הסלחנות הציבורית לשחיתות העיתונאית היא שאיפשרה לה לשגשג

היום (ראשון) נפתח רשמית משפט השוחד של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. העבירות הפליליות של נתניהו יעמדו באופן טבעי במוקד הדיון המשפטי, אך כדאי לכל אזרח להביט גם אל הקרקע שזימנה לראש הממשלה את ההזדמנות לבצע את העבירות שבהן הוא מואשם, השיטה המושחתת שבה פעלה ופועלת התקשורת הישראלית.

מלבד נתניהו יעמדו לדין שלושה נאשמים נוספים: ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בפועל והעורך האחראי של קבוצת "ידיעות אחרונות"; ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', ששלטו בחברת בזק ובאמצעותה באתר "וואלה". כל אחד מהנאשמים הוא סיפור בפני עצמו. כל אחד, כך על פי האישומים ואין ספור עדויות, פלש ברגל גסה למערכות החדשות בכלי התקשורת שבבעלותו כדי שאלו ישרתו את האינטרסים האישיים שלו על חשבון האינטרס הציבורי.

עוד על משפט המו"לים:

• איך עבירות נתניהו לכאורה פגעו ספציפית בך?
• הון-שלטון-עיתון: מיפוי הזיקות בין הפוליטיקאים לתקשורת
• למה התקשורת והפוליטיקאים מוכרים את הציבור הישראלי? הצצה מאחורי הקלעים

מוזס, רב-אמן בניצול אימפריית התקשורת שתחת שליטתו ליצירת קשרים מסועפים עם פוליטיקאים ואילי-הון, נקלע למרבה צערו לצירוף מקרים נדיר שבו שיחת שוחד מוקלטת ומתגלה באקראי אצל פקיד שהסתבך בפרשייה פלילית לא קשורה. בני הזוג אלוביץ', שהתקנאו ביכולת של מוזס לעשות בעיתונאים שלו כרצונו, היו מטרה לחקירת רשות ניירות ערך על עסקת בעלי עניין שלא קשורה כלל לאתר "וואלה" – וראו כיצד היא מתגלגלת לחקירה משטרתית. חקירה שבה התברר כי מנהלים ומקורבים הקליטו אותם ושמרו לשעת צרה שיחות והודעות ובהן בקשות אסורות והוראות חשודות בפלילים.

מבחינה פלילית, המו"לים שעומדים היום למשפט מואשמים בשוחד. מבחינה ציבורית יש להאשימם בבגידה באמון הציבור, שבשמו פעלו כלי התקשורת שלהם. כך או כך, מוזס ואלוביץ' הם רק דוגמאות לשיטה המושחתת. מבחינה ציבורית, באותה המידה, את מקומם היו יכולים למלא נוחי דנקנר של "מעריב" או אליעזר פישמן של "גלובס".

משום כך, לאורך המסע הארוך שיחל ביום ראשון, ראוי להפנות את המבט לחשיפה של התנאים שאיפשרו לתיקי 2000 ו-4000 להפוך למציאות מכוערת. בעוד שכל התקשורת תתמקד ובצדק בראש הממשלה הישראלי הראשון אי פעם שמנהל משפט שוחד בעודו מכהן בתפקידו, העין צריכה לבחון במקביל גם את מוזס, המו"ל הישראלי הראשון שמנהל משפט שוחד בעודו מכהן בתפקיד העורך האחראי.

סיאוב של שנים: כך ניצל מוזס את כוחו

חשוב לבחון בעיקר את התשתית המושחתת שהציב מוזס ופיתח לאורך השנים, פיתיון שהניב בסופו של דבר דג שמן במיוחד: יחסי תן-וקח עם בעלי ההון והשררה; קידום דיווחים או הצנעתם בהתאם לצורך; תקיפת יריבים וחנופה למקורבים.

אם מוזס לא היה מנצל לאורך שנים מונופול תקשורתי – אולי חסר תקדים במדינה דמוקרטית – כדי להשיג עמדה חריגה במערך הכוחות הישראלי, נתניהו לא היה נזקק למיליארדר הימורים שיקים עבורו מפלצת דורסנית כמו "ישראל היום"; מוזס לא היה נדחק לפינה ומן הסתם לא היה מנהל משא ומתן עברייני בחוסר זהירות מופגן.

• כך פעל הזוכה בפריימריס איציק שמולי עבור ידיעות אחרונות – טור דעה

בלי הדוגמה שהציב מוזס ל"ניהול עיתונאים", לא היו רואים זאת בני הזוג אלוביץ' וחושבים לעצמם: "גם אנחנו רוצים". בלי הנורמה הנוראית שהתבססה בישראל לפיה מו"לים מוכנים למכור את האינטגריטי של עיתונאיהם, אפשר שנתניהו כלל לא היה עומד לדין.