סיקור צל אופוזיציה – שבוע שלישי: מקריאים את כתב ההאשמות נגד ראש הממשלה

בשבוע השלישי לסיקור הצל של האופוזיציה בכנסת ישראל: ממשלת המעבר מעבירה בחיפזון תיקון לחוק יסוד הממשלה – והאופוזיציה מנהלת מולה מאבק עיקש עם כל כלי פרלמנטרי אפשרי. בינתיים במליאה האופוזיציה מקריאה את כתב החשדות נגד רה"מ נתניהו במלואו

| עידן בנימין |

תוהים מה עושה האופוזיציה? אנחנו ממשיכים לבדוק מה קורה בכנסת ואיך אופוזיציה לוחמנית יכולה לפעול. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה ממשיכות לעסוק במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבורה לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת. בסיקור הצל השלישי מצאנו אופוזיציה לוחמנית בכנסת.

***

המאבק המאורגן הראשון של האופוזיציה – נגד ביטול מגבלת השרים

הממשלה ממשיכה לזרז את הצעת החוק שתסיר את המכסה למינוי שרים (כיום עומדת על 19) וסגני שרים (4). המגבלות נקבעו בשנת 2014, וכבר שנה לאחר מכן (בעת הרכבת הממשלה האחרונה) בוטלו זמנית מטעמים פוליטיים. מאחר וניתן לשנות באופן זמני חוק יסוד רק פעם אחת, הממשלה הנרקמת מנסה לשנות את החוק לצמיתות, ללא דיון רציני ובמהירות מטורפת. עוד על המהלך תוכלו לקרוא כאן.

באופוזיציה החליטו לקיים מאבק עיקש בשינוי החוק שנעשה בפזיזות ועיכבו אותו בכל פינה אפשרית. עקבנו לאורך השבוע בהתנהלות קידום החוק.

שינוי חוק היסוד – בחיפזון, למען דילים פוליטיים

שינוי חוק היסוד נעשה בחיפזון לאחר שראש הממשלה נתניהו קיבל ארכה של שבועיים מנשיא המדינה להקמת הממשלה. השינוי אמור להקל עליו בתהליך. הצעת החוק הופצה ביום רביעי בצהריים המאוחרים והייתה פתוחה להערות הציבור עד מוצ"ש. כלומר – לציבור ניתן יום עבודה יחיד להערות.

על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ישנו הליך מסודר להפצת הצעת חוק ממשלתית: "במסגרת ההליך יש לפעול לאיסוף נתונים ולגיבוש תשתית עובדתית ביחס להצעה ולהשלכותיה. זאת, באמצעות עבודת מטה והפצת תזכיר לכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולציבור ושקילת הערותיהם בלב פתוח ונפש חפצה". על פי ההנחיה יש לתת 21 יום להערות הציבור. עם זאת נכתב כי: "לא מדובר בפרק זמן קשיח. על פרק הזמן להיקבע בהתאם להיקפו, מורכבותו וחשיבותו הציבורית של התזכיר". במקרה הנדון ניתנו שלושה ימים, כולל שישי ושבת.

הנחיות היועמ"ש כוללת גם דרישה כי "בתזכיר המופץ יש לציין את דבר קבלת האישור לקיצור פרק הזמן למשלוח הערות" – מידע שאינו מצוין בתזכיר שהופץ.

הרחבה - הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לקבלת הערות הציבור על תזכירי חוק

"במקרים המתאימים, למשל כשהתזכיר ארוך ומורכב, יש לקבוע פרק זמן ארוך יותר שייתן זמן תגובה סביר להערות הציבור. לעניין זה ראו בג"צ 10/1658 אדם טבע ודין נ' ממשלת ישראל. בפרשה זו הבהיר בית המשפט העליון כי "סטייה מהותית מנוהל תקין" של העמדת התזכיר לעיון הציבור לפרק זמן הולם "היתה עשויה אף להצדיק התערבות שיפוטית לתיקון הדבר במסגרת ביקורת שיפוטית על הליך מינהלי שנועד לגבש בדרך תקינה עמדה ממשלתית בעניין יוזמת חקיקה.

אפשר שאילוצי זמן ממשיים ואילוצים מסוג אחר שמקורם בצורכי מדיניות דוחקים יצדיקו את קיצור פרק הזמן האמור. קיצור מסוג זה עלול לצמצם את יכולת המשרדים והציבור להעיר לתזכיר. לכן, יש להימנע ככל האפשר מקיצור פרק הזמן למתן הערות לתזכיר. ככל שהתזכיר ארוך ומורכב יותר או שהנושא חדשני, רגיש או מעורר מחלוקת ציבורית, כך יש לשקול היטב האם נכון לקצר את התקופה העומדת לרשות הציבור כדי להעיר ליוזמה הממשלתית.

קיצור פרק הזמן למשלוח הערות לתזכיר דורש את אישור היועץ המשפטי לממשלה או המשנה ליועץ המשפטי לממשלה האחראי על התחום. הבקשה לקבלת האישור תפרט את הטעמים שבשלהם יש צורך בקיצור התקופה (למשל אם אי קבלת החוק במועד קרוב תגרום לפגיעה בציבור)".

השינוי לחוק עובר את המשוכה הראשונה

ביום ראשון בבוקר הממשלה כבר אישרה את הצעת החוק בישיבתה השבועית. מיד לאחר מכן נקבעה ישיבה בוועדה המסדרת כדי לתת לממשלה פטור מזמן ההמתנה הנדרש לפני העלאת ההצעה להצבעה.

נכחתי (עידן) בדיון וסיקרתי אותו – למרות התנגדות עיקשת של האופוזיציה ובקשת ריביזיה (בקשה לדיון מחדש) החוק בסופו של דבר עבר את הוועדה ועלה למליאה באותו היום.

במליאת הכנסת 40 ח"כים מהאופוזיציה עלו לנאום כנגד החוק, אך הצעת החוק עלתה בקריאה ראשונה ועברה ברוב של 65 מול 54.

לאחר ההצבעה הודיע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (הליכוד), כי על פי התקנון הוועדה המסדרת לא יכולה להצביע על הצעות חוק (מכוון שמדובר בוועדת ביניים המכהנת עד הקמת הממשלה) – והוציא את המליאה להפסקה. בזמן ההפסקה נדרשה הוועדה המסדרת להקים ועדה אחרת, מיוחדת, שתפקידה הבלעדי יהיה לדון בהצעת החוק – וכך לעקוף את המגבלה בתקנות. בשעה 22:20 כינס מיקי זוהר (הליכוד) את הוועדה המסדרת והניע את התהליך להקמת ועדת המשנה – גם כן בראשותו.

פיליבסטר ושיח מביש בוועדה המסדרת

אם זוהר ציפה לחיים קלים בהקמת הוועדה המיוחדת, הוא מצא אופוזיציה נחושה שלא מוותרת בקלות. האופוזיציה בניצוחו של אבי ניסנקורן הפתיעה את זוהר והחלה לשאת נאומים ארוכים על התהליך ועל הצעת החוק. לאחר שזוהר הבין את הפיליבסטר המתהווה, עבר הדיון להתנהל בצורה מביכה, כאשר יו"ר הוועדה מתפרץ ללא הרף לדברי הח"כים בטענה כי הוא מנהל את הדיון ולכן זה מותר. בשלב מסויים כאשר פנו הח"כים של האופוזיציה ליועץ המשפטי של הוועדה בשאלות, חסם אותם זוהר ולא נתן להם לשאול – "אני קובע" פסק שוב ושוב.

שיח הצעקות וקטיעת זה את דברי חברו לא הייתה נחלתו היחידה של זוהר. גם ח"כים מהאופוזיציה, ביניהן מיכל רוזין ותמר זנדברג (מרצ), התנהלו בצעקות. מספר פעמים בדיון ניסה ניסנקורן להנמיך את הלהבות בבקשות לשני הצדדים, ללא הצלחה. מי שמעוניין לחוות דעה משלו יוכל לצפות בדיון המלא.

לאחר קרוב לשעתיים של דיון רועש, אושרה הקמת הוועדה הייעודית. אדלשטיין פתח את דיון המליאה מחדש בעשרה לאחת בלילה. גם כאן מספר ח"כים מהאופוזיציה נשארו להיאבק, דבר שהביא לעימות חריג בין יו"ר הכנסת אדלשטיין לסתיו שפיר (העבודה).

הכנסת אישרה את הקמת הוועדה ברוב של 48 מול 39 וישיבת המליאה ננעלה בשעה 1:30.

ממשיכים בדיון המרתוני על הצעת החוק

ביום למחר (שלישי) התכנסה הוועדה בדיון על הצעת החוק, כאשר האופוזיציה מגישה 370 הסתייגויות (בקשות לשינויים בהצעת החוק). מליאת הכנסת מתחילה בשעה 16:00 – זוהר כינס את הוועדה לדיון בהסתייגויות לאחר שהיא נסגרה. הוועדה דחתה את כולן.

האופוזיציה לא מוותרת ומשתמשת בכל כלי פרלמנטרי בניסיון לטרפד את הצעת החוק

האופוזיציה, במסגרת זכויותיה, מבקשת דיון מחדש על ההסתייגויות – והוועדה נאלצת להתכנס שוב למחרת ביום (רביעי בבוקר). במהלך יום הדיונים חברי הוועדה יתזזו בין הוועדה המסדרת לבין הוועדה המיוחדת כאשר האופוזיציה שולפת כל כלי פרלמנטרי אפשרי כדי לעכב את ההצבעה על החוק. בזמן הזה יו"ר הוועדה זוהר יעשה ככל האפשר לסיים את הדיונים ויכנס את הוועדה גם לאחר המליאה כדי לסיים את העבודה על החוק. נזכיר כי כל שעה שעוברת מקרבת את רה"מ לסוף הארכה שניתנה לו להרכבת הממשלה.

בסופו של דבר אושרה הצעת החוק ברוב של 8 מול 6.

חברי האופוזיציה היו מוכנים ללכת מספר צעדים לקראת ממשלת המעבר, ובדיונים האחרונים הציע צבי האוזר (כחול לבן) למיקי זוהר כי הם מוכנים לשקול פשרה – לקבוע מכסה מרבית למספר השרים (גבוהה מזו הנוכחית) שתאפשר להם לשקול תמיכה בתיקון לחוק. זוהר פסל את ההצעה על הסף – "אני לא יכול לעשות את זה", אמר להאוזר.

הצעת החוק צפוייה לעלות ביום שני הקרוב במליאה להצבעה בקריאה שניה ושלישית.

אבי ניסנקורן עובד קשה

אבי ניסנקורן (כחול לבן), עד לאחרונה יו"ר ההסתדרות, התגלה בשבועיים האחרונים כאיש בחזית שעושה הכל כדי לשרת את בוחריו, ללא פחד מעבודה שחורה וקשה בוועדות. לאחר צפייה בשעות של דיונים, כולל דיונים בוועדת הכספים (ראו קופסא מתקפלת), ניסנקורן מוכיח את עצמו כאדם ענייני שלא נשאב לפופוליזם – ובעקבות כך זוכה להערכה גם מחברי האופוזיציה והקואליציה כאחד.

דיוני ועדת הכספים מהשבוע שעבר

שתי ועדות זמניות מכהנות כרגע בכנסת: ועדת הכספים וועדות החוץ והביטחון. ביום שני התכנסה ועדת הכספים ליום דיונים בנושאים שונים. זהו הדיון הראשון שהתקיים לאחר שהוקמה הוועדה בשבוע הקודם. החדר היה גדוש בראשי רשויות וח"כים מכל קצוות הבית.

הנושא הראשון על על סדר היום היה הארכת התקנות על  פיצוי לתושבי עוטף עזה. התקנות מאפשרות לתושבים לקבל פיצוי על אובדן ימי עבודה בגין סגירת מוסדות לימוד, איסור התקהלות או סגירת מקומות עבודה בהוראת פיקוד העורף.

תוקפן של התקנות הזמניות פג בסוף החודש הקודם ולאחר סבב הלחימה האחרון לא התאפשר לתושבי העוטף לטעון לפיצויים.

במהלך הדיון ובלחץ הח"כים, יו"ר הוועדה משה גפני (יהדות התורה) התגלה כמי שמוכן להוביל את המהלך גם ללא אישור הממשלה. גפני הודה כי לא התקיים דיון בממשלה, ולכן קבע את התקנות עד סוף דצמבר (זאת למרות ששר האוצר ביקש שהן יוארכו עד סוף חודש יוני בלבד). לאור מה שעלה בדיון הוסיפו חברי הוועדה לתקנות גם את הדבוראים ותחום התיירות, מבלי לתאם עם הממשלה.

אבי ניסנקורן הכיר את התקנות והחוקים על בוריים. מספר פעמים הוא הסביר ליושבים לחדר את המשמעויות ובשלב מסוים – להפתעתו של גפני – הודיע שכבר סגר את הנושא מול רשות המיסים.

פעילות אופוזיציונית יצירתית סביב מצבו המשפטי של ראש הממשלה

במליאה מקריאים את כתב החשדות של רה"מ בנימין נתניהו

בסדר היום של הכנסת מתאפשר לח"כים לנאום במשך דקה בנושא שחשוב להם. באופוזיציה החליטו למנף את הזמן לקריאת כתב החשדות נגד רה"מ נתניהו בגין שוחד מרמה והפרת אמונים. וכך אחד אחר השני עלו הח"כים של האופוזיציה וקראו את כתב החשדות.

ההקראה החלה ביום שני ונמשכה ליום שלישי. ביום רביעי לא היו נאומים, ולכן נראה שהתרגיל יימשך גם לשבוע הבא.

עברנו על כל הפרוטוקולים של שלושת הימים והמפלגות השותפות למהלך הן כחול לבן, העבודה ומרצ. חברי הכנסת מהמפלגות הערביות לא השתתפו.

שאלנו את ניסנקורן אם פנה אליהם? טרם התקבלה תשובה.

דיון מיוחד על בריחת רה"מ מכתב אישום

במרצ הודיעו ביום רביעי בשבוע שעבר כי השיגו את 40 החתימות הדרושות לדיון חירום על "ניסיונו של ראש הממשלה לברוח מכתב אישום – באמצעות הרס הדמוקרטיה הישראלית". על פי תקנון הכנסת, הדיון יתקיים בתוך 21 ימים מהגשת הבקשה – ובנוכחות רה"מ.

המאבק יוצא לשטח?

בכחול לבן החלו להוציא את מאבקם על חקיקה לחסינות רה"מ מחוץ לכנסת, כאשר ארגנו הפגנה מול ביתו של שר האוצר משה כחלון (יו"ר כולנו) אביגדור ליברמן (יו"ר ישראל ביתנו), רועי פולקמן (כולנו) וחברי הליכוד ישראל כץ, גלעד ארדן וניר ברקת. בנוסף החלו במחאת ח"כים בטוויטר והצהירו על ויתור החסינות אם יוגש נגדם כתב אישום.

תיקון טעות

בסיקור הצל הראשון על האופוזיציה כתבתי כי אם לא היה נבחר אדלשטיין לתפקיד יו"ר הכנסת (בהצבעה שנערכה עם פתיחת המשכן), אז ותיק חברי הכנסת היה נבחר אוטומטית לתפקיד (כמינוי זמני). טעיתי. אדלשטיין היה ממשיך בכל מקרה לכהן כיו"ר זמני, עד בחירת יו"ר קבוע. הסיבה לטעות: הכנסת האחרונה שינתה את החוק. בעבר אכן היה זה חבר הכנסת הוותיק שממלא את המקום – אבל היום ברירת המחדל היא היו"ר הקודם (אלא אם לא נבחר שוב לכנסת).

עובדה זו לא מורידה מהטענה כי האופוזיציה בראשות כחול לבן העניקו לליכוד את המינוי הזה על מגש של כסף, ללא כל התנגדות. הטעות בטקסט, בכל אופן, תוקנה פחות משעתיים לאחר הפרסום.

בדיקת הנושא היוותה הזדמנות לחזור ולבדוק את הליך שינוי החוק המדובר: מרב מיכאלי (העבודה) טענה בזמנו במהלך הדיונים על החוק, כי מדובר בהצעה פרסונאלית למען אדלשטיין. הפתרון שהיא הציעה היה להכניס את התיקון שתי כנסות קדימה (כלומר מהכנסת ה-22), כדי שזהות היו"ר היוצא לא תהיה ידועה.

אגב, זה אינו התיקון היחיד שהכנסת הקודמת הכניסה לחוק יסוד הכנסת: חלקם עברו בשקט וללא תשומת לב תקשורתית או ציבורית. מצאנו עוד חמישה תיקונים לפחות שבשקט שינו את המערכת הפוליטית – ולכן, כפיצוי על הטעות, מעתה ומדי שבוע אביא תיקון אחד שעשתה הכנסת ה-20 בחוק היסוד שלה עצמה.

בקרוב אולי תתחילו לשלם על כניסה לפארקים ציבוריים

משרד הפנים הגיש הצעה לתקנות שיאפשרו גבייה של תשלום בכניסה לגנים עירוניים. מי צפוי לשלם על כניסה לפארקים עירוניים, כמה ומתי? התקנות החדשות משאירות פתח רחב לפרשנות

| עידן בנימין |

משרד הפנים פרסם תקנות להערות הציבור (תזכיר) שיאפשר לעירייה לגבות מכם כסף בכניסה לגן ציבורי. בדברי ההסבר נכתב כי התזכיר הופץ לאור עבודה מקצועית שנערכה בנושא, ובשל עתירה שהוגשה בעבר על ידי עמותת "אדם טבע ודין" נגד עיריית רעננה.

בהחלטה לאותה עתירה (2004), דחה בג"ץ את עמדת העמותה ואיפשר לעיריית רעננה לגבות תשלום בכניסה לפארק עירוני. בעקבות זאת תוקן החוק הרלוונטי ב-2007 כך שנאסר על הרשויות לגבות כסף בכניסה לפארקים, למעט אם עמדו בשורת כללים של משרד הפנים וקיבלו אישור מהשר. הכללים, עד היום, לא פורסמו. נראה שהיו עיריות שניסו בתקופה זו לגבות כסף בניגוד לחוק (כדוגמת פארק בכרמיאל, שם בוטלה לבסוף החלטת העירייה לאחר התערבות נציב תלונות הציבור).

התזכיר פתוח להערות הציבור – ההערות שלכם – עד ה-26/5 בקישור הבא.

הרחבה: עיקרי החלטת בגץ בנושא פארק רעננה משנת 2004

  • עיריית רעננה, הקימה פארק עירוני במערב העיר. שטחו הכולל של הפארק כ-150 דונם. הפארק כלל "אתרים מיוחדים רבים ובהם: גן חיות קטן ולצדו פינת ליטוף, גן פסלים, רחבת גלגיליות, מתקני שעשועים, מגרשי ספורט (הוקי, כדורסל וכדורגל), מצפור, מתקני בישול וצלייה לרבות אזורי ישיבה הכוללים שולחנות, ספסלים ונקודות מים, בית קפה, אגם מלאכותי ושבילים המיועדים לרוכבי אופניים ולהולכי רגל".
  • העירייה ביקשה לגבות תשלום מאורחי הפארק שמגיעים ללא ליווי של תושבי המקום בימי שבת וחג כדי להוריד את העומס במקום ולתעדף את תושבי העיר.
  • עמותת אדם טבע ודין עתרה לבג"ץ כנגד ההחלטה בשורת טענות שונות: ביניהן הגבלת חופש התנועה מאחר והפארק יגודר, אפליה על רקע סוציו אקונומי – מי שנכנס הוא מי שידו משגת, עבירה על חוקי תכנון ובניה לאור העובדה שהפארק הינו שטח ירוק ועוד.
  • הטענות של אדם טבע ודין נדחו. העתירה נדחתה מאחר ובמקביל הקים שר הפנים ועדה לבחינת הנושא וקביעת קריטריונים לגביית תשלום.
  • בג"ץ דחה את טענת חוסר הסמכות של העירייה והשאיר את הנושא להמשך טיפול לוועדה בין משרדית שתקבע קריטריונים לגביית תשלום.

בתקנות החדשות – קצוות פתוחים

כדי שהעירייה שלכם תתחיל לגבות כסף בכניסה לפארק עליה להגיש בקשה לוועדה במשרד הפנים. בוועדה ישבו שלושה נציגים מהמשרדים הבאים: הפנים, הגנת הסביבה והשיכון. את כל הנציגים ממנה שר הפנים. בבקשה על העירייה להוכיח כי היא עומדת בתנאים הבאים:

  • עלויות גבוהות מעלויות הקמה והחזקה של גן ציבורי שיש בו מדשאות או מתקני משחק בלבד.
  • שטח גדול ממאה דונם.
  • העירייה כבר מספקת די שטחים ירוקים על פי חוק.
  • יש עוד גנים ציבוריים בסביבה.
  • תיחום הגן לא יפריע למרקם החיים באזור.

הבעיה? התקנות המוצעות מותירות הרבה קצוות פתוחים. אם המקרה של עיריית רעננה עוד נראה סביר – גביית תשלום מתושבי חוץ שמגיעים ללא ליווי תושב מקומי ורק בימי שבת וחג (הימים העמוסים) – התקנות החדשות מותירות יד חופשית להחליט מי ישלם, כמה ומתי:

  • השר יקבע לכל מקרה את גובה דמי הכניסה.
  • השר יקבע אם גובה דמי הכניסה ישתנו בין תושב הרשות ולמי שאינו (כולל פטור מתשלום למקומיים).
  • השר יקבע גם באילו ימים מותר לגבות דמי כניסה ("בימים מסוימים בשנה או בשבוע או לתקופה מוגבלת בזמן, או גביית דמי כניסה למעט ימים מסוימים בשבוע").

בשורה התחתונה התקנות נועדו ליצוק לחוק את האפשרות לגבות כסף בכניסה לפארק עירוני מבלי לפרט את  החלק המהותי: מי ישלם, כמה ומתי?

הכנסת אישרה לממשלה קיצור דרך: הח"כים ממשיכים לדאוג לעצמם

בדיון סוער אישרו היום חברי הכנסת לזרז את שינוי חוק יסוד הממשלה כך שיתאפשר למנות שרים וסגני שרים ללא הגבלה. עיקר הדיון: ויכוח קולני על עלות המהלך. כך או אחרת, את מחיר הכיבודים ישלם הציבור

| עידן בנימין |

הממשלה ממשיכה לזרז את הצעת החוק שתסיר את המכסה למינוי שרים (כיום עומדת על 19) וסגני שרים (4). המגבלות נקבעו בשנת 2014, וכבר שנה לאחר מכן (בעת הרכבת הממשלה האחרונה) בוטלו זמנית מטעמים פוליטיים. מאחר וניתן לשנות באופן זמני חוק יסוד רק פעם אחת, הממשלה הנרקמת מנסה לשנות את החוק לצמיתות, ללא דיון רציני ובמהירות מטורפת.

צ'ק פתוח ממשלם המיסים

הדיון בוועדה המסדרת (ועדת הכנסת הזמנית, טרם כינון הממשלה) נסוב בעיקר בשאלת עלות החוק. חברי הכנסת של האופוזיציה טענו בדיון כי מדובר על בין רבע לחצי מיליארד שקל. מהצד השני, יו"ר הוועדה מיקי זוהר (הליכוד) תקף בטענה שהמספרים שקריים וחברי הכנסת אינם יודעים על מה הם מדברים.

זוהר צודק, אבל גם טועה.

הוא צודק כי בתיקון הצעת החוק לא נרשמה כל הגבלה על מספר השרים – כך שזה יכול להיות כל מספר ולכן את העלות אי-אפשר עדיין לחשב. בדיון דובר על על 24-26 שרים ועוד שמונה סגני שרים – אך הממשלה לא התחייבה למספר.

זוהר במקביל טועה מאחר והמשמעות של החוק היא בעצם לתת לממשלה צ'ק פתוח ממשלם המיסים לחלוקת תיקים – כך שהסכומים בהם נקבו חברי האופוזיציה עשויים להתברר כנכונים.

לפחות 36 מיליון שקל בשנה

אז כמה באמת יעלה החוק? ננסה להבין, בהערכה שמרנית ככל האפשר. בתרחיש המצומצם ביותר הנדון כרגע, ימוני 24 שרים ושמונה סגני שרים. דברי ההסבר בהצעת החוק מעריכים את עלות הלשכה לשר ב-5.5 מיליון שקל לשנה ושל סגן שר ב-2 מיליון בשנה. מכאן שרק העלות השנתית ללשכות – שיוולדו רובן מטעמים פוליטיים ולא פרקטיים – תעמוד על  36 מיליון שקל.  

מעבר לכך יש להוסיף את עלות הפעילות שכל שר ידרוש ליצוק למשרדו החדש (תקציב שלא בהכרח קיים היום, לפחות ברובו). כך לדוגמא התקציב של המשרד לענייני ירושלים ל-2019 עומד על 50 מיליון שקל, ושל המשרד לשוויון חברתי על כ-100 מיליון שקל.

בשורה התחתונה: ללא מגבלה וללא פיקוח – הממשלה פשוט מבקשת צ'ק פתוח ממשלם המיסים, מבלי בהכרח לתת תמורה.

בחיפזון למען דילים פוליטיים

שינוי חוק היסוד נעשה בחיפזון לאחר שראש הממשלה נתניהו קיבל הארכה של שבועיים מנשיא המדינה להקמת הממשלה. השינוי אמור להקל על הליכוד בתהליך ההקמה. הצעת החוק הופצה ביום רביעי בצהריים המאוחרים והייתה פתוחה להערות הציבור עד מוצ"ש. כלומר – לציבור ניתן יום עבודה יחיד להערות.

ביום ראשון בבוקר הממשלה כבר אישרה את הצעת החוק בישיבתה השבועית. מיד לאחר מכן נקבעה ישיבה בוועדה המסדרת כדי לתת לממשלה פטור מזמן ההמתנה הנדרש לפני העלאת ההצעה להצבעה. המשמעות: ההצבעה בקריאה ראשונה תוכל להגיע למליאה עוד היום. בקצב הזה, אנו צפויים לראות את תיקון החוק נכנס לספר החוקים עד יום שני הבא.

כדי לסבר את האוזן על גודל החיפזון: כאשר במקור תיקנו את החוק במטרה להוסיף את המגבלה על מספר השרים, התקיימו 28 דיונים בוועדת החוקה – והתהליך כולו לקח קרוב לשנה. עכשיו מבטלים את השינוי כליל תוך ימים ספורים.

הכנסת לא חייבת להיות כנועה לממשלה

הממשלה כמובן זכאית לדרוש את שינוי החוק – אבל הכנסת לא חייבת לקבל את הדרישה. לפי מה שראינו היום, חברי הכנסת הצביעו לפי מחנות – אופוזיציה עתידית מול קואליציה עתידית – וללא דיון ענייני בצורך האמיתי בשרים. ההסבר היחידי שניתן: צריך להקים ממשלה.  התוצאה הייתה ידועה מראש – הבקשה אושרה ועלתה הערב לקריאה ראשונה. בשעות אלו היא בדרך לעבור במליאה.

ממשיכים לחוקק למען עצמם

בין אם זה יהיה 30 מיליון או 500 מיליון שקל בשנה – את החשבון נשלם כולנו. אם התנהלות זו מהווה סימן כלשהו למה שצפוי לנו, הכנסת ה-21 תהיה גרועה מהכנסת ה-20 בדאגה לעצמה.  

 

סיקור צל אופוזיציה – שבוע שני: אם האופוזיציה רוצה "למרר לקואליציה את החיים" – גם חייה יהיו מרים

נוכחות, טרחנות ושליטה בפרטים הקטנים. שבוע שני לסיקור הצל של האופוזיציה – איך אפשר למרר לקואליציה את החיים בוועדות הכנסת ובמליאה

| עידן בנימין |

הממשלה האחרונה הייתה חזקה להחריד ושלטה ביד רמה בכנסת ה-20 ובכל ועדותיה. חברי הקואליציה העזו לעיתים רחוקות להרים את ידם בניגוד לעמדת הממשלה, מה שגרם לדיונים בכנסת האחרונה להיות עקרים למדי.

איך הצליחה הקואליציה לעשות זאת? באמצעות השעיה והרחקה של ח"כים סוררים מהוועדות בהן הם חברים. כך קרה עם בני בגין (הליכוד), שהתנגד לחוק ההמלצות והודח מוועדת הפנים והתנגדותו לחוק ההסדרה הובילה להשעיה של שלושה שבועות מוועדת החוקה. חברו לליכוד, אמיר אוחנה, הושעה מוועדת החוץ והביטחון לאחר שסירב להצביע על חוק הפונדקאות.

הממשלה הגיעה להסכמות על חוקים מאחורי הקלעים, ובעצם שלחה רובוטים קואליציונים להצביע לפקודתה. זה עצוב, אך לצערנו נכון ב-99 אחוז מהמקרים.

כל מי שהשתתף בדיון בכנסת ה-20 ראה את זה קורה: ח"כים, פקידי ממשל ואנשי החברה האזרחית יושבים בחדר הוועדה ימים שלמים לדיון בחוק, סעיף אחר סעיף. ואז, בדקה ה-90, נכנסים שורה של ח"כים שלא נכחו דקה בדיון ומצביעים כפי שקבעו להם. כך כנראה צפויה להתנהל גם הכנסת ה-21 – פשוט כי שום דבר במנגנון לא השתנה.

אלא שמול הכוחניות של הממשלה ורפיסות רוב חברי הקואליציה, ניתן להילחם באמצעות שליטה בחומר הדיון, התעקשות טרחנית על התנהלות תקינה של יושב הראש ונוכחות עיקשת בוועדות ובמליאה.

איך לרתק את הממשלה וחברי הקואליציה לכנסת?

הדרך למרר לקואליציה את החיים היא נוכחות מתמדת במשכן הכנסת – במיוחד בהינתן קואליציה צרה, בה מספר החברים צפוי לעמוד על פחות מ-70. תובנה זו תגיע כנראה לצערו של יאיר לפיד – עבורו נוכחות בכנסת, כפי שהוכחנו שובושוב, אינה הצד החזק.

את הפעילות האופזיציונית האפשרית במשכן נחלק לשניים: בוועדות ובמליאה.

למרר את החיים – בוועדות

מבחינה מספרית לחברי הקואליציה יש יתרון מספרי על הנייר בכל ועדה בפני עצמה. אבל אין לקואליציה בפועל יתרון מספרי בתמונה הכוללת במשכן הכנסת. איך זה יכול להיות? חלק ניכר מחברי הקואליציה הם גם חברי ממשלה – ההשערות הנוכחיות מדברות על לפחות 26 שרים ועוד 8 סגני שרים בממשלה הקרובה (מתוך קואליציה של 65) – ואלה לרוב לא נוכחים בשעות הדיונים בכנסת ולא חברים בוועדות. שרים בודדים יתפטרו הודות ל"חוק הנורבגי הקטן" וחברי כנסת אחרים ימונו במקומם – ועדיין, כל הצבעה בוועדות הכנסת יהיה מאבק לקואליציה. זאת כמובן בתנאי שבאופוזיציה יגיעו לעבודה.

אם חברי האופוזיציה רוצים לנסות ליישר את המגרש הפוליטי עליהם לדאוג למאה אחוז נוכחות בכל הצבעה בוועדה. כדי שזה יקרה, הם חייבים להיות במשכן בכל זמן דיוני הוועדות ולשמר יתרון מספרי מקסימלי.

במילים אחרות: אם לאופוזיציה יש חמישה ח"כים שחברים בוועדה מסוימת, עליהם לדאוג שבכל הצבעה בוועדה ינכחו כל החמישה. אם במשכן תמיד תהיה עליונות מספרית לחברי האופוזיציה, בכל שעות עבודת הוועדות, הקואליציה תתקשה לספק "אצבעות" בכל הוועדות – ולפעמים עשויות להתקבל המון החלטות בישיבה בודדת.

האופוזיציה יכולה לנקוט באסטרטגיות שיגיבו את הקושי אף יותר. כך לדוגמא אם יוגשו 100 הסתייגויות על הצעת חוק מסוימת, יכול לקחת שעה להפיל אותן – מה שידרוש נוכחות מלאה של חברי הקואליציה באותה ועדה. מצב זה עשוי עשוי להשבית דיון בוועדה אחרת.

אישור העברות כספים בין סעיפים בוועדת כספים דורש נוכחות קבועה בוועדה, מאחר וישנן כחמש דקות בין הצבעה להצבעה. ח"כ אחד מהאופוזיציה שיתעניין ויתחיל לשאול שאלות עשוי למוסס הצעת חוק שלמה. ובוועדות, בניגוד למליאה, יש לח"כים מרחב תמרון גדול יותר לעשות שרירים. הפעילות לא מסתכמת בלחיצה על כפתור.

יו"ר הוועדה מהקואליציה, ייאלץ למתוח ולמרוח דיון עד שידע בוודאות שיש לו רוב בהצבעה. כך האופוזיציה תצליח לעכב דיונים באופן בלתי נסבל ליו"ר הוועדה כאשר היא איננה מסכימה. מהלך כזה עשוי להביא את יו"ר הוועדה להגיע להסכמות עם האופוזיציה ולא רק לפעול באופן לעומתי.  

למרר את החיים – במליאה

גם במליאה על האופוזיציה לתחזק שאיפה לעליונות מספרית בכל רגע נתון. הממשלה אוהבת לקבוע סדר יום שמאפשר לה לשחרר ימים ושעות מסוימים. כך לדוגמא בימי שלישי המליאה בד"כ תהיה ריקה ותמצאו לא יותר מ-10 ח"כים בזמן הצבעה. הסיבה?הטענה הרווחת היא כי השרים זקוקים לזמן הזה כדי לבצע את עבודתם – וההסכמה השקטה היא כי הקואליציה מעלה ביום שלישי רק חוקים עליהם יש הסכמה רחבה. האופוזיציה יכולה לדאוג להכניס מראש גם לחוקים כאלו תיקונים בהם היא מעוניינת, ולהביא אותם במצב זה להצבעה במליאה. כך יוכלו לשמור את הקואליציה במתח מתמיד.

נכון שטרחנות כזו תזכה לביקורת מהקואליציה ואולי אף מהתקשורת וחלק מהמצביעים – אבל ככל שתגבר הביקורת – תהיה זו הוכחה ללחץ שעובד. ממשלה צרה שכזו תתקשה לשרוד – ובעיקר תתקשה יותר להעביר חוקים מושחתים כמו חסינות בפני משפט לנבחרי ציבור.

אגב, כך בדיוק פועלת כיום הממשלה: היא מחסלת חוקים ככה סתם – רק כי הם באים מהאופוזיציה. להוכחה, ועדת השרים לחקיקה חיסלה מאות חוקים ללא דיון אמיתי – אפילו אם השר הממונה תומך בהם. הממשלה מנהלת דיונים מאחורי הקלעים ומעל לראשה של הכנסת ובכך מייתרת אותה.

מה התכלית? להחזיר לכנסת את המשמעות שלה

להציק ולהפריע – גם במחיר הפלת חוקים טובים – היא לא מטרה כשלעצמה, אלא רק כלי להחזרת כבודה של הכנסת את ולהצלת הפרדת הרשויות בישראל. המטרה היא להגיע למצב בו מתנהלים דיוני אמת ולא דיוני סרק. כאשר יש התנגדות או אי-הסכמה – לנסות להגיע לקונצנזוס ולא לנהוג בדרך לעומתיות של מנצחים ומפסידים. רק כאשר הממשלה תבין שהיא לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה בכנסת, אולי ישבו חבריה וינסו להגיע לפשרות והסכמות כפי שהדמוקרטיה הישראלית צריכה להיראות.

וכמובן: שקיפות

שקיפות היא עקב אכילס של הקואליציה והממשלה הקרובה. רק לאחרונה העביר מבקר המדינה חומרים ליועמ"ש בחשד כי ראש הממשלה שיקר בהצהרות ההון שלו מזה עשור. ועדת ההיתרים חשפה את העסקים של נתניהו עם בן דודו נתן מיליקובסקי, ממנו ביקש לגייס כסף להגנה משפטית.

חברי האופוזיציה יכולים להציג תמונת מראה הפוכה ולחשוף הכל: החל מפירוט הוצאות המפלגה ועד להצהרות ההון וניגודי העניינים והיומנים של חברי הכנסת שלה. דמיינו שלאחר הדוגמא האישית תעלה האופוזיציה כל יום שאילתות בנושא חוקי שקיפות והצהרות הון. כך יוצרים אלטרנטיבה שלטונית.

חגיגות השבעים למדינת ישראל – חגיגה למקורבים

חלוקת כרטיסים למקורבים, התרחשות מוזרה (והתעלמות מהציבור) בבחירת מדליקי המשואות – וגם מפת ההושבה שנעלמה. מבקר המדינה פרסם דו"ח מיוחד על הבלאגן המטורף סביב טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, אנחנו מביאים לכם את עיקריו.

|עידן בנימין|

ב-18 באפריל 2018 , ערב יום העצמאות ה-70, התקיים טקס הדלקת המשואות המסורתי – כנראה האירוע הממלכתי החשוב ביותר בלוח השנה. להלן עיקרי דו"ח מבקר המדינה בנושא, באמצעות ציטוטים ישירים מהמסמך (אנחנו מתמקדים פה בפרקים על חלוקת הכרטיסים ובחירת מדליקי המשואות).

היצע הכרטיסים הוגדל, אבל רק כשליש הוקצה לציבור

"משרד מבקר המדינה מציין לחיוב את החלטת שרת התרבות, שהיה בה כדי להגדיל את מספר האזרחים מקרב הציבור הרחב שיוזמנו לצפות בטקס או בחזרות הגנרליות. מספר המושבים הזמינים בטקס ובחזרות הגנרליות גדל מכ-8,800 בשנים קודמות לכ- 20,570, וזאת על מנת לאפשר לציבור הרחב לקחת חלק באירועים. בפועל, בביקורת עלה כי אמנם מספר ההזמנות שהוקצו לציבור הרחב ושיעורן מסך ההזמנות גדלו אולם רק כשליש ממספר המושבים שנוספו הוקצו לציבור הרחב".

לא יודעים מי קיבל כרטיסים
"מהלוח לעיל עולה כי אף שמספר המושבים הזמינים עמד על 20,574, מרכז ההסברה (האחראי על חלוקת הכרטיסים, ע.ב) חילק 18,801 בלבד (91%). בחזרה הגנרלית השנייה, על פי נתוני מרכז ההסברה, חולקו הזמנות רק ל-82% מהמושבים הזמינים".
משרד מבקר המדינה ערך שיחזור של מפת ההושבה ליציע המרכזי בטקס, בהתאם לאישורי ההזמנות הכוללים את פירוט המושב. "מעיון במפת ההושבה המשוחזרת עולה שביציע המרכזי יותר מ-500 מושבים שלא נמצאו בגינם אישורי קבלת הזמנות. מהם, כ-240 מושבים בגוש המרכזי ביציע המרכזי. בפועל כפי שניתן לראות בצילומי הטקס, מושבים אלו לא נותרו ריקים, ונראה בבירור כי חלק מהמושבים כאמור אוישו, ביניהם על ידי בעלי תפקידים במשרד התרבות".

יותר מ-500 כרטיסים שכנראה הלכו למקורבים
"בפועל, יותר מ-500 מושבים ביציע המרכזי בטקס שלא נמצאו אסמכתאות על הקצאתם אוישו, בין השאר, על ידי בעלי תפקידים במשרד התרבות, דבר המעורר חשש כי ההזמנות למושבים אלו ניתנו לבעלי תפקידים ולמקורבים להם, תוך מניעת זכות זו מהציבור הרחב".

שבע דקות – צא: לציבור לא היה סיכוי להשיג כרטיס
"משרד התרבות ומרכז ההסברה לא פרסמו לציבור הרחב כל הודעה אשר לחלוקת הזמנות לטקס עצמו ולחזרה הגנרלית השנייה. באשר לחזרה הגנרלית הראשונה פרסם משרד התרבות הודעה באתר משרדו בלבד, על פתיחת חלוקת הזמנות באמצעות חברת הפצה. ההודעה פורסמה שבע דקות לפני שאתר חברת ההפצה נפתח לציבור".

*מרכז ההסברה שאמון על חלוקת הכרטיסים אוסף אותם לעצמו*
"בטרם נפתח אתר חברת ההפצה לציבור… הזמינו 33 מזמינים 96 הזמנות. חלק מהמזמינים נושאים את אותו שם משפחה וחלק מפרטיהם זהים. מנכ"ל חברת ההפצה מסר למשרד מבקר המדינה כי ייתכן שבשעת בדיקת האתר מול מרכז ההסברה היו אנשים שניצלו את הפרצה והצליחו להזמין הזמנות לפני הפתיחה הרשמית; חלקם הגדול היו קשורים לבדיקת האתר מטעם מרכז ההסברה".

80 הזמנות לחברי ליכוד
על פי אישורי קבלת ההזמנות מסר מרכז ההסברה 80 הזמנות לטקס למנהלת לשכת יו"ר הליכוד והמקשרת בין הליכוד ללשכת ראש הממשלה. לא נמצא שחולקו הזמנות באופן דומה לנציגים של מפלגות אחרות.

בלשכת השרה רגב לא מספרים למי חילקו את הכרטיסים
מרכז ההסברה חילק ללשכת השרה, ללשכת המנכ"ל, לעובדי משרד התרבות ולעובדי מרכז ההסברה 709 הזמנות לטקס, שהן כ-11% מכלל ההזמנות שהוקצו לטקס זה, וכ-270 הזמנות לחזרה הגנרלית הראשונה. לא ניתן לדעת כמה הזמנות הוא חילק לגורמים אלה לחזרה הגנרלית השנייה משום שאין למרכז אסמכתאות. משרד התרבות מסר כי כך היה נהוג במשך שנים וכי רוב ההזמנות הועברו לעמיתים שלהם במשרדי ממשלה אחרים".

מפת סידור ההושבה לטקס אבדה
משרד מבקר המדינה ביקש ממרכז ההסברה את מפת סידורי ההושבה לטקס. ממרכז ההסברה נמסר במהלך הביקורת כי מפת סידורי ההושבה לטקס שנלקחה לשטח על ידי עובדי מרכז ההסברה אבדה.

מפיק הטקס מעסיק יועץ תקשורת לשרת התרבות
"יועץ שלדברי שרת התרבות שימש לה יועץ תקשורת בהתנדבות, הועסק על ידי מפיק הטקס שהעסיק משרד התרבות; בכך יש טעם לפגם".

לסיכום: משרד התרבות בראשות שרה רגב פגעו בממלכתיות
"משרד התרבות לא נהג בהזמנות כברכוש הציבור שהוא מופקד על הקצאתו באופן הוגן, ענייני, שוויוני ושקוף. במקרים מסוימים עלה חשש להתנהלות במשוא פנים, ופגיעה בממלכתיות המתחייבת מאופיו של הטקס".

***

מדליקי המשואות: התעלמות מהמלצות הציבור
"ממסמכי מרכז ההסברה עולה כי הוועדה הציבורית קיבלה המלצות מן הציבור על כ-230 מועמדים. הוועדה דנה הן במועמדים שעלו מן הציבור והן במועמדים נוספים שהעלו חברי הוועדה. בסופו של תהליך הבחירה, מבין 13 מדליקי המשואות שהומלצו לבסוף על ידי הוועדה, ארבעה היו ברשימת המועמדים שעלו מן הציבור וכל היתר הועלו על ידי חברי הוועדה ויו"ר הוועדה".

מועמדים להדלקת משואה שמופיעים או נעלמים ברגע האחרון
"מהשוואת רשימת מדליקי משואה מומלצים בסיכום הוועדה הציבורית בדיונה האחרון במליאה למסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים, נמצא כי מועמדותם של שלושה מועמדים חדשים הועלתה לראשונה רק במסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים, ואושרה רק בשיחות הטלפוניות, והיא לא נבחנה קודם לכן במליאת הוועדה. מועמד נוסף שנדון בדיון האחרון במליאה ומועמדותו נדחתה במעמד זה אושר בשיחות הטלפוניות ונוסף למסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים.
במקביל להוספת ארבעת המועמדים החדשים הושמטו שמותיהם של שבעה מועמדים שאישרה הוועדה הציבורית בדיון האחרון שקיימה במליאת הוועדה לצורך הבאתם לאישור יו"ר ועדת השרים. השיחות הטלפוניות לא נעשו במתכונת של שיחת ועידה שהייתה מאפשרת לחברי הוועדה הציבורית לקבל החלטות על ידי שימוש ב'תבונתם הקיבוצית' תוך כדי החלפת דעות ועריכת דיון מקיף ומעמיק בנושא, ולהצביע כנדרש בתקנון הן לגבי המועמדים החדשים והן לגבי המועמדים ששמותיהם הושמטו".

שישה מועמדים במסלול עוקף
"מהביקורת עלה כי הדיון על שישה מועמדים שהומלצו על ידי הוועדה הציבורית ליו"ר ועדת השרים לאחר השיחות הטלפוניות נעשה בלי שחברי הוועדה הציבורית קיבלו חומרי רקע בכתב על המועמדים, כפי שקיבלו ביחס ליתר המועמדים.
משרד התרבות מסר בתגובתו כי על כל אחד מהמועמדים הוכנו תקצירים, ואלה הוקראו לחברי הוועדה הציבורית בשיחות הטלפוניות. עוד נמסר כי המרכז לא הפיץ את התקצירים בכתב לחברי הוועדה מטעמי סודיות".

(הערה: למבקר אין טענה על מי ממדלקי המשואות, אלא רק על הליך בחירתם).

***

שרת התרבות והספורט וראשי משרדה הודיעו כי: "כבר פעלו לתיקון חלק מהליקויים שעלו בביקורת וכי יפעלו לתיקון התקנון לבחירת מדליקי המשואות. שרת התרבות והספורט הודיעה שתמנה ועדה ציבורית שתמליץ על מתכונת ראויה והוגנת לחלוקת ההזמנות לטקס הדלקת המשואות ולטקסים רשמיים אחרים".

13 שלבים לשום מקום: סיכום שנה של התנהלות מוזרה בין ועדת ההיתרים וראש הממשלה נתניהו

| עידן בנימין |

מטרת ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה היא לאפשר חריגה מכללי ניגוד עניינים של חברי ממשלה, כאשר מדובר במקרה מיוחד המצדיק זאת. שר, סגן שר או ראש ממשלה המעוניינים לבצע פעולה העשויה לחרוג מהכללים – מחייבים לפנות לוועדה ולקבל את אישורה טרם הביצוע.

בשנה החולפת ניסה רה"מ לקבל אישור למימון הגנתו המשפטית בתיקים 1000, 2000 ו-4000 מבעלי הון המקורבים לו. היועמ"ש שלח אותו לבקש אישור מוועדת ההיתרים ומאז נתניהו מתנהל מולה באופן תמוה. להלן השתלשלות האירועים שתעשה לכם סדר:

לפי לוח הזמנים הנוכחי, בראשית חודש יולי 2019 צפוי להתקיים שימוע בתיקי ראש הממשלה – ועורכי הדין של נתניהו מסרבים לקחת את חומרי החקירה מהפרקליטות בטענה שלא קיבלו שכר.

נתניהו מתעקש לחכות ולשלם להם מכסף של אחרים, וזאת למרות שהונו מוערך בכחמישים מיליון שקל.

בית קברות לכתבות: כמה עלתה האבטחה בארץ ובחו"ל לראשי האופוזיציה יחימוביץ', הרצוג ולבני?

במציאות לא שקופה כמו שלנו – אין סיבה לערום בדלי סיפורים בתיקיה עלומה. מידע רוצה וצריך להיות חופשי, וגוגל סובל הכל. קצה חוט לכאורה לא מעניין שמחבר בין ח״כ לבין איש עסקים זניח דווקא עשוי לעזור בתחקירים שאחרים עובדים עליהם ואין לי מושג אודותיהם. אולי זה ישלים למישהו את החתיכה החסרה בפאזל? והפעם – עובדות לא חשובות על אבטחת ראשי האופוזיציה

1. כשכיהנה כיו"ר האופוזיציה, יצאה ציפי לבני לשיט ביאכטה סמוך לחופי איטליה. השב"כ נאלץ לשכור יאכטה נוספת עבור המאבטחים, בעלות של 110 אלף שקל. כשהדליפו לנו המידע, רצינו להעמיק בפרטים לפני הפרסום – וביקשנו מהכנסת את פרטי התשלום לאבטחת ראשי אופוזיציות בשנים האחרונות. אלא שאז עמית סגל כבר יצא עם הסקופ – וכל הכבוד לו על כך.

2. לאחרונה קיבלנו את הנתונים המלאים המבוקשים – אז במקום להתבכיין, אנחנו מעלים את האייטם שאיבד את משמעותו ל"בית הקברות לכתבות" שהקמנו. כזכור, החלטנו תמיד לשתף מידע חדש אף אם אבד עליו "ערך" בפרסום מלא – למקרה שיסייע לכתב/חוקר אחר במלאכה כלשהי שאיננו יודעים עליה.

3. מלשכתה של לבני נמסר בזמנו בתגובה לסגל: "היא יצאה כמידי שנה לחופשת שייט מתוכננת מראש בפגרת הכנסת. מדובר בשהות במפרשית עם חברים נוספים החולקים בהוצאות. לבני עצמה ביקשה לבטל את האבטחה גם מבחינת הפרטיות וגם לצמצם הוצאות למרות שלא ידעה מה העלויות. נמסר לה שלא ניתן לשחרר האבטחה ונבחרה האופציה הזולה. מדובר בהוצאות לא חריגות".

 

להלן הנתונים המלאים לגבי אבטחת ראשי האופוזיציה האחרונים, כפי שהתקבלו מהכנסת:

סיקור צל אופוזיציה – שבוע ראשון: דממה

התקשורת שמה זרקור על המגעים הקואליציוניים – אבל כמעט חצי מאזרחי ישראל הצביעו למפלגות שלא ברור מה הן עושות היום. בשבועות הקרובים נצא בסיקור צל מיוחד לבדיקת פעילות האופוזיציה בכנסת ישראל. בפרק ראשון: האופוזיציה בראשות "כחול לבן" הבטיחה למרר לממשלה החדשה את החיים – האם זה כבר קורה? באילו כלים יכולים חברי הכנסת הרבים של האופוזיציה להשתמש, עוד בימים שלפני הקמת הממשלה?

| עידן בנימין |

האם האופוזיציה נראית לכם קצת רדומה בימים אלה? תוהים מה עושה בני גנץ בכל בוקר כאשר הוא קם לעבודתו כחבר כנסת? אנחנו יוצאים לבדוק איך אופוזיציה לוחמנית הייתה יכולה לפעול אם הייתה מעוניינת בכך. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה עסוקות במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבור ראשי כחול לבן, המפלגה הגדולה בכנסת ה-21, לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת.

סיקור צל ראשון, תוכן עניינים:

כיצד נבדוק את הפעילות בשטח?

ביום שלישי שעבר הושבעה הכנסת החדשה והתכנסה הוועדה המסדרת לבחירת ח"כים זמניים לוועדות חוץ וביטחון ולוועדת הכספים. מליאת הכנסת התכנסה שוב השבוע לדיון אחד ביום שני, ותחזור לעבודה רציפה שתתחיל בעיקר בנאומים, לאחר יום העצמאות.

הבדיקה שלנו תתבצע על הפעילות במליאה, בוועדות (הזמניות), על פרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות (טוויטר ופייסבוק) של ראשי כחול לבן וכן באמצעות שאלות ישירות לראשי המפלגה.

"בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה" – שיחת המוטיבציה של נשיא המדינה

במהלך נאומו לפני השבעת הכנסת פנה ריבלין לאופוזיציה במילים אלו: "מכובדיי, מכובדותיי, בבחירות דמוקרטיות העם אף פעם איננו טועה. ההכרעה הדמוקרטית היא רצון העם, והעם הוא הריבון היחיד בדמוקרטיה. הזכות לשרת את העם מהאופוזיציה היא הוכחה נאמנה לדמוקרטיה, היא החובה לבקר ולפקח והיא האתגר והאחריות לשכנע. אנשי חרות יודעים וזוכרים: כדי ללכת במדבר האופוזיציה נדרשים מנהיגות ואורך רוח. צריך חזון, צריך שיהיה מה להציע, וצריך שיהיו שותפים ללכת איתם. כמי שישב באופוזיציה אני יודע: צריך לכבד את האתגר הטמון בתוצאות הבחירות, את החובה לשכנע ולהיות משכנעים; לא להתנשא, לא לפתור את זה בכך שהעם לא יודע מה הוא בוחר, שאין עם, או שהעם טיפש. לא, לא. העם החליט. הוא החליט אחרת.

אני מוטרד מהקולות שאני שומע, של אנשים שאומרים: אם איבדתי את המושכות, אין לי מה לחפש כאן. כאשר נמצאים באופוזיציה פירושו של דבר שהאחריות וחובת ההוכחה עליי. חובת ההוכחה היא על המשכנעים, מתוך כבוד עמוק לריבון שהוא העם, ועד שהעם, כמו שאמר בגין, יחליט אחרת. זהו האמון שניתן לכם מידי הציבור הגדול שתמך בכם, ועל כולנו, על כל היושבים כאן, לזכור: בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה".

מה הייתה יכולה האופוזיציה לעשות כבר היום בשביל להקשות על הממשלה?

לדחות את מינוי יו"ר הכנסת

עם פתיחת המושב הראשון של הכנסת ה-21, נבחר בשלישית יולי אדלשטיין (הליכוד) לכהן כיו"ר הכנסת. 110 ח"כים הצביעו בעדו, 4 נמנעו (חברי סיעת מרצ). מול אדלשטיין לא התמודד אף אחד.

אמנם נהוג כי המפלגה הגדולה זוכה לקבוע את תפקיד יו"ר הכנסת, אך לצד זאת, אין חובה לבחור יו"ר קבוע עד כינון הממשלה (שלב שנראה רחוק, נכון לרגע זה). אדלשטיין היה נשאר יו"ר זמני. אבל האופוזיציה סגרה את הדלת בפני מו"מ עתידי על תפקיד היו"ר. 

צריך לזכור – יש רק מפלגה אחת שנמצאת כרגע רשמית בקואליציה והיא הליכוד. כל השאר: נמצאות במו"מ איתה. זהו מצב שברירי והזדמנות לבקיעת סדקים במו"מ. תארו לכם שבמקום שיאיר לפיד, מראשי כחול לבן, יצהיר שמפלגתו תתמוך ביולי אדלשטיין – הוא היה מכריז על ניהול דיונים עם יתר הסיעות בכנסת על המועמד הטוב ביותר, ומציע לליכוד לחכות עם המינוי עד שתהיה לו ממשלה. הליכוד היה ניגש להצבעה במתח רב ואולי אף דוחה אותה.

נקודה רגישה במיוחד במו"מ הקואליציוני, כך נדמה, נוגעת לנושאים של דת ומדינה: אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), תוקף את השותפות העתידיות שלו מהסיעות החרדיות – ובסיעת יהדות התורה מצידם מחרימים את המו"מ בגלל עבודות בשבת.

מרגע שאדלשטיין נבחר, נדרש רוב של 90 ח"כים כדי להדיח אותו – כך שקלף המיקוח הזה כבר "נשרף" (למפלגתו של היו"ר הותיק 35 מנדטים בכנסת הנוכחית).

זו אולי הייתה הזדמנות לבקש לפחות כמה דברים בתמורה. כנראה שלא מהפכות, אבל כן להשפיע על סדר היום של המליאה, להוציא הנחיות לשקיפות מנגנון הכנסת (לדוגמא: להפוך את השאילתות הישירות לשקופות) ואפילו פשוט לתת אוזן קשבת לאופוזיציה.

אבל האופוזיציה אפילו לא הכניסה את הליכוד למתח סביב הנושא – וההצהרה של לפיד מיתקה את חיי הליכוד. וכך הוכרע הקרב הראשון, ללא התנגדות.

לפעול לבחירת מבקר מדינה ראוי

מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את תפקידו בתחילת יולי, לאחר כהונה מלאה בת שבע שנים. רצה הגורל והליך בחירת המבקר נפל בדיוק על תחילת הכנסת ה-21, כאשר עדיין לא הורכבה קואליציה (על-פי חוק, יש לבחור מבקר חדש עד ה-3 ביוני).

בזמן שבליכוד מפריחים שמות לבדיקת היתכנות ציבורית, בשאר המפלגות, כולל בכחול לבן – דממה.

הצעות למבקר מדינה מוגשות בכתב ודורשות חתימה של 10 ח"כים לפחות. וההצבעה? אנונימית. זו הזדמנות של כחול לבן לאתגר את הקונצנזוס הקואליציוני ולהביא מועמד ראוי שעשוי להיות מקובל על ח"כים מכלל סיעות הבית, ואולי אף לסדוק את ניסיונות הליכי הרכבת הממשלה. האם תצליח כחול לבן להביא מועמד ראוי ו"למרר את חיי הליכוד"? נדע בקרוב.

להחזיר את ועדת השקיפות

נכון להיום גורלה של ועדת השקיפות להיגנז. אנחנו היינו עדים לחשיבות הוועדה בשנים האחרונות – וליחודיות שלה בכך שהיא עוסקת אך ורק בשקיפות של משרדי ממשלה. כדי לפקח על עבודת הממשלה חברי הכנסת חייבים לראות אותה, והוועדה השקיעה את זמנה בחשיפת מסמך אחר מסמך: החל מהכסף שהיה אמור להגיע למפוני גוש קטיף, תקציבי חגיגות שנות ה-70, עבודת לוביסטים בכנסת ובממשלה וכלה בפרויקטים עלומים של מלחמה ב-BDS שאף אחד לא מפקח עליהם.

לרוב – הוועדה מתעכבת על מידע שהממשלה רוצה להסתיר. וזה חשוב. לממשלה נוח שהוועדה לא תהיה, אז היא לא מתכוונת להקים אותה שוב. אבל בכנסת מי שאמור להחליט הם חברי הכנסת – לא הממשלה. ועל המאבק העקרוני וכבודה – הכנסת חייבת להיאבק. אנחנו מאמינים שיש ח"כים נוספים – גם מהקואליציה המתהווה – ששקיפות חשובה להם.

כרגע נראה שהדברים נעשים על מי מנוחות. בשיחה קצרה שקיימו יעל פינקלשטיין ותומר אביטל עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הם שאלו אותו אם ילחם על ועדת השקיפות. גנץ אמר כי "שקיפות זה חשוב. ואנו נבחן את הדברים".

בני גנץ מדבר על שקיפות בססמאות

"שקיפות זה דבר חשוב ואני מקווה שהוועדה תישאר", במילים ריקות אלו ענה לנו ראש האופוזיציה בני גנץ כששאלנו אותו האם יילחם נגד ביטול ועדת השקיפות. גנץ לא הרחיב, ונראה שאין לו תכנית בנושא אף שחלפו שבועיים מאז.כאשר שאלנו אותו בהמשך כיצד יילחם בהצעות לאפשר לראשי ממשלות להיות מושחתים ולקבל חסינות – שוב ענה לנו תשובות מתחמקות וכלליות. דמיינו מה היה קורה אם התקשורת המסורתית הייתה גם שואלת שאלות כאלו כל הזמן. אם התקשורת הייתה שואלת שוב ושוב איך הם יעצרו את השחיתויות הבאות.זה היה מחרפן אותם. ואז משנה את ההתנהגות שלהם וגורם להם לפעול בנושא.הצטרפו אלינו. אנחנו זקוקים לכם בקדנציה הקרובה כדי לקבוע סדר יום חדש: https://shakuf.press/join

Posted by ‎שקוף – מאה ימים של שקיפות‎ on Wednesday, May 1, 2019

להקים ממשלת צללים

תומר אביטל הציע להקים ממשלת צללים. "מודל לפיו לכל שר מהממשלה 'מתמנה' בצורה לא רשמית שר צללים מהאופוזיציה. הוא מתמחה בענייני המשרד וכך יכול לבקר את השר 'שלו' עניינית, לבקר כל פעולה, ולהציע מדיניות חלופית דרך קבע. זה עובד מעולה בבריטניה. מזה שנים שסתיו שפיר (העבודה) דוחפת את הרעיון החינמי והכה חיוני הזה לאופוזיציה לוחמת".

אז למה לא הייתה בפעם הקודמת ממשלת צללים? כדי חברי הכנסת של המחנה הציוני "לא הצליחו להסכים על תיקים". כולם רוצים להיות שרי צללים, אבל רק בכירים (חוץ, ביטחון, אוצר), והמחלוקת משאירה את היוזמה במגירה.

מדובר בתפקידים דמיוניים, כן?

ומה הערך בכינון ממשלת צללים עוד לפני הקמת הממשלה האמיתית? זו יכולה הזדמנות פז לאופוזיציה להציג מדיניות אלטרנטיבית משלה במגוון תחומים (חינוך, בריאות, רווחה וכו'), עוד לפני שהממשלה תספיק לעשות זאת בעצמה.  

שורת הצעות של יוסי צרפתי

יוסי צרפתי, עד לאחרונה מנכ"ל הארגון האזרחי "המשמר החברתי", מציע עוד רעיונות בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו:

  • תקציב: כחול לבן צריכים לכתוב ולפרסם תקציב מדינה משלהם – מפורט, עם אקסלים וכל החומר הנלווה. רוצים להנהיג את המדינה? תראו לנו מה אתם מתכוונים לעשות עם הכסף שלנו.
  • דרשו לכנס מיד את ועדת החוקה של הכנסת: רשימה ארוכה של חברי כנסת ושרים עם אישומים פליליים יתחילו בקרוב קדנציה נוספות. דרשו דיון בוועדת החוקה עם והיועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הכנסת כדי לבקש מהם תשובות על הטירוף הזה.
  • הקמת ועדת האופוזיציה לחקיקה: כחול לבן צריכה להקים ועדה עם נציגי סיעות האופוזיציה. הוועדה הזאת צריכה להתכנס באופן קבוע, ולסנכרן את העבודה הפרלמנטרית של האופוזיציה.

ברשתות החברתיות

בני גנץ

ב-23 באפריל כתב בני גנץ בפייסבוק ובטוויטר: "הקמת ממשלה שכל מטרתה היא חסינות לנתניהו. העסקת נתן אשל בניגוד לכל נורמה, ניסיון לדחיית השימוע, מכירת ערכי היסוד של הדמוקרטיה. כמה עצוב וכמה לא מפתיע. כחול לבן תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי. לא ניתן לזה לקרות".

כיצד כחול לבן "לא תיתן לזה לקרות"? שאלנו את המפלגה כיצד תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי – ושם סירבו להגיב.

יאיר לפיד

יאיר לפיד היה קצת יותר שיטתי, וניסה להציג בפוסטים שונים את הבעיות בקואליציה המתגבשת: החל מהצורך בהגבלת מספר התיקים בממשלה, את ויתורו של נתניהו לאיחוד מפלגות הימין, את העיסוק של הליכוד בחסינות לרה"מ, ואף הציג שאלות לממשלה על סוגיות שמעסיקות את אזרחי ישראל: "מה אתם הולכים לעשות עם קצבאות הקשישים וקצבאות הנכים? מה אתם הולכים לעשות עם דמי מחלה ודמי אבטלה לעצמאים? מה אתם הולכים לעשות עם עזה? מה אתם הולכים לעשות עם חוקי דת? מה אתם הולכים לעשות עם הגירעון?"

בפוסט נוסף, הציג לפיד את דרישות כחול לבן (התיאורטיות בלבד, לטענתו) אם היו נכנסים לממשלה. בהמשך תקף לפיד גם את נתניהו בנאום לפני טקס השבעת הכנסת.

אבי ניסנקורן, מי שעתיד לרכז את עבודת האופוזיציה בכנסת לא כתב ולא שיתף אפילו לא הודעה אופוזיציונית אחת מאז הבחירות ב-9 באפריל, וכך גם גבי אשכנזי.

*

בשורה התחתונה: המאבק ההסברתי של המפלגה המובילה באופוזיציה מתמצה בכמה פוסטים וסרטון של יאיר לפיד.   

חייבים ללמוד את העבודה

אם הייתם מתקבלים לעבודה חדשה והיו מארגנים עבורכם יום אוריינטציה מיוחד – האם הייתם שוקלים להבריז ממנו? בני גנץ וגבי אשכנזי (כחול לבן) וכן אבי גבאי (העבודה) עשו בדיוק את זה – הבריזו מיום ההדרכות (שהתקיים בשני מועדים שונים) שאורגן עבור הח"כים שזו כהונתם הראשונה. שאלנו את השלושה מדוע לא הגיעו – ולא קיבלנו תגובה.

וחשוב להבין: העבודה של חברי כנסת היא מסובכת ביותר. יום חפיפה אחד אינו מספיק בכלל בשביל ללמוד את כל החוקים והכלים שעומדים לרשות נבחרי הציבור הבכירים שלנו – אך הוא נקודת התחלה שמראה על נכונות ללמוד. וזו בדיוק הנקודה: איך אופוזיציה "תמרר את החיים" לממשלה – אם היא לא יודעת באילו אמצעים תוכל לעשות זאת.

על הדרך, החלטנו לבדוק גם אם בכחול לבן ביקשו חפיפה לתפקיד מרכז האופוזיציה. פנינו ליואל חסון, שריכז את עבודתה בכנסת הקודמת, ושאלנו האם התקבלה בקשה כזו לחניכה/חפיפה בתפקיד. חסון מסר כי אכן אבי ניסנקורן (כחול לבן) פנה אליו – והם קיימו שיחת טלפון ופגישה בנושא. ישר כוח.

***

בכחול לבן סירבו להגיב לכל שאלותינו.

תוצאות הסקר השקוף מ"התקופה האפלה" ועוד כמה תובנות על תעשיית הסקרים והתקשורת

מסכמים את מיזם "הסקר השקוף" עם עוד ניתוח לב פתוח לתעשיית הסקרים: חשיפת תוצאות סקר מיוחד שערכנו ב-48 השעות שלפני הבחירות, השוואתו לתוצאות האמת, תובנות על תנועת המצביעים ברגע האחרון – וכל מה שהתקשורת המסורתית מפספסת ומסתירה בנוגע לסקרים

| חגי אלקיים שלם |

הערב שלפני הבחירות היה דרמטי עבורי ועבור השותף שלי במיזם "הסקר השקוף", יונתן לזר-תלם: אחזנו בידינו קובץ נתונים של הסקר השני שערכנו במסגרת הפרויקט – אשר בוצע בימים האחרונים שלפני הבחירות לכנסת (בהם אסור לפרסם תוצאות סקרים באופן פומבי) – ויכול היה, בתיאוריה, לעזור לנו להבין מה קורה עם המצביעים המתלבטים, רגע לפני הרגע האחרון.

יממה וקצת לאחר מכן, עם פרסום תוצאות האמת, הבנו שני דברים עיקריים: סקר של 48 השעות האחרונות מסוגל אמנם להראות הרבה מאוד תנודות, אבל אין לו יכולת להציג את כל מה שקורה וגם לא לנבא בצורה יותר מדויקת את תוצאות הבחירות. כך או אחרת, התוצאות של הסקר מרתקות ואפשר ללמוד מהן המון.

מה עשינו אחרת בסקר השני?

אחרי שסיימנו את ניתוח הנתונים של הסקר השקוף, נערכנו מיד להוצאת הסקר השני: ההיערכות כללה שני שלבים: ראשית, החלטנו לשנות מעט את השאלון בסבב השני (במקום לשאול אנשים עד כמה הם בטוחים בהצבעה שלהם למפלגה שאמרו שיצביעו עבורה, שאלנו מתי הם קיבלו את ההחלטה להצביע למפלגה זו); ושנית, החלטנו, כלקח מהסקר הראשון, לבחור באסטרטגיית ניתוח נתונים מעט שונה כדי להתמודד עם פערי המדגם באוכלוסייה הערבית המבוגרת, באוכלוסיית יוצאי ברית המועצות המבוגרים שאינם דוברים עברית, וכן לתקן פערים אפשריים בדגימת האוכלוסייה החרדית המזרחית לעומת האוכלוסייה החרדית האשכנזית.

עבור המפלגות הערביות והחרדיות, בחרנו באסטרטגיית ניתוח דומה: חישבנו את שתי המפלגות החרדיות ושתי המפלגות הערביות כגוש אחד שלם, חילקנו ממנו 7 מנדטים לאחת המפלגות (יהדות התורה בגוש החרדי, חד"ש-תע"ל בגוש הערבי), ואת היתר "הענקנו" למפלגה השניה (ש"ס בגוש החרדי, חד"ש-תע"ל בגוש הערבי). הרציונל לאסטרטגיית הניתוח הזו התבסס על הדפוסים בתוך האוכלוסייה החרדית: כמו שמכר אמר לנו לגבי ההצבעה ליהדות התורה, "זה ספור". כלומר, מספר הקולות של יהדות התורה הוא נתון ידוע מראש ולא שאלה שיש לפתור, וסביר להניח שיתכנס מסביב ל-7 מנדטים – ולכן, כל קול עודף מעבר לאותם 7 מנדטים הוא כנראה תוצאה של ייצוג יתר לחרדים האשכנזים על פני החרדים המזרחיים. את אותה גישה יישמנו באותו אופן גם בתוך האוכלוסייה הערבית.

עבור האוכלוסייה יוצאת ברית המועצות, החלטנו להכפיל את התמיכה של מפלגת "ישראל ביתנו" בסקר, מתוך הנחה שעל כל משיב שאומר לנו שיתמוך בישראל ביתנו, יש מצביע נוסף שאנחנו לא יכולים לסקור.

בסקר השני נדגמו 617 ישראלים, בדגימת שכבות של החברה הישראלית. המדגם נערך על גבי פאנל משיבים אינטרנטי של חברת iPanel. גודל טעות הדגימה המירבית: 4%. הסקר נערך בשיטות סטטיסטיות מוכרות.

תוצאות הסקר השקוף השני

ניתחנו את נתוני הסקר השני באותו האופן שבו ניתחנו את הסקר הראשון, בתוספת השינויים שפורטו פה לעיל (ראו קופסה), ואלה התוצאות שראינו:

התגובה המיידית שלנו למראה הנתונים התחלקה לארבעה:

  1. תרחיש "המשתה הגדול" לגמרי הצליח בשמאל: "כחול לבן" הצליחה להביא את העבודה ומרצ קרוב מאוד לאחוז החסימה. לפי הניתוחים שהריץ יונתן, הדרך היחידה שגם מפלגת העבודה וגם מרצ עוברות את אחוז החסימה היא אם המצביעים שמתלבטים בין שתי המפלגות יתחלקו כמעט שווה בשווה, ולא "ינהרו" דווקא לאחת מהשתיים.
  2. לעומת זאת, בימין נראה שתרחיש "המשתה הגדול" לא ממש עבד: ומלבד "ישראל ביתנו", שגם לאחר גישת ניתוח מאוד "מפרגנת" עבורם עדיין לא התקרבו לאחוז החסימה, נראה שכל מפלגות הימין צפויות לקבל ייצוג בכנסת הבאה.
  3. אסטרטגיית ניתוח הנתונים שבחרנו עבור המפלגות החרדיות והערביות הביא את הנתונים שלנו להתאמה גבוהה יותר לנתונים ה"מקובלים" – ו"העביר" גם את רע"ם-בל"ד וגם את ש"ס מעל לאחוז החסימה.
  4. אחוז המתלבטים עדיין ענקי: קצת יותר מ-14% מתלבטים, לעומת קצת יותר מ-17% בסקר הראשון. כלומר, גם עכשיו, אחד מכל 7 משתתפים בסקר עדיין לא החליט למי להצביע פחות מ-48 שעות לפני ההגעה לקלפי.

דבר נוסף שהסקר השקוף השני אפשר לנו לבדוק הוא סיפור לאורך זמן: מתי התומכים של כל מפלגה החליטו לתמוך בה. בנינו מעין מפה שמציגה כמה מהמנדטים של כל מפלגה "הגיעו" אליה בכל שלב של מערכת הבחירות:

הנתונים האלה מספרים סיפור מרתק: למשל, על הליכוד שמתחיל את מערכת הבחירות עם כמעט 18 מנדטים, הרבה יותר מכל מפלגה אחרת, על יהדות התורה שאצלה כמעט ואין הפתעות (ואכן "הכל ספור"), ועל מרצ שמתבססת על בסיס יציב של 3 מנדטים ולא ממש מצליחה לצמוח הרבה מעבר לו במהלך תקופת הבחירות. וגם: על כמעט 16 מנדטים שכנראה פשוט חיכו לראות מי המועמד שהוא לא נתניהו הפעם, ונהרו בהמוניהם למפלגת "כחול לבן" מיד אחרי שהתברר שגנץ יוביל את המחנה – וכן על התחזקות מהירה מאוד של "כחול לבן", לעומת התחזקות מאוד איטית של הליכוד.

לא כל הנתונים האלה התבררו כנכונים עם היוודע תוצאות האמת, אבל הם מעבירים סיפורים מרתקים שמעולם לא דווחו לנו בתקשורת – סיפורים שניתן ללמוד עליהם בקלות ולבנות עליהם תילי-תלים של פרשנות. או, בקיצור, פספוס עצום של גופי התקשורת המסורתיים.

הסקר השקוף מול תוצאות האמת

עם חשיפת המדגמים, ובהמשך קבלת תוצאות האמת, יכולנו להשוות את הניבוי שלנו למה שקרה באמת. קודם כל, בואו נראה השוואה של תחזית הסקר השקוף הראשונה, תחזית הסקר השקוף השניה, ממוצע הסקרים של השבוע האחרון, ותוצאות האמת:

בגדול, ניתן לראות כמה מגמות עיקריות בהבדלים בין תוצאות הסקרים לתוצאות האמת:

  1. ייצוג החרדים הוערך בהערכת חסר עצומה: המפלגות החרדיות קיבלו בסקר השקוף השני ובממוצע הסקרים האחרון 11 ו-12 מנדטים בהתאמה, לעומת 16 מנדטים בתוצאות האמת.
  2. בצד השמאלי של המפה, הניבוי של הסקר השקוף השני היה קרוב מאוד לתוצאות האמת: "כחול לבן" התחזקה מעט, בעיקר בגלל מספר המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה ושיטת חלוקת העודפים, בעוד שנראה שהמתלבטים בין העבודה למרצ בחרו בעיקר במפלגת העבודה (בניגוד לחלוקה שווה בשווה בנתונים שלנו).
  3. בצד הימני של המפה, נראה שהתחזית פספסה גם את המעבר העצום של 9 מנדטים ממפלגות הימין השונות (בעיקר הימין החדש וזהות) לליכוד, וכמובן, את ישראל ביתנו, שלמרות הכל עברה את אחוז החסימה.
  4. בסך הכל, הסקר השקוף השני ניבא 66 מנדטים לגוש הימין-חרדים, ו-54 מנדטים לגוש המרכז-שמאל-ערבים – הבדל מזערי מתוצאות האמת, עם יחס גושים של 65-55.

איך אנחנו מסכמים את פרויקט הסקר השקוף?

ראשית, בנוגע למודלים ו"טיפול" בנתונים: לא ציפינו להוציא את הסקר המדויק ביותר. ככל שהתקדמנו באיסוף הנתונים ובניתוח שלהם, הבנו – גם מההיכרות הגוברת שלנו עם הנתונים וגם מעצות שקיבלנו מעמיתים בתחום – שיש מגוון שיטות מתוחכמות יותר ופחות "לטפל" בנתונים כדי להתייחס לאוכלוסיות "נעדרות", שאינן מיוצגות כראוי בסקר. חלק מהשיטות האלה מוכיחות את עצמן (למשל, עם הדיוק הגבוה יותר של סוקרים מנוסים יותר בכל הנוגע למספר המנדטים של מפלגת "ישראל ביתנו"), וחלק פחות (אף סוקר לא התקרב לנבא את גודל ההישג של ש"ס). בחרנו בכוונה לנקוט בשיטות צנועות יחסית שדורשות מעט הנחות יסוד (למשל, חילקנו את המתלבטים שווה בשווה בין כל המפלגות שביניהן הם מתלבטים, בניגוד לרוב הסוקרים שבחרו לחלק אותם עם יתרון למפלגה כזו או אחרת), וברור לנו שעם קצת יותר ניסיון בתחום היינו יכולים לדייק מעט יותר ספציפית בנוגע לאוכלוסיות קשות לסקירה.

שנית, בנוגע להחלטות של הרגע האחרון: את הנתונים שאנחנו ראינו לגבי מפלגות "הימין החדש" ו"זהות", שעברו אצלנו את אחוז החסימה בפער משמעותי, ראו גם כל שאר הסוקרים בארץ. חלקם ניבאו למפלגות אלה רק 5-6 מנדטים, אבל כולם ניבאו שיעברו את אחוז החסימה. יש מי שבחרו להסביר את דפוס הנתונים הזה בבעיות דגימה, אבל בעיות הדגימה שעליהן מדברים (דגימת יתר של צעירים, למשל) הן בעיות שלא מאוד תואמות את המציאות. ההסבר הסביר יותר הוא שהשאלה "למי היית מצביע אם הבחירות היו מתקיימות היום" היא שאלה שמלכתחילה לא יכולה לנבא תזוזות של הרגע האחרון בין מפלגות קרובות: הרי הבחירות לא מתקיימות ביום שבו נערך הסקר, וידוע לנו שאנשים משנים את דעתם גם ברגע האחרון ממש, עם החלטה אחת בדלת אתר ההצבעה והחלטה אחרת מאחורי הפרגוד. על הידיעה הזו מתבססת ההשקעה הגדולה של מפלגות בנוכחות בשטח ביום הבחירות עצמו (כדי למשוך מצביעים ממפלגות שכנות), וההצלחה המרשימה של מפלגות שמצליחות להרים מערכי שטח אפקטיביים ביום הבחירות (למשל, יש עתיד ב-2013).

כאשר שאנשים מסוגלים לשנות את דעתם ברגע האחרון – לא מפתיע בכלל שיכולות להיות תנודות אדירות בתוך כל גוש פוליטי, גם בדקה ה-90 ממש. המשימה של כתבים וסוקרים, בהתאם, לא צריכה להיות לסקר את מצב הסקרים הנוכחי – אלא לאסוף נתונים שיאפשרו להעריך איפה יתקיימו תנודות דרמטיות כאלה ברגע האחרון. נתוני הסקר השקוף הראשון כבר הצביעו על כך שהימין החדש בסכנת מחיקה, פשוט בגלל אחוז מצביעי הימין החדש ששוקלים להצביע גם לליכוד. נכון, לא ראינו את אותו האפקט בקרב בוחרי זהות, אבל סיקור שהיה מתמקד בתופעה הזו עדיין היה מספק לנו הבנה טובה יותר של מה שקורה בשטח באמת.

שלישית, בנוגע לסקרים ב"תקופת ההאפלה", בארבעת הימים לפני הבחירות: נראה שהסקרים האלה מסוגלים "לראות" הרבה מהתזוזות שמפתיעות אותנו בסופו של דבר ביום הבחירות – כמו ה"שתייה" של קולות ממפלגת העבודה וממרצ אל תוך "כחול לבן" – אבל הם עדיין מפספסים חלק אחר מהתזוזות, המתרחשות ממש ברגע האחרון (לדוגמא התנודה של כלל הימין אל תוך הליכוד). האם זה טיעון לטובת או לרעת האיסור על פרסום סקרים בימים האחרונים לפני הבחירות? לדעתי האישית – אף אחד משניהם. סקרים יעצבו את קבלת ההחלטות של הבוחרים גם אם הם יפסיקו להתפרסם חודש שלם מראש, פוליטיקאים ימצאו דרך לעשות ספינים על סקרים בכל תצורה שהיא, והדבר העיקרי שישתנה בין תקופות איסור פרסום באורכים שונים הוא מידת ההפתעה שלנו מהתוצאות ביום הבחירות. בסופו של דבר, יש טיעונים טובים לכל הצדדים, ואם זה היה תלוי בי באופן אישי – הייתי מחליט לא להאריך את תקופת איסור הפרסום ולא לצמצם אותה.

רביעית, בנוגע לדיוק של הסקרים: לא משנה איך תסובבו את זה, ברמת הגושים הסקרים היו מדויקים מאוד, הטווח שלהם נע בין 63-57 לגוש הימין לבין 67-53 לגוש הימין, והתוצאות הסופיות נפלו בדיוק באמצע. כל הטענות על "יום הכיפורים של הסוקרים" צריכות לקחת בחשבון את הנתון הזה, ולהבין שהיכולת באמת לנבא איך השמאל או הימין יחלקו את הקולות שלהם תמיד תהיה מוגבלת מאוד.

ולבסוף, בנוגע לתפקיד של סקרים במערכת הבחירות: ראינו בפרויקט הזה כיצד החלטות שרירותיות יותר או פחות של הסוקרים מעצבים בצורה דרמטית את התוצאות, ויכולות לתרום גם לדיוק רב יותר (כמו במקרה של "ישראל ביתנו", למשל), אבל גם לפספוסים גדולים יותר (כמו במקרה של "זהות" ו"הימין החדש"). ראינו גם כמה עובדות מרתקות אפשר ללמוד מהסקרים: על איזו מפלגה מתחילה עם ה"בייס" הכי גדול והכי יציב, על איזה שיקולים מניעים הצבעה למפלגות שונות, על המתלבטים והאופן שבו הם יכולים לנוע, ועוד.

המסקנה? אנחנו צריכים לדרוש מהתקשורת יותר. ניתן לספר סיפורים מעניינים יותר על הסקרים, ניתן לסקר אותם בצורה שקופה יותר ומעמיקה יותר, וניתן לפתח מערכת יחסים בריאה יותר מול האמת שבסקרים והטעויות שלהם. אנחנו מקווים שהצלחנו להראות את הדרך האפשרית בנושא, ושהתקשורת הממוסדת תרים את הכפפה כבר במערכת הבחירות הבאה.

***

חגי אלקיים שלם הוא פסיכולוג פוליטי, יועץ אסטרטגי, עורך סקרים מקצועי ומנחה הפודקאסט "הספינר"; יונתן לזר תלם הוא סטטיסטיקאי מוסמך, עובד כחוקר נתונים בחברת הייטק ויוזם הפרויקט "הסוקר האוטומטי".

נושא מסובך, הסבר פשוט: 10 דקות – הפודקאסט החדש של שקוף. כל הפרקים

פודקאסט חדש מבית שקוף: "10 דקות" עם אסף נתיב. בכל פרק ניתן הסבר פשוט לנושא מסובך, בעשר דקות בדיוק. הפודקאסט זמין בכל המכשירים והאפליקציות הפופולריות, וגם כאן למטה להאזנה ישירה

פרק ראשון:

  • שוחחנו עם עו"ד יובל יועז על תיקי ראש הממשלה נתניהו לאורך השנים – החל מפרשת בר-און-חברון (שהיא, בעיניי יועז, הפרשה החמורה מכולן) ועד תיק 4000. יועז הוא מרצה למשפטים וממייסדי התנועה לטוהר המידות.

  • מיד לאחר מכן התכנסנו לפרק בונוס בו הרחבנו אודות דעותינו האישיות לגבי תיקי נתניהו.

פרק שני:

  • שוחחנו עם עו"ד אלעד לוביץ על הקרן למורשת הכותל, מעמד רב הכותל ועל המחלוקות במקום הקדוש ביותר ליהודים. לוביץ הוא ראש המחלקה המשפטית בארגון נאמני תורה ועבודה.

פרק שלישי:

  • שוחחנו עם אייל צור, דוקטורנט באוניברסיטה העברית וחוקר בפורום קהלת, על חברות ממשלתיות, מקומן בחברה הישראלית ועל תשומת הלב לו הן זוכות.

פרק רביעי:

  • שוחחנו עם ליאור תבורי, בלוגר כלכלי שעבד במשרד האוצר, על המשמעות של ריבוי הצעות החוק הפרטיות, כיצד זה משפיע על השיח שלנו ואיך המערכת יכולה להשתפר. (אל תפספסו את הפודקאסט של תבורי "ערך מוסף"). להרחבה על ועדת השרים לחקיקה.

פרק חמישי:

  • שוחחנו עם יוגב שרביט, מומחה לארנונה ובעל הבלוג המצוין "המדד המוניציפלי", העוסק בכלכלה ברשויות מקומיות. שוחחנו עם יוגב על הולדת המס המקומי כמו שאנחנו מכירים אותו היום, על המיסים שהיו לפני הארנונה, על היתרונות והבעיות שהארנונה יוצרת – וגם על על הרפורמה הממשמשת ובאה שעשויה להשפיע דרמטית על כולנו (כדאי להישאר קשובים!).

פרק שישי:

  • שוחחנו עם עידן בנימין, כתב הכנסת שלנו, על הסיבה שאנחנו בשקוף מקפידים לחפור מכל הכיוונים על נושא מסוים, על החשיבות של שיח ציבורי מעמיק וענייני ועל הדרך שבה אנחנו מצליחים (ולפעמים נכשלים) להשפיע על המציאות.