ראש עיריית קרית אתא יעקב פרץ מסרב לפרסם את יומנו מחשש לפגיעה בפרטיות – של עצמו

ביקשנו לדעת מה עשה יעקב פרץ למען תושבי עירו בשנת 2019, למעט חודש נובמבר בו שהה במעצר בחשד לעבירות שחיתות. בניגוד לנהוג במרבית הרשויות המקומיות, בקריית אתא סבורים כי מסירת היומן תפגע בפרטיות של ראש העיר וצדדים שלישיים. על תושבי הקריות לדעת: ראשי הערים שלכם פועלים בעלטה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

ב-4 בנובמבר 2019 נעצר ראש עיריית קרית אתא, יעקב פרץ, והוכנס למעצר בחשד לעבירות שחיתות. לאחר 10 ימים שוחרר פרץ אבל הועבר למעצר בית למשך 15 יום נוספים, ונאסר עליו להיכנס לבניין העירייה למשך 40 יום. כתוצאה אנחנו יודעים מה עשה ראש העירייה של קרית אתא בחודש נובמבר – מעצר ומעצר בית. אבל כיצד פעל למען תושבי העיר בשאר ימות השנה? 

אז ביקשנו את יומנו במסגרת חוק חופש המידע. 

חשוב לציין כי הלו"ז הציבורי של ראש העיר – שייך לתושבים שמממנים את שכרו ומינו אותו לתפקיד. במילים אחרות, יומן ראש העיר הוא רכושם הציבורי של  תושבי העיר. לכן שלל ראשי ערים כבר חשפו את יומנם בתגובה לבקשת חופש מידע: כמו יוסי דגן, ראש מועצה אזורית שומרון, או רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, וגם ראש עיריית חיפה לשעבר יונה יהב.

ואם זה לא מספיק, הצלחנו להוביל 19 ראשי רשויות  לפרסם בעצמם את יומנם, באופן יזום, מדי רבעון ללא בקשות מיוחדות. ביניהם ניתן למצוא את ראש עיריית חיפה עינת קליש רותם, יובל ארד יו"ר מועצה מקומית צור יגאל ושושי כחלון כידור ראש עיריית כפר יונה ועוד 16 עשר נוספים.  

קרית אתא: זה יפגע בפרטיות ראש העיר

אלא שפרץ חושש שפרטיותו תיפגע ומסרב למסור את יומן העבודה שלו: "מסירת המידע המצוי ביומנו של ראש העיר, בו מתנהל רישומן של כל פגישותיו", נמסר לנו מהעיריה, "עלולה לפגוע בפרטיותם הן של ראש העיר והן של צדדים שלישיים אשר עמם נפגש". 

זו תגובה חריגה. המקום היחיד בו ראינו התנהלות דומה הוא קריית מוצקין.

אנחנו כבר יודעים שניחוח רע עולה מעיריית קרית אתא. פרסמנו לאחרונה כי פרץ מקיים ישיבות מועצה שאורכות דקות בודדות במקרה הטוב. למעשה הפרוטוקול של אותן ישיבות קצר יותר מהכתבה הזו. פרץ כאמור גם נעצר בפרשת שחיתות שהיקפה טרם נגלה לציבור. עומדת לראש העיר חזקת החפות אבל הפרשה הזו רק מחזקת את זכות הציבור לדעת מה נמצא ביומן שלו – אותו הוא מסתיר בניגוד לחוק.

יומן של איש ציבור אינו "אישי"

יומן ראש העיר אינו רכושו הפרטי של ראש העיר. מקבל ההחלטות מספר 1 ברשות המקומית אמור לעבוד למען תושבי העיר (לפחות כשהוא לא במעצר). 

גם מי שנפגש איתו צריך לדעת שאילו אינן פגישות "אישיות". אם קבלן מסוים מעוניין לשבת לשיחה אישית עם ראש העיר  – עליו לדעת שהפגישה הזו תתפרסם. אין שום הצדקה להסתרת פגישה שכזו – חלוקת נדל"ן בעיר ופיתוחו הוא עניינם של תושבי העיר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלייך): ראש העיר עובד אצלנו. חשיפת יום העבודה של ראש העיר באופן שוטף תצמצם שחיתויות (שנפוצות ברחבי הארץ), ותגן עליו (ועלינו) מבעלי אינטרסים צרים, האשמות והסתבכויות. ראש העיר יחשוב פעמיים לפני פגישות שהוא לא אמור לעשות לבד. בעלי עסקים ועסקנים למיניהם יתרחקו מסדר היום שלו. 

מעש"י (מה אפשר לעשות (כדי) שיתוקן)? טוב יהיה אם פרץ יפרסם בהקדם את היומן המלא. להבנתנו את חודש נובמבר הוא בילה במעצר, אז אין בעיה לוותר על חודש זה.

כתבות קודמות על קרית אתא בשקוף:

"נשים נאנסו בבידוד ואין להן לאן ללכת"

התפשטות נגיף הקורונה וההגבלות על היציאה מהבתים הובילו לעלייה במקרי האלימות נגד נשים. במקלטים הוכנו חדרי בידוד לקליטת נשים הזקוקות לעזרה. 113 המרכזים לטיפול באלימות במשפחה הונחו להמשיך בעבודתם, והעובדים בהם הוכרו כחיוניים. האם הממשלה עושה מספיק? וגם: כל קווי הסיוע ופרטי העזרה לנשים במצוקה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

הגבלות על יציאה מהבתים, חרדה בריאותית וכלכלית וחוסר ודאות לגבי העתיד הם רק חלק מהשינויים שהביא איתו נגיף הקורונה. עבור נשים רבות בישראל לא מדובר במצב לא נוח שיש להסתגל אליו – אלא בסכנת חיים של ממש. 

"אחד הדברים שהכי מאפיינים את התקופה הזו היא שהבית הופך למקום הכי בטוח עבורנו. אבל לנשים שסובלות מאלימות בתוך הבית, זה הופך לסיוט", מסבירה ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני רווחה ועבודה. "זה עלול להפוך למצב של סכנת חיים לאישה שעוברת את האלימות הזו. במצבי חירום שקרו בעבר מספר המתלוננות על אלימות טיפס מעלה, וגם היום יש צפי שתהיה עלייה במספר הנשים שמבקשות מקלט או מבקשות להתרחק ממקור האלימות שבתוך הבית שלהן". 

ח"כ עאידה תומא סלימאן


עליה במקרי האלימות במשפחה מאז תחילת המשבר

העליה הזאת כבר החלה: לפי משטרת ישראל, מאז החל משבר הקורונה מספר מקרי האלימות במשפחה ועבירות המין הידועים למשטרה עלה ב-5% בהשוואה לאותה התקופה בשנה שעברה. מדובר, כמובן, על מספר המקרים שדווחו – ולא על כלל מקרי האלימות ועבירות המין, שניתן להניח שהוא גדול הרבה יותר: לפי הערכות, בשנת 2017 היו כ-200 אלף נשים שנפגעות מאלימות במשפחה בישראל. באותה השנה נפתחו במשטרה תיקים נגד כ-9,000 תוקפים.

העליה בפגיעה בנשים מביאה איתה קשיים שמשרד הרווחה לא נערך אליהם, הדורשים פתרונות מידיים. ארגוני הנשים מדווחים על צורך דחוף בסיוע ממשרד הרווחה, בעוד שממשרד הרווחה נמסר כי הם עדיין "נערכים". האם ייערכו בזמן?

מקלטים הולכים ומתמלאים

בישראל 14 מקלטים לנשים נפגעות אלימות, בכל אחד מהם יש מקום ל-12 נשים ולילדיהן. בעקבות המצב החדש המקלטים עומדים בפני בעיות חדשות, שעלולות לגרום לכך שבקרוב יתמלאו. ארגוני הנשים מבקשים פתרון: הקמת מרכז שבו יוכלו נשים לשהות בבידוד במידה ונפגעו בביתן.

"יש כבר עכשיו יותר הפניות למקלטים, שהולכים ומתמלאים״, מספרת יעל לוין, מנהלת המקלט של נעמת ומשרד הרווחה לנשים נפגעות אלימות. ״אם לא יהיה פתרון ברמה המערכתית בקרוב, גם אם נשים יפנו ותהיה התרשמות שהן בסיכון וזקוקות למקלט כמקום מוגן – לא יהיה לאן להפנות אותן".

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בתל אביב

"צריך להקים מקום מוגן, בדומה למלונות לחולי הקורונה"

לוין מוסיפה, "יש עוד מורכבות סביב ההפניה של נשים למקלטים: החשש מהידבקות. כשאישה מופנית למקלט אנחנו לא יודעים אם היא נחשפה לווירוס, אם היא חולה או נשאית, ואם לא עושים לה בדיקה לפני הכניסה למקלט אז היא עלולה להדביק נשים וילדים ואת צוות המקלט". למרות הצורך בבדיקות קורונה לפני הכניסה למקלטים, משרד הבריאות לא מאפשר בדיקות כאלה נכון לשעה זו.

"צריך להקים מקום מוגן, בדומה למלונות לחולי הקורונה, שייתן גם מענה טיפולי סביב הנושא של אלימות במשפחה״, אומרת לוין. ״זה לא קורה בינתיים וזה דורש הערכות ברמה הארצית – זאת לא בעיה של מקלט ספציפי כזה או אחר. זה נושא שמשרד הרווחה ומדינת ישראל צריכים לקחת עליו אחריות. נכון להיום נשים שמופנות למקלטים נכנסות. אנחנו נוקטים אמצעי זהירות אבל זה לא אידיאלי, בלשון המעטה".

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן פנתה למשרד הרווחה בבקשה להקים מרכז בידוד לנשים שנפגעו: "ביקשתי שהמדינה תכין מקומות שנשים יוכלו לשהות בהם במקרה של אלימות, מעבר למקומות הקיימים, ושיעשו בדיקות לנשים החדשות שנכנסות למקלטים, לפני שהן נכנסות. שהיה ממושכת בתוך הבית – עם ילדים ועם לחץ נפשי גדול – עלולה לגרום למקרים חדשים, בנוסף לנשים שסבלו בעבר. אני לא מבינה איך הם לא חושבים להתכונן למצב כזה. אם ישלחו נשים שיכנסו למקלטים וחס וחלילה אחת מהן תהיה עם הנגיף, מה יהיה?"

נשים סופגות אלימות בבידוד – ואין להן לאן ללכת

לדברי יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, חלק מהעבודה כבר נעשתה – ועל משרד הרווחה להשלים את הפתרון בדחיפות. "יש נשים שנאנסו בבידוד, אם זה על ידי השותף או בן הזוג, וגם נשים שהוכו בבידוד ולא היה לאן להוציא אותן. מתחם בידוד לנשים היה צריך לקום כבר מזמן. כבר ארגנו מקום, רק צריך שמשרד הרווחה יספק עובדות סוציאליות ומטבח מרכזי. שתהיה לנו אפשרות להוציא נשים מבידוד למקום שהוא עדיין מבודד. אף אחד פה לא רע – פשוט צריך להתמודד עם מצב חדש".

ממשרד הרווחה נמסר כי המרכזים לטיפול באלימות במשפחה והמקלטים לנשים יישארו פתוחים וימשיכו לקלוט מטופלות על פי הנחיות הבריאות החדשות: "113 המרכזים לטיפול באלימות במשפחה הונחו להמשיך ולטפל והעובדים בהם הוכרו כחיוניים", אומרים במשרד, "במידה ובעקבות הנחיות משרד הבריאות לא תתאפשר הגעה למרכז, יתאפשר טיפול מרחוק – בטלפון או בשיחת וידאו". 

יש לציין כי בעוד העובדות והעובדים הסוציאליים הוכרו כחיוניים, משרד הפנים מאפשר לרשויות המקומיות לעבוד עם 30% מהעובדים בלבד, כך שהמענה המקצועי עדיין מצומצם והוא כפוף להחלטת הרשות. 

במשרד הרווחה אומרים עוד כי המקלטים הונחו להכין חדרי בידוד לקליטת נשים הזקוקות לכך: "יש עוד מקומות פנויים. עוד לא הגענו לתפוסה מלאה, אבל במידה ויהיה צורך בעוד מקום, נכשיר מבנים נוספים וייקלטו לשם נשים. יהיה לזה תקציב ממשרד הרווחה. אנחנו נערכים לזה".

שר הרווחה אופיר אקוניס

ומה עם התמיכה במקלטים הקיימים? "התקופה של המשבר הזה במקלט היא מאוד קשה״, אומרת יעל לוין, ״גם הנשים והילדים בתוך המקלט מאוד בלחץ ובחרדה. אין בתי ספר, כל הילדים נמצאים כל הזמן במקלט, התקופה הרבה יותר קשה אבל יש פחות חברות צוות במקלט שיכולות לתת מענה: חלק צריכות להיות בבידוד, חלק עם ילדים קטנים בבית ופחות זמינות לעבודה". 

במשרד הרווחה הודיעו כי אם המקלטים יידרשו להוצאות כספיות חריגות הם יקבלו תמיכה מוגברת מהמשרד, אך לא ברור מתי ובאיזו מידה זה יקרה. "יש עוד בעיה״, לוין מוסיפה, ״נשים ששוהות במקלטים וסיימו את התהליך הטיפולי והן לקראת יציאה, כרגע לא יכולות לצאת מהמקלט כי בתקופה כזאת קשה לשכור דירה וקשה למצוא עבודה. זה אומר שאם לא יהיו פתרונות נוספים אולי לא נוכל לתת מענה לכל הנשים שזקוקות למקלט". 

מתקיפה מינית – ישר לבידוד

על הבעיות הרבות שיש לפתור סביב אלימות מינית בשגרה נוספו בשבועות האחרונים בעיות חדשות שארגונים בודדים מנסים לפתור. יעל שרר מתארת מציאות של חיפוש פתרונות חירום מאולתרים. "יש נשים שנפגעו מינית בידי אנשים זרים, ולא יודעות אם הן צריכות להיות בבידוד. הן לא חזרו מחו"ל, אין להן מגע עם חולה קורונה מאומת אבל הן פשוט לא יודעות, כי הן לא יודעות מי האדם שעמד מולן.

במשרד הבריאות הנחו אותנו באופן לא רשמי שנמליץ להן להיות בבידוד. אבל כששאלנו אם הן יכולות להיבדק, ענו לנו שאם אין סימפטומים אין מה לבדוק. הנשים האלה לא יכולות לדווח על בידוד בית באתר של משרד הבריאות, כי יש רק שתי אופציות – חזרה מחו"ל, או מגע עם חולה מאומת. אם הן מגיעות עם סימנים הן שייכות לקטגוריה שלישית שהיא קטגוריית רפאים, שמשרד הבריאות יודע עליה, אבל אין לה הערכות מיוחדת או טפסים, ורק אנחנו כרגע מטפלות בדבר הקטן הזה, שהוא עולם ומלואו".

יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

"נכון לעכשיו אנחנו עוקבות אחרי נשים שנמצאות בבידוד אחרי תקיפה מינית. אנחנו נוודא שהנשים האלה משלימות את ימי הבידוד – וגם נוודא שהן משלימות אותם בלי לצאת מדעתן, כי בכל זאת הן עברו תקיפה מינית בידי אדם זר ועכשיו הן נמצאות בבידוד. המטרה שלנו היא לוודא שיש להן רשת תמיכה. כל המערכים לטיפול באלימות מינית בעולם בריאות הנפש בוטלו, אז יש לנו נפגעות שצריכות להיות בהשגחה פסיכיאטרית, והן לא. הן בבית. אני חושבת שהקורונה תגבה פה חיים כי נשים יתאבדו".

שרר מרחיבה על הקושי: "להשיג דברים כמו אנטיביוטיקה נגד מחלות שעוברות במגע מיני, או גלולת היום שאחרי, משהו שהוא לא מאוד מורכב בימים כתיקונם – היום זה כמו משוואה שהוציאו ממנה מיליון גורמים. פתאום צריך חיסון למישהי כשאין אותו בבית המרקחת, אבל אי אפשר להזמין כי הספקים לא שולחים כרגע, ויש רק רוקח אחד, והוא לא עובד עכשיו, והוא לא מוסמך להזריק את זה, והאחות במרפאה לא עובדת ואין קבלת קהל וזה רק אונליין, ויש אחות רק בעיר אחרת אבל אין תחבורה ציבורית, והבחורה בכלל נמצאת בבידוד".

צורך בחשיבה מגדרית

מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים, מסבירה שהשינוי צריך להגיע עוד בשלב קביעת המדיניות.

"אנחנו רואות שאין בכלל חשיבה מגדרית במשבר, למרות שמדוגמאות בעולם במשברים קודמים יש הרבה מדינות שכן השתמשו בחשיבה מגדרית בקביעת מדיניות. חלק מהעבודה שלנו עכשיו הוא לדרוש מהממשלה להבין שהמדיניות שהיא מייצרת משפיעה הרבה פעמים אחרת על גברים ועל נשים, ושהיא חייבת לתת מענה גם לנשים".

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בתל אביב

עדויות ארגוני הנשים יוצרות תמונה לפיה משרדי הממשלה לא היו ערוכים לבעיות הרבות שנוצרו בעקבות המשבר. "נשים נאנסו בבידוד. ואז את צריכה להוציא אותן למקום אחר שבו הן יהיו בבידוד. מה המקום הזה? לאן?״ שואלת יעל שרר. ״אנחנו מאלתרות, כי אין כרגע שום אפשרות. זאת לא דילמה שיש ביום רגיל: אם מישהי נאנסת בידי השותף שלה, היא יכולה ללכת להורים או לחברה. עכשיו פתאום אין אופציות.

״משרדי הממשלה נאלצים בעצמם להבין תוך כדי תנועה מה קורה. הרבה פעמים זה אומר שאנחנו פשוט היחידות ששואלות כל מיני שאלות. וגם לא בטוח שיודעים לענות לנו וזה מאוד מאוד מתסכל. שלא באשמת אף אחד מהצדדים, פשוט כי אף אחד לא יודע את התשובה".

במידה ונפגעתן/ם או הייתן עדות לאלימות, התקשרו למשטרה (100) או לקו הסיוע של משרד הרווחה (118).

קווי החירום של נעמת:

050-2030504

050-7811118

בימים א' עד ה', 8:00-15:00

משרדי נעמת: 03-6492468/9/70

קו חירום ארצי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: 1202

הקו החם של עמותת בת מלך לנשים דתיות וחרדיות שסובלות מהתעללות: 1-800-292-333

מרכזי משרד הרווחה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ברחבי הארץ רשימת הטלפונים כאן

 

אלקין וליאון עברו על החוק בבחירות בירושלים ויש בשורות טובות: לאחר הפצרות שלנו, בפעם הבאה ההלוואות יהיו שקופות

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מפרסם דו"ח על מימון הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018. ראש עיריית ירושלים משה ליאון קיבל קנס של 246 אלף שקלים, והשר זאב אלקין קיבל קנס של 81 אלף שקלים. בסך הכל, יש יותר מועמדים שעברו על החוק מאשר מועמדים שעמדו בו. וגם הטרחנות משתלמת: ההלוואות של המועמדים יהיו שקופות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר עיכוב של חודשים רבים, ומתחת לרדאר, פירסם מבקר המדינה את הדו"ח שלו על הבחירות לרשויות המקומיות. מבדיקה של המועמדים בירושלים, שאחריהם עקבנו לפני ואחרי הבחירות, אנחנו לומדים שאין הפתעות: זאב אלקין ומשה ליאון עברו על החוק, עופר ברקוביץ' עמד בו. מועמד נוסף שהוציא מיליונים אפילו לא טרח לדווח על פעילותו – ולמבקר אין מה לעשות בנושא.  

במסגרת חוק מימון מפלגות, מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות זכאים למימון ציבורי אם הצליחו להיבחר (היקף המימון תלוי בכמות התושבים באותו היישוב). עד לקבלת המימון, המועמדים יכולים לממן את המירוץ באמצעות תרומות (המוגבלות ל-5,000 שקלים לתרומה), או לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות פרטית. הערבות מופקדת עד לקבלת כספי המימון. אם כספי המימון אינם מספיקים לכיסוי הוצאות הקמפיין, הערבים הופכים לתורמים, ותרומתם עשויה להיות גבוהה מ-5,000 השקלים המותרים. 

במקרים מסויימים כמעט בלתי אפשרי שלא לעבור על החוק המוזר הזה. אם בתהליך הביקורת המבקר מגלה ליקויים בדיווח שקיבל מהמועמדים, כמו חריגה ממגבלות התקציב או תרומות אסורות, הוא יכול לקנוס את אותו המועמד. 

מהדו״ח עולה כי יש יותר מועמדים ברשויות המקומיות שעברו על החוק מאשר מועמדים שעמדו בו.

מתוך דוח מבקר המדינה

בסך הכל קנס המבקר ברחבי הארץ 360 סיעות ו-19 מועמדים בסכום מצטבר של 4.5 מיליון שקלים. 84 סיעות נוספות שלא ניתן להן דו״ח חיובי קיבלו רק אזהרה. 189 סיעות ו-10 מועמדים לא הגישו דו״חות כספיים. 46 מאותן סיעות שזכאיות למימון ייאלצו להשיב את כל המימון הממלכתי שקיבלו, בסך מצטבר של כ-1.8 מיליון שקלים. 

מתוך דו"ח מבקר המדינה

משה ליאון, ראש עיריית ירושלים – דו״ח שלילי וקנס של כ-246 אלף שקלים 

ליאון הוציא כשמונה מיליון שקלים בבחירות לראשות העירייה, אך הצליח לגייס רק 4.4 מיליון שקלים. 4.1 מתוכם הם מימון שקיבל מקופת המדינה (בהתאם לכך שנבחר לראשות העירייה אך לא קיבל מושב במועצה), ורק 298 אלף שקל מתרומות. את שאר הסכום מימון מכיסו, פעולה האסורה אף היא, מאחר והיא יוצרת אי שיוויון בהתמודדות למשרות ציבוריות. המבקר גם מציין שליאון, רואה חשבון במקצועו, הגיש את הדו"ח הכספי באיחור רב. הוא קיבל קנס של 246 אלף שקלים ממבקר המדינה.

משה ליאון

סיעת התעוררות בראשות עופר ברקוביץ' סיימה בעודף תקציבי

יריבו של ליאון, שהתמודד מולו בסיבוב השני לראשות עיריית ירושלים, זכה דווקא לאיזכור חיובי בדו"ח. ברקוביץ' הוציא קרוב ל-12.4 מיליון שקלים, בעוד הכנסותיו הגיעו ל-13 מיליון שקלים. עודף של 635 אלף שקלים. 

עופר ברקוביץ'

זאב אלקין קיבל קנס של 81 אלף שקלים

השר זאב אלקין הוציא 9.4 מיליון שקלים בבחירות לראשות העירייה, אך הכניס לקופה שלו באופן חוקי רק 2.9 מיליון שקלים, מתוכם 2.7 מיליון מקופת המדינה. כלומר אלקין קיבל כ-6.5 מיליון שקלים בכספי תרומות בלתי חוקיות בסכומים גבוהים. מה קרה? אלקין לקח ערבויות בגובה מיליוני שקלים, ערבויות שהפכו לתרומות כשנבצר ממנו להשיב את הכסף. כמו ליאון, גם אלקין הגיש את הדו"ח באיחור רב. הוא נקנס בסכום של 81 אלף שקלים. 

השר להגנת הסביבה זאב אלקין

אבי סלמן לא הגיש דו"ח למבקר – ולמבקר אין מה לעשות בנדון

אבי סלמן, מועמד נוסף בירושלים שהוציא מיליוני שקלים במירוץ לראשות העירייה, פשוט עבר על החוק ולא הגיש דו"ח למבקר. "הסיעה לא מסרה את החשבונות ואת הדו״ח הכספי למבקר המדינה כנדרש, למרות בקשות חוזרות ונשנות", כתב המבקר. ידיו של המבקר, למרבה הצער, כבולות, שכן סלמן לא זכה ולו במושב אחד במועצה ולא קיבל תקציב מהמדינה. סלמן אינו היחידי: 189 סיעות ועשרה מועמדים כלל לא מסרו למשרד חשבונות ודו״חות כספיים לתקופת הבחירות, חרף פניות חוזרות ונשנות ממשרד המבקר.

 דו"ח חסר ללא פירוט

כחלק מהשינויים שביצע המבקר באופן פרסום הדו״חות, דו״חות על הבחירות לרשויות המקומיות אינם מפורטים. אמנם הדו״ח החדש מונגש יותר, כך שכל מי שרוצה לדעת איך התנהלו המועמדים יכול לחפש את השורה התחתונה בקלות, אך באותה נשימה ויתר המבקר על פירוט של כל מקרה לגופו והסתפק רק באמירות כלליות, כמו במקרה של המועמדים בירושלים. מה, למשל, היה התירוץ של אלקין וליאון להגיש דו"ח באיחור? אין לדעת. הדו"חות של המבקר הקודם היו אומנם פחות דיגיטליים, אך יותר מפורטים.

דוגמא מהדו"ח

בשורות טובות: ההלוואות יהיו שקופות

עם פירסום הדו״חות הודיע מבקר המדינה כי ממערכת הבחירות הבאה והלאה יפורסמו פרטי ההלוואות שמקבלות הסיעות, בדומה לפרטים על התרומות והערבויות (ערבויות מאפשרות לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות בנקאית של אדם פרטי בעוד הלוואות מתקבלות ישירות מן המלווה). בעבר קראנו שוב ושוב להפוך את ההלוואות שמקבלים המועמדים לשקופות. פנינו בנושא למבקר המדינה, שענה אז כי הנושא ייבחן.

זה חשוב. לציבור יש זכות לדעת מי מממן את הפוליטיקאים שהוא בוחר בהם, עוד בזמן שהם מתמודדים ולא רק לאחר שנבחרו.

היום כותב המבקר מתניהו אנגלמן: "בתקופת הבחירות התקבלו במשרדי פניות המבקשות כי יינתן פרסום להלוואות הנוגעות לבחירות שקיבלו סיעות ומועמדים, לרבות שמות המלווים וסכומי ההלוואות. לאחר ששקלתי ובחנתי את הנושא לעומקו, אני סבור כי יש מקום לפרסם לציבור נתונים בדבר פרטי הלוואות שהתקבלו בנוגע לבחירות לרשויות המקומיות ולמועצות האזוריות. וזאת בעיקר כי הרציונל העומד מאחורי חובת הפרסום של פרטי תרומות וערבויות – לרבות הרצון להבטיח שקיפות ובקרה ציבורית על זיקות בין תורמים וערבים לבין סיעות ומועמדים, בייחוד ערב בחירות – תקף בוודאי גם לגבי הלוואות; פרסום לציבור בהקשר זה יאפשר חשיפת זיקות וקשרים בין מלווים לבין סיעות ומועמדים, ובייחוד כאשר המלווים הם אנשים פרטיים".

לדבריו, ״אם העמדת ערבות – שאין בצידה העברת כספים בזמן אמת – מחייבת דיווח שוטף לציבור, הרי שהעברת כספים במישרין באמצעות הלוואה פרטית בתקופת הבחירות אמורה לחייב דיווח לציבור, בבחינת קל וחומר".

כל הכבוד!

איך זה משפיע עליך: ביקורת בזמן אמת ושקיפות על מימון הקמפיינים עוזרים לציבור לדעת מאיפה מגיע הכסף שעומד לרשות כל מועמד, או במילים אחרות: מי משפיע על המועמד. אנו שמחים שהמבקר החליט שמעכשיו והלאה – גם ההלוואות יהיו שקופות.

מה עוד צריך לעשות? על מועמדים שלא הגישו בזמן דו"ח על מקור המימון שלהם לקמפיין להיענש, ובאופן אישי. לא ייתכן שמועמדים יוציאו מאות אלפים עד מיליוני שקלים מבלי לבוא חשבון עם אף אחד. לכל הפחות המבקר יכול להפנות את תשומת הלב של רשות המיסים.

הליכוד חייב 73 מליון, שפיר כ- 4 מיליון, אבקסיס – 2. מפת החובות של המפלגות נחשפת

ביקשנו מהכנסת לחשוף בפנינו את יתרת החובות של המפלגות למרות עלייה בכמות המנדטים, בליכוד עדיין חייבים את הסכום הגדול ביותר, כ-73 מיליון שקלים לעומת 65 מיליון לאחר הבחירות לכנסת ה-22 מפלגת העבודה בסחרור פיננסי, ונראה שמפלגות העצמאות והתנועה הירוקה לא ישיבו את הכספים • כסף שיכול היה להגיע למערכת הבריאות – מימן קמפיינים מהמיותרים בתולדות המדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

אז כמה עלו הקמפיינים של המפלגות השונות בבחירות לכנסת ה-23? שלוש מערכות בחירות הביאו, להערכתנו, להוצאה של קרוב למיליארד שקלים (רק על קמפיינים). נזכיר שכבר לקראת הבחירות לכנסת ה-22 נכנסו חלק מהמפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדו״חות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע שנים וחצי. אבל לקראת הבחירות האחרונות (לכנסת ה-23), ולאחר המשך התנהלות רשלנית ובלתי שקופה, המצב החמיר והח"כים שדדו בערפל הבחירות שורת הטבות מפליגה למימון מפלגותיהם – על חשבוננו.

עיצוב: גיא נחשון

מידע שקיבלנו במסגרת בקשת חופש המידע מציג את יתרות ההלוואות שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת, והן מסתכמות בסכום של כ-192 מיליון שקלים, לעומת כ-180 מיליון שקלים לאחר הבחירות לכנסת ה-22. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר מתוך המימון המפלגתי השוטף שהן מקבלות מהכנסת בתוך ארבע וחצי שנים את ההלוואות שלוו. חלקן לא יעמדו בזה. הכל יוצא, נזכיר, מהכיס של כולנו.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה לכ-1.4 מיליון שקל).

מפלגת הליכוד היא המפלגה עם החוב הגבוה ביותר – אך היא צפויה לשלם אותו

המפלגה הגדולה, הליכוד, חייבת לכנסת יותר מ-73 מיליון שקלים (יחד עם החובות של יפעת שאשא ביטון, שהתמודדה ברשימה מטעם מפלגת 'כולנו' שעדיין קיימת על הנייר ונכנסה לכנסת האחרונה כחלק מהליכוד). הסכום מהווה 85% מגובה החוב שמותר למפלגה לקחת מהכנסת. אחריה כחול לבן, על שלוש המפלגות שבה (תלם, חוסן לישראל ויש עתיד), שחייבות יחד 41 מיליון שקלים, 50% ממקסימום ההלוואה החוקית. החובות הגדולים נמצאים אמנם במפלגות הגדולות, אך אלה צפויות להחזיר את חובותיהן בזמן. 

מפלגת העבודה חייבת יותר משתוכל להחזיר ולא תוכל לנהל עוד קמפיין

לעומת הגדולות, המפלגות הקטנות, שחלקן לקחו הלוואות שאינן יכולות להחזיר, נקלעו לבעיה. במצב הקשה ביותר נמצאת מפלגת העבודה, שחייבת לכנסת כ-10.5 מיליון שקלים. אמנם מדובר בסכום דומה לזה שהייתה חייבת באוקטובר, אבל עם ירידת המנדטים של המפלגה מחמישה לשלושה המפלגה חייבת יותר כסף משתוכל להחזיר בשנים הקרובות. במצב פיננסי כזה, אם יהיו בחירות נוספות בקרוב, העבודה לא תוכל לנהל קמפיין בכלל. שותפתה לרשימה מרצ צמצמה במעט את החוב שלה, שירד מתשעה מיליון שקלים באוקטובר לכ-8.6 מיליון שקלים. ח"כ אורלי לוי אבקסיס חייבת שני מיליון שקלים. ממפלגת העבודה לא נמסרה תגובה.

יו"ר מפלגת העבודה – עמיר פרץ. תמונה: אתר הכנסת

דגל התורה, מפלגה ברשימת יהדות התורה, חייבת גם היא יותר כסף ממה שמותר לה. המפלגה חייבת 9.4 מיליון שקלים, שהם 4% יותר מהחוב המותר לה על פי חוק.

מהמפלגה נמסר: "דגל התורה חייבת לכנסת כ-9.4 מיליון שקלים. הסכום שמותר לדגל התורה ללוות לפי חוק גבוה בכשלוש מאות אלף שקלים מהסכום שהיא לקחה בפועל". עוד הוסיפו: "כדאי לעיתונאי לעשות עבודה מקצועית, ללמוד את החוק ובראשונה לדעת מה גובה יחידת המימון".  

בדקנו מול משרד האוצר שבדק גם מול חשב הכנסת: 1,388,600 לכל יחידת מימון. וזה לא שינה את העובדה שהמפלגה חרגה מהמותר לה. אפילו קצת יותר ממה שהערכנו.

החובות שלא יכוסו – סתיו שפיר הצליחה להגדיל את חובה מבלי להתמודד לכנסת

ויש גם מפלגות שאת הכסף שלוו כבר אין מאיפה לגבות, כיוון שהן לא נכנסו לכנסת ה-23. מפלגת העצמאות של אהוד ברק הקטינה במקצת את החוב שלה מחודש אוקטובר והיא חייבת היום כארבעה מיליון שקלים, לעומת ארבעה וחצי מיליון שקלים שהייתה חייבת באוקטובר. אבל דווקא החוב התמוה ביותר הוא של התנועה הירוקה בראשות סתיו שפיר, שלמרות שלא התמודדה הצליחה להגדיל את חובה מ-3.4 מיליון שקלים לכ-3.9 מיליון שקלים – חצי מיליון יותר. גם פה, את החוב ככל הנראה יממן הציבור. משפיר ומברק לא נמסרה תגובה.

סתיו שפיר – יו"ר התנועה הירוקה

צל"ש לרשימה המשותפת

המפלגות שהתנהלו באופן האחראי ביותר ולקחו הלוואות נמוכות, אם בכלל, הן ברשימה המשותפת: רע"ם, בל"ד, תע"ל וחד״ש. חובן המשותף עומד על 2.6 מיליון שקלים, 6% בלבד מהסכום שיכלו לקחת. סחתיין. בהתחשב בכך שלרשימה המשותפת 15 מנדטים, הכסף צפוי לחזור תוך חודשים ספורים לקופת הכנסת. 

ישראל ביתנו, המפלגה היחידה שהתנגדה באופן אקטיבי להעלאת המימון לקראת הבחירות לכנסת ה-23, הקטינה במקצת את החוב שלה מ-6.6 מיליון שקלים ל-6.4. כלומר, לא לקחה עוד הלוואות – למרות שהייתה יכולה. 

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

לא רק שכל הכסף הזה יוצא מכיסך, אין לנו מושג עד כמה ההוצאות האלו לגיטימיות. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים. כסף שיכול היה ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח. 

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

ההוצאות חייבות להיות שקופות. המפלגות חייבות לפרסם דו״ח הוצאות, כמו שמפרסם כל משרד ממשלתי. שקיפות מפחיתה בזבוז כספים. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו על תקציב קשר עם הציבור. 

על המשבר הדמוקרטי והקורונה: צוות שקוף מסבירים

השבועיים האחרונים היו מבלבלים במיוחד, כשבכל יום התבשרנו על "גזירות קורונה" חדשות ועוד ספין פוליטי. צוות שקוף עושים סדר בעניינים: איך הגענו למצב של מלחמה על הדמוקרטיה, מה הם הצעדים מסכני הדמוקרטיה שננקטו כאן לאחרונה, למה היינו חייבים להקים ועדות ומה קרה כשהן כבר קמו, וגם – היכן בעולם מתבצעים איכוני טלפון של אזרחים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

איך הגענו מריב על התקנון למלחמה על הדמוקרטיה? // תומר אביטל

הקמת ועדות הכנסת, דו"ח מבקר המדינה המיותר ולמה מיקי זוהר ממשיך להחרים את הוועדות? // עידן בנימין

 

 

על העיכוב של אדלשטיין את עבודת הכנסת והחלפת יו"ר הכנסת // אסף נתיב

 

 

על הצעדים מסכני הדמוקרטיה שננקטו כאן לאחרונה, וגם – אילו עוד מדינות משתמשות באיכון טלפונים של אזרחים? // מאיה קרול

 

מה קורה לדמוקרטיה שלנו ומה אנחנו עושים בהפגנה הדיגיטלית? // תומר אביטל

כאוס והנחיות מבולבלות בשירותי הדת בעת משבר הקורונה מסכנים את כולנו

מאז פרוץ נגיף הקורונה חוסר הבהירות בהנחיות הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים בקשר להגעה למקוואות ובתי כנסת מסכנת את הציבור. על אף שכ-29% מהנדבקים בקורונה נחשפו לנגיף בבתי כנסת, רק הלילה הממשלה הוציאה הוראות ברורות, אך חלקיות: בתי הכנסת ייסגרו, אך תותר תפילה במניין בשטח פתוח והמקוואות יישארו פתוחים. שאלות רבות נותרו פתוחות, אך הכרוניקה של השבועות האחרונים מעידה על בעיה חמורה בקבלת ההחלטות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

אנחנו בימים של משבר בינלאומי ולאומי. ההנחיות של משרד הבריאות מדברות על ריחוק חברתי, הקפדה על איסור התקהלות והימנעות ביציאה מהבית. זה אתגר לקובעי המדיניות: היכן ומתי ניתן לאפשר יציאה, מה גודל הקבוצה המותרת ולאיזה צורך? אלא שהמשבר הביא עמו משבר נוסף – הצורך בקבלת החלטות לגבי סגירתם של מוסדות דת שונים, והוא בהחלט חשף חלק מבעיות העומק של שירותי הדת בישראל.

מוסדות הדת הנפוצים ביותר הם בתי הכנסת והמקוואות, אך יש הבדל גדול ביניהם מבחינת קביעת המדיניות. בתי הכנסת אמנם נהנים מהקצאת קרקע ומבני ציבור אך מנוהלים באופן פרטי לחלוטין, ללא רגולציה מלמעלה. כל בית כנסת והרב או הגבאי שלו. לעומת זאת, המקוואות בישראל מנוהלים באופן ציבורי לגמרי (להוציא מספר חריגים קטן). הרשויות המקומיות מקצות להן שטח ובונות אותן בסיוע המשרד לשירותי דת. המועצות הדתיות המקומיות אמונות על תפעולם והעסקת הבלניות.

למרות זאת, לא התקבלו החלטות אחידות לגבי המקוואות ובתי הכנסת עד יום שלישי בלילה (24/03/20), אך גם הן חלקיות. מפרוץ המשבר ועד אמש, הגורמים הממשלתיים האחראיים – הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת – לא סיפקו הנחיה ברורה מלבד, "יש להישמע להנחיות משרד הבריאות". אלא שההנחיות לא ברורות, בלשון המעטה. הסכנה לציבור – ברורה. לפי נתונים עדכניים, כ-29% מהנדבקים בקורונה נחשפו לנגיף בבתי כנסת.

המקוואות – היעדר הנחיות וחוסר בהירות

לפני כשבוע יצאו הרבנים הראשיים וחברי מועצת הרבנות הראשית במכתב משותף המתנגד לעמדה הלכתית שפרסם הרב חיים אמסלם, בה הוא מציע אפשרות של טבילה באמבטיה בתנאים מסוימים כתחליף לביקור במקווה. במכתב הם טוענים שאפשר להמשיך לטבול במקוואות הנשים ללא פירוט או הנחיה נוספת, ושבעיקר יש להתנגד לעמדתו של הרב אמסלם. מה לגבי הנחיות לטובלות? האם להגיע בתיאום מראש או להתקשר לפני כן? האם ניתן לטבול ללא נוכחות הבלנית? 

המשרד לשירותי דת פרסם יום לאחר מכן הנחיה לקונית הקובעת כי יש לאפשר עד 10 אנשים באזור ההמתנה ורק אדם אחד בבור הטבילה, כל זה בכפוף לשמירה על מרחק של שני מטרים בין הטובלות. האם הגיוני להשאיר מקוואות טהרה פתוחים ללא מגבלות נוספות כשבריכות שחייה ומקומות נוספים נסגרו לחלוטין בצו בריאות העם? האם לאחר שאשה שנדבקה בוירוס טבלה במקווה באפרת לא כדאי לבחון את ההנחיות מחדש? אין מי שינפק הסברים או הנחיות מפורטות יותר.

המצב בבתי הכנסת – מבולבל עוד יותר

כאמור, בתי הכנסת פועלים באופן פרטי, אך בעת משבר לאומי, הגבאים ורבני הקהילות מבקשים המלצות מגורמים הלכתיים בכירים. בפועל, רבנים מקומיים שונים קיבלו החלטות מגוונות. יש בתי כנסת שנסגרו עד הודעה חדשה, חלקם עשו זאת לראשונה מזה עשרות שנים. ואילו במקומות אחרים, כמו בפתח-תקווה, רב העיר הוציא הנחיה לקראת השבת האחרונה להמשיך ולהתפלל ברישום מראש במניינים שלא יעלו על 15 מתפללים, מה שלכאורה מנוגד להנחיות משרד הבריאות.

משרד הבריאות בעצמו הוציא המלצה למתפללים לא להגיע לבתי הכנסת, אך הרבנים הראשיים הוציאו ביום חמישי האחרון הנחיות סותרות. כל אחד שלף המלצה נפרדת, הפעם ללא חתימה של חברי מועצת הרבנות הראשית. הרב יצחק יוסף ביקש למשל להשאיר את בתי הכנסת פתוחים למניינים של עשרה מתפללים בלבד, בריחוק המתאים. הרב דוד לאו טען שניתן וחשוב להתפלל בבתי הכנסת בהתאם למגבלות הקיימות, אך הבהיר שהחובה להתנהל בהתאם לדרישות וההנחיות שהוציא משרד הבריאות, שכזכור המליץ למתפללים להתפלל בביתם.

ההוראות המבולבלות בנוגע לתפילה

כאילו שאי האחידות הזו לא הספיקה, הגיע מסמך של המשטרה שפורסם ביום ראשון, בו נכתב כי יש לאפשר תפילה של עד עשרים מתפללים, מה שמנוגד אף הוא לצו בריאות העם ולא ברורה ההחרגה.

הסאגה הגיעה לשיא כאשר ביום שלישי הוציאו ברבנות הראשית קריאה לקביעת תענית ציבור למען מאבק במחלה. רק שבקריאתם הם מציינים שעל כל רבני הערים והקהילות בארץ ובעולם לקיים תפילות בבתי הכנסת עצמם, לרבות קיום מניינים נוספים בעזרת נשים ובחדרים סמוכים, במגבלה של עד עשרה אנשים ובריחוק של שני מטר. למעשה, הרבנים הראשיים חותמים בזה על קיום של התקהלויות שיכולות להגיע לשלושים וארבעים איש במתחם אחד, זאת בזמן הממשלה דנה בהגבלות נוספות וכאשר מתברר כי בתי הכנסת אחראיים לכרבע ממקרי ההדבקה בארץ עד כה (נכון ל-22/3/20).

המשותף לכל אלה הוא שהגורמים הממשלתיים האמונים על שירותי הדת בישראל נמצאים בעצמם בכאוס. ההנחיות שיוצאות אינן אחידות, ולעתים חסרות פרטים רבים. הדבר מוביל גורמים מקומיים לקחת יוזמה ולעיתים לקבל החלטות שרירותיות, שלא תמיד עולות בקנה אחד עם הנחיות משרד הבריאות. מספיק לבדוק את מסלולי החשיפה של חולים רבים שעוברים בבתי כנסת שונים, ולהבין שמוסדות דת בישראל הם מקומות משמעותיים שיש לבחון מחדש את הצורך בהגעה אליהם בעת כזו. 

מנכ"ל המשרד לשירותי דת עו"ד עודד פלוס (מתוך אתר המשרד)

בהנחיות החדשות שיצאו הלילה ניכר שהממשלה והרבנות החלו להפנים את הבעיה. בתי הכנסת צפויים להיסגר אך תותר תפילה במניין בשטח פתוח ומקוואות הנשים ימשיכו להיות פתוחים. האמת? מעט מדי ומאוחר מדי. סכנת ההדבקה במקומות אלה, שכאמור התרחשו בהם מעל לרבע ממקרי ההדבקה המוכרים בישראל, ברורה ומוחשית לכולנו. אין להקל ראש באף שיקול, דתי ובריאותי.

שאלות רבות נותרו עדיין פתוחות: כיצד למנוע התקהלות במקווה? כיצד יש לחטא את המים והמשטחים במקום? מה ההנחיות בקשר להוצאת ספר תורה בתפילה? מנכ"ל המשרד לשירותי דת עו"ד עודד פלוס צריך להוציא עוד היום הנחיות מסודרות ואחידות המתואמות עם ההוראות החדשות ומפיגים את הערפל בקשר לשאלות שנותרו פתוחות. לטובת ציבור הבכלל, וציבור שומרי המסורת בפרט.

מהמשרד לשירותי דת נמסר בתגובה:

מפרוץ משבר הקורונה המשרד לשירותי דת מוציא הנחיות ברורות. הם פורסמו לציבור בכלי התקשורת. ההנחיות נגזרות בהתאם להנחיות משרד הבריאות ובתיאום מלא עם משרד הבריאות.
אנו מעדכנים בכל יום את ההנחיות שלנו בהתאם להוראות משרד הבריאות. ניתן להיכנס לאתר המשרד, לדף הפייסבוק והטוויטר ולראות את ההנחיות של המשרד לשירותי דת. השינויים שנעשים הם נגזרת לשינויים אותם עורך משרד הבריאות מעת לעת.
בסוגיית מקוואות הנשים; חשוב לציין, אנו פועלים לפי תנאים מחמירים ביותר ובעת כתיבת התגובה יושבים אנשי המשרד לשירותי דת ומשרד הבריאות לצורך כתיבת נהלים חדשים בסוגיית מקוואות הנשים.
צר לנו שיש אנשים היושבים על הטריבונה ומחלקים שלל עצות ורעיונות המנותקים מן המציאות. בניגוד גמור לנכתב במאמר של פרנק המשרד פועל ליישם את ההנחיות במערך שירותי הדת. כאשר בריאות הציבור היא ערך עליון.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

15 ציטוטים שאסור לפספס מפסיקת בג"ץ

בג"ץ פרסם בלילה את החלטתו לחייב את ח"כ יולי אדלשטיין לקיים הצבעה לבחירת יו"ר הכנסת עד יום רביעי. מעבר לדרישה הפרקטית לקיום ההצבעה, בג"ץ פרש משנה רחבה בה נימק מדוע על הכנסת להישאר עצמאית וחזקה. אספנו את הציטוטים שחייבים לקרוא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| נועה כחלון |

בשעת 22:09, שעה בדיוק לאחר שח"כ יולי אדלשטיין נתן תשובתו לבג"ץ, פרסם בית המשפט פסק דין באורך 17 עמודים. המהירות מרימה גבה ליחס של השופטים לתגובתו של אדלשטיין. עם זאת, פסק הדין מנומק ונותן מענה גם למרבית טענותיו של אדלשטיין. אספנו את הציטוטים העיקריים מפסק הדין, שתוכלו לשפוט בעצמכם ובעצמכן.

1. מתי יתערב בית המשפט בהחלטות הכנסת?

"כלל הוא שהסמכות לקבוע את סדר יומה של הכנסת ואת מועד דיוניה נתון ליו"ר הכנסת. סוגיות אלו הן עניין "פנים פרלמנטרי" מובהק ועל כן, ככלל, נמנע בית משפט זה מלהתערב בהן… זאת, להוציא מקרים מיוחדים שבהם קיים חשש לפגיעה "במרקם החיים הדמוקרטיים" או ביסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטרית…"

2. התקנון מתיר לדחות בחירת יו''ר עד לכינון ממשלה אך לא מתיר לסכל זאת קודם לכן

"…סעיף 2(ב) לתקנון הכנסת, שאף הוא מסתפק בקביעת המועד המאוחר ביותר לבחירת יו"ר הכנסת – (קובע) "לא יאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה". מתקין התקנון התיר לדחות את בחירת היו"ר עד לתאריך מאוחר זה, אך בוודאי שלא התיימר לסכל בחירת יו"ר קודם לתאריך זה".

3. מתחם שיקול הדעת הנתון ליו''ר הכנסת בעניין הנוגע בו ישירות - מוגבל

"אנו סבורים כי בהינתן העובדה שמדובר ביו"ר בפועל המכהן מתוקף דין הרציפות וכן בהינתן העובדה כי מדובר בעניין הנוגע בו ישירות, שיקול הדעת הנתון לו בהקשר זה אינו רחב אלא מוגבל ותחום ביותר. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בהינתן העובדה שבמהלך השנה האחרונה התקיימו במדינת ישראל לא פחות משלוש מערכות בחירות והמשיב 1 (אדלשטיין, נ"כ) מכהן למעשה כיו"ר בפועל כבר מאז השבעת הכנסת ה-22".

"במקרה דנן, אין מנוס מהמסקנה כי החלטתו של יו"ר הכנסת שלא להעלות להצבעה במליאה את סוגיית בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת אינה עולה בקנה אחד עם היקף הסמכות המסורה לו כיו"ר בפועל והיא חורגת ממתחם שיקול הדעת המסור לו". 

4. על יו''ר כנסת זמני לנהוג בריסון ואיפוק

"כפי שציין היועץ המשפטי לכנסת בתגובתו לעתירות, יו"ר הכנסת מחזיק בתפקיד זה "כפיקדון זמני" עד לבחירת יו"ר קבוע לכנסת ומצב דברים חריג זה משליך בהכרח על היקף סמכותו של יו"ר הכנסת ועל שיקול הדעת המסור לו. בדומה לממשלת מעבר הפועלת מכוח עיקרון הרציפות, הנדרשת לפעול באיפוק ובריסון, כך גם יו"ר הכנסת בפועל, והחשיבות שבאיפוק ובריסון מצידו מתחדדת במיוחד נוכח אופי תפקידו של יו"ר הכנסת, המחייבו לאי תלות ולממלכתיות".

5. סיכול רצון הבוחר

"…הפגם בהתנהלות זו טמון בראש ובראשונה בחשש כי מדובר בסיכול רצונו של הבוחר. כידוע, הבחירות לכנסת מהוות יישום של כלל ההכרעה היסודי במשטר הדמוקרטי – הכרעה על פי עמדת הרוב".

"בענייננו, מבקשות סיעות הבית, המונות 61 חברי כנסת, להשתמש בכוחן הפוליטי כדי לנסות ולמנות יו"ר קבוע לכנסת ה-23… לפיכך, התערבות במאמץ זה של רוב חברי הכנסת יש בה משום פגיעה בהכרעת הבוחר."

6. הכנסת אינה ''להקת המעודדות של הממשלה''

"עמדת יו"ר הכנסת לפיה בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת תלויה במהלכים להקמת הממשלה יש בה משום היפוך היוצרות. הכנסת היא הריבון. הכנסת אינה "להקת המעודדות של הממשלה".

"המשיב 1 (אדלשטיין, נ"כ) נימק את סירובו בציינו, בין היתר, כי אזרחי ישראל מייחלים לכך שסוף סוף תקום ממשלה בישראל לאחר שלוש מערכות בחירות… אך תקווה זו – המשותפת לכולנו – אינה יכולה להוות נימוק לסירובו של יו"ר הכנסת להביא להצבעה בחירה של יו"ר כנסת קבוע, שכן בכך הוא מעמיד בלב סירובו שיקול פוליטי הנוגע להקמת ממשלה – תהא מתכונתה אשר תהא. שיקול פוליטי כזה אין לו מקום במתחם שיקול הדעת המסור לו בשאלה אם לכלול או שלא לכלול הצעות לסדר יום בדיוני מליאת הכנסת, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבחירה של יו"ר הכנסת עצמו".

7. עקרון הרציפות והרציונל בבסיסו

"מסורת העבודה של הכנסת על פי הנהוג והמקובל בה נושאת אף היא משקל בענייננו… היועץ המשפטי של הכנסת ציין כי בפועל, במרבית הכנסות נבחר יו"ר הכנסת כבר ביום כינוס הכנסת. בהקשר זה לא למותר לציין כי אחד הרציונלים שעמד בבסיס ההצעה לתיקון חוק יסוד: הכנסת, אשר החיל את דין הרציפות על תפקיד יו"ר הכנסת, היה שעל פי הנוהג היו"ר הקבוע של הכנסת נבחר בסמוך למועד כינונה של הכנסת החדשה, ובדרך כלל בישיבתה הראשונה של מליאת הכנסת".

8. תגובת בית המשפט לחשש של יועמ''ש לכנסת בבחירת יו''ר שעלול להתברר כחבר אופוזיציה

"היועץ המשפטי של הכנסת הוסיף והעלה את החשש ל"תקלה משטרית" העלולה להתרחש אם ייבחר כעת יו"ר כנסת ובהמשך יתברר שהוא נמנה עם האופוזיציה. לעת הזו מדובר בחשש שהיתכנותו אינה ברורה. מכל מקום, חזקה על כל מי שיבחר לכהן כיו"ר קבוע של הכנסת שימלא תפקידו בממלכתיות, בהתאם לחוק, לנוהג ולנהלים שהתגבשו בכנסת".

9. הגנה על הזכות הגרעינית של הרוב לממש זכויותיו

"בפעילות הפרלמנטרית, שלטון הרוב אינו רשאי לדרוס את זכויות המיעוט הפרלמנטרי. מכאן נכונותו של בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו גם החלטות "פנימיות" של בית המחוקקים כדי לשמור על זכויות המיעוט, על אף הריסון השיפוטי בו הוא נוהג לגבי התערבות בהחלטות הכנסת".

"'כוחות השוק הפוליטי לא עשו את שלהן, ובית המשפט התבקש על ידי העותרים להושיט סעד לרוב הפרלמנטרי ולהגן על זכות היסוד המוסדית וה"גרעינית" של הרוב לממש את זכויותיו. הפגיעה ברוב הפרלמנטרי שמבקש לבחור ביו"ר הכנסת אשר "בעת מילוי תפקידו מייצג את כל סיעות הכנסת והוא עומד בראשה של הכנסת.. היא פגיעה במרקם החיים הדמוקרטי וביסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטארית".

10. במקרה הזה השיקולים פוליטיים אינם רלוונטיים

"לעיתים שיקולים פוליטיים-קואליציוניים בבחירה, מינוי או הדחה של חבר כנסת זה או אחר הם שיקולים לגיטימיים פנים-פרלמנטריים, שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בהם… לא כן השיקול הפוליטי שהנחה את יו"ר הכנסת במקרה דנן – המתנה בתקווה לכינונה של ממשלת אחדות. שיקול זה אינו ממין העניין (וכשלעצמי התקשיתי להבין את הקשר הסיבתי בין בחירת יו"ר כנסת לבין סיכול האפשרות לכינונה של ממשלת אחדות בשל כך)."

11. ממשלה שטרם כוננה - אינה יכולה לשלוט על הכנסת

"ממשלה לחוד וכנסת לחוד, האחת נוגעת ברעותה, אך עדיין שתי רשויות נפרדות המה. נחזור למושכלות יסוד – הממשלה היא שיונקת את חיותה מהכנסת, ולא להיפך. על אחת כמה וכמה, שממשלה שטרם באה לעולם אינה יכולה לשלוט על הכנסת ולהורות לה "לדומם מנועים" עד אשר תיכון, אם בכלל".

12. החלטה ''רגילה'' אל מול החלטה ''ממלכתית''

"טענתו של יו"ר הכנסת, כפי שנתמכת על ידי סיעת הליכוד, היא שהסמכות לקבוע את סדר יומה של הכנסת ואת מועדי דיוניה היא בליבת שיקול הדעת של יו"ר הכנסת, כעניין פנים-פרלמנטרי מובהק שבית משפט זה אינו צריך להידרש לו.  איני סבור כך. העתירות שבפנינו אינן נסבות על החלטה "רגילה" כזו או אחרת שצד מבקש להביא לסדר היום של הכנסת".

"ההחלטה שבפנינו היא מסוג שונה לחלוטין. המדובר בהחלטה "מלכותית"… הנוגעת לבחירתו של המוציא והמביא בפעילותה של הכנסת, המנצח באופן ממלכתי על התזמורת הפרלמנטרית. התערבותו של בית משפט זה נדרשת על מנת לאפשר לרוב הפרלמנטרי לממש את זכותו לבחור את היו"ר".

13. שיתוק הכנסת בזמן ממשלת מעבר מונע מהכנסת לבצע את תפקידה כמפקחת על הממשלה

"אפשר לומר כי לכנסת יוחדו שלושה תפקידים עיקריים:

א. חקיקה ראשית.

 ב. פיקוח על פעולות הממשלה.

 ג. תפקידה כרשות מכוננת.

"… מאז פיזור הכנסת ה-20 ועד לימים אלה שלאחר הבחירות לכנסת ה-23 – הכנסת (מטעמים מובנים) כמעט שלא הפעילה את סמכויות החקיקה שלה (שלא לדבר על תפקידה כרשות מכוננת), ולמעשה מה שהיא הייתה אמורה לעשות זה לפקח על פעולות הממשלה, שהפכה מאז פיזור הכנסת ה-20 למה שמכונה: "ממשלת מעבר". 

"האירועים שהולידו את העתירות שבפנינו… המדגימות את האפשרות שהכנסת עלולה להיות משותקת למעשה ולא תוכל להפעיל כהלכה אפילו את סמכויות הפיקוח הנ"ל. אין לקבל מצב דברים זה, שכן דווקא בעת שמכהנת "ממשלת מעבר", שסובלת מ"גירעון דמוקרטי" -.. תפקידי הפיקוח של הכנסת אמורים להתעצם, ולו מכוח חובת האמון הכללית שחבה הממשלה כלפי הכנסת מכוח סעיף 3 לחוק-יסוד: הממשלה. והכנסת, בית הנבחרים של המדינה – אמורה במקרה שכזה לפקח באופן הדוק על "ממשלת המעבר" ולהתנהל על פי רצונם של רוב חבריה, תוך כיבוד זכויות המיעוט."

14. איך זה במדינות אחרות?

"בארה"ב הליך ה-Impeachment (הדחה של הנשיא) נערך בפני הסנאט, כאשר בראש הסנאט יושב במעמד זה, מכוח החוקה האמריקאית, נשיא בית המשפט העליון, ולא סגן הנשיא, המנהל בדרך כלל את ישיבות הסנאט. הטעם העיקרי לדבר הוא ניגוד העניינים המובנה שיש לסגן הנשיא בנושא זה, שכן יש לו אינטרס בתוצאות ההליך".

15. האם זו יכולה להיות הפעם הראשונה בה יכהן יו''ר כנסת שאינו מקובל על מפלגת השלטון?

"… לאחר מותו של יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק בינואר 1959 (שכיהן כיו"ר הכנסת מאז יסודה) ביקשה מפלגת השלטון אז (מפא"י) לבחור במקומו בחבר הכנסת ברל לוקר מסיעתה. 

"מנהיג האופוזיציה דאז, חה"כ מנחם בגין, יחד עם חברו, חה"כ ד"ר יוחנן בדר, הציעו כי חה"כ ד"ר נחום ניר-רפאלקס, איש אחדות העבודה, שהיה משפטן פרלמנטרי מנוסה ומוערך (והיה חבר בקואליציה של מפא"י), יציג את מועמדותו לתפקיד הכנסת השלישית עד לתום הקדנציה של אותה כנסת, והוא נענה לכך. 

"הייתה התמודדות, ובסופה ניצחה "קואליציית ניר" ב-53 קולות של: חירות, הציונים הכלליים, אחדות העבודה, מפ"ם, המפד"ל ומק"י את מועמד מפא"י, חה"כ ברל לוקר, שקיבל רק 41 קולות (המפלגה הפרוגרסיבית, שהיו לה שבעה מנדטים – נמנעה מהצבעה). מאז המושג "קואליציית ניר" הפך למטבע לשון, המתאר תופעה חיובית במשפט החוקתי הישראלי, שכן קואליציה זו הוכיחה שאפשר להציב מועמד שאיננו מקובל על מפלגת השלטון, להביא לבחירתו ולקדם את עצמאות הכנסת".

משרד הכלכלה הדיח את ראש עיריית כפר סבא מאחד מתפקידיו – משום שפעל בחוסר שקיפות

ראש עיריית כפר סבא, רפי סער, עמד בראש מפעל המים העירוני – אך במשרד הכלכלה והתעשייה החליטו להדיחו מהתפקיד לאחר שסירב למסור מידע לתושבים. סיפור מקומי על החשיבות שבשקיפות ועל הכוח של אקטיביזם אזרחי בימים כתיקונם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

הכל התחיל כשתושבי העיר כפר סבא ביקשו לקבל פרוטוקולים של ישיבות הנהלת מפעל המים – הארגון שאחראי על אספקת המים בעיר"בעירייה השתמשו במשך שנים במפעל המים כמו קופה ב'. לקחו תקציב של מיליון וחצי ש"ח בשנה לעמותות, אגודות ספורט ופעילויות של העירייה, בלי שקיפות", אמר לנו ערן ורנר, תושב העיר שהתניע את מאבק השקיפות במפעל המים. "כתושב העיר יש לי זכות לעיין בפרוטוקולים. אז פניתי למפעל המים וביקשתי לראות אותם", הוא מספר.

אלא שרפי סער, ראש העיר כפר סבא ומי שעמד בראש הוועד שמנהל את מפעל המים, התעלם מהבקשה.

לאחר שמפקח מטעם רשם האגודות השיתופיות – הגוף במשרד הכלכלה שאחראי על ארגונים כמו מפעל המים – דרש את מסירת המידע, סוף סוף הועברו לתושבים פרוטוקולים. אך אלו היו מושחרים בחלקים רבים. אף שהמפקח קבע כי השחרת הפרוטוקולים לא מוצדקת, דבק הוועד, בראשות סער, בסירובו למסור מידע מלא לתושבים – גם לאחר בקשות חוזרות ונשנות לקבלת המידע.

ראש העיר כפר סבא, רפי סער

"הוועד לא יכול למנוע מ"בעלי הבית" האמיתיים של האגודה להסתובב בביתם ולתור אחר מידע אותו הם מבקשים".

בעקבות הסירוב, משרד הכלכלה החליט להדיח את ראש העיר סער מתפקידו כיו"ר ועד מפעל המים העירוני, לא פחות. ואם זה לא מספיק, גם הוחלפו כלל חברי הוועד ובמקומם מונתה הנהלה חדשה. כל זה קרה בגלל סירוב לפעול בשקיפות.

"כשיצאתי לדרך ידעתי שיש הרבה דברים לא תקינים שקורים שם מבחינת שקיפות, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יגיע למצב הזה", סיפר ורנר. "האגודה מושתתת על עקרונות הדמוקרטיה", נכתב במסמך שפרסם רשם האגודות השיתופיות במשרד הכלכלה, "חברי הוועד אינם אלא שלוחים של התושבים ובעלי העסקים בעיר, החבים כלפיהם בחובת נאמנות, המבוססת על שקיפות מוחלטת". 

בנוסף הופיע במסמך הסבר בהיר ומקסים על החובה לפעול בשקיפות: "כשם שאיש אינו יכול למנוע מאדם להיכנס לכל מקום שיחפוץ בביתו הוא, כך לא יכול הוועד למנוע מ"בעלי הבית" האמיתיים של האגודה – החברים – להסתובב בביתם ולתור אחר מידע אותו הם מבקשים".

טענות אלה נכונות לא רק למידע הקיים בארגונים עירוניים, אלא לכל גוף ציבורי. המידע שבידי השלטון שייך לציבור. אסור שהנציגים שלנו ישכחו שעבודתם לייצג אותנו ולעבוד עבורנו – ובמשרד הכלכלה עשו צעד חשוב על מנת לוודא את זה.

ההנהלה החדשה, אגב, הסכימה למסור את המידע לתושבים.  ראו כמה חשוב אקטיביזם אזרחי: בקשה למידע של תושבים שוחרי שקיפות ומאבק נחוש הוביל להדחת ראש העיר מאחד מתפקידיו, ולהדגשת החובה של גוף ציבורי לפעול בשקיפות.

עכשיו זה סופי: התיקון של איילת שקד מאפשר להסתיר תרומות בסכומי עתק

לפני כשנתיים העביר משרד המשפטים שינוי בחוק המאפשר תרומות אנונימיות לעמותות עד סכום של 100 אלף שקל. היום ניתן לראות איך השינוי פגע בצורה משמעותית בשקיפות במגזר השלישי. התרומות לתנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

ב-2015 וגם ב-2016 העבירה "יוניון מוטורס", משווקת רכבי טויוטה בישראל, תרומה בגובה 100 אלף שקל לתמיכה בפעילות התנועה לאיכות השלטון. ב-2017 העבירה לה החברה תרומה נוספת בגובה 80 אלף שקל. ומה לגבי 2018? אנחנו כבר לא יכולים לדעת.

המצב הזה נוצר לאחר שבכנסת ה-20 הובילה שרת המשפטים דאז, איילת שקד, שינוי המאפשר לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל בשנה – זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקל בעבר. ב"שקוף" נלחמנו בזמן אמת נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. כעת ניתן לראות את המחיר הכבד של החלטתה של שקד.

יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה בישראל – תרמה לתנועה לאיכות השלטון 100 אלף שקל ב-2015 ו-2016

התנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

למה נזכרנו בזה עכשיו? ראשית, כי אנחנו לא שוכחים מפגמים שנחשפים וממשיכים לחזור אליהם שוב ושוב עד שיתוקנו. מחדלים מתוקנים – רק כשחופרים עליהם ללא הרף. 

שנית, בדקנו לאחרונה טענה שהעלה העיתונאי אלי ציפורי לפיה לתנועה לאיכות השלטון ישנו תורם אנונימי במיליוני שקלים (אמ;לק: זה לא נכון). על הדרך שמנו לב למשהו מעניין במפת התורמים הגדולים של העמותה:

בעוד הדו"חות המילוליים בשנים 2015-2017 (לפני השינוי בתקנות) כוללים פירוט של בין 12 ל-16 תורמים "גדולים", הדו"ח של 2018 כולל רק שניים כאלה.

חלק מרשימת התורמים לתנועה לאיכות השלטון ב-2017 (מתוך הדו"ח המילולי הפומבי)

מרבית התורמים "נעלמו" מהדו"ח פשוט כי לא היה צורך לדווח עליהם יותר. כך לדוגמא ב-2017, מתוך 16 תורמים בלמעלה מ-20 אלף שקל, רק 3 תרמו באותה שנה בלמעלה מ-100 אלף שקל. כלומר: הכללים החדשים היו מעלימים מהדו"ח הזה את פרטיהם של 13 תורמים (ביניהם חברת הפרסום "מקאן", חברת הפלסטיק "כתר", ויו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה). 

דיווחי התנועה לאיכות השלטון – ארגון שלא ניתן לחשוד כי הוא שואף באופן מכוון להתנהל בחוסר שקיפות – מדגימים איך השינוי בתקנות פגע באופן משמעותי ביכולת של הציבור לבחון את המתרחש בעמותות. מרבית המלכ"רים בישראל ינהגו בדיוק ברמת השקיפות שהחוק ידרוש מהם.כאשר חובה זו מצומצמת, הם לא ינהיגו שקיפות יתרה על דעת עצמם.

מהצד השני, יש להניח כי גם החברות ובעלי ההון שרוצים להסתיר את התרומות שלהם, ידאגו לרדת בדיוק מתחת לרף, כדי ששמם יושמט מהדו"חות. זו לדעתי כנראה גם הסיבה שלא מעט עמותות דווקא תמכו בהעלאת התקרה – מתוך הבנה שזה יקל עליהן גיוס תרומות בסכומים גבוהים.

להבדיל בתי תמחוי מעמותות פוליטיות

נדגיש כי עוד לפני התיקון ניתן היה להסתיר שם של תורם שמעוניין בכך, באמצעות הליך מסודר מול רשם העמותות. חשאיות במקרים מסוימים היא הגיונית, למשל תרומה לעמותת רווחה על ידי נדבן צנוע. אלא שבעידודה של שרת המשפטים לשעבר שקד הוחלט לאפשר לכלל העמותות, לרבות הפוליטיות – לעבות את תקציבן מתחת לרדאר.

במילים אחרות, מאכערים וטייקונים יוכלו להשתמש בעמותות להסתרת כספים, לעצב תודעה, לממן עסקנים – והכל בחשאיות, ובהתאם לחוק.

ומה קורה ב"שקוף"?

זו הזדמנות להזכיר שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (2,989 איש ואישה, נכון להבוקר). הלכנו אפילו צעד נוסף, והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ב-1000 שקל, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. כמו כן, אנחנו מתחייבים לדווח על זהות תורמים חד-פעמיים בסכום העולה על 2,500 שקל.

התקציב המלא שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש. נאה דורש, נאה מקיים. הצטרפו אלינו!

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)

בשנים האחרונות נחשפו אינספור פרשות של עמותות קש דרכן הסתירו כספים מושחתים. בכל פינה צצו סיפורים על עמותות שפועלות לבצע שינויים פוליטיים בישראל ולא תמיד ברור מי מממן אותן. הצמצום בשקיפות פוגעת ביכולת לדווח על פעילות הארגונים הללו ובהבנת האינטרסים שעומדים מאחוריה.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן)

  1. הכוח אצלכן בידיים: תורמות לעמותה או חל"צ? התנו את התמיכה בדרישה מהארגון להנהיג בשקיפות יתרה על התורמים הגדולים בלבד (תרומות קטנות לא מצדיקות פגיעה בפרטיות).
  2. אנחנו לא נוותר: נמשיך להציף את הנושא, ולדחוף לשינוי עם חזרת הכנסת לפעילות.
  3. לא שוכחים מי הם חברי הכנסת (גם בדימוס) שאישרו את התיקון שהציעה שקד והחזיר אותנו שנים אחורה: ניסן סלומינסקי, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, בני בגין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב ועודד פורר – כל אלו אישרו את פרשת השחיתות הבאה. הם הצביעו בעד התקנה האומללה לפיה ניתן יהיה לתרום בסתר לעמותה עד 100 אלף שקל. 

איך לצרוך תקשורת בלי שיעבדו עליכם? והפעם קליפי חדשות

בסדרת כתבות נביא בפניכם כתבות קצרות על הונאה, שקרים ומניפולציות בתקשורת. הפעם: שימוש בוידאו ערוך כדי להציג יריבים כשיכורים, דיפ פייקס ולמה התלהבות גדולה מדי של אנשי תקשורת לעתים אומרת שמטעים אתכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ביום הבחירות לכנסת ה-23 פרסם בנימין נתניהו סרטון חתוך של יו"ר כחול לבן, בני גנץ. בסרטון נראה גנץ קורא "לא לשים כחול לבן בקלפיות". הסרטון הופץ כאש בשדה קוצים ואפילו עיתונאים בינהם אריאל שנבל הדהדו אותו

למעשה השורה המלאה שאמר גנץ הייתה: "לא לשים כחול לבן בקלפיות נגיע לבחירות רביעיות, בואו נגמור עם זה – צאו להצביע!"

לזכותו של שנבל הוא התנצל, וכדרך לתקן פרסם את הסרטון המקורי (ראוי להערכה). נתניהו עצמו לא התנצל, וניל הנדל, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, הורה על הסרת הסרטון מעמוד הפייסבוק של נתניהו וקנס את הליכוד בסכום מגוחך של 7,500 שקל. סכום זניח כנגד הפצת תעמולה שקרית על ידי יו"ר מפלגה ביום הבחירות – ועוד כולו ייצא מכיס הציבור. 

גם הסרת הסרטון הייתה חסרת ערך מאחר ונתניהו הפיץ אותו במקביל בהודעות אישיות לכל עוקביו בפייסבוק – כ-2.5 מיליון חשבונות. לעומת שנבל, אראל סגל המשיך להפיץ הסרטון ולאחר שהונחה להסיר אותו, התלונן, במקום להתנצל. 

זה, אגב הסרטון המקורי:

חברים, מסר ממני אליכם – חשוב שתשתפו. נתניהו הפיץ סרטון שקרי וערוך שמטרתו לגרום לכם לא להצביע. זה הסרטון המלא ושם אמרתי: לא נשים כחול לבן בקלפיות – נקבל בחירות רביעיות! אז אנא מכם, צאו להצביע ולהכריע. הגיע הזמן שהשקרן מבלפור ישלם על השקרים והפצת הרעל שלו. זה תלוי רק בכם!הסרטון הערוך והשקרי של נתניהו בתגובה הראשונה.

Posted by ‎בני גנץ – Benny Gantz‎ on Monday, March 2, 2020

גם לפני הבחירות הפיץ נתניהו סרטון פייק המציג את גנץ כאדם שמתחמק מלענות לשאלה של ילד בן 16 על ידי חיתוך הסרטון. 

גנץ הגיב ופרסם את התשובה שענה לנער אך ערך את הסרטון בעצמו כדי להשמיט הערה מעצבנת, אולי, של ח"כ גבי אשכנזי. גיא זוהר, בתוכנית 'מהצד השני' המחיש את הפער באופן מצויין.

הנאום החתוך והערוך של גנץ

האם גנץ סירב לענות על שאלה של ילד בן 16?! בליכוד חתכו – ובכחול לבן ערכו

Posted by ‎מהצד השני עם גיא זהר‎ on Tuesday, February 18, 2020

ככה תציגו מועמדת כשהיא שיכורה

לא רק חיתוך ועריכה. בתחכום קל אפשר כיום גם להשמיץ יריב בקלות יחסית.

מדובר בעיוות ויזואלי שנועד לחזק את התווית והרושם שאתם רוצים להדביק לאדם מסוים. קחו לדוגמא סרטון פייק שהפיץ נשיא ארה"ב דונלד טראפ על יריבתו הדמוקרטית, ננסי פלוסי. בסרטון שהפיץ ערכו הפסקות דיבור בנאום של פלוסי כדי שתתפס מגמגמת ולא יציבה:

סרטון אחר שהופץ באותה התקופה, האט את צילום הוידאו שלה כדי שתוצג כשיכורה. סרטון – שהגיע ליותר מ-2 מיליון אנשים בארה"ב – הופץ גם על ידי עו"ד של טראמפ, רודי ג'וליאני.

עולם הדיפ פייקס (Deep fakes)

עיוות וידאו ע"י חיתוך ועריכה שייכים כבר לעשור הקודם. השלב הבא הוא סרטוני דיפ פייק בהם ניתן לייצר ויזואליה של יריב פוליטי, להלביש אותו, להניע אותו ולגרום לו לומר מה שתרצו. קחו לדוגמא את וידאו בו נראה נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, שנוצר במטרה להמחיש את עומקה של הבעיה:

ולפעמים זו סתם רשלנות

בתקשורת מרכזית ואמינה גם קורה שמפרסמים פייק ניוז, אבל לעתים מדובר ברשלנות או עצלנות. כך קרה לאחרונה כשבחדשות 12 דיווח על הסתערות על חנות בבלגיה והשתמשו בסרטון שרץ ברחבי העולם מבלי לבדוק את מקורו. הסרטון צולם בכלל בגרמניה בשנת 2011.

 

אז מה אפשר לעשות?

  1. אל תאמינו לסרטונים שפוליטיקאים מפיצים על יריביהם הפוליטיים. כמעט כל סרטון ערוך באיזושהי צורה. כשלאדם שחושב שהוא מעל החוק יש אינטרס מובהק להכפיש אדם אחר הוא גם ינטה לעשות זאת. 
  2. בכל הנוגע לסרטוני דיפ פייקס, אכן קשה לזהותם. ישנן טכנולוגיות שיכולות לזהות מרקם צבע פנים, כמות מצמוצי עפעפים ועיוותי פרופורציות – אבל הן אינן זמינות לגולש הממוצע. אז מה כן לעשות? אל תאמינו לסרטונים שמפיצים חשבונות אנונימיים. לא תוכלו לדעת אם זה אמיתי. אם תשתפו סרטון שקרי ותפגעו בשמו של אדם אחר תהיו גם חשופים לתביעת דיבה.
  3. בכלל אם סרטון (או כל דבר אחר) הוא פופולרי במיוחד – זה לאו דווקא אומר שהוא נכון ובריא לכם, במיוחד במועדים לוהטים במיוחד (כמו ערב בחירות).

מה המדינה צריכים לעשות?

  1. לדון על הנושא בכנסת, ולקדם חקיקה שתאפשר איתור, חקירה וענישה למפיצים של סרטוני-פייק
  2. להחמיר ענישה על פוליטיקאים שמפיצים סרטונים מזויפים – ולדאוג שהקנסות ייצאו מכיסם האישי, ולא מכיסא המפלגה.

בינתיים טוויטר כבר החלה לסמן סרטונים מניפולטיביים כמו אחד שהפיץ דונלד טראמפ לאחרונה, בו הציג את מועמד המפלגה הדמוקרטית, ג'ו ביידן, אומר שאינם יכולים להיבחר מחדש ויש לבחור בטראמפ. טוויטר גם חסמה לפני כמה חודשים את האפשרות של פוליטיקאים לפרסם מודעות בתשלום.

למעמיקים/ות: