קרית אתא: ישיבת מועצה של 45 שניות 

בקרית אתא הצליחו לתקתק ישיבת מועצה ב-45 שניות, חריג אפילו בקנה המידה המקומי: בחודשים האחרונים מצאנו שהישיבה הארוכה ביותר ארכה כ-25 דקות בלבד, כאשר הדובר המרכזי (ולעיתים היחידי) הוא ראש העיר שמכהן משנת 1996 – יעקב פרץ 

באדיבות הליכוד

| עידן בנימין |

עוד לפני שתגיעו לסוף הפסקה השנייה בכתבה, ראש העיר של קרית אתא, מר יעקב פרץ, יוכל להתחיל ישיבת מועצה, למנות שני דירקטורים ולנעול את הישיבה. בלי שאלות, בלי תגובות, בלי להעלות נושא נוסף על סדר היום. מלבד אותה ישיבה מדוברת, מצאנו עוד כמה ישיבות קצרות בצורה חריגה. הישיבה האחרונה באוגוסט ארכה כ-10 דקות בלבד, ביולי כ-25 דקות, ביוני כ-22 דקות ובאפריל 16 דקות.

ישיבת מועצת העיר מאי 2019

  

עברנו על הפרוטוקולים של הישיבות הללו, ולמרות שיש רשימה מכובדת של נוכחים, לרוב רק חבר מועצה אחד מדבר: ראש העיר פרץ, שמכהן כמעט ברצף משנת 1996.

איך קורה שישיבות המועצה קצרות כל כך? האם בעיר בת 60 אלף תושבים אין סוגיות לדון בהם?

פנינו לכמה חברי מועצה כדי לשאול, והתשובות לפניכם:

סגנית ראש העיר,עו"ד שטרניק עדנה, סיפרה לנו כי "אנחנו דנים על מה שיש ולא מושכים זמן שלא לצורך. רה"ע שואל אם למישהו יש מה להגיד. בד"כ אף אחד לא מבקש". כששאלנו אותה איך יכול להיות שלאף אחד מחברי המועצה אין מה לומר, השיבה: "אני יכולה לומר בשם הקואליציה. האופוזיציה זה עניין שלה. בשם הקואליציה יש לנו ישיבות תדריך לפני על הנושאים של הישיבה".

חבר המועצה, ציון אסולין, מסר כי "הישיבות הן ישיבות ענייניות. מביאים לסדר דברים עניינים. אם יש נושאים שכולם מסכימים איתם, מביאים את זה לסדר היום ומאשרים פה אחד. מי שרוצה – מדבר". 

מטעם האופוזיציה, חברת המועצה הילה רובין-שלם, סיפרה לנו שהיא באופן אישי מגישה לא מעט הצעות לסדר היום. "רה"ע מסרב לעלות אותם בטענות שונות", אמרה לנו. ואכן באחת הישיבות רובין שאלה את רה"ע פרץ מדוע השאילתות שלה אינן עולות לסדר היום. פרץ ענה לה: "שאילתות צריך לדעת להגיש". 

באותה ישיבה סיפרה רובין לרה"ע כי שלחה את השאילתות שלה לבחינה של משרד הפנים ושם נאמר לה שההגשה שלה תקינה. לטענת רובין-שלם, לשכת ראש העיר לא אומרת לה מה לקוי בשאילתות שלה – רק שהן אינן תקינות. כשנשאל ראש העיר בישיבה מה לא תקין בשאלות אמר לרובין-שלם: "אסביר לך במשרד" – מה שמעולם לא קרה.

שאילתא שהגישה חברת מועצת העיר – הילה רובין שלם

"אני לא עושה פוליטיקה"

בפרוטוקולים של הישיבות גילינו שראש העיר אומר בכל הזדמנות בה שמנסים לאתגר אותו כי "אנחנו לא פוליטיקאים" ו"עם הציבור אנחנו לא עושים פוליטיקה" לצד אמירות נוספות בסגנון. רטוריקה בעייתית זו מקשה, מין הסתם, על קיומו של שיח לגיטימי, כזה שישרת את התושבים, במועצת העיר. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם)? 

ישיבות מועצת העיר קרית אתא עלולות להיות לא יותר מחותמת גומי. אולי ישיבה של 45 שניות או אפילו 10 דקות היא חוקית – אבל היא לא סבירה. המשמעות היא שאין מרחב לחברי המועצה להביע את דעתם, ואין דרך לציבור לפקח על עבודת חברי המועצה שמטרתם לשרת אותו. התנהלות שכזו פוגעת בדמוקרטיה המקומית של העיר: אם הכל נסגר לפני ישיבת המועצה או בחדרים הפנימיים ולאף אחד אין מה לומר – ישיבת המועצה היא אחיזת עיניים.

מה אפשר לעשות?

בדקו בעצמכם באתר העירייה שלכם את הפרוטוקולים של ישיבות המועצה. חבר מועצה מבריז, לא מבצע את תפקידו? הרימו אליו טלפון. אם תפנו לדוברות העירייה – הם ימסרו לכם אותו. כתבו על עבודתו הגרועה ופנו גם אלינו.

בנוגע לקרית אתא? הפנו את הכתבה לתושבי העיר, בקשו מהם לכתוב לנו מה הנושאים שמטרידים אותם, ואנחנו כבר נדאג להעביר זאת לראש העיר. 

מטעם עיריית קרית אתא לא נמסרה תגובה.

תחנת ניטור האוויר בקריית מוצקין עדיין מנותקת: שינו את השם, עכשיו מחפשים שקע לחבר אותה

ביולי האחרון חשפנו כאן כי בעיריית קריית מוצקין ניתקו מהחשמל תחנה לניטור אוויר, מחשש שזו תפגע בדירוג זיהום האוויר של העיר. מאז שינו במשרד להגנת הסביבה את שם התחנה לבקשת העירייה, אך היא עדיין מנותקת. הסיבה: המשרד להגנת הסביבה מחפש פתרון לחיבור לחשמל ותשלום החשבון

 

| עידן בנימין |

לפני למעלה מחודש חשפנו כאן ב"שקוף" רעיון מקורי של עיריית קריית מוצקין לשיפור דירוג זיהום האוויר בעיר: ניתוק תחנת הניטור, שתפקידה למדוד את זיהום האוויר, ממערכת החשמל. "לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה, אז ניתקנו את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו" – כך נימק אז את הפעולה יוסי מרקוביץ, סגן ראש עיריית קריית מוצקין. 

אות החיים האחרון מהתחנה נשלח בפברואר 2019. בהודעה צדדית באתר המשרד להגנת הסביבה עדיין כתוב כי התחנה "נסגרה באופן זמני לביצוע שדרוג מבנה התחנה". 

פנינו למשרד להגנת הסביבה שם התחייבו לטפל בנושא, לפני שבועיים יצאנו לבדוק אם חיברו כבר את התחנה. באתר המשרד להגנת הסביבה ראינו כי שם התחנה שונה. משמה המקורי – "ד. עכו – ק. מוצקין" לשם חדש "ד. עכו – חיפה". ציפינו שהדבר ישביע את רצונה של עיריית קריית מוצקין, שכן מעתה הם יכולים להיות רגועים: זיהום האוויר כבר לא יהיה רשום על שמם. אך למרבה ההפתעה – התחנה עדיין לא מחוברת. 

שם התחנה שונה אך היא טרם חוברה

פנינו למשרד להגנת הסביבה לשאול על שינוי השם ועל החיבור לחשמל, ומשם נמסר לנו: "(המשרד) אכן שינה את שמה של התחנה כשם הציר התחבורתי. באשר לחיבור הקבע לחשמל, נבדקות מספר אפשרויות, והמשרד אף מפעיל יועץ חשמל חיצוני שמסייע לקדם את נושא חיבור החשמל וכן פועל מול חברת החשמל ליצירת מונה קבוע". 

התגובה המלאה של המשרד להגנת הסביבה

בחודש פברואר 2019 הופסקה פעילות התחנה לשם שדרוג והחלפת מבנה. בחודש מארס הודיעה למשרד עיריית קריית מוצקין שהיא מבקשת לפנות לאלתר את תחנת הניטור, בין היתר בשל העובדה ששמה היה "תחנת מוצקין", והדבר הטעה את הציבור לחשוב כי היא מייצגת את איכות האוויר במוצקין כולה – בעוד שהיא תחנה תחבורתית, המייצגת את איכות האוויר בכביש עכו-חיפה, שאינו באזור המגורים.

 מאז התחנה הייתה מנותקת. בימים אלה, המשרד להגנת הסביבה הגיע להבנה עם עיריית מוצקין כי אין מניעה לחבר את התחנה בחזרה ואכן שינה את שמה כשם הציר התחבורתי. באשר לחיבור הקבע לחשמל, נבדקות מספר אפשרויות, והמשרד אף מפעיל יועץ חשמל חיצוני שמסייע לקדם את נושא חיבור החשמל וכן פועל מול חברת החשמל ליצירת מונה קבוע. המשרד מעריך כי הנושא יוסדר בטווח הזמן הקרוב והתחנה תשוב לנטר את איכות האוויר כבעבר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו)?

תושבי קריית מוצקין וקריית ביאליק השכנה שגרים בסמיכות לכביש 4 עשויים להיות חשופים לרמה גבוהה של זיהום אוויר שלא ידוע מה גובהו מאחר והתחנה מנותקת כבר שמונה חודשים, ביוזמת העירייה. 

במעגל הרחב, אנו עדים לדינמיקה מקוממת בין המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות. הפעולה של עיריית קריית מוצקין, שהחליטה לא לקבל את מרות המשרד להגנת הסביבה, נעשתה בחוסר תום לב ועל חשבון בריאות הציבור.

מה אפשר לעשות?

המשרד להגנת הסביבה מציב תחנות לניטור אוויר במקומות המועדים לזיהום אוויר גבוהה. אם אתם חוששים או מוטרדים מרמת זיהום האוויר באזורכם, בדקו באתר המשרד אם יש תחנה לניטור זיהום אוויר בקרבתכם. במידה ולא, פנו למשרד ובקשו תחנה לניטור אוויר. כפי שניתן ללמוד מהודעה של המשרד, לתושבי כפר סבא זה הצליח: "תחנה קבועה הוקמה במזרח כפר סבא ב-14/05/17 לאור תלונות התושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח", או "תחנת גבעתיים הפסיקה את פעילותה לאחר 15 שנות מדידה, בהם לא נרשם זיהום אוויר חריג השונה מתחנות ניטור אחרות בגוש דן". 

בכל הנוגע להורדת זיהום אוויר תחבורתי: במקום שאתם רואים זיהום אוויר תחבורתי אני (עידן) רואה אוטובוס חשמלי.

בחירות 2019 מועד ב': עודה, ליברמן וליצמן הם ראשי המפלגה היחידים שחושפים את הונם

| תומר אביטל |

רגע לפני הבחירות, פנינו לכל ראשי המפלגות וביקשנו שיחשפו את הונם המלא, או חלקי – את הנכסים שלהם, המורכבים מאחזקות (תיקי מניות למשל) ונדל"ן בבעלותם. 

חשוב להדגיש שאין בעיה עם ח״כ עשיר. יש בעיה עם ח"כ מסתיר. לא מעניין אותנו כמה יש להם בעו"ש, אלא מהי מפת האינטרסים שלהם. מניות, נכסים, זכויות בניה, חובות וכדומה – כל אלה אינם בגדר רכילות, אלא מידע חיוני שחייב להיות נגיש לכל.

זכותנו לדעת את מפת האינטרסים המלאה של מי שמשפיע על החיים של כולנו באופן גורף.

עודה – הכי שקוף

ראש המפלגה היחיד שנענה לבקשת "שקוף" במלואה הוא יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, שהעביר הצעת הון מפורטת מהיום בו נכנס לכנסת. עודה מחזיק דירה בשכונת בכבאביר בחיפה, שרכש בספטמבר 2009 בכ-350 אלף שקל ושיפץ במאה אלף. הוא גר בשכירות במרכז הכרמל בחיפה.

איימן עודה. צילום: יוסי זמיר

 

כשהושבע ב-2015 היה במינוס 154,853 שקל לאחר שלקח הלוואה של 180 אלף שקל. מאז סגר את רוב ההלוואה, וכיום הוא במינוס 38 אלף ש״ח בחשבון הבנק. לעודה חסכונות בגובה של 10,000 שקל, והוא אינו מנהל חשבונות, ניירות ערך או פקדונות בחו"ל.

בנוסף, מחזיק עודה במיצובישי שעלתה 66 אלף שקל ונמצאת בשימוש הוריו. "אני פעיל חברתי מאז שאני בתיכון ולכך הקדשתי את חיי", מסר עודה. לדבריו, "אזרחי המדינה התרגלו למצב בו הנציגים שלהם בעלי הון וחברים של טייקונים. אני מבין מה זה להיות אבא לשלושה ילדים ולעשות הכל כדי שיהיה להם עתיד טוב יותר, בדיוק בגלל זה אני נלחם למען צדק חברתי לכולם – ערבים ויהודים כאחד".

ליצמן וליברמן – הצהירו על הונם, ללא מסמכים

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מחזיק בדירה בשכונת עזרת תורה בירושלים בשווי של כ-2 מיליון שקל, ודירה נוספת ברוממה בבעלות משפחתה של אשתו. ליצמן התעקש שמלבד זאת אין לו שום חיסכון, השקעה או הלוואה – אך הוא סירב להעביר את הצהרת הונו הרשמית.

יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, מחזיק לדבריו בנכס ביישוב נוקדים בשווי של כ-2.2 מיליון שקל עם משכנתא, וברכב בבעלותה של אשתו. בנוסף יש לו כ-430 אלף שקל בחשבונות, פקדונות וחסכונות. ליברמן סירב להעביר מסמך רשמי. גם נזכיר שבעבר הגיעו ראיות לידי הפרקליטות על פיהן ליברמן ניהל לכאורה רשת של חברות קש, דרכן מימנו אנשי עסקים מחו"ל את הוצאותיו הפרטיות והפוליטיות. תיק זה נסגר לאחר שליברמן הטריד עד, עד אחר נעלם, עד נוסף התאבד ועדת המפתח, אזרחית קפריסאית, חזרה בה מעדותה לאחר שהופעל עליה מכבש לחצים כבד מצד מעסיקה: חברת הייעוץ שלכאורה ניהלה בעבור ליברמן את נכסיו הלא מוצהרים. בחשבון הבנק של בתו, בת 21 דאז, נמצאו 7 מיליון שקל ממקור לא ידוע.

ומי נשאר באפלה?

רה"מ בנימין נתניהו מסרב באופן עקבי לחשוף את הונו, לא רק בפני הציבור, אפילו בפני ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה. 

ומה לגבי יו"ר "ימינה", שרת המשפטים לשעבר איילת שקד? גם היא סירבה לחשוף את הונה בפני הציבור,  ולו רק את נכסיה. כך גם העומדים בראשות "כחול לבן", חברי הכנסת בני גנץ ויאיר לפיד (אף שהאחרון חשף את הונו בעבר).

איילת שקד

ראש המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ, ועמיר פרץ שעומד בראשות "העבודה" הבטיחו להעביר הצהרה – אולם חרף פניות חוזרות ונשנות החליטו לבסוף להסתירה.

חשוב להדגיש: כולנו מושפעים מאלף ואחד אינטרסים אישיים. אבל בתור נבחר ציבור האינטרסים הכלכליים שלך חייבים להיות שקופים לכל. 

למה? כדי שנוודא שהם פועלים למען האינטרס הציבורי הרחב ולא עבור אינטרס צר . נבחרי הציבור שלנו אמונים על קבלת החלטות קריטיות עבור החיים של כולנו – הסדרת שוק השכירות, הפחתת עמלות הבנקים, למשל, וקידום שלל רפורמות. זכותנו לדעת האם הם מושפעים אישית מההחלטות שיקבלו, וחובתם לספר לנו. ועד שיהיה חוק בנושא- נקדם זאת בעצמנו.

הצהרות ההון כיום נעולות בכספת

נכון, נבחרי הציבור מגישים לכנסת הצהרות ההון – אך הן נותרות חסויות בכספת. למעשה אף אחד – גם לא יו"ר הכנסת – אינו יכול לעיין בהן. 

רק על פי "בקשתו או הסכמתו של הח"כ המצהיר" תיחשף ההצהרה. סמכות לחשיפה מוקנית רק לבית המשפט שיכול לדרוש את גילויה, אך לשם כך דרוש אקדח מעשן כמו חשד לפלילים, ובמקרה זה ההצהרה תשמש רק לבדיקת חשדות, וגם זאת בהנחה שהח"כ כתב בה דברי אמת. 

לכך יש להוסיף את העובדה שבכל זאת קיימת אפשרות להכנסה נוספת. התקנון, שעיצבו הח"כים עצמם, מאפשר להם להשקיע במניות, כמעט ללא הגבלה. אין מי שיוודא כי הם לא מקדמים מהלכים שיניבו להם תגמול או מטרפדים מהלכים שימנעו מהם כזה. 

כפי שראינו, הצ'ופר הזה שיחק תפקיד מרכזי בסיפור של ח"כ חיים כץ שהיה נמנע אילו הייתה שקיפות.

הפתרון המיטבי הוא, כאמור, לחשוף את האינטרסים הכלכליים בפני העין הציבורית. במידה ומדובר בקפיצה מחשבתית גדולה מדי, ניתן בשלב ראשוני להעביר את הצהרות ההון לקריאה בידי גוף נייטרלי כמו מבקר המדינה שיוכל לבקר ולשקלל את האינטרסים השונים ולהתריע בפני בציבור במקרה של ניגוד עניינים.

 

"ועדת השרים לחקיקה היא אחד האסונות הדמוקרטיים שלנו" – הכירו את פרופ' יפעת ביטון ממפלגת המחנה הדמוקרטי

מיזם הראיונות עם מועמדות ומועמדים בקצה הרשימות לכנסת ממשיך! והפעם: פרופ' יפעת ביטון, מס' 7 ברשימת המחנה הדמוקרטי. על אהוד ברק ("ברק עשה מעשה לא ראוי בחיבור עם אפשטיין. זה מסב לי עוגמת נפש רבה"), על התכנית לקידום "חוק יסוד: השוויון", על הפעם האחרונה שהשתמשה בתחבורה ציבורית ("זה היה בניו יורק") ועל המהפכה הנדרשת במוסד לביטוח לאומי ("גיליתי שחסרים להם 500 מיליארד ש"ח בקופה"). חלקים מרכזים מהראיון בכתבה הבאה

| יעל פינקלשטיין |

לקראת הבחירות הקרובות פתחנו במיזם חדש: ראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים או פחות מוכרים, שעוד לא קיבלו במה בתקשורת, במטרה להכיר טוב יותר את מי שאולי בקרוב ישפיעו על החיים של כולנו. הנה הראיונות הקודמים בסדרה: ד"ר רונית דרור (זהות) וחגי רזניק (העבודה-גשר).

דרור ורזניק אינם היחידים – בהמשך נערוך ראיונות עם מועמדים/ות ממפלגות נוספות. אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להשפיע על תוכן הראיונות הבאים: לפני כל ראיון נפרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלנו ונבקש מהציבור לכתוב רעיונות לשאלות בתגובות.

*

פרופ' יפעת ביטון, מקום 7 ברשימת "המחנה הדמוקרטי" לכנסת ה-22, היא חברת סגל בפקולטה למשפטים במכללה למנהל ומומחית בתחום שוויון במערכת המשפט ודיני נזיקין. ביטון היא ממקימות עמותת "איתך – משפטניות למען צדק חברתי", "מרכז תמורה – המרכז לקידום השוויון" ו"מרכז נגה" לנפגעות ונפגעי עבירות אלימות ומין חמורות. עד לא מזמן הייתה יו"ר ועדת הביקורת של בנק ישראל והייתה מועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. בשיחה איתה סיפרה לנו פרופ' ביטון על עמדותיה בנושא שוויון חברתי, על העשייה הציבורית שעשתה בתחום השוויון במשפט והתמיכה באוכלוסיות מוחלשות ועל התוכניות שלה לקידום נושאים אלה וועוד בכנסת ה-22.

  • לצפייה בראיון המלא (54 דקות) לחצו כאן, או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן.

סיכום הרגעים המרכזיים בראיון

איך תקדמי את הנושאים שקידמת עד היום מתוך הכנסת?

אחד הדברים המרכזיים שאנחנו הולכים לקדם הוא את "חוק יסוד: השוויון". יש כבר טיוטה מגובשת שהכנתי. יש פגיעה הולכת ונמשכת של עקרון השוויון. כמו שיש לנו חוק יסוד שמעגן את זכותו של העם היהודי על מדינת ישראל כמדינת הלאום שלו – הדבר הבסיסי שחייבים לעשות מול זה הוא הגנה על עקרון השוויון של כל האזרחים והאזרחיות במדינה. 

 

מה גילית בדו"ח שכתבת על המשבר בביטוח הלאומי?

המשבר האקטוארי בביטוח הלאומי כבר פה מזמן. פנו אליי מוועדת הביקורת של הביטוח הלאומי כשביקשו מהם לאשר את הדו"ח הכספי של הביטוח הלאומי בשנה שעברה. הם ראו שיש מאות מיליארדים שהמדינה לקחה והם אינם וביקשו ממני לחשוף איפה נמצאת הבעיה והאם אפשר לפתור אותה. גיליתי כמה דברים: מדובר על כמעט 500 מיליארד ש"ח שאינם מצויים בקופת הביטוח הלאומי ושהיו צריכים להיות בה. אנחנו כציבור הזרמנו לשם כסף והוא אינו שם כי הוא הוזרם בידי המדינה מהביטוח הלאומי לאוצר. האוצר לא החזיר את הכסף ולהערכתי הוא לא מתכנן להחזיר אותו. בעיניי ראוי לנהל מאבק להחזיר את הכספים האלה, אבל זה יהיה מאוד מאוד קשה. הדבר הבסיסי שאני חושבת שאנחנו צריכים וצריכות לעשות, זה להסדיר את זה שפעולות הביטוח הלאומי והאוצר יעשו על פי חוק. המוסד לביטוח לאומי היה צריך להיות עצמאי באופן שהכספים שמגיעים אליו ישארו בתוכו ולייצר קרן השקעות בה הכסף יושקע. צריך לדרוש שהכספים האלה יופנו וינותבו למערך הסוציאלי של מדינת ישראל – זאת המשמעות של הביטוח הלאומי. תחשבו שאם לא כך, אנחנו משלמים את המס השולי הגבוה ביותר בעולם. כי אם כספי הביטוח הלאומי לא מגיעים למערכת רווחה אלא מוזרמים לבריכה הגדולה של התקציב, למעשה מס ההכנסה גבוה בהרבה ממה שאנחנו חושבים.

 

יש לך רב קו? מתי נסעת לאחרונה בתחבורה ציבורית?

לא. האמת שזה מדכא לומר אבל הפעם האחרונה שהשתמשתי בתחבורה ציבורית היתה כשלימדתי ב-NYU בניו יורק. זאת הייתה חוויה מטלטלת לראות את הפערים בין איך את יכולה לחיות בתוך עיר ואיך את חיה כשאת כאן. כשהייתי שם לא הייתי צריכה לזהם אוויר ולהוציא כסף על מכונית פרטית. יש חשיבות דרמטית לתחבורה ציבורית מתפקדת. החלום שלנו הוא שהנושא יתוקן בתוך הערים וגם בין הערים. אני, למשל, גרה בהרצליה ומלמדת בראשון לציון. היכולת שלי להגיע בתחבורה ציבורית היא כל כך מוגבלת – אני צריכה לקחת אוטובוס לתחנת הרכבת, לקחת רכבת לראשון לציון, משם ללכת לתחנת האוטובוס ולחכות לאוטובוס לא סדיר שייקח אותי למכללה למנהל.

 

אז אולי נבחרות ונבחרי הציבור שלנו צריכים להתחיל לנסוע קצת בתחבורה ציבורית כדי להבין את הקושי של הציבור?

אני חושבת שכדי להיות חברת כנסת מעולה ולהבין את הצרות של מדינת ישראל מספיק שאת חיה בתוך עמך בהרבה מובנים אחרים. התחבורה הציבורית כן רלוונטית לחיים שלי – הילדים שלנו נוסעים בתחבורה ציבורית לבתי הספר כעקרון ולא ברכב פרטי שלנו. ברור שהבעיה קשה ופוגעת באנשים שגרים במרכז ובפריפריה ובאופן מובהק באוכלוסיות מוחלשות.

יש לנו תכנית בנושא: הגברת נסיעות שיתופיות, הסדרת נתיבי תחבורה ציבורית, תחבורה ציבורית בשבת – לאפשר לרשויות המקומיות לקבוע את המינון אבל לא להשאיר את זה רק בידי הרשויות המקומיות ולאפשר קווים שיחברו בין חלקים שונים של המדינה.

פרופ' יפעת ביטון

יש חברות או חברי כנסת מהכנסת הקודמת שאת מעריכה?

אורלי לוי – רצנו ביחד בבחירות הקודמות ועבודתה הציבורית חשובה. בשמירה והגנה על הדמוקרטיה אני מעריכה את עבודתה של זהבה גלאון. היה לנו שיתוף פעולה מדהים איתה גם בנושאים דמוקרטים וגם בהגנה על זכויות נשים. עוד מישהי שאני מעריכה מאוד ועבדתי איתה בנושא אלימות נגד נשים ובנושא תכניות שוויון באופן כללי זאת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. שיתוף הפעולה שלה עם מרכז תמורה בנושא מיגור אלימות כלכלית נגד נשים ובנושא הפריפריה היה מאוד מרגש.

 

ספרי לנו על המועמדות לבית המשפט העליון.

זאת בפירוש זכות גדולה ומרגשת, להיות האישה הצעירה ביותר ברשימת המועמדות והמועמדים לבית המשפט העליון, וגם האישה המזרחית הראשונה שהייתה מועמדת לתפקיד. אלה חלק מהתיקונים שיש לעשות בתוך מערכת המשפט. מה שיפה במיוחד במועמדות הזאת היא לא רק שהיא באה על רקע הוכחה של ידענות תיאורתית ואקדמית גבוה ויכולת לייצר שינוי פרקטי, אלא גם מתוך הכרה בביקורת שיש לי על המערכת המשפטית שהיא בסך הכל בגדול מאוד שמרנית, מסורתית ולא מגוונת במובן הזה. הייתי בין אלה שקראו להפוך את מערכת המשפט להרבה יותר מייצגת את הציבור הרחב, כשהמשמעות היא לייצג את הגוונים השונים של החברה הישראלית ולאפשר לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות להיות חלק מהמערכת כדי שאנשים ירגישו שהמערכת המשפטית היא לא רק זאת שרודפת אותם בהוצאה לפועל, אלא גם זאת שמכירה בזכות שלהם לקורת גג.

 

פורסם שהיתה כוונה להציע אותך כמועמדת גם לתפקיד מבקרת המדינה.

נעשתה אלי פניה להסכים שהמועמדות שלי תוצג לתפקיד. זה היה כבוד גדול ושקלתי את העניין בכובד ראש. העניין המרכזי שהפריע לי זה שיש תהליך של פוליטיזציה של התפקיד. הוצע לי להיות נציגת האופוזיציה לתפקיד וחשבתי שזה בעייתי ולא נכון.

אני חושבת שאם כבר החליטו באופוזיציה שיש פה מלחמה, הם היו צריכים להילחם את המלחמה הזאת. אני לא רציתי להיות חלק מהמהלך הזה של מבקרת מדינה פוליטית. יש כמה דמויות מהקואליציה ששוחחתי איתם ושבהחלט היו בעד המועמדות שלי אבל בסופו של דבר התחושה הייתה שזאת הצגה מאוד פוליטית."

 

את יושבת במפלגה עם אהוד ברק שהיה בקשר עם המיליארדר האמריקאי אפשטיין שהורשע בשידול לזנות והואשם שוב לאחרונה בסחר בקטינות. איך את מרגישה עם זה?

אין ספק שזה מסב לי עוגמת נפש רבה. אני חושבת שברק שעשה את החיבור הזה עשה מעשה לא ראוי. אני מודעת לזה שלצערנו הרב הסטנדרט של מה ראוי היום הוא עדיין לא הסטנדרט שאנחנו דוחפות ומייחלות לו. לצד זה, ברגע שהוא מבין שהמעשה לא ראוי וחוזר בו ומנתק את הקשרים שלו, אלא המהלכים המינימליים שאני מצפה ממנו לעשות. ברור שבעיניי אני בחיים לא הייתי מעלה על דעתי לחבור לאדם שעשה עברת מין באשר היא, אבל זה לא הופך את אהוד ברק בעצמו לאדם לא ראוי.

 

האם תפרסמי יומן והצהרת הון?

כן, בוודאי.

 

מה דעתך על ועדת השרים לענייני חקיקה?

אני חושבת שזה אחד האסונות הדמוקרטיים שלנו. צריך לשנות את ספרי הלימוד של האזרחות: הסיפור האמיתי הוא שהממשלה נטלה מהכנסת את רוב כוחה בתחום החקיקה. ועדת שרים לחקיקה הפכה להיות הגורם המרכזי והכמעט בלעדי לחקיקה במדינת ישראל. זה ניטרל את היכולת לשמוע קולות מחוץ לקואליציה. אני חושבת שזה נושא קריטי: הוועדה צריכה להיות כמה שיותר שקופה, כי היא היום המחוקקת בסופו של דבר. אנחנו צריכות לחשוב על דרכים שבאמצעותן אפשר יהיה להחזיר את הפרדת הרשויות ולא לאפשר את המחיקה של תפקידה של הרשות המחוקקת באמצעות ועדת שרים לחקיקה.

כמה שאלות מתומכות ותומכי שקוף

בבחירות הקודמות רצת במפלגת גשר – למה עזבת את המפלגה?

ההצטרפות למפלגת גשר היתה מתוך אמונה של קידום הנושאים החברתיים שאני מקדמת כבר לפחות 20 שנה בעשייה הציבורית שלי. לצערנו המחשבה שאפשר להביא רק סדר יום חברתי הוכיחה עצמה כלא נכונה. העשיה שלי בהקשרים חברתיים אבל היא גם מאוד חזקה בהקשרים דמוקרטיים – אני צופה בחרדה מאוד גדולה על מה שקורה לדמוקרטיה הישראלית. שילוב הכוחות הזה התאים לנקודת הזמן ההיא אבל בנקודת הזמן הנוכחי שבה נבנה מחנה דמוקרטי ששם על סדר היום גם את הנושאים החברתיים וגם את ההגנה על הדמוקרטיה, ההתאמה מבחינתי היתה ברורה. בנוסף, כשנעשתה הפניה אליי להצטרף, מפלגת גשר עוד לא היתה שחקנית במרחב הפוליטי.


האם תכללו קידום שוויון זכויות לקהילת הלהט"ב במסגרת ההסכמים הקואליציונים?

בוודאי. במחנה הדמוקרטי יש מטה להט"ב שמוקדש לנושא הזה באופן מובהק. אני רוצה לזקוף לשותפיי ממפלגת מרצ שעבודתם בנושא הגנה על זכויות להט"ב היא מהמתקדמות ביותר ואין לה מתחרים בשום מפלגה אחרת. 

 

איך תקדמי שוויון בין נשים וגברים?

אנחנו הרשימה היחידה עם 50% נשים וגברים. כשמסתכלים על המפלגות הגדולות, אני חושבת שזאת פשוט חרפה: אנחנו רואות במפלגות שמתיימרות להיות מפלגות שלטון – חלקן כבר בשלטון כמו הליכוד – ייצוג כל כך מביך לנשים, ואני בטוחה שיש נשים מעולות ונהדרות שהיו יכולות להיות חלק מזה. בכחול לבן יש ועדה מסדרת – אני מתקשה להאמין שהיא לא יכלה למצוא נשים נהדרות שיכולות היו להגיע עד כדי 50% ולשבץ אותן במקומות גבוהים. לנו יש חמש נשים וחמישה גברים בעשירייה הראשונה.
אנחנו צריכות לתת תקווה לילדות שנשים יכולות להיות בהנהגה בישראל באותה מידה כמו גברים.

ראיון עם ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה

"חייבים לצאת להצביע. גם אם זה למפלגה הכי פחות גרועה" – ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מומחה לפוליטיקה השוואתית ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. ד"ר קניג הגיע אלינו לראיון לייב לכבוד הבחירות הקרובות. שוחחנו על בחירות בישראל ובעולם ("תקופת הכהונה הממוצעת של הכנסת היא מהנמוכות בעולם"), אחוז החסימה, זיופים והצבעות דיגיטליות, לאיזה אזרחים ישראלים בחו"ל כדאי לאפשר להצביע, וגם – למה בישראל צריך לחכות כל כך הרבה זמן בין פיזור הכנסת לבחירות?

ד"ר עופר קניג.

|תומר אביטל ומאיה קרול|

  • לצפיה בראיון המלא לחצו כאן (34 דקות), או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן

קטעים נבחרים מהראיון: 

לפי מאמר של קניג, שיעור הקולות המבוזבזים (הקולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה) בבחירות 2015 עמד על 4.5% מהקולות הכשרים (כל הקולות שאינם פסולים) – פחות מאשר בבחירות של 2013, 1999, 2006 ו־1992. משמעות הדבר – אחוז החסימה הגבוה הנוכחי לא בהכרח מביא לריבוי קולות מבוזבזים.

אחוז החסימה הנוכחי (3.25%) נכון בעיניך?

"מצד אחד, כדי להביא למערכת פוליטית יציבה, שלא יהיו בה 18 מפלגות, צריך אחוז חסימה יותר גבוה. מצד שני, אנחנו לא רוצים שחצי מיליון קולות ילכו לפח בגלל מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.אני חושב שאחוז החסימה הנוכחי הוא ברמה סבירה, ונראה כי בבחירות האלה הוא פועל יפה. המפלגות למדו לקח מהבחירות הקודמות".

מאז שאחוז החסימה עלה, יש יותר קולות מבוזבזים או פחות?

"זה סוג של משחק. חושבים שאם אחוז החסימה גבוה אז זה בהכרח מביא למצב שבו יותר קולות ילכו לפח, אבל זה לא מדויק. מצד אחד אחוז חסימה גבוה עלול להביא לסיכון שאתה מצביע למפלגה שכמעט לא תעבור אותו, כמו שקרה לבנט או לפייגלין או אורלי לוי. מצד שני, אחוז החסימה דוחף את השחקנים הפוליטיים להתנהג אחרת. בבחירות האלה למשל, הכל עניין של חיבורים – העבודה-גשר, כולנו והליכוד, המחנה הדמוקרטי וימינה שהן אוסף של שלוש מפלגות. במכון לדמוקרטיה אנחנו בעד חיבורים. אם יהיו לנו מערכות בחירות של 5-7 מפלגות זה יהיה מספיק כדי לשקף את המורכבות של החברה הישראלית. כמו שאני רואה את זה עכשיו – אחרי שפייגלין פרש ובהנחה שהעבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי יעברו את אחוז החסימה, אחוז הקולות המבוזבזים יהיה מאוד נמוך".

האם הזיופים בבחירות האחרונות צריכים להדאיג את הציבור? 

"אני לא חושב שהזיופים בבחירות הם בכזה סדר גודל שמשנה את התוצאות. מדינת ישראל היא כבר מדינה גדולה, כך שגם אם התגלו אי סדרים ב30-40 קלפיות זה לא יחרוץ את גורל הבחירות. מה שיותר מדאיג אותי זה שהזיוף בקלפיות מקרין על רמת האמון של האזרח כלפי המערכת הפוליטית. גם ככה אחוז ההצבעה יחסית נמוך ורמת העניין בפוליטיקה לא בשמיים. אם נוסף על זה האזרח יחשוב: 'אני לא רוצה ללכת להצביע כי אני לא בטוח שהקול שלי בסופו של דבר יספר', זה עלול להיות הרסני כלפי הבחירות וכלפי הדמוקרטיה".

מדוע הצבעות דיגיטליות אינן פופולריות בעולם?

"יש פתרונות טכנולוגים לבחירות (באירלנד ניסו לקיים בחירות דיגיטליות, אך חזרו חזרה להצבעה בפתקים. האזינו לפודקאסט בנושא), אבל רוב המדינות לא משתמשות בהן עדיין וכנראה שיש סיבה טובה. תאר לך שגם מערכת הספירה וגם מערכת ההצבעה יהיו אלקטרוניות, וינסו לתקוף את המערכות הללו האקרים מרוסיה, למשל. בספירה ידנית עם פתקים אתה תמיד יכול לחזור אחורה ולבדוק שוב את התוצאות במידת הצורך. בנוסף לזה, אני שמרן. אני בדעה שיום בחירות הוא 'חגיגה לדמוקרטיה': כולם באים לקלפיות, תולים שלטים ברחובות, ואחת לארבע שנים ניתן ממש 'לראות' את הדמוקרטיה. יש לזה ערך מוסף".

מה דעתך על פריימריז פתוחים, בהם אדם מגיע לקלפי ומצביע לא רק למפלגה, אלא גם לחברים בה?

"אני חושב שזה רעיון טוב, שיכול לחזק את העניין של הציבור בפוליטיקה, להגביר אחוז הצבעה וגם להכריח את הפוליטיקאים להיות יותר קשובים לאזרחים. הוא גם מאוד מקובל בדמוקרטיות מערביות. לדוגמה, מירי רגב נבחרה במקום ה-6 בליכוד בפריימריז. בשיטה הנוכחית, היא יכולה להיות שקטה שמקומה בכנסת מובטח. במידה ורגב הייתה יודעת שהיא יכולה לרדת או לעלות במיקום, שחברי הליכוד יכולים להעניש או לתגמל אותה בהתאם לעבודה שהיא עושה – רמת המעורבות שלה ושל כל שאר הפוליטיקאים הייתה עולה".

שיטה כזו לא עלולה להפוך את הפוליטיקאים לפופוליסטים יותר?

"בעיניי לא בהכרח. כשאתה פונה למיליון בוחרים ולא רק לחברי מרכז המפלגה, הגישה הממלכתית והמתונה היא זו שהייתה מובילה, מפני שצריך לרצות יותר אנשים".

המכון לדמוקרטיה מנסה לקדם מתן הצבעה לאזרחי ישראל בחו"ל. מדוע?

"היום החוק מאפשר אך ורק לשליחים רשמיים של ישראל להצביע מחו"ל. לאחר מחקר שלי בנושא, פרסמנו במכון הצעה לסדר שבאה לתקן את המצב הזה: הצענו לתת זכות הצבעה מחו"ל באופן חד פעמי לאזרח ישראלי שעזב את ישראל לפני פחות משלוש שנים. יש הרבה אזרחים ישראלים שחיים בחו"ל שנים ארוכות שלא היינו רוצים לתת להם להשפיע על הבחירות, אבל צריך לזכור שיש מי שעבר לחו"ל ומרכז החיים שלו עדיין בישראל, כמו סטודנטים למשל. להם היינו רוצים לאפשר להם להצביע פה". "בשלושת ההסכמים הקואליציונים האחרונים נכנס סעיף שהיה אמור להסדיר את הצבעת הישראלים בבחירות מחו"ל, אך בכל פעם זה לא התקדם". 

מהבחירות הקודמות ועד עכשיו המערכת הפוליטית מושבתת. המצב הזה סביר בעיניך?

"הכנסת התפזרה בדצמבר, ועד עכשיו המערכת הפוליטית ב'הולד'. גם אם נניח שלא היו בחירות חוזרות והממשלה הייתה קמה באמצע יוני – חצי שנה של חוסר פעילות זו גם תקופת זמן מאוד ארוכה. לכן אני חושב שאפשר לקצר את הזמן בין פיזור הכנסת לבין יום הבחירות. למה צריך קמפיין של שלושה חודשים וחצי? יש מדינות שמחליטות לקיים בחירות תוך חודש.
אם הפוליטיקאים היו יודעים שיש להם שלושה שבועות 'לסגור דיל' ולא חודש וחצי-חודשיים, אז הכל היה מסתיים בתוך חודש והממשלה הייתה מתחילה לפעול חודש אחרי הבחירות. למה החוק מאפשר כמעט חודשיים להקים ממשלה?"

כיצד משפיעות בחירות חוזרות על הדמוקרטיה הישראלית? 

"בממוצע בישראל הכנסת מכהנת 2.9 שנים, אך בעקבות הבחירות החוזרות הממוצע ירד ל-2.6 שנים. המצב הזה מביא אותנו למקום מאוד נמוך בעולם הדמוקרטי. זה משקף מערכת לא יציבה ומשילות פגומה". לדבריו, רק ביוון המצב חמור יותר.

מהבחירות הקודמות ועד עכשיו המערכת הפוליטית מושבתת. המצב הזה סביר בעיניך?

"הכנסת התפזרה בדצמבר, ועד עכשיו המערכת הפוליטית ב'הולד'. גם אם נניח שלא היו בחירות חוזרות והממשלה הייתה קמה באמצע יוני – חצי שנה של חוסר פעילות זו גם תקופת זמן מאוד ארוכה. לכן אני חושב שאפשר לקצר את הזמן בין פיזור הכנסת לבין יום הבחירות. למה צריך קמפיין של שלושה חודשים וחצי? יש מדינות שמחליטות לקיים בחירות תוך חודש.
אם הפוליטיקאים היו יודעים שיש להם שלושה שבועות 'לסגור דיל' ולא חודש וחצי-חודשיים, אז הכל היה מסתיים בתוך חודש והממשלה הייתה מתחילה לפעול חודש אחרי הבחירות. למה החוק מאפשר כמעט חודשיים להקים ממשלה?"

מה עמדתך בנוגע לפגרות הארוכות בכנסת?

"המצב בישראל לא חריג ביחס לעולם. רוב הפרלמנטים לא פועלים במשך כל ימות השבוע ברוב המדינות וגם להם יש להם פגרות ארוכות. צריך לזכור שלפוליטיקאי תפקידים נוספים מלבד הפרלמנט, הוא גם איש שטח וחלק ממפלגה. אני מסתייג מהפופוליזם שאומר 'חברי הכנסת עצלנים, איזה חופשות ארוכות יש להם'".
עם זאת, קניג הסכים שכל עוד מרבית יומני הח"כים אינם שקופים – יש הצדקה בביקורת על הפגרה, משום שלא ניתן לדעת האם הם באמת עובדים במהלכה.

רוצים לדעת מה חברי הכנסת שלנו עושים בזמן הפגרה? בואו לקרוא כאן.

אתה עורך מעקב אחרי תקופת הכהונה של נתניהו. מה הממצאים?

"נתניהו מכהן כ-13 שנה במצטבר, והוא הוותיק ביותר מראשי הממשלה במדינת ישראל. אם מסתכלים על המועדון האקסקלוסיבי של הOECD, של המנהיגים הדמוקרטיים המכהנים, הוא נמצא במקום 3 אחרי אנגלה מרקל וארדואן. בהשוואה לכלל המנהיגים הדמוקרטיים בעולם, נתניהו הוא מספר 16 בתקופת הכהונה הארוכה ביותר".  

*גרף השוואת תקופות כהונה מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה:

גרף השוואת תקופות כהונה. מתוך האתר של ד"ר עופר קניג.

 

תרצה לומר משהו לעידוד ההצבעה בבחירות הקרובות?

"אני יודע שזה קשה. חלק מהאזרחים כבר מצביעים בפעם הרביעית השנה, אם היה סבב שני בבחירות המקומיות שלהם. זה עלול לגרום לתופעה שנקראת "תשישות בוחרים". במדינות כמו שוויץ בהן יש משאלי עם כל הזמן, התופעה הזו מובילה לאחוזי הצבעה של 50%. בנוסף, במובן מסוים יש תחושת חמיצות – כבר שום דבר לא ממש חדש בבחירות האלו.
למרות שזה קשה, בסופו של דבר אני קורא לכם – לכו להצביע! אם קשה לכם לבחור מפלגה, הצביעו למפלגה הכי פחות גרועה בעיניכם". 

*

ד"ר עופר קניג עורך מחקרים מרתקים המתפרסמים באופן קבוע באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
יש לכם רעיון לעוד אורח שיגיע להתראיין אצלנו בלייב? כתבו לנו!

 

צאו לצרוח בקלפי – הסרטון הקורע שיגרום דווקא לך לצאת להצביע!

חשבת להישאר בבית ביום הבחירות? אין מצב! כי בקול שלך, ספציפית שלך, יש משהו מיוחד – לכן חובה לצאת לקלפי!
צפו בסרטון הקורע שהכין לנו אביתר חלימי לכבוד הבחירות הרדומות אי פעם

 

השתכנעת? מעולה. אפשר גם להדפיס את השלט, ולתלות אותו על דלת היציאה מהבניין/במעלית וכך להזכיר בכיף לשכנים להצביע

תטוס לווינה אחרי הבחירות? ליברמן: "אלך לנוקדים, לישון"

פגשנו את אביגדור ליברמן בשבתרבות בתל-אביב, שם ניסה יו"ר ישראל ביתנו להיזכר במהלכים שקידם בעשרים שנותיו בפוליטיקה, התחייב שלא לתמוך בפיזור הכנסת ה-22 – וגם נראה שאולי הצלחנו להפחיד אותו: אחרי הבחירות הוא יישאר בישראל (אבל עם טלפון סגור)

| יעל פינקלשטיין |

לאחרונה הודענו כי ננסה לעקוב אחרי אביגדור ליברמן לאחר הבחירות, ותהינו אם יטוס שוב לווינה – היעד אליו נסע מספר פעמים בעבר אחרי מערכות בחירות. המטרה הייתה להבין מה הוא עושה שם ועם מי הוא נפגש.

כדי לחסוך בעלויות הטיסה והמעקב המקצועי, החלטנו קודם לברר את הסוגיה עוד בישראל – וניצלנו אירוע "שבתרבות" שהתקיים אתמול בשכונת צהלה בתל אביב בשביל לשאול אותו על כך. 

את מי אתה מתכנן לפגוש בווינה אחרי הבחירות?

"לצערי אחרי הבחירות אני הולך לנוקדים לישון, ולשמחתי אני מתכונן שם מיד אחרי הבחירות לחתונה של הבן שלי – בישראל. זה כנראה יהיה שבוע עסוק מאוד אבל אני אסגור את הטלפון שלא יפריעו לי".

בנוסף, אחרי שליברמן וסיעת ישראל ביתנו הצביעו בעד הצעת הליכוד לפיזור הכנסת ה-21, רצינו לוודא שלא נלך לבחירות בפעם השלישית.

האם יש סיכוי שתצביע בעד פיזור הכנסת ה-22?

"אין שום סיכוי – אף אחד לא ילך לבחירות פעם שלישית. נתניהו גרר פעמיים את המדינה לבחירות. אחרי הבחירות באפריל הוא ניסה להקים ממשלה ולא הצליח. במקום להעביר את האפשרות להקים ממשלה למישהו אחר, הוא הגיש פעם שניה חוק לפיזור הכנסת. אף אחד לא יתמוך בפיזור הכנסת הפעם השלישית. תהיה ממשלה עם נתניהו או בלי נתניהו אבל תהיה ממשלה".

"לפחות כמה וכמה אנשים טובים מתוך הליכוד יתנגדו לחסינות"

במהלך השיחה נשאל על ידי מנחת האירוע, העיתונאית נורית קנטי (גל"צ), אם יתמוך בחוק חסינות ופסקת התגברות. ליברמן סרב לתת תשובה חד משמעית, אך טען כי לדעתו יהיו בליכוד כמה מתנגדים לחוקים:

"ממה שאני רואה, לפחות כמה וכמה אנשים טובים מתוך הליכוד יתנגדו גם לחסינות וגם לפסקת ההתגברות". כשנשאל שוב אם יתמוך בחקיקה, השיב כי "לא ראיתי את חוק החסינות ולא את פסקת ההתגברות. יש מה לשפר במערכת המשפט […] אבל אין חוק כזה ולא צריך להתייחס למה שאין. אין ולא יהיה, נקודה".

בנוסף התבקש לספר על מהלך שהוביל בשנותיו הרבות בכנסת – כזה שהוא גאה בו במיוחד.

"התקלת אותי אבל אני אנסה. אני בטח לא זוכר את כל מה שעשינו ב-20 שנה אבל אני זוכר את הצעת החוק הראשונה שהעברתי לכנסת ב-99', חוק פטור מתשלום לתרופות לכל הגמלאים, לכל אלו שחיים מהבטחת הכנסה ועולים עד 3 שנים בארץ". בנוסף סיפר ליברמן על הישגים מתקופתו במשרד התשתיות והאנרגיה ובמשרד התחבורה. 

למרות שהוא מדבר על הנושא בלי סוף – לא מצא ליברמן הישג להזכיר בתחום הדת והמדינה

נותרו יומיים לבחירות: נצלו את הזמן לפגוש מועמדים ומועמדות ולשאול אותם את השאלות הקשות שמעניינות אתכם!

ומה יהיה עם הטיסה לווינה?

אם ליברמן אכן מתכנן להישאר בארץ – מעולה. אם בכל זאת יטוס, ננסה לחקור מה הוא עושה שם: הצטרפו אלינו למסע שקיפות חוצה מדינות. 

יש עתיד – המפלגה בה הכי הרבה ח"כים ויתרו על תוספת שכר

ניתוח ראשון של כלל חברי הכנסת שוויתרו על תוספות שכר לאורך השנים חושף כי ביש עתיד, כולנו והעבודה – חסכו לנו מאות אלפי שקלים. מי הם המוותרים הסדרתיים ובאלו מפלגות סירבו ולו למחווה הקטנה ביותר להשבת כספי ציבור?

| תומר אביטל |

"יש עתיד" היא המפלגה הצנועה ביותר: 40% מחברי הכנסת שלה ויתרו על תוספות השכר בשנים האחרונות. מייד אחריהם ניצבים חברי הכנסת מ"כולנו" ומ"העבודה". סך הויתורים של הח"כים מגיעים לסכום לא מבוטל של כ-720 אלף שקל, שחזרו לקופת הציבור. כך עולה מבדיקה מקיפה שערכנו ב"שקוף".

מנגד, אין נבחר ציבור אחד מהמפלגות מרצ, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת – שהסכים לוותר ולו במעט על שכרו. בש"ס ח"כ בודד (דן סידה) השיב את התוספת.

מדובר בוויתור סמלי, במיוחד בכנסת הנוכחית, שאישרה לעצמה פגרה אינסופית וחסרת תקדים באורך של כמעט שנה. 

ואם זה לא מספיק, הכנסת היוצאת היא זו שבה הח"כים גזלו מאיתנו הכי הרבה לטובת עצמם: הקואליציה בדקה איזה מדד עולה הכי מהר, ולאחר שהתברר שזה השכר הממוצע במשק – הם הצמידו את עצמם עליו. כך, הוא עולה מדי שנה בראשון בינואר באופן אוטומטי.

כך, בעוד שב-2016 השכר של נבחרי הציבור עמד על 40,525 שקל בחודש, כיום הוא כבר עומד על 44,019 שקלים – למעלה מפי 4 מהשכר הממוצע בישראל. 

מיקי לוי – צנוע סדרתי

תיקון חוק שמאפשר השתקת ח"כים הגונים

האפשרות לוותר על התוספת השנתית חדשה יחסית, והיא תוצר חקיקה מעוות של ח"כ דוד ביטן, שלמעשה משמש כלי להשתקת ח"כים הגונים. 

למה זה רע? כי זה בא במקום תיקון רוחבי. המצב הזה מעודד את הציבור לצאת נגד אותם ח"כים שלא מוותרים על התוספת, במקום לדחוף לתיקון של מנגנון קביעת השכר וההטבות עצמו. 

לפי החוק, ח"כ יכול לבקש מחשב הכנסת שתוספת השכר של אותה שנה – לא תוזרם לשכרו, ותישאר בקופת המדינה.

ב-2019, הוויתור החודשי הינו בגובה של כ-1463 שקל. ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד) למשל משתכר השנה 42,556 שקל במקום 44,019 שקל. הוויתורים לא מתמזגים בין השנים, אלא תקפים רק לאותה שנה ונעלמים בשנה שלאחריה. כלומר, לא ניתן לוותר על כמה תוספות ברצף, אלא רק על תוספת השכר של שנה זו.

מי המוותרים הסדרתיים?

יש עתיד חסכו לנו עד כה כ-210 אלף שקל. כולנו – 127 אלף שקל, והעבודה – 174 אלף שקל. ראויים לשבח במיוחד חברי הכנסת דוד אמסלם, מיקי לוי ועפר שלח. שלושתם "מוותרים סדרתיים" מדי שנה, וכבר השיבו לציבור עשרות אלפי שקלים.

השנה 18 ח"כים ניאותו למחווה הזו, בהם משה גפני, מיקי יחימוביץ' ומיכל בירן. אשתקד רק ארבעה ח"כים הלכו לקראת הציבור.

כרגיל, אנחנו מנגישים לכם את כל נתוני הגלם עם כל שמות הח"כים שוויתרו על התוספות לאורך השנים – כאן.

אזמ"ע ומצ"ל

כעיתונות מוכוונת פתרונות, נשתדל מעתה לשלב בזנב הכתבות של שני סעיפים מעשיים – אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם) ומצ"ל (מה צריך לתקן):

אזמ"ע: הכנסת היוצאת התעסקה בעצמה ובתנאי חבריה יותר מכל כנסת אחרת. את העיסוק הזה הובילו חברי הליכוד. מלבד בזבוז כספי ציבור, זה דוחה אזרחים רבים, פוגע באמון הציבור בשלטון ופורם את המרקם החברתי.

מצ"ל: יש היגיון בכך שנבחרי הציבור ירוויחו שכר ראוי ויהיה להם שקט תעסוקתי. השיח מתרכז, בטעות, בניסיון לגרום לח"כים לוותר על תוספות או להפחית משכרם. אולם הבעיה האמיתית היא בכך שהח"כים קובעים לעצמם את השכר, את ההטבות ואת תקציב הבזבוזים שלהם. הפתרון הוא מינוי ועדה עצמאית שתוכל להעניק לחברי כנסת הטבות ראויות שהם באמת צריכים, ומנגד לבטל תוספות תלושות מהמציאות.

ועדה ציבורית ומנותקת מאינטרסים אישיים, תחזיר לכנסת ולחבריה ולו מעט מכבודם האבוד. אולי היא אפילו תציע להגדיל את השכר – וזה יהיה הגיוני. לה יש את הכלים לקבוע כי זה ראוי, לנו אין כלים כאלה ולח"כים עצמם בוודאי שאין.

ויש גם כאלו שתורמים לעמותות

ראוי לציין שחלק מחברי הכנסת טוענים שהם תורמים משכרם. אלא שאין שום דרך להצליב זאת, ולבדוק האם תרמו וכמה. ניסיונות לברר למי בדיוק תורמים ח"כים שהצהירו על כך – העלה חרס.

כך או אחרת, אלו מוזמנים לשלוח לנו קבלות על תרומה – ונשמח לפרגן. אלא שהתרומה האידאלית – היא ישירות לקופת המדינה – הרי הם אלו שאחראים עליה. ואם הם לא בטוחים שזה האפיק המיטבי להחזר כספם – מדוע שבכלל נשלם מסים?

 ובכל זאת, כפי שכתב על נתונים אלו חגי עמית בדה מרקר בשיתוף איתנו, גם לסמלים יש משמעות.

איך נולדו פגרות הכנסת האינסופיות?

הכנסת הוציאה את עצמה לפגרה חסרת תקדים בת שנה. חפרנו בפרוטוקולים כדי לגלות – איך בכלל נולדה הפגרה בה כל מי שאיננו ח"כ יכול רק לקנא. גילינו ויכוחים מרתקים שהתרחשו במליאה לכל אורך שבעים השנה האחרונות. שוב ושוב התווכחו ח"כים על קיצור חודש פה ותוספת שבועיים שם. אז חילצנו את הציטוטים המרתקים ביותר

| תומר אביטל, מרינה פובולוצקי |

הייתם מסכימים שעובד שלכם יעבוד רק 100 יום בשנה? אה, ושתמשיכו לממן עבורו 3 עוזרים ותקציב לשכה ב-265 היום האחרים, מבלי שיש לכם מושג מה קורה בהם? זה בדיוק מה שקורה בכנסת מדי שנה.

ואת זה אנחנו כבר מכירים. אך מה לגבי עובד שיעבוד 0 ימים בשנה? 

כבר בשנות החמישים היו פוליטיקאים שלא רצו לבוא לכנסת

חברי הכנסת יצאו ב-2019 לסוג של חופשה אינסופית מהעבודה שלהם. לאחר חצי שנה בה הכנסת הייתה בפגרת בחירות, במאי שוב 74 ח"כים מהליכוד, ישראל ביתנו, איחוד הימין, ש"ס, יהדות התורה, חד"ש-תע"ל, רע"ם-בל"ד פיזרו את עצמם – לחצי שנה נוספת.

אז לכבוד שנת הפגרה החלה כעת, עברתי עם מרינה פובולוצקי על פרוטוקולים מקום המדינה. ניסינו להבין כיצד השתרש מצב בו הפגרות, מלכתחילה, כה ארוכות. 

בתחילה הייתי משוכנע שהסיבות לוגיסטיות. למשל קשיים פיזיים להגיע למשכן (כבישי הגישה היו רעועים בשנות החמישים והשישים). לחלופין חשבתי שזה בגלל שחברי הכנסת בעבר החזיקו עבודה נוספת.

טעיתי.

סיבות אלו מוזכרות בקומץ מן הפעמים. מקריאת אינספור פרוטוקולים עולה המסקנה העגומה כי חלק מהפוליטיקאים ראו עצמם, עוד בשנות החמישים (!) כמורמים מהעם. 

הם האמינו שמגיעה להם חופשה אקסטרא – מעבר לאזרח הממוצע. 

כמות המלל בנושא כמובן עצומה, ולא סקרנו את כולה. אך סרקנו לא מעט דיונים שהתרחשו במליאת הכנסת בשבעים השנה האחרונות. הנה הדובדבנים.

דוד בן גוריון בכנסת

28/8/1949 – בן גוריון במליאה: "לא מזלזל במנוחה הדרושה לח"כים"

ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון: מוסר, כי יש הכרח בדבר שהכנסת לא תצא לפגרה מבלי לאשר שני חוקים… אם כי אינו מזלזל במנוחה הדרושה לחברי הכנסת.

