על מה הוציאו חברי הכנסת את כספינו ב-2017? הפירוט המקיף של כל הקבלות

מדי שנה אנו מפרסמים את ההוצאות המפורטות של חברי הכנסת. חלק מהרכישות הזויות ובזבזניות, אבל הרוב סבירות ונחוצות לשמירה על קשר עם הציבור. אז למה התקשורת צולבת את השיאנים? כי הפירוט שהכנסת מפרסמת שקוף חלקית בלבד.

הכנסת למעשה כופה על אלו שינתחו אותו להיות פופוליסטיים: בדו"ח שמתפרסם מדי שנה מופיעות רק הקטגוריות – ללא פירוט או חשבוניות.

כתוצאה מכך, ניתוחי ההוצאות שהתקשורת מפרסמת – שטחיים. הכתבות השנתיות מתמקדות בשורה התחתונה: אלופי ההוצאות. זה קורה מכיוון שזה מה שזמין לפרסום, למעט כמה הוצאות ססגוניות. רק דרכן אפשר לראות לאן בדיוק הולך הכסף: מי באמת מוציא את זה כדי להתעדכן במה שהציבור רוצה, ומי מבזבז את כספינו למען עצמו. כך למשל מצאנו זיקה בין ישראל ביתנו לבין ספק המואשם בפלילים, הראינו שח"כים מוציאים את כספינו בעיקר בסוף שנה לפני שרוב התקציב מתאפס ועוד.

יוגב שרביט. צילם: ישראל הדרי

הנה ניתוח 2017 לאחר שהשגנו את הפירוט המלא. את הניתוחים האלו אנו עושים בסיוע מתנדב המיזם המגה-מוכשר יוגב שרביט, וכולכם מוזמנים לדלג על המלל והניתוחים שיבואו למטה – ולהביט בעצמכם בכל ההוצאות.

ניתוח הוצאות חברי כנסת מתוך תקציב קשר עם הציבור לשנת 2017

לאחר חמש שנים ששקוף מבקרים את הוצאותיהם של חברי הכנסת במסגרת התקציב לקשר עם הציבור, במהלכן הגבירה הכנסת את שקיפות מבנה ההוצאות של חברי הכנסת (וגם הגדילה את הסל התקציבי), אך עדיין אין הכרה מצד הכנסת לגבי החשיבות של הנגשת ההוצאות המפורטות של חברי הכנסת. השנה החלטנו כי לצד ניתוח ההוצאות "הסטנדרטי" שאנו עושים כל שנה, נציג דרך דוגמאות, מדוע חשוב להנגיש את תקציב ההוצאות במלואו – מדוע דווקא הצגה שכזו מקטינה את הפופוליזם שקיים בדיון על ההוצאות (בעיקר סביב מי חרג מהתקציב) ומגדילה את הדיון הענייני על אופן השימוש בתקציב זה.

איננו מתיימרים לאובייקטיביות בכל הנוגע לקביעה מהי "הוצאה ראויה" מתקציב זה, אך כמנהגנו המידע שמאחורי הניתוח זמין לכולכם ומאפשר לכל אחת ואחד לבחון אותו לפי המדדים שלו.

הוצאות חברי הכנסת בשנת 2017 התקרבו לכ-8 מיליון שקלים. הח"כים השתמשו רק ב-70% מסך הסל התקציבי העומד לרשותם. הפער בשימוש בתקציב זה בין חברי הכנסת משמעותי ונע בין שימוש זניח לשימוש שחורג מהתקרה השנתית, כאשר הפערים האלה קיימים גם בין חברי הכנסת להם יש תקרת הוצאה של 93,700 ש"ח לשנה וגם בין סגני השרים והשרים להם יש תקרת הוצאה נמוכה יותר של 53,300 (ולשרים שאינם חברי כנסת המגבלה היא 5,040 בלבד).

אז על מה מוציאים חברי הכנסת כסף?

אלו הקטגוריות אשר מוגדרות ע"י הכנסת במערכת הזנת ההוצאות, אבל כאשר עוברים על ההוצאות הפרטניות, ניתן לראות כי מהות ההוצאה לא תואם את ההגדרה. יש מקרים בהם יש להוצאות הקשר שונה (למשל – רכישת ציוד משרדי ללשכה חיצונית לעומת ללשכה בכנסת) ולעיתים מעניין לבחון הוצאות משמעותיות, כמו הוצאות הפייסבוק של חברי הכנסת אשר כוללות גם ייעוץ מקצועי ולא רק קידום פוסטים.

אחרי שסיוגנו את ההוצאות לפי קריטריונים מעט שונים, מתקבל הגרף הבא:

שוב ניתן לראות כי הפייסבוק מהווה את ההוצאה המרכזית של חברי הכנסת לשנת 2017 – קרוב ל-18% מההוצאה לשנה זו. הסעיף השני, ניו מדיה כללי, מהווה את ההוצאה המשלימה לפייסבוק וכולל בתוכו את מרבית סעיפי התקשורת הדיגיטלית בין חברי הכנסת לבוחרים, כולל עלויות ההפקה של תקשורת זו – ניוזלטרים, סרטונים, קידום בגוגל, טוויטר, ניהול מדיה דיגיטלית ועוד. כך יוצא שסך ההוצאה של חברי הכנסת על נוכחות דיגיטלית מתקרב, בממוצע, לכשליש מהוצאות הקשר עם הבוחר. היות והוצאות מסוג זה לא קיימות כמעט בקרב חברי הכנסת החרדים וקטנה ברשימה המשותפת, בפועל מדובר על חלק יותר גדול בקרב חברי הכנסת היהודים הלא חרדים (בממוצע כמובן), בהובלת מרץ (47% מהוצאות כלל חברי המפלגה) וכולנו (43%).

קשר עם הציבור – האם התקציב משיג את מטרתו?

בדומה לשנה שעברה, אנו מנסים להעריך כמה מתוך תקציב הקשר עם הבוחר מופנה לטובת קשר עם הבוחר. לשם כך הגדרנו חמש סוגי הוצאות – קשר ישיר עם הבוחר, קשר דיגיטלי, הוצאות לשכה, הוצאות תפעוליות (ציוד, כיבודים, מחשבים וניידים וכו') והוצאות על יועצים שונים.

על אף שהסכומים שונים ממפלגה למפלגה, ניתן להבחין בדפוסים הבאים:

  • הקשר הדיגיטלי דומיננטי במרבית המפלגות היהודיות שאינן חרדיות, למעט יש עתיד.
  • הח"כים ממרבית המפלגות מוציאות/ים בממוצע מעל 50% מהתקציב על קשר עם הבוחר (מפלגת היחיד היא אורלי אבקסיס אשר מיצתה קרוב ל-50% מתקציבה לשנת 2017).
  • יהדות התורה מובילה בהוצאות על קשר ישיר עם הבוחר.
  • ש"ס ויש עתיד מובילות בהוצאות על יח"צ וייעוץ.
  • מרץ, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת מובילות בהוצאות על הלשכה (שגם היא חשובה לעתים לקשר עם הבוחר).
  • מי חברי הכנסת המצטיינים בהוצאה על קשר ישיר עם הציבור (ח"כ שהוציאו מעל 50% מסך הוצאותיו לטובת קשר עם הציבור ומיצו לפחות 20% מתקציב קשר עם הבוחר)? מהליכוד: יואב קיש, יולי אדלשטיין, נגוסה אברהם, ירון מזוז, ישראל כץ ויובל שטייניץ. מסעוד גנאים מהרשימה המשותפת, מיהדות התורה: מנחם אליעזר, ישראל אייכלר, יעקב ליצמן, משה גפני ומאיר פרוש.
  • כאשר כוללים את הוצאות הלשכה נוספים לרשימה הח"כים הבאים: ענת ברקו מהליכוד, עמיר פרץ ואיציק שמולי מהמחנה הציוני, איימן עודה ועוד שישה חברי כנסת נוספים מהרשימה המשותפת, רוברט אילטוב מישראל ביתנו וזהבה גלאון (לשעבר מרצ).
  • מרבית חברי הכנסת מהבית היהודי, המחנה הציוני, כולנו, מרץ ויש עתיד מעדיפים לשמור על הקשר עם בוחריהם מצידו השני של מסך המחשב/פלאפון.
  • חברי הכנסת של ש"ס שומרים את תקציב הקשר עם הבוחר להוצאות תפעוליות ויועצים. קשר עם הבוחר כנראה משני עבורם.

הסיווגים שלנו

הוצאות "תקשורת"

השנה היא השנה הראשונה שבה עיתון הארץ אינו העיתון המוביל מבין חברי הכנסת אלא ידיעות אחרונות. למקום השלישי הגיע מקור ראשון אשר קוראיו הם לרוב ח"כים דתיים, למעט רועי פולקמן. 

  • מפלגות בהן הארץ/דה מרקר דומיננטי הן – מרצ והמחנה הציוני (ועודד פורר בישראל ביתנו). שילוב מאוזן בין הארץ וידיעות אחרונות מאפיין מפלגות מרכז ימין – יש עתיד, כולנו ואורלי אבקסיס. מפלגות בהן מקור ראשון מוביל בשילוב עם ידיעות אחרונות הן מפלגות ימין דתיות/מסורתיות – הליכוד, הבית היהודי. המפלגות החרדיות קוראות בעיקר את עיתון "בקהילה".
  • "יפעת המרכז למידע תקשורתי" אשר מספקת קטעי עיתונים ביצעה קפיצת מדרגה בשנת 2017 כאשר היקף ההוצאות של חברי הכנסת מול יפעת כמעט הכפיל את עצמו מ-195 אלף ש"ח בשנת 2016 ל-359 אלף ש"ח בשנת 2017 (והיא גם ספק השירותים במקום הראשון מבחינת סך ההכנסות מתקציב קשר עם הבוחר). מבחינת היקף כספי שמופנה לשירותי מידע תקשורתי, יפעת היא בפועל ספק מידע תקשורתי דומיננטי לרבע מחברי הכנסת – אולי הגיע הזמן שהכנסת תעשה מכרז לספק שירותי מידע. הגיע הזמן אולי גם למכרז אחיד שיוביל למחיר נמוך יותר לכל ח"כ.
  • צרכן המידע התקשורתי המוביל לשנת 2017 הוא יאיר לפיד עם 54 אלף ש"ח (קרוב ל-81% מהוצאותיו באותה שנה הלכו לקטעי עיתונות עליו עצמו). לפיד סירב להגיב. המובילה לשנת 2016, ח"כ סתיו שפיר, חתכה בשנת 2017 את הוצאות המידע התקשורתי שלה בחצי.

הוצאות שצמחו – והוצאות שקטנו

  • הוצאות "תחזוקת תוכנה" כוללות תחתן את מרבית ההוצאות של חברי הכנסת על פייסבוק. הן הכפילו את עצמן שוב, הפעם מ-752 אלף שקלים בשנת 2016 ל-1.42 מיליון ש"ח בשנת 2017 – פי 4.5  לעומת ההוצאה בשנת 2015 (כ-300 אלף שקלים).
  • את רשימת שיאני השיווק העצמי בפייסבוק מובילות 3 חברות כנסת – אוסמה סעדיה עם 47,677 ש"ח, יעל גרמן עם 46,808 ויפעת שאשא ביטון עם 44,470.
  • ח"כ יואל חסון מהמחנה הציוני נמצא במקום הרביעי עם 42,510 לאחר שגם בשנה שעברה "התמכר" לכפתור ה-Promote.
    • רשימת הח"כים שהוציאו יותר מ-30 אלף שקלים ב-2017 לשיווק בפייסבוק גדלה מ-6 ל-14 וכוללת בתוכה גם 3 מתוך ה-6 שכיכבו בה בשנה שעברה. רק יעל כהן פארן נגמלה מקידום העמוד בפייסבוק וחתכה הוצאה זו בשליש.
    • כיצד השפיעו הוצאות השיווק בפייסבוק על המובילים בהוצאה בשנה שעברה? יואב גלנט צמח ב-47% בכמות הלייקים (71,230), יואל חסון ב-10% (21,581), רועי פולקמן ב-30% (19,461), יעל כהן פארן ב-7% (26,074), איציק שמולי ב-35% (97,614) ורויטל סויד ב-20% (23,433). 
    • המלצתנו ליואל חסון – המר את הוצאות הפייסבוק בהוצאות קשר ישיר עם הבוחר, זה יעבוד יותר טוב.
  • הוצאות הפלאפונים של הח"כים התמתנו משמעותית וירדו ביותר מ-20%.

הוצאות מעניינות:

  • ח"כ מיכל בירן ממשיכה להשתמש בשירותים של חברת המשקם אשר מעסיקה קשישים ובעלי כושר עבודה מוגבל – ולכן שוב ראויה לציון לשבח. בירן: "אני שולחת פעם בשנה סיכום פעילות פרלמנטרית לגמלאים. קבוצה שעדיין נשענת במידה רבה על דואר מסורתי. המשקם עושים את העיטוף. הכנסת המכתבים למעטפות".
  • Image result for ‫מיכל בירן‬‎

    ח"כ מיכל בירן

    ח"כ מאיר כהן העביר 3,500 שקל לקיבוץ העירוני שומרי השלום בדימונה לצורך יחסי ציבור.

  • ד"ר צפירה ליכטמן, המעבירה סדנאות למנהלים במכללה האקדמית של קרית אונו, העניקה ייעוץ לח"כ מירב מיכאלי.
  • מישל שטין טיר, המתמחה בהופעה מול קהל ומצלמה, עבדה עם ח"כ איתן ברושי. עורך מעריב לשעבר, יואב צור, העניק משירותיו לח"כ ירון מזוז.
  • 12 ח"כים השקיעו בשיפור האנגלית שלהם בשנת 2017 בסכום כולל של 26,290 ש"ח, כאשר 7 מתוכם בחרו במורה רפאלה ביגל מחברת TALK. פה אין ימין ושמאל – 4 ח"כים מיש עתיד, ח"כ מישראל ביתנו, המחנה הציוני והבית היהודי. השרה מירי רגב ממשיכה גם השנה להשקיעה באנגלית שלה – חשוב לאור העובדה שאמנים ויוצרים ישראליים מייצרים לה יותר ויותר הזדמנויות לטוס לתחרויות ואירועי תרבות בחו"ל.
  • כאשר חברי הכנסת רוכשים שירותים מנותני שירותים שונים הם, כמו רובנו, יחפשו את נותני השירותים המומלצים או אלה "שכבר נמצאים בסביבה", כך יוצא שנותני שירות לחבר כנסת אחד יתנו גם שירותים לחבר כנסת אחר, לרוב באותה מפלגה.
  • ריכזנו את נותני השירותים הבולטים הפועלים עם מספר חברי כנסת:
    • ספוט – חברת ניו מדיה אשר משרתת 5 חברי כנסת ממפלגת כולנו (פולקמן, עזריה, שאשא ביטון, אלאלוף וכהן) בסכום כולל של 45 אלף ש"ח. אם הוצאות המפלגה היו חשופות, כנראה שהיינו רואים אותם גם ברשימת הספקים של כולנו (ואז לא היה צורך להעמיס את ההוצאה הזאת על תקציב קשרי הבוחר).
    • כפר המכביה – משמש חברי כנסת ושרים מהליכוד (ברקו, דיכטר, לוין, קיש, השכל) וכן את אלי כהן (כולנו) ואיציק שמולי (המחנה הציוני), לטובת קיום פגישות באזור תל אביב, כאשר הסכום הכולל שהוציאו על שכירת משרדים במכביה הגיע ל-28 אלף ש"ח. עם זאת, השר גלעד ארדן, אשר קיים בכפר המכביה כנס (בדומה לשנים קודמות), הוציא 45 אלף ש"ח על האירוע כך שסך ההוצאות מול כפר המכביה טיפסו ל-73 אלף ש"ח.
      נשאלת השאלה – אם כבר נבחרי הליכוד רוצים לקיים פגישות באזור ת"א, למה לא במצודת זאב? ולא הגיע הזמן שהכנסת תתקשר במרוכז עם כפר המכביה בצורה שנתית ותספק ואוצ'רים לח"כים כדי להוזיל עלויות?
    • עוד חברה שמספקת שירותים לרבים מחברי הליכוד (בערך שליש) היא חברת די או אר שירותי ייעוץ ייזום ושיווק אשר קיבלה במצטבר קרוב ל-100 אלף ש"ח בשנת 2017. הקשר בין החברה הזאת לחברי הכנסת מהליכוד נמשך כבר מספר שנים, מה שמעלה שאלה דומה לזו שנשאלה מקודם על חברת ספוט – האם מדובר על חברה שגם נותנת שירותים למפלגת הליכוד? למרבה הצער הדוחות של המפלגות עצמם עדיין לא שקופים.
    • מרינה פרימק מספקת שירותי פרסום וניו מדיה ל-9 חברי כנסת – 8 מהליכוד ואחד מהמחנה הציוני (ח"כ לשעבר מנואל טרכטנברג).
    • נסים נאור מנהל את המדיה החברתית ואתרי האינטרנט של חמישה שרים בממשלה – אלקין, חיים כץ, יריב לוין, יובל שטייניץ ואלי כהן. סה"כ קיבל מהם קרוב ל-84 אלף ש"ח.
  • אם העסקה ישירה היא ערך למפלגת מרץ, למה תמר זנדברג רכשה שירותי מזכירות מ-ORS ב-10,000 ש"ח? מזנדברג נמסר בתגובה כי היא רצתה להעסיק עובד ספציפי, אך מכיוון שלא היה לו עוסק פטור זו הייתה דרך העסקה היחידה. כמו כן, לטענתה מדובר בהתקשרות זמנית של מספר חודשים בלבד.

שת"פ בהוצאות

חברי הכנסת משתפים לא פעם פעולה בעלויות כנסים (לעתים במסגרת שדולות) ופעולות אחרות, כמו הגשת בג"צים. אמנם רוב השת"פים נעשים לרוב באותו מחנה, אבל אין פה כללים. הנה כמה דוגמאות:

כנסים:

  1. יובל שטייניץ ויולי אדלשטיין בסוף 2016.
  2. עליזה לביא ואלעזר שטרן בדצמבר 2016 ויולי 2017.
  3. אמסלם, נגוסה ואלקין בתחילת 2017.
  4. יעל פארן, יעל גרמן, איציק שמולי ושרן השכל בפברואר 2017.
  5. יעקב פרי ואיתן ברושי במרץ 2017.
  6. מיכל בירן, יעל פארן ורועי פולקמן במרץ 2017.
  7. חיליק בר, איציק שמולי ורוויטל סוויד במרץ 2017.
  8. מירב בן ארי, פורר ויוסי יונה במאי 2017.
  9. יעל גרמן, תמר זנדברג ודב חנין ביולי 2017.
  10. שי נחמן, מאיר כהן וטלי פלוסקוב ביולי 2017.
  11. דב חנין, מיכל בירן ואחמד טיבי ביולי 2017.
  12. מירב בן ארי, יוסי יונה, רועי פולקמן ופורר בנובמבר 2017.
  13. איילת נחמיאס ורועי פולקמן בדצמבר 2017.

בג"צים:

  1. סתיו שפיר ויעל פארן במאי 2017.
  2. שרן השכל ואורלי אבקסיס במאי 2017.

רועי פולקמן הוא ללא ספק הכוכב בשת"פים הללו.

הוצאות של ח"כים על טאבלטים, מחשבים וטלפונים חכמים

בשנים קודמות פרסמנו לראווה את רשימת הגאדג'טים שקנו חברי הכנסת במהלך השנה – הפלאפונים החכמים החדשים ביותר (לפעמים פעמיים בשנה), מחשבים ניידים וציוד נלווה בסכומים מצטברים של מאות אלפי שקלים. הבנו שפרסום הרשימה הזאת בגוף הכתבה הוא בעיקר רכילותי ולכן הקוראים מוזמנים למצוא את הרשימה של הגאדג'טים שקנו הח"כים בצורה מסודרת בקובץ המצורף (סידרנו שיהיה נוח למעטים שאשכרה ייכנסו לקובץ. סמיילי קריצה).

כן נספר לכם ש-HP Elite Book 840 הוא הנייד המוביל ושסה"כ נרכשו בשנת 2017 כ-53 ניידים (לעומת 8 מחשבים שולחניים). הפלאפונים של סמסונג הם הפופולריים ביותר בקרב חברי הכנסת – מעל 30 מכשירים נרכשו לעומת פחות מ-20 של אייפון.

כמו כן, מעל 40 חברי כנסת הוציאו במהלך 2017 על תיקוני פלאפונים, כאשר בתואר "אצבעות חמאה" זוכה ח"כ ג'מאל זחאלקה אשר שילם על 12 תיקונים שונים, מחציתם על תיקוני מסך והחצי השני על תיקוני סוללה – זה עלה לו יותר מאייפון חדש (4,140 ש"ח). הוא מסר בתגובה: "מדובר בתיקונים שונים למספר ניידים בלשכה הפרלמנטרית, התיקונים סבירים, זולים ונעשו בהתאם לכללים ולהנחיות של קשר עם הציבור ובתיאום מוקדם".

כמו כן, עופר שלח השתמש "בפזיזות" בתמונות עם זכויות יוצרים, מה שעלה למשלם המיסים 5,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים, כסף שהועבר לסוכנות פלאש 90. הכנסת "לא נשארה אדישה" ומצידה דרשה מסוכנות זו להסיר ממאגריה צילומים מהכנסת.

  • העין השביעית מצאו בעקבות חשיפת הקבלות שלנו ח"כים נוספים שהשתמשו בתקציב למטרת תשלום קנסות בגין הפרת זכויות יוצרים

הוצאות שדרשו הבהרה

בתוך אלפי השורות של הוצאות חברי הכנסת, איתרנו הוצאות שדרשו הבהרות מול חברי הכנסת או מול הכנסת עצמה. הנה השאלות ששאלנו והתגובה שקיבלנו:

  • ח"כ אורן חזן הוציא 28,080 ש"ח ב-3 לינואר 2017 על "הוצאות משרדיות – שונות" מול חשבון היסט "חשבון התאמה לרכש פריטים", ללא פירוט נוסף. במה מדובר?
    • תגובת דוברות הכנסת:  תשלום לריץ ארועים – כנס הסברה.
  • ח"כ חנין זועבי הוציאה ב-16 לפברואר 13,199.94 ש"ח על  על "הוצאות משרדיות – שונות" מול חשבון היסט "חשבון התאמה לרכש פריטים", ללא פירוט נוסף. בתאריך 9 לאפריל הוציאה 10,899.95 ש"ח על אותם סעיפים, שוב ללא פירוט נוסף. במה מדובר?
    • תגובת דוברות הכנסת: תשלום להלל פרשטוק בע"מ – קמפיין תקשורת.
  • ח"כ קסניה סבטלובה הוציאה בשלוש הזדמנויות שונות אלפי שקלים על "תחזוקת תוכנה" מול חשבון היסט "חשבון התאמה לרכש פריטים" – 4,212 ב-30 לאוקטובר, 1,287 ב-5 לדצמבר ו-2,574 ש"ח ב-27 לדצמבר. במה מדובר?
    • תגובת דוברות הכנסת: תשלום לפרנקוביץ גיא – שרותי פייסבוק ברוסית.
  • ח"כ בוזי הרצוג הוציא ב-7 לנובמבר כ-4,504 ש"ח על תחזוקת תוכנה  מול חשבון היסט "חשבון התאמה לרכש פריטים".במה מדובר?
    • תגובת דוברות הכנסת: תשלום לאלסברג לביא ינון – שרותי פייסבוק.

מהתגובות אפשר לראות שהמידע קיים ומשום מה לא הוזן נכון במערכת המידע שהפיקה את הפלט. אם המידע שמוצג באתר הכנסת בנוגע להוצאות הח"כים מבוסס על הפלט שאנחנו קיבלנו, הרי שהמידע שם שגוי, כי אף אחת מההוצאות הנ"ל אינן "הוצאות משרדיות" אלא נופלת תחת סיווג אחר. אמנם מדובר על שגיאה קטנה ביחס לכלל הסכום, אבל זו שגיאה גדולה בתוך ההוצאות של חברי הכנסת הספציפיים הללו.

חילופי משמרות

מתוך ששת חברי הכנסת הפורשים, בולטת זהבה גלאון בכך שהוציאה כ-32% מעל התקציב היחסי המגיע לה – כ-25 אלף ש"ח (שגררה כעודף משנים קודמות). בחינה של ההוצאות העיקריות שבוצעו על ידה בחודש הפרישה שלה מצביעה כי מיצוי כלל התקציב היה יכול להימנע אילו לא הייתה מוציאה כ-25,000 ש"ח על ייעוץ (רועי ילין ושלומית ירקוני) באוקטובר, חודש הפרישה שלה. וחשוב לציין שבלי הפירוט המלא של הוצאות חברי הכנסת, אותו קיבלנו בבקשת חופש מידע ולא מאתר הכנסת (כפי שזה אמור להיות), לא היינו יכולים לדעת שהמיצוי התקציבי של זהבה גלאון בוצע בחודש בו פרשה (עם זאת, היא מבהירה כי פרישתה הייתה ספונטנית ולא מתוכננת והתקבלה במהלך טיסה חזרה ארצה).

בכל מקרה, בזכות הקבלות עצמן אנו יכולים להראות כי רוב הח"כים "מתעוררים" לקראת סוף השנה, אז חלק ניכר מהתקציב מתאפס אם לא ימוצה עד תומו.

רק כשיש שקיפות מלאה אפשר לראות לאן בדיוק הולך הכסף: מי באמת מוציא את זה כדי להתעדכן במה שהציבור רוצה, ומי מבזבז את כספינו למען עצמו. הגיע הזמן שהכנסת תפרסם בעצמה את הקבלות ותמנע פופוליזם. הח"כים רק ירוויחו מזה.

שחיתות בכנסת לאור יום? צפו בקטע הלא ייאמן בו ח"כ מרגי מספר איך סידר תקציבים למקורבים

*זקוקים לעזרת הציבור בסיפור לא ייאמן*

מה שתראו בווידאו לא התרחש במרתף אפלולי אלא בכנסת ישראל. בווידאו שאיתרנו תראו את יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי – מספר על אירוע בתקופתו כשר לשירותי דת. 

מרגי מתאר כיצד כשהיה שר (בין אפריל 2009 ועד מרץ 2013) הגיע אליו ח"כ והציע להעביר "כספים קואליציונים" לחימום מקוואות. מרגי רצה לעזור אך לח"כ היה דרישה מיוחדת: שהכסף יגיע בעיקר למקורבים. 

איך עושים את זה? אותו ח"כ ממציא סעיף תמיכה המתנה את התמיכה בגובה היישוב מעל פני הים. מסתבר שסעיף התמיכה – בגלל שהוא היה קריטריון "שיוויוני" – עבר את הייעוץ המשפטי של הבחור "שמחלק כאפות במשרד".

לאחר שפנינו למרגי וניסינו גם לתחקר בעצמנו – לא מצאנו קצה חוט ולכן אנו פונים אל הציבור בבקשה לעזור באיתורם של:

  • הח"כ שתפר את סעיף התמיכה.
  • היועץ המשפטי שהיה נוהג לחלק כאפות.

נודה לשיתוף הציבור שיסייע לכל מידע שיוביל אותנו לאנשים אלו ולכל מידע נוסף. אל תפספסו את הסרטון שמראה היטב כמה שהדמוקרטיה שלנו בצרות.

יש לכם מידע? מכירים מישהו שיודע משהו?

חבר כנסת שישתמש ברכבו כמתמודד בפריימריז ייחשב עבריין

עידן בנימין ותומר אביטל

חוות דעת שביקשנו ממבקר המדינה מבהירה את האנומליה בחוק שחברי כנסת חוקקו השנה למען עצמם: כעת, משיקבלו מימון ממשלתי להתמודדות בפריימריז, לא יוכלו להשתמש ברכבם, בלשכתם, בעוזריהם ובתקציב קשר עם הציבור שלהם בתקופת פריימריז

חצי שנה חלפה מאז עבר חוק הפריימריז, הצעת חוק שפגעה בכללי המשחק הדמוקרטים. על פי החוק, חברי כנסת מכהנים זכאים למימון מהמדינה של עד 320 אלף ש"ח להתמודדות בפריימריז. המימון אינו מותנה בהצלחה בבחירות וגם חל רק על חברי כנסת מכהנים.

הבעיה העיקרית בחוק היא שהוא אינו שוויוני. אזרחים שאינם חברי כנסת אינם זכאים למימון כלל ונדרשים לקושש תרומות, בניגוד לח"כים מכהנים, המקבלים מימון מלא. תקציב זה מתווסף לשורת ההטבות הקיימת של ח"כ מכהן שעוזרים לו להגיע לציבור – שלושה יועצים, רכב צמוד, תקציב קשר עם הציבור ומשכורת נאה.

נלחמנו על הנושא לא מעט בוועדת הפנים, בתקשורת ואף בסבב הרצאות ברחבי הארץ, כדי להסביר את החוק לכל אחד שרוצה לשמוע ובשפה פשוטה. אנו בעד מימון ממלכתי – אבל בצורה שלא תפגע בתנאי המירוץ.

הפסדנו. כולנו הפסדנו. אבל לא ויתרנו.

לפני חודשיים הפנינו את תשומת לב מבקר המדינה למלכוד שבו מצויים חברי הכנסת בשתי סוגיות ודרשנו את הבהרתן. הראשונה, שאסור לחבר כנסת מכהן לקבל תרומות בשווה כסף בנוסף למימון מהקופה הציבורית. טענה שנייה היא שלח"כ מכהן אסור להשתמש במשאבים הניתנים לו כח"כ כולל הרכב ותקציב הקשר עם הבוחר.

המכתב ממבקר המדינה

להתייחסות המבקר לקחו כמה שבועות להגיע, אך בסופו של דבר הבהירה כי ח״כ שישתמש במשאבים שמעבר לכספי הפריימריז מהמדינה – ייחשב עבריין. כך כתב לנו המבקר:

"ככלל, המימון הממלכתי שאושר לאחרונה נועד להוות הכסף הציבורי היחיד לשמש מועמד זכאי (כגון שר או חבר כנסת) לצורך הוצאותיו הישירות לקידום התמודדותו בבחירות מקדימות במפלגה – ולא כל כסף ציבורי או משאבי ציבור אחרים, לרבות תקציב הקשר עם הציבור".

ולשאלתנו על תרומה בשווה כסף:

דוד אמסלם

דוד אמסלם

"תרומה בשווה כסף (לרבות הענקת שירותים בהתנדבות בתנאים הקבועים בחוק) הינה בדרך כלל כמו כל תרומה אחרת". 

בשורה התחתונה: אסור לח"כים להשתמש בשום משאב ציבורי מלבד הקומבינה בגובה 320 אלף ש"ח שח"כ דוד אמסלם סידר להם.

האם הם יעברו על החוק? נראה.

ערכה: שיר שטיין

*

מה הבעיה בחוק מימון הפריימריס? כנסו וקראו

מיקי זוהר משחית את מדינת ישראל

קשה לעקוב אחרי המהלכים שח"כ זוהר מקדם בכנסת האחרונה נגד האינטרס הציבורי. אבל חשוב לנו שהציבור יזכור הכל, כדי הפוליטיקאים יידעו שלציבור אכפת, ושהציבור לא שוכח. (בדיוק בגלל זה סמל סיירת השקיפות הוא 🐘 – פיל היא חיה קהילתית עם זיכרון מצוין).

אז ריכזנו כמה מהמסואבים במהלכים שלו בקדנציה הנוכחית בכנסת (2015-8) כדי שלא תשכחו: המשך קריאה…

נקנסים ומרוצים – מדוע העונשים לעברייני פריימריס כושלים? טור אורח

מדוע פוליטיקאים בכירים ממשיכים לצפצף על חוק ודרישות מבקר המדינה?

טור אורח מאת: ולדימיר בליאק, רואה חשבון ומשפטן

הקנסות הגבוהים אשר ספגו לאחרונה המתמודדים בבחירות על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה, מעלים את השאלה האם ביקורת מבקר המדינה אכן מבטיחה את טוהר הבחירות?

נסביר: על המנצח הגדול, אבי גבאי, הוטל קנס יוצא דופן בחומרתו בגובה של 90,000 ₪, כאשר לצדו גם יצחק הרצוג, אראל מרגלית ועמירם לוין ספגו סנקציות בסך עשרות אלפי ₪:

Image result for ‫אבי גבאי‬‎

אבי גבאי – עבריין פריימריס

  • יצחק הרצוג – קנס בסך 60,000 ₪ (כי חרג מתקרת הוצאות בסכום של 400,832 ₪. כלומר הוציא כמעט חצי מיליון שקל מעל המותר),
  • אראל מרגלית – קנס בסך 30,000 ₪ (חרג מתקרת הוצאות, לא שיקף את מלוא ההוצאות, לא צירף את כל האסמכתאות),
  • עמירם לוין – קנס בסך 20,000 ₪ (בניגוד לחוק, לא הגיש דוח כספי בטענה שבשל הפרישה מהמירוץ לא חלה עליו חובת דיווח).

למרות זאת, וחרף העובדה שהם עברו על החוק (!) התקשורת כמעט והתעלמה מהתוצאות העגומות של דו"ח המבקר. אף הפוליטיקאים, אשר הוזכרו בדו"ח המבקר, לא מיהרו לקחת אחריות והסתפקו בתגובות לקוניות.

חשוב להבין – העבירות האלו לא קורות במקרה. נבחרי הציבור הבכירים האלו, ידעו בכל צעד ורגע שהם עוברים על החוק.

בעשור האחרון משרד מבקר המדינה מדי מערכת הבחירות משפר ומעמיק את היקפי הביקורת. כללי המימון וההתנהלות חדים וברורים, ההנחיות מפורטות להפליא. כל מועמד מלווה על ידי יועצים משפטיים ורואי חשבון, אשר גם מאשרים את הדיווחים המועברים למשרד המבקר.

כלומר, אין כאן סוגיות חשבוניות מורכות או מרחיקות לכת. יש להיצמד ללשון החוק ולהנחיות, לשמור אסמכתאות ובעיקר לא לחרוג מתקרות התרומות והוצאות המותרות. אך אפילו את המעט האלו גבאי, הרצוג, (ואפילו המועמדת דינה דיין) לא עשו.

כיצד קורה מצב שבו אנשי ציבור בעלי ניסיון עסקי ופוליטי חוטפים קנסות כה כבדים ממבקר המדינה? כאן לא ניתן לברוח מהתחושה כי אם אבי גבאי מגיע לחריגה של 513,329 ₪, שהיא בעצם לא פחות מ-35% מתקרת ההוצאות המותרת בקמפיין, לא מדובר בטעות תמימה, אלא בשיקול מחושב, שלוקח בחשבון גם אופציה של הטלת קנסות.

הרי גבאי, מרגלית והרצוג – כולם אנשים אמידים, שיכולים להרשות לעצמם להוציא מכיסם עשרות אלפי ₪ קנסות, ובעצם לנהל קמפיין בחירות שכולו זלזול בוטה בחוקי מימון מפלגות. זלזול בוטה בבוחרים, בכולנו.

אנשי מפלגת העבודה הם לא היחידים שנכנסו ל"פנקס השחור" של המבקר. רק בחמש השנים האחרונות עשרות פוליטיקאים קיבלו קנסות ודוחות שליליים על התנהלותם הלא תקינה במסגרת הבחירות המקדימות, ביניהם נפתלי בנט (פעמיים, בסך הכל לא פחות מ-95,000 ₪), דני דנון, גילה גמליאל, איילת שקד, ציפי חוטובלי, וזאת רשימה חלקית. עוד?

  • בנט למשל לא פירט הוצאות בגובה של 9.6 מיליון שקל מכספי הציבור שהוציא הבית היהודי בבחירות. הייתם מסכימים להעסיק עובד שמעלים כמעט 10 מיליון שקל ללא קבלות? ועדיין, הוא חטף קנס קטן בגובה של 65,000 ₪ בלבד.
  • שרת המשפטים איילת שקד נקנסה לפני מספר שנים על ידי המבקר ב-5,000 ₪ לאחר שהייתה בגרעון של 152 אלף ש"ח בתום הפריימריז ולא ניהלה את חשבונותיה בהתאם לחוק והנחיות המבקר.
  • שגריר ישראל באו"ם דני דנון גם ספג ביקורת קשה וקנס בסך 20,000 ₪, היות ולא דיווח על התרומות במועדים הקבועים בחוק, חרג מתקרת ההוצאות ולא צירף אסמכתאות.

מה מאחד אותם? איש מהם לא באמת נפגע מההתנהלות הלא תקינה, לא ציבורית ולא פוליטית. וכאן קבור הכלב. כאן טמונה הבעיה הגדולה של דוחות מבקר המדינה במסגרת חוקי מימון מפלגות: לדוחות הללו אין באמת שיניים, במיוחד לא מול פוליטיקאים עשירים.

לאחר מספר "פושים" וכותרות משניות, סדר היום התקשורתי משתנה, עובר לנושא הבא ופוליטיקאי עבריין ממשיך בדרכו. חוסר עניין ציבורי לתופעה מאפשר, לדוגמא, לאורן חזן לשלוח למשרד מבקר המדינה דיווח פיקטיבי (ללא פירוט תרומות והוצאות הקמפיין), ולדינה דיין להגיש בניגוד לחוק, באיחור של מספר שבועות, דו"ח כספי שלא מגובה באסמכתאות, "שיש בהן לבסס את הדיווח הכספי", כלשון המבקר. משמע, אנו לא באמת יודעים לאילו מטרות הוצאו כספי הפריימריז.

והכי עצוב: אין עדיין בקרב הבוחרים הבנה, כי גם זו שחיתות. כי במקום שבו כספים לא חוקיים קובעים תוצאות ואין שוויון הזדמנויות בין המועמדים, טוהר הבחירות נפגע בצורה אנושה.

כל עוד לא תשתרש כאן תפיסה, כי עבירה על חוקי מימון מפלגות היא הלכה למעשה זיוף תוצאות הבחירות, הפוליטיקאים ימשיכו לצפצף על ניהול תקין ולצחוק כל הדרך לעמדות מפתח.

 

ולדימיר בליאק

לעומת זאת סנקציות משמעותיות, שיכללו בנסיבות מסוימות פסילת מועמדים, בחירות חוזרות ואף הגשת כתבי אישום פליליים נגד הפוליטיקאים שסרחו, ייצרו את ההרתעה הנדרשת וינכו את מערכות הבחירות מכסף לא חוקי. אלא שאותם פוליטיקאים שסרחו הם אלו שקובעים את הכללים. ובינתיים לא רק שהם לא מחמירים אותם, אלא ההפך. בצלאל סמוטריץ מהבית היהודי למשל, נלחם בשנה האחרונה במשרד מבקר המדינה ופועל לצמצום סמכויותיו. מה ששמעתם.

אמנם אנו לא יכולים לחוקק חוקים, אך אנו כן יכולים להזכיר לכם שוב ושוב את הפוליטיקאים שצוחקים על כולנו. אז הנה שוב שמות הבולטים בהם שעברו על החוק: אבי גבאי, נפתלי בנט, איילת שקד, דני דנון.

תחשבו פעמיים אם אילו הפוליטיקאים שאתם רוצים לראות בעמדות כוח, אחרי שנכשלו במבחן כל כך בסיסי.

בליאק הוא נציג "יש עתיד" במוסדות הציוניים.

עורך: תומר אביטל

 

ועדת שרים לענייני חקיקה סיקור צל 8 – ה״חבורה״ של אמסלם

בסיקור הצל נביא לכם השבוע עדויות לכך שהממשלה דוחה חוקים פשוטים וחשובים גם אם היוזמים שלהם חברי קואליציה וגם אם הממשלה בעצם בכלל תומכת בהם. מצד שני, אם אתה ב״חבורה״ של יו"ר הקואליציה דוד אמסלם  – אתה מקבל יחס אחר. המשך קריאה…

למה אנחנו נדבקים לוועדת השרים לחקיקה?

כל מה שלימדו אתכם בשיעורי אזרחות – זה שקר. טוב, לא שקר, פשוט לא מדויק ברמה מחרידה. זוכרים את שרשרת החקיקה (טרומית, ראשונה וכו')? בינה לבין המציאות אין כמעט כלום. האם חוק יעבור – את זה לא מחליטים ח"כים לפי צו ליבם. אפילו לא לפי ההסכם הקואליציוני שנחתם אחרי הבחירות. המשך קריאה…

כשרגב צעקה על מסי, הקואליציה דחפה לכם יד לכיס

סאגות ארגנטינה והאירוויזיון חשובות – הן מראות לעם ישראל את המחיר שאנחנו נאלצים לשלם בגלל מנהיגות רדודה. אלא שממש באותו זמן מקדמת הקואליציה מהלכים יקרים להחריד שאף אחד כמעט לא מדבר עליהם. מהלכים מסואבים שעוברים מתחת לרדאר משום שהם פחות "סקסיים". המשך קריאה…

סודות שאבי ניסנקורן אוהב במיוחד: סקירת צל 4 להסתדרות החדשה

השבוע בסיקור הצל של ההסתדרות:

  • ביקורת פנים של ההסתדרות מרמזת על חוסרים בקופות ועדי עובדים.
  • למה מרמזת ולא אומרת במפורש? כי ההסתדרות מסתירה את דו״חות המבקר, אז לכו תדעו.
  • למה מסתירה? על פי ההיגיון של ההסתדרות, אם נחשוף את ממצאי הביקורת, מושחתי הוועדים יהיו חשופים לפגיעה ואז אף אחד לא ירצה להיות בוועד.
  • מה יש לנו להגיד על זה? אם דו״ח הביקורת יהיה שקוף – מי שלא ירצה להיפגע פשוט לא יגנוב.
  • ולקינוח: האם יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מסתיר את הדו״ח כדי לשמור את ועדי העובדים בכיס שלו?

לסיקור הצל הקודם של ההסתדרות

נתחיל:

"מה? לחשוף את דו״חות הביקורת?! אף אחד לא ירצה להיות יותר בוועד!"

זו הייתה נקודת השיא בדיון שהתקיים במוסד השיפוט של ההסתדרות לפני כשבוע בו נכח כתב הצל שלנו עידן בנימין. רגע לפני שנגיע לדיון, נסביר בקצרה מהו מוסד השיפוט.

מה זה מוסד השיפוט?

ההסתדרות, בהיותה גוף עצמאי וגדול, מחזיקה מוסד שיפוט פנימי משל עצמה. מוסד השיפוט הוא עצמאי והיו"ר שלו ממונה ברוב של שני שלישים מבינ"ה (הגוף שמשמש מעין "כנסת" של ההסתדרות). השיפוט מהווה ערכאה ראשונה ושנייה לפני שהעתירות מגיעות לבית משפט השלום.

כלומר, יש למצות את ההליכים בתוך ההסתדרות לפני שעותרים לבית המשפט. 'השופט' חייב להיות שופט בדימוס או משפטן חבר הסתדרות, ובסמכותו לקנוס או להשעות עובד הסתדרות ואף להורות על פיטוריו.

150 דו"חות "מתחת לשולחן"

בכתבה הקודמת סיפרנו לכם על הביקורות שכן קיימת בהסתדרות: ביקורת פנים וביקורת של מבקר המדינה. מבקר הפנים מבקר את התנהלות מרחבי ההסתדרות ולעיתים גם חברות נספחות, כמו החברה למרכזי תרבות וספורט.
מי שומר על כספי הוועדים המקומיים? בכל ארגון שבו יש ועד עובדים ישנה גם קופת ועד. מבקר הפנים של ההסתדרות יכול וצריך לבקר גם את התנהלות הוועדים המקומיים, הקטנים. והוא אכן עושה זאת. בערך. בעצם לא ממש. ולהלן הקומבינה: המבקר הפנימי ממנה קבלן משנה שיערוך את הביקורת ויגיש דו״ח בעניין.

למה קומבינה?

הדו"חות האלו חסויים מפני שבוצעו בידי קבלן משנה. היחידים שיראו אותם הם יו"ר ההסתדרות ויו"ר בינ"ה. איתמר אביטן, חבר בינ"ה שיושב באופוזיציה של ההסתדרות, גילה זאת לפני כשנה וביקש את הדו"חות המוסתרים. לא רק מתוקף היותו חבר בינ"ה, אלא מתוקף היותו חבר בוועדת המבקר.

מהי ועדת המבקר? ועדה של נציגי בינ"ה הדנה בדו"חות הביקורת, מזמנת את מושא הביקורת ועוקבת אחר ליקויים ותיקונם. יו"ר ועדת הביקורת בהסתדרות הוא חבר בקואליציה ולא באופוזיציה, בניגוד למה שקורה בכנסת (ובתכלס בניגוד להיגיון הבריא).

אז אביטן ביקש לקבל לידו את הדו"חות. ההסתדרות מצדה סירבה בטענה שהמבקר הוא לא זה שכתב את הדו״חות ומכאן שהיא אינה מחויבת להעביר אותם הלאה. עוד טענה ההסתדרות כי תלונתו של אביטן קנטרנית, שהוא אינו זכאי לקבל דו"חות רטרואקטיבית ושכלל אין לו סמכות לדון בנושא מכיוון שבעת מסירת הדו״ח לא כיהן כחבר ועדת המבקר.

חברי האופוזיציה של בינ"ה לפני הדיון

תארו לכם לרגע שהוועדה לביקורת המדינה של הכנסת לא הייתה יכולה לדון בנושאים שעלו לביקורת לפני שנתיים או שלוש, כי יו"ר הוועדה חבר בה רק חודשיים. התנהלות כזו הייתה מבטלת את כל מונח הביקורת, שכן לא ניתן לבצע כך מעקב והביקורת הופכת מעניין ממסדי לעניין אישי. זה, כמובן, מופרך – לא סביר שחבר בארגון כלשהו יתעלם ממה שהיה לפניו ויתייחס לארגון כאילו נולד כל שנה מחדש.אבל תראו את המענה של ההסתדרות לתביעותו של אביטן. שם חושבים אחרת:

ההסתדרות אף טוענת כי חשיפת הדו״חות תפגע בוועדי העובדים ובשיתוף הפעולה שלהם עם מעסיקיהם. לדעתנו, אם יש פגם בעבודת הוועד – צריך פשוט לפעול לתקנו. אם יש מעילה בכספים ואי סדרים – חייבים להגיש תלונה במשטרה. מי שאינו יודע לנהל קופת ועד – לא צריך לנהל קופה כזו. פשוט. בכספי ציבור יש לנהוג בזהירות יתרה.

אגב, כפי שתוכלו לראות מיד, מדובר בלא פחות מ-150 דו"חות שהוגשו בשלוש השנים האחרונות. כלומר, 150 ועדי עובדים מקומיים עברו ביקורת שתוצאותיה סוד הן. וגם בזה מודה ההסתדרות בכתב ההגנה שלה:

 

אם נשים שניה בצד את אביטן, מי שעוד צריכים לקבל את דו"חות הוועד לידיהם (אולי לפני כולם) – הם העובדים עצמם. כלומר, אם אתם עובדים במפעל שבו נערכה ביקורת – תוצאות הביקורת חייבות להיות בהישג ידכם. במענה לעתירתו של אביטן (ראו מטה) וגם בדיון שנערך במוסד השיפוט נאמר כי בדו"חות עצמם מצויין שיש להביאם לידיעת ציבור העובדים. ומי ימסור לכם את הדו"ח? האדם שמעל בכספכם? בהצלחה.

"אף אחד לא ירצה להיות חבר בוועד"

בזמן הדיון בבית הדין של ההסתדרות, כאשר השופט עו"ד וינבויים שאל את עו"ד מור חלד, המייצגת את ההסתדרות, למה כל כך חשוב להסתדרות לשמור על הדו״חות האלו בסוד, חלד הודתה כי חסר כסף בקופות של חלק מהוועדים. כלומר, יש חשש לכאורה של גניבה מקופות ועדי העובדים וההסתדרות לא רוצה לספר את זה לעובדים המשלמים מכספם לקופת הוועד המקומי.

החלק הזה בדיון בבית הדין הוא לא פחות ממחדל:

עו"ד חלד: "למה זה סוד? אנחנו רוצים לחשוף עכשיו 150 ועדים לאיזושהי גחמה שכל אחד שהוא במקרה חבר בינ"ה, שיבוא אחר כך ויגיד היה חסר לו 10 שקלים בקופה אז בוא חבר הוועד הזה וחבר ועד אחר. יש לנו עניין גם לשמור על פרטיותם של חברי ועד העובדים, אחרת אף אחד לא ירצה להיות חבר ועד עובדים".

השופט: "מנסיוני אין חשש כזה".

אביטן (התובע את הדו"חות): "שלא יגנוב".

או במילים שלנו: חוסר שקיפות מעודד שחיתות. עורכת הדין המייצגת את ההסתדרות מגמדת את התופעה ל-10 שקלים. אבל אם אתם חושבים שנפל ליו"ר הוועדה מטבע של 10 שקלים אתם טועים. קחו לדוגמא את הסיפור הבא.

לפני שנה התפרסם סיפור קטן במקומון רמת השרון. יו"ר ועד עובדים גנב מאות אלפי שקלים מקופת הוועד. "מכתב האישום עולה כי בין השנים 2013 – 2015, בעשרות הזדמנויות, בעודו מורשה מטעם עובדי החברה להיות אמון על קופות החיסכון שלהם, תוך תכנון, תחכום ולאורך זמן רב, זייף הנאשם שיקים מחשבונות קופות החיסכון", כותב העיתונאי מיכאל פרוסמושקין.

חברי הוועד רצו למשוך כסף מהקופה ופשוט גילו שהיא ריקה. איפה ועד העובדים האחראי על כספי העובדים? לא יודעים. האם נעשתה ביקורת קודמת לחשיפת המעילה? לכו תדעו, הדו״חות מוחבאים. והעובדים? נשארו בלי הכסף.

מוסד השיפוט של ההסתדרות

מדוע יו"ר ההסתדרות מסתיר את הדו״חות האלו? מדוע אינו מוכן להעביר אותם לוועדת הביקורת?

משיחות שקיימנו עם עובדים שונים וחברי אופוזיציה של בינ"ה בניסיון לענות על השאלה הזו מסתמן שליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן אין באמת מה להסתיר בדו״חות האלה בנוגע לעצמו. אז מה הערך של הדו״חות האלה בעצם? עבור הנהגת ההסתדרות ייתכן ומדובר במנגנון לחץ על העובדים. חישבו לרגע. רק יו"ר ההסתדרות ומספר עובדים מצומצם מכירים את דו"ח הביקורת. נגיד שהדו״ח חמור ומעיד על מעילה בכספי ציבור. עכשיו יו"ר הוועד המקומי נמצא בכיס של ניסנקורן. והרי ידע הוא כוח, בעיקר כשלא כולם יודעים שיש לך אותו.  

על מי מחפה יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן?

חזרה לדיון בבית הדין של ההסתדרות.

השופט וינבוים: אני רק לא מצליח להבין. אם יש ועד באיזשהו מקום מסוים. שם כן מפורסם?

עו"ד חלד: לעובדים.

השופט וינבוים: מה זה לעובדים? שם את לא מפחדת שזה יהיה לכלל הציבור?

עו"ד חלד: בוודאי שלא.

השופט וינבוים: למה, יש שם חבר אופוזיציה, ההוא חבר האופוזיציה שבאותו ועד בכלל לא קשור לשום סודיות. הוא (איתמר אביטן, ע.ב) עוד לפחות אומר שאם הוועדה תגביל אותו בסודיות הוא ישמור על סודיות. שם אף אחד לא קשור על שום סודיות, על איזה סודיות את שומרת פה? לא הבנתי. חברי הוועד שם מאותו אזור כולם יודעים שמישהו חס וחלילה גנב.

עו"ד חלד: אבל לא מדובר פה על גנב.

השופט וינבום: אז לא גנב, הכל בסדר.

עו"ד חלד: כל עובד זכאי לראות מה נעשה בכספים שהוא משלם לוועד העובדים. כי הוא עובד. לדוגמא, עובד בימ"ש השלום בראשון זכאי לראות מה נעשה בקופה של הוועד. לא כל אחד אחר זכאי לראות מה נעשה.

השופט: למה?

עו"ד חלד: כי הם צריכים לתת דין וחשבון לעובדים שלהם.

אך בשורה התחתונה העובדים לא רואים את דו"חות הביקורת. גם אנחנו ב׳שקוף׳ ביקשנו לראות את הדו״ח. התשובה הייתה לא.

בנק איגוד – התנהלות מעוררת דאגה בכספי עובדים

בפעם הקודמת הבאנו סקירה על ביקורת הפנים של ההסתדרות. מאז המשכנו לחקור ומצאנו כי מבקר הפנים כן ביקר ארגון עובדים אחד – ועד בנק איגוד. לפי הדו״ח, ועד העובדים של בנק איגוד ניהל את כספיו כמו ילד בן חמש עם שטר של 200 שקל בחנות ממתקים. מלבד הסעיפים ה"משעממים", כמו התחמקות מהקמה של ועדות ואישור תקציב, מצאה הביקורת שיקים פתוחים חתומים מראש, הזמנת ארוחות ללא הגבלה למזכירות הוועד, חלוקת שוברי רכישה ללא בקרה ותקציבים בלתי מאוזנים.

את הביקורת המלאה תוכלו למצוא בדו"ח בעמוד 385.

פתרון ההסתדרות לשחיתות

אנחנו מוזרים. חשבנו שלהסתדרות יש רצון לשפר את הפיקוח ואת השקיפות כדי למנוע שחיתות בעתיד. אבל היא עושה בדיוק ההיפך. במכתב שיצא בשבוע שעבר לוועדת החוקה של בינ"ה הוזמנו חברי הוועדה לישיבה שתתקיים ביום שני הקרוב. על סדר היום: ביטול חובת מינוי ועדת ביקורת בוועדי עובדים.

בכל ועד עובדים אמורה לכהן ועדת ביקורת של עובדים שמטרתה לפקח על עבודת היו"ר. אותה ועדה אמורה לקבל לידיה את אותם דו״חות ביקורת "חסויים". אותם דו״חות שלא מוכנים להעביר לדיון בוועדת המבקר של בינ"ה. האם קיימת ועדה כזו בכל ארגוני העובדים? לא.

השבוע, כשיבטלו את ועדת הביקורת הפנימית של הוועד שלכם – אף אחד לא יכול לראות את הדו״חות האלה יותר. ההסתדרות מבקשת בסעיף אחד לחייב הקמת ועדת ביקורת בארגון עובדים ובסעיף אחר מאפשרת לוועד לבטל את הוועדה בסיכום עם ההסתדרות (ארגון הגג). מבנה מושלם לשחיתות.

הרומן של טלי חירותי-סובר עם אגודות עותמאניות

אם יש משהו שאנו ב׳שקוף׳ אוהבים זה להיתפס לליקויים ולא לשחרר מהם עד שיתוקנו. לא להוציא כתבה ולדפדף הלאה לדבר הבא.

טלי חירותי-סובר כותבת זה שנים רבות על ההסתדרות בעיתון דה מרקר. פנינו אליה וניסינו להבין איך היא עדיין לא ויתרה. "ההסתדרות היא גורם מרכזי בשוק העבודה הישראלי שמשפיע על חיי כולנו, בין אם אנחנו מודעים לכך בין אם לא״, אומרת לנו חירותי-סובר. ״על אף זאת, ובחסות סטטוס האגודה העות׳מאנית, ההסתדרות נגועה בחוסר שקיפות קיצוני, שמאפשר הסתרה של שיטות ניהול תמוהות, נפוטיזם, מקורביזם ובעיקר בזבוז מקומם של  כספי החברים, המורכבים בין היתר מהחוליות החלשות בחברה".

טלי חירותי סובר. דה מרקר

אבי ניסנקורן משחיר את כלל ארגון העובדים בגלל כמה תפוחים רקובים

ההסתדרות נלחמת על הסתרה למען קומץ ועדים הגונבים כסף מציבור העובדים. טרם הבנו מה בדיוק היא מסתירה או למה, אבל אנחנו כן יודעים שהסתרה כזו פוגעת בעבודה השוטפת של ההסתדרות ובהסתדרות בכלל. במקום לבעוט בישבן לראשי ועדים שסרחו ולהגיש עליהם תלונה במשטרה, הנהגת ההסתדרות הופכת את עצמה לשותפה לדבר עבירה ומשחירה בכך את אלה מהוועדים שכן נוהגים בכספי העובדים בזהירות המתבקשת.

לצערנו ההסתדרות סרבה להגיב לכל השאלות שהצגנו בפניה.

ומה אתם יכולים לעשות?

אם אתם עובדים מאוגדים, בקשו מהוועד שלכם לדעת האם בוצעה בארגון שלכם ביקורת בשנתיים האחרונות. אם כן, בקשו לקבל את הדו״ח – זו זכותכם. שלחו לעידן את התשובות שקיבלתם. 

אנחנו לא תמימים. אנחנו יודעים שלבקשה כזו יכולות להיות השלכות כלפי המבקש. לכן, אם מסיבה כלשהי אתם חוששים לעשות זאת, ספרו לנו על זה בתיבת ההדלפות האנונימית והסופר מאובטחת שלנו. אנחנו נתכנן באופן דיסקרטי מהלך לחשיפת הדו״ח. נתראה שבוע הבא 😍

*

כתב: עידן בנימין

עריכה: שיר שטיין

עריכה והכוונה: תומר אביטל