רוצים לתקן חוקים שקשורים לבחירות? תעשו את זה עכשיו

הימור שלנו: אם נצא לבחירות תתחילו לשמוע על שינויים דחופים בחקיקה לקראת המאבק על השלטון ● כך קרה בפעם הקודמת. אבל אחרי הבחירות כל השינויים ה"דחופים" פשוט התאיידו ● חברי קואליציה יקרים, אם זה היה חשוב אז, זה חשוב גם עכשיו. תקנו את החקיקה כדי שתצליחו להרכיב ממשלה גם בפעם הבאה 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-22 עדיין ניסו בליכוד לשכנע את הציבור כמה חשוב שיהיו מצלמות בכל קלפי וקידמו חקיקה שלבסוף נבלמה. הכנסת ה-21 חוסלה בטרם עת על ידי ח"כים חסרי אחריות, ובכל סיבוב בחירות תהו במערכת הפוליטית על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה. ריכזנו עבורכם את כל הנושאים שהח"כים שכנעו אותנו שצריך לתקן והתגלו, במבחן הזמן, כלא יותר מקפריזה. אנו קוראים להם לפתור עכשיו את הנושאים האלו לפני מערכת הבחירות הבאה.

עוד באותו נושא:

לא משנים את הכללים בזמן המשחק

נפתח ונאמר שלא משנים את כללי המשחק בזמן המשחק. החל במשחק מונופול באחר צוהריים מנומנם ועד למערכת בחירות סוערת. לדוגמה: זה לא נכון לשנות את חוקי הפיקוח על הבחירות לאחר שכבר הוחלט לצאת לבחירות. לא מונעים מהנשיא בחקיקה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ, לאחר שכבר נבחר. לא תופרים חליפה ייחודית כדי להרכיב ממשלה שנוחה לנו (במקרה הזה – מאוחר מדי).

בנימין נתניהו ובני גנץ לאחר חתימה על ההסכם הקואליציוני (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שינוי חוקים כאלה חייב להיעשות תוך דיון מעמיק כשהמשתתפים בדיון צריכים להיות מודעים מה יהיו ההשלכות של השינוי עליהם. לדוגמה – אם תרצה הכנסת להאריך את ימיה ולקבוע כי כהונתה תארך חמש שנים ולא ארבע שנים היא תוכל לעשות זאת. אך עליה להחיל את השינוי רק מהכנסת הבאה – מתוך ידיעה ברורה שאלו אשר מחוקקים את השינוי לא יהנו ממנו מייד לאחר שאישרו אותו במליאת הכנסת.

1. פיזור הכנסת במקום העברת השרביט 

הבעיה הראשונה שהתגלתה היא יכולתה של הכנסת לפזר את עצמה לפני מיצוי כל ההליכים להרכבת הממשלה ועוד בטרם מועמדים אחרים ניסו להרכיב ממשלה. כך היה בכנסת ה-21 כאשר כחודש וחצי לאחר הבחירות לכנסת וכשראה בנימין נתניהו כי לא עולה בידו להרכיב ממשלה, פנה הנ"ל לחברי הכנסת ודרש לפזר את הכנסת כדי שהמנדט לא יעבור לח"כ אחר. 

נזכיר: חוק יסוד הממשלה קובע כי במידה והח"כ עליו הוטלה הרכבת הממשלה נכשל, הנשיא מעביר את האחריות לח"כ אחר. אם גם אם הוא או היא לא צולחים את המשימה אז מועברת האחריות למועמד נוסף (שיומלץ מקרב הח"כים). אם גם הניסיון השלישי נכשל, רק אז הולכים לבחירות נוספות. 

מעטפות כפולות קולות פתק

הבחירות מתקרבות? אולי. מה שבטוח צריך להתכונן אליהן (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

חברי הכנסת קטעו את התהליך בשלב הראשון ולא איפשרו לנשיא להטיל את המלאכה על ח"כ אחר. הם עשו זאת על ידי שימוש בסעיף 12 לחוק יסוד הממשלה: "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה".

וכך, בתמיכת חברי הליכוד, הרשימה המשותפת, ש"ס, כולנו (למעט רועי פולקמן), יהדות התורה וישראל ביתנו, זכה נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלת מעבר לכנסת ה-22 בלי לתת הזדמנות לחבר כנסת אחר להרכיב ממשלה. מהלך זה הביא לסחרור של המערכת הפוליטית ולעלות כבדה לציבור. כלומר, סעיף 12 לעיל פוגע ברוח החוק שמקנה שלוש הזדמנויות להרכבת ממשלה טרם פיזור הכנסת.

המהלך זכה לתרעומת רבה בכנסת ובתום ההצבעה אמר בני גנץ: "במקום להעביר למישהו אחר את המנדט להרכיב ממשלה – מפעילים סעיף בחוק, מפזרים את הכנסת ומחזירים את המדינה לשלושה חודשים מטורפים, עם מאות מיליוני שקלים, שבמקום שיושקעו בדברים חשובים יושקעו פעם נוספת בבחירות – שיביאו אותנו לאותו המקום".

גנץ – אם אז חשבת, שהנושא הזה כל-כך בעייתי, למה לא תיקנת את החוק כדי למנוע את הפעם הבאה? אנו מציעים להוסיף הסתייגות בחוק שתקבע כי יש למצות את הליך הרכבת הממשלה או למנוע את פיזור הכנסת. בכל מקרה אפשר וצריך לדון על זה לעומק – ועכשיו זה הזמן.

2. חוק המצלמות

"לא נאפשר שיגנבו את הבחירות הבאות […] זו לא התרסה אלא חיוני עבורנו. זה יהיה אבסורד אם לא ננצח כתוצאה מזה שיגנבו בחירות בקלפיות". כך אמר נתניהו כשניסה לשכנע את הציבור לתת למפלגות להכניס מצלמות לקלפיות. ואכן, בבחירות לכנסת ה-22 הליכוד קידם חקיקה שתאפשר לכל אחד להכניס מצלמה לקלפי. הניסיון נגדע רק 8 ימים לפני הבחירות.

כבר אז נחשדה הצעת החוק כלא יותר מקמפיין בחירות. מבחן הזמן הוכיח שכך היה. מאז לא ביקשו בליכוד לקדם חקיקה רצינית לצילום הקלפיות באופן רציף על ידי ועדת הבחירות. ועדת הבחירות אומנם התארגנה בעצמה לצילום הקלפיות, אך היה זה תוך כדי תנועה ובצורה מאולתרת (בשלב מסוים אף השאילו מצלמות ממחסני המשטרה). 

רה"מ, אם היה לך כל כך חשוב לצלם את הקלפיות כדי למנוע זיופים – למה לא קידמת חקיקה רצינית בנושא לאחר הבחירות? בסופו של יום, יש היגיון בחובת תיעוד הקלפיות באופן שקוף ומקצועי יותר, יחד עם שמירה על פרטיות הבוחר.

במהלך השנה שעברה מאז, יכלו חברי הכנסת לנהל דיון רציני ומעמיק בנושא שקיפות הבחירות וחובת הצבת מצלמות מטעם ועדת הקלפי. זה לא נעשה. עכשיו זה הזמן.

3. מה יעשה הנשיא?

אחת השאלות שנשאלת אחרי כל מערכת בחירות היא על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה? האם על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על מי שיש לו יותר ממליצים? האמת היא שלא על זה ולא על זה – החוק קובע כי הנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ שהסכים לכך.

שמעתם נכון, כן זה החוק: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". המסורת שהשתרשה, להיצמד להמלצת הרוב, לא מחייבת את הנשיא. בפעמים הקודמות ההמלצה של רוב חברי הכנסת העמידה את הנשיא ריבלין כל פעם במצב, איך נאמר, קצת לא נעים. 

אולי לקראת הבחירות הבאות כדאי להוציא את הנשיא מהמשוואה, לאפשר לו להישאר הדמות הממלכתית שאנו צריכים ולא להטיל על כתפיו את ההכרעה. 

מצב חריג יותר, אבל לא לגמרי מופרך, יכול שיהיה אם ייבחר נשיא שנוי במחלוקת שיתעקש להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מפלגה קטנה או רק על מי שקרוב יותר לתפיסת עולמו ללא קשר לממליצים או לגודל המפלגה. 

במקום לנהל את הדיון הזה כל פעם מחדש, חברי הכנסת צריכים להחליט פעם אחת ולתמיד – על מי מטילים את הניסיון הראשון להרכבת ממשלה: על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על-פי מספר הממליצים הרב ביותר?

אחת ההצעות היא להטיל את המשימה על ראש המפלגה הגדולה ביותר וכך למנוע סחטנות של מפלגות קטנות ואי ודאות פוליטית. המשמעות: היחלשות של המפלגות הקטנות אבל גם יציבות שלטונית, ודאות פוליטית לאחר הבחירות וביטול שיקול הדעת של הנשיא – מהלך שגם הנשיא תומך בו.

4. הלימבו של יו"ר הכנסת

זוכרים שרק לא מזמן התפטר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מאחר שלא רצה לכנס את המליאה כדי להחליפו? אדלשטיין ניצל פירצה בחוק שלא מגדירה מי יחליף אותו עד שנבחר יו"ר קבוע. כך נוצר כאוס שהכריח את היועץ המשפטי לשעבר איל ינון ואת בג"ץ להוציא את הערמונים מהאש, ולקבוע שוותיק חברי הכנסת הוא זה שיחזיק בתפקיד עד שיבחר יו"ר חדש.

האם בכלל יו"ר הכנסת יכול לעכב דיון שנוגע אליו? מי יהיה יו"ר הכנסת במקרה שיו"ר זמני מתפטר וטרם מונו לו סגנים? זו סוגייה שחברי הכנסת, בייחוד אלו היושבים בקואליציה, היו צריכים לפתור עוד בישיבה הראשונה של הכנסת ה-23 ולא עשו זאת – עכשיו זה הזמן.

יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת הקודם. סירב לפנות את הכיסא (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

תיקון החוקים הללו הכרחי. ראשי המפלגות הגדולות הסכימו לכך בעצמם. הם פשוט מקדמים את הדברים רק בטיימינג שנוח להם – שנייה לפני בחירות וללא דיון מעמיק. אי אפשר להמשיך ככה יותר. תייגו חברת או חבר כנסת מהקואליציה וכתבו לו: זה הזמן לתקן.


***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מענק הפריימריז יצא מהכיס שלנו – אך מבקר המדינה לא מגלה מה קרה עם הכסף 

לפני שנה וחצי זכו הח"כים לראשונה ב-324 אלף ש"ח למימון הבחירות המקדימות למפלגות היחיד שיכול לשמור על כספי הציבור ולבחון את ההוצאות הוא מבקר המדינה הוא נדרש לספר לציבור על כך עוד ביולי 2019 – אך עד עכשיו לא עשה זאת ● התירוץ: של תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

יותר משנה חלפה מאז נדרש מבקר המדינה לדווח לציבור כיצד התנהלו חברי הכנסת עם הכסף שקיבלו לטובת הפריימריז. האם עשו שימוש הגון בכסף שלנו? אין לדעת. מדובר בתקציב שאינו שקוף – היחיד שחשוף למידע הוא המבקר מתניהו אנגלמן, שכאמור דוחה את המשימה החשובה.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

תזכורת: בשנה שעברה כולנו שילמנו לראשונה לחברי הכנסת עבור הוצאות לבחירות המקדימות במפלגות הדמוקרטיות: העבודה, הליכוד, מרצ. סך הכול שילמנו למועמדים מעל 14 מיליון שקל על ההתמודדות שלהם.

