טעיתי, עם נתניהו אי אפשר לנצח את השחיתות

שנים טענתי שהבעיה היא לא נתניהו, אלא התשתית הרקובה שמאפשרת לכל ראשי הממשלות להיות מושחתים. זו היתה טעות. כל עוד נתניהו עומד בראש המערכת, לא ניתן לתקן אותה ● אבל יש תקווה: המחאה יכולה להוביל ליצירת מנגנונים לשקיפות שלטונית ● טור אישי

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

דמיינו שאתם צופים הערב במהדורת החדשות. הכל מתנהל כרגיל. לפתע המנחה קוטע כתבה בדרמטיות. הוא אומר שיש מסיבת עיתונאים בהולה ומיד מעביר את השידור.

תארו לכם עולם שבו ראשי הממשלה עוצרים הכל כי התגלתה שחיתות. בנימין נתניהו ובני גנץ. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

על המסך מופיע אולם בקריה. ראש הממשלה נעמד מאחורי פודיום ומוריד את המסכה. הצלם מסדר את הפוקוס, ורואים שעיניו טרוטות. "ערב טוב אזרחי ישראל", הוא אומר, ומסביר שראש עיר הורשע בעבירת שחיתות. "זה אירוע חמור", הוא מדגיש, "לא נעבור עליו לסדר היום. ממשלת ישראל מתביישת באיש הזה. נפעל לסכל כל העברת כספי ציבור למקורבים. כל מושחת ישלם מחיר כבד". הוא מוסיף שהנחה לסתום את הפרצה שאפשרה את העבירה הזו, ושבהקדם יחוקק חוק לשקיפות תקציבית מלאה ברשויות המקומיות. 

אחריו עולה רה"מ החלופי. "מדינת ישראל תפעל בכל מקום שבו תידרש נגד השחיתות – קרוב או רחוק", הוא מאיים בקול חמור סבר, "כל פעולה של נבחר או פקיד – נגד הציבור, תביא לתגובה עוצמתית, חדה וכואבת".

*

הנהגת המדינה עוצרת הכל כשיש אירועים ביטחוניים (בצדק), אבל לא אכפת לה כשהשחיתות חוגגת ברשויות המקומיות, בלשכת עורכי הדין, בהסתדרות ובעוד אלף מקומות אחרים. אני לא מגזים. שוב ושוב נחשפו פרשות בעשור האחרון שהראו כי כספנו הפקר. שראשי עיר, מקורבים, לוביסטים וחברי מרכז זכו להטבות – על חשבוננו. ומה ראש הממשלה עשה בתגובה? פיזר מסכי עשן של שמאל-ימין. ואנחנו? לקוחות שבויים של מערכת רקובה.

וגם אני אשם בזה.

*

מזה שנים שאני טוען שזה לא רק נתניהו הבעיה, אלא התשתית המחוררת שאפשרה גם לראשי הממשלה הקודמים להיות מושחתים ושגם הבאים יהיו בקצב הזה. קראתי שוב ושוב לחוקק חוקי שקיפות ואנטי-שחיתות. טענתי שלא החלפת נתניהו אלא החוקים האלו יהיו הרמזורים, פסי ההאטה, התמרורים שיקשו על תאונות הדרכים השלטוניות מלקרות. 

אני עדיין מאמין בזה, אבל הצטבר מספיק חומר כדי שאבין: התשתית לא תתוקן לעולם כל עוד נתניהו ממשיך לשמש האדריכל הראשי. לעולם.

איך אני בטוח?

קחו את ועדת השרים לחקיקה שמסרסת את הכנסת ומבטלת הפרדת רשויות. הצלחנו ב"שקוף" לשכנע את יושבי הראש שלה – מציפי לבני ועד איילת שקד – להשקיף ולשנות את נהלי הוועדה. נתניהו? בלם בעצמו כל שינוי. תשאלו את שתיהן.

או קחו את הצוללות. לאחר שנחשף שהיועץ הצמוד ביותר של נתניהו וקרוב משפחתו – שימש במקביל כלוביסט של החברה ממנה רכשה המדינה צוללות במיליארדים, נתניהו הסתפק בלומר "לא ידעתי" ו…זהו.

איך, איך הוא לא סגר את הפרצה הזו שמאפשרת ליועצי ראש הממשלה להסתיר ניגודי עניינים וללוביסטים לגזור קופונים ביטחוניים בסתר? 

למעשה, קחו כל פרשיית שחיתות שעלתה בשנים האחרונות. את רובן היה אפשר למנוע, או לכל הפחות לנסות לוודא שלא יקרו שוב. אלא שנתניהו טרפד חוקים שביקשו לעשות זאת – בזה אחר זה. תציצו באתר שקוף, ותראו. טייקונים, מאעכרים, מושחתים ולוביסטים הלכו והשתכללו – והמערכת השלטונית? לא עברה ולו עדכון גרסה אחד.

עוד בנושא:

אני לא נכנס למה שאתם חושבים על פרשה כזו או אחרת. אני רק מסביר שנתניהו השאיר אחריה את המערכת רקובה ופרוצה.

וגם היה לו, לביבי, את כל הזמן שבעולם. הוא ראש ממשלה ברציפות עוד מהתקופה בה טיילתי בדרום אמריקה (וזה היה מזמן), ועדיין – הוא משאיר אותנו חשופים בצריח. למעשה הוא הלך רוורס:

הליכוד הטיל איפול על החלטות לסגירת תיק של נבחרי ציבור ועל המלצות המשטרה. נתניהו גם דרש לצמצם את השקיפות השלטונית, לצמצם את חוק חופש המידע ולגרום לכך שהציבור עוד יותר לא יידע מה הפוליטיקאים עושים בכסף שלנו וכיצד החלטות מתקבלות. 

את זה אנחנו בכל המרץ מונעים, כבר שנים. אבל זה לא מספיק. נתניהו מתעקש להשאיר בורות פעורים כך שגם היורשים שלו עלולים ליפול לתוכם.

זו לא רק התשתית שפגומה. זה גם מי שעומד בראשה.

*

עכשיו, הקורונה הוכיחה יותר מכל עד כמה חשוב שתהיה הנהגה שלא מפחדת מביקורת. הנהגה עם אומץ ומקצועיות. הנהגה שפועלת בשביל כלל האזרחים ולא בשביל החברים עם הכסף.

וזה אפשרי. שורה של מהלכים שנתניהו הכניס לבוידעם – כמו שקיפות בישיבות ממשלה, פרסום פגישות עם לוביסטים, ומלחמת חורמה בניגודי העניינים שהורגים תחרות וגורמים לכך שהכל יקר פה – כל זה יכול לקרות. זה מחכה על המדף.

ונכון, גם ראשי הממשלה הבאים עלולים להיות אנטי-שקיפות. יש מצב. אני לא נביא. אבל אחרי כל כך הרבה שנים עם נתניהו, זה ברור – איתו זה לא יקרה. איתו קורה ההיפך. 

*

כמה מילים על ההפגנות:

נתניהו נבחר בהתאם לשיטה שנהוגה פה, ולא מעט רוצים אותו בשלטון. אסור להתעלם מזה. אבל דמוקרטיה זה לא רק להצביע. זה גם לשכנע בדרכים לגיטימיות בין סבב בחירות אחד לשני.

עשרות אלפים בהפגנה בכיכר פריז נגד השחיתות ונגד נתניהו (צילום: יעל מרום)

עכשיו, אנשים מגיעים למחאה מכל מיני כיוונים. אבל מה שמאחד את רובם זה המיאוס מהנהגה מנותקת, והדרישה למנהל תקין שקשוב ומכבד אותנו. נכון, אנחנו לקוחות שבויים, אבל גם יודעים סוף סוף להתלכד. וזה נפלא. זה מעורר תקווה. והתקווה שלי היא שהמחאה תוביל לבניית תשתית מהסוג שמקשה על שחיתות בכלל להיוולד.

אני לא מתיימר לומר שזה מה שכל המפגינים רוצים. אין למחאה הזו בכלל מנהיגים, לכן, אגב, אי אפשר לחסל אותה. אבל הנה הדבר שבעיני הכי חשוב להילחם עליו עכשיו, שמאלנים וימניות ביחד: חיסול קשרי הון-שלטון-עיתון, התנערות מפוליטיקאים שרודפים כוח וכסף, וקריאה לשקיפות שלטונית.

והחדשות הטובות הן שאני מאמין שזה הכיוון. לא ראיתי שם הסתה למלחמת אחים – אלא קריאות לסיים אותה. וראיתי אצל המון מוחים חלומות לעתיד ורוד יותר. חלומות להנהגה מחוברת, שקופה ונקיית אינטרס. חלומות למציאות שבה ראש ממשלה יעצור הכל ברגע שתתגלה שחיתות ויכריז על צעדים למגר אותה. כל מיני חלומות במקום חזון הבלהות שבו אנחנו חיים: שבראש הפירמידה עומד איש שנגדו תלויים כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים.

לא מאמינים לי? זה בסדר. זו החוויה האישית שלי. לכו להפגנות לבדוק בעצמכם. מה שבטוח זה שאל תסתמכו על סיקור של עיתונאים שמעניקים לו רשת ביטחון תמידית וגם לא על אלו שמבקרים את נתניהו בעיוורון תמידי.

מילה אחרונה. השחיתות הורסת את חיינו – חילונים, ערבים, דתיים, אזרחים. ואנחנו בשקוף עושים הכל כדי לעזור בהסברה ובהנגשת חומרים לתיקון התשתית השלטונית עצמה. כי כדי להילחם בשחיתות – חייבים לדעת אילו פרצות בשיטה תכלס חייבים לתקן. לכן אנו מפיצים עוד ועוד חומרים שמסבירים בצורה פשוטה וברורה מה לעשות. אתם מוזמנים ללמוד ולשתף. זה חשוב. הנהגה בונה על בורות וייאוש כי אז קל לפלג ביננו. לא ניתן להם. בזכות אזרחים אכפתיים כמוכם, נוביל לתיקון המציאות. תודה רבה שהקשבתם לחפירה הזו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

איך העיכוב במינויי רבני ערים משפיע עליך?

ב-29 רשויות, ביניהן תל אביב, חיפה ובני ברק – רב העיר הוא ממלא מקום שכלל אינו חייב לגור בעיר ● הסיבה: מחלוקות פוליטיות מעכבות מינויים קבועים ● המשמעות: תעודות הכשרות בעסק שלך תלויות בכך – וגם הוכחת היהדות לצורך רישום נישואין ● טור אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תני פרנק / טור אורח |

סביר שאתם לא מכירים את רב העיר שלכם. עוד יותר סביר, שאין בעירכם רב עיר במינוי קבוע, אלא ממלא מקום. ייתכן שהוא עסוק מאוד ומתפקד כממלא מקום גם בעיר נוספת. ניחוש פרוע: הוא אפילו איננו גר בעיר.

יו"ר מועצת הרבנות, הבוחרת את רבני הערים, הרב הראשי יצחק יוסף. (צילום: ישיבת מרכז הרב, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

איך זה משפיע עליך? לרב העיר יש שתי סמכויות משמעותיות – חתימה על תעודות הכשרות וחתימה על תעודות הרישום לנישואין. יכול להיות, למשל, שהמסעדה שלך מפסידה כסף כי תעודת הכשרות "תקועה" בשל החלטה של הרב להחיל מדיניות חדשה שלא מתאימה לתושבים. 

עוד באותו נושא:

יכול גם להיות שאת עולה חדשה מרוסיה והחלטת להתחתן, אבל רב העיר שלך הוחלף בממלא מקום חרדי עם מוטיבציה להקשיח את התנאים. אולי הוא יחליט לפתוח בהליך בירור יהדות לגבייך מכיוון שאינו מכיר מספיק את הקהילה המקומית.

מתל אביב ועד בית שמש

ב-29 ערים ומועצות מקומיות בישראל מכהנים כעת ממלאי מקום במקום רבנים. ברשימה הזו מצויות גם ערים גדולות מאוד: תל-אביב, חיפה, רמת השרון, שדרות, בית שמש, רמת גן, אשקלון, קרית מלאכי, לוד, כפר סבא, הרצליה, ראש העין, בני ברק, אריאל ועוד.

הליכי המינוי הרשמיים לרב עיר נתקעים פעמים רבות מסיבות פוליטיות, בשל צורך בתיאום בין השר לענייני דת לבין ראש הרשות. לשר לשירותי דת יש תמריץ להביא למינוי של מספר גדול יותר של רבני ערים, בעיקר אם הם מזוהים עם המפלגה ממנה הוא מגיע. כיום זהו הרב יעקב אביטן מש"ס, ששולטת גם במשרד הפנים, שבראשו עומד השר אריה דרעי. מצב זה מגדיל מאוד את האינטרס של כל ראש רשות לשמור על "רוח טובה" עם יו"ר ש"ס.

יו"ר ש"ס אריה דרעי. משפיע על מינוי רבני הערים דרך משרדי הממשלה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

את ממלאי המקום ממנה גוף שנקרא "מועצת הרבנות הראשית", שהפרוטוקולים שלה משלוש השנים האחרונות נחשפים לציבור ב"שקוף" לראשונה. בעוד שרב עיר קבוע חייב להיות תושב העיר, ממלאי המקום יכולים להתגורר ביישוב אחר ובמנותק מהקהילה. בדרך כלל הם לא מתגוררים בה, ופעמים רבות המינוי אף מתבצע ללא התייעצות עם מועצת העיר או עם העומד בראשה. כלומר, הם מוצנחים מעל ראשיהם של התושבים.

מבקר המדינה כבר התריע על הכשל במינוי של רבני ערים קבועים בשנים האחרונות, אך עד כה לא נעשה שינוי במנגנון המינוי. 

רקע קצר: הרכב מועצת הרבנות הראשית

לפני שנצלול לדוגמאות כדאי להכיר את מועצת הרבנות הראשית. מדובר בדירקטוריון של הרבנות הראשית לישראל, גוף שעל פי חוק יש לו סמכויות לפסוק הלכה בשלל נושאים, בהם נושאים שיש להם השפעה ישירה על חיי היומיום שלכם כמו מתן תעודות הכשר ותעודות רישום לנישואין. 

מועצת הרבנות הראשית מורכבת כיום מ-16 חברים. שני הרבנים הראשיים לישראל מכהנים ברוטציה כנשיאי מועצת הרבנות, כלומר יו"ר הדירקטוריון. בנוסף עליהם חברים בה הרבנים הראשיים של ירושלים, תל-אביב, חיפה ובאר שבע (נכון להיום רק הרבנים של ירושלים ובאר שבע, כיוון שבתל-אביב ובחיפה לא מכהנים רבנים קבועים), הרב הצבאי הראשי ועשרה רבנים (חמישה ספרדים וחמישה אשכנזים) שנבחרים על ידי אסיפה בוחרת המורכבת מרבנים ונציגי ציבור פעם בחמש שנים.

נכון להיום נשיא מועצת הרבנות הראשית הוא הרב הראשי הספרדי הרב יצחק יוסף, אשר מכהן בתפקיד זה כבר כמעט שנתיים. הוא החליף את הרב דוד לאו, הרב הראשי האשכנזי, אשר כיהן בתפקיד בין 2013 ל-2018.

 "הממשלה" של הרבנות היא זו שמחליטה עבור רוב אזרחי ישראל מי יהיה בפועל רב העיר שלהם. היא גם מחליטה האם סמכויות מתן תעודת כשרות ותעודת נישואין יוטלו על אדם אחד או שניים. 

ממלאים מקום יותר משלוש שנים

הנה המקרה של העיר רמת גן, שרב העיר שלה הוא ממלא מקום שכלל לא מתגורר במקום והוצנח בהליך בחירה חפוז ותמוה. 

בשנת 2017 סיים הרב יעקב אריאל את כהונתו כרב העיר לאחר 27 שנים. במקומו מונה הרב אהרן כ"ץ, אשר שימש עוד קודם בתפקידים במועצה הדתית המקומית, כממלא מקום רב העיר. לפני כשנה הגיע הרב כ"ץ לגיל פרישה.

לאחר עיכוב של כחצי שנה מועצת הרבנות הראשית החליטה על מינוי מחליף. המינוי נעשה ללא התייעצות עם מועצת העיר או ראש העיר, ללא ידיעתו של הרב כ"ץ ובמשאל טלפוני בין חברי מועצת הרבנות הראשית. ממלא המקום החדש הוא הרב חן סידה, רב המושב אחיטוב. 

המושב אחיטוב, אם לא הכרתם, נמצא בעמק חפר – הרחק מרמת גן, אבל זה לא הפריע למועצת הרבנות הראשית באותו משאל טלפוני למנות את הרב סידה, ללא ניסיון קודם ברבנות עיר, לממלא מקום רב עיר מהגדולות בישראל.

הרב אליעזר שמחה וייס. ממלא מקום בהרצליה – וחבר מועצת הרבנות בעצמו (צילום: ישיבת מרכז הרב, ויקימדיה)

גם בהרצליה נולד צורך למנות ממלא מקום לרב העיר שנפטר לפני כשנה וחצי לאחר כהונה של 66 שנים בתפקיד. במקרה הזה לא הסתפקו ברבנות הראשית במינוי אחד ומינו שני ממלאי מקום – כששניהם לא מתגוררים בהרצליה ומשמשים גם כרבנים של ערים שונות נוספות.

אחד מהם, הרב אליעזר שמחה וייס, הוא חבר מועצת הרבנות הראשית בעצמו. הוא כיהן במשך שנים כרב המושב הדתי כפר הרא"ה (בעמק חפר) ובנוסף הוא ממלא מקום רב העיר בני ברק. 

השני, הרב מרדכי מלכא, מכהן גם כרב העיר הספרדי של אלעד ויחד עם תפקידו בהרצליה מונה גם 'על הדרך' לממלא מקום של רב ראש העין, הסמוכה למקום מגוריו. בשני המקרים הליך המינוי היה חפוז ולא רציני, כשהרב מלכא מונה לשני תפקידי מילוי המקום בישיבת טלפונית של מועצת הרבנות הראשית.

מה היו השיקולים למינויים אלו? לא ברור. אך הרב מלכא עצמו אמר כי "נענה לבקשת הרבנים הראשיים" כאשר נכנס לתפקידו החדש בהרצליה.

כפר סבא: המינוי הגיע לבג"ץ

בכפר סבא הגיע הליך המינוי עד לבית המשפט העליון. זה התחיל כשהרב אברהם שלוש שכיהן במשך עשרות שנים כרב העיר הודח מתפקידו במהלך שנת 2017. הסיבה להדחה: במשרד לשירותי דת מצאו שבניגוד לחוק, הוא אינו מתגורר בעיר כלל ובקושי מגיע למועצה הדתית לבצע את תפקידו. 

הרב שלוש. הודח מתפקידו בכפר סבא כי אינו מתגורר בה. לממלאי מקום מותר לגור בעיר אחרת (צילום: ויקיפדיה)

מייד לאחר מכן מונה הרב דוד אוחיון, רבה של אלפי מנשה, לממונה על תחום הכשרות בעיר בעוד הרב ראובן הילר מהוד השרון מונה כרושם הנישואין. עם זאת, לאחר כניסת הרב יצחק יוסף לתפקידו כנשיא מועצת הרבנות הראשית החליטה המועצה למנות את הרב אוחיון גם לרושם הנישואין ובכך להפכו לרב העיר בפועל. 

בעיריית כפר-סבא לא אהבו את ההחלטה, בין השאר על רקע סכסוך בין ראש המועצה הדתית לרב אוחיון והחליטו לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה של מועצת הרבנות. בג"ץ דחה את העתירה והרב אוחיון מונה לתפקיד על אף התנגדות מוצהרת של נציגי הציבור המקומי בכפר-סבא.

התופעה של הצנחת רבני ערים על הציבור ללא התייעצות מוקדמת עם נציגי הציבור המקומי איננה דמוקרטית ומתנהלת בהיעדר שקיפות. יש לדרוש ממועצת הרבנות הראשית והעומד בראשה הראשון לציון הרב יצחק יוסף ליצור שקיפות בקבלת ההחלטות. עליו לקבוע מנגנון התייעצות בטרם ימונה מחליף לרב העיר, גם אם מדובר במינוי זמני. לבסוף, יש לחדש את תהליכי מינוי רבני הערים ולהגדיל את השתתפות הציבור המקומי בתהליך הבחירה.

***

הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מצא דרך מתוחכמת לרכך את דוחות הביקורת

ממצאים חמורים של שחיתות ציבורית מכובסים בדוחות המבקר על ידי הצגת מסקנות והמלצות אמורפיות שהציבור, והתקשורת, יתקשו להבין ● כתב אורח המשמש מבקר פנים במגזר הציבורי מתאר בטור מיוחד (בעילום שם) כיצד מבקר המדינה מתניהו אנגלמן יצר פער תהומי בין ממצאים חמורים שמצא משרדו אל מול השורה התחתונה – המסקנות וההמלצות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| כתב אורח* | 

לפני מספר חודשים פרסם מבקר המדינה את הדוח הראשון שלו, ובו פרק על המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. קריאה מדוקדקת ומעמיקה מראה השפעה של "יד נעלמה" בדוח – שמעקרת את הביקורת מתוכן. בסקירה קצרה אראה כיצד אנגלמן השפיע על הדוח שפרסם משרדו באמצעות "ריכוך אגרסיבי" של המסקנות וההמלצות.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. לא מתערב בדוח, אך מרכך את המסקנות (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

חשוב לציין כי לאחרונה הודיע מבקר המדינה על עריכת ביקורת בנושא התמודדות עם משבר הקורונה. קשה להפריז בחשיבות הבדיקה ובהשפעתה הפוטנציאלית על הממשלה ואין לי ספק שעובדי משרד המבקר יבצעו את עבודתם במקצועיות, אך האם מבקר המדינה יתערב במסקנות ובהמלצות ו"ירכך" אותן? לפי התנהלותו עד כה, יש סיבה טובה מאוד לדאגה.

החלק הכי נקרא – הופך למכובס

כל דוח ביקורת מורכב בצורה הבאה: רקע נורמטיבי – ממצאים – מסקנות והמלצות.

דוח מתחיל ברקע כללי על מנת שהקורא יבין במה מדובר ולאחר מכן מגיע תורו של "רקע נורמטיבי". מדובר בתשתית שעליה מבססים את הביקורת – חוקים, תקנות, פסיקה, הוראות היועץ המשפטי לממשלה, הוראות החשב הכללי וכדומה. המנה העיקרית היא כמובן הממצאים: תוצאות ההשוואה בין הרצוי, למה שנמצא בפועל –  המצוי.

עוד ב"שקוף" על מבקר המדינה:

הקינוח מכיל המלצות ומסקנות. זה החלק בו המבקר ממליץ על דרכים לתיקון, ובמידה שנמצאו חריגות מטוהר מידות או ממצאים חמורים במיוחד, מציין אותם בבירור. חלק זה מודגש וממוסגר בצורה מונגשת, ואליו לרוב מתייחסים עיתונאים ועיתונאיות וקוראים אחרים המעוניינים להבין בתמצות מהי השורה התחתונה של כל ביקורת. 

יש סיבה אמיתית לדאגה שהמבקר ירכך את הדוח על הקורונה. (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אז מה קרה בדוח המבקר בנושא המשרד לפיתוח הנגב והגליל? נראה, כי יש פער שקשה מאוד להסביר בין חומרת הממצאים אותם מצא המבקר ובין המסקנות וההמלצות.

דוגמה ראשונה: כך הביקורת התעלמה מהתאמת מועמד למכרז

קחו לדוגמה את המכרז לבחירת מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב. באחד המקרים, לפי המבקר, התבקש המועמד להבהיר את היקף הכספים אותם ניהל טרם הגשת המועמדות. המועמד, משה מור יוסף, סיפק מכתב מעורפל למדי לפיו הוא "השתתף בפורום המנהלים של החברה העירונית", שמנהל כ-188 מיליון ש"ח בשנה, ולפיכך, ניתן לו ניקוד מקסימלי בפרמטר. 

הטענה הזו דומה לכך שהשתתפתם בדיון בחברה בה אתם עובדים וטענתם שאתם מנהלים את תקציב כל החברה. אך הוועדה הסתפקה בהבהרה ואישרה את מועמדותו מבלי לבצע בירור נוסף. מור יוסף מכהן עד היום בתפקיד מנכ"ל הרשות.

עובדי משרד המבקר מצאו שמור יוסף, מנהל המתנ"ס לא באמת היה חלק מפורום המנהלים של החברה העירונית, שמנהל גם גנים, מוזיאונים, אירועי תרבות וכו'. הוא השתתף לכל היותר בפורום הניהול של המתנ"סים, שניהל היקף כספי זעום לעומת מה שהצהיר. 

ואז מגיע פרק המסקנות – החלק שבתקשורת אוהבים לצטט:

"ממצאי הביקורת בכל הנוגע לתהליך בחירת המנכ"ל, מחדדים את הצורך שמועצת הרשות לפיתוח הנגב תקבע מראש אמות מידה נהירות לניקוד מועמדים לתפקיד מנכ"ל הרשות, ובאופן ברור שלא יותיר ספק כלשהו. כמו כן, עליה לבחון אילו מסמכים מאמתים על המועמדים להמציא עם הגשת מועמדותם…"

משה מור יוסף, מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב. נבחר חרף אי עמידה בתנאי המכרז

תפרו מכרז למידות האדם – והמסקנה? אין אמות מידה בהירות. אין אמירה נורמטיבית על כך שהמכרז התנהל בצורה לא תקינה, גם לא אמירה על טוהר המידות. ככה, גבירותי ורבותיי, ממסמסים ממצאים.

איך היה צריך לכתוב את המסקנה?

במקום לרכך, מבקר צריך לשקף את הממצאים במסקנותיו. דוגמה לדרך טובה להבהיר לציבור ולקוראי הדוח מה קרה היא כזו: 

"מהליך מינוי מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב עולה כי ועדת הבחינה לא בדקה באופן הנדרש את עמידת המועמד בתנאי הסף, והכשירה את מועמדותו ללא כל בדיקה מעמיקה. יתרה מכך, בדיקת הביקורת העלתה כי האדם שמונה ניהל סכום של כ-3.9 מיליון ש"ח בלבד, וכתוצאה מכך כלל לא עמד בתנאי הסף לתפקיד".

המבקר רואה בחומרה שהוועדה לא בדקה את המינוי כיאות, והביאה לבחירת מועמד שלא עומד בתנאי הסף למשרה, וכך פגעה בעקרונות מינהל תקין ובעיקרון השוויון".

יודגש, כי זה לא נוסח שהמצאתי בעצמי, הוא משקף נוסחים של מבקרי המדינה הקודמים.

דוגמה שנייה: ככה תופרים מכרז, ואז תופרים את הביקורת

באותו פרק מתאר המבקר גם את הליך המינוי למשרה "ראש אגף ארגון, משאבים ומינהל בכיר משאבי אנוש" במשרד הנגב והגליל.

לאחר שהמשרה התפנתה ביולי 2014, ביקשה מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל, סיגל שאלתיאל-הלוי, למנות את הקב"ט לתפקיד נוסף מבלי לפרסם מכרז. נציבות שירות המדינה לא אישרה את המהלך, אך אמרה שאפשר להטיל על העובד תפקידים "נוסף על תפקידו", כלומר ללא מינוי רשמי.

סיגל שלתיאל-הלוי, לשעבר מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל. מינתה ראש אגף ללא מכרז

כך במשך שלוש שנים מילא הקב"ט את תפקיד "ראש אגף ארגון משאבים ומינהל בכיר". רק במהלך 2016 יצא מכרז חיצוני למשרת סמנכ"ל בכיר להון אנושי ומינהל במשרד, משרה חדשה שבפועל מחליפה את משרת ראש אגף ארגון משאבים.

כמובן שהקב"ט ניגש גם אליה. אך יש בעיה. בפרסום משרה חיצונית מעורב גם מכון מיון חיצוני, שקובע "קו חתך" למועמדים לפי תוצאות מבחנים פסיכוטכניים. מבחנים שאותם הקב"ט, מוכשר ככל שיהיה, לא עבר, ולפיכך לא יכול להתקדם הלאה במיון.

הקב"ט לא ויתר והגיש ערעור. לאחר עשרה חודשים התקיים מבחן הערעור. האם הייתם מחכים עשרה חודשים לתשובה במכרז שנמרח? סביר שלא והייתם ממשיכים הלאה. ואכן במהלך הזמן הזה, הסירו שאר המועמדים את מועמדותם. וראו איזה פלא – הקב"ט פתאום כן עמד בקו החתך, ועבר שלב.

הוא הגיע לשלב הסופי, ועדת הבחינה, וזכה בתפקיד. יצויין כי בעת קבלתו את המינוי שלתיאל-הלוי כבר לא שימשה כמנכ"לית המשרד.

מתניהו אנגלמן מבקר המדינה. ניסוחים מעורפלים שממסמסים את השורה התחתונה (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

למרות ההתנהלות השערורייתית של מנכ"לית המשרד, המבקר בחר לנקוט גם פה בלשון מרוככת: "התארכות בחינת השגה של אחד המועמדים גרמה לפרישתם של כמה מועמדים. על נש"ם לבחון את הליך המכרז ולהפיק לקחים בכל הנוגע להגשת השגות ומשך הטיפול בהן בדרך שתייעל את ההליך ותמנע פרישת מועמדים באמצע ההליך המכרזי".

זהו. לא מתוארת התמונה הכוללת שמראה את הממצאים, אלא רק הערות כלליות כדוגמת: "על נש"ם לבחון את התהליך…" בלי שום הערה על כך שנפגם ההליך המכרזי, בלי הערה על כך שבפועל עקפו את המכרז הפומבי בשיטתיות ובלי הערות על טוהר המידות. ככה, גבירותי ורבותיי, ממסמסים ממצאים.

איך היה צריך לכתוב את המסקנה?

הנה נוסח מוצע של המסקנות וההמלצות, שמתבסס גם הפעם על כתיבתם של מבקרי מדינה קודמים:
"הליך מינוי הקב"ט לתפקיד סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש במשרד מעלה חשש, כי הליך מינוי הקב"ט, בתחילה למשרת ראש אגף משאבי אנוש ולאחר מכן לסמנכ"ל למינהל, אינו תקין, ובוצע בניגוד לחוק שירות המדינה מינויים, ובצורה שעוקפת את חובת המכרז הפומבי.

"מדובר בפגיעה חמורה בעקרונות מינהל תקין, באמון הציבור בשירות הציבורי בכלל ובמינויים בשירות הציבורי בפרט. משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את הליך המינוי למשרה רמת דרג זו, אשר תפקידה הוא לא פחות מאשר להיות אחראי על המינויים וכח האדם במשרד".

זו לא טעות – זו מדיניות

קשה להורות לעובדי הביקורת להעלים ממצאים מבוססים. אך אפשר להתערב במסקנות ובהמלצות, אשר נתפסות כחלק סובייקטיבי ונתון לפרשנות – ולכן כאן אנגלמן יכול היה להיכנס לתמונה.

מבקר המדינה לשעבר, יוסף שפירא. אנגלמן צנזר חלקים מטיוטת הדוח שלו

גם בכתבתה של לי נעים, ערוץ 12, מתוארת התנהלותו של אנגלמן מאחורי הקלעים בה הוא מצנזר חלקים מטיוטת הדוח של קודמו בתפקיד, יוסף שפירא, שיכולים להצביע על אשמים במחדל. כך לדוגמה בפרק שעוסק בעצמאות גופי הרגולציה בתחום התקשורת, שם ניסוחי הדוח של שפירא הובלעו:

בטיוטת הדוח שהגיעה לידי המערכת מצוין באופן בולט כי "נמצאה במשרד התקשורת רשימה שמית של מועמדים מטעמו של שר התקשורת איוב קרא ולגבי חמישה מהם נמצא הרקע הפוליטי שלהם כגון 'פעיל ליכוד' ו-'ליכודניק'. אפילו נרשם כי קיים חשש לשיקולים פוליטיים".
בדוח עצמו של אנגלמן תיאלצו לחפש את הפרטים אי שם בעמוד 37 ובתקציר נמצאות אמירות כלליות יותר.

מבקר המדינה הוא פונקציה חשובה וקריטית בשמירה על מינהל תקין, טוהר המידות וקביעת סטנדרט התנהגות וניהול נדרש מעובדי ציבור. דוגמאות אלו מראות כי אנגלמן עלול להפוך את הביקורת לאסקופה נדרסת, שתפקידה לשרת את השלטון, ולא לבקר אותו. 

בגלל שהוא לא יכול לשנות, בינתיים, את "הדנ"א הארגוני" של עובדי המבקר ולהתערב בממצאים עצמם, יש בסיס להניח שהוא מתערב באופן אקטיבי במסקנות ובהמלצות, מרכך אותן ומוציא מהן את העוקץ, כך שנוצר פער תהומי בין הממצאים ובין "השורה התחתונה".

 

ממבקר המדינה לא נמסרה התייחסות לכתבה.

***

*כותב הטור ביקש להישאר בעילום שם. עבד בעבר באגפי ביקורת שונים במשרדי ממשלה וכיום באגף ביקורת פנימית במגזר הציבורי.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

משרדי הממשלה התמכרו לפרסום בפייסבוק – אלו הסכנות

כל משרד ממשלתי מתפעל דפים ברשתות החברתיות. המציאות הזו טומנת בחובה הזדמנויות לתקשורת ישירה עם הציבור, אך גם יוצרת בעיות לא מעטות. חלק מאתרי הממשלה נשארים מאחור, טירגוט אזרחים ואזרחיות פוגע באמון הציבור ופרסום סרטונים בא על חשבון תוכן מעמיק. אך יש גם פתרונות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| גל יעבץ // טור אורח |

פוליטיקאים, מפלגות ומשרדי ממשלה משתמשים כבר תקופה ארוכה ברשתות חברתיות, כחלק מעבודתם היומיומית. פוליטיקאים גילו שדפי הפייסבוק שלהם הם ערוץ ציבורי שבו רק הם מכתיבים את השיח, המסגור והמסרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיל לעשות זאת ומחזיק את דף הפייסבוק הפוליטי הגדול בישראל

הפייסבוק הפך לכלי עבודה עבור משרדי הממשלה (צילום: אילוסטרציה)

עם זאת, משרדי הממשלה עצמם משתמשים ברשתות החברתיות בצורה שונה מהפוליטיקאים. המשרדים נדרשים לספק מענה לאזרחים באופן קבוע ולספק מידע במגוון תחומים. בתור גופים מבצעים הם פועלים באופן סדור ומהוקצע ברשתות החברתיות. באקדמיה כבר פורסמו עשרות רבות של מחקרים שבחנו את שיטות האימוץ וההטמעה של אמצעי המדיה החדשים בקרב משרדי הממשלה.

במחקר האחרון שערכנו באוניברסיטת בר אילן, ביקשנו לבדוק איך משרדי הממשלה בישראל משתמשים בפועל ברשתות החברתיות. האם המשרדים הגדירו לעצמם יעדים ומטרות? האם הם מצליחים לעמוד בהם? 

תחילה מיפינו את כלל משרדי הממשלה הפועלים באופן עצמאי ברשתות. לאחר מכן ראיינו 15 מקבלי החלטות בדרגים ובתפקידים שונים: דוברים, מנהלי דיגיטל והסברה, מנהלות שיווק ויחסי ציבור ועוד. כל המרואיינים עובדים במשרדים ממשלתיים וכולם אחראיים על אסטרטגיית הרשת של המשרד בו הם עובדים.

התבססות מוגזמת על פייסבוק

באופן כמעט לא מפתיע, כל משרדי הממשלה עימם דיברנו פועלים בעיקר בפייסבוק בתור במה עיקרית שדרכה הם משתפים תכנים במקומות נוספים ואליה הם מפנים לרוב. עם זאת, מצאנו כי קיים טשטוש גבולות בין השימוש בפלטפורמה מסחרית (פייסבוק) לבין השימוש באתרים הרשמיים שמצויים בבעלות ובניהולם של גופים ממשלתיים. 

יצירת קהלי יעד (טרגוט) לפרסומות מעוררת חוסר אמון בקרב אזרחים

מרבית המנהלים איתם דיברנו, התייחסו לעמוד הפייסבוק של המשרד בתור "כלי עבודה" כבכל יתר הכלים התקשורתיים העומדים לרשותם, ללא הבחנה בין האתר לעמוד בפייסבוק. כלומר, במידה מסוימת עמודי הפייסבוק זוכים לעיתים לבולטות גבוהה יותר מצד המשרדים בשל החשיפה שלהם ברשת. המשמעות היא שמידת התוכן והזמינות באתרים המסורתיים עלולה להיפגע מכך באופן שוטף.

בנוסף,  כדי לענות על המגבלות המוכרות לנו בשימוש בפייסבוק (תחרות על תשומת הלב בפיד, ירידה בחשיפה האורגנית וכדומה), המשרדים רוכשים מודעות ממומנות. המטרה הינה העברת המסרים שלהם לקהלים רחבים ככל הניתן. 

פרקטיקה זו, על אף שהיא מקובלת על ידי כל מותג, חברה או ארגון הפועלים ברשתות החברתיות, צריכה להישקל בשנית כשהפרסום מגיע מצד משרדים ממשלתיים. במחקרים קודמים בעולם נמצא כי אזרחים חשים חשש לפגיעה בפרטיותם כאשר משרד ממשלתי או פוליטי "מטרגט" אותם במודעות ברשת החברתית, בשל טשטוש הגבולות בין הספירה הפרטית לציבורית. 

פעולת הטרגוט היא למעשה יצירת קהלי יעד מדויקים לשיווק המודעה, אותם מנטרים המפרסמים לפי מאפיינים כמו סטטוס משפחתי, גיל או מקום מגורים. אך השתכללות הטכנולוגיה הובילה לדיוק הגדרת הקהל, על ידי שימוש בכתובות מייל או כל רשימת תפוצה אשר בידי המפרסם. בנוסף, התעניינות במודעות, צפיות בסרטונים או מעקב מדוקדק אחר כניסות לאתר המפרסם (פיקסל), יוצרת גם היא מדד שמאפיין קהל יעד.

בעיה נוספת שעולה משימוש ברשתות החברתיות היא ההתמקדות של משרדי הממשלה במידע ויזואלי כמו תמונות או סרטונים בכדי לשפר את אחוזי החשיפה והמעורבות לתכנים שלהם. לעיתים קרובות, זה בא על חשבון פשרות רבות בעומק והיקף המסר. 

מתי משרד ממשלתי מחליט לחסום מגיבים?

על אף שמבקר המדינה פרסם כבר ב-2017 הוראות לדפים ציבוריים לפרסם מדיניות בדבר השימוש בדף והחסימה בדף. מצאנו כי רק חלק קטן מהמשרדים מקפידים גם על הבלטה ויצירה של הנגשת המדיניות באמצעות תקנון וכללי שימוש למשתמשים בפלטפורמה. זאת על אף שמרבית המשרדים פועלים במדיניות קבועה הכוללת שימוש מועט עד לא קיים בחסימת משתמשים, תוך שמירה על כללי שיח מסוימים.

לסיום הנה כמה המלצות לכל מנהלי ומנהלות הדפים הציבוריים:

  • הנגישו באופן ברור, בהיר (וקצר!) את תקנון תנאי השימוש הרלוונטיים לאותה פלטפורמה, כולל כללי החסימה.
  • אל תתפשרו על איכות: הציבור זקוק למידע ממשלתי באופן קבוע. אל תפחדו לכתוב טקסטים ארוכים, מי שיצטרך ויזדקק למידע הזה, יקרא ויעריך אותו.
  • השקיפו את הקמפיינים ברשתות החברתיות: הסבירו לציבור איך ומדוע אתם מקדמים כל פוסט וסרטון כדי להגביר את האמון הציבורי.
  • אל תזניחו את האתר הראשי – אסור לשכוח שהמידע של משרדי הממשלה הוא ציבורי ועליו להיות נגיש בחיפוש באינטרנט ובאתר המשרד, גם לאנשים ללא חשבון פייסבוק. 
  • עיסוק הליבה של המשרד זהה, אך צורת ההצגה והעברת המסר צריך להיות מותאם לפלטפורמה ולקהל.

המחקר נערך בין השנים 2017-2019 כחלק מעבודת דוקטורט בהנחייתה של פרופ' נועה אהרוני במחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר אילן ופורסם לאחרונה בכתב העת Aslib Journal of Information Management.

גל יעבץ הוא דוקטורנט ומרצה במחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן

8 הרגלים שצריכים להישאר איתנו אחרי הקורונה

יש שינויים שרק מגיפה אגרסיבית יכולה להכריח אותנו לעבור. התרגלנו לעבוד מהבית, לעמוד בתור כמו בני אדם ולהתעטש נכון. כולנו מחכים שהווירוס יעלם – אבל יש כמה הרגלים שהעיתונאי עידן בנימין מקווה שיישארו איתנו. טור אישי

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין // דעה |

נראה שתקופת הסגר שהביאה מחלת הקורונה תהפוך במוקדם או במאוחר לזיכרון רחוק. אך אם להודות על האמת, יש כמה שינויים שההתמודדות עם המחלה כפתה עלינו, ואני מאחל שיישארו. לפני שנשכח את ימי העבודה מהבית, הנה רשימת התמורות שהשפיעו עלי לטובה. 

1. הגיע הזמן להחליף את מפלצות המשרדים

מה שנראה חריג למנהלות ולמנהלים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 מתחיל להתגבש מחדש. צריך להודות: משרדים ובתים הם נדל"ן מבוזבז לחצי מהזמן. כשאנחנו נוסעים לעבודה הבית שלנו ריק. משרדים מאויישים לרוב בין תשע לחמש. שעתיים נוספות אנחנו נבלה בבית המתכת הנייד שלנו על הכביש ונשרוף חיות מתות לאוויר העולם ולדרכי הנשימה שלנו. 

למה לשרוף זמן ברכב אם אפשר לעבוד מהבית?

רוב הנסיעות האלו מיותרות. אני מקווה שעסקים שדגלו לדחוף את העובדים למרחב רועש יחיד (open space) מבינים שאפשר אחרת. יש דרך זולה ויעילה יותר. עם קצת שיפור והדרכה העבודה מהבית יכולה להביא תועלת רבה יותר לחברה.
ייתכן שנהיה עדים למהפכה בעשור השלישי של המאה ה-21: נסיגת מפלצות המשרדים. במקומן נזכה, אולי, לראות מרחבי עבודה משותפים בבנייני המגורים עצמם. אם אפליג בדמיון, אולי ה-Airbnb הבא יתגלה כשכירות שעתית מוזלת לעובדים מהבית. תחשבו – אם אני חייב לצאת לעבוד במשרד או במפעל, אוכל להשכיר לשכן את הסלון שלי עם שולחן העבודה. זה יכניס לי כסף וגם יכריח אותי להשאיר את הבית מסודר. עכשיו זה נשמע מוזר, אבל לפני עשור גם לא היינו מאמינים שאנשים יתנו לזרים לישון להם במיטה מבלי להכיר אותם.

2. מצוננת? תישארי בבית

החשדנות כלפי אנשים חולים צריכה לטעמי להישאר איתנו. חולה? אל תגיעי לעבודה. לילד יש חום? תישאר איתו בבית. גם חוקי העבודה חייבים להשתנות כתוצאה מכך. עלינו לעבור למודל של יום מחלה בתשלום מהיום הראשון. יכול להיות שנכון להוריד לעובד יום וחצי או שניים על כל מחלה בימים הראשונים, אבל ככלל, אני מקווה שהמשק יפעל לעודד עובדים שלא להגיע חולים לעבודה, ולא להפך.

מעסיקים ילמדו לשחרר עובדים לימי מחלה ביתר קלות. (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

3. נעזוב את השמיים בשקט

הלוואי ונטוס פחות. לא באופן סגפני אידיאולוגי, אלא שנוכל לחסוך בטיסות, בייחוד לצרכי עבודה. הטיסות שיתאפשרו לנו יהיו רק כדי לטייל בעולם ולבקר קרובי משפחה, באופן מבוקר. 

צריך להגביל קודם כל את הטיסות העסקיות

הטיסות אחראיות ל-2.5 אחוז מפליטות הפחמן הדו חמצני בעולם. מעסיקים צריכים להבין שיש דרך אחרת. זה יחסוך להם כסף, לנו עוגמת נפש ולדורות הבאים נשאיר עולם נקי יותר. עם התפתחות טכנולוגית זה יתאפשר בקלות יותר.

רוצים לבקר בתערוכה עסקית בסין? כנסו לתערוכה מהסלון, במציאות מדומה. אהבתם מוצר שניתן לקנות רק בחו"ל? הדפיסו מודל של המוצר בבית או בחנות הדפוס הקרובה אליכם.

4. חיזוק הכפר הגלובלי 

על אף שהטיסות פסקו, העולם דווקא מרגיש קטן יותר. פתאום מפגש עם חבר מהבניין ממול דומה למפגש עם קרוב משפחה מעבר לים. נכון, אין תחליף למפגש אנושי, אבל הגבלות התנועה והסגר דחפו אותנו לנהל שיחות באופן תדיר עם קרובים וחברים רחוקים מעבר לים. 

5. למידה מרחוק 

הלמידה מהבית בזום עשויה, אם נהיה חכמים, לשפר את תהליך הלמידה ולהתאים אותו לעידן המודרני. אולי אנחנו עומדים בפני עידן בו יכולת למידה וסקרנות חשובים משינון החומר. 

נכון, לבית הספר יש ערך לרכישת כישורים חברתיים ויכולת עבודה בקבוצה. עם זאת, עבור חלק מהילדים התפוקה הלימודית שלו מוטלת בספק. ישנם כאלו, כמו עבדכם הנאמן, שזקוקים לשקט, דממה אמיתית, כדי שמשהו יכנס לקופסה. עבור אחרים, רעש דווקא מחדד את החושים. 

אולי יתחיל סוף סוף עידן טכנולוגי במשרד החינוך? (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

בניית מערך המשלב למידה בבית הספר יחד עם למידה עצמאית מהבית עם "מנטור/ית למידה" (מורה מלווה), יכול לעודד את הסקרנות של הדור הבא. מהלך כזה עשוי לאפשר לנו לראות את בית הספר כיותר מאשר שירות שמרטפות במימון המדינה. 

נכון, זה לא מתאים לכל שכבות הגיל וכדי ליישם זאת יש צורך בתכנון ובמחקר. אבל אי אפשר להתעלם מכך שכורח הנסיבות יצר פיילוט טבעי, שכבר עכשיו נוכל ללמוד ממנו.

6. אל תרוצו למיון

לא כולם צריכים להגיע למיון. בשגרה אם תגיעו למיון בשעות מסוימות תבלו שם בין שש לשבע שעות עד הבדיקה הראשונית. בדרך תשבו, במקרה טוב, על כסא פלסטיק רעוע עם חולים אחרים. בזמן הזה תהיו חשופים למחלות ווירוסים חדשים. 

מעכשיו נחשוב פעמיים אם ללכת למיון. הגיע הזמן לטפל בתוך הקהילה (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

שיפור מערך קופות החולים והכוונתו למתן טיפול מוקדם בקהילה, ימנע עוגמת נפש רבה לאזרחים. השירותים הללו יכולים לכלול רופא משפחה תורן בשכונה, שירותי רפואה ניידים ולא דחופים שיכולים להעניק לכם בדיקה – ושירות עד הבית בזמן קצר, כשאתם נחים במיטה.

7. היגיינה אישית

כן, צריך לדבר גם על זה. רובנו חטאנו בכך, מודה, גם אני. לא רחצנו ידיים כשחזרנו מהעבודה. לעיתים פסחנו על הפעולה החשובה להחריד גם טרם הארוחה. לחצנו ידיים כאילו אין מחר לפני שהתיישבנו לשולחן המסעדה. 

עכשיו כשמגיפה משתוללת בחוץ, שינינו את ההרגלים שלנו. מכונת התעמולה הממשלתית כוונה כדי ללמד אותנו לרחוץ ידיים נכון, לא לגעת בפנים ולהתעטש בלי לפזר את החיידקים כל עבר. 

לאחר הקורונה, אסור לנו לשכוח את זה. יכול להיות שבטווח הרחוק החינוך לשמירת ההיגיינה שלנו יציל יותר חיים וגם יחסוך כסף רב במגיפות הבאות. יכול להיות שבזכות החינוך להיגיינה אישית, אפילו מגיפת השפעת הבאה תעבור לנו בקלות.

8. לחכות בתור בנחת

התורים לביצים ובכניסה לסופר מוכיחים: גם אנחנו הישראלים יודעים לעמוד בתור. אנחנו מסוגלים לא להידחף ולא להיצמד אחד לשני, גם כשאנחנו יודעים שלא כולם יזכו לקבל את מה שרצו. הלוואי שנדע לשמור על כך גם ללא האיום להידבק במחלה קטלנית מאדם שעומד לפנינו.

*

  • אז מה אתם הייתם מבקשים שישאר איתנו לאחר המגיפה? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

פניתם פעם אישית לח"כ? כך תעשו את זה נכון

הח"כים עובדים אצלנו הציבור – לכן אין סיבה שלא נבקש מהם עזרה במקרה הצורך. אבל כדי לקבל מענה אמיתי, צריך לדעת איך לפנות ולמי. מדריך מאת הנודניק הלאומי שי גליק, שאין לשכה שלא מכירה את השם שלו // טור אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שי גליק |

מאז שהייתי ילד, שיגעתי את המוח לחברי כנסת. הרבה שנים עשיתי את זה למען שחרור יהונתן פולארד. אך בשנים האחרונות אני פונה בהרבה נושאים, לחברי כנסת מכל המפלגות. אבל אם בילדותי הייתי שולח מכתבים לחברי כנסת בפקס ומקבל בדואר – היום הכל קורה בקליק אחד.

להתווכח הם יודעים – אבל עד כמה הם זמינים לפניות הציבור?

האם העובדה שאנחנו יכולים לשלוח הודעה בקלות, פירושה שאנחנו מקבלים תשובה באותה הקלות? האם אזרח מהשורה שאינו חבר מפלגה, אינו אושיית רשת או איל הון, יכול לפנות לחבר כנסת, לראש עיר, לשר, ואפילו לנשיא או לראש הממשלה – ולקבל מענה אמיתי?

ח"כ יקר – קיבלת מכתב מהמעסיק

נתחיל קודם בבשורה הטובה: כל אחד יכול לפנות לכל חבר וחברת כנסת. אנחנו מממנים אותם ולכן הם למעשה עובדים אצלנו. המיילים של כולם כתובים באתר הכנסת. מניסיון, אם תפנו לכולם חלק מהם בטוח יחזרו אליכם.

חשוב לשלוח מייל רשמי, מכובד ומסודר ולהתקשר אליהם בשעות העבודה. המייל חייב להיות אישי – בשום אופן לא דרך תוכנה ששולחת מייל תפוצה למאה ועשרים הח"כים. יש לפנות לכל אחד בשמו האישי ולהשאיר כמה שיותר פרטים אישיים שלכם לחזרה. 

חשוב לצרף מסמכים רלוונטיים, כמו עצומה חתומה על ידי קהילת תומכים. לעיתים קרובות העוזרים הפרלמנטריים מעבירים את המייל לטיפול גורם ממשלתי, וככל שיש מכתב מסודר מטעמכם זה יקל עליהם את העבודה. 

מספרים שהוא עוזר לאזרחים שנתקעו בלי אוטובוס בלילה. שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ'

מניסיוני האישי, כדאי לשלוח הודעה לנייד האישי של חבר הכנסת לאחר שליחת המכתב. ניתן בקלות להשיג מספרי ניידים של כל הח"כים – פנו אלי אם לא תצליחו. אם אתם לא מרגישים בנוח, תוכלו לשלוח שוב מייל, או לפנות דרך עמוד הפייסבוק, שבו לרוב הח"כים עונים באמצעות היועצים שלהם.

תהיו רציניים

מומלץ תמיד לחפש ח"כים שתחומי העיסוק שלהם נוגעים בנושא הספציפי של בקשתכם. תבדקו מבעוד מועד מי הח"כים החברתיים, או אלה שעוזרים לנכים, ח"כים שפועלים בנושאי חינוך, חקלאות וכדומה. תעשו בדיקת גוגל קצרה ותציינו במכתב את הערכתכם לפעילותם בנושאים שהם קידמו – זה אף פעם לא מזיק. למעשה, מומלץ אפילו להתחיל עם מחמאה ישירה שנוגעת לפעולה קודמת שלהם באותו תחום. זה יעלה משמעותית את הסיכוי שישיבו לך.

כמו כן, כדאי לבדוק מי יושב בראש הוועדה הרלוונטית בכנסת, כמו ועדת חינוך או מעמד האישה, ומי חברי הכנסת החברים בוועדה – ולשלוח להם מייל שונה, עם בקשה לדיון ולטיפול בסוגיה שמטרידה אותכם. 

עדיף תמיד לשלוח מכתב לח"כ שיושב או עומד בראש ועדה רלוונטית לנושא

בנושאים פוליטיים הח"כים תמיד יענו לכם. אם תפנו למפלגה ימנית בנושא התנחלות שצריכה כביש לדוגמה – תקבלו סיוע. אם תפנו בבקשה לעזרה במאבק בכיבוש למפלגת מרצ – כנ"ל. אלו פניות הציבור שיזכו לתהודה תקשורתית בקלות רבה וחברי הכנסת ישמחו להתגאות בהן.

המצטיינים שלי: הח"כים החרדים

דווקא בימים אלה, כשעשרות מגזרים נפגעו מהקורונה וחלקם נופלים לגמרי בין הכיסאות, חשוב להבין איזה מענה מקבל אזרח מן השורה בנושאים הקשורים לחיי היומיום. אז מי מהח"כים זמין יותר לפניות שלנו ומי פחות? בשנים האחרונות פניתי ושלחתי אנשים אחרים לפנות לחברי כנסת כדי לבדוק את זמינותם.

המסקנה הראשונה שלי היא שהח"כים מהמפלגות הדתיות והחרדיות עונים הכי הרבה ולכל הפניות. בנוסף, ככל שאתם חברי מפלגתם הסיכוי שיענו לכם קופץ פי מאה. לכן אני ממליץ אישית לכל אחד ואחת להתפקד למפלגה הקרובה לליבו וכך להגביר את השפעתו בכל נושא. 

המפלגות החרדיות לוקחות את הנושא ברצינות. ח"כ אורי מקלב, יהדות התורה

מהניסיון האישי שלי, ניכר שבמפלגות החרדיות כמו "יהדות התורה" לקחו את הטיפול בפניות הציבור צעד אחד קדימה. הם בנו מחלקה שלמה של המפלגה (בשכר!) שנקראת מחלקת פניות הציבור, והם עוזרים גם לחילונים. בנוסף, הח"כים וחברי המועצות העירוניות מגיעים לשכונות לשעות קבלת קהל. 

גם בש"ס קיימת מחלקה כזאת וישנו אף מוקד חיצוני שמקבל פניות ציבור ומנתב את המתקשר או המתקשרת לגורמים הרלוונטים במפלגת ש"ס שיכולים לעזור. יו"ר שס אף פרסם מודעה עם הטלפונים הניידים של כל הח"כים, השרים ועוזריהם וקרא לאזרחים לפנות אליהם. 

במפלגות האחרות לא קיים מוסד בהיקף כזה. בזמנו, ח"כ יאיר לפיד יו"ר מפלגת "יש עתיד", הודיע שיקים מחלקה לפניות ציבור ואף הודיע שימנה ח"כ על כל אזור בארץ. המערך אכן הוקם, אולם בשנה האחרונה עקב הבחירות הוא בוטל. יחד עם זאת, דוברו של ח"כ יאיר לפיד ציין בפניי שהח"כים ממשיכים לקבל פניות ציבור באופן אישי ולעזור לפונים. 

הכי מאכזב – אלעזר שטרן

גם כמה ח"כים ממפלגות אחרות ראויים לציון מיוחד. 

כשפניתי לח"כ אלון שוסטר (כחול לבן) בבקשת עזרה, הוא ענה לי מייד והציע את עזרתו. שוסטר מטפל בקביעות בפניות ציבור, בדומה לח"כ איציק שמולי (העבודה). ח"כ אתי עטייה (ליכוד) פרסמה בפייסבוק את הנייד האישי שלה ופנתה לכל מי שנפגע מהקורונה כלכלית לפנות אליה. גם קטי שיטרית (ליכוד) מניסיוני מטפלת בפניות הציבור שמגיעות אליה.

"לנבחרי הציבור אין זכות קיום בלעדי הקשר האישי שלהם עם בוחריהם". ח"כ שטרית (הליכוד)

ח"כ לשעבר יוסי יונה ממפלגת העבודה שנהג לנסוע לערים שונות ולפתוח שולחן לפניות ציבור. גם ח"כ מירב בן ארי מ"כולנו" פירסמה שניתן לבוא אליה ללשכה לפגישה בכל נושא. מי שידועה לדורות בטיפול שלה בפניות הציבור היא גם ח"כ שלי יחימוביץ' לשעבר ממפלגת העבודה, שהקימה במשרד שלה מחלקת מתנדבים ענפה לצורך הנושא.

ח"כ לשעבר רוברט טיבייב דרש לפרסם את מספר הנייד האישי שלו באתר הכנסת והודיע שיענה לכל פנייה וכך גם ח"כ עוזי דיין והשר בצלאל סמוטריץ'. השר סמוטריץ אף הודיע שכל אזרח שנתקל בבעיה מוזמן לפנות אליו בכל שעה. לפי הסיפורים, הוא עזר לאנשים ששלחו לו סמסים באחד עשרה בלילה להשיג אוטובוס. 

ח"כ אלעזר שטרן. לא ענה לכותב הטור אף פעם

חבר הכנסת מיקי זוהר עונה גם הוא להרבה פניות ציבור. אני הייתי פונה אליו באופן קבוע ותמיד נענה. יום אחד בחרתי להגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת. למחרת העוזרת שלו הודיעה לי שהדלת נסגרה. אולם ברגע שפניתי אליו אישית הוא התרעם על העוזרת שלו וציין שהוא עובד ציבור ועוזר לכל פנייה ואף נתן לי קדימות.

לעומת זאת יש ח"כים שפשוט לא עונים לאף פנייה, ביניהם למשל ח"כ אלעזר שטרן מ"יש עתיד", שאני אישית ועוד נכים רבים פנו אליו והוא מעולם לא השיב לאף פונה. באחת הפעמים ביקשנו שיפעל להנגשת מערת המכפלה, נושא בטיפול ועדת חוץ וביטחון שהוא חבר בה. אך למרבה האכזבה, גם בשלושת הדיונים שהתקיימו בנושא מטעם הוועדה הוא מעולם לא התייצב. כשפניתי לדוברת שלו בשאילתה מדוע הח"כ לא עונה לפניות – גם היא בחרה שלא לענות. (מלשכתו של שטרן לא נמסרה תגובה לטור זה).

"לנבחרי הציבור אין זכות קיום בלעדי הקשר האישי שלהם עם בוחריהם", אמרה לי ח"כ שטרית. לדבריה, "פניות הציבור חושפות לחברי הכנסת אתגרים שיש לטפלם ובאמצעות הכלים הפרלמנטריים אנחנו מנסים לעזור ולפתור". שטרית סיפרה שבשנה האחרונה פעלה למשל בעקבות פניות מאנשים עם מוגבלויות להנגשת מערת המכפלה

השבוע פירסם הפעיל החברתי עמית דרי, שלפני חודש ביקר בקונגרס בארצות הברית וגילה שכל אזרח אמריקאי יכול פשוט לדפוק בלשכות של חברי הקונגרס ולדבר איתם ישירות. בארץ זה עדיין לא המצב לצערנו. אבל אסור להתייאש – עדיין אפשר לפנות במיילים לחברי כנסת וחלקם יחזרו אליכם. תנסו את זה ותופתעו.

הכותב הוא פעיל חברתי ומנכ"ל ארגון "בצלמו", ארגון זכויות אדם ברוח יהודית הפועל למען זכויות אדם, שקיפות שלטונית וצדק לכולם.

משבר הקורונה: הנזק האמיתי לכלכלה נובע מהזנחת המערכות האזרחיות / טור דעה אורח

משבר הקורונה חושף את מחיר ההזנחה של המערכות האזרחיות ואת החשיבות של חגורת בטיחות חברתית. חוזק החברה נקבע לפי הגורמים החלשים ביותר בה, ועלינו להתחיל למדוד את את כלכלת ישראל לא רק לפי המדדים המסורתיים. טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יסמין גרא / טור דעה אורח |

משבר הקורונה אינו כלכלי במהותו. הוא לא נובע ממחסור קלאסי בביקוש, היצע, או התפוצצות בועה כלשהי. המציאות שעלינו לכפות על עצמנו כדי להתמודד עם הקורונה היא התבודדות. משמע, אנחנו משביתים באופן יזום חלק ניכר מהפעילות הכלכלית כדי להכיל את המגפה ולשוב לפעילות כלכלית תקינה. 

נכנסנו למשבר הקורונה בלי חגורת בטיחות, והתוצאות בהתאם

עד שנצליח, מספר המובטלים צפוי לתפוח, חייבים יתקשו לעמוד בחובותיהם, עסקים יינזקו או יקרסו וכן הלאה. כתוצאה מכך אנשים יוציאו פחות כסף, הפעילות הכלכלית תיפגע עוד יותר והכלכלה תתכווץ עוד יותר. בארה"ב למשל, צופים גופים מובילים דוגמת גולדמן סאקס התכווצות כלכלית של עד 34% מהתוצר הריאלי. 

מבחינת התאוששות? על פי ההערכות עד סוף השנה רק מחצית מהנזק שנגרם לצמיחה יתוקן. בישראל, נכון לכתיבת שורות אלה, שיעור אבטלה של 25%. במצב כזה, טוענים כלכלנים כמו פול קרוגמן, נדרשת התערבות של הממשלות בסיוע הדומה לזה של אסון טבע.

האמצעים הנדרשים למיגור המגיפה ברורים

ייקח עוד זמן עד שהנתונים הסופיים לגבי אחוזי הדבקה ומוות יתבהרו ונוכל להגיע להשוואה ברורה לגבי הצלחתן של מדינות שונות למגר במהירות וביעילות את הנגיף. עם זאת, נראה שיש הסכמה רחבה על מספר צעדים שמסייעים להשתלטות יעילה על המגיפה, שתאפשר לאחר מכן פתיחה הדרגתית של המשק.

מדינות שמצליחות להביא לבידוד מהיר ואפקטיבי של האזרחים ובמקביל ערוכות להעניק טיפול רפואי מציל חיים לכמה שיותר חולים, ככל הנראה תצלחנה לסיים את המשבר מהר יותר וכלכלתן תיפגע ותתכווץ פחות. דוגמאות מבטיחות לכך הן דרום קוריאה, שהגיבה למשבר במהירות וביצעה עד כה מעל 559,000 בדיקות ומזה מעל חודש שומרת בעקביות על מספר נדבקים חדשים ליום נמוך במיוחד, או גרמניה, שפונה במקביל להקלות על הסגר לעריכת בדיקות נרחבות לאיתור החלקים באוכלוסייה שפיתחו נוגדנים לווירוס. 

כדי להצליח לעמוד ביעדים הללו המדינות הללו נדרשות לתשתית שתאפשר ביצוע של בדיקות רבות במרווח זמן קצר לאיתור ובידוד חולים, זמינות גבוהה של צוות וציוד רפואי (כולל מיטות, ציוד הנשמה ומיגון) ויכולת לבודד חלקים לא מבוטלים מהאוכלוסייה בצורה אפקטיבית.

מעבר למערכת רפואית חזקה ומפותחת, המשבר מוכיח לנו שיש צורך במערכות אזרחיות חזקות. מערכות המסוגלות להעביר מידע מהימן לאוכלוסייה במהירות ולאפשר את התנאים לעמידה בהנחיות. אנחנו זקוקים למערכת חינוך מתקדמת וטכנולוגית שיכולה לתת מענה לכל שכבות האוכלוסייה, למעונות יום לחינוך המיוחד, שיכולים לתת מענה לצרכים המיוחדים של המשפחות. אנחנו מוכרחים לדאוג למקלטים לנשים מוכות, שהישארותן בהסגר עם בני משפחה מכים מהווה סכנת נפשות. כל אלה מהווים "חגורת בטיחות" שמאפשרת לצמצם את נזקי המשבר.

המשבר הכלכלי הכי חריף שידענו

במיוחד במצב של משבר בריאות, חוזקה של החברה נמדד לפי הגורם החלש ביותר בה. אוכלוסיות שאינן מסוגלות כלכלית לעמוד בתנאי ההסגר, או שאינן מודעות לסכנות המגיפה מחוסר גישה למידע, משפיעות על ציבור שלם. הנגיף לא בורר בין אוכלוסיה ענייה או עשירה, משכילה או נחשלת. מיטות החולים שיתפסו אזרחים אלו, יצמצמו את המשאבים הזמינים לשאר האוכלוסייה, ומחיר חיי האדם שישולם במערכת שכבר כורעת תחת נטל חוליה הקיימים בשגרה – יהיה גבוה.

המשבר הבהיר את הצורך במקלטים לנשים מוכות. צילום: מתוך הפגנה נגד אלימות נגד נשים בת"א

מדינות בעלות חוסן רפואי וחברתי נמוך יותר, צפויות להיזקק לצעדים קיצוניים ומתמשכים על מנת להתמודד עם משברים כמו זה הנוכחי. כתוצאה מכך, הכלכלות של אותן המדינות יספגו נזקים עמוקים ומשמעותיים. 

אם מטרות כמו פיקוח נפש, איכות חיים ואושר לא נתפסו עד כה כסיבה מספקת להשקיע בצורה רצינית וארוכת טווח בתשתיות הבריאות והחברה האזרחית, כעת ברור כי הזנחה מסוג זה עולה ביוקר, גם בשקלים ובתמ"ג (תוצר מקומי גולמי). לא נוכל יותר להתעלם מהאמת הזו ולהמשיך למדוד את כלכלתנו לפי מספר הטיסות הממוצע של האזרחים לחו"ל בשנה או במחיר שבו נמכר הסטארט-אפ הישראלי האחרון.

המשבר הרפואי הנוכחי, שגורר אחריו משבר כלכלי חריף שעשוי להיות עמוק מהמשבר הגדול ב-1929, מראה שחוסנה החברתי והבריאותי של מדינה כרוך באופן הדוק וקונקרטי בחוסנה הכלכלי. הלקח הזה חייב להדהד בראשינו ובראשן של ממשלות גם אחרי סופו של המשבר הנוכחי.

יסמין גרא היא כלכלנית ומומחית למשא ומתן, זוכת פרס על מחקר כלכלי מצטיין ממכון פאלק לחקר הכלכלה באוניברסיטה העברית. בעלת תואר ראשון בכלכלה ויחסים בינלאומיים, ושני בחקר סכסוכים. מייסדת היוזמה "Women the Workshop".

איך הטייקונים מכניסים לנו יד לכיס בחסות הקורונה?

בזמן שכולנו מדברים על הקורונה והתקשורת והפוליטיקאים עוסקים במשבר שנגרם מהמגפה, גופים כלכליים רבי עוצמה מזהים שעת כושר לקידום מהלכים נכלוליים. ככה מנסים הטייקונים והחברות הגדולות להכניס לכל אחד ואחת מאיתנו יד לכיס, בשעה שאנחנו בכלל מחפשים את המסכה והאלכוג'ל. טור אורח של מנכ"לית לובי99 עו"ד לינור דויטש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עו"ד לינור דויטש |

לפני כשבועיים וחצי פרסם משרד האוצר תכנית חירום לסיוע לעצמאים ולעסקים קטנים. חשוב מאד. רק חבל שבתוכה מצאנו סעיף שקובע שהציבור יממן מחצית מעלות הקמת צינור הגז בין ישראל למצרים, בסך של מעל 300 מיליון שקלים, צינור שהמרוויח העיקרי ממנו הוא מונופול הגז. מה הקשר לקורונה? מה למונופול הגז ולעסקים קטנים? אין קשר. מדובר בהחלטה שהייתה תלויה ועומדת במועצת הגז ושעבדנו לסכלה כבר חודשים ארוכים. בעקבות פנייתנו והמתקפה הציבורית שהתעוררה נסוג משרד האוצר מכוונתו.

אבל זה רק מחטף אחד מני רבים המוגש לציבור בחסות הקורונה. בואו תקשיבו איך מכניסים לכל אחד ואחת מכם יד לכיס בזמן שאתם מחפשים את המסכה והאלכוג'ל.

מה קורה עם כספי הפנסיה שלנו?

נמשיך עם קבוצת דלק, שבבעלות יצחק תשובה. החברה נמצאת בצניחה חופשית לעבר התספורת הגדולה ביותר שנראתה במדינת ישראל אי פעם. זה אומר חיתוך משמעותי בכספי הפנסיות של כולנו. בימים כסדרם זה אמור היה לפתוח מהדורות. בימינו, התקשורת המסורתית טובעת בענייני קורונה וממשלת אחדות.

יצחק תשובה

התספורת לא מגיעה יש מאין. יש אשמים שצריכים לשאת באחריות. גם הבנקים וגם הגופים המוסדיים המנהלים לנו את הפנסיות בחרו לתת לתשובה הלוואות ענק ללא בטוחות ראויות, ועדיין נאלמו דום וישבו על הגדר בזמן שתשובה הוריד את הערך של הבטוחות שלהם וחשף אותם לסיכון עצום.

הבנקים הזרים לעומתם, שאינם פראיירים של תשובה, לא מצמצו, הלכו לממש את חובותיו ולכן קיבלו את כספם. כל זאת בשעה שהבנקים והמוסדיים בישראל סופגים הפסדים – על חשבוננו. מאחר והספינה הזו כבר הפליגה והכסף כנראה נשרף, מה שחשוב כעת הוא לקחת ממנו את השליטה בקבוצת דלק כדי שלא יוכל "להשתקם" שוב ולחזור לסורו, בדיוק כפי שהיה עם התספורת של 1.4 מיליארד ש״ח שכבר עשה לנו בדלק נדל״ן ב-2012.

אז מה עושים? פנינו לפיקוח על הבנקים כדי שלא יאשרו לבנקים למחול לתשובה על החובות אלא יתנו לו לפשוט רגל, וכן שיחקרו כיצד שוב קורה שטייקון מותיר חובות במיליארדים, פחות משנה לאחר שוועדת החקירה הפרלמנטרית לכשלי האשראי לטייקונים הגישה את מסקנותיה. גם ביקשנו מהממונה על שוק ההון, הפנסיה והביטוח שיתערב ויעיר את המוסדיים לפעולה.

איך הבנקים מנצלים את המשבר ל"גניבת סוסים"?

לעומת הפסיביות שמגלים הבנקים בישראל סביב יצחק תשובה, בנושאים שנוחים להם הם מגלים פעלתנות רבה. אחרי למעלה מעשור שבו מתנהלת פרשת הסיוע של מספר בנקים ישראלים להלבנות הון בארה״ב, בנק הפועלים מצא כי דווקא עכשיו זה הזמן המושלם לעדכן את הציבור על סגירת הסכמי הכופר מול הרשויות בארה"ב.

עלות ההפרשות על המעורבות הפלילית של הבנק עברה את ה-4 מיליארד שקלים, ולוותה בהודעה על הקמת "ועדת בדיקה". אלא שכל תכלית הוועדה הייתה בסופו של דבר לחלץ את הבנקאים מאחריות אישית, בדיוק כמו שעשו בבנק לאומי ובבנק מזרחי, ולהטיל את הקנס האימתני הזה על בעלי המניות, כלומר על הפנסיות שלנו. וזה בכלל עבירות שלהם, כן?

באופן לא מפתיע גם בנק מזרחי טפחות חשב שזה זמן טוב להודיע כי הוועדה המיוחדת שהקים לבחינת המעורבות של בכיריו באותה פרשה מצאה, למרבה הפלא, כי לא המנכ"ל, אלדד פרשר (שהיה באותה העת יו"ר הסניף של הבנק בשוויץ, דהיינו, מעורב ישירות בפרשה), ולא איש מהדירקטורים – אשם. וכך, הבנק שילם כופר של 200 מיליון דולר שמגולגל כולו על הציבור. איש לא נושא באחריות, הציבור משלם, ועולם כמנהגו נוהג.

מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות אלדד פרשר

ומשום שדברים טובים באים בשלשות, אז עוד קטנה על הבנקים. דווקא בשיא משבר הקורונה, כשאנשים זקוקים לאשראי יותר מכל – הבנקים בחרו לייקר לעסקים את ההלוואות ודורשים את פירעונן המיידי – גם אם אין לעסקים כסף לעמוד בזה.

למעשה הבנקים ניצלו סעיף בהסכמי ההלוואה שמאפשר לייקר דווקא עכשיו את הריביות. הדילמה לעסקים היא לא פשוטה – לשלם כסף שאין להם – או לקרוס. סחיטה. לאור העובדה שהרווח השנתי המצרפי הנקי של הבנקים עומד על כ-10 מיליארד ש״ח בשנה, מה שמבהיר מעבר לכל ספק שאין שום סכנה ליציבותם, טוב עשתה המפקחת על הבנקים שנזפה בהם בפומבי על התנהלותם ודרשה מהם לספק אשראי ולא לעשוק עסקים קטנים ובינוניים.

ממילא גם על דלק ישראלים רגילים לשלם יותר

ואם חשבתם שרק הבנקים מצדיקים את המוניטין השלילי שלהם בזמן המשבר, אז זה בגלל שטרם הגענו לחוצפה של חברות הדלק (דלק, פז, דור אלון ועוד). מסתבר שהן פנו לשר האנרגיה כדי לדרוש שיעצור את הירידה הצפויה במחיר הדלק. רגע, מה?

מחירי הנפט העולמיים נמצאים בצניחה זה תקופה ומחיר הבנזין הוזל משמעותית במדינות רבות מסביב לעולם. בתחילת אפריל אמור היה המחיר בישראל להתעדכן ולרדת. אלא מה? חברות הדלק, אלה שהדוחות הכספיים שלהן מעידים על רווחים ודיבידנדים של מאות מיליוני שקלים בשנה, החליטו לנצל את כוחן וגישתן למקבלי ההחלטות כדי לדרוש את הקפאת הירידה במחיר הדלק בשל הירידה ברווחיהן.

רה"מ בנימין נתניהו, שר האוצר (עדיין) משה כחלון והשר לבט"פ גלעד ארדן

אולי קשה להם בזמן הקורונה. לבנו נכמר, אבל למאות אלפי האנשים שאיבדו את פרנסתם לא קשה? מעניין שאת מה שחברות הדלק הרוויחו עד כה הן לא זכרו לחלוק עם הציבור, אבל עכשיו הגיוני שהציבור יספוג את הירידה ברווחיהן. עזות מצח מדהימה. שיגרנו לשר פנייה נגדית בדרישה שלא ימנע את ירידת מחיר הדלק. לשמחתנו השר לא נכנע ללחצים ומחיר הבנזין אכן ירד כמתוכנן.

הזיהום יאושר בחסות הקורונה?

ואם חשבתם שכל שיאי הציניות נשברו עד כה, זה כי לא הבנתם ששומרים את הטוב לסוף. יום אחרי מסע יח"צ על כך שכימיקלים לישראל (כי״ל), שבבעלות עידן עופר, משתמשת בקשריה בסין לטובת רכישת ציוד לקורונה בסך 20 מיליון ש״ח, הוציא מנכ"ל כי״ל מכתב שמאיים לפטר 1,000 עובדים אם הממשלה לא תיענה במיידית לדרישות כי"ל לגבי כריית פוספטים בשדה בריר, סמוך לעיר ערד. פוספט הוא מחצב המשמש לייצור דשנים, ובהליך הכרייה שלו מתפזרים חלקיקים מסוכנים שעשויים להגדיל את שיעורי החולים בסרטן ובמחלות ריאות נוספות ביישובים הסמוכים למכרה. לכן משרד הבריאות מתנגד לכרייה.

מדובר במחלוקת שנמשכת כבר מעל 20 שנה ולא קשורה בשום צורה לקורונה. אבל למה לא להשתמש במשבר כלכלי שגרם למעל מיליון מובטלים כדי לאיים בעוד 1,000 מובטלים ולקבל את מבוקשך?

הרפורמה בסלולר ז"ל?

זה לא הסוף לצערי. משרד התקשורת החליט לעצור למשך שבועיים את הניוד במספרי הסלולרי. במקביל הוגשה בקשה לרשות התחרות ומשרד התקשורת למיזוג של החברות סלקום וגולן טלקום, בדיוק אותו מיזוג שנפסל על ידי משרד האוצר ורשות התחרות בסה"כ לפני ארבע שנים בטענה שאם יאושר יפגע קשות בתחרות. אם יאושר המיזוג הוא צפוי להעלות לנו את המחירים בלפחות מאה ש"ח לקו. במילים אחרות, חשבון הסלולר של כל משפחה יתייקר במאות שקלים בחודש. וזה עוד נושא שמטואטא מתחת לשטיח, בחסות המגפה והמיתון.

לינור דויטש. צלם: יונתן בלום

למה לשמוע את האופוזיציה אם לא חייבים?

גם ראשי הרשויות מצאו דרך לנצל את המצב. ההגבלות על התקהלות של מעל 10 אנשים חלו גם על ישיבות מועצה, ובאופן נוח אלו שהוצאו מהישיבות היו חברי האופוזיציה, שאמורים לבקר ולפקח על הפעילות של הרשות המקומית. בהמשך, כשהישיבות עברו ל״זום״, אפשר היה לשים דווקא את חברי האופוזיציה על MUTE. כך הרבה יותר קל להעביר תקציבים והחלטות. גם את זה הצלחנו לעצור בלובי99 באמצעות פניה דחופה למנכ״ל משרד הפנים שהכניס שינוי בתקנות שמחייב לאפשר לחברי האופוזיציה להשתתף בישיבות.

כל זה קרה בסך הכל בחודש של משבר. היד עוד נטויה, תחזיקו חזק והישארו עימנו.

*

עו"ד דויטש היא מנכ"לית לובי99 והלוביסטית הציבורית הראשונה

ועדת חקירה אחרי משבר הקורונה? תשכחו מזה

מחסור במכונות הנשמה, מצב מחסני החירום, התפשטות הנגיף בבני ברק – כל אלו יכולים להצדיק הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל הסיכוי שזה יקרה שואף לאפס. למה? נסו לספור כמה ועדות כאלה קמו בכל שנות שלטון נתניהו – ותבינו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

"נתניהו כבר חושב על ועדת חקירה על משבר הקורונה", נכתב בכתבות מגוונות, ופרשנים מדברים על ועדת החקירה שתקום כשהכל יירגע.

בנימין נתניהו. לא מת על ועדות חקירה

אלא שאני רוצה להרגיע אתכם ואתכן. לא לגבי הקורונה, אלא לגבי ועדות החקירה. הסיכוי שתקום אחת – שואף לאפס. וזה לא כי אין צורך בוועדה, אלא בגלל שנתניהו מומחה בפוליטיקה.

14 שנות שלטון – 0 ועדות חקירה

אסביר: עד היום הוקמו 18 ועדות חקירה ממלכתיות בהיסטוריה הישראלית. תמיד בנושאים רציניים – מהטבח בסברה ושתילה ועד הרצת מניות הבנקים. אבל אף אחת מהוועדות לא קמה במהלך הקדנציות של בנימין נתניהו. למעשה, ראינו ועדת חקירה ממלכתית מאז ראשית המדינה מדי 4 שנים בממוצע. אבל 0 ועדות ב-14 שנות שלטונו.

האם עידן ביבי הוא תור הזהב? לא ממש. מבצעים שהסתבכו. תקציבים שהתאיידו. תפוצה אדירה ובלתי-חוקית של נשק במגזר הערבי. הכאוס בדיור. הבלאגן במשטרה. החולות הרעות במערכת המשפט. מנגנון פוליטי שקורץ למושחתים. אלו רק חלק מהמרורים שאכלנו בעשור הזה.

אך ועדות חקירה קמו תמיד מחוץ לקדנציות של נתניהו: לפני ואחרי הקדנציה הראשונה שלו (הייתה אחת ב-1995, והבאה רק בשנת 2000). הוועדה האחרונה שפעלה בישראל (לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף) הוקמה חודשים בודדים לפני השבעתו של נתניהו ב-2009.

המטרפד הרשמי

אז איך זה שלא קמה ועדת חקירה ממלכתית בכל השנים האלו, אף שבעבר הן בדקו סוגיות כמו חקירת שמועות להטיות משחקי כדורגל (1971) או אסון ורסאי (2001)? כי כל קריאה להקמת ועדה בעידן נתניהו – טורפדה על ידו בנחישות.

ב-2010 למשל טרפד נתניהו ועדת חקירה לאסון הכרמל, בין השאר דרך הקצאת מיליוני שקלים לישיבות ההסדר – מה שגרם לח"כ אורי אריאל לחזור בו מדרישתו – ולהכחדת הרוב להצעה.

ויתר על ועדת חקירה בעקבות אסון הכרמל תמורת תקציבים לישיבות

נתניהו מבין שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לטלטל את הכסא עליו הוא יושב – והוא לא רוצה להסתכן. נתניהו אוהב אחריות – עד השלב שהוא אמור לשאת בה. זה שלא קמו ועדות חקירה – לא אומר שלא היה מה לחקור.

אינפוגרפיקה: גילעד ביהרי

לאור כמות האסונות, תיקי החקירות והליקויים בתשתיות בעשור האחרון, נראה שאם לא קמה ועדת חקירה ממלכתית בעשור האחרון, הסיכוי שתקום אחת אחרי הקורונה סביב מערכת הבריאות או כל נושא אחר – קלושה.

אך נראה שבמקום לתעל אנרגיה לתיקון הליקויים, מקדיש אותה נתניהו לביטול ועדות. כולנו נפגעים מכך. ביקורת מטייבת תהליכים לטובת הציבור כולו. ביקורת מונעת בזבוזים עתידיים ומזכירה לכולנו ממי צריך לדרוש דין וחשבון על תקלות.

התרגילים של כחלון: כך נוצר הגירעון שעלול להוביל לאסון / טור דעה אורח

כדי להעביר את הרפורמות החברתיות שתכנן, שר האוצר עקף את החוק הכי חשוב: זה שמכריח אותו להסביר מאיפה יגיע הכסף. החוק שנועד להציל אותנו מחובות עתידיים. מבקר המדינה, באיחור ובזמן שערוצי החדשות עסוקים בקורונה, פרסם דו"ח חמור בו מתגלות השיטות של כחלון לשחק עם המספרים / טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה אורח: טום קרגנבילד, כלכלה קלה |

בשנת 2018 שר האוצר משה כחלון, סיפר מעל כל במה אפשרית שבישראל אין בעיה של גירעון. הוא הסביר שכל ההוצאות שביצע מבוססות על הכנסות שחופפות לתקציב הממשלה הקיים והבטיח שלא נחרוג מיעד הגירעון בצורה משמעותית.

שר האוצר לשעבר, משה כחלון. הבטיח שלא יגדיל את הגירעון

בראיון שנתן ב-29 בנובמבר, כשנשאל על ההוצאות הגדולות והחשש מהגירעון, שר האוצר אמר בצורה נחרצת כי: "המומחים מטעם עצמם יתבדו: 2019 תהיה שנה נפלאה". אנחנו כבר יודעים שהמציאות התגלתה כשונה לחלוטין. ליתר דיוק כבר בתחילת ינואר 2019 גילינו שחרגנו מיעד הגירעון ב9.8 מיליארד ש"ח ושהגיע הזמן להתחיל לשלם על החגיגה "החברתית" של שר האוצר.

מבקר המדינה, לאחר דחיה ארוכה של פרסום הדוחות ובזמן שכולנו עסוקים בקורונה, פרסם דו"ח מקיף על ההתנהלות שהובילה אותנו למצב הנוכחי. למרות שחלק מהביקורת נכתבה בדו"ח בצורה מתונה, עולות שאלות קשות על התנהלות הממשלה ומשרד האוצר.

מתמרנים כדי לדלג על החוק

הדבר הראשון שעולה מהדו"ח הוא ההתנהלות של משה כחלון כלפי אחד החוקים החשובים שהממשלה חוקקה בשנים האחרונות – "חוק הנומרטור". החוק קובע שעבור כל הוצאה ממשלתית חדשה הממשלה חייבת לספק מקור תקציבי ברור, כדי שנמנע מהפתעות לא נעימות כמו גירעון לא צפוי. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. פרסם דוח חמור על משרד האוצר

לפי המבקר, כחלון נקט בסדרה של צעדים חשבונאיים שכל מטרתם הייתה להסתיר את ההוצאות הגדולות שביצע ולעקוף את חוק הנומרטור. אמנם מדובר בפרצות שכבר קיימות בחוק, כך שמעשיו חוקיים, אך ברור שהצעדים פועלים בניגוד למהות ולאחריות שהחוק מטיל על הממשלה.

על חוק הנומרטור

חוק הנומרטור מגביל צבירת התחייבויות עתידיות של הממשלה שאינן תואמות את הכללים החלים על כלל ההוצאה והגירעון (הכללים הפיסקליים). הוא חוק עוקב לחוק התקציב: בעוד שהראשון מגביל את הממשלה בהגדלת הוצאות בשנת התקציב, השני, הנומרטור, מגביל את החלטות הממשלה המגדילות את ההתחייבויות שלה בשנים העוקבות לשנת התקציב. כלומר, החוק מוודא שפוליטיקאים לא ייצרו חוב על חשבון השנים הבאות בלי לתת את הדין.

לפי הכלל החדש כל חוק בעל השלכות תקציביות מחויב בעת אישורו לעמוד בתקרת ההוצאה לשלוש השנים הקרובות שעבורן אין תקציב. אם הצעת החוק מעלה את ההוצאה מעבר לכך יש לבצע צעדי התאמה בעת אישורו על ידי קיצוץ בהוצאה אחרת. הממשלה חייבת לפרסם פעמיים בשנה את התוכנית התקציבית התלת-שנתית שלה (הנומרטור), שכוללת כמה מדדים ובהם סכום ההוצאה הממשלתית הצפויה, מגבלת ההוצאה המותרת והגירעון המותר.

(מתוך ויקיפדיה)

השיטות של כחלון

  • קבלת החלטות באמצעות "הוראות שעה": כדי להתחמק מהצורך לפרט את מקור התקציב לשלוש השנים הקרובות, הממשלה הגדירה החלטות בעלות אופי קבוע כהוראת שעה. וכך רפורמות כמו סבסוד צהרונים או קיצור חופשות בכיתות א-ג עברו בלי שמשרד האוצר יסביר איך ימומנו גם ב-2021.
  • התבססות חשבונאית על קיצוצים רוחביים עתידיים
  • הנפקות אגרות חוב (אג"ח) על בסיס תשלומים ממשלתיים עתידיים
  • הוצאות חוץ-תקציביות שאינן נכללות במסגרת המגבלות הפיסקליות – כמו תכניות בתחום הבינוי והשיכון, הנחות במסגרת מחיר למשתכן ועוד

לא מדובר בצעדים אקראיים, אלא במדיניות מכוונת. כחלון הבין את המשמעות של חוק הנומרטור ונקט בצעדים מדויקים ומכוונים כדי לחרוג ממנו. הוא הימר על כך שהבחירות מתקרבות ונקט בכלכלת בחירות קלאסית שתאפשר לו להסתיר את ההוצאות, לקחת את הקרדיט על צעדים חברתיים, לקבל מנדטים ולעבור לתפקיד אחר.

תמרור אזהרה: חוק הנומרטור הוא קריטי 

ההתנהלות של כחלון צריכה להיות סימן אזהרה לכל אותם חברי כנסת פופוליסטיים מכל המפה הפוליטית שטענו כי יש לבטל את חוק הנומרטור כדי ליישם מדיניות חברתית ללא שום ביסוס תקציבי. גם אם הממשלה חושבת שעליה להוציא יותר כסף ולהיכנס לגירעון גדול, מתוך כוונה לייצר צמיחה על בסיס השקעות חברתיות, ראוי שתסביר מאיפה יגיע הכסף ותדגיש שהדברים יתבצעו על בסיס חובות שכולנו – כולל ילדינו – נצטרך לשלם בשנים הבאות.

מבקר המדינה בוועדת הכספים. כולנו נצטרך לכסות את הוצאות בשנים הבאות

כשרואים את המצב הכלכלי שהממשלה מתמודדת איתו היום, מבינים שיש לנו מזל גדול שקיבלנו שר אוצר חסר אחריות שכזה רק לקדנציה אחת. במידה וההתנהלות הזאת הייתה ממשיכה עוד מספר ממשלות, יש סיכוי טוב שהיינו מגיעים להתמודדות עם משבר הקורונה במצב גרוע בהרבה.

לדעתי, בשלב הזה על הממשלה לסגור את הפרצות שניצל כחלון ולהדק את חוק הנומרטור אפילו יותר. ממשלה שלא יכולה להסביר מאיפה יגיע הכסף היא ממשלה שעלולה לדרדר אותנו למשבר כלכלי חמור ואף למוות של רבים במשבר הבריאותי הבא. בתור מדינה מוקפת אויבים אין לנו את הפריווילגיות שיש לאזרחי יוון.

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.