כך ייראה החודש הראשון שלי כראש הממשלה – תומר אביטל

לכבוד ראש השנה, צוות "שקוף" מפנטז על החודש הראשון בראשות ממשלת ישראל

| תומר אביטל, עורך ראשי של "שקוף", תל אביב |

אני מודה: לא פעם, כשישבתי בספסל האחורי בעת דיון בוועדה במשכן, חשבתי לעצמי: לעזאזל, ככה זה מתנהל?

אני יודע, העניינים הפוליטיים מורכבים יותר ממה שאפשר לדמיין. חברי הכנסת לא תמיד מחליטים בהתאם לתפיסת עולמם. רובם, רוב הזמן – בכלל מתפקדים כבובות. 

השאלה המרכזית, למדתי, היא מי מושך בחוטים. 

אצל חלק מושכים קבלני הקולות, לוביסטים ומקורבים. אחרים מקשיבים דווקא לאקטיביסטים, אנשי אקדמיה, ולמומחים. 

אני כבר בחרתי לא להצטרף להצגה, אלא להיות מאלו שמנסים לכתוב את התסריט שלה.

לא אשקר. זה מפרך ומסתכל. כדי לגרום להם להקשיב – צריך לעבוד ללא הרף. ולכן, אני שמח במיוחד על פרויקט ראש השנה של שקוף, שמאפשר לי לדמיין חיים חלופיים בהם אינני צריך לתכנן ללא הרף איך לגרום לנבחרי הציבור לעשות את המעשה הנכון – אני יכול פשוט להגיד להם. או לצרוח עליהם. 

למה? כי אני ראש הממשלה.

אילו הייתי ראש הממשלה, הייתי כופה את כל הכוח הפוליטי שלי כדי להעביר מיד את ההחלטות הבאות:

(1) אולי תופתעו, אבל קודם כל, הייתי מקדם שקיפות. איך? באמצעות שלל חוקים מדליקים וחינמיים, כמו הקמת נציבות למלחמה בשחיתות, סימון תוכן שיווקי וממומן באמצעי תקשורת, איסור על שליחת מסרונים אנונימיים ואחסוך את השאר ופשוט אלנקק לשם.

(2) אקבע שבגיל 18 יתגייס כל אזרח, ללא קשר למין ודת, לשנתיים שירות צבאי או שירות לאומי. שירות לאומי ייעשה במגזר אחר מזה של המשרת.

(3) התקציב למנגנון הדת יחולק מחדש, פר קהילה. המדינה תיתן זיכיון ל-500 הקהילות בעלות מספר החברים הגדול ביותר, שיספקו את כלל שירות הדת והתרבות של אותה קהילה, מתוך אותה עוגה תקציבית. כל קהילה תחליט בעצמה על הוצאותיה בדרך דמוקרטית. קהילה תוכל   להחליט להשתמש בכסף עבור יוגה לפעיליה.

(4) 0% מע"מ על מזון בריא: אורה לשר הבריאות (שאני מבטיח שלא יהיה גם אני!) להקים ועדה מקצועית במשרד הבריאות. בשיתוף חוקרים ותזונאים הוועדה תכין תוך חודש רשימה של 100 מוצרי המזון המזיקים ונמכרים ביותר לצד 100 המוצרים הבריאים והנמכרים ביותר. לאחר מכן יחול 36% מע״מ על אוכל מזיק, 0% על הבריא. הרשימה תעודכן כל שלוש שנים.

(5) סדנת ויפאסנה לראש הממשלה: ראש הממשלה (אני ואלו שאחרי כמובן) יחויב בסדנת ויפאסנה בת שבוע. למה? שייזכר למה בכלל נכנס לפוליטיקה ובמה שקרה לפני שהפך לפוליטיקאי שבוי.

מרכז ויפאסנה בנפאל. ראש הממשלה יחוייב בשבוע של סדנת שתיקה.

(6) אחייב הפרדה של אחזקת נכסים ריאליים (חברות אנרגיה, תקשורת, קמעונאיות, ונדל"ן) ונכסים פיננסיים (בנקים וחברות ביטוח) מהשקל הראשון. זה יחליש טייקונים, יכחיד ניגודי עניינים ויחסוך לכולנו הרבה כסף.

(7) אכביד עונשים על דירקטורים של חברה שעברה על החוק, ואדאג להגברת האחריות האישית במקרה שנקלעה להסדר חוב. כיום הם על תקן עציצים שלא נושאים באחריות, וכתוצאה גם אם הם מאשרים עסקאות מפורכות – כמו רכישת מעריב ע"י דסק"ש של נוחי דנקנר – אנחנו משלמים את החשבון. (לחצו כאן לפרק פודקאסט מדליק בנושא)

(8) אשנה את שיטת המכרזים של משרדי הממשלה שרוכשים שירותים על מנת למזער את הנזק של חברות קבלן: תינתן העדפה לחברות ככל שהעמלה שהם גוזרים על גב העובדים קטן יותר. ככל שנשאר יותר בכיס העובד, כך החברה תזכה לסיכוי גבוה יותר לזכות במכרז, לצד קריטריונים מוספים.

(9) מס כבד למחזיקי דירות מרובות – במקום המס העלוב שחל היום. למה? כי יש מצב חירום – כמעט בלתי אפשרי לרכוש נכס. לא הגיוני שדירה תמשיך לקרוץ כאפיק השקעה מצוין. דירה איננה מוצר רגיל, אלא מוצר יסוד. מס שכזה ישחרר דירות רבות לשוק, יוריד מחירים ויאפשר לרבים לרכוש דירה ראשונה.

(10) כוח אדם בשירות הציבורי: ביטול הקביעות. זה ישפר פלאים את השירות שאנו מקבלים ממשרדי הממשלה. כמו כן אקבע כי עובדים שיעזבו/יפוטרו יזכו להכשרה מקצועית בתחום אחר על חשבון המדינה.

(11) מס מיוחד לבעלי פנסיה תקציבית: אכריז על מדרגות מיסוי חדשות וכבדות אך ורק למקבלי פנסיה תקציבית.

(12) אחיל פריימריז חצי פתוחים בכל המפלגות: ביום הבחירות, כל מצביע יוכל לדרג בתוך המפלגה אותה בחר גם את המועמדים המועדפים עליו. זה ינטרל את כוחם של חברי מרכז, קבוצות לחץ וקבלני קולות, יצמצם את כוח הלוביסטים ויחייב רקורד ציבורי מוכח בשביל להיבחר,וגם יגביר את מעורבות הציבור הרחב בפוליטיקה (אנשים לא ירצו להגיע לקלפי חסרי ידע לגבי המועמדים שהם צריכים לבחור). בנוסף אקבע כי כל מצביע יוכל לסמן שתי מפלגות נוספות במקום השני והשלישי. ככה פחות קולות ייזרקו לפח, ורבים יותר ירגישו חלק מהמשחק הפוליטי, כי אחת הבחירות שלהן כנראה כן תהיה חברה בקואליציה.

(13) פרס לחושפי שחיתות: חושף שחיתות יוכל לקבל מתנה ישירה לחשבון הבנק שלו: 10% מהכספים שהציל, על פי חישוב ואישור בית המשפט. לסכום יהיה רף עליון בגובה שכר תלת שנתי של העובד, והוא יינתן רק לאחר שבית המשפט אישר את ההסדר והעובדות הוכחו. 

(14) פגישות חודשיות עם פעילים חברתיים: שרי ממשלה יתבקשו להקדיש  יום בחודש לפגישות עם אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים. אלו שירצו לבוא – ישלחו חומרים מבעוד מועד – כך שהיועצים יוכלו להכין תשובות מקצועיות ליום הפגישה. למידה מלמטה, חשובה לא פחות מלמידה מלמעלה.

(15) ואחרי החודש העמוס הזה? אבטל את מוסד ראש הממשלה. וגם את השטות הזו של חלוקה בין קואליציה לאופוזיציה. במקום – הייתי בונה קופוזיציה! הנה איך שזה יעבוד.

שתפו את הכתבה
3 תגובות
  1. עמית
    עמית אומר:

    קראתי כמה מהטורים של "כך ייראה החודש הראשון שלי כראש ממשלה", ואני חושב שהתבלבלתם.
    ראש ממשלה שפותר בעיות ספציפיות מועל בתפקידו. אין לו מספיק קשב ובטח שלא מספיק ידע כדי לטפל בהכל, וכל בעיה שהוא מנסה לפתור באה על חשבון דברים אחרים.

    ראש ממשלה צריך להתוות מדיניות ולהציב עקרונות ברורים.
    קידום שקיפות היא ערך שאתה רוצה לקדם? נהדר. שר ייעודי או ועדה שישקיעו קצת מאמץ וימצאו פתרונות. שיכינו פעם בשבועיים סיכום מנהלים של ההתקדמות עד כה, ושידעו שאם אין תוצאות ראשוניות בתוך שלושה חודשים – אתה מעיף אותם ומחליף במישהו אחר.

    מס על דירות מרובות? הרעיון הזה נשמע קסום בדיוק כמו מחיר למשתכן, שבמבט לאחור קל לומר שנכשל. האם עצרת לשקול את האפשרות שהמס יגולגל על שוכרי הדירות? האם לקחת בחשבון את ההשפעה של מהלך כזה על אנשים שהשקיעו את מיטב חסכונותיהם כדי לדאוג לעצמם לסוג של פנסיה אחרי שהיו עצמאיים לאורך השנים ועכשיו ערך הדירה שלהם יורד? או שהם נאלצים למכור אותה ולהסתפק בהכנסה חודשית נמוכה באופן משמעותי? אני לא אומר שזה בהכרח רעיון רע – אני אומר שאין לך מושג, וכראש ממשלה זה חסר אחריות מצידך לשלוף פתרונות מהשרוול. בינינו? גם בתור שר שעוסק בענייני משרדו זה יהיה חסר אחריות לקבל החלטה כזו בלי להתייעץ עם אנשי המקצוע במשרד.

    הממשלה היא אולי גוף מבצע, אבל דרך הביצוע היא בעזרת הגורמים המקצועיים, לא תוך התעלמות מהם. למשל, שר חינוך אמיץ יכול לגשת לאנשי משרדו ולומר להם "חברים, אני רוצה בתוך ארבעה חודשים שתאפשר קיום אמיתי של בית ספר מקצועי באופן שלא יעודד הסללה, ובמקביל לצמצם את אחוז הזכאים לבגרות ל30% מכל שנתון".

    הדבר היחיד שמתאים לתפקיד ומוזכר בטור הזה הוא עניין הפגישות החודשיות עם הציבור, בניגוד לכל הסעיפים האחרים, זה משהו שמתווה מדיניות בצורה ברורה ולא מחפש פתרונות קסם. האמירה "נבחרי הציבור צריכים להיות נגישים לציבור" היא אמירה ערכית ולא טכנית.

    הגב
  2. גיא
    גיא אומר:

    לגבי סעיף 4, עם כל הכוונה הטובה, אתה יודע יפה מאוד שמהלך כזה רק יעודד שחיטות, לוביסטים שמנסים להכניס ולהוציא מוצרים מהרשימה ולשנות את ההגדרה של כל מוצר.

    הגב
  3. שי
    שי אומר:

    הי תומר,

    קראתי את הצעות שיפור השקיפות שלך, ואני תוהה איך אתה מעלה בדעתך שהן לא יעלו שקל. אתה מדבר על הקמת נציבות למלחמה בשחיתות — שתשתמש באותם תקנים שמשמשים היום את היחידה לחופש המידע, אבל איכשהו תעשה הרבה יותר. איך יקרה הקסם?

    גם תקופות הצינון — כשאתה מונע מאדם לעבוד בתחום שבו הוא התמחה, מגיע לו פיצוי. גם ככה, השכר בשירות הציבורי נמוך משמעותית מזה שבשוק הפרטי. הרעיון שמי ששירת את הציבור ייאלץ אחר כך לשבת שנים בבית (לעבוד שלא במקצוע זו לא אופציה רצינית) ירחיק כל אדם רציני מהשירות הציבורי, אלא אם הישיבה הזו בבית תהיה לפחות בתנאי שכר חלקי. עלות.

    הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *