המלחמה על הגבלת ההפגנות חשפה: בליכוד היו מעדיפים לוותר על הרשות המחוקקת

השר אוחנה ניסה להציג לממשלה ייעוץ משפטי מטעם ״פורום קהלת״ השמרני כאלטרנטיבה ליועמ״ש. נציג היועמ״ש היה צריך להסביר לחברי הכנסת את תפקידם. ח״כים של הליכוד ניסו לקדם תקנות לשעת חירום שעוקפות את הכנסת. כך אושר התיקון לחוק הקורונה שמונע הפגנות נגד הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשלישי, באישון ליל, אושרה בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת הצעת החוק שפוגעת בזכות המחאה והפולחן, ומעניקה לממשלה ולעומד בראשה סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. 

מדובר בעוד שכבה לחוק הקורונה שנחקק רק לפני חודשיים ומאפשר, גם בלעדיה, לממשלה להטיל הגבלות מרחיקות לכת על אזרחי המדינה. הגבלות על חופש התנועה (איסור להתרחק מהבית), העיסוק (סגירת עסקים) והחינוך (סגירת בתי הספר). עד כה חוק הקורונה החריג במכוון הגבלות על חופש הדת והמחאה. 

השיח הציבורי הסוער מתמקד בימים האחרונים בהפגנות – אבל זהו רק חלק מהסיפור. תחת עשן הקרבות סביב חופש המחאה והדת, הליכוד נלחם כדי לעקוף את הכנסת ולאשר את ההגבלות בתקנות לשעת חירום בממשלה. סוג של קו שחצייה שלו הייתה מהווה תקדים מסוכן. 

ההפגנה הגדולה הראשונה מול בית ראש הממשלה בבלפור, ביום הבסטיליה, ה-14 ביולי 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מה קובע החוק?

ההחלטה של הכנסת לאשר את הגבלת ההפגנות במהלך סגר הקורונה עברה אתמול, למרות המחאה הציבורית הקולנית, ברוב של 46 בעד מול 38 מתנגדים. שני חברי כנסת מכחול לבן (מיקי חיימוביץ׳, רם שפע) הצביעו נגד וחברי קואליציה אחרים נעדרו מההצבעה. התוספת החדשה לחוק קובעת מהם התנאים המצטברים להתפרצות המגפה בהם יכולה הממשלה למנוע מהציבור להפגין במרחק מוגבל מהבית, נכון לעכשיו עד 1,000 מטר מהבית. עד עכשיו החוק החריג, במכוון, את היציאה מהבית להפגנה מן המגבלות, וזאת בתנאי שישמרו תנאים של ריחוק חברתי ומסכות. 

כעת קובע התיקון החדש שכאשר התקנות מגיעות לרף הכולל: הגבלת התקהלות ל-20 איש בשטח פתוח ו-10 בשטח סגור, סגירת כל מקומות העבודה למעט מקומות עבודה חיוניים, סגירת מוסדות חינוך וצמצום התחבורה הציבורית – ניתן יהיה למנוע יציאה מהבית גם לצורך השתתפות בהפגנות. תחת התנאים האלו נוכל לצאת מהבית להפגין במרחק של עד אלף מטרים (בהתאם למגבלה הכללית על מרחק היציאה מהבית נכון לעכשיו). כדי להפעיל את מצב החירום המיוחד שיאפשר את המגבלות החמורות, נדרשת חוות דעת מקצועית של משרד הבריאות. 

על פי התיקון לחוק, אותן מגבלות מרחק והתקהלות יחולו גם על יציאה מהבית לצורך השתתפות בתפילות שגם הוא לא נכלל בחוק הקורונה המקורי. אבל אם מסתכלים לרגע על המציאות – כמה אנשים מתרחקים יותר מקילומטר מהבית כדי להתפלל? 

תפילה תחת כללי הריחוק החברתי, ספטמבר 2020 (פלאש 90)

המגבלות של מצב החירום המיוחד יכנסו לתוקף מרגע שיאושרו התקנות בממשלה ולמשך שבוע ימים. הממשלה יכולה להאריך את מצב החירום מידי שבוע, ועד ל-21 ימים. בתום 21 הימים יכולה הכנסת לאשר את הארכות מצב החירום המיוחד ולאפשר את הגבלת ההפגנות לתקופה של 14 ימים בכל פעם וכל עוד מצב החירום המיוחד מתקיים. ניתן להאריך כך שוב ושוב את מצב החירום המיוחד אך רק כל עוד ההגבלות והסגר הם ברף החמור של סגירת המשק וכדומה.

החוק אומנם מציין כי אין בו כדי לאסור הפגנות, אבל כל צמצום של חופש התנועה והתקהלות באופן גורף כל כך מחסל בפועל את האפשרות להפגין. 

לנטרל את הכנסת

אבל מדובר רק בחלק מהפאזל. כי בזמן שכל המדינה עסקה בהגבלת ההפגנות, הליכוד ניסה לעשות מהלך מרחיק לכת, להכריז על מצב חירום שמאפשר לממשלה ולעומד בראשה לקבל החלטות בלי אישור הכנסת, וכך להפוך את בית הנבחרים שלנו לגוף חסר סמכויות. 

למה הכוונה? סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה קובע כי כאשר יש מצב חירום, הממשלה יכולה להתקין תקנות לאותו צורך חירומי. בנוסף, אם ראש הממשלה לא יכול לכנס את הממשלה במצב החירום – הוא יכול לקבוע את התקנות לבדו. 

"תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים". כלומר, לבטל או לקבוע כל חוק. מרגע שהתקנות לשעת חירום (להלן: תקש"ח) נכנסות לתוקף הן תקפות למשך שלושה חודשים. הכנסת יכולה להאריך אותן או לבטל אותן, אבל רק ברוב של חברי הכנסת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. התקש״ח יכול לתת לו בידיים הרבה מאוד כוח. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

וזה מה שביקשו בליכוד לעשות, ובכחול לבן ניסו למנוע בימים האחרונים: לתת לממשלה את הכוח והסמכות להגביל הפגנות לשלושה חודשים לפחות מתוקף תקנות חירום, עליהן החליטה הממשלה, ובלי לערב את הכנסת. 

עוד בשקוף:

מי שהתעקשו כל העת, בדיון ביום חמישי בשבוע שעבר בוועדת חוק חוקה ומשפט, על תקנות החירום הם חברי הכנסת עמית הלוי ושלמה קרעי מהליכוד.

"אם אנחנו במצב חירום מיוחד, די בכך שהכנסת תיקפה את ההחלטות של הממשלה בכך שהיא הודיעה שזה מצב חירום מיוחד", אמר הלוי במהלך הדיון. ״היא לא צריכה להיכנס להגבלות כאלו ואחרות. לא משנה אם זה הפגנות תפילות או ספורט. זה כמו במלחמה, הכנסת לא צריכה להתכנס פה בכנסת בשעה שלוש בלילה ותאמר לרמטכ"ל אם תוכל לירות בצרורות או בבודדת", הוסיף. "צריך להיות פה קו אחד מנחה ואחיד. הממשלה יכולה לתקן כל תקנה שהיא רוצה. אנחנו רואים שאנחנו באים לכנסת כל אחד מושך לכיוון שלו", אמר קרעי.

הבעיה היא שהממשלה ביקשה להחיל מצב חירום ולהחליט על תקנות שמשמעותן צמצום של מחאה שמופנית נגדה, ובמיוחד נגד הליכוד וראש הממשלה נתניהו. כלומר – למקדמי התקש״ח יש אינטרס פוליטי ואף אישי. 

בנוסף, כפי שטען היועמ״ש, חוק הקורונה החריג במפורש את ההפגנות והתפילות. לכן, החלטה על מסלול של תקנות לשעת חירום היתה עוקפות באופן בוטה, ספק אם בכלל חוקתי, את החלטת הפרלמנט שהתייחסה באופן ספציפי למצב החירום הנוכחי. 

זה אולי טבעי שהממשלה תשאף לרכז אצלה יותר כוח. אבל בדיוק לשם כך יש לנו פרלמנט שתפקידו לרסן את הממשלה. באחד הרגעים המדהימים במהלך הדיון שהתקיים בליל חמישי, היה צריך המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי להסביר לחברי הכנסת מהו תפקידם ולמה הוא חשוב: "תקש"ח מעביר את התפקיד של הרשות המחוקקת מהכנסת לממשלה. כחברי פרלמנט אתם צריכים לעמוד על כך. לשמור על סמכותה של הכנסת", הוא אמר. עוד הוסיף: "אתם רוצים לחזור לתקש"ח גם כשיש כנסת וגם שיש חוק מסגרת. אני תמהה על כך שחברי כנסת מבקשים את זה".

בתחילת המגפה, במרץ 2020, הממשלה אכן השתמשה בתקנות לשעת חירום. אבל זה נעשה מחוסר ברירה ובמצב שונה לגמרי: הכנסת לא תפקדה עדיין מאחר ולא הוקמו ועדות ולכן לא ניתן היה לחכות לסיום ההליך. לכן כל הגבלות התנועה וחוק מעקבי השב"כ נקבעו בתחילה המגיפה בתקנות לשעת חירום ולאחר מכן עברו הליך חקיקה רשמי בכנסת רק לאחר שזו נכנסה לתפקוד.

עכשיו יש כנסת שיכולה להתכנס, אם תרצה, ולקבל החלטות. אבל ממשלת ישראל ניסתה לנצל את ההזדמנות כדי לעקוף אותה ולרוקן אותה ממשמעות.

אוחנה מביא יועץ משפטי מהבית

ח״כ הלוי לא פעל בחלל ריק. רק ערב לפני כן, ביקש השר אוחנה להכניס לישיבת הממשלה עורכי דין מ״פורום קהלת״. אלו ביקשו להציג חוות דעת משפטית שונה משל היועץ המשפטי לממשלה. חוות הדעת של אנשי מכון המחקר השמרני קובעת כי בסמכות הממשלה ורה"מ לקבוע כי אפשר להגביל את ההפגנות תוך הישענות על אותן תקנות לשעת חירום. 

במענה לדרישתו של אוחנה לייעוץ משפטי של פורום קהלת כתב היועמ"ש למזכיר הממשלה: "לא יעלה על הדעת כי שר יביא עמו לישיבת הממשלה מומחה צבאי חיצוני, אשר יחליף את עמדת הרמטכ"ל או ראש השב"כ, או שיביא לישיבה מומחה משטרתי חיצוני שיחליף את עמדת המפכ"ל, או רואה חשבון חיצוני שיחליף את עמדת החשב הכללי".

אוחנה ניסה, למעשה, להביא בפני הממשל ייעוץ משפטי אלטרנטיבי ליועמ״ש מנדלבליט. שלא כמו בנציגי פורום קהלת, במנדלבליט בחרה הממשלה בעצמה באופן חוקי לאחר שנבחן כי הוא עומד ברף של כשירות לשיפוט בבית המשפט העליון. אוחנה אולי יקרא למה שהוא ניסה לעשות ״משילות״ אבל לא כך הוא – מדובר במהלך מסוכן שעושה פוליטיזציה לתפקיד החשוב. 

לא משילות אלא פוליטיזציה מסוכנת. השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תארו לכם שבכל פעם שאחד השרים או רה"מ עצמו לא יאהב את הנחיות היועמ״ש הוא פשוט יעקוף אותו ויביא חוות דעת פרטית. וחוץ מזה, אפילו חברי כנסת לא יכולים להשתתף בישיבות הממשלה, אז מדוע שגורמים פוליטיים המקורבים לשר או לרה"מ הממשלה יקבלו מעמד מיוחד? 

נזכיר כי רק לפני כשנתיים ביקש השר אוחנה (אז הוא היה חבר כנסת) להעביר תיקון חוק שיאפשר מינוי פוליטי של יועצים משפטיים למשרדי ממשלה, בדיוק כמו מנכ"ל. עכשיו עלה בידו רעיון חדש, בכלל לא להתחייב ליועץ משפטי אחד אלא להביא כל פעם חוות דעת שתשרת אותו ואת הצרכים הפוליטיים של הליכוד. 

ניסיון לרוקן את החוק מתוכן

במהלך הדיון הלילי בחמישי שעבר בוועדת הכנסת, התברר מהר מאוד כי הממשלה מנסה לבצע תרגיל: הם רצו שהכנסת קודם תעביר את התיקון לחוק ורק אחר כך יספרו לח״כים באילו תנאים הוא ייכנס לתוקף ומהן ההגדרות להחמרה שמחייבת הפעלה שלו. 

מי שהתעקשו לאורך כל הדיון ובטרם החקיקה להבהיר מראש מהן ההגבלות שמגדירות מצב מיוחד שמשמעותו הטלת איסורים גם על הפגנות ותפילות היו חברי ועדת החוקה של האופוזיציה ובראשם יואב סגלוביץ' וקארין אלהרר (יש עתיד), ועופר כסיף ואוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת). הם הבינו כי בלי התקנות שקובעות מה יהיה פתוח ומה יהיה סגור – החוק ריק מתוכן.

וכך במשך כל הלילה, מרחה הממשלה את הכנסת עד שרק בשעות הבוקר הועילו להודיע מהם מקומות העבודה שיוחרגו מהחוק. 

בשעה 1:00 לפנות בוקר, ביום שישי, החלה הממשלה בהצבעה טלפונית בין שרי הממשלה. ההצבעה הסתיימה רק בשעות הבוקר – אז פורסמו התקנות. עד שהסתיימה ההצבעה בממשלה ההליך הפרוצדורלי בכנסת כבר עמד בפני כניסת השבת ואז הופסקה החקיקה שחודשה רק ביום שלישי. הכנסת הייתה, אם היו רוצים בקואליציה,לסיים את הדיון גם במוצאי השבת ועד לכניסת החג.

למה לא ניסו לסיים את מלאכת החקיקה לפני כניסת החג? אולי בגלל שהמחלוקות בקואליציה עדיין היו עמוקות ואולי דווקא מתוך כוונת מכוון. אנחנו לא יודעים. מה שכן זה חסך עימות עם קהילות חרדיות שביקשו להתכנס ביום כיפור.

בכל הזמן הזה ניסו בליכוד להמשיך ולדחוף להרחבת משך הזמן על איסור ההפגנות, באמצעות הסתייגויות שונות שניסו להכניס לחוק. מדובר בהסתייגויות, שגם סיעת ימינה ביקשה להכניס, שיאפשרו את המשך הטלת המגבלות על הפגנות גם בעתיד, ובלי לקשור את המגבלות על ההפגנות בהחלטות על סגר כללי. כחול לבן דרשו להסיר את ההסתייגות ולהגיש אותה כחוק נפרד, כתנאי להצבעתם. 

השב"כ עדיין עוקב אחריכם

הוויכוח על הצורך בהידוק הסגר עד כדי איסור על הפגנות ופולחן דתי עמוק: יש מי שחושבים שמדובר במצב חירום רפואי שמחייב הטלת מגבלות קשות למען כלל הציבור, וכי הנראות של המפגינים פוגעת במאבק במגפה ואף נותנת לגיטימציה לקבוצות ויחידים אחרים בחברה שלא לעקוב אחר הנחיות הסגר. 

מצד שני, הכנסת עוצרת בחקיקה מחאה נגד הממשלה. היא לא מאפשרת הפגנות ומחאה של אזרחים מול מוסדות שלטון. מדובר במניעה של זכויות יסוד בדמוקרטיה. הכנסת, לדוגמא, שייכת לכולם. אני לא צריך לגור בפרברים של שכונת נחלאות בירושלים, ברדיוס של קילומטר ממנה, כדי שתהיה לי הזכות להפגין מולה. בנוסף, יכול להיות שהמגבלות על הפגנות יעצרו את המומנטום של המחאה נגד נתניהו שתפסה תאוצה בחודשים האחרונים. 

רדיוס של אלף מטרים מסביב לכנסת. (צילום מסך: קפלן ייעוץ קוד פתוח)

הבעיה במקרים כאלו בהם ממשלה מחליטה להשתמש בכלים דרקונים שנותנים בידיה כוח עצום – היא שאפשר מהר מאוד להתרגל לכוח הזה ולהשתכר ממנו. קשה מאוד לחזור אחורה אחרי שחוצים קווים אדומים. הם תמיד יהוו תקדים שיש לבחון, והכלי שפעם היה חריג יכול להפוך לשגרתי. אנשים מתרגלים מהר. 

רק לפני קצת יותר מחצי שנה, כשהממשלה העביר בתקש"ח את חוק איכוני השב"כ, כתבנו כאן עד כמה המהלך, גם אם חשבו שהוא נחוץ כדי לסייע בקטיעת שרשראות הדבקה, מהווה תקדים מסוכן – כי דרכם של מהלכים כאלו הוא להישאר. 

עובדה, נכון להיום, ולא משנה אם התחלואה עלתה, ירדה, התייצבה, היינו בסגר או יצאנו מסגר – הממשלה ממשיכה לאכן טלפונים של אזרחים ישראלים ולשלוח מאות אלפים מהם כל חודש לבידוד שמשמעותו מעצר בית. למרות זאת, רמת התחלואה בישראל היא מהגבוהות בעולם, ולכן כיום מרחף סימן שאלה ענקי מעל האפקטיביות של כלי המעקב הדיגיטלי של שב״כ.

לכן, אפשר להעריך בזהירות שהממשלה תמצה את כל הזמן שיש ברשותה כדי להגביל את ההפגנות, ובוודאי כל עוד הסגר קיים. לאחר מכן אנחנו עשויים לראות, בדיוק כמו שקרה באיכוני השב"כ, ולאחר שהציבור יסתגל לכך שאיבד עוד חירות עוד זכות יסוד – ניתן יהיה לנסות להמשיך את הגבלת ההפגנות. מהכנסת לא תגיע הישועה, שכן כפי שהיא ממשיכה לאשר, כמעט כמו חותמת גומי, את איכוני השב"כ היא עשויה לאשר, בדיוק עם אותו גומי את המשך ההגבלות על חופש המחאה בישראל. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

שתפו את הכתבה
0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *