כיצד הגיעה חתימתו של חבר כנסת לדו"ח השנתי של ישיבת "תורת החיים"? יהודה גליק: "אי-הבנה בהוצאת הפרוטוקול"

| עידן בנימין |

לפני מעט יותר משנה עבדנו על כתבה שעסקה במנהלת "תנופה" – הגוף שטיפל בצורה כושלת למדי במפוני גוש קטיף. מצאנו כי אם פשוט היו מחלקים את כל הכסף שהוקצה לתנופה ישירות למפונים – 13 מיליארד שקל בסה"כ – אז כל משפחה הייתה מקבלת כ- 6.5 מיליון שקל. המשך קריאה…

מי ממשרדי הממשלה מסרב לפרסם את חומרי הארכיון שלו לציבור?

| תומר אביטל |

הפעם אנחנו לוקחים אתכם אל תוככי המקום בו נאצרים ומחכים לאור היום המסמכים הכי סודיים בישראל: ארכיון המדינה. זה מקום קריטי. מסמכי העבר של מדינתנו שמורים בארכיון הזה, שהולך ומתעשר, ואמור לאפשר לכל אזרח ללמוד בשקיפות מלאה על ההיסטוריה. פעילים חברתיים החלו להיעזר בו יותר ויותר – למשל כדי לגשת למסמכים העוסקים בבעלות על רכוש בגבעת עמל או בחטיפת ילדי תימן. אלא שבשנה האחרונה נשקפת סכנת חיסיון למיליוני תיקים שנוצרו על-ידי עובדי המדינה לדורותיהם. למרבה הצער מסמכים שמשקפים את פעילות הממשלה והרשויות, התכתבויות עם אזרחים, ועוד הרבה נושאים קריטיים – נגנזים ומאבדים פומביות.

יחד אתכם כבר פעלנו ב"שקוף" לאפשר את המשך הנגשת ההיסטוריה של מדינת ישראל באמצעות פתרון ביניים: "הגופים המפקידים" (משרדי הממשלה) החליטו לא לחכות לכנסת, והסמיכו בעצמם את גנז המדינה לבצע את חשיפת החומר הארכיוני הלא-מסווג. בדקנו וגילינו שכמעט כל המשרדים הסמיכו את הגנז, ובזכות כך עבודת החשיפה נמשכת. זה מצוין! אבל כמה עדיין מעדיפים שהמסמכים יצברו אבק.

רוצים לקחת חלק במאבק?

אלו משרדים מצנזרים חומרים?

מסתבר שמלבד משרד הרווחה (שם באמת מדובר בתיקי פרט בעייתיים), רק שלוש יחידות ממשלתיות מסרבות לשתף פעולה ולחשוף חומרים לציבור: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, משרד המשפטים ומשטרת ישראל. שלושה גופים מהותיים.

אז הפעם עשינו משהו חדש: פנינו לתגובות כדרכנו בקודש, אבל כדי באמת להביא לכם את התמונה המלאה – הראנו את התגובות למומחה לנושא – גנז המדינה בדימוס ד"ר יעקב לזוביק.

להלן התגובות, לצד פרשנותו.

מבקר המדינה:
משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, המנוהל על-ידי יוסף שפירא, מסר כי: "למסמכי המשרד דרושה התייחסות ייחודית, היות ורובם המכריע הינם מסמכים שהתקבלו מגופים מבוקרים לצרכי ביקורת, חלקם מכילים מידע רגיש, חסוי או סודי וחשיפתם מצריכה גם את אישור הגופים אשר יצרו את המסמכים. לאחרונה גיבש המשרד נוהל פנימי ובו קריטריונים סדורים ועדכניים לביצוע החשיפה והוא פועל בימים אלו לטיפול בבקשות חשיפה שהוגשו. הסדרת עבודת החשיפה מול ארכיון המדינה נמצאת בטיפול". עוד הוסיפו כי בקרוב יתמנו אנשים לתפקיד זה.

ד"ר לזוביק: "ייתכן שיש כאן אי-הבנה מסוימת את התפקידים של הארכיון בחברה דמוקרטית. אחד התפקידים החשובים הוא לאפשר לאזרחים לראות מה עשו הפקידים באמת. אחת הסיבות העיקריות שחומר ארכיוני ממתין שנים לפני פתיחתו לציבור היא לאפשר לו "להתקרר". אך משעברה התקופה, הוא ייפתח במלואו והאזרחים יוכלו לראות את מלוא התמונה. לא מה שהפקידים היו רוצים שיראו, אלא מה הפקידים עשו. זה לא תמיד אותו הדבר. ונכון שהפקידים יעשו את עבודתם בידיעה שבעתיד הציבור יראה את הגירסה הבלתי-מצונזרת של פעילותם".

עוד הוסיף: "אין לך דוגמא טובה יותר לזה מאשר תיקי משרד מבקר המדינה. המבקר אוסף מידע רב, ותגובות רבות על המידע, ולבסוף מחליט בעצמו מה הגירסה הנכונה להציג לציבור. חשוב שהציבור יוכל לבדוק את החומר בעצמו – כעבור זמן, כמובן – ולהחליט בעצמו. מכיוון שכל החומר מצוי בתיקים, אין למבוקרים ממה לחשוש יותר מאשר מן הדו"ח עצמו, שפורסם כבר מזמן".

המשטרה:
משטרת ישראל, המנוהלת על ידי רוני אלשיך, מסרה כי: "המשטרה מפקידה חומרים ותיקים ישנים ולא פעילים בארכיון מדינת ישראל, בהתאם להוראות חוק הארכיונים. המשטרה חושפת לציבור מידע רב בשקיפות מלאה ובהתאם לחוק, ובתנאי שאין בו משום פגיעה בביטחון המדינה, שלום הציבור, טוהר החקירה, צנעת הפרט, חשיפת שיטות ואמצעים וכיו״ב, בדומה לכל גוף ביטחוני אחר בישראל".

גנז המדינה בדימוס, ד"ר לזוביק: "אם לשפוט לפי תגובתה, ייתכן שהמשטרה רואה את הדברים באותה צורה כמו מבקר המדינה. אם היו חקירות לא טהורות, לדוגמא, מן הראוי שהדבר ייוודע לציבור לפחות בעת פתיחת החומר הארכיוני, שנים לאחר תום החקירה. אם לא אז, מתי?"
לדבריו, "אשר לאמירה שהמשטרה "חושפת מידע רב", היה עוזר לו הדובר היה מאיר את עינינו במספרים: כמה תיקים ממתינים לחשיפה, כמה הוזמנו, כמה כבר נפתחו, מה משך הזמן הצפוי מהזמנה ועד פתיחה, וכו'. אם המשטרה נוהגת כשורה, הצגת המספרים תעמיד אותה באור חיובי".
אנחנו מסכימים!

משרד המשפטים:
מהמשרד, אותו מנהלת אמי פלמור, נמסר כי: "בראש ובראשונה מונתה השנה (למיטב ידיעתנו בין הראשונות במשרדי הממשלה) ממונה על העמדת מידע לציבור במשרה מלאה. אחד מתפקידיה (נוסף על הטיפול במאות בקשות חופש המידע) הוא הטיפול בחשיפת חומר ארכיוני. לשם כך החל המשרד בהקמת צוות מקצועי של גימלאי המשרד הבקיאים בחומרים ההיסטוריים (בדומה לקיים בארכיון המדינה – בו מועסקים גמלאים מארגונים אחרים) שמטפל בבקשות לחשיפת חומר ארכיוני. עד כה טופלו מאות בקשות. במידת הצורך אנו נותנים עדיפות לטיפול בבקשות דחופות של חוקרים ואנשי אקדמיה שמגלים עניין בחומר בעיקר לצרכי מחקר.

על כן, אין בסיס לטענה שתיקי הארכיון של משרד המשפטים נשארים בעלטה. עד כה חשפנו מאות תיקים ואנחנו בתהליך של חשיפת מאות תיקים נוספים לבקשת הציבור. בנוסף בכוונתנו להתחיל בקרוב בחשיפה יזומה של תיקים היסטוריים בעלי עניין ציבורי.

הסיבה שלא העברנו את האחריות והסמכות בעניין לארכיון המדינה היא משום שמדובר בחובה שחלה על המשרד המפקיד בהתייעצות עם ארכיון המדינה. אחריותנו החוקית לחומר ההיסטורי של משרד המשפטים שנמצא בארכיון המדינה והעובדה כי נוכח תפקידו של המשרד כמשרד המטה המשפטי של הממשלה כולה מדובר בחומר משפטי רב ומגוון מאד שקשה לאפיינו מראש, הביאה להעדפה מקצועית במשרד, בשלב זה, להשאיר את הטיפול בחשיפה במשרד ואנו בונים את המערך הארגוני המתאים לשם כך".

ד"ר לזוביק: "תיאור הדברים סביר וחיובי, אם הוא מדויק. בהתחשב בכמויות החומר הארכיוני של משרד המשפטים, יש הצדקה מלאה להקמת צוות שלם של חושפים (גם במשרדים האחרים יש לכך הצדקה אגב). משרד המשפטים אכן עוסק במגוון רחב של נושאים, ולכן חומריו מעניינים אזרחים רבים. מה שקצת מדאיג בתשובת הדובר הוא השימוש בלשון עתיד. הוא איננו מדווח על מצב קיים, אלא על כוונות מצויינות".

עוד מוסיף הגנז בדימוס: "תשובת המשרד היתה מרגיעה יותר לו היו בה לוח זמנים וקבלת עול של מטרות מדידות: האם יהיה על הצוות להשיב לפניות אזרחים בלו"ז ידוע? האם תהיה כוונה לקיים את החוק ולפתוח את החומרים במועד שנקבע בתקנות, מבלי להמתין לבקשות מן הציבור? האם "מאות התיקים שכבר נפתחו" הם אחוז גדול או קטן ממספר התיקים שהוזמנו? אם התשובות שבידי הדובר הן טובות, חבל שלא הציג אותן".

נמשיך לעקוב!

הח"כים רבים על הברזות מהצבעות – וכולנו מפסידים

רואים את שני הח"כים בתמונה? אלו חיים ילין ועליזה לביא מיש עתיד במזנון הח"כים בשעת ההצבעה על תחבורה ציבורית בשבת.
זו מפלגה שחרטה על דגלה, בין השאר, לייצג את הציבור החילוני.

אך לביא וילין העדיפו לברוח למזנון הכנסת בשעה שהתקיימה הצבעה במליאה למען תחבורה ציבורית מצומצמת בשכונות חילוניות בסופ"שים. הם ברחו כמו כמעט כל חברי הכנסת של יש עתיד. גם יאיר לפיד התקזז. למעשה רק שלושה מיש עתיד נשארו להצביע בעד. השאר? התאיידו.

איפה האופוזיציה? מלבד מרצ, רק המחנה הציוני עשו את המינימום והתייצבו (או לפחות תשעה עשר מהם). בנוסף ידוע לנו על שלושה ח"כים עם הסבר: עמיר פרץ ויוסי יונה שטסו למשלחת של הכנסת, ורוברט טיבייב שחולה.

מהרשימה המשותפת הבריזו עשרה ח"כים(!).

פירוט ההצבעות לפי סיעות – בתמונה:

זה מטורף. החוק נפל 30-43. נבחרי "ציבור" העניקו לקואליציה פרס ונעדרו בהסכמה משותפת כדי שכולם יוכלו לזלזל בחופש התנועה שנשלל מתושבי ישראל שאין ברשותם רכב פרטי.

בתגובה של יש עתיד הם הדגישו כי "חברי הכנסת היו מקוזזים כנהוג בכנסת". אלא ש"קיזוז" הוא הנוהג הכי מרתיח שיש. הנוהג שהפך את המליאה להצגה (שאף אחד לא מגיע לראותה).

העובדה שיש עתיד, מפלגה עם עקרונות ברורים העדיפה להבריז – בלתי נסלחת. אנו משלמים להם בשביל להילחם. לא בשביל לשבת במזנון ולצחוק על על מי שאין לו רכב, או בשביל להבריז ממעט ימי המליאה שבכלל מתקיימים.

כל מי שהצביע בעד ונגד:

חשבו על זה בפעם הבאה שתיתקעו איפהשהו ותחכה שתצא השבת.
ואיפה היו מרצ?
זה ממש לא הכל. תמר זנדברג, יוזמת החוק, גם ביקרה את חברי סיעת יש עתיד על כך שלא הגיעו להצביע (בתמונה).
אבל מה מסתבר?
שגם זנדברג עצמה לא ייצגה את בוחריה בזמן אמת:
ב- 21 פברואר 2018, בשעה 13:28, עלתה הצעת חוק של "יש עתיד" לתחבורה ציבורית בשבת. והפעם זנדברג היא זו שהבריזה, לפי הרשומות.
מזה שבוע אנו מבקשים ממנה לבדוק ביומן ולספר מדוע התקזזה/נעלמה. לבסוף מסרה תמר זנדברג בתגובה: "מרצ לא מתקזזת בזמן שהח"כים נמצאים במשכן הכנסת, בטח לא כדי לשבת במזנון ולחזור מדושנים מיד בתום ההצבעה. האירוע המדובר היה לפני שנה בעיצומה של מערכת בחירות במרצ, מושג זר ליש עתיד״. אבל פה זה נהיה מעניין:
(1) נזכיר לכם שזנדברג לא חושפת יומנה – מה שהיה יכול לחסוך ביקורת, אם זו אכן היעדרות מוצדקת.
(2) נברנו בהצבעות ומצאנו שזנדברג נכחה בכנסת, לכאורה בניגוד לתגובתה, לפני ואחרי ההצבעה (בתמונה). לזה היא כבר בחרה שלא להגיב.
(3) לסיכום – האופוזיציה בישראל לא מתפקדת. אזרחים מממנים אנשים שלא יודעים לשים בצד אגו ולעשות עבודתם
(רוצים לשמוע עוד? מוזמנים להקשיב לפודקאסט שלנו בנושא!).
הנה תיעוד ההצבעות של ח"כ זנדברג מיום ההצבעה:
לקוראת תמר זנדברג: שימי לב לשורה השניה והשלישית. בטוחה שלא היית בסביבה?
אז מה היה לנו?
שתי הצבעות למען תחבורה ציבורית בשבת. חוק כזה יכל לעזור לכל מי שלא נוהג – בני נוער, קשישים או סתם אנשים בלי רכב או רשיון – להגיע לים או לנסוע לבקר את סבתא.
הרבה ח"כים שהנושא קרוב לליבם – אבל לא מספיק כדי להצביע בעדו כשהוא של סיעה אחרת.
ובסוף… כולנו מפסידים.
אז אולי כדאי שבמקום לריב הח"כים פשוט יעשו את העבודה שלשמה נבחרו?

האם חברי הבית היהודי באמת אוהבים את ארץ ישראל? טור דעה סביבתי

| טור אורח: מטר ולך |

הסכנה הכי גדולה לארץ שלנו איננה טרור.
האמת העגומה, המצערת, היא שממשלת ישראל ממיטה הרס על האדמה עליה אנו דורכים יותר מכל אחד אחר. אנו מחוללים נזק סביבתי וגורמים לנזקים שלא ניתן יהיה לבטל, בשעה שאנו מדברים גבוהה-גבוהה על ארץ הקודש.

ראו את הצביעות: ההצדקה לנוכחות שלנו בישראל היא כי זו אדמה קדושה – ועדיין, שוב ושוב נזנחים שיקולים סביבתיים בעת בנייה חדשה על גביה. שוב ושוב נמכרים הנכסים הכי יקרים ויפים שלה לטובת בצע כסף, כשאין ולא תהיה דרך חזרה.

שום הסכם שלום או חיסול ממוקד לא יוכלו לתקן רטרואקטיבית נזק סביבתי. הדורות הבאים לא יבינו על איזו "ארץ ישראל היפה" אנחנו מדברים.

ומה שהכי לא מובן הוא: איפה מפלגת הבית היהודי בכל הסיפור הזה? הציונות הדתית הרי פועלת לקדם את מדיניותה תחת הטיעון של "אדמת אבותינו". אז מדוע השמירה על הסביבה בתחתית סדר העדיפויות שלה?

הבית היהודי ושותפיה לקואליציה לא עושים מספיק למען האדמה שאנחנו מקריבים את ילדינו למענה, מתים ונלחמים למענה כבר מאה שנה. המפלגה הזו יושבת בשקט בשעה שהורסים את הארץ המובטחת ומוכרים את משאביה בנזיד עדשים.

דוגמאות? נתחיל מלמטה, מהמקום הנמוך בעולם.

איך ייתכן שים המלח לא מוכרז כשמורת טבע? הפלא העולמי הזה מוטל להפקר של שאיבת מלח מצד אחד, וחסימת זרימת המים מהירדן מהצד שני. ההליך הזה מייבש את מורדות המקום בו הביטה אשת לוט לאחור, ויוצר בולענים – סמל פיוטי לשחיתות העצומה שמתרחשת סביבו, שכשמם כן הם: האדמה פוערת את פיה ולוקחת איתה את מי שעליה.

זיהום נחל אשלים (צילום: רועי טלבי)

נעבור לעמק האלה ופצלי השמן: ממשלת ישראל שאפה להפוך את מקום מלחמתם של דוד וגוליית לאתר שאיבת שמן מהאדמה עבור חברת "נובל אנרג'י". אילולא מאבק סביבתי של תושבים ופעילים, המהלך כנראה היה יוצא לפועל ושורף את הצמחיה ובעלי החיים ופולט רעלים שהיו חונקים גם את בני האדם.

וכמו בים המלח, גם הפגיעה בים התיכון במסגרת מתווה הגז, מתובלת באינטרסים כספיים אדירים. הנזק שייגרם לרצועת החוף של הארץ המובטחת במידה והאסדות ימוקמו כפי שהממשלה מקדמת, קילומטרים בודדים מהחוף, עלול להיות בקנה מידה עצום יותר מכל איום איראני.

נמאס לכם מהמצב? סיירת השקיפות, משפיעים ביחד!

אלו רק כמה דוגמאות מני רבות. כולנו יודעים שהממשלה העלימה עין מזיהום נחל אשלים. כולנו רואים את הבנייה המסיבית במעטפות הירוקות של ערי ישראל ובשומרון. הרשימה ממשיכה לאין קץ.

עבור אנשים שטוענים כי הם אוהבים את הארץ, המאבק הירוק חייב להיות לכל הפחות בשלישיה הפותחת של סוגיות המפתח. אבל הוא לא. אף אחד לא נלחם על התיק להגנת הסביבה ומעולם לא שמענו לא את נפתלי בנט, איילת שקד, אורי אריאל או כל שר אחר יוצא למאבק אמיתי למען הארץ שלנו שהם כה אוהבים לקדש.

בבית היהודי סירבו להגיב. גם יו"ר המפלגה נפתלי בנט סירב להגיב.

הכותבת היא מורה ובמאית תיאטרון, פעילה סביבתית וחברתית.

עריכה: תומר אביטל

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שביעי

השבוע: סמוטריץ מקדם חוק להרחבת ועדות הקבלה בישובים, מציין את יום זכויות האדם ומתארגן לקראת סיום שלב א' בתכנית ההכרעה

המשך קריאה…

המיזמים המיוחדים של שקוף – מרוכזים במקום אחד!

לצד עיתונות קלאסית ותחקירים, אנו משתדלים לייצר עיתונות חדשנית, אקטיביסטית ודמוקרטית. אנו מקפידים לשלב קריאות אפקטיביות לפעולה, כדי שהציבור לא יהיה "צופה מהצד", אלא שחקן פעיל בדמוקרטיה שלנו. הנה כמה מהמיזמים המיוחדים שיצרנו, בשיתוף ובהכוונת הציבור:

המשך קריאה…

מפת הח"כים – שקיפות ושחיתות

פרויקט מיפוי הח"כים בראי שקיפות ושחיתות מנגיש לכם מידע חיוני על חברי הכנסת שלנו: אילו מהם שיאני ההיעדרויות ממשכן הכנסת? מי קידמו חוקי שקיפות ומי הצביע נגד? אילו חברי כנסת טסים הכי הרבה פעמים בשנה? מי הסכים לחשוף את הנכסים שלו ומי מאידך קידם מהלכים מושחתים? כל אלו ועוד שלל צל"שים וטר"שים שיוכלו לסייע לכם להחליט מהראש, ולא מהבטן, האם לתמוך בהם או לדאוג שיוגלו מבית הנבחרים! המשך קריאה…

סיפור קטן על שכר של מיליון שקל ומידע שמגיע בדיסקים

"מוזיאיק יונייטד" הוקמה בידי משרד התפוצות לחיזוק הקשר עם יהודי העולם. החברה משמשת בפועל צינור להעברת כספים – עשרות מיליוני שקלים ציבוריים בשנה – לשלושה ארגונים, ללא מכרז. המנכ"לית הקודמת של הארגון השתכרה 1.1 מיליון שקל בשנה. וגם: הדיסק ששלחו לנו ממשרד המשפטים עם המידע בנושא

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שישי

השבוע: סמוטריץ' נלחם באיזונים ובלמים של הדמוקרטיה הישראלית, מנסה לרוקן את מוסד מבקר המדינה מתוכן, ותוקף את הוועדה למינוי בכירים

המשך קריאה…

משקיפים את השאילתות

שאילתות הן כלי שעומד לרשות חברי הכנסת במטרה לפקח על הממשלה ביעילות. האם חברי הכנסת משתמשים בכלי הזה כראוי? קשה לבדוק. אתר הכנסת לא מדווח על כל השאילתות – וכאן אתם נכנסים לתמונה. כתבה ראשונה בסדרת "עיתונות הפתרונות" של שקוף

| אסף נתיב |

כתבה זו היא ראשונה בסדרה, בהן הטקסטים שלנו ילוו במשימה פשוטה שתאפשר לכם, הקוראים, לשפר את המציאות. למה? כי אנחנו שואפים לייצר "עיתונות פתרונות" – כזו שלא רק מציפה בעיות, אלא גם נותנת את הכלים והדרך לפתרונן.

הכשל

כחלק מתחקיר שערכנו בעבור כתבה לפני מספר חודשים, בדקנו (באמצעות הנתונים באתר הכנסת) מי מחברי האופוזיציה משתמש בכלי השאילתות. כך לדוגמא, ראינו כי שלי יחימוביץ (המחנה הציוני) הגישה שתי שאילתות רגילות בלבד. המידע היה מפתיע, שכן יחימוביץ' ידועה כח"כית חרוצה – ואכן, במערכת "סנהדרין" הפנימית של הכנסת (אליה אין לנו גישה, אלא רק לח"כים ויועציהם), ניתן לראות שהיא הגישה בפועל לא פחות מ- 30 שאילתות.

נתונים על השאליתות של ח"כ יחימוביץ' מאתר הכנסת

נתונים על השאליתות של ח"כ יחימוביץ' ממערכת הסנהדרין של הכנסת

בדיקה קצרה העלתה כי אתר הכנסת פשוט לא מדווח כלל על שאילתות ישירות (ראו הסבר על סוגי שאילתות בתיבה למטה). זה מוזר במיוחד בהתחשב בכך שהשאילתות מהסוג "הישיר" הן דיגיטליות והיה מצופה שיהיה קל במיוחד להשקיף אותן.

המטרה עליה החלטנו: להשקיף את כלל השאילתות

יחד נפעל להנגיש באתר הכנסת את השאילתות שמגישים חברי הכנסת ואת התשובות שהם מקבלים – לרווחת הציבור הרחב.

מה זה שאילתא בכלל?

לכנסת שני תפקידים מרכזיים – לחוקק ולפקח על הממשלה. אחד הכלים האפקטיביים בביצוע התפקיד השני, הפיקוח, נקרא שאילתות – חבר כנסת שפונה לשר עם שאלה בתחום משרדו, והשר מחויב להשיב לה.

שלושה סוגים של שאילתות: רגילה, דחופה, ישירה
  • רגילה: מוגשת בכתב והתשובה לה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת ע"י השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד 30 שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתא רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • דחופה: מוגשת בעל-פה והשר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד! ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד 4 שאילתות דחופות במושב.
  • ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב.
  • לפרטים טכניים נוספים על השאילתות השונות, ניתן לבקר באתר הכנסת.

שאילתות הן כלי מצוין לפיקוח על הממשלה שכן הן מאפשרות להבין את הנעשה במשרדים השונים ולקבל מידע מהימן וממוסמך לטובת הציבור (השרים חייבים לספק תשובות מפורטות ולעמוד מאחוריהן). הלוואי וכולנו היינו יכולים לשאול את השרים שאלות ישירות ואשכרה לקבל תשובה – אבל הזכות הנהדרת הזאת ניתנה רק לח"כים.

לפרק בפודקאסט "המדריך לדמוקרטיה" על שאילתות

איך המחדל פוגע בכולנו

  • אין יכולת לדעת מי מחברי הכנסת עובד ומשקיע זמן בתפקיד החשוב של פיקוח על הממשלה.
  • שרים שלא עונים לשאילתות – לא משלמים מחיר ציבורי על כך (כי אף אחד לא יודע שלא ענו).
  • עיתונאים, עמותות ואזרחים לא יכולים לקבל תמונת מציאות מלאה של הנעשה בממשלה.

בקיצור, אין שום סיבה בעולם שהשאילתות הישירות (וכמובן התשובות להן) יישארו בעלטה. המנגנון הנוכחי לא שקוף, ולכן לא מספק לנו תמונה אמיתית על הנעשה בכנסת.

חסרונות

  • לא הצלחנו למצוא חסרונות להשקפת השאילתות (או סיבה שהן לא שקופות היום).

אז מה עושים?

התכנית הייתה לבקש מכם, הציבור, לפנות למנכ"ל הכנסת בבקשה להורות על השקפת השאילתות הישירות באתר הייעודי – ככל שאילתא אחרת. אך דבר ראשון פנינו ישירות לגורמים האמורים ומבקשים שישפרו את המצב, עוד לפני שהלחץ הציבורי מופעל. ויש אור בקצה השאילתה. הנושאים בטיפול.

נמשיך לעקוב – ונעדכן אתכם.

*

הצטרפו עכשיו לסיירת השקיפות, השתתפו במשימות הבאות בן נתקן כשל קטן בכל פעם. שווה להשקיע שתי דקות בשבוע כדי להשפיע על המציאות בקביעות!

נמאס לכם מהמצב? סיירת השקיפות, משפיעים ביחד!

יש לכם רעיון לשינוי קטן שיכול לשפר את חיינו? כתבו לנו!