מאיר גרבובסקי: אין לדחות את היציאה לפגרה מאחר והיא הכרחית ליעילות עבודת חברי הכנסת.

אליהו מזור: לדעתו יש לקחת בחשבון את חודש החגים בקביעת זמן הפגרה כי החגים אינם חופש. מציע לקבוע את הפגרה עד י"ח חשון, תש"י ז"א תהיה פגרה של חודשיים.

21/3/1951  – "אני יודע שאתם עובדים, אך דעת הקהל היא אחרת"

יאיר שפרינצק: ישנם 15-18 חוקים המתעכבים בועדות ולא בממשלה. בעתונים כותבים שהכנסת אינה עובדת די. אני יודע שאתם עובדים, אך דעת הקהל היא אחרת.

היו"ר יזהר הררי: העיתונים כותבים מה שהיו"ר הכנסת רוצה שהם יכתבו. בכל יום ד' בסוף ישיבה, יו"ר הכנסת נושא נאום לעיתונים ומסית אותם לכתוב שהכנסת אינה עובדת די. מה שנחליט ואיך שנחליט העיתונים ממילא ימשיכו לכתוב נגד הכנסת. אם הפחד הוא רק מהעיתונאים אז לא צריך להחליט על שבועיים מתוך 4, להתכנסות הועדות. ומה  אם יהיה צורך לקרוא את הועדות במשך שלושה שבועות מתוך ה 4? נודיע שהפגרה היא ל 4 שבועות והוועדה שיהא להן צורך לקיים ישיבות באותו זמן- תתכנסנה.

שלמה בן עמי: מה האסון אם אחרי 6 חודשי עבודה הכנסת יוצאת לחופשה של חודש חג פסח? האם העולם עלול להתמוטט? נקבע פגרה לחודש ימים ואם יהיה הכרח לקיים ישיבות של ועדות הן תתכנסנה לפי החוק הקיים (רוב של שליש המעוניין בכך). אל תהססו להופיע ברבים כאנשים הזקוקים למנוחה של חודש ימים.

אהרון ציזלינג: יתכן שישנם אנשים המשוחררים מעבודת הכנסת, אבל אני מעיד על עצמי כי בעבודתי כחבר ממשלה ובעבודות אחרות לא הייתי עייף כפי שאני עייף כיום כחבר כנסת.. בימי הפגרה לא אעסוק בנופש. לחבר כנסת יש עבודה ציבורית רבה הקשורה בתפקידו זה ושעליו לעשות בימי הפגרה.

שמואל כץ: אנו נמצאים במצב קונסטיטוציוני מיוחד במינו. הממשלה היא ממשלה תוך כדי התפטרות ולא הייתי רוצה שהכנסת תתפזר לזמן ארוך מדי ושהממשלה באותו זמן תעשה ככל העולה על רוחה. על כן אני מציע לקצר את הפגרה עד למינימום אשר הוא 3 שבועות.

שושנה פרסיץ: ידוע לי העול הכבד בו נושאים חברי הכנסת במשך ימי עבודתם. מאידך, אני רוצה לקבוע כי במדינה כשלנו אי אפשר לקבוע חופשה למשך 2-3 חודשים בשנה. שום חברה או מוסד לא היו יכולים לשאת על עצמם מעמסה כזו. איננו צריכים לדרוש לעצמינו זכויות שאין לעובדים אחרים במדינה אשר אינם עובדים עבודה קלה משלנו. בנסיבות שלנו מספיק אם נסתפק בחופשה של שבועיים למשך תקופת הפסח.

מאיר ארגוב: אני קובע כי עבודתינו היא עבודה מפרכת. ההצעה שלא לקבל פגרה תפגע בעצבי חברי הכנסת.

מרדכי נורוק: ברצוני להדגיש כי בכל הפרלמנטרים בעולם יש חופשה של 2-4 חודשים בשנה.

בן ציון רובין: במקרה שתתקבל הצעת הגב' פרסיץ, הריני מציע שנעבוד בחול המועד פסח ונוותר על המשכורת עבור הימים בהם לא נעבוד.

11/7/1950

היו"ר דוד בר רב האי: מכיוון שאנו רוצים חופש רצוף של שני חודשים וחופש רצוף זה נצמד באופן הכרחי לחגים היהודיים, הרי למעשה אנו קובעים כי אלול ותשרי הם חודשי החופש.

צבי יהודה: מציע שהפגרה תתחיל ב 23 לאוגוסט ולקבוע 6 שבועות של פגרה. כי הם כל כך מפגרים בסידור העניינים שיש צורך לעבוד יותר בשנים הראשונים של הכנסת.

ישראל בר יהודה: אם בזמן הפגרה הועדות ידונו בעניינים דחופי אני בעד פגרה של 8 שבועות.

8/7/1952

היו"ר דוד בר- רב- האי: הטילו עליו לברר עם יו"ר ועדת הכספים האם הוועדה תסיים עבודתה קודם על מנת להתחיל פגרה ב 13 לאוגוסט אבל היו"ר ענה שהם יסיימו רק בסוף אוגוסט. ומלבד זאת ועדת הכספים צריכה לסיים חוקי מס הכנסה וכעת נוסף להם הנושא של חוק הנפט.  ולכן לא יוכלו להקדים את הפגרה. לכן בעניין זה מתכנן יור הכנסת  לחלק את הפגרה לשני חלקים: לחודש אחד ואז שוב לחודש, ולא לקבוע חודשיים רצופים .

חנן רובין: מציע לקבוע תאריך מסוים ולא לסטות ממנו. הוא רוצה שהממשלה תביא לוועדות הכנסת את כל החומר החשוב והדחוף ביותר באופן שיוכלו לסיים את העבודה החשובה לפני או עד התאריך שנקבע, וכדי שלא יופיעו לפתע דברים דחופים ויבטלו את התאריך.

22/7/1952

ישראל הר יהודה: מוזר ומקורי הוא לבוא לכנסת לפני הפגרה עם רשימה ארוכה כזו של חוקים. על כל פנים יחס מקורי לתנאיי עבודתה ולשולחן עבודתה של הכנסת- אחר כך יטענו שהכנסת אשמה בכך שהחוקים לא נסתיימו.

מכיוון שאין כל אפשרות להקדים את הפגרה אני מציע להחליט שאין משנים את הרואה בתקנון הקובעת שהפגרה מתחילה בא באלול והממשלה רשאית בכל עת שתמצא לנכון לכנס את הכנסת על מנת לדון בחוק דחוף.

חנן רובין: מאשים את הממשלה בכך שעבודת הכנסת במושב זה לא הייתה מתוכננת. הוא מתנגד לכך שהחוקים יוגשו לכנסת ושהיא תדון בהם תחת לחץ של דחיפות. הוא מוכן לקיים יותר ישיבות ולדחות את חופשתו השנתית מאשר לעבוד בשיטת הצלפה בבית.

יוסף שפרינצק

4/8/1953

יוסף שפרינצק יו"ר הכנסת: אנו נמצאים בחודש אוגוסט ואני מציע לקבוע סדר עבודה מאומץ בו נצטרך לקיים ישיבות גם ביון ד' אחהצ ובערב וביום ה'. או לוותר על ההצעות לסדר היום שאינן דחופות".

עוד הוסיף: "מדובר רק ביום אחד המוקדש להצעות לסדר היום בעוד שבועיים. יום זה יום רביעי הוא בעל דמות מיוחד. ואני עומד להציע כי הזמן המוקדש להצעות לסדר היום יועתק ליום שני או שלישי כי אין האווירה השוררת באותו יום הולמת את תכנו המיוחד של העניין. הצעתי היא רק לוותר על היום הזה פעם אחת כדי שלא נצטרך לשבת כאן יום נוסף".

12/3/1958 – פעם ראשונה שמצאנו בסבך הפרוטוקולים אזכור לכך שהכנסת בימי ראשון וחמישי בחופשה קבועה

היו"ר ברוך אזניה: לפי חישוב השעות שערכנו מסתבר שדרושות לנו 94 שעות כדי לסיים את דיון התקציב ובחוקים השונים.

עזרא איכילוב: לדעתי עלינו לקבוע כבר היום שהכנסת תסיים את עבודתה ב 31 למרץ ומתוך הנחה זו לקבוע את סדר עבודתה.  בשום אופן אין הכנסת יכולה לשבת ביום א' שכן יום זה הוא יום מנוחה של הנוצרים. לא כל החוקים צריכים להיות נדונים לפני הפגרה. חוק המהנדסים וחוק רופאי השיניים למשל סובלים דיחוי.

ישראל שלמה רוזנברג: מסכים שיש חוקים שסובלים דיחוי אך לא יכול להסכים שידחו דיון על חוק שירותי הסעד שמחכים לו אלפי אנשים.

יו"ר הכנסת והסגנים אשמים בכך שאנו נמצאים עתה במצוקה של זמן, אבל אני מציע שכבר היום נתחיל לשבת עד 24.

היו"ר ברוך אזניה: אתה צודק בהאשמותיך עובדה שאנו החלטנו בשעתו שהכנסת צריכה לשבת גם ביום חמישי והם שינו את החלטתנו.

דבורה נצר: אין לדחות את חוק רופאי השיניים כי הגענו בשאלה זו לנקודה שיש לסיים אוםתה.

שמחה בבה: החישובים שנעשו הם פיקטיביים. איננו זקוקים לכל כך הרבה שעות כדי לסיים את העבודה.

מליאת הכנסת – ריקה (מסתבר שגם פעם זה היה ככה)

24/6/1958

שמחה בבה: הפרלמנטים בעולם כולו יושבים פחות מאיתנו. אבל מכיוון שהחוק הכנסת קובע שעל הכנסת לשבת לפחות 8 חודשים בשנה, עלינו לתאם את הפגרות בהתאם לכך. אני מסכים להצעה שהפגרה תתחיל ב 11 לאוגוסט ותסתיים ב 13 באוקטובר.

28/6/1966

היו"ר ברוך אזניה: הצעה להאריך את המושב הנוכחי של הכנסת.

פ.ארם: מתנגד להצעה זו. אני מבין שהיא הועלתה כדי לשמור על החוק. אבל נדמה לי שמוטב היה לקצר את תקופת הפגרה ולא להאריך את המושב הנוכחי. בעקבות ההחלטה אשר נתקבלה בוועדת הכנסת עשו חברי הכנסת סידורים שונים והתאימו עצמם למה שנקבע ושינוי ההחלטה עלול  לפגוע בהם.

שולמית אלוני: המושב הנוכחי של הכנסת התחיל באיחור מפני שהיתה זו שנת בחירות. היות והחוק קובע שכל אדם, כולל אשה, מגיל 21 יכולים להבחר ולהיות חבר כנסת, יש צורך להתחשב גם בחופשותיהם של הילדים אשר לחברי הכנסת ולקבוע שאותו חודש שהילדים נמצאים בחופשה יינתן כפגרה גם לחברי הכנסת כדי שיוכלו לבלות את החופשה עם בני המשפחה. יש לקבוע שבשנת בחירות יהיה דין אחר למושב הכנסת.

4/6/1968 – דיון על הארכת המושב על חשבון פגרת קיץ או שינוי ימי העבודה

דבורה נצר: מה השוני בין יום ד' לבין יום ב' בערב? אתמול בערב היו בקושי עשרה חברים במליאה. בימי ד' מבקרים תלמידים בכנסת וזו בושה שהכנסת ריקה במליאה. מתנגדת להחליף את סדר הישיבות כי עבודת הוועדות היא יסוד עבודתה של הכנסת. וחברי הוועדה יהיו עייפים אחרי ישיבת המליאה ועבודתם לא תהיה יעילה. עבודת הוועדות תיפגם במיוחד בוועדות שזה היום היחיד בו הן מתכנסות. כמו ועדת החינוך והתרבות. מתנגדת להוספת שבוע בפגרה שכן מדובר בישיבה ממושכת בימי אוגוסט החמים.

ג'בר מועדי: יש חברי כנסת הגרים בצפון, כיצד יגיעו לבתיהם ביום ד' בערב? לחברי הכנסת יש עבודות אחרות מלבד העבודה בכנסת, אבל העבודה בכנסת עומדת במקום הראשון וזכות הקדימה ניתנת לוועדת הכנסת. יש חברי כנסת שאינם באים לכנסת בימי ב' ו – ג', אבל ביום ד' הם באים, וביום ה' יכול להיות שגם יבואו. אם נתחיל ביום ד' את הישיבה בשעה 16:00 וביום ה' נתחיל את הישיבה בבוקר- נפתור את בעיית חוסר הזמן.

18/2/1969

דבורה נצר: בדרך כלל ישיבות מרכזי המפלגות מתקיימות בערבי יום ה'. ואין זה מונע קיום ישיבת הכנסת בימי ה' עד שעות אחר הצהריים. אין יחס של כבוד בצבור לח"כ, הציבור שופט את חברי הכנסת לפי נוכחותם במליאת הכנסת, לכן איננו צריכים להוסיף על יחס זה של הציבור.

יצחק גולן מתנגד לח"כ נצר שכן הוא מכיר הרבה ח"כים שעובדים קשה בימי חמישי. הם אינם משתתפים רק בישיבות מרכזי המפלגות. ביום ה' קובעים פגישות בעניינים שונים ורבים אינם נוסעים לבתיהם ביום זה. קיום ישיבה ביום ה' זו גזירה קשה מאוד. איננו יכולים להתנתק מהציבור. אני חושב שזה לרעת הדיונים בכנסת.

שמואל תמיר: מסכים עם רפאל וגולן. אומר שאין כל אפשרות למלא 3 ימים בתוכן של ממש, אם אין משאירים לחברי הכנסת אפשרות ללמוד את הנושאים ולמלא את תפקידיהם בשדה. לחברי הכנסת יש נוהג להיפגש בים ה' עם אזרחים,  מתי יפגשו איתם? מתי ישוחחו עם משרדי הממשלה בעקבות פניות האזרחים, אם יצטרכו לשבת בישיבות הכנסת  בימי ה'? לסיכום: אפשר להאריך את הישיבה ביום ד' ולוותר על ישיבה ביום ה'.

יו"ר הכנסת קדיש לוז:  אם רוצים להאריך את הישיבות, אדרבא ואדרבא, אלא מה? אמש בשעה 20:00 ישבו באולם רק 12 חברי כנסת.

שמואל תמיר: במצב 18:00 המצב אינו טוב יותר.

יור" הכנסת קדיש לוז: בשבוע שעבר.. כאשר עלה שר המסחר והתעשייה בשעה 19:30 להשיב על השאילתות, לא היה אף חבר כנסת באולם.  

29/7/1975

אברהם כץ: מקבל את ההצעה כי יש צורך לקבוע מכסה של ישיבות בזמן הפגרה, מבקש שיאמר במפורש שבחודש אוגוסט לא תתקיימה ישיבות ועדות. יש חברי הכנסת רבים שהם אבות לילדים קטנים. זהו הזמן שנותר לבלות יחד עם חופש הקיץ. אנחנו מתכננים כך שנהיה ביחד עם משפחותינו. לא מספר הישיבות הוא הבעיה, אלא שהוועדות לא תתכנסה בחודש אוגוסט אלא בספטמבר.

ששונה ארבלי אלמוזילנו:  לא רק בוועדת הכספים יש עניינים סטטוטוריים שאינם ניתנים לדחייה. בועדת העבודה יש צווים תקנות וחוקים שאי אפשר להתחיל לטפל בהם בחודש נובמבר ואח"כ להביאם לכנסת  בחודש ינואר. כמו כן מציע שלא נקיים מספר ישיבות כמו בימים הרגילים של הכנסת, נתחשב בכך שיש פגרה ובזמן זה אין עובדים כרגיל. אין איש מאיתנו השש לעבוד בפגרה בגלל שיש לו תענוג גדול מהעבודה, אלא בגלל שיש נושאים דחופים שאינם ניתנים לדחייה. מצפוני אינו נותן לי לשבת בשקט בפגרה אם לא אטפל בנושאים הדחופים. ועדת העבודה לא תשב בחודש ספטמבר בגלל החגים.

19/9/1975

יו"ר הכנסת ישראל ישעיהו שרעבי:  בשבוע שעבר, ביום ג' בבוקר, כאשר באתי לכנסת ראיתי את הבקשה של סיעת הליכוד. אינני יכול לכנס את הכנסת תוך 24 שעות. לא כל החברים כל הזמן מאזינים לרדיו וספק אם הזמנה באמצעות שידורי ישראל מספקת. חבר הכנסת יכול לטעון שלא קיבלת את ההזמנה ולכן לא הופיע לישיבת הכנסת וישאל מדוע הצביעה הכנסת בלעדיו. ליום חמישי נועד טכס חלוקת האותות שהיה מפואר מאוד ותפס את בניין הכנסת מהבוקר ואי אפשר היה נוסף לזה לכנס את הכנסת לשעה וחצי שעתיים. לא לא יכולתי לקיים ישיבת הכנסת ביום חמישי. אף על פי כן הושמעה הטענה שהתפרסמה מעל גלי האתר והעיתונות והיא גרמה לי לעגמת נפש.

הוחלט: ועדת הכנסת מכירה בצורך לקיים דיון כללי על כינוסם של כנסים מיוחדים של הכנסת בימי פגרת הכנסת והיא תדון בנושא זה במושב הקרוב של הכנסת.

2/12/1975

פניית יו"ר הכנסת בדבר נהלי הדיון בכנסת בתקופת הפגרה: צריך לקבוע כללים רבים בשאלות המתעוררות: מי הם 30 החברים, כמה אנשים רשאים לדבר בשם 30 החברים, מה פירוש: כהצעה דחופה לסדר היום, האם יחול עליה אישור יו"ר הכנסת והסגנים, או לא וכו'. בשעה שאנו יוצאים לפגרה חברי הכנסת אינם יכולים להיות בטוחים שכעבור מספר ימים לא יזעיקו אותם לישיבה, או לא יכולים להיות בטוחים שכעבור מספר ימים לא יזעיקו אותם לישיבה, או לא יבהילו אותם מחול להצבעה. המינימום שח"כ יכול לצפות הוא שיהיה הסדר קבוע.

יו"ר הכנסת ישראל ישעיהו שרעבי: הפגרה איננה מעוגנת בשום מקום, לא בחוק ולא בתקנון. בתקנון היא נזכרת דרך אגב בסעיף שאומר שאפשר לכנס ישיבת הוועדה בפגרה על פי דרישת שליש מחברי הוועדה, או שוועדת הכנסת מטילה על ועדה מסוימת לעבוד בזמן הפגרה. אין שום כללים והוראות מה היא פגרה, מה היא מזכה, ומה היא מחייבת.

18/6/1979

מרדכי וירשובסקי: כתבתי ליור הכנסת שאנחנו יוצאים לפגרות יותר מדי ממושכות? אני חושב שאנחנו עובדים פחות מידי בכנסת. פגרת קיץ של חודשיים וחצי כאשר מאז הפגרה הקודמת חלפו חודש וחצי, זו איננה מידת העבודה שצריך לתת. אני יודע שעל השולחן הכנסת יש חוקים והצעות שמונחים זה חודשים אורכים ואולי יותר מזה. ואינני יודע מדוע צריכה הכנסת לסגור את הבית ולא לעבוד תקופה כל ארוכה. הדבר איננו מתקבל על הדעת. זאת דוגמא שלילית. לקצר הפגרה לחודש עד ששה שבועות ולא יותר מזה.

היו"ר יצחק ברמן: בפרלמנטים אחרים תקופת העבודה קצרה יותר מאשר אצלינו.

א. לין: הנושא הוא מהותי והוא קשור בראייתנו את החברות בכנסת. אני רואה את חבר הכנסת כנציג של אזור, גם אם עדיין לא הגענו לבחירת אזוריות שאני דוגל בהן. אדם שרואה את עצמו כנציג של אזור חייב להקדיש זמן לפעולה באזורו, לקשור קשרים באזור, ללמוד את בעיות האזור.

תמר אשל: מרגישה שהכנסת לא מספיקה לעשות עבודה בשלושת ימי העבודה שלה. אני מבקשת שהועדה תתן דעתה על כך שגם בשלושת הימים בהם הכנסת מתכנסת  איננו עובדים כמו שהיינו צריכים. קשה מאוד לקבוע ישיבות של ועדות וועדות משנה, והרבה נושאים דחופים אינם מגיעים לדיון בזמן. החלטנו להציע שהישיבות ביום רביעי בשבוע יתחילו ב 12 ולא היתה עדיין התייחסות של יו"ר הכנסת. הייתי רוצה שנקבל ההצעה שהמליאה תוכל בזמן הפגרה לעסוק בחוקים גם, וכדי שלא יחששו מפי ניצול לרעה של הדבר אני מוכנה גם להציע תיקון להצעה.

1980

שבח וייס: אצלי היו פגרות הכי קצרות בתולדות הכנסת, וכל פעם ראש הממשלה יצחק רבים המנוח היה אומר לי – תעשה פגרה יותר ארוכה קצת, לא בגלל שהוא לא רצה לעבוד, אלא בגלל שהוא רצה לעבוד, בלי שהכנסת תפריע לו.

שבח וייס

היו"ר רפאל פנחסי: שלא יוכלו להביע אי אמון. יש גם פניה של חבר הכנסת רענן כהן, אשר פנה רק לוועדת הכנסת, אליי. הוא מבקש ישיבה דחופה של ועדת הכנסת- קיצור פגרת הקיץ. כותרות שלו בעיתון כבר ישנן.

שבח וייס: הנטייה שלי היתה אולי קצת מפורזת, אני אומר כבר היום בראיה רטרוספקטיבית להחמרה. אני חשבתי שהכנסת צריכה לעבוד תשעה חדשים וחצי בשנה, זאת היתה השקפתי. רוב הפרלמנט האמריקאי עובד עשרה חודשים, האנגלי תשעה וחצי, רוב הפרלמנטים באזור, אז אמרתי כמוהן. הייתה עלי ביקורת קשה מצד חברי כנסת אחדים, ואני חושב שבחלקה הייתה גם מוצדקת. אני היום רואה את זה בראיה יותר רכה. מה שקרה ליושב ראש הכנסת החדש, לדעתי הוא עשה כאן מעשה בתום לב מוחלט, ואני אגיד גם מדוע – בגלל החגים. על רקע תום הלב שלו, אפשר לפנות פניה של תום לב, ורצוי שבפניה יהיו גם שניים שלושה חברי קואליציה, אז נדמה לי שאפשר באיזושהי הרמוניה להאריך אולי ולהיכנס עד ה 10 לאוגוסט או ה 15 לאוגוסט.

היו"ר רפאל פנחסי: לא. אנחנו לא נסכים לזה. מי שיש לו ילדים, זו תקופה היחידה שאפשר לצאת לחופש.

שבח וייס: אפשר לאולי בספטמבר. אבל יש בעיה חוקית.. החוק קובע שאנחנו צריכים לשבת מינימום שמונה חודשים בשנה, השנה זה כבר יוצא שבעה חודשים וחצי. אני נותן לכן רעיון עדין, נימוסי, ואני בטוח שיושב ראש הכנסת ינהג כאן ביושר מוחלט. 

רשות העתיקות איימה בתביעת דיבה, והציעה במקום הסכם בתנאי שישמר בסוד

ארגון הארכאולוגיה האזרחי "עמק שווה" פרסם סרטון בעמוד הפייסבוק שלו, בו נטען כי רשות העתיקות אישרה סלילת כביש באתר היסטורי – לפני שהחלו החפירות הארכאולוגיות באתר. בתגובה שיגרה הרשות הממשלתית מכתב איום בתביעת דיבה ובו סעיף המציע לשכוח מהתביעה תמורת שתיקת הארגון ושמירה על סודיות

| יעל פינקלשטיין |

בסרטון שפורסם בעמוד הפייסבוק של ארגון הארכאולוגיה האזרחי "עמק שווה", נטען כי רשות העתיקות הסכימה לאפשר את סלילת כביש 16 באתר הארכאולוגי "תל מוצא" שליד ירושלים – זאת לפני שנערכו החפירות הארכאולוגיות באתר, ולפני שידעה הרשות אילו ממצאים יתגלו בחפירות.

בתגובה לפרסום הסרטון שלחה רשות העתיקות ל"עמק שווה" מכתב לפני תביעת דיבה, בו איימה לתבוע מהארגון עשרות אלפי שקלים ואף בהגשת תלונה פלילית שדינה מאסר. לצד האיום, הציעה הרשות להגיע לפשרה חריגה – רשות העתיקות תוותר על הדרישות, אם ארגון "עמק שווה" יסכים להסיר את הפרסום עליה ולשמור את ההסכם בסוד. 

הרשות הציבה מספר תנאים להסרת התביעה: הסרת הפרסום, פניה לכל אלה שראו או שיתפו את הסרטון ופרסום הודעת הבהרה שנוסחה על-ידי רשות העתיקות. בהודעת ההבהרה נכתב בין היתר כי "רשות העתיקות מעולם לא פגעה בממצאים בתל מוצא, לא פעלה משיקולים זרים, ובוודאי שלא זנחה את תפקידה בשל שיקולים פוליטיים". בנוסף נכתב במכתב כך: "הצדדים מסכימים בזאת, ומתחייבים כי כל פרט הקשור להסכם הפשרה, ישמר בסודיות ולא יובא לידיעת כל צד שלישי, למעט באי כוח הצדדים".

"יש קשר כלכלי בין רשות העתיקות ליזמים"

סלילת הכביש בתל מוצא, בדומה לכל עבודת בנייה באתר שעשוי להכיל ממצאים ארכאולוגיים, דורשת אישור של רשות העתיקות. לפני קבלת אישור הבנייה, נערכות באתרים מסוג זה "חפירות הצלה" – שנערכות על ידי רשות העתיקות במטרה להציל את הממצאים הארכאולוגיים לפני שיעלמו לנצח מתחת לכביש, גשר או כל בנייה אחרת. מדינת ישראל מלאה באתרים עם פוטנציאל ארכאולוגי כזה. בחפירות שנערכו בתל מוצא התגלה יישוב בן 9000 שנה, מהגדולים בעולם, אך לטענת "עמק שווה", עוד לפני קיום החפירות באתר הבטיחה רשות העתיקות לנתיבי ישראל, האחראית על סלילת הכביש במקום, את אישור הבנייה.

בארגון עמק שווה הסבירו לנו את הבעייתיות שהם רואים במצב: "מי שמשלם על ביצוע החפירה הוא מי שרוצה לבנות. יש קשר כלכלי בין רשות העתיקות ליזמים. כמעט ולא קורה שרשות העתיקות חופרת חפירת הצלה ולא מאפשרת בנייה. רוב ההכנסות של רשות העתיקות מגיע מחפירות ההצלה האלה. הצורך לשמור על העתיקות מפני הרס וגם לבצע חפירות תמורת תשלום המגיע מהיזם, מציב את הרשות בניגוד עניינים".

זו לא הפעם הראשונה בה נשמעת ביקורת מסוג זה כלפי המצב הנוכחי, בו מקבלת הרשות כסף מהיזמים על חפירות שנועדו לאפשר בסופו של דבר לכסות את הממצאים ולבנות מעליהם.

החפירות הארכיאולוגיות בתל מוצא. (מקור: צילום מסך)

פנינו למשרד המשפטים כדי להבין האם רשות ציבורית תבעה בעבר ארגון אזרחי, והאם קרה שהופיע בתביעה מסוג זה סעיף סודיות.

ממשרד המשפטים נמסר:
"על פי סעיף 3 לחוק רשות העתיקות, הרשות היא "תאגיד" ועל כן אינה מיוצגת על ידי הפרקליטות.
פרטי המקרה אינם מוכרים לנו ולפיכך לא נוכל להתייחס אליו.
ככלל, בהסכמי פשרה בהם המדינה מעורבת לא נכלל סעיף סודיות, למעט במקרים מיוחדים, למשל כאשר יש צורך בהגנה על סודיות מסחרית של צד שלישי".

אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" ושל "העין השביעית", ומרצה לדיני תקשורת הסביר לנו: "על פי הפסיקה קיימת אפשרות לרשות כמו רשות העתיקות, שהחוק הגדיר כתאגיד, להגיש תביעת לשון הרע. עם זאת, הרשות לא יכולה לנהוג בהתאם לכל רצון במסגרת ההליך המשפטי, וההתנהלות שלה כפופה לחוק ולכללי המשפט המנהלי שמגדירים את הדרך הראויה בה רשות צריכה לנהוג. לרשות אין אפשרות להגיע לכל סוג של הסכם עם הנתבעים וקיימות מגבלות שונות שיכולות למנוע ממנה לפגוע בפומביות של הסדר הפשרה איתם. אחת כזו היא הוראת סעיף 30 לחוק החוזים ('חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל')".

תגובת עמק שווה

"במקום שרשות העתיקות תשמור על עתיקות ארצנו, היא עסוקה בסתימת פיות. הביקורת המקצועית שיש לעמק שווה ולרבים בקהילה הארכיאולוגית חייבת להישמע. זהו מקרה קיצוני שבו רשות סטטוטורית במדינת ישראל שאמורה לקדם מחקר אקדמי ושיח ציבורי ומחוייבת לשקיפות פועלת בכוחנות ומאיימת בתביעות השתקה ומאסר כדי למנוע דיון וביקורת ואם לא די בכך מבקשת להשאיר את הדברים בחשיכה תחת הסכמים סודיים".

תגובת רשות העתיקות

בתגובה לשאלה "מדוע מבקשת הרשות להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, אם היא בטוחה שדבריה נכונים?" נמסר:

"רשות העתיקות היא תאגיד שהוקם לפי חוק, כדי להגן על העתיקות השייכות לכלל הציבור בישראל. הרשות עוסקת בשליחות חשובה זו, ומטבע הדברים, מעדיפה לפתור מחלוקות לפני כניסה להליך משפטי. על כן, בקשה להעניק לעמותת עמק שווה את ההזדמנות להסיר את הפרסום ולהתנצל על הדברים.

אנו מבקשים להדגיש כי הרשות פועלת אך ורק ע"פ הסמכויות המוקנות לה בדין. השמירה על עתיקות הארץ, חקר העבר ושיתוף הציבור בחשיפת אוצרות המורשת, כל אלה הם נר לרגליה, וכל פעולותיה נעשות משיקולים מדעיים מקצועיים. זאת, תוך איזון עם צרכי הפיתוח. הרשות פתוחה לקבל ביקורת עניינית על החלטותיה, איך היא אינה מוכנה לספוג אמירות שקריות, שיש בהם כדי להשמיץ ולפגוע בפועלה המתמיד למען הגנת העתיקות, בעובדיה ובציבור הרחב".

בתגובה לשאלה: "מדוע הרשות, כגוף ציבורי שאמור לשמור על שקיפות, מבקש לשמור על סודיות בהסכם?" נמסר:

"לא מדובר בהסכם סודיות אלא בנוסח אחיד, המקובל בהליכי מו"מ לפשרה: בהליכי פשרה נהוג להשתמש במונח "סודיות" לצרכי קיום מו"מ פתוח, כשהכוונה היא שכל הנאמר בהליך המו"מ ישמש לצרכי המו"מ בלבד, ולא לשם שימוש בו בהליכי המשפט". 

בתגובה לשאלה "האם תאריך תחילת העבודות לסלילת כביש 16 בתל מוצא נקבע לפני תחילת החפירות באתר?" נמסר:

"הרמיזה בשאלה זו, כאילו הרשות לא התחשבה בממצאים הארכאולוגיים לפני מתן האישור לסלול כביש, הינה, לכל הפחות, מקוממת. רשות העתיקות מעולם לא התחייבה לשחרר שטח כלשהו לפני סיום החפירה והבנת הממצאים. יש לדעת שלכל פרויקט, ובפרט לפרויקט לאומי כמו זה של כביש 16, מוגדר מועד התחלה ומועד סיום, כאשר חפירות ההצלה הארכאולוגיות משתלבות בטווח התאריכים שמוגדרים לפרויקט כולו. לצורך קביעת פרק הזמן הדרוש לחפירות הצלה ארכאולוגיות מקצועיות ומקיפות בוצעו במשך שלוש שנים סקרים ובדיקות ארכאולוגיות, אשר במהלכם בחנה רשות העתיקות את המציאות בקרקע וקבעה תנאים לסלילת הכביש. רק לאחר שידעה מה אופי הממצאים, מה היקפם ומשך הזמן שיידרש לצורך חפירת הצלה יסודית, נקבע תאריך סלילת הכביש. יודגש כי הרשות מיחסת חשיבות גדולה לממצאים, ולכן כינסה פורום רב-תחומי רחב של חוקרים לעסוק בחקירת האתר, מהארץ ועולם. הרשות גאה מאד בפרויקט זה, שתוצאותיו המדעיות פורסמו וזכו להד בינלאומי עצום, ואשר תועד כולו בטכנולוגית תלת מימד שתאפשר את המשך חקירת הממצאים באופן מיטבי גם לאחר סיום העבודה בשטח.

חשוב לדעת שחלק מהאתר הפרהסטורי אכן ישוחרר לטובת כביש – שמוגדר כיום אדום ומסוכן ואף הוא אינטרס ציבורי – אך חלק נרחב מהאתר לא ננגע וישמר לדורות הבאים, וחלק מהחפירות שנעשו ישומר ויוצג. הרשות בוחנת אפשרות לפיתוח חלק מהאתר כאתר פתוח לציבור בנושא הפרהיסטוריה ותחילת ההתיישבות האנושית באזור ירושלים".

בתגובה לשאלה "בכמה מקרים בעבר לא אישרה רשות העתיקות בניה באתר כלשהו, לאחר תחילת החפירות? במידה והרשות לא מאפשרת בניה באתר, האם הכסף על החפירות חוזר ליזם?" נמסר:

"רשות העתיקות רואה לנגד עיניה את שמירת העתיקות, אך היא מבינה גם את הצורך לאפשר לאנשים לבנות בתים, ואת פיתוח התשתיות והכבישים בארץ. ברוב המקרים, ההתמודדות עם הסוגיה הארכאולוגית נפתרת עוד בוועדות התכנון, כאשר הרשות מתריעה מראש על אזורים עשירים בהיסטוריה ובממצאים. במקרים שכאלה התכנון משתנה מראש בהתאם, והעתיקות נשמרות. במקרים רבים אחרים של גילוי עתיקות משמעותיות בקרקע, מיושמים פתרונות כגון כיסוי העתיקות לדורות הבאים ובנייה מעליהן, העתקתן מהשטח והצגתן במקומות חלופיים או שינוי תכנון. במקרים שבהם מתגלות עתיקות יוצאות דופן בחשיבותן, נמצאים לא פעם פתרונות בשיתוף היזמים, אשר גם הם מבינים את חשיבות שימור העבר. כך, לדוגמה, לאחרונה צמצמה חברת נתיבי ישראל את התוואי המתוכנן של כביש 38 בבית שמש, לאחר שנמצאו בחפירות עתיקות מתקופת בית ראשון. דוגמה נוספת היא החפירה שנערכה בחורבת קייאפה בשפלת יהודה, אשר תוכננה להיות שכונה ובמקום זאת הפכה לגן לאומי".