חשיבות פרסום הונם של נבחרי הציבור – טור דעה של המיזם

לא מעט תהו השבוע: האם בחשיפת ׳מאה ימים של שקיפות׳ של דירתו הנוספת של ח״כ יאיר לפיד ברמת אביב יש אינטרס ציבורי? התהיות האלו מילאו את זמני: עשרות חסידי ׳יש עתיד׳ יצרו עמי קשר בטענה כי היא נובעת מהציד האובססיבי שעורכת התקשורת על ראשו של יו״ר המפלגה. אחרים ציינו כי אין כאן עוקץ; לפיד לא מחויב להצהיר על נכסיו לציבור. מה גם מדובר בכספים ששלשל לכיסו לפני שנכנס לפוליטיקה, וזכותו לרכוש דירות כאוות נפשו. 

הצהרת ההון של שלי יחימוביץ׳

הצהרת הונה של יחימוביץ׳

 
הם צודקים. הכסף נקי. לפיד לא עבר על שום חוק. ואכן מותר להיות מיליונרים, גם לנבחרי ציבור. אלא שמטרת החשיפה היא אחרת: שינוי תפיסתי בקרב הציבור וגם בקרב הפוליטיקאים – שהם עובדים שבשבילנו. עובדה שלמרבה הצער נשכחה לאורך השנים.
 
חשוב פעמיים להדגיש שאין כאן שנאת עשירים. המיליונר ראש האופוזיציה הרצוג שחשף את הונו זכה מאיתנו לשבחים. הרי חשיפת הונו הרב העידה יותר על תפיסת עולמו מאשר על המאיון אליו הוא שייך. לא, הבעיה היא לא דירה נוספת אלא מארג האינטרסים השלם והסמוי מהעין של סוכני השינוי שלנו. הבית ששר האוצר לשעבר חושב שאין לנו זכות לדעת עליו הוא רק פרומיל מאותו מארג. רוב האינטרסים לא מוחשיים כמוהו; כל ח״כ, גם העני ביניהם, ייתכן שנפגש בסתר מדי שבוע עם בעל שליטה מחברת x. או שהוא חבר של מו״ל y אליו הוא חס ושלום מזרים תקציבים מכספינו לטובת קידומו האישי ובניגוד לאינטרס הציבורי הרחב. אלא שזו לא מעשייה דמיונית. ראו את פרשיות השחיתות לאורך השנים ותבינו שלמרבה הצער יש אפילה והיא משמשת כר פורה למהלכים עשירים בניגודי עניינים.
המהלכים האלו לאו דווקא מתרחשים מתוך כוונות רעות וצרות. אני מסתכל על עצמי ונזכר בטיסות שהציעו לי להצטרף אליהן, ברמזים לג׳ובים ולפרוטקציה שקיבלתי מבלי שביקשתי. אולי זה רק אני – אך מספיקה ארוחה נאה כדי שארגיש אחריה חוסר נעימות כשאבוא לכתוב משהו שלילי על מי ששילם את החשבון. כן. אם אשמע סיפור בעייתי על אדם שהטיב עמי – אעדיף לאטום אזניי או להעבירה לכתב אחר.
אם יש ללפיד הטבה במשכנתא מבנק פועלים, אם יש לנתניהו קשרים חבריים עם טייקון הגז תשובה, אם לגלאון חבר צמוד וותיק שמתפרנס היטב מקק״ל – וכל אלו הם בגדר ׳אם׳ – אז אלו תלויים על צווארם כאבני רחיים ויקשו עליהם ברגע האמת להוביל החלטה למען הציבור הרחב.
אי אפשר לבתק את הקשרים האלו. נבחרי ציבור נוחתים בכנסת מלווים בהטבות שקיבלו מבעוד מועד, מצוידים בנכסים וברשימת מקורבים (שמעכשיו תלך ותתעבה). אלו יקשו עליהם לפעול למען הציבור הרחב בדרכים שקשה לחזות. מה שכן אפשר לעשות הוא לחשוף את כלל הקשרים לעין החמה. שקיפות לא רק תגביר את אמון הציבור אלא גם תשחרר את הנבחרים מהמחויבויות האישיות האלו – האנשים בצד השני יבינו שאין להם ברירה אלא להתחשב באינטרס הרחב יותר.
 
לא מדובר בפנטזיה מנותקת מהמציאות. הציבור מתעורר כעת ומבין שמי שמתנגד לשקיפות – מעודד שחיתות. שיש לכך מחיר כבד. שהוא מתבטא במונופולים, במחירים מופרזים, באנשים חסרי כישורים בשירות הציבורי ובמערכות מסואבות. אבל גילוי נאות קבוע ומראש אצל 120 האנשים שקובעים איך ייראו חיינו ינקה את ההחלטות ויהפכן לכאלו שטובות יותר לציבור הרחב, הלא-מחובר. הרי יכול להיות שיש להם עוד חמש דירות, ומניות בתאגידי ענק, ומגרשים מוקפאים, ומאה ואחד דברים שיגרמו להם ברגע האמת לא לקדם את הרפורמה ההיא שהבטיחו, אלא לעשות כאילו. אחרת למה רפורמות ש-90% מהציבור מסכימים עליהם – בקק״ל, בבנקים ובחברת חשמל למשל – לא מתרחשות? 
לינק לדיון למטה

לינק לדיון למטה

 
מהניסיון שלי ומהתרוצצות אינסופית בוועדות הכנסת אני יכול להבטיח לכם ש׳היעדר משילות׳ איננו הבעיה. כדוגמא טרייה קחו את חוק המסתננים (להם אין לוביסטים) שעבר בשבוע או את חוק מע״מ 0 היקר להחריד בו לא תמך איש מקצוע אחד אך הגיע לקו הסיום.
בקצרה, כבעלי פיצרייה הייתם מעסיקים עובד שבמקביל מחזיק מניות אצל המתחרה? שאביו הוא בעליה? לא הייתם רוצים לדעת דברים כאלו על העובדים שלכם? 

ניסיתי להסביר את כל זה בערוץ 2 עם לוסי אהריש המקסימה. ורבתי מלא עם דן מאנו (שחשבתי שהיה בכלל אלירז שדה): http://s.reshet.tv/1E4UIsL

 

2 תגובות
  1. גיא
    גיא says:

    הדיון שהעלית בשידור חשוב מאוד. אני לא יודע איך קוראים לטמבל שדיבר שם בגנות השקיפות, אבל נראה שהאיש פשוט מסרב להבין שהח"כים אמורים לעבוד בשבילינו ולא להיפך. המילה "קומוניסטים" נזרקה לאוויר, וזה נשמע פשוט מגוחך. כאילו אנחנו נמצאים בארה"ב של שנות ה-50 וה-60. אין שום "קומוניזם" בדרישה המינימלית הזו לחשיפת אינטרסים. אני יכול רק להניח, שהבחור ההוא יקבל עכשיו הצעת עבודה מביבי או לפיד.. 🙂

    חשוב להסביר עוד נקודה:
    אין לנו שום בעיה עם אנשים עשירים ומצליחים, אלא אם –
    א. ההון נצבר על חשבון הציבור (הטייקונים, למשל).
    ב. האדם הופך לאיש ציבור.

    הדוגמא הכי טובה (שאני נותן שוב ושוב היא של אנשים כמו סטף ורטהיימר וגיל שווייד. אלה שני אנשים שלא עשו את הונם על חשבון הציבור, והם מצליחים, ואני מאוד מפרגן להם. הלוואי שימשיכו לעשות חיל. אבל אם אחד מהם היה נכנס לפוליטיקה – הייתי מצפה מהם באותו רגע שיחשפו את הונם.
    דוגמא הפוכה היא של הגברת ברדוגו, שרצה בפריימריז האחרונים של מפלגת העובדה, ותודה לאלה (ולמפלצת הספגטי המעופפת) לא נבחרה למקום ריאלי. ברדוגו היא לוביסטית, שהצהירה מראש(!) שדלתה תהיה פתוחה בפני כל לוביסט באשר הוא. אמנם ההצהרה הזו הייתה חשובה בפני עצמה – אבל השאלה היא אם אנחנו רוצים אנשים כמוה בכנסת. והתשובה היא חד משמעית: לא. כי כל העיסוק בלוביסטים כיום הוא בלתי שקוף בעליל, ולכן הוא פתח ענק לשחיתות ציבורית.

Trackbacks & Pingbacks

  1. […] אבסורד שאנחנו הם אלו שצריכים לחשוף את נכסיהם אך אין לנו ברירה. לנבחרי הציבור שמורה הזכות לשנות את המציאות שלנו מדי […]

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה