נורבגי-כחול-לבן: החוק שיכניס ח"כים "חופשיים" במקום שרים

לאחר שהושבעה הממשלה המנופחת בתולדות ישראל – חוק נורבגי בגרסת ישראל ינסה לתת חיזוק לכנסת. שרים יוכלו להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים. הבעיה: האם ומתי להתפטר – זו כבר החלטה שלהם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אתמול עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק "הפסקת חברות בכנסת של ח"כ המכהן כשר או סגן שר", שמכונה "החוק הנורבגי". המטרה היא לתקן את העיוות שנוצר עם הממשלה המנופחת, לפיו נותרו מעט מדי "ח"כים חופשיים", כלומר כאלה אשר אינם שרים וסגני שרים, ויהיו פנויים לעשות את עבודת הכנסת הבסיסית והחשובה: חקיקה בוועדות השונות ופיקוח על הממשלה.

בני גנץ. החוק החצי נורבגי נתפר למידותיה של מפלגתו (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

הדרך לאזן את הכוח של הממשלה היא לאפשר לשרים להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים שיכנסו במקומם. אך בניגוד לנורבגי הקלאסי, הגרסה הישראלית יוצרת נורבגי עם פרצות שעלולות להתברר בעייתיות: השר או השרה בוחרים בעצמם האם ומתי להתפטר, וכשהם יודעים בדיוק מי נכנס לכנסת אם יעשו זאת. 

הבעיה: 80% מ"כחול לבן" הפכו לשרים 

הבעיה העיקרית שהצעת החוק מבקשת לפתור, מצויה ב"כחול לבן". הסיעה בראשות בני גנץ אומנם הצליחה ליצור ממשלה שוויונית ומנופחת עם הליכוד, אך השאירה את הכנסת יתומה. 12 שרים מונו במפלגה שמונה 15 נבחרי ציבור סך הכל, כלומר נשארו שלושה ח"כים בלבד לעבודת הכנסת.

עוד על הממשלה המנופחת:

גם לשלושה הללו ניתנו תפקידים: איתן גינזבורג מונה ליו"ר ועדת הכנסת, מיקי חיימוביץ' ליו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ורם שפע ליו"ר ועדת החינוך. לכן, לא נותרו "ח"כים חופשיים" לכחול לבן. ועדת הפנים וועדת החינוך הן בין הוועדות העמוסות בכנסת, היחיד שיכול להתרוצץ בין הוועדות הוא יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג אם יגלה יעילות בתפקידו. 

לסיעת "דרך ארץ" שהתפצלה מ"כחול לבן" המקורית, אין בכלל רשימה ולא יהיו לה ח"כים מן השורה גם אם השרים יתפטרו. יושבים בה יועז הנדל, שמונה לשר התקשורת וצבי האוזר שמונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון – ועדה עמוסה גם היא. 

עוד בקואליציה, אפשר למצוא את מפלגת העבודה, לה שלושה ח"כים מכהנים ששניים מהם מונו לשרים – איציק שמולי ועמיר פרץ. האחרונה, מרב מיכאלי, בחרה לעבור לאופוזיציה. 

בשורה התחתונה – יש לכחול לבן רבתי (העבודה ודרך ארץ) חצי ח"כ להתרוצץ בכנסת ולכן הם חייבים חוק שיאפשר להם להכניס ח"כים נוספים למשכן. על פי ההצעה, הם יוכלו "לייצר" חמישה ח"כים נוספים.

בכלל לא נורבגי

"החוק הנורבגי", שמקודם בימים אלו בוועדת חוקה חוק ומשפט בראשות יעקב אשר (ש"ס) הוא לא בדיוק חוק נורבגי. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, קיים גם בשבדיה, הולנד, צרפת, בלגיה, פורטוגל. 

תהלה נעמה פרידמן. האם תעבור מיש עתיד כדי להיכנס כח"כית בקואליציה? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

החוק המקורי מבוסס על ניתוק בין הרשות המבצעת למחוקקת ומחייב את מי שהתמנה לשר בממשלה להתפטר מחברותו בפרלמנט. בכך יפנה השר את מקומו לבא בתור ברשימת המועמדים. 

"ההיגיון העומד בבסיס החוק הוא לחזק את הרשות המחוקקת על-ידי הגדלת מספר החברים הפנויים לעבודה פרלמנטרית, למנוע ניגוד עניינים בין חברות בממשלה לחברות בפרלמנט, ולאפשר לשרים להתרכז אך ורק בעבודתם המיניסטריאלית", נכתב במסמך המכון. לדעה זו שותפים בתנועה למשילות ודמוקרטיה.

בישראל אימצו את המודל לטובת פתרון הבעיה בכחול לבן, עם שינויים בנוסח הכנסת הישראלית. אך ברשימה מצויים כידוע גם ח"כים מ"יש עתיד", שכניסתם במקום שר מתפטר עתידה לתת כוח דווקא לאופוזיציה. לכן שקלו בעבר להעביר חוק "נורבגי מדלג" שיאפשר למפלגה להכניס לכנסת רק את מי ששייך או מוכן לעבור לכחול לבן. הצעה זו נפלה לאור הלחץ הציבורי וביקורת בג"ץ.

יוראי להב-הרצנו. עשוי להיכנס לכנסת בזכות הנורבגי, אבל יישאר עם יש עתיד באופוזיציה

כרגע רק שתי ח"כיות אישרו בוודאות כי ייכנסו בזיקה לכחול לבן: מיכל קוטלר-וונש (תל"ם) ועינב קאבלה (חוסן לישראל). הילה שי וזאן (חוסן לישראל) תיכנס ככל הנראה גם היא. יוראי להב הרצנו (יש עתיד), הראשון ברשימה להיכנס, דווקא אישר שיישאר ביש עתיד ותהלה נעמה פרידמן (יש עתיד) עדיין מתנדנדת.

מפלגת העבודה תתקשה להשתמש בחוק מאחר והבא בתור ברשימה הוא אילן גילאון ממרצ, שיישאר באופוזיציה.

החשש: שימוש פרסונלי בהחלטה להתפטר

המטרות המקוריות של החוק חשובות, אך בגישה הישראלית הוסיפו התניות שהופכות את המנגנון החוקתי לכלי פוליטי שעונה לצורכי השעה. כך, תחת מעטה הקונצנזוס של חיזוק הכנסת והגדלת מספר הח"כים בכחול לבן, תפרו חוק למידותיהם. כשבפעם הבאה החוק לא יתאים – ישנו אותו שוב. 

העיוות המשמעותי הראשון הוא מתן רשות לשרים להתפטר, במקום לחייבם לעשות זאת – כמו בנורבגי המקורי. המשמעות היא שניתן לעשות שימוש פרסונאלי באפשרות להתפטר: ברגע שההחלטה לפנות מקום נתונה בידי ח"כית שמונתה לשרה, היא יודעת בדיוק את איזה ח"כית היא יכולה להכניס ולאן זו מתחייבת להשתייך ואז להחליט סופית אם תתפטר.

כך למשל, כיוון שתהלה נעמה פרידמן לא הודיעה אם תיכנס לקואליציה עם כחול לבן או תישאר באופוזיציה עם יש עתיד, השר יזהר שי יכול להחליט אם להתפטר או לא בהתאם להחלטתה.

"חייבים להתקדם". מחיר החוקים הפרסונליים יתברר בהמשך (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

בנוסף, החוק המוצע אינו עקבי ומאפשר באופן מלאכותי ליותר שרים של כחול לבן להתפטר מאשר שרים של הליכוד. הדבר נעשה על ידי "תפירת" האפשרות להתפטר לפי מספר המנדטים שיש למפלגה בכנסת. כלומר, אם יש למפלגה מספיק ח"כים "חופשיים" שאינם שרים, אפשרותם של שרים חדשים לפנות מקום לח"כים חדשים מוגבלת. כך לליכוד יש אפשרות שרק ששני שרים יתפטרו.

חשש מח"כים "על תנאי"

בחוק המקורי, בחלק מהמדינות (דוגמת נורווגיה ושבדיה) רשאים השרים שהתפטרו מהממשלה לחזור ולכהן בפרלמנט במקום אלו שהחליפו אותם, ובחלקן (כדוגמת הולנד וצרפת) האפשרות הזאת איננה קיימת. כלומר, מרגע שהתפטרת מהפרלמנט לא תוכל לשוב אליו באותה הקדנציה.

במקרה הישראלי ניתן לשר שהתפטר לחזור לתפקד כח"כ פעם אחת בלבד ולא להתנהל כדלת מסתובבת. הסעיף הזה בחוק נועד למנוע סירוס של ח"כים מהקואליציה, שמאויימים בחזרת שר ששולחת אותם הביתה, החוק מגביל את השרים שרוצים לחזור לסיבות הללו בלבד: התפטרות או פיטורין מהממשלה. כלומר, לא ניתן לחזור לכנסת סתם כך.

מליאת הכנסת בעת אישור החוק החצי-נורבגי (צילום עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

מאחר והתפטרות השרים היא בגדר רשות, נוצרת תלות בין השר או סגן השר הפורש לבין הח"כ שנכנס במקומו. אחד השמות שעלו בדיון הוא של אסנת הילה מארק, ששמה נכתב בהסכם הקואליציוני כחברה עתידה מוסכמת בוועדה למינוי שופטים (שתתבצע על ידי הצבעה חשאית בכנסת). 

הסעיף שמגביל את חזרתם של השרים נועד למנוע מצב שבו מארק, או כל ח"כ אחר, יהיו נתון לסנקציה באם לא יתיישר לדעת יו"ר המפלגה.

עוד ועוד סיבוכים

הוספת הסעיפים בעייתית גם משום היא מסבכת את המנגנון. בהצעת החוק בנו חישוב מסובך שמקורו לצורכי השעה של כחול לבן:

    • לא יתפטרו יותר מחמישה חברי כנסת ולא יותר משליש (תפור למידת כחול לבן בה יש 15 ח"כים ולכן הם מנצלים את המקסימום).
    • אם יש 10-12 ח"כים, יתאפשר לארבה מהם להתפטר מתפקיד ח"כ.
    • 7-9 ח"כים – יתאפשר לשלושה להתפטר מהכנסת.
    •  4-6 ח"כים – שניים יוכלו להתפטר.
    • מתחת לשלושה ח"כים – רק אחד או אחת יוכלו להתפטר.

הצליחו להפחית עוד מתפקיד סגני השרים

הצעת החוק נוגעת גם לסגני השרים. מדובר באבסורד כיוון שתפקידם לא הוגדר מעולם בספר החוקים. הסגנים הם בעלי תפקיד מוגבל מאוד בממשלה ולא נושאים באחריות או סמכות אלא מהווים שולייה בלבד כדי לעזור לשר עמוס בייצוג בכנסת. 

על פי הצעת החוק החדשה, סגני שרים יוכלו גם הם להתפטר וכך ישוחחרו גם מההצבעות במליאה. בכנסת הם גם ככה ח"כים צולעים, שאינם יכולים להצביע בוועדות ולפקח על הממשלה. כעת באופן סופי הם יהוו כקישוט בלשכת השר הממונה, עם לשכה נוספת בכנסת.

סגני השרים החדשים. יכולים להתפטר מתפקידם בכנסת כדי לא להצביע במליאה (צילומים: אתר הכנסת)

עוד פירוטכניקה שהמציאו בחוק היא חילופי התפטרות בין שרים. לפי ההצעה, שני שרים מאותה סיעה יוכלו במהלך הקנדציה להעביר את ההתפטרות מהכנסת ביניהם, במידה ואחד מהם רוצה, מסיבות שונות, לחזור לכנסת. המטרה היא למנוע פיטורי ח"כ מהכנסת שלא לצורך. כך שהח"כ לא יוצא מהכנסת בגלל ששר רצה (מסיבותיו שלו) לחזור לכנסת.

כך למשל, השר זאב אלקין יכול לבקש מהשרה גילה גמליאל להתחלף על כסא הח"כ ואוסנת הילה מארק לא תאלץ להתפטר ולחזור שוב. גם זאת ניתן לבצע פעם אחת. 

המצאה חדשה נוספת במשטר של ישראל, שהחלה להתנסח כבר בחקיקה שקיבעה את ההסכם הקואליציוני האחרון, היא ה"זיקה". לפי הנורבגי הישראלי, ח"כ חדש שיכנס במקום שר או שרה שהתפטרו יצטרך להצהיר בכתב ליו"ר הכנסת על הזיקה שלו למפלגה אליה ישתייך. 

כלומר, ח"כים ברשימת יש עתיד יוכלו לעבור לכחול לבן אם ירצו, אך יהיו חייבים להודיע מראש, כך שלשר המתפטר תהיה הזכות למשוך את ההתפטרות שלו.

שינוי חוקי יסוד – רק לצורך המיידי

בדיוק כמו שינוי החוק שנועד לעגן את ההסכם בין כחול לבן לליכוד, גם במקרה זה החוק נועד לשרת צורכי שעה וללא הסתכלות ציבורית רחבה על מה טוב או לא טוב למערכת המוסדות בישראל. כפי שאמר גם גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה: "לא טוב שחוקי יסוד יחוקקו עם תוחלת מיידית, אלא רק לכנסת הבאה".

לפי גישה זו, יש לחוקק חוקים דווקא כשהמחוקק אינו יודע איך יושפע מהם. רק כך המחוקק יכול להתבונן באינטרס הציבורי הרחב ולא להסתכל על האינטרס האישי שלו. וזה לא מה שנעשה פה.

מתוך הבנה שהצעת החוק אכן נועדה לענות על הצורך הממשי של כחול לבן להציב ח"כים בכנסת, עולה השאלה בדיון סביב תוקף החוק. רוב הח"כים, כולל האופוזיציה, תומכים בחקיקה זמנית. 

נראה שיו"ר ועדת חוקה החדש, יעקב אשר (ש"ס) מבין את הבעיה וטרם גיבש דעה: האם יש לחוקק את הנורבגי הישראלי לזמן קצוב (הוראת שעה) או כחוק קבוע. הוראת שעה עתידה להיפסל בבג"ץ, בטענה שאם המחוקק חושב שיש פה צורך יסודי בשינוי המשטר, אין סיבה שלא יחוקק זאת כחוק קבוע. מן הצד שני, אכן מדובר בצורך מיידי. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): חקיקה שמשנה את היחסים בין הרשויות לצורך הסדרים פוליטיים, פוגעת בנו כאזרחים, כיוון שהיא לא נעשית מתוך שיקולים רחבים. המטרה כיום היא לתקן נזק שנוצר בעקבות ממשלה מנופחת עם שרים וסגני שרים מיותרים. החשש הוא שבפעם הבאה, כשהחוק לא יתאים, ישנו אותו שוב ושוב ללא יציבות חוקתית.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לזכור ולהזכיר שבשעת החירום הקשה הזו שעוברת על אזרחי ישראל נבחרי הציבור שלנו ממשיכים לעסוק בעצמם. למנות עוד תפקידים ועוד משרדים ללא צורך. בכל הנוגע להפרדה בין הממשלה לכנסת יש טעם בחוק נורבגי פשוט, צופה פני עתיד, אולי אפילו הגדלת מספר הח"כים. אבל כל זאת שיחול החל מהכנסת ה-24 ולא מהכנסת הנוכחית.

 

בניגוד להוראת בית המשפט: השר זאב אלקין לא חושף את היומן שלו לציבור

השר להגנת הסביבה לשעבר זאב אלקין מתעלם מפסיקת בית המשפט ולא חושף את היומן שלו לציבור. זאת, לאחר 3 שנים בהן לא נענה לבקשות חופש מידע בנושא. עו"ד מן מעמותת "הצלחה": "נשקול האם יש צורך בהגשת בקשה בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול | 

רק לאחרונה פרסמנו כי השר זאב אלקין מסכן אותנו בשחיתות ומסרב לעמוד בכללי השקיפות, אבל אמש התברר כי אלקין חצה גבול אדום: הוא מתעלם מפסיקת בית המשפט שחייבה אותו לחשוף את היומן שלו לציבור ביום חמישי האחרון. הוא פשוט לא הגיש את היומן שלו. 

השר זאב אלקין. מסתיר את יומנו מהציבור גם בניגוד לדרישת בית המשפט (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

בית המשפט פסק כי על המשרד לחשוף את יומן השר לשעבר אלקין ואת יומן סגנו ירון מזוז עבור השנים 2017-18 עד יום חמישי האחרון, 28.5.2020. מה קרה ביום חמישי האחרון? יומנו של הסגן מזוז הוגש. אבל היומן של השר אלקין – לא. 

עוד על המאבק לפרסום יומנים והצהרות הון:

"מדובר במקרה חריג. בעבר לאחר התחייבויות ומתן פסקי דין קוימו הוראות פסק הדין על ידי המשרדים ובעלי התפקיד שיומנם התבקש", טען עו"ד מן, שעתר לא פעם לבית המשפט נגד שרים שלא חשפו את יומנם. "אין עוד עתירות נגד שרים כרגע, אבל בקשות היומנים הן מחזוריות ובכל מחזור מתגלים מקרים של עיכוב במסירת המידע או סרבנות לחשוף אותו, אך בכל פעם זה קורה פחות ופחות". 

סרבן שקיפות 

השר אלקין משתין מהמקפצה: הוא מתעלם מכללי השקיפות ומסתיר מידע מהציבור על התנהלותו כבר שלוש שנים ברציפות. תוכן היומן של אלקין שייך לנו, הציבור, לפי חוק חופש המידע. לא הגיוני שלא יגיש אותו מלכתחילה, אך הפעם נראה שהשר מתעלם משלטון החוק ולא מוכן לעמוד בפסק הדין שחייב אותו לחשוף את יומנו. השר מהווה דוגמה בעייתית כאיש ציבור שאינו עומד בהוראות בית המשפט. 

עו"ד מן. "המקרה של אלקין חריג" (צילום: יובל טובול)

לדברי עו"ד מן, השר אלקין הוא השר היחיד בממשלה שלא חשף את היומן שלו במשך שלוש שנים רצופות. שר נוסף שלא חשף יומן, הוא שר הפנים אריה דרעי, שלא חשף את יומנו עבור השנים 2018-2019. "נדמה כי אין חולק גם בקרב אנשי הממשלה ברובם הגדול, כי יש ערך אמיתי בחשיפת היומנים. כך קבעו גם בתי המשפט בפסיקות שונות", חתם עו"ד מן. 

אם זה לא מספיק, נציין גם כי השר אלקין לא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה כבר שנתיים. הוא השר היחיד בממשלה שנוהג כך, ובחודש יולי הקרוב "יחגוג" שלוש שנים רצופות מבלי שהגיש הצהרת הון. מבקר המדינה תזכר אותו בנושא לפחות ארבע פעמים. גם אנחנו ב"שקוף" שלחנו גם את חברי סיירת השקיפות לבקש ממנו שיגיש את ההצהרה – אך הוא התעלם ולא עשה זאת. 

עמותת "הצלחה" הודיעה כי היא: "שוקלת כעת האם יש צורך בהגשת בקשה בהתאם לפקודת בזיון בית משפט וקבלת סעדים וסנקציות מתאימים כלפי המשרד והשר באופן אישי".

עדכון: יום לאחר פרסום הכתבה, ב-2.6.2020, מסר אלקין את היומן שלו עבור 2017 לממונה על חופש המידע ופרסמו לציבור. את היומן עבור 2018 טרם מסר, ובכך ממשיך השר אלקין להתעלם מפסק הדין.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): שר שמסתיר מידע מהציבור מגביר את הסיכויים שלו להפוך למושחת ומונע מאיתנו ומהמוסדות הממשלתיים את היכולת לפקח על ההתנהלות שלו.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): אנחנו ב"שקוף" נמשיך ללחוץ על אלקין בשלל הכלים העומדים לרשותנו לחשוף את היומן שלו ולהגיש את הצהרת ההון שלו. בנוסף, אנחנו ממשיכים לפעול למען חוקי שקיפות בממשלה שיגבירו את מחויבות השרים וחברי הכנסת לעניין.

בניגוד לחוק: משרד הבריאות מתעכב בפרסום התרומות למוסדות רפואיים

משרד הבריאות נדרש לפרסם לציבור את כל דוחות התרומות לבתי חולים, להסתדרות הרפואית ולקופות – עד האחד במאי. זה לא קרה. לטענת המשרד: העיכוב נובע ממשבר הקורונה. אך מסתבר שהפרסום מתעכב כל שנה גם כשאין מגיפה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

משרד הבריאות לא פרסם את רשימת התורמים למוסדות הרפואיים ולהסתדרות הרפואית במועד שנקבע על פי חוק. בשנים האחרונות פרסום רשימת התרומות מתעכב שוב ושוב, אך במשרד מסבירים כי העיכוב נגרם בשל מגיפת הקורונה.

החוק מחייב שקיפות

התרומות במערכת הבריאות כפופת לפיקוח. על פי סעיף 40 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כל גוף שקיבל תרומות מחוייב לדווח על כך לממשלה עד לתאריך האחד במרץ. 

שר הבריאות החדש, יולי אדלשטיין. יגרום למשרדו להגביר שקיפות?

לפי החוק, "גוף העוסק בתחום הבריאות שקיבל מתורם תרומה בסכום כלשהו, ימסור לשר הבריאות, בכל שנה, עד האחד במרץ, רשימה של התרומות שקיבל כאמור בשנה הקודמת".

על רשימת התרומות לכלול את זהות התורמים, הסכום והשווי, כמו גם ייעוד השימוש בכסף שהתקבל. החוק תקף גם בכיוון השני, התורמים חייבים גם הם בדיווח. לאחר מכן משרד הבריאות מחויב, על פי חוק, לפרסם את הדוחות על התרומות עד האחד במאי, בכל שנה.

עוד כתבות בנושא:

מטרת החוק היא להשקיף ניגודי עניינים ולפקח על הכסף שעובר במערכת מחברות עסקיות למוסדות רפואיים כדי לדאוג שהטיפול שניתן לאזרחים יהיה הראוי ביותר, ולא יקבע לפי מדד הרווחיות שלו למוסד המטפל. 

התירוץ: קורונה

בפניית "שקוף" למשרד הבריאות בשאלה מדוע הפרסום מתעכב על אף שהתאריך מופיע באופן מפורש בחוק, נמסר: "לאחרונה הסבנו את עיקר המאמצים לטיפול במשבר הקורונה. הטיפול בנתוני התרומות נמצא כרגע בעשייה והדו״ח יתפרסם בזמן הקרוב".

הפננו את תשומת לב המשרד כי הפרסום מתעכב כל שנה מאז 2014. כך למשל, הדו"ח לשנת 2018 פורסם בנובמבר (עיכוב של חצי שנה); הדו"ח לשנת 2017 פורסם בספטמבר; דו"ח 2016 פורסם באוקטובר; 2015 ביוני ורק בשנת 2014 פורסם הדו"ח בזמן בפעם האחרונה. הסבנו את תשומת הלב של המשרד לכך וטרם קיבלנו תשובה.

ההסתדרות הרפואית לא מדווחת על תרומות

מאז התחלנו לסקר את ההסתדרות הרפואית (הר"י) אנו בודקים מדי שנה את התרומות שזו מקבלת מחברות התרופות. מצאנו בדוחות כי על אף שהר"י מחויבת בדיווח היא לא עושה זאת – בניגוד לחוק, ולמרות שהיא מקבלת תרומות במיליוני שקלים. 

דיווח על תרומות מסייע במניעת שיקולים זרים בטיפול הרפואי  (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

כך למשל, בשנת 2018 היא קיבלה תרומות בסך של 6.5 מיליון שקל ובשנת 2017 2.8 מיליון שקל. הר"י לא מדווחת מאחר ולטענתה "מדובר בחסויות ולא בתרומות". במשרד הבריאות אומרים לנו: "יש מחלוקת".

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): פרסום תרומות למוסדות רפואיים נועד להגן עלינו מפני מצב שבו נקבל טיפול רווחי למוסד הרפואי – אבל לא בהכרח הטוב ביותר עבורנו. עיכוב הפרסום מונע מאיתנו לברר האם ההסתדרות הרפואית ממשיכה לפעול בניגוד לחוק ולא מדווחת על תרומות – או שהדבר תוקן.

בנוסף, כשגוף ממשלתי לא עומד במה שנדרש ממנו על פי הזמנים שנקבעו על פי חוק, זה עלול לקבע זלזול כללי של הממשלה בחוקים.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): מי שתפקידו לפקח על הנושא היא קודם כל הכנסת. היא יכולה לדרוש תשובות ממשרד הבריאות ולחייב אותו לעמוד בחוקים שקבעה. בנוסף, גם פרסומים בתקשורת, כמו זה, מחייבים את הממשלה לתת דין וחשבון.

ככלל, השקיפות שמחיל כיום משרד הבריאות על תרומות אינה מספקת ונראה שאפילו לא מפוקחת. כדי לשפר את המצב, על משרד הבריאות להקים מערכת בה כל תרומה מדווחת וגם לאכוף את הדיווח. כך קורה בארה"ב למשל: אתר ממשלתי בו תוכלו לדעת בפירוט רב אם הרופא שלכם (לפי שם) קיבל מתנות, החל מפחית קולה ועד תשלום של מיליון דולר לייעוץ. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כדי לבצע את תפקיד שר המודיעין נחוץ יום בשבוע

עיון ביומנו השקוף של שר המודיעין לשעבר ישראל כ"ץ מלמד: 6 שעות שבועיות מספיקות כדי למלא את המשימות. השר הנכנס אלי כהן לא יבצע תפקיד נוסף במקביל ואף לא מונה לחבר בקבינט המדיני ביטחוני. איך יעביר את זמנו? "מתכוון לפעול לחזוק ושדרוג המשרד"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לפני כשבוע קיבל אלי כהן את תיק המודיעין. תיק שבממשלה הקודמת הוחזק על ידי ישראל כ"ץ שכיהן גם כשר התחבורה. האם משרד המודיעין זקוק לשר במשרה מלאה? בזכות יומנו השקוף של שר המודיעין לשעבר, ישראל כ"ץ, שהחזיק במשרה במקביל לתפקידו כשר התחבורה, ניתן להשיב לשאלה. מניתוח יומנו מתגלה: במשך שנים הסתפקו במשרד בממשלתי בשר שמקדיש לנושא יום אחד לשבוע, לכל היותר.

אלי כהן, שר המודיעין בהשבעת הכנסת (צילום: עמוס בן גרשום, דוברות הכנסת)

מספיקות 6 שעות בשבוע

שר התחבורה ישראל כ"ץ היה אכן שר עסוק. כשהיה שר התחבורה והמודיעין הקדיש את רוב זמנו למשרד התחבורה. לפי יומנו השקוף לשנים 2016-2018 ניתן ללמוד שהרבה בפגישות וסיורים בנושאי תחבורה ברחבי הארץ. כמעט מדי שבוע קיים סיור, לפעמים שניים. 

עוד על הממשלה המנופחת:

את הזמן לענייני מודיעין נהג לרכז בימי ראשון בצהריים, לאחר ישיבת הממשלה. במקרה הטוב בין השעות 14:00-18:00. נראה כי זו לבנת זמן קבועה שהקדיש לנושא. לעיתים מולאה בפגישות ולעיתים לא. כלומר, במקרה הטוב, באותו היום הקדיש לענייני מודיעין כארבע שעות.

ישראל כ"ץ. בתפקיד שר המודיעין הקדיש לנושא כ-6 שעות בשבוע (צילום: עמוס בן גרשום דוברות הכנסת)

עוד מועד בעל נגיעה ביטחונית התקיים בחמישי אחר הצהריים. השר כ"ץ נהג לקיים במשך כשעה עד שעתיים פגישות בענייני מוסד, שב"כ ומשרד ראש הממשלה.

כלומר בסך הכול השר כ"ץ הקדיש כשש שעות עבודה בשבוע, במקרה הטוב, לענייני מודיעין. הדפוס הזה חוזר באופן עקבי למדי בשנים 2016, 2017, ו-2018. לעיתים קיים פגישה נוספת של שעה במהלך השבוע.

על אף הצורך המוטל ספק בתפקידו, כהן יקבל תנאים זהים לשאר השרים: 49 אלף שקל בחודש, לצד לשכה, יועצים, אבטחה צמודה ורכב שרד.

העדיף את משרד השיכון

מה תפקידו של שר המודיעין? לאחרונה ניסה העיתונאי ניר גונטז' מהארץ להשיב לשאלה זו. למשרד אין דובר והעיתונאי לא הצליח להשיג תשובה. באתר משרד המודיעין התיאור כללי למדי. בין היתר, נכתב: "במשרד כונן פורום בין סוכנותי ובין משרדי רחב שיהווה את הבסיס למנגנון לסריקת האופק, אשר כבר קיים בשורה של מדינות מפותחות, שתכליתו זיהוי מוקדם של "אותות חלשים" ו"מגמות מבצבצות" בעולם ובאזור".

בראיון לאתר "דבר", השר הנכנס אלי כהן הודה כי משרד המודיעין לא היה בראש רשימת היעדים שלו. "אני יכול לומר בגילוי נאות שרציתי את משרד הבינוי והשיכון, מאוד עניין אותי הדיור לזוגות הצעירים והדיור הציבורי, אבל בסוף היום צריך להגיע להסכמה להרכבת ממשלה. אני נכנס לתפקיד הזה בחרדת קודש, אני מתכוון להשקיע בזמן הקרוב את הלמידה בו, ובכל מקום שהייתי פעלתי לחזק ולשדרג את התחום״.

אבסורד: שר המודיעין לא חבר בקבינט המדיני הביטחוני

משמעות תפקיד שר המודיעין אינה הופכת ברורה יותר כאשר בוחנים את מעמדו בקרב מקבלי ההחלטות בנושאים ביטחוניים. נראה כי הוא לא יהיה חבר באחד הפורומים המשמעותיים ביותר, "ועדת השרים לביטחון לאומי", הידועה יותר בשמה הנפוץ הקבינט המדיני הביטחוני.

באחריות הוועדה לקבל החלטות גורליות, כמו יציאה למלחמה או פעולות ביטחוניות נלוות שעלולות להוביל ללחימה. על מנת לאפשר לפורום החשוב גמישות, סודיות ושמירה על אחריות משותפת של כל הממשלה על ההחלטות – נקבע שהרכב הפורום יהיה מצומצם.

מתוקף חוק הממשלה, חברים בו חמישה אנשים: רה"מ (בנימין נתניהו), שר הביטחון (בני גנץ), שר האוצר (ישראל כ"ץ), שר החוץ (גבי אשכנזי), השר לבטחון פנים (אמיר אוחנה) ושר המשפטים (אבי ניסנקורן). הממשלה רשאית להוסיף שרים נוספים, אך לכל היותר חצי משרי הממשלה. 

ואכן הממשלה ה-35 בחרה להגדיל את הפורום עד למקסימום המותר בחוק: כ-16 שרים, הקבינט המדיני ביטחוני הגדול בתולדות המדינה. השרים שנוספו:

הקבינט המדיני ביטחוני שעבר. אלי כהן ישמש "משקיף" – תפקיד שאינו קיים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

שר החינוך, שר המים, שר הפנים, שר החקלאות ועוד. מי שלא נמצא ברשימה הוא שר המודיעין, אלי כהן.

נתניהו העניק לכהן מעמד של "משקיף". אך זהו לא תפקיד אמיתי. "מעמדו לא מוסדר באופן ברור מלבד הכלל הבסיסי שלפיו הוא לא יכול להשתתף בהצבעה", נכתב במסמך ההצעה.

החלטות אלו מחזקות את הטענה כי חברות בקבינט הביטחוני היא עוד נכס פוליטי שמחולק בצורה לא עניינית. כך למשל, בין 16 החברים נשמר איזון בין כחול לבן והליכוד, אותו איזון עליו עמלו בניסוח חקיקת הבזק שעברה כדי לכונן את הממשלה. שמונה מהם בעלי זיקה לנתניהו ושמונה בעלי זיקה לגנץ.

"יפעל לשדרוג המשרד"

במקביל לעבודתו כשר, כהן יכהן גם כח"כ. אבל יהיה חייב להגיע רק להצבעות – אם לא ימצא קיזוז (כלומר, ידאג שח"כ מהצד הנגדי ייעדר גם הוא, כדי שהיחס בין המתנגדים לתומכים יישמר). בתקווה שכהן לא יבלה בבטלה את ימיו בממשלה, יש להניח שימצא דרך למלא את הזמן כדי לנסות להצדיק את קיום התפקיד. חוק פרקינסון הראשון (חוקי צמיחת בירוקרטיה בארגונים) הרי קובע: "עבודה מתרחבת כדי למלא את כל הזמן שהוקצה לה".

לשאלת שקוף כיצד השר מתכוון למלא את שאר זמנו, נמסר מלשכתו: "השר כהן, בדומה לשר דן מרידור והשר יובל שטייניץ, יכהן בתפקיד וישקיע בו את עיקר פעילותו, מעבר לתפקידו בוועדות הממשלה ובכנסת. השר כהן לומד את התפקיד, ומתכוון לפעול לחיזוק ושדרוג המשרד ותחומי הפעילות הרלוונטיים כפי שעשה בתפקידים קודמים".

"חצו קו אדום": הממשלה תטיל קנס על מפעילי אסדת לוויתן

חברת נובל ארג'י מנעה מהמשרד להגנת הסביבה לפקח כראוי על פליטות גזים מזהמים מאסדת לווייתן – ועל כן תיקנס. "הם חיבלו ביכולת שלנו לתת מידע לציבור. אנחנו רגולטור – לא חברים שלהם", הבהירו במשרד להגנת הסביבה. בנוסף, הפעלה תכופה של אמצעי חירום מעידה, לטענת המשרד, על תקלה באסדת הגז – "מאוד מוטרדים, נמשיך לחקור"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

המשרד להגנת הסביבה ישית קנס על חברת נובל אנרג'י, מפעילת אסדת לוויתן, על כך שחרגה מהתנאים למניעת זיהום אוויר. על פי המשרד להגנת הסביבה, החברה התעכבה ללא סיבה בחיבור המכשירים הנחוצים למדידת הזיהום, התעלמה מבקשות הממשלה ובכך חיבלה ביכולתם של אנשי המשרד לפקח על הנושא.

"העיכוב של נובל אנרג'י הוא מבחינתנו קו אדום", אמרה ל"שקוף" סמנכ"לית תעשיות במשרד להגנת הסביבה שולי נזר. "הסבלנות שלנו פקעה. אנחנו רגולטור, אנחנו לא חברים שלהם, אנחנו משרתים את הציבור – והם חיבלו ביכולת שלנו לתת לו מידע".

"הפרה חמורה"

לפי תחקיר "שקוף", שמלווה את המאבק סביב אסדת לוויתן מאז הקמתה, למשרד להגנת הסביבה אין כלים מספקים לפיקוח על מידת הזיהום הנפלטת מאסדת לווייתן. הכלים שעומדים לרשותו לצורך הפיקוח תלויים בכך שנובל אנרג'י תתקין את המכשירים הנחוצים על האסדה ותשתף את המשרד במדידת הזיהום.

אחד המכשירים העיקריים הוא לפיד לשריפת גזים המותקן על האסדה. מטרתו היא לצמצם פליטת מזהמים לאוויר בעת תקלה וניתן להשתמש בו רק בעת פעילות לא שגרתית. על פי החוק, על נובל אנרג'י לשדר את נתוניה למשרד להגנת הסביבה בשידור ישיר דרך אתר אינטרנט ייעודי. 

אסדת לוויתן. צילום: ענבל בן יעקב

אסדת לוויתן. מפעיליה פוגעים בפיקוח על הזיהום (צילום: ענבל בן יעקב)

כתבות קודמות בתחקיר "שקוף" על אסדת לווייתן":

מערכת ההפעלה של הלפיד מורכבת ממצלמות וידאו המקליטות את הלהבה היוצאת מהלפיד, וכן ממכשירי מדידה של כמות הגזים המוזרמת אליו. לדברי המשרד להגנת הסביבה – נובל אנרג'י עיכבה את העברת הנתונים לאתר האינטרנט של המשרד, וכן את חיבור נתוני הזיהום לבסיס נתונים ארצי. 

הלפיד אסדת לוויתן צילום ענבל בן יעקב

בעקבות שתי ההפרות הללו, המשרד יטיל על החברה עיצומים כספיים שסכומם טרם נקבע. "על אף שמדובר בעבירה טכנית – מבחינתנו זו הפרה חמורה, מכיוון שהיא הקשתה עלינו לפקח", הסבירה נזר מהמשרד להגנת הסביבה. "היכולת שלנו להרגיע את הציבור ולשקף לו את המצב האמיתי תלויה בחיבור למכשירים האלה. ברגע שנובל לא עמדו בלוחות הזמנים – הם חיבלו ביכולת שלנו לתת מידע לציבור".

לדבריה, "נובל אנרג'י לא עמדו בלוחות הזמנים, למרות שהיה להם זמן היערכות ושלא הייתה שום מניעה שיצליחו לעשות את זה. הפיקוח הדיגיטלי קריטי עבורנו. האסדה נמצאת 10 ק"מ מהחוף, זה לא מפעל שאפשר להגיע אליו פיזית בקלות ולוודא שהכל בסדר".

שולי נזר, סמנכלית בכירה לתעשיות במשרד להגנת הסביבה (צילום: רפי קוץ, לשכת העיתונות הממשלתית)

נזר הוסיפה כי התפרצות נגיף הקורונה הפכה את הצורך בשיתוף פעולה מצד מעצמת הגז להכרחי. "העיכוב הפך למשמעותי אפילו יותר מרגע שנכנסנו לתקופת הקורונה. לא היינו יכולים לעלות בכלל על האסדה, והחשיבות של הפיקוח הדיגטילי עלתה פי כמה".

הלפיד בוער: "סימן שיש באסדה בעיה"

לשאלה האם המשרד פנה לנובל אנרג'י טרם הוטל הקנס. השיבה נזר כי "פנינו לנובל אנרג'י לפני שהחלטנו להטיל עליהם קנס, היינו בשיח איתם וביקשנו למהר, אבל הם בחרו לא לעשות את מה שנדרש. הסבלנות שלנו פקעה. אנחנו רגולטור, אנחנו לא חברים שלהם, אנחנו משרתים את הציבור. להם יש הוראה בהיתר והם צריכים לעמוד בה. זו לא תכנית כבקשתך".

סכום העיצום הכספי שהמשרד להגנת הסביבה יכול להטיל על נובל אנרג'י בהתאם לחוק אוויר נקי יכול להגיע למיליוני שקלים. נציין כי רק לפני שלושה חודשים הטיל המשרד להגנת הסביבה קנס של 2.2 מיליון ש"ח על מפעל "תדביק" שחרג מהוראות היתר הפליטה שלו.

מבחינת המשרד להגנת הסביבה, החריגות של נובל אנרג'י לא מסתכמות רק בעיכובים. מאז תחילת הפעלתה של האסדה בינואר, התרחשו בה תקלות שהובילו להפעלה תכופה של הלפיד – כ-35 פעמים. "אנחנו מאוד מוטרדים מתדירות הפעלות הלפיד", הודתה נזר. "על פי הנתונים הרשמיים שקיבלנו מנובל לפני הפעלת האסדה – הפעלת הלפיד הייתה צריכה להיות נדירה. אבל מאז ינואר היו עשרות הפעלות לפיד, כל כמה ימים".

על מנת לברר את הנושא, הודיעו במשרד כי יפתחו בחקירת הנושא ויפרסמו את ההחלטה לציבור. "משמעות ההפעלה התכופה היא שיש באסדה בעיה", ציינה נזר, "מעבר לכך, השריפה הזו של הגזים בלפיד גם מייצרת זיהום אוויר בעצמה".

מה לגבי הניטור הרציף מהארובות?

בפרק קודם בתחקיר אסדת לווייתן, חשפנו כי מערכות הניטור הרציף של ארובות האסדה שהיו אמורות, לפי תנאי היתר הפליטה, להיות מותקנות עד לתאריך 30.3.2020  – טרם הותקנו. נתוני הניטור הרציף מהארובות אמורים להיות חשופים לציבור. 

אסדת גז. מכשירי הניטור על הארובות עדיין לא הותקנו

המשרד להגנת הסביבה ונובל אנרג'י האשימו את תקופת הקורונה שגרמה לעיכוב, אך לא ברור מדוע מכשירי הניטור לא הותקנו עוד קודם לכן. היעדרם של מכשירי הניטור הינו גם פגיעה ביכולת של המשרד להגנת הסביבה לפקח כראוי על הפליטות מאסדת לווייתן. 

מבדיקה עדכנית מול המשרד, התברר כי מכשירי הניטור על הארובות עדיין לא הותקנו. עקב משבר הקורונה, הממשלה העניקה לנובל אנרג'י אורכה להתקנת המכשירים, ועליה לסיים את ההתקנה עד ל-1.7.2020.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

אזמ"ע? (איך זה משפיע עליך?): פיקוח ואכיפה איכותיים של הממשלה על האסדה נועדו להגן על אזרחי ישראל מחשיפה לזיהום אוויר. ככל שהמשרד להגנת הסביבה נוקט בצעדי אכיפה כלפי החברות המזהמות ודואג להטיל עליהן סנקציות משמעותיות כשהן פוגעות בציבור – קטנים הסיכויים שבריאותנו תיפגע עקב זיהום אוויר. 

מעש"י? (מה עושים כדי שיתוקן?): אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחרי הנושא ולבדוק האם המשרד ממשיך לאכוף את תנאי היתר הפליטה של אסדת לווייתן. בנוסף, נוודא בתחילת חודש יולי האם חברת נובל אנרג'י כבר התקינה את מכשירי ניטור האוויר על הארובות, שנתוניהם אמורים להיות חשופים לציבור. 

*

תגובת "נובל אנרג'י":

"לאורך העבודות על פיתוח לוויתן ומיום שהחלה הפקת הגז הטבעי ממנו לא ארע ולו מקרה אחד שבו נגרם נזק סביבתי. נובל אנרג׳י מחוייבת ועומדת בכל דין ובכל דרישות ההיתרים השונים שהוענקו לה על ידי המשרד להגנת הסביבה. אנחנו לומדים את המכתב שנשלח על ידי המשרד ושוקלים את צעדינו להמשך. אנחנו ממשיכים להתמקד באספקה בטוחה ואמינה של גז טבעי נקי לשוק המקומי והאיזורי".

תגובת יו"ר עמותת "שומרי הבית", יוני ספיר:

"אנו מברכים על מהלך האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. יש לטפל ביד קשה במזהמים ובמפרי תקנות. יחד עם זאת, הודעת המשרד עמומה ולא מפורשת- האם מדובר בהשתת סנקציה פלילית כנגד מנהלי החברה? האם מדובר בקנס? אם כן, מה היקפו? האם מדובר בהשבתת האסדה עד למילוי הוראה מסוימת? הציבור, למוד ניסיון מר מול חברות הגז, דורש שקיפות מוחלטת. לצערי, אך למחרת אירוע הדלקת הלפיד במוצ"ש האחרון, קיבלנו את הודעת מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה כי בקשתנו לחשיפת תחקירי אירועי הלפיד תידחה ב- 60 יום נוספים, כך שנקבל התייחסות לבקשה פשוטה זו ביחס לנתונים שנמצאים בידי המשרד, רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשתה. לזה איננו קוראים שקיפות. מחד, אנו מחזקים את ידי המשרד כשהוא פועל נכונה. מאידך, אנו מצפים לראות מהלכים אמיצים, נחושים ושקופים, לרווחת הציבור הישראלי כולו".

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

חשיפה: שכר ראשי הרשויות וסגניהם התנפח בצל הקורונה

בתחילת חודש מרץ, רגע לפני פרוץ משבר הקורונה, שכר ראשי הרשויות המקומיות וסגניהם קפץ באלפי שקלים. איך זה קרה? החלטה חפוזה שקיבלה ועדת הכספים של הכנסת לפני שנתיים ממשיכה לנפח את שכר הנבחרים ברשויות המקומיות עד היום. 

| מאיה קרול |

אפקט הפרפר: חשיפת "שקוף" מגלה כי בתחילת מרץ האחרון, שכר ראשי הרשויות המקומיות וסגניהם עלה באופן משמעותי ורטרואקטיבית. שכרו של ראש עיריית תל אביב, לדוגמה, קפץ ב-3,042 ש"ח ומגיע היום ל-47,265 ש"ח בחודש. מדוע שכרם עולה מהר כל כך? בגלל שרשרת של החלטות לא מקצועיות שקיבלו חברי הכנסת על השכר של עצמם, שמאפשרת זאת.

הכל מתחיל משכר הח"כים

הסיפור מתחיל באופן שבו נקבע שכר הח"כים. חישובו נקבע על פי השכר הממוצע במשק, ומשתנה בהתאם לתנודותיו. ב-2016 המליצה הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח"כים כי שכרם יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן, ולא לשכר הממוצע במשק, מפני שהאחרון יגרום לעלייה מהירה יותר בשכרם. 

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני. טוען שלא ידע ששכר ראשי הרשויות צמוד לשכר הח"כים

על אף שהוועדה הציבורית דנה בסוגיה רגישה זו במשך חודשים רבים, ההחלטה נדחתה על ידי ועדת הכנסת. זאת, מפני שבכך שכר הח"כים היה מפסיק לזנק מדי שנה, גזירה שחברי הכנסת ניסו למנוע.

בחלוף שנתיים, העלייה המהירה בשכר הח"כים הובילה לעיוות: שכרם כמעט ועקף את שכר השרים. כדי לתקן את העיוות, הועלה גם שכר השרים. 

עוד בנושא שכר הח"כים והשרים:

ב-2018 התקבלה החלטה בוועדת הכספים של הכנסת להעלות את שכר השרים ב-5,000 ש"ח ולהצמידו החל מ- 2019 גם כן לשכר הממוצע ולא למדד המחירים לצרכן. ההצמדה של השרים הייתה רטרואקטיבית לחמש שנים.

למרבה הצער, ההחלטה התקבלה בחיפזון, תוך שעה אחת. זאת מבלי שלחברי הוועדה בכנסת ניתן חומר רקע או חוות דעת מקצועית בנושא. בדיעבד, התברר כי ההחלטה הרשלנית שקיבלו בוועדת הכספים בניסיון לשנות את שכר השרים – כמעט והובילה לתוספות שכר ופנסיה של עוד 1,203 איש הנגזרות משכר השרים. 

בהמשך, ועדת הכספים תיקנה את המחדל והבהירה שההעלאה ניתנה אך ורק עבור השרים והשרות. אמנם, כעת מתברר שהעלאת שכר השרים הובילה לעלייה בשכרם של 257 ראשי רשויות מקומיות ו-294 סגניהם, ששכרם נגזר משכר השרים.

חשוב לציין כי יו"ר ועדת הכספים הקודם ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שניהל את הדיון בנושא ב-2018, הודה בהמשך כי לא ידע ששכר ראשי הרשויות וסגניהם צמוד לשכר השרים. הוא אמר זאת בראיון ל"ממון" לפני כשנתיים, והוסיף כי גם אם היה מודע לעניין, החלטת הוועדה לא היתה מושפעת מכך.

"אני לא אחראי על ראשי הרשויות ועל השכר שלהם", ציין אז. "התפקיד שלי זה שכר השרים והשופטים. נציג האוצר היה צריך להגיד 'תדע שיש לזה השלכה לכל מיני דברים'. מנכ"ל משרד הפנים יכול לעשות דרגה אחרת. הוא לא חייב להצמיד את שכר ראשי הרשויות לשכר השרים, זה לא חוק".

האם גפני צודק? האחריות לאשר את ההעלאה אכן מוטלת על מנכ"ל משרד הפנים. אך נוהל הצמדת שכרם לשכר השרים נהוג ב-50 השנים האחרונות, ואילו ההחלטה על העלאת שכר השרים רטרואקטיבית הייתה נתונה בידיו כיו"ר ועדת הכספים.

שתי העלאות שכר בבת אחת

מאז ההחלטה בוועדת הכספים, שכר השרים מתעדכן בכל שנה בינואר באופן אוטומטי בהתאם לשכר הממוצע במשק. לעומת זאת, עדכון השכר של ראשי הרשויות וסגניהם אינו אוטומטי – אלא כרוך באישור מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, שלא אישר את ההעלאה עבור 2019. 

לדברי גורם במשרד הפנים, השר אריה דרעי הוא שמנע את ההעלאה בשכר ראשי הרשויות וסגניהם, כיוון שחשש שהעלאה כזו תצטייר כאתנן פוליטי עבור תמיכה בו בתקופת הבחירות. 

אריה דרעי, שר הפנים לשעבר. הקפיא את עליית השכר ב-2019 בגלל הבחירות

לכן, בתחילת חודש מרץ האחרון, רגע לפני פרוץ משבר הקורונה, החליט מנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן לעדכן בדיעבד את שכר ראשי הרשויות וסגניהם. ההעלאה בשכר עבור 2019 ניתנה להם באופן רטרואקטיבי ועוד העלאה ניתנה להם עבור 2020, בהתאם לעליית השכר הממוצע במשק.

כך, גובה השכר של ארבעת ראשי הרשויות הגדולות למשל (ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע) קפץ מ-44,223 שקל בחודש ב-2018, ל-47,265 שקל. במילים אחרות: שכרם קפץ ב-3,042 שקל בחודש במכה. 

בנוסף על ההעלאה, כל אחד מראשי הרשויות וסגניהם קיבל במכה את התוספת הכוללת שהפסיד או הפסידה על היעדר ההעלאה ב-2019. סכום זה מסתכם בכמה אלפי עד עשרות אלפי שקלים לכל אחד או אחת.

משה לאון ראש עיריית ירושלים. מרוויח כעת 47,265 בחודש (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

נציין כי ראשי הרשויות וסגניהם יכולים לוותר על ההעלאה בשכרם אם ירצו בכך. יחד עם זאת חשוב לזכור כי בניגוד לחברי הכנסת, שלא עבדו בזמן הפגרה ועל כן הוויתור על העלאה הוא מתבקש, ראשי הערים וסגניהם עבדו כרגיל. 

זאת ועוד, האחראים לעליה זו הם חברי הכנסת, שקבעו לעצמם את השכר ואת ההצמדה הבעייתית לשכר הממוצע שגורמת לשכרם לטפס במהירות. ראשי הרשויות וסגניהם לעומת זאת, לא קובעים לעצמם את השכר.

מקרה בוחן: כמה עלתה הקפיצה בשכר ראשת העירייה לתושבי נתניה?

כדי להמחיש כמה מהר עולה שכר הנבחרים בימים אלה, ניקח לדוגמה את השינויים בשכר בעיריית נתניה. כשנבחרה ראשת העיר מרים פיירברג לראשות העיר ב-2018, עמד מספר התושבים על פחות מ-250 אלף. 

על כן משכורתה מהווה 97% משכר יסוד של שר. ב-2018 עמד שכרה על 42,896 ש"ח. בחישוב מהיר, מרים פיירברג עלתה לתושבי נתניה 514,752 ש"ח בשנה, לפני תוספות יוקר, פנסיה, ושאר עלויות נוספות.

בנתניה, המונה פחות מ-400 אלף תושבים, עד ארבעה סגני ראש עיר יכולים לקבל שכר ע"פ חוק. שכר סגן ראש עיר בנתניה נכון ל-2018 מהווה 77.6% משכר שר, ועמד על 34,317 ש"ח. ארבעת סגניה של פיירברג, עלו לתושבי נתניה 1,647,216 ש"ח.

נציין כי גובה השכר מתעדכן בהתאם לגודל האוכלוסיה רק לאחר הבחירות הבאות בעיר, כך שגם אם האוכלוסיה גדלה תוך כדי קדנציה – ראש העיר וסגניו לא ישודרגו לשכר גבוה יותר.

ב-2020 המשכורות עלו משמעותית עקב עליית השכר הממוצע ב-2019 וב-2020. לכן, ב-2020 משכורתה של פיירברג קפצה ל-45,847 ש"ח בחודש. בסך הכל משכורתה תעלה לתושבי נתניה (לפני תוספות) 550,164 ש"ח בשנה – 35 אלף שקל יותר משנתיים קודם לכן. 

שכרם של ארבעת סגניה של פיירברג התנפח גם הוא, וב-2020 הוא עומד על 36,678 ש"ח בחודש. לכן ב-2020 שכרם יעלה לתושבי העיר 1,760,544 ש"ח, 113 אלף ש"ח יותר מבשנתיים הקודמות. 

בסך הכל שני עדכוני השכר עלו לתושבי נתניה משלמי הארנונה עוד 150 אלף שקל בשנה. בשנה הבאה, אם לא יהיה שינוי בשכר השרים, שכר ראשי הערים וסגניהם ימשיך לטפס מעלה מעלה – ואנחנו נמשיך לשלם.

שכר הנבחרים ברשויות המקומיות לא היה צריך לעלות 

ניתן להניח שחברי הכנסת שדחו את המלצת הוועדה הציבורית לפני חמש שנים, כלל לא תיארו לעצמם מה יהיו ההשלכות של החלטתם בעתיד על שאר המשק. אם חברי הכנסת היו מקשיבים להמלצת הוועדה הציבורית, שכר הנבחרים ברשויות המקומיות לא היה עולה בקצב מסחרר כפי שהוא עולה היום כשהוא צמוד לשכר הממוצע במשק. 

פרופ' חיים לוי, יו"ר הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח"כים, מתח בעבר ביקורת חריפה על העלאת שכר השרים. לטענתו, אילו הח"כים היו מיישמים את המלצת הוועדה שלא להצמיד את שכר חברי הכנסת לשכר הממוצע – כלל לא היה צורך בהעלאת שכר השרים. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): העלאת שכרם 257 ראשי רשויות מקומיות ו-294 סגניהם, משולמת מכספי הארנונה שכולנו משלמים כל חודש. התוספת מגיעה בעקבות תהליך עקום בקבלת החלטת הח"כים להצמיד את שכרם למדד, שבעקבותיה קפצו שכרם של השרים ושל ראשי הרשויות בהתאמה. 

במקום לתקן את המנגנון ולקבוע החלטות בהתאם להמלצת הוועדה הציבורית, חברי הכנסת בוחרים לא פעם לקבוע החלטות שמיטיבות עמם ופוגעות בנו. 

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): להפוך את הוועדה המקצועית לתחום שכר הח"כים וההטבות שהם זכאים להן – לוועדה קובעת במקום מייעצת. המילה האחרונה לא יכולה להיות של הח"כים, אחרת נוצר מצב שבו החתול שומר על השמנת.

בפועל, חברי הכנסת התעלמו באופן שיטתי מהמלצות ועדה זו, מה שהוביל בסופו של דבר לצורך בהעלאת שכר השרים. לאחרונה חשפנו כי הוועדה פוזרה במהלך 2019 ללא ידיעת חבריה וללא ידוע הציבור.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

חלוקת הכיבודים על חשבוננו נמשכת: 8 סגני שרים חדשים

תחת מהומת משפטם של נתניהו, אלוביץ ומוזס – ראש הממשלה חילק עוד שמונה כסאות סגני שרים. תפקידם חסר כל סמכות, והעלות לציבור – 17.6 מיליון שקל בשנה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הממשלה אישרה היום בכנסת (שני) את החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות שמונה סגני שרים חדשים. הללו נוספים על 33 השרים, על רה"מ ורה"מ החלופי. כעת מספרם הכולל של חברי הממשלה הוא 43, מתוך 120 חברי כנסת, יחס של כ-1:3.

מהו תפקידו של סגן שר? הגדרה זו נעדרת מספר החוקים. על פי מסמך הנחיות היועמ"ש שעסק בנושא, מדובר בשוליה מנהלית, תפקיד חסר כל סמכות או אחריות, שתכליתו המקורית לסייע לשר בעומס העבודה. גם מתשובותיהם של כל אחד מהסגנים החדשים לשאלה זו – ניכר שלא מדובר בתפקיד בעל תוכן ברור.

עוד על הממשלה המנופחת:

למרות זאת מדובר בעלות לא מבוטלת לציבור, שכוללת את משכורת הסגן, שכר צוות המשרד ויועציו. לפי הצעת ההחלטה, העלות המשוערת של כל סגן שר עומדת על 2.2 מיליון שקל בשנה, כך ששמונה שרים מנפחים את עלות הממשלה בעוד 17.6 מיליון שקלים.

נכנסים לתפקיד שאינם יודעים את מהותו

חברי הכנסת שצפויים להיכנס לתפקידים הרשמיים בממשלת ישראל, עדיין לא יודעים להשיב על השאלה הפשוטה: "מה מהות תפקידך החדש?" לא מדובר בשאלת עומק על התפקיד שטרם נכנסו אליו, אלא רק על תחומי האחריות הבסיסיים ביותר של המשרה אותה הם עתידים למלא.

אורי מקלב במעמד ההשבעה לממשלה. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

הנה רשימת תשובותיהם המלאה:

  1. ח"כ יואב קיש, סגן שר במשרד הבריאות: "במשרד כמו משרד הבריאות לא חסרים תחומי אחריות, בטח לא בתקופה הזו. המינוי הרשמי טרם התקבל (אמור להתקבל היום) והשר ואני בלוז חפיפה אינטנסיבי ולכן אני מאמין שבימים הקרובים תבוצע חלוקת אחריות".
  2. ח"כ דסטה גדי יברקן, סגן שר במשרד לביטחון פנים: מלשכתו נמסר כי "במהלך הימים הקרובים הוא והשר יסגרו את תחומי האחריות".
  3. ח"כ יצחק כהן, סגן שר במשרד האוצר: טרם התקבלה תגובה.
  4. ח"כ יואב בן צור, סגן שר במשרד הפנים, ולסגן שר במשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל: טרם התקבלה תגובה.
  5. ח"כ אורי מקלב, סגן שר במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים: מלשכתו נמסר שהוא יהיה ממונה על הרשות לפיתוח כלכלי חברתי חרדי.
  6. ח"כ מאיר פרוש, סגן שר במשרד החינוך: אמר שטרם מונה (המינוי דורש אישור בכנסת).
  7. ח"כ משולם נהרי, סגן שר במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: טרם התקבלה תגובה.
  8. ח"כ פטין מולא, סגן שר במשרד ראש הממשלה: "ממונה על המגזר בכל מובן המילה". בדף הפייסבוק שלו מצאנו טקסט מפורטיותר בו ציין "בין תפקידיי אהיה אחראי על המנהלת לפיתוח כלכלי-חברתי ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים שתועבר לאחריות משרד ראש הממשלה במקום המשרד לפיתוח איזורי בנוסף לעוד תפקידים רבים שיוטלו עליי מטעם הממשלה".

התשובה המשפטית: עזר כנגדו

גם בחקיקה אין הגדרת סמכות לסגן שר. הנחיות היועמ"ש משנת 2013 מסבירות כי מהות התפקיד היא לעזור לשר בעומס עבודתו ובעבודה מול הכנסת. כך לדוגמה, נהוג שסגני שרים עונים על שאילתות במליאת הכנסת

פטין מולא במעמד ההשבעה לממשלה. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

לפי הנחיות היועמ"ש, השר יכול למסור לסגנו "עניינים ציבוריים" ולא סמכויות חוקתיות כמו אישור תקנות. בהבהרה אחרת בהנחיות היועמ"ש נכתב: "היקף התפקידים שהשר רשאי להטיל על הסגן אינו מוגבל ובלבד שמתקיימים ונשמרים שני תנאים: האחד – שהאחריות לענייני המשרד, הן כלפי ראש הממשלה והן כלפי הכנסת, מוטלת היא על השר; והשני – שסגן השר פועל בשמו של השר, מכוחו ועל דעתו […]".

גם תחקיר העבר של "שקוף" אודות שגרת עבודתו של סגן שר, מעלה תמונה דומה. התחקיר כלל מעקב של חוקר פרטי אחר סגן השר להגנת הסביבה, ירון מזוז. התגלה כי הוא כלל אינו מגיע ללשכתו שבירושלים, מתחיל את יום העבודה מאוחר ומבלה אותו בקניות ובפגישות עם חבריו.

לצפייה בסרטון המעקב ב"צינור":

החלשה נוספת של הכנסת

למרות שאין לו סמכויות חוקתיות, סגן שר הוא חלק מהממשלה, מייצג אותה, ואינו יכול להצביע כנגדה בכנסת. הוא לא יכול להיות חבר בוועדות הכנסת וגם לא להגיש הצעות חוק או שאילתות. לכן, הוספה של שמונה סגני שרים נוספים אף מקטינה את מספר הח"כים הפעילים בקואליציה ל-30 סך הכל.

הקואליציה שולחת לוועדות ניצבים שמצביעים בלי לחשוב (צילום: יוסי זמיר)

כאמור, יחס חברי ממשלה – כנסת עומד כעת על שלושה ח"כים על כל חבר או חברת ממשלה. כך נוצר מצב שבו הקואליציה שולחת לוועדות רק ניצבים שרצים מחדר לחדר בשביל להצביע כפי שהורו להם, ולא מתאפשר דיון רציני ומעמיק.

חברי כנסת מהקואליציה שאינם יושבים בממשלה, הינם דמויות מפתח משמעותיות ביותר לקידום חקיקה. בשונה מחברי אופוזיציה, הם יכולים להשיג רוב בהצבעה, ושלא כמו חברי ממשלה, הם יכולים, גם אם לא תמיד עושים זאת, לפעול באופן עצמאי, ללחוץ על חברי מפלגתם ולבלום מהלכים על פי השקפת עולמם. כך למשל, בכנסת ה-20 בני בגין מהליכוד יחד עם חלק מחברי הכנסת מסיעת כולנו התנגדו לשורת חוקים, ביניהם "חוק ההמלצות".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): 17.6 מיליון שקלים בשנה ישולמו למימון סגני השרים מהכיס של כולנו, בתקופת משבר כלכלי וגירעון חמור. מעבר לכך, סגני השרים מנוטרלים מעבודת הכנסת ומוותרים הלכה למעשה על יכולת ייצוג הבוחרים שלהם בעשייה משמעותית. בד בבד, כמות חברי הממשלה המנופחת מחלישה את עבודת הכנסת ומעקרת את כוחה.

מעש"י: (מה לעשות כדי שיתוקן?): להמשיך לעקוב ולחשוף את חוסר התועלת בתפקיד בתקווה שסגני השרים יוותרו על הכיבודים, אם לא עכשיו אז בהמשך הדרך. להיות ח"כ הוא תפקיד משמעותי יותר מאשר נציג השר בכנסת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

משפט המו"לים נפתח: התקשורת עומדת לדין והעיתונאים נשארים בחוץ

נפתח משפטם של המו"לים ארנון מוזס ושאול אלוביץ' • באולם נכח עיתונאי אחד שאמר מילה אחת: כן • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

מגפת הקורונה הביאה עימה שינויים רבים, גדולים וקטנים. אחד מהם בלט בדיון שהתקיים אתמול (ראשון) בבית-המשפט המחוזי בירושלים: הנאשמים המתוקשרים לא נאלצו להתבזות בכיסוי פניהם בפריטי לבוש או בהסתרת פניהם בכפות ידיהם, ויכלו להתחבא מאחורי החובה לחבוש מסיכות רפואיות. ארנון (נוני) מוזס, שבמשך שנים רבות קשה היה למצוא תמונה עדכנית שלו בארכיוני הצילומים, עלה חפוי ראש ועטוי מסיכה במדרגות אל אולם בית-המשפט. על שאלתי האם שקל להתפטר מתפקידו כעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" מוזס בחר שלא להשיב.

היום, אחרי שנים של חקירה, עיכובים, דחיות, קמפיין תעמולה חסר תקדים נגד מערכת המשפט ומגפה עולמית אחת, נפתח משפטם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל המו"לים נוני מוזס ושאול ואיריס אלוביץ'. השלושה נאשמים כי קיימו או זממו לקיים ביניהם עסקאות שוחד: נתניהו סיפק או הבטיח לספק שימוש בכוחו השלטוני לטובת בזק שבשליטת אלוביץ' ו"ידיעות אחרונות" שבבעלות מוזס. אלוביץ' ומוזס, מנגד, הבטיחו להטות את הסיקור בכלי התקשורת שלהם כך שישרת את נתניהו, יציגו אותו ואת משפחתו באור חיובי, יצנזרו סיקור ביקורתי ולעומת זאת יסקרו באופן שלילי את יריביו הפוליטיים.

הדיון, שארך כשעה, הוקדש בעיקר לנסיונות של באי כוח הנאשמים לדחות ככל הניתן את המשך המשפט, אולם עסק גם בהופעתם בתקשורת של עדי תביעה, בעקבות שידור פרק בתוכנית "המקור" ביום חמישי, מעין משפט דמה ב"תיק 4000". מדובר בתיק שבו נתניהו נאשם כי סידר לבזק של אלוביץ' הטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים כדי שירתום למענו את "וואלה", אחד מאתרי החדשות הנפוצים בישראל.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

עו"ד ז'ק חן, המייצג את אלוביץ', התרעם על כך מול השופטים וכינה את המשדר "קרקס": "ביום חמישי התראיינו ארבעה-חמישה עדי תביעה מרכזיים בתיק בתוכנית טלוויזיה. זאת עוד לא היה. […] אנו מבקשים שהמשפט יתנהל דרך בית-המשפט הזה. איננו יכולים, ובוודאי בית-המשפט לא ירשה שיעשו איתו תחרות מחוץ לכותלי בית-המשפט. […] אנו מבקשים מבית-המשפט שיורה לתביעה להורות לעדיה אחד-אחד שאסור להם להתראיין, ואת דברו יאמר בדוכן העדים כאשר ייחקר בחקירה ראשית ונגדית על-ידי נציגי התביעה ועל-ידינו".

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

עו"ד חן סיפר כי עם שידור הקדימון לתוכנית "המקור" פנה לפרקליטות בבקשה לעצור את השידור, אולם היועץ המשפטי לממשלה השיב במשפט אחד: "אין בכוונתי להתערב". כעת, הוסיף, "בלית ברירה אנו עותרים לבית-המשפט מכוח תפקידו להבטיח את התנאים שיתקיים כאן משפט צדק והליך הוגן לנאשמים, ושהאמת תצא לאור. אני בטוח שבעניין זה התביעה שותפה לעמדתנו שכך צריך לעשות לעדים ולא טוב שעדים יתראיינו".

עו"ד ליאת בן-ארי, המנהלת את התביעה מטעם הפרקליטות, הבטיחה שהתביעה תזכיר כבר היום או מחר לכל העדים מטעמה שאסור להם להתראיין. "אני לא חושבת שצריך החלטה של בית-משפט על זה", אמרה. למרות זאת, סמוך לאחר תום הדיון יצאה החלטה מטעם השופטים שלפיה הם "רשמו לפניהם" את הודעת בן-ארי על כך ש"בימים הקרובים" יובהר לכל עדי התביעה כי "נאסר עליהם להתראיין בתקשורת".

ושמו ייקרא נוני

גם נתניהו תקף את "המקור" בדברים שאמר לפני שנכנס לאולם. שלא כמו עורכי-הדין, הוא נקב בשם המפורש. התקשורת נכחה באולם ברוחה – בכתב האישום כמו גם בטענות הסניגורים, אולם נעדרה ממנו בגופה. למעשה, העיתונאי היחיד שנכח באולם היה מוזס, שמכהן כעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" (השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, בבדיקת הנוכחות שערכה בתחילת הדיון, הכריעה בשאלת שמו של מוזס כשבחרה להשתמש בכינוי "נוני" ולא בשמו המלא). עיתונאי אחד, שאמר מילה אחת במהלך כל הדיון – "כן" – כשנשאל האם הוא מבין את האישומים נגדו.

ארנון (נוני) מוזס בדיון הפתיחה. העיתונאי היחיד בדיון (צילום: יונתן שינדל פלאש 90)

מלבדו היה האולם נטול עיתונאים. נציגי התקשורת נאלצו להתקבץ בשלושה חדרים נפרדים בקומה מתחת לאולם שבו התקיים המשפט ולצפות בדיון בטלוויזיה במעגל סגור שכוונה אל השופטים.

מבחינה עיתונאית מדובר היה בפארסה. אף אחד מהנוכחים באולם לא ישב על ספסל הנאשמים שלצד השופטים; לכן כיכבו בשידור עורפו של מוזס ועורפו של נתניהו. מאלוביץ' לא נראה אפילו עורף, אם כי לפני תחילת הדיון ניתן היה להבחין ברעמת שיער. לא ניתן היה לראות את פרצופיהם של הנאשמים ולבחון את תגובותיהם, לא ניתן היה לשמוע אמירות אגב מהספסלים, ובקיצור – לא ניתן היה לסקר את הדיון באופן מקצועי וראוי. מבחינה זו, לפחות, תאם המעמד את הטענות שמופיעות בכתב האישום לגבי איכויותיה של העיתונות הישראלית.

תיק שרירי מאוד

בדיונים הבאים ייתכן שהאולם לא יהיה רק נטול עיתונאים, אלא גם נטול נאשמים. השופטת פרידמן-פלדמן היא שהעלתה לקראת סוף הדיון את האפשרות לפטור את נתניהו, מוזס ובני הזוג אלוביץ' מהגעה לדיונים, שיהיו טכניים בעיקרם עד פתיחת שלב ההוכחות. מיותר לציין שהסניגורים הסכימו כולם. "ראש הממשלה אמר שיעשה מה שהדין מחייב אותו, ולכן הוא כאן", אמר בשם נתניהו עו"ד מיכה פטמן, "בישיבות האלה אם הם [הנאשמים] לא יגיעו, נצמצם את הקרקס התקשורתי". עו"ד בן-ארי הסכימה.

עו"ד ליאת בן ארי, התובעת במשפט המו"לים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

מלבד הנאשמים נכחו באולם עו"ד ליאת בן-ארי מטעם התביעה, ומולה ארבעה סניגורים: פטמן, חן, מיכל רוזן-עוזר ונוית נגב. מגפת הקורונה צימצמה את סוללות עורכי-הדין לארבעה נציגים אלו, אחד לכל נאשם.

במהלך המשפט ביקש עו"ד פטמן, המייצג את נתניהו, לאפשר לעו"ד עמית חדד להיכנס לאולם במקומו ולשאת דברים, משום שהוא "מכיר את התיק יותר זמן". עו"ד נגב, המייצגת את מוזס, הציעה לצאת כדי לאפשר לחדד להיכנס. "את הסנגורית היחידה של מוזס באולם", הגיבה השופטת פרידמן-פלדמן, "אי-אפשר להשאיר אותו לבד".

כאמור, עיקר הדיון הוקדש לנסיונות הסניגורים למתוח עד כמה שאפשר את משך המשפט, בטענה כי הם זקוקים לזמן רב כדי ללמוד את חומרי החקירה, שמסתכמים ב"230 קלסרים" בתיק 4000 ו"כ-300 קלסרים" בשני התיקים האחרים.

כדי לתמוך בטענותיהם אלה הכבירו הסניגורים טענות שנראה היה כאילו יצאו מכיוונה של התביעה. כך, כדי לשכנע את בית-המשפט כי על עורכי-הדין לעבור על כל מסמך ומסמך מחומרי החקירה, אמרו הסניגורים כי מדובר ב"תיק שרירי מאוד" ש"אין בו שומנים", ושכל פריט מידע בו חשוב. בנוסף הצהירו הסניגורים כי הפרשיות השונות קשורות זו לזו: "לפרשות יש רצף מסוים", נטען, והן בנויות כ"מקשה אחת".

בן-ארי, מצדה, אחרי שהעירה שבפרקליטות לא מדברים על "קלסרים" אלא על "קרגלים", הציבה את טענות הסניגוריה בפני סולם פרופורציות שונה: "תיק 4000" כולל לדבריה 68 קרגלים, "תיק 1000" ו"תיק 2000" כוללים יחד כ-40. לעומתם, תיק הולילנד, שגם בו ייצגה בן-ארי, כלל 1,200 קרגלים.

מחכים לסנגורים

התובעת סברה כי כדי ללמוד את חומרי החקירה "צריך שלושה-ארבעה חודשים", והזכירה כי ההחלטה על הגשת כתב האישום (בכפוף לשימוע) ניתנה כבר בפברואר 2019 – הנאשמים הם אלה שהחליטו לא לקחת את חומרי החקירה ולחכות עד אפריל-מאי 2019. במועד זה נטלו את החומרים שהם "ליבת החקירה".

גם לאחר הגשת כתב האישום בחרו הנאשמים לא לקחת את חומרי החקירה, אלא לחכות לסיום הליך הסריקה שנעשה בידי הפרקליטות, מעשה שעיכב את המסירה בעוד כמה חודשים. כך או כך, אמרה בן-ארי, הנאשמים והפרקליטים מכירים את טענות התביעה כבר שנה וחודשיים.

כשבן-ארי קבעה שמספיקים "שלושה-ארבעה חודשים" ללימוד התיק מאפס נשמעו המהומי תרעומת מצדו של עו"ד פטמן. עו"ד ז'ק חן אמר שנחוצים פרקי זמן "משולשים ומרובעים" מאלו שבהם נקבה בן-ארי, כלומר כשנה. בשלב מסוים נקבה השופטת במועד של "חצי שנה", כששאלה אם גם לטענות המקדמיות יש צורך בחצי שנה. ייתכן שבכך רמזה לשיהוי שתיתן בפועל לסניגוריה.

הדיון הבא, שבו יודיעו הסנגורים על התקדמותם בלימוד התיק, יתקיים ב-19.7.

הדיון נערך בפני השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם. את המדינה ייצגה פרקליטות מחוז תל-אביב. את מוזס ייצגו עורכי-הדין נוית נגב, איריס ניב-סבאג, יאנה פוגל-סלוצניק ואריאל אילוז. את שאול אלוביץ' ייצגו עורכי-הדין ז'ק חן, שי אילון ותאיר בן-שושן. את רעייתו ייצגו עורכי-הדין מיכל רוזן-עוזר ונעה פירר. את נתניהו ייצגו עורכי-הדין מיכה פטמן ועמית חדד.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

באוצר מתגאים בהלוואה ל-100 שנה אבל מסתירים את המחיר העצום שלה

ישראל לוותה כ-10 מיליארד דולר כדי לממן את משבר הקורונה האחרון, מתוכם מיליארד אחד לתקופה של 100 שנה. הסכום שהדורות הבאים יאלצו להחזיר יגיע לעד פי 4 מסכום ההלוואה שקיבלנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ערן הילדסהיים // כתב אורח |

מדינת ישראל נקלעה לאחד המשברים הכלכליים מהחמורים שידעה. אבל מה זה בעצם אומר עבורנו ועבור הילדים שלנו?

אז זה עובד ככה: על מנת לממן את ההוצאות האדירות של הממשלה לצורך פיצוי על נזקי הקורונה נאלצה המדינה ללוות כסף ממשקיעים. יחידה מיוחדת לניהול החוב הממשלתי באגף החשב הכללי באוצר, מגייסת הלוואות באמצעות תהליך הנקרא "הנפקת אג"ח ממשלתי". 

רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר לשעבר משה כחלון

אג"ח, כלומר אגרת חוב, מאפשרת לממשלה לגייס כסף מהציבור בצורת הלוואה. הממשלה מנפיקה את איגרת החוב לציבור המשקיעים. המשקיעים שרוכשים את האיגרת מלווים בעצם כסף למדינה, ומקבלים  בחזרה את ההלוואה עם ריבית לפי התנאים שנקבעים מראש בתנאי האיגרת. 

במקרה שלנו החשב הכללי רוני חזקיהו פונה בשם מדינת ישראל למשקיעים, בדרך כלל גופים מוסדיים ופיננסים גדולים. הוא מציע להם לרכוש אגרות חוב לתקופות שונות בתמורה לריבית שהוא מתחייב בשם המדינה, ובשם כולנו, לשלם להם שנים קדימה. 

חשוב לציין, הנפקת אגח היא כלי גיוס כספים יחסית שכיח במדינות בעולם גם בשגרה, ומשמשת כדרך מקובלת כדי לממן את פעולות הממשלה. העניין הוא שלהנפקות האלה יש מחיר שמורכב להסביר אותו לציבור: הריבית שהמדינה צריכה לשלם עליהן מידי שנה, דורות קדימה. 

ישראל הייתה זקוקה להמון כסף, ומהר. הנכדים ישלמו את המחיר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

למעשה כל שנה, עוד לפני הקורונה, כולנו משלמים כ-39 מיליארד שקלים, ריביות על כספים שמשרד האוצר כבר גייס בעבר כדי לממן את ההוצאות החורגות מההכנסות. הריביות האלו הם סעיף ההוצאה החמישי בגודלו בתקציב המדינה, מתחת למשרד הביטחון, החינוך, הבריאות וביטוח לאומי.

משקיעים מחו"ל כיסו את חובות הקורונה

אז מה חדש? בניגוד לעבר, ישראל זקוקה הפעם להמון המון כסף, ומהר. חבילות הסיוע לעסקים לצד הירידה בהכנסות הכניסו אותנו לבור תקציבי עמוק. 

למעשה מדובר בסכום כסף כה גדול שהחשב הכללי באוצר אפילו לא ניסה לפנות לשוק המקומי כדי לנסות ולגייס אותו משם. חזקיהו החליט באופן שנוי במחלוקת לפנות ישירות למשקיעים בחו"ל.  

כך יצא שהאוצר לווה בסוף אפריל, באמצעות הנפקת אג"חים בטאיפיי שבטייוואן ובלונדון שבאנגליה, חמישה מיליארד דולר. מדובר בסכום השיא שמדינת ישראל לוותה אי פעם ביום אחד. על פי הודעת האוצר בהנפקה נרשמו ביקושים גבוהים של כ-300 משקיעים מלמעלה מ- 30 מדינות, על אף שההנפקה יועדה בעיקר לשווקים האסיאתיים. 

החשב הכללי, רוני חזקיהו

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: כמה זה יעלה לנו?

אז ככה: האוצר התחייב בפני המשקיעים לשלם להם עבור הכסף ריבית שנתית של 3.8% למשך לא פחות מ-40 שנה עבור ההלוואה. הפעם הראשונה שבה גויס סכום עצום כזה היה חודש קודם לכן, אז גייסה המדינה 5 מיליארד דולר בהנפקה שביצעה בלונדון

בהנפקה לקחו חלק למעלה מ- 400 משקיעים שונים מכ- 40 מדינות. האוצר הנפיק אז אג"ח בשווי 2 מיליארד דולר לטווח של 10 שנים בריבית של 2.75% לשנה, עוד שני מיליארד נוספים ל-30 שנה בריבית 3.875%, וגולת הכותרת – אג"ח בשווי מיליארד דולר ל-100 שנה בריבית 4.5%. 

כל הכסף הזה אמור לסייע למשק ולממן את הגירעון הצפוי לפי תחזית האוצר להגיע לעד 150 מיליארד שקל עד סוף השנה.

הכנסנו את ניני הנינים שלנו לחובות עד יום העצמאות ה-172

ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם שהנפיקו אג"ח לתקופת זמן של 100 שנה. נתניהו והאוצר ראו במהלך זה הצלחה גדולה שמביעה הבעת אמון גדולה של השווקים בחו"ל בעובדה שנשרוד כדי לשלם את החובות. 

הם הצניעו את המשמעות השנייה והפחות סימפטית של גיוס כזה: משמעות המהלך היא שהנכדים והנכדות של הנכדים שלנו ישלמו עד יום העצמאות ה-172 של מדינת ישראל 45 מיליוני דולר כל שנה, רק כריבית למשקיעים זרים, כדי לממן את משבר הקורונה שמתרחש כעת. 

עשיתי את החישוב הכולל. על ההלוואה הזו המדינה תחזיר למשקיעים סכום של כ-4.5 מיליארד דולר. פי 4.5 מהקרן, כלומר מגובה ההלוואה שקיבלה המדינה. הקרן עצמה תוחזר בשלמותה בפעם אחת בתשלום האחרון בעוד 100 שנה. 

פה יש לציין למי שרץ לרכוש את הא"גח הזה, כדאי שידע שהערך הראלי שהמדינה תחזיר במהלך 100 שנה, יהיה נמוך משמעותית מערכם של 4.5 מיליארד דולרים היום. הסיבה היא שכוח הקנייה של הדולר בעוד 100 שנה יהיה ככל הנראה נמוך משמעותית מכוח הקנייה שלו היום.

הנכדות של הנכדים שלה כנראה ישלמו את המחיר (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

כך או אחרת, מאז תחילת המשבר שיעבדה המדינה את הדורות הבאים לחובות בגובה 10 מיליארד דולר, עליהן תחזיר כ-15 מיליארד דולר – פי 1.5 מהקרן. 

מתחילת השנה גייס האוצר 13 מיליארד דולרים בשווי שקלי של כמעט 50 מיליארד ש"ח. מדובר בסכום חסר תקדים ומדאיג בתקופה כל כך קצרה של כ-4 חודשים. 

לשם השוואה, בחודש אחד לבדו במרץ-אפריל, האוצר גייס חוב ממשלתי בסכום שקרוב לסך כל עליית החובות בכל 2018, אז גדל החוב בכ-5.5% ועמד על 788 מיליארד ש"ח, לעומת 747 מיליארד ש"ח שנה קודם לכן. 

מה שבטוח שלא לירושה הזו מצפים כל הדורות הבאים שיהיו אחרינו.

הסלחנות הציבורית לשחיתות העיתונאית היא שאיפשרה לה לשגשג

המשפט שהחל היום בתיקי "2000" ו"4000" הוא הזדמנות נדירה, אולי חד-פעמית, לחשוף את הבגידה של המו"לים בישראל ולהציב תו תקן חדש • פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

היום (ראשון) נפתח רשמית משפט השוחד של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. העבירות הפליליות של נתניהו יעמדו באופן טבעי במוקד הדיון המשפטי, אך כדאי לכל אזרח להביט גם אל הקרקע שזימנה לראש הממשלה את ההזדמנות לבצע את העבירות שבהן הוא מואשם, השיטה המושחתת שבה פעלה ופועלת התקשורת הישראלית.

מלבד נתניהו יעמדו לדין שלושה נאשמים נוספים: ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בפועל והעורך האחראי של קבוצת "ידיעות אחרונות"; ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', ששלטו בחברת בזק ובאמצעותה באתר "וואלה". כל אחד מהנאשמים הוא סיפור בפני עצמו. כל אחד, כך על פי האישומים ואין ספור עדויות, פלש ברגל גסה למערכות החדשות בכלי התקשורת שבבעלותו כדי שאלו ישרתו את האינטרסים האישיים שלו על חשבון האינטרס הציבורי.

עוד על משפט המו"לים:

מוזס, רב-אמן בניצול אימפריית התקשורת שתחת שליטתו ליצירת קשרים מסועפים עם פוליטיקאים ואילי-הון, נקלע למרבה צערו לצירוף מקרים נדיר שבו שיחת שוחד מוקלטת ומתגלה באקראי אצל פקיד שהסתבך בפרשייה פלילית לא קשורה. בני הזוג אלוביץ', שהתקנאו ביכולת של מוזס לעשות בעיתונאים שלו כרצונו, היו מטרה לחקירת רשות ניירות ערך על עסקת בעלי עניין שלא קשורה כלל לאתר "וואלה" – וראו כיצד היא מתגלגלת לחקירה משטרתית. חקירה שבה התברר כי מנהלים ומקורבים הקליטו אותם ושמרו לשעת צרה שיחות והודעות ובהן בקשות אסורות והוראות חשודות בפלילים.

מבחינה פלילית, המו"לים שעומדים היום למשפט מואשמים בשוחד. מבחינה ציבורית יש להאשימם בבגידה באמון הציבור, שבשמו פעלו כלי התקשורת שלהם. כך או כך, מוזס ואלוביץ' הם רק דוגמאות לשיטה המושחתת. מבחינה ציבורית, באותה המידה, את מקומם היו יכולים למלא נוחי דנקנר של "מעריב" או אליעזר פישמן של "גלובס".

משום כך, לאורך המסע הארוך שיחל ביום ראשון, ראוי להפנות את המבט לחשיפה של התנאים שאיפשרו לתיקי 2000 ו-4000 להפוך למציאות מכוערת. בעוד שכל התקשורת תתמקד ובצדק בראש הממשלה הישראלי הראשון אי פעם שמנהל משפט שוחד בעודו מכהן בתפקידו, העין צריכה לבחון במקביל גם את מוזס, המו"ל הישראלי הראשון שמנהל משפט שוחד בעודו מכהן בתפקיד העורך האחראי.

סיאוב של שנים: כך ניצל מוזס את כוחו

חשוב לבחון בעיקר את התשתית המושחתת שהציב מוזס ופיתח לאורך השנים, פיתיון שהניב בסופו של דבר דג שמן במיוחד: יחסי תן-וקח עם בעלי ההון והשררה; קידום דיווחים או הצנעתם בהתאם לצורך; תקיפת יריבים וחנופה למקורבים.

אם מוזס לא היה מנצל לאורך שנים מונופול תקשורתי – אולי חסר תקדים במדינה דמוקרטית – כדי להשיג עמדה חריגה במערך הכוחות הישראלי, נתניהו לא היה נזקק למיליארדר הימורים שיקים עבורו מפלצת דורסנית כמו "ישראל היום"; מוזס לא היה נדחק לפינה ומן הסתם לא היה מנהל משא ומתן עברייני בחוסר זהירות מופגן.

בלי הדוגמה שהציב מוזס ל"ניהול עיתונאים", לא היו רואים זאת בני הזוג אלוביץ' וחושבים לעצמם: "גם אנחנו רוצים". בלי הנורמה הנוראית שהתבססה בישראל לפיה מו"לים מוכנים למכור את האינטגריטי של עיתונאיהם, אפשר שנתניהו כלל לא היה עומד לדין.

נוני מוזס. ניצל את המונופול של ידיעות (צילומים מקוריים: פלאש 90)

מוזס אחראי לא פחות מנתניהו ממנו להשחתתה של התקשורת. גם אם ייאלץ לפרוש מתפקידו, גם אם יאבד את שליטתו בפועל באימפריית "ידיעות אחרונות", לא ישתנה דבר כל עוד יוחלף במו"ל מושחת אחר והשיטה תישאר על כנה. המקרה של "וואלה" מוכיח כי מערכת חדשות בריאה יכולה לתקן את עצמה במהירות אחרי שהשחיתות פלשה אליה מבחוץ ונאלצה לסגת. אך מה יקרה אם האתר יימכר לטייקון חדש שיחליט לעשות בו כרצונו?

הסלחנות הציבורית לשחיתות העיתונאית היא שאיפשרה לה לשגשג. הציבור הישראלי עדיין רוכש וקורא את "ידיעות אחרונות", עדיין גולש ב-ynet. הברנז'ה העיתונאית לא הקיאה מתוכה את העורכים הבכירים שמילאו את הוראות המו"ל. המשפט שיחל היום הוא הזדמנות נדירה, אולי חד-פעמית, לחשוף את הבגידה של המו"לים בישראל ולהציב תו תקן חדש.

אם בחודשים ובשנים הקרובות תיפתח מעל דוכן העדים המורסה של מוזס ואלוביץ' והמוגלה תנוקז החוצה בהליך פומבי, אפשר יהיה להתחיל בתיקון שאחריו תהפוך השחיתות התקשורתית לפסולה לא רק מהבחינה הפלילית, אלא קודם כל מהבחינה הציבורית.

*  *  *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי של "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "שקוף" ו"העין השביעית"