כמה כסף משקיעות האוניברסיטאות ברכישת מנוי למגזינים אקדמיים?

בשיטה הנהוגה כיום, האוניברסיטאות (ואנחנו) משלמים שלוש פעמים על אותו מוצר: בהתחלה מממנים את האוניברסיטה, בהמשך את שכר החוקר והמחקר, ולבסוף גם על הגישה לתוצר הסופי – המאמר האקדמי. מיזם חדש שצמח באיחוד האירופאי מנסה להציע חלופה – בישראל טרם גובשה עמדה רשמית בנושא

| עידן בנימין |

בספטמבר האחרון, חתמו 13 קרנות אירופאיות על "תוכנית S". מטרתה להנגיש לציבור ללא תשלום כל מחקר אקדמי שנתמך מכספי הקרנות. בסיס התוכנית הגיוני – הציבור לא צריך לשלם שלוש פעמים על אותה עבודה: קודם במימון האוניברסיטאות ושכר החוקר, בהמשך במימון המחקר עצמו, ולבסוף גם על האפשרות לקרוא אותו בכתב עת אקדמי.

ועם זאת, בשיטה הרווחת כיום, פרסום מאמר מדעי הוא תהליך עם עלות כלכלית – עיקרה נובעת מעלויות הניהול האדמיניסטרטיבי של המגזינים השונים (ההפצה, עריכה לשונית וכד'). התוכן עצמו מגיע לרוב בחינם: החוקר מגיש מאמר לכתב העת והטקסט נשלח לעמיתים מומחים שבודקים אותו בהתנדבות. בעבר היה צורך גם להדפיס כתבי עת, דבר שהתייתר בעידן האינטרנט.

אז איך מציעה "תוכנית S" להתמודד עם הפן הכלכלי? הקרנות החברות בפרויקט ישלמו עבור התהליך האדמיניסטרטיבי של הפרסום וכן על תהליך הערכת-העמיתים, בתנאי שהפרסום הסופי יהיה נגיש לציבור בחינם.

על-פי האקונומיסט, התוכנית תמנע מחוקרים לפרסם את המאמרים שלהם בלמעלה מ-85% מהמגזינים הקיימים – אך היא גם צפוייה לעשות מהפכה בעולם האקדמי. לצד זאת, התוכנית לא חפה מביקורת, כאשר החברות המנהלות את כתבי העת טוענות כי המהלך יתמרץ פרסום של מאמרים באיכות נמוכה.

כמה משלמות האוניברסיטאות בישראל על מנויים לכתבי עת?

רצינו לדעת כמה עולים למשלם המיסים הישראלי כתבי העת המדעיים, אז פנינו בבקשת חופש מידע לשורה של אוניברסיטאות. נכון למועד הפרסום, התקבלה תשובה משתיים מהן:

  • האוניברסיטה העברית: העלות השנתית עומדת על 30.4 מיליון שקל, עבור מנויים ל-1,260 כתבי עת. כ-24 אלף שקל בממוצע לכתב עת. לרשימת כתבי העת המלאה של האוניברסיטה העברית.
  • אוניברסיטת בן גוריון: העלות השנתית עומדת על 5 מיליון דולר (כ-18 מיליון שקל). חלק מכתבי העת נרכשים באופן ישיר וחלקם דרך מלמ"ד (מרכז לשירותי מידע דיגיטליים) – גוף שהוקם על ידי ועד ראשי האוניברסיטאות במטרה להוזיל את עלויות הרכישה של שירותי המידע לאוניברסיטאות. בדו"ח הארגון לשנת 2017 מצויין כי נרכשו מנויים מכ-50 מו"לים שונים, עבור 40 מוסדות, בעלות מצטברת של 36 מיליון דולר (כ-130 מיליון שקל). לרשימת כתבי העת של אוניברסיטת בן גוריון.
  • מאוניברסיטת ת"א לא התקבל מענה לבקשה.

המידע מארגון מלמ"ד יכול לתת מושג כללי לגבי מספר המוסדות שנדרשים לרכישת מנויים לכתבי עת אקדמיים. קשה לדעת את גובה העלות השנתית המדויקת של המנויים, אך ניתן להעריך כי מדובר במאות מיליוני שקלים בשנה.

פרויקט S עדיין לא נמצא על הפרק בישראל

פנינו למועצה להשכלה גבוהה ושאלנו האם הצטרפות לפרויקט S עומדת על הפרק? מהמל"ג נמסר כי "כרגע אין עדיין למל"ג/ות"ת עמדה רשמית בנוגע להצטרפות לתכנית או לקואליציה הנ"ל. הנושא נמצא בבדיקה, שמדובר במהלך בעל השפעה רוחבית והשלכות תקציביות משמעותיות ויש לבחון אותו לעומק ביחד ה-stakeholders (אוניברסיטאות המחקר)".

שוחחתי עם שני מכרים מהאקדמיה ושאלתי אם הם מכירים את פרויקט S – במדגם המצומצם שערכתי לא שמעו על הנושא. יחד עם זאת, אמרו לי המכרים כי אם הקרנות האמריקאיות הגדולות לא יצטרפו גם הן לפרויקט – אז לדעתם לא מדובר בשינוי אמיתי או משמעותי.

*

מטבעם, מאמרים אקדמיים אינם נגישים ברמת התוכן למרבית הציבור (בכך אנחנו מנסים לסייע במסגרת פרויקט "במילים אחרות") – אך המצב בו הם אפילו אינם נגישים פיזית למי שאינו חוקר או סטודנט באוניברסיטה (למרות שהמנויים נרכשים בכסף ציבורי) – הוא בעיניי לכל הפחות בעייתי.

נציף את הנושא מחדש ברגע שימונה יו"ר ועדת החינוך בכנסת החדשה.

 

שתפו את הכתבה
1 תגובה

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *