פוסטים

חברי כנסת, שרים ומניות – מה אתם יודעים על ניגודי עניינים של הנציגים שלכם בכנסת?

שר הכלכלה אלי כהן מחזיק, במקביל לכהונתו, חברת אחזקות פרטית. החברה מושקעת בחברת הייטק בחו"ל. חשוב לציין – במקרה של השר כהן הכל כשר. הוא ניסה למכור את החברה, העביר את האחזקה לנאמנות עיוורת וקיבל את כל האישורים. אולם ההחלטה בנושא כהן שעלתה הבוקר לאתר מבקר המדינה חושפת את האבסורד: רק בתור שרים חלה על הנבחרים שקיפות מסוימת בנושא החזקת מניות. כיו"ר ועדת רפורמות בכנסת כהן יכל לקנות ולמכור מניות באופן חופשי – ולא לדווח לנו דבר על כך. כפי שחשפנו בעבר, לא מעט ח"כים משקיעים מהצד.

המשך קריאה…

מאחורי הקלעים של מתווה הגז

תיעוד נדיר של מיזם ׳מאה ימים של שקיפות׳ ששודר בסדרת כתבות הגז של מתן חודורוב בערוץ 10 חשף עוד טפח מהקשר ההדוק בין בכירי הממשל ליזמי הגז.

המשך קריאה…

איך לחשוף את יומן הח״כ ולהישאר בחיים? סיכום הדיון שערכנו בכנסת

שר הרווחה חיים כץ יחל לחשוף את הלו״ז שלו. חברי הכנסת של סיעת כולנו ישקלו לפרסם את פגישותיהם באופן נגיש טכנולוגית. אחרים ישקלו להעלות לרשת את יומנם – אלו הם חלק מהתוצרים של הכנס שערכנו בשבוע שעבר.

האפילה הפרלמנטארית – קווים לדמותה, ובונוס: מי פגש אורי אריאל כשיצא מהסינמטק?

בימים אלו נראה כי אין דבר חשוב מהמו״מ הקואליציוני: כל רמז לחלוקת תיק או לשיבוץ לראשות ועדה – מחולל רעידת אדמה פוליטית ותקשורתית. עבור המועמדים החשיבות אכן עליונה – עתידם הפוליטי תלוי בזה. עבורנו – הצופים הנלהבים של גרסת ה׳לחם ושעשועים׳ הפרלמנטרית – פחות. רוב הציבור מאמין שמה שהיה הוא שיהיה.

את האשמה נהוג לנעוץ ב׳פוליטיקאים האינטרסנטיים׳. זה נכון – חלקית. המערכת היא שמעודדת אינטרסים אישיים וצרים, צומת קבלת החלטות אחד אחר השני. והפוליטיקאים? שבויים בה, ונעדרי תמריץ לשנות את כללי המשחק.

זה לא משנה למי יחולקו התיקים, ומי יישב בראשות ועדת הכספים – בחסות העלטה שמאפיינת את המערכת יוזמות נהדרות שיקודמו בחודשים הקרובים יעוכבו בדרך במקרה הטוב, ויתאיידו במקרה הרע.

יחד עם פרויקט "זו לא טעות זו מדיניות" של אסתי סגל, הכנו לחברי הכנסת החדשים ערכה קטנה – הסבר מצוייר שילמד אותן מה צפוי לכל אחת ואחת מהצעות החוק שהם מתכננים. את השיעור הזה הם לא יקבלו בקורס אוריינטציה הצפוי להם במרכז הבינתחומי. ועדיין, הנה מה שיקרה למשל לחבר הכנסת הנמרץ שיבוא לעבוד למען הבוחרים ולקדם חוק לדיור בר השגה כמו שהבטיח – יחד עם קריאה: קודם תשנו את כללי המשחק, ורק אחר כך תוכלו לנצח בו.

transparency?

נתחיל בוועדת שרים לחקיקה – שם נידונות מדי יום ראשון כלל ההצעות – עוד לפני שהן נוחתות בכנסת.

ההצבעה בוועדה מתנהלת באפלה מוחלטת – בדלתיים סגורות וללא פרוטוקולים. אין לציבור ולחברי הכנסת אפשרות לדעת מי מהשרים תמך או התנגד לחוק. מה גם לרוב אין משמעות לתוכן ההצעה כפי שיש לזהות המציע. כלומר חלק ניכר מההחלטות לא ענייניות (לאופוזיציה אין סיכוי- ללא קשר לטיב ההצעה. ראו למשל המקרה בו טורפדה הצעת החוק של מיקי רוזנטל עקב איבה אישית). הבעיה היא שהקואליציה תחויב לקדם במליאה רק את החוקים שהוועדה אישרה. במילים אחרות, הצעת חוק שנדחתה בוועדת השרים לא אושרה לאחר מכן במליאת הכנסת ה-19.

נמשיך בוועדות הכנסת, הן אמנם פתוחות ומצולמות, אך השדלנים לא נרשמים במצבת הנוכחות. בנוסף ההצבעות על הסעיפים לא מפורטות בפרוטוקולים – כך שקשה להבין בדיעבד מי החליט לשנות את החוק, ואלו חברי כנסת הצטרפו אליו.

מי הצביע מה?

מי הצביע מה?

ומה קורה מחוץ לוועדה? שאלה טובה. אין שום אפשרות לדעת עם מי נפגשו הח"כים (קבלנים, בעלי הון, בנקאים וכו'), מי העביר להם ניירות עמדה ומה כתוב בהם, ואילו לוביסטים ובעלי עניין הציעו להם להציג סייגים להצעת החוק.

ואם זה לא מספיק, אז לעתים הח"כים יפעלו במו ידם לטרפד חוק נפלא – במידה והוא משפיע לרעה על כיסם. כמה פעמים זה קרה? אין לדעת. 120 השליטים לא מחויבים לגלות את נכסיהם ותיק מניותיהם ולכן לעולם לא נדע האם ייפגעו בעצמם מהצעת החוק. בארה״ב בה חלה שקיפות רחבה על האינטרסים האישיים של נבחרי הציבור- המצב שונה בעליל. אחת התוצאות של כך היא שהתקשורת יכולה לשמש ככלב שמירה אפקטיבי יותר. לאחרונה למשל עיתונאים בדקו אילו מניות מחזיקים חברי הקונגרס האמריקאיים ברוסיה – שלגביה הם אמורים לאשר סנקציות שיפגעו בכלכלתה. הוטל זרקור על נבחרים שמחזיקים מניות רוסיות ולהם אינטרס אישי צר לא להתייצב לצד אובמה.

תוסיפו את העובדה שהיועצים החיצוניים של חלק מנבחרי הציבור – בעיקר השרים – מחזיקים במקביל רשימת לקוחות חסויה, ושהזיקות הכלכליות של בני משפחה ועוזריהם לא ידועה. אפילו המידע שמספק מבקר המדינה על תורמיהם בפריימריס לוקה בחסר ולא מאפשר זיהוי ודאי, שלא לדבר על הזיקות הפיננסיות שלהם.

חוק שהיחיד שייפגע ממנו הוא הציבור הרחב

עלטה

התוצאה? אפילו אם שר האוצר יקדם רפורמה נהדרת והצליח להעבירה בממשלה-  בכנסת היא עלולה להפוך לחוק עקר. לחוק שלא פוגע בשום קבוצת אינטרס שהצליחה להשפיע עליו מאחורי הקלעים, מלבד כנראה הציבור הרחב חסר הייצוג. כך קרה למשל עם מע״מ 0 לדירה ראשונה. הלחצים היו רבים ואפלים. שר האוצר יאיר לפיד והח״כים העמיסו על הרפורמה עוד ועוד מגזרים כדי לא להסתבך ולא להילחם עם אף קבוצת אינטרס- החל בקבלנים וכלה בחרדים. לפי מומחי האוצר, היחיד שהיה נפגע מהחוק בסוף היה הציבור הרחב שהיה עליו לממן אותו. הרוכש הפוטנציאלי לא היה מרוויח דבר, משום שלדברי האוצר השוק היה מאזן את עצמו במהרה. והמרוויח הבודד היה לפיד- שהיה גורף הון פוליטי.

לעתים – כפי שקרה עם הרפורמה המבורכת בקק״ל מבית מדרשו של אותו לפיד – הלחצים על הח״כים מחוץ לוועדות היו כה עזים שהם איימו שלא יאשרו את התקציב.

ומה לגבי העובדה שחברי הכנסת לא מגיעים לוועדות ולמליאה? שההחלטות מתקבלות ללא קוורום (מספר מינימלי של משתתפים בהצבעה)? שוועדות שרים וישיבות הממשלה לא חשופות כלל לציבור וכל מידע על המתחולל בהן תלוי במדליפנים שהם צד בעניין? שהלוביסטים הפעילים מול שרי ופקידי הממשלה אפילו לא צריכים להירשם בשום מקום? פרה פרה.

שליש מהכנסת חדשה: כלומר רבים מחבריה עדיין לא הספיקו להנות מהאפילה הפרלמנטרית המאפשרת לפעול ללא דין וחשבון. בקדנציה הקודמת התבדינו משום שחצי מהח״כים החדשים היו חברים ב׳יש עתיד׳- סיעה שהתנערה במהרה מהמלחמה לשקיפות. אולם כעת כשמצבת הח״כים התרעננה, ואפילו ׳יש עתיד׳ הודיעו על מיקוד במיגור השחיתות – יש סיכוי מחודש להחדיר את קרני השמש למשכן. המאבק הזה קריטי: עד שצנרת קבלת ההחלטות לא תהפוך לשקופה אז לא תשנה כמות הרצון הטוב – ההחלטות יהיו, כרגיל, גרועות.

נ.ב ראש הסגל הסורר, שר הבינוי ושאלות של חיים ומוות

הליכוד הכחיש לאחרונה כי ראש הסגל בדימוס של רה״מ נתן אשל משתתף במשא ומתן הקואליציוני.

אלא שלמיזם ׳מאה ימים של שקיפות׳ הגיע מידע לפיו ביום ראשון בערב נפגש אשל עם שר הבינוי אורי אריאל לשיחה ארוכה בבר רפאל ברחוב הארבעה. בלשכתו של השר אריאל הבהירו כי זו פגישה מקרית שנסובה בכלל סביב נושאים תרבותיים וציוניים.

לדברי אריאל, הוא הגיע עם אשתו להקרנת הסרט ״שאלות של חיים ומוות״ שהופק על ידי מכון שם עולם. בהקרנה הוא פגש גם את נתן אשל – ידידו הוותיק. לאחר הסרט הם ישבו לשיחה ש״לא עסקה כלל בנושאים הקואליציונים או המו״מ״ וכי ״השר אריאל לא עוסק במו״מ ויש צוות מוסמך לעניין״. עוד הוסיפו כי ״השניים שוחחו כידידים ודווקא דנו בנושא העליה מצרפת שהשר עוסק בו לאחרונה וכיצד ניתן לחזק את העליה ואת קליטתה בארץ״.

אגב, אריאל הוא לוחם שקיפות יוצא דופן במפלגתו. השר – שחשף את הצבעותיו מיוזמתו בוועדת השרים לחקיקה ואת הצהרת הונו – מאמין בזכות הציבור לדעת. לא משנה אם אתם תומכים באג׳נדה שלו או לא – הוא גאה בפועלו ולא מכחיד ממנו דבר. אשמח לראות אותו בקדנציה הקרובה עולה שלב ומקדם יוזמות שקיפות שייאלצו את חבריו הפחות גאים לחשוף מה לעזאזל הם עושים שם.