עוד על מבקר המדינה ב"שקוף":

מה התירוץ של המבקר? ניחשתם נכון: "בשל תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת", מסר המבקר לפניית "שקוף". "משרד מבקר המדינה עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת על כלל המועמדים בכל מערכות הבחירות שהתקיימו, ועם השלמתה היא תפורסם לציבור". 

יש לציין שעל פי החוק מבקר המדינה נדרש למסור את הדו"ח שלו עד יולי 2019 – הרבה לפני שהנגיף שיתק את המערכות.

מענק לכל ח"כ

בכנסת ה-20 העביר דוד אמסלם (הליכוד) חוק שמזרים הרבה מאוד כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות – סכום שאינו מותנה בזכייה של המועמד. 

הבעיה הראשונה בחוק היא שהמענק ניתן רק למי שמכהנים בכנסת – לכן הוא מייצר להם יתרון מובהק מול מתמודדים טריים בפריימריז. מדובר באפס סיכון עבור הח"כ המכהן ומקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה. 

בעיה משמעותית נוספת היא שהוצאות הח"כים אינן שקופות: תקציב הפריימריז החדש של הח"כים משולם על-ידי הכנסת, אך אין לנו כל דרך לדעת לאן הוא מגיע. בדיונים שנערכו בכנסת, נלחמה "שקוף" לשנות את המצב: ביקשנו שהציבור ידע כיצד הח"כים הוציאו את הכסף שלנו ולהחיל על הכסף חובת שקיפות. מי שקידם אז את החוק, דוד אמסלם, סירב. 

הפתרון הוא לחשוף את הנתונים בפני מבקר המדינה והוא יהיה אחראי לבחון את ההוצאות ולפרסם את חוות דעתו לציבור. הבעיה היא שבביקורת כזו רק מבקר המדינה חשוף להוצאות המלאות ומפרסם דו"ח כללי על התנהלות. הוא אולי יכול לדווח לציבור אם המועמד התנהל כראוי עם הכסף או לא, אבל לא מחויב לפרסם ולפרט אם היו בעיות בדרך ניהול הכסף, עבור מה הוציאו את הכסף ולמי. 

ח"כ שרן השכל (הליכוד). הסכימה לפרסם את הוצאות הפריימריז שלה

גם את המעט הזה אנחנו עדיין לא זכאים לקבל מכיוון שהמבקר, כאמור, מאחר בשנה שלמה בהגשת הדוחות. לפי החוק יש למבקר המדינה, לכל המאוחר, כחמישה חודשים למסור אותם ליו"ר הכנסת, לרשם המפלגות ולמפלגות עצמן.

חשוב לזכור, כי למרות ריבוי מערכות הבחירות, הבחירות המקדימות לרשימות המפלגות בהן יש פריימריז -העבודה, מרצ, הליכוד – התקיימו רק פעם אחת, (בבית היהודי לשעבר הן לא התקיימו). זה קרה לפני הבחירות לכנסת ה-21, בחודש פברואר 2019.

שקיפות מרצון

לאחר הדיונים בחוק, החלטנו לא להתייאש ולאחר מאבק שניהלנו הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. אפשר ללמוד מהם כי ככלל רוב הח"כים מיצו עד תום את הכסף שניתן להם. ח"כים בודדים מכל מפלגה הצליחו לחסוך לנו: מהליכוד יריב לוין ( 72 אלף שקל), חיים כץ (30 אלף שקל), יולי אדלשטיין (23 אלף שקל) וזאב אלקין (12 אלף שקל).

במפלגת העבודה, שם זכו למימון של עד 222 אלף שקל, מצאנו שרק משה מזרחי הצליח לחסוך ולהשיב לנו חלק משמעותי מהכסף (176 אלף שקל). במפלגת מרצ קיבלו 123 אלף שקל ומתוכם רק אילן גילאון חסך והשיב 43 אלף שקל. 

מוסי רז (מרצ). פרסם את הוצאותיו על הבחירות המוקדמות

לאחר הבחירות לכנסת ה-21 פנינו אישית לכל ח"כ או ח"כית שקיבלו מימון וביקשנו מהם לפרסם את ההוצאות עבור הבחירות המקדימות. רק יחידי סגולה עשו זאת: יהודה גליק, זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד, מיכל בירן מהעבודה ומוסי רז ממרצ. כל השאר סירבו.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אנו מצפים מנבחרי ציבור להתייחס בכבוד לכסף שלנו וזה משפיע על הדרך בה אנו תופסים אותם. לשם השוואה סכום של 324 אלף שקל הוא שווה ערך למענק קורונה ל-108 משפחות בנות חמש נפשות, או שנתיים עבודה בשכר ממוצע. גם אם החליטו חברי הכנסת לממן לעצמם את הבחירות המקדימות הכסף חייב להיות שקוף למען יתנהלו בזהירות ובחיסכון כדי שיגיע למקומות שצריך אותו – וזה לצערנו לא המצב.

מה אפשר לעשות (מעש"י): מעבר למעקב אחר פרסום הדו"ח, נעדכן כשהדו"ח יתפרסם ונספר לכם מה חשב המבקר על התנהלות הפוליטיקאים בכסף של כולנו. וכמובן, נמשיך לדרוש שקיפות. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעידן בנימין

כיצד מסקרת התקשורת העולמית את ההפגנות נגד נתניהו?

רה"מ נתניהו טוען כי התקשורת הישראלית התגייסה לסקר את הפגנות נגדו באופן מוגזם ● האם גם העולם כולו צופה? ● בדיקה מעלה כי רק בימים האחרונים פורסמו עשרות ידיעות במגוון שפות בכלי התקשורת המובילים בעולם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שוקי טאוסיג, העין השביעית |

ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל לאורך הקריירה שלו מערכת יחסים קרובה והדוקה עם עיתונאים, עורכים ומו"לים, אולם בד בבד הוא גם מתדלק עוינות ושנאה פומביים לתקשורת בכלל ולכלי תקשורת ועיתונאים ספציפיים, בהתאם לצרכיו הפוליטיים המשתנים. מאז החלה התקשורת בשבועות האחרונים לסקר באופן בולט את ההפגנות נגדו, המתרחשות ללא הפוגה מאז שנודע על חקירותיו הפליליות לפני כשלוש שנים, טוען נתניהו שהמחאה זוכה לסיקור מוגזם.

אלפי מפגינים רועשים מול בית ראש הממשלה בבלפור, 15 ביולי 2020. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"מתדלקים את ההפגנות האלה", כתב נתניהו בפוסט בדף הפייסבוק שלו, "במיוחד בהתגייסות התקשורתית שאני לא זוכר כמוה". התגייסות התקשורת לסיקור ההפגנות, כתב נתניהו בהמשך, היא "כבר במונחים צפון קוריאניים". נתניהו אף הביא סיוע לדבריו מטור שכתב העיתונאי קלמן ליבסקינד ב"מעריב" ביום שישי האחרון, שטען אף הוא כי התקשורת מעניקה סיקור יתר להפגנות.

אם מניחים בצד את הסגנון המתלהם וההגזמות השקריות של נתניהו, המיועדות לליבוי יצרים והתססה, ניתן לבחון את התוכן שבטענתו. האם ההפגנות המתרחשות בירושלים, מול מעונו, וברחבי הארץ, הן אירוע זניח או שולי, שהתקשורת מסקרת בהבלטה רק בשל רצונה לפגוע בנתניהו, או שמדובר דווקא באירוע חדשותי מרכזי, כזה שכל כלי תקשורת היה מוצא לנכון להקדיש לו זמן ותשומת לב?

אינדיקציה לכך יכולה להיות תשומת הלב שמעניקה התקשורת העולמית להפגנות. בניגוד לכלי התקשורת בישראל, לכלי התקשורת בעולם אין מערכת יחסים עם נתניהו, הם אינם מושקעים בנעשה בישראל ואין להם מניות בזירה הפוליטית המקומית. אם ההפגנות נגד נתניהו הן אירוע זניח שהתקשורת הישראלית מנפחת ומעצימה רק בשל איבתה לנתניהו, הרי שהתקשורת העולמית אמורה להתעלם מהן. רק אם מדובר באירוע חדשותי בעל משמעות גדולה, ניתן לצפות שכלי תקשורת יקדישו להם מקום במשבצת המצומצמת המיועדת לישראל במסגרת מדורי החוץ שלהם.

עוד בנושא: 

עוקבים בעניין: המחאה באתרים שמרנים וליברלים ובמגוון שפות

בדיקה כזו מעלה תוצאה חד-משמעית: כלי התקשורת ברחבי העולם מתייחסים להפגנות נגד נתניהו כאל אירוע חדשותי מהמעלה הראשונה. רק בימים האחרונים התפרסמו עשרות ידיעות בכלי תקשורת מובילים בכל רחבי העולם, שעסקו בהפגנות נגד נתניהו. הידיעות התפרסמו בכלי תקשורת בעלי אג'נדה ליברלית כמו גם בכאלה בעלי אג'נדה שמרנית, בכלי תקשורת פרטיים וציבוריים, במדינות דמוקרטיות ובמדינות אוטוריטריות.

רק הימים האחרונים מעלים עשרות דיווחים ברחבי העולם בשפה האנגלית בלבד. בדיקה נוספת מעלה כי לא מדובר בסיקור אפיזודי – התקשורת העולמית עוקבת אחר ההפגנות מזה זמן ומקדישה לסיקורן מקום קבוע. הנה מבחר מהסיקור שהתפרסם בימים האחרונים:

"אלפים הפגינו, המחאה נגד נתניהו צוברת תאוצה", נכתב ב"וושינגטון פוסט". גם ה"וושינגטון טיימס", מצידה השני של המפה הפוליטית, הקדיש לכך ידיעה תחת הכותרת: "נתניהו תוקף את התקשורת על רקע ההפגנות נגדו". ב"קול אמריקה", הרשת הבינלאומית של הממשל האמריקאי, דווח כי "משטרת ישראל פיזרה בכוח מפגינים מחוץ למעון ראש הממשלה". ב"פוליטיקו" כותרת הדיווח הייתה "נתניהו אומר שהתקשורת מציתה שנאה ואלימות כלפיו".

רשת NBC דיווחה על המיצג שהוצב בהפגנה בכיכר רבין. "נתניהו תוקף בחזרה בעקבות המחאה נגדו" הייתה הכותרת באתר רשת "בלומברג". המגזין "טיים" דיווח על ההפגנות עם הכותרת "ראש הממשלה הישראלי נתניהו תוקף את התקשורת בטענה לשלהוב גל המחאות נגדו". כותרת כתבת הווידיאו של סוכנות הידיעות "רויטרס" הייתה "דור הביבי קם נגד נתניהו".

גם סוכנות הידיעות היהודית-אמריקאית JNS, הממומנת ע"י איל הקזינו שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" התומך בנתניהו, סיקרה את ההפגנות האחרונות והקדישה להן דיווח חדשותי וטור פרשנות. אתר הימין הקיצוני "ברייטברט" הקדיש שמונה אייטמים למחאות בשבוע וחצי האחרונים: "נתניהו יוצא נגד התקשורת בשל המחאות נגדו" אתמול, "אלפי ישראלים צועדים נגד נתניהו" שלשום ועוד.

גם בבריטניה סיקרו את ההפגנות. "אלפים הפגינו נגד נתניהו, המחאה בישראל צוברת עוצמה", נכתב ב"גרדיאן". ב"טלגרף" ההפגנות כיכבו ב"תמונה היומית". ה"סאן דיווח על ההפגנות תחת הכותרת "בנימין נתניהו טוען כי אויביו מבקשים לצלוב אותו כמו ישו אחרי שמיצג בדמות הסעודה האחרונה לעג לו".

מימין: "המשטרה פיזרה את המפגינים במחאה הגדולה ביותר נגד נתניהו עד כה, 12 נעצרו". סיקור ההפגנות בירושלים ב-RT הרוסית, רשת התקשורת של הקרמלין. משמאל: "אלפים הפגינו נגד נתניהו, המחאה בישראל צוברת עוצמה". סיקור ההפגנות ב"גרדיאן" הבריטי

גם בקנדה דיווחו על ההפגנות: "אלפי ישראלים מוחים נגד נתניהו", נכתב ב"גלוב אנד דה מייל" ובגלובל-ניוז הייתה הכותרת "המשטרה בישראל עצרה תריסר בהפגנות נגד נתניהו". "אלפים מפגינים נגד נתניהו בעוד המחאות מקבלות מומנטום", דיווחה רשות השידור האוסטרלית.

במסגרת הבדיקה נבדקו רק פרסומים בשפה האנגלית, ובכל זאת נמצאו דיווחים רבים בכלי תקשורת מרכזיים גם בארצות שאינן דוברות אנגלית.

"ישראל: אלפים מחו נגד נתניהו, ההפגנות צוברות תאוצה", נכתב ב"דויטשה ולה" הגרמני. "המחאה נגד נתניהו ממשיכה להתרחב", נכתב ברשת France24 הצרפתית. סוכנות הידיעות הצרפתית הבינלאומית AFP דיווחה על ההפגנות תחת הכותרת "המשטרה הישראלית התנגשה עם המפגינים שאלפים מהם מחו נגד נתניהו". גם RT, רשת התקשורת של הקרמלין, דיווחה על ההפגנות: "המשטרה פיזרה את המפגינים במחאה הגדולה ביותר נגד נתניהו עד כה, 12 נעצרו".

בהודו דיווח ה"אינדיאן אקספרס" על המחאות תחת הכותרת "פרשנות: מדוע ישראל חווה שבועות של מחאה בקנה מידה גדול נגד ראש הממשלה נתניהו". ובפקיסטן: "המשטרה הישראלית עצרה 16 אנשים במהלך הפגנות נגד נתניהו בירושלים", דיווח ה"אורדו-ניוז". בסין רשת הטלוויזיה הסינית הגלובלית (CGTN) דיווחה כי "המפגינים בירושלים קוראים לנתניהו להתפטר".

בהונג-קונג ה"סאות צ'יינה מורנינג פוסט" כתב: "אלפי ישראלים יצאו לרחובות ודרשו מנתניהו להתפטר". "אלפי ישראלים מוחים מחוץ למעונו של נתניהו", דיווח ה"טייוואן ניוז".  אתר החדשות ההודי The Wire בחר בכותרת "ישראל: נתניהו מגנה את המפגינים נגדו, מותח ביקורת על התקשורת".

מימין: "אלפים הפגינו, המחאה נגד נתניהו צוברת תאוצה". סיקור ההפגנות בירושלים ב"וושינגטון פוסט" האמריקאי. משמאל: "ישראל: אלפים מחו נגד נתניהו, ההפגנות צוברות תאוצה". סיקור ההפגנות בירושלים ב"דויטשה ולה" הגרמני

גם בארצות ערב ובמזרח התיכון סיקרו את הפגנות הימים האחרונים. "נתניהו תקף את המפגינים שתובעים את התפטרותו" באל-ג'זירה הקטארית, "אלפי ישראלים הפגינו מחוץ לבית נתניהו, ההפגנות צוברות תאוצה" באל-ערבייה הסעודית, "נתניהו השווה את התקשורת לקוריאה-הצפונית בעקבות ההפגנות נגדו" ב"נשיונל" של איחוד האמירויות הערביות. "אלפים הפגינו בעוד המחאות נגד נתניהו צוברות כח" ב"דיילי סטאר" הלבנוני. "הישראלים ממשיכים למחות על האופן בו מטפל נתניהו במגיפה" ב"דיילי סבאח" הטורקי.

דוגמאות נוספות מתוך הסיקור בכלי התקשורת בעולם:

מימין: "נתניהו תוקף את התקשורת על רקע ההפגנות נגדו". סיקור ההפגנות בירושלים ב"וושינגטון טיימס" בארה״ב. משמאל: "המחאה נגד נתניהו ממשיכה להתרחב". סיקור ההפגנות בירושלים ברשת France24 הצרפתית

מימין: ״ראש הממשלה הישראלי נתניהו תוקף את התקשורת בטענה לשלהוב גל המחאות נגדו". סיקור ההפגנות בירושלים ב"טיים", 2.8.2020. משמאל: "נתניהו תוקף בחזרה בעקבות המחאה נגדו". סיקור ההפגנות בירושלים ברשת בלומברג בארה״ב

מימין: "אלפי ישראלים הפגינו מחוץ לבית נתניהו, ההפגנות צוברות תאוצה". סיקור ההפגנות בירושלים ברשת אל-ערבייה הסעודית. משמאל: "נתניהו תקף את המפגינים שתובעים את התפטרותו". סיקור ההפגנות בירושלים ברשת אל-ג'זירה קטארית

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

ישראל כ"ץ לא טעה: 9 בני דודים של ח"כ זוהר מנהלים אולמות אירועים

שר האוצר טען שיו"ר הקואליציה מקדם מתווה פיצוי לבעלי אולמות כי בן דודו הוא אחד מהם ● הוא התבלבל: מדובר בתשעה בני דודים ולא אחד, שמנהלים קבוצת עסקים ששולטת בתחום, באזור קרית גת ● חשוב להדגיש: החוק לא מגדיר קרבה משפחתית כזו כ"ניגוד עניינים", אך ההיסטוריה של ח"כ זוהר מלמדת שכדאי לפקוח עין

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

לפני כשבוע תקף שר האוצר ישראל כ"ץ את ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) ואמר כי ח"כ זוהר מנסה לקדם את האינטרסים של בעלי אולמות האירועים בכנסת כדי לדאוג לעסקים של בני משפחתו. בדיקת "שקוף" של העומד מאחורי ההאשמה של שר האוצר מגלה כי למיקי זוהר תשעה בני דודים המנהלים יחד את קבוצת העסקים "שבט אחים", השולטת בעסקי האירועים בקריית גת והסביבה. 

מיקי זוהר וישראל כ"ץ בדיון שהתפוצץ בוועדת הכספים. (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

החוק אמנם לא מגדיר בני דודים כקרבה שנחשבת "ניגוד עניינים", והיא אינה פוסלת את זוהר מעיסוק בנושא – אך מעקב צמוד של "שקוף" אחרי פעילותו מגלה שיש ממה לחשוש.

כששר האוצר תקף את יו"ר הקואליציה

במהלך דיון בוועדת הכספים בשבוע שעבר נערך דיון בנושא מתווה הפיצוי של המדינה לבעלי אולמות האירועים. "פנו אלי מספר רב של בעלי אולמות, כולל יו"ר ארגון האולמות", אמר אז ח"כ זוהר. בהמשך דבריו הציג זוהר את עמדתם של בעלי האולמות כלפי מתווה הפיצוי.

עוד באותו נושא:

לאחר דבריו, תקף שר האוצר ישראל כ"ץ את ח"כ זוהר וטען כי הסיבה לרצונו לקדם מתווה פיצוי לבעלי האולמות היא כדי לדאוג לעסקיו של בן דודו: "שאלתי את יו"ר איגוד האולמות כשישבתי איתו אתמול, 'למה מיקי זוהר כל כך דואג לתחום שאני בלאו הכי דואג לו?' אז הוא אמר לי שיש לו בן-דוד, והוא סיפר לי איזה אולם יש לו גם".

מתברר כי השר כ"ץ קימץ במידע כשטען שמדובר בבן דוד אחד של ח"כ זוהר שבבעלותו אולם אירועים: מבדיקת "שקוף" עולה כי לח"כ זוהר לא פחות מתשעה בני דודים המנהלים יחד את קבוצת העסקים "שבט אחים", שעוסקת בתחום האירועים והבילוי.

שבט משגשג

משפחת יפרח מונה תשעה אחים ואחיות המתגוררים בקרית גת ובמושבים בסביבה, והם בני דודיו של ח"כ זוהר מצד אמו. ככל שנודע ל"שקוף", כל תשעת האחים ורבים מבני ובנות זוגם עובדים בעסק המשפחתי של משפחת יפרח: קבוצת העסקים המשגשגת "שבט אחים", שעוסקת ברובה בתחום האירועים. נציין כי בין 2005 ל-2009 שימש יורם יפרח, אחד מהאחים, כיו"ר התאחדות בעלי האולמות בישראל.


תחת קבוצת "שבט אחים" של משפחת יפרח מתנהלים שישה עסקים: שני אולמות האירועים הגדולים "נסיה" ו"דוריה", עסק לקייטרינג ומזון לאירועים, מסעדת "ערמונים" מתחם הנופש "דרים איילנד" ומתחם הקניות "איי-סולומון". קבוצת "שבט אחים" מעסיקה כ-1,000 עובדים בסך הכל. 

קבוצת העסקים מצליחה מאוד ועובדת גם במגזר הציבורי. כך למשל, חברת "לי-בר", חברת הבת לקייטריג של משפחת יפרח, זכתה לפני כשלוש שנים במכרז להאכלת אלפי החיילים בעיר הבה"דים בדרום. החברה עובדת גם עם גופים ממשלתיים נוספים, כמו רשות הכבאות, שירות בתי הסוהר, ועוד.

אך לדברי מקורבים, עסקי הקבוצה נפגעו כלכלית באופן משמעותי עקב משבר הקורונה שכן הם מתבססים על מתחמי אירועים ובילוי, שפועלים במתכונת מצומצמת עקב הקורונה. כלומר, רבים מבני משפחתו המורחבת של ח"כ זוהר נפגעו כלכלית באופן משמעותי בחודשים האחרונים.

החוק קובע: לא ניגוד עניינים

בהמשך הדיון בוועדת הכספים הבהיר חבר הכנסת מיקי זוהר כי הוא לא מכחיש שלבן דודו יש אולם אירועים, אך כי הטענה כי זו הסיבה שהוא פועל למען בעלי האולמות היא לא יותר מהכפשה מצד השר כ"ץ. 

ח"כ זוהר ביקש הבהרה של עו"ד שגית אפיק, היועצת המשפטית של ועדת הכספים, לעניין. עו"ד אפיק הסבירה כי העובדה שלחבר הכנסת זוהר יש בני דודים בעלי אולמות אינה מציבה אותו בניגוד עניינים. לדבריה, מצב בו חבר הכנסת פועל בתחום שבו עוסק גם בן-דודו, לא מוגדר כניגוד עניינים.

"ההגדרה לעניין אישי היא היא הנאה חומרית ישירה או עקיפה של חבר הכנסת או של קרובו למעט עניין הנוגע להנאה משנית", הסבירה עו"ד אפיק. "בהגדרת קרוב לא נכלל בן-דוד, הגדרת קרוב היא הגדרה מצומצמת יותר: בן זוג, הורה, צאצא, או כל קרוב שפרנסתו תלויה בחבר הכנסת. כיוון שההגדרה לא חלה עליך (זוהר), נושא של טובת הנאה אישית לא מתקיימת".

היסטוריה של קידום אינטרסים זרים

ההבהרה של עו"ד אפק חשובה, מפני שחשוב להדגיש כי ח"כ זוהר לא עבר על החוק. יחד עם זאת, מעבר להיבט החוקי, שאלת השפעת עסקיהם של בני דודיו על הפעילות הפרלמנטרית אינה עומדת בחלל ריק. מעקב "שקוף" בשנים האחרונות מגלה כי ח"כ זוהר פעל בעבר למען האינטרסים העסקיים של בני משפחתו או קבוצות לחץ שונות – על חשבון טובת הציבור.

הנה דוגמה: במשך עשרה חודשים בשנים 2017-2016 קיים זוהר שלושה דיונים שונים כדי לקדם את ענייני שכונת כרמי גת אשר בקרית גת, מתוקף תפקידו כיו"ר "הוועדה לצדק חלוקתי". זוהר דן בגני הילדים בשכונה, במחלף הכניסה ועוד. רק מה, הוא עשה זאת בזמן שאשתו, בעלת חברת תיווך נדל"ן בעיר, סחרה בדירות בשכונה ואף החזיקה בה במספר נכסים. 

נבחרי ציבור צריכים לפעול לטובת כל האוכלוסייה כדי שנבטח בהם (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

בשלושת הדיונים שקיים זוהר בנושא הוא לא אמר מילה על הנכסים של אשתו בשכונה. לאחר שנחשפו האינטרסים הכלכליים שלו על ידי העיתונאי שוקי שדה בדה -מרקר, אמר: "לא מצאתי עניין ציבורי לעדכן ולפרט על נכסיה הפרטיים של אשתי".

"שקוף" והמשמר החברתי פנו באותה תקופה לוועדת האתיקה של הכנסת בנושא. ועדת האתיקה קיבלה את הפנייה, חבריה רשמו הערה לח"כ זוהר ואסרו עליו להמשיך לעסוק בנושא. "קובעת הוועדה כי על חבר הכנסת זוהר להימנע מכאן ולהבא מליזום ומלנהל ישיבות העוסקות בשכונת כרמי גת בוועדה שבראשותו או בוועדות אחרות", קבעה ועדת האתיקה של הכנסת.

ח"כ זוהר פעל לאחרונה גם עבור קבוצת לחץ קטנה נוספת: סוכני הביטוח. הוא ניסה למנוע את כניסתן של חברות האשראי לשוק סוכני הביטוח, בכך בלם מהלך שיכול היה לגרום לך לשלם פחות על ביטוחים שונים. ח"כ זוהר עשה זאת כדי להגן על משכורתם של סוכני הביטוח, שכ-1,000 מהם מתפקדים לליכוד.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): בתקופה האחרונה חל משבר אמון חמור סביב החלטות הממשלה ועיתויין – עד כמה הן קשורות בטובתם האישית של חברי הכנסת. כשפותחים את מתחמי איקאה בעת שסוגרים חנויות אנחנו מתחילים לערער על הנסיבות שהובילו להחלטה. אם חוסר האמון הזה יימשך – יותר ויותר אנשים יפסיקו להישמע להנחיות, דבר שיפגע מאוד ביכולת ניהול המשבר.

וכמובן, הפגיעה המשמעותית היא בכיס שלנו. אם לא יהיה מי שידאג לעבודה שלך, כמצילה בבריכה או כשוטף כלים, ולעומת זאת מקורבים לנבחרי הציבור יקבלו יחס מיוחד – רבים מהאזרחים ימשיכו לדשדש במצב כלכלי קשה מאוד. לכולנו מגיע יחס הוגן – לכן חשוב שנבחרי הציבור ידעו שאנחנו פוקחים עליהם עין. 

מה עושים כדי לתקן את המצב? (מעש"י):

  1. "שקוף" תמשיך לעקוב אחר פעילותו של חבר הכנסת מיקי זוהר בתחום אולמות הארועים ובתחומים נוספים, ולבחון את ענייניות קבלת ההחלטות של מקביליו בניהול משבר הקורונה. נפעל בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי לוודא שח"כ זוהר ואחרים פועלים למען הציבור הרחב ולא למען קבוצות אינטרס קטנות.
  2. עלינו לזכור ולהזכיר לציבור שמיקי זוהר הוא ח"כ שפועל נגד הציבור ולטובת קבוצות אינטרס, כדי להרתיע חברי כנסת אחרים מלפעול באופן הזה. לשם כך יצרנו את הווידאו הבא. צפו ובצעו את הפעולה שמוצעת בסופו:

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

מספיק להתחמק: שרים צריכים לעמוד מאחורי ההצבעות שלהם

מליאת הכנסת הפכה לסטודיו לצילום – הרי ההחלטות המכריעות מתקבלות בוועדת השרים לחקיקה ● אך מכיוון שהפרוטוקולים של הוועדה חסויים, שרי הממשלה חומקים מדיון גלוי וביקורת ציבורית ● "שנאתי את הוועדה", סיפר שר לשעבר, "זו שגרה שבה אתה מפיל כל שבוע דברים שהבטחת לציבור" ● הגיע הזמן לפרסום הפרוטוקולים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עקיבא נוביק / טור אורח |

בחורף 2017 שותקה יום אחד במפתיע החקיקה הפרטית בכנסת, ועשרות חוקים נתקעו בצנרת למשך ימים ארוכים. זה קרה באחד המוצ"שים אחרי שיחת טלפון לילית של ארבעה אנשים, שבה הוחלט אילו חוקים יעברו השבוע בכנסת ואילו יפלו. בשיא השיחה טרק נציג הממשלה גיל ברינגר את הטלפון לנציג הכנסת דוד ביטן בגלל הצעה להטיל פיקוח על שכר הלימוד במכללות (של אראל מרגלית-עבודה). 

ח"כ דוד ביטן במליאה. ההצבעות נקבעות בשיחות טלפון מאחורי הקלעים (צילום: עמוס בן גרשום, דוברות הכנסת)

איך קורה שוויכוח על חוק אחד משתק את המליאה? משום שבליכוד ישנו סנטימנט גדול לתלמידי מכללות, ואילו שר החינוך דאז נפתלי בנט התנגד לכך נחרצות. בהורדת הידיים ממשלה-כנסת ניצחה לבסוף הממשלה, במה שהיה רק סימפטום למאבק גדול בהרבה.

צלמי אותי במליאה, נעלה לסטורי

מליאת הכנסת הפכה בשנים האחרונות לסטודיו לצילום עבור דפי הפייסבוק של הח"כים. לא רק ה"אורן חזנים" וה"קסניות סבטלובות" למדו ליהנות מהרקע הייחודי, מהמצלמות המשוכללות ומהדוברות המהירה, אלא גם כל ח"כ בעל הבנה תקשורתית בסיסית. אינני מאשים אותם – הדבר הכי טוב שח"כ יכול לעשות במליאה הוא לייצר קטע וידיאו לטוויטרו או למהדורות הערב. מעבר לזה, אין הרבה מה לשנות בפעילות במליאה. 

כתבות "שקוף" קודמות על ועדת השרים לחקיקה:

מאז חזרו נתניהו והליכוד לשלטון, ב-2009, הפכה המשמעת הקואליציונית לשיטת העבודה הקבועה בכנסת. בימי ראשון חברי כנסת של הקואליציה מקבלים רשימת חוקים ולידם אופן ההצבעה הנדרש מהם. בחסות צמד המוחות המבריקים, זאב אלקין ויריב לוין, הלכה האופוזיציה ונחלשה, אך גם חברי כנסת בקואליציה עוברים תהליך של הקטנה. תשאלו את יפעת שאשא-ביטון.

כך יוצא שלוח התוצאות של יום רביעי במליאה, יום החוקים הפרטיים, נקבע במדויק בימי ראשון בוועדת השרים לענייני חקיקה. מדובר בגוף שנהנה מהגנת תקנון הממשלה ולא מחויב לפרסם כמעט כלום. הדיונים מתנהלים בצורה מיושנת מאוד, על ידי שרים שלא טורחים להגיע לחלק גדול מהישיבות (שרים בוועדה טוענים שממוצע הנוכחות הוא פחות ממחצית חברי וחברות הועדה. כמה בדיוק? איננו יודעים, כי גם את זה הוועדה לא מפרסמת).

ישיבות הועדה מוקלטות אומנם ע"י טייפ רקורדר משנות ה-80 שמוצב ברוב רושם באמצע השולחן, אבל הפרוטוקולים וההקלטות יפורסמו רק בעוד עשרות שנים. עד היום לא קם מזכיר ממשלה שהעז לעשות משהו בנידון. 

הדרך היחידה: שינוי תקנון וסנקציות

זה לא קורה הרבה, אבל הצורך הבהול להגביר את שקיפות הוועדה שמנהלת את מליאת הכנסת הוא נושא שבו אני מסכים עם אתר "שקוף" ומאבקיו. יש אמנם פירות למאבקים אלו – היו"ר הנוכחי אבי ניסנקורן החל לפרסם את תוצאות ההצבעות וכך גם את העילה הלקונית לדחיית חוקים. היו"ר הקודמת איילת שקד החליטה לפרסם את הצבעותיה בכל חוק, וקראה לשרים האחרים להצטרף אליה. גם גילה גמליאל ואבי גבאי נהגו באופן דומה כאשר היו חברים בוועדה.

כמה שרים לדעתכם הצטרפו? ניחשתם נכון. למה שאדם יתנדב להכניס את ראשו תחת ביקורת ציבורית? ממשלת ישראל מלמדת אותנו שוב ושוב את אותו שיעור – זה ילך אך ורק בשינוי תקנון ובסנקציות. כך לגבי נוכחות שרים באזכרות, כך גם לגבי סטנדרטים של שקיפות. 

שקד החילה שקיפות על עצמה, אך לא נלחמה על הגברת השקיפות בוועדה. מול מי הייתה צריכה להילחם? מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמזה שנים מסרב לשנות את הכללים. 

איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר. פרסמה את הצבעותיה בוועדה, אך לא נלחמה על פרסום הפרוטוקולים (צילום: פלאש 90)

הטיעון המרכזי שנשמע נגד פרסום הפרוטוקולים של ועדת השרים בימי ראשון, גורס שפרסום הציטוטים ירדד אותם לרמה של ציטוטים מדיוני כנסת. הנה, בפרלמנט התקינו מצלמות ומפרסמים פרוטוקולים ותראו מה קורה. זה טיעון בעייתי מאוד – אם השרים שלנו הם פופוליסטים עדיף שיתייצבו וינאמו נאומים חלולים מאשר שיבריזו לגמרי. אם בחרנו כאלה נבחרי ציבור, זו אשמתנו.

יתרה מזאת, גם אם הפרוטוקולים יפורסמו סביר להניח שההחלטות עדיין יתקבלו בשיחת טלפון לילית של ארבעה-חמישה אנשים. ע"ע שיחת ברינגר-ביטן. אז זה לא שאנחנו מוותרים פה על דיון סוער וחוצב להבות בוועדה, שקלא וטריא, ומרדדים אותו לכדי הייד-פארק. ממש לא. פשוט מאלצים את השרים לקיים דיון כלשהו, במקום להגיע לישיבה רק כדי ללמוד מה סיכמו לילה קודם ארבעת מנהלי הכנסת. 

שר לשעבר: "הלב נהיה גס"

אבל יש לממשלה טיעון נוסף נגד פרסום אופן ההצבעה של כל שר: ועדת השרים לחקיקה בישראל מוצפת במבול אדיר של הצעות חוק. אפשר בהחלט להבין את גרעין הטיעון – ישראל היא שיאנית העולם בחקיקה פרטית, והמכון הישראלי לדמוקרטיה הזהיר מפני פגיעה בעבודת הכנסת. 

אין דרך להעביר אפילו רבע מהצעות החוק שיש לגביהן קונצנזוס. העלות של הצעות החוק הראויות והמוסכמות בלבד היא פי כמה וכמה מתקציב המדינה (אני יודע שהטיעון הזה נחלש בתקופה שבה מחלקים כסף בלי קריטריונים, ועדיין).

שר המשפטים, אבי ניסנקורן. יוביל שינוי בוועדת השרים לחקיקה או יבלום את השקיפות?

נתניהו יודע ששרים בוועדה משלמים מחיר בדעת הקהל כשהם מצביעים נגד חוקים שהם תומכים בהם, ומעוניין לספק להם מעטפת הגנה. "שנאתי כל רגע שבו ישבתי בוועדה הזאת", סיפר לי השבוע שר לשעבר. "זו שגרה שבה אתה רואה כל שבוע דברים שאתה תומך בהם והבטחת אותם לציבור ומפיל אותם. מתישהו ליבך נהיה גס בזה, ואתה עובר לטייס אוטומטי. באיזה עוד עבודה אתה מפיל ביום רגיל את קצבאות הנכים, מקלטים לנשים מוכות וחצי מהמצע שלך?". 

אפשר להבין את השר, אבל אפשר גם לשאול: האם לא זה בדיוק מה שמצופה מנבחרי ציבור? היכולת לעמוד מאחורי החלטותיהם ולומר לציבור ביושר "סדר העדיפויות של הממשלה אינו כולל את החוק הזה כרגע?"

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

שלב אחרי שלב: המסע של נתניהו לקבלת תרומות מבעלי הון להגנה משפטית

כדי לקבל תרומות לניהול הגנתו המשפטית צריך רה״מ לקבל אישור מוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה החלטות הוועדה אמורות להיות עצמאיות וסופיות, אולם נתניהו מנסה לשנותן שוב ושוב סיפור ב-25 צעדים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

כבר שנתיים שאנחנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים של ראש הממשלה לקבל אישור חריג למימון הגנתו המשפטית בשלושת תיקי האלפים שמנהלת המדינה נגדו. נתניהו מבקש לקבל מימון של עשרה מיליון שקלים ממקורבים בעלי הון. ועדת ההיתרים כבר סרבה לבקשותיו פעם אחר פעם. אולם, למרות שההחלטות שהיא מקבלת אמורות להיות סופיות, נתניהו ממשיך לנסות ללחוץ עליה לאשר את בקשותיו בדרכים שונות. 

מבקש לקבל תרומות לניהול המשפט שלו. ראש הממשלה נתניהו (יונתן זינדל / פלאש 90)

מחר (ראשון) אמור נתניהו לעמוד בדרישת הוועדה להחזיר 30 אלף דולר שקיבל כתרומה מבן דודו נתן מיליקובסקי. האם יעשה זאת או שימצא שוב דרך לערער על החלטת הוועדה? את התשובה לשאלה הזאת נגלה ממש בקרוב. אבל בינתיים כדי שתוכלו לעקוב אחר המשך ההתפתחויות הכנו עבורכם את סיפור מערכת היחסים המורכבת בין נתניהו לוועדה, שלב אחרי שלב בסדר כרונולוגי.

האם ההחלטות של ועדת ההיתרים הן סופיות?

ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה הוקמה בהחלטת ממשלה בשנת 1977, במטרה למנוע ניגוד עניינים של שרים בממשלה. הוועדה רשאית לאפשר חריגה מכללי ניגוד עניינים של חברי ממשלה, כאשר מדובר במקרה חריג המצדיק זאת. שר, סגן שר או ראש ממשלה המעוניינים לבצע פעולה שעלולה לחרוג מהכללים – חייבים לפנות לוועדה ולקבל את אישורה. מבקר המדינה ממנה את הוועדה. הוועדה חייבת להיוועץ בו אך היא אינה כפופה לו. החלטותיה עצמאיות וסופיות, אלא אם כן לדעתה השתנו הנסיבות.

עוד ב״שקוף״:

כמו כל חבר ממשלה, גם ראש הממשלה מחוייב לקבל מהוועדה היתר לקבלת תרומות מבעלי הון, שכן ללא אישורה הדבר אסור בחוק. אולם, ראש הממשלה טען תחילה שלוועדה אין סמכות לדון בנושא. הוועדה לא קיבלה את עמדתו, ולכן הגיש בקשה לקבל מימון מבעלי הון. הוועדה דחתה את הבקשה לאחר שנתניהו סירב להופיע בפניה. החלטה זו הייתה אמורה להיות סופית. אבל לא אצל נתניהו. הוא החליט לפנות אליה שוב, אולם סרב לענות על בקשות הוועדה להבהרות, ובקשתו נדחתה בשנית. 

ניתן היה להניח שכאן, בנובמבר 2018, אחרי שהוועדה כבר קיימה דיון אחד יותר ממה שהיתה אמורה לקיים – הסאגה תסתיים. אבל נתניהו ממשיך מאז לדרוש אישור חריג למימון הגנתו המשפטית מבעלי הון. והוועדה – במקום לשים לזה סוף, פותחת את הדיון מחדש שוב ושוב. 

צעד אחר צעד: שנתיים של מריחות

18 במרץ 2018
נתניהו פונה לראשונה ליועצת המשפטית של משרדו בבקשה לגייס כסף מבעלי הון למימון הגנתו המשפטית. זו מעבירה את פנייתו ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט.

27 ביוני 2018
היועץ המשפטי לממשלה קובע כי על רה"מ לפנות לוועדת ההיתרים בנושא. באותו זמן מכהן כמבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא. 

מבקר המדינה הקודם השופט יוסף שפירא, והמבקר הנוכחי מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

19 ביולי 2018
עורכי דינו של נתניהו מופיעים בפני הוועדה וטוענים כי אין לה סמכות לדון בנושא המימון המשפטי.

18 באוקטובר 2018
הוועדה קובעת כי יש לה את הסמכות למנוע מראש הממשלה מימון משפטי ומזמינה אותו להופיע בפניה.

24 באוקטובר 2018
נתניהו מערער על סמכות הוועדה ודורש הוכחות לכך שהיא כבר דנה בעבר בסוגיות של מימון משפטי .

6 בנובמבר 2018
הוועדה מוסרת הוכחות. פרקליטי נתניהו מוותרים על הופעה מולה ומסרבים לענות לשאלות בסיסיות (לדוגמה כמה כסף מבקש לקבל ראש הממשלה מבן דודו נתן מיליקובסקי וממקורבו בעל ההון ספנסר פרטרידג')

29 בנובמבר 2018
לאחר היוועצות עם מבקר המדינה, הוועדה דוחה את בקשת נתניהו למימון. על פי הנוהל, לא ניתן לערער על החלטות הוועדה, ולכן כאן היה אמור להסתיים הדיון.

7 בינואר 2019
רה"מ לא מקבל את החלטת הוועדה. הוא מגיש בקשה נוספת לקבל מימון של עד 2 מיליון דולר מנתן מיליקובסקי ומספנסר פרטרידג', בטענה שלא הייתה לו הזדמנות לנמק את טענותיו – והפעם שוטח אותן בכתב.

20 בפברואר 2019
הוועדה מחליטה שוב לדחות את בקשת נתניהו וטוענת כנגד התנהלותו, כולל הסתרת קשרים עסקיים עם אחד התורמים (מיליקובסקי), ניגוד עניינים והעובדה שכבר גייס כסף בסתר – 300 אלף דולר, שתי חליפות וסיגרים (כסף שעליו להחזיר).

6 במרץ 2019
יו"ר הוועדה, השופט ד"ר עוני חבש, מתפטר בטענה שמופעלים עליו לחצים פוליטיים.

בג״ץ נתן לנתניהו עוד הזדמנות לפנות לועדת ההיתרים. השופטת אסתר חיות. (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

11 במרץ 2019
נתניהו עותר לבג"ץ נגד ועדת ההיתרים בשל דחיית בקשתו.

18 במרץ 2019
פשרה בבג"ץ: נתניהו יקבל הזדמנות נוספת להופיע בפני הוועדה, בתנאי שיפעל בשקיפות וימסור את המסמכים שתבקש (בין היתר הצהרת הון ופירוט קשריו העסקיים).

6 באפריל 2019
בניגוד להתחייבותו בבג״ץ, נתניהו מסרב לחשוף את הונו ודורש להופיע בפני הוועדה ללא תנאים.

24 ביוני 2019
הוועדה קובעת בפעם השלישית שנתניהו לא רשאי לקבל מימון להגנתו המשפטית מאחר שלא עמד בהתחייבות שנתן לבג״ץ למסור פרטים על הונו האישי.

4 יוני 2019
השופט בדימוס יוסף שפירא מסיים את תפקידו כמבקר המדינה, ובמקומו מתמנה מתניהו אנגלמן (המבקר הראשון שאינו שופט בדימוס). 

8 באוגוסט 2019
שלושה חברים נוספים בוועדה מבקשים שלא להמשיך בתפקידם לאחר עימות עם מבקר המדינה החדש אנגלמן. הם טוענים כי המבקר מתערב בעבודתם בניגוד לסמכותו.

12 באוגוסט 2019
המבקר אנגלמן ממנה חברי ועדה חדשים.

קבע כי נתניהו לא יכול לקבל תרומה על סך עשרה מליון שקלים מבעל אינטרס. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. (יונתן זינדל / פלאש 90)

4 בספטמבר 2019
מבקר המדינה אנגלמן מאפשר לנתניהו לקבל הלוואה על סך שני מיליון שקלים מספנסר פרטרידג'. את ההלוואה ביקש נתניהו עוד ביוני והיא אושרה עקרונית על ידי המבקר הקודם יוסף שפירא. האישור ניתן בכפוף להסדר ניגוד עניינים ועדכון הצהרת ההון.

30 בינואר 2020
לאחר פניה מחודשת בטענה שהנסיבות השתנו, חברי הוועדה מסכימים לשמוע מחדש את בקשת המימון של נתניהו .

9 בפברואר 2020
עורכי דינו של נתניהו טוענים שדרוש לו סכום התחלתי של כ-10 מיליון שקלים לליווי משפטי, בנוסף להלוואה שאושרה מפרטרידג'. אחת הטענות – אם אושרה הלוואה אין סיבה שלא תאושר גם תרומה.

25 בפברואר 2020
הוועדה שמינה אנגלמן מחליטה שיש לדון מחדש בבקשתו של נתניהו לקבל תרומה מפרטרידג'.

21 במאי 2020
עורכי דינו של נתניהו מבקשים מהוועדה להבהיר: האם נתניהו באמת נדרש להחזיר את החליפות והכסף שכבר קיבל מבן דודו נתן מיליקובסקי. הם טוענים שרוב הכסף (270 אלף דולר) שימש לייצוג המשפטי של רעייתו שרה נתניהו. 

29 ביוני 2020
היועץ המשפטי משיב לפניית הוועדה מה-17 במאי שביקשה את חוות דעתו בשאלת ניגוד העניינים בין נתניהו לפרטרידג׳. הוא מסביר כי פרטרידג' ונתניהו מנהלים יחסים של בעל הון ובעל שררה ולא יחסי חברות מקדמת דנא. מאחר שמדובר בסכום חריג (עשרה מיליון שקל), קובע היועמ״ש, לא ניתן לאשר את התרומה שנתניהו מבקש.

2 ביולי 2020
הוועדה מאשרת לנתניהו שלא להשיב 270 אלף דולר שקיבל מבן דודו מיליקובסקי, אך מחייבת אותו להשיב את שווי החליפות שקיבל ו-30 אלף דולר עד ה-2 באוגוסט (מחר). 

26 ביולי 2020
היועץ המשפטי לממשלה משיב לעתירה לבג"ץ כי ההיתר שניתן לנתניהו לשמור 270 אלף שקל שקיבל מבן דודו מעלה קושי משפטי ועשוי להיות מתנה עקיפה לנתניהו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מבקר המדינה ידרוש ממועמדים בבחירות המקומיות לדווח על מימון מהונם הפרטי

חדשות טובות: מבקר המדינה הרחיב את כללי השקיפות החלים על מועמדים לבחירות ברשויות המקומיות ● מעתה הם יחויבו לחשוף בזמן אמת כמה כסף השקיעו גם מכיסם הפרטי למימון הקמפיין ● החדשות הרעות: לציבור עדיין אין דרך לדעת בזמן אמת כמה כסף השקיעו המפלגות במועמד ומועמדת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות חייבים מעתה לדווח לציבור על מימון קמפיין בחירות – גם אם הוא מגיע מהונם הפרטי. זאת, לאור הבהרה של מבקר המדינה לפניית "שקוף" בנושא, שקודם לכן לא היה מוסדר. המשמעות: כעת נוכל להחליט האם אנחנו רוצים לבחור במועמדים שמסתמכים על תרומות קטנות, על ערבויות והלוואות שמגיעות מבעלי הון, או על הונם הפרטי. 

עוד באותו נושא:

אולם מועמדים שנהנים ממימון של מפלגות עדיין לא חייבים בדיווח שוטף בזמן אמת על המקור למימון הקמפיין שלהם. לטענת משרד מבקר המדינה, האחריות על פרסום המידע על מימון מפלגתי מצויה אצל משרד הפנים.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

במרץ השנה פרסם מבקר המדינה את הדו"ח על המועמדים לרשויות המקומיות והאיזוריות. עם פרסומו הודיע המבקר כי החל ממערכת הבחירות הבאה ואילך יפורסמו פרטי ההלוואות שמקבלות הסיעות, זאת בדומה לדרישה לפרסם פרטים על תרומות וערבויות שמקבלים המועמדים (הערבויות מאפשרות לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות בנקאית של אדם פרטי בעוד הלוואות מתקבלות ישירות מן המלווה). 

לציבור יש זכות לדעת מי מממן את הפוליטיקאים שהוא בוחר בהם, עוד בזמן שהם מתמודדים ולא רק לאחר שנבחרו. בעבר קראנו שוב ושוב להפוך גם את ההלוואות שמקבלים המועמדים לשקופות. פנינו בנושא למבקר המדינה, שענה אז כי הנושא ייבחן. 

לאחרונה, כאמור, עם פרסום הדו"ח הודיע המבקר שגם ההלוואות שמקבלים המועמדים לטובת ניהול הקמפיין יהיו שקופות. שמחנו, וגם פרגנו על ההחלטה הזו, אבל חשבנו שניתן לעשות יותר. לכן, פנינו למשרד מבקר המדינה בדרישה להחיל שקיפות גם על מועמדים שהמימון לקמפיין שלהם מכיסם וגם על כאלו שזוכים למימון ממפלגה ארצית.

מועמדים עשירים יחויבו לתת דין וחשבון לבוחרים בזמן אמת

רוב המועמדים נדרשים לבקש תרומות והלוואות מציבור התומכים שלהם כדי לנהל קמפיין, שעלותו עשויה להגיע למיליונים רבים של שקלים בערים הגדולות. על מקורות המימון הללו הם כבר חייבים בדיווח שוטף בזמן אמת. אולם עד כה, מועמדים שהממון מצוי בכיסם לא נדרשו לאותה חובת דיווח.

כך לדוגמה, בזמן הבחירות לראשות עיריית ירושלים המועמד משה ליאון, שנבחר לכהן כראש העיר, לא דיווח על הכנסותיו לקמפיין בזמן אמת. הסיבה, ליאון הוא אדם עשיר שיכול היה לממן את כל הקמפיין מכיסו, ולכן עד כה לא נדרש לשקיפות.

משה ליאון. לא נדרש לדווח על מימון הקמפיין כי שילם מכיסו. (צילום יונתן זינדל, פלאש 90)

כעת, בעקבות פניית שקוף למשרד מבקר המדינה, הודיעה חנה רותם, ראש האגף לביקורת בחירות ומימון מפלגות במשרד, כי: ״לפי החוק והנחיות מבקר המדינה, מימון ממקורות עצמיים של נציגי הסיעה מהווה תרומה לסיעה או נחשב כהלוואה, בהתאם לנסיבות. על מימון עצמי כאמור חלים כל הכללים בנוגע לתרומות ובכלל זה חובת דיווח באופן שוטף למבקר המדינה על קבלת תרומות בקשר למערכת הבחירות״. 

בנוסף, הדגישה רותם כי ״אי דיווח למבקר המדינה על גיוס הון ממקורות עצמיים מהווה התנהלות שאינה תקינה, על כל המשתמע מכך״. על פי רותם, המידע מפורסם עם קבלתו באתר האינטרנט של מבקר המדינה ״ובכך תובטח שקיפות ובקרה ציבורית לגבי פרטי התורמים והמלווים וסכומי התרומות וההלוואות".

איזו מפלגה עומדת מאחורי ראש העיר שלך?

עוד סוג מימון בבחירות לרשויות המקומיות הוא כזה שמקבלים מועמדים ממפלגות אם (מפלגות ארציות). בזמן שחלק מהמועמדים נדרשים ללקט תרומות והלוואות מהציבור, מועמדים אחרים זוכים לתמיכה מפלגתית המאפשרת להם התנהלות שונה, יש שיאמרו נוחה יותר. 

אולם, הציבור לא תמיד יודע מי המפלגה העומדת מאחורי אותו המועמד או המועמדת ואינו מודע לכך שהיא זו שממנת את הקמפיין שלהם. בדרך זו יכולים מועמדים ליהנות מכל העולמות: להסתמך על מקור תקציבי מפלגתי רחב תוך התנערות מזיקה מפלגתית. 

כך למשל, עינת קליש-רותם שנבחרה לראשות עיריית חיפה, בחרה להסתיר בפרסומים שונים בקמפיין שניהלה את העובדה שרצה מטעם מפלגת ״העבודה״ וכי זכתה למימון מטעמה. 

אגב, המקרה של קליש-רותם חריג במיוחד מאחר שמפלגת העבודה שתמכה בה, תמכה במקביל בעוד רשימת מועמדים בעיר, מהלך שכמעט פסל את מועמדותה.

במקרה של מימון שמקבל מועמד ממפלגת אם, ההתנהלות החשבונאית מנוהלת במפלגה, מה שמקשה על דיווח בזמן אמת. לכן הצענו לפרסם רק את ההסכם בין המפלגה הארצית למועמד כך שלפחות מסגרת ההסכם והמחויבות המפלגתית למועמד יהיו ידועים בציבור.

חנה רותם, ראש האגף לביקורת בחירות ומימון מפלגות, הסכימה עם הטענה שלנו. היא השיבה כי המידע על הקשר בין מועמדים למפלגות הוא ״אכן מידע חשוב שיש עניין שיפורסם לציבור״. אולם היא הפנתה אותנו למשרד הפנים מאחר שהגשת רשימות מועמדים מטעם הסיעות נעשית מול מנהל הבחירות ומשרד הפנים. 

לדבריה, ״המידע בדבר מעמדה של סיעה או רשימת מועמדים מועבר למשרד מבקר המדינה בשלב מאוחר יחסית, ולעיתים אף לאחר מועד הבחירות״.

עד שהמבקר ומשרד הפנים יחילו שקיפות בנושא הזה, קיימת פרצה המאפשרת לזהות מועמדים הנתמכים על ידי מפלגות. מועמד או מועמדת לא יכולים לקבל תמיכה ממפלגה ארצית ובו זמנית לאסוף תרומות, הלוואות או ערבויות – שלוש צורות מימון מקובלות בקמפיין בחירות מקומי. בזכות כללי השקיפות המחמירים של המבקר, כעת ניתן יהיה לאתר מועמדים שככל הנראה נתמכים על ידי מפלגות – מי שאינם נעזרים בכספים מכל מקור אחר.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): ראש הרשות שלך מחליט או מחליטה כמה ואיזה בתי ספר יפתחו בשכונה שלך, האם ואיפה יבנו, איך יתחלק הכסף שאתם משלמים לארנונה, איזה פרויקטי בניה ותשתיות חדשים ליזום ועוד. כדי שתוכלו לבחור את האדם המתאים – חשוב שתדעו למי הוא חייב דין וחשבון: האם מפלגה כלשהי מימנה את הקמפיין, טייקונים בעלי חברות עסקיות או שאולי המועמד עצמו הוא בעל הון עתק.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): אנחנו ב״שקוף״ נפנה גם למשרד הפנים בבקשה לפרסם את ההסכמים של המועמדים עם המפלגות בזמן אמת, עוד בטרם התקיימו הבחירות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כך סיקרו אתרי החדשות את תקיפת המפגינים בתל אביב

בשעת לילה מאוחרת ביום שלישי מגיעים לדסק החדשות דיווחים על תקיפת מפגינים בתל אביב ● כיצד מתייחסים לכך ב"וואלה", "ישראל היום", "ynet" ואחרים – ומה אפשר ללמוד מההבדלים בסיקור? ● ביקורת תקשורת 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, "העין השביעית" |

שלשום (שלישי 28.7), לקראת השעה חצות, התחילו להגיע דיווחים לפיהם כמה מהמשתתפים בהפגנה נגד השר לביטחון פנים אמיר אוחנה בתל-אביב הותקפו בידי אלמונים בחולצות שחורות. האלמונים הסתננו לשורות המפגינים, היכו אותם באגרופים ובבקבוקים שבורים וריססו אותם בגז פלפל.

תקיפת המפגינים בתל אביב (צילומסך מתיעוד האירוע של אסף שפיר)

תקיפה כזו היא אירוע חדשותי מהמדרגה הראשונה, אך שני מאפיינים עלולים להטות את האופן בו היא תסוקר: ההקשר הפוליטי, כמובן, אך גם שעת הלילה המאוחרת. ואכן, ניתן היה למצוא הבדלים, לפעמים משמעותיים, באופן בו דיווחו על כך אתרי החדשות השונים. חלק מההבדלים ניתן לזקוף לחובת איוש חסר ועבודה רשלנית במשמרת הלילה של המערכת, חלק אחר לחובת הטייה פוליטית.

כך למשל, בעוד שמרבית אתרי החדשות הקדישו לתקיפה כותרות ראשיות לאורך כל שעות הלילה ואל תוך שעות הבוקר, באתר "ישראל היום" אומנם מיהרו באופן יחסי לדווח על התקרית אך גם מיהרו בהמשך להחליף את הכותרת ולהצניע את הדיווח. באתר "מעריב", לעומת זאת, דיווחו לאורך זמן על התקרית באופן חלקי ומטעה. באתר "ערוץ 20" רק בשעת בוקר מאוחרת דיווחו על האירוע, באופן מוצנע ובלי לציין כלל מי התקיף את מי.

הראשונים לעלות עם ידיעות על התקיפה היו האתרים ynet ,N12 ואתר "ישראל היום". כבר בשעה 23:30 הופיעו ידיעות על התקיפה ב-N12 ו-ynet, אם כי לא בכותרת הראשית. "מפגינים בת"א: 'הותקפנו ע"י לה-פמיליה'", נכתב בכותרת הצמודה לראשית ב-N12. "תיעוד: מפגינים נגד נתניהו הוכו בת"א", נכתב בכותרת הצמודה לראשית של ynet. בשני האתרים הוקדשה הכותרת הראשית באותה השעה ליו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר. 

ב-23:30 נוספה גם לכותרת הראשית ב"ישראל היום", שהוקדשה עוד קודם לכן להפגנה, שורה בסיום כותרת המשנה לפיה "מפגינים טענו כי הותקפו בבקבוקים ובגז פלפל בסמוך לסינמטק". רבע שעה אחר-כך, ב-23:45, הטענה לתקיפה כבר הגיעה לכותרת הראשית עצמה באתר "ישראל היום": "מפגינים נגד אוחנה חסמו כבישים בת"א: 'הותקפנו בידי מתחזים שהסתננו למחאה'".

כמה זמן התקיפה נשארה בכותרות?

אתר "ישראל היום" הקדיש לאירוע את הכותרת הראשית עד השעה 02:00, כשעתיים ורבע, אז הוחלפה הכותרת הראשית לידיעה על המאבק בקורונה. הדיווח על תקיפת המפגינים בתל-אביב צנח במורד דף הבית של "ישראל היום" בלי שנוסח ההפניה החדש יזכיר בכלל תקיפה של מפגינים. רק בשעת בוקר מאוחרת יחסית, בשעה 9:00, שבה הכותרת הראשית לעסוק בתקיפה, לאחר כשבע שעות של כותרת על המאבק בקורונה.

דף הבית באתר "ישראל היום", 29.7.20 שעה 02:15

בשעה 23:45 עלתה כותרת ראשית על התקיפה גם באתר "וואלה": "במהלך המחאה בתל אביב: מתנגדי נתניהו הותקפו". לאורך כל הלילה הוקדשה הכותרת הראשית באתר "וואלה" לתקיפת המפגינים בתל-אביב תוך כדי עדכונים: "מתנגדי נתניהו הותקפו במהלך המחאה בת"א; חמישה נפצעו"; "המשך ישיר להסתה"; "ככל הנראה בידי פעילי ימין"; "הכו אותנו בכסאות, בקבוקים, זכוכיות. נשפך שם דם"; "מפגינים נגד נתניהו הותקפו באגרופים ובבקבוקי זכוכית. הכותרת הראשית באתר "וואלה" המשיכה לעסוק בתקיפה למעלה מ-12 שעות רצופות.

באותה שעה – 23:45, עלתה גם כותרת ראשית על האירוע באתר "מעריב", אם כי זו כללה מידע חלקי: "מאות הפגינו מול בית השר אוחנה, מפגין אחד נעצר לאחר שנקלע לקטטה". הנוסח המטעה הזה נותר בכותרת הראשית של "מעריב" במשך שבע שעות רצופות. רק הבוקר בשעה 06:45 שונה הנוסח ל"מחאה אלימה: מפגינים הוכו בת"א, ארבעה נעצרו". גם בשעת כתיבת שורות אלו הכותרת הראשית ב"מעריב" מוקדשת לתקיפת המפגינים, בסך הכל כבר 12 שעות ברציפות.

הכותרת הראשית באתר "מעריב", 28.7.20, שעה 23:45

הכותרת הראשית באתר N12, הלילה, 29.7.20, שעה 00:00

בחצות, אתר N12 הצטרף למדווחים עם כותרת ראשית משל עצמו: "אלימות בהפגנה בת"א: 'ניפצו עלינו בקבוקי זכוכית'". בכותרת המשנה נכתב: "אחד הפצועים ל-N12: 'מסוכן היום להיות מפגין בישראל'". אתר N12 הותיר את הידיעה על תקיפת המפגינים בכותרת הראשית עד השעה 10:30 בבוקר, כשבכותרות נכתב בין היתר, "תיעוד: מפגינים בתל אביב הותקפו בבקבוקי זכוכית", ו"פוצצו אותנו במכות". בסך הכל הדיווח על התקיפה נותר בכותרת הראשית של אתר N12 ברציפות במשך כעשר שעות וחצי .

בין "הארץ" לערוץ 20

בשעת חצות דיווח "הארץ" על התקרית ("מאות מחו בתל אביב נגד אוחנה: מפגינים הותקפו בידי אלמונים"), אם כי עדיין לא בכותרת הראשית. זו הוקדשה לטענות לא מבוססות של המדינה בדבר ניסיון מפגינים בירושלים בסוף השבוע לפרוץ למתחם ראש הממשלה. רק בשעה 1:00 בלילה הגיע הדיווח על תקיפת המפגינים בת"א לכותרת הראשית. "מפגינים נגד אוחנה הוכו בידי אלמונים בתל אביב".

הכותרת הראשית באתר "הארץ", רביעי בבוקר 29.7.20, בשעה 05:15

על אף האיחור, באתר "הארץ" המשיכו לעדכן את הדיווח לאורך כל הלילה, כולל הכותרות "צעירים שהשתתפו במחאה תקפו במפתיע את המפגינים בבקבוקי זכוכית, אגרופים וגז פלפל, ונמלטו מהמקום בלי שנעצרו"; "זה יכול להיגמר באסון"; "הם באו לרצוח, חבר שלי קיבל בקבוק זכוכית בראש"; "בפעם הרביעית בתוך שבוע". הכותרת הראשית ב"הארץ" המשיכה לעסוק בתקיפת המפגינים, לפחות 11 שעות ברצף.

בשעה 1:00 בלילה הגיע הדיווח גם לכותרת הראשית באתר ynet. האתר הקדיש לאירוע את הכותרת הראשית שלו עד השעה 10:45 הבוקר, ובסך הכל קרוב לעשר שעות.

הכותרת הראשית באתר ynet, ליל התקיפה, בשעה 01:00

אתר חדשות 13 דיווח לראשונה על התקיפה רק בשעה 7:00 בבוקר ("מאות הפגינו מול ביתו של אוחנה בת"א; מפגינים טוענים: הותקפנו"). בהמשך הבוקר, לאחר כחמש שעות, חדלה הכותרת הראשית להתייחס לתקיפה.

אתר ערוץ 20 היה האחרון לדווח על התקיפה. רק בשעה 9:30 הבוקר הופיעה הכותרת "תקרית אלימה במחאה מול בית השר אוחנה". בגוף הידיעה לא נכתב דבר על תקיפת המפגינים מצד פעילי ימין. תחת זאת דווח כי "מספר מפגינים החלו להתקוטט ולזרוק בקבוקי זכוכית אחד על השני. במהלך הקטטה נפצעו מספר נוכחים ששהו במקום". הידיעה גם לא הגיעה לכותרת הראשית באתר 20, זו הוקדשה ל"מיצג הסתה נגד ראש הממשלה נתניהו בכיכר רבין | 'הסעודה האחרונה'".

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

 

עדיין אין תקציב: מה נותר לממשלה לעשות?

מרגע שמוקמת ממשלה בישראל יש לה 100 ימים לאשר תקציב בכנסת עד לכתיבת שורות אלו התהליך אפילו לא התחיל המשמעות: בחירות, או אחת מארבע אפשרויות אחרות לא מוצלחות בהרבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נתחיל בתרגיל מוכר: קבוצה של תלמידים מקבלת רשימה של פרויקטים שכולם נראים חשובים וכולם עולים כסף. הקבוצה נדרשת לתעדף אותם לפי סדר החשיבות ולוותר על חלקם. מה יותר חשוב רכישת רכבים ממוגנים לכוחות צה"ל או הגדלת מיטות האשפוז בבתי החולים? מאחר שאין פתרון נכון אחד, מתנגש עולם הערכים של חברי הקבוצה, כשכל אחד מנסה לקדם את מה שקרוב לליבו או נראה לו יותר חשוב. 

ישראל כ"ץ. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

כך גם בממשלה שחבריה נדרשים לנהל משא ומתן אחד עם השני ולקבוע סדרי עדיפויות. התקציב השנתי הוא למעשה הכלי המרכזי בו הממשלה מממשת את המדיניות שלה, לא דרך ספינים ומילים ריקות אלא בחלוקת משאבים ממשית. 

אז איפה הוא, בימים כה סוערים של ניהול משבר הקורונה? עדיין רחוק מדיונים. איך זה אפשרי? זה לא. 

נסביר. כשממשלה מוקמת בישראל היא נדרשת להציג תקציב תוך 100 יום ממועד השבעתה (במקרה זה 17 במאי). לכן, המועד האחרון לאישור התקציב הוא ה-25 באוגוסט. התקציב לא מונחת כמו לוחות הברית מהשמים, אלא דורש הליך חקיקה סדור. למעשה התקציב הוא חוק בפני עצמו שהכנסת נדרשת לאשר.

רה"מ ורה"מ החלופי. מבקשים לשנות את יחסי הכוחות בין הכנסת לממשלה (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"קל מאוד לאלתר מחודש לחודש ולשלוף תוכניות אקראיות, קל גם לנצל את התוכניות כדי ליישם פתרונות פופוליסטיים שנשמעים טוב בתקשורת אבל יוצרים נזק ארוך טווח", הסביר טום קרגנבילד כלכלן ומייסד כלכלה קלה. "בדיוק כדי למנוע את מערכת התמריצים הלא מוצלחת הזאת, קיימת מערכת חוקים שמחייבת את הממשלה לנהל את סדרי העדיפויות שלה באמצעות מנגנון התקציב – ואם היא לא מסוגלת לעשות זאת היא חייבת להתפרק".

נכון לכתיבת שורות אלו ממשיך הויכוח הפוליטי בין בני גנץ לבנימין נתניהו. הראשון דורש תקציב לשארית שנת 2020 ושנת 2021, בהתאם להסכם שנחתם להרכבת הקואליציה בין כחול לבן ולליכוד. השני דורש להעביר תקציב רק לשארית שנת 2020, יש שיגידו על מנת לאפשר לעצמו נקודת יציאה נוספת לבחירות בתחילת שנת 2021. חשוב לציין כי תהליך הכנת התקציב לשנת 2021 היה אמור כבר להתחיל ולהגיע לאישור הממשלה – לכן אין היגיון רב באישור תקציב לשנת 2020 בלבד.

לכן, מדינת ישראל עלולה לסיים שנה תקציבית מלאה ללא תקציב מותאם קורונה (כפי שהתחייבה הממשלה) ואולי אפילו להיכנס לשנת 2021 באותו המצב. מנהל התקציב בפועל הוא החשב הכללי רוני חזקיהו, שהודיע על התפטרותו מתוך "תחושת מיצוי". התפטרות שעשויה להעיד, אולי, על תחושת מיאוס. 

האם הסוף הידוע מראש הוא בחירות? אילו עוד אפשרויות יש לממשלה בשלב הזה? הנה סקירה קצרה של כל אחת מהן:

1. בחירות

האופציה הראשונה והמדוברת ביותר, שקופצת לראש כשמדברים על אי-אישור התקציב בזמן היא סבב בחירות נוסף. זה התרחיש שהפוליטיקאים מפמפמים בתקשורת. ואכן, מאחר שהממשלה עצמה קיימת מכוח אמון הכנסת – אם הכנסת לא מאשרת לממשלה את התקציב, יוצאים לבחירות. כאמור, המצב שהממשלה ה-35 הביאה אותנו אליו הוא שטרם הוחלט בכלל אם יובא תקציב לשנת 2021 או רק לשארית שנת 2020. 

בחירות. התגעגתם? (צילום: יוסי זמיר)

המשמעות: חוסר יציבות שלטונית, ממשלת מעבר שלא יכולה לקדם שום מדיניות (אין תקציב), חוסר אמון בממשלה ו-34 שרים ושני ראשי ממשלה שנכשלו בתפקידם אך נהנים ממנעמי השלטון. וכמובן עלות מערכת בחירות נוספת שכל כך הזהירו אותנו ממנה. 

2. העברת תקציב בדחק ודריסת הכנסת

בתרחיש זה, הממשלה תביא בדחק את התקציב לכנסת ותלחץ עליה לאשר אותו בזמן – אחרת נלך בחירות. כל ח"כ שישאל שאלה וכל הסתייגות מהתקציב יזכו להתקפה מצד הממשלה, שתטען כי השאלות והביקורות הן אלו שגוררות אותנו לבחירות. 

בסד לחצים שכזה כל אחד יחשוש להיות זה שיאשימו אותו בבחירות והכול בגלל התנהלות רשלנית של הממשלה. כך, הציבור הישראלי לא יוכל להשפיע על חלוקת התקציב דרך נבחריו הח"כים. הכנסת תהיה שוב כאסקופה נדרסת. 

נכון, התקציב תמיד מועבר בדחק, בלוח זמנים של כחודשיים לפני תום השנה הקלנדרית (למעט 2019 שהייתה חריגה והתקציב הועבר מראש), אבל גם אם לא עומדים בזמן הקצוב יש לממשלה עוד שלושה חודשים לסיים את העברת התקציב. במקרה הנוכחי, הליכה לבחירות לאחר שלושה סבבים עשויה להיות סיפור אחר לגמרי.

3. דחיית מועד התקציב בחוק 

מאחר שמועד העברת התקציב כבר מעבר לפינה, הכנסת יכולה לתת ארכה לממשלה על ידי שינוי החוק: במקום 100 ימים יתנו לה אולי 200. ח"כ צבי האוזר כבר הגיש הצעת חוק לדחיית מועד הגשתו בשלושה חודשים. הצעה זו מייתרת מלכתחילה את הדיון על תקציב לשנה זו, שתכף מסתיימת, אך נותנת עוד שלושה חודשים לממשלה. 

"הממשלה הנוכחית קיבלה לגיטימציה סביב הטיפול במשבר הקורונה. מאחר שברור לנו שהמשבר הנוכחי ילווה אותנו בשנה הקרובה וידוע לנו שיש לא מעט סיכונים בניהול התקציב, יש צורך אמיתי בתקציב מסודר לשנה הקרובה", הסביר קרגנבילד. "תקציב כזה ידרוש חשיבה ארוכת טווח, התמודדות עם מגבלות תקציביות, קביעת סדרי עדיפויות ובניית תוכנית מסודרת". 

ביקורת נוספת על מהלך כזה היא הבעייתיות בשינוי חוק לצורכי השעה. הממשלה הנוכחית כבר חטאה בכך בימיה הקצרים: כשהעבירו את חוק הממשלה הפריטטית ששינה את סדרי הממשל ואת החוק הנורבגי שנתפר למידות של מפלגת כחול לבן. 

4. הרכבת ממשלה חדשה

הכנסת יכולה להצביע אי אמון ולאחר מכן להביע אמון בממשלה חדשה, שמי שעומד בראשה הוא לא בנימין גנץ ולא בנימין נתניהו. במקרה כזה תתחיל מחדש ספירת 100 הימים מהקמת הממשלה החדשה ועד העברת התקציב. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

מאחר שכחול לבן והליכוד שינו את חוקי היסוד, בני גנץ לא יוכל לעמוד בראשות הממשלה הזו. מהצד השני נתניהו לא יכול לפטר אף אחד משרי הממשלה של גנץ. נזכיר כי ניתן לשנות את החוק הזה – אך בתנאי שמשיגים רוב של 70 חברי כנסת, תרחיש בלתי סביר במציאות הנוכחית (אבל גם ההחלטה של הכנסת ה-21 להתפזר לא נראתה סבירה, אז לכו תדעו).

5. התפטרות נתניהו לאור ההסכם הקואליציוני

בסעיף 30 להסכם כתוב כי הממשלה תעביר תקציב לשנת 2021-2020 ואם יהיה צורך יבצעו בו עדכון בשנת 2021. לפי ההסכם, אם התקציב לא עבר בתוך 90 יום – נתניהו נדרש להעביר את ראשות הממשלה לגנץ. 

ראש הממשלה נתניהו – לא מעוניין לקיים את ההסכם (צילום: דוברות הכנסת)

כלומר, על הנייר נתניהו נדרש לוותר על מקומו. עם זאת, מכיוון שנתניהו לא קיים את ההסכם ולא העביר תקציב, לא סביר שיקבל עליו לפתע את תנאי ההסכם שקובעים את הסנקציה הזו. זהו כשל לוגי מובנה בהסכם. לכן, חוזרים שוב חלילה לתרחיש הראשון: בחירות.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): כשאין תקציב הוא מחולק לפי השנה הקודמת ב-1/12. כיוון שהאוכלוסיה בישראל ממשיכה לגדול, המשמעות בפועל היא קיצוץ מתמשך. כך האזרחים מקבלים פחות השקעה ציבורית – פגיעה בשירותי רווחה, תחבורה ובריאות.

גם אם הממשלה מחלקת מענקים כדי לענות על צורכי השעה – זה נעשה על חשבון הלוואות עתידיות שהיא נוטלת על חשבון הציבור, ללא מדיניות סדורה שמסתכלת קדימה ליום שנצטרך להחזיר אותן. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): במאמר שפרסם יוחנן פלסנר, הוא ציין שתי אפשרויות משלימות: הראשונה הטלת הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר, מה שמאפשר את צמצום הסחיטה הכספית של מפלגות קטנות. בנוסף, ניתוק תקציב המדינה מפיזור הכנסת ופיטורי הממשלה. כלומר, אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב, היא אולי לא תמשול, האזרחים יחוו קיצוץ תקציבי אבל הכנסת לא תתפזר בגלל לחץ זמנים. הציבור מצידו יצטרך לשאול את עצמו ביום הבוחר אם המפלגה שבחר הצליחה לממש את הבטחותיה.

כך טרפד נתניהו הקמת ועדת חקירה ממלכתית על ניהול משבר בקורונה

אם מדינת ישראל לא תקים ועדת חקירה ממלכתית להתמודדות הממשלה עם נגיף הקורונה – איך היא תלמד מטעויות? ● למרות זאת, נראה שרה"מ בנימין נתניהו יעשה הכול כדי לחמוק מכך ● הוא אפילו שינה את הרכב ועדת הביקורת בכנסת, כך שלא תוכל להקים ועדת חקירה עצמאית ● כחול-לבן? גיבו את המהלך

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

בהיסטוריה הישראלית הוקמו 18 ועדות חקירה ממלכתיות. הנה כמה ועדות חקירה ממלכתיות שהוקמו סביב אירועים משמעותיים: חקירת שמועות להטיות משחקי כדורגל (1971), רצח ארלוזורוב (1982), אסון ורסאי (2001), סיוע לניצולי שואה (2008), ניהול משק המים (2008).

מי יבקר את מספר בדיקות הקורונה והתנהלות בתי החולים? (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

האם צריך לשכנע מישהו שיש למנות ועדה כזו גם לבדיקת התמודדות הממשלה עם נגיף הקורונה? מצב מחסני החירום, התפשטות הנגיף בבני ברק, קבלת החלטות אפופת מסתורין – כל אלו יכולים להצדיק את הקמתה.

הרי איך אפשר להשתפר בלי ביקורת? איך ניתן לוודא שנהיה מוכנים לנגיף הבא, או לאירוע חירום אחר, בלי שגורם בעל אמצעים וגישה ינבור ויחפור במה שקרה פה בחודשים האחרונים ויסיק מסקנות?

עוד באותו נושא:

בקרוב יתחיל מבקר המדינה לכתוב דוח על ניהול המשבר. זו הייתה יכולה להיות הביקורת שציפינו לה, אלמלא המבקר היה ידוע בשיטה שלו לריכוך הדוחות. לעומתו בראש ועדת חקירה ממלכתית עומדים לרוב שופטים בדימוס, עצמאיים ובלתי תלויים.

נתניהו מעולם לא התמודד עם ועדת חקירה

אבל הסוגיה של הקמת ועדת חקירה לבדיקת הטיפול בקורונה לא נמצאת כלל על השולחן. למה? כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מתעב ביקורת. זו לא הערכה.

ראש הממשלה נתניהו. יעשה הכול כדי לחמוק מביקורת (צילום: דוברות הכנסת)

עובדה: ועדות חקירה קמו תמיד רק מחוץ לקדנציות של נתניהו: לפני ואחרי הקדנציה הראשונה שלו (הייתה ועדה אחת ב-1995 והבאה רק בשנת 2000). ומה לגבי הוועדה האחרונה שפעלה בישראל לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף? היא הוקמה חודשים בודדים לפני השבעתו של נתניהו ב-2009.

זה לא במקרה. ב-2010 טרפד נתניהו ועדת חקירה לאסון הכרמל, בין השאר באמצעות הקצאת מיליוני שקלים לישיבות ההסדר – מה שגרם לח"כ אורי אריאל לחזור בו מדרישתו – ולהכחדת הרוב להצעה.

לאחרונה ביצע נתניהו מהלך פוליטי חכם יותר: הוא פעל באמצעות יו"ר הכנסת יריב לוין ויו"ר הקואליציה מיקי זוהר לשנות את הרכב ועדת הביקורת בכנסת כך שהצעה להקמת ועדת חקירה לעולם לא תזכה ברוב. בין חברי הליכוד המכהנים בוועדה נמצאים מקורביו – שלמה קרעי ואוסנת מארק.

מחאה על פתיחת איקאה אל מול סגירת בתי העלמין ביום הזיכרון. הביקורת הכרחית (צילום: קדיה לוי, פלאש 90)

למה זה חשוב? כי במקום לחכות להחלטת ממשלה להקמת ועדת חקירה, ועדת הביקורת בכנסת יכולה להכריז בעצמה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אלא שההרכב הנוכחי של ועדת הביקורת הזו יהפוך את הקמת ועדת חקירה לחסרת סיכוי. 

שינוי ההרכב, אגב, לא יכול היה להיעשות ללא הגיבוי של כחול-לבן שהסכימו לוותר על חבר אחד בוועדה לטובת הליכוד. התוצאה: סיכוי אפסי להקמת ועדת חקירה בכל נושא – מהקורונה ועד הצוללות. נתניהו כנראה חושש גם הפעם שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לטלטל את הכסא עליו הוא יושב – והוא לא רוצה להסתכן. את המחיר ישלמו אזרחי ישראל. ביקורת היא נשמת אפה של חברה חפצת חיים. משבר הקורונה הוא אירוע חסר תקדים שבדיקתו תוכל לסייע למוסדות המדינה להתייעל ולהשתפר.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אין תכנון לטווח ארוך. הטיפול בך אם תחלה או תחלי, או התמיכה בעסק שלך אם יהיה סגר – יהיה לקוי. כל זה יכול להימנע אם ועדת חקירה תיתן המלצות ומדינת ישראל תלמד מהביקורת. ביקורת גם מונעת בזבוזים עתידיים מכספינו ומזכירה לכולנו ממי צריך לדרוש דין וחשבון.

אלא שנראה שבמקום לתעל אנרגיה לתיקון הליקויים, מקדיש אותה נתניהו לביטול ועדות.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): שתפו כדי שכולם יידעו איך קוברים ועדה עוד לפני שנולדה. כמו כן אנא שלחו את הכתבה לח"כים שאתם מעריכים (הדוא"ל שלהם באתר הכנסת). הציעו להם להרים את הכפפה ולפעול בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותם להצפת הנושא בכנסת.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל