תג מחיר: כמה עלו לנו דיוקנאות שופטי העליון בדימוס ושירותי המזכירות שלהם?

שלל דמויות שלטוניות ממשיכות לקבל כספי ציבור, גם שנים ארוכות אחרי שסיימו את תפקידם. והפעם: שופטים בדימוס זוכים לדיוקנאות בשווי של עשרות אלפי שקלים, המוצבים בקומה אליה הציבור אינו רשאי כלל להכנס. האם זוהי הדרך הנכונה להנציח שופטים? ומי החליטה לחסוך לנו עשרות אלפי שקלים? #משקיפים את הלשעברים

| תומר אביטל |

אחרי שחשפנו את הכספים שמקבלים יו"רי הכנסת בדימוס ונשות הנשיאים שנים לאחר פרישתם, החלטנו לבדוק מה קורה אצל שופטי העליון. 

כתבות קודמות:

על פי הנוהג, נשיאי בית משפט העליון בדימוס זוכים לציור דיוקן בדמותם, הנתלה סמוך לפרישתם בקיר המיועד לכך בקומת לשכות השופטים בבית המשפט העליון. 

גלריית הדיוקנאות בבית המשפט העליון [צילום יוסי זמיר, הרשות השופטת]

בעוד שעלות הציור של נאור כבר נחשפה, שאר העלויות היו סודיות. לראשונה – הנה עלויות הדיוקנאות המלאות למשלמי המסים.

כמה זה עלה ומי היחידה שהחליטה לחסוך בכספי הציבור?

  • כב' השופטת בדימ' מרים נאור (צייר מיכאל רפפורט), עלות: 44,460 ₪
  • כב' השופט בדימ' אשר גרוניס (צייר מיכאל רפפורט), עלות: 35,400 ₪

הנשיא העשירי, אשר גרוניס [צילום באדיבות יהודה יפרח]

  • כב' השופט בדימ' אהרון ברק (צייר ארם גרשוני), עלות: 31,455 ₪

הנשיא השמיני, אהרון ברק [צילום באדיבות יהודה יפרח]

לעומתם, כב' השופטת בדימ' דורית בייניש בחרה בצילום של דיוקן שעלה עשירית: 5,336 ₪. פנינו לבייניש ובדקנו את העניין. מסתבר שהיא אכן הייתה מודעת לעלויות הגבוהות של האיורים, ולכן בחרה בחלופה הזולה. בייניש היא היחידה.

הנשיאה התשיעית, דורית ביניש. צילום באדיבות יהודה יפרח

רוצים לצפות בציורים שמימנתם? אי אפשר

בקומת לשכות השופטים בבית המשפט העליון מוצגים 7 דיוקנאות נוספים של נשיאים בדימוס. אלא שבשל חלוף הזמן, אין להנהלת בתי המשפט תיעוד מדוייק של עלות הדיוקנאות.

שם האומן המופיע על גבי הדיוקנאות הוא P.KorAH. כך או אחרת, מה שמרתיח במיוחד הוא שהציבור לא יכול לצפות בדיוקנאות. כן, כן. הם תלויים בקומה שאינה פתוחה לציבור הרחב, ורק שופטים ועוזריהם רשאים להיכנס אליה. 

מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה כי "עם פתיחת ההיכל החדש של בית המשפט העליון בקריית הממשלה על-שם דוד בן גוריון בשנת 1992, החלה מורשת הנצחת נשיאי בית המשפט העליון לדורותיהם על-ידי ציור דיוקנאותיהם והצבתם בהיכל המשפט. על פי החלטת האדריכלים נתלו הציורים במבואה של קומת השופטים".

ומה לגבי שירותי המזכירות?

על פי החוק המדינה מממנת שירות נוסף ללשעברים: שופט עליון שפרש, זכאי גם להחזר כספי בסך 26,570 שקל בשנה עבור "שירותי מזכירות".

בדקנו כיצד מיצו את התקציב והפעם יש חדשות טובות. 

במקום למצות את הסכום, השופטים בדימוס משתמשים כיום בלשכות פנויות בספריית בית המשפט העליון ללא תשלום. בהנהלת בתי המשפט מסרו כי "בכך נחסך כסף רב לקופה הציבורית בלא צורך בדרך כלל בהשכרת משרד גם מחוץ לבית המשפט העליון ותוך ייחוד ההחזר הקיים להוצאות מזכירות של ממש". 

רק שני שופטים כן השתמשו בתקציב: השופט בדימוס מאיר שמגר ז"ל שהוציא 626 שקל, והשופט בדימוס אליקים רובינשטיין, שביקש וקיבל החזרים על סך 24 אלף שקל (מחצית מהסכום הוצאה בשנת 2018, ומחצית ב-2019). זהו.

אנחנו בודקים לגבי עלויות נוספות – ונמשיך לעדכן. ובנתיים, ספרו לנו בתגובות: מה דעתכם? האם אתם סבורים שזוהי דרך מתאימה ונכונה להנצחת שופטי עליון בישראל?

 

שתפו את הכתבה
6 תגובות
  1. גורג
    גורג אומר:

    לדעתי כל המערכת מתנהלת בצורה פרימיטיבית. משום שמערכת השיקולים של שופט רואה חוקים בלבד.תיקים בלבד. האדם מורכב גם מהפאן הפסיכולוגי וגם מהפאן הסוציולוגי…וגם הכימיה של גוף האדם לוקחת חלק בהיתנהלות שלו.. זה לא סוד בכלל שאם נותנים לאדם איקס חומרים כימיים איקס וזד… הוא יתנהג וואיי וקיו …. חוסרים בויטמינים הם גם גורם במישוואה… ולכן מערכת המישפט היא ארכאית ופרימיטיבית…. מערכת הענישה היא גם ארכאית ופרימיטיבית. . אבל כאן אפשר להשוות למדינות אירופיות מסוימות ולראות את ההבדלים ואת התוצאות…בישראל אין נינסים המיידעים האחרונים ואין התפתחות בהרבה מישרדים ובהרבה תחומים…

    הגב
  2. עמית
    עמית אומר:

    תכל'ס, אני ממש סבבה עם ההוצאות האלה.
    מדובר בטיפה יותר מעלות שכר חודשית של עובד הייטק מתחיל (או ברוטו של אותו עובד במשך חודשיים וקצת).
    הוצאה כזו פעם בשש שנים (זה בערך ממוצע הכהונה של נשיאי העליון עד כה) היא זניחה ביחס להוצאות השכר המוצדקות של השופטים.
    בית המשפט הוא מוסד ממוסדות המדינה, וצריך להקרין "מכובדות" כזו או אחרת. לכן מכריחים את עורכי הדין לבוא לדיונים בגלימה, ולכן יש מקום לטקסים כאלה.
    תאמר – אבל לא רואים את זה? בסדר. אבל גם במצב הנוכחי זה מסייע לשמור את האווירה הפורמלית "בתוך המשרד", אפשר להסתכל על זה כעל ציוד משרדי, וזה יהיה סביר.

    אני חושב שההסתכלות על השורה התחתונה בלבד אינה במקום כאן – דווקא קשה לי יותר עם הבחירה של בייניש לבחור בסמל זול יותר (אני מניח שיש הבדל באיך שהדיון נראה, התמונות פה לא עושות חסד עם הדיוקנאות), וזה לא היה מקומה לוותר על הכבוד למינוי שקיבלה.

    הגב
  3. בני בנקר
    בני בנקר אומר:

    זה עיסוק בזוטות. בית המשפט העליון בניצוחו של אהרון ברק,ביצע פוטש(הפיכה) משפטי,כאשר הפך חוק יסוד שנחקק בקולות של כרבע בלבד מחברי הכנסת לחוקה בפועל,שמתירה לו ללא שום הסמכה מפורשת בחוק כלשהו לפסול חקיקה של הכנסת. לא אני "הבבון הימני" אומר זאת,חתן פרס ישראל למשפט פרופסור דניאל פרידמן ומומחים נוספים במשפט ובמדע המדינה אומרים זאת. לאחרונה,העליון עשה צעד ענק נוסף לתהום כשהחליט שיש לו גם סמכות לקבוע את תוכן "החוקה" שהמציא ע"י דיון בחוק יסוד הלאום. הדמוקרטיה הישראלית נשדד ע"י 15 פקידים ממונים,עם בד"כ השכלה משפטית בלבד,לפעמים רק תואר ראשון בלבד,שחושבים שבכל נושא עלי אדמות הם מבינים יותר מכל מומחה לנושא,שמוחם מבין יותר מכל אדם אחר מה "סביר",מה "מידתי",מה זאת "מסה קריטית של ראיות",מה זאת "אמת לשעתה" ושאר הבלים סובייקטיביים בעליל. על זה צריך לדון ולא על תמונות שוליות.

    הגב
  4. משה
    משה אומר:

    פוטש ! לא פחות .
    קח לעצמך שעה נוספת ותקרא על מנת להבין את פס"ד בנק המזרחי נגד אגודה שיתופית מגדל . זה פס"ד שהלכה למעשה הופך את חוקי היסוד למעין חוקה .
    אחרי שתקרא , אשמח אם תגיב על כמה נקודות :
    1. מה לדעתך היה צריך לפסוק במקום מר ברק?
    מצד אחד, נניח ובית המשפט היה דוחה את העתירה (הפסיקה היתה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים) , זה אומר שזכות הקניין אינה מעוגנת בחוקי יסוד , וזה גם אומר שמעתה אין שום משמעות למונח 'חוק יסוד' ומעקר אותו מתוכנו .
    אתה מוכן לזה ? אולי אם תבין את המשמעות של הפס"ד תשתכנע בנחיצותו .
    רק תדייק בדברים, אהרון ברק לא שינה סדרי עולם, הוא נדחק על ידי הממשלה להחלטות ששינו סדרי עולם, ושהן נכונות מאוד לעניות דעתי .
    ועל מנת לדייק – בית המשפט לא יכול היה לדחות על הסף את העתירה כיוון שמדובר בערעור ולא בהחלטת בג"צ , הוא לא יכול היה להתחמק מהחלטה בנושא .

    ועכשיו לתוספת קטנה- כבר כתבתי שלדעתי מדובר בהחלטה הנכונה ביותר, אך חשוב לציין שמדובר בהחלטה שאינה באה להתערב באופן כינון החוקה. כלומר, ברק ציפה מנבחרי הציבור שישבו בכנסת להמשיך את התהליך, לעמוד מאחורי החוקים שהיא כוננה ולהמשיך לדון בנושא . האם הוא היה צריך להחליט עבורה באיזה רוב מתקבל חוק יסוד ? זאת כבר התערבות גסה של בית המשפט (ביחס לנושא העתירה) . רק שבכנסת כאמור לא היו הסכמות ולכן גם המצב הקיים הוא כל כך בעייתי .

    הגב
    • נתי
      נתי אומר:

      מה פירוש, ברק ציפה??? אין תפקידו לצפות, ואף אחד לא הסמיך אותו להחליט במקום הכנסת, כשזו לא ענתה על ציפיותיו. הסיבה שהכנסת לא מחליטה בכל מיני נושאים היא, שגיוון האוכלוסיות במדינה הוא רחב, ובמקרים רבים אי אפשר להגיע להחלטה חותכת שתביא בחשבון את כל הצרכים והניגודים. בית המשפט העליון מתנהג כמו פיל בחנות חרסינה, נוקט עמדה הנראית לו 'סבירה', ובכך מנתץ את כל האמון של האוכלוסיות השונות במדינה.

  5. משה
    משה אומר:

    לנתי . אני ממש לא מבין את הביקורת שלך ? מכיר את פסק הדין ? מכיר את הסיפור ?
    אני שואל את זה מכיוון שכן הסמיכו אותו להחליט, אפילו ממש דחקו אותו לפינה כדי שיחליט .
    למעשה, לא היתה לו ברירה אלא להחליט , גם דחיית העתירה משמעותה היא ביטול המונח "חוקי יסוד" והלכה למעשה שלילת זכות הקניין כזכות יסוד , גם זאת החלטה , אבל בשום אופן לבית המשפט לא היתה את היכולת לדחות את העתירה על הסף כיוון שהיא נידונה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים.
    לנושא הפיל בחנות החרסינה, טענתי בדיוק את ההפך , והנימוקים דומים .. לצורך העניין המדינה שמה בידיים של בית המשפט שני רימוני יד בשני הצדדים , לכל הכרעה בנושא היו משמעויות הרסניות . לדעתי אהרון ברק קיבל החלטה נכונה! אתה מוזמן לתקן אותי כשתהיה לך הצעה לפסק דין אלטרנטיבי

    הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *