כסף ציבורי ללא פיקוח: חברת אל על מגדילה את תקציב האבטחה ללא קשר לכמות הנוסעים

תקציב האבטחה של אל על, ש-97% ממנו מגיע מהכיס שלנו, עולה משנה לשנה בעשרות מיליוני שקלים, בעוד מספר הנוסעים לא משתנה • ב-2018 לבדה שילמה המדינה (כלומר, אנחנו) לאל על כמעט מיליארד שקל על הוצאות אבטחה • אם זה לא מספיק, החברה ממשיכה לאבטח טיסות שלה המתבצעות על ידי מטוסים של חברות תעופה זרות, למרות שהשב"כ הביע בעבר ספקות לגבי נחיצות העניין.

| עידן בנימין |

תקציב האבטחה של אל על עולה משנה לשנה בעשרות מיליוני שקלים – אך בדיקת "שקוף" מגלה כי למרות העלייה בתקציב, מספר הנוסעים בחברה אינו עולה. 

לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם אל על כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, למרות שבין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים, עלות האבטחה עלתה ביותר מ-22 אחוז (!), מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. 

תקציב האבטחה של אל על – כמעט לגמרי במימון המדינה 

כזכור, ב-2008 החלה המדינה להעלות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות, כפיצוי על הרפורמה המבורכת של "שמיים פתוחים". רפורמה זו פתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות והסירה את ההגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל התדירות של טיסות אלה. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי ביטחון הדוקים יותר מהחברות הזרות שפתאום הציפו את השוק – המדינה מסבסדת מאז את עלויות האבטחה. 

טרם הרפורמה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד, אישר לחברות התעופה העלאה במימון האבטחה ל-97.5%. ומה קרה מאז? כפי שחשפנו, עלות האבטחה למדינה בכל שנה ממשיכה לטפס. 

* אל על כוללת את חברת סאן דור (מותג לואו קוסט).

פנינו לחברת אל על ושאלנו מדוע תקציב האבטחה עולה למרות הקיפאון בכמות הנוסעים. מטעם החברה נמסר לנו כי "תקציב אבטחת התעופה הינו עבור כלל חברות התעופה הישראליות ולא עבור אל על בלבד והוא מבטא גידול של חברות התעופה הישראליות. התקציב המדובר נקבע ומאושר על ידי גורמי הממשלה והגורמים הממלכתיים. החלטה לקיים בטחון נוסף בטיסות חברות התעופה הישראליות הינה מתוקף החלטת ממשלת ישראל. מאחר וחברות התעופה הזרות הטסות לישראל אינן מחויבות לקיים ביטחון דומה, החליטה המדינה על השתתפותה בהוצאות הביטחון, על מנת לשמור על שוויוניות והוגנות בתחרות בתעופה לישראל, במיוחד בעידן השמיים הפתוחים. היקף הביטחון המקוים מוכתב על ידי הגורמים הממלכתיים".

אל על ממשיכה לאבטח מטוסים זרים – למרות ספקות שב"כ בנושא

האתוס הביטחוני של אל על נשען על אבטחת מטוסי החברה.  אך מסתבר שהחברה מאבטחת גם חברות תעופה זרות כשהיא חוכרת מטוסים על צוותם, כלומר מטוס זר עם צוות זר, מה שנקרא – "חכירה רטובה". הדבר מתייחס לאופן בו אתם יכולים לרכוש כרטיס טיסה מאל על, ולמצוא את עצמכם במטוס של טורקיש אירליינס עם צוות וטייס טורקי.  

האם צריך לאבטח גם מטוסים שלא שייכים לצי של חברת התעופה הלאומית? לנו אין את הכלים לקבוע, אך מסתבר שכבר ב-2016, לקראת תקציב המדינה לשנים 2017-2018, הביע השב"כ הסתייגות מאבטחת מטוסים בחכירה רטובה מתוך הבנה כי למטוס זר אין סממנים ישראלים ומיותר לאבטח אותו. המהלך היה צפוי לחסוך כבר ב-2017 כ-40 מיליון שקל מתקציב המדינה. אם בשנת 2013 נרשמו כ-30 טיסות בחכירה רטובה, בשנת 2016 היו כבר כ-1200 טיסות כאלו. 

פנינו למשרד האוצר ושאלנו מדוע למרות המלצת השב"כ להוריד את האבטחה מטיסות אלו ממשיכים לאבטח אותן. מטעם המשרד נמסר: 

"1. האוצר מתקצב עלויות האבטחה של כלל הטיסות של חברות ישראליות מחו"ל לישראל לרבות טיסות המתבצעות בחכירה רטובה.

2. בהתאם להנחיות של הגורם המנחה (שב״כ) יש צורך לאבטח את כלל הטיסות. בעבר השב״כ המליץ להוריד את האבטחה מטיסות אלו אך ההחלטה בנושא לא עברה (הדגשה ע.ב)."

פנינו גם למשרד התחבורה משם נמסר: "נושא אבטחת טיסות בחכירה רטובה נמצא באחריות שירות הביטחון הכללי. יצוין כי לא מוכרת לנו עמדה של שב"כ שאומרת שאין צורך ביטחוני לאבטח מטוסים בחכירה רטובה (הדגשה ע.ב)".

סבסוד אבטחת הנוסעים על ידי המדינה? כפול ממה שחשבנו

ביוני האחרון חשפנו כיצד למרות השתתפות המדינה בעלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות, תקציב האבטחה שלהן ממשיך לגדול בקצר מסחרר. חישבנו ומצאנו שכל נוסע בחברת אל על מסובסד בכ-135 שקלים על ידי המדינה. את החישוב ביצענו על פי כמות הנוסעים בחברה, בהנחה שכמות הנוסעים מחושבת לפי שני כיוונים. בפועל מי שטס לטיול בתאילנד וחזר לארץ נספר פעמיים, כשני נוסעים. מתוך הבנה שהרוב המוחלט של הנוסעים טס בכרטיס דו כיווני הסכום הוא כפול, כך שלדוגמה בשנת 2018 כל נוסע באל על סובסד על ידי המדינה בכ-270 שקלים.

דו"ח של רשות התעופה האזרחית מהשנה האחרונה הצביע על סוגיית המימון מהמדינה ככזו שהורידה את ההוצאות התפעוליות של החברה: "הגדלת השיעור במימון המדינה הובילה להפחתת ההוצאות התפעוליות של החברה בסדר גודל משמעותי הנע בין 20 מיליון דולר במהלך שנת 2013 ל-46 מיליון דולר במהלך שנת 2018".

האם יכול להיות שהאיומים הביטחוניים על הטיסות גדלו ומצריכים מאל על מענה יקר יותר? קשה לקבוע. זו טענה שלא נשמעה מחברת התעופה ולא מהגורמים ששוחחנו איתם. מי שכן יכול לבדוק ולפקח על הנושא היא ועדת חוץ ובטחון בכנסת. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): המדינה הוציאה בשנת 2018 קרוב למיליארד שקל על אבטחת כלל חברות התעופה. הסבסוד המלא לאבטחה נמצא בפיקוח אל על, המפעילה אותו ומספקת שירותים לשאר חברות התעופה הישראליות ויוצרת בכך ניגוד עניינים בניהול התקציב ובכך מובילה לכאורה לבזבוז כספי ציבור שיכלו להגיע למקומות אחרים. 

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן): הסכם האבטחה של אל על אמור להיחתם מחדש לקראת 2020. הכנסת חייבת לקיים דיון מקיף בנושא, ולהתחיל בשאלה מדוע תקציב האבטחה עולה למרות שמספר הנוסעים לא. 

שתפו את הכתבה
2 תגובות
  1. משה דגן
    משה דגן אומר:

    כלכך הרבה אי דיוקים שאפשר למות.
    אגף הביטחון "יושב" באלעל אך מאבטח את כלל התעופה הישראלית.
    ובזמן שבאלעל ישנה עלייה של 2 אחוז בטיסות כדי שתביאו נתונים על שאר החברות.

    מעולם אלעל לא עשתה חכירה רטובה מטורקיש, זה לא עובד ככה.

    מהכתבה רק למדתי איך עושים דמגוגיה.
    שנה טובה

    הגב
  2. גילי
    גילי אומר:

    כ 40 שנה אני טסה עם אלעל ב ל ב ד מטעמי ביטחון ונאמנות לחברה הלאומית מעולם לא מצאתי עצמי טסה עם חברה חכורה על צוותה טורקיה או אחרת. אם יש היום סיכוי רע שכזה למצוא עצמי יושבת בטיסה שכזו -זה יותר ממקומם ולאחרי טיסה כזו לא אטוס יותר עם אלעל.

    הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *