סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע חמישי

השבוע: סמוטריץ' מתנצל בפני לאה פדידה על מעידת לשונו, אנחנו מביאים תקציר של "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ' לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם מציגים את "מדד ההצבעות" החדש שלנו

| עידן בנימין |

והפעם:

השבוע בכנסת

(למעשה שבועיים, לאחר שבשל שירות מילואים התעכב הפרסום בשבוע שעבר, ננסה להשלים את תמונת המלאה)

"אין, לא היה ולא יהיה דבר כזה עם פלסטיני"

ביום שני (18/11) עבר בכנסת חוק סילוואן/עיר דוד. החוק מאפשר בניית שכונת מגורים באתרים לאומיים – אך נוסח עם מגבלות רבות כך שיכשיר את הבנייה רק בתוך עיר דוד (אתר ארכיאולוגי בירושלים), ולא בשמורות טבע אחרות. בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) אומנם לא יזם את החוק, אך היה מעורב בקידומו. כאשר עלה לדבר במליאה פירט את העובדות הנוגעות לעיר דוד וגם ניצל את ההזדמנות להביע את דעתו על קיומו של עם פלסטיני (בכותרת).

מתנצל בפני לאה פדידה על פליטת פה לא מכוונת 

באותו יום שני, ניהל סמוטריץ' חלק מישיבת המליאה ועשה פדיחה קטנה: הוא קרא לחברת הכנסת לאה פדידה (המחנה הציוני), "לאה פדיחה". סמוטריץ' התנצל באותו הרגע, לאחר מכן באופן אישי ובהמשך גם בטוויטר. פדידה, שכנראה נפגעה מאוד, עלתה לבימת המליאה שבוע לאחר מכן ותקפה את סמוטריץ' על כלל אמירותיו כנגד מגזרים שונים בחברה הישראלית. סמוטריץ' עלה לבמה אחריה והתנצל שוב בפני פדידה.

פליטת הפה של סמוטריץ' לא מעניינת לטעמנו, מאחר והיא אכן נראית כטעות בתום לב. אנחנו בוחרים לכתוב על הנושא דווקא בזכות התנהגותו המכבדת של סמוטריץ' לאחר התקרית: התנצלויות חוזרות ונשנות אינן מובנות מאליהם באקלים הבריוני הרוחש היום בכנסת. מספיק לציין את מספר דוגמאות מהשבועות האחרונים, כמו המקרה בו מירי רגב (הליכוד) קראה למיקי רוזנטל (המחנה הציוני) "מר שקשוקה" (ועשתה זאת בכוונה גמורה), או שלל ההתבטאויות המבישות של אורן חזן (הליכוד), בין היתר כלפי חברי כנסת הסובלים מנכות.

עם זאת, סמוטריץ' גם דאג להבהיר שהוא לא מתנצל על אמירותיו הכלליות שפדידה ציטטה מן העבר – אלא רק באופן אישי כלפיה.

חוזר לתקוף את היועצת המשפטית דינה זילבר

ביום רביעי (14/11), במסגרת דיון שיזמה האופוזיציה על הפגיעה בשומרי הסף, עלה סמוטריץ' לבימת הכנסת ותקף את סגנית היועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר. להזכירכם, זילבר התבטאה בחריפות נגד חוק היועצים המשפטיים ובעקבות כך דרש סמוטריץ' משרת המשפטים איילת שקד לפטר אותה.

בנאומו, טען סמוטריץ' כי חברי האופוזיציה מגנים על שומרי הסף רק כל עוד הם משרתים את עמדתם. בהמשך התייחס גם לזילבר ישירות: "הגברת הזאת שמובילה ליברליזם פונדמנטליסטי, טוטליטרי, דיקטטורי, שמבקש לחנך לחשיבה מחדש. הגברת הזאת, אדוני היושב-ראש, שלא מאפשרת לקיים אירועים נפרדים לגברים ונשים, גם לא לאנשים שזו אמונתם; שמנהלת מלחמת חורמה ורודפת כמו בציד מכשפות כל מי שמעז לחשוב קצת אחרת ממנה.

מי שמעז טיפה – אתם יודעים מה? להיצמד למסורת של 3,000 שנה וקצת לערער על התפיסה הנאורה והחדשנית שלה – רודפת אותו, היא מדברת על עם צייתני, מחונך שחשיבתו אחת? היא לא מתביישת. היא הרי זו שמנסה לחנך את כולנו מחדש בכסות כאילו של שומרי סף, כאילו של משפט, כאילו של נאורות. זו צביעות. שומרי הסף הללו, בתפקידם הזה, הם צבועים. אתם, חבריי בשמאל, ששומרים עליהם כשהם משרתים את עמדותיכם, ומתנגחים בהם כשהם מעיזים לחשוב אחרת מכם, אתם צבועים. החמאה נוזלת לכולם מהראש, תיזהרו לא להחליק. זה חלק. תודה".

לאור הנאום וההתייחסות האישית, נראה כי סמוטריץ' מאותת שהסאגה עם זילבר טרם הסתיימה וכי הוא לא ינוח עד שזו תודח מתפקידה. נציין כי היועמ"ש מנדלבליט הודיע השבוע כי זילבר תחזור להשתתף בדיונים הנוגעים לחוק היועצים המשפטיים (להרחבה, ראו: "זילבר מקלקלת לסמוטריץ' את החגיגה" בשבוע השלישי לסיקור).

בוועדות

ביום שלישי בשבוע שעבר (13/11) אמור היה להתקיים דיון נוסף בנושא הקצאת קרקעות החטיבה להתיישבות (הצעת החוק מבקשת להקנות לגוף הפוליטי סמכות לניהול קרקעות ביהודה ושומרון). אגב, זה אחד מהחוקים שזילבר מתנגדת אליהם בנחרצות.

בסיקור הקודם, הזכרנו גם את התנגדותה של ציפי לבני (המחנה הציוני) לחוק, בטענה הוא עשוי להוביל את חיילי צה"ל לבית הדין בהאג. לבני דרשה דיון בוועדת החוץ והביטחון – ונראה כי אכן הצליחה לקיימו: כאשר הדיון שהיה אמור להתקיים בוועדת חוק חוקה ומשפט בוטל – ועבר במקומו לוועדת החוץ והביטחון. מה היה שם? אנחנו טרם יודעים. האם לבני הצליחה לתקוע את החוק של סמוטריץ'? ימים יגידו.

מה שאנחנו כן יודעים הוא שרק השבוע לא עלה חוק נאמנות בתרבות של מירי רגב להצבעה בכנסת מחשש לתבוסה צורמת של הקואליציה. אפילו חברי מפלגתה אותתו שאין בכוונתם לעמוד מאחוריה בנושא. ואם זה מסמן לנו משהו לעתיד הקרוב, אז נראה כי חוקים מעוררי מחלוקת יפסיקו לעלות להצבעה בקואליציית 61 הנוכחית.

מדוע יצא בצלאל סמוטריץ להגנת חיליק בר (המחנה הציוני)?

חיליק בר (המחנה הציוני) בילה את תשעת הימים האחרונים בסין – במקום בהצבעות קריטיות במליאה. באופן מפתיע, בחר סמוטריץ' לחזק את בר על נסיעתו לחו"ל: "אני לא טוב בדברים האלה ובד"כ לא משתתף במשלחות לחו"ל, אבל הן מאוד חשובות ותורמות הרבה ליחסי החוץ הפרלמנטריים שלנו. חיליק משרת את מדינת ישראל בתחום הזה בצורה נהדרת, וכשאפשר להתקזז (כך שזה לא משפיע על התוצאות) לא נכון לבטל, בטח לא מעכשיו לעכשיו. סתם פוגע באמון ובשם הטוב של הכנסת".

ובעצם למה לא? המרוויחה העיקרית מהנסיעות המרובות של בר היא הקואליציה. מה הניע את סמוטריץ' לצייץ בנושא והאם בר פנה אליו לחיזוק? שאלנו – וכרגיל לא קיבלנו תשובה.

חיליק בר – עדיין חסר

בונוסים

בונוס 1: מדד ההצבעות

תכלית קיומו של חבר כנסת, וכל נבחר ציבור למעשה, היא לייצג את הציבור. בקצה התהליך, במובן הפשוט ביותר, התכלית מתממשת בין השאר על-ידי הצבעות. בכנסת זה מתרחש במליאה או בוועדות.

מה הדרך בה צועד חבר הכנסת לשם קבלת ההחלטה הנכונה ביותר? זו כבר החלטה שלו. יש ח"כים שחורשים את הוועדות ולומדים את החומר לפרטי פרטים – וישנם כאלה "רובוטים" שמצביעים כפי שראש המפלגה קובע להם. לטעמנו, לח"כ יש אחריות ישירה בכל פעם שהוא מרים את היד או לוחץ על כפתור. ויש לומר כי לעיתים, דווקא יישור הקו עם המשמעת הקואליציונית הוא הדבר האחראי לעשות (לדוגמא כאשר ישנם חוקים עם השלכות תקציביות רחבות).

אי לכך ובהתאם לזאת: המצאנו מדד חדש! "מדד ההצבעות" בודק את אחוז ההשתתפות של הח"כ מסך כלל ההצבעות האלקטרוניות שהתקיימו במליאה. כלומר: אנו סופרים את כמות הפעמים שהצביע חבר הכנסת ומחלקים אותה בסך כל ההצבעות שהתקיימו בכנסת העשרים. את המידע אנו שולפים מאתר הכנסת. חשוב לציין כי המערכת של הכנסת איננה כוללת כרגע את פירוט ההצבעות השמיות (ואנו עובדים מול הכנסת לתיקון הבעיה).

אז איפה עומד סמוטריץ' במדד?

בכנסת העשרים, נכון לכתיבת שורות אלו, התקיימו 7,284 הצבעות. סמוטריץ' הצביע ב- 4,875 – שהן 67% מההצבעות.

בשביל להבין את המידע, כמובן שצריך לבצע השוואה לחברי כנסת אחרים. לשם כך, בחרנו כמה מהח"כים הידועים כפעילים ביותר:

  • דוד אמסלם (ליכוד): 65%
  • רועי פולקמן (כולנו): 82%
  • יעל כהן פארן (המחנה הציוני): 56%.

והשוונו גם לכאלו שידועים כמעט פחות פעילים (בלשון המעטה):

  • ציפי לבני (המחנה הציוני): 46%
  • יאיר לפיד (יש עתיד): 35%
  • גלעד ארדן (הליכוד): 44% (הבאנו אותו כדוגמא לשר שבאופן טבעי נוכחותו בכנסת מצומצמת ומוגבלת – והוא עדיין הצביע יותר מלפיד).

ומתוך כוונה להבין טוב יותר מה מתרחש ברשימה המשותפת, בחרנו גם חבר כנסת אחת שידועה בפרובוקציות רבות – חנין זועבי. היא הצביעה 35% – ובכך נכנסת יחד עם לפיד למועדון הבושה, גם בתחום ההצבעות.

רועי פולקמן, שיאן ההצבעות מהנתונים שבדקנו עד כה

ולסיום, בדקנו גם את חיליק בר, שעל הטיסות המרובות שלו כתבנו פה למעלה. למרבה ההפתעה, הוא דווקא דואג לממש את זכות ההצבעה שלו באחוזים גבוהים (81%), וזאת למרות ריבוי הטיסות לחו"ל – כל הכבוד!

בונוס 2: תוכנית סמוטריץ' לסיפוח – "גרעון במובהקות הדמוקרטית"

בסיקור השבוע החולף דיווחנו על מציאת אתר האינטרנט הנעלם של סמוטריץ'. האתר מוקדש כולו ל"תוכנית ההכרעה" – הפתרון של סמוטריץ' לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אז היום, לאחר קריאת המסמך המפורט (המתפרס על למעלה מ- 20 עמודים), אנחנו מסכמים עבורכם את עיקרי התוכנית.

עיקרי המבוא לתוכנית ההכרעה:

"תוכנית ההכרעה המוצגת כאן, מכילה פתרון אמיתי, וחשוב מכך אפשרי ומעשי, לסיום הסכסוך, ולבואו של שלום אמת" (ע' 3). "חלק מהנחות היסוד של הבנת המצב היא כי תפיסת המוצא שנגזר על הארץ הזו להכיל בקרבה שני קולקטיבים בעלי שאיפות לאומיות סותרות (…) רק כאשר אחד הצדדים יוותר, ברצון או בכורח, על מימוש שאיפתו הלאומית בארץ ישראל יבוא השלום המיוחל, וניתן יהיה לקיים כאן אורח חיים של דו קיום אזרחי (…) מי שייאלץ לוותר על השאיפה למימוש זהותו הלאומית כאן בארץ ישראל הוא הצד הערבי"  (ע' 7).

שלבי התוכנית של סמוטריץ' לפתרון הסכסוך:

  1. שלב א': החלת הריבונות על שטחי יהודה ושומרון והכרעה התיישבותית. מטרת המהלך להציב עובדות בשטח על-ידי עידוד מאות אלפי יהודים לעבור לגור באזור. הכרעה זו תביא לגדיעת החלום לשתי מדינות לשני עמים.
  2. שלב ב': הצגת שני מסלולים אפשריים לערבים:

    1. ויתור על השאיפה הלאומית, קבלת זכויות פרט כולל הצבעה מקומית – אך ללא זכות הצבעה לכנסת: סמוטריץ' לא סוגר כליל את האפשרות לקבלת זכות הצבעה ארצית בסוף הדרך, אך מתנה זאת בשירות צבאי, הפגנת נאמנות מוחלטת וגם במספר הפלסטינים שיבקשו לקבל את הזכות. אפשרות אחרת שמוצעת היא כי האזרחים הערבים יצביעו לפרלמנט הירדני. כיצד מתמודד סמוטריץ' עם טענת האפרטהייד שמניעת זכויות הצבעה עלולה לעורר? "לכל היותר, מרכיב חסר בסל החירויות, או אם נרצה – גרעון במובהקות הדמוקרטית".
    2. הגירה: חלופה שניה שמציע סמוטריץ' לערבים שיסרבו לוותר על שאיפותיהם הלאומיות הוא "רילוקיישן" (הוא באמת משתמש במילה הזו, ע' 19). סמוטריץ' מציע סל תמיכה שיעודד עלייה על מטוס לעבר "עתיד טוב יותר". לטענתו "מדינת ישראל יכולה, וכדאי לה, להיות נדיבה כלפי ערבים שיעדיפו לחיות בארצות אחרות".
  3. שלב ג': הכרעה צבאית. "יהיו כנראה – לפחות בתחילת הדרך – כאלה שיתקשו להשלים עם הכרעת הסכסוך (…) להרוג את מי שצריך להרוג, לאסוף את הנשק עד הכדור האחרון, ולהשיב את הביטחון לאזרחי ישראל". זה הפתרון שמציע סמוטריץ' לערבים שישארו ויסרבו לוותר על שאיפתם הלאומית. הוא אינו בוחן כליות ולב – ולכן מסתפק באי-מעורבות פעילה כדי לא להטיל את כוח זרועו של צה"ל, כלומר: ההכרעה הצבאית תכוון רק כנגד המתנגדים האקטיבים.

מתוך תוכנית ההכרעה של סמוטריץ'. איור: מנחם הלברשטט

בהמשך סמוטריץ' מציג מספר פתרונות להתמודדות עם אתגרים כמו תגובת המערכת הבינלאומית, החשש מצדקת הדרך, מידת ההיתכנות הפוליטית למהלך והאתגר הדמוגרפי. על כולם הוא הוא מנסה לתת מענה.

כל אחד בוודאי יגבש דעה אישית שונה על "תוכנית ההכרעה". עובדה אחת שלדעתי (עידן), לא ניתן להתעלם ממנה, היא כי בלב התוכנית, סמוטריץ' מוכן לוותר על היותה של ישראל מדינה דמוקרטית למען הגשמת חזונו לסיפוח יהודה ושומרון. 

ובכל מקרה, המסמך הוא לא פחות מקריאת חובה ליריביו ואוהדיו הפוליטיים של סמוטריץ'. מדוע? כי כפי שראינו במהלך סיקור הצל – סמוטריץ' לא רק מדבר, אלא מצליח לממש את תוכניתו במהלכיו הפרלמנטריים. נראה כי כרגע הוא בעיצומו של השלב הראשון – והתוכנית היא מפת הדרכים שלו.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה