טרגדיית המורים הצעירים בישראל

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

לפני שבועיים, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דו"ח על עזיבת המורים את מערכת החינוך. על פי הנתון העדכני ביותר, אחד מכל חמישה מורים צעירים, 19.7%, נוטשים את המקצוע בשלוש השנים הראשונות לעבודה. למרות שמדובר בשיפור לעומת 24.2% בשנת 2001, צריך לשים לב שמגמת השיפור הגיעה לשיאה בשנת 2009 (17%) ומאז חזרנו לעלייה בנתוני העזיבה. עוד נתון שחשוב לשים לב עליו הוא כי ציון הפסיכומטרי הממוצע של המורים שעוזבים את מערכת החינוך העברי גבוה מאלו של הנשארים. 

אז למה מורים צעירים, בתחילת הקריירה, נוטשים את המקצוע כאילו מדובר בספינה טובעת? אפשר לסכם את הסיבה במילה אחת: "אלטרנטיבות". בדיוק כמו בקריירה של כל אחת ואחד מאיתנו, אנו בוחרים להישאר במקום העבודה או במקצוע שלנו כל עוד אין לנו אפשרויות יותר מוצלחות בקריירה. גם אם אנחנו אוהבים מאוד את המקצוע ואת האנשים סביבנו – במידה ונקבל הצעה עם שכר כפול מזה הנוכחי, קיים סיכוי שנסכים לעבור למקצוע אחר. 

מרוויחים פחות מהממוצע במשק, גם אחרי עשור

כדי להבין את מצב המורים הצעירים, צריכים קודם להכיר את הנתונים: לפני שנה, בעקבות הסכם עם ארגון המורים, שכר המורים הצעירים השתפר וגדל ל-8,300 שקל. השכר הממוצע במשק עומד כיום על 10,634 שקל (לפי נתוני חודש פברואר 2019). המורה הצעיר שיישאר במקצוע, וישקיע עשור מחייו כדי לרכוש ניסיון ולהתפתח – יצליח לשפר את השכר שלו רק עד לשכר הממוצע במשק. הנתונים הללו מלמדים אותנו שמקצוע ההוראה, עבור בוגרי אוניברסיטה צעירים, הוא לא משתלם ביחס להרבה מקצועות אחרים בשוק. 

עבור אדם צעיר בתחילת חייו – שעוד צפוי להתחתן, להקים משפחה ואולי לרכוש דירה ורכב – הסיכוי להגשים את הצעדים הללו מבלי להתפשר על רמת החיים, כמעט ולא קיימת בתחום ההוראה – וזה עוד אחרי רפורמה ששיפרה מצב הרבה יותר גרוע.

צורת התגמול – ותק במקום עבודה קשה

הרפורמה להגדלת שכר המורים היא צעד חיובי שעדיין לא משתקף בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – ויש סיכוי שהיא תשנה את מגמת העזיבה של מורים צעירים. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שהמורה הצעיר יגלה עוד מספר בעיות בקריירה החדשה שבחר: לדוגמא שמדי פעם משרד החינוך לא משלם את המשכורות בזמן, שהוא נדרש ללמד מקצועות שאין לו שום הכשרה ללמד כי אין מישהו אחר שיסכים לעשות זאת וגם שהדבר הכי חשוב שהוא יכול להשיג במקצוע הוא ותק וקביעות. 

הנקודה האחרונה היא חשובה במיוחד כי המורה הצעיר יגלה שהוא מרוויח שכר זהה לחלוטין לכל אחד מהמורים הצעירים האחרים סביבו. זה לא ממש משנה אם הוא סיים בתור מצטיין הנשיא באוניברסיטה. אין זה משנה אם הוא הרצה ללא הפסקה, יצר סרטוני יוטיוב להעברת ידע במתמטיקה או אפילו אם הוא מחזיק ביכולות אישיות גבוהות שמאפשרות לו לתקשר בצורה בלתי רגילה עם התלמידים שלו. המורה יגלה שהשכר שלו יהיה זהה כי לכישורים אישיים אין משמעות והדבר המרכזי שקובע את השכר הוא ותק.

כשהמורה הצעיר יסתכל סביבו הוא יגלה מורים אחרים שבבירור לא אמורים להיות חלק מהמקצוע, אנשים שמזיקים לתלמידים ואפילו מרימים עליהם ידיים – ולמרות כל הבעיות גם מורים שבלתי אפשרי לפטר. המורה יגלה שלמצויינות אין ערך ושכל מה שנדרש הוא דופק והישרדות. המורה הצעיר יביט על הדרך קדימה ויגלה שגם אחרי עשור של עבודה קשה הוא ירוויח שכר נמוך מהממוצע במשק. ערכים, רצון לתרום ואמונה בחשיבות תפקיד המורה יכולים לייצר מורים מצטיינים אבל עבור רובם המחסור בתגמול כספי יפגע ברצון להצטיין ולהוביל. כשהמורה הצעיר יסתכל על חבריו בהייטק, בשוק הפיננסים, אלו שהפכו לעורכי דין מצליחים ורופאים נהדרים, כשהוא יבין שהוא יכול להיות כל אחד מאותם אנשים, כי הוא אדם מוכשר בעל יכולות אישית גבוהות, הוא יחליט לעזוב תחום שמתגמל בינוניות ומתעלם ממצוינות. 

כמו שהנתונים מראים, מי שעוזב את מערכת החינוך הם המורים בעלי האלטרנטיבות הטובות יותר בשוק ומי שנשאר הם אלו בעלי הכישורים הנמוכים יותר.

מערכת תמריצים פגומה

"אלטרנטיבות" היא הסיבה הפשוטה שבגללה מורים צעירים עוזבים את המקצוע ומשאירים את מערכת החינוך ללא המוחות המבריקים שזקוקים לה. ארגוני המורים, אלו שבכל פעם נלחמים למען הגדלת שכר המורים הוותיקים, הם אלו שכובלים אותנו למערכת חינוך בינונית שמשאירה תלמידים רבים בישראל ללא המורים המוכשרים שיכולים לשנות את חייהם. אנחנו צריכים להעניש בינוניות ולתגמל מצוינות, אבל בעולם ההפוך שמשרד החינוך יצר אנחנו מתגמלים וותק וכמעט שום דבר אחר.

כדי לשמר מורים צעירים בתוך המערכת אנחנו לא יכולים להסתכל אך ורק על השכר ההתחלתי של המורה ולתגמל רק על סמך וותק והשתלמויות. אנחנו זקוקים למנגנון שיתגמל מורים על פי היכולות שלהם ויעשה זאת על פי מדדים מאוזנים והוגנים. מדידה של הישגי מורים היא תחום לא פשוט, לדוגמה תלמיד מתקשה יכול להראות שיפור אבל עדיין לקבל ציון נמוך. עם זאת, ניתן לשלב בין שיקול דעת של מנהלים, חוות דעת של תלמידים והורים וגם ציונים (תחת הבנת המגבלות). על ידי מחשבה והתאמה ניתן ליצור תמונה רחבה אבל מאוזנת שתאפשר להבין את איכות המורים ותגמל אותם. 

כמובן שבמקביל יש צורך לאפשר למנהלים לפטר מורים שלא מתאימים למקצוע או לבית הספר. המטרה היא לא לצאת בגל פיטורים אלא ליצור מערכת תמריצים שתתגמל עבודה טובה מצד אחד אבל גם תעניש על עבודה לא טובה. זהו מנגנון שעובד בכל שוק העבודה ואין סיבה שלא יפעל גם בתחום ההוראה. 

בשילוב בין תגמול עבודה טובה והוצאה של מורים לא מתאימים מהמערכת יהיה ניתן לבנות מערכת חינוך עם אנשים משכילים, איכותיים, שמרוויחים שכר טוב ורוצים לראות את המערכת משתפרת ותורמת לילדים שלנו.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.