנקאות – מעולם לא ראיתי את שמולי בדיונים, על אף שהוא חבר בוועדה. הרי לבנקים בישראל, שהכנסותיהם השנתיות עומדות על מעל 46 מיליארד שקל בשנה, אין באמת השפעה על יוקר המחיה – אז מדוע להקדיש להם זמן?

צ'ופרים לעובדים בגובה מחצית תקציב משרד הרווחה

ואם כבר בבנקים עסקינן, הנה עוד סיפור שממחיש את הבעיה: הבנקים בישראל הם סופר-בזבזניים בהוצאות כח אדם. לפי דו"ח הפיקוח על הבנקים, רק בשנה שעברה הוציאו הבנקים 4.3 מיליארד שקל על "הוצאות שכר בלתי משוייכות" – מונח מכובס לצ'ופרים לעובדים. קייטנות, ימי כיף, מלגות, אולי קצת סושי. מתנות קטנות שאיכשהו הצטברו לסכום ששקול לכמחצית מתקציב משרד הרווחה של מדינת ישראל כולה. מי שמשלם עבור ההוצאות המופרכות הללו הם כלל אזרחי ישראל דרך העמלות והריביות.

הפיקוח דרש מהבנקים להתייעל ולקצץ בהוצאות השכר. הפיקוח לא אמר לבנקים "תתייעלו באמצעות סגירת סניפים"' אלא נתן לבנקים להחליט כיצד להתייעל. הבנקים עשו תרגיל ובמקום לקצץ בשמנת, בצעד ציני ומקומם, הם סגרו סניפי בנק שנמצאים בקרבת אוכלוסיות מוחלשות.  בדיון שיזם בנושא בוועדת הכספים, שמולי סייע, להבנתנו, דווקא לבנקים בכך שעזר להם להסיט את האש הציבורית לכיוון הפיקוח על הבנקים. במקום לדון בבחירה שעשו הבנקים לחתוך במקום שכואב לציבור, הבנקים, בסיוע שמולי, יצרו ביקורת על מי שגורם להם להתייעל בכך שמיקדו את הדיון על סגירת הסניפים. זו דוגמה מקוממת במיוחד, שכן על-ידי התמקדות בחלק קטן מהבעיה (נדאג שלא יסגרו את הסניפים), שמולי גם נתפש "חברתי" וגם לא התעסק עם בעיית העומק האמיתית שגורמת ליוקר מחיה. ניצחון מהיר עבורו שמיצב אותו כחברתי – אך גם עזר לבנקים מבלי לגרום לשינוי מבני.

התנהלותו של שמולי ממחישה כמה קל לנהל פוליטיקה של "מקררים ריקים", כפי שניסח יפה תומר אביטל, בה דואגים למסכנים ולחלשים ביותר בחברה אך לא מטפלים בבעיות העומק הכלכליות. במקום לעסוק בריכוזיות ובגורמי השורש ליוקר המחיה, מקוששים נדבה מבעלי ההון, ששמחים לזרוק כמה אגורות תמורת המשך הסדר הקיים. תופעה זו אינה ייחודיות לשמולי, ניתן למצוא אותה בקרב חברי כנסת מכל המפלגות.

מילה על הפריימריז בליכוד

אם אתם מצביעי הליכוד, אל תשמחו יותר מדי לאידה של מפלגת העבודה. בפעם הבאה שתוציאו משכורת יומית על מונית לנתב"ג, חישבו על ישראל כץ שבלחץ נהגי המוניות, מתפקדי הליכוד, הליכוד מנע את כניסת אובר לישראל. כשתזמינו סנדוויץ' בטרמינל במחיר מופקע, חישבו על פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, שדואג כי הרשות שלו תרוויח 2.8 מיליארד שקל בשנה – על חשבוננו כמובן.

עוד ברשימת הליכוד נמצא את חיים כץ, שנהיה מולטי מיליונר ממניות גז בעודו חלק מממשלה שקידמה את מתווה הגז. יחד איתו נבחרה מנהלת הלשכה שלו, אתי עטיה, שלפי דו"ח מבקר המדינה קיבלה שכר מהתעשייה האווירית למרות שלא עבדה בה. ואיך אפשר בלי קרן ברק, לוביסטית לשעבר של חברות סיגריות, סלולר, ביטוח ונפט – שיודעת לסייע היטב לבעלי האינטרס. אפרופו סיגריות, יהודה גליק, המתנגד הבולט ביותר לתעשייה זו, דווקא נפלט מהרשימה.

לדעתנו, הולך להיות קשה בכנסת הקרובה: קשה לארגונים החברתיים וקשה ולאזרחי המדינה. סיגרים שמנמנים הודלקו השבוע במשרדי הלוביסטים הגדולים במשק.

מח"כ איציק שמולי נמסר בתגובה: 

המאבקים והחוקים שח"כ איציק שמולי הוביל בקדנציה האחרונה, גם אם באופן קבוע מתקבלים בזלזול ובביטול על ידכם, שינו את חייהם של מאות אלפי ישראלים במדינה. לא אחת מאבקים אלו היו כרוכים במאבקים קשים מול מוקדי עצמה וכוח כמו חברות ביטוח, בנקים, תאגידי המים, המוסד לביטוח לאומי ועוד. לא בכדי זכה ח"כ שמולי בכל אות אפשרי בכנסת, ורק בשנה האחרונה נבחר לח"כ המצטיין של המכון הישראלי לדמוקרטיה והח"כ החברתי ביותר בכנסת בפעם החמישית.

כל התרומות שהתקבלו למען הפרויקט הועברו עד האגורה האחרונה לטובת המיזם החברתי החשוב "תוצרת הארץ" בעיר לוד, שכולל כבר מאות סטודנטים שמובילים שם, כמו גם במקומות אחרים, שינוי חברתי עמוק במקומות הקשים ביותר. ח"כ שמולי מאוד גאה במיזם הזה ועל חלקו בו.

היטל היצף, מזכירתו של שבח וייס – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף?

בחנו את עצמכם – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף. בהצלחה!

לכתבות המלאות:

לאן נעלם הפיקוח הציבורי במועצות הדתיות?

הרשות המקומית שלכם אחראית על השירותים הציבוריים בכל התחומים, פרט לנושאי דת, עליהם אחראית "המועצה הדתית". הנהלת המועצה מורכבת מנציגי השר לשירותי דת, נציגי סיעות פוליטיות מקומיות ונציג רב העיר. מתוך 912 חברי הנהלת מועצות שונות ברחבי הארץ, השר ממנה כ-410 מתוכם. איך ייצגו את הציבור כשהם חייבים את הכסא לשר?

| טור אורח: תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

דמיינו מצב שבו ספריות עירוניות לא יהיו באחריותן של הרשות המקומית, אלא במקום זאת, תוקם בכל רשות "מועצה ספרותית" עם תקציב נפרד, שתנהל את הספריה באופן עצמאי. בכל מועצה ספרותית ישבו גם אנשים שממנה שרת התרבות, ולא רק נציגים מקומיים. זה המצב בשירותי הדת בישראל.

מי שממונה על תפעול חלקים נרחבים משירותי הדת הן "המועצות הדתיות". על מועצה כזו היא ישות עצמאית, שפועלת במקביל לרשות המקומית. כלומר – הרשות אחראית על השירותים הציבוריים בכל התחומים, פרט לנושאי דת, עליהם אחראית המועצה הדתית: מתן תעודות כשרות, רישום לנישואין, תפעול מקוואות טהרה ועוד. המועצה הדתית מנהלת תקציב נפרד, ש-60% מגיע מהרשות המקומית ושאר הכסף מהמשרד לשירותי דת. לכל מועצה דתית יש גוף הנהלה פנימי, שאמור לפקח על פעילותה, והוא מורכב מנציגים שממנה השר לשירותי דת, נציגי סיעות פוליטיות מקומיות ונציג של רב העיר.

כן, קראתם נכון: השר לשירותי דת ממנה כמחצית מהחברים בכל מועצה דתית בארץ. לפי החישוב המלא (את קובץ החישוב תמצאו כאן), בכל מועצה דתית ישנם בין 5 ל-11 חברים, כאשר ישנן כ-130 מועצות דתיות בסך הכל. משמעות הדבר הוא שישנם 912 חברים פוטנציאליים. אותם 912 חברים אמורים לייצג את הציבור, אך האם זה יכול לקרות כאשר 410 מתוכם מתמנים על ידי השר לשירותי דת באופן אישי? האם שר החינוך, שמשרדו מעביר חלק ניכר מהתקציב לתחום אל הרשויות המקומיות, ממנה נציגים משלו למחלקת החינוך המקומית בכל מועצה? כמובן שלא.

החוק מחייב תחלופה – זה לא באמת קורה

זה לא הסוף. על-פי חוק, הרכבי הנהלת המועצה הדתית אמורים להתחלף כל חמש שנים, עד שנה לאחר הבחירות לרשויות המקומיות. בפועל, זה לא קורה. בנובמבר 2015, שנתיים לאחר הבחירות המקומיות של 2013, עמד אחוז ההרכבים שחודש על 34% (הנתונים ממחקר מדיניות של המכון הישראלי לדמוקרטיה על המועצות הדתיות). לפי דו"ח מבקר המדינה, בנובמבר 2017, ארבע שנים ממועד הבחירות, עמד אחוז ההרכבים שחודשו על 46% בלבד. משמעות הדבר היא שברוב הרשויות פשוט אין הרכב שמייצג את הציבור, גם אם באופן חלקי, בפיקוח על התנהלות המועצות הדתיות.

השר לשירותי דת יצחק וקנין (ש"ס)

מה יש במקום זאת? החוק מתיר לשר לשירותי דת למנות שני "ממונים" מטעמו במידה ואין הצלחה להגיע להסכמה בין הגורמים השונים על הרכב הנהלת המועצה הדתית. שני הממונים האלה מקבלים את כל סמכויות ניהול המועצה, כאשר אחד מהם נושא בסמכות ההכרעה (הוא "האחראי"). בנסיבות הללו, מדוע שבכלל יטרח השר לשירותי דת להגיע להסכמה על הרכבי מועצה דתית? התשובה נעוצה במורכבות של הפוליטיקה: במקום בו יחסי השר עם ראש הרשות המקומית תקינים, ישנה עדיפות להגעה להסכמה ולמינוי הרכב מלא. במקום בו היחסים פחות טובים, או במקרה בו ראש הרשות מעדיף שלא לעסוק בענייני המועצה הדתית, מתמנים אותם "ממונים".

למה הממונים כל כך בעייתיים?

כשאין מי שנבחר לייצג את הציבור ולפקח על תפקוד המועצה הדתית, ההתנהלות הבלתי תקינה עלולה להפוך להרגל. דמיינו את מועצת העיר שלכם, בלי אופוזיציה בכלל. מצב כזה מתקיים במועצה הדתית בירושלים: כבר כ-15 שנה מנהלת את המועצה ועדה ממונה, שאוחזת בפועל בסמכויות ניהול הדת בירושלים. התנהלות המועצה הדתית בשנים הללו הובילה לביקורות חריפות ביותר בדוחות מבקר המדינה ובדו"ח ביקורת של מבקרת הפנים של העירייה. דו"ח מבקר המדינה ממאי 2017 על כשרות המזון ביקר בחריפות את התנהלות המועצה הדתית בירושלים, שלא טיפלה בכשלים שעלו כבר בדו"ח מבקר דומה משנת 2008.

חברי מועצת העיר ירושלים דווקא ניסו לפקח במעט על הנעשה במועצה הדתית, אך זה לא עזר להם. ועדת הביקורת בעירייה ניסתה לזמן את יו"ר המועצה הדתית – בעקבות פרסום דו"ח ביקורת פנים חריף מאוד שחשף התנהלות לא תקינה במועצה הדתית בעיר – אך האחרון אפילו לא התייצב לדיון, ונימק זאת בכך שאין חובה כזאת מצידו. אם חשבתם שהפיקוח על הנעשה ברשויות המקומיות לוקה בחסר, ברוכים הבאים למועצות הדתיות – המקום בו פיקוח ציבורי תלוי לחלוטין בפוליטיקה והחוק הוא בגדר המלצה בלבד. היעדר הפיקוח רק פוגע בשירותי הדת ומעודד התנהלות לא תקינה ולא שקופה.

מהמשרד לשירות דת נמסר בתגובה: "על פי החוק יש לחדש הרכבים עד שנה מיום הבחירות לרשויות המקומיות,היינו עד 30.10.2019. סמוך לאחר הבחירות התחלנו בתהליך ואולם נעצרנו בשל הבחירות לכנסת.בשל החשיבות שאנחנו מייחסים לחידוש ההרכבים והחלפת הממונים בהרכבים פנינו וקבלנו את אישור היועץ המשפטי לממשלה להתקדם בתהליך באופן מדוד ומוגבל. בנוסף לאור הערות מבקר המדינה שיכללנו את התהליך ואנו מאמינים כי יעלה בידינו למנות הרכבים רבים יותר ולהתגבר על מעשה המרכבה הלא פשוט  שדורש הסכמה של מספר גופים ונווט בשדה הפוליטי המקומי."

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

לטורים הקודמים של תני:

צפו בחברי כנסת האמיצים שהתחברו לפוליגרף

חמישה מועמדים לכנסת הסכימו לענות על שאלות חשובות שקשורות לטוהר מידות – בעודם מחוברים לפוליגרף. צפו בתוצאות

| תומר אביטל |

כתבתי שוב ושוב שאילו הייתי מתמודד לכנסת בבחירות הקרובות, במקום ללהג על ימין/שמאל או לפזר הבטחות ריקות מתוכן, הייתי ניגש למכון פוליגרף מכובד. שם הייתי מבקש מהבודק לשאול אותי שאלות על טוהר מידות.

למרבה השמחה, בעקבות הטור ופניות מצדינו כמה חברי כנסת אמיצים הסכימו לאתגר.

צפו בכתבה הראשונה:

אני חייב להודות: לשבת בחדר עם הנבדקים הרגיש חוסר נוחות בלשון המעטה. צפו בווידאו; זה כאילו הח"כ על כסא הנידון.

מצד שני, ברגע שהתגברתי על אי-הנעימות, היה משהו דמוקרטי מרהיב במחזה הזה: ח"כים סוף סוף התנהגו כעובדים של הציבור, ולא שליטי הציבור. כאנשים שמבינים שיש לציבור זכות לשמוע את התשובות לשאלות האלו.

הרי בדמוקרטיה אמיתית נבחרי הציבור צריכים ללא הרף להוכיח לציבור שהם משרתים אותו – ורק אותו. ואפילו לפחד מהציבור.

במצב אליו הגענו בו כמעט עשירית מהח"כים נמצאים בחקירות – ושלא מעט חוקים מזעזעים עברו למען קבוצות לחץ או הח"כים עצמם – וכאשר כל כך הרבה עדיין לא שקוף: זה לדעתי מחויב המציאות.

אני חולם על 120 בדיקות שכאלו. אפשר גם בלי פוליגרף (כפי שעשינו עם המועמד גיא יוחנן) – העיקר שמועמדים יענו על השאלות האלו בעודם מצולמים.

אז במקום לחתום על אמנות חסרות תוקף, תפנו מתמודדים נוספים אלינו כדי שנוודא שנוחתים בכנסת אנשים טובים. אתם גם מוזמנים לשאול בעצמכם את המתמודדים את השאלות החשובות האלו.

  • צפו בבדיקה של אבי דבוש:

לגבי אמינות הפוליגרף:
1) מדובר בכלי בעייתי. נקודה. אבל בחברות ביטחוניות, במוסד ובשב"כ עורכים לעובדים בדיקות פוליגרף אחת לשנתיים. זה תנאי סף, גם אם לא חזות הכל.
2) זה אמנם תיאטרלי, אך גם מסייע להזכיר לח"כים שהם עובדים בשבילנו וגורם להם לענות על שאלות חשובות (ותסכימו שהשאלות עצמן חשובות), באופן שיכול להגיע ליותר אנשים ולהציב סטנדרט.
3) המכונה עצמה היא לא המוקד. השאלות הן המוקד.
נזכיר את המטרה: להחזיר את אמון הציבור בפוליטיקאים – ובמקום לחתום על אמנות חסרות תוקף, לשאול את השאלות שיעצרו את השחיתויות הבאות.

זה טירוף לשים בבית הכי חשוב בישראל אנשים שאין לנו מושג מי הם ולמי הם חייבים. אז קדימה – הפנו אלינו מועמדים נוספים.

איך היה נראה תחקיר טיסות הח"כים אם לא היינו מגלים את כל הטעויות במידע הרשמי של הכנסת?

האם עיסאווי פריג' טס בשנה שעברה ל- 37 ימים לסן מרינו, אחת המדינות הקטנות בעולם? הייתכן שמירב מיכאלי שהתה 24 ימים ברצף בנסיעת עבודה בארה"ב באפריל 2016? למה יואל רזבוזוב טס באוקטובר 2017 לכנס ברוסיה שבכלל התקיים בספטמבר?
אלה הם נתונים שהופיעו בדיווח הרשמי של ועדת האתיקה על טיסות הח"כים לחו"ל. הם כולם שגויים. אלה רק שלוש דוגמאות מתוך שלל בעיות לכאורה שמצאנו.

| ניר בן-צבי |

כאשר התחלנו לנתח את נתוני הטיסות בעבור התחקיר המקיף שפרסמנו בשבוע שעבר, הבנו די מהר שמשהו לא בסדר. המידע, שכלי תקשורת אחרים הסתמכו עליו בצורה עיוורת, התברר כרווי טעויות.
חלק מהטיסות נראו ארוכות מדי, חלק קצרות באופן לא הגיוני ומעטות מהטיסות פשוט שגויות (דוגמא אחת קטנה: נכתב כי אחמד טיבי טס למקסיקו, בעוד יעד הטיסה האמיתי היה בעצם מוסקבה – Moscow – שאולי באנגלית באמת נשמע מעט דומה).
השגיאות האלה עושות עוול גם לח"כים (למרות שבחלק מהמקרים הטעות התרחשה באשמתם) וגם לציבור, שיוצא מנקודת הנחה שמה שהכנסת מפרסמת הוא מדויק וניתן להסתמך עליו.

בשביל להדגים את העוול שהיה עלול להיגרם אם לא היינו ספקנים ובודקים את המידע לעומק (בסיוע נתון בראש ועוד מתנדבים נהדרים) – אפשר לקחת את המקרה של מירב מיכאלי: לפני שביקשנו את תגובתה, אז היא הוכיחה לנו כי הטיסה המדוברת לארה"ב נמשכה 6 ימים ולא 24, היא הופיעה גם בטופ-10 של שיאני הטיסות במצטבר וגם במקום השני ברשימת הטיסות הכי ארוכות.
מיכאלי אמנם עדיין טסה לא מעט בכנסת ה-20 (כפי שתוכלו לראות בתחקיר, שם חשפנו לכם את הנתונים המלאים ולא רק המעובדים), אבל ההבדל התדמיתי הוא ברור.

אם אנחנו כבר מטרחנים, אז ישנן עוד לא מעט בעיות באופן בו המידע על הטיסות מונגש לציבור
(1) הגורמים המממנים כתובים באופן לא אחיד. שמו של אותו גורם עשוי להיות להופיע באופן שונה בכל טיסה. לדוגמא, ארגון הלובי הפרו-ישראלי (אחד המטיסים הגדולים של הח"כים) כתוב פעם אחת כ-AIPAC, פעם אחרת אייפ"ק, לפעמים אייפק (בלי מרכאות) ועוד פעם בשם המלא באנגלית – The American Israel Public Affairs Committee. זו הסיבה שהתחקיר לא כולל עדיין ניתוח של הגורמים המממנים – כי פשוט לא הספקנו לנקות את המידע! הערת צד: נשמח לסיוע במשימה זו. מעוניינים לעזור? הירשמו להתנדבות וציינו את תחקיר הטיסות בטופס: https://shakuf.press/volunteer
(2) גם האופן שבו נכתב יעד הטיסה אינו קבוע. לפעמים תהיה כתובה שם העיר (בריסל, וושינגטון) ולפעמים מדינה (בלגיה, ארה"ב). היעד בטיסה הנ"ל של טיבי מופיע כרגע כ"מוסקו".
(3) המידע משותף עם הציבור בקובץ PDF, ולא כאקסל או פורמט טבלאי אחר. כל לוחם שקיפות מתחיל יודע כמה זה מקשה על ניתוח אוטומטי של הנתונים.

ועוד משהו: הצורך לפקפק בנתונים ולבדוק אותם לעומק כמובן האריך בצורה משמעותית את משך העבודה שלנו על הפרויקט.

ואמנם כל זה די מעצבן, אבל צריך גם לומר מילה טובה לכנסת שהגיבה במהירות ובענייניות וכבר תיקנה את הטעויות הספציפיות עליהן דיווחנו. בהמשך אף קיבלנו פנייה אקטיבית שבה הם ביקשו שנדווח את כל הטעויות שמצאנו בשביל שהמידע יתוקן לאחור והבטיחו כי הנהלים יחודדו לקראת הכנסת הבאה.

תגובת הכנסת:

"הכנסת עושה מאמצים רבים להנגיש לציבור מידע רב ככל הניתן ומפרסמת באתר האינטרנט שלה באופן יזום נתונים מסוגים שונים הרלוונטיים לפעילותם של חברי הכנסת, ובין היתר נתונים אודות נסיעות חברי הכנסת לחו"ל במימון גופים ציבוריים. מטבע הדברים, ונוכח ההיקף הרב של הנתונים המתפרסמים, עלולות לקרות טעויות אנוש, והכנסת עושה את מירב המאמצים לצמצמן למינימום האפשרי.
אשר למקרים שהוצגו – בנסיעות של חברי הכנסת מרב מיכאלי ויואל רזבוזוב, הטעות במועדי הנסיעות שפורסמו נבעה מכך שבטופס הבקשה שהוגש לוועדת האתיקה הוזנו על ידי חברי הכנסת מועדים שאינם נכונים (אלה שפורסמו). ועדת האתיקה אמנם הסבה בשעתו את תשומת ליבם של חברי הכנסת לטעות בטופס הבקשה, אולם כתוצאה מטעות אנוש הדבר לא בא לידי ביטוי בפרסום. לגבי הנסיעה של חה"כ פריג' – הטעות נבעה מטעות אנוש בהקלדה.
אנו מודים לכם על הפניית תשומת לבנו למקרים אלה. בעקבות פנייתכם תיערך בדיקה של הנתונים אודות הנסיעות לחו"ל המפורסמים באתר ויופקו הלקחים לעתיד".

המחדל המתמשך של משרד החינוך בטיפול בגזענות

| ענבל גרינצויג |

חוק החינוך הממלכתי נחקק ב-1953 וקבע שיש להנחיל במערכת החינוך את עקרונות מגילת העצמאות ואת ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ("מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"). בנוסף, החוק מבקש לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, חירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לתרבות והשקפות הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם. המשך קריאה…

ההחלטות של איילת שקד שמייקרות לכולנו את החיים

| תומר אביטל, אסף נתיב |

איילת שקד היא כנראה השרה האהודה והמשפיעה ביותר בממשלה הנוכחית. את הערכת הציבור היא צברה רבות בזכות עמדותיה העקביות ופעילותה בתחום המשפטי, סביב נושאים שבמחלוקת ובעיקר ביחסה לבית המשפט העליון.

שקד גם פועלת יחסית בשקיפות, עונה לשאלות, נגישה ומדברת בגובה העיניים. אלא שדווקא בהיבטים חברתיים-כלכליים חלק מעשייתה שלילית ופוגעת בכל אזרחי המדינה (למעט האליטות). התקשורת הממוסדת בקושי מסקרת זאת, על אף שהחלטותיה עולות לכולנו מיליארדים, מגדילות את הפערים החברתיים, פוגעות בתחרות ומעודדות שחיתות.

אז אסף נתיב ותומר אביטל ניקו את הברברת, מחקו את נושאי השמאל/ימין, ביטחון ודת ומדינה. הם ריכזו רשימה שמראה איך לכל אחד ואחת מכם, קוראים יקרים, נשאר פחות כסף בחשבון מדי חודש בשעה שפעילות הממשלה נשארת באפלה.

מוזמנים להתווכח, אבל הנה כמה נקודות טובות להתחיל איתן את הדיון:

המשך קריאה…

הקופה הציבורית-פרטית של אברהם פורז

מה קרה עם חמישה מיליון השקלים של מפלגת "חץ" ומדוע ויתרה הכנסת על הכסף ואיפשרה לשר לשעבר אברהם פורז להחזיק קופה ציבורית לשימושו האישי? פורז ניסה למנוע מאיתנו עיון בתיקי ההכרעה המשפטית, למרות שבסוף שהתברר לנו כי הם בכלל לא כוללים תשובה לשאלות. פורז: "פסק הדין של בית המשפט המחוזי היה מוטעה"

המשך קריאה…

במה עסקה ועדת האתיקה בכנסת ה-20?

| מרינה פובולוצקי ואסף נתיב |

מה משותף לחברי הכנסת מיכל בירן, סתיו שפיר, עאידה תומא-סולימאן, אחמד טיבי, מיקי רוזנטל, סעיד אלחרומי, מסעוד גנאים, עבד אל חכים יחיא, טלב אבו עראר, מיכל רוזין, איילת נחמיאס-ורבין, קארין אלהרר, אילן גילאון, עפר שלח, נחמן שי ואזרחים נוספים?

כולם התלוננו על אורן חזן בוועדת האתיקה של הכנסת.

*

בכנסת ה-20 קיבלה הוועדה 48 החלטות. לכבוד הבחירות סידרנו את כולן בטבלה נוחה. תיראו מופתעים: בח"כ אורן חזן עסקו יותר מ-20% מהחלטות ועדת האתיקה – 10 החלטות רק עליו במהלך 4 שנים!

בין היתר חזן הורחק מהמליאה כי איחל לסמנכ"ל משרד הביטחון שהוא וילדיו יסבלו כמו נכי צה"ל. בסופו של דבר כתבה הוועדה כי היא "נחרדה לראות את מצבור ההתנהגויות והתבטאויות של חה"כ חזן… (התלונות מציגות, א"נ) דפוס פעולה של התנהגות בריונית, גסה, משפילה ומטרידה". האמת? מביך שההתנהגות של נבחר ציבור מובילה למספר רב ומגוון כל כך של אנשים לכעוס עליו עד כדי הגשת תלונה.

אגב, חזן חתום בעצמו (חלקן עם ח"כים נוספים) על 9 (!) תלונות לוועדת האתיקה. בשורה תחתונה חזן העסיק את הוועדה רבות בקדנציה זו: כ-40% מהחלטות ועדת האתיקה קשורות לאורן חזן – בין אם הגיש את התלונה ובין אם הוא נושא התלונה.

*

בדקנו: הסיעה בעלת שיא התלונות כנגדה היא הרשימה המשותפת. 12 מתוך 48 החלטות ועדת האתיקה (25%) היו כנגד חברי כנסת מהרשימה. מרבית התלונות הוגשו כנגד פעולות הח"כים מהרשימה בנושאים הקשורים לסכסוך – החל מניחום משפחות מחבלים דרך יחס פוגעני לשוטרים לאחר פציעתו של ג'עפר פרח בחיפה ועד כניסת ח"כ להר הבית ללא תיאום מראש עם המשטרה (כנדרש מכל חברי הכנסת עקב רגישות המקום מבחינה ביטחונית).

ח"כ איימן עודה, עומד בראש הרשימה המשותפת שכנגד חבריה היו 25% מהחלטות ועדת האתיקה

ועדת האתיקה חשובה ומיוחדת. קודם כל, היא הוועדה היחידה שמעמדה לא נקבע בתקנון הכנסת כיתר הוועדות – אלא בחוק חסינות חברי הכנסת. בנוסף, הייעוד שלה הוא לא קידום חקיקה – אלא שפיטה אתית של חברי כנסת. הוועדה מורכבת מארבעה חברי כנסת בלבד – שניים מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה. בשונה משאר הוועדות גם: אין למנות לוועדה זו ח"כ שמצוי בהליכים פליליים. כלל חשוב במיוחד בקדנציה זו.

רוצים ללמוד עוד על הוועדה? האזינו לפודקאסט שלנו בנושא.

כמה מסקנות אישיות אחרי שעברתי (אסף) על הטבלה:

  • ועדת האתיקה קריטית להתנהלות הגונה בכנסת, אך משפיעה בקושי בשוליים. העונשים שהיא מטילה לא מרתיעים – הראייה לכך הוא ח"כ חזן.
  • הייתי שמח לראות את ועדת האתיקה מרחיבה את סמכויותיה ובוחרת בעונשים מרתיעים יותר, לרבות כלפי ח"כים שפועלים בחוסר שקיפות.
  • חבל שוועדת האתיקה לא מוציאה בעצמה מדד עצמאי בו היא מדווחת לציבור על התנהגות חברי הכנסת בצורה קבועה. העובדה שהוועדה מתעקשת להקשות על ניתוח הנתונים ולפרסם את החלטותיה רק ב-PDF נפרדים גם היא מיותרת. דווקא בגלל שהעונשים לרוב מסתכמים בנזיפות, ראוי שהכנסת בעצמה תפרסם טבלה מסכמת שתנגיש לציבור את המידע על הח"כים הכי בעייתיים. ביקורת ציבורית היא בהחלט "שוט" ראוי לשימוש במקרה זה.
  • בינתיים התקיימו הפריימריז בליכוד (05.02.19) ואורן חזן הלך הביתה. לשמחתנו, נראה שהציבור הישראלי לא קונה פרובוקציות שכאלה.