קריית מוצקין מציגה מהפכה בשיפור איכות האוויר: ניתוק תחנת הניטור

עיריית קריית מוצקין מצאה דרך חדשנית להתמודד עם דירוג לא מחמיא של זיהום אוויר: ניתוק מהחשמל של תחנת ניטור אוויר של המשרד להגנת הסביבה. התחנה שממוקמת על כביש 4 לא פועלת מאז חודש פברואר

צילום: יוסי מרחב

| עידן בנימין | 

"לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו…", כך מתאר סגן ראש עיריית קרית מוצקין, יוסי מרקוביץ', את הדרך בה התמודדו בעירייה עם תחנת ניטור אוויר שפגעה בדירוג הזיהום של העיר. 

את התיאור המטורף הזה מוסר מוסקוביץ' בישיבה של פורום "איגוד ערים מפרץ חיפה", במסגרת דיון העוסק בדו"ח מבקר המדינה על איכות הסביבה במפרץ חיפה.

התחנה שנותקה ממוקמת בסמוך לכביש 4, שעובר בין היתר בתוך קרית מוצקין. בדיקת נתוני זמן אמת של המשרד להגנת הסביבה מראה כי אות החיים האחרון מהתחנה נשלח בפברואר 2019. בהודעה צדדית באתר מופיעה עדכון לגבי התחנה האומר כי היא "נסגרה באופן זמני לביצוע שדרוג מבנה התחנה". 

מרקוביץ' ממשיך להתרעם על השקיפות בבדיקת איכות האוויר בזמן אמת. לדעתו, במקום זיהוי של הבעיה באופן מיידי, נכון יותר את הזיהום צריך לבדוק אחת לשנה, ואז אחרי שלוש שנים לבוא עם פתרונות ("המטרה של התחנה הייתה לנטר שנה, לבדוק שנתיים ובשנה השלישית לבוא עם פתרונות שצריך קונספציה אחרת, צריך לחדש, אופניים, תקציבים, להביא מטרונית, להגדיל תחבורה ציבורית").

חבר הוועדה, מהנדס העיר חיפה אריאל וטרמן, מזהה את הבעיה ראשון: "אם ניתקתם זה יבוא לכם בהפוכה".

עו"ד שרית גולן שטיינברג, יו"ר הפורום, מרימה בפני מרקוביץ' דגל אדום: "לא בטוח שזה חוקי".

מיקום התחנה – תמונה: גוגל מפות

בשורה התחתונה: עיריית מוצקין לא אהבה מיקום של תחנת ניטור אוויר שפגעה לה במוניטין אז – במקום לטפל בבעיה, בחרה לנתק את התחנה.

מהן תחנות ניטור תחבורתיות?

התחנה שמרקוביץ' מדבר עליה היא תחנה תחבורתית. על פי אתר המשרד להגנת הסביבה "תחנות המוצבות בגובה הכביש לאורך צירי תחבורה ראשיים. מדידה בגובה זה הופכת את הניטור בתחנות התחבורתיות למייצג בצורה מיטבית את ריכוז המזהמים שנחשפים לו הולכי רגל, יושבי בתי קפה ונהגים בעיר. בתחנות אלה נמדדים המזהמים הראשוניים הנפלטים מכלי רכב, ובעיקר תחמוצות חנקן (NOx), פחמן חד חמצני (CO), חלקיקים נשימים עדינים (חלקיקים שקוטרם נמוך מ- 2.5 מיקרומטר) ותרכובות אורגניות נדיפות כבנזן, טולואן, קסילן, אתיל בנזן ו- 1,3 בוטאדיאן (BTX + VOC)".​

שאלה מטרידה על מדידות זיהום אוויר

מעבר למקרה הנקודתי של קריית מוצקין, עולה פה שאלה לגבי השיטה באופן כללי: האם עיריות ומועצות יכולות לשחק עם מיקום ומדידת איכות האוויר כרצונן – ובכך להתאים את הנתונים ולמעשה להציג לתושבים תמונת מצב מעוותת על סביבתם? 

מדיוניות המשרד להגנת הסביבה היא הפוכה וחיובית, כאשר דוגלת במדידה במקומות בעייתים. לדוגמא: "תחנה קבועה הוקמה במזרח כפר סבא ב-14/05/17 לאור תלונות התושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח", או "תחנת גבעתיים הפסיקה את פעילותה לאחר 15 שנות מדידה, בהם לא נרשם זיהום אוויר חריג השונה מתחנות ניטור אחרות בגוש דן". איפה שיש חשש לזיהום גבוה – שם מודדים.

בדקנו את כל תחנות הניטור בארץ ונראה שמלבד שלוש תחנות בירושלים (כביש 1, מפעל טבע, גבעת שאול), כל יתר התחנות עובדות כראוי.

תגובות

פנינו לסגן ראש העיר מרקוביץ', שביקש שנפרסם את תגובתו המלאה כלשונה (ראו למטה). בקצרה: מוסקוביץ' טוען כי בעיית הזיהום בציר כביש 4 היא אזורית, ואינה שייכת רק לקריית למוצקין. מהסיבה הזו, בתמורה להסכמה להצבת התחנה בשטחה, דרשה העירייה היא כי שמה לא יהיה "מוצקין". המשרד להגנת הסביבה לא נענה לתנאים – ולכן העירייה ניתקה אותה מהחשמל. 

בהודעה שפרסם המשרד, כאמור, נטען כי התחנה "עוברת שדרוג".

עיריית קריית מוצקין והמשרד להגנת הסביבה טרם העבירו תגובה.

האם קופת חולים "מאוחדת" מגייסת מבוטחים באמצעות הבטחה לתרומה, בניגוד לחוק?

מהקלטות שהגיעו ל"שקוף" עולה לכאורה כי "מאוחדת" שכנעה מבוטחות לעבור לקופה בתמורה להעברת תרומה למוסדות החינוך של ילדיהן, כאשר באחד המקרים מדובר בתלמוד תורה שאינו מתוקצב בידי המדינה • ב-2016 העבירה "מאוחדת" תרומה של 50 אלף שקל לעמותה הקשורה לחסידות גור וידועה במימון פגישות ותרופות פסיכיאטריות, באופן שנוי במחלוקת • על-פי חוק נאסר על קופות החולים להעביר תרומות או לגייס מבוטחים באמצעים דומים • קופ"ח מאוחדת: בשבועות האחרונים ניסו מספר גורמים לזייף מידע מפליל על מאוחדת. באחד המקרים מטרת המזייף הייתה לפגוע בסגן השר ליצמן • משרד הבריאות: "בימים אלה מתבצעת בדיקה לבירור נכונות העובדות והגורמים המעורבים"

| ליאת לוי |

איך זה שקופת חולים בגירעון כלכלי עמוק ועם היסטוריה ענפה של גיוס מבוטחים שלא כדין ממשיכה להתנהל באופן מעורר מחלוקת? 

בשתי הקלטות שהגיעו לידי "שקוף", נשמעות מבוטחות חדשות לכאורה של קופת חולים "מאוחדת" מעידות כי נציגי הקופה שכנעו אותן לעבור למאוחדת, יחד עם משפחותיהן, בתמורה לכך שהקופה תתרום כסף למוסדות החינוך של ילדיהן.

לקופות החולים אסור לתרום לעמותות, ובטח לא בתמורה לגיוס מבוטחים חדשים, שכן כל כספן אמור להיות מושקע בשירותי בריאות למבוטחים.

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. במאוחדת טענו כי זייפנים מנסים לפגוע בו דרך קופת החולים. צילום: יוסי זמיר

״יש פה תלמוד תורה שלא מקבלים כספים מהמדינה ואין להם כסף לשלם לתלמידים״, נשמעת אחת המבוטחות החדשות מסבירה את הסיבה למעבר, ״ואחת האמהות מהתלמוד תורה ביקשה תרומות מקופת חולים מאוחדת, והם אמרו לה – על כל נפש שתכניס אליהם הם יתרמו כסף לתלמוד תורה. כלומר, אם אני נכנסת עם ארבעה ילדים, אז הם מביאים כפול 5 נפשות כסף לתלמוד תורה. ככה אני תורמת להם בלי שאני מוציאה כסף מהכיס. הבנת? זאת הנקודה״.

את עדותה תוכלו לשמוע כאן:

 

גיוס מבוטחים בעבור תרומות – לכאורה בניגוד לחוק

״קופת החולים שעוזרת לקהילה שלנו, למוסדות של הקהילה, אז אנחנו עוברים לשם״. אומרת אישה בעדות נוספת. 

איזו קופה?

״מאוחדת״

מה זאת אומרת עוזרים?

״בתרומות, במימון אירועים״. 

והם אמרו לכם?

״הם עושים את זה. מהקהילה פנו לכמה קופות חולים לבדוק מי מוכן לעזור בהחזקת המוסדות והם לא רצו לשתף פעולה ורק הם (״מאוחדת״ – ל.ל) אה… זה… אז אנחנו עוזרים למי שיכול לעזור, אנחנו חייבים להם יותר – זה הכל… כרגע אנחנו מחויבים״. 

את העדות השניה תוכלו לשמוע כאן:

אמנם הנשים מרגישות מחויבות למאוחדת – שלכאורה הבטיחה להן כספים בתמורה למעברן – אך ספק אם הן יודעות שהן גויסו לקופה בניגוד לחוק. 

פרשנות שנתן מבקר המדינה ב-2010 לתקנות משרד הבריאות קובעת כי אסור ל"קופות החולים לשווק את עצמן באמצעות סוכני מכירות ותועמלנים, הסעות מאורגנות, חלוקת שי או הבטחה לחלקו, הגרלות נושאות פרסים או פרסום בסניף של רשות הדואר או לידו״, כך שהבטחה לתרומה בתמורה לגיוס מבוטחים היא ללא ספק פעולה המנוגדת באופן מובהק לתקנות משרד הבריאות.

תרומה של 50 אלף שקל לעמותה פסיכיאטרית שנויה במחלוקת

ב-2016 תרמה קופת חולים מאוחדת כ-50 אלף שקל ל״קרן הצלת דורות״ – עמותה של חסידות גור (אליה משתייך סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן) – הידועה במימון פגישות ותרופות פסיכיאטריות למטופלים מהחסידות, גם עבור בעיות שהטיפול בהן באמצעים פסיכיאטריים הוא לכל הפחות שנוי במחלוקת, כפי שחשף יאיר אטינגר בהארץ

בין היתר, מימנה העמותה פגישות פרטיות אצל פסיכיאטרים עבור נשים שמבקשות להתגרש מבעליהן, ותלמידי ישיבה ש״נתפסו״ מאוננים. 

קופ"ח מאוחדת תרמה ב-2016 50,000 שקל לעמותה שמימנה בין היתר טיפולים פסיכיאטרים לתלמידי ישיבה ש״נתפסו״ מאוננים

על פי נהלי משרד הבריאות, כאמור, תרומה היא פרקטיקה אסורה בהחלט. קופת החולים טוענת בתוקף כי ״מאוחדת אינה תורמת כספים לא לעמותה המדוברת ולא לעמותות אחרות. מדובר בסך כל התשלומים ששילמה מאוחדת בגין ערבי עיון שהפיקה עבורה העמותה במסגרת פעילות הקופה להגברת המודעות לאורח חיים בריא ולהנגשת נושאי בריאות אינטימיים, בריאות האישה, חיסונים, בעיקר לנשים שאינן נחשפות למספרים הולמים באמצעי התקשורת המגזריים״. למרות שפעילות הסברה זו אינה חלק ממטרות עמותת ״קרן הצלת דורות״, ב״מאוחדת״ סירבו לפרט באילו אירועים מדובר או לנקוב בתאריכים שאלו התקיימו. ב״קרן הצלת דורות״ אישרו את קבלת התרומה, אך לא זכרו שום אירוע שהתקיים בעקבותיה. 

תגובות

ממשרד הבריאות נמסר כי ״המשרד רואה בחומרה רבה תופעות מעין אלו ככל ואכן קיימות, ומבצע בימים אלו בדיקה לבירור נכונות העובדות והגורמים המעורבים בכך. על פי סעיף 20 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, קופת חולים רשאית להוציא כספים רק עבור שירותי בריאות, מחקרים ותשלומים שהוגדרו בחוק ולא רשאית להוציא כספים עבור תרומות״.

מקופת חולים מאוחדת נמסר: ״לגופן של הטענות הממוחזרות 'התרומה' לא הייתה אלא מימון פעילות לנשים חרדיות כדי לפתח מודעות ולעודד רפואה מונעת בתחומים שלצערנו העיתונות החרדית אינה נכונה לקדם לנוכח מה שמוגדר בעיניהם כצניעות. פלורליזם, לפחות בעינינו, זה הנגשת שירות כל כך חשוב – לכל קהל – בדרכו ועל פי אורחות חייו.

למען הסר ספק, עלות הפעילות הזאת לא עלתה אפילו אחוזים בודדים מעלות פרסומים לעידוד רפואה מונעת, שאנחנו מקיימים בשגרה עבור ציבורים אחרים שניתן הגיע אליהם דרך המדיה החילונית. אין לנו שום מושג ושום עניין מה עמותה כזאת או אחרת מפרטת בדוחותיה בשים לב או לא לתקנון כזה או אחר שלה. אתם מוזמנים לפנות אליהם ישירות. 

לגבי ההקלטות כביכול: בשבועות האחרונים קיבלנו 'הקלטות' וגם 'צילומים' לכאורה של מודעות המכריזות על הטבות/תרומות/מיני שוחד אחרים למי שיעבור למאוחדת. כל המקרים שנמסרו לנו (לפחות עד כה) נמצאו זיוף מוחלט כאשר בחלק מהמקרים זה היה כה רשלני, שהזייפן המתרשל התברר במקרה אחד כפעיל ('עסקן רפואה') בקופה מתחרה ובמקרה אחר פעיל בסיעה פוליטית יריבה לרב ליצמן, והתברר שהתלונה כאילו נגד מאוחדת – נועדה בעצם לנסות לפגוע פוליטית בסגן השר. בכל מקרה שיש לכם חשש שההקלטות שברשותכם אותנטיות יותר – נבקש שתעבירו אותן ישירות למשטרה״.

*

שקוף העבירה את ההקלטות לידי מומחה אודיו, שלא מצא עדויות לזיופן.

צילום תמונה ראשית: יוסי זמיר

אם זה תלוי בקבלנים – מחירי הדירות יישארו גבוהים // דעה

כלכלנים ליברלים מספרים לנו בעקביות שאם ייתנו לקבלנים לבנות – מחירי הדיור יירדו. הבעיה עם הטענה הזו: במציאות הקבלנים מעדיפים להשאיר היצע דירות נמוך מספיק כך שרמת המחירים הגבוהה לא תפגע. בשביל להבין את זה מספיק להסתכל על באר שבע

בתגובה למאמר "האם אנחנו בונים מספיק דירות?" (9/7/2019)

| טור אורח: ערן הילדסהיים – "הכלכלה האמיתית" |

כלכלנים ליברלים תומכי השוק החופשי טוענים שוב ושוב שהבעיה בשוק הדיור הישראלי היא העדר היצע. ככל שנגדיל את היצע הדירות ככה ירדו מחירי הדיור – אומרים לנו. הטענה הזו נשמעת הגיונית, אלא שהיא מבוססת על ההנחה שכוחות השוק החופשי יכרתו את הענף עליו הם יושבים ויורידו את המחירים מרצונם. 

חשוב להבין שדירות הן מוצר שנמכר למטרות רווח – הקבלנים הם לא עמותה למען תועלת הציבור. כל תכליתם הוא להשיא רווח על ידי מכירת הדירה במחיר הגבוה ביותר. קבלן חפץ חיים שמזהה מצב שבו ההיצע עולה על הביקוש ומסכן את רמות המחירים הקיימות, פשוט לא יבנה.

לא מדובר בתיאוריה כלכלית אלא במציאות אותה חווה שוק הדיור הישראלי בכל פעם שבו יש חשש לירידת מחירי הנדל"ן. כך למשל יו"ר ארגון הקבלנים בדרום, אלי אביסרור, טען רק לפני מספר חודשים שבאר שבע מוצפת בקרקעות לבנייה. לכאורה, לפי התאוריה של אותם כלכלנים, היינו צריכים לראות קבלנים שעטים על הקרקעות, בונים כמו משוגעים, מגדילים את ההיצע – ובשורה התחתונה מורידים את מחירי הדיור. במציאות אביסרור התריע שאף קבלן לא יסכים לבנות בתנאים שבהם ההיצע עולה על הביקוש – וזה אכן מה שקרה שם בפועל. 

לפי ד"ר יאיר דוכיןכלכלן, חוקר נדל"ן ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה – בידי המדינה ובידי חברות הבניה היזמיות היו בשנים האחרונות קרקעות בהיקף עצום המספיק לבנית עשרות אלפי דירות – והן לא בנו עליהן. כנראה על מנת למנוע את הצפת השוק והורדת המחירים

דבריו של דוכין מגובים גם בדוחות הלמ"ס. ב-2015 הגיע לשיא מספר התחלות הבנייה בישראל – 54,788 דירות חדשות החלו להיבנות (אוקטובר 15 – ספטמבר 16). 

החל מהחציון השני של 2015, ובעקבות הציפייה לתכנית "מחיר למשתכן", התהפכה מגמת הביקוש לדירות – כאשר חלה ירידה של 3.5% ברבעון האחרון וזאת לעומת עלייה של למעלה מ-13% בביקושים ברבעון הראשון של אותה שנה. 

הירידה בביקוש המשיכה גם בשנים לאחר מכן – ובעקבותיה חלה גם ירידה עקבית בהתחלות הבנייה של הקבלנים, שנמשכה לאורך כל אותן שנים ועמוק לתוך 2018. ב-2017-2018 מספר התחלות הבנייה כבר ירדו לשפל חדש מאז השיא ב-2015, ועמדו על 44,512 דירות (אוקטובר 17 – ספטמבר 18). המשוואה הזו פשוטה וחוזרת על עצמה פעם אחרי פעם: ברגע שיש חשש לעליית ההיצע על הביקוש ובכך הפרה של יציבות מחירי הדיור כלפי מטה – הקבלנים מפסיקים לבנות

כשהתאוריה פוגשת את המציאות

על פי תאוריית "המחסור החמור בהיצע" של הכלכלנים, היינו אמורים לראות כבר המוני הומלסים שמציפים את הרחובות, יחד עם מאות אלפי זוגות צעירים ש"מצטופפים" מחוסר ברירה יחד עם הוריהם תחת אותה דירה. בישראל אמנם יש חסרי בית, אבל במספרים נמוכים. אז מה לגבי אותם "מצטופפים"? 

על פי הלמ"ס, בשנת 2004 משקי בית שכללו פרט נשוי, שאינו ראש משק הבית או בן/בת הזוג, היוו רק 2.5% מכלל משקי הבית; בשנת 2008 מספרם ירד ל-1.9%. עם העלייה במחירי הדירות והשכירות חלה עלייה של המצטופפים ל-2.6% בשנת 2011 – אך החל מ-2012 התהפכה שוב המגמה וכמות המשפחות שהצטופפו תחת קורת גג אחת ירד לרמה של 2.1% וזאת בזמן שהמחירים בשיא בשנת 2014. 

סביר להניח שבאוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, המספרים נמוכים בהרבה. כלומר, אפילו בשלהי הבועה נדיר היה למצוא מישהו שגר ברחוב או עם ההורים בגלל מחסור בהיצע דירות, בטח לא יותר ממה שהיה כאן בתחילת העשור הקודם.

חברות התרופות הגדולות תרמו להסתדרות הרופאים 2.8 מיליון שקל בשנה

בדיקה של נתוני משרד הבריאות מעלה כי ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) קיבלה כ-2.8 מיליון שקל מחברות תרופות ב-2017 לבדה. מרבית הכסף מיועד למימון טיסות וכנסים לאנשי הארגון, תוך יצירת חשש לניגוד עניינים משמעותי. ולא פחות חשוב: הר"י היא אגודה עות'מאנית המתנהלת במחשכים

| עידן בנימין |

איך הייתם מרגישים אם הרופא שרשם לכם תרופה חזר הרגע מביקור בחו"ל על חשבון החברה שמייצרת את אותה תרופה? או מה הייתם אומרים אם הארגון המייצג את אותו הרופא וחבריו, זה שיושב בעמדות מפתח בבתי החולים, קופות החולים ובוועדות רפואיות שונות – היה זוכה לתרומות רק מבעלי העניין בתחום – חברות התרופות עצמן?

תכירו את ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), המייצגת כ-95% מהרופאים במדינה. הר"י הוקמה ב-1912 והיא אגודה עות'מאנית – מצב חוקי עתיק ומעוות המאפשר לארגון לא לפרסם את דו"חותיו הכספיים, ולהתנהל במחשכים.  

ממידע שהגיע ל"שקוף" עולה כי תקציב הר"י עומד בשנים האחרונות על כ-80 מיליון שקל בשנה, כ-75% מקורם בדמי חבר שמשלמים הרופאים. הארגון מעסיק כ-70 עובדים.

אך בדיקה שלנו גילתה כי בנוסף לדמי החבר, זוכה הארגון לתרומות לא מבוטלות מחברות התרופות: כך בשנת 2017 קיבל הארגון כאמור 2.8 מיליון שקל – מתוכם "פייזר" לבדה תרמה כחצי מיליון שקל, "נובו" 445 אלף שקל ו"אסטרה-זנקה" 336 אלף שקל. 

תרומות להר"י

לטובת מה נתרם הכסף? רובו, כשני מיליון שקלים, נתרמו לטובת מימון נסיעות וכנסים של אנשי הארגון בארץ ובחו"ל. חצי מיליון שקל נוספים הוקצו לסעיף "אחר".

יעוד התרומה

בהר"י טוענים כי אינם מקבלים תרומות

משרד הבריאות מפרסם מדי שנה דו"ח על תרומות במערכת הבריאות (בתי חולים, קופות חולים, עמותות ואיגודים מקצועיים שונים, ביניהם הר"י). מרבית הכסף שנתרם במערכת באופן כללי, כ-71 מיליון שקל ב-2017, מקורו בחברות התרופות.

העובדה שמשרד הבריאות מוצא חשיבות בהשקפת התרומות מעידה על החשש ממעורבות מוגברת של כסף תאגידי במערכת הבריאות. בעבר מנכ"ל המשרד אף הביע זאת בקולו ובהמשך פרסם הנחיות בנושא בנוגע לפגישות של רופאים עם תועמלני חברות תרופות. למרבה הכעס, יו"ר ההסתדרות הרפואית, ציון חגי, הורה בזמנו לרופאים שלא לקיים את הנחיית משרד הבריאות.

יו"ר ההסתדרות הרפואית, ציון חגי. הורה לרופאים להתעלם מהנחיית משרד הבריאות שלא לפגוש נציגי חברות תרופות.

כך או אחרת, לפני כשנה וחצי פנתה עו"ד נילי אבן חן מ"התנועה לאיכות השלטון" להר"י בבקשה לקבל את הדו"חות הכספיים של הארגון ולעמוד על מקור ההכנסות שלו. תשובת הר"י: "הארגון אינו מקבל תמיכה כספית כלשהי מהמדינה ואינו מקבל תרומות".

בעקבות הגילויים שלנו המצביעים כי הארגון בהחלט קיבל כספים משמעותיים מחברות התרופות, פנינו להר"י בכמה שאלות – אך מהארגון לא נמסרה תגובה. 

הר"י פרסמה בעבר חוות דעת על ניגוד העניינים בו היא והרופאים שהיא מייצגת מצויים, והציגה טענה כוללת של "רע הכרחי". חוות הדעת מתנגדת להצעה להכליל את הרופאים בחוק שאוסר על עובדים בשירות הציבורי לקבל מתנות: "ההסתדרות הרפואית בישראל מכירה בבעיות האתיות הנובעות ממערכת יחסים זו, ובראשן החשש כי תהיה השפעה על ההתנהגות המרשמית של הרופא, אך היא סבורה כי בעיה זו יש לפתור בדרכים אחרות, במישור האתי ולכן היא מתנגדת להצעה זו, שכן באמצעותה יבוא הקץ על הלימוד הרפואי, על ההתקדמות המדעית והטכנולוגית ועל רמת הידע של אנשי הרפואה במדינה".

כל הסיבות שהאופוזיציה בישראל היא רוח רפאים פרלמנטרית

הכנסת, בסופו של דבר, תחזור להתכנס, ואנחנו חייבים לדבר על איך תיראה בה האופוזיציה. למה? כי לא משנה מי יכהן בה – ידיו כבולות, ואלו חדשות גרועות למי שלא יהיה בשלטון וגם למי שכן. אז בואו ניקח צעד לאחור וננסה לפענח איך להשתמש בכלים אופוזיציוניים בערמומיות כדי לשנות מציאות

| תומר אביטל |

מה זו בעצם האופוזיציה? עצרתם פעם לחשוב? כמעט מחצית מחברי הכנסת נמנים על הצד המנוגד לשלטון, ואנחנו רוצים להאמין שהם עושים את המקסימום שהם יכולים. אבל מה זה זה בדיוק המקסימום הזה? צעקות במליאה? הצעות אי אמון?

זה לא ממש ברור. נכון, קשה יותר לשפוט את מי שמהותו הוא הסתייגות מהצד השני – כן כך מוגדרת באתר הכנסת אופוזיציה על דרך השלילה: האופוזיציה היא מפלגות שאינן שותפות להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה. אפילו השם של אופוזיציה בעברית תקנית הוא: "נגדה".

אבל התמונה הרבה יותר מורכבת.

האופוזיציה שיכלה לנצח ב-62 הצבעות במליאה אלמלא שכחה להגיע למליאה

בואו נתחיל. המטרה של אופוזיציה לפני הכל, היא להחליף את השלטון – אבל גם להגביל אותו. הרי החבר'ה שלא נכנסו, עדיין נבחרו על ידי המונים והם אמורים לייצג את המיעוטים שלא זכו לשבת בממשלה, לבקר את מי שכן, לפקח עליהם ולהציג אלטרנטיבה בועטת שוב ושוב. שימוש נבון וערמומי בארגז הכלים העומד לרשות האופוזיציה יכול להוביל לתקיעת מהלכים שלטוניים, להדלפות מביכות ואפילו לעריקות. 

האופוזיציה המהודקת שהובילה מפלגת הליכוד בעשור הקודם, לדוגמא, הצליחה בין היתר להעביר שורת הצעות חוק בניגוד למדיניות ממשלת אולמרט, כמו הארכת חופשת לידה בשכר והגברת השקיפות של חברות ממשלתיות. 

לעומת זאת, באופוזיציה שהובילה בתחילת העשור ציפי לבני עשו את כל הטעויות האפשריות. הם החליטו למשל לוותר על תפקיד אשר מוענק לה באופן מסורתי – ראשות ועדת הכלכלה. לבני סחרה אותה בראשות ועדת החוץ והביטחון. הקואליציה, לא פספסה את ההזדמנות להנהיג ככה ועדה חשובה, להתחמק מביקורת ולהעביר רפורמות. נכון האופוזיציה קיבלה את חוץ וביטחון שהיא ועדה יוקרתית. אלא שזו הייתה טעות מרה: מה כבר יכולה לעשות אופוזיציה בוועדה שהדיונים שלה סגורים לציבור, וגם ככה מקבלת לרוב החלטות ממלכתיות? ביטחון, הסתבר, זה המקום האחרון דרכו אפשר להנהיג מחאה.

זה היה רק סימפטום אחד של אופוזיציה לא מתפקדת. בין 2009 ל-2012 גילינו שהאופוזיציה יכלה לנצח ב-62 הצבעות במליאה על חוקים שחבריה בעצמם הגישו, אלא שהם שכחו להגיע להצביע. בנוסף, שאילתות שהוגשו לא היו נשכניות ולא זכו להדים, והשימוש התכוף מדי בהצעות אי אמון חסרות סיכוי הגחיך את הפוטנציאל של המהלך הזה.

מליאת הכנסת – בדרך כלל ריקה

כשבאופוזיציה התיישבו על הרצפה וסירבו לקום

היו לה גם רגעי נחת. ביולי 2011 הצליחה למשל אופוזיציית קדימה לגרום למבוכה קואליציונית: ברוב של 19 מתנגדים מול 15 תומכים בלבד, הצליחה האופוזיציה להפיל במהלך חריג ונדיר הצעת חוק ממשלתית לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.  

קדימה ביצעה את המחטף בעורמה: ח"כים שלה טענו שהם בעד החוק, וכשחברי קואליציה יצאו מהמליאה התקיימה ההצבעה. רוב הנוכחים הצביעו נגד והצליחו להפיל אותו. כך גם ב-2015 כשהאופוזיציה הצליחה לתקוע מהלך ממשלתי.

כלומר, בתחכום מינימלי וניהול אפקטיבי האופוזיציה יכולה לשבש את מהלכי הקואליציה, להקשות עליה ואף לבלום את חלק ממהלכיה. בארצות הברית למשל, כשהקואליציה סירבה לחוקק חוקים להגבלת נשיאת נשק, אז חברי האופוזיציה פשוט התיישבו על הרצפה וסירבו לקום. הדבר סוקר בכבדות ועורר דיון ציבורי.

כן, גם זה קורה. ולמקרי קיצון שמור הנשק הגרעיני – להתפטר, אבל כולם יחד. אלדד יניב הציע באחד הרגעים בהם האופוזיציה הייתה חסרת אונים לעומת חוק שהיא עצמה הגדירה כאנטי דמוקרטי – להתפטר. שכל חברי האופוזיציה יתפטרו יחדיו, וגם מחליפיהם ישגרו יחד את המכתב ליו"ר הכנסת – נראה את הציבור נשאר אדיש למחזה שכזה.

ארגז הכלים של האופוזיציה

אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. שימוש בארגז הכלים של האופוזיציה יכול לכלול בשלב ראשון צמצום קיזוזים, כלומר לבטל את הרישיון של חברי קואליציה להבריז מהמליאה בתמורה להברזה הדדית של האופוזיציה. בנוסף תזמור מתקפות על הקואליציה, להביך אותה דרך הצעות חוק מתוחכמות, ופיתוי חברי קואליציה לערוק לשורותיהם – כל אלו יחזקו את האופוזיציה. 

דוגמאות? בליכוד התקזזו בלי סוף בכנסת היוצאת עם הרשימה המשותפת. אילו הח"כים הערביים היו מסרבים – השלטון היה צריך להילחם כל יום מחדש על רוב במליאה. 

או קחו למשל הצעת חוק הנשכנית אך חסרת סיכוי של תמר זנדברג – שביקשה לאסור על שרים לנסוע בשבת ברכבי השרד שלהם. ההצעה כמובן נפלה אך היא הנכיחה את המציאות שבה מהציבור הרחב נמנעת תחבורה ציבורית בשבת, בעוד חברי הממשלה נהנים מרכבים על חשבונו. חשוב להימנע מפופוליזם ולהגיש אלפי הצעות חוק מיותרות, אבל בהחלט אפשר להגיש הצעות ממוקדות שמביכות את הממשלה.

יש עוד שלל כלים: שאילתות ודרישת מידע מהממשלה, חיוב ראש הממשלה להגיע לדיון אם מצליחים לגייס 40 חתימות של חברי כנסת. כלי נוסף שנשקל כעת בישראל הוא הקמת ממשלת צללים בו לכל שר מתמנה כתמונת מראה ח"כ מהאופוזיציה, שמבקר כל פעולה שלו ומציע מדיניות חלופית דרך קבע. 

"על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. לדבריו, "כשבגין היה רה"מ, העבודה הקימה אופוזיציה לוחמנית ופעילה. הם מינו שרי צללים – שהתמחו וביקרו עניינית את השרים בקביעות. הם העלו שאלות רבות לשרים, הממשלה גמגמה והיו לכך הדים". 

לשאלה מדוע האופוזיציה נחלשה, ענה: "הצורך לנצח בפריימריז ולהופיע בטלוויזיה דורש פרסנוליזציה, המפלגות לא ממוסדות ולא ממושמעות. צריך גם מנהיג נותן טון ומכוון את הדברים. אלא שחילוקי הדעות שפעם היו בין המפלגות עברו לתוך המפלגות".

פרופ' אברהם דיסקין מהמרכז הבינתחומי אמר לי כי "האופוזיציה תמיד מוגבלת. הראיה לעניין הזה היא שמקום המדינה ועד היום רק פעם אחת נפלה הממשלה באי־אמון בתרגיל המסריח, שגם הוא בסוף לא צלח".

אבל מי אמור להוביל את כל זה? קבלו את ראש האופוזיציה

זה אולי יפתיע אתכם, אך בחמישים השנה הראשונות לא היה מוגדר תפקיד ראש האופוזיציה. כלומר זה לא היה כתוב בשום מקום. ראשי ממשלה התייחסו אליהם באופן מיוחד רק אם חשקו בכך. מנחם בגין למשל היה 12 שנה ראש אופוזיציה אבל זה לא היה רשמי. והוא עשה את זה נפלא. 

ב-63' בגין כתב מאמר על מהות האופוזיציה. הוא הסביר שתפקידה מחייב התנגדות לחוקים "רעים", במילותיו, ולהביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה וכמובן הפלתה.

בגין אמר כי "בעוד הממשלה משוכנעת שהאופוזיציה תוקעת מקלות בתוך גלגלי העגלה הנמצאת במעלה ההר, מאמינה האופוזיציה שהיא עוצרת בעד העגלה המידרדרת אלי תהום".

בגין הבהיר: "תפקידה הממלכתי של האופוזיציה לעמוד על המשמר; להתייצב נגד כל עוול; להילחם למען כל עניין צודק; להוקיע כל שגיאה; להתריע על כל סכנה". לדבריו, "במדינה בלי אופוזיציה – אין דמוקרטיה!" בגין נלחם כדי שחברי כנסת, אפילו כאלו מהקואליציה יוכלו להתבטא בחופשיות כדי ששלטון דורסני לא יעביר בכוח עריצותו חוקים אותם כינה גרועים.

מנחם בגין

עדכונים ב-4 עיניים מראש הממשלה

בשנת 2000 חוקקה הכנסת חוק שעיגן רשמית את תפקיד ראש האופוזיציה. החוק קבע שלתפקיד ימונה חבר כנסת מהסיעה הגדולה ביותר מסיעות האופוזיציה.

ראש האופוזיציה עצמו קיבל מעט מאוד: סעיף אחד מאפשר לו לנאום ישר אחרי ראש הממשלה במליאה, ומייחד לו מקום בטקסים ממלכתיים, השכר שלו משודרג קצת יותר מהח"כים. הסעיף שבאמת הופך את התפקיד ליוקרתי מחייב את ראש הממשלה לעדכן את ראש האופוזיציה בענייני המדינה לפחות אחת לחודש. ח"כ בני גנץ אגב, לא מממש את הזכות הזו (קראו כאן).

ואם חשבתם שבישראל מתחלפים הרבה ממשלות קלטו את המספר הבא: כ-16 ראשי אופוזיציה כיהנו משנת 2000, כשבזמן הזה היו רק 4 ראשי ממשלה.

אז ח"כים מתקוטטים על התפקיד, אבל רק כדי להתקוטט לאחר מכן עם כל העולם. כי כפי שרחבעם זאבי טען בעבר: לקואליציה יש דבק המאחד אותה סביב שלל סוגיות. לאופוזיציה יש רק דבק אחד, הרצון להפיל את הקואליציה .

אבל בוא נהיה הוגנים. לא קל להיות באופוזיציה. הח"כים שנקלעו אליה צריכים לשחק במגרש עקום לגמרי. למה? כי הקואליציה היא זו שקובעת את הכללים, והיא מאז ומתמיד ניסתה להצר את צעדי האופוזיציה. זה הגיוני. בן–גוריון השתדל להתעלם ממפלגות מהצד השני של המתרס — כמו חירות ומק"י — וכשאני אומר להתעלם – אני מתכוון לפשוטו כמשמעו. הוא אפילו סירב לקרוא למנהיג חירות מנחם בגין בשמו. 

ובעשור האחרון כשאותן מפלגות מוצאות את עצמן שוב ושוב בשלטון, אז בשלב מסוים הן החלו לבטל כמה מהאיזונים והבלמים שנתנו לאופוזיציה את כוחה. 

הקואליציה שמה מקלות בגלגלים הרעועים מראש של האופוזיציה

עוד לפני הדיבורים בשנה האחרונה על החלשת בג"צ, כלי אופוזיציוני מרכזי, הקואליציה – שכנראה לא חוששת שיום אחד תיהפך לאופוזיציה בעצמה – החלישה משמעותית שני כלים קלאסיים אחרים שהיו בארגז הכלים האופוזיציוני. מדובר בפיליבסטרים והסתייגויות. לא להירדם – מדובר בתחמושת משמעותית בארסנל האופוזיציוני.

הסתייגויות הן בקשה לשינויים קטנים בחוק, למשל שינוי של תקציב לסעיף מסוים ממיליון שקל למיליון שקל ואחד. פיליבסטר זה כשחבר כנסת עולה לנאום נאום אינסופי על בימת הכנסת במטרה להשהות מהלכים קואליציוניים. אלו הם שני תכסיסים שיכלו לעכב הצבעות על מהלכים שלטוניים כמעט למשך נצח (או לפחות עד שמושגת פשרה בין הצדדים).

ח"כ איתן כבל מקריא את מגילת איכה בתימנית – לחצו על התמונה

למעלה תראו את איתן כבל שהקריא את מגילת איכה בתימנית כדי לעכב את חוק ההמלצות. אבל לפעמים, הנאומים פחות הומוריסטיים ונועדו פשוט לשבש את מהלך העניינים. מדליית זהב כנראה מגיעה למיקי איתן, השר לשעבר מהליכוד, שנאם ב-93' לא פחות מ-10 שעות ו-7 דקות  (ברצף!) כדי לעכב את אישור תקציב המדינה.

אלא שהרבה יותר קשה להשתמש בתכסיסים האלו היום: בתקנון הכנסת הוזרקו בשנים האחרונות סעיפים לפיהם הקואליציה יכולה לכפות סד זמנים במליאה ובעצם לקצר בכוח פיליבסטרים והסתייגויות. אז מה עושים כשהאופוזיציה מגישה אלפי הסתייגויות? שיטת האקורדיון – הצבעה אחת ויחידה על שלל הסתייגויות דומות. בום – הכלי האופוזציוני איבד מכוחו ומזוהרו. מעניין מה יגידו על כך חברי הקואליציה ביום בו יישבו בספסל הנגדי.

המפלגות הערביות: החתן לא מעוניין, והכלה מוותרת מראש

אה, ולישראל יש עוד בעיה, הקטע המציק הזה, שאנו לא כל כך אוהבים לחשוב עליו, מפלגות ערביות. זו בעיה משום שאלו מפלגות שמעולם לא היו בשלטון – וגם האופק לא מבשר על שינוי כלשהו. גם החתן לא מעוניין, וגם הכלה מוותרת מראש.

למה זו בעיה? כי למפלגות הערביות אין מושג איך השלטון נראה מבפנים, ולכן קשה להן יותר להתנהל באחריות או לשמש כאופוזיציה יעילה. הן  בעיקר יכולות להתנגד למדיניות שהממשלה מציעה, וזהו.

ח"כ אחמד טיבי

כמובן שגם ח"כים רבים במפלגות שמאל-מרכז לא היו חברים בקואליציה מעולם, אך אלו חשים כי עוד יש "אור בקצה המנהרה השלטונית". המפלגות הערביות, מנגד, מקלות על הקואליציה. זה מוריד 12~ חברי כנסת במאמץ להחלפת השלטון.

יש מה לעשות? כן, המון

ואם זה לא מספיק, אז גם ועדות הכנסת לא מותאמות לתחומי משרדי הממשלה אלא לנושאים. שמעתם על השר לחוק, חוקה ומשפט? יש שרה למעמד האישה? לא. אבל ככה פועלות הוועדות בכנסת. ולכן האופוזיציה לא יכולה דרכן לפקח על הממשלה. 

וזה לא חייב להיות ככה. לפי אור טוטנאור, לשעבר חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, כמעט רק בישראל הוועדות לא חופפות את תחומי משרדי הממשלה. למה זה פוגם ביכולת הפיקוח שלהן? כי הח"כים, גם הנדירים שבאים בקביעות לוועדה, לא יכולים לפתח יכולת פיקוח על משרד ממשלתי ספציפי אלא מחזיקים שלל כדורים באוויר בחלוקה נושאית.

את התוצר של כל הבעיות האלו מכיר כל מי שעוקב אחר הפוליטיקה: ח"כים מהאופוזיציה בורחים מהוועדות ומנצלים את זמנם לכלי אחר ריק מתוכן – הגשת הצעות חוק – אלפים מהן. ולרובן אין סיכוי לעבור. למה? כי מי ששולט בחקיקה זו הקואליציה, ולהם פחות מתאים לתת פרס ליריבים הפוליטיים שלהם.

אז מה אפשר לעשות כדי לשפר את הפיקוח על הממשלה?

קודם כל רפורמה בוועדות הכנסת. להצמיד את תחומי האחריות של ועדות למשרדי ממשלה, לצמצם את מספר החברויות בוועדות – אם צריך דרך העלאת מספר הח"כים. מדינת ישראל התבגרה בשנים האחרונות לא מעט, אבל נשארנו עם אותו מספר של נציגים – 120. בהמשך אפשר לדבר על מתן כלים נוספים לאופוזיציה – דוגמת הרחבת חיוב השרים ורה"מ לספק מענה לשאלות במליאה, ועוד.

כפי שהעוקב שלנו אורי קליינר כתב, לא רק מדובר בכלים. לדבריו, "הצעדים ליציאה מהקיפאון פשוטים: להבין את המציאות הפוליטית האמיתית בישראל, להציע חלופה ערכית ואידאולוגית לשלטון ולפעול, במישרין, לקידום הנושאים הקרובים ללב ציבור הבוחר. רק כך נקבל שיח ציבורי מעמיק, רק כך נקבל אופוזיציות רעיוניות"

ובנוגע לאופוזיציה הנוכחית? בכנסת ה-22 ראוי שגנץ ולפיד ישוחחו עם ראשי כל מפלגות האופוזיציה ויקבעו יחד באילו מקומות חשוב להם להילחם יחד ואילו נושאים הם מעוניינים לקדם. אם יצליחו להתגבש כגוש אחד ולעבוד בתיאום סביב הם יכולים להגיע, כפי שראיתם, להישגים גבוהים. אלא שגנץ כאמור, אפילו לא מממש את זכויותיו הבסיסיות ביותר כראש המפלגה הגדולה שאיננה מפלגת שלטון.

רוצים לעזור? הנה הצעה – פנו ליולי אדלשטיין

לסיום נקרא לכם, חובבי דמוקרטיה מכל צבעי הקשת הפוליטית, לפנות ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בנושא. בקשו ממנו להגביל את מספר הוועדות בהן ח"כ יכול להיות חבר – לשתיים בלבד. 

כן, מכל המחקרים שקראתי ומכל האנשים ששוחחנו איתם זה נראה מהלך שיהיה גיים-צ'יינג'ר רציני. זה יגדיל את המומחיות של הח"כים, יעזור להם לתפקד פחות כרובוטים ויותר כאנשים אמיתיים. 

הדרך הקלה לכך היא הגדלת מספר חברי הכנסת. אבל הנה פטנט: אפשר לצמצם את מספר השרים וסגני השרים המיותרים. זה יקרה מעצמו אם אדלשטיין ינחה את הח"כים להגביל את חברותם לשתי ועדות בלבד, וכל זה יכול לקרות עם קצת לחץ ציבורי לשינוי כיוון הפלגת הספינה הפרלמנטרית לכיוון הנכון.

אגב, אדלשטיין בקטע. הוא הקים את יחידת כת"ף שמגבירה את הפיקוח על הממשלה. הוא אף עיגן נוהל משובח שיכול קצת לשנות את מאזן הכוחות בין הכנסת-לממשלה – לפיו, עובדי ציבור שלא יתייצבו בפני ועדות הכנסת כשיוזמנו, אפשר יהיה להטיל עליהם סנקציות כמו שלילת היתר הכניסה לכנסת ולעכב דיון במליאה של סוגיות של המשרד אליו הם שייכים.

אנחנו בעד המקל הזה, והגיע הזמן גם לגזר – להקל על הח"כים לעשות את העבודה למענה נבחרו. רק כך האופוזיציה תוכל לדרוש ולקבל תשובות מהחבר'ה בשלטון – וזה טוב לכולם.

אופוזיציה גדולה ומלוכדת הולכת יד ביד עם ממשלה חזקה ויציבה. אופוזיציה חלשה, לעומת זאת, מקשה על הממשלה להיות רגישה לדרישות מצד הציבור. כתוצאה היא תהיה פחות אחראית כלפיו. זו הסיבה שמצבה הקשה של האופוזיציה בכנסת ישראל צריך להדאיג את כל מי שאיכות הדמוקרטיה הישראלית ועתידה חשובים לו.

גם כאשר היא לא מתפקדת – הכנסת ה-21 יודעת לעבוד בשביל עצמה 

חברי הכנסת דחו את מועד הגשת הדו"חות הכספיים של המפלגות עד אמצע 2020. כך יישארו במחשכים הכספים הציבוריים שהוצאו על-פני שלוש מערכות בחירות. ההערכה היא כי רוב המפלגות שרויות בחובות כבדים. הסיבה לדחייה: "קשה לערוך את כל הדו"חות האלה"

| עידן בנימין |

 

בתקופה של פחות משנה יערכו בישראל לא פחות משלוש מערכות בחירות: לרשויות המקומיות (אוקטובר 2018), לכנסת (אפריל 2019) ובחירות כלליות נוספות (ספטמבר 2019). כל מערכת בחירות מביאה עימה הוצאות עתק של המפלגות.

להערכתנו, בשנה זו יוציאו המפלגות מעל חצי מיליארד שקל על תעמולה, והן נמצאות בחובות כבדים. הבעיה הגדולה? הכסף לא שקוף ולא ניתן לדעת כיצד הוציאו אותו בפועל ולאיזו מטרה. הבקרה היחידה על תקציב המפלגות מתקיימת אצל מבקר המדינה – לו חייבות המפלגות להעביר דו"ח אחרי כל מערכת בחירות ובסיום כל שנה. 

הדו"ח אותו המפלגות נדרשות להגיש הוא על כסף ציבורי – כספי מימון מפלגות – והמבקר מצביע באופן עקבי על מחדלים ורשלנות בהתנהלות המפלגות, ואפילו קונס אותן בכל שנה במאות אלפי שקלים בעקבות כך.

המפלגות רוצות להסתתר מהציבור

לאור צפיפות הבחירות ומאות המיליונים שנשפכים על-ידי הפוליטיקאים במחשכים, פנינו מיד לאחר פיזור הכנסת למבקר המדינה בבקשה שיפרסם את הביקורת על דו"חות המפלגות עוד לפני הבחירות הבאות. הפלא ופלא, שבוע ימים לאחר שפרסמנו את דבר הפנייה, התקיים דיון קצר להחריד בוועדת הכספים שדאג לדחות את הגשת הדו"חות למבקר למעמקי שנת 2020!

"הייתה בקשה של סיעות הכנסת להגיש את הדוחות הכספיים שלהן באיחור בשל סמיכות כל מועדי הבחירות למיניהם והקושי שלהן להגיש ולערוך את הדוחות התקציביים. הבקשה הייתה להגיש באיחור את הדוח לשנת 2018" – במשפט משמים זה הציגה חנה רותם ממשרד מבקר המדינה מעשה טיוח שערורייתי של הפוליטיקאים.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

את הדו"חות לשנת 2018 היו צריכות המפלגות להגיש עד חודש מאי 2019 – אותן דחו לינואר 2020. את הדו"חות ממערכת הבחירות האחרונה היו צריכות המפלגות להגיש עד אוגוסט, והגשתן נדחתה למאי 2020. 

החלק המוזר: מבקר המדינה הסכים לבקשת הדחייה. רותם עוד אמרה בדיון: "מבקר המדינה אמנם סבור שחבל שלא ניתן יהיה לעשות את הביקורת בזמן ותוצאות הביקורת לא יובאו לידיעת הציבור מוקדם ככל האפשר, אבל נוכח הנסיבות האלה הוא הסכים לבקשת הסיעות".

יוסף שפירא, מבקר המדינה – ויתר למפלגות

פנינו למבקר המדינה ושאלנו מדוע הסכים לכך. משם נמסר כי "סמיכות הזמנים בין הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018 לבין הבחירות לכנסת ה-21 שהתקיימו באפריל 2019 והקדמת הבחירות לכנסת ה-22 לספטמבר 2019, הטילו עומס כבד על הסיעות אשר מקשה עליהן להגיש למבקר המדינה את דוחותיהן הכספיים לתקופות השונות במועדים הקבועים בחוק. 

לפיכך סבר מבקר המדינה הקודם שיש להיעתר לבקשת הסיעות בנוגע  לדחיית מועדי הגשת הדוחות הכספיים והחשבונות של הסיעות והרשימות לתקופת הבחירות לכנסת ה-21 והכנסת ה-22. ואכן ועדת הכספים שבידיה הסמכות לכך, קבעה מועד חדש  והדבר פורסם ברשומות".

אגב, "הדיון" בנושא היה קצר להחריד וארך לכל היותר 3 דקות. פרוטוקול הדיון המלא בוועדת הכספים לעיונכם בקופסה פה למטה.

איך מבטלים שקיפות חיונית בדיון של שלוש דקות

משה גפני (יהדות התורה, יו"ר הוועדה): "הארכת מועדים, לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973. את יכולה להסביר לנו? רבותי, עכשיו זה לא הצעות לסדר. עכשיו זה דיון של הוועדה שנצטרך גם להצביע בעקבותיו. בבקשה.

  • חנה רותם (מבקר המדינה): אני ממשרד מבקר המדינה. אני רוצה להדגיש שזה לא בקשת מבקר המדינה אלא בקשה של הסיעות.
  • משה גפני: אם תוכלי רק להציג את הבקשה.
  • חנה רותם: הייתה בקשה של סיעות הכנסת להגיש את הדוחות הכספיים שלהן באיחור בשל סמיכות כל מועדי הבחירות למיניהם והקושי שלהן להגיש ולערוך את הדוחות התקציביים. הבקשה הייתה להגיש באיחור את הדוח לשנת 2018.
  • משה גפני: למה הם ביקשו להגיש את הדוחות באיחור?
  • חנה רותם: הם טוענים שקשה להם לערוך את כל הדוחות האלה.
  • יעקב מרגי (ש"ס): הם עכשיו עוסקים בשלוש מערכות בחירות: ברשויות המקומיות, בכנסת ושוב בכנסת.
  • קריאת ביניים: ופריימריז.
  • יעקב מרגי (ש"ס): פריימריז לא קשור.
  • חנה רותם: פריימריז לא קשור. בפריימריז הגשתם את הדוחות והם אצלנו. זאת בקשתם. מבקר המדינה אמנם סבור שחבל שלא ניתן יהיה לעשות את הביקורת בזמן ותוצאות הביקורת לא יובאו לידיעת הציבור מוקדם ככל האפשר, אבל נוכח הנסיבות האלה הוא מסכים לבקשת הסיעות.
  • מיקי לוי (כחול לבן): גברתי, אמרת כאן משהו חשוב מאוד, שמבקר המדינה סבור שצריך לעשות את הביקורת בזמן. שמעתי נכון? 
  • חנה רותם: נכון.
  • מיקי לוי (כחול לבן): לא סתם אני שואל כי אחת האמירות היא שייגמרו פרויקטים ואחר כך נבקר. אם יש טעות, לדוגמה, ברכישת קרונות רכבת, אחרי שירכשו יבדקו? לכן מה שאמרת הוא חשוב מאוד.
  • חנה רותם: מה שאמרתי התייחס למועדים הקבועים בחוק בקשר לחוק מימון מפלגות. בואו לא נייחס לי דברים נוספים ואחרים.
  • היו"ר משה גפני: חבר הכנסת מיקי לוי לוקח את הדברים שלך ברצינות, לא רק לגבי מועדי הגשת הדוחות אלא גם לגבי רכישת קרונות ופרויקטים אחרים.
  • מיקי לוי (כחול לבן): לעשות ביקורות בזמן. תעבירי למבקר החדש שאני מאחל לו הצלחה ומבקש שיעשה ביקורות בזמן ולא אחרי, כאשר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. זה אמירה מסוכנת מאוד, ואני אומר אותה לפרוטוקול.
  • קריאה: הוא כבר דיבר קודם. מה, הוא יחזור בו פתאום?
  • מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אלה אנשים ראויים שעומדים מאחורי המילה שלהם. הם למדו מאיתנו.
  • היו"ר משה גפני: יש מי שמתנגד לבקשת ההארכה? לא. אז אם אפשר בבקשה להקריא את המועדים".

מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור באפילה

משמעות המהלך החפוז: הציבור לא יוכל לדעת כיצד התנהלו המפלגות בבחירות לרשויות המקומיות ואלה לכנסת ה-21 עד אחרי הבחירות לכנסת ה-22, עד אז יוצאו עוד כספים רבים והחובות יתפחו. 

שאלנו את המבקר מי הסיעות שפנו אליו בנושא, ומתי. ממנו נמסר כי "הסיעות שפנו הן: הליכוד, העבודה, יש עתיד, חוסן לישראל וש"ס […] מועד הפניה למשרדנו – יוני 2019".

האם מישהו במפלגות נבהל מהפנייה שלנו למבקר וחטף בהלה מהסיכוי שהמבקר יתאמץ לפרסם את הביקורת טרם הבחירות לכנסת ה-22? שאלה זו תישאר פתוחה כרגע. 

אך אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו אז הרי שבעוד שנה נראה בדו"חות שחלק מהמפלגות עברו על החוק, נכנסו לחובות עמוקים ו"איבדו קבלות". נכון, הן יקנסו – אבל כאשר זה כבר לא יהיה רלוונטי. קנס של 300 אלף שקל אף פעם לא הרתיע אותן. ואם יחסר כסף בקופה, הח"כים כבר ידאגו לתקן את החוק כפי שעשו בעבר.

*

אלו הח"כים שנכחו בדיון: משה גפני, מיקי לוי, יעקב מרגי, אבי ניסנקורן, עודד פורר, אורלי פרומן, אורית פרקש-הכהן, שלמה קרעי ומיכל שיר.

תמונת כותרת: יוסי זמיר

הגירעון הוא לא קטסטרופה – אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדות // דעה

משה קאשי האשים אותי בחוסר דיוק וזריעת פאניקה בנושא הגריעון בתקציב המדינה – אך הנתונים עליהם התבסס בתגובתו הם, במקרה הטוב, לא מדויקים. כדי לטפל בגירעון נצטרך לבצע מספר צעדים לא נעימים, כמו קיצוץ בהוצאות לצד העלאות מיסים – וכדאי שנבצע אותם בהקדם. אסור להישאר שאננים ולהתייחס לנושא בקלילות

בתגובה למאמר "תפסיקו לעשות דרמה מהגירעון" (8/7/2019)

| טור אורח: טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

ראשית, חשוב לי לומר תודה למשה קאשי על התגובה שלו לכתבתי הראשונה בנושא הגירעון. המטרה שלי בכתיבה היא לא לבסס אידיאולוגיה כלכלית – אני הרי לא פוליטיקאי – אלא להעביר ידע ולנהל דיון כלכלי. למרות מאמץ לא קטן במעבר על נתונים ובדיקתם – גם אני יכול לטעות בכתיבה של מאמר. אם פספסתי זווית חשובה או נתון רלוונטי, קל מאוד לשכנע אותי בטעותי.

כעת אגיב לנקודות שהועלה במאמר התגובה:

קאשי פותח וטוען שהסיבה לכך שהממשלה מצאה את עצמה השנה בגירעון כבר בחודש ינואר, היא בגלל שנדרש תשלום של 1.7 מיליארד שקל לקרנות הפנסיה הוותיקות. רק מה? התשלום כלל לא בוצע בחודש ינואר, אלא בחודש מרץ – ולכן לא באמת מסביר איך הממשלה הצליחה למצוא את עצמה בגירעון כבר בחודש הראשון של השנה.

בדיקה יותר מעמיקה של נתוני חודש ינואר בהשוואה בין 2018 ל-2019 מלמדת כי ההוצאות על תשלומי ריבית בינואר 2018 עמדו על 4.5 מיליארד שקל לעומת הוצאות ריבית של 4.1 מיליארד שקל בינואר 2019, כלומר הם דווקא קטנו. תשלומי הריבית לא מסבירים את הפער בין ההכנסות להוצאות בינואר. אז מה כן? ההוצאות שגדלו הן אלה של משרדי הממשלה, שתפחו מ-21 מיליארד שקל בינואר 2018 ל-26.4 מיליארד שקל בינואר 2019.

ישראל לא בדרך של יוון

קאשי טוען שגופים בינלאומיים לא הביעו חשש מהגירעון הישראלי וכי הפאניקה בנושא מוגזמת. כאן אקבל חלקית את הביקורת של קאשי לגבי ניסוח הדברים – אולי היה מקום לפרשנות פחות דרמטית. עם זאת, חשוב לציין שדו"חות ה-OECD וקרן המטבע העולמית תמיד כתובים בשפה נייטרלית ולא מעוררת היסטריה, מפני שמדובר בדיווח וסקירה טכנית של המצב הקיים. לטעמי, שני הדו"חות הללו הם דווקא כן דרמטיים בכך שבזמן פרסומם הם סתרו לחלוטין את האמירות של שר האוצר, משה כחלון, שאין בעיה עם הגירעון.

אתן לכם לשפוט לבד את הדברים של קרן המטבע העולמית:

"Israel’s budget deficit is on a rising path, reaching 3 percent of GDP in 2018 despite very low unemployment, lifting debt to 61 percent of GDP. Even with strong efforts to keep spending close to budget allocations, the deficit is expected to rise to 3.5 percent or more in 2019, and current policies imply further deficit increases in coming years. Leaving debt on a rising path will constrain Israel’s ability to use fiscal policy to cushion shocks to the economy. The budget deficit should therefore be reduced to 2.5 percent of GDP to ensure that the debt ratio stabilizes".

והנה גם מידע מדו"ח ה-OECD (מתוך ציטוט מתורגם של כלכליסט):

“יש צורך בהידוק המדיניות כדי לעמוד ביעדים הפיסקליים לטווחים ארוכים יותר ולהבטיח כרית ביטחון במקרה של מימוש הסיכונים"…"כדי להיות מסוגל לענות על הצרכים בהשקעה בתשתיות ובחינוך, ולטפח צמיחה מכלילה יותר, על הממשלה לחדש את מאמציה להגביר את היעילות במגזר הציבורי ולשפר את מבנה המס כדי להגדיל את ההכנסות".

חשוב לי לציין שאני מסכים לחלוטין עם קאשי לגבי זה שהכלכלה הישראלית לא עומדת בפני קריסה ואינה בדרכה של יוון. כמו שכתבתי במאמר שפורסם בשבוע שעבר בתגובה לפוסט של יאיר לפיד: "בגלל התנהלות לוקה בחסר של הממשלה מצאנו את עצמנו עם מעט מדי הכנסות לצד התחייבויות תקציביות גדולות. זה אומר שנצטרך לוותר על שירותים ממשלתיים או להגדיל את המיסים, אבל זה לא אומר שהכלכלה הישראלית עומדת לקרוס. אנחנו לא יוון ורחוקים מלהיות יוון. צריך להוריד את הדרמה, לבצע תיקונים תקציביים לא נעימים ולהמשיך הלאה".

החשש האמיתי הוא במקרה ולא נטפל בגירעון בטווח הארוך.

מהות החוב חשובה לא פחות מהחוב עצמו

קאשי מזכיר את זה שיחס החוב תוצר של ישראל, שעומד על 59.4 אחוזים, נמצא מתחת לרף של אמנת מאסטריכט שקובעת שהרף להתקבל אל מדינות גוש היורו צריך להיות 60 אחוזים. קאשי גם מציין שגרמניה עצמה לא עומדת ברף ויחס החוב תוצר שלה הוא 63 אחוזים.

הבעיה בטיעון הזה היא ההתעלמות מהחשיבות הגדולה של 60 האחוזים. כמו שציין נגיד בנק ישראל בישיבת הממשלה בנוגע לגירעון: "יש הבדל גדול בין ירידה מרמה של 70% ל-65% תוצר, לעלייה מרמה של 60% לאותם 65%, בעיקר כשלא מסתמן תוואי אמין לצמצום נטל החוב בהמשך". במידה וישראל תתחיל להתרחק מגבול 60 האחוזים ולא תטפל בבעיות, קיים חשש שחברות דירוג האשראי לא יהססו להוריד את דירוג האשראי בזמן יחסית קצר ונחזור לשלם יותר כסף על הריבית שלנו.

קאשי גם מתעלם מכך שלמרות שגרמניה בעלת חוב גדול משל ישראל היא נמצאת בעודף תקציבי מאז 2010 ומצמצמת את החובות שנגרמו בגלל משבר כלכלי. ליתר דיוק, קיימות כלכלות חזקות ומובילות בעולם שחוגגות על הגירעון שלהן כמו ארצות הברית, אנגליה, צרפת, ספרד ואיטליה אך כולן זוכות לביקורת לא מעטה על ההתנהלות וחלקן זכו להורדות דירוג אשראי בשנים האחרונות. לעומת זאת הכלכלות שזוכות לשבחים ולרמת חיים גבוהה כמו נורבגיה, איסלנד, דנמרק, שוודיה, קוריאה, אוסטרליה, ניו זילנד, הונג קונג ושוויץ  כולן נמצאות רחוק מתחת ל-60 אחוזים וכולן מתנהלות עם עודף או עם אחוזי גירעון נמוכים משמעותית מאלו של ישראל.

קאשי מזכיר שהחובות של ישראל מחולקים בין חוב חיצוני לחוב פנימי והזכיר בצדק, כמו גם קוראי המאמר המקוריים בתגובות, שהנתון חסר במאמר המקורי. בדיעבד אני מסכים שהייתי צריך להוסיף את הנתון, אבל בטח שלא הכחשתי אותו. בתגובות הפניתי את המגיבים אל החלוקה המדויקת של החוב בין פנימי לחיצוני כמו שזו מופיעה בתקציב המדינה.

למרות זאת, הטענה של קאשי שלחוב הפנימי יש רק השלכות חיוביות או שבעצם "אין הוצאה אזרחית טובה מזאת" – היא בעייתית מאוד. קאשי מציין שמדינת ישראל מסבסדת חלק מהחוב ומשלמת ריבית גבוהה שחוזרת לאזרחים, אבל שוכח שמי שמשלם על הסבסוד הם משלמי המיסים – שמעבירים כסף לממשלה היום ומקבלים את הכסף בחזרה בסוף חייהם – גם אם הם זקוקים לו יותר דווקא עכשיו. הוא גם מתעלם מהעלות הביורוקרטית של גיוס המס והעברתו דרך המנגנון הממשלתי. בנוסף, קאשי מתעלם מכך שמדובר בהטבה שתורמת הכי הרבה למי שמחזיק בפנסיה הגדולה ביותר, שכמעט ולא חוזרת לשכבות החלשות ביותר שחוסכות מעט, או שבכלל לא חוסכות לפנסיה. בגלל המשחקים של גיוס מס מחלק מהאזרחים והעברתו דרך אג"ח לחלק אחר מהאזרחים, יחס חוב תוצר פנימי, למרות שהוא פחות מסוכן מחוב חיצוני, עדיין יוצר עיוות גדול במערכת המס והרווחה – במיוחד במקרה של סבסוד הפנסיות של מדינת ישראל.

הכנסות זמניות, הוצאות קבועות

קאשי ממשיך ומסביר שהסיבה לגירעון נובעת בעיקר בגלל קיטון בהכנסות (וסותר את הטענה שלו עצמו בתחילת הכתבה) וגם כאן מפספס לחלוטין את העובדה שהיה גידול זמני בהכנסות בשנים 2017-2018 אבל ששר האוצר החליט להתחייב להוצאות קבועות וארוכות טווח באותה תקופה. גם בגרף שצירף, קאשי מפספס שפשוט חזרנו להכנסות ברמה שהיינו בה לפני 2017 בגלל הכנסות שהגיעו ממבצע גיוס מס חד פעמי של רשות המיסים ואקזיט של מובילאיי. למרות שכלכלנים הזהירו את שר האוצר שהוא מתחייב להוצאות קבועות גדולות על בסיס הכנסה חד פעמית, משה כחלון בחר להתעלם מהאזהרות.

שר האוצר משה כחלון

שר האוצר משה כחלון

בנוסף, יש סיבה טובה לכך שרק עכשיו משרד האוצר מטפל בבעיות בזמן שרבים התריעו קודם: שר האוצר השתמש במספר תרגילים חשבונאיים כדי להסתיר את ההוצאות הגדולות ולגרום לכך שבתקופת הבחירות יראה כאילו אין גירעון על ידי דחייה של ההוצאות והעברת חלקן אל מחוץ לתקציב המדינה. שר האוצר אפילו התראיין בהקשר לגירעון ואמר: "המומחים מטעם עצמם יתבדו: 2019 תהיה שנה נפלאה". בפועל שנת 2019 היא שנה של צרות כלכליות ומבקר המדינה התחיל בבדיקה לגבי הסתרת המידע מהציבור.

סוף דבר – לא צריך להתלהם

מסיבה לא ברורה לגמרי, קאשי, שאפילו לא בדק את העמוד של כלכלה קלה, יוצר איש קש ומאשים אותי בכך שאני מתנגד להעלאת מיסים כפיתרון אפשרי. לו היה קאשי בודק את סדרת הפוסטים על ניתוח הפתרונות שמציע משרד האוצר, היה מגלה שכתבתי שנדרשת העלאת מיסים ולא תהיה ברירה אלא להעלות את המע"מ. עם זאת, גם הסברתי למה במקביל כדאי לבטל מיסים אחרים מעוותים ולהחליף אותם בעליית מע"מ כדי לצמצם את נזקים. 

אני בהחלט לא מתנגד להעלאת מיסים ואפילו מעביר ביקורת על הורדת המיסים בזמן הגדלת ההוצאות בתקופתו של כחלון, אך עם זאת גם הייתי רוצה לראות ניסיונות לקצץ במקומות הלא יעילים על מנת לצמצם עד כמה שאפשר את העול על אנשים שעובדים קשה כדי להרוויח את שכרם.

קאשי, בלי לבדוק או פשוט לשאול, הניח שאני ליברטריאן שרוצה לבטל את תפקיד הממשלה לחלוטין, את כל שירותי הממשלה ואת מנגנוני הרווחה ואז גם המשיך לתקוף אותי. מציע לקאשי שלא להגדיר אחרים ולתקוף טיעונים שכתבתי ולא כאלה שהוא המציא בעצמו.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

משרד הרווחה מתקצב רק מוסדות תורניים בסעיף תמיכה שנועד לילדים נזקקים

חשיפה: סעיף מיוחד בתקציב משרד הרווחה אמור לתקצב ילדים נזקקים בפנימיות בכ-75 מיליון שקל בשנה. בפועל כל 179 המוסדות שמקבלים את הכסף הם ישיבות או מוסדות לימוד תורניים, חלקם אף נתמכים במקביל בידי משרד החינוך, לכאורה בניגוד לחוק

| ליאת לוי |

שר הרווחה חיים כץ. צילום: יוסי זמיר

״תמיכה שוטפת בילדים נזקקים בפנימיות״ נשמע כמו סעיף חשוב במיוחד בתקציב משרד הרווחה – והוא אכן תופס מקום משמעותי: מדובר בכ-75 מיליון שקל בשנה המהווים 64% מכלל התמיכות שנתן המשרד לעמותות ב-2018 ו-62% מהתמיכות ב-2017. 

אך בדיקה של "שקוף" את הגופים המקבלים תמיכה דרך הסעיף מגלה שמדובר בכסף סקטוריאלי: כל 179 המוסדות שמקבלים את מימון התמיכה הם ישיבות או מוסדות לימוד תורניים.

סעיף שנולד מהסכמים קואליציוניים

התמיכה בילדי פנימיות הוא כאמור אחד סעיפי התמיכות הגדולים של המשרד. טיפול באנשים עם מוגבלויות, למשל, זוכה ב-2.27% מהתקציב בלבד. טיפול בלקויי שמיעה ושיקומם – 1.6%. תמיכה במוסדות ציבור המסייעים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – 6.8%. 

על פניו נראה שהמשרד שם בראש סדר העדיפויות שלו תלמידים נזקקים – אבל בפועל זה קורה רק עבור אלה המשתייכים לזרם מסוים.   

למה משרד הרווחה ״מלבין״ את הסעיף ולא פשוט מכנה אותו "תמיכה בתלמידי ישיבות ומוסדות תורניים"? איך יכול להיות שלמרות שלא מדובר בסעיף תמיכה ייעודי אף מוסד פנימייתי שאינו מגזרי לא נתמך על ידו? 

גורם בכיר במשרד הרווחה אמר לנו כי מדובר בסוד גלוי במשרד וכי הסעיף הוא למעשה תולדה של הסכמים קואליציוניים, אשר גוזרים בשורה התחתונה כסף משמעותי מתקציב התמיכות למטרות שנדמות פוליטיות.

תמיכה מכמה משרדים במקביל בניגוד לחוק

בקריטריוני התמיכה של משרד הרווחה מובהר כי המשרד לא יתקצב מוסדות שנתמכים במקביל על ידי האגף התורני של משרד החינוך. אלא שבדיקה שערכנו מצאה כי כפל התמיכה קיים גם קיים. כך לדוגמא, בשנת 2017, "נזר ישראל", מוסד של חסידות גור שקיבל תמיכה ממשרד הרווחה על סך 818 אלף שקל, זכה באותה שנה גם לתקצוב מהאגף התורני של משרד החינוך על סך 600 אלף שקל.

כך גם ישיבת ״אמרי האמת״ של חסידות גור זכתה בתמיכה כפולה: כ-400 אלף שקל ממשרד הרווחה וסכום כפול ממשרד החינוך, באותה שנה. 

עמותה נוספת בשם ״מוסדות התורה של חסידות גור״ קיבלה כ-2 מיליון שקל ממשרד החינוך ונתמכה במקביל בכחצי מיליון שקל על ידי משרד הרווחה – לכאורה בניגוד לקריטריונים. כמובן שחסידי גור אינם הנהנים היחידים מכפל התמיכות לכאורה והדוגמאות עוד מרובות. תוכלו לבדוק בעצמכם מוסדות – כאן.

ממשרד הרווחה נמסר כי ״סעיף התמיכה מיועד לכל מסגרת חינוך על-יסודית המפעילה פנימייה לילדים הלומדים בה. כל מוסד חינוך פנימייתי מכל מגזר דתי, כללי ולא יהודי רשאי לפנות בבקשה לקבלת תמיכה כל עוד הוא עומד בקריטריונים למתן התמיכה.  המחלקה למוסדות ציבור מבצעת בכל שנה הצלבת רשימות תלמידים, עבורם ניתנת התמיכה, עם רשימות תלמידים עבורם משולמת תמיכה מאגף מוסדות תורניים במשרד החינוך. כאשר בהצלבה נמצא כפל תמיכה, המחלקה מקזזת למוסד זה את הכספים ששילמה לו״. 

למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה. צילום: יוסי זמיר

הפנימיות קורסות

״משרד הרווחה הוא המשרד הכי מופרט בישראל״, אומרת מנהלת פנימייה לנוער בסיכון לשעבר, שמכירה את המערכת כ-20 שנה ומבקשת להשאר בעילום שם. ״הכל עובר למיקור חוץ שהעמיק עם השנים״. היום רוב מעונות חסות הנוער – פנימיות והוסטלים, מנוהלים על ידי עמותות שנתמכות על ידי משרד הרווחה והכסף לא מגיע למוסד באופן ישיר. המודל הזה נחל כישלון חרוץ כפי שניתן להסיק מהמספר הרב של המוסדות שקרסו רק במהלך השנה האחרונה. ״העמותה שמפעילה פנימיות מקבלת 12 אלף שקל ממשרד הרווחה על כל ילד״, היא מוסיפה, ״מתוך זה אנחנו קיבלנו כ-2000 שקל לילד והיינו צריכים להסתדר״.    

המידע המלא לעיונכם

האם אנחנו בונים מספיק דירות? // דעה

משרד הבינוי והשיכון פרסם תחזית למספר הדירות החדשות הצפויות לצאת לשוק בעשור הקרוב, אלא שלפי מחקר של פרופסור צבי אקשטיין המספרים הללו לא מספיקים – והמחסור בדירות צפוי להוביל להמשך עליית המחירים • המדינה מאפשרת בנייה בעיקר בערים החילוניות והמסורתיות, על אף שהגידול הטבעי הגדול ביותר נמצא דווקא במגזרים החרדי והערבי

| טור אורח: טום קרגנבילד – כלכלה קלה |

לפני כשבועיים פרסם משרד הבינוי והשיכון תחזית למספר הדירות החדשות שצפויות להיות זמינות בשוק בעשור הקרוב, לצד קצב הגידול באוכלוסייה ושירותי העירייה שידרשו עבור האזרחים. הדו"ח מתבסס על דירות שכבר נמצאות בתהליכי אישור או בנייה ולכן, בסבירות גבוהה, צפויות להיות זמינות בשוק. 

היכולת לחזות בצורה טובה את היצע הדירות בעשור הקרוב, קשורה לכך שבניה של שכונה חדשה אורכת הרבה זמן. תהליך ייצור הדירה שמפורט בדו"ח כולל בדיקת היתכנות והגשת תכנית למחוזות (6 שנים), הכנת תכנית פיתוח ופרסום מרכז שיווק (2-4 שנים), דיונים בוועדה המקומית ומתן היתר בנייה (3 שנים) ובנייה בפועל (3 שנים). אין ספק שיש חשיבות לתהליך שמסתכל על התמונה הגדולה ולוקח בחשבון את עלויות התשתיות שנדרשות עבור התושבים החדשים אבל כמו שניתן לראות ממשלת ישראל וגופי השלטון השונים אחראים לביורוקרטיה שנמשכת 11-13 שנים, עוד לפני שמישהו הניח לבנה אחת. התהליך הארוך מוסיף עלויות גדולות ואי וודאות לתהליך הבניה שמייקרים את המוצר הסופי – הדירות.

אז מה צפוי לנו בשנים הקרובות? 

הדו"ח מציין שהיקפי הבנייה הממוצעים עד שנת 2027 צפויים לעמוד על 56 אלף יחידות דיור בשנה ברחבי הארץ. במילים אחרות, 560 אלף יחידות דיור חדשות יתווספו לשוק בעשור הקרוב. הערים שהיקפי הבניה בהן צפויים להיות הגדולים ביותר הן אשקלון (24 אלף דירות), ירושלים (24 אלף דירות), ראשון לציון (22 אלף דירות), מודיעין (22 אלף דירות), באר שבע (20 אלף דירות) ותל אביב (20 אלף דירות). בנוסף באר יעקב, יבנה, שוהם ומודיעין צפויות להכפיל את גודלן באותה התקופה.

במקביל אוכלוסיית ישראל צפויה לגדול מ-8.8 מיליון ל-10.6 מיליון נפש, כשהמגזר החרדי צפוי לגדול מ-11.8 אחוזים מהאוכלוסייה ל-14.9 אחוזים. המגזר הערבי צפוי לגדול מ-20.9 אחוזים ל-21.4 אחוזים. הערים שאחוז הגידול באוכלוסייה שלהן צפוי להיות הגדול ביותר הן באר יעקב (149 אחוזים), גן יבנה (71 אחוזים), מבשרת ציון (65 אחוזים), יהוד (64 אחוזים) ושדרות (59 אחוזים).

אנחנו יכולים לראות בטבלאות שקיים פער בין הערים בהן מספר הדירות החדשות הוא הגדול ביותר לבין הערים שבהן צפוי הגידול הגדול ביותר באוכלוסייה. מהסיבה הזאת, אולי נראה בשנים הקרובות הגירה פנימית מערים קטנות בעלות אוכלוסיות מרובות ילדים, כמו חרדים וערבים, שיעברו לחיות בערים שבהן יש מספר גדול של דירות כמו ירושלים, ראשון לציון, אשקלון, מודיעין ובאר שבע. המעבר לערים הוא חשוב כי מחקרים בתחום מראים שלערים יש יתרון לגודל – ככל שעיר גדלה כך היא דורשת פחות תשתיות ביוב וחשמל פר תושב, ובהתנהלות נכונה היא יכולה לצמצם זיהום אוויר ולספק את צרכי התושבים בצורה יעילה יותר. ערים גדולות גם יוצרות יותר אינטראקציה בין אנשים ולכן צפוי שנראה יותר עסקים פר תושב, אך גם יותר פשיעה. 

המעבר לערים גדולות הוא מצוין בעיניי, אבל לצד הגידול באחוז האוכלוסייה החרדית והערבית, הוא גם מעלה שאלה לגבי שילובן בערים חילוניות בהן יש דירות זמינות. צריך לקחת בחשבון, שבגלל קצב גידול האוכלוסייה, משבר הדיור צפוי להשפיע באופן משמעותי במיוחד בערים החרדיות והערביות. הפער בין הביקוש לדירות וההיצע צפוי ליצור יותר קונפליקטים ומלחמות תרבות בעשורים הקרובים. 

בהתחשב בביקורת שקיימת על בנייה ממוקדת לקהילה החרדית, כמו במקרה של העיר חריש, עולות הרבה שאלות לגבי התכנון הממשלתי ארוך הטווח עבור קהילה זו: האם הממשלה צריכה לבנות ערים שממוקדות בקהילות ספציפיות? והאם עיר חרדית יכולה בכלל לממן את עצמה בעזרת ארנונה? שאלות דומות ניתן להפנות גם כלפי הבנייה עבור האוכלוסייה הערבית ושני המקרים יוצרים אתגר לא פשוט עבור משרד הבינוי והשיכון.

למרות הנתונים המעניינים, לדעתי הדו"ח מסתיר פרט מידע חשוב. למרות שאי אפשר לזלזל בממוצע של 57 אלף דירות חדשות בשנה בעשור הקרוב, המספר הזה עדיין נמוך ממה שנדרש כדי לתת מענה לביקוש בשוק ולהוריד מחירים. המחקר של פרופסור צבי אקשטיין בחן כמה דירות יש לבנות בישראל כדי לפתור את משבר הדיור, והגיע למסקנה שנדרשת כמות של 60 אלף דירות בכל שנה באופן שוטף, ומעבר לכך תוספת של עוד 20 אלף דירות בשנה כדי לפצות על המחסור שכבר נוצר. כלומר: 57 אלף דירות הן פשוט לא מספיקות כדי לטפל במחירי הדיור הגבוהים ולספק היצע שמאזן בין ביקוש הלקוחות לבין מספר הדירות בשוק.

אם יש מחסור בדירות למה אין אנשים שחיים ברחובות?

קורת גג היא מוצר קשיח. מה זאת אומרת? אנחנו מוכנים לוותר או להתפשר על הרבה מוצרים אחרים, אך לא נוותר על קורת גג. לדוגמא, אפילו בהונג קונג, שסובלת ממשבר הדיור החריף ביותר בעולם, אנשים לא חיים ברחוב. במקום זאת, כשמחירי הדיור עולים מתחילים לראות צעירים שבוחרים לגור יותר שנים עם ההורים, שמספר משפחות חולקות דירה אחת, שצעירים בוחרים לחיות עם יותר שותפים ואת בעלי הבתים מפצלים את דירותיהם. כשאין מספיק דירות, אנשים לא עוברים לרחוב אלא נאלצים לחלוק ביחד שטחים יותר קטנים בתנאים פחות אטרקטיביים. 

מה יקרה בערים בהן יבנו כמות גדולה של דירות?

הדו"ח מציין את דרישות התשתיות שהערים יצטרכו לבנות כדי להתמודד עם הצמיחה ומבקש מראשי הערים לקחת זאת בחשבון בשנים הקרובות. כל תושב חדש זקוק לבתי ספר וגנים, מרפאות, מרכזי רווחה, מרכזי תרבות, בתי כנסת ושירותי דת. למרות שהדו"ח לא מציין זאת, נדרשים גם פארקים ותשתיות תחבורה פרטית וציבורית. 

למרות שתחזית הדרישות היא צעד חיובי, כבר היום ראשי הערים לא מקבלים מספיק תקציבים כדי להתמודד עם בניית התשתיות שנדרשת מהם ולכן הם נלחמים כדי לעצור בנייה חדשה בערים. ללא מתן מענה לבעיית התקצוב, בין אם דרך תקציב הממשלה או שינוי מנגנון הארנונה, ראשי הערים לא יוכלו לעשות הרבה חוץ מלהסתכל בייאוש על העיר שלהם גדלה ומתפתחת ללא תשתיות מתאימות. נדרשת כאן רפורמה ושינוי אמיתי שיעניק לראשי העיר את הכלים המתאימים לפיתוח העיר ובנייה שלה. 

לצערי, התחזית מראה לנו את הקושי הגדול שצפוי לנו בשוק הדיור בעשור הקרוב. ללא צעדים נוספים והתייעלות בתהליך הביורוקרטי, סביר להניח שנשאר עם מחירי דיור גבוהים ותושבים שממשיכים לשלם הרבה כסף על מגורים בדירה משלהם או בשכירות. הגידול האופטימי הצפוי בהתחלות הבנייה, אם יתממש, בהחלט יהיה מעולה, אבל נדרשת עבודה קשה נוספת כדי לשחרר לשוק הרבה יותר דירות ובקצב יותר גבוה.

תגובת משרד הבינוי והשיכון

להלן פירוט פעילות המשרד בהתאם להחלטות הממשלה הייעודיות ליישובי המיעוטים.

התייחסות למגזר הערבי:

החלטה 922

  • החלטה 922 מיום 30.12.2015 עוסקת בפעילות הממשלה לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים בשנים 2020-2016.
  • נקבע למשרד הבינוי והשיכון תקציב של 1.214 מיליארד שקלים.
    • 252 מיליון ₪ עבור היישובים הכלולים בתכנית האסטרטגית
    • 252 מיליון ₪ עבור היישובים הכלולים בהשקעות ממוקדות
    • 710 מיליון ₪ עבור מוסדות ציבור במרקם הוותיק (60%) ובניה חדשה (40%)
  • בין השנים 2016-2018 ניתנו הרשאות ליישובים בסך כולל של 550,186,000 ₪
    • 7 מיליון ₪ עבור תכנון ( אסטרטגי + ממוקדים)
    • 5 מיליון ₪ עבור מוסדות ציבור

החלטה 959

  • החלטת ממשלה 959 מיום 10.1.16 עוסקת בבניית תכנית לפיתוח ולהעצמת היישובים הדרוזים והצ'רקסים ל- 4 שנים  2016-2019.
  • תקציב משרד הבינוי והשיכון מהחלטה 959, הינו ע"ס 317 מיליון ₪ .
  • בהמשך להתקדמות היישום, עברו לכלל הרשויות הרשאות בסך של כ- 200 מיליון ₪ המהווים כ- 63% מסך העברת הרשאות לרשויות בכלל התכנית לשנים 2016-2019.
  • במהלך שנת עבודה 2019 תבוצע עבודת מטה בהובלת המשרד לפיתוח אזורי ובשיתוף של משרד הבינוי והשיכון יחד עם ראשי הרשויות, לבניית החלטה חדשה החל משנת 2020 וזאת לאור הסיום הקרב של ההחלטה הנוכחית. לאור זאת, מתבקשים כלל ראשי הרשויות הדרוזיות/צ'רקסיות להעביר אל המחוזות ואגף מיעוטים מיפוי דרישות וצרכים לרבות פירוט תקציבים.

החלטה 1480

  • החלטת ממשלה 1480 מיום 2.6.2016, עוסקת בבניית תכנית לפיתוח ולהעצמה וחיזוק כלכלי חברתי של היישובים הבדואים בצפון בין השנים 2016-2020.
  • סך התקציב בהחלטה עבור משרד הבינוי והשיכון הינו – 131 מיליון ₪ לכל תקופת ההחלטה.
  • בהמשך להתקדמות היישום, הועברו לרשויות בשנים 2016-2018 סך של 72.8 מיליון ₪ המהווים 100% בהעברת הרשאות לשנים כאמור ו- 55% מסך העברת ההרשאות לרשויות מכלל התכנית 2016-2020.
  • חלק גדול מתקציב 2019 נמצא במשרד. הרשאות ליישובים יועברו עם קבלת תכנית עבודה פרטנית מהמחוז ומהיישובים.

החלטה 2397

  • החלטת ממשלה 2397 מיום 12.2.2017, עוסקת בבניית תכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב בין השנים 2017-2021.
  • משרד הבינוי והשיכון אמון על בניית מוסדות ציבור לאוכלוסייה הבדואית בנגב בהתאם לתקן המשרד.
  • לצורך כך הוקצה תקציב תוספתי על סך 95 מיליון ₪ על פני תכנית החומש.
  • תכנית העבודה לשנים 2017-2021 הוכנה בשיתוף מחוז דרום והרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב ואושרה ע"י מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון.
  • במסגרת החלטת ממשלה 2397 בשנים 2017-2018 הועברו לרשויות סך של 38 מיליון ₪ המהווים 100% בהעברת הרשאות לשנים כאמור ו- 40% מסך העברת ההרשאות לרשויות מכלל התכנית 2017-2021.
    • כיום, הניצול ביצוע בפועל עומד על כ- 2.17%.

עיקרי העשייה ביישובים ובחברה הערבית

אגף מיעוטים בשיתוף האגפים המקצועיים והמחוזות קידם במהלך השנים 2016-2018  ומקדם במהלך שנת 2019 פעולות רבות ומגוונות לטובת המגזר הן לשם חשיפה והעברת מידע והן לשם מתן סיוע למצוקת הדיור ופתרונות הלכה למעשה:

  • קיום ועדות היגוי בראשות מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אחת לחצי שנה. סה"כ התכנסו עד כה 10 ועדות היגוי.
  • חתימה על הסכמי פיתוח כוללניים עם 14 רשויות אסטרטגיות ו- 43 רשויות ממוקדות.
  • קיום כנסים וסיכומי שנה לראשי רשויות ושקיפות מלאה לגבי התקדמות היישובים, ניצול תקציבים ואפשרויות הסיוע של המשרד באמצעות המחוזות לרשויות.
  • קיום כנסים לתושבים ביישובי המיעוטים לקידום הבנייה הרוויה, מחיר למשתכן, כנסי הרשמה לזכאות והנגשת מידע.
  • פרסום, מיתוג וקמפיינים בערבית במדיה : אינטרנט, פייסבוק, עיתונות מגזרית, יחסי ציבור, רדיו ועוד.
  • ביצוע סקרים ומחקרים במגזר הערבי לשם למידתו והטמעת השירותים השונים בו: סקר מחיר למשתכן ותפיסת הדיור הרווי, סקר שוק השכירות במגזר הערבי , קבוצות מיקוד ועוד.
  • הפעלת יועצים ומנהלי פרויקטים למחוזות ולרשויות לקידום תכנון ומוסדות ציבור לשנים 2019-2020.
  • שליחת מכתבים לרשויות המפרטים סטטוס ביצוע בכל תחומי ההחלטה כולל תקציבים ישנים שלא נוצלו
  • קידום הסכם גג בטמרה
  • קידום נושא הדיור הציבורי במגזר הערבי וחשיבה לביצוע התאמות למאפייני וצרכי המגזר.
  • פיילוט התחדשות עירונית ב – 6 יישובים במגזר.

שיווקים – כללי:

במשרד הבינוי והשיכון קיימות תכניות לבניית יח"ד ייעודיות למגזר המיעוטים בהם ערבים, בדואים דרוזים וצ'רקסים. כך למשל בין השנים 2016-2018 שיווק המשרד מעל 5,500 יח"ד במגזר הערבי, מעל 1700 יח"ד למגזר הדרוזי ומעל 670 יח"ד למגזר הבדואי. עד כה נמדדו קרוב ל- 50% הצלחה בשווקים שפורסמו בין השנים 2016-2018.  כמו כן, בשנת 2019 מתוכננים לשיווק עוד מעל ל- 4300 יח"ד במגזרים הערבי, הבדואי והדרוזי.

אגף מיעוטים מבצע פעולות רבות ומגוונות בכדי להביא להצלחת השווקים ובכלל להנגשת פתרונות למצוקת הדיור במגזר הערבי, בין פועלו של אגף המיעוטים מתקיימים  כנסי ציבור ביישובי המיעוטים, קמפיינים בפייסבוק, עיתונות, רדיו ואינטרנט. מבוצעים סקרים ומחקרים אשר מטרתם לסייע לאגף להנגיש נכונה את נושא הבנייה הרוויה והסיוע בשכ"ד.

התייחסות למגזר החרדי

התכנית האסטרטגית לדיור למגזר החרדי 2016 -2035

התכנית האסטרטגית לדיור למגזר החרדי, שהוציא המשרד ב-2016, כללה ניתוח מעמיק של פתרונות הדיור האפשריים למגזר החרדי, שהינו מגזר בעל קצב צמיחה מהיר. פתרונות אלו כוללים מיצוי פוטנציאל בריכוזים חרדים קיימים, הקמת שכונות חדשות ביישובים הטרוגניים, הקמת יישובים חרדיים חדשים, התחדשות עירונית וזליגת קהילות לשכונות ותיקות. התכנית מציגה ניתוח דמוגרפי וסוציולוגי ומתמקדת בזיהוי השיקולים בבחירת הדיור החרדי. קבעה כי כמחצית מצורכי הגידול של המגזר יסופקו ע"י תכניות ייעודיות למגזר החרדי. התכנית מציגה אומדן צורך ביחידות דיור ומציעה מספרים מתווים, המתייחסים לתמהיל ראוי בסל הפתרונות.

בעוד שהתכנית מצאה כי עד 2035 תדרשנה כ-200,000 יח"ד חדשות עבור המגזר החרדי, עלה כי כמחצית מהן תהיינה כתוצאה מבנייה חדשה, על קרקעות מדינה, ביוזמת המדינה. התכנית קובעת כי חלקו השני של המענה לצורכי הגידול של המגזר החרדי ימצא בדירות קיימות במרקם הותיק, במסגרת פרוייקטי התחדשות עירונית, בשכונות כלליות חדשות על קרקע מדינה, או בשכונות חדשות (כלליות או חרדיות) על קרקע פרטית.

החלטה 1823

החלטה 1823 עיגנה חלק ממסקנות התכנית האסטרטגית לדיור למגזר החרדי. ההחלטה קבעה יעדים תלת-שנתיים (לשנים 2016 – 2018) עבור תכנון ושיווק יח"ד באזורים מותאמים לחרדים. ההחלטה עיגנה שיווק קרקעות בשיטת מכרז לצביון חרדי. ההחלטה התניעה תהליכי עבודה שונים, בפרט איתור קרקעות להקמת יישובים חדשים, זיהוי חסמי שיווק ותכנון בריכוזים החרדיים הקיימים, גיבוש סל תמריצים לרשויות בעבור קליטת שכונות חדשות בפרוגרמה מותאמת לחרדים שתשווקנה לצביון חרדי, בחינת הרחבת שטחי יישובים חרדים ע"י ועדת גבולות וקביעת תדריך תכנון למקרקעין המיועדים לאוכלוסייה חרדית.

תכנון ושיווק במגזר החרדי

בשנים האחרונות קודמו או מקודמות תכניות רבות עבור המגזר החרדי. על אלו ניתן למנות את שכונה ד' בבית שמש, שכונת הר יונה ג' בנוף הגליל, הרחבת היישובים אלעד, ביתר עילית ורכסים, שכונות חדשות בירושלים, שכונה חרדית חדשה באשדוד, הרחבות ליישובים חרדיים במועצות האזוריות (כדוגמת מעלה עמוס, אספר ותל ציון) וכן הקמת ערים חרדיות חדשות. תכניות ייעודיות נוספות מקודמות ע"י מינהל מקרקעי ישראל. רוב התכניות עתידות להבשיל בשנים הקרובות. תכניות אלו כוללות עשרות אלפי יח"ד חדשות. רק בשנים 2016 – 2018 הוגשו למוסדות התכנון מעל ל-16,000 יח"ד ייעודיות והוצאו לשיווק מכרזים הכוללים מעל ל-15,000 יח"ד ייעודיות.

חשוב לזכור כי האוכלוסייה החרדית איננה הומוגנית ונתונה להשפעת  מנהיגי הקהילות השונות, להם עדיפויות למיקום ולזיקה למרכזים התורניים שלהם.  ההחלטה על מיקום קהילה חרדית בישוב כזה או אחר אינו מצוי בידי התכנון בלבד.

בהמשך לסעיף 2א בהחלטה 1823, הקובע "להטיל על מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, בתיאום עם מנהל רשות מקרקעי ישראל, לבצע מיפוי חסמים לתכנון ושיווק מקרקעין בריכוזים החרדיים הקיימים", בימים אלו נכתבת סקירה מקיפה ומעמיקה, המתייחסת לכלל התכניות הייעודיות לחרדים המקודמות או מיושמות בשנים אלו. הסקירה תפורסם לאחר סיומה.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

לא מסכימים עם טום? רוצים לכתוב טור דעה ולהסביר מדוע? צרו עמנו קשר!

תפסיקו לעשות דרמה מהגירעון // דעה

בשבועות האחרונים השיח הציבורי סביב הגירעון יוצר אווירה של משבר כלכלי עצום שנמצא על סף דלתנו. זה לא המצב. הכלכלה הישראלית יציבה, האמון בה הולך וגובר ו-75% מתשלומי הריבית המפחידים של המדינה בעצם חוזרים אלינו דרך הפנסיות ושוק ההון // טור דעה אורח

בתגובה למאמר "הגירעון שאסור לנו להתעלם ממנו" (09/06/2019)

| משה קאשי |

בכלכלה יש חוק ברור אחד – אין ארוחות חינם. לכל החלטה כלכלית יש תועלת ובצידה עלות. לכל החלטה של הממשלה בקשר להתנהלות הכלכלית של יש משמעות: כמה כסף מוציאים? איך מחלקים אותו? מאיפה מביאים את הכסף – ממיסים? אם כן, אילו סוגי מיסים? אולי באמצעות חובות? לכל אחת מהדרכים הללו יש תופעות לוואי חיוביות ושליליות. מבחינה כלכלית, אנחנו יודעים שהחלטה היא גרועה כשתופעות הלוואי של ההחלטות הללו גורמות יותר נזק מתועלת.

לפיכך, כאשר אתם נתקלים במאמר העוסק רק בתופעות הלוואי השליליות או החיוביות של החלטה פיסקאלית, דעו לכם – המאמר מתאר יותר את השקפת העולם הכלכלית של הכותב, מאשר את המציאות הכלכלית בפועל. תחת כלל אצבע זה נופל לטעמי הטור שפורסם לאחרונה בשקוף תחת הכותרת "בחירות 2019: הגירעון שאסור לנו להתעלם ממנו" שממשיך ושואל "למה הגירעון בתקציב המדינה צריך להדאיג אותנו?"

תחילה פותח המאמר בנתון מדאיג: "2019 היא השנה הראשונה מאז 2003 (!) שבה המדינה בגירעון כבר בחודש ינואר" – נתון שלא מלמד אותנו על המציאות בפועל. אסביר: הגירעון מתבסס על תזרים המזומנים של הממשלה בהסתכלות על 12 חודשים אחורה. הסיבה לגירעון ההיסטורי הגדול בחודש ינואר, נעוצה ברובה בעובדה שקצב הוצאות המשרדים על פני שנת 2019 לא דומה לקצ על פני שנת 2018. 

ב-2019, שיעור גבוה יותר מההוצאות בוצע בשליש הראשון של השנה, כולל תשלום של 1.7 מיליארד שקל לקרנות הפנסיה הוותיקות. כלומר: הגירעון שנמדד בינואר 2019 כלל בתוכו הוצאות של תקופה ארוכה מ-12 חודשים. לכן, במידה ולא יתרחשו אירועי משמעותיים בלתי צפויים, צפויה התמתנות בשיעורי הגידול של הוצאות המשרדים בהמשך השנה וכך גם בהיקף הגירעון. 

הכלכלה הישראלית יציבה

המאמר, ממשיך ומציין כי "קרן המטבע העולמית וארגון ה-OECD פרסמו את החשש שלהם מהכיוון אליו הולכת הכלכלה הישראלית". תחילה נציין כי אף אחד מהארגונים לא פרסם "חשש מהכיוון אליו הולכת הכלכלה הישראלית" – אלא רק את התחזית שלהם לגבי הגירעון הממשלתי. הקוראים מוזמנים לעיין בהודעה שפרסמה קרן המטבע העולמית. 

שני הארגונים לא פרסמו כל חשש, כי אין סיבה לחשש. מצבה הפיסקאלי של מדינת ישראל מבחינת החוב הממשלתי הוא מהטובים ביותר בין מדינות ה-OECD. יחס החוב-תוצר של ממשלת ישראל ב-2018 עומד על 59.4% – נמוך מהגבול העליון הנקבע באמנת מאסטריכט (60%). "מאסטריכט", נזכיר, היא אמנה של האיחוד האירופי מ-1992 שקבעה כי יחס החוב-תוצר של מדינות לא יעלה על 60%. אמנת מאסטריכט הוחלפה בהמשך על ידי אמנת ליסבון (2007), שם כבר לא נקבעה תקרה ליחס חוב-תוצר. אולם, ישראל המשיכה לדבוק ביעד המחמיר וכן השיגה אותו. רק לשם השוואה, אפילו גרמניה לא עומדת ביעד הזה.

מקור: דו"ח 2018 – יחידת ניהול החוב הממשלתי

מקור: דו"ח 2018 – יחידת ניהול החוב הממשלתי

הריבית – חלקה הגדול חוזר אלינו

לאחר מכן הכותב עוסק בהוצאות הריבית וכמה הן גבוהות ביחס להוצאות אחרות בתקציב: "תשלומי הריבית לבדם אחראים על לא פחות מ-9.9 אחוזים מהתקציב של 2019". ההיקש המתבקש הוא – הגדלת החוב משמעותה הגדלת ההוצאה לתשלומי הריבית על חשבון בריאות, חינוך וביטחון. 

אבל האמת שונה. 51% מהוצאות הריבית הינן בגין אג"ח מיועדות, הנושאות ריבית מועדפת של 4.86% פלוס מדד. רק כדי לסבר את האוזן, מי שרוצה לקנות אג"ח זהה בבורסה יצטרך להסתפק בריבית של 0.67% פלוס מדד, בלבד. במילים אחרות: הממשלה לווה כסף מקרנות הפנסיה שלנו ומשלמת ריבית מאוד גבוהה, יחסית לריבית שהייתה משלמת אילו הייתה לווה בשוק ההון.

הסבר על אגרות חוב מיועדות

אג"ח שהונפקו על ידי ממשלת ישראל ואינן למכירה בשוק החופשי, אלא מופנות ישירות לקרנות פנסיה בהיקף של 30% מכלל הנכסים של אותן קרנות. אג"ח אלה צמודות למדד ובתחילת 2015 נושאות ריבית קבועה של 4.86% (כאשר במצב הנוכחי העולם מתנהל בריביות אפסיות!). עד 2003 קרנות הפנסיה נהנו מ-70% מכלל נכסיהן באג"ח מיועדות, עד החלטת שר האוצר דאז בינימן נתניהו להפחית את שיעורן לכדי 30%. הנפקת אג"ח מיועדות לקרנות הפנסיה, בריבית גבוהה במידה ניכרת מריביות הנהוגות בשוק, מהווה הטבה משמעותית לציבור החוסכים. 

תשלומי הריבית שהממשלה משלמת על החוב, מועברים ישירות לחסכונות הפנסיה של הציבור ולביטוח לאומי. בנוסף, כמעט מחצית (48%) מהאג"ח הממשלתי מוחזק בקרנות הפנסיה של כולנו. כך יוצא, שכ-75% מהוצאות הריבית שמשלמת מדינת ישראל חוזרים אל תושבי מדינת ישראל כרשת ביטחון פנסיוני ואף מושקעים במשק לאורך השנים. 

להבנתי, אין הוצאה אזרחית טובה מזאת. בכלל, תשלומי הריבית על החוב הממשלתי (בניכוי אג"ח מיועדות) נמצאים במגמת ירידה מתמדת מאז 2013 – מ-38.4 מיליארד שקל ירדנו ל-29.4 מיליארד שקל ב- 2018. גם משקל תשלומי הריבית  מסך תקציב המדינה וביחס לתוצר ירד. את כל הנתונים הנ"ל ניתן למצוא בדו"ח השנתי של יחידת ניהול החוב הממשלתי.

מקור: דו"ח 2018 – יחידת ניהול החוב הממשלתי

מקור: דו"ח 2018 – יחידת ניהול החוב הממשלתי

עובדה נוספת שנעלמת מהמאמר היא, שעיקר הגידול בגירעון, ביחס לתוצר, נבע מירידה בהכנסות ולא מפריצה של מסגרת התקציב (ראה גרף 3). הסתרה של נתון זה מקלה על הכותב לתלות את הסיבה לגירעון בהוצאות שאינם מתיישבות עם תפיסת העולם הכלכלית שלו. ניתן לנהל דיון האם התועלת בתוכנית "מחיר למשתכן" עולה על העלות, אבל דיון זה צריך להתקיים בתוך המסגרת של חלוקת המשאבים של הממשלה ולא במסגרת תכנון הגירעון השנתי. כנ"ל לגבי התוספת לגמלאי המשטרה. 

מקור: ביצוע תקציב מאי 2019

מקור: ביצוע תקציב מאי 2019

האמון בכלכלה הישראלית ממשיך לעלות

לקראת סוף המאמר, הכותב חוזר על האזהרה שלא הייתה מצד קרן המטבע העולמית לגבי "ערעור הביטחון העולמי בכלכלה הישראלית" ומפני הורדת דירוג האשראי של החוב הממשלתי – צעד ש"יגרום לכך שנצטרך לשלם יותר כסף על ההלוואות שלנו, ואולי נמצא את עצמנו עם הוצאות ריבית אפילו יותר משמעותיות".

בפועל, האמון של השווקים הפיננסים במדיניות הכלכלית של הממשלה בישראל רק גבר בחצי שנה האחרונה, זאת למרות עליית הגירעון ביחס לתוצר. 

האמון נבע מרמת הריביות הנמוכה בה נסחרות אגרות החוב של מדינת ישראל. הריבית, מהווה אינדיקציה לאמון המשקיעים ביכולתה של ישראל לשרת את החוב. ככל שאמון המשקיעים גבוה יותר כך הריביות נמוכות יותר. בחצי שנה האחרונה, התשואה הנומינלית לפדיון על אג"ח ממשלת ישראל רשמה ירידה 58 נק' בסיס – מרמה של 2.42% בדצמבר 2018 לרמה נמוכה של 1.8% ביוני 2019. לא רחוק מרמה שנרשמה באפריל 2015 (1.73%), אז הגירעון הממשלתי עמד על 2.1% תוצר.

לשם השוואה, התשואה כיום על אג"ח ממשלת ארה"ב לאותה תקופה עומד על 2%. כלומר, מדינת ישראל לווה כסף בריבית נמוכה ממשלת ארה"ב.  משמעות הדבר היא, שהמשקיעים המלווים כסף למדינות, מעניקים סבירות גבוהה יותר שישראל תחזיר את החוב מאשר ממשלת ארה"ב. וזאת שוב, למרות העלייה בגירעון הממשלתי ביחס לתוצר. 

בפסקת הסיום, לאחר שהכותב פירט רק את כל ההשלכות הרעות לכך ש"התקציב המשותף שלנו נמצא במינוס הולך וגדל" הוא מתפנה לספק לנו את הפתרונות שכרוכים בהם רק השפעות חיוביות – קיצוצים, התייעלות וטיפול הגירעון. אפשרות של העלאת מיסים לא מובאת כאן כפיתרון, ואני רק יכול לנחש שלדידו של הכותב, לפתרון הזה יש רק תופעות לוואי שליליות. 

ההוצאה הממשלתית נקבעת על פי שני כללים פיסיקאליים, כלל ההוצאה ויעד הגירעון (ראו פירוט בהמשך). אי-שם במהלך ההיסטוריה, משרד האוצר הכפיף את שני הכללים הללו להשגת המטרה של עמידה באמנת מאסטריכט. העמידה ביעד הנכסף, שננטש בינתיים אפילו על-ידי מנסחיו (ראו לעיל), הינו הישג מרשים לכלכלה הישראלית. אך אל לנו להתעלם מתופעות הלוואי של הרדיפה אחרי היעד המדובר, כפי שמרמז הפער בשיעור ההוצאה האזרחית בין ישראל לממוצע ה- OECD. 

המצרפים התקציביים בהשוואה בינלאומית - ד"ר קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל

המצרפים התקציביים בהשוואה בינלאומית – ד"ר קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל

כלים פיסקאליים

בישראל נהוגים שני כללים פיסקאליים לקביעת תקציב המדינה: יעד הגירעון ותקרת ההוצאה. 

תקרת ההוצאה – הכלל קובע מגבלה על קצב הגידול של ההוצאה התקציבית לעומת שנה קודמת. בשנת 2010 נקבעה בחוק נוסחה לחישוב כלל ההוצאה משנת 2011 ואילך. על-פי הנוסחה שנקבעה, שיעור הגידול בהוצאה הציבורית לא יעלה על היחס שבין 60% (יחס החוב-תוצר הרצוי) לבין היחס חוב–תמ"ג, כשהוא מוכפל בממוצע שיעורי הצמיחה בעשור האחרון (3.5%). 

בשנת 2015 נקבע כי כלל ההוצאה יחושב עפ"י ממוצע שיעור גידול האוכלוסייה בישראל בשלוש השנים שקדמו למועד הנחת חוק התקציב, בתוספת היחס שבין 50%, יחס החוב-תוצר הרצוי לישראל, לבין יחס החוב-תוצר בפועל בשנה האחרונה. כלומר, לצורך נוסחה זו עודכן גם יחס החוב-תוצר הרצוי מ-60% ל-50%.

יעד הגירעון – הגירעון הוא ההפרש בין סך ההוצאות לבין סך ההכנסות בתקציב המדינה. נהוג למדוד את הגירעון כיחס בין הגירעון לבין התוצר. יעד הגירעון נקבע בחוק, על ידי הממשלה, בדרך כלל למספר שנים קדימה ומעודכן בהתאם לסביבה הכלכלית ולצורכי הממשלה. 

במקרה וקיים פער בין יעד הגירעון לתקרת ההוצאה, אזי לפי החוק גובר הכלל המגביל משני היעדים. 

למרות הכל – הגירעון לא מוצדק

לסיכום דברי עד כה, ניתן לומר: אפשר להיות רגועים. איתנותו של המשק הישראלי והאמינות שמקנים כיום השווקים הפיננסיים למדיניותה של ממשלת ישראל הם הזדמנות לדיון מחדש בהיקף ההוצאה הממשלתית, בהרכבה ובמקורות המימון שלה.

אולם, אין בדברי כוונה להצדיק את הגידול בגירעון ואת העלייה הצפויה ביחס חוב-תוצר, אלא להראות שהדיון בנושא זה מתקיים על בסיס אקסיומות שלמדנו בקורס מבוא לכלכלה.

בעקבות שני המשברים האחרונים – משבר הסאב פריים בארה"ב (2008) ומשבר החוב באירופה (2011) – חל שינוי בתפיסת הגירעון הממשלתי כחוב שיש לנהל אותו תחת אמות מידה ויחסים פיננסים קפדניים. כיום, אפילו "מוניטריזם", הדוגל בצמצום ההוצאה הממשלתית עד למינימום האפשרי, רואה את הכלי פיסקאלי כלגיטימי בייצוב הפעילות במשק ובמקרים מסוימים מביעה תמיכה בהגדלת הגירעון הממשלתי במסגרת ה"מייצבים האוטומטיים".

לפיכך, הדיון סביב הגירעון הממשלתי וההתפתחות ביחס חוב-תוצר צריך להתחיל בראשונה באבחון מצב המשק הישראלי וכיוון התפתחותה של הפעילות הריאלית. הדבר חשוב שבעתיים לאור העובדה שהשימוש בכלי הריבית לוויסות הפעילות במשק מוצה עד תום. 

המשך דיון המתנהל תוך התמקדות בחסרונות המהלכים שאינם מתיישבים עם השקפת העולם הכלכלית ו/או הפוליטית של הדובר, איננו תורם דבר למאמץ להיטיב עם העם. 

*

משה קאשי הוא כלכלן בעל ותק של 12 שנים בשוק ההון. במשך 8 שנים היה אחראי תחום מחקר ואנליזה בחדר עסקאות ני"ע בבנק הבינלאומי. כיום עוסק בהערכת שווי חברות וייעוץ פיננסי עבור חברות ומשקיעים.

יש לך הערה? כתבו למשה!