לשכות חוץ פרלמנטאריות – כשמסורת של זלזול בכספי ציבור פוגשת חוסר בקרה

לפניכם רשימת הלשכות שכמה מחברי הכנסת שוכרים כיום מחוץ לכנסת. העלות היא כמובן עלינו- הח"כים מקבלים בונוס לתקציב 'קשר עם הציבור' אם הם שוכרים לשכה חוץ-פרלמנטארית. אבל זה בסדר ואפילו מבורך. העיקרון שהנחה את קברניטי המשכן הוא בבסיסו נשגב – להנגיש את חברי הכנסת לציבור שמתקשה לכתת רגליו כל הדרך למשכן בירושלים. מה קורה בפועל?

תביטו ברשימת 2015:

לשכות חוץ פרלמנטאריות 2015

הרעיון המקורי היה יפה: להנגיש את הח"כים לקהל ועל כך לתת להם בונוס לתקציב 'קשר עם הציבור'. בפועל: לא כולם עושים שימוש נאות בכסף שלכם.

חלק מחברי הכנסת, כך נראה, עושה שימוש נכון בתקציב. חלק אחר – פחות.

ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי למשל שכר לשכה אצל אותה חברה שאחראית על יחסי הציבור שלו. לא רק זאת – הלשכה ממוקמת במרחק 1.8 קילומטר בלבד מהכנסת לפי החישוב שערכו בניוז1. דוברו הבהיר לי שהלשכה אכן נמצאת בבניין ששייך לחברת הפרסום שמייח״צנת את יוגב אך היא ממוקמת בקומה נפרדת ויש לה שילוט לשכה כמקובל בחוק. לדבריו היא נשכרה בעיקר לאור הקשיים שמערים משמר הכנסת על האורחים וחלקם מעדיף להיפגש עם חבר הכנסת מחוץ למשכן.

בניגוד ליוגב, חברי הכנסת של מרצ החליטו להתפרס הרחק מירושלים – במדינת תל אביב. כן, כלל חברי הכנסת של הסיעה התמקמו בעיר ללא הפסקה, בהם גם ח״כ ניצן הורביץ שממשיך לשכור לשכה גם אחרי שהודיע על פרישתו. חמישה מהח"כים אף יושבים באותו מבנה – בו גם ממוקמים משרדי המפלגה. ריכוז הלשכות בסמיכות הוא חוקי אך במקרה של מרצ מדובר בתחום האפור- אסור לשכור לשכה בתוך משרדי המפלגה, והלשכות צמודות למשרדים. מבחוץ נראה כי לשכת ראשת המפלגה זהבה גלאון אף ממוקמת באגף המשרדים.

ח"כ אחר, ג׳מאל זחאלקה שוכר לשכה מסלמון זחאלקה. הוא שילם לרחוק המשפחה שלו סכום אסטרונומי יחסית לכל שאר חברי הכנסת בעבור לשכתו בכפר קרע. החשבון הסתכם (בניגוד לאמור במסמך) בלמעלה מ-50 אלף שקל אשתקד. בתגובה הוא הבהיר שמדובר בחובות עבר של ארנונה משנים קודמות.

השוכר האידיאלי הוא כנראה אליעזר מוזס מיהדות התורה שמשלם 5,000 שקל לחודש לישיבת קהילת ויז'ניץ, שאותה הוא מייצג בכנסת. כשביקרתי בישיבה נראה כי מדובר בקיטון, אם בכלל. החדרון לא סומן כנדרש ואיש לא ידע לומר האם באמת מוזס מגיע ומנהל בו פגישות. זה מה שקורה כשמסורת של זלזול בכספי ציבור פוגשת חוסר בקרה.

אין זה אומר שיש לבטל את הלשכות. חלק מהח״כים עושה בהן שימוש נהדר ובכמה מביקוריי מצאתי משרדים שוקקי חיים. אך המקרים החריגים והמוזרים רבים מדי – במיוחד כשהציפיות מחברי הכנסת הן לפעול ללא רבב. ועוד משהו – עד לאחרונה הכתובות של הלשכות ותנאי השכירות היו בכלל סודיים. אזרחים לא יכלו בכלל לדעת שהן קיימות. זה השתנה רק בעקבות סדרת תחקירים שפרסמתי בשלהי 2010 ב״כלכליסט״ בעצת עורכי דאז שאול אמסטרדמסקי. וכאן טמונה התקווה. השקיפות הטרייה ופרסום הכתובות והחוזים חיסלה מקרים תלושים בהרבה שמצאתי בזמנו. היא גם מאפשרת לכם כעת להתעצבן ולמתוח ביקורת. וכשדברים מתפרסמים, דברים משתנים.

מילה לסיום – אנחנו זקוקים לחברי כנסת שמכבדים את כספי הציבור. אף שנראה כי מדובר בכסף קטן – המשמעות של נציג ציבור עם סטנדרטים נמוכים ועין לקומבינות היא הרת אסון. ח״כים שחוטאים בקטנות, עלולים להתפתות גם בגדולות. בכנסת מוכרחים לשבת רק שליחי הציבור שדואגים לאינטרס של מי שהכניס אותם למשכן ולא לאף אחד אחר.

לתיבת ההדלפות הסופר מאובטחת שלנו

לכל הממצאים

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה