ועדת השרים לחקיקה סיקור 10 – בדקנו 360 החלטות בחודשיים ותראו מה מצאנו

בסיקור הצל העשירי והמסכם של ועדת השרים לחקיקה תמצאו את הניתוח המלא של החלטות הוועדה, וגם: הצעה שתחזיר את האחריות לח"כים ובמקביל תאפשר לממשלה למנוע חקיקה פופוליסטית.

אמל"ק:

  • השרים אופיר אקוניס, משה כחלון, יואב גלנט דוד אזולאי ומירי רגב הם שיאני ההיעדרויות מהוועדה עם אפס אחוז נוכחות.
  • מירב בן ארי, יואב קיש, מיקי זוהר וחיים ילין מתגלים כשיאני החקיקה בוועדה.
  • "יש עתיד" מקבלת יחס מועדף מהוועדה. ארבע מתוך שבע הצעות חוק של האופוזיציה שעברו הגיעו ממנה.
  • דו"ח מיוחד של משרד המשפטים חושף תמונת מצב עגומה על מצב החקיקה בישראל.
  • פתרון הזהב: איך שינוי פשוט, ישים וחסכוני בתהליך החקיקה ישים סוף לכל הטוב הזה.

לסיקור הצל הקודם

מדוע  ועדת השרים לחקיקה כל כך בעייתית ולמה אנו מסקרים אותה

מי מגיע, מי הלך לאיבוד בדרך ומי מסתיר

רוב השרים החברים בוועדה, להוציא את איילת שקד וגילה גמליאל, בוחרים שלא לשתף אותנו בהצבעותיהם בוועדה. אז פתחנו את כל מסמכי סדר היום של ועדת השרים לחקיקה ובדקנו בשברי הפרוטוקולים הקיימים מי בכלל נכח בישיבה. או לפחות בחלק ממנה. להזכירכם, כפי שפרסמנו לפני כחודש, ועדת השרים לחקיקה לא באמת קיימת. יו״ר הוועדה שרת המשפטים איילת שקד יושבת שם לרוב כמעט לבדה ומקבלת החלטות על דעת עצמה לפי מה שנסגר טרום ועדה. ואכן, מלבד שקד לא מצאנו אף שר שהגיע לישיבה והשתתף בה בישיבה מתחילתה ועד סופה, אלא רק בחלק מסדר היום (מלבד השר לוין שניהל אותה בשבוע שעבר).

מה זה אומר ״בדקנו בשברי פרוטוקולים״? ובכן, במסמך סדר היום של הוועדה מצויינת לעתים רשימת הנוכחים. עברנו על כלל השמות שברשימות האלה ושיבצנו אותם בטבלה. מתוך שמונה ישיבות שבדקנו בחודשיים האחרונים מצאנו כי ישנם שרים שלא הופיעו בפרוטוקול ולו פעם אחת: מירי רגב, אופיר אקוניס, משה כחלון, יואב גלנט ודוד אזולאי (לטבלת הנוכחות).

מה על סדר היום של הוועדה?

כפי שתוכלו לראות, הצעות החוק שהגישה האופוזיציה מקבלות ביטוי קטן יותר בוועדה מאשר אלו שהגישה הקואליציה, אם כי לא באופן משמעותי.

מתוך סך ההחלטות הסופיות שהתקבלו בוועדה בחודשיים האחרונים רק שתיים חוסלו מהקואליציה לעומת 37 מהאופוזיציה. האופוזיציה הצליחה לקדם בוועדה שבע הצעות חוק בלבד, לעומת הקואליציה, שקידמה 41 הצעות. כפי שתראו בגרף הבא, האופוזיציה העלתה יותר הצעות חוק חדשות מאשר הקואליציה. תמונה שלכאורה סותרת את הגרף הקודם בה הקואליציה "תפסה" יותר נושאים על סדר היום. זה קורה מכיוון שהוועדה לא מפילה הצעות חוק מהקואליציה אלא דוחה אותן למועד מאוחר יותר, כך מוצאים את אותה הצעה עולה שבוע אחר שבוע. הצעות שמסומנות כ'ועדה' הן הצעות שמוזגו. כלומר, מספר חברי כנסת הציעו הצעת חוק דומה מאד שאוחדו להצעת חוק אחת בוועדה שדנה בהן.

יש עתיד וישראל ביתנו עם יכולת הצלחה חריגה

באופוזיציה, המחנה הציוני הביא 49 הצעות חוק, לעומת יש עתיד שהצליחו להעלות 40 הצעות חוק, למרות שיש להם מחצית מהח״כים שיש למחנה הציוני. יותר מכך, יש עתיד הצליחה להעביר ארבע הצעות חוק מכל השבע שהצליחו להעביר באופוזיציה. כמות בלתי מידתית ביחס לגודל המפלגה. המחנה הציוני עם שתי הצעות, הרשימה המשותפת עם אחת ומרצ עם אפס. ח"כ אורלי לוי שמתפקדת כסיעת יחיד אומנם הביאה לוועדה שבע הצעות חוק, אך אף אחת מהן לא עברה בה (אחת מהן דווקא עברה בכנסת מבלי לעבור בוועדה). מתוך מאות הצעות החוק שעברנו עליהן לא זכור לנו כי דווקא ההצעות של יש עתיד מוצלחות יותר. אולי ההצלחה בוועדה מעידה על יכולת בין אישית חריגה של חברי סיעת יש עתיד ואולי מעידה על מנוף לחצים שיש לסיעה על הקואליציה.

הבית היהודי אינו מקבל בפועל יחס מיוחד למרות שהשרה שקד היא יו"ר הוועדה וחברת המפלגה

בקואליציה רואים כי הבית היהודי אומנם תופס חלק נכבד מסדר היום של ועדת השרים, בדומה לליכוד. למרות שלליכוד כמעט פי ארבע יותר מנדטים מהבית היהודי (שלושים מנדטים לעומת שמונה בהתאמה). ולמרות זאת הצעות מהבית היהודי לא מקודמות יותר משאר המפלגות. רק ארבע הצעות של הבית היהודי קודמו בוועדה אל מול 13 של הליכוד, 9 של כולנו ו-4 של ש"ס. ישראל ביתנו מתגלה כאפקטיבית במיוחד בחקיקה ולמרות שהביאה רק 12 הצעות חוק לסדר היום של הוועדה שבע מתוכן עברו(!). העובדה כי לישראל ביתנו 5 ח"כים בלבד הופכת את המספר הזה לחריג מאד ביחס לשאר שותפותיה לקואליציה.

ביצענו בדיקה מדגמית בהצעות החוק של הבית היהודי וחלקם הגדול נפיצות מבחינה מדינית. הצעות כמו יישוב מחדש של צפון השומרון של שולי מועלם או הכללת דרום השומרון כחלק מחוק פיתוח הנגב והגליל של בצלאל סמוטריץ'. חוק שיאפשר השקעת משאבים רבה יותר באזור זה. שקד נמנעת מלדרוך על מוקשים שמציבים לה חברי מפלגתה.

מיקי זוהר ובצלאל סמוטריץ' מטרילים את הוועדה 

בדקנו מי הח"כים שהעלו הכי הרבה נושאים על סדר היום. למדנו שח"כ מיקי זוהר הצליח להעלות 22 נושאים וח"כ בצלאל סמוטריץ' 20. אין זה מעיד בהכרח על אחוזי הצלחתם – סמוטריץ' העביר שני חוקים בלבד וזוהר רק שלושה. זה אומנם לא הרבה אך בהחלט הצלחה מבחינתם.

שיתוף פעולה בכנסת עוזר לאופוזיציה אך לא משפיע על הקואליציה

בדקנו גם האם שיתוף הפעולה בחקיקה בהצעות חוק פרטיות (כאלה שאינן מגיעות מהממשלה) נושא פרי. מתוך שבע הצעות חוק שהגיעו מהאופוזיציה ועברו – חמש התבססו על שיתוף פעולה חוצה מפלגות: כלומר, ח״כ מהאופוזיציה שיזמה את הצעת החוק הצליחה לגייס חברי קואליציה שחתמו על החוק. הצעות חוק פרטיות שלא יצרו שיתוף פעולה חוצה כנסת נדונות ככל הנראה לכישלון מראש. מבדיקה מדגמית נראה שאלו הצעות פופוליסטיות, כאלה שאין להן באמת סיכוי ריאלי לעבור מאחר והן יוצרות מתח קואליציוני, כמו גירושין אזרחיים, או הצעות בעלות תקציבית גבוהה, כמו תחבורה ציבורית חינם. מכאן ניתן ללמוד שחברי הכנסת מרשים לעצמם להגיש הצעות חוק פופוליסטיות מתוך ידיעה שהן לא יעברו.

ולקואליציה? לקואליציה זה לא מזיק. 17 הצעות חוק שצלחו את ועדת השרים לחקיקה היו חוצות כנסת וחתמו עליהן גם ח"כים מהאופוזיציה. ב-12 מהן הסתפקו בשיתוף פעולה בין מפלגות הקואליציה ובעשר מהן הייתה זו הצעה של ח"כ בודד מהקואליציה.

ההחלטות על הצעות חוק פרטיות מתקבלות בפעם הראשונה

כזכור, רוב הצעות החוק שעולות לוועדה בכלל לא נדונות בה ורק נדחות למועד מאוחר יותר. מתוך התמונה של כלל ההחלטות הסופיות שהתקבלו, נראה כי לאחר פעם או פעמיים שההצעה עולה אין לה כבר סיכוי להגיע לשלב ההחלטה הסופית. כלומר, ידחו את קבלת ההחלטה משבוע לשבוע עד שתגסוס במגירה וישכחו ממנה. הדבר נכון לקואליציה כמו לאופוזיציה (כאמור הוועדה לא נוהגת להפיל הצעות חוק מהקואליציה, אלא לדחות ולדחות ולדחות).

כן. נפרגן שוב לאיילת שקד ולגילה גמליאל

בסיום הסיקור ה-10 של ועדת השרים אנחנו רוצים לפרגן שוב לשרות איילת שקד וגילה גמליאל, שמפרסמות את הצבעותיהן באופן שוטף. אנו יכולים להסכים או להתנגד להחלטות שהן מקבלות אך בשונה משאר השרים – הן לא מתביישות בעמדותיהן ומשקפות אותן לציבור.

השרות גמליאל ושקד

לסיכום, הנה מה שלמדנו:

  1. ועדת השרים לחקיקה לא באמת קיימת. ברוב המקרים השרה איילת שקד יושבת לבדה בדיון ומחליטה עם הפקידות של המשרד  – אחרי שדברים נסגרו עוד לפני הדיון.
  2. השרים החברים בוועדה אומנם אינם משתפים את הציבור בהצבעותיהם. עם זאת, אין זה באמת משנה. ב-99% מהמקרים החלטת הוועדה על דעת השרה שקד ובתיאום מראש עמה.
  3. אין עקביות ביחס הקואליציה להחלטות ועדת השרים לחקיקה. כאשר הכנסת עוסקת בהטבות לעצמה – הח"כים יצביעו בעד מה שטוב להם. כאשר עוסקים בענייני ציבור תצביע כפי שהשרה שקד הורתה להם.
  4. השרה שקד אומנם מעניקה להצעות חברי מפלגתה נתח נכבד מסדר היום. עם זאת לא מקלה ראש בהצעותיהם.
  5. בכל התהליך לא מצאנו זכר למעורבות של רה"מ בתהליך החקיקה, למעט במקרים חריגים של הוראה מלמעלה להעביר חוק. למשל נגד משלוחים חיים של בעלי חיים.

בדו"ח שהתפרסם לאחרונה מעיד משרד המשפטים כי הכנסת והממשלה נמצאות בטרפת חקיקה וכי ועדת השרים לחקיקה מקבלת פחות החלטות (לטוב ולרע)

דו"ח חדש של משרד המשפטים מביא נתונים רבים אשר חלקם לא היה חשוף לציבור. כאן נדגיש מספר עיקרים. אך אנו ממליצים בחום לקרוא את הדו"ח המלא. דו"ח חובה לכל שר וח"כ בישראל.

על פי הדו"ח יש שינוי משמעותי מהכנסת הקודמת. כיום כאשר הצעת חוק מגיעה לוועדה הסיכוי שלה לעבור הוא קלוש.

אחוז תמיכת הממשלה דשדש בעבר בין 20 -27 אחוזים. בכנסת ה-19 בזמן שח"כ ציפי לבני הייתה יו"ר הוועדה הנתון קפץ ל-29% תמיכה ובכנסת הנוכחית צנח ל-16%. הדוח מעיד גם על עלייה בקבלת החלטות דחייה. כלומר, בחירה שלא לדון בהצעת חוק בוועדה ולדחות את הדיון בהצעה.

להרחבה

הממשלה מחוקקת יותר

בין הכנסות ה-14-17 עמד ממוצע הצעות החוק הממשלתיות על כ-70 הצ"ח ממשלתיות. המספר עלה לממוצע של כ-98 הצעות בשנה בכנסות ה-18-20 – עלייה של כ 40%. הנתונים משקוללים ע"ב ממוצע בשנה מאחר ואורך כל כנסת שונה.

הצעות חוק פרטיות

גם כאן מספר הצעות החוק הממוצע לשנה  על כ – 678 הצעות בכנסות ה-11-15 עד לממוצע של כ- 1,432 הצעות לשנה בכנסות ה-16-20 עליה של 111%!

וועדת השרים לחקיקה מקבלת פחות החלטות ולא עומדת בשצף החקיקה

מתוך הנתונים על מספר החוקים שעלו לסדר היום בוועדת השרים לחקיקה ניתן ללמוד על כי שיעור הצעות החוק הפרטיות שעלו לדיון בוועדה ירד מ 48% ל 35%. ירידה של כ- 27%. כלומר, למרות שיש יותר הצעות חוק ועדת השרים לא דנה ביותר הצעות.

אחרית דבר: הצעה לפתרון

יש פתרון. והוא ריאלי לגמרי. ברור שיש פתרונות רבים, אז בואו ננסה אחד. פתרון שישיב חלקית את עקרון הפרדת הרשויות ויחזיר את המנדט לנבחרי הציבור. הפתרון שאנחנו מציעים הוא לשנות את מיקומה של ועדת השרים בתהליך החקיקה ולבטל את השלב לפני הקריאה הטרומית. כלומר לקיים ועדת שרים לחקיקה, אך רק לפני שלב הקריאה הראשונה.

צריך לזכור, אין חוק שאומר שחברי הכנסת חייבים להתייחס לדבר הוועדה בהצבעותיהם. ובכל זאת, ועדת השרים לחקיקה יושבת על השאלטר של הכנסת כמו סלקטור אימתני וקובעת איזה חוק ייכנס ואיזה יישאר בחוץ, כאשר היא דנה בהצעות חוק עוד לפני שהן עולות לקריאה טרומית. ועדת השרים דורשת לקבל לעיון מחודש את הצעות החוק הפרטיות לאחר כל שלב בתהליך החקיקה ובכך חונקת את עצמאות הח"כים.

בחרנו 120 חברי כנסת, אך בסופו של דבר חברי הכנסת האלה אפילו לא זוכים להגן על הצעות החוק שהגישו בפני ועדה המורכבת (בשבוע טוב) משלושה-ארבעה שרים, שהם יחידי הסגולה שחורצים את גורלנו הלכה למעשה. גם הח"כים מהאופוזיציה נהנים מהמסלול ה״מהיר״ הזה, שעליו הם נדרשים לקדם חקיקה מול שר או שניים ולא מול חברי הכנסת של הקואליציה.

מה הפתרון המוצע יעשה? כמה דברים:

  1. ח"כ שירצה לקדם הצעת חוק יהיה חייב לכתת רגליים בכנסת ולגייס רוב מקרב הח"כים. לא מתוך הממשלה אלא מהכנסת. תהליך שיגרום להאטת קצב הצעות החוק המקודמות בכנסת. הח"כים לא יבזבזו זמן יקר על הצעות שאין להן סיכוי להתקדם מעבר לכנסת.
  2. נדרוש נוכחות גבוהה בהצבעות. הקיזוזים יופחתו מאחר וההצבעה לא תיפול למתכונת של גושי אופוזיציה וקואליציה, אלא של סיעות ויחידים. התוצאה: אחריות אישית ושיתופי פעולה.
  3. הציבור יקבל תמונת מצב אמיתית בנוגע לנבחריו, שיותר לא יוכלו להתחבא מאחורי משמעת קואליציונית או אופוזיציונית.
  4. החלשת כוחם של הלוביסטים. כדי לטרפד חקיקה נגד פרסום עישון צריכה חברת הטבק  ללחוץ רק על יו"ר ועדת השרים לחקיקה או מקסימום על שר או שניים בממשלה. תארו לכם שאותה חברת טבק הייתה צריכה להגיע ל-120 חברי הכנסת.
  5. דיונים במליאה ובכנסת יחזרו להיות רלוונטיים ואמיתיים. הח"כים שירצו להגיש הצעות יהיו חייבים להגיע להסכמות עם הממשלה
  6. יון שלפני הקריאה הראשונה בכנסת. בשלב זה יקבלו המשרדים והשרים הרלוונטיים תמונה אמיתית על החוק ויחליטו האם הם רוצים לתמוך בה.  ולא רק בדילים במחשכים.

בשורה התחתונה, המהלך יקל על עבודת הממשלה ויקשה על עבודת חברי הכנסת. הוא יגביר את מידת האחריות האישית של חברי הכנסת וייצור דיאלוג פתוח ואמיתי בין הכנסת לממשלה.

כתב: עידן בנימין

עריכה: שיר שטיין ותומר אביטל

כיצד יוזמה של אזרח אקטיביסט חשפה את דו"חות המפלגות?

כתוצאה מבקשת חופש מידע פרסם רשם המפלגות את תקציבי כל המפלגות באופן פתוח, מלא ובלי השחרות

זה זמן רב שאנחנו מלינים על כך שהדו"חות הכספיים של המפלגות מוסתרים מעין הציבור. קשה לחשוב על דבר שצריך להיות פומבי ושקוף יותר מהפירוט של מה עושות המפלגות עם כספי משלם המסים.

גיששנו, ביקשנו, התחננו בפני ראשי המפלגות שיפרסמו את הדו״חות. בסוף גם תקפנו ראשי מפלגות באמצעות סיירת השקיפות. אבל הם התחמקו פעם אחר פעם, ולא באלגנטיות.

הפתעה!

לאחר פניה של אחד מהעוקבים הוותיקים שלנו הפעיל החברתי אלון אנטין, למדנו כי מלבד מבקר המדינה, גם רשם המפלגות במשרד המשפטים מקבל את הדו"חות של המפלגות לידיו מדי שנה בשנה. חיפשנו באתר של הרשם ומצאנו רק דו״חות חלקיים מלפני ארבע-חמש שנים. בהחלט חסר. אבל נותן תקווה, לא?

אז אנטין לא עצר. הוא פנה למשרד המשפטים בבקשה לקבל את תקציבן של מפלגות העבודה, הליכוד, מרצ והבית היהודי. אנטין שילם 20 ש"ח אגרת בקשת מידע (תיקון שהוסף יום אחרי הפרסום: אנטין לא היה צריך לשלם 20 שקלים משום שכפעיל הסדנא לידע ציבורי – עמותה עם ניהול תקין – הוא זכאי להגיש בקשות חינם), המתין כשבוע וקיבל הודעת דחייה.

למה? רשם המפלגות מסר שהמידע גלוי ומפורסם באתר המשרד. אז נכנסנו לאתר שוב והפעם מצאנו את כלל הדו"חות של המפלגות, כולל הדו"ח האחרון משנת 2017!

אלון אנטין

אין לדעת מי קיבל את ההחלטה הזו ומדוע, ואנחנו מקווים שהפוליטיקאים לא יחבלו בעתיד בהליך פרסומם של דו"חות מעודכנים. אנחנו כן יודעים שבקשת חופש המידע הזו הייתה התמריץ שהביא לפרסום.

התמונה עדיין איננה שלמה

לצד החגיגות, דוחות ההתקשרויות החשובים באמת – עדיין נעדרים (דוחות שמראים בפירוט רב לאן בדיוק הלך הכסף: לאילו ספקים ועבור מה. מצאנו רק קומץ מהתקשרויות סביב תעמולה – למטה בתמונה).

בכדי שהמפלגות, שהן רכוש הציבור, באמת יהיו שקופות – חייבים לעלות מדרגה. על הח"כים להכפיף את המפלגות לחוק חופש המידע, בדומה למשרדי הממשלה. שקיפות תמנע חלוקת כספים למקורבים, או משחקים מלוכלכים דוגמת זה ששיחקה מפלגת העבודה מול יאיר לפיד ממש לאחרונה, כשמימנה דפי פייסבוק אנונימיים מכספנו.

בכל מקרה, מדובר בהישג לא קטן, שהתאפשר בזכות בקשת חופש מידע פשוטה של אנטין ושירות טוב לציבור מצד רשם המפלגות.

מתוך הדוחות:

מתוך הדוח של העבודה לשנת 2016

מתוך הדוח של הליכוד

מתוך הדוח של הליכוד

כתב: עידן בנימין

עריכה: שיר שטיין ותומר אביטל

ועדת השרים לענייני חקיקה – מה קורה כשח"כ מנסה להיכנס פנימה? (הוא נצלה בשמש). סיקור צל 9

ברוכים הבאים לסיקור צל תשיעי לכנסת האמיתית של מדינת ישראל! 

אמל"ק:

  • ח"כ אילן גילאון מנסה להיכנס לדיון בוועדה במשרד רה"מ לבקשתנו – אך נכשל
  • הכנסת בטרפת של הגשת הצעות חוק –  אך הממשלה היא המחוקקת בפועל
  • חוזרים אחורה ובודקים מדוע בג"צ דחה את העתירה לשקיפות ועדת השרים לחקיקה
  • והשר יריב לוין משנס מותניים ומפגין יעילות בקבלת החלטת שטרם ראינו
  • לסיקור הקודם, ומדוע אנו נדבקים לוועדה בכלל?

חם מחוץ למשרד ראש הממשלה. במיוחד בצהרי היום בחודש יולי. במיוחד כשיושבים בכיסא גלגלים. תשאלו את ח״כ אילן גילאון, שישב השבוע שעתיים מחוץ למשרד כי רצה להיכנס לוועדת השרים לחקיקה שמתכנסת בו ולא הורשה. תשאלו את המאבטחים של משרד ראש הממשלה שלא הפסיקו להגיש לגילאון מים, מרוב שהרגישו לא נעים שחבר כנסת במדינת ישראל מתייבש בחוץ על כיסא גלגלים.

גילאון חוסם את הכניסה למשרד רה"מ במשך שעתיים

 

השבוע ניסה גילאון לקדם בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק המבקשת להחשיב את היום הראשון לפתיחת שנת הלימודים כיום בחירה עבור העובדים, כך שיוכלו ללוות את ילדיהם למסגרת בית הספר ביום הראשון ללימודים ברוגע וללא לחץ רגשי על הילד. ההצעה אינה עולה כסף מאחר ותבוא על חשבון ימי החופשה של העובד ומחריגה את העובדים במקצועות ההוראה.

בכל מקרה, זה לא חשוב אם אתם בעד או נגד החוק. מה שחשוב זה המנגנון: בוועדת שרים לחקיקה ה-כ-ל מוכרע. ועדיין היא מתנהלת בהיעדר שקיפות וכמו שוק. לא נותנים אפילו לח"כים להשתתף. אז כחלק מסיקור הצל ובשת"פ עם הצנרת הצענו לגילאון לנסות לראשונה בהיסטוריה להיכנס לדיון (שמתנהל בכלל במשרד רה"מ ולא בכנסת).

גילאון זרם, ואפילו הצליח לעבור את שער הרכבים הראשון במשרד, אבל אז נעצר בשער הכניסה. הוא גילה שאין כניסה מוסדרת לנכים. הוא ביקש להיכנס דרך שער הרכבים. המאבטחים סירבו להכניסו דרכו. פתרון אחר לא נמצא. כששאלנו בשער מדוע אין כניסה לנכים מסרו לנו כי אכן הנושא בטיפול (נעקוב).

במשך שעתיים ישב גילאון מול השער וחסם אותו. אבל אין כניסה.

ישבתי שם (עידן) עם שני יועציו של גילאון ויחד פנינו כמעט לכל עוזרי השרים החברים בוועדה. חלקם היו מנומסים, כמו העוזרים של איילת שקד וגילה גמליאל (כרגיל), שענו לנו ואמרו שהשרות לא נמצאות איתם ולכן לא יוכלו לאשר לו להיכנס. העוזר של סופה לנדבר ניסה לעזור. השאר התעלמו באופן מופגן ולא טרחו להגיב. האם זו מדיניות השרים או שמה עצלנות הדוברים? אנחנו לא יודעים. בכל מקרה אף אחד לא הצליח לעזור. שרי הממשלה לא הצליחו לארגן אישור כניסה לחבר כנסת.

הפגישה עם השר בנט

בעוד גילאון נמס בשמש מול שער משרד רה"מ הופיע במקום שר החינוך נפתלי בנט, שאינו חבר בוועדת השרים. הצעת החוק של גילאון רלוונטית לשר החינוך, אבל שר החינוך לא הכיר אותה. בנט ירד מהרכב ושוחח עם גילאון (כפי שתראו בסרטון), אך בעיקר הציג התנגדויות. ואיפה היו שאר השרים שנכנסו ויצאו מהמשרד? הבריחו אותם מכניסה אחרת של משרד רה"מ. להזכירכם, כל הזמן הזה יושב גילאון וחוסם את הכניסה הראשית – אין יוצא ואין בא. כולם מיציאה צדדית.

כעבור שעתיים הסתיימה ישיבת ועדת השרים לחקיקה. החוק של ח"כ גילאון נדחה למועד בלתי ידוע.

אז מה למדנו משעתיים של עמידה בשמש?

  1. משרד רה"מ אינו נגיש לנכים.
  2. ח"כ לא הצליח להיכנס למשרד רה"מ.
  3. השרים אינה קשובים למתרחש בחקיקה  ולסדר היום של הוועדה. שקד, והפעם היה זה השר יריב לוין, קובעים בשבילם.

פנינו למשרד רה"מ בשאלה מדוע לא הכניסו את ח"כ גילאון בשער המשרד? מהמשרד נמסר שהנושא ייבדק.

חדשות טובות

לשמחתנו סיקור הצל של ועדת השרים מתחיל לחלחל גם לתקשורת המסורתית. בעקבות האירוע המחאתי של ח"כ גילאון שודרה כתבה לא רק בצנרת, אלא גם בערוץ הכנסת ואף אזכור בערוץ 7כתבה בגלובס ובכל הזמן החרדי. גם בפייסבוק נחשפים לנושא גולשים רבים, וזה מסייע לנו להכשיר את הקרקע למאבק לשינוי במנגנון המקולקל הזה.

שיאנית החקיקה היא דווקא הממשלה

ישבנו ופילחנו את החקיקה בכנסת ה – 20. באופן לא מפתיע הכנסת אכן מוטרפת במספר הצעות החוק שהגישה. קרוב ל-5000 הצעות חוק מונחות על שולחנה, לפני קריאה טרומית. עד כמה זה מוטרף?

אם תרצה הכנסת לדון ב 5000 הצעות החוק האלו עד לקריאה שניה ושלישית בהנחה שתקדיש זמן ממוצע של כ 14 שעות לכל הצעת חוק (כארבעה דיונים בוועדות ועוד שלושה דיונים במליאה באורך של שעתיים כ"א) תאלץ להשקיע בכך כ 70 אלף שעות. כנראה שלא נזכה לראות בתקופת חיינו חלק מהדיונים עליהם.

 

סטטוס ממשלתי פרטי ועדה סך הכל
הושלמה 294 190 20 504
שניה ושלישית 144 45 0 189
ראשונה 8 223 7 238
טרומית 0 4882 2 4884
נעצרה 90 231 1 322
536 5571 30 6137

 

 

 

הסיפור מתחיל להיות מעניין כאשר בודקים את יעילות החקיקה: אחוז הצעות החוק שעברו מתוך כל אלו שהוגשו. וכאן המנצחת היא דווקא הכנסת. כן, הכנסת. אבל רק כאשר הצעות החוק שלה מוגשות דרך ועדה (למשל, הצעת חוק של ועדת הפנים). אמנם רק 30 הצעות כאלה הוגשו, אך מתוכן עברו שני שליש. וואלה, לא חשבנו שנמצא שהכנסת יעילה כל כך בקידום הצעות חוק. אז עברנו על סוגי החוקים שוועדות הכנסת הצליחו להעביר. מסתבר ש-18 מתוך 20 החוקים שהגיעו מטעם ועדה עוסקים במישרין בחברי הכנסת. חוקים כגון חוקי בחירות ותנאי שכר. מעניין מה היה קורה לו הכנסת הייתה משתפת פעולה בוועדות באופן רחב בעניינים שגם הציבור מרוויח מהם.

בחינת החקיקה הפרטית רק 3% מההצעות צלחו את מסלול החקיקה. לעומת 55% מהצעות החוק הממשלתיות שנכנסו לספר החוקים. אחוז זה צפוי לעלות, מאחר וישנם עוד 27% הצעות חוק שנמצאות לפני קריאה שניה ושלישית.בשורה התחתונה, אם נפלח את החקיקה שהושלמה בכנסת נלמד כי הממשלה היא המחוקקת האמיתית בכנסת. הח"כים אכן נמצאים בטירוף הצעות חוק, אבל מי שמצליחה להעביר הצעות באמת היא הממשלה, עם 58% אחוזי הצלחה בכנסת ה-20. החריג אלו הצעות חוק של צ'ופרים לח"כים עצמם.

בבג"צ אמרו לא לשקיפות

לפני כשנה הגיש תומר אביטל יחד עם ה׳משמר החברתי׳ ו׳לובי 99׳ עתירה לבג"ץ. הם ביקשו לחייב פרסום של הצבעות השרים החברים בוועדה, פרוטוקולים של דיוני הוועדה, שמות השרים הנוכחים בוועדה והשרים הנעדרים ממנה, הנחיות ראש הממשלה ויו"ר הוועדה לוועדה, החלטות הוועדה, סיכום הדיונים וחומרי הרקע שהועברו לשרים לפני שקיבלו החלטה.

באמצעות עו"ד אילן יונש ממשרד חי בר-אל אילן יונש ושות' נכתב בעתירה כי "ועדת השרים לחקיקה הפכה לחלק אינטגרלי מהלך החקיקה, אבל דיוני הוועדה סגורים, הפרוטוקולים שלה סודיים, אופן ההצבעה של חברי הוועדה חסוי, וחומרי הרקע שעל בסיסם מתקבלות החלטותיה אינם מתפרסמים. מן הוועדה יוצא תוצר יחיד – אופן ההחלטה שלה: לשבט או לחסד".

הדבר עומד בניגוד מוחלט לעיקרון הפומביות של הליך ציבורי ובניגוד לעיקרון השתתפות הציבור בהחלטות. "חברי הוועדה הם חברי ממשלת ישראל המחזיקים במשרות הביצועיות הגבוהות ביותר בשירות הציבור. מן הראוי כי כל שר יעמוד אחרי ההכרעה שלו בנושאי חקיקה ויישא באחריות הציבורית לכך", כתבנו בעתירה.

  • את הכתבה המלאה שהכין תומר בנושא תוכלו לקרוא כאן.

ומה קרה בבג"צ? העתירה נדחתה.

"ועדת השרים לענייני חקיקה היא המקום החשוב ביותר בפוליטיקה הישראלית ולכן אנחנו פועלים בכל הזירות״, אומר מייסד ׳לובי 99׳ יאיא פינק. ״כמקום מרכזי בקבלת ההחלטות הוא אמור להיות שקוף ונגיש לציבור הישראלי ולאור השמש. לצערנו זה לא המצב ולכן ניסינו ומנסים להדליק אור קטן באפלה הנקראת ועדת שרים, הן דרך שכנוע חברי כנסת ושרים והן דרך מהלכים משפטיים".

מנכ״ל המשמר החברתי יוסי צרפתי: "הממשלה שולטת בכל תהליך החקיקה בכנסת באמצעות ועדת השרים לענייני חקיקה ובאמצעות המשמעת הקואליציונית. זה מטורף שהדיונים של אותה ועדה קובעים גורלות של מיליוני ישראלים ואף אחד לא יכול לדעת מה נאמר בהם".

78 נושאים על סדר היום בפחות משעתיים

ועדת השרים שברה שיא השבוע, עם לא פחות מ-78 הצעות חוק שעלו לסדר היום. יו״ר הוועדה איילת שקד לא נכחה בישיבה, שנוהלה הפעם בידי ממלא מקומה של שקד, השר יריב לוין.

חוסלו: 17 הצעות חוק מהאופוזיציה ואחת בלבד מהקואליציה.

עברו: 24 הצעות חוק, 11 מהן מהקואליציה ואף לא אחת מהאופוזיציה.

סך הכל התקבלו 41 החלטות בוועדה. בכדי לסבר את האוזן נזכיר שבסדר יום רגיל מתקבלות כעשר החלטות בממוצע.

יש לציין לשבח את פעלתנותו של השר יריב לוין. רק חבל שהפעלתנות הזו מוכוונת בעיקר לחיסול הצעות חוק מהאופוזיציה שלא הצליחה להעביר הצעת חוק אחת. מגמת ״ניקוי השולחן״ שהתחלנו לראות בשבוע שעבר ממשיכה, והוועדה מתקתקת החלטות.

השר יריב לוין

 

נעבור בקצרה על כמה הצעות חוק פרטיות שצלחו את הוועדה:

  1. הצעת חוק  של ח"כ דוד ביטן מהליכוד שתגביל את סמכותו של מעסיק לפטר עובד שעומד נגדו הליך פלילי.
  2. הצעת חוק של ח"כ טלי פולסקוב מ'כולנו' שתאפשר לאזרחים להגיש תביעות בגין פגיעה בטבע. הצעת חוק מעניינת הזוכה לקונצנזוס חוצה כנסת.
  3. הצעת חוק של ח"כ מיכאל מלכיאלי לאפשר פריסה בתשלומים של קנס מעל 250 ש"ח.
  4. הצעת חוק של ח"כ מיקי זוהר המעניקה פטור למכללות טכנולוגיות מתשלום ארנונה בדומה לזו הניתנת לאוניברסיטאות.
  5. הצעת חוק של ח"כ דוד אמסלם תיצור הגבלות פטור למוסדות ציבור מהיטל השבחה (מס על מכירת נדל"ן בגין השבחת שווי הקרקע בידי הרשות). החוק יאפשר את הפטור מהיטל ההשבחה רק במידה והנכס שימש למטרות המוצהרות של העמותה ולא הוסב לעסק או למגורים.
  6. הצעת חוק של ח"כ הכנסת אלי אללוף מבקשת להעניק הקלה רגולטורית בתחום התמרוקים בדגש על מוצרי טואלטיקה.
  7. הצעת חוק של ח"כ מיקי זוהר האוסרת על ייבוא בעלי חיים לשחיטה בישראל.

את כל החלטות הממשלה תוכלו למצוא כאן.

זהו השבוע האחרון שבו דנה ועדת השרים לחקיקה בהצעות חוק פרטיות, טרם היציאה לפגרה. הוועדה תתכנס ככל בשבוע הבא אך תדון רק בהצעות חוק ממשלתיות (מלבד אחת לאיסור מוצרי טבק). נתראה בשבוע הבא עם סיקור עשירי ומסכם.  

 

כתב: עידן בנימין

עריכה: שיר שטיין

עריכה והכוונה: תומר אביטל

 

על מה הוציאו חברי הכנסת את כספינו ב-2017? הפירוט המקיף של כל הקבלות

מדי שנה אנו מפרסמים את ההוצאות המפורטות של חברי הכנסת. חלק מהרכישות הזויות ובזבזניות, אבל הרוב סבירות ונחוצות לשמירה על קשר עם הציבור. אז למה התקשורת צולבת את השיאנים? כי הפירוט שהכנסת מפרסמת שקוף חלקית בלבד.

הכנסת למעשה כופה על אלו שינתחו אותו להיות פופוליסטיים: בדו"ח שמתפרסם מדי שנה מופיעות רק הקטגוריות – ללא פירוט או חשבוניות.

כתוצאה מכך, ניתוחי ההוצאות שהתקשורת מפרסמת – שטחיים. הכתבות השנתיות מתמקדות בשורה התחתונה: אלופי ההוצאות. זה קורה מכיוון שזה מה שזמין לפרסום, למעט כמה הוצאות ססגוניות. רק דרכן אפשר לראות לאן בדיוק הולך הכסף: מי באמת מוציא את זה כדי להתעדכן במה שהציבור רוצה, ומי מבזבז את כספינו למען עצמו. כך למשל מצאנו זיקה בין ישראל ביתנו לבין ספק המואשם בפלילים, הראינו שח"כים מוציאים את כספינו בעיקר בסוף שנה לפני שרוב התקציב מתאפס ועוד.

יוגב שרביט. צילם: ישראל הדרי

הנה ניתוח 2017 לאחר שהשגנו את הפירוט המלא. את הניתוחים האלו אנו עושים בסיוע מתנדב המיזם המגה-מוכשר יוגב שרביט, וכולכם מוזמנים לדלג על המלל והניתוחים שיבואו למטה – ולהביט בעצמכם בכל ההוצאות.

ניתוח הוצאות חברי כנסת מתוך תקציב קשר עם הציבור לשנת 2017

לאחר חמש שנים ששקוף מבקרים את הוצאותיהם של חברי הכנסת במסגרת התקציב לקשר עם הציבור, במהלכן הגבירה הכנסת את שקיפות מבנה ההוצאות של חברי הכנסת (וגם הגדילה את הסל התקציבי), אך עדיין אין הכרה מצד הכנסת לגבי החשיבות של הנגשת ההוצאות המפורטות של חברי הכנסת. השנה החלטנו כי לצד ניתוח ההוצאות "הסטנדרטי" שאנו עושים כל שנה, נציג דרך דוגמאות, מדוע חשוב להנגיש את תקציב ההוצאות במלואו – מדוע דווקא הצגה שכזו מקטינה את הפופוליזם שקיים בדיון על ההוצאות (בעיקר סביב מי חרג מהתקציב) ומגדילה את הדיון הענייני על אופן השימוש בתקציב זה.

איננו מתיימרים לאובייקטיביות בכל הנוגע לקביעה מהי "הוצאה ראויה" מתקציב זה, אך כמנהגנו המידע שמאחורי הניתוח זמין לכולכם ומאפשר לכל אחת ואחד לבחון אותו לפי המדדים שלו.

הוצאות חברי הכנסת בשנת 2017 התקרבו לכ-8 מיליון שקלים. הח"כים השתמשו רק ב-70% מסך הסל התקציבי העומד לרשותם. הפער בשימוש בתקציב זה בין חברי הכנסת משמעותי ונע בין שימוש זניח לשימוש שחורג מהתקרה השנתית, כאשר הפערים האלה קיימים גם בין חברי הכנסת להם יש תקרת הוצאה של 93,700 ש"ח לשנה וגם בין סגני השרים והשרים להם יש תקרת הוצאה נמוכה יותר של 53,300 (ולשרים שאינם חברי כנסת המגבלה היא 5,040 בלבד).

אז על מה מוציאים חברי הכנסת כסף?

אלו הקטגוריות אשר מוגדרות ע"י הכנסת במערכת הזנת ההוצאות, אבל כאשר עוברים על ההוצאות הפרטניות, ניתן לראות כי מהות ההוצאה לא תואם את ההגדרה. יש מקרים בהם יש להוצאות הקשר שונה (למשל – רכישת ציוד משרדי ללשכה חיצונית לעומת ללשכה בכנסת) ולעיתים מעניין לבחון הוצאות משמעותיות, כמו הוצאות הפייסבוק של חברי הכנסת אשר כוללות גם ייעוץ מקצועי ולא רק קידום פוסטים.

אחרי שסיוגנו את ההוצאות לפי קריטריונים מעט שונים, מתקבל הגרף הבא:

שוב ניתן לראות כי הפייסבוק מהווה את ההוצאה המרכזית של חברי הכנסת לשנת 2017 – קרוב ל-18% מההוצאה לשנה זו. הסעיף השני, ניו מדיה כללי, מהווה את ההוצאה המשלימה לפייסבוק וכולל בתוכו את מרבית סעיפי התקשורת הדיגיטלית בין חברי הכנסת לבוחרים, כולל עלויות ההפקה של תקשורת זו – ניוזלטרים, סרטונים, קידום בגוגל, טוויטר, ניהול מדיה דיגיטלית ועוד. כך יוצא שסך ההוצאה של חברי הכנסת על נוכחות דיגיטלית מתקרב, בממוצע, לכשליש מהוצאות הקשר עם הבוחר. היות והוצאות מסוג זה לא קיימות כמעט בקרב חברי הכנסת החרדים וקטנה ברשימה המשותפת, בפועל מדובר על חלק יותר גדול בקרב חברי הכנסת היהודים הלא חרדים (בממוצע כמובן), בהובלת מרץ (47% מהוצאות כלל חברי המפלגה) וכולנו (43%).

קשר עם הציבור – האם התקציב משיג את מטרתו?

בדומה לשנה שעברה, אנו מנסים להעריך כמה מתוך תקציב הקשר עם הבוחר מופנה לטובת קשר עם הבוחר. לשם כך הגדרנו חמש סוגי הוצאות – קשר ישיר עם הבוחר, קשר דיגיטלי, הוצאות לשכה, הוצאות תפעוליות (ציוד, כיבודים, מחשבים וניידים וכו') והוצאות על יועצים שונים.

על אף שהסכומים שונים ממפלגה למפלגה, ניתן להבחין בדפוסים הבאים:

  • הקשר הדיגיטלי דומיננטי במרבית המפלגות היהודיות שאינן חרדיות, למעט יש עתיד.
  • הח"כים ממרבית המפלגות מוציאות/ים בממוצע מעל 50% מהתקציב על קשר עם הבוחר (מפלגת היחיד היא אורלי אבקסיס אשר מיצתה קרוב ל-50% מתקציבה לשנת 2017).
  • יהדות התורה מובילה בהוצאות על קשר ישיר עם הבוחר.
  • ש"ס ויש עתיד מובילות בהוצאות על יח"צ וייעוץ.
  • מרץ, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת מובילות בהוצאות על הלשכה (שגם היא חשובה לעתים לקשר עם הבוחר).
  • מי חברי הכנסת המצטיינים בהוצאה על קשר ישיר עם הציבור (ח"כ שהוציאו מעל 50% מסך הוצאותיו לטובת קשר עם הציבור ומיצו לפחות 20% מתקציב קשר עם הבוחר)? מהליכוד: יואב קיש, יולי אדלשטיין, נגוסה אברהם, ירון מזוז, ישראל כץ ויובל שטייניץ. מסעוד גנאים מהרשימה המשותפת, מיהדות התורה: מנחם אליעזר, ישראל אייכלר, יעקב ליצמן, משה גפני ומאיר פרוש.
  • כאשר כוללים את הוצאות הלשכה נוספים לרשימה הח"כים הבאים: ענת ברקו מהליכוד, עמיר פרץ ואיציק שמולי מהמחנה הציוני, איימן עודה ועוד שישה חברי כנסת נוספים מהרשימה המשותפת, רוברט אילטוב מישראל ביתנו וזהבה גלאון (לשעבר מרצ).
  • מרבית חברי הכנסת מהבית היהודי, המחנה הציוני, כולנו, מרץ ויש עתיד מעדיפים לשמור על הקשר עם בוחריהם מצידו השני של מסך המחשב/פלאפון.
  • חברי הכנסת של ש"ס שומרים את תקציב הקשר עם הבוחר להוצאות תפעוליות ויועצים. קשר עם הבוחר כנראה משני עבורם.

הסיווגים שלנו

הוצאות "תקשורת"

השנה היא השנה הראשונה שבה עיתון הארץ אינו העיתון המוביל מבין חברי הכנסת אלא ידיעות אחרונות. למקום השלישי הגיע מקור ראשון אשר קוראיו הם לרוב ח"כים דתיים, למעט רועי פולקמן. 

  • מפלגות בהן הארץ/דה מרקר דומיננטי הן – מרצ והמחנה הציוני (ועודד פורר בישראל ביתנו). שילוב מאוזן בין הארץ וידיעות אחרונות מאפיין מפלגות מרכז ימין – יש עתיד, כולנו ואורלי אבקסיס. מפלגות בהן מקור ראשון מוביל בשילוב עם ידיעות אחרונות הן מפלגות ימין דתיות/מסורתיות – הליכוד, הבית היהודי. המפלגות החרדיות קוראות בעיקר את עיתון "בקהילה".
  • "יפעת המרכז למידע תקשורתי" אשר מספקת קטעי עיתונים ביצעה קפיצת מדרגה בשנת 2017 כאשר היקף ההוצאות של חברי הכנסת מול יפעת כמעט הכפיל את עצמו מ-195 אלף ש"ח בשנת 2016 ל-359 אלף ש"ח בשנת 2017 (והיא גם ספק השירותים במקום הראשון מבחינת סך ההכנסות מתקציב קשר עם הבוחר). מבחינת היקף כספי שמופנה לשירותי מידע תקשורתי, יפעת היא בפועל ספק מידע תקשורתי דומיננטי לרבע מחברי הכנסת – אולי הגיע הזמן שהכנסת תעשה מכרז לספק שירותי מידע. הגיע הזמן אולי גם למכרז אחיד שיוביל למחיר נמוך יותר לכל ח"כ.
  • צרכן המידע התקשורתי המוביל לשנת 2017 הוא יאיר לפיד עם 54 אלף ש"ח (קרוב ל-81% מהוצאותיו באותה שנה הלכו לקטעי עיתונות עליו עצמו). לפיד סירב להגיב. המובילה לשנת 2016, ח"כ סתיו שפיר, חתכה בשנת 2017 את הוצאות המידע התקשורתי שלה בחצי.

הוצאות שצמחו – והוצאות שקטנו

  • הוצאות "תחזוקת תוכנה" כוללות תחתן את מרבית ההוצאות של חברי הכנסת על פייסבוק. הן הכפילו את עצמן שוב, הפעם מ-752 אלף שקלים בשנת 2016 ל-1.42 מיליון ש"ח בשנת 2017 – פי 4.5  לעומת ההוצאה בשנת 2015 (כ-300 אלף שקלים).
  • את רשימת שיאני השיווק העצמי בפייסבוק מובילות 3 חברות כנסת – אוסמה סעדיה עם 47,677 ש"ח, יעל גרמן עם 46,808 ויפעת שאשא ביטון עם 44,470.
  • ח"כ יואל חסון מהמחנה הציוני נמצא במקום הרביעי עם 42,510 לאחר שגם בשנה שעברה "התמכר" לכפתור ה-Promote.
    • רשימת הח"כים שהוציאו יותר מ-30 אלף שקלים ב-2017 לשיווק בפייסבוק גדלה מ-6 ל-14 וכוללת בתוכה גם 3 מתוך ה-6 שכיכבו בה בשנה שעברה. רק יעל כהן פארן נגמלה מקידום העמוד בפייסבוק וחתכה הוצאה זו בשליש.
    • כיצד השפיעו הוצאות השיווק בפייסבוק על המובילים בהוצאה בשנה שעברה? יואב גלנט צמח ב-47% בכמות הלייקים (71,230), יואל חסון ב-10% (21,581), רועי פולקמן ב-30% (19,461), יעל כהן פארן ב-7% (26,074), איציק שמולי ב-35% (97,614) ורויטל סויד ב-20% (23,433). 
    • המלצתנו ליואל חסון – המר את הוצאות הפייסבוק בהוצאות קשר ישיר עם הבוחר, זה יעבוד יותר טוב.
  • הוצאות הפלאפונים של הח"כים התמתנו משמעותית וירדו ביותר מ-20%.

הוצאות מעניינות:

  • ח"כ מיכל בירן ממשיכה להשתמש בשירותים של חברת המשקם אשר מעסיקה קשישים ובעלי כושר עבודה מוגבל – ולכן שוב ראויה לציון לשבח. בירן: "אני שולחת פעם בשנה סיכום פעילות פרלמנטרית לגמלאים. קבוצה שעדיין נשענת במידה רבה על דואר מסורתי. המשקם עושים את העיטוף. הכנסת המכתבים למעטפות".
  • Image result for ‫מיכל בירן‬‎

    ח"כ מיכל בירן

    ח"כ מאיר כהן העביר 3,500 שקל לקיבוץ העירוני שומרי השלום בדימונה לצורך יחסי ציבור.

  • ד"ר צפירה ליכטמן, המעבירה סדנאות למנהלים במכללה האקדמית של קרית אונו, העניקה ייעוץ לח"כ מירב מיכאלי.
  • מישל שטין טיר, המתמחה בהופעה מול קהל ומצלמה, עבדה עם ח"כ איתן ברושי. עורך מעריב לשעבר, יואב צור, העניק משירותיו לח"כ ירון מזוז.
  • 12 ח"כים השקיעו בשיפור האנגלית שלהם בשנת 2017 בסכום כולל של 26,290 ש"ח, כאשר 7 מתוכם בחרו במורה רפאלה ביגל מחברת TALK. פה אין ימין ושמאל – 4 ח"כים מיש עתיד, ח"כ מישראל ביתנו, המחנה הציוני והבית היהודי. השרה מירי רגב ממשיכה גם השנה להשקיעה באנגלית שלה – חשוב לאור העובדה שאמנים ויוצרים ישראליים מייצרים לה יותר ויותר הזדמנויות לטוס לתחרויות ואירועי תרבות בחו"ל.
  • כאשר חברי הכנסת רוכשים שירותים מנותני שירותים שונים הם, כמו רובנו, יחפשו את נותני השירותים המומלצים או אלה "שכבר נמצאים בסביבה", כך יוצא שנותני שירות לחבר כנסת אחד יתנו גם שירותים לחבר כנסת אחר, לרוב באותה מפלגה.
  • ריכזנו את נותני השירותים הבולטים הפועלים עם מספר חברי כנסת:
    • ספוט – חברת ניו מדיה אשר משרתת 5 חברי כנסת ממפלגת כולנו (פולקמן, עזריה, שאשא ביטון, אלאלוף וכהן) בסכום כולל של 45 אלף ש"ח. אם הוצאות המפלגה היו חשופות, כנראה שהיינו רואים אותם גם ברשימת הספקים של כולנו (ואז לא היה צורך להעמיס את ההוצאה הזאת על תקציב קשרי הבוחר).
    • כפר המכביה – משמש חברי כנסת ושרים מהליכוד (ברקו, דיכטר, לוין, קיש, השכל) וכן את אלי כהן (כולנו) ואיציק שמולי (המחנה הציוני), לטובת קיום פגישות באזור תל אביב, כאשר הסכום הכולל שהוציאו על שכירת משרדים במכביה הגיע ל-28 אלף ש"ח. עם זאת, השר גלעד ארדן, אשר קיים בכפר המכביה כנס (בדומה לשנים קודמות), הוציא 45 אלף ש"ח על האירוע כך שסך ההוצאות מול כפר המכביה טיפסו ל-73 אלף ש"ח.
      נשאלת השאלה – אם כבר נבחרי הליכוד רוצים לקיים פגישות באזור ת"א, למה לא במצודת זאב? ולא הגיע הזמן שהכנסת תתקשר במרוכז עם כפר המכביה בצורה שנתית ותספק ואוצ'רים לח"כים כדי להוזיל עלויות?
    • עוד חברה שמספקת שירותים לרבים מחברי הליכוד (בערך שליש) היא חברת די או אר שירותי ייעוץ ייזום ושיווק אשר קיבלה במצטבר קרוב ל-100 אלף ש"ח בשנת 2017. הקשר בין החברה הזאת לחברי הכנסת מהליכוד נמשך כבר מספר שנים, מה שמעלה שאלה דומה לזו שנשאלה מקודם על חברת ספוט – האם מדובר על חברה שגם נותנת שירותים למפלגת הליכוד? למרבה הצער הדוחות של המפלגות עצמם עדיין לא שקופים.
    • מרינה פרימק מספקת שירותי פרסום וניו מדיה ל-9 חברי כנסת – 8 מהליכוד ואחד מהמחנה הציוני (ח"כ לשעבר מנואל טרכטנברג).
    • נסים נאור מנהל את המדיה החברתית ואתרי האינטרנט של חמישה שרים בממשלה – אלקין, חיים כץ, יריב לוין, יובל שטייניץ ואלי כהן. סה"כ קיבל מהם קרוב ל-84 אלף ש"ח.
  • אם העסקה ישירה היא ערך למפלגת מרץ, למה תמר זנדברג רכשה שירותי מזכירות מ-ORS ב-10,000 ש"ח? זנדברג לא הגיבה לשאילתה בנושא.

שת"פ בהוצאות

חברי הכנסת משתפים לא פעם פעולה בעלויות כנסים (לעתים במסגרת שדולות) ופעולות אחרות, כמו הגשת בג"צים. אמנם רוב השת"פים נעשים לרוב באותו מחנה, אבל אין פה כללים. הנה כמה דוגמאות:

כנסים:

  1. יובל שטייניץ ויולי אדלשטיין בסוף 2016.
  2. עליזה לביא ואלעזר שטרן בדצמבר 2016 ויולי 2017.
  3. אמסלם, נגוסה ואלקין בתחילת 2017.
  4. יעל פארן, יעל גרמן, איציק שמולי ושרן השכל בפברואר 2017.
  5. יעקב פרי ואיתן ברושי במרץ 2017.
  6. מיכל בירן, יעל פארן ורועי פולקמן במרץ 2017.
  7. חיליק בר, איציק שמולי ורוויטל סוויד במרץ 2017.
  8. מירב בן ארי, פורר ויוסי יונה במאי 2017.
  9. יעל גרמן, תמר זנדברג ודב חנין ביולי 2017.
  10. שי נחמן, מאיר כהן וטלי פלוסקוב ביולי 2017.
  11. דב חנין, מיכל בירן ואחמד טיבי ביולי 2017.
  12. מירב בן ארי, יוסי יונה, רועי פולקמן ופורר בנובמבר 2017.
  13. איילת נחמיאס ורועי פולקמן בדצמבר 2017.

בג"צים:

  1. סתיו שפיר ויעל פארן במאי 2017.
  2. שרן השכל ואורלי אבקסיס במאי 2017.

רועי פולקמן הוא ללא ספק הכוכב בשת"פים הללו.

הוצאות של ח"כים על טאבלטים, מחשבים וטלפונים חכמים

בשנים קודמות פרסמנו לראווה את רשימת הגאדג'טים שקנו חברי הכנסת במהלך השנה – הפלאפונים החכמים החדשים ביותר (לפעמים פעמיים בשנה), מחשבים ניידים וציוד נלווה בסכומים מצטברים של מאות אלפי שקלים. הבנו שפרסום הרשימה הזאת בגוף הכתבה הוא בעיקר רכילותי ולכן הקוראים מוזמנים למצוא את הרשימה של הגאדג'טים שקנו הח"כים בצורה מסודרת בקובץ המצורף (סידרנו שיהיה נוח למעטים שאשכרה ייכנסו לקובץ. סמיילי קריצה).

כן נספר לכם ש-HP Elite Book 840 הוא הנייד המוביל ושסה"כ נרכשו בשנת 2017 כ-53 ניידים (לעומת 8 מחשבים שולחניים). הפלאפונים של סמסונג הם הפופולריים ביותר בקרב חברי הכנסת – מעל 30 מכשירים נרכשו לעומת פחות מ-20 של אייפון.

כמו כן, מעל 40 חברי כנסת הוציאו במהלך 2017 על תיקוני פלאפונים, כאשר בתואר "אצבעות חמאה" זוכה ח"כ ג'מאל זחאלקה אשר שילם על 12 תיקונים שונים, מחציתם על תיקוני מסך והחצי השני על תיקוני סוללה – זה עלה לו יותר מאייפון חדש (4,140 ש"ח). הוא מסר בתגובה: "מדובר בתיקונים שונים למספר ניידים בלשכה הפרלמנטרית, התיקונים סבירים, זולים ונעשו בהתאם לכללים ולהנחיות של קשר עם הציבור ובתיאום מוקדם".

כמו כן, עופר שלח השתמש "בפזיזות" בתמונות עם זכויות יוצרים, מה שעלה למשלם המיסים 5,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים, כסף שהועבר לסוכנות פלאש 90. הכנסת "לא נשארה אדישה" ומצידה דרשה מסוכנות זו להסיר ממאגריה צילומים מהכנסת.

הוצאות שדרשו הבהרה

בתוך אלפי השורות של הוצאות חברי הכנסת, איתרנו הוצאות שדרשו הבהרות מול חברי הכנסת או מול הכנסת עצמה. הנה השאלות ששאלנו והתגובה שקיבלנו:

  • ח"כ אורן חזן הוציא 28,080 ש"ח ב-3 לינואר 2017 על "הוצאות משרדיות – שונות" מול חשבון היסט "חשבון התאמה לרכש פריטים", ללא פירוט נוסף. במה מדובר?
    • תגובת דוברות הכנסת:  תשלום לריץ ארועים – כנס הסברה.
  • ח"כ חנין זועבי הוציאה ב-16 לפברואר 13,199.94 ש"ח על  על "הוצאות משרדיות – שונות" מול חשבון היסט "חשבון התאמה לרכש פריטים", ללא פירוט נוסף. בתאריך 9 לאפריל הוציאה 10,899.95 ש"ח על אותם סעיפים, שוב ללא פירוט נוסף. במה מדובר?
    • תגובת דוברות הכנסת: תשלום להלל פרשטוק בע"מ – קמפיין תקשורת.
  • ח"כ קסניה סבטלובה הוציאה בשלוש הזדמנויות שונות אלפי שקלים על "תחזוקת תוכנה" מול חשבון היסט "חשבון התאמה לרכש פריטים" – 4,212 ב-30 לאוקטובר, 1,287 ב-5 לדצמבר ו-2,574 ש"ח ב-27 לדצמבר. במה מדובר?
    • תגובת דוברות הכנסת: תשלום לפרנקוביץ גיא – שרותי פייסבוק ברוסית.
  • ח"כ בוזי הרצוג הוציא ב-7 לנובמבר כ-4,504 ש"ח על תחזוקת תוכנה  מול חשבון היסט "חשבון התאמה לרכש פריטים".במה מדובר?
    • תגובת דוברות הכנסת: תשלום לאלסברג לביא ינון – שרותי פייסבוק.

מהתגובות אפשר לראות שהמידע קיים ומשום מה לא הוזן נכון במערכת המידע שהפיקה את הפלט. אם המידע שמוצג באתר הכנסת בנוגע להוצאות הח"כים מבוסס על הפלט שאנחנו קיבלנו, הרי שהמידע שם שגוי, כי אף אחת מההוצאות הנ"ל אינן "הוצאות משרדיות" אלא נופלת תחת סיווג אחר. אמנם מדובר על שגיאה קטנה ביחס לכלל הסכום, אבל זו שגיאה גדולה בתוך ההוצאות של חברי הכנסת הספציפיים הללו.

חילופי משמרות

מתוך ששת חברי הכנסת הפורשים, בולטת זהבה גלאון בכך שהוציאה כ-32% מעל התקציב היחסי המגיע לה – כ-25 אלף ש"ח (שגררה כעודף משנים קודמות). בחינה של ההוצאות העיקריות שבוצעו על ידה בחודש הפרישה שלה מצביעה כי מיצוי כלל התקציב היה יכול להימנע אילו לא הייתה מוציאה כ-25,000 ש"ח על ייעוץ (רועי ילין ושלומית ירקוני) באוקטובר, חודש הפרישה שלה. וחשוב לציין שבלי הפירוט המלא של הוצאות חברי הכנסת, אותו קיבלנו בבקשת חופש מידע ולא מאתר הכנסת (כפי שזה אמור להיות), לא היינו יכולים לדעת שהמיצוי התקציבי של זהבה גלאון בוצע בחודש בו פרשה (עם זאת, היא מבהירה כי פרישתה הייתה ספונטנית ולא מתוכננת והתקבלה במהלך טיסה חזרה ארצה).

בכל מקרה, בזכות הקבלות עצמן אנו יכולים להראות כי רוב הח"כים "מתעוררים" לקראת סוף השנה, אז חלק ניכר מהתקציב מתאפס אם לא ימוצה עד תומו.

רק כשיש שקיפות מלאה אפשר לראות לאן בדיוק הולך הכסף: מי באמת מוציא את זה כדי להתעדכן במה שהציבור רוצה, ומי מבזבז את כספינו למען עצמו. הגיע הזמן שהכנסת תפרסם בעצמה את הקבלות ותמנע פופוליזם. הח"כים רק ירוויחו מזה.

שחיתות בכנסת לאור יום? צפו בקטע הלא ייאמן בו ח"כ מרגי מספר איך סידר תקציבים למקורבים

*זקוקים לעזרת הציבור בסיפור לא ייאמן*

מה שתראו בווידאו לא התרחש במרתף אפלולי אלא בכנסת ישראל. בווידאו שאיתרנו תראו את יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי – מספר על אירוע בתקופתו כשר לשירותי דת. 

מרגי מתאר כיצד כשהיה שר (בין אפריל 2009 ועד מרץ 2013) הגיע אליו ח"כ והציע להעביר "כספים קואליציונים" לחימום מקוואות. מרגי רצה לעזור אך לח"כ היה דרישה מיוחדת: שהכסף יגיע בעיקר למקורבים. 

איך עושים את זה? אותו ח"כ ממציא סעיף תמיכה המתנה את התמיכה בגובה היישוב מעל פני הים. מסתבר שסעיף התמיכה – בגלל שהוא היה קריטריון "שיוויוני" – עבר את הייעוץ המשפטי של הבחור "שמחלק כאפות במשרד".

לאחר שפנינו למרגי וניסינו גם לתחקר בעצמנו – לא מצאנו קצה חוט ולכן אנו פונים אל הציבור בבקשה לעזור באיתורם של:

  • הח"כ שתפר את סעיף התמיכה.
  • היועץ המשפטי שהיה נוהג לחלק כאפות.

נודה לשיתוף הציבור שיסייע לכל מידע שיוביל אותנו לאנשים אלו ולכל מידע נוסף. אל תפספסו את הסרטון שמראה היטב כמה שהדמוקרטיה שלנו בצרות.

יש לכם מידע? מכירים מישהו שיודע משהו?

חבר כנסת שישתמש ברכבו כמתמודד בפריימריז ייחשב עבריין

עידן בנימין ותומר אביטל

חוות דעת שביקשנו ממבקר המדינה מבהירה את האנומליה בחוק שחברי כנסת חוקקו השנה למען עצמם: כעת, משיקבלו מימון ממשלתי להתמודדות בפריימריז, לא יוכלו להשתמש ברכבם, בלשכתם, בעוזריהם ובתקציב קשר עם הציבור שלהם בתקופת פריימריז

חצי שנה חלפה מאז עבר חוק הפריימריז, הצעת חוק שפגעה בכללי המשחק הדמוקרטים. על פי החוק, חברי כנסת מכהנים זכאים למימון מהמדינה של עד 320 אלף ש"ח להתמודדות בפריימריז. המימון אינו מותנה בהצלחה בבחירות וגם חל רק על חברי כנסת מכהנים.

הבעיה העיקרית בחוק היא שהוא אינו שוויוני. אזרחים שאינם חברי כנסת אינם זכאים למימון כלל ונדרשים לקושש תרומות, בניגוד לח"כים מכהנים, המקבלים מימון מלא. תקציב זה מתווסף לשורת ההטבות הקיימת של ח"כ מכהן שעוזרים לו להגיע לציבור – שלושה יועצים, רכב צמוד, תקציב קשר עם הציבור ומשכורת נאה.

נלחמנו על הנושא לא מעט בוועדת הפנים, בתקשורת ואף בסבב הרצאות ברחבי הארץ, כדי להסביר את החוק לכל אחד שרוצה לשמוע ובשפה פשוטה. אנו בעד מימון ממלכתי – אבל בצורה שלא תפגע בתנאי המירוץ.

הפסדנו. כולנו הפסדנו. אבל לא ויתרנו.

לפני חודשיים הפנינו את תשומת לב מבקר המדינה למלכוד שבו מצויים חברי הכנסת בשתי סוגיות ודרשנו את הבהרתן. הראשונה, שאסור לחבר כנסת מכהן לקבל תרומות בשווה כסף בנוסף למימון מהקופה הציבורית. טענה שנייה היא שלח"כ מכהן אסור להשתמש במשאבים הניתנים לו כח"כ כולל הרכב ותקציב הקשר עם הבוחר.

המכתב ממבקר המדינה

להתייחסות המבקר לקחו כמה שבועות להגיע, אך בסופו של דבר הבהירה כי ח״כ שישתמש במשאבים שמעבר לכספי הפריימריז מהמדינה – ייחשב עבריין. כך כתב לנו המבקר:

"ככלל, המימון הממלכתי שאושר לאחרונה נועד להוות הכסף הציבורי היחיד לשמש מועמד זכאי (כגון שר או חבר כנסת) לצורך הוצאותיו הישירות לקידום התמודדותו בבחירות מקדימות במפלגה – ולא כל כסף ציבורי או משאבי ציבור אחרים, לרבות תקציב הקשר עם הציבור".

ולשאלתנו על תרומה בשווה כסף:

דוד אמסלם

דוד אמסלם

"תרומה בשווה כסף (לרבות הענקת שירותים בהתנדבות בתנאים הקבועים בחוק) הינה בדרך כלל כמו כל תרומה אחרת". 

בשורה התחתונה: אסור לח"כים להשתמש בשום משאב ציבורי מלבד הקומבינה בגובה 320 אלף ש"ח שח"כ דוד אמסלם סידר להם.

האם הם יעברו על החוק? נראה.

ערכה: שיר שטיין

*

מה הבעיה בחוק מימון הפריימריס? כנסו וקראו

מיקי זוהר משחית את מדינת ישראל

כל כך קשה לעקוב אחרי כל הדברים הנוראיים שח"כ זוהר עושה ומקדם בכנסת האחרונה. חשוב לנו שהציבור יזכור הכל, כדי הפוליטיקאים יידעו שלציבור אכפת, והציבור זוכר. ריכזנו עבורכם כמה מהמלכים המסואבים מהקדנציה הנוכחית בכנסת (2015-8) כדי שלא תשכחו: המשך קריאה…

נקנסים ומרוצים – מדוע העונשים לעברייני פריימריס כושלים? טור אורח

מדוע פוליטיקאים בכירים ממשיכים לצפצף על חוק ודרישות מבקר המדינה?

טור אורח מאת: ולדימיר בליאק, רואה חשבון ומשפטן

הקנסות הגבוהים אשר ספגו לאחרונה המתמודדים בבחירות על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה, מעלים את השאלה האם ביקורת מבקר המדינה אכן מבטיחה את טוהר הבחירות?

נסביר: על המנצח הגדול, אבי גבאי, הוטל קנס יוצא דופן בחומרתו בגובה של 90,000 ₪, כאשר לצדו גם יצחק הרצוג, אראל מרגלית ועמירם לוין ספגו סנקציות בסך עשרות אלפי ₪:

Image result for ‫אבי גבאי‬‎

אבי גבאי – עבריין פריימריס

  • יצחק הרצוג – קנס בסך 60,000 ₪ (כי חרג מתקרת הוצאות בסכום של 400,832 ₪. כלומר הוציא כמעט חצי מיליון שקל מעל המותר),
  • אראל מרגלית – קנס בסך 30,000 ₪ (חרג מתקרת הוצאות, לא שיקף את מלוא ההוצאות, לא צירף את כל האסמכתאות),
  • עמירם לוין – קנס בסך 20,000 ₪ (בניגוד לחוק, לא הגיש דוח כספי בטענה שבשל הפרישה מהמירוץ לא חלה עליו חובת דיווח).

למרות זאת, וחרף העובדה שהם עברו על החוק (!) התקשורת כמעט והתעלמה מהתוצאות העגומות של דו"ח המבקר. אף הפוליטיקאים, אשר הוזכרו בדו"ח המבקר, לא מיהרו לקחת אחריות והסתפקו בתגובות לקוניות.

חשוב להבין – העבירות האלו לא קורות במקרה. נבחרי הציבור הבכירים האלו, ידעו בכל צעד ורגע שהם עוברים על החוק.

בעשור האחרון משרד מבקר המדינה מדי מערכת הבחירות משפר ומעמיק את היקפי הביקורת. כללי המימון וההתנהלות חדים וברורים, ההנחיות מפורטות להפליא. כל מועמד מלווה על ידי יועצים משפטיים ורואי חשבון, אשר גם מאשרים את הדיווחים המועברים למשרד המבקר.

כלומר, אין כאן סוגיות חשבוניות מורכות או מרחיקות לכת. יש להיצמד ללשון החוק ולהנחיות, לשמור אסמכתאות ובעיקר לא לחרוג מתקרות התרומות והוצאות המותרות. אך אפילו את המעט האלו גבאי, הרצוג, (ואפילו המועמדת דינה דיין) לא עשו.

כיצד קורה מצב שבו אנשי ציבור בעלי ניסיון עסקי ופוליטי חוטפים קנסות כה כבדים ממבקר המדינה? כאן לא ניתן לברוח מהתחושה כי אם אבי גבאי מגיע לחריגה של 513,329 ₪, שהיא בעצם לא פחות מ-35% מתקרת ההוצאות המותרת בקמפיין, לא מדובר בטעות תמימה, אלא בשיקול מחושב, שלוקח בחשבון גם אופציה של הטלת קנסות.

הרי גבאי, מרגלית והרצוג – כולם אנשים אמידים, שיכולים להרשות לעצמם להוציא מכיסם עשרות אלפי ₪ קנסות, ובעצם לנהל קמפיין בחירות שכולו זלזול בוטה בחוקי מימון מפלגות. זלזול בוטה בבוחרים, בכולנו.

אנשי מפלגת העבודה הם לא היחידים שנכנסו ל"פנקס השחור" של המבקר. רק בחמש השנים האחרונות עשרות פוליטיקאים קיבלו קנסות ודוחות שליליים על התנהלותם הלא תקינה במסגרת הבחירות המקדימות, ביניהם נפתלי בנט (פעמיים, בסך הכל לא פחות מ-95,000 ₪), דני דנון, גילה גמליאל, איילת שקד, ציפי חוטובלי, וזאת רשימה חלקית. עוד?

  • בנט למשל לא פירט הוצאות בגובה של 9.6 מיליון שקל מכספי הציבור שהוציא הבית היהודי בבחירות. הייתם מסכימים להעסיק עובד שמעלים כמעט 10 מיליון שקל ללא קבלות? ועדיין, הוא חטף קנס קטן בגובה של 65,000 ₪ בלבד.
  • שרת המשפטים איילת שקד נקנסה לפני מספר שנים על ידי המבקר ב-5,000 ₪ לאחר שהייתה בגרעון של 152 אלף ש"ח בתום הפריימריז ולא ניהלה את חשבונותיה בהתאם לחוק והנחיות המבקר.
  • שגריר ישראל באו"ם דני דנון גם ספג ביקורת קשה וקנס בסך 20,000 ₪, היות ולא דיווח על התרומות במועדים הקבועים בחוק, חרג מתקרת ההוצאות ולא צירף אסמכתאות.

מה מאחד אותם? איש מהם לא באמת נפגע מההתנהלות הלא תקינה, לא ציבורית ולא פוליטית. וכאן קבור הכלב. כאן טמונה הבעיה הגדולה של דוחות מבקר המדינה במסגרת חוקי מימון מפלגות: לדוחות הללו אין באמת שיניים, במיוחד לא מול פוליטיקאים עשירים.

לאחר מספר "פושים" וכותרות משניות, סדר היום התקשורתי משתנה, עובר לנושא הבא ופוליטיקאי עבריין ממשיך בדרכו. חוסר עניין ציבורי לתופעה מאפשר, לדוגמא, לאורן חזן לשלוח למשרד מבקר המדינה דיווח פיקטיבי (ללא פירוט תרומות והוצאות הקמפיין), ולדינה דיין להגיש בניגוד לחוק, באיחור של מספר שבועות, דו"ח כספי שלא מגובה באסמכתאות, "שיש בהן לבסס את הדיווח הכספי", כלשון המבקר. משמע, אנו לא באמת יודעים לאילו מטרות הוצאו כספי הפריימריז.

והכי עצוב: אין עדיין בקרב הבוחרים הבנה, כי גם זו שחיתות. כי במקום שבו כספים לא חוקיים קובעים תוצאות ואין שוויון הזדמנויות בין המועמדים, טוהר הבחירות נפגע בצורה אנושה.

כל עוד לא תשתרש כאן תפיסה, כי עבירה על חוקי מימון מפלגות היא הלכה למעשה זיוף תוצאות הבחירות, הפוליטיקאים ימשיכו לצפצף על ניהול תקין ולצחוק כל הדרך לעמדות מפתח.

 

ולדימיר בליאק

לעומת זאת סנקציות משמעותיות, שיכללו בנסיבות מסוימות פסילת מועמדים, בחירות חוזרות ואף הגשת כתבי אישום פליליים נגד הפוליטיקאים שסרחו, ייצרו את ההרתעה הנדרשת וינכו את מערכות הבחירות מכסף לא חוקי. אלא שאותם פוליטיקאים שסרחו הם אלו שקובעים את הכללים. ובינתיים לא רק שהם לא מחמירים אותם, אלא ההפך. בצלאל סמוטריץ מהבית היהודי למשל, נלחם בשנה האחרונה במשרד מבקר המדינה ופועל לצמצום סמכויותיו. מה ששמעתם.

אמנם אנו לא יכולים לחוקק חוקים, אך אנו כן יכולים להזכיר לכם שוב ושוב את הפוליטיקאים שצוחקים על כולנו. אז הנה שוב שמות הבולטים בהם שעברו על החוק: אבי גבאי, נפתלי בנט, איילת שקד, דני דנון.

תחשבו פעמיים אם אילו הפוליטיקאים שאתם רוצים לראות בעמדות כוח, אחרי שנכשלו במבחן כל כך בסיסי.

בליאק הוא נציג "יש עתיד" במוסדות הציוניים.

עורך: תומר אביטל

 

למה אנחנו נדבקים לוועדת השרים לחקיקה?

כל מה שלימדו אתכם בשיעורי אזרחות – זה שקר. טוב, לא שקר, פשוט לא מדויק ברמה מחרידה. זוכרים את שרשרת החקיקה (טרומית, ראשונה וכו')? בינה לבין המציאות אין כמעט כלום. האם חוק יעבור – את זה לא מחליטים ח"כים לפי צו ליבם. אפילו לא לפי ההסכם הקואליציוני שנחתם אחרי הבחירות. המשך קריאה…