אורן סימון נעצר לאחר שהחזיק שלט עם פסוק מהתנ"ך – והחל לשבות רעב. כעת הוא מסביר למה

אורן סימון שובת רעב מזה 10 ימים. הצענו לו לכתוב טור דעה שיסביר מדוע. חשוב להדגיש: הטור עבר עריכה אינטנסיבית, בדיקת מסמכים ועובדות, ופנייה לתגובות לכלל הגופים הרלוונטיים. כל אזרח שיפגין כחוק סביב סוגיות של דמוקרטיה וייתקל בהתנהלות שערורייתית שכזו מוזמן לכתוב לנו בהחלט טור דעה. כל אזרח. אם הטור שלו גם יימצא, כמו זה, ראוי לפרסום – בהחלט ניתן לו במה

שמי אורן סימון ואני אחד מוותיקי המחאה נגד השחיתות בכיכר גורן בפתח תקווה. אני בן 58, מהנדס אוירונאוטי בהכשרתי, מנהל חברה בין לאומית לפיתוח עסקי במיקור חוץ – ועובד מהמחשב שלי. יש לי ארבעה ילדים ואני חי עם רעייתי המופלאה מגי, בדירה קטנה ברמת גן. הצטרפתי למחאה מתוך הבנה של המחיר שכולנו משלמים על שחיתות שלטונית.

בינואר 2017 השקתי משמרת מחאה עם חבר נוסף מול בית היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. החלטנו על מחאה ממושכת. קיימנו אותה ברציפות במשך 120 ימים, לא כולל סופי שבוע, לשעתיים בכל ערב.

תחילה עמדנו מרחק 70 מטר מביתו של מנדלבליט

אט אט המשטרה דחקה אותנו – תחילה ל-120 מטר ולבסוף סיימנו בכיכר גורן – כ-400 מטרים מביתו של היועמ"ש.

כל ערב החזקנו שלט ובו מצוטטים שלושת הפסוקים מישעיהו (פרק א'): "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ–וְעַתָּה מְרַצְּחִים. "כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם".

במאי 2017 המשטרה עצרה אותי בטענה שאני עומד עם השלט בכיכר. נשמע הזוי? התרשמו בעצמכם:

המפקד התורן בתחנת פתח תקווה "שכח" להציע לי חלופת מעצר (הרחקה מהעיר וחתימה על ערבות), ובמקום זה החליט לשלוח אותי ללילה בכלא הדרים.

הופשטתי, בדקו אותי במקומות מוצנעים. נכלאתי בחדר עם סוחר סמים, ועבריין שכלוא על תקיפה. לא ישנתי דקה.

בבוקר הובאתי בפני שופט שהחליט להרחיק אותי לשבועיים מהכיכר

אבל לא התייאשתי. הפגנות כיכר גורן גדלו מעשרות בודדות לאלפי אנשים. במקביל, הגשתי תלונה למח"ש. לא צלצלו אלי ולו לשיחה אחת, ולמיטב ידיעתי היא מעולם לא נבדקה.

החלטתי לתבוע את המשטרה. הגשתי תביעת נזיקין על מעצר שווא – עובדה שדובר המשטרה הודה בה – על סך חצי מיליון שקל.

למה כל כך הרבה? כדי שבפרקליטות ישימו לב לתביעה הזו ולא יטפלו בה כעוד מעצר שגוי. למה לא יותר? משיקולי אגרה, העומדת על 2.5% מסכום התביעה.

זה עבד. פרקליטת מחוז ת"א אזרחי הציעה לי פשרה: סגירת התיק בהסכמה, וקבלת פיצוי על סך 3000 עד 5000 שקל. סירבתי.

הצעתי חלופה: "תכניסו לבית הספר לקציני משטרה יום מיוחד לענייני מחאה – שהם ילמדו מהי הפגנה, מה מותר למפגינים לעשות, ומה תפקידה של המשטרה". נענתי בשלילה.

עברתי לקרב אחר. היה לי חשוב, כאזרח, שייענש האדם האחראי, ולא קופת המדינה. לכן תבעתי את האחראי – המפקד התורן בתחנת פ"ת באותו ערב.

אלא שהמדינה הזדרזה להיכנס בנעלי השוטר – והודיעו לי שהמפקד לא ישלם אגורה גם אם תביעתי תתקבל בבית המשפט. הוא קיבל חסינות על מה שעשה. רתחתי. בשבילי זו הייתה יריקה בפרצוף. רציתי שמישהו ישלם על כך שאזקו ועצרו אותי – ועוד על מה? על כך שהחזקתי שלט עם שלושה פסוקים מהתנ"ך. אז ערערתי על החסינות שקיבל. הפסדתי. הוטלו עלי הוצאות – 3,000 שקל.

בכל מקרה, המדינה גוררת רגליים. הדיון העיקרי על המעצר ההוא – יתחיל רק במרץ הבא.

ההפגנה בכיכר גורן – במוצ"ש האחרון

בינתיים המשכתי להפגין מדי מוצ"ש

חבריי ואני טענו כי היועמ"ש לא מנסה להגיע לחקר האמת בתיקי רה"מ, ולמעשה משרת את נתניהו, ולא את הציבור. ב-12 ביולי, שישי בערב, חמישה מחבריי למחאה עמדו בשקט, ללא שלטים, בדרכו של היועמ"ש לבית הכנסת. לפתע שוטר הגיע למקום וביקש מהם להזדהות.

דקה לאחר מכן מנדלבליט הופיע, וחצה את הכביש לקראתם. היועמ"ש ניגש לשוטר ואמר שהם פוגעים בפרטיותו ומהווים מטרד.

החמישה נעצרו בחשד לפגיעה בפרטיות היועמ"ש, הובלו לתחנת המשטרה וזומנו לבית המשפט ביום א' בבוקר.

בבוקר יום ראשון התייצבתי יחד איתם בבית המשפט. התובע המשטרתי דרש הטלת הגבלות והסביר שהמוחים הם פעילים שמאלנים – אני לא צוחק – זה בפרוטוקול.

מהפרוטוקול

אלא שהשופט לא הצליח למצוא סעיף מתאים בחוק לפיו פעולת המוחים עולה כדי פגיעה בפרטיות – הם הרי עומדים להם ברחוב. לבסוף שחרר את כולם בלא כלום.

יצאתי מזועזע מהדיון

בשישי שאחרי, מצויידים בפסק דין, רצינו לחזור על אותו המתווה – אבל המשטרה מנעה אותו – הודיעו לנו שמי שינסה יעצר.

אמנם ניצחנו, אך העובדה שהמשטרה עוצרת מפגינים נגד היועמ"ש ללא עילה – מרתיחה.  ישבתי בבית ונזכרתי בהפטרה המתקרבת של תשעה באב – בה קוראים את אותם הפסוקים מישעיהו שהובילו למעצרי חודשים רבים קודם לכן. פסוקים שמתארים את ההתנהגות המסואבת של השלטון שהביאו לחורבננו.

התחלתי להכין את עצמי לסיבוב נוסף של מחאה יומית בודדת. החלטתי שאם הפעם יעצרו אותי ללא עילה – אשבות רעב עד שהאחראי יפוטר מהמשטרה.

התנעתי את מחאת היחיד סבב שני – ביום ראשון בתחילת אוגוסט

בארבעת הימים הראשונים המשטרה ליוותה אותי מדי פעם, אך לא הפריעה. ביום החמישי הם כבר לא טרחו להגיע. בערב היום השישי, דקה אחרי שהתייצבתי בכיכר למשמרת המחאה, הופיע שוטר. הוא הרחיק שניים מחבריי שצילמו אותי מהספסל שמעבר לכביש, ודרש שאסתלק מכיכר שנמצאת 140 מטר מבית היועמ"ש, כפליים ממה שהרשה לי בג"ץ.

אורן סימון עם השלט הקבוע אותו הוא מחזיק בכל ההפגנות

אמרתי לשוטר שאני לא עובר על שום חוק. זה לא עזר. השוטר החליט לעכב אותי. אמרתי לו "אין לך עילה". דקה מאוחר יותר הופיעה ניידת והודיעו לי שאני עצור, שוב.

אני מזכיר – רק החזקתי שלט, עומד בדממה, כמו פסל. 

התיישבתי על הרצפה והודעתי שלא אתנגד, אך גם דאגתי ליידע את השוטרים כי הם מבצעים פעולה לא חוקית. השוטרים הרימו אותי, בעדינות – ייאמר לזכותם – ונסענו לתחנה.

שחררו אותי לאחר שעה קלה עם הזמנה לחקירה ביום רביעי ב-9:30 בבוקר, בחשד להטרדה מאיימת. הלך עוד יום עבודה.

כשיצאתי מהתחנה בתשעה באוגוסט, החלטתי שאני מתחיל בשביתת רעב' באותו הרגע. בפי דרישה פשוטה: יש לפטר את האחראי על מעצרי משורות המשטרה. לתפיסתי, מי שעובר כך על החוק, פוגע בזכויות אזרח בסיסיות ומבזה החלטות בית משפט – לא ראוי להיות קצין משטרה.

למה דווקא שביתת רעב? 

כי מח"ש – שותקים. כי המדינה – מעניקה חסינות לשוטרים שסרחו. ובית המשפט? נותן להם הגנה.

בשביתת רעב – רק אני שולט. איך מרגישה שביתת רעב? ההתחלה איומה.

ב-48 שעות הראשונות מרגישים נורא. הריקנות בבטן מכאיבה. אתה לא מפסיק לחשוב על אוכל. אתה מריח תבשיל כלשהו  – וזה מטריף לך את השכל. אבל זה מתחיל להשתפר. אצלי הרעב נעלם. אמנם הראש קצת מסוחרר, ומתעייפים מהר, אך אני חזק ונחוש.

אני מתכוון גם להחזיק מעמד כי סוף סוף גיליתי מי האחראי. מי נתן את ההוראה לעצור אותי: תנ"צ עו"ד אילת אלישר – יועמ"שית המשטרה. לפי מסמך שהראו לי, היא הסמיכה את השוטרים לבצע את הפקודה. מיקדתי את שביתת הרעב שלי בהתפטרותה.

  • פניה מהמשטרה לאנשי המחאה החתומה ע"י עו"ד אילת אלישר

***

פנינו לתגובת המשטרה, פרקליטות ת"א והיועץ המשפטי לממשלה.

היועמ"ש ומשרד המשפטים מסרו בתגובה: פנו למשטרת ישראל. מהמשטרה לא נמסרה תגובה, וגם לא מהפרקליטות.

שתפו את הכתבה
13 תגובות
  1. עמית
    עמית אומר:

    מעניין.
    אבל עם דבר אחד אני לא יכול להסכים – עם הדרישה "היה לי חשוב, כאזרח, שייענש האדם האחראי, ולא קופת המדינה"
    המשטרה היא דרכה של המדינה להפעיל אלימות באופן מבוקר ומסודר. מטבע הדברים, במערכת בה יש אלפי אנשים ומתבצעות עשרות אלפי החלטות, יהיו גם טעויות ויהיו גם אנשים שאינם מוכשרים לתפקיד בו הם נמצאים. כשמטרת הגוף היא להפעיל אלימות, המשמעות של טעויות כאלה היא שתופעל אלימות לא צודקת ולא בסמכות.
    עם זאת, הטלת אחריות אישית על שוטר במקרה של טעות מצידו מכניסה שיקול פגום לתוך מערך ההחלטות של כל שוטר. בגדול, היא מכניסה את השאלה "ומה יקרה לי אם אני טועה?", שזו שאלה משתקת. אחריות אישית? זה רלוונטי רק לפעולות שדגל שחור מתנוסס מעליהן – רק במקרים בהם שוטר פעל באופן שבבירור חורג מתפקידו ולא ראוי (למשל, השוטרים שהטמינו מטעני נפץ לעבריין מיכאל מור). כל עוד שוטר פועל לפי מיטב הבנתו ולפי ההכשרה וההוראות שקיבל, הוא צריך להיות מוגן מתביעות נקמה. הדבר נכון גם כאשר לא מדובר על השוטרים בשטח אלא על עובדי המשטרה (כמו למשל היועצת המשפטית המוזכרת) – בדיוק באותו אופן בו אי אפשר לתבוע שופטים במקרה בו טעו בפסק הדין, גם אם התנהלו בצורה שאיננה תקינה ב100%.

    אז יצאתי מסוייג מקריאת המאמר – מצד אחד, אני מעריך מאוד את הנחישות והדבקות במטרה, וקצת מתחלחל לדעת שככה מתנהלת המשטרה. מצד שני, הרדיפה האישית נראית לי שלא במקומה, ולכן המטרה מאחורי שביתת הרעב נראית פסולה בעיני.

    הגב
    • אורן סימון
      אורן סימון אומר:

      אתה מכיר את ההגדרות של ביצוע פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה – פגיעה בחופש הדיבור ושלילת חופש המחאה (כשהיא נקייה לחלוטין מכל הפרעה) במדינה דמוקרטית זו בדיוק כזו פקודה!

    • עמית
      עמית אומר:

      שלום אורן,
      אני לא מסכים איתך. לפקודה בלתי חוקית בעליל אין הגדרה מדוייקת, וזה די בכוונה – לא כל פעולה לא נעימה, לא חוקית או אפילו לא מוסרית, היא פקודה בלתי חוקית בעליל, והטענה שפקודה מסויימת היא כזו נמדדת בדיעבד, ובבית משפט (אם זה מטעם סרבן פקודה שטוען זאת כהגנה, ואם מטעם נפגע מפעולה כזו שטוען זאת כדי לחייב את המבצעים עצמם)
      "לכו לפזר הפגנה" היא פקודה שיכולה להיות חוקית, ולפי תיאור המעשה שנכתב כאן, אני לא חושב שיש כאן מעשה שבולט לרעה באופן שמצדיק שימוש בכלי של פקודה בלתי חוקית בעליל – השוטרים המעורבים, גם אם טעו, טעו באופן סביר – המידע שהיה מונח בפניהם היה חלקי, המטרה שלהם הייתה ממוקדת (בכל פעם) וביצוע הפקודה לא גרם נזק בקנה מידה גדול.
      לכן, אין בעיני מקום לדרוש אחריות אישית. אלא אם כן ידוע לך שניתנה פקודה בלתי חוקית בעליל (למשל "תסתמו לו את הפה, לא אכפת לי איך, אני לא רוצה לשמוע ממנו יותר בשנה הקרובה"). חופש המחאה שלך לא נשלל, הוא הוגבל במידת מה. המסמך אליו קישרת מנסה לעשות בדיוק את זה – לאזן בין הזכות שלך להפגין לבין זכותו של מנדלבליט למידה מסויימת של פרטיות.

      מאידך, אין ספק שנעשה לך פה עוול ואין ספק שהתנהלות המשטרה, בתמונה הכוללת הייתה שערורייתית. אני מבין את הרצון לטלטל את המערכת ולשנות אותה, אבל אני לא מאמין שדרישת שעיר לעזאזל היא אפקטיבית ביצירת השינוי הזה.
      דווקא הצעת החלופה שהצעת – להכניס ימי הדרכה לשוטרים נראית לי אפקטיבית הרבה יותר, ומתאימה הרבה יותר. הרי תנ"צ אלישר אינה חריגה בהתנהגות הזו (לצערנו, הסיפור שלך אינו המקרה היחיד בו שמעתי על התנהלות בעייתית מצד המשטרה), ופיטורים שלה ייתנו למערכת "פיתרון" קל בלי לתקן כלום. אם תשיג את המטרה עליה הצהרת כאן, יהיו לדבר שתי תוצאות בדיוק:
      ראשית, תנ"צ אלישר תפוטר משום שעשתה את עבודתה כמיטב הבנתה (אגב, ליועצת משפטית אין את היכולת הטכנית "להסמיך שוטרים" לעשות שום דבר – היא יכולה לתת הנחיות באשר למה מותר, ולפעמים אפילו מה נדרש, ומחובתה להתריע אל מול האסור ולהגן על הפעולות המותרות בבית המשפט, אבל היא לא יכולה לתת פקודה לאף אחד, ואין לה סמכות שהיא יכולה להאציל על אף שוטר)
      שנית – עולם ימשיך לנהוג כמנהגו, והמשטרה תמשיך בתנהלות הקלוקלת בה נתקלת.

      אני מאחל לך למצוא אוזן קשבת במנגנוני המשטרה ומקווה שתוכלו לפתוח בשיח שיאפשר למצוא פעולות שיובילו לשיפור אמיתי ולא להיות רק כיסוי קוסמטי שיחזיק בערך שבועיים..

    • עמית בן טובים
      עמית בן טובים אומר:

      עם מראים לך פסק דין של בג"צ ואתה בוחר (כשוטר) לפעול בניגוד לפסיקה אתה עברין כאחרון העברינים ואף גרוע יותר

      אתה קלגס במובן הגרוע של המילה אתה למעשה מבצע מעשה כוחני כנגד אזרח חסר הגנה.

    • לאון
      לאון אומר:

      תשובה וניתוח המצב מאוד משכילים .אבל נוצר מצב מוזר: כולם צודקים. מה עושים?

  2. יובל
    יובל אומר:

    יישר כח אורן!
    לא יעלה על הדעת שהמשטרה תפעל בניגוד לחוק באופן כה בוטה. מן הסתם גם השוטרים מבינים שאין עילה למעצרים שכאלה, אבל הם עושים את עבודתם וממלאים אחר פקודות, וכל שנותר הוא לדרוש מהם לעשות את העבודה על הצד הטוב והמקצועי ביותר.
    אותה יועצת משפטית אשר אישרה את המעצר בהחלט צריכה לתת על כך את הדין, או לפחות להסביר את מעשיה בפני הממונים עליה. אם תינתן לאנשי מנגנוני אכיפת החוק חסינות בפני תוצאות מעשיהם, הם יחדלו לשים את טובת האזרח בראש מעייניהם ומהר מאוד יעברו לזלזל במטרתם העיקרית – שמירה על בטחוננו ושירות מערכת החוק בישראל.

    הגב
  3. אורן סימון
    אורן סימון אומר:

    עמית
    ראשית זה כיף לנהל איתך שיחה.
    1. האיזון (וכמובן שחייב להיות איזון) הוא לא בסמכות המשטרה, גם לא הפרקליטות – זה נתון מפורשות בידי המחוקק או רקות השיפוט.
    2. יועמשית המשטרה אחראית לוודא שהמשטרה פועלת כחוק – אם היא מוציאה הנחיה שמובילה שוטרים לבצע פעולה לא חוקית אז אחת משניים, או שהיא לא בקיאה בחוק ואז לא יכולה לשמש בתפקידה בגלל חוזר מקצוענות, או שהרבה יותר גרוע היא עושה צחוק מחובתה להנחות לפי חוק.

    ולגבי עולם כמנהגו נוהג – אנחנו בצרה צרורה, אם פעם אחת אחד (או במיקרכה הזה אחת) תשלם יהיה הרבה יותר קשה לבעל שררה ללחוץ אותה לעוות את דרישות החוק. אני לא מקנא בה כלל – לאן תתקדם מתפיקדה הנוכחי אם לא תרצה את אלו שהפעתם יכולה לשנות לה את מסלול הקריירה כליל…

    ולפעמים אדם מוצא עצמו במצב בו ניתנה לו ההזדמנות לעשות מעשה שיביא לשינוי ממשי – כך אני מרגיש- אולי אכשל, אבל אנסה זאת בכל כוחי
    מאחל לכולנו עתיד טוב יותר מהמצב הנוכחי

    הגב
  4. אמיר
    אמיר אומר:

    ממש מצטער שהמדינה שלי מתנהגת באופו המתואר…
    כל הכבוד לך על ההשקעה במאבק ראוי וחשוב!
    אני מקווה שתצליח כדי שאף אדם לא יחווה יחס כזה שוב!
    חזק ואמץ

    הגב
  5. עמית
    עמית אומר:

    שלום אורן.
    קודם כל תודה על הזמן שאתה מקדיש לדיון הזה.
    בגדול, אני מסכים עם שתי הטענות שלך.
    1 – האיזון, בכל מקרה של מחלוקת, נקבע בבית משפט. אם קראתי נכון את מה שכתבת, בית המשפט נדרש לסוגיית האחריות האישית וקבע שאין לה מקום כאן
    2 – במקרה בו יועמ"ש פועל בצורה כפי שאתה מתאר (אגב, ברפרוף מהיר בקישור שבכתבה לא ראיתי שום דבר שנראה לי בלתי סביר, אני מניח שהיו דברים נוספים אליהם לא קישרת), אכן המסקנה היא שאו שהוא אינו כשיר, או שהוא פועל בזדון. אני טוען שחוסר בקיאות בסוגיה אחת אינו הופך יועמ"ש לבלתי כשיר למילוי תפקידו, אבל גם במקרה בו הוא לא כשיר, אין מקום להסיר את החסינות האוטומטית שמוענקת לו על ידי המערכת. אחריות ברמה האישית היא משהו שאני שומר למקרים של פעולה בזדון או של רשלנות פושעת, אני מקווה שזה לא המצב כאן (ומהמעט שנתקלתי בו, אין לי סיבה לחשוד בכך).

    לגבי עולם כמנהגו נוהג – זו כבר שאלה אסטרטגית של אפקטיביות. אודה ואתוודה, אין לי ידע מיוחד בנושא או יתרון עליך בבחירת אסטרטגיה אלא רק ההיגיון הפנימי שלי. אתה מניח שהפיכת אדם יחיד לדוגמה תשפיע על האחרים שנשארים במערכת גם לאחר שיגורש בבושת פנים. אני נוטה להאמין שסביר יותר שהצלחה שלך תהפוך את האדם לקדוש מעונה בעיני עמיתיו, ובמקום ללמד את המערכת שיעור או שניים, תוביל לציפוף שורות נגדך בתפקיד "הרשע התורן". דרישה שנראית לי אפקטיבית יותר היא לדרוש מהמערכת להוכיח לך מה היא עושה כדי למנוע הישנות של התנכלות כמו זו שעברת. אני לא מכיר מספיק את מנגנוני המשטרה כדי לדעת מה בדיוק יכול להיות פעולה כזו, אבל אפשרויות שעוברות לי בראש (ויכול להיות שהן לא רלוונטיות) הן:
    – יצירת נוהל שקוף שמסדיר התנהלות מול הפגנה
    – שיפור מצד מח"ש באופן בו כל תלונה תיענה באופן מנומק בתוך זמן מוגדר (שבועיים?),
    – הוספת הכשרה ייעודית לשוטרים וריענון תקופתי.
    – דירוג קצינים בכירים לפי מספר התלונות עליהם (שנמצאו מוצדקות, או שנמצאות בחקירה)
    – פרסום דו"ח שנתי בו המשטרה נמדדת על פי הפרות החוק מצד שוטרים במילוי תפקידם
    אני לא באמת יודע מה היא הדרך ליצירת שיפור, אבל מי שאחראי על המערכת אמור לדעת. לכן נראה לי אפקטיבי יותר לדרוש מהאחראים להוכיח תהליכי שיפור, ולא לבחור בצעד שרירותי עם סיכויי הצלחה שאני מעריך כזניחים.

    הגב
  6. עמית סימון
    עמית סימון אומר:

    סך מנת המשכל בדיון בין עמית לאורן סימון עולה על האינטרנט בכללותו

    הגב
  7. ארנון הראל
    ארנון הראל אומר:

    מהסרטון המוצג שבו אורן סימון עומד לבדו בכיכר עם שלט עולה בברור שאין לקצין המשטרה שום עילה לעיכוב או למעצר, ודאי לא בעילה המומצאת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כלומר – הקצין ידע בברור שהוא מבצע דבר שאינו חוקי, אינו בסמכותו וגם לא נתון לשיקול דעתו. לדעתי יש לתבוע אותו, מלבד תלונה במח"ש, גם בתביעת נזיקין אזרחית, גם אם המדינה תיתן לו חסינות. התוצאה של התביעה תירשם בתיקו האישי ותשפיע על קידומו. בנוסף – יש לפרסם את שמו ברבים כדי שהוא יידרש לתת הסבר לשכניו, חבריו ומשפחתו על אופן התנהגותו ולא ייהנה מאנונימיות. גם התירוץ שהוא רק מילא הוראות לא יעמוד לו כי הוא קיבל הוראות בלתי חוקיות והיה אמור לסרב לבצע אותן.

    הגב
  8. זונטאג
    זונטאג אומר:

    אבן, יום יבוא ומנדלבליט יישפט על בגידה במדינה, מאחר וניצל את מישרתו הממלכתית לטיוח תיקי החקירות נגד עבריינים כמו ביבי ואחרי שלא יהיה לו הסבר אלא מפוקפק כמו טענתו כאילו פוגעים בפרטיותו כשעומדים ברחוב הוא יושלך לכלא לשנים ארוכות. זה בחלומנו. במציאות ותחת מישור רשע המנוהל על ידי מנדלבליט מזוית הטיוח המסובך על עבריינים, צריך להגיש בגצים נגדו ונגד מפקדי המשטרה האחראים אישית למעצרי השווא. הרי רק בזכות החסינות העבריינית הם מרשים לעצמם לנהוג כאחרוני העבריינים

    הגב
  9. אנונימית
    אנונימית אומר:

    חבל שלא מצויין שאנשי מפא"י גנבו את ההפגנה מרפי רותם וחבריו שהיו הראשונים להפגין מול בית היועמש כנגד שחיתות המערכת ולא נגד נתניהו.

    הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *