מסתמן: רישיון הנהיגה הישראלי לא מוכר באופן רשמי על ידי אף מדינה בעולם

לפני חודש פרסמנו כאן כי משרד התחבורה מפרסם מידע מעורפל ומטעה לגבי תוקף רישיון הנהיגה הישראלי בחו"ל, וכי במשרד טרם התאימו את הרישיון הישראלי לתקן האירופי, חרף התחייבות בת 18 שנה לעשות זאת. הופתענו לגלות כי מיד לאחר פרסום הכתבה, הסיר משרד התחבורה מאתרו כל מידע לגבי תוקף רישיון הנהיגה הישראלי בחו"ל, אך הוא עדיין ממשיך לכנותו בשם המטעה "רישיון בתקן אירופי". פנינו למשרד התחבורה להסבר, ומה שנמסר לנו יפתיע אתכם מאוד

| מאיה קרול |

מתחקיר שפרסמנו לפני שלושה שבועות, עלה כי משרד התחבורה מפרסם באתרו מידע מעורפל ולא חד-משמעי בנוגע להכרה ברישיון הנהיגה הישראלי במדינות העולם, וכי בעוד המשרד מפרסם שהרישיון הישראלי "עומד בתקן האירופאי", קיים שוני מהותי בין הרישיון הישראלי לתקן האירופאי. כזכור, ע"פ החלטת ממשלה משנת 2000, על משרד התחבורה להתאים את הרישיון הישראלי לתקן האירופאי במלואו, אבל התנהלות המשרד בנושא מונעת את העניין במשך יותר מ-18 שנה.

"מדובר במידע שאינו פורמלי" 

עד לא מזמן, ניתן היה למצוא באתר משרד התחבורה רשימה של כ-22 מדינות אשר בתחומן רישיון הנהיגה הישראלי בר-תוקף, רשימה שפורסמה גם בתחקיר שלנו. זאת ועוד, המשרד בעצמו מסר לנו טרם פרסמנו את התחקיר כי יותר מ-40 מדינות בעולם הודיעו כי ניתן לנהוג בתחומן באמצעות רישיון נהיגה ישראלי בלבד. 

פנינו למשרד התחבורה, על מנת לברר מדוע הסירו את המידע מהאתר. קיבלנו את התשובה הבאה: "אגף יחסים בינלאומיים במשרד התחבורה פעל מול משרד החוץ הישראלי והנציגויות השונות בחו"ל וביצע לפני כשנה בדיקה מחודשת בנוגע להכרה הבינלאומית ברישיון הנהיגה הישראלי. הבדיקה העלתה למעלה מ-40 מדינות, שהכירו ברישיון הנהיגה הישראלי, ולא חייבו צורך בהוצאת רישיון נהיגה בינלאומי. הפניה נעשתה באופן לא פורמלי והתשובות גם התקבלו באופן לא פורמלי. כיוון שמדובר במידע שאינו פורמלי, ובהתייעצות עם מבקרת משרד התחבורה, הוחלט להסיר מהאתר את הרשימה".

רשימת 22 המדינות שבהן הרישיון הישראלי בר-תוקף, כפי שהופיעה באתר משרד התחבורה

רשימת המדינות כפי שהופיעה באתר משרד התחבורה

משמעות הדברים – המידע באתר הטעה את המטיילים הישראלים עד היום. המידע שהוצג באתר עד היום התקבל באופן לא רשמי ממדינות, ועל כן הוחלט להסירו. הרישיון הישראלי לא מוכר, אם כן, באופן רשמי באף אחת ממדינות העולם, ולכן עלינו להוציא רישיון נהיגה בינלאומי לקראת כל טיול בחו"ל במהלכו נרצה לשכור רכב.

נדגיש – פעמים רבות סוכנויות הרכב השונות דווקא מסכימות להשכיר רכב למטיילים עם רישיון ישראלי בלבד, אך אין זה הכרח מחייב. מדובר ב"שיטת מצליח". לעתים, אלה שיצליחו לשכור רכב ללא רישיון נהיגה בינלאומי, עשויים להתקל בבעיה בהמשך מול גורמי אכיפת החוק במדינה או מול חברות הביטוח, שאינן מכירות ברישיון הנהיגה הישראלי באופן רשמי.

רישיון "בתקן אירופי"? 

שמחנו לגלות כי משרד התחבורה החליט לפעול בצורה פחות מעורפלת והפסיק להטעות את הציבור לפחות בנושא רשימת המדינות הנ"ל, אך ישנה בעיה נוספת: משרד התחבורה ממשיך לקרוא לרישיון הנהיגה בשם המטעה "רישיון נהיגה בתקן אירופי". כפי שחשפנו בכתבה קודמת, ישנם פערים רבים בין הרישיון שלנו לרישיון האירופי: במבנה, בעיצוב, בהגדרות קטגוריות כלי הרכב ועוד. הרישיון הישראלי תואם לתקן באופן חלקי בלבד, והמשרד מודע לעניין זה.

ניסינו לברר, אם כן, מדוע ממשיך המשרד לכנות את הרישיון שלנו בשם המטעה. האם יש למשרד מסמך רשמי כלשהו שמעיד על כך שהרישיון עומד בתקן?
בעקבות בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי "שקוף" בנושא, הובהר כי אין למשרד כל מסמך רשמי בנושא מהאיחוד האירופי. משרד התחבורה סירבו להסביר מדוע בכל זאת ממשיכים לקרוא לרישיון בשם מטעה זה. 

"רישיון בתקן אירופי". מדוע ממשיך המשרד לכנות את הרישיון בשם המטעה?

מתוך אתר משרד התחבורה. מדוע ממשיך המשרד לכנות את הרישיון בשם המטעה?

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?) ומעש"י (מה עושים כדי שיתוקן?)

אזמ"ע?

נראה כי פרסומי משרד התחבורה הטעו את הציבור עד כה, בשתי בחינות: הרישיון לא תואם לתקן האירופי במלואו, על אף שמו המטעה, ורשימת 22 המדינות שהופיעה באתר המשרד עד הזמן האחרון – כבר לא רלוונטית. כל עוד משרד התחבורה לא יוציא הודעה רשמית בנושאים אלה, תיירים ישראלים ימשיכו לתהות האם הרישיון הישראלי שלהם מספק ולא בהכרח יוציאו רישיון נהיגה בינלאומי.

מעש"י?

עלינו לדרוש ממשרד התחבורה להבהיר את הנושא אחת ולתמיד, לתקן את שם רישיון הנהיגה, וגם להסיר את השם המטעה מפרסומיו השונים. כרגע, אין באתר המשרד כל מידע לציבור בנוגע לתוקף הרישיון הישראלי בחו"ל.

חוסר היציבות השלטוני: האם הממשלה פחות יציבה היום מבעבר? חלק שני בפרויקט ויזואלי מיוחד

האם השלטון בישראל מאז שנות ה-90 יציב יותר ממה שהיה מאז קום המדינה? ממשלות ישראל מכהנות זמן ארוך יותר ממה שכיהנו בעבר (12 חודשים יותר, בממוצע). מאז שנות ה-90, הסיבה העיקרית לנפילת ממשלות בישראל היא התפזרות הכנסת (8 מתוך 11, 73%), בעוד מאז קום המדינה ועד שנות ה-90 פיזור הכנסת הוביל לנפילתן של 3 ממשלות בלבד (מתוך 23 ממשלות, 13%). "שקוף" ו"נתון בראש" (מיזם עצמאי לקידום עיתונות נתונים) מציגים: העובדות שמשקפות את מידת היציבות השלטונית בישראל – חלק ב'

"נתון בראש" |

מאז קום המדינה ועד היום השלטון הישראלי סובל מחוסר יציבות. הדבר בא לידי ביטוי בתחלופה גדולה מדי של ממשלות, בשינויים תכופים בהרכבי הממשלה, במעבר מפלגות מהקואליציה לאופוזיציה וביותר מדי פעמים בהן הכנסת פיזרה את עצמה בטרם עת. כך למשל, רק ממשלה אחת מתוך 34 (!) הצליחה לסיים כהונה שלמה של ארבע שנים ורק שש כנסות מתוך 21 הצליחו לסיים כהונה מלאה.

בשלושים השנים האחרונות קרו מספר דברים מהותיים שהשפיעו באופן ישיר ובלתי נמנע על כל היבט בחיי המדינה ובתוך כך גם על המערכת הפוליטית: הסכסוך הישראלי-פלסטיני עלה מהלך ב-1987 עם תחילתה של האינתיפאדה הראשון, המדיניות הכלכלית של שינתה כיוון – מכלכלה סוציאליסטית – לקפיטליסטית, וגם המבנה הדמוגרפי והאלקטורלי בישראל השתנה לחלוטין בעקבות גל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר. לאור כך ראוי לבדוק את יציבותה של המערכת הפוליטית בתקופה זו. 

לטובת כך תתבצע השוואה בין שתי תקופות זמן: 1949-1989 ו-1990-2019, על גבי מספר קריטריונים: משך כהונת הממשלה, משך כהונת הכנסת, סיבות לנפילת הממשלה, שינויים בממשלה (סיעות ובעלי תפקידים בה), תחלופה בין מפלגות השלטון וגודלן של שתי המפלגות הגדולות בכנסת. אלו יוכלו להעיד האם השלטון בישראל בשלושים השנים האחרונות יציב יותר או יציב פחות מאשר בתקופה שקדמה לה.

הממשלה והכנסת: יחסים מורכבים

לכאורה, המצב כיום נראה טוב יותר ונדמה כי מערכת השלטון בישראל יציבה יחסית. הנתונים מראים כי מאז שנות ה-90 ממשלות ישראל מכהנות בממוצע יותר זמן: 32 חודשים מאז שנות ה-90 לעומת 20 חודשים לפני כן. משך הכהונה של הכנסת אינו משתנה בצורה דרמטית בין שתי התקופות. מאז שנות ה-90 הכנסת מכהנת בממוצע 36 חודשים – ואם נחסיר את הכנסת ה-21 שפעלה רק 4 חודשים – הממוצע עולה אף יותר ל-40 חודשים. עד שנות ה-90 הכנסת כיהנה בממוצע 43 חודשים. לא פער משמעותי.

אך שימו לב לנתון הבא: מאז שנות ה-90 הסיבה העיקרית לנפילת הממשלות היא התפזרות הכנסת (8 מתוך 11, 73%) כאשר עד תקופה זו מרבית הממשלות נפלו בעקבות נושאים הקשורים לממשלה: התפטרות ראש הממשלה, התפטרות הממשלה ומות ראש הממשלה (15 ממשלות מתוך 23, 65%) ואילו רק 3 ממשלות (13%) נפלו בעקבות פיזור הכנסת (אחת מהן בעקבות הצבעת אי-אמון בממשלה). 

עובדה זו מעידה על שינוי שהתרחש בדינמיקה שבין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת בישראל. אם בעבר הממשלה הייתה לוקחת יותר אחריות על כישלונותיה ומאפשרת הקמת ממשלות חילופיות עוד באותה הכנסת, הרי שמאז שנות ה-90 הנטייה של הממשלה היא ליזום חוק לפיזור הכנסת וללכת לבחירות חדשות. מדוע זה כך?

בישראל מתקיימת דמוקרטיה פרלמנטרית, שמשמעותה היא כי הציבור בוחר את הפרלמנט והממשלה צומחת מתוכו. 

בשל סוג המשטר הנהוג בישראל נוצר קשר הדוק בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, וחוסר יציבות של האחת מוביל לאי-יציבות של האחרת. כשהכנסת מתפזרת מסיבה כלשהי, הממשלה נופלת איתה; ואם הממשלה נופלת או מתפטרת, ובהנחה שלא מצליחה לקום ממשלה חלופית, הרי שהולכים לבחירות והפעילות הפרלמנטרית משותקת עד לכינונה של ממשלה חדשה. 

השיטה הפרלמנטרית מאפשרת לכאורה מערכת איזונים ובלמים בין שתי הרשויות, אך בפועל בישראל הממשלה כמעט שולטת בכנסת באמצעות ועדת השרים לחקיקה. המצב הזה מוביל לאיחוד אינטרסים בין הממשלה לכנסת ומנטרל מתח בריא שאמור להיות בין הרשויות. פיזורה של הכנסת פעם אחר פעם מעיד על כך.

פיזורה של הכנסת ו/או נפילת הממשלה מתרחשים תמיד בהקשר כללי רחב יותר. כך, לפחות שלוש פעמים הממשלה נפלה בעקבות אירועים הקשורים באופן ישיר לסכסוך הישראלי-פלסטיני: 

  • הממשלה ה-24 בראשותו של יצחק שמיר יזמה את הקדמת הבחירות לאחר שמפלגות צומת ומולדת פרשו מהממשלה בעקבות ועידת מדריד.
  • הממשלה ה-25 נפלה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
  • הממשלה ה-28 בראשותו של אהוד ברק נפלה לאחר התפוררות הקואליציה בעקבות ועידת קמפ-דיוויד ותחילתה של האינתיפאדה השנייה. 

כמו כן, לפחות שתי ממשלות נפלו בעקבות קשרי הון-שלטון-עיתון שהלכו והתחזקו מאז שנות ה-90: הממשלה ה-31 נפלה לאחר התפטרותו של אהוד אולמרט בעקבות כתבי אישום שהוגשו נגדו בגין עברות שוחד, מרמה והפרת אמונים, וב-2014 הפיל ראש הממשלה בנימין נתניהו את הממשלה ה-33, כפי שהודה בעצמו, בעקבות חוק "ישראל היום".

סימנים לאי-יציבות

על אף התמונה המצטיירת, מבט מעמיק בנתונים מעלה כי לא מדובר במצב אופטימלי – המערכת הפוליטית יציבה פחות משנדמה: ישנם הרבה יותר שינויים במבנה הממשלה ובבעלי התפקידים בה, ישנה עלייה במספר הפעמים שבהם מפלגת השלטון מתחלפת וגודלן של שתי המפלגות הגדולות הולך וקטן עם השנים. 

תחלופה גבוהה מידי של מפלגת השלטון, סיעות הקואליציה או בעלי תפקידים בממשלה פוגעת בניהול תקין ובגיבוש מדיניות לטווח ארוך של הממשלה והמשרדים השונים. תחלופה של סיעות למשל, מחייבת גיבוש מדיניות חדשה שתהיה מוסכמת על כלל הסיעות – לרבות החדשות – וריבוי שינויים עלול להפריע לרציפות רעיונית-אידיאולוגית. גם אם לא נדרשים שינויים קיצוניים, כניסה של מפלגה מסוימת לממשלה בדרך כלל תוביל לפשרות מסוימות. 

זאת ועוד, תחלופה גבוהה של סיעות בקואליציה עלולה לגרור גם "כיסאות מוזיקליים" באיוש המשרות הבכירות במשרדי הממשלה. התוצאה צפויה להיות קושי בניהול רציף של משרדי הממשלה, מכיוון שכל נושא תפקיד חדש חייב ללמוד את התחום, ובמקרים רבים השר או השרה החדשים מבקשים להוביל מדיניות אחרת מאלו שקדמו להם בתפקיד.

  • מאז שנות ה-90 ישנה תחלופה גבוהה יותר של מפלגת השלטון (בין ימין לשמאל, ולהפך). עד שנות ה-90 מפלגת השלטון התחלפה 3 פעמים (כל 13 שנה בממוצע) כאשר משנות ה-90 התחלפה מפלגת השלטון 6 פעמים (כל 5 שנים בממוצע). 

  • מאז שנות ה-90 ישנה עלייה במספר השינויים בסיעות הקואליציה. השיא בממשלות ה-29 וה-30 בראשותו של אריאל שרון. מעניין לציין כי כל הממשלות שהרכב הסיעות בהן לא השתנה כיהנו לפני המהפך בשנת 1977, שבו עלה לראשונה הליכוד לשלטון. 

  • מאז שנות ה-90 ישנה עלייה במספר השינויים בבעלי התפקידים בממשלה. פרט לממשלה הראשונה והשישית (שכיהנו כארבעה חודשים), בכל הממשלות היה לפחות שינוי אחד בתפקידי השרים או סגני השרים. בחינה של מספר השינויים בהרכב השרים ביחס למספר חודשי הכהונה של הממשלה מעלה כי בממשלות ה-28, 29 ו-30 נעשה שינוי אחד לפחות בכל חודש כהונה.

  • בין 1981-2018 ישנה ירידה הדרגתית בכוחן של שתי המפלגות הגדולות בכנסת. שיאה של ירידה זו מתרחש בשנות ה-2000 כאשר מספר המנדטים המשותף של שתי המפלגות הגדולות נמוך מ-60 (כלומר פחות מרוב בכנסת – לא ניתן לקיים ממשלת אחדות). בכנסת ה-15 מפלגת השלטון זכתה בבחירות לכנסת כ-26 מנדטים בלבד (הערה: במהלך הכנסת הזו היו בחירות ישירות לראשות הממשלה. אהוד ברק התפטר מראשות הממשלה, ולאחר הבחירות הישירות נבחר אריאל שרון, שהקים ממשלה ובה מפלגת השלטון הייתה עם 19 מנדטים בלבד). המשמעות היא שכוחן של המפלגות הקטנות יותר גדל, וכפועל יוצא גדלה גם הסחטנות הפוליטית שמגבילה את היכולת של הראש הממשלה הנבחר לקיים את מדיניותו. אחד ההשלכות למצב הזה היא העלאת אחוז החסימה שעלה פעמיים מאז הכנסת ה-15.

מסקנות

אז האם המערכת הפוליטית יציבה יותר או יציבה פחות ב30 השנים האחרונות מאשר בתקופה שקדמה לה? קשה לומר. 

הממשלות אמנם מכהנות בממוצע יותר זמן ומשך הכהונה של הכנסת אינו משתנה בצורה דרמטית, אך תחלופה גדולה יותר של מפלגת השלטון, של סיעות הקואליציה ובעלי התפקידים בממשלה מעידה שלא מדובר בתקופה יציבה. זאת ועוד, העובדה שכוחן של המפלגות הגדולות קטן בשנים האחרונות מעידה מצד אחד על חוסר אמון באידיאולוגיה שהן מבקשות ליישם ומצד שני על אי-יציבות וחוסר בהירות רעיוני הקיים במערכת הפוליטית. הדבר בא לידי ביטוי בריבוי של מפלגות סקטוריאליות ומפלגות "אווירה" (למשל מפלגת הגימלאים שזכתה לשבעה מנדטים בבחירות לכנסת ה-17) אשר מעצימות את הסחטנות הפוליטית. ברור מאליו כי מפלגת שלטון שכוחה קטן באופן יחסי אינה יכולה לנהל קואליציה יציבה לאורך זמן וההוכחה לכך היא מספר הממשלות הרב שנפלו בעקבות פרישתן של מפלגות מהקואליציה.

הבחירות האחרונות לכנסת ה-22 הן הביטוי החזק ביותר לאי-היציבות הפוקדת את מדינת ישראל מאז שנות ה-90: הבחירות התקיימו לאחר שראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, לא הצליח להקים ממשלה והוביל מהלך לפיזור הכנסת ה-21וזאת כארבעה חודשים בלבד לאחר הקמתה. 

המהלך הפוליטי הזה התאפשר כתוצאה מהקשר ההדוק מידי שבין הכנסת לממשלה הקיים בישראל. חמור מכך המהלך הזה נבע כנראה מאינטרסים אישיים ושאיפה לשמירת הכוח בלבד – ולא מתוך חשיבה על טובת המדינה. זאת ועוד, נתניהו לא צלח פעם נוספת בהקמת ממשלה לאחר הבחירות האחרונות – וזאת על אף שהמנדט הוענק לו ראשון על ידי הנשיא. גם היום, חודש לאחר הבחירות, עדין אין ממשלה מכהנת בישראל.

*

"נתון בראש" הוא מיזם עצמאי המקדם עיתונות נתונים (דאטא ג'ורנליזם) בישראל.

ועדת סרק: הכנסת ה-20 אישרה לעצמה כל הטבה שרצתה

מהעלאת שכר ועד נסיעה בנתיב המהיר: לראשונה ביקשנו את כלל הפניות של חברי הכנסת ה-20 לוועדה הציבורית שאמורה לעסוק בעניינם. בדיקת "שקוף" מעלה כי חברי הכנסת הצליחו לקבל את כל ההטבות שרצו. יו"ר הוועדה חיים לוי: "זו ועדה ללא שיניים". הפירוט המלא בכתבה

| עידן בנימין |

בחודש ינואר הקרוב יעלה שכר הח"כים ב1,320 שקלים. הסיבה? כך רצו הח"כים, והם דאגו שזה יקרה גם בניגוד לעמדה של ועדה ציבורית שהייתה אמורה לקבוע את שכרם. שכר השרים הוא רק חלק מהבקשות שדחתה אותה ועדה, שהתעלמו מהמלצותיה שוב ושוב. תכירו את "הוועדה הציבורית", הוועדה שהייתה אמורה להרחיק את החתולים מהשמנת והפכה לחסרת תועלת. יו"ר הוועדה פרופ' חיים לוי: "הדברים החשובים התקבלו, חלק בהסכמתי וחלק בניגוד לדעת חברי הוועדה. אנחנו רק ממליצים. זו ועדה ללא שיניים".

מבדיקת "שקוף" עולה: כל הבקשות התקבלו, קטנות כגדולות, שערוריתיות והגיוניות.

פרופ' חיים לוי – יו"ר הוועדה: זו ועדה ללא שיניים

הוועדה הציבורית 

בכנסת ישנה ועדה ציבורית, שהוקמה בשנת 2002 ועוסקת בשכר חברי הכנסת ותשלומים נוספים. הוועדה ממונה על ידי הכנסת, ולכאורה אינה תלויה בה מאותו הרגע. תפקידה? לדון בענייני שכר הח"כים והטבות נוספות. במסגרת חופש המידע, ביקשנו בסוף הכנסת ה-20 את כל הבקשות שהוגשו לוועדה, וגילינו שבשורה התחתונה כולן אושרו – אם בתמיכת הוועדה או בלעדיה. 

כוועדה ציבורית חיצונית, הייתם כנראה מצפים שהמילה האחרונה תהיה שלה. טעות. אם ועדת הכנסת לא מרוצה מהחלטה שהתקבלה על ידי הוועידה, היא מגישה ערעור, עליו צריכה הוועדה הציבורית לענות תוך 15 יום. אם הוועדה הציבורית דוחה את הערעור, ההחלטה חוזרת לוועדת הכנסת (לח"כים עצמם) שיכולים להחליט מה שירצו. ואם יוצא שהוועדה הציבורית מתעכבת במענה, פירוש הדבר שהבקשה כאילו אושרה. למה? ככה קבעו הח"כים בתחילת הכנסת ה-20. שירות ציבורי מצויין, אבל רק להם.

כך יוצא שבפועל, הח"כים עצמם הם אלה שמחליטים על ענייני השכר שלהם ועל תנאים נוספים שהם מקבלים. 

שואלים את הוועדה ועושים מה שהם רוצים

בעזרת מתנדבת "שקוף", מוריה סגל, עברנו על כל הבקשות שהופנו לוועדה בכנסת ה-20 ובדקנו את התוצאה הסופית שלהם. ישנן בקשות שהוועדה הסכימה לקבל, ישנן בקשות שהוועדה לא הסכימה לקבל, וישנם בקשות שהוגשו לאחר שהנזק כבר נעשה. המשותף לכל המקרים האלה הוא שהח"כים, בסופו של דבר, עשו מה שבא להם.

ריכזנו כאן את כל ההחלטות: חלקן סבירות ונדרשות, וחלקן תמוהות. החלטנו שלא לסנן אותן אלא להשאיר לשיפוטכן. בכל מקום שכתוב שהבקשה אושרה אין זה מעיד שהוועדה אישרה את הבקשה אלא שחברי הכנסת פעלו לבסוף כפי שרצו. לא נתקלנו בפעם אחת שהוועדה התנגדה והח"כים קיבלו את דעתה.

נציין כי יו"ר ועדת הכנסת בכנסת ה-20 היו דוד ביטן, יואב קיש ומיקי זוהר ולכן שמם חוזר ועולה בדוגמאות למרות שלא תמיד הבקשה מיועדת עבורם.

שכר הח"כים והטבות אישיות

דוד ביטן משיג תוספת שכר לחברי הכנסת

הוועדה הציבורית לבחינת שכר הח"כים דנה בסוגיה רגישה זו במשך חודשים רבים וקבעה כי על השכר להיות מוצמד למדד המחירים לצרכן (יוקר המחייה) ולא לשכר הממוצע במשק. כתוצאה מכך, שכר הח"כים היה אמור לרדת בכאלף שקלים, מהלך שחברי הכנסת לא היו מוכנים לסבול. אז מה עשו? ועדת הכנסת בראשות דוד ביטן פשוט דחתה את ההמלצה. במקום זאת, הח"כים קבעו כי השכר יוצמד לשכר הממוצע במשק. המשמעות הישירה: העלאת שכר של בין 700 – 1400 ש"ח בחודש. יש לציין כי חברי אופוזיציה מהמחנה הציוני, יש עתיד ומרצ נלחמו, ללא הצלחה, בניסיון לקבל את המלצות הוועדה הבלתי תלויה. הבקשה אושרה, למרות התנגדות הוועדה הציבורית.

שינוי תקציבי הוצאות חברי הכנסת

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדת הכנסת בבקשה לאחד את התקציבים השונים הניתנים לח"כ אשר אינם תמיד מנוצלים במלואם (קשר עם הבוחר, תקשורת סלולרית, משלוח דואר) לידי תקציב אחד כללי המאפשר להוציא את הכסף בהתאם לצרכיו של אותו הח"כ. בתמורה, הוא מוכן להפחית את הסכום מ- 130,000 ל- 105,000 ש"ח. הבקשה אושרה. כמה חודשים קודם ביקש אורן חזן מהוועדה הציבורית לקצץ את הקצבה לחשבון הסלולר של הח"כים. הבקשה הפכה למיותרת בהמשך כתוצאה מהבקשה של ביטן. 

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדה לאחר אישור שינוי התקציב הפרלמנטרי וצמצומו, כפי שביקש בעבר, ומבקש להגדיל את תקציב השרים וסגני השרים. הסכום שהוקצב להם, כ-34,500 ש"ח איננו מספיק להם לעריכת כנסים, אחזקת אתר אינטרנט, והדפסת מסמכים על פעילותם. הבקשה אושרה.

הנתיב המהיר

ח"כ מיקי לוי פונה בבקשה לאשר לח"כים לנסוע בנתיב המהיר בכניסה לתל אביב, על מנת להימנע מפקקים. הבקשה אושרה וכל ח"כ כנסת יכול לנסוע בנתיב המהיר בהשתתפות עצמית של 15 שקלים. עם זאת לא מצאנו בהתקשרויות הכנסת כי הוצא בפועל כסף על כך.

יועצים פרלמנטרים

אורלי לוי אבקסיס - העסקת עוזרת רביעית בגלל מחלה של אחת מהעוזרות

אחת היועצות הפרלמנטריות של ח"כ אורלי לוי אבקסיס חלתה במחלה קשה ומתמשכת. לוי ביקשה להעסיק במקומה עוזרת רביעית ולא לפטר אותה. לוי פנתה לוועדה, שסיכמה כי אכן מדובר באירוע חריג ויש מקום לאשר לה העסקה של יועצת רביעית באופן חריג וזמני. במקום לאשר את החריגה הזמנית, הח"כים הפכו את הבקשה לגורפת. הבקשה אושרה לצמיתות למרות אישור זמני מהוועדה ולכל ח"כ מותר להעסיק יועץ רביעי במקרה של מחלה ממושכת של אחד היועצים. 

אלי כהן מבקש עוזר שלישי לוועדה להתחדשות עירונית

השר אלי כהן בהיותו יו"ר הוועדה הזמנית לתכנון עירוני ביקש יועץ זמני נוסף לעבודת הוועדה. הבקשה אושרה.

שלי יחימוביץ' מבקשת מחליף לעוזר פרלמנטרי במילואים

ח"כ שלי יחימוביץ' ביקשה מהוועדה לאפשר לה ולחברי כנסת נוספים להעסיק עוזר פרלמנטרי נוסף, מכיוון ששני העוזרים נקראים באופן תכוף למילואים, דבר אשר משבש את עבודת הלשכה. יחימוביץ' טענה כי בשל ההחזר הכספי מביטוח לאומי בעד ימי המילואים אין בכך תוספת תקציב לכנסת עצמה. הבקשה אושרה.

ח"כ דוד ביטן מצטרף ומבקש להעסיק יועץ פרלמנטרי נוסף באם אחד מהם יוצא לשירות מילואים של מעל 7 ימים, ומוסיף בקשה לדון בהצעתה של ח"כ יחימוביץ' להחזיק רשימה של עוזרים מחליפים, שניתן יהיה להעסיק לתקופות קצרות יותר ולשלם להם במצטבר. הבקשה אושרה.

עוזר פרלמנטרי שלישי ואז רביעי ליושבי ראש ועדות

ח"כ דוד ביטן מבקש לשנות החלטה זמנית שהוארך תוקפה, בעניין עוזר פרלמנטרי שלישי לחברי הכנסת המכהנים כראשי ועדות, ולהפוך אותה להחלטה קבועה. אושרה למרות התנגדות הוועדה הציבורית

ארבעה חודשים לאחר מכן, פנה ח"כ דוד ביטן שוב לוועדת הכנסת וביקש לאפשר לחברי הכנסת להעסיק יועץ פרלמנטרי נוסף – בסה"כ שלושה עבור חבר כנסת וארבעה עבור ראשי ועדות. עלות ההחלטה, כ-20 מיליון ש"ח. לאחר דחייה של הוועדה הציבורית הוגשה בקשה נוספת, הכנסת אושרה למרות התנגדות הוועדה הציבורית.

עוזר נוסף גם לוועדות המיוחדות

את הבקשה לדיון בשוויון נהלי עבודת הוועדות המיוחדות הגישו חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, ישראל אייכלר, סתיו שפיר, אלי כהן ותמר זנדברג- כולם ראשי ועדות מיוחדות. הבקשה נגעה להגדלת צוות הוועדה בדומה לוועדות הקבועות ובעיקר עוזר פרלמנטרי נוסף ליו"ר הוועדה. הבקשה אושרה. 

עוזר רביעי למרכז האופוזיציה ויושב ראש הקואליציה

ח"כ מיקי זוהר פנה בבקשה לאשר עוזר פרלמנטרי רביעי עבור ח"כ אמסלם וחסון, המשמשים כיו"ר הקואליציה והאופוזיציה, בעלות של 432,000 ש"ח נוספים. אושרה למרות התנגדות ראשונית של הוועדה הציבורית.

מענק לעוזרים פרלמנטרים

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדת הכנסת, בפניה לטובת עוזרים פרלמנטריים שהשתתפו בקורס להכשרת יועצים פרלמנטריים שבגינו הובטח להם מענק בגובה 5,000 שקלים. תוך כדי הקורס חלק מהח"כים קודמו להיות סגני שר, ולכן עוזריהם כבר לא זכאים לאותו מענק, אך הם המשיכו לבוא לקורס מכיוון שלא הודיעו להם על משמעות השינוי. לא הצלחנו להתחקות אחר האישור. 

נסיעות ולינה

פטור ממס על לינה

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדה לביטול תשלום מס בעבור לינת הח"כים בבתי מלון כאשר הישיבות בכנסת נמשכות עד לשעה 22:00. לאחר שהוועדה דוחה את הבקשה, ביטן פונה לוועדה שוב ומעלה את הצעתו. ביטן מבקש שחברי הכנסת והעוזרים פרלמנטריים אשר גרים במרחק של יותר מ-50 ק"מ מירושלים ואשר נכחו בישיבה עד השעה 22:00 לא יחויבו בתשלום המס עבור לילה במלון. הבקשה אושרה.

ח"כ אלעזר שטרן ביקש אישור ללינה בבית מלון פעם-פעמיים בשבוע מכיוון שביתו נמצא כ-160 ק"מ מירושלים והוא נאלץ לנהוג במשך שעות רבות. הבקשה אושרה.

בקשות הלינה של יואב קיש

ח"כ קיש פנה לוועדה בבקשה לאשר שבאופן קבוע יוכלו חברי הכנסת ללון בירושלים במהלך השבוע ללא חובת תשלום מס, בלי להטריח עצמם בהגשת בקשות חריגות לעניין זה, בטענה שכתיבת הבקשות גוזלת מהם זמן עבודה. קיש טען שח"כ תמיד יעדיף ללון בביתו ולכן ברור שהלינה בבית מלון היא כבר הקרבה מצידו. 

קיש ביקש שהאישור הקבוע הניתן ליועצים פרלמנטרים ללון בבית מלון לאחר השעה 23:00, יוקדם לשעה 22:0, שסכום השתתפות הכנסת יעלה מ-330 ל-400 ש"ח, וכן שהשעה לפיה תקבע הזכאות תהיה שעת סיום המליאה ולא הנוכחות בה בפועל.  

בנוסף: עוזר פרלמנטרי אשר מתגורר בעיר המרוחקת כ-100 ק"מ מירושלים מקבל אש"ל לפי חישוב זה. קיש ביקש שהמרחק לחישוב העניין יעשה לפי כביש 6 (המגיע בדרך עקיפה), זאת בשל הפקקים.  הבקשות אושרו.

שתי פניות בעל פה על לינה מחנין זועבי וניסן סלומינסקי

פניה מח"כ חנין זועבי בעניין לינה בירושלים ליועצת פרלמנטרית שגרה באשקלון ונוסעת בתחבורה ציבורית, ופנייה מח"כ ניסן סלומינסקי בעניין גילום תשלומי לינה בבית מלון בירושלים ליושב ראש ועדה קבועה. 

לפי הבקשות של קיש שאושרו גם בקשות אלו אושרו

ניידות 

ניידות של חברי כנסת

ח"כ דוד ביטן פנה בשנית לוועדה לדון בדחיפות בעניין סמכות הגדרת ח"כ כבעל מוגבלות בניידות והעסקת נהג בשל כך. הבקשה התקבלה.

ח"כ יואב בן צור, בשל מוגבלות תנועה זמנית, ביקש להאריך את תקופת ההעסקה של הנהג שהוצמד לו. הבקשה התקבלה

אישור בדיעבד

קודם עושה ואז מתנצלת - השרה מירי רגב מבקשת אישור לאחר מעשה

ח"כ מירי רגב פונה לוועדה בבקשה לאשר הוצאה לא כדין ובדיעבד. השרה רגב שלחה לחברי מרכז הליכוד כיסויי טלפון מתוך תקציב קשר עם הציבור. השרה רגב ביקשה אישור בדיעבד, בטענה לחוסר הבנה בלשכתה. המכתב הופנה לחשב הכנסת שהעביר את המכתב לוועדה הציבורית. הבקשה אושרה בדיעבד.

*

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): גם אם לעיתים ההחלטות נראות שוליות יש להן משמעויות עמוקות יותר. לדוגמא, לאחר שהוצמד שכר הח"כים לשכר הממוצע במשק ועלה, נפתח תאבונם של השרים שדרשו (וקיבלו) העלאת של כ-5,000 שקל. העלאה שאושרה תוך שעתיים בלבד בוועדת הכספים. לשכר השרים מוצמד שכר הבכירים במגזר הציבורי ושכר הגימלאים (ראשי ערים, מנכ"לים בעבר ובהווה ששכרם נגזר משכר שר), כך שהמשמעות המקיפה יותר של העלאת השכר  לא הייתה ברורה מראש ועשויה הייתה להגיע אף למאה מיליון שקל בשנה. שבוע אחרי ההחלטה הראשונית, התכנסה שוב הוועדה כדי להבהיר שהשינוי נוגע רק לשרים. כלומר, הלחץ לכיס האישי שלהם הביא אותם לחקיקה חובבנית.

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י): הכנסת חייבת להחזיר לוועדה הציבורית את כוחה. יש מקום לתת לח"כים לערער, אך ההחלטה הסופית כשזה נוגע לכיס של נבחרי הציבור חייבת להיות החלטה בלתי תלויה, ללא ניגוד עניינים, ובידיה של הוועדה הציבורית. 

מקרי בוחן מדאיגים: פקידי הממשלה מצפצפים על חוק פרסום הצהרת הון

לפני כחצי שנה, פרסמנו כי מנכ"ל משרד הביטחון והממונה על השכר במשרד האוצר, לא טרחו להגיש את הצהרת ההון שלהם כנדרש בחוק.
#חזרנו_לבדוק, וגילינו כי השניים נזכרו להגיש את הצהרותיהם, אבל – באיחור של יותר משנתיים. למה? כי אף אחד לא אכף את חוק הגשת הצהרות הון.
מנציבות שירות המינה נמסר לנו כי הנציב, פרופ' דניאל הרשקוביץ, קבע לאחרונה כי יש לפעול לאכיפה בנושא.

|מאיה קרול|

בבדיקה מקיפה שערכנו בנושא במרץ האחרון, חשפנו כי אודי אדם, מנכ"ל משרד הביטחון, וקובי בר-נתן, הממונה על השכר במשרד האוצר, לא הגישו את הצהרות ההון שלהם במשך תקופה של יותר משנתיים, בניגוד לחוק. 

במסגרת תחום הסיקור החדש שלנו, #חזרנו_לבדוק – האם כבר נזכרו שני הבכירים להגיש את הצהרותיהם? גילינו שכן, הם נזכרו! אבל באיחור חמור: אדם, מנכ"ל משרד הביטחון, הגיש את הצהרת ההון שלו במרץ האחרון – באיחור מטורף של קרוב לשלוש שנים (!), לאחר שמונה לתפקידו במאי 2016. בר-נתן, הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, מונה לתפקיד ביולי 2017 – אך הגיש את הצהרת ההון רק ביולי האחרון, באיחור של שנתיים. 

נציבות שירות המדינה הודו בבעיה, ומסרו כי בשנים האחרונות חוק הצהרות הון אכן לא נאכף. לאחרונה קבע הנציב כי יחלו פעולות אכיפה בנושא.

מנכ"ל משרד הביטחון, אודי אדם. הגיש את הצהרתו באיחור של כשלוש שנים

מנכ"ל משרד הביטחון, אודי אדם. הגיש את הצהרתו באיחור של כשלוש שנים

הצהרות ההון שומרות על הבכירים נקיים משחיתות

חשוב להבין – הגשת הצהרת הון אינה בגדר המלצה, היא מעוגנת בחוק, ובעלי התפקידים חייבים להגיש אותה עם כניסתם לתפקיד. העיקרון העומד מאחורי הגשת הצהרת הון הוא לשמור על הבכירים העובדים במשרדי הממשלה נקיים משחיתות: המדינה יכולה לעקוב אחר הרכוש איתו נכנס משרת הציבור לתפקידו, ואחר הרכוש אשר איתו הוא יוצא ממנו. היא יכולה גם לקבל מידע על ניגוד עניינים שבו ייתכן והוא מצוי.

כשפקידי ממשלה מרשים לעצמם להגיש הצהרת הון באיחור כל כך גדול, יוצא העוקץ ממנה: כל פקיד בכיר יכול לקבל החלטות לטובת נכסיו בתחילת ההעסקה, ו"להיזכר" להגיש הצהרת הון אחרי כמה שנים, כשהשפעת ההחלטה על נכסיו כבר לא תהיה ברורה ולא תשתקף בהכרח בהצהרתו.
כך בדיוק יכולה להתפתח שחיתות.

"לא מעוניינים להתייחס מעבר" 

פנינו למשרדים בניסיון לברר האם הם אוכפים כלל את חוק הגשת הצהרות ההון, והאם הוטלה סנקציה על המאחרים, אדם ובר-נתן. התשובות לא מעודדות:
במשרד האוצר ענו לנו כי "הממונה על השכר הגיש את הצהרת ההון שלו כנדרש". כששאלנו אותם האם הוטלה סנקציה על בר-נתן, במשרד הגיבו כי הם "לא מעוניינים להתייחס מעבר".

כשפנינו כיום למשרד הביטחון כדי להבין האם עשו משהו עם החריגה הבלתי תיאמן של מנכ"לם, השיבו: "מדובר בטעות שנעשתה בתום לב, בעת קליטת מר אודי אדם כמנכ"ל הוא לא חתם על הטופס הנדרש. מיד עם קבלת הפנייה מנציבות המדינה, ולאחר שביררנו את הנושא, הטופס מולא כנדרש והועבר לנציבות בהתאם". 

בנוסף, ביררנו מה קורה עם תלונה שהגיש לפני מס' חודשים כתבנו תומר אביטל נגד אודי אדם, בעקבות האיחור בהגשת הצהרת ההון שלו. בנציבות שירות המדינה ענו לנו כך: "מאחר וההצהרה כבר הייתה בידינו, לא נמצא מקום לפתיחת בדיקה משמעתית". כלומר, לאדם ויתרו על חריגה של 3 שנים, ולא יטילו עליו שום סנקציה. 

תלונה שהגיש כתבנו תומר אביטל לנציבות, לפני מספר חודשים

תלונה שהגיש כתבנו תומר אביטל לנציבות נגד אודי אדם, לפני מספר חודשים

בנציבות מודים: עד לאחרונה, החוק כלל לא נאכף

התגובות הללו תמוהות, ומעלות סימני שאלה קשים: כיצד ייתכן שנציבות שירות המדינה, הממונה בין היתר על טיפול במשמעת ואכיפתה בשירות המדינה, מאפשרת לפקידי הממשלה לעבור על החוק במשך שנים?
היא מתרפסת אל מול עבירה של מנכ"ל המשרד הרגיש במדינה, שחולש על תקציב עתק של 70 מיליארד שקל.
משרד האוצר ומשרד הביטחון לא מתרגשים מהעניין, ויחד הם מצפצפים על אחד מחוקי השקיפות הבודדים שקיימים, ולמעשה גם על הציבור. 

הפננו טענה זו לנציבות, ובתגובה נמסרה תשובה מעודדת יותר: בנציבות הודו בבעיה, וציינו בפנינו כי עד כה אכן לא פעלו לאכוף את חוק הצהרות הון. לאחרונה, לדבריהם, נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ קבע כי יש לפעול לאכיפה בנושא. עקב כך הובהר לאלו שלא הגישו הצהרת הון כי ישקלו נגדם הליכים משמעתיים. 
עם זאת, הנציבות לא תפעל בנוגע לאודי אדם שהעביר את הצהרת ההון שלו טרם קביעה זו. 

פרופ' דניאל השקוביץ, נציב שירות המדינה

את התוצאות להתנהלות האדישה מול חוק הצהרות ההון אנחנו כבר מכירים

יואב הורוביץ, לשעבר ממלא מקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וקודם לכן ראש לשכתו של ראש הממשלה – הסביר בעבר כי רק בזכות שאילתה שלנו בנושא למד שעליו בכלל להגיש הצהרה שכזו. כמוהו גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר אלי גרונר, שמעולם לא הגיש הצהרת הון.

לסיום נדגיש: אין לנו כל רצון לחטט בעו"ש של איש, אך אנו רואים חשיבות עצומה בהגשת הצהרת הון לגורמים המוסמכים. היא מונעת שחיתות בעצם הגשתה. העובדה שניתן לפקח על מצבת הנכסים, ההשקעות, ושאר אינטרסים כלכליים שיכולים להטות את השיקול של מי שמוביל את המדינה שלנו יכולה להשפיע על איך ייראו החיים של כולנו.
אנו ממשיכים לבקש גם מחברי הכנסת לחשוף בפנינו את מצבת הנכסים שלהם מתוך המחשבה הזו בדיוק. 

כפי שאנחנו תמיד אומרים: אין בעיה עם פקידים/ח"כים עשירים, יש בעיה עם המסתירים.

*

תגובת נציבות שירות המדינה: "מינהל הסגל הבכיר בנציבות שירות המדינה מופקד על פי דין על קבלת הצהרות הון מהעובדים המחויבים בהעברת הצהרות שכאלה. עם זאת, לאורך השנים לא הונהגה מדיניות של אכיפה משמעתית בנושא אלא העברת תזכורות לעובדים. נציב שירות המדינה הנוכחי, פרופ' דניאל הרשקוביץ, קבע כי יש לפעול לאכיפה בנושא. בעקבות כך נשלחו לאחרונה לעובדים הרלוונטיים שטרם הגישו הצהרות הון מכתבי דרישה, שבהם צוין במפורש כי אי העברת הצהרה במועד מהווה עבירת משמעת ותישקל בעניינם פתיחה בהליכים משמעתיים.

מר אודי אדם העביר את הצהרת ההון עוד טרם נקבעה המדיניות העדכנית והברורה ולפיכך, לא נמצא כי יש מקום לפעול בעניינו במישור המשמעתי".

עשרה חודשי פגרת הכנסת, והיד עוד נטויה: כמה זה עלה לנו?

בסוף דצמבר פוזרה הכנסת ה-20. מאז ועד היום עברו יותר מעשרה חודשי פגרה בהם המערכת השלטונית קפואה: אין כמעט ועדות ומליאה, אין חקיקה. בעיות לא פתורות נתקעו אי שם בסוף שנת 2018. המצב החריג הזה מרתיח. למה? כי בזמן שאנחנו נגררנו שוב ושוב לקלפיות, עבודת הכנסת פסקה, ואיתה קבלת ההחלטות על החיים של כולנו. אז כמה בכל זאת עלתה לנו התקופה הזו?

| יעל פינקלשטיין, תומר אביטל |

האם הפגרה הארוכה תגיע לקיצה בקרוב? האם נלך לבחירות בפעם השלישית? במקום לשאול שאלות חסרות תשובה, החלטנו לכמת את מה שקרה בכנסת מאז פיזור הכנסת בסוף דצמבר 2018. לבדוק כמה עלו לנו חברות וחברי הכנסת? איזו עבודה פרלמנטרית הם עשו? כמה עלה משכן הכנסת הנטוש?

למטה תוכלו למצוא פירוט של כל הנתונים האלה ונוספים, ואיך חישבנו אותם. הסכומים המופיעים בכתבה הם התאמה של ביצוע התקציב לשנת 2018 לתקופה של תקופת הפגרה.

10 חודשי פגרה, שהם כ-315 ימים או 7,560 שעות (והספירה נמשכת) מאז 26.12
הכנסת ה-20 פוזרה בסוף דצמבר 2018. הכנסת ה-21 עזבה אותנו בטרם עת לאחר 5 חודשי קיום בלבד, ועד שתורכב ממשלה הפגרה ממשיכה להתארך. 

9 שאילתות הוגשו
השאילתות הן אחת הדרכים של חברי הכנסת לפקח על עבודת הממשלה. באפשרות הח"כים לפנות לשרים בכל שאלה, ואלה חייבים בתשובה בתוך זמן מוקצב. בכהונתה הקצרה בת חמשת החודשים של הכנסת ה-21 הוגשו חמש שאילתות, שלוש מהן על ידי ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן), ועוד אחת על ידי כל אחד מהח"כים יוראי להב הרצנו (כחול לבן) ואילן גילאון (מרצ). כלומר – שאילתה אחת בלבד בממוצע לחודש. לשם השוואה, בכנסת ה-20 הוגשו כ-6,021 שאילתות – כ-133 שאילתות בממוצע לחודש.

עדכון: ח"כ יעל גרמן הגישה גם כן שאילתה, ממש השבוע.

מיכאל ביטון – אתר הכנסת

מרב מיכאלי – אתר הכנסת

בכנסת ה-22 הוגשו בינתיים 4 שאילתות, שתיים מהן על ידי ח"כ מרב מיכאלי (העבודה), אחת על ידי ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) ואחת על ידי עופר כסיף (הרשימה המשותפת).
מפיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות שנערכו באפריל לא הוגשה ולו שאילתה אחת!

221 דיונים בוועדות
כלומר, כ-22 דיונים בחודש. בכנסת ה-20 למשל, התקיימו כ-10,450 דיונים, שהם כ-232 דיונים בחודש. יותר מפי עשר!

7 חוקים חוקקו
ביניהם חוק התפזרות הכנסת ה-20 וחוק התפזרות הכנסת ה-21, ועוד חמישה חוקים – ביניהם חוק איסור צריכת זנות. בשנה רגילה מחוקקים כ-150 חוקים.

איך בדקנו

סרקנו במאגר החקיקה של אתר הכנסת את החוקים שפורסמו מתאריך פיזור הכנסת ה-20 ועד היום. לפעמים החוקים מתפרסמים במאגר לאחר החקיקה, ולכן וידאנו את התאריך בו עברו החוקים קריאה שניה ושלישית במליאה. שבעה מהחוקים חוקקו לאחר פיזור הכנסת.

40 ישיבות במליאה
8 ישיבות מליאה נערכו בכנסת ה22, 28 ישיבות נערכו בכנסת ה-21 ו-4 ישיבות מאז פיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות באפריל.

100 מיליון ש"ח שלא הועברו לחיזוק חדרי המיון
תקציב זה, ועוד רבים נוספים, נתקע עם פיזור הכנסת ה-20. 

43 טיסות (רשמיות) לחו"ל
בכנסת ה-22 אושרה טיסה אחת לחו"ל: של ח"כ יעקב מרגי (ש"ס). בכנסת ה-21 אושרו 25 טיסות לחו"ל ל-19 ח"כים. שיאן הטיסות בתקופה הזאת בפגרה: ח"כ עוזי דיין (הליכוד).

מפיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות באפריל אושרו 21 טיסות של 13 ח"כים. שיאנית הטיסות בפגרה הזאת: ציפי לבני, עם 5 טיסות לחו"ל. כל אלה הן רק טיסות שאושרו באופן רשמי. מה עם הטיסות אליהן טסו נבחרי הציבור באופן פרטי? חוץ מלנסות להתעדכן דרך הרשתות החברתיות, אין לנו דרך לדעת לאן ולכמה זמן טסו הח"כים בפגרה. אפילו פנינו בבקשת חופש מידע לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבל את מספר הטיסות, אך בקשתנו נדחתה (בטענת פגיעה בפרטיות). למה חשוב שנדע? כי למרות המצב הפוליטי החריג, חברות וחברי הכנסת עדיין אמונים על קבלת ההחלטות שנוגעות לחיים של כולנו, ועל טובת הציבור. הראנו קודם כמה כסף כולנו משקיעים בזה. זכותנו לדעת אם ניצלו את עשרת חודשי הפגרה כדי לעבוד, או כדי לטייל בעולם.

עלות המשכן שננטש כמעט לשנה

כ-14,166,666 ש"ח על הארנונה של משכן הכנסת
לפי חשב הכנסת (שסיפר על כך בפרק 6 של הפודקאסט "המדריך לדמוקרטיה") – הכנסת משלמת ארנונה בסך כ-17 מליון ש"ח בשנה, שהם כ-14,166,666 ש"ח ל-10 חודשי פגרה.

כ-64.5 מיליון ש"ח על ביטחון הכנסת
תקציב הביטחון של הכנסת כולל בתוכו, למשל, את שכר עובדי משמר הכנסת, ציוד בטחוני, הוצאות על רכבים וכן הוצאות על רווחה וספורט.

כ-173 מיליון ש"ח על הוצאות שקשורות בעובדי הכנסת
התקציב כולל בין היתר את שכרם, הכשרות מקצועיות, רווחה וספורט ותשלום לעובדים שאינם קבועים.

7,615,000 ש"ח, לפי הערכה, על קשר עם הבוחר
התקציב נועד לעזור לחברות וחברי הכנסת לשמור על קשר עם הציבור, לנהל את הלשכה ולשלם על דברים נוספים שדרושים למילוי תפקידם.

120 חברות וחברי כנסת
מתוכם 49 ח"כים חדשים שנבחרו לכנסת ה-21 והפכו לוותיקים במהרה, ועוד 8 ח"כים חדשים שהושבעו לפני חודש וחצי לכנסת ה-22.

כ-106,920,000 ש"ח – עלות הח"כים בפגרה
עלות ח"כ מלאה מדי חודש לקופת המדינה היא כ-108,000 שקל. בכנסת 99 ח"כים שאינם שרים, שעלו לנו בכל חודש כעשרה וחצי מליון ש"ח.

איך חישבנו?

ח"כ – שכר ברוטו: 44,000 ש"ח. עלות שכר למעסיק: 55,000 ש"ח.
יועץ צמוד – שכר ממוצע: 13,000 ש"ח. עלות שכר: 16,000 ש"ח
שלושה יועצים צמודים = 48,000 ש"ח
הוצאות ממוצעות לחודש מתקציב קשר עם הבוחר: 5,000 ש"ח
סך הכל כ-108,000 שקל בחודש עלות ח"כ (הערכה)

3.7 מיליון ש"ח: עלות 7 הח"כים שכיהנו רק בכנסת ה-21
עידן רול, יוראי להב הרצנו (כחול לבן), פוטין מולא, עוזי דיין, אריאל קלנר, מאי גולן (הליכוד) ועידית סילמן (הימין החדש) – נבחרו לכהן בכנסת ה-21, אך לא נבחרו בשנית בבחירות שנערכו בספטמבר. כל כהונתם – 5 חודשים של פגרה.

עלות 120 חברי הכנסת, כולל השרות והשרים: 129,600,000 ש"ח לפחות
למה לפחות? כי שכר השרים והעלות הכוללת שלהם מדי חודש גבוהה מזו של חברי הכנסת.

1320 ש"ח – העלאה בשכר הח"כים
אמנם מדובר בעלות עתידית, אך בראשון בינואר 2020 צפויים לקבל חברי הכנסת העלאה בשכר. קראתם נכון, העלאה עבור שנה שהם כמעט לא עבדו בה. עוד על המצב ההזוי שמאפשר את קבלת העלאות האלה בסרטון שבכתבה הזאת

נזכיר: 74 ח"כים הצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21 וגרמו למצב הזה
74 חברות וחברי כנסת הצביעו בעד הצעת חוק פיזור הכנסת שהציע ח"כ מיקי זוהר (הליכוד), שעקפה את הנוהל לפיו הנשיא יכול להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד אחר, לאחר שהמועמד הראשון לא הצליח בכך – והובילה אותנו לבחירות נוספות. למרות שהצביעו בעד, חלק מחברי הכנסת התבטאו נגד ההחלטה:

ח"כ יואב קיש אמר למשל כי "עברנו שתי מערכות בחירות קשות שגרמו לקרעים בעם. רצון הבוחר ותוצאות הבחירות הן ברורות- ממשלת אחדות".
לפי ח"כ יעקב מרגי, "הבחירות היו מיותרות, היינו באותה נקודה לפני מספר חודשים. אני רוצה להאמין שלא ייכפו עלינו בחירות בפעם השלישית".
וגם ח"כ רפי פרץ הסכים שזה לא היה רעיון טוב בהכרח, כשאמר "…החברה הישראלית פצועה מהבחירות האחרונות וצריכה להתאחד כדי להבריא את השסעים. אסור להביא לבחירות נוספות".

נזכיר: חברי הכנסת מהליכוד, כולנו (חוץ מרועי פולקמן שנעדר), ישראל ביתנו, איחוד הימין, ש"ס, יהדות התורה, חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד הצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21. אם הבחירות הנוספות היו "מיותרות" או גרמו ל"קרעים בעם" – הם האחראים הבלעדיים.

הרשימה המלאה של האחראיים לפגרה המפלצתית:

  1. אלי אבידר (ישראל ביתנו)
  2. יולי אדלשטיין (ליכוד)
  3. אמיר אוחנה (ליכוד)
  4. ינון אזולאי (ש"ס)
  5. ישראל אייכלר (יהדות התורה)
  6. זאב אלקין (ליכוד)
  7. דוד אמסלם (ליכוד)
  8. אופיר אקוניס (ליכוד)
  9. משה ארבל (ש"ס)
  10. גלעד ארדן (ליכוד)
  11. יעקב אשר (יהדות התורה)
  12. דוד ביטן (ליכוד)
  13. אלי בן-דהן (ליכוד/איחוד הימין)
  14. יואב בן צור (ש"ס)
  15. קרן ברק (ליכוד)
  16. ניר ברקת (ליכוד)
  17. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
  18. מאי גולן (ליכוד)
  19. יואב גלנט (ליכוד)
  20. גילה גמליאל (ליכוד)
  21. משה גפני (יהדות התורה)
  22. עוזי דיין (הליכוד)
  23. אבי דיכטר (הליכוד)
  24. אריה מכלוף דרעי (ש"ס)
  25. צחי הנגבי (הליכוד)
  26. שרן השכל (הליכוד)
  27. מיקי זוהר (הליכוד)
  28. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
  29. ציפי חוטובלי (הליכוד)
  30. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
  31. יעקב טסלר (יהדות התורה)
  32. מרדכי יוגב (איחוד הימין)
  33. היבה יזבק (הרשימה המשותפת)
  34. אלי כהן (הליכוד)
  35. יצחק כהן (ש"ס)
  36. משה כחלון (הליכוד)
  37. עופר כסיף (הרשימה המשותפת)
  38. אופיר כץ (הליכוד)
  39. חיים כץ (הליכוד)
  40. ישראל כץ (הליכוד)
  41. יריב לוין (הליכוד)
  42. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו)
  43. יעקב ליצמן (יהדות התורה)
  44. אוסנת הילה מארק (הליכוד)
  45. פטין מולא (הליכוד)
  46. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
  47. מיכאל מלכיאלי (ש"ס)
  48. אורי מקלב (יהדות התורה)
  49. יעקב מרגי (ש"ס)
  50. משולם נהרי (ש"ס)
  51. בנימין נתניהו (הליכוד)
  52. יבגני סובה (ישראל ביתנו)
  53. אופיר סופר (איחוד הימין)
  54. עידית סילמן (איחוד הימין)
  55. בצלאל סמוטריץ' (איחוד הימין)
  56. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
  57. גדעון סער (הליכוד)
  58. מנסור עבאס (הרשימה המשותפת)
  59. איימן עודה (הרשימה המשותפת)
  60. אתי עטייה (הליכוד)
  61. עודד פורר (ישראל ביתנו)
  62. יצחק פינדרוס (יהדות התורה)
  63. מאיר פרוש (יהדות התורה)
  64. רפי פרץ (איחוד הימין)
  65. יואב קיש (הליכוד)
  66. אריאל קלנר (הליכוד)
  67. שלמה קרעי (הליכוד)
  68. מירי רגב (הליכוד)
  69. יפעת שאשא ביטון (הליכוד)
  70. אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת)
  71. יובל שטייניץ (הליכוד)
  72. קטי שטרית (הליכוד)
  73. מיכל שיר (הליכוד)
  74. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת)

כמה חזרות לשגרה?

2 וחצי נסיונות להרכיב ממשלה
נסיון ראשון של נתניהו לפני פיזור הכנסת ה-21, נסיון נוסף שלו לאחר הבחירות שנערכו בספטמבר והנסיון הנוכחי של בני גנץ, הנמשך בימים אלה. האם נבחרי הציבור שלנו יהיו אחראיים מספיק כדי לסיים את הפגרה האינסופית הזאת?

1 ציבור שמחכה לשגרה
נראה שהבחירות, הרכבת הממשלה והמהלכים הפוליטיים ממלאים את כותרות העיתונים ומהדורות החדשות. זה מעניין מאוד, אבל זה לא העיקר. זאת רק הדרך למטרה האמיתית: עבודה למען הציבור ושיפור החיים במדינת ישראל. עוד מעט תעבור שנה מאז שהמערכת השלטונית בישראל עבדה כרגיל – לא הגיע הזמן להניח את המחלוקות בצד ולחזור לשגרה?

נורמה פסולה? חברות ציבוריות תורמות מיליונים לעמותות המקורבות לשרי ממשלה

צינור מימון סמוי לנבחרי ציבור? חברות ציבוריות נהנות מפרצה בחוק, המאפשרת להן לתרום בסתר סכומי עתק לגופים הקשורים לפוליטיקאים ברי השפעה. האם כך החברות מרפדות את השרים שמשפיעים ישירות על הענף שלהן? אתגר שקיפות חדש וקריטי קורא לפרסום התרומות הסודיות של החברות הציבוריות

| תומר אביטל |

נפתח בחידה: מה משותף לגופים המקושרים ליצחק תשובה, אלפרד אקירוב, שרי אריסון, היהלומן בני שטיינמץ, משפחת מירלשווילי, מרטין שלאף ונוחי דנקנר?

מסתבר שאכפת להם מאוד מחינוך נערות חרדיות.

לאורך השנים, תרמו אותם גופים מיליונים לעמותת "מפעלות שמחה", שעיקר פועלה הוא הקמת מוסדות חינוך עבור נערות חרדיות. העמותה, כזכור, הוקמה ומנוהלת על ידי יפה דרעי.  צירוף מקרים מעניין: רוב טייקוני מדינת ישראל הזרימו כסף לאותה פנימייה הקשורה לשר בממשלה.

וזה לא הכל. תחקיר דה מרקר בספטמבר האחרון חשף מקרה מעניין נוסף: שטראוס, סנו, נטו ושלל חברות ציבוריות נוספות תרמו בשנים האחרונות מיליונים לצדקה. רק מה? התרומות נתרמו עבור עמותת הצדקה של חסידות גור, כאשר אחד מבכיריה, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, קידם סימון מוצרי מזון מזיקים, אחראי על אגרות רישוי לתמרוקים, והוביל מהלכים נוספים להם השפעה ישירה על רווחי החברות האלה. 

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. בכיר בחסידות גור

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. בכיר בחסידות גור

"השקעה לטווח הארוך"

נראה שמדובר לא בצירוף מקרים מטורף אלא בנורמה בעייתית. חברות ציבוריות תורמות, בסתר, את כספי הפנסיה שלך המושקעים אצלן לעמותות מקושרות לשרים.

השרים, מצידם, גוזרים קופון וזוכים לצינורות מימון עקיפים.

החברות עצמן שתרמו למוסדות גור מכחישות קשר לליצמן ומסרו בתגובה לתחקיר דה מרקר שהטענות מופרכות (התגובות המלאות בכתבה). אלא שבלובי 99 משוכנעים כי מדובר בפוטנציאל לצינור מימון סמוי. "התרומה היא בעצם 'השקעה לטווח רחוק' של החברה, שמצפה לתמורה בדמות רגולציה מקלה שיטיל עליה השר מתוקף תפקידו", אומרת לנו זהר אלטמן רפאל, לוביסטית ציבורית בלובי 99. לדבריה, "ככה נוצרים קשרי הון שלטון".

סכומי עתק מהפנסיות של כולנו 

בידי אלטמן-רפאל מידע נוסף על לשכות שרים נוספות שפונות לחברות עליהן מפקח השר האחראי, על מנת "לגייס" את התרומות לעמותות שלו. לדבריה, מידע זה ייחשף בהמשך. "מדובר בתופעה המחייבת שקיפות של תרומות החברות הציבוריות, כדי שהציבור יוכל לפקח ולדעת בדיוק לאיפה הכסף שלו מנותב, ולבחון האם מדובר בתרומה אמיתית או בהשקעה מולבנת ובקשרי קח-תן בעייתיים".

לא מדובר במספרים זניחים. כ'תורמים שבויים' מימנו ב- 2017 לא פחות מ- 432,000,000 ₪ תרומות מכיס חברות הציבוריות. 9 מהן תרמו מעל 9 מיליון ₪ בשנה. 

זהר אלטמן-רפאל, לוביסטית בלובי 99

זהר אלטמן-רפאל, לובי 99

הפינות הקבועות: איך זה משפיע עליך ומה צריך לשנות?

אזמ"ע- איך זה משפיע עליך? חברות ציבוריות שכולנו מושקעים בהן דרך הפנסיות שלנו, תורמות כספים בסתר לעמותות שעל פניו אין להם שום קשר ליעדים שלהם. ואם זה לא מספיק, נבחרי הציבור עלולים לקבל החלטות נגד האינטרס הציבורי תמורת אותן תרומות.

מעש"י – מה עושים (כדי) לשנות? התקנות כיום מחייבות דיווח כללי בנוגע למדיניות התרומות, אבל לא דורשות רישום זהות הגופים המקבלים את התרומות. פתרון אחד הגיע מעמותת לובי 99 (שאני אחד מבעלי מניותיה, גילוי נאות ת.א) אשר פנתה לענת גואטה, יו"ר הרשות לניירות ערך, בדרישה פשוטה: לחייב חברות ציבוריות בשקיפות התרומות שלהן. כך הציבור יוכל לדעת לאן החברות תורמות ועל איזה פוליטיקאים הן מנסות להשפיע ומהי מפת האינטרסים והלחצים.

לפי הצעת הלובי, ישונו כללי הדיווח כך שחברות ציבוריות התורמות לגופים ועמותות יכללו בדוח השנתי "תרומה מהותית". הכוונה היא לתרומה של מעל ל-10,000 ₪ או שהיקפה 5% מסך התרומות השנתיות של אותה החברה, על פי הנמוך מבין השניים, כאשר הדיווח יכלול את זהות הגורמים הנתרמים. 

מה דעתך?

האם ברשות לני"ע יטענו שמדובר ב"רגולציית יתר" אף שלחברות כבר קיים ומונגש מידע לגבי תרומות ענק שהן מחלצות מתקציבן? פנינו לרשות בבקשה לתגובה.

מהרשות לני"ע נמסר כי "הנושא מצוי בבדיקתנו, ונשיב במישרין לפונה".

עוד ציינו בתגובת הרשות את המצב הקיים לפיו כל תאגיד נדרש לפרט בדוח הדירקטוריון את המדיניות שלו בנושא תרומות (ככל שנקבעה מדיניות), וכללים נוספים. "עריכת שינוי בדרישות הגילוי האמורות תחייב בחינה של השיקולים העומדים בבסיסן תוך בחינת עיקרון מהותיות המידע עבור המשקיע ותיקון של התקנות בכנסת".

ומה דעתך? האם מדובר בטרחנות מיותרת? דעתי (תומר) ברורה – זו שקיפות קלה לביצוע, שבכוחה למנוע שחיתות של ממש. 

בלעדי: הסרטים שיוקרנו ב"אייר פורס 1" הישראלי צפויים לעלות לציבור כמיליון שקל בשנה

אין כסף למדינה, אבל במטוס החדש של רה"מ מתכננים לרכוש מ-yes חבילת בידור במחיר מרקיע שחקים. מחברת yes נמסר: עיקר התקציב הינו תשלום לגופי תוכן עולמיים וחברות הפצה. עדכון: התעשייה האווירית דחתה את ההצעה ומחפשת חבילה זולה יותר! כל הפרטים

|תומר אביטל|

חשיפת "שקוף" ו"הצינור": חרף הקיפאון הממשלתי והתקציבי – הממשלה מתכננת להקצות תקציב גרנדיוזי לחבילת הבידור שתוקרן ב"אייר פורס 1" הישראלי.

המטוס הטרי, שערך השבוע טיסת ניסוי ראשונה, סוקר רבות עקב עלויותיו שהרקיעו שחקים שוב ושוב. כעת מסתבר, שבתעשייה האווירית – האחראים על הכנת המטוס – לא התרגשו מהחריגות החמורות בתקציב, ועתה עמלים שם על חבילת צפייה למטוס במחיר גבוה במיוחד.

בחודשים האחרונים, ניהלו גורמים במחלקה האחראית על הקמת המטוס משא ומתן עם גופי שידור שונים לגבי חבילת בידור עבור המטוס הממלכתי, שייקרא "כנף ציון".

מטוס "כנף ציון". מתוך אתר "מאקו"

מטוס "כנף ציון". מתוך אתר "מאקו"

"בדגש על רכש אמריקאי" – חבילת הצפייה המפורטת

לפי מסמכים שהגיעו לידי "שקוף", מתקיים בימים אלה מו"מ עם חברת "yes".

ההסכם העולה משיחות בין הצדדים ובהתאם להנחות העבודה שנמסרו מהתעשייה האווירית, כולל פירוט לגבי חבילת הבידור הצפויה במטוס.

לפי פירוט זה, לרשות רה"מ, רעייתו ויועציו יעמדו לכל הפחות 8 סרטי קולנוע לבחירה במהלך הטיסה, כמחציתם סרטים חדשים שיצאו במהלך אותה שנה לקולנוע, והשאר "שוברי קופות על זמניים" וקלסיקות, עם תחלופה שוטפת של לפחות 80 סרטים בשנה.

בנוסף, רה"מ ייהנה מלפחות 50 שעות של סדרות רכש ("בדגש על 'רכש אמריקאי'"), מינימום של עשרים הפקות מקור של yes, וגם הפקה חדשה שעלתה לשידור במהלך שלושת החודשים הסמוכים לטיסה. yes מבטיחה, לפי המסמכים, לרענן את התכנים ולהיות קשובה לפידבק של מקבל ההחלטות מספר 1 ואנשיו.

העלות לציבור? כ-850 אלף שקל בשנה לכל הפחות

לפי הצעת המחיר של חברת yes, הסרטים וההפקות יסופקו בעלות של כ-600 אלף שקל. 250 אלף שקל נוספים יוקדשו לתפעול חבילת הבידור, לרבות המרות התוכן למסכי המטוס, תרגום וכיו"ב. העלות הינה עבור 10 טיסות בשנה, ואם יתקיימו יותר – החבילה תתייקר. כלומר, על מנת לעמוד בתנאי החבילה על רה"מ לטוס בממוצע פחות מפעם בחודש. 

תזמון הרכישה שערורייתי. בתי חולים קורסים, עוטף עזה מוזנח, עובדים מפוטרים בעמותות שמחכות לתקציבים עקב הקיפאון הממשלתי, ועדיין נרכשת חבילת בידור במחיר מופרך עבור בנימין נתניהו או מחליפו.

בתקופה הזו בה אין כנסת מזה שנה ואמון הציבור ברשויות בשפל, היה עדיף שייצפו בנטפליקס, ייקראו ספר או לכל הפחות ימצאו חלופה זולה יותר.

מחיסכון בכספי ציבור לבזבוז אסטרונומי

עדכון: בתעשייה האווירית החליטו לדחות את הצעת חברת yes עקב מחירה הגבוה!
כעת, הם מחפשים למטוס חבילת בידור זולה יותר. נמשיך לעקוב ולעדכן.

מטוס ראש הממשלה המריא השבוע לטיסת ניסוי ראשונה, לאחר סאגה אינסופית. 

אני אישית בעד רכישת מטוס לרה"מ והנשיא. חשבו רגע, למה שלראשי המדינה שלנו לא יהיה מטוס משלהם? למה שיסתמכו כל פעם על טייקון או חברת תעופה שתחלוב אותם (כלומר אותנו)? הם סמלי מדינה. אני גם רוצה שיגיעו רעננים בדרך לפגישות חשובות.

אלא שהליך הרכש, אותו סיקרתי מתחילת הדרך, מחייב הקמת ועדת חקירה.

כבר ב-2010 קידמה הממשלה את רכישתו. באותה העת, אבי דיכטר וגורמים ממשלתיים טענו כי רכישתו בכלל תחסוך כסף לאורך זמן. לפי נתונים שהוצגו בכנסת אודות עלות הטיסות של ראש הממשלה לחו"ל (ללא הוצאות אבטחה ואחרות) עומדות לכל הפחות על 17 מיליון שקל בשנה. נטען שרכישת מטוס תעלה לממשלה כ-100 מיליון שקל ותחזוקו יעלה כ-5 מיליון נוספים. 

כך, הסבירו, הרכישה תניב בסופו של דבר חיסכון של 12 מיליון שקל בשנה של כספי ציבור. לפי הנתונים שהציג דיכטר, לאחר 7 שנים הייתה הממשלה אמורה להחזיר את ההשקעה על המטוס, ולאחר מכן אף לחסוך מתקציב הוצאות הטיסה סכום של כ-12 מיליון שקל בשנה.

על בסיס נתונים אלו ואחרים, תכנית רכישת המטוס קודמה. אלא שלאורך השנים התברר כי הממשלה טעתה, בלשון המעטה. ב-2015 אישר הקבינט סכום פנטסטי של 729 מיליון שקל למטוס. תקציב הרכישה וההקמה עמד לבסוף על 393 מיליון שקל, ותפעול ותחזוקת המטוס יעמדו על 336 מיליון שקל לחמש שנים.

לשם השוואה, כל השווי של אל-על על צי מטוסיה (וחובותיה) עומד על כ-470 מיליון ש"ח.

משרד רה"מ סירב לפרט לבקשתנו את עלויות התחזוק ולהסביר מדוע התקציב כה התייקר. במשרד גם סירבו להגיב לכתבה. 

בנימין נתניהו – ייצפה בפאודה?

מחברת yes נמסר בתגובה "כל התכנים הישראליים של yes ובכלל זאת הפקות המקור שזכו לפרסים בעולם, ניתנים בשמחה ובגאווה חינם למטוס ראשי המדינה לצרכי קידומם. לצערנו גופי תוכן עולמיים וחברות הפצה זרות של סרטים וסדרות מחו"ל לא פועלות באופן דומה ומבקשות תשלום על זכויות שידור מחוץ לטריטוריית המדינה. כמו כן, קיימות הוצאות מינימלית  לצורך המרות טכניות, התאמות למערכת וכד. יודגש כי yes אינה מרוויחה דבר במקרה זה".

4 דקות לניהול 60 אלף תושבים ועשר דקות לברכת חג: בעיריית קרית אתא ממשיכים לתקתק ישיבות מועצה

בישיבת מועצת העיר של קרית אתא עלו בישיבה האחרונה שלושה נושאים לסדר היום: אישור מורשי חתימה לבית ספר, מינוי דירקטורים לחברת המים ודו"ח החברה הכלכלית של העירייה – כל אלו לקחו 4 דקות מזמן הישיבה. הברכות לחג – 10 דקות נוספות 

| עידן בנימין |

ראש העיר של קריית אתא, יעקב פרץ, אוהב ישיבות קצרות ויעילות. כמה יעילות? אחת הישיבות האחרונות שבדקנו ארכה 45 שניות בלבד! ולא שאין הצעות לסדר היום, בדקנו. הילה רובין-שלם, חברת אופוזיציה מגישה הצעות לסדר היום ושאילתות לפני כל ישיבה – אך אלו זוכות להתעלמות ולא עולות לדיון בישיבה. וכך גם היה בישיבה האחרונה ב-25 בספטמבר, ישיבה שארכה כ-14 דקות: 4 דקות להצבעה ועוד שאלה קטנה ועשר דקות שהוקדשו במלואן לברכות לראש השנה.

לזכותו של רה"ע נציין כי באותה ישיבה העלה את הדו"ח של החברה הכלכלית לדיון ושאל האם מישהו רוצה להתייחס. מבין הנוכחים עשה זאת חבר מועצה אחד.

למה הישיבות כל כך קצרות? בכתבה הקודמת שוחחנו עם כמה חברי מועצה שאמרו לנו כי "מי שרוצה מדבר" ושרוב העניינים בכל מקרה נסגרים בין חברי הקואליציה בישיבה מקדימה לישיבת המועצה. מרה"ע לא קיבלנו תשובה.

פנינו גם השבוע לעיריית קרית אתא ושאלנו אם אין שאילתות שהוגשו או נושאים לסדר היום שהציעו חברי המועצה, וגם שאלנו מה סדר היום לישיבה הקרובה. מהעירייה לא נמסרה תגובה.

ביקשנו את יומנו של פרץ בבקשת חופש מידע וטרם קבלנו. בנתיים? שלחו את הכתבה לתושבי העיר והפנו אלינו כל מידע שיש לכם על ההתנהלות החריגה של המועצה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם)? 

ישיבות מועצת העיר קרית אתא עלולות להיות לא יותר מחותמת גומי. אולי ישיבה של 4 דקות היא חוקית – אבל היא לא סבירה. המשמעות היא שאין מרחב לחברי המועצה להביע את דעתם, ואין דרך לציבור לפקח על עבודת חברי המועצה שמטרתם לשרת אותו. התנהלות שכזו פוגעת בדמוקרטיה המקומית של העיר: אם הכל נסגר לפני ישיבת המועצה או בחדרים הפנימיים ולאף אחד אין מה לומר – ישיבת המועצה היא אחיזת עיניים.

מה אפשר לעשות?

בדקו בעצמכם באתר העירייה שלכם את הפרוטוקולים של ישיבות המועצה. חבר מועצה מבריז, לא מבצע את תפקידו? הרימו אליו טלפון. אם תפנו לדוברות העירייה – הם ימסרו לכם אותו. כתבו על עבודתו הגרועה ופנו גם אלינו.

 

*תמונת השער באדיבות הליכוד.

"איך זה שעדיין לא חיסלו את אהוד ברק" – האם חברי כנסת צריכים לעזוב קבוצות וואטסאפ בהן מתקיימת הסתה?

יממה לאחר עצרת הזיכרון ליצחק רבין, בקבוצת וואטסאפ פופולרית של פעילי ליכוד, בה חברים גם כמה שרים וח"כים מכהנים, נכתב: "איך זה שאהוד ברק עדיין לא מת, איך זה שעדיין לא חיסלו אותו". ח"כ קטי שטרית הייתה היחידה שהעירה על ההסתה בקבוצה, בעקבות פנייתנו בנושא. נשאלת השאלה: כיצד אמורים לנהוג נבחרי ציבור במרחב ווירטואלי בו הם חברים?

| עידן בנימין |

במסגרת פעילותם הפוליטית חברות וחברי כנסת משתייכים לעשרות קבוצות וואטסאפ שונות, אליהן הם מצורפים לעתים קרובות ללא אישור מפורש מצידם. חלק מהח"כים אף טוענים כי לא רק שאינם משתתפים פעילים בקבוצות, אלא אף שהם לא מסתכלים בהן כלל. מדוע הם אינם עוזבים את הקבוצות הממלאות את הטלפונים שלהם ברעש מיותר? במפלגות דמוקרטיות, הדבר קשור כנראה בעיקר לצורך לשמור על יחסים תקינים עם פעילי שטח שונים, שקובעים את גורל הח"כים בפריימריז. אבל מה אמורים לעשות הח"כים כאשר במרחבים הללו מתרחשת הסתה בוטה?

דוגמא עדכנית לתופעה קיבלנו אמש, בקבוצה של פעילי ליכוד בשם "דיוני פוליטיקה בליכוד", שם מעלה אחד המשתתפים את השאלה: "איך זה שאהוד ברק עדיין לא מת, איך זה שעדיין לא חיסלו אותו".

בקבוצה חברים למעלה מ-230 אנשים המקושרים למפלגה, ביניהם יועצים פרלמנטרים, דוברים ואפילו שרים וחברי כנסת מכהנים: זאב אלקין, ציפי חוטובלי, קטי שטרית, גילה גמליאל וקרן ברק. חלק מהדוברים שלהם כתבו בקבוצה הזו בעבר. אחרי שפורסמה ההתכתבות הבעייתית, אף אחד מנבחרי הציבור לא יצא מהקבוצה, ורק אחת (קטי שטרית) בחרה להעיר על הדברים. האם הח"כים פשוט פספסו את ההודעה בשל העומס הדיגיטלי שפעילותם הפוליטית מביאה? בשביל לוודא, פנינו וביקשנו לשמוע את התייחסותם.

תגובות הח"כים למקרה

מהשר זאב אלקין נמסר: "אלקין חבר בכמאה קבוצת וואטסאפ של הליכוד ואינו יכול לקרוא או להגיב לכל הודעה שנכתבת בהן. אלקין מגנה את מה שנכתב".

מסגנית השר ציפי חוטובלי נמסר: "סגנית השר מצורפת מדי יום לקבוצות רבות ולא רואה את תוכן השיחות בקבוצות. מכל מקום, אנו רואים בחומרה כל ביטוי של איום על חיים של אדם ובוודאי ראש ממשלה לשעבר".

מח"כ קרן ברק נמסר: "ח"כ ברק חברה בכ-50 קבוצות של הליכוד, מכיוון שכולם מצרפים אותה אליהן והיא לא יכולה לצאת מהן. אם תעקוב אחרי הקבוצות תראה שהיא מעולם, אבל מעולם, לא הייתה פעילה בהן והיא לא קוראת את ההתכתבויות בתוכן, לכן גם לא מגיבה על שום דבר שנכתב שם".

חלק מהח"כים החברים בקבוצה

מח"כ קטי שטרית נמסר: "אני מגנה בכל תוקף כל צורה של אלימות ובוודאי את הדברים שנאמרו. הדבר הובא לידיעתי לראשונה לאחר פנייתכם. כחברת כנסת מטעם מפלגה גדולה ובה אלפי פעילים, אני חברה במאות קבוצות וואטסאפ שונות העוסקות בנושאים אקטואליים. אם הייתי מצליחה לקרוא במהירות האפשרית כל הודעה בכל אחת מהקבוצות הללו, ככל הנראה לא הייתי עושה שום דבר חוץ מלשוטט בוואטסאפ (וגם אז לא הייתי מספיקה). לכן, יש הודעות רבות אשר איני ערה להן בזמן שנכתבות וגם הרבה זמן לאחר מכן. אם הייתי צופה בהודעה בוודאי שהייתי מגנה ועכשיו שצפיתי גיניתי. מפתיעה אותי מאוד הפניה מצידכם, ואוסיף ואומר שלא הייתי מצפה לכך. הרי בוודאי שאתם יודעים את קצב ההודעות בקבוצות הוואטסאפ, יכולתם גם לבדוק באפליקציה אם קראתי או לא קראתי את ההודעה, ולמרות זאת בחרתם לשאול שאלה כל כך לא הוגנת. הרי גם אתם יודעים שהשתתפות בקבוצת וואטסאפ בה נכתבות הודעות שונות על ידי חברים שונים, אינה מעידה על כוונותיהם והשקפותיהם של כלל החברים. חבל שגוף תקשורת מכובד כמו שקוף' מתעסק בפניות כאלה, שעושה הרושם שמטרתם היא אך ורק הכפשת חברי כנסת מהליכוד".

מלשכתה של השרה גילה גמליאל נמסר: "השרה גמליאל חברה בעשרות רבות של קבוצות ולא ראתה את ההודעה המדוברת. השרה מגנה בכל תוקף אמירות פסולות מסוג זה שאין להם מקום בחברה דמוקרטית ומתנגדת נחרצות לכל שיח של אלימות".

הפנינו את תשומת ליבם של הח"כים להסתה בקבוצה

כל הח"כים טוענים בצורה כזו או אחרת שהם אינם קוראים או עוקבים אחר ההודעות בקבוצה. אחד הגורמים איתם שוחחנו אמר כי הם אינם עוזבים את הקבוצות הפוליטיות השונות בשביל שלא להעליב את מנהליהן.

תגובתה של ח"כ קטי שטרית בקבוצת הוואטסאפ, שהגיעה בעקבות פניית שקוף

עולה השאלה: האם יש לנבחרי ציבור אחריות על המרחב שבו הם נמצאים – פיזי או וירטואלי? ומרגע שדבר ההודעה הובא לתשומת ליבם, האם עליהם להעיר ולהשפיע על השיח, לעזוב, או להמשיך הלאה כדי לא להסתכסך עם פעילי מפלגה? נכון לעכשיו, למעט שטרית, אף אחד מהח"כים והשרים לא עזב את הקבוצה או ניסה להשפיע על השיח בה.

כמה כסף המפלגות חייבות לנו? בדקנו: 179,299,539 שקלים

יתרת ההלוואות שניתנו למפלגות נחשפת: מפלגת הליכוד חייבת את הסכום הגדול עם הלוואה שעומדת על כ-60 מיליון שקל, בכחול לבן חייבים 42 מיליון שקל, מרצ מצידה מיצתה את כל מסגרת האשראי המותרת לה וכך גם מפלגת העצמאות. מה ההלוואות שלקחו המפלגות יכולות ללמד אותנו על מצבן הפיננסי, ולמה אנחנו עדין לא יודעים לאן הולך מרבית תקציב המפלגות? כל הפרטים בכתבה

| עידן בנימין |

שתי מערכות הבחירות האחרונות לא רק שיסעו את החברה הישראלית כולה, אלא גם הכניסו את המפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדוחות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע וחצי.

אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה מצבן הפיננסי ומבקר המדינה עדין לא יכול לבדוק את התנהלותן, אבל מידע שנחשף במסגרת בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי "שקוף", שופך מעט אור על ההלוואות שהן קיבלו מהכנסת, וכמה הן חייבות לנו היום. המידע מציג את יתרת ההלוואה שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת והן מסתכמות בסכום הנושק ל-180 מיליון שקלים. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר אותו מתוך המימון השוטף בתוך 4.5 שנים. 

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

הליכוד וכחול לבן לקחו את הלוואות הגדולות ביותר, בגשר, חד"ש ותע"ל טרם ביקשו, ובמרצ מינפו את ההלוואה למקסימום

יכולת לקיחת ההלוואה מותנית במספר המנדטים שיש למפלגה – ככל שמספר המנדטים גדול יותר, כך ניתנת אפשרות להלוואה גדולה יותר. כך, הליכוד יכול לקחת 60 מיליון שקל ועדיין לא למצות את ההלוואה. לעומת זאת, 'ישראל דמוקרטית' שנציגה היחידי בכנסת הוא יאיר גולן לקחה קרוב ל-4.5 מיליון שקלים, הלוואה שמשקפת את מלוא החוב שהיה יכול לקחת. גם מפלגת מרצ שותפה למיצוי המלא עם הלוואה של כ-9 מיליון שקלים. ויפעת שאשא ביטון, הח"כית היחידה במפלגת כולנו, חייבת כרגע 4.5 מיליון שקלים ויש לה 4.5 שנים להחזיר. 

ממפלגות הליכוד, מרצ, כולנו וכחול לבן טרם נמסרה תגובה והיא תובא כאן כשתתקבל. בלשכתו של יאיר גולן הפנו אותנו לאהוד ברק, שתגובתו טרם הושגה. 

הנחת העבודה שהכנסת תחזיק זמן רב 

על פי חוק, מפלגות יכולות לקחת עד חצי מהמימון השוטף שמגיע להן על פני שלוש שנים – מעל 1.5 מיליון שקל לח"כ. אך בהחלטה של ועדת הכנסת לקראת הבחירות האחרונות, הוארכה התקופה לכ-4.5 שנים, מה שגם הגדיל את גובה ההלוואה המותרת. ומה יקרה אם נלך שוב לבחירות בקרוב? החוב הזה יוחזר בחלקו על ידי המקדמה שיקבלו לקראת הבחירות (קרוב ל-140 מיליון שקלים), ובכנסת הבאה כבר יקחו הלוואות חדשות.

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל  

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה (כמעט – כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק השבוע חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של ח"כ מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

במקום בו יש שקיפות, יש פחות בזבוז. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו החודש על תקציב קשר עם הציבור. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

לא יפתיע אתכם, אבל אפשר לדאוג שהכסף יהיה שקוף. המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי.