תרגילים מלוכלכים להעברת תקציבים, צ'ופרים לבנקים – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף?

בחנו את עצמכם – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף. בהצלחה!

לכתבות המלאות:

נציג הקהילה האתיופית ברשימה של גנץ: לוביסט לשעבר

אחרי שבעבודה ניסתה להשתלב לוביסטית (בהירה ברדוגו), ובליכוד הצליחה (קרן ברק) – אנחנו חושפים שגדי יברקן, נציג הקהילה האתיופית ברשימת חוסן לישראל, עבד בחברת "פוליסי" ונהנה בעבר מתרומה גבוהה מבעלי החברה, בוריס קרסני

| שבי גטניו |

גדי יברקן, נציג קהילת יוצאי אתיופיה ברשימת "חוסן לישראל", הועסק בעבר על ידי הלוביסט בוריס קרסני, בעל חברת הלובינג "פוליסי". יברקן אף זכה מקרסני לתרומה בגובה 25,000 ש"ח כשהתמודד בבחירות המקומיות ברחובות.

יברקן היה ממובילי המאבק לשוויון של יוצאי אתיופיה ועלה לכותרות לראשונה ב-2007, כאשר התעמת עם עו"ד רם כספי – שבאותה תקופה יוחסה לו בתקשורת אמירה לכאורה פוגענית כלפי יוצאי אתיופיה ("הם סוג ב"). יברקן, אז יו"ר מטה המאבק לשוויון חברתי ליהודי אתיופיה, אמנם התעמת עם כספי – אך בהמשך השניים דווקא התחברו.

גדי יברקן ועו"ד רם כספי. בהתחלה התעמתו, בהמשך התחברו

שנה לאחר מכן, החל יברקן לפעול בכנסת כלוביסט של "פוליסי", חברת הלובי העוצמתית בבעלות בוריס קרסני. "פוליסי" אישרו בפנינו את המידע ומסרו כי יברקן אכן "עבד 8 חודשים ב-2008".

הקישור בין יברקן, הלוביסט קרסני ועו"ד כספי שב ומופיע ב-2013, כאשר יברקן התמודד בבחירות המוניציפליות ברחובות. מרשומות מבקר המדינה עולה כי קרסני תרם להתמודדות של יברקן כ-25,000 ש"ח. לפי פרסום של מקומון ברחובות, מדובר היה בתרומה הגדולה ביותר של אדם בודד באותן בחירות. כספי תרם ליברקן באותן בחירות 4,518 ש"ח.

בוריס קרסני הוא אולי הלוביסט הוותיק והחזק בישראל. החברה שבבעלותו, "פוליסי", מייצגת בכנסת ובמשרדי ממשלה עשרות גופים מסחריים מהגדולים בישראל: איגוד הבנקים, איגוד חברות הביטוח, פיליפ מוריס, תנובה, אסם, התאחדות הקבלנים, גוגל, eBay ועוד. כל אלה מעוניינים לקדם אינטרסים מסחריים מול חברי כנסת, שרים ופקידות ציבורית.

מה הבעיה בלוביסט שהופך להיות ח"כ? כתבנו על כך פה.

תגובות

אז למה קרסני תרם כל כך הרבה כסף ליברקן בבחירות של 2013? שני הצדדים סירבו לספר לנו.

מ"פוליסי" נמסר כי יברקן לא הועסק על ידי החברה מעבר לאותם 8 חודשים, אך אין להם מידע לגבי העסקה אפשרית של יברקן בעסקיו האחרים של קרסני בארץ ובחו"ל.

פודקאסט חדש של שקוף: 10 דקות

פודקאסט חדש מבית שקוף: "10 דקות" עם אסף נתיב. בכל פרק ניתן הסבר פשוט לנושא מסובך, בעשר דקות בדיוק. הפודקאסט זמין בכל המכשירים והאפליקציות הפופולריות, וגם כאן למטה להאזנה ישירה

פרק ראשון:

  • שוחחנו עם עו"ד יובל יועז על תיקי ראש הממשלה נתניהו לאורך השנים – החל מפרשת בר-און-חברון (שהיא, בעיניי יועז, הפרשה החמורה מכולן) ועד תיק 4000. יועז הוא מרצה למשפטים וממייסדי התנועה לטוהר המידות.

  • מיד לאחר מכן התכנסנו לפרק בונוס בו הרחבנו אודות דעותינו האישיות לגבי תיקי נתניהו.

האם עיריית תל אביב מנסה להסתיר מידע מתושביה?

חופש המידע הוא לא תחום פופולרי באחת הערים המתקדמות בישראל: הפרוטוקולים אינם משקפים את הדיונים, הסכמי ניגודי העניינים מוסתרים, עתירות לבית משפט נדרשות בשביל מידע בסיסי שמחויב בפרסום על-פי חוק. המענה לבקשות חופש מידע בעיריית תל אביב הוא כנראה מהגרועים שיש. כתבה מקדימה לתחקיר אודות מערך התכנון והבנייה בישראל

| איל מגדלוביץ' |

כאשר יצאנו, בהנחיית המו"לים של שקוף, לחקור את מערכת התכנון והבנייה בישראל בכלל – ואת הוועדות המקומיות בפרט –  הבנו מיד כי יש צורך בבדיקה נרחבת: לצד חוקי התכנון והבנייה, עלה צורך להתעמק גם בחוקים משלימים, פקודת העיריות, לחשוף ניגודי עניינים וללמוד נהלים פנימיים, כל זאת לצד בחינה של מקרים ספציפיים ומייצגים – שיכולים ללמד על המצב בכללותו.

בהתבסס על מידע רב שהגיע לידינו, החלטנו להתמקד, בין היתר, במערך התכנון בעיריית תל-אביב. האופטימיים (או התמימים) שבינינו, היו יכולים לצפות כי איסוף המידע מעירייה המתהדרת כי "שמה לה למטרה להנגיש מידע ציבורי המופק ונאסף ביחידות העירוניות השונות, לשימוש הציבור", ומפעילה מערכות מידע דיגיטליות משוכללות, יהיה החלק הקל.

לצערנו, הסתבר כי מילים לחוד ומעשים לחוד. לא רק שהמידע שסברנו שהוא קריטי לבדיקה איננו זמין, שיחות שקיימנו עם פעילים חברתיים ועמותות מעלים תמונה בעייתית במיוחד: המענה לבקשות חופש מידע בעיריית תל אביב הוא כנראה מהגרועים ביותר שיש, ולעיתים אף חורג מהמותר או הנדרש בחוק.  

תל אביב – מובילה בהגבלת המידע?

השוואה שערך הפעיל החברתי דוד הברפלד בין הערים החברות בפורום ה-15 (הגדולות בישראל, חיפה, באר שבע, תל אביב וכו'), מעלה כי בשנת 2016, עיריית תל אביב "הובילה" בהפרש ניכר בסירוב לבקשות חופש מידע. כמעט 20% מהבקשות סורבו (ממוצע פורום ה-15: 6.3%). כמו כן, העירייה קטפה את המקום הראשון גם במשך זמן הטיפול, כאשר 42% מהבקשות המתינו בין 30 ל-60 יום (ממוצע: 15.3%) ו-19% מהבקשות המתינו בין 61 ל-90 יום (ממוצע 6.1%).

חשוב לציין כי פרסום נתוני הטיפול בבקשות לחופש המידע נדרש מהרשויות בחוק, ולמרות זאת עיריית תל אביב לא הואילה לפרסם את המידע אודותיה – אלא רק לאחר שהברפלד פנה ליועץ המשפטי לעירייה ואיים כי יעתור לבית המשפט. ואם זה לא מספיק, מידע אודות העתירות שהוגשו נגד החלטות הממונה לחופש המידע בעירייה – טרם פורסמו כנדרש.

מה מסתתר ביומנים?

הברפלד עצמו, הפעיל בין היתר במאבק נגד המגדלים שצפויים להיבנות בכיכר אתרים, עתר לבית המשפט לאחר שהממונה על חופש המידע בעירייה סירב להעביר לידיו חומרים אודות הטיפול העירוני בכיכר. והוא לא היחיד: גם עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", ניהל ומנהל מאבקים עיקשים מול סירוב העירייה למסור מידע בנושאים שונים.

עתירה אחת של עו"ד מן הוגשה בעקבות הסירוב לפרסם את יומן מהנדס העיר, ועתירה אחרת הוגשה בנוגע ליומן מנהל אגף הנכסים. חשוב להזכיר כי שני בעלי התפקידים הללו הם פקידי ציבור, שתושבי תל אביב משלמים את משכורתם. בעבודתם יש עניין רב לציבור – ואין כל סיבה שתושבי העיר לא יוכלו לבקר אותה. למרבה השמחה, גם בית המשפט חשב כך: יומן מהנדס העיר כבר פורסם, ובדיון בעתירה בנוגע ליומן מנהל אגף הנכסים השופט הותיר פתח לאופטימיות זהירה.

כמה זמן לוקח להשחיר פרטי תעודת זהות?

הגשת עתירה לבית המשפט דורשת ידע ומשאבים רבים ולכן, למרבה הצער, איננה אפשרות שעומדת לרשות מרבית המסורבים.

"נראה שיש הבחנה בין אזרחים לגופים מוכרים", מסר לנו עו"ד אור סדן, היועץ המשפטי של התנועה לחופש המידע. כך קרה כאשר פעיל חברתי אחר (שמו שמור במערכת), נאלץ להמתין למעלה משישה חודשים – מעל ומעבר למותר בחוק – עד שקיבל מענה על בקשתו לקבלת הסכמי ניגוד העניינים של חברי המועצה הקודמת. עריכת הסכמי ניגוד עניינים נדרשת בחוק מכל חברי המועצה (מתוקף חברותם בוועדת התכנון המקומית) – כך שלא ברור מדוע לשלוח מסמך שכבר אמור להיות מוכן לקח כל כך הרבה זמן. נכון, החוק מאפשר "להשחיר" פרטי מידע מטעמי פרטיות – ועדיין, קשה להשתכנע כי השחרה של מספרי תעודת זהות דורשת זמן כה רב.  

בהקשר זה ראוי לציין כי החוק דורש להעמיד את הסכמי ניגוד העניינים לעיון הציבור, לפי הוראות שיתקין שר האוצר בנושא. אך מה? שר האוצר לא מצא זמן להתקין הוראות כאלה. אולי הגיע הזמן לעשות זאת?

מעיון בהסכמים שכבר פורסמו, ניכר כי הם חסרים ורחוקים מלשקף את מכלול האינטרסים הסמויים והגלויים של חברי המועצה: בעוד שחברים מסוימים מפרטים אודות עסקיהם הנוכחיים והקודמים, ועל הלקוחות המרכזיים שעבדו עמם, אחרים מסתפקים במילים בודדות. כן נמצאו נדמה אי-דיוקים בפרטים שמסרו חברי המועצה, ופרטים אחרים חסרים לחלוטין.

בכל מקרה, אפשר לומר בוודאות כי ההסכמים רחוקים מלהסביר, לדוגמא, יציאות של חברי הועדה המקומית מדיונים בטענה לניגוד עניינים.  אותו פעיל ביקש מהעירייה את רשימת המקרים בהם חברי המועצה הצהירו בישיבות על ניגוד עניינים שלא מופיע בהסכמים שלהם. דרישה זו כלל לא נענתה. האם עיריית תל אביב מנסה להסתיר מידע?

על הניסיון לחשוף ניגוד עניינים

גם אנחנו ב"'שקוף" הגשנו בקשות חופש מידע, ובפרט בקשה בה דרשנו לקבל את הסכמי ניגוד העניינים של חברי המועצה הנוכחית. חודש חלף ממועד הבקשה, ולמרות שכאמור ההסכמים אמורים להיות מוכנים במגירה, לאור המדיניות המצטיירת בעירייה הנחנו כי לא נקבל את המידע בקרוב. מה עשינו בנושא? פנינו באופן אישי לחברי המועצה וביקשנו מהם לפרסם את הסכמי ניגוד העניינים שלהם באופן וולונטרי.

ראש העיר תל אביב, רון חולדאי. כל חברי סיעתו התעלמו מבקשותינו.

למרבה הצער, ברוב המקרים אפילו לא זכינו לתשובה – בדגש על חברי סיעתו של ראש העיר חולדאי, שהתעלמו מאיתנו כולם. היחידים שהסכימו לחשוף את הסכמי ניגוד העניינים היו חבר המועצה וסגן ראש העיר, אסף הראל (סיעת "אנחנו העיר"), סגנית ראש העיר, מיטל להבי, וחברת המועצה סיגל ויצמן אהרוני (שתיהן מסיעת מרצ), ושלוש חברות סיעת "רוב העיר": חן אריאלי, ציפי ברנד ושלי דביר.

מעניין להזכיר כי עם הפנייה הראשונה שביצענו ל"רוב העיר", נמסר לנו כי חברת המועצה חן אריאלי היא שתשלח באופן מרוכז את הסכמי ניגוד העניינים של חברי סיעתה. לאחר שזה לא קרה, התברר כי הוחלט כי כל חבר מועצה ישלח את ההסכם בנפרד. עד היום לא זכינו להתייחסות מחן קראוס, יניב בנישו ויצמן ואסף זמיר – מי שכיהן עד לאחרונה כסגן ראש העיר, והוא המצטרף הטרי למפלגת "חוסן לישראל". לא נותר לנו אלא לתהות מה הוביל לשינוי בהחלטה – ובכל מקרה לפרגן למי שכן שלח (כאמור: חן אריאלי עצמה וכן ציפי ברנד ושלי דביר).

אסף זמיר, המצטרף הטרי למפלגת "חוסן לישראל" – לא חשף את הסכם ניגוד העניינים שלו בעירייה.

חופש מידע OUT, שיתוף הציבור IN?

לצד הדברים הללו, חשוב לומר כי עיריית תל אביב מצטיינת בפרסום מידע ייזום ומפעילה תכנית עירונית לשיתוף ציבור. מהבחינה הזו, היא כנראה הרשות המובילה בישראל.

לצד זאת, "בשנייה שנכנסים שיקולים דוברותיים, איך הרשות נראית – הם מיד זונחים כמעט כל שיקול שעולה על הדעת, כולל הוראות החוק", אומר גיא זומר מהתנועה לחופש המידע. הנחה זו גם מקבלת ביסוס במחקר שערכה התנועה לחופש המידע: עיריית תל אביב עומדת ב-72% מדרישות השקיפות המוגדרות בחוק – ציון נמוך בהשוואה לכפר סבא, חדרה, חולון, גבעתיים וערים אחרות.

כלכליסט: דירוג השקיפות ברשויות המקומיות, בהתבסס על נתוני התנועה לחופש המידע

ומה בנוגע למידע שכן מפורסם? משיחות עם פעילים חברתיים, עובדים בעירייה וחברי מועצה (חלקם לשעבר), עולה כי נהוג לערוך שינויים בדיעבד בפרוטוקולים ואלה לא משקפים נאמנה את הדיון בפועל. את הטענה הזו מחזקת לא אחרת ממבקרת העיר, אורית שבתאי-פרנק, שכתבה בדו"ח משנת 2017: "הפרוטוקולים הנרשמים בישיבות ועדת המשנה מתוקצרים וערוכים באופן, שלעיתים, מקשה על קורא שלא נכח בישיבה להבין את פרטי הסוגיות שעולות לדיון, הלך המחשבה, התפישות השונות, מגוון הדעות בשיח שבין הנוכחים בדיון ומסגרת הנימוקים לקבלת ההחלטות ולהצבעת חברי הוועדה", והוסיפה: "לעיתים נמצא, כי עובדות חשובות לדיון או החלטות אינן מנוסחות כראוי באופן המותיר מקום לפרשנות משפטית, ואף לא מקבלות ביטוי בפרוטוקול כלל, לדוגמא: הקפדה על תיעוד אישור פרוטוקול ישיבה קודמת, ציון יציאה/כניסה של חברי ועדה במהלך הדיון ועוד".

למרות שהחוק לא מחייב לעשות כך, כדי להתגבר על מה שלדעתנו המבקרת מציירת כ"טעות" ולא כמעשה מכוון, הומלץ בדו"ח לבחון רישום תמליל או להטמיע תוכנה ליצירת אינדקס להקלטה, באופן שיקל על התושב להתמצא בדיון. עיון קצר באתר העירייה מראה כי המלצות המבקרת כנראה לא יושמו.

מה הלאה?

אז האם בעיריית תל אביב חושבים שהנגשת מידע ושקיפות הן בסך הכל מוצר צריכה ממותג שאפשר לנפנף בו ולא, חס וחלילה, מדיניות? לא נותר לנו אלא לקוות כי העירייה תחשוף בפנינו את המידע שביקשנו באמצעות חוק חופש המידע, ומבלי צורך להיגרר לבית משפט.

ובכל מקרה – כבר יצאנו לדרך עם ביצוע התחקיר – עם או בלי שיתוף פעולה של עיריית תל-אביב. אנחנו מבטיחים לחזור אליכם בקרוב עם מידע מעניין.   

תגובות

עד למועד פרסום הכתבה, לא התקבלה תגובה מעיריית תל אביב.

*

עריכה: דפנה לביא

כך פעל הזוכה בפריימריס איציק שמולי עבור ידיעות אחרונות – טור דעה

בנימין נתניהו צריך, לדעתי להישפט על תיק 2000: יש תיעוד לשיחות תן-וקח מכוערות בין ראש ממשלה לבין מו"ל דורסני – הפרשה חשפה לכאורה את קיסרי השלטון והתקשורת כסוחרים תאבי בצע. המוצר? אנחנו. הציבור. אבל מה לגבי חבר הכנסת מהעבודה ששוב ושוב זוכה לסיקור מפרגן מכלי תקשורת לו הוא עוזר?

| תומר אביטל |

ראש ממשלתנו תועד במו"מ שמכיל לכאורה הצעת שוחד. אלא שגם הזוכה הטרי בפריימריז של מפלגת העבודה – איציק שמולי – מתנהג לעתים כמיני-נתניהו. אם תסכימו לקרוא את השורות הבאות בעיניים נקיות, אני מעריך שתסכימו אתי:
(1) שמולי תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם.
(2) שמולי פנה בעבר לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים.
(3) שמולי נמנה עם חברי הכנסת הפועלים לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים (מה שהיה פוגע בהכנסות של ידיעות).
(4) שמולי חבר לקואליציה האחרונה והצביע נגד חוק שביקש להשקיף פרסום סמוי – כתבות קנויות – בכלי התקשורת (אחד ממנועי ההכנסה של קבוצת "ידיעות תקשורת")
*
במקביל זוכה שמולי בקביעות לסיקור חיובי נדיר: קוראי ידיעות אחרונות נתקלים ללא הרף באזכורים מחבקים לשמולי. כאשר mako נענו להצעתי ועשו בדיקה בנושא, הם גילו סיקור חיובי לשמולי בידיעות בתדירות שבועית. כמעט כל הצעת חוק חסרת סיכוי שהגיש שמולי זכתה לכותרת מפנקת. זה דבר שח"כים, במיוחד מהאופוזיציה, יכולים רק לפנטז עליו.
ובעצם, זה סוד גלוי: תשאלו כל איש כנסת על יחסי שמולי-ידיעות והוא כנראה יספר לכם משהו דומה.
הברית עם ידיעות השתלמה: שמולי נבחר אתמול במקום הראשון ברשימת העבודה. כמובן שזו לא הסיבה היחידה להצלחתו. אני, כמו רבים מכם, מעריך את שמולי על המסירות וההשקעה בו הוא נלחם למען שלל סוגיות חברתיות.
אבל לי אישית הספיק די והותר מנבחרי ציבור של פוליטיקה ישנה: כאלו שביומיום מתלוננים על מקררים ריקים (כמטפורה) וזוכים לכותרות, אך לא נלחמים בשורש של הבעיות שמובילות למקררים ריקים: המונופולים, קשרי ההון-שלטון-עיתון, הבריתות הסמויות.
*
שמולי הוא ח"כ חרוץ, מסור וחברתי. כל עתידו הפוליטי לפניו. כטירון, אולי נזקק לגב של מו"ל, אבל היום הוא כבר מוכר בכל בית. לכן, קיוויתי שאחרי פרשת 2000 יחשוף את כל מה שהוא יודע על המנגנון ויילחם בו. במקום זאת נדמה שהוא פשוט השתלב במנגנון היטב.
*
תחשבו על זה: כמה פעמים שמעתם ח"כים ממפלגה כלשהי מדברים על פרשת ביבי-נוני? זו הפרשה השקטה ביותר, אף שחשפה יחסים לכאורה אסורים בין מי שמנהיג את המדינה לבין מתווך המציאות החזק ביותר – נוני מוזס.
בקושי רב, אם בכלל, נשמעים רוב אבירי הפוליטיקה החדשה, שבדרך כלל מרימים קול צווחה על ראש הממשלה נתניהו בגלל כל פרשיה. דווקא מזו הם מתעלמים?
ברור לי שלא מעט מהציבור מחפשים פוליטיקה אחרת לגמרי ממה שהשמאל-ימין מציע היום. לפי הסקרים מדובר כנראה במיליונים של אנשים.
אלא שמדי קדנציה גונבים את הקולות הללו מפלגות מרכז שבטוחות שיביאו משהו שונה, לצד מועמדים צעירים/חדשים שמתקדמים בסולם הפוליטי.
אך כל אלו לא אמיצים דיו להקים תשתית חדשה שתקשה על שחיתות להיווצר. אין בחוסן ישראל, אין בכולנו, אין ביש עתיד, וגם אין בשמולי, גדעון סער וחבריהם שום שקיפות. הם לא מאפשרים לציבור באמת לראות לתוככי המנגנון. זה מוסווה יותר – אבל עדיין נקבל עם כל אלו אותו דבר, רק בעטיפה נוצצת יותר.
כשפרסמתי את זה בעבר שמולי הגיב: "שטויות, אין שום קשר, אני חושב שהחוק (נגד 'ישראל היום'; ת"א) נחוץ כי מודל הדמפינג של 'ישראל היום' מפרק את התקשורת החופשית. כל ניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך".לדבריו "נבחרתי שלוש פעמים רצוף לח"כ החברתי ביותר בכנסת, מוביל מאבקים רבים בכנסת ומחוקק המון בתחומי רווחה, בריאות ותעסוקה. לשמחתי התקשורת כולה מציינת לטובה את המאבקים הרבים והחוקים שלי, לרבות רדיו, טלוויזיה, 'הארץ', 'מרקר', 'כלכליסט', 'גלובס', 'מעריב' וכך גם 'ידיעות'".

בכל מקרה כולי תקווה שכעת כשנבחר, שמולי יכרות ברית חדשה ובודדה: עם הציבור שמשלם את שכרו. אנחנו ב"שקוף" פה בשביל לבדוק אותו ואת חבריו מכל המפלגות מדי יום – ולוודא שזה מה שהם עושים.

מפרגנים לחברי הכנסת שטסו מעט

בניתוח הראשוני התמקדנו בשיאנים השליליים של הטיסות לחו"ל (טיסות לא רשמיות, שלא מטעם המדינה, במימון גורמים חיצוניים). הפעם נפרגן לח"כים שלא החמיצו ימי מליאה כלל

| ניר בן-צבי |

בניתוח הראשוני של טיסות חברי הכנסת ה-20, סיפרנו לכם על השיאנים השליליים – אלה שהחמיצו ימי מליאה בסיטונאות ובילו המון בחו"ל במסגרת טיסות לא רשמיות – בזמן שאנחנו משלמים את משכורתם.

אבל יש גם צד שני לסיפור: 16 ח"כים שלא טסו אפילו פעם אחת! ועוד 4 ח"כים שטסו פחות מחמישה ימים, ועשו זאת מבלי להחמיץ אף יום מליאה.

חשוב לציין: הטיסות הן רק זווית אחת לבחינת איכות עבודתם הח"כים, אך כאשר המליאה מתכנסת רק כ-100 ימים בשנה – מגיע פרגון לנבחרי הציבור שלנו שלכל הפחות נמצאים בגבולות המדינה בזמן הזה.

אז הנה חברי הכנסת שלא טסו בכלל:

  • אורי מקלב (יהדות התורה)
  • אורלי לוי-אבקסיס (גשר)
  • אילן גילאון (מרצ)
  • איתן כבל (העבודה)
  • ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת)
  • בני בגין (הליכוד)
  • טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת)
  • ינון אזולאי (ש"ס)
  • יעל גרמן (יש עתיד)
  • יעקב אשר (יהדות התורה)
  • מיקי זוהר (הליכוד)
  • מוטי יוגב (הבית היהודי)
  • משה גפני (יהדות התורה)
  • עבד אל-חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
  • פנינה תמנו- שטה (יש עתיד)
  • רועי פולקמן (כולנו)

ואלה חברי הכנסת שטסו פחות מ-5 ימים במצטבר, ללא החמצה של אף יום מליאה:

  • איתן ברושי (העבודה)
  • מיקי רוזנטל (העבודה)
  • קארין אלהרר (יש עתיד)
  • שלי יחמוביץ' (העבודה)

הערה: ברשימת הפרגונים כללנו רק ח"כים שמכהנים כיום (עד מועד פיזור הכנסת), ועשו זאת במשך למעלה מחצי שנה. שרים וסגני שרים אינם נכללים בניתוח זה כלל, שכן אינם מורשים לטוס על חשבון גורמים זרים.

*

תודה לפרויקט "נתון בראש" שסייע בהכנת התוצאות לפרסום.

מיהו הח"כ המסתורי שצ'יפר את ישובי יהודה ושומרון בתרגיל מסריח?

בשנת 2012 ניגש חבר כנסת כלשהו לשר הדתות דאז, יעקב מרגי, והציע לו עסקה: הח"כ יתן כספים קואליציוניים למען חימום מקוואות – בתנאי שאלה יגיעיו בעיקר לישובים שהוא חפץ ביקרם. לאחר יותר מחצי שנה של ניסיון להתחקות אחר הח"כ המסתורי, היום אנחנו חושפים את פרטי האירוע

| עידן בנימין |

"זה הצליח לו". כך סיכם יו"ר ועדת החינוך, יעקב מרגי (ש"ס) את הסיפור הלא יאמן שתראו בעיניכם בסרטון הבא:

ח"כ מסביר איך דאג שכספי המסים יגיעו למקורבים

*זקוקים לעזרת הציבור בסיפור לא ייאמן*מה שתראו בווידאו לא התרחש במרתף אפלולי אלא בכנסת ישראל. בווידאו שאיתרנו תראו את יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי – מספר על אירוע בתקופתו כשר לשירותי דת. מרגי מתאר כיצד כשהיה שר (מתישהו בין אפריל 2009 ועד מרץ 2013) הגיע אליו ח"כ והציע להעביר "כספים קואליציונים" לחימום מקוואות. מרגי רצה לעזור אך לח"כ היה דרישה מיוחדת: שהכסף יגיע בעיקר למקורבים. איך עושים את זה? אותו ח"כ ממציא סעיף תמיכה המתנה את התמיכה בגובה היישוב מעל פני הים. מסתבר שסעיף התמיכה – בגלל שהוא היה קריטריון "שיוויוני" – עבר את הייעוץ המשפטי של הבחור "שמחלק כאפות במשרד".לאחר שפנינו למרגי וניסינו גם לתחקר בעצמנו – לא מצאנו קצה חוט ולכן אנו פונים אל הציבור בבקשה לעזור באיתורם של:הח"כ שתפר את סעיף התמיכה.היועץ המשפטי שהיה נוהג לחלק כאפות.נודה לשיתוף שיסייע לכל מידע שיוביל אותנו לאנשים אלו ולכל מידע נוסף. אל תפספסו את הסרטון שמראה היטב כמה שהדמוקרטיה שלנו בצרות*קישור לתיבת הדלפות חסינה בתגובה הראשונה

تم النشر بواسطة ‏שקוף – מאה ימים של שקיפות‏ في الجمعة، ٦ يوليو ٢٠١٨

מרגי מתאר פה כיצד כאשר כיהן כשר לשירותי דת (כלומר מתישהו בין אפריל 2009 ועד מרץ 2013), פנה אליו ח"כ כלשהו והציע להעביר "כספים קואליציונים" למען חימום מקוואות. מרגי רצה לעזור, אך לח"כ היתה דרישה מיוחדת ובעייתית: שהכסף יגיע בעיקר למקורבים.

אז איך אפשר לדאוג שהכסף יגיע דווקא לאנשי שלומו? אותו ח"כ נעלם ממציא סעיף תמיכה מיוחד, המתנה את העברת הכסף בגובה היישוב מעל פני הים. בגלל שמדובר בקריטריון שהוא כביכול "שוויוני" – הוא עובר את אישור הייעוץ המשפטי במשרד המשפטים ("הבחור שמחלק כאפות במשרד", מכנה מרגי את היועץ שנותן את האישור).

המסע אחר הח"כ המסתורי

במשך למעלה מחצי שנה, אנחנו מנסים להתחקות אחר אותו ח"כ שהבטיח לכאורה כספים תמורת פינוק מקורבים.

בסיוע הציבור, הצלחנו למצוא את היועץ המשפטי שנתן לכאורה את האישור לסעיף התמיכה: אמנון דה הרטוך, שהיה בעבר ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים והורחק מתפקידו ב- 2007 לאחר שסטר לפרצופו של ח"כ יעקב כהן. שוחחנו עם דה הטרוך, אך הוא לא זכר את אישור הקריטריון המדובר.

שוחחנו בנוסף עם שורה של חברי כנסת ועוד שלל אנשים בתוך המערכת הפוליטית – אך לא הצלחנו למצוא קצה חוט. במסגרת חוק חופש המידע ביקשנו וקיבלנו את פירוט התמיכות שהועברו למקוואות ברחבי הארץ, אך גם זה לא עזר לנו לשים את האצבע על אותו הח"כ.

ואז – רגע לפני שכבר היינו מוכנים לוותר, צצה נקודת אור: נזכרנו שמרגי הבטיח בשיחה עם העיתונאי ניר גונטז' – שהתקיימה בעקבות הכתבה הראשונה שפרסמנו בנושא – כי אם נתאמץ למצוא במי מדובר ולא נצליח, אז הוא ימסור לנו את שמו של הח"כ ("אני אומר את זה אחרי שאני אראה שהתאמצתם").

הח"כ המסתורי הוא…

מרגי עמד במילה שלו: אורי אריאל, עד לאחרונה יו"ר תקומה, הוא חבר הכנסת שהוביל את התרגיל. אריאל הצליח להשיג שני מיליון שקל לחימום מקוואות, אבל רצה שאלה יגיעו רק ליהודה ושומרון. הפתרון שמצא הוא, כאמור, להתנות את התמיכה בגובה הישוב. 

אורי אריאל – לא השיב לשאלותינו

הסיפור נשאר במחשכים קרוב לשבע שנים, עד היום. בזמן הזה הספיק אריאל לכהן כשר הבינוי והשיכון ושר החקלאות ופיתוח הכפר.

האם זה חוקי?

בדקנו עם היועץ המשפטי של שקוף, עו"ד אילן יונש, את ההיבט החוקי במעשה. לדעתו, בהיעדר ראיה (או חשד) לטובת הנאה אישית לה זכה אריאל בעקבות השתדלותו עבור ציבור מסוים, דומה שלא נחצה רף פלילי בהתנהגותו והיא נותרת בגדר "חוקי אבל מסריח".

עו"ד יונש אומר: "מדוע חוקי? משום שלא נתגבשו, במסגרת המידע הידוע לנו, יסודות עבירה של הפרת אמונים (בהתאם לקביעת העליון בפרשת שבס). ומדוע מסריח? משום שנדמה כי הקריטריון שנקבע לחלוקת התקציב לא היה אמיתי ולא עמד באמות מידה ציבוריות סבירות. קשה גם לחלוק על כך שהקריטריון נקבע על מנת לסמן את המטרה ולא להיפך".

תגובות

פנינו ללשכת השר אריאל לתגובה שאלנו:

  1. האם לישובים אלו (הר חברון, קרית ארבע) כיוון אריאל כאשר התאים את מבחן התמיכה?
  2. באילו עוד תמיכות פעל אריאל באופן זה בשנים האחרונות?
  3. האם לדעתו מדובר במהלך ראוי?

מלשכתו של השר לא נמסרה תגובה.

קשר השתיקה: ניסינו לשכנע את יחימוביץ' ושפיר לקיים דיון על תקציבי המפלגות – נכשלנו

תקציבי המפלגות ישארו בחושך עד שיקום חבר כנסת אמיץ שיצא נגד חבריו למשכן. בשנה האחרונה פנינו ליושבות הראש של שתי ועדות בכנסת שהיה ראוי שיקיימו דיון על מאות מיליונים השקלים שהולכים למפלגות – הן נפנפו אותנו בעדינות

| עידן בנימין |

"אין לנו זמן על סדר היום" ו"בקרוב" הן שתי התשובות שקיבלנו כאשר ניסינו ליזום במשך שנה דיון בכנסת על תקציבי המפלגות. ולא מדובר בכסף קטן: להערכתנו, מאז הבחירות הקודמות ב- 2015, קיבלו המפלגות מהקופה הציבורית כ- 670 מיליון שקל. בכל חודש שעובר מקבלות המפלגות עוד כ- 11 מיליון שקל נוספים לכיסוי ההוצאות שלהן.

בקופת האוצר כבר הכינו למפלגות קרוב לחצי מילארד שקל לשנת 2019 – סכום גבוה במיוחד מאחר ואנחנו בשנת בחירות. רוב הכסף ילך כנראה לתעמולה.

וחשוב להדגיש: אין לנו טענה לגבי השימוש בכסף ציבורי למימון המפלגות (זה עדיף מהאלטרנטיבה – כסף פרטי באופן שפותח דלת לשחיתות). הבעיה היא שהמפלגות לא מוכנות לספר לנו כיצד הן מוציאות את הכסף.

מנסים להשקיף את כספי המפלגות

כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות, ללא הצלחה. בחודש מרץ של השנה החולפת החלטנו לנסות משהו חדש: פנינו לוועדה לביקורת המדינה, בראשות שלי יחימוביץ' (העבודה), וביקשנו להכניס את הנושא לסדר היום.

תפקיד ועדה זו לעסוק בדו"חות מבקר המדינה – ומכוון שהגורם שעוקב אחר פעילות המפלגות באופן קבוע הוא המבקר עצמו, הרי שהגיוני כי הוועדה תעסוק גם בביקורת על המפלגות. לצערנו, לא מצאנו דיון בנושא בדברי הימים של הוועדה. עברנו על כל הפרוטוקולים באתר הכנסת משנת 1999 ולא מצאנו ולו דיון אחד.

לכן פנינו ליחימוביץ' וביקשנו שתהיה הראשונה ליזום דיון כזה. התשובה שקיבלנו? הלו"ז עמוס והנושא ייבדק. הדיון מעולם לא התקיים.

לאחר שהבנו שהגאולה לא תגיע מהוועדה לביקורת המדינה, פנינו בחודש יוני לוועדת השקיפות, בראשות סתיו שפיר (העבודה). בלשכה של שפיר משכו אותנו, הביעו עניין, אבל שום דבר לא זז והדיון לא התקיים בסוף.

אלו שתי ועדות שכל אחת מהן הייתה יכולה וצריכה לטעמנו ליזום דיון על מאות מיליוני השקלים הללו – השייכים לכולנו. הסתרת הכסף במחשכים מהווה כר פורה לשחיתות ופוגעת משמעותית מחוסר האמון של הציבור במפלגות.

שלי יחמימוביץ' וסתיו שפיר – לא מצאו זמן בסדר היום

היסטוריה של שימוש לא ראוי בכספים

אם קיוויתם כי הפוליטיקאים מתנהלים באחריות בכספי מימון מפלגות – אתם טועים. להלן המחדלים עליהם הצביע מבקר המדינה בשנת 2017 לבדה:

  1. בל"ד: לא הקפידו לשמור קבלות על הוצאות, השתמשו בכסף לארגן קייטנות לילדים, שילמו 45 אלף שקל לאדם שכיהן בעבר כח"כ מטעם הסיעה וכן ולקרובת משפחתו – ללא  תיעוד מספק ומבלי שניתן לאמת בגין אילו שירותים שולם הכסף.
  2. הבית היהודי: נמצאה אי-התאמה בדוחות הכספיים. גם כאן המפלגה לא שמרה קבלות וכך ישנם 1.2 מיליון שקל שלא ניתן לדעת לשם מה הוצאו.
  3. הליכוד:  צפצפו על הערות קודמות של מבקר המדינה על כך שאירוע "הליכודיאדה" הינו תרומה אסורה, כאשר כלל הח"כים של המפלגה המשיכו לנסוע שוב ושוב לאירוע באילת.

נפתלי בנט – איפה הקבלות?

העלמת קבלות וצפצוף על הנחיות על רשויות המדינה היה עולה לכל אחד מאיתנו בקנס אישי כבד או אפילו במאסר. המפלגות מצידן פשוט מקבלות קנסות ממבקר המדינה, ללא הטלת אחריות אישית לחתומים על התנהלותן (יו"ר, מנכ"ל וגזבר). המצב הזה גם מאפשר להן להיכנס לגירעונות הזויים של עשרות מיליוני שקלים.

אז עד שלא יקום ח"כ אמיץ ויפתח את הנושא לדיון, למורת רוחו של יו"ר מפלגתו וחבריו לספסל, ישמר קשר השתיקה.

תגובות

שפיר ויחימוביץ' בחרו שלא להגיב.

תוצאות הפריימריז: מכה לח"כים שנלחמו בבנקים

במפלגת העבודה דחקו החוצה ח"כים חברתיים שיצאו נגד מוקדי הכח והכסף הגדול • איציק שמולי, שזכה במקום הראשון בפריימריז, לא מאיים על בעלי האינטרסים, ואולי אפילו להיפך • מצביעי ליכוד? גם לכם אין על מה לשמוח – רשימת המפלגה נראית כמו מפא"י מחוזקת בלוביסטית של התאגידים

| טור אורח: ברק גונן וד"ר הראל פרימק – עמותת צדק פיננסי |

לו היינו מנכ"לים של בנק, טייקונים או בעלי משרד לובינג, תוצאות הפריימריז בעבודה היו גורמות לנו עונג רב. אמנם אנחנו לא מעשנים, אך תוצאות כל כך טובות היו גורמות לנו לשקול לאמץ הרגל חדש ולהדליק סיגר שמנמן. יצאו החוצה עושי הבעיות, ובמקום הראשון נבחר מישהו שאפשר "להסתדר" איתו.

אז מי נשאר בחוץ? איתן כבל (❗), הטראבל מייקר שחוקק חוק חסר תקדים להגבלת פרסום טבק, שטיגן את הבנקים ואת הרגולטורים הכושלים בוועדת פישמן – ועדה היסטורית שנגעה באחד הדברים שאף כנסת לא העזה לגעת לפניה: הכסף הגדול וכוחו להשחית את הכלכלה, העיתונות והדמוקרטיה. גם איילת נחמיאס ורבין, שסייעה רבות להקמת ועדת החקירה, הודיעה שלא תתמודד שוב. יוסי יונה, שהיה מהח"כים הפעילים ביותר בחקיקת החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית ודאג שכל מפלגת העבודה, למרות היותה אופוזיציה, תצביע בעד החוק – נדחק למקום שנראה לא ריאלי (21).

יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל

ומי במקום הראשון בפריימריז? איציק שמולי. המטאור הסופר-חברתי – שדקה אחרי שוך המחאה החברתית שהיה בין מוביליה, בצעד בלתי נתפס, לקח צ'ק מנוחי דנקנר וגייס תרומות מבנק הפועלים. מה עשה שמולי בכנסת האחרונה? האם קולו נשמע בנושא ההלוואות לטייקונים, שגורמת לכך שהעושר במשק יתרכז בידי מעטים? לא מצאנו עדות לכך. באופן אישי (ברק), נכחתי בכל דיוני ועדת הרפורמות שדנה בחוק להקטנת הריכוזיות בבנקאות – מעולם לא ראיתי את שמולי בדיונים, על אף שהוא חבר בוועדה. הרי לבנקים בישראל, שהכנסותיהם השנתיות עומדות על מעל 46 מיליארד שקל בשנה, אין באמת השפעה על יוקר המחיה – אז מדוע להקדיש להם זמן?

צ'ופרים לעובדים בגובה 10% מתקציב משרד הרווחה

ואם כבר בבנקים עסקינן, הנה עוד סיפור שממחיש את הבעיה: הבנקים בישראל הם סופר-בזבזניים בהוצאות כח אדם. לפי דו"ח הפיקוח על הבנקים, רק בשנה שעברה הוציאו הבנקים 4.3 מיליארד שקל על "הוצאות שכר בלתי משוייכות". הפיקוח על הבנקים הדגיש בפנינו כי כ-20% מהסכום זה הוא הטבות לעובדים. כלומר, קרוב למיליארד שקל בצ'ופרים – קייטנות, ימי כיף, מלגות, טיסות מסובסדות לחו"ל, אולי קצת סושי. מתנות קטנות שאיכשהו הצטברו לסכום ששקול ל-10% מתקציב משרד הרווחה של מדינת ישראל כולה. מי שמשלם עבור ההוצאות המופרכות הללו הם כלל אזרחי ישראל דרך העמלות והריביות. ביקשנו מהפיקוח על הבנקים להתחיל ולחשוף את עלות ההטבות לעובדים בדו"ח השנתי על הוצאות השכר בבנקים ואנו מקווים שבקשתנו תיענה בדו"ח הקרוב.

הפיקוח דרש מהבנקים להתייעל ולקצץ בהוצאות השכר. הפיקוח לא אמר לבנקים "תתייעלו באמצעות סגירת סניפים"' אלא נתן לבנקים להחליט כיצד להתייעל. הבנקים עשו תרגיל ובמקום לקצץ בשמנת, בצעד ציני ומקומם, הם סגרו סניפי בנק שנמצאים בקרבת אוכלוסיות מוחלשות.  בדיון שיזם בנושא בוועדת הכספים, שמולי סייע, להבנתנו, דווקא לבנקים בכך שעזר להם להסיט את האש הציבורית לכיוון הפיקוח על הבנקים. במקום לדון בבחירה שעשו הבנקים לחתוך במקום שכואב לציבור, הבנקים, בסיוע שמולי, יצרו ביקורת על מי שגורם להם להתייעל בכך שמיקדו את הדיון על סגירת הסניפים. זו דוגמה מקוממת במיוחד, שכן על-ידי התמקדות בחלק קטן מהבעיה (נדאג שלא יסגרו את הסניפים), שמולי גם נתפש "חברתי" וגם לא התעסק עם בעיית העומק האמיתית שגורמת ליוקר מחיה. ניצחון מהיר עבורו שמיצב אותו כחברתי – אך גם עזר לבנקים מבלי לגרום לשינוי מבני.

התנהלותו של שמולי ממחישה כמה קל לנהל פוליטיקה של "מקררים ריקים", כפי שניסח יפה תומר אביטל, בה דואגים למסכנים ולחלשים ביותר בחברה אך לא מטפלים בבעיות העומק הכלכליות. במקום לעסוק בריכוזיות ובגורמי השורש ליוקר המחיה, מקוששים נדבה מבעלי ההון, ששמחים לזרוק כמה אגורות תמורת המשך הסדר הקיים. תופעה זו אינה ייחודיות לשמולי, ניתן למצוא אותה בקרב חברי כנסת מכל המפלגות.

מילה על הפריימריז בליכוד

אם אתם מצביעי הליכוד, אל תשמחו יותר מדי לאידה של מפלגת העבודה. בפעם הבאה שתוציאו משכורת יומית על מונית לנתב"ג, חישבו על ישראל כץ שבלחץ נהגי המוניות, מתפקדי הליכוד, הליכוד מנע את כניסת אובר לישראל. כשתזמינו סנדוויץ' בטרמינל במחיר מופקע, חישבו על פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, שדואג כי הרשות שלו תרוויח 2.8 מיליארד שקל בשנה – על חשבוננו כמובן.

עוד ברשימת הליכוד נמצא את חיים כץ, שנהיה מולטי מיליונר ממניות גז בעודו חלק מממשלה שקידמה את מתווה הגז. יחד איתו נבחרה מנהלת הלשכה שלו, אתי עטיה, שלפי דו"ח מבקר המדינה קיבלה שכר מהתעשייה האווירית למרות שלא עבדה בה. ואיך אפשר בלי קרן ברק, לוביסטית לשעבר של חברות סיגריות, סלולר, ביטוח ונפט – שיודעת לסייע היטב לבעלי האינטרס. אפרופו סיגריות, יהודה גליק, המתנגד הבולט ביותר לתעשייה זו, דווקא נפלט מהרשימה.

לדעתנו, הולך להיות קשה בכנסת הקרובה: קשה לארגונים החברתיים וקשה ולאזרחי המדינה. סיגרים שמנמנים הודלקו השבוע במשרדי הלוביסטים הגדולים במשק.

מח"כ איציק שמולי נמסר בתגובה: 

המאבקים והחוקים שח"כ איציק שמולי הוביל בקדנציה האחרונה, גם אם באופן קבוע מתקבלים בזלזול ובביטול על ידכם, שינו את חייהם של מאות אלפי ישראלים במדינה. לא אחת מאבקים אלו היו כרוכים במאבקים קשים מול מוקדי עצמה וכוח כמו חברות ביטוח, בנקים, תאגידי המים, המוסד לביטוח לאומי ועוד. לא בכדי זכה ח"כ שמולי בכל אות אפשרי בכנסת, ורק בשנה האחרונה נבחר לח"כ המצטיין של המכון הישראלי לדמוקרטיה והח"כ החברתי ביותר בכנסת בפעם החמישית.

כל התרומות שהתקבלו למען הפרויקט הועברו עד האגורה האחרונה לטובת המיזם החברתי החשוב "תוצרת הארץ" בעיר לוד, שכולל כבר מאות סטודנטים שמובילים שם, כמו גם במקומות אחרים, שינוי חברתי עמוק במקומות הקשים ביותר. ח"כ שמולי מאוד גאה במיזם הזה ועל חלקו בו.

היטל היצף, מזכירתו של שבח וייס – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף?

בחנו את עצמכם – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף. בהצלחה!

לכתבות המלאות: