סיכום רוד-טריפ השקיפות הגדול

עשרה ימים, עשר רשויות מקומיות וקרוואן אחד – איך יצאנו לרוד-טריפ והתחלנו מהפכה


לקראת הבחירות המקומיות יצאנו (בהנחייתכם!) לרוד-טריפ בין עשר רשויות מקומיות בארץ, במטרה לקדם את הנושא החשוב עלינו מכל: שקיפות.

  • למטה תמצאו סיכום לכל יישוב בו ביקרנו

למה? כי בעשור האחרון הורשעו כ-40 נבחרי ציבור מהרשויות המקומיות (מבלי לספור את החקירות והמסמוסים, הרשעות בלבד). זה מטורף. פשוט מטורף.

אבל יודעים מה יותר פסיכי? שהממשלה לא עושה דבר בנידון. כן, יש אפס גדול ושמן של פעילות רשמית למניעת שחיתות עתידית. זה כמו שאחרי 40 רעידות אדמה רצופות נחליט בכל הכוח לקוות לטוב. נמשיך כרגיל. נעשה כלום במקום לבחון מה גורם להן, במקום לחזק תשתיות – פשוט נקווה לטוב.

אז בעצת תומכי שקוף יצאנו לפני 10 ימים בקרוואן לרוד-טריפ שקיפות.

קרוואן השקיפות

שכנענו מועמדים לראשות עיר לאמץ וולנטרית כללי שקיפות שיקשו על הפרשה הבאה מבכלל להיוולד. ישבנו עם ראש העיר, עם כל מתחריו ולו בעלי הסיכויים הקלושים ביותר, וזה לרוב הצליח.

ולמען האמת – זה הדבר הכי מטורלל: שאנחנו מחליפים את הממשלה.

כן, כללי השקיפות הקונקרטיים שאנו מלמדים ודוחפים בכל הרשויות, אמורים להיות חוזר מחייב של משרד הפנים. ושקיפות ביישוב שלכם – יכול היה להיות כל כך קל – זה אפילו לא דורש חוק בכנסת, רק החלטה של משרד הפנים.

אבל כשישבנו עם משרד הפנים הם הסבירו שזה "יותר מדי בירוקרטיה" (למרות שזה רק הנגשת מידע קיים!). טוב, מה לצפות ממשרד שבראשותו עומד אריה דרעי שישב שבכלא על שחיתות. מה לצפות מקואליציה אגוצנטרית שהעבירה בשלוש השנים האחרונות חקיקה למען עצמה בהיקף שמעיד, לדעתנו, על מחלת נפש?

במהלך הרוד-טריפ ביקרנו בחדרה, זכרון יעקב, קרית מוצקין, מעלות-תרשיחא, בית שאן, נתניה, אורנית, בית שמש, מטה יהודה ודימונה.

הנה מה שעבר עלינו בכל אחד מהמקומות:

חדרה

המסע שלנו התחיל, כפי שבחרתם, בחדרה – שסובלת פרשות ופרשיות כבר משנת 1998, עם שלושה ראשי ערים ברצף שהסתבכו.

נפגשנו עם ארבעה מועמדים לראשות העיר. בכל פגישה הצגנו עקרונות שגיבשנו למניעת שחיתות – דוגמת פרסום יומן הפגישות של ראש העיר, רשימת הספקים המלאה של העירייה כדי שהציבור יוכל לראות מה נרכש מכספו, ממי ומדוע, רשימת הנכסים של חברי הוועדה לתכנון ובניה ועוד.

עם יניב דרי

אמ;לק: אנחנו אופטימיים!

הפגישה הראשונה היתה עם אוהד מרחב – ראש האופוזיציה שרץ במסגרת סיעת "רוב העיר", והתחייב בכתב לאמץ את כל עקרונות השקיפות. יניב דרי, העומד בראש רשימת "מחוברים", הגיע לקרוואן השקיפות והסכים גם הוא לאמץ את כללי השקיפות במידה ויבחר – ואף פרסם זאת בעמוד הפייסבוק שלו.

דרי גם סיפר על האופן המגניב שבו הרשימה שלו מתנהלת – ועדה מנהלת המונה 10 חברים שמקבלים את כל ההחלטות ביחד באופן דמוקרטי. אולי ככה הם יוכלו למנוע מבעלי עניין להשפיע על קבלת ההחלטות (יותר קשה להשחית עשרה אנשים).

מאוחר יותר ישבנו עם שניים מחברי הרשימה שלו, רון שגן ורונן הילף, שהסכימו לחשוף את כל ההלוואות שקיבלו – מידע שאמנם מדווח למבקר המדינה אך מוסתר מהציבור. זה כל כך קל כשמבינים למה זה חשוב (כי בימים אלו נולדות פרשות חדשות: ראשי ערים עתידיים מקבלים הלוואות נוחות מבעלי אינטרס וזה הכל בעלטה). נדרוש זאת מכל מועמד, ונשמח שגם אתם – תשאלו תמיד: מי נתן לך הלוואה, ובאילו תנאים?

בפגישה עם ראש העיר החשוד בפלילים צביקה גנדלמן דיברנו על עקרונות השקיפות שכבר מיושמים במועצה דוגמת פרסום מועדי ישיבת המועצה ושידורים שלה, לצד פרוטוקולים. בנוסף, הוא התחייב לחשוף את יומן הפגישות שלו אחת לחצי שנה, ואת מועד פגישות ועדות המועצה לצד חומרי הרקע שלהן באתר העירייה.

כתבה במקומון

אגב גנדלמן אמר לנו שעיקרון אחר – פרסום ניגודי העניינים של חברי המועצה – קשה ליישום. הוא טען שאף שהיה רוצה בכך, הוא לא יצליח להשיג רוב בעירייה להוראה שתחייב את חברי המועצה לפרסם את ניגודי העניינים שלהם כי הם פוחדים.

הוא הוסיף כי חלק מהחברי ועדת תכנון ובניה (המחויבים בפרסום ניגודי העניינים שלהם) התפטרו כדי לא לעשות זאת, מה שגרם לכך שמספר חברי הוועדה נמוך ולעתים מתקבלות החלטות על ידי אנשים בודדים.

הסברנו מנגד שמי שמסרב לחשוף כיצד החלטות שהוא מקבל על חשבוננו משפיעות על חשבון הבנק שלו – לא ראוי לשרת את התושבים. בהמשך היום איקי צור ומספר 2 ברשימה שלו, קרנית קעטבי, הבטיחו שיאמצו את כללי השקיפות של שקוף במידה וייבחרו. כל החבר'ה האלו פרסמו הצהרות פומביות, ככה שאם הם נסוגים מכך – אנחנו מתכננים לעשות להם את המוות מדי יום אחרי הבחירות.

ומי הבריז?

לפגישה עם שירלי עודד חיכינו במיוחד – ואילו רק כדי להחמיא לה על השם שבחרה לרשימה שלה. אך ראש רשימת "שקיפות" הבריזה מהפגישה ולא הסבירה מדוע עד עכשיו. לא נורא, שתינו תה והייתה לנו הפוגה לדבר על החיים עם כמה תושבים.

גם גדי אריאלי, המועמד מטעם הליכוד לראשות העיר, סירב להיפגש עם שקוף וסיכם את העניין שלו בנושא בשאלה: "מה יצא לי מזה?"

על כך נגיד ש"מה שייצא לנו מזה" זה מועצות שקופות יותר, נבחרי ציבור המחויבים לאינטרס הציבורי ואולי, בפעם הראשונה מ- 1998 תוקם בחדרה מועצת עיר נקייה משחיתות. למעשה, לחשוב שראש העיר הבא לא יתדרדר לפלילים מבלי לשנות דבר בצורה בו עובד המנגנון – זה שיגעון לכל הדעות. במיוחד כשבחצי מההרשעות ראשי הערים וסגניהם בעשור האחרון היו מעורבים נכסי נדל"ן ואינטרסים כלכליים.

זכרון יעקב

ביום השני של הרוד-טריפ הגענו לזכרון יעקב.

ראשון הגיע לקרוואן צחי ברוך, ראש רשימת "אנו זכרונים" שרץ לראשות המועצה. הצגנו לו את הכללים לרשות שקופה והוא הסכים לאמץ את רובם במידה ויבחר. כשביקשנו שיתחייב לפרסם את ניגודי העניינים של חברי המועצה, סירב מחשש לפגיעה בפרטיות שלהם.

האם הפרטיות גוברת על השקיפות במקרה הזה? לדעתנו לא. אם אתה לא רוצה לספר לתושבים איך חשבון הבנק שלך יושפע מהחלטות שתקבל – אתה לא ראוי לעצב את המציאות שלנו. מה גם, בהסכם ניגוד עניינים אין באמת חדירה לפרטיות (לא כתוב כמה כסף יש לך, או זיקות למאהבות) – מופיעים שם נכסים, אחזקות וקשרים שעלולים להתנגש עם תפקידו של שליח הציבור.

לעומת זאת צחי הסכים להגדיל ראש ולפרסם את ההלוואות שקיבל לקמפיין (לדבריו קיבל הלוואה רק מעצמו) ואת ניגודי העניינים שלו עצמו (טען שאין). לגבי פרסום יומן ראש העיר – הוא הביע דאגה לחדירה לפרטיות, וכשהצענו לו פרסום מאוזן, אמר שישקול זאת.

גם זיו דשא, ראש העיר המכהן הגיע לקרוואן. הוא סיפר לנו על שינוי מבורך שהוביל במועצה – צילום כל הישיבות והעלאת הצילומים לאתר המועצה. הוא הסכים לאמץ את עקרונות השקיפות שלנו וגם הבטיח שיפרסם לציבור מידע על נושא ישיבות המועצה לפני מועד הישיבה (ככה תושבים יוכלו להביע את דעתם בפני חברי המועצה מראש ביעילות ולהשפיע על הנעשה בישיבה).

בנוסף הכריז דשא שיפרסם את יומן הפגישות שלו ואת ההלוואות שקיבל לקמפיין (שוב, מדובר רק בהלוואות עצמיות).

שני המועמדים התעמתו בקרוואן: כששאלנו למה לא מפורסמים דו"חות של מבקרת המועצה מהשנים 2016 ו- 2017. צחי ברוך טען שדשא אשם, כי הוא היה ראש ועדת הביקורת בשנת 2016. דשא מצדו אמר שדווקא ברוך הוא האשם – הוא ראש הוועדה כיום. תושבי זכרון – אנו ממליצים לכם לתבוע את פרסום הדוחות הללו טרם הבחירות.

אחר כך נפגשנו עם אלי אבוטבול, ראש העיר לשעבר שהתפטר באמצע הכהונה לאחר שהמשטרה הודיעה שיש תשתית ראייתית להעמיד אותו לדין – והיום רץ שוב. אבוטובול הסכים לאמץ את כל עקרונות השקיפות שלנו ואף הבטיח שיפרסם את יומן הפגישות שלו. הוא התחייב בכתב.

נמשיך כמובן לעקוב ולהציק למועמדים יחד אתכם גם לאחר שייבחרו ונעשה שיימינג אינסופי למי שיעז להפר את הבטחותיו.

אחר הצהריים הגיעו לקרוואן מועמדים למועצה ממגוון רשימות: שחר טל (שגם מתנדב במיזם!), יהודה ברונר ויגאל הקר מרשימת דרך חדשה, מיכל שתקאי מהתנועה למען זכרון נקיה, אפרים צוק מאנו זכרונים ולימור זר גוטמן מלמען המושבה.

זה היה מפגש מדהים ומלמד: כל כך מספק לראות שישה מתמודדים מרותקים מנושא השקיפות, מקשיבים בשקיקה, וגם רוצים לחלוק מהתחקירים שעשו על תקציב העירייה, לצד החלטות בעייתיות אחרות. כולם גם הסכימו לחשוף הלוואות שקיבלו.

כשהצענו להם לאמץ את כללי השקיפות שלנו, לא רק הסכימו – אלא הציעו להוסיף כללים נוספים! חברי "דרך חדשה" אמרו שלא ייכנסו לקואליציה שלא תפרסם את הפרוטוקולים המלאים של ועדת המכרזים.

מיכל שתקאי הודיעה שתשפר את נגישות אתר המועצה. מסתבר שלפעמים יש תקלות בצילומי הישיבות, ושהפרוטוקולים מצומצמים.

ואז הפגישה התפתחה להרצאה מרתקת! ד"ר לימור זר גוטמן סיפרה לנו על מחקרים מקיפים שלה בתחום האתיקה של נבחרי ציבור. המסקנות שלה: שכולנו נתחיל לשפוט את נבחרי הציבור שלנו על פי נורמות גבוהות, ולא לפי החוק. היא רוצה שיהיה לכל נבחר יועץ אתי שיפרסם את ההמלצות שלו ויעזור להגביה את הרף.

יצאנו משם אופטימיים, והמשכנו למדרחוב בו הפצנו את הבשורה וביקשנו מתושבים לדרוש שקיפות מהמועמדים. אה, וגם חילקנו סוכריות שקופות (שוחד בחירות).

בערב העברנו הרצאה בפאב "ההוביט" בנושא "איך לוודא שהמועמד שתצביעו לו לא יהפוך למושחת" וגם הקלטנו אותה בשלמותה. תראו פה.

קרית מוצקין

חווינו יום מרומם ומדכא בקריית מוצקין.

אמ;לק: פקחי העיריה העיפו אותנו מגינה ציבורית. מועמדים לראשות העיר אימצו את כללי השקיפות אך חלקם מעלימים הלוואות. קראנו במגפון לראש העיר המכהן (שסירב להיפגש איתנו) והעיפו אותנו גם משם, והכי חשוב: הטלגרם שלנו הפציץ סקופ שניצח את הערוץ הקדוש!

פצחנו ביומנו עם קרוואן השקיפות בפארק גולדה. נפגשנו עם המועמד לראשות העיר שעומד בראש "רוח חדשה" – צבי ציקי אבישר.

הוא סיפר לנו על קבלנים שהתקשרו להציע לו כסף תמורת עזרה לכשייבחר, השמיע לנו הקלטות של שיחות הזויות ממקומונים שסירבו לראיין אותו בלי כסף, ואפילו סיפר לנו שאשתו תפסה מחוץ לביתם אנשים עם ציוד האזנה.

ציקי הבטיח לאמץ את כללי השקיפות שלנו והוסיף שיש לו קבלות: בתקופה שעבד בעירייה פירסם את תוכן ישיבות המועצה – דבר שהופסק כשעזב. הדבר האהוב עלינו בפגישה היה שגילינו שרשימת "רוח חדשה" שוויונית, ומונה מספר רב של נשים! אנחנו חולמים על היום בו כל הרשימות יהיו כאלה.

אחר כך נפגשנו עם אבי רוטמן, מועמד לראשות העיר. אבי הסכים לאמץ את כללי השקיפות שלנו (ושלח לנו התחייבות כתובה בווטסאפ). אבל למרות שאמר בזמן הפגישה שיפרסם ממי קיבל הלוואות לקמפיין – בהמשך היום חזר בו.

לטענתו לווה כסף מאדם שאיננו בעל אינטרסים בעיר. לדעתנו – זה לא תפקידו לשפוט וחבל שהוא בוחר להסתיר מי מסייע לו להיבחר. אם כולם היו מפרסמים את ההלוואות שקיבלו, היינו יכולים לשפוט בעצמנו ולהחליט אם זה מידע רלוונטי או לא. בנוסף זה יגן על הנבחרים עצמם מלעשות שטויות למען אותם אנשים.

ומה עם ראש העיר המכהן?

חיים צורי, ראש העיר מזה 25 שנה, סירב להיפגש איתנו – אפילו שניסינו מאוד לקבוע איתו במשך חודש (קראו על המהלכים הבעייתים של צורי כאן.)

הוא היחיד מכל ראשי העיר עד כה שמתעלם מאיתנו ומהקריאה לפעול בשקיפות. (אולי זה כי תומר אביטל כבר הטריד אותו פעם בבית בדרישה להפסיק לחסום בפייס תושבים עם ביקורת).

אז החלטנו לנסות את מזלנו והגענו לקרוא לו עם מגפון מתחת לבניין העירייה. ביקשנו מהמאבטח להיכנס אך הוא הגן על צורי וטען כי ״ראש העיר מעולם לא סרב להיפגש עם מישהו״. עובדה: נשארנו בחוץ. ספרו לחברים תושבי מוצקין.

היום שלנו במוצקין

לאחר מכן ישבנו לקרואסון עם מרינה רחמימוב, יריב ענבר ואיתי צורף מהרשימה "רוח חדשה במוצקין" של ציקי אבישר, שהתלהבו מעקרונות השקיפות שלנו, ואז עם בומה ברח"ד, סגן ראש העיר מרשימת לב – וגם כוכב "הערוץ הקדוש" בטלגרם. בומה הסכים לאמץ את כל כללי השקיפות בקדנציה הבאה שלו בעירייה.

אגב, הוא סיפר לנו שאמנם לא מסכים במאה אחוזים עם דרכו של צורי אך יצטרף לקואליציה שלו כי הוא מעוניין להשפיע על המציאות בעיר בה הוא חי. מה דעתכן? האם ההשפעה יותר חשובה מהמאבק להנהגה נקייה?

בלילה העברנו הרצאה לתושבים על מה שלמדנו במוצקין ועל חשיבות השקיפות כפתרון ראשוני לבעיות שהם חווים.

מעלות תרשיחא

חווינו יום שקוף ומתסכל במעלות תרשיחא.

נפגשנו בקפה במרכז המסחרי עם חבר המועצה שמתמודד לראשות העיר יוסי ברדא. הוא הלין על ניגודי העניינים של ראש העיר והטיסות המרובות שלו, סיפר שדפק כבר בחצי מדלתות התושבים, הבטיח לאמץ את כל כללי השקיפות שלנו, ופרסם זאת באופן פומבי.

לאחר מכן נפגשנו עם ראש עיריית מעלות ב-42 השנים האחרונות ובעל הלשכה היפה ביותר שראינו, שלמה בוחבוט. סיפרנו לו שהעירייה בראשה הוא עומד לא שקופה, והזכרנו שאפילו אי-אפשר למצוא באתר את דו"חות מבקר העיר. מה עשה בוחבוט? הזניק את המבקר ללשכה – והוא בתורו הכריז שאין חובה חוקית להעלות את דו"ח הביקורת לאתר. הסברנו לו שמותר ללכת מעבר לדרוש, ובשביל זה אנו פה.

בכל מקרה, הייתה פגישה מוזרה, ובה בוחבוט האשים דווקא את ברדא בניגודי עניינים משום שמשפחתו עובדת בעירייה והוא לא פסל עצמו מלעסוק בענייניו. לאחר מכן הלין על חוסר שקיפות בהבטחות מתחריו להוריד ארנונה מבלי למצוא מקור חלופי. בוחבוט סירב לאמץ את כללי השקיפות שלנו אך הבטיח לחשוב על זה. האמת? אנחנו סקפטים. בכוחו לאמץ כבר ברגע זה כללי שקיפות מרחיבים כמו פרסום יומנו, אך הוא מסרב.

לארוחת הצהריים הצטרף אלינו מי שעבד במועצה במשך 19 שנים והיום מתמודד לראשותה – מוטי בן דוד. גם בן-דוד אימץ מיד את כל כללי השקיפות שלנו ופרסם זאת בפומבי. כמו כן, טען כי הוא מממן את כל הקמפיין בעצמו, ללא הלוואות או תרומות מאף גורם.

משם קפצנו לאכול כנאפה טבעונית עם שלומית פריבר ואיתן ויינריך – מתמודדים מטעם "יש עתיד" למועצה. גם הם התלהבו מכללי השקיפות והסבירו לנו ארוכות מדוע צריך להחליף את בוחבוט וכיצד הכוח משחית.

אגב, זו הייתה מהפעמים הבודדות שפגשנו מתמודדת אישה – דבר מקומם לכל הדעות. הידעתן שמתוך 201 רשויות (לא כולל מועצות אזוריות), קיימות רק 4 ראשות עיר?!

ורק אחוזים בודדים מחברי המועצה בכל הארץ הן נשים – זה מרתיח ומקומם! אנחנו מקווים שאחרי ה- 30.10 נגלה שנוספו נשים רבות לעמדות הנהגה.

(אגב, בשלב זה פרגנו בהסרגל לח"כים שדאגו לתמריצים כדי שנראה יותר נשים בשלטון המקומי).

אחרי זה ישבנו איתם ועם המועמד ארקדי פומרנץ על שפת אגם המונפורט. אזור נחמד ומרגיע. ארקדי התמודד בבחירות בפעם הקודמת והפסיד בהפרש זעיר. גם הוא לא היסס לאמץ את כללי השקיפות שלנו, הבטיח לשלוח לנו את פירוט ההלוואות שקיבל (נעדכן פה בתגובות כשנקבל את המסמך) ואף תומך בהגבלת קדנציות לראשי ערים.

מוטי בן דוד (משמאל)

אחרי מדיטציה קצרה מול האגם נסענו למרכז המסחרי הישן, שם נערך כנס של סגן ראש עיריית מעלות-תרשיחא ליאור לסרי. לסרי ערך מפגן כוח על במה גדולה, כשעשרות רבות של כיסאות הועמדו על כביש שנסגר במיוחד עבור האירוע. יו"ר הכנסת אדלשטיין, השרים רגב, לוין והנגבי וגם ח"כ זוהר הגיעו לתמוך בלסרי שמתמודד למועצה בלבד. לא פספסנו הזדמנות לסלפי נדיר עם רגב, כשברקע שירי סגידה לשרת התרבות.

ואם אתה תוהים ותוהות מה גורם לרשימה כה מכובדת של בכירים להגיע לעיר קטנה בצפון הארץ – אז יש לנו הסבר טוב עבורכם. מעבר לשירי הלל למירי רגב ולחיכוך הנחמד עם אנשים – במעלות-תרשיחא סניף עוצמתי של הליכוד, המונה 980 מתפקדים. מעבר לביקורים מכובדים, לסרי לא התבייש להכריז שוב ושוב שבזכות קשריו וציבור המתפקדים שעומד מאחוריו (ויודע להצביע בדיוק לאותם שרים בפריימריז בזכות דיל יעיל) – הצליח לגייס ממשרדי ממשלה 130 מיליון שקלים!

בשלב הזה כבר היינו מותשים אך נסענו בכבישי הצפון הצרים עם הקרוואן הענקי ישר לחוף בטבריה. איך זה קרה? יאיר זנדברג מרוח צעירה לטבריה הזמין אותנו להתארח במפגש משפיעים שהם עשו לקראת הבחירות בהם הם מנסים להכניס דם חדש לעירייה. היה מרתק.

תענוג לראות חבר'ה צעירים לוקחים אחריות על העיר שלהם ומנסים לצבור כוח כדי להוביל שינוי ולייצר ערך.

בית שאן

בבוקר התעוררנו בחוף פרטי בכנרת (של אבא של בת זוג של חבר ברשימת "רוח צעירה לטבריה" שאירחו אותנו). טבלנו במים, עשינו קפה עם המארחים שפינקו אותנו בבורקסים וקוראסונים והרסו לנו את הסיכוי לאכול בריא באותו היום. 

לאחר מכן נסענו לבית שאן, ישר ללשכת ראש העיר המכהן – רפי בן-שטרית. רפי סיפר לנו התפתחות התעשייה בעיר, שיפור במצב ההגירה והמאזן הכספי העירוני. הוא הבטיח לאמץ את כל הכללים שלנו – אך לאחר הבחירות. למה? הוא טוען שכרגע אין לו פנאי לעסוק בכך.

רפי בן-שטרית, ראש עיריית בית שאן

לאחר מכן נפגשנו עם המועמד לראשות מועצה אזורית עמק יזרעאל זיו ורהפטיג. הוא אימץ את כללי השקיפות במלואן ועשה מאמץ כביר להגיע לפגוש אותנו בבית שאן, אך התבשרנו שבהמשך פרש מהמירוץ.

ניסינו מאוד להיפגש גם סגן השר ז'קי לוי, שכיהן בעבר כראש עיריית בית שאן ומתמודד על התפקיד גם בבחירות הללו. לצערנו, לא הצלחנו לתאם איתו פגישה על אף שניסינו לקבוע איתו פגישה לאורך שבועות ארוכים.

סיימנו את היום בקפיצה למעיין המדהים עין הנציב – ומשם נסענו את הדרך הארוכה לקיסריה, שם השארנו את הקרוואן לסופ"ש.

נתניה

את השבוע השני במסע קרוואן השקיפות התחלנו בעיר האורות והשנסונים – נתניה!

בבוקר אכלנו קרואסונים עם המועמד לראשות העיר יוני שטבון, הח"כ לשעבר מטעם הבית היהודי ובעל צל"ש הרמטכ"ל, לא רצה להבטיח שיאמץ את כללי השקיפות. לדבריו הוא מעוניין לשקול אותם בכובד ראש ולא להבטיח הבטחות שווא. מצאנו פשרה: שיריינו ביומנים (ותיעדנו כמובן בווידאו) פגישה ל- 6 במרץ, כך שבמידה וייבחר נשב איתו בלשכת ראש העיר ושם הוא יעדכן אותנו כיצד יישם את כללי השקיפות (לאחר שיבחן אותם לעומק).

מיד לאחר מכן נפגשנו עם המועמד עופר אורנשטיין בלשכתו. לעופר ניסיון של 15 שנה כחבר מועצה. למען האמת, הוא כיהן בקואליציה של פיירברג עד שהמשטרה הגישה המלצה לכתב אישום כנגדה – ואז הוא וסיעתו התפטרו. אורנשטיין סיפר לנו כיצד הוביל לחשיפת הדו"חות הכספיים של העירייה ואימץ ללא היסוס את הכללים שהצגנו בפניו. גם איתו קבענו פגישה למרץ הקרוב, כדי לוודא שלא מדובר בהבטחת שווא (עם שניהם שריינו את ה- 6 במרץ. אל תספרו לאף אחד).

עופר אורנשטיין

לכל אורך היום השתדלנו להיפגש עם ראשת העיר המכהנת מרים פיירברג, החשודה בשחיתות. בהתחלה לא התייחסו אלינו כל כך, אחר כך נמסר שהלו"ז שלה מלא ולבסוף שהיא חולה.

נקווה שזה לא קשור לתיעוד המביך שלה בעימות מחוץ לעירייה שתפס תומר בעבר.

בכל מקרה, החלטנו לא לוותר ולנסות לתפוס אותה במשרד – אז לקחנו את הקרוואן והמגפון ונסענו לעיריית נתניה. היא לא הייתה שם, ולצערנו כמעט אף אחד אחר גם לא היה שם (על אף שהשעה הייתה 15:45 בלבד).

תומר נשא נאום חוצב להבות מול בניין ריק. תוך כדי ניסינו להבהיר לעובדי העירייה מדוע העיר שלהם תמשיך להסתאב, גם עם ראשת העיר תתחלף. הם לא כל כך רצו לדבר איתנו. אחת מהן אפילו אמרה לי (אסף) "תביא לי מהר את הפלאייר, שלא יראו שאני לוקחת – יפטרו אותי". מרתיח שעובדי עירייה מרגישים מאוימים כל כך.

משם נסענו לטיילת הטבולה ביופי של נתניה. עידן בנימין הצטרף אלינו.

האיחוד עם עידן בנימין

פתחנו את הקרוואן לאירוח עם פירות וופלים לימון (זה מה שאוכלים כשמנסים לחסוך בכספי התומכים של שקוף), והתיישבנו עם שלל מתמודדים למועצה: יוני ג'ורנו, אהרון אורגד, טלי מולנר ולישי שמש.

שיחה מרתקת: דיברנו איתם על שקיפות ושחיתות, על הכללים שלנו, על תקשורת מקומית שמשתיקים את הביקורת בה דרך תקציב פרסום. האמת? הייתה הסכמה רחבה, והאנרגיה שלהם תדלקה גם אותנו.

וגם הגענו למסקנה: חשוב להצביע דווקא לרשימה שאינה של ראש העיר. מדוע? מפני שראש העיר הוא שריף-כל-יכול, כך שאם חבריי המועצה הם גם מהרשימה שלו – המעט אופוזיציה וביקורת שיש עליו בזמן אמת בדרך כלל מתאיידת.

אורנית

היום המשוגע ביותר שהיה לנו עם קרוואן השקיפות.

ההתחלה שגרתית: ישבנו עם המועמד לראשות המועצה ניר ברטל, נער אוצר בעברו, שאמנם איחר לפגישה אך נראה כי הוא מנהל קמפיין מסודר להחלפת ראש המועצה המקומית. ענה לכל שאלותינו ובדרך כלל גם שלף פלאייר העוסק בנושא. תקף רבות את ראש המועצה המכהן, והדגיש בפנינו ששקיפות מבחינתו היא שירות לתושבים – אבל גם כלי עבודה לניהול העיר. הוא טוען כי באמצעות עשייה שקופה ניתן לקבל ביקורת, לשפר וייעל את העבודה, להגביר את אמון הציבור וגם לקבל עצות טובות. מה איתנו? מסכימים כמובן.

ברטל אימץ רק חלק מהכללים. ממה הסתייג? למשל לגבי ניגודי עניינים – ברטל טוען שצריך לפרסם במה ראש העיר וחברי מועצה מנועים מלטפל, אך לא מדוע. למשל שהציבור יידע שראש העיר לא יכול לגעת במגרשים בשכונה X, אך לא להסביר שזה משום שהוא מחזיק שם קרקעות.

אח"כ טיפסנו שתי קומות במרכז המסחרי של אורנית והגענו ללשכת ראש המועצה המכהן שלומי לנגר. מעולם לא ראינו דבר כזה: לנגר הקשיב קשב רב, ניהל איתנו שיח ענייני ואז ניסה ליישם מיד (!) כל סעיף וסעיף ברשימת כללי השקיפות שלנו.

להפתעתנו, הוא קרא לגזבר והשקיף את רשימת ההתקשרויות של המועצה ברבעון החולף. בנוסף, לנגר העלה בסוף הפגישה לאתר המועצה חלק מיומנו. לבקשתנו אף ביקש ממנהלת אתר האינטרנט להתחיל לעדכן את התושבים גם בתאריכים של כלל ישיבות המועצה וועדותיה. ביצועיות נפלאה – שטרם נתקלנו בה בקרב ראשי רשויות מכהנים. אבל מכאן זה רק הלך והסתבך.

לאחר מכן פגשנו את רחלי כדורי שהתמודדה בעבר נגד אפי נוה לראשות לשכת עו"ד. כדורי, נמרצת ומלאת רצון טוב הבטיחה לאמץ את כללי השקיפות. אגב, היה מעניין לשמוע ממנה שנוה, החשוד בפלילים, הפיח בעורכי דין תחושה שגם הם מסוגלים לבצע תפקידים פוליטיים ולכן רואים היום לא מעט עורכי דין שמתמודדים בבחירות.

לאורך היום עצרו אותנו עוברים ושבים ללא הרף לספר לנו סיפורים על שחיתויות מקומיות – חלקם הציגו הקלטות ותופעות בעייתיות הקשורות בראש המועצה. אחרים הראו הוכחות סותרות, והסבירו כי מדובר בתאוריית קונספירציה. בקיצור, התבלבלנו לגמרי. נפגשנו עם כולם ושמענו את כולם, וטרם נתקלנו בעוצמה כזו בתופעת פוסט-אמת.

לצערנו, אין לנו כרגע את המשאבים לעשות תחקיר שלם על אורנית, ומהמעט שהבנו, קיים שם קושי אדיר להסכים על עובדות פשוטות. גם כאשר ניסינו לדבר עם חבר מועצה מהקואליציה וחבר מועצה לשעבר מהאופוזיציה, ולדלג שוב ושוב ביניהם על כל טענה (לדוגמא: שחברי מועצה מהאופוזיציה הודחו כי הבריזו מישיבות) – הגיעו לידנו הוכחות סותרות, לפיהם "שכחו" לכאורה לספר להם מתי הישיבה.

כך גם שאלות נוספות לגבי מצב התקציב, הפחדות תושבים ועוד – פשוט היה בלתי אפשרי ביום אחד לדעת מי צודק. התושבים עצמם מנסים לבדוק זאת כבר חודשים, ולא יודעים את התשובה. כתוצאה – מערכת הבחירות באורנית היא מהאמוציונליות שאי פעם ראינו.

לאחר מכן ישבנו עם חברי מועצה. כולם מהקואליציה (ראש האופוזיציה הבריז). למדנו שכיום יש באורנית חבר אופוזיציה אחד (שכאמור שכח להגיע), על אף שיש מקום במועצה לחבר אופוזיציה נוסף. הסיבה? רשימה אחת התפטרה במלואה ולא נותר מי שימלא את החלל. הזייה.

בקצרה, ההסכמה היחידה שקיימת מקיר לקיר היא על כך שאופוזיציה רשמית אינה קיימת בפועל באורנית: לא מתכנסת ועדת ביקורת, אין הסתייגויות איכותיות מהתקציב ועוד, אך ישנה מחלוקת מה הסיבה לכך שהאופוזיציה כה חלשה.

ואז הגיע השיא:

בשעה 19:00 הצלחנו לעשות את הבלתי אפשרי – להפגיש את שלושת המועמדים למעין דיבייט – ראשון בבחירות הללו – במרכז המסחרי המקומי. אווירה סוערת, הגיעו המוני תושבים, תומכים שרופים, שדאגו למחוא כפיים או לצווח בוז חזק בהתאם לזהות הדובר. תקפו בבריוניות את ראש המועצה שבעצמו הגיב בבריונית. כמעט היו מכות (והכל סביב שקיפות!)

מצד אחד – עצם השיח הוא חיוני. במרכז המסחרי באורנית צפינו בדמוקרטיה: אנשים שהיישוב שלהם ועתידו הוא בליבם, שבאים לשכנע תושבים אחרים. סחר חשוב ברעיונות ואמונות שיוצא דופן בעוצמתו בהשוואה לכל יישוב אחר שהיינו בו.

מצד שני – מדובר, לרוב, בשיח חרשים. כל צד הגיע עם תפישת המציאות והתחמושת שלו, תוך חוסר מוכנות להקשיב לצד השני, לנסות להבין (גם אם לא להסכים) ולבסוף להגיע לפשרה. לא יכולנו שלא להיזכר בטור שלנו על נחרצות ועל החשיבות של הטלת ספק תמידית.

בקצרה, היה מאתגר לנהל אירוע כל כך טעון. אבל נראה שהצלחנו לא רע, כי מכל המטות צעקו עלינו שהיינו מוטים.

לסיכום, הלוואי והיה לנו תקציב להציב תחקירן קבוע באורנית כדי ליישב את הטענות ולהבין את העובדות הטהורות. וגם הלוואי והיינו רואים שיח פחות מתלהם ויותר קשוב באורנית – מכל הצדדים.

קרדיט צילום: מקומון שער השומרון

בתמונה: שלושת המועמדים באורנית. אין לכם מושג כמה קשה היה להגיע להסכמה לבצע אותה. 

בית שמש

התעוררנו בקרוואן במגרש הקיבוץ העירוני "תמוז" בלב בית שמש. צלצלנו שוב ושוב לראש העיר המכהן משה אבוטבול. הוא התחמק. מזה שבועות שהוא מתחמק. אבוטבול, שמנהל את אחת הערים הכי אפלות בישראל לפי כל המדדים – העדיף לסנן אותנו.

אז אחרי יוגה וקפה דהרנו למרכז המסחרי של בית שמש. גילינו שם אנשים שאוכלים פיצה על הבוקר, פשוט כי אין בית קפה, ותוהים למי להצביע. יש לנו תשובה בשבילם, לפחות בכל הקשור לשקיפות: למתמודדת השנייה: עליזה בלוך לראשות העיר – היא נפגשה איתנו בשמחה, הציגה תכניות עבודה, והתחייבה לאמץ את כל עקרונות השקיפות, למעט פרסום יומנה. לדבריה, זה יגביל אותה, ויגרום לאנשים לפחד להיפגש עמה.

"אני לא רוצה שינהלו אותי. אף אחד – מלבד הציבור", הבהירה. הסברנו שרק כך הציבור באמת יוכל "לנהל" אותה – כי יידע מה היא עושה, ולמי היא מקדישה את זמנה כראשת עיר. הדגשנו שתוכל להשחיר פגישות רגישות (מקרי רווחה וכו'). אך בלוך התעקשה שהיא לא רוצה להסביר כל פעם למה נפגשה עם מנהל עמותה מסוימת 8 פעמים, ועם מנהל אחר רק פעמיים.

מנגד, היא בעד השקפת כל הרכישות, שיקולי קבלת מכרזים, תקציבים ועוד. לדבריה, לכל אזרח יש זכות מלאה לדעת לאן הולך כספו. שמחנו לשמוע, במיוחד כי בית שמש בתחתית התהום מבחינת שקיפות. העירייה בניצוח אבוטבול אפילו סירבה להשיב לבקשות חופש המידע לחשיפת ספקי העירייה מכספי התושבים.

*
עפנו מעובדה נוספת: הקמפיין שלה פוזיטיבי. אחרי כל כך הרבה רשויות בהן ביקרנו וראינו מתמודדים מפיצים ארס ושנאה, שמחנו לראות מסרים של תקווה.

"הכי קל להוציא אנשים כשמדברים על ניכור, מאבק. ואני רוצה להעלות את אחוז ההצבעה אך לא דרך מלחמה", אומרת בלוך. "אני מנהלת מהלך אחר – כזה שמראה שיש בבית שמש מקום לכולם. לא משסה את התושבים זה בזה". לדבריה "אף אחד לא יילך מפה, וניהול טוב יאפשר לכולם לחיות טוב. הפסיפס הישראלי מחייב כבוד לכולם. בית שמש הפכה לסמל למאבק והזנחה. אני רוצה שתהיה סמל למודל לחיים משותפים".

עליזה בלוך

ואכן, במקום לכלוכים, היא מתמקדת בכך שהעיר מטונפת פיזית, שאין שקיפות במנהל הציבורי, אין מקומות עבודה, אין פעילות לנוער או מקומות בילוי. קבענו איתה פגישה לאפריל בלשכת ראש העיר (אם תיבחר), כדי לראות כיצד יישמה את עקרונות השקיפות.
*
לאחר מכן הטרדנו תושבים במרכזי קניות עם פלאיירים שקופים. כנראה שאחוז הצפייה ב"חתונה ממבט ראשון" עומד בבית שמש על 110% – כי רבים זיהו את תומר. לשמחתנו זה גרם להם להוריד הגנות, ואשכרה להקשיב איך הם יכולים לוודא שמי שיבחרו – לא יהיה מושחת. היה כיף, אבל מבאס לשמוע לא מעט אנשים שואלים "מה זה בכלל שקיפות?". הגענו למסקנה שאנחנו חייבים לשנות את תכנית הלימודים באזרחות.

בערב ישבנו בפאב המצוין ברטוב – Bartov, עם בעל הבית הסופר-נחמד ופטפטנו על הבחירות ושקיפות עם תושבות אכפתיות. בלילה מיקמנו את הקרוואן בנקודת תצפית בהר צרעה, הדלקנו קומזיץ, וניסינו לשיר בליווי גיטרה. גילינו שכדאי שנישאר בתחומי השקיפות ושאנחנו לא באמת יודעים אף שיר עד הסוף (מלבד התקווה).

אש אנחנו יודעים להדליק

 

מטה יהודה

למחרת התרוצצנו במטה יהודה – מועצה אזורית ענקית במחוז ירושלים שמאגדת בתוכה 57 יישובים על פני שטח עצום של מעל 480 אלף דונם.

לא רק שמאתגר לנהל כל כך הרבה יישובים יחד, התושבים כאן בטלטלה עקב הסדר טיעון טרי עם ראש המועצה היוצא, משה דדון. הוא בדרך לארבע שנות מאסר. מנגד, השוחד והמרמה שאפיינו את הקדנציה שלו – גרמו לתושבים להתעניין בהגברת השקיפות. אפילו הוקם גוף א-פוליטי מטה 57- ביחד מצמיחים את מטה יהודה, שפועל לקידום טוהר המידות במועצה.

אז יצאנו לסבב פגישות עם המועמדים לראשות המועצה כדי לוודא שהמילה "שקיפות" לא תשמש בידי הפוליטיקאים כמילה ריקה מתוכן.

ראשית ישבנו עם יוסי משה לראשות מטה יהודה שהפתיע אותנו: בעמוד הראשון בחוברת שלו מופיע סטטוס של דף הפרגונים שלנו הסרגל, בו שיבחנו אותו על אימוץ כללי השקיפות של "שקוף" – הוא אכן היה המועמד הראשון שאימץ את העקרונות שלנו.

הסרגל מופיע בתעמולת בחירות

וכך גילינו כי יחד עם לשכתו החליט להציב בראש חזונו את העקרונות שלנו, ואפילו הוסיף אחד מגניב משלו: מתן תמריצים לוועדי היישובים עצמם שיפעלו גם בשקיפות. בנוסף הסכים להשיב בפתיחות מרשימה לכל שאלה על עסקיו, מימון הקמפיין שלו וניגודי עניינים פוטנציאלים. לקינוח, קבענו איתו פגישה בלשכה למקרה שייבחר, בעוד 100 ימים, לראות כיצד הגביר את השקיפות ביישוב.

אחר כך שתינו תה עם המועמד ערן אוחנה. הוא עשה עבודה מסודרת לפני הפגישה, ועדכן אותנו ברעיונות מרחיקי לכת להגברת השקיפות לכשייבחר. למשל, אוחנה רוצה שבאתר המועצה יופיעו גם הצעות המחיר המוגשות למועצה, ולא רק את הרכישות בדיעבד. לדבריו, כך יהיה קל יותר לזהות רכישות פסולות (למשל אם שוב ושוב המועצה מתעלמת מהצעת מחיר זולה ואיכותית). אהבנו. מה אתם חושבים?

בנוסף אוחנה רוצה למנות גוף ביקורת חיצוני למועצה, שופט בדימוס, בניגוד למצב הקיים – בו המבקר מקבל שכר והטבות מהמועצה, כך שבפועל הוא יחסית חלש.

והנה הרעיון שהכי אהבנו: לפרסם את דוחות הביקורת לא רק באתר המועצה, אלא גם במקומונים – לא משנה מה ייכתב בהם. אהבנו את היצירתיות, במיוחד בעידן בו לא מעט רשויות בכלל מחביאות את דוחות המבקר, ואף לא מעלות אותו לאתר (https://goo.gl/dxxyfQ). מנגד, אוחנה הסתייג מחשיפת יומן ראש המועצה וביקש זמן לשקול איך לעשות זאת "ברצינות".

לאחר מכן נועדנו עם מ"מ ראש המועצה המכהן – ניב ויזל – ראש המועצה הבא של מטה יהודה. הלשכה שלו האירה לנו פנים אבל הפגישה הייתה קצרה. ויזל אמנם התחייב לאמץ את כללי השקיפות, אך לא ידע להסביר לנו למה ברגע זה הוא לא מקדם חלק מהכללים.

הצענו שלפחות ינגיש את דוחות מבקר המועצה באתר (אין אפילו את הדוח של 2016), והוא אמר שיעשה זאת (אך זה לא קרה עדיין). לגבי שאר הכללים – הבטיח לפעול בנושא לאחר הבחירות. כמו האחרים, גם ויזל העלה פוסט בנושא, וקבענו איתו פגישה אחרי שינצח (עם שלושתם שריינו את אותו תאריך. אל תספרו לאף אחד, אבל רק אחד מהם יישב בלשכת ראש העיר באותו יום).

חשוב להדגיש: קל לבקר ראש מועצה מכהן ולשבח אנשים שהם רק מועמדים, אבל חייבים לזכור שקל מאוד להבטיח. הרבה יותר קשה לקיים.

בכל מקרה בכוונתנו לפרסם את כל ההתחייבויות לרבות צילומי מסך, וזה יהיה התפקיד שלכם – התושבים והתושבות בכל רשות – לדרוש דין וחשבון ביום שאחרי הבחירות, ולבייש את מי שהעז להבטיח אך לא עומד במילתו.
*
בלילה שוב שתינו עם התושבים, הפעם יוצאי מכינות מעוררי אופטימיות. ובלילה נרדמנו כבר ברחובות באר שבע כדי לצמצם מרחק ליעד האחרון שלנו – דימונה!

דימונה

את הבוקר בדימונה פתחנו אצל המועמד ניסים פרץ. התרשמנו ממנו כאדם נינוח ונעים ובעיקר – שקוף. הוא סיפר לנו שהוא גמלאי של צה"ל שמשתכר כ-22,000 שקלים בחודש מאז יציאתו לפנסיה בגיל 45 (!). באופן אישי אנחנו מתקשים להישאר אדישים לעובדה שהממשלה העניקה הטבות נרחבות לציבור מצומצם – על חשבוננו כמובן. פרץ הבטיח לאמץ את כל עקרונות השקיפות במידה וייבחר.

פרץ התמודד בעבר על ראשות העיר, אך הפסיד למאיר כהן (כיום ח"כ מ"יש עתיד") ב-144 קולות בלבד (!). הנתון הזה אמור להמחיש לכולנו כמה חשוב לצאת ולהצביע. בנוסף, פרץ גורס כי "דימונה היא ההתנחלות האמיתית" ושהמדינה צריכה להשקיע תקציבים נוספים בעיר כדי לעצור את הגירת הצעירים למרכז. אולי הדבר החשוב ביותר, הוא ההבטחה שלו למשפחתו: "אני הבטחתי שאני לא אגיע למשרדי יאח"ה". האמת? אחלה הבטחה, שהלוואי והרבה ראשי ערים היו מאמצים – ומקיימים.

לאחר מכן רצינו להיפגש עם המועמד ג'קי אדרי, שמאשים באופן חריף ביותר את ראש העיר המכהן בנימין ביטון בשחיתות. לצערנו, לא יכולנו להיפגש כי אדרי היה בירושלים באותו יום. אז לאחר עצירה קטנה וסנדוויץ' המשכנו ללשכתו של ראש העיר המכהן.

נתחיל בכך שלשכת ראש העיר נראית מצוין והצוות אדיב, נחמד ומרוצה. כל העובדות (כן, היו רק עובדות כשאנחנו היינו) בלשכה סיפרו לנו כמה ראש העיר פתוח לתושבים ולעובדים ושנעים לעבוד איתו. כשפגשנו אותו הבנו למה – בני ביטון הוא אדם חם וחביב. יתרה מכך – הוא הסכים לאמץ את כל עקרונות השקיפות שלנו ואף הבטיח לסייע לנו בתפקידו השני – סגן יו"ר השלטון המקומי – לקדם את חוקי השקיפות בכל הרשויות. לאחר הבחירות נדרוש ממנו לקיים את התחייבותיו.

לפנות ערב עשינו סיבוב באגם דימונה החדש – פרויקט מומלץ בהחלט אם אתם באזור. את הערב סיימנו בכפר הסטודנטים איילים בשיחה אחרונה למסע על שקיפות, עיתונות עצמאית ורשויות מקומיות.

נדגיש שוב בשנים האחרונות נחקרו והורשעו בפלילים עשרות ראשי רשויות מכל רחבי הארץ. מרגיש כאילו בכל יום אנחנו נחשפים לעוד פרשיית שחיתות שמקורה בלשכה של ראש עיר זה או אחר. איך זה יכול להיות? האם רק מושחתים מגיעים למועצה? ברור שלא!

רוב המועמדים למועצות הם אנשים ערכיים וישרים שרוצים לשפר את המקום שבו הם חיים. אבל המערכת עצמה מאפשרת, למי שמעוניין בכך, לנצל את חוסר השקיפות שבה ולבגוד באמון הציבור.

זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשנות: ברגע שכל המידע יהיה חשוף לציבור, יהיה הרבה יותר קשה לעבוד עלינו. שקיפות יכולה לא רק לגלות שחיתויות – היא יכולה למנוע את אלה שעוד לא קרו!

פגשנו תושבים אכפתיים שסיפרו לנו סיפורים מקומיים, הקשיבו לרעיונות שלנו ואפילו הזמינו אותנו להתארח אצלם. מכל מפגש כזה יצאנו אופטימיים ומחוזקים!

  • מה אתם עוד יכולים לעשות בעיר שלכם כדי לשנות את המצב? נסו את הטיפים שמציע תומר בטור בגלובס.